ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
חומש בראשית · פרשת חיי שרה
ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ וכו' ובסמוך קאמר וישתחו אברהם לפני עם הארץ ונ"ל כך דהנה צריך להבין הענין שאברהם השתחוה לעם הארץ ונ"ל ע"ד דאיתא בזהר והוא עבר לפניהם וישתחו וכו' היינו שיעקב השתחוה להש"י ב"ה וב"ש ולפי"ז י"ל כאן ג"כ כך שאברהם השתחוה להש"י והנה אח"כ כשביקש מבני חת שיפגעו בעפרון בן צוחר וכו' ויען עפרון וכו' הנה לכאורה לא הי' צריך השתחוי' לפני עם הארץ רק לפני עפרון אך אברהם השתחוה לפני עם הארץ הגם שלא דברו עבורו לעפרון ואפשר בשביל ששמעו את דבריו של אברהם לא קפח שכרם ועשה השתחוי' שהם סברו שלהם השתחוה לכבודם והאמת הי' שלשמים השתחוה ולפ"ז לא קשה אמאי לא השתחוה לעפרון במכוון דהנה איתא מודים מודי' משתקין אותו ולפי הנ"ל שלשמים השתחוה א"כ אם הי' משתחוה לעפרון ואח"כ הי' משתחוה לע"ה הי' כמו מודים מודי' ולכך השתחוה לפני עם הארץ והי' השתחואה לעפרון במכח כש"כ כי אותו היום מנהו שוטר עליהם וכיון שהשתחוה לע"ה לא היה צריך להשתחות לעפרון
ואברהם זקן בא בימים וה' בירך וכו' בכל וכו' הנה איתא בגמרא בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו ב"ה וב"ש וחד אמר בן מ"ח שנים הכיר וכו' ויש לומר שלא יהי' פלוגתא רחוקה אדרבה מא"ח ומא"ח ול"פ כי ידוע מן שלש שנים מלמד האב לבנו תורה ואברהם שלא הי' אביו מלמדו ומעצמו הכיר את בוראו והיה זה הענין פלא גדול ואתא זה המ"ד לאשמועינן כשהיה בן מ"ח הכיר ג"כ את בוראו והנה יש להבין הגם שהכיר כשהיה בן ג' שנים ואח"כ ודאי בכל יום ובכל שעה עבד את הבורא ב"ה ומכל מקום כשהגיע למ"ח שנים היינו כי ארבעים לבינה ושמנה שנה מרומז שבא בבחי' בינה שהוא שמינית עכ"ז הכיר את בוראו והיינו כי גדולת הבורא ב"ה וב"ש הוא אין שיעור ואין ערוך ואין סוף ומה יעשה אזוב הקיר במה יתגאה כשיש לו איזה שכל והנה אברהם אבינו כשהיה זקן והיה משיג שערי חכמה ורוממת אל והיה נראה לו שאינו עובד הבורא זמן רב רק איזה ימים כי היה נראה לו כי מה שעבר לא היה כ"כ כראוי ובכל יום היה נראה לו אפשר היום עשיתי להבורא ב"ה תענוג כי אתמול לא היה לי שכל כל כך והגם שהיה כל כך במעלה שבן ג' שנים הכיר וכו' ובן מ"ח וכנ"ל ועוד היה לו מעלה שהש"י בירך אותו בכל היינו הן ברוחניות והן בעניני גשמיות אבל כשהיה לו ברכה מהש"י בענין רוחניות בענין חכמה ובינה ודעת עכ"ז היה נראה לו שאינו עובד מכבר והיינו גודל השגתו ברוממת אל ית"ש:
ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וכו' שים נא ידך תחת ירכי נ"ל דיד מרומז על האמונה הקדושה דהנה ביד יש י"ד פירקין כמנין י"ד אותיות ה' אלקינו ה' והנה יסוד הוא בניקוד שורק בואו ושמעתי שורק מרומז על קשר והנה אברהם היה שלח את עבדו לעשות ענין זאת ליקח אשה לבנו והכל עם כוונות ויחודים השייכים לזה הענין והיה חושש שלא יתקלקל אליעזר בדרך והיה עושה התקשרות גדול לכך אמר שים נא ידך היינו האמונה תחת ירכי היינו התקשרות עמי ומה שהיה לו קפיצת הארץ אפשר היה טעם כדי שיהיה הדבר נגמר מהרה וגם כדי שלא יתקלקל העבד:
ויאמר ה' אלקי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום וכו' הכתוב צריך ביאור הקרה נא וגומר מה יקרה ובאמת בפשוט סומך על הכתובים שאחריו ונראה עוד שהעבד חשש עצמו שאינו ראוי באפשר שיעשה הש"י נס על ידו כי לפי שאברהם אמר ואנכי עפר ואפר ומושל מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים והתחזק א"ע שאינו כדאי והתפלל להש"י ב"ה שיטע אהבתו ויראתו בלבו והפשט כך הקרה נא לפני היום הבחי' ה' אלקי אדוני אברהם זאת הבחי' הגם שאינו כדאי לבוא לזאת הבחי' כי לפי ערך מעשי אינו כדאי שלא באתי ממדרגה למדרגה מ"מ הקרה נא היינו שלא כדרך הטבע רק בדרך מקרה כמו מציאה אבוא לזאת הבחי' תיכף בזכות אברהם והיינו ועשה חסד עם אדוני אברהם שתעשה חסדך עמי בעבור שאדוני הוא אברהם ועוד בפשוט ועשה חסד וכו' והיינו שאהיה כדאי שתעשה על ידי חסד עם אדוני אברהם:
ויישם לפניו לאכול וי"ל ע"ד דאיתא בזה"ק שלא אכל עד דתתיהב מבי מלכא והיינו עד אם דברתי דברי ויש לומר הרמז בזה הפסוק:
ואומר אל אדוני אלי לא תלך האשה ופירש"י אלי כתיב ונ"ל דהפשט בהכתוב הוא כך דהיינו שהתפלל להש"י שלא תלך האשה אחריו והיינו אלי לא תלך וגו' וכוונתו היה שיקח בתו כמו שפירש"י:
ויהי כאשר שמע וישתחו ארצה לה' ולעיל כתיב ויקוד האיש וישתחו לה' תיבת ארצה צריך פי' גם לכאורה מאי קאמר ויהי שידוע שקצת מרומז על צרה ומה הוא אדרבא היא בשורה טובה ונראה כך שידוע שלבן היה רשע וגם בתואל והנה עבד אברהם שהיה מורגל לשמוע דבריו הקדושים של אברהם אז לא היה יכול לשמוע דברי רשעים הגם שהיה לטובה כי ידוע טובתן של רשעים וגו' ולכך קאמר ויהי לשון צער כאשר שמע את דבריהם זה היה לו צער ששמע דבריהם הגשמים לכך וישתחו ארצה לה' היינו שהשתחוה בבחי' ארצות לה' ולעיל כשדיבר העבד עם רבקה כתיב ויקוד האיש וישתחו לה' כי היא היתה צדקת גדולה והיה יכול העבד להשתחות בגודל דבקות לה':
ויצחק בא מבא באר לחי ראי כו' עד סוף הענין י"ל דרך רמז והוא דהנה כל העובדות של הצדיקים אינו רק להביא שמחה ותענוג להבורא שהוא יתברך ישמח בעולמו ויהיה לו שעשועים ותענוג מכל הנבראים ועי"ז רצון הצדיק ותשוקתו תמיד שיהיה לזרע ישראל שפע ברכות ורב טוב שלא יהיה לכנס"י הן בכלל והן בפרט שום חסרון וצער ח"ו א' מחמת שהוא מצוה לאהוב את ישראל ועוד שאהבת ישראל נקשרת באהבת הבורא והוא אחד כי מי שאוהב את השם הוא אוהב את ישראל עמו כי ואהבת לרעך כמוך עם מצות ואהבת את השם אלהיך כו' הוא אחד כמו שסמכו אנשי כנה"ג ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה גי' אחד אל מצות שמע ישראל כו' אחדות השם ואהבתו והנה הצדיק מקשר מחד השני אהבות זו לזו כי מחמת שאוהב את השם ורוצה לשמח את הבורא והצדיק שמאמין שבכל צרת ישראל כביכול לו צר ועי"ז שממשיך טובות לישראל ופותח עולם השמחה והחדוה עי"ז שמח הקב"ה עם ברואיו ועי"ז נעשה יחוד בין אהבת ישראל לאהבת הבורא וז"ש בזה"ק כי מצטרפים אותיות א"ח מאחד עם אותיות ש"מ משמע ונעשה צירוף אשמח וזה הצירוף בא ע"י הצדיק שמקשר אחדות הבורא ואהבתו עם אהבת ישראל ע"י שפותח עולם השמחה ומביא תענוג וחדוה להבורא נמצא הצדיק הוא מקושר בעולם החדוה מחמת שחפצו ורצונו דבוקה שם לפתוח מקור השמחה והנה ידוע דבאר נקרא כנ"י מחמת שהם כמעין הנובע היות שע"י נשמות ישראל נמשך שפע ומימי חסדים לכל העולמות הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים והם הצינורות של כל השפעות וע"ז נאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כי נשמות ישראל המה הצינורות של השפע אשר ע"י יתמשך מתהום התחתון לעליון והנה לחי ראי נקרא חיות הבא מהשגחת הבורא כי הבורא ב"ה בכ"מ שהוא יתברך משגיח שם הוא החיות שלו דהנה ידוע מאחז"ל דמתחילה עלה במשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאינו מתקיים שיתף מדה"ר דלכאורה הוא תמוה דהא אצל הבורא ית"ש לא שייך שום השתנות חלילה כדכתיב אני ה' לא שניתי אך דהשורש הדבר הוא כך דהנה באמת קודם שנברא העולם הי' כל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים כלולים בכחו וכמוסיף בעצמותו קשורים בו כשלהבות הקשורה בגחלת והנה מיד כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העום שיצאו כל הדברים הנעלמים בכוחו וכמוסים בהיכל הקודש פנימה לצאת לחוץ זאת היציאה גופה הוא ירידה לפני הדבר ההוא וזה הוא הצימצום והדין בעצמו לירד ממקום גבוה למקום תחתון אך במה שהוא יתברך הסתכל והשגיח בדבר ההוא בזה הראי' המשיך קו החיות אל הדבר ההוא כי במקום השגחתו שם הוא חיותו ועי"ז נתקיים הבריאה מכח חיות הבא לנבראים ע"י השגחתו בם וזה הפירוש ראה שאין העולם כו' ר"ל שע"י הדין והצימצום של הבריאה הנ"ל לא היה קיום לעולם אך במה שראה בם והשגיח עליהם בזה נתקיימו וזה הוא השיתוף של מדה"ר והנה ע"י שהצדיק הוא סרסור ושושבין המקרב את הבאר הוא כנס"י אשר על ידם ישאבו מימי החסד על ידם ימשיכו שפע לכל העולמות מקרב אותן אל חיות הבא מהשוחת הבורא ומקשר אותם ונעשה יחוד גמור ועי"ז הוא פותח מקור השמחה והחדוה ומביא תענוג ושעשועים להבורא ית' וממשיך שמחה ושפע טוב לכנס"י וזש"ה ויצחק ר"ל השמחה והחדוה המכונה בשם יצחק כמו שמצינו בזהר בא מבוא ר"ל שזה הצדיק אשר מביא ומקרב את הבאר מים חיים כנס"י אל מקור החיות הבא מהשגחת הבורא ועי"ז נפתח שערי שמחה בעולם ובא חדוה ותענוג לכל העולמות עליונים ותחתונים והנה יצחק אבינו הסתכל בזה המדרגה אשר הצדיק יוכל להביא שמחה לעולם ע"י קישור וקירוב הכנס"י אל ההשגחה עליונה אבל והוא יושב בארץ הנגב ע"ד דמצינו בבת כלב שאמרה לאביה ארץ הנגב נתתני ר"ל שהוא מנוגב מכל ר"ל שיצחק הסתכל בעצמו שהוא עדיין מנוגב מזה הבחי' ובאמת צריך הצדיק לקרב בחי' התחתונה להשגחה עליונה והוא גילת התחתית לגילת העלית:
או י"ל דהוא יושב לשון נסתר דקאי על הקב"ה שהוא יושב בסתר ונעלה מכל יושב בארץ הנגב ר"ל שע"י הצדיק המקרב ומקשר כנ"ל עם השגחה עליונה עי"ז מביא הבורא למדת החסד שהוא נגבה בחי' דרום הרוצה להחכים ידרים שהחסד הוא ענף החכמה שעל ידי החדוה גורם שהוא יתברך מתנהג בחסד ומשפיע טובות לעולם:
ויצא יצחק לשוח בשדה ר"ל שיצא יצחק מבחינה הנ"ל לשוח בשדה ר"ל ע"ד שאחז"ל אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה ויעקב קראו בית והנה יצחק הסתכל בחורבן הבית מקדש וחורבן של ישראל ציון שדה תחרש וז"ש לשוח בשדה ר"ל הסתכל בבחי' של חורבן הבית לפנות ערב לפנות ולבער את הערב המרומז לדינים ר"ל שרצה להשתיק ולהכרית שלא יהיה על זרע ישראל שום שליטת החיצונים וקטרוג ודין ח"ו וישא עיניו וירא והנה גמלים באים ר"ל שהסתכל כל גמול הטוב שיבוא לישראל עי"ז אשר אף שהם בגולה בין החומות ויש להם שפע מעט מן המעט אעפ"כ עובדים את הש"י ושומרי' התורה והמצות ועי"ז צפון רב טוב לבית ישראל והקב"ה יגמול להם כמעשיהם עשיהם ותשא רבקה את עיני' ר"ל שכינת עוזנו המכונה בשם רבקה ותרא את יצחק ר"ל הוא מסתכלת בזה הבחי' של יצחק והיא לא נייחא בזה שישראל יסבלו עול הגלות אף שיהיה להם גמול טוב אח"כ ותפול מעל הגמל ר"ל מזה הבחי' של הגמול אשר ימשך מהגלות ותאמר מי האיש הלזה ההולך לקראתנו בשדה ר"ל מי זה הצדיק אשר הולך בזה הבחי' של השדה ר"ל חורבן הבית והגלות באמת יש כמה צדיקים אשר רצונם בזה שעי"ז יקרבו ישראל א"ע להבורא ויהי' להם גמול טוב ויאמר הוא אדוני ר"ל זה הבחי' של אדוני ר"ל מדת יצחק הוא מדת גבורה ותקח הצעיף ותתכס ר"ל ששכינת עוזנו רוא' שהכנס"י הוא בגלות אז הוא מתלבשת בכמה לבושים ומשתתפת עמנו בגלותא כי בכל מקום שגלו ישראל גלה שכינה עמהם אף שאינו בהתגלות אבל הוא באתכסייא ואי"ה בזמן הגאולה אז ונגלה כבוד ה' ותפשוט את עצמה מכל הלבושין ותתגלה מלכותו עלינו ויקוים הכתוב ולא יכנף עוד מוריכם והיה עינינו רואות כו' אכי"ר: