ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
חומש בראשית · פרשת לך
ויאמר ה' אל אברם לך לך וגומר אל הארץ אשר אראך והקשו ולמה לא גילה הש"י מיד ול"נ דהגם שא"י גם בענין גשמיות יותר טובה משאר ארצות עכ"פ עיקר טובת א"י שהי' נחשב בעיני אברהם היינו הרוחניות וי"ל כך שהש"י גילה לו תיכף והראה לו רק שלא הי' יכול אברהם אבינו לקבל ההארה כל כך והוצרך הש"י להראות לו בהדרגה ותיכף שאמר לו הש"י אל הארץ אשר אראך אזי אח"כ גילה לו והראה לו בכל פעם שורש הרוחניות של ארץ ישראל ובתיבת אל הארץ אשר אראך היינו הרוחניות והגשמיות וא"כ לא קשה כלום:
לך לך מארצך וממולדתך כו' עד סוף הענין עיין רש"י שפירש לך להנאתך ולטובתך ואעשך לגוי גדול בכאן אי אתה זוכה לבנים כו' ואברכך בממון ואגדלה שמך שאודיע טבעך בעולם והי' ברכה הברכות מסורים בידך ותברך למי שתרצה כו' ד"ח ואעשך לגוי גדול ז"ש אלקי אברהם ואברכך ז"ש אלקי יצחק ואגדלה שמך ז"ש אלקי יעקב כו' ע"ש והנה האי ד"א שמביא רש"י ז"ל הוא למותר דאם רצה רש"י ז"ל להביא כל הפירושים שמביא המדרש תקצר היריעה מהכיל ובוודאי רש"י ז"ל אינו מביא רק מה שצריך ליישב הפסוק על מכונו ונראה בכוונת רש"י כך והוא דהנה לכאורה יש להבין במדרש דאיתא נסיון ראשון לך לך כו' נסיון אחרון בלך לך דהיינו לך לך אל ארץ המורי' ובשום לב יפלא מאוד מה זה נסיון במה שהלך אברהם כאשר דבר ה' ומה צורך הקרא להשמיענו זה שהלך כאשר דבר ה' וכי יעלה על לב שאיזה בריא בעולם לא יציית ח"ו לדברי ה' ובוודאי גם פחות ערך מאברהם אבינו אם הי' זוכה לשמוע שום איזה דבור משמו יתברך אפילו לילך לסוף העולם מי פתי יסור הנה אשר לא ישמע ויאזין ויקשב לקולו יתברך ומה זה היחוס של אברהם אבינו ויותר תימא מה הוא הנסיון הלא הקב"ה הבטיחו שע"י הליכה זו ירוויח כל הטובות והברכות לו ולזרעו אחריו וכי בעבור זה לנסיון יחשב אבל שורש הדבר הוא כך דבוודאי עיקר העובדא הוא המחשבה טובה והכל הולך אחר כוונת הלב ועיקר הנסיון הוא גודל התמימות של אברהם ומחשבתו הזכה אשר לא כיון בקיום מצותיו לשום דבר הנאתו אך כיון בקיום מצותיו לקיים פקודת הש"י ולא השגיח כלל מה שיצמח לו מזה שום טובה וזהו שסיפר הכתוב בשבחו של אברהם דהנה בודאי כל דברי נבואה של אמירת הש"י לאברהם אבינו בודאי הי' סידור הענין ככתוב בתורתינו הקדושה בלשון הקודש ע"י צירופי אותיות ותיבות אשר נתגלו לו ומתוך התיבות נתבארו לו כונת הענין ורצון הש"י והנה כל דיבור אלקי סובל כמה פירושים ויכול האדם לפרש בו כפי נטיית מחשבתו והנה כשנאמרה לו הנבואה זו של לך לך מארצך כפי הכתוב בתורה מיד עמד נגדו היצר בפתח מחשבתו להטותו מן הדרך הישר והסביר לו פירוש הדברים של ענין הנבואה הזו שזהו הדיבור של לך לך הוא פי' הכל להנאתך ולטובתך ונתן לו פי' על כל תיבה היכן מרומז טובתו בכל תיבה וז"ש לו מ"ש הש"י ואעשך לגוי גדול כונתו בכאן אי אתה זוכה לבנים אבל שם יהי' לך בן ובודאי ראוי שתתקיים הליכה זו מארצך עבור טובת בנים שיגיע לך שמה חוץ שאר טובות אשר יצמח לך והוא ואברכך בממון ואגדלה שמך שאודיע טבעך בעולם ותהי' מפורסם בשם טוב והי' ברכה שתברך למי שתרצה והכניס במחשבתו טובות העוה"ז שיגיע לו מזה הליכה אשר נפשו של אדם חומד ומתאוה להם אבל אברהם אבינו בגודל צדקתו ונקיית מחשבתו הבין שזה לא מעיקר העבודה הוא לקיים פקודת המלך עבור צפוי הטובות שיצמח מזה הדבר א"כ לא הוי עובד ה' רק א"ע עבור טובתו ומיד הפך אברהם במחשבתו פירוש הדברים לדבר אחר לעבודת הבורא ולכבוד השם ולא הפן ליצר רק כיון במצות הליכה זו על כונה אחרת להיות הלוכו בקדושה מ"ש הקב"ה ואברכך ז"ש אלקי אברהם ר"ל שתתגלה ותתפרסם אלקותו יתברך בעולם ע"י מדת החסד של אברהם וכן ואגדלה שמך ז"ש אלקי יצחק שתתגלה מדת יצחק ויעקב ויהי' פירסום אלקות בעולם וזהו שסיפר בשבחו שבאמת הי' אברהם ביכולתו לקיים מצות הליכה זו אף אם הי' במחשבתו איזה כונה אחרת לטובתו ואעפ"כ לא עשה רק מחמת כבוד השם לקיים דיבורו לבד וזה לא הי' גלוי לשום בן אדם זולת לפניו יתברך לבדו אשר לפניו נגלו כל תעלומות לב הוא ית"ש ידע באמת לבו הטהור אשר לא עשה לשום הנאת עצמו זולת למען שמו וז"ש ומצאת את לבבו נאמן לפניך והבן וזהו שהכתוב מעיד עליו וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ר"ל שהלך בזה הבחינה וכונה של הש"י ולא כאשר הכניס היצר בלבו לפתותו מן הדרך הישר ומן המחשבה נכונה וזהו באמת נסיון גדול ועבודה גדולה להיות עבודה זכה בלי שום פני' ונטי' אל כונה אחרת רק לקיים דיבורו ולפרסם אלקותו בעולם והוא ית' יזכנו להיות מעובדי שמו יתברך באמת ובתמים:
וינגע ה' את פרעה וכו' על דבר שרי אשת אברם הקשה בספר בחי' בשם רבינו סעדי' גאון מה הי' פרעה חייב הלא סבור הי' שאחות אברהם היתה עיין בבחי' ונראה בעז"ה ע"ד שפירש"י בפ' וירא על פסוק הנה נא מצא עבדך וכו' פן תדבקני וכו' כשהייתי אצל אנשי סדום הי' הקב"ה רואה מעשי ומעשה בני העיר והייתי נראה צדיק וכו' וכן אמרה הצרפית לאליהו ע"ש ולפ"ז הנה ידוע שהמצרים שטופי זימה הי' כדפירש"י על פסוק קח ולך והנה בודאי הי' פרעה ג"כ רשע דאם היה צדיק היו משרתיו צדיקים כידוע מושל מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים ואפילו ראי' אינו צריך לזה שפשוט מסתמא הי' רשע ובכן לפ"ז כשהצדקת הנביאה שרה אמנו באתה לבית פרעה הי' הקב"ה רואה מעשה הצדקת שרה ומעשה פרעה וביתו ולכך הביא ה' נגעים על פרעה ועל ביתו מטעם עבירותיה' שהי' בעלי עבירות ומקודם לכן כשהי' הקב"ה דן את פרעה הי' דן אותו לפי ערך עמו היינו המצרים כידוע מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין וכו' משא"כ עכשיו כשבאת הצדקת שרה לביתו הי' לזכרון עונות של פרעה וקאמר הפסוק שפיר וינגע ה' את פרעה וכו' על דבר שרי אשת אברם היינו שהיתה צדקת גדולה וגם אשת אברם דאשת חבר כחבר לכך היתה מביאה על פרעה זכרון עונותיו ובהכי ניחא שזה שנתן פרעה לאברם לא החזיר לו היינו צאן ובקר וכסף וכו' כדכתיב ולאברם הטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וכו' ולא מצינו שהחזיר לו אדרבא כתיב ויעל אברם ממצרים וכו' ואברם כבד מאד במקנה וכו' ולכאורה הי' כמו מתנה בטעות שהי' סובר שאחותו היא ובפשוט לא קשה דאיתא בח"מ סימן ס"ו דהיכא דמקח אינו מקח הוי על המעות ש"ש וש"ך סובר דהוי לוה ונמצא לפ"ז לא הי' צריך להחזיר דהפקעת הלואה מותר עוד י"ל דמטעם צער שמצער את שרה אע"פ שלא נגע בה מ"מ הי' לה צער בלקחו אותה לביתו והנה בחובל הוי הדין נזק וצער וכו' וכאן אפילו בלא חבלה עכ"פ כיון שהי' לה צער א"כ כל מה שנתן צאן וכו' אין די לגודל צערה וצער אברם ועוד אפשר לומר דידוע בעכו"ם מחשבה רעה הקב"ה מצרף למעשה אבל מחשבה טובה של נכרי אין הקב"ה מצרף למעשה ונמצא בפרעה שהי' חושב ליקח את שרה לאשה זה המחשבה שהיא עבירה באמת הוי כמעשה והמחשבה טובה היינו מה שהי' סובר שהיא אחות אברהם לא הוי כמעשה ולפי הנ"ל יש לומר עוד דכוונת הפסוק היא כך ולאברם הטיב בעבורה היינו הש"י הטיב לאברם בעבור שרה היינו כשנלקחה לבית פרעה נזכר אברהם לטובה כי מדה טובה מרובה ולפי הנ"ל שפרעה נענש בנגעים כי נזכרו עונותיו וכו' מכ"ש שנזכרו אברהם ושרה לטובה ע"ד יתרון האור מן החושך ונמצא לפי ערך עונותיו של פרעה וכשבאת הצדקת שרה לביתו נזכרו מעשי' ומעשה אברהם ובלאו הכי הי' ג"כ שכרה גדול וצדקותיהם עד למאוד ומכ"ש לפי ערך מעשה פרעה ולכך אמר הכתוב ולאברם הטיב בעבורה והיה לו צאן ובקר וכסף וכו' היינו הש"י הטיב לאברם.
וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו פירש"י ז"ל כל זמן שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו וברש"י ישן (ולעיל שהי' לוט אצלו וכתיב וירא ה' אל אברם באותה שעה כשר הי') אך לפירש"י שלפנינו נ"ל בדרך זה הפשוט מאד כי ההפרש מבאר בין הבטחה הנאמנה מאתו יתברך אחרי פרידת לוט ובין הבטחה שהי' בעודו אצלו כי שם נאמר לו בפעם ראשונה וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת כו' להיותו נחבר ללוט פרץ ה' את מעשיו ביעידת מתנת הארץ לזרעו דייקא אך בפרידת לוט מעמו בפעם הזאת נאמר לו כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ייעד המתנה הזאת גם לו נוסף על הבטחת מתנה לבניו והוא כונת רש"י ז"ל אחרי הפרד לוט מעמו וז"ל כל זמן שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו דייקא מתנה זו פורש ממנו ולא נתנה כי אם לבניו ולזרעו כנ"ל ואחרי פרידתו הובטח במתנה גמורה לו ולבניו:
או יאמר כי ידוע כי כל אדם המחבר א"ע להצדיק הוא נתקדש ונתטהר כי כל המחובר לטהור טהור אך האדם צריך לידע ולהבין בעצמו שהצדיק הוא העיקר והוא הטפל ולהיות כפוף באמת להצדיק ובזה פירש"י ניחא כל זמן שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו ולא קשיא מה שכתוב למעלה וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך כי כל זמן שלוט ידע והבין בעצמו שאברהם הוא הצדיק והעיקר והוא הטפל אז הי' דבוק ומחובר להצדיק והמחובר לטהור טהור אבל כאן כתיב ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט וכו' ולא הי' לוט כפוף והי' רשע לכך כל זמן שהיה עמו פירש הדיבר ממנו ודוק דזה ניחא בס"ד (כאן נשמט וכתוב בדף פ"ו):
ויכל לדבר אתו ויעל אלקים מעל אברהם נ"ל לפרש ע"ד זה בהיות כי הצדיקים עובדי השם באמת כלתה נפשם וכל מגמת חפצם שתהי' השכינה מדברת מתוך גרונם והם מכינים עצמם להיות כלי מוכשר לזה שכל דיבורים לא יצאו משפה ולחוץ מקדושתם וטוב מעללם יראה לפני אלקים כעל גמולות ישלם בזה המה ממתיקים הגבורות מבחי' אלקים כנודע והדינים סרים מעל הצדיק הנקרא אברהם כפשוטו ועוד בזה לדבר כי גם מה שהיא למעלה מעל אברהם בחי' הספירה כידוע ליודעי חן אשר משם דינים מתערין ממותקים במקומם ומתהוים רחמים גמורים וחסדים גדולים להשפיע רב טוב על כללות ישראל בכל ענינים הנצרכים בכלל ובפרט בלי שום מחסור והוא הנרצה בפסוק ויכל לדבר אתו היינו כי הצדיק יש לו כלות הנפש והשתוקקת גדול שיהיו כל דיבורים אתו יתברך ויתעלה פועל בזה ויעל אלקים מעל אברהם היינו הגבורת בחי' אלקים מעל אברהם היינו הצדיק המכונה בשם אברהם כפשוטו כנ"ל ועוד למעלה בוקע ועולה עד הספירה הנ"ל אשר היא ממעל לאברהם להמתיק הגבורות לשרשם ובזה פעולת צדיק לחיים ולרב טוב להשפיע רב טוב על כללות ישראל ובזה נתהווה שעשועים ותענוגים למעלה: