ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
חומש בראשית · פרשת וירא
למה זה צחקה שרה לאמר ואני זקנתי פירש"י שהקב"ה שינה מפני השלום כי היא אמרה ואדוני זקן דהיינו על אברהם ויל"ד מפני מה שינה הקב"ה וכי לא הי' ביכולת הקב"ה ליתן בלב אברהם שלא יכעס אך נראה לפרש ע"ד שאיתא בגמרא לית מאן דידע לישנא בישא כהמן שאמר אלהיהם של אלו ישן הוא ולכאורה הוא בלתי מובן מה זה רבותא אך נראה לפרש ע"ד שאיתא אין חוזק בחסידות כתחילתו דהיינו כאשר יתחיל האדם לעסוק בחסידות הוא חזק אצלו מאד אבל מעט מעט היא נרפה ממנו ולזה כיון המן הרשע שאמר לאחשורש אלהיהם של אלו ישן הוא דהיינו שאחשורש ירא שלא יעשה לו כמו שעשה לל"א מלכים ולזה השיב לו מפני מה אתה ירא הלא אלהיהם של אלו ישן הוא ר"ל מראש הי' האלהות אצליהם מחדש והי' בהם כח להמשיך נסים גדולים אבל עתה כאשר נרפה אצלם אין בהם כח להמשיך נסים ולכך אין לך לירא ובזה ניחא כי הקב"ה לא שינה כי כוונת שרה אמנו היתה לאמור אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן ר"ל שהאדנות אצלו זקן ואין בו כח להמשיך נסים כאלה ולזה אמר הקב"ה לאברהם מדוע זה צחקה שרה לאמר כו' ואני זקנתי ר"ל שעשתה אדנות שלי אצלה זקן היפלא מהשם דבר כנ"ל שלא שינה כלל וזה הי' מעשה העגל כי בתחילה מחדש נתחזקו מאד בעבודת ה' ית"ש ואמרו נעשה קודם שנשמע והקב"ה כיון שראה אותם בהתחזקות הבורא רצה לנסות אותם לראות אם ימשלו על יצרם אם לאו אך הם לא התגברו על יצרם ועשו את העגל ובזה מובן הפסוק נחנו פשענו ומרינו אתה ה' לא סלחת כי לכאורה אינו מובן למה כתיב נחנו בלא א' אך לפ"ז ניחא מ"ש נחנו ר"ל נחנו פשענו בלא א' ר"ל שנשארנו לבדנו בלא אלופו של עולם ולזה פשענו ואתה לא סלחת ר"ל מדוע לא סלחת כי אנחנו לא חייבנו בזה אשר לא יכולנו לעמוד נגד יצה"ר כי נשארנו לבד כנ"ל ודוק דזה ניחא בס"ד:
ויאמר ה' אל אברם למה זה צחקה שרה כו' היפלא מה' דבר וכו' ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי וכו' הנה לענין מה קאמר עוד למועד אשוב אליך וכו' ועוד יש לעיין והנראה כך דלכאורה קשה הלא המלאך לא אמר לשרה הבשורה אמת שהיא היתה שומעת שהיתה יושבת בבית כדכתיב והוא אחריו מכ"מ קשה אפילו אברהם הי' סבור שערביים הם לכך אמר ורחצו רגליכם ולפ"ז אין חידוש אם לא היתה שרה יודעת שהם מלאכים וא"כ לא הי' לכאורה עבירה שלא האמינ' ואפשר לומר כיון שמצינו בגמ' דאשה מכרת באורחים יותר מן האיש הראי' משונמית ע"ש אך לכאורה צ"ע דהא כתיב וימהר אברהם האהלה אל שרה וגומר דמשמע שהיתה יושבת בביתה וגם משמעות דאי' שרה אשתך ויאמר הנה באהל אזי המשמעות שאפשר לא ראתה המלאכים א"כ לכאורה אין תימה על שצחקה שרה אך י"ל כך דהנה רש"י פי' ועל פסוק שוב אשוב לא בשרו המלאך שישוב אלא בשליחותו של מקום אמר לו ע"פ והנה לפ"ז הי' לשרה לידע שמלאכים הם כיון שאמר שוב אשוב א"כ וודאי בשליחות המקום כי אדם אין בטוח על עצמו לומר שודאי ישוב כמו שפירש"י ולפ"ז קאמר הכתוב כך ויאמר ה' אל אברם למה זה צחקה שרה כו' היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך וגו' והיינו כתרגומו היתכסי והיינו הלא לא הי' הדיבור הזה למועד אשוב וכו' שאמר המלאך לה הי' מכוס' מן הש"י והיינו שלא אמר מעצמו כי אם בשליחות המקום וכנ"ל ותכחש שרה וגומר והיינו כי גדולה תשובה שעבירות נעשו כזכות וגדולה תשובה שנעשו עבירות זדונות כשגגות ופריך בגמרא אהדדי ומשני כאן מאהבה כאן מיראה נמצא אם עשה עבירה במזיד ועשה תשובה מיראה נעשה כשוגג נמצא זה הוא כמו הכחשה שהגם שעשה במזיד הוי כאילו לא עשה במזיד לכך נראה לומר כוונת הפסוק ותכחש שרה היינו שכיחשה את העבירה לאמר לא צחקתי היינו שיאמר שלא צחקה והיינו כי יראה ועשתה תשובה נמצא היתה מכחשת את העבירה שבמזיד שהוא נעשה כשוגג ויאמר לא כי צחקת היינו שאברהם רצה שתעשה תשובה מאהבה כמדת אברהם ונעשה כזכיות:
המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ביאור הענין ע"ד שאלה נשאל ר"ש בזהר בפסוק כי בכל חכמי הגוים כו' נדרש ג"כ בכל חכמי הגוים מאין כמוך אבל בחכמי ישראל קם כדרשתם ז"ל ולא קם נביא כמשה והשיב ר"ש אה"נ בישראל קם כי חלק ה' עמו חלק השם להם מחכמתו מה הקב"ה מחי' מתים גם אליהו מחי' מתים ועוד הקב"ה גוזר וצדיק מבטל צדיק מושל ביראת אלקים וגם לעתיד דרשו רז"ל עתידים צדיקים להחיות המתים כו' בא וראה כח הצדיקים גדול מאוד להיות הוא הצנור על ידו כל מפעלות אלקים בארץ כי כן גזר ואמר הש"י ויתעל' וחלק מחכמתו ליראיו העובדים אותו באמת והיא הנרצה בפסוק אשר התחלנו בו המכסה אני מאברהם אשר אני עושה דייקא כי גם הוא יגדל ויוכל לפעול מפעלות אלקים חיים מדי דברנו מזה נפרש בדברינו פסוק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ידוע כי הצדיקים נקרא יעקב גם ישראל בחי' קטנות ובחי' גדלות המורה על זה שני שמות הנ"ל ועתה בהיותינו בכור הברזל עול הגלות תחשכנה עינינו הראות אין מבין כי כל מפעלות אלקים הולך סובב ע"י הצנור בחי' צדיק הנ"ל וכאשר יגיע במהר' לקץ הגלות ויגאלנו ברחמיו אז תמלא הארץ דעה כו' אז מגדולם ועד קטנם יעידון ויגידון על הצדיק כי הוא עושה נפלאות כמבואר לעיל בכח גזרת חכמה עליונה מה הקב"ה מחי' מתים גם הצדיקים יכולים להחיות וזאת הוא פי' הפסוק הזה כעת היינו עת דודים פדותנו יגיע יאמר בפי כל ליעקב ולישראל הוא על הצדיק הנקרא בשני בחי' הנ"ל מה פעל אל כל מה שפועל הבורא גם הצדיק יפעול בכח השי"ת:
או יאמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה כו' הש"י משלם מדה כנגד מדה בשלימות הנה אברהם האוהב הנאמן עשה טוב בעמיו בפרסמו גדולת הש"י לכל באי עולם כי בתחילה לא נקרא כי אם אלקי השמים ואחרי שהרגילו בפי הבריות נקרא אלקי השמים ואלקי הארץ והנה ידוע כי מלת אני הוא בחי' התגלות ע"ד אני והו הושיעה נא כידוע ליודעי חן והוא אמירת הש"י המכסה אני מאברהם היינו בחי' אני התגלות פירסום קדושתו אשר אני עושה הלא גם הוא פעל ועשה עמדי בחי' אני בפרסום קדושת שמי לכל באי עולם לכן מהראוי לשלם תגמולו כפעלו כי ידעתי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו כבר העיר בזה מאור עינינו רש"י ז"ל בביאורו על התורה במלת למען שאין לו פירוש אחרי אשר אפרש מלת ידעתיו כמשמעו והוכרח לפרש מלת ידעתיו לשון חבה כמו מודע לאשה בועז מודעתינו כו' וע"ש והנה התרגום אנקלוס מתרגם מלת ידעתיו כמשמעו ארי גלי קדמי ולהצדיק את תרגומו בזה נראה לפרש בעזהש"י בהקד' עוד איזה דקדוק בפסוק הנ"ל א' למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו היאומן כזאת על אברהם אבינו ראש כל המאמיני' שהוא יעבוד ע"מ לקבל פרס הלא אברהם משבחו ומקלסו בוראנו אברהם אוהבי הוא האוהב הנאמן אשר אין עבודתו ע"מ לקבל פרס ב' תיבות על אברהם אין להם שום פירוש כי הי' לו לומר על בית אברהם הן אמת כי כבר קדמוני רבותינו הקדושי' בדרשתם כל המעמיד בן צדיק כו' גם דבריהם צריכים ביאור כי לא שייך זאת אצל הצדיקים שגם מצד עצמ' קרוי' חי' גם במיתתם כדרשת' ז"ל ובניהו בן יהוידע בן איש חי כו' ולפי ערכם לא יתכן אצלם מעלת העמדת בן צדיק ומה טובם בזו המעלות ג' יש לדקדק מה רבותי' של האדם הגדול בענקי' הוא אברהם אבינו בצואה זו הלא בעינינו אנו רואי' כי רוב אבות לבנים מצוי' על זאת אף כי לא דרכם דרך הישר ביתרון המעלה כאברהם הן זאת מילתא זוטרתי לגבי' עוד אחת הוא לבאר מלת אחריו הוא מיותר בפסוק הזה אמנם האיר ה' עיני לתרץ הכל על נכון כי הנה ידוע לעובדי השם באמת אשר משתוקקים בכל אות נפשם להיות הולכים בדרכיהם הלוך ונסוע בלי הפסק כלל זאת היא חייהם ואורך ימיהם להוסיף בעבודתם השלימ' בחשק והתלהבות רבה ועצומות אמנם כי קץ וגבול שם הקב"ה למספר חיי האדם כאשר נמצא באמרי נעי' זמירות ישראל ימי שנותינו בהם שבעים שנה כו' הוא בלתי אפשר להשיג די מבוקשם ואחרי הסתלקותם להתענג בנוע' המה חפשי' מהמנות ע"ד במתים חפשי אך באם מעמידים בן צדיק בזה לא יופסק עבודתם כי הוא כאילו אינו מת פי' אינו מסולק מן העולם הזה כי כח האב בבן וכאשר הבן עובד עבודתו ונרצה לפני השם כאילו האב בעצמו עדיין עובד עבודתו בלי הפסק ובזה נשלמה כונתם הרצוי' ועתה נבין דברי רז"ל כל המעמיד ב"צ כאילו אינו מת כי' כאילו אינו מסולק מעוה"ז כלל וזאת פירושו התרגום כי ידעתיו ארי גלי קדמי נופל על לשון עברי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זאת היא עוצם כוונתו הרצוי' למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו דייקא עפ"י דרשתם ז"ל על בית אברהם לא נאמר אלא על אברהם כו' כאילו אינו מת להראות טוב מעלליו שרוצים להשלים חפצו להיות עובד והולך בלי הפסק כלל ובזה נאמנה רוחו עם אלקים ואינו עובד ע"מ לקבל פרס והוא שלם בעבודתו לנצח ולכונה זו א' מאלף מצאתי זה אברהם ביתרון מעלת השלימות מכל האנשי' ע"פ האדמ' ה' יזכינו שיגיעו מעשינו למעש' אבינו ראש המאמינים אמן:
וה' אמר המכס' אני מאברה' כו' כי ידעתיו למען אשר יצו' את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדק' ומשפט למען הביא ה' על אברה' כו' הנה תיבת למען אינו מובן ועוד יש הרב' דקדוקי' בפסוק ואין להאריך ונרא' פירוש הענין כך דשורש הדבר הוא דהכתוב מספר צדקתו של אברה' דהנ' כל העובדות של אברה' שעש' ועבד את השם באהבה ובשכל גדול הכל הי' מעט בעיניו ולא נחשבים נגד טובת השם והנסים שעשה ולכך לא הי' די בעיניו ואמר בלבו שאף אם אתקן א"ע בכל מיני עשיות ועובדות מה אני גלל כן התחייב א"ע שאין זה מספיק מה שהוא לבדו מקיים את המצוה בשכל גדול רק הכניס עוד כונה אחרת במחשב זו בקיום איזה מצוה לעשות בשם כל ישראל דהנה כל ב"י היו כלולים במחשבתו ובמחו של אברהם כי הבן גנוז בכח האב והנה במוחו של אברהם שהי' שורש וכלל לכל כנסת ישראל וזרע אברהם הבאים אחריו כל דור ודור עד עקבות משיחא וא"כ כשעשה איזה מצוה עשה עם כל הכוחות שלו ועם כל הענפים העתידים להתפשט ממנו א"כ הגיע מזה שני טובות לבניו א' כיון דהוא קיים המצוה וכל מצוה דרבנן וגם דיקדוקי מצות ואפילו עירוב תבשילין אם כן כשעשה בשם כל ישראל והי' עבודה דרבים א"כ כ"א מישראל קיים כל התרי"ג מצות בכח ועוד נצמח טובה מזה העבודות שעשה דרך סלולה לזרעו אחריו שיוכלו להשיג שכליות המצות ולקיים אותם מחמת שכבר קיימו אותם בכח בצוותא עם א"א ע"ה בקל כ"א מישראל יכול להוציא הדבר מכח אל הפועל ולקיים המצוה בפועל ממש כיון שהשער מימות אברהם ובזה י"ל פירוש הש"ס חייב כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם דלכאורה הוא תמיה איך יכול כל אדם לבוא למדרגה והשגה של אברהם דהוא מרכבה לימין אבל באמת אין הכוונה להגיע למעשה אברהם עצמו רק למעשיו של אותו אדם עצמו כשהי' בשורש אברהם כיון דכל האדם עשה כבר כל המצות בכחו של אברהם וא"כ אינו צריך רק לשוב לשרשו ולכחו של אברהם ולהוציא הדבר מכח אל הפועל ואזי יכול להשיג זה הבחי' של עשי' כשהי' בכחו של אברהם וז"ש למעשי אברהם ר"ל כמש"ל כשהי' העשי' בכחו של אברהם וז"ש המכסה אני מאברהם כו' כי ידעתיו מלשון אהבה ר"ל אני אוהב אותו והתחיל לספר בשבח ומעלת אברהם בקיום מצותיו וז"ש למען ר"ל עבור אשר יצוה ר"ל לשון צוותא וחיבור אשר יכוין לחבר בעשותו איזה מצוה אינו עושה אותה הוא לבדו רק את בניו ואת ביתו אחריו ר"ל שהוא עושה עם כל יוצאי חלציו וזרעו הבאים אחריו וז"ש ושמרו דרך ה' לשון עבר ר"ל שנחשב כאילו כבר שמרו דרך ה' כיון שכבר קיימו כל המצות בכח וגם עשה דרך לבניו שיהי' להם קל אח"כ לעשות צדקה ומשפט ועוד כוונתו למען הביא ה' על אברהם שכוון להנהיג את הבורא ב"ה ולהשפיע על כל שרשי הוי' מדת אברהם שיתנהו בחסד כאשר הוא מתנהג להמשיך שפע ברכה ורחמים וחסדים לעולם אכיה"ר:
וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר במדרש הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים הא בארץ לא אלא מה שאומרת לאברהם בשמים כו' ונראה דהנה לכאורה קשה דמה בא הכתוב להשמיענו דפקד את שרה כאשר אמר דודאי הקב"ה מקיים דברו ההוא דבר ולא יקימנה וכי בן אדם הוא ויתנחם והלא אחז"ל כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר אבל הענין הוא דיש חילוק בין לשון פקידה לזכיר' דהנה איתא בזוהר דפקידה הוא לנוקבא וזכירה הוא לדכורא דלשון פקידה על דבר שיקבל מאיזה בחי' הקודם לו ושורש הדבר כך הוא דודאי כל הבטחות שהבטיח הקב"ה לישראל אנו בטוחים שבודאי יקיים הקב"ה הבטחתו ליתן לישראל ולהשפיע להם כל הטובות והברכות אך דכשהקב"ה מבטיח לעשות איזה דבר טובה בוודאי כשהטובה ההיא קשורה אצלו בכח אין חילוק בין עבר ועתיד והוה אך בידי המקובלים כשצריכים לקבל הדבר ההוא אז צריכים להוציא הדבר מן הכח אל הפועל להביא אותו אל התגלות שיהי' במהרה כי כשעדיין הוא נעלם במחשבה הוא באתכסייא והוא בעלמא דאתי בעולם העתיד שעתידה להתגלות אבל עדיין הדבר בהעלם והמשכת הדבר ההוא מן העתיד אל ההוה הוא באמונה ר"ל כיון שהצדיק מאמין בדבר שבודאי יהי' ובודאי יקיים ה' הבטחתו ומצפה ומחכה בכל שעה ומתלהב שיתקיים הדבר ההוא אותו התשוקה והתלהבות והצפוי של הצדיק הבא ע"י אמונה אותו הדבר מחבר המחשבה עליונה של הבטחה וממשיכו להאמונה וזה פי' הפסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים ר"ל שהדיבור של הבטחת הטובה כשהיא (במחשב') הוא באתכסיי' ועומד בשמים אבל בזה שלדור ודור אמונתך ר"ל ע"י האמונה כוננת ארץ ר"ל עשית ותקנת כלי ונוקבא להתגלות הדבר והנה זה מצינו באברהם אמירה ודיבור אמירה הוא בחשאי כל זמן שהוא בדבקות באתכסייא ודיבור הוא באתגליא וז"ש רש"י בצחות לשונו כאשר אמר בהריון (ר"ל שהי' אצל דברים הריון) ר"ל כשהי' הדבר עדיין במחשבה באתכסייא לא המשיך רק הריון שהוא ג"כ באתכסייא וזה בחי' אמירה אבל ויעש ה' לשרה ר"ל תקנה ועשאה כלי לקבל הדבר ובא להתגלות וזה בחי' דיבור ומזה בא הלידה והבן:
וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר נראה לרמז בזה ע"ד שאיתא בעשרה מאמרות נברא העולם וגם הלוחות נתנו בעשרת הדברות בבריאת עולם נקראו מאמרות ובמתן תורה נקראו דברות ואיתא ויהי ערב ויהי בקר יום הששי כל העולם הי' תלוי עד ששה בסיון אם יקבלו ישראל את התורה מוטב וכו' ולהבין שישראל נקרא שרה לשון שרתי בגוים וזה רמז הכתוב וה' פקד את שרה הם ישראל כנ"ל כאשר אמר ר"ל בשעת בריאת עולם אז נקראו מאמרות שאז לא הי' רק פקידה ויעש לשרה ר"ל ויעש לשון תיקון שתיקנם בתיקון הראוי כאשר דבר ר"ל בשעת מ"ת שאז יקראו דברות אז תיקנם כראוי ודו"ק: