ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
חומש בראשית · פרשת תולדות
ואלה תולדות יצחק בן אברהם יבואר עפ"י שכתבו המקובלים דיצחק קודם עקידתו לא הי' לו כח המוליד והנה קודם עקדה לא כתיב רק פ"א אברהם והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם כו' ואחר העקדה כתיב ויקר' אליו כו' ויאמר אליו אברהם אברהם כו' ואז נעשה מסטרא דדכורא וזה פי' הכתוב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם ר"ל בעת שנעשה בחי' בן אברהם אברהם היינו עקדה זו הוליד את יצחק ר"ל שנתהוה בו כח המוליד כנ"ל:
או יבואר בדרך הפשוט לולא פי' חז"ל דהנה יצחק הי' לו ב' בנים א' צדיק ואחד רשע והיינו שיעקב בא מפאת יצחק שהי' צדיק בן צדיק כמו שפירש"י ז"ל ועשו הי' מסטרא דרבקה וכן באברהם יצחק הי' מסטרא דאברהם וישמעאל מצד הגר וזה פי' הכתוב ואלה תולדת יצחק ר"ל מהתולדות של יצחק שהיה אחד צדיק ואחד רשע מוכח דאברהם הוליד את יצחק דאם כדעת ליצני הדור שמאבימלך נתעברה א"כ מדוע הי' אחד צדיק ואחד רשע והבן היטב:
א"י דהנה מה הי' דעת ליצני הדור ששהתה כ"כ עם אברהם ולא ילדה הא המה ראו שיצתה חוץ לטבע מה שהולידה ל' שנים וג"כ קשה מה אהני לי' שצר קלסתר כו' הא מבואר מדברי המחקרים דאשה שמזנה מ"מ הולד דומה בצורתו לבעלה מפני שבעת זנות מחשבתה על בעלה ונראה דהנה אנו אומרים יוצר אור ובורא חושך להוציא מלב המינים דמי שברא כו' וזה הי' דעת הליצני הדור האיך אפשר שאברהם שהי' מדתו חסד הוליד את יצחק שמדתו היא גבורה והנה מבואר בזה"ק דמאן דהוא בחי' חסד פניו חיוורן ומי שהוא בחי' גבורה פניו סומקן כמו עשו אדמוני וזה פי' הכתוב אברהם הוליד כו' ר"ל שצר קלסתר פניו היינו שהי' פניו מעידות שהוא מסיטרא דחסד או מהתולדות הי' מוכח היינו מיעקב שהי' מדתו חסד דומה לאברהם וזה תשובה לליצני הדור וזה מ"ש בפ' ויצא אלהי אברהם אביך וביצחק לא נאמר אביך והבן:
ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק דהנה אף שלפי ראות עינינו בתורתנו הקדושה ובספרי חכמי האמת מצינו דמדת אברהם הוא אהבה וחסד שהי' מדתו תמיד לקרב כל בני אדם אל עבודת הבורא ולגמול חסד עמהם בגופו ובממונו והוא הי' מרכבה לימין ופתח שערי חסד בעולם אבל ביצחק אבינו מצינו בתורה שהי' מדתו עזה וגבורה להודיע ולפרסם בעולם אלקותו יתברך ע"י שכר ועונש לירא ולפחד מפניו יתברך ולא נשא פנים לשום בן אדם בעולם כמו שמצינו בתורה שלא חלק כבוד אף למלכות כמו שאמר מדוע באת' אלי כו' מפני שהיה מדתו עזה אבל באמ' תולדותיו של יצחק ושרשו הם חסדים גדולים אך שאורות החסדים האלו המה גנוזים ומכוסים במדה זו של שמאלית אבל החיצוניות המתפשטות ממדה זו הוא דינים וגבורות וזש"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ר"ל במדת היראה הוא בחי' צפון בו גנוז וטמון רב טוב ורב חסד ובזה אבין מה שאנו רואים שזהב חשוב בעולם יותר מן הכסף אלא ודאי דבתוך בחי' זהב נעלם בתוכו חסדים יקרים ואורות גנוזים אך שחיצוניות הדבר הם בחי' הסיגים הנקרא התוכא דדהבא והנה כעת שאנחנו בגלות אין בנו כח לינק מן המדה הזו ולהמשיך שפע מן האורות והחסדים הטובים הצפונים בה מחמת שכעת שליטת החיצונים והתפשטות השמאלית גוברת בעולם וצריכין אנו להמשיך חיות רק מן הימין הפשוט ומן חסדי אברהם המגולים עד ביאת משיחנו במהרה בימינו ואז שיסלק הבורא כל החיצוניות מן כל העולמות ונגלה כבוד ה' ויתגלה פנימיות האורות מן כל המדות ויתגבר האור בעולם ואז יתאחדו המדות ויומתקו כל הגבורו' אבל לע"ע אין בנו כח למשוך טובות ממדה זו ומן האור הגנוז כמו שפירש"י גבי ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ עיי"ש כי באמת אור הנזכר חמשה פעמים במעשה בראשית זה גנוז לצדיקים לעתיד לבוא ואף זה האור הנמצא בעולם הוא ג"כ ברקיע השני כדי שיוכלו הנבראים לקבל וליהנות מזה האור עד עת הגאולה שיסיר החושך ויתרבה האור ויוציא הקב"ה חמה מנרתיקה אבל באמת גם במדת הגבורה נכלל וכמוס שורש החסדים והימין מדת אברהם נכלל במדת שמאל של יצחק וזש"ה ואלה תולדות יצחק התולדת והשרש והכח הכמוס במדת יצחק כמו הבן אשר הוא מושרש בטפה הבא מן המוח של האב הוא באמת בחי' חסד מדת אברהם וז"ש בן אברהם וכח האב נכלל בכח הבן והבן:
ובזה יתבאר דברי הכתוב ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים דהנה לפי הנ"ל שכתבנו שיש טובות מגולים וטובות גנוזים והוא דהבורא ית"ש הטביע בכנס"י בכללות ובפרטות בכל אדם אשר יש בו מעיין ובאר של מים חיים ונובע של כל מדות העליונות נובע של חכמה בינה ודעת נובע של תורה וחכמת אלקות וכדומה אך שהמעיין הוא סתום בעפריות החומר וחושך של הגשמיות הסותם המעיין ומעכב הנובע הזו וצריך האדם לחפור הבאר ההוא ולהסיר המסך המבדיל המעכב את הנובע הנ"ל ויש צדיק אשר הקב"ה מתנהג עמו בחסדים מגולים וע"י אור התורה אשר בו ואור המצות פותח הנובע ומקור של מים חיים ומדבק עצמו להבורא אבל יש ב"א אשר יש להם מסכים גדולים ואדמת וארצית חומרית סותם מאד את המעיין וצריך הקב"ה לסבב אליו סבות ולגלגל עליו ע"י מדת הגבורה להסיר ממנו החושך ואז נתגלה המעיין ונפתח אליו הנובע ויוצא ממנו מים חיים ר"ל מיין נוקבין מתתא לעילא ע"י תורה ומצות וזה הבחי' נקרא עבדי יצחק שהם שלוחים של מדה זו אשר הקב"ה מגלגל סבות על האדם ע"י שלוחי הדין ואח"כ כשנפתח המעיין אז נסתלק מהאדם כל הסיבות והדיני' וכל הגבורות נמתקים וז"ש ויבואו עבדי יצחק שלוחי הדין כשעושי' פעולתם ופותחין המעיין אז נמתקין הגבורו' ומתהפכי' לסנגורים ולפרקליטים וזש"ה ויגידו לו ע"ד ממגד תבואות שמש שנמתקים ע"י וז"ש על אודות הבאר אשר חפרו ר"ל שפתחו הבאר אשר הי' סתום מחשכת החומר ויאמרו לו מצאנו מים אשר יוצאים מכל אדם כשנפתח אור נשמתו ואז מתחיל להתנוצץ אור התורה והמצות ונמשכין מיין נוקבין לכל העולמות וכן הדינים מתהפכין לרחמים וחסדים גדולי' אמן כן יהי רצון:
ויתרוצצו הבני' בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי כל המפרשים על תורתנו חקרו גם דרשו לבא על כונת הפסוק הזה ונ"ל לפרש בעזהש"י על כונה זו להיות שרז"ל דרשו ויתרוצצו כשהיתה עוברת על פתחי עכו"ם עשו מפרכס לצאת וכשהיתה עוברת על פתחי שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת אמנו רבקה הבינה מזה כי שני הבנים בבטנה צדיק ורשע וזאת היא שתי הריצות ובראותה זאת היא מדברת על לבה מדוע אנכי נופל משרה חמותי אשת אברהם המוליד ג"כ צדיק ורשע ולא יצאו שניה' מאם אחת הלא ישמעאל הוא בן אמה שפחת שרה ויצחק בן הגבירה שרה אשר זרע קדש מצבתה מהראוי הי' גם כאן להיות כן למה זה אנכי המוכנת לשניהם והש"י השיבה ע"י שם כי שני גוים בבטנך שני גאים כתיב זה אנטיננוס ורבי גרי האמת יואחין מגשו לזאת יש הפרש בין שרה ובינך כי שם הי' ההכרח להסב הדבר אל השפחה בהיות ישמעאל לבדו יחי' את נפשו להצילה מרדת שחת בתשובתו המעולה אך אין יוצא ממנו שום גר לה' להסתפח בנחלת השם ונבדל הרע מן הטוב לגמרי וכ"א מצא משכן לו בן השפחה להשפח' ובן הגבירה להגבירה אמנם לא כן עמך אשר מעשו יבואו גרים אמתיים כגון אנטונינוס וחביריו וזה מאתי שיצא עשו ממך ויהי' נאחז בקדושה ועתה בא נבא לבאר ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי דייקא שיצא דוקא ממני ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך גאים כתיב כנ"ל לכן גם לעשו נתתי שם ויד להאחז בקדושה והם יבררו כל הניצוצות קדושות ממנו:
ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו השם. הנה רש"י ז"ל פירש אומד זה למעשרות הי' ונראה דרש"י בא לפרש דהנה באמת אמרו חז"ל אין הברכה שורה בדבר הנמדד וכאן שהי' מדה וגבול ואיך נשתלח בה ברכה לכך פירש"י דאומד זה ה' למעשרות דהנה טעם דאין הברכה שורה בדבר הנמדד הוא משום דכיון דאדם מקפיד למנותו ונותן בו מדה וגבול אי אפשר להתברך ולכך פירש"י דהי' זה הענין עבור מעשר דהי' צריך לדבר שבקדושה קדושת מעשר וכיון שהשרה על התבואה חיות רוחנית של הקדושה וטבע של דבר רוחני להתפשט עד אין שיעור לכך ויברכהו השם:
או י"ל דהנה בגשמיות המקום מקיף ומגביל את הדבר ההוא ואי אפשר לכנוס בתוכו יותר מן החלל של הכלי או המקום המקיפו אבל ברוחניות אין מקום אשר יכול להקיפו והוא מתפשט עד אין שיעור וערך והנה אמרו רז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכול' היו ידועי' רק א' שלא השיג שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים ואלו הנו"ן שערי בינה הם בכל חלקי הבריאה ואפילו בצומחים בכ"א כמוס כח ושכל רוחני מכל הנ' שערים ולכך י"ל דרך רמז בעבור זה שיעור תרומה גדולה היא תרי ממאה אחד מחמשים דכמו בנ' שערי בינה יש שער א' שאינו מתגלה לב"א ואפילו למשה רבן של נביאים כמוסין בכל הדברי' אשר כמוס בה כחות מכל החמשי' שערים כמו בתבואה ולכך אמרה תורה להפריש חלק א' מחמשים חלקים ויהי' קודש לה' דוגמת שער החמשים אשר הוא קדש קדשי' וטמיר ונעל' מבני אדם וזה נקרא תרומה גדולה שהוא א' מנון שערי בינה נגד נ' גדולה הכתובה בתורה בתיבת נוצר חסד שהוא מסטרא דבינה ושם הם אתוון רברבין כנודע וא"כ בכל דבר שהצדיק עושה למטה דוגמת הקדושה למעלה ופותח איזה דרך ושכל לכנוס אל החמשים שערים הנ"ל אז נעשה מזה העובדא ג"כ שער אחד כיון שהיא דוגמא של מעלה ונחשב כאילו הם כפולים ונמצא ע"י עובדות הצדיק הם מאה שערים כיון שמקשר הגשמי' עם הרוחני' ועושה עובדא למטה ומעורר שרשו המרומז נגד דבר זה למעלה ושורה על עשי' זו רוחנית הקדושה ואז ממילא חל על הדבר הזה ברכת השם וז"ש ויזרע יצחק בארץ ההוא שהי' מקום מוגבל ארץ הזו וגם שנה הזו והי' מוגבל בזמן ובמקום אך עי"ז שהוציא מאה שערים שהתעורר במעשיו החמשים שערי בינה העליונים וקשר אותם במעשה של מטה וכללו בקדושה הרוחנית ונעשה מאה שערים וע"י השרה ברכה על הזריעה זו וזה שאמר ויברכהו השם והבן:
והי' כאשר תריד ופרקת עלו מעל צואריך. לכאורה יפלא איך עלה כזאת בדעת יצחק אבינו לברך את עשו מיד כאשר תריד יפרוק עלו הלא יש ב"א אשר מגמתם וחפצם לעבודת השם ולהגות בתורה ויש להם מניעות גדולות טרדת הזמן ועול הפרנסה אשר תטרידהו מעבדות השם אך נראה דאיתא בגמרא כ"מ שנאמר ויהי לשון צער והי' לשון שמחה וזה כונת יצחק אבינו והי' כאשר תריד היינו אם יהי' לאיש הישראל שמחה בהסרת עול התורה מעל שכמו ובהתרשלו בעבודת השם ב"ה וב"ש וזה והי' לשון שמחה אז ופרקת אבל כ"ז שיהי' לאדם צער ויאנח על אשר יקצר בעבדות השם ב"ה וב"ש ולא יוכל להגות בתורה אזי אין לו שום פתחון פה לקטרג עליו חלילה וחלילה כנ"ל:
(ויען כי דברי תח"ז מיוסדים על מאמר חז"ל אשר אמרו ויהי לשון צער והיה לשון שמחה אעתיק כאן מה ששמעתי בשם אא"ז פירוש המאמר הזה וז"ל)
הנה ידוע דהואו רומזת לרחמים כידוע לי"ח ונמצא ממילא מובן דברי חז"ל כי ויהי לשון צער כי יהי בלא וא"ו הוא ל' עתיד והואו מהפכת לשעבר ואילו הי' הכתוב מדבר כאן מלשון שמחה לא הי' הואו בא בתיבה זו להפכו לשעבר הלא טוב הי' שיהי' השמחה להבא אך ש"מ דהכתוב מדבר כאן מלשון צער והואו רומזת לרחמים ומהפכתו לשכבר שכבר הי' ומעתה יהי' כל טוב והשתא יובן והי' לשון שמח' כי הואו מהפכתו להבא כי הי' בלא ואו משמש לשון עבר ואילו הי' הכתוב מדבר כאן מאיזה צער חלילה לא הי' הואו בא בתיבה זו להפכה לעתיד כי הואו מדתה רחמים אלא ש"מ דהכתוב מדבר כאן מאיזה שמחה ולכך באה הואו בתיבה זו להפוך הדיבור לעתיד שיהי' עלינו כל טוב אמן סלה ועד:
והיה כאשר תריד המפרשים נדחקו בפי' הכתוב ונראה דהנה יש לדקדק עוד דבברכה שבירך את עשו אמר לו הנה משמני ארץ כו' ואת אחיך תעבוד דלמה לא להזכיר זאת בברכה וגם יצחק אהב אותו כמ"ש ויאהב יצחק את עשו אך י"ל דהנה אמרו חז"ל ויתן ויחזור ויתן לכאורה קשה מדוע עושה הקב"ה ככה שנותן להצדיק פעם אחר פעם וכי קצרה ידו ח"ו ליתן לו בב"א אך דבאמת אם הי' נותן לו כל הצטרכות בפ"א הי' יכול לשכוח טובות הבורא כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט וזה מהטובות הבורא שיצטרך תמיד לשאול מאתו יתברך וזה ויתן לך האלקים היינו שמה שיתן ויחזור ויתן עי"ז יתן לך האלקות שיהי' דבוק תמיד בו יתברך וזה ההבדל שאחז"ל שיעקב אמר יש לי כל ר"ל כל הצטרכותי יש לי מהבורא בכל פעם שאני צריך אני שואל מאתו יתברך והוא נותן אבל עשו אינו צריך להיות דבוק באלקות אמר יש לי רב שהבורא נותן לו בב"א ולפ"ז ניחא אף שבאמת אהב יצחק את עשו מ"מ כיון שראה שמן השמים היה לברך את יעקב וברכו שיתן לו ויחזור ויתן שעי"ז יהי' דבוק בו י"ת ע"כ אמר לעשו סתם הנה משמני הארץ יהי' מושבך ר"ל שאתה בודאי אין רצונך להיות דבוק בו ית"ב ע"כ יתן לך הכל בפ"א ועל חרבך תחי' שזאת יהי' עיקר החיות שלך אבל לא שיהי' תלוי' החיות בו ית' אך אעפ"כ הי' רצון יצחק שיהי' לעשו איזה שורש קצת בקדושה ע"כ אמר לו ואת אחיך תעבוד שעי"ז יהי' לו אחיזה בקדושה כענין שאמר ואתם הדבקים בה' וכי אפשר להדבק בבורא אלא כל המדבק עצמו בת"ח כו' ולכן סיים והי' כאשר תריד ר"ל כאשר תצטער ותתחרט על העבירות שעשית אז ופרקת עולו ואינך צריך להיות עובד את יעקב רק תהי' דבוק בו יתברך ולכן כתיב והי' לשון שמחה והבן:
והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך כו' לדקדק בברכות שבירך יצחק את עשו נאמר ואת אחיך תעבוד וקשה זאת אינה ברכה ועוד יש לדקדק שאיתא שעשו שאל את יצחק אבא האיך מעשרין את התבן והאיך מעשרין את המלח ולמה שאל על זאת יותר מששאלו על שאר דברים והיינו תבואה ופירות ונ"ל כי יעקב אע"ה הוא מסיטרא דקדושה ועשו הי' מס"א ולע"ע קודם ביאת משיח צדקינו שיבוא ב"ב עדיין אנו צריכין ליתן חלק לס"א כידוע ע"כ לא נצטוונו ליתן מעשר מתבן ומלח וכדומה להם שאין אנו יכולין ליקח הכל לקדושה כמובן ולעתיד שתעבור ממשלת זדון מן הארץ הכל יתעלה לקדושה ויוכל להיות שאז יהי' מצוה א' יתירה ליתן מעשר מכל מה שלא נצטוונו היום וזה ששאל עשו את יצחק אבא האיך מעשרין את המלח ואת התבן כוונתו הי' מתי יגיע הזמן שהכל יתעלה לקדושה ויצחק אמר לו ואת אחיך תעבוד ר"ל כי הקליפה הוא שומר לפרי והי' כאשר תריד ר"ל כשיבוא משיח צדקינו ב"ב והכל יתעלה לקדושה ויוכל להיות שאז יהי' מצוה אחת יתירה ויהי' תרי"ד מצות כי עתה יש לנו תרי"ג מצות אז ופרקת עולו מעל צואריך ולא תהי' שומר לפרי כי הכל יתעלה לקדושה ב"ב אמן ודו"ק:
וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו פירש"י אם יעקב ועשו איני יודע מה מלמדנו ונ"ל לפרש בדרך זה בהיות לכאורה קשה איך סיכן יצחק את יעקב בנו לשלחו אל לבן הארמי הלא מודעת מהותו ומהות מושבו ומקומו אך האמת יורה דרכו אשר הולך עלי' לברר ניצוצות הקדושות המפוזרות שמה אשר כ"ז עמלו הבונים אבות הקדושים כל ימיהם והנה ראש המאמיני' הוא אבינו אברהם בקחתו את שרה לאשה דימה כי הוא תיקן כל הצורך בבררו מנתו אך כאשר ראה כי נולד ממנו ישמעאל ג"כ אז ראה והבין כי עדיין צריך תיקון ואז קרא לעבדו זקן ביתו וצוה עליו לקחת את רבקה לבנו יצחק והוא גם יצחק חשב כי נתקן הדבר במלואו אך בראותו כי גם ממנו נולד עשו ויעקב שני הפכים אז הבין כי עדיין ניצוצות קדושות שם במקום הנ"ל זירז את בנו יעקב ללכת שמה בהשתדלותו יבררו כל הניצוצות הנמצאים שמה והוא הנרצה וישלח יצחק וגו' אחי רבקה אם יעקב ועשו דייקא אז ברוח בינתו הבין כי על ידו הוכרח עדיין התיקון ואחרי כי מלא את דבר אביו לכל דרכיו הי' משכיל ועלתה בידו להעלות משם האמהות הקדושו' ושנים עשר שבטי יה ודו"ק: