ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
חומש במדבר
פרשת במדבר
והלוים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם נ"ל ע"ד מה שאיתא בזה"ק נודע בשערי' בעלה לפום שיעורין דילי' ע"ש פי' האיך האדם משער עצמו את העבדות ונ"ל לפרש סיפי' דקרא בשבתו עם זקני ארץ ר"ל שהאדם יכול לשער בשכלו ההפוך ח"ו לכך נאמר בשבתו עם זקני ארץ פי' האבות נקראו זקנים כמו ואברהם זקן בא בימים ויהי כי זקן יצחק ועיני ישראל כבדו מזקן ואיתא שהאבות קיימו את התורה עד שלא ניתנה גם מחויבי אנו לילך בדרכי אבותינו עפ"י התורה וזה נודע בשערים בעלה לפום שיעורין דילי' הנ"מ בשבתו עם זקני ארץ פי' כשמשער עצמו מהלך בדרך אבות עפ"י התורה ולהבין הפסוק וה' אמר לאברהם אחרי הפרד לוט מעמו ופירש"י ז"ל כל זמן שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו ולעיל שהי' לוט עמו כתיב וירא ה' אל אברהם אותו שעה כשר הי' ונ"ל כך כל המחובר לטהור טהור פי' כל זמן שלוט לא הי' נחשב בעיניו לכלום והי' טפל לאברהם הצדיק אז הי' לוט ג"כ נחשב כמו צדיק כי המחובר לטהור טהור ולא הי' הדיבור פורש ממנו אבל מיד כשלוט לא הי' מחבר עצמו לאברהם הצדיק כי הי' נחשב בעיניו לאדם כשר ובאמת הי' רשע אז הי' הדיבור פורש מאברהם הצדיק מחמת שאותו רשע הי' שרוי עמו ולוט לא הי' מחבר את עצמו לאברהם אבינו להיות טפל לו כנ"ל לכך נאמר אחרי הפרד לוט מעמו אז וה' אמר לאברהם נמצא כ"א מישראל צריך לחבר עצמו לצדיקים באמת כדי שגם הוא יהי' נחשב כמו הצדיק כי המחובר לטהור טהור וז"ש והלוים למטה אבותם פי' הלוים הצדיקים שדבקי' תמיד בה' נקרא לוים ורצ"ל הלוים למטה אבותם הצדיקים שהולכים בדרכי ה' עפ"י התה"ק בדרכי אבותם לא התפקדו בתוכם פי' התפקדו לשון ויפקד מקום דוד ור"ל שלא נחסר להם שום דבר טוב לאותן האנשים שהם בתוכם פי' שהם מתחברים לצדיקים באמת ובלב שלם אמן כן יהי רצון:
והלוים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם נ"ל עפ"י הפשוט רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם והקשה בגמרא השתא שהקב"ה עושה רצון של יראים כ"ש ואת שועתם ישמע ויושיע' ושמעתי מאדמו"ר הק' מ' אלימלך זצק"ל כשצריך לאדם על איזה דבר יתפלל במחשבה ולא בדיבור שלא ישמעו המקטרגים ולא יקטרגו עליו והמשל כשאדם הולך בפני כלב. ויש לו מקל בידו צריך להטמין המקל תחת בגדו שאם יראה הכלב את המקל בידו יתגרה עליו וינשכנו והנמשל מובן כשאדם מתפלל בדיבור יכול להביא ח"ו קטרוג ע"ע אלא יתפלל במחשבה שלא יבינו המקטרגים וה' יודע מחשבותיו והשתא ניחא רצון יראיו יעשה רצ"ל רצון יראיו בודאי יעשה שאין שום קטרוג עליו אלא ואת שועתם היינו שמתפללים בדיבור ויכול להיות ח"ו קטרוג אעפ"כ אין הקב"ה שומע להמקטרגים על תפלת הצדיק אלא ישמע ויושיעם ונ"ל ע"ד הפשט שנאמר צדיק מושל ביראת אלקים הקב"ה אומר אני מושל בעולמי מי מושל בי צדיק הקב"ה גוזר גזרה וצדיק מבטלה וקשה וכי יש צדיק שיוכל לבטל הגזירה הא כתיב אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אלא שידוע שהצדיק יש לו רצון חזק וחפץ מאד בכל לבבו ונפשו לעשות רצון הבורא ב"ה באמת כמ"ש אשרי האיש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד במצותיו ולא בשכר מצותיו ואיתא בגמרא חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה הרי הוא כאילו עשה וזהו שנאמר באברהם עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי ותורתי וקשה האיך הי' אאע"ה יכול לקיים כל התורה הרי לא היה מקדש ומשכן לקיים מצות קרבנות ושאר מצות התלוי' בארץ ועוד יש לדקדק בקרא למה נאמר וישמור לשון עתיד שמר הי' לו לכתוב כמ"ש שמע אברהם לכך נ"ל שאאע"ה הי' חפץ מאד בכל לבבו לקיים כל המצות אלא שלא הי' בידו לקיימם הרי חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה כאילו עשה וזה נאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי רצ"ל שהי' כל חפצו ורצונו לשמור משמרתי חקותי ותורתי מעלה עליו הכתוב כאילו עשאם וזהו שנאמר רצון יראיו יעשה ר"ל הקב"ה עושה מרצון של צדיקים עשי' כי יש להם רצון חזק לעשותו מצותיו כנ"ל מיד הרי הוא כצדיק הרי הוא צדיק מושל ביראת אלקים כנ"ל ואת שועתם ישמע ויושיעם וזהו שנאמר והלוי' לשון הפעם ילוה אישי לשון התחברות ודביקות פי' והלוי' הם הצדיקים שיש להם דביקות בהקב"ה למטה אבות' והולכין בדרך אבותם עפ"י התורה לא התפקדו בתוכם התפקדו לשון ולא נפקד ממנו איש ורצ"ל לא התפקדו בתוכם בפנימיות שלהם אין להם שום חסרון שהם רוצין בכל לבבם לעשות רצון הבורא ב"ה ולפי"ז ניחא מדוע יכול הצדיק לבטל הגזירה של הקב"ה מפני שהצדיק רוצה באמת להיות נקי מהעבירות רק רצונו תמיד לעשות מצות וזה אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא פי' יחטא מלשון חסרון כידוע ע"כ:
אך את מטה לוי לא תפקוד וכו' נ"ל כי כתיב נסעה ונלכה ואלכה לנגדך והכלל כשיש זה לעומת זה התנגדות כשזה קם זה נופל לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים רק הצדיק צריך להיות בחי' יעקב ממוצע מחסד וגבורה שיכול להשפיע חסד על ישראל וגבורה ופחד על אוה"ע כמ"ש אדומ"ו בעהמ"ח נועם אלימלך חסד ומשפט אשירה לשון פירות הנושרים שצריך הצדיק להשפיע חסד על ישראל ומשפט על אוה"ע וזה אחד המרבה ואחד הממעיט דהיינו בצד אחד צריך להרבות חסדי' על ישראל ומצד אחד צריך שתמעט החסדים דהיינו על האומות ובלבד שיכוון לבו לשמים שמים הוא יעקב כמש"ה כנשר השמים וכו' כי צריך להיות בחי' יעקב כלול מחסד וגבור' וזהו בחוד' השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני השלישי הוא יעקב שהוא שלישי לאבות הקדושים ואיתא בזוה"ק החודש הזה סיון מזל תאומים ונראה מחמת שהוא יעקב שהוא כתאימים מאברהם ומיצחק הוא כלול ביום הזה באו מדבר סיני ואיתא בגמרא סיני סימן טוב לישראל וסימן רע לאוה"ע וזהו כנ"ל חסד לישראל וגבורה על אוה"ע וזהו אך את וכו' אך הוא מיעוט ואת הוא ריבוי בצד אחד תמעט ובצד א' תרבה לא תפקוד זה לא תחסר רק הצדיק צריך לעשות שניהם ואם תחשוב מי הוא צדיק הא אין צדיק בארץ וכו' ע"ז אמר את ראשם לא תשא המחשבה שלהם ומוחין שלהם לא תחשוב בתוך בני ישראל שהוא כשאר עם ודו"ק:
אך את מטת לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא בתוך ב"י וי"ל הפסוק נראה כמיותר הרי כבר נאמר והלוים למטה אבותם לא התפקדו בתוך ב"י ועוד למה נאמר אך את מטה לוי היה לו לומר ומטה לוי לא תפקוד ונ"ל ע"ד הרמז בפסוק שעשו אמר ליעקב נסע' ונלכה ואלכה לנגדך בשוה ויעקב לא רצה כי אין זה באפשרי להיות יעקב ועשו שניהם שווים אלא כשזה קם זה נופל כמ"ש ולאום מלאום יאמץ לא השוו בגדול' לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים תב"ב וזה רומז לנו הכתוב ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשבר לכל ע"ה ע"ד הפלוגתא של ב"ש וב"ה בנר חנוכה בש"א פוחת והולך ובה"א מוסיף והולך פי' ב"ש היא בחי' גבורה בחי' שמאל ע"כ היו אומרים פוחת והולך בס"א וב"ה היא בחי' ימין הי' אומרים מוסיף והולך בקדושה וממילא בטל הס"א ואנו עושים כב"ה בנ"ח וזה שאנו אומרים הנרות הללו קודש הם פי' שאנו מוסיפין בקדושה הרי ממלא אין לנו רשות להשתמש פי' לנו גי' אלקים פ"ו ורצ"ל כשקדושה מתגברת נמחק הדין ואין רשות לס"א להשתמש ולהבין שליט בלא י' בגימ' נר חנוכה כי היוד הוא נקודה רצ"ל ויוסף הוא השליט פי' שמה שאנו מוסיפין בנ"ח היינו שמוסיפין בקדושה הוא המשביר לכל ע"ה ממילא הס"א בטל וזה שנאמר ה' איש מלחמה פי' שה' נלחם בס"א הם האויבים אז ה' שמו פי' אז שם הוי' שלם שורה על ישראל וזה שנאמר אך את מטה לוי כי אך הוא מועט ואת הוא ריבוי כמובן ומטה לוי הם הצדיקים שיש להם דביקות בה' ורצ"ל אך הוא המיעוט שהצדיק הוא הממעט בס"א ואת מטה לוי היינו הריבוי של הצדיק שמרבה בקדוש' לא תפקוד לשון ולא נפקד ממנו איש פי' זאת לא יפקוד אלא יהי' כמו שהצדיק עושה ממעט בס"א ומרב' בקדושה ואם אמור יאמר האיש האיך הוא ביכולת של הצדיקים לעשות דבר כזה לכך נאמר ואת ראשם לא תשא בתוך ב"י פי' לא תמנה מוחין שלהם בתוך שאר ישראל כי אין ביכולתינו להשיג את הצדיקים:
ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה הדקדוקים רבו כמו רבו א' מלת וגם אין לו התקשרות למעל' אחרי שהוא התחלת דיבור' לא נופל עליו מלת וגם ב' מה ראו על ככה לתאר ארצנו הקדוש' דיקא בשבח זבת חלב ודבש הגם כ' רב לאמור אמת בתחילתו היה להם לתאר ולצייר באיזה שבח אחר נוסף לזה כי לא השבח הזה יעשה רושם אחרי היותם קוראים כל הארצות בשבח זה הלא ראה גם ראה דתן ואבירם בהתרעמם על משה רבינו ע"ה אמרו ג"כ המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש קראו למצרים בשבח זה ג' תמי' עצומה בפסוק אם חפץ ה' בנו כי התמימים האלו יהושע וכלב רוצים להכחיש את המרגלים ובמה הכחישו אחרי אשר גם המה אומרים ג"כ ארץ זבת חלב ודבש היה להם להוכיחם על פניהם בדברי הפוך מדברי המרגלים ונ"ל לתרץ הכל בהקדים לבאר פסוק לענינינו וזאת הוא ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה והנה ידוע דברי רז"ל כי השגחה השי"ת העיקרי הוא בארץ הקדוש' ומתמציתה שותים כל הארצות השפעה היורדת מלמעל' לארצנו הקדוש' מתפשטת בכל העולם מחמת כי הוא כלילת יופי ברוב התפארת ותחילת בריא' ולכך נקראת שתי' שממנה הושתת כל העולם כך השפעתה האציל ה' עלי' מקודם וממנה מתחלק בכל העולם א"כ מזה תבין שהעיקר שבה זבת חלב ודבש המור' על רוב השפעתה נאמר רק על ארץ ישראל להיות' טבור הארץ צבי לכל הארצות וכל הארצות יחשבו לה לבנות טפילות לארצנו הקדוש' להיותם שותים מתמציתה ועתה בא נבוא לבאר הכל על נכון כי הנה המרגלים בדבתם ודתן ואבירם ברשעתם נתכוונן לדבר אחד ובהיותם להוטים אחר ארץ מצרים כאמרם נתנה ראש כו' עשו את העיקר לטפל ארץ מצרים קראו זבת חלב ודבש וארצנו הקדושה גם היא זבת חלב ודבש לזאת דתן ואבירם צווחו המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש והמרגלים גם המה נבזה ניבם ומפתח שפתותיהם ברשע על ארצנו הקדוש' גם הוא זבת חלב ודבש הטמינו רשת לרגלי עם הקודש לאמור ארץ מצרים הוא העיקר המעלה הזאת וא"י לטפל לה למען הגדיל התרעומת על משרע"ה ומביני מדע המה יהושע וכלב הכו אותם בשבט פיהם לאמור אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש להורות נתנו בלבם הזך במילת הוא מורה להיפך כי א"י הוא עיקר המעל' לה נאה תהלת שבח הזה ומצרים לטפל לה בזה החזירו העטרה לקדמות' והלהיבו את לבבי בני ישראל בתשוק' לארצנו הקדוש' והנרצ' בדברינו הנ"ל מבואר היטב יתרון מעלת החכמים יהושע וכלב:
פרשת נשא
נשא את ראש בני גרשון גם הם ונ"ל ע"ד הפסוק לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך והקשה הרמב"ם הלא כשאדם הולך אל ארץ אחרת מתחיל' הולך מבית אביו ואח"כ ממולדתו ואח"כ ממשפחתו ואח"כ מארצו והול"ל לך לך מבית אביך וממולדתך ומארצך לכן נ"ל כשאדם מתחיל להרגיל א"ע בעבודת הבורא ב"ה אז צריך לפרוש א"ע מדרכי ע"ה שלא לעשות כמעשיהם וכמעשה משפחתו ובית אביו העוסקים בהבלי עולם כמ"ש האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו וכשעובד ס' פורש מדרכי ע"ה מיד בני ארצו שונאים אותו כי הוא בעיניהם כמשוגע אלא שבני משפחתו מליצים בעדו ומחפים עליו מחמת קרבות ואח"כ כשמתגבר בעבדות הבורא גם בני משפחתו שונאים אותו אלא שבית אביו מקרבים אותו ואח"כ גם בית אביו שונאים אותו כי הוא בעיניהם כשוטה אמנם כשעובד ה' באמת ואינו משגיח על בניו ומשפחתו ובית אביו ששונאים אותו ה' לו בעוזרו שאויביו נהפכים לאוהבים וזהו שנאמר ברצות ה' דרכי איש פי' כשאדם מתחיל לעבוד את הבורא ב"ה באמת גם אויביו פי' גם לרבות נתרב' עליו אויבים וסוף שישלימו עמו כמו שמצינו בא"א ע"ה כשהתחיל להכיר את הבורא מתחיל' נמרוד וסייעתו מריבין עליו ותרח ומשפחתו מחפין עליו ואח"כ גם תרח עם משפחתו היו מסכימין עם נמרוד וסוף היו משלימים עמו והא ראי' תרח עשה תשוב' לבסוף והשתא ניחא סדר הכתוב מתחיל' מארצך כי מתחיל' בני ארצו נעשו לו שונאים כנ"ל וזהו שנאמר ויאמר ה' אל אברם פי' לכ"א הרוצה להכיר את בוראו לעבוד אותו לך לך מארצך שלא תלך בדרכיהם אע"פ ששונאים אותך אל תפנה לזה אלא עשה. דברים לפיעלם וסוף הכבוד לבוא שהכל נהפכים עליך לאוהבים ואח"כ תפרוש גם ממולדתך ומבית אביך שלא תעשה כמעשיהם אם גם הם עוסקים בהבלי עולם כ"ש ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך וסוף יהי' שהכל ישלימו אתך וזהו שנאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם וגם הוא מיותר כי אצל בני מררי לא נאמר גם לכך נ"ל ע"ד הפשוט בני גרשון נקראים אותם בני אדם העובדים את ה' באמת מפני שבני משפחתו מגרשין אותם וזהו שנאמר נשא את ראש בני גרשון פי' אע"פ שהם בני גרשון שבני אדם מגרשין ושונאים אותו סוף שיתרוממו ויתנשאו גם הם לבית אבותם למשפחותם פי' שיהי' להם נשיאות חן בעיני משפחתם ובית אבותם ודו"ק:
זאת עבודת משפחות הגרשוני לעבוד ולמשא ונ"ל בני הגרשוני נקראים הצדיקים היודעים ומכירים את גלות השכינה ע"ד שנא' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' ואיתא כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלהי וכל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלהי ופשוטי עם אינם מכירים זאת אבל הצדיקים יודעים ומכירים את הגרות והגלות השכינ' כי אין באפשרות לעשות את העבדות כמו בא"י כי בח"ל אנו משועבדים תחת השרים אבל א"י אינה תחת שר כביכול הקב"ה [הוא השר] לכך נקראים הצדיקים בני הגרשוני כמובן וזהו שנאמר זאת עבודת משפחות הגרשוני פי' זאת עבדות הצדיקים לעבוד ולמשא פי' לעבוד את הבורא ב"ה יומם ולילה כמ"ש ובתורתו יהגה יומם ולילה בלי שום הפסק כי אם תעזבני יום יומים אעזבך ולמשא פי' גם זאת מוטל על הצדיק לשאת ולרומם קרן ומזל של ישראל ועוד פי' לשון משיאין משואות פי' שמוטל על הצדיקים להאיר כל דבר ודו"ק:
ואיש את קדשיו לו יהי' איש אשר יתן לכהן לו יהי' ויש לדקדק בתחילת הכתוב כתיב ואיש ובאמצע הכתוב נאמר איש הלא מתחילה היה צריך לכתוב איש ואח"כ שייך לומר ואיש לכך נ"ל ע"ד שאיתא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס פי' שאינו ראוי לעבוד את הבוב"ה לשום תקות פרס אפילו לעבוד את ה' כדי לקדש עצמו ולתקן את נשמתו גם זה חשוב פרס ודעו כי פרס לשון פרוסה פי' שיש לעבדות כזה סוף ותכלית שמקדש עצמו ומתקן את נשמתו ותו לא אבל עיקר ושורש העבדות הוא שלא לעשות שום דבר גדול או קטן להנאתו אלא כוונתו יהיה לעבוד את הבורא כדי לחבר נשמתו שהוא חלק אלוה ממעל אל מקום שנחצבה משם שלא תפול ולא יחסר שום ניצוץ מן הקדושה זאת תהי' כוונתו ולא להנאת עצמו וגם בכל שיעשה יכוון כדי להגיע תענוג להבורא ב"ה וזה הוא עיקר העבדות כי כל מצוה אי אפשר לעשות בעצמו כי אם עם ה' כשמתפלל השכינ' מתלבש בו כמו שנאמר כי רוח אלהים דבר בו וכן כל מצוה שאדם עושה כביכול השכינ' מתלבשת בו בשעת עשיית המצוה נמצא שהקב"ה עושה המצו' ולהבין מה שאיתא מי הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה נמצא משה הוא קרוי איש וכן כל צדיק שבדור הוא בחי' משה וקרוי איש כדאמרינן משה שפיר קאמרת ומי שאינו מתוקן כ"כ במעשיו הוא קרוי ואיש כי תיבת ואיש הוא מדריגה קטנה ממדרגת איש (אות יתירה מורה על מדרגה קטנה ממדרגת איש כמו שאיתא בזהר שתי עשר עשתי עשר אות יתירה ומנינה פחות משתי עשר ודו"ק) והשתא ניחא מה שנאמר בתחיל' הכתוב ואיש פי' מי שהוא בבחי' ואיש שאין עובד שלא ע"מ לקבל פרס ומכוון במעשיו לקדש א"ע את קדשיו לו יהי' הקדשים פי' זאת יפעל בעבודתו שיקדש א"ע ותו לא ויש לזה תכלית אבל עיקר לעבוד את ה' ע"מ שלא לקבל פרס כדי להגיע תענוג להבורא ב"ה וזהו שנאמר אשר יתן לכהן פי' שהוא בבחי' איש מדרגת משה והקב"ה נקרא כהן כמו שאיתא אלהיכם כהן הוא וזהו שנאמר איש אשר יתן לכהן פי' שמכוון בכל מעשיו שיגיע תענוג להבורא ב"ה ולא לתקות שום דבר לו יהי' ממון הרבה כמו שפירש"י ז"ל שהרבה מתקן במעשיו כהנה כי הוא מכוון במעשיו שיגיע תענוג להבורא ב"ה שהוא אין סוף גם הוא מתקן במעשיו הרבה עד שאין סוף למעשיו ועבדותו ודו"ק:
פרשת בהעלותך
וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה ופירש"י שהיו מתנבאים משה מת יהושע מכניס הנה לכאורה יפלא מאיזה הוכחה מפרש רש"י כן ונראה דהנה כתיב בפרשת שמות ותקר' את שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו והנה צריך להבין על יתור הלשון הלא כמה גופי תורה נאמרו ברמיזה וכאן היה יכול לכתוב ממים והאריך הכתוב לכתוב מן המים ולאיזה כוונה האריך הכתוב אך נראה דבת פרעה כשהוציאה את משה מן המים השיגה קצת רוה"ק וראתה כי משה לא יכניס את ישראל לארץ כ"א יהושע יכניסם והנה תיבת ממים ירמוז משה מת יהושע מכניס ולזה לא רצתה לומר ממים כי כונה לבטל הדבר ההוא ולכך אמרה מן המים לחלק האותיות שלא ירמזו לזה וזה נרא' כוונת הכתוב באמרו אלדד ומידד מתנבאים במחנה ר"ל במח נ"ה שמחו אותיות נ"ה מן תיבות מן המים ונשאר ממים לרמז משה מת יהושע מכניס וזה כיון רש"י בצחות לשונו הקדוש ודו"ק:
שלח לך
ועתה יגדל נא כח ה' י' דיגדל הוא רבתי מורה על קידוש שמו יתברך ויתעל' וזאת הית' עוצם תשוקת משה רבינו ע"ה בעמדו לרצות את קדוש מלכנו יהי' נא כבוד שמים בדבר גלוי בעליל לעין כל עת יהפך ממדת הדין למדת רחמים וידוע כי דיבור הוא קשה ואמיר' רכה והוא הנרצה באמרו ועתה יגדל כו' יתרומם ויתנשא כבוד קדושת שמו יתברך בפי כל כאשר דברת הוא דבר מלך שלטון דינא קשיא לאמור ימתקו הדינים ויהפכו לרחמים מיד להשפיע עלינו כל טוב סלה והבן:
פרשת קרח
בוקר ויודע ה' וכו' נ"ל מכאן הוא רמז למה שאיתא בס' חסידים לא' שציו' לבנו לסבול הכעס לילה אחת ופשוט הוא כי כעס הוא מס"א ומחלוקת ג"כ הוא מס"א וע"י פקדון הרוחני בלילה בא חדשים לבקרים רבה וידוע שהוא ר"ת רחל והיינו בחי' קדושה וידוע כשזה קם וכו':
וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה י"ל שמשה רבינו ע"ה כיון לשנות את שמם שעי"ז יחזרו ממחלוקת עוד י"ל שכיון לקשר אותם באביהם שעי"ז יתעלו מרעה לטובה והשיבו לא נעלה שאצלם אין זה עלי' כי אדרבא הם במעל' יותר מאביהם:
ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה וכו' נ"ל כך כי זאת מרומז על יראה וע"י הירא' בא אהב' ותשובה וחכמה ודביקות ברצון הבורא וזוכה לידע מה הוא רצון הבורא לכך קיימו האבות התור' עד שלא ניתנה כי זכו כנ"ל לידע רצון הבורא וידוע בחי' שבת בעת רעווא דרעווין העלי' של העולמות והבחי' של רעווא דרעוון היינו רצון נתגל' כידוע ונ"ל ג"כ שיש לומר עוד שזוכה האדם שיהי' דבוק ברצון הבורא ב"ה וב"ש לעולמים וזוכה לידע מה הוא רצון הבורא והנה הפירוש כך בזאת ע"י יראה שתתלבשו א"ע בירא' תבואו למדרגת הללו שתדעון כי ה' שלחני וכו' היינו שרצון הבור' ב"ה וב"ש הוא כך וי"ל בביאור יותר בזאת מרומז אות ב' מרומז לחכמ' כידוע בס' הקנה על וות בראשית אות ז' מרומז לזעיר אות א' מרומז לאריך ת' מרומז למלכות והיינו הך והבן וי"ל רמז שיהי' נוהג בכל עת כי משה נקרא צדיק ע"ד משה שפיר קאמרת שידוע בשם האר"י שהיינו ניצוץ משה וכשהי"ת מגביה לאיזה איש שיופעל ע"י פעולות נוראות אזי לבל יתקוטטו עמו וידעו שהוא רצון הבורא ב"ה וב"ש והיינו שיחלבש היטב בבחי' יראה וכו' וכנ"ל והיינו בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה י"ל תיבת האלה היינו להמתיק הדינים בשרשן כי אלה עם הנקודות גי' פ"ו כמנין אלקים ואות ה' עם הקמץ מרומז להשורש כי ה' היינו בחי' תשובה וחכמה כלול בה ואות קמץ ידוע והבן כי לא מלבי י"ל שאתה עושה זאת רק מחמת שאני משער שהוא רצון הבורא ב"ה וב"ש שאעשה כך עוד י"ל כי לא מלבי כי הוא לשון אלא כידוע מד' לשונות והנה אם נקח ל"א מן לבי נשאר י"א וגי' ו"ה גם יוד מרומז לחכמה ואל מרומז לאריך והבן היטב עוי"ל כי כי לא מלבי כי נודע בס' עמק המלך בחי' אלב"ם עם צירוף לא היא בחי' פנים והצירוף לא היא בחי' אחורי' והנה כשאדם משעבד דיבורו ומדותיו לה' זוכה לרצון הבורא וכנ"ל וידוע ר"א בן ערך אמר לב טוב והנה טוב הוא בחי' פנים ופנים הוא לשון רצון כידוע והיינו כי אלא לא מלבי שהעברתי בחי' לא מלבי לכך אני עושה את כל וכו' והבן:
דבר אל ב"י וקח מאתם מטה וכו' הקשה בס' אה"ק קח הל"ל עיי"ש ונרא' לו דהנה תורה נוהג בכל עת והנה יש לפרש שבין תיבת אל לתיבת בני יש מקיף גם להבין בין תיבת דבר לתיבת אל יש פסיק ובפסוק שאח"כ ויתנו אליו כל נשיאיהם יש פסיק בין תיבת אליו לתיבת כל ונ"ל כך שידוע שרצון הבורא ב"ה וב"ש הוא להטיב לישראל ומשרע"ה היה דבוק ברצון הבורא ב"ה וב"ש לכך משה גי' רצון ובכל דבר שהי' מצוה מהקב"ה לדבר עם ישראל המשיך להם השפעות טובות הן רוחניות והן גשמיות וי"ל כך דבר בגי' עם הנקודות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והיינו דבר אל ב"י שימשוך להם בחי' ע"ב, ס"ג מ"ה ב"ן אך ע"י מחלוקת היה אפשר צריך לקשר אותם מחדש בבחי' אברהם יצחק ויעקב ובבחי' הוי' אדני ובבחי' הוי' אלקים והוי' אקי' שג' יחוד' גי' נר וי"ל לכך הוא פסיק בין תיבת דבר לתיבת אל כי פסיק גי' נר והיינו שנפסקו משרשם וצריך לחזור ולקשר ובאמת פסיק יש שני פרושים נפסק משורש ר"ל וגם דבוק בשרשם ע"ד פסיק לשון אזור כידוע שאיתא במשנה ולא בפסיקי'. והנה אזור מרומז לדביקות ע"ד כאשר ידבק האזור וכו' והיינו דבר אל וכו' להמשיך בבחי' דיבור בחי' ע"ב ס"ג וכו' אך לקשר אותם מתחיל' בבחי' הגי' נר הנ"ל לכך יש פסיק בין תיבת אליו לתיבת כל כי ע"י הנתינה של המטות נתקשרו בשורש הנ"ל וגם י"ל רמז המקיף בין תיבת אל לתיבת בני כי בני עם הנקודות ועם המקיף גי' ק"ח ומרומז חיי בני ומזוני כי בעולם הוא ו' קצוות ו' פעמים ח"י הוא קח וגם חק לשון מזוני כידוע וגם שני פעמים בן עם האותיות גי' ק"ח וי"ל דבר אל ב"י דבר מלשון ידבר עמים וגו' לשון הנהגה להנהיג ולהמשיך לישראל בחי' בני עם מקיף גי' חק והיינו חיי בני ומזוני וקח מאתם מטה הנה בעת הזאת הוא כמשמעה ולכל עת י"ל כך כי אדם אין צדיק בארץ וגו' רק על הכל מהני תשוב' וידוע בע"ת צריך להיות נכנע והיינו וקח מאתם מטה ל' הכנעה ע"ד דאיתא בס' נ"א של אמו"ר על פסוק מה זה בידך ויאמר מטה ופי' לשון הכנע' עי"ש והנה כפל לשון מטה מטה י"ל דיש שני מיני הכנעה א' אם באמת עדיין אינו כראוי ואף כשמכשיר מעשיו צ"ל הכנעה מחמת רוממת גדלות אל ב"ה וב"ש כמ"ש משרע"ה ונחנו מה לבית אב נ"ל כך דאי' בס' נ"א של אדמ"ו שצריך לקשר א"ע באבו' ע"ש ונ"ל מסבר' שצריך לקשר א"ע מתחל' בי"ב שבטים משני טעמים א' כי א"י מאיזה שבט הוא ב' כי השבטים כ"א כלול מחבירו ואח"כ יש לקשר א"ע באבות נמצא כשאדם מקושר בי"ב שבטים ואח"כ באבות ואח"כ בשורש האבות ואח"כ מקושר ברצון הבורא ב"ה וב"ש והיינו הפי' לבית אב מאת כל נשיאיהם לבית אבותם י"ב מטות ע"ד הנ"ל איש את שמו שמו בגי' רצון כידוע תכתוב על מטהו היינו בשביל הכנעה תזכו להיות מקושר ברצון הבורא ב"ה וב"ש וכתיבה על התקשרות וגם י"ל תכתוב לבחי' הרל"א שערים מן האלפא ביתות כידוע:
וידבר משה אל ב"י ויתנו וכו' הנה על וידבר משה נקוד קדמא ואזלא ובין תיבת אליו לבין תיבת כל יש פסיק נ"ל כי משרע"ה רצה לקשר אותם באבות וכנ"ל והנה קדמא ואזלא עם ב' תיבות גי' יעקב עם ד' אותיות ובנתינתם למשרע"ה נעשה יחודים הנ"ל שגי' נר לכך נקוד פסיק בין אליו ובין כל כי פסיק גי' נר וכנ"ל:
פרשת חקת
זאת חקת התורה ופירש"י לפי שאו"ה מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לכך נאמר חקה גזירה הוא מלפני ואין לך רשות להרהר וכו' הנה הקושיא מפורסמת הלא תיכף ומיד מביא רש"י בשם ר' משה הדרשן טעם על כל מעשה הפרה מקטן עד גדול ואיך יקוים אין לך רשות להרהר ונרא' כך כ' מה שאו"ה מונין את ישראל אין כוונתם להגיד להם טעם אך כוונתם להזכיר עון העגל כי כאשר ישיבו להם הטעם תבוא פרה ותכפר על עון העגל ממילא יהי' נזכר עון העגל ח"ו וכוונתם לעורר דינים על עם בני ישראל ח"ו ולזה צוה השי"ת אם ישאלו לכם או"ה טעם על הפרה תשיבו להם גזירה הוא ואין רשות להרהר ותופר עצתם אבל לעם ב"י ידוע היטב הטעם כאשר יבואר בדברי רמ"ה וזה כוונת הכתוב בתהלים ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי כו' אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך פיך שלחת ברעה ושלש עבירות האלו ר"ת עג"ל עריות גניבה לה"ר היינו מי שיש בו שלש עבירות הללו הוא מזכיר עון עגל וזה כוונת הכתוב באמרו מה לך לספר חקי ר"ל מה לך להעלים הטעם של הפרה ולומר חקה הלא ברוב עונך ממילא יזכר עון העגל אם לא תשוב עליהם:
זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו וכו' הנה יש פסיק בין תיבת דבר לתיבת אל וכו' ונ"ל כך כי עיין באוה"ח הק' שהקשה כמה דיקדוקים בזה ע"ש ונ"ל לפרש כך דמצינו בפסו' כמה פעמי' ה' אל משה לאמור הנה הוא כפל וידבר לאמור ומפרש בגמ' לאמור שרשות לו לאמר מכאן ראי' לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לך אמור עיין בגמרא יומא ול"נ עוד ע"ד מאמרם כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל לנשים לומר בלשון רכה ולאנשים בלשון קשה כגידין ולפ"ז שפיר כתיב בכל מצוה וידבר ה' אל משה לאמר שני לשונות דיבור לשון קשה ואמירה לשון רכה ונראה לי לפרש דהנה הסברא נותנת שמי שיודע טעם המצוה אף אם לומר בלשון קשה ישמע משא"כ מי שאינו מבין הטעם צריך שיאמרו לו בלשון רכה כדי לקבל ויש לומר כך דהנה במצוה זו של פרה אדומה אזי גם לאנשים צריך לומר בלשון רכה ונ"ל כך זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר ויש פסיק לרמז כך שבמצוה זו של פרה שאין שום אדם מישראל זולת משה רבינו יודע טעם פרה אדומה א"כ הוא חקה לאמר דבר מה שהוא כפל לשון שאין שייך תירוץ כנ"ל:
עוד נ"ל כך דהנה רש"י פירש פ' ויקרא י"ג פעמים נאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן וכנגדן י"ג מיעוטים ללמדך שנאמרו למשה שיאמר לאהרן עיי"ש ולכאורה צריך להבין לכתוב רק למשה ולמה צריך רבוים ומיעוטים ונ"ל כך דאיתא בספרים כתר הוא בחי' רצון והנה בכל מצות אזי הוא כך רצון הבורא הגם שנודע הטעם של המצוה מ"מ כל המצות כלול כ"א מכל תרי"ג נמצא כל מצוה כלול ג"כ ממצוה שהיא בבחי' חקה והיינו רק שהוא רצון הבורא ב"ה וב"ש כך והנה אל משה ואל אהרן י"ל שרמז בזה כי תיבת משה ותיבת אהרן עם הנקודות והתיבות והכולל גי' כתר כי נקודת מן משה היא ד' ומן אהרן הוא ה' וי"ל הפירוש וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר היינו בחי' משה ואהרן הוא בחי' כתר והיינו לאמר שהוא בחי' רצון כדאיתא בזוה"ק אמיר' רעותא הוא ואפשר לזה רומז י"ג פעמים נאמר משה ואהרן לרמז לי"ג מדות של רחמים שהוא ג"כ בחי' רצון:
פרשת בלק
חטאתי כי לא ידעתי כי אתה עומד לנגדי הנה ידוע אשר חטאתי הוא מדרגה עליונה שבתשובה ומאין זכה זה הרשע לבוא למדרגה הזאת וגם אם הגיע לזאת המדריג' למה עלתה לו כך אך נראה אשר מעול' לא עלת' על דעתו של אותו רשע לעשו' תשובה ובדבר הזה עוד הרבה לפשוע והראה גסות רוחו וזה הי' כוונתו חטאתי ר"ל מן הסתם עשיתי איזה חטא אשר לא ידעתי כי אתה עומד לנגדי כי מאין לאדם כמוני שלא אראה את המלאך נצב לקראתי ונמצא שלא הי' כוונתו לתשובה:
מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' הנה הדיקדוק מבואר מה זה כפל לשון ונראה דהנה ידוע שאברהם מדתו חסד הוא בחי' אל ויצחק מדתו גבורה בחי' אלקים ויעקב מדתו תפארת בחי' הוי' ב"ה והנה אותו רשע רצה לעורר דינים על ב"י מבחי' גבורה אשר שם התעוררת הדינים אך כאשר הסתכל אשר גדר מזה וגדר מזה היינו החסד והתפארת מקיפים את בחי' גבורה מכל צד אז הבין אשר רצונו של הש"י להיטב לעם קדשו שלא יצאו הדינים משרשם וזהו כוונת הכתוב שכך אמר מה אקוב היינו מאיזה צד אתחיל לעורר הדינים אם מצד זה לא קבה אל ר"ל לא יתננו אברהם שמדתו חסד ומה אזעום היינו אם אתחיל מצד השני לעורר דינים עליהם לא זעם ה' ר"ל לא יתננו יעקב שמדתו תפארת בחי' הוי' ב"ה וזהו הפי' כי מראש צורים אראנו ר"ל כשאני רוצה לקללם אז מראין לי הראש היינו אברהם או יעקב ולא מראין לי באמצע בחי' יצחק ובזה יובן הפ' בתהלים לא לנו ה' לא לנו מה זה כפל הלשון ולפי דרכנו יבואר כי לנו גימטריא אלקים בחי' גבורה וזהו לא לנו ר"ל לא יוכלו לצאת הדינים משרשם לחול עלינו ח"ו לא מצד זה ולא מצד זה והיינו כפל הלשון על חסדך היינו מצד אברהם שהוא בחי' חסד ועל אמיתך היינו מצד יעקב שהוא בחי' תפארת בחי' אמת אשר הם מקיפים את בחי' גבורה מכל צד שלא יתעוררו על בנ"י ח"ו רק יומתקו במקומם:
מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל ע"ד הפסוק לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו ויש לדקדק וכי יש משא פנים לפניו ח"ו מה שלא הביט און ביעקב וכו' ונ"ל דאיתא בגמרא ואתם הדבקים בה' אלהיכם וכו' וכי אפשר לדבק בהקב"ה כי הלא ה' אש אוכלה אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם ויש לדקדק מה שמקשה וכ"א לדבק וכו' הלא אש אוכל' ואי' קושיא שאי אפשר לדבק בה' אלא משום שה' אש אכלה הוא הלא יש כמה וכמה דברים שאין אפשר לדבק בה' ולמה אין מזכיר רק זה הטעם שה' אש אכלה אלא נ"ל פי' הגמרא כי האדם שעדיין אינו מתוקן במעשיו חוטא בכל שעה או שמדבר בדבר שקר או ל"ה ורכילות רח"ל כ"ש לא איש אל ויכזב כי ה' אמת ועוד לא איש אל פי' איש לא אל אלא איש ויכזב לפעמים ובזה נראה לי לתרץ מה שיש לדקדק שאיתא ויקרא לו אל אלקי ישראל שהקב"ה קרא ליעקב אל ויש לדקדק הלא אל הוא מדת אברהם בחי' חסד ומדת יעקב הוא הוי' ב"ה לכך נ"ל שיעקב הוא מדת אמת והוא בריח התיכון מבריח מן הקצה אל קצה כי אמת הוא ראש ותוך וסוף ע"כ קראו ליעקב אל ע"ד כי לא איש אל ויכזב ויעקב הוא מדת אמת וזהו פירוש הגמרא וכי אפשר לדבק בה' הלא אש אוכל' הוא ואדם חוטא בכל שעה והקב"ה אינו מוותר כי כל האומר הקב"ה וותרן וכו' אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם באם שהם מעלים ומתקנים הכל וזהו שנאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ורצה לומר לא הביט און ביעקב פי' ה' לא הביט און ביעקב כי יעקב נקראים בני אדם שהם במדרגה קטנה כנודע ולא ראה עמל בישראל ומחשבה נקראת עמל כמו והרה עאמ כי ידוע כשישראל חוטאים איזה חטא ח"ו אזי אותו החטא בעצמו בא במחשבת הצדיק שבדור מיד הצדיק (עושה ו) מתחרט ועושה תשובה מאהבה ומעלה ומתקן מה שפגמו בני דורו וזה לא ראה עמל בישראל אפילו מה שנתפס הצדיק בחטא במחשבה לא ראה ה' כי הצדיק מיד מתחרט ולמה לא הביט און ביעקב מפני ותרועת מלך בו פ' ותרועת מלשון ריעות והתחברות שיש בהם צדיקים שדבקין בה' המלך הקב"ה והם מתקנים ומעלים הכל ולהבין שאהל נקרא דירת עראי ומשכן הוא דירת קבוע ואיתא ושכנתי בתוכ' לא נאמר אלא בתוככם מכאן שהקב"ה משרה שכינתו בתוך כל אחד ואחד מישראל הרי ישראל נקראו משכן ומי שהוא במדרגה קטנה אינו אלא אהל כי אינו דבוק תמיד בה' וזה"ש מה טובו אוהלך יעקב פי' אותם שהם במדרגה קטנה בחי' יעקב והם אינם אלא בחי' אהל גם הם טובים בעיני ה' בשביל משכנותיך יך ישראל שיש בתוכם פי' שיש בתוכם צדיקים שדבקים תמיד בה' והם נקראים משכן ובני אדם שהם במדרגה קטנה בחי' אהל מתחברים ומאמינים בהצדיק באמת גם הם נחשבים בחי' משכן כי הצדיק מעלה ומתקן הכל על נכון:
עתה כו' איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים והנה המקרא הזה כבר נתלבטו כל מפרשי התורה ורש"י ז"ל מפרש אשר התרגום מפרש קיצור העברי וגם זה דחוק אשר כל העצה סתומה ונראה לפרש אשר כל העצה מפורשת בהמקרא דהנה בלעם הרשע ידע היטיב אשר כל זמן שלא יהי' להם איזה התחברות עם ישראל לא יוכלו להם וחשב איזה תחבולה רעה שיהי' להם איזה התחברות וראה אשר אין באפשרות שיהי' להם התחברות עם ישראל רק כאשר יפגמו עם בני ישראל בהברית והנה ידוע דהברית נקרא אחרית הימים כידוע לי"ח וזה נראה כוונת הכתוב עתה איעצך את אשר יעשה העם הזה לעמך היינו העצה היעוצה שתראה שיהי' העם שוה לעמך ויהי' להם התחברות עמכם ואז תוכלו להם ובמה באחרית הימים ר"ל שתראה שיפגמו בברית הנקרא אחרית הימים כנ"ל:
פרשת פנחס
פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וכו' מאור עינינו רש"י ז"ל הביא המדרש לפי שהשבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה וכו' בא הכתוב ויחסו אחר אהרן הנה זאת קשת ההבנה מה תיקנו בזה היחוס אחר אהרן לסתום פי השבטים המגנים את פנחס הלא ידעו בטוב יחוסו ואעפ"כ גנו אותו גם זאת מהתימא למה יחסו דוקא אחר אהרן אבי אביו הלא גם אביו אלעזר מיחוסי כהונה הוא אך נ"ל לפרש עד"ז בהיות הש"י רצה לפרוס סוכת שלומו על פנחס המקנא לה' צבאות לקפוץ העולה את פי' לבל יוציאו שום גנות ודופי על הצדיק הזה הופיע חכמתו העליונה ליחסו דוקא אחר אהרן לפי שהובא בזה"ק בשעה שקינא פנחס לאלהיו בבואו להרוג את זמרי הי' לו מסירת הנפש גדול כידוע ומחמת הפחד כי ערב לבו לגשת אל עסק הזה ומגור לו מסביב ממשפחת שמעון אשר סבבוהו יצאה נפשו ונשמתו ונתחלף נשמתו בכשמת נדב ואביהוא בחמלת ה' עליו להחיותו ולעשותו ברי' חדשה וכמה נסים נפלאים נעשו לו כידוע לכן נקרא מהיום והלאה בן אהרן דייקא ולא בנו של אלעזר כי נשמתו אשר הי' לו נסתלק אל מקור מחצבתה ונכנס במקומ' נשמת נדב ואביהוא ולדעתי ירמוז אל זה טעמי הפסוק הזה מורים על סודות עליונים שגם הם נתנו מסיני כדרשתם ז"ל כי על פנחס בן אליעזר נקוד הטעם קדמא ואזלא ועל תיבת בן אהרן נקוד מונח רביעי להפריד בין התיבות פסוק הזה מורה על ענין זה בהיות המגנים אותו ומבקסשי' לדבר על הצדיק עתק בגאוה ובבוז לא היה מועיל שום יחוס הן מצד אלעזר והן מצד אהרן ועוד יפרצו בלהג פיהם הראיתם בן פוטי זה כו' לכן בא להשקיטם לאמר כי הוא נחלף לאיש אחר ואינו כמקדם הגם לפי ראות עיני האנשים הוא בצלם דמות תבניתו הקודמת מכל מקום איש אחר הוא מצד נשמתו נשמת נד"ו ונקרא בשם אחר הוא כעת בן אהרן לבדו לא כשהם סבורין כי הוא בן אלעזר ונכד אהרן לא כי אם בן אהרן והוא ביאור דברינו בפסוק הנ"ל פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ולפי שהשבטים מבזים אותו כו' לאמר כי הוא פנחס בן אלעזר אשר לקח מבנות פוטיאל לכן בא הכתוב ויחסו אחר אהרן דייקא כי הוא בנו באשר שנשמתו קדמא ואזלא ועתה הוא יקרא בן אהרן מצד נשמת נד"ו הנחלף בתוכו ובזה סרה תלונתם מעליו:
ובני קרח לא מתו ע"ד הרמז כי יש ג' חלקים מצוה וחובה ורשות ורשות היינו כמו אכילה ושתי' וכיוצא בהם ואם עושין את הדברים של רשות דהיינו אכילה ושתי' וכיוצא בהם לשם עבדות הבורא הם טוב ונעשה בהם מצוה והם בחי' עץ הדעת טוב ורע פירוש כשעושין את הרשות דהיינו או"ת ומו"מ רק כדי חייו ואינו מבקש שום מותרות אלא עושה אותן כאילו כפאו שד אזי הם בבחינת טוב כמו עץ החיים ואם ח"ו מבקש ועושה מותרות אזי הם להיפך ר"ל והמותר מביאו לשפלות יותר מן העברות ח"ו כי על עבירות עושין תשובה מיד כי אדם יודע שעבר עבירה אזי מתחרט ומתעורר לבבו לעשות תשובה אבל אם עושה מותרות בדבר הרשות מביאים לשפלות ואינו יודע אם עבר עבירה לעשות תשובה כי היצה"ר מפתה אותו שלא עבר כלום ולהבין שלשון קרח הוא לשון קרחת כמו שאיתא בזה"ק שרצה הקב"ה להביא לקרח למדרגה גדולה רומז קרח הוא טהור הוא ונצטוו לגלח הלוים רימז שלא יהי' להם שום מותרות כי השערות הם כמותרות וזה רימז לנו הכתוב ובני קרח פירוש אותן בני אדם שעשגיחין על עצמם בדברי הרשות שלא לעשות שום מותרות ועושין דבר רשות כאילו כפאו שד לא מתו פי' שהם לא מתים ולא מגיע להם שום בחי' מיתה דהיינו שלא יגיע להם צער ודוחק ועוני לא להם ולא לכל הנלווים אליהם ועוד י"ל ובני קרח לא מתו עד"ש והצנע לכת עם ה' אלקיך שהצדיק צריך לילך מאוד במאוד בהצנע בכל מעשיו שלא יהי' נראה לעולם שום מעשה מעבדות שלו כי אין לך יפה מן הצניעות כמו שאיתא אצל לוחות אחרונות שנתנו בהצנע והראשונות הי' בקולי קולות וכו' ואיתא חשמל עתים חשים עתים ממללות ואיתא בכוונות שאנו חותמין הש"ע המברך את עמו ישראל בשלום בשלום הם אותיות מלבוש ור"ל במצות שאנו מקיימין דהיינו טלית ותפילין מלבישנו ומקיפנו ושומר אותנו מכל צרה וזהו שנאמר את ה' האמרת היום פי' האמרת הלבשת לשון בצע אמרתו לשון לבוש וה' האמירך מקיף ומלביש אותך לשמור מכל תקלה ועוד יש כוונה בשלום בגי' חשמל ורצ"ל עתים חשים ועתים ממללות כי ק"ש אנו אומרים בקיר ותפלה בלחש כמו וחנה מדברת על לבה חנה גימ' שם ס"ג זהו עולם הבריאה בינה לב מבין וכן הצדיק צריך לילך בכל מעשיו בלחש ובהצנע ולהבין קרח בגימטריא ח"ש רימז לאותן צדיקים שעושין כל מעשיהם בהצנע ועוד קרח ע"ד וארא וכו' עד קרח הנורא זהו בחי' יעקב כי מים הרמז לחסד גמור הוא התפשטות וקרח הוא צימצום ויעקב הוא כלול משניהם חסד וגבורה שהוא צמצום וכן קרח הוא בחי' יעקב ויעקב הוא יו"ד עקב יוד על שם המחשבה נקראת וזה רימז לנו הכתוב ובני קרח פירוש צדיקים שהולכין במעשיהם בהצנע מאד לא מתו הם וכל הנלוים אליהם פי' שלא יגיע להם אפי' שום בחי' מיתה לא שום צער ודוחק ויהי' לנו כל טוב אמן:
ותקרבנה בנות צלפחד כו' ותעמודנה לפני משה כו' אבינו מת במדבר למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה בתוך אחי, אבינו ויקרב משה את משפטן לפני ה' ויאמר ה' כו' כן בנות צלפחד דוברות נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהם להם ואל בני ישראל וכו' והעברתם את נחלתו לבתו ע"כ בפרש"י למה יגרע שם אבינו אנו במקום בן עומדות ויקרב משה את משפטן נתעלמה ממנו הלכה כו' כן בנות צלפחד דוברות כתרגומו יאות כך כתיבה פרשה זו לפני במרום עכ"ל יש לתמוה בפרשה זו טובא א' מדוע לא תבעו רק חלק אביהם בנכסי חפר וחלק אביהם שהי' מיוצאי מצרים לא תבעו כלל ב' שרש"י פי' נתעלמה ממנו הלכה וראתה עיניהם מה שלא ראו עיניו של משה אם כפשוטו רחוק מאוד לומר שהי' להם ידיעה וראי' יותר ממשרע"ה שלא קם נביא כמותו עוד קשה הלא גם הסברא מחייב זאת באם אין לו בן שבתו תהא עומדת במקום בן וכי יש קרוב יותר ממנה עו"ק בפ' מסעי כתיב ויקרבו ראשי האבות למשפחות וכו' ויצו משה את בני ישראל עפ"י ה' לאמר כן מטה בני יוסף דוברי' ולא פי' כלום שכך כתיבה פרשה זו לפני במרום וראתה עיניהם מה שלא ראו עיניו של משה:
ונראה ליישב כל הדיקדוקי' בחדא מחתא דהנה רש"י פי' ע"פ והעברת' את נחלתו לבתו וז"ל והעברתם לשון עברה היא במי שאינו מניח בן ליורשו ד"א ע"ש שהבת מעברת נחלה משבט לשבט כו' שלא תסוב נחלה לא נצטוו אלא לאותו דור בלבד והכ"מ בין ב' הפירושים כאן בדין בנות צלפחד אם מטעם עברה וזעם לא שייך רק בחלק צלפחד עצמו אבל לא בחלק בכורה בנכסי חפר כי לחפר בוודאי הי' לו בנים אבל לפי' השני שייך ג"כ בחלק חפה לשון עברה ע"ש שהבת מעברת כו' ולפ"ז שלאותו הדור נצטוו שלא יסוב נחלה לא שייך לשון עברה רק בחלק צלפחד עצמו מטעם עברה וזעם אבל בחלק בכורה שבנכסי חפר לא שייך כלל לשון עברה דהא הי' לחפר בנים וגם נצטוו שלא יסוב נחלה משבט לשבט ולפ"ז ניחא דבנות צלפחד ראו מה ששייך לאותו הדור בלבד היינו שלא יסוב נחלה ומשה רבינו ראה דין תמידי היינו שהותר להם להסב נחלה ולפ"ז הן בחכמתן לא תבעו רק חלק בכורה בנכסי חפר דלא שייך בו לשון עברה כלל אבל בחלק אביהם שייך בו עברה וזעם כי ראו עיניהן מה שייך לאותו הדור שאסור להסב נחלה אבל משרע"ה ראה מה שנוגע לדבר תמידי שמותר להסב נחלה משבט הי' קשה לו מדוע לא תבעו רק חלק נחלה בתוך אחי אביהם והא גם בחלק הזה שייך עברה ע"ש שהבת מעברת נחלה משבט לשבט ע"כ ויקרב משה את טענותיהן שמשפט משמע ג' דברים כידוע ע"כ היה מסופק בכוונתם והשיב אותו הש"י כן בנות צלפחד דוברות נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביה' היינו ב' חלקים בנכסי חפר וזה נתן תתן ב' נתינות והעברת את נחלת אביהם להם היינו חלק צלפחד שהיה מיוצאי מצרים דשייך בו עברה כפי' ראשון משא"כ בחלק חפר לא שייך כלל לשון עברה דהא לאותו הדור נצטוו שלא יסוב נחלה משבט לשבט ולהכי אמר נתן תתן לשון נתינה ולא לשון עברה דלא שייך בו כלל והש"י רימז לו כאן זה הדין שלאותו הדור לא יסוב נחלה משבט לשבט ולפ"ז ניחא שנת עלמ' ממנו הלכה היינו דין הסבת נחלה שנוגע לאותו הדור זאת לא ראה והן ראו זאת יותר ממנו וזהו כן בנות כך כתיבה פרשה זו לפני במרום היינו הפרשה שלא יסוב נחלה משבט לשבט ולפ"ז בפ' מסעי נאמר ויצו משה כו' עפ"י ה' כן מטה בני יוסף דוברים ולא פירש"י שראו עניהם יותר ממנו וכך כתיבה פרשה זו וכו' כי כבר גילה לו הש"י דין זה במשפט בנות צלפחד שלא יסוב נחלה משבט לשבט כנ"ל ע"כ כשבאו ראשי האבות בני יוסף עם משפטם תיכף אמר להם דין זה עפ"י ה' שלא יסוב נחלה משבט לשבט ולא הוצרך לשאול עתה מאת ה' כי כבר אמר לו הש"י זה הדין ומתורץ היטיב בטוב טעם ודעת:
פרשת מטות
נחנו נעבור חלוצים לפני ה' ארץ כנען ואתנו אחוזת נחלתינו מעבר לירדן ופסוק זה אחד מן הפסוקים המתחילין בנון ומסיימין בנון ולהבין הטעם מה שמתחיל בנון ומסיים בנון ע"ד שנאמר אצל משפט בנות צלפחד ותקרבנה בנות צלפחד וכו' ותעמודנה לפני משה וכו' למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו אנו במקום בן עומדות כיון שאין לאבינו בן ויקרב משה את משפטן לפני ה' משפטן בנון רבתי רמז ויקרב משה את משפט של נו"ן ע"ד שנאמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל למה תהי' כנס"י כ"כ נפולה אנו במקום בן עומדו' (עדה"ר) כשיצאנו ממצרים היינו בחי' נוקבא ע"י אתערותא דלעילא בלא אתערותא דלתתא כמו ונאמר לפניו שירה חדשה ולעתיד נהי' בחי' דכורא ונאמר לפניו שיר חדש וזה שאנו אומרים לפני ה' הרי אנו במקום בן עומדות כיון שאין שום אומה ולשון שתעשה מצותיך שיהי' בחי' בן כמו ששמעתי מאדמו"ר הקדוש ר' אלימלך מלזעכצק זצ"ל ונתתי מצרים כפרך כוש וסבא תחתך פי' שהאומות פודין אותך מחמת שאני רואה את מעשיהן נגד מעשיך אני רואה שפושע ישראל הוא טוב מן כשר שבאו"ה וזהו ויקרב משה את משפטן פי' משפט של נון כפופה רמז לגלות פי' נון היינו חסדים מכוסים ומצומצמים נון פשוטה רמז לגאולה שהם חסדים מגולי' בהתפשטו' וזה סוד מהפסוקים שמתחילין בנון כפופה ומסיימין בנון פשוטה כמובן:
ולהבין הפסוק רפאני ה' וארפא הושיעני ואושע כי תהלתי אתה ורצ"ל בשעת בריאת העולם ברא הקב"ה את האדם שיהיה שם הוי' שורה בכל אבר מאבריו וכשאדם פוגם באיזה אבר ומיד הס"א שורה על אותו אבר וזה שנאמר רפאני ה' רפאני את הוי' שיחזיר לאותו האבר וממילא הקליפה בורחת מהקדושה וארפא ואיתא כל השומר שבת נותנין לו נחלה בלי מצרים פי' בלי מצרים שלא יהי' שולטת שום ס"א כי בשבת אין שליטת שום ס"א ואיתא בששת ימי המעשה בשעת בריאת העולם כשבא שבת נשתיירו רוחות בלא גופים והם נקראו חלוצים פי' שנחלצו מן הגוף ואותה הקליפה מיצר לנו תמיד ביותר אבל בשבת גם להם אין שום שליטה כדאיתא בזהר הקדוש כדעייל שבתא איהו וכו' וזהו רימז לנו הכתוב נחנו פי' לשון מנוחה ורצ"ל נחנו נעבור חלוצים בזה שאנו שומרין את השבת אנו מעבירין את הקליפות הנקראים חלוצים לפני ה' פי' כדי שישרה עלינו שם הוי' ב"ה ואתנו אחוזת נחלתנו שיהי' לנו נחלה בלי מצרים מעבר לירדן פי' לירדן רמז לדין לשון ירד דין פי' אנו נעבור ונמתיק את הדין שיהי' הכל חסד ורחמים אכיה"ר:
פרשת מסעי
אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרי' לצבאותם ביד משה ואהרן ולכאורה יש לדקדק כ"מ שנאמר אלה פוסל את הראשוני' ומה פוסל כאן ואיתא באוה"ח שמסעי זאת פוסל כל המסעות ונ"ל שאיתא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים נמצא שאין אנו צריכין לעשות שום דבר קטן או גדול כיון שאין בידינו שום דבר אלא הדבר הזה מוטל עלינו לעסוק בעבדות הבורא באהבה וביראה שזאת הוא בידינו ולהבין שעבודת הבורא ב"ה נקרא בשם נסיעה כמו ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה רימז על העבדות שהלך ונסע הנגבה אל הימין כנודע וזהו שנאמר אלה מסעי ב"י אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם פי' אלה מסעי רימז על העבדות הבורא ב"ה שיצאו מארץ מצרים פי' מן הקליפה כמובן שזה המסע פוסל כל המסעות שאין מוטל עלינו שום דבר אלא זה המסעי שנסע הנגבה כיון שאין יכולת בידנו לעשות שום דבר כנ"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכשאנו עושין מה שעלינו מוטל לעשות בוודאי יעשה הקב"ה מה שמוטל עליו ולא יחסר לנו כל טוב ואם אמור יאמר האדם שהוא בעצמו יודע איך יעשה לנסוע בעבודת הבוב"ה ואינו צריך לשמש ת"ח לכך נאמר אלה מסעי בני ישראל וכו' ביד משה ואהרן ורצ"ל שזאת המסעי פוסל כל המסעות כשהעבדות הוא עפ"י שמוש ת"ח שהם בחי' משה ואהרן שהם יודעים איך לעבוד הבוב"ה וכשנתדבק בהם ילמדו אותך ועוד נ"ל ביד משה ואהרן ע"ד שאיתא בזה"ק שמשה הוא שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא ופ' לזה שמשה הי' יכול להמשיך כביכול השכינה על הארץ מה שלא היה כח זה לשום נביא כי כל נביא הי' צריך לעלות במחשבתו למעלה אבל משה הי' בבחי' זאת שהי' כח בידו להמשיך השכינה למטה ע"ד שאי' ע"י שבעה דורות עלה הקב"ה לרקיע השביעי ועל ידי שבעה דורות צדיקים ירד למטה והם אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה לזה רימז משה היה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינ' דמטרינותא שהי' מעלה ומקרב כנסת ישראל למעלה לשכינה כמו שאיתא אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כדי שיהי' לבם לשמים נמצא על ידיהם הי' היחוד שמשה הי' ממשיך השכינ' מעילא לתתא ואהרן הי' מקרב את ישראל לה' וזהו לכה דודי לקראת כלה וזה רימז לנו הכתוב אלה מסעי ב"י פי' כנז"ל ביד משה ואהרן שיודעים איך להמשיך השכינה למטה ולקרב ישראל למעלה כי יש צדיק שיודע איך להמשיך השכינה למטה אבל אינו יודע איך לקרב כנס"י למעלה ויש צדיק שיודע איך לקרב ולהעלות כנס"י. למעלה אבל אינו יודע איך להמשיך השכינה למטה ע"כ ידבק א"ע בצדיק כזה שיש לו אלו שני בחי' לעשות יחוד גמור ודוק:
חסלת ספר במדבר