ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
חומש בראשית · פרשת וישב
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. נ"ל לפרש עד"ז בהקדים דברי רז"ל לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימות שבלב בהיות כל הדינים והגבורות מכונים בשם רעמים והרעשת העולם באיזו גזירות ודינים ח"ו כל אלו לא נבראו בעולם כי אם לפשט עקמימות שבלב כי אז מכינים את לבם להשים פחד ה' לנגד עיניהם לירא מפניו כל הימים והיראה החיצונית ממילא נופלת ונמתקו הגבורות מני' ובי' ועד"ז נוכל לפרש הפסוק והאלקים עשה היינו בחי' אלקים דינא קשיא פעל ועשה שיראו מלפניו דייקא ויראה חיצונית נופלת ונמתקו הגבורות כנ"ל וגם בזה נוכל לפרש הפסוק ורעם גבורותיו מי יתבונן כי כל זאת דרכי הצדיקים אשר מתהלכים בעוצם צדקתם וכשרון פעולתם בראותם כי איזו דינים מתערים בעולם ח"ו הם עושים המתקה מני' ובי' ביראתם הרוממה והנשאה כראוי להיות הפחד מהדר גאון יתברך ובזה יש להם כח לבטל הדינים קשים ומהפכים ממדת הדין למדת הרחמים והנה ידוע כי הצדיק מכונה בשם מי וזה פירוש הפסוק הנ"ל ורעם גבורותיו היינו הדינים הנ"ל מי יתבונן בינה בעין שכלו להמתיקם בשרשם דדינין מתערים מינה זאת המתקה הוא מני' ובי' ובזה פועלים ישיבה בעולם בהשקט ובטח ושלוה ובנחת עוד יש המתקה לגבורות באופן אחר בידי הצדיקים הנ"ל בראותם כי ח"ו הדור אינם כראוי ומה יעשו גדולי הדור כו' חזי המה בצדקתם בוחרים דרך אחר לפניהם לעשות המתקה לגבורות הנ"ל בהכנעתם הגדולה ורוחם הנשברה הם מבטלים ג"כ הדינים הנ"ל ע"ד זבחי אלהים דייקא בחי' אלקים הוא רוח נשברה ונפשם כעפר לכל ומשם יעלו למדריגות הגבוהות גבוהים על גבוהים ונותנים תענוגי' ושעשועים ומעוררים רחמים גמורים ובזה חוזרים ורואים מפעלות ה' אשר משפל מעמדם ודכאות מצבתם עולים לרום לפעול ישועות בקרב הארץ בהשתלשלות המדות ע"ד מאמרם ז"ל לא זז מחבבה עד שקראה בתי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי לא זז מחבבה עד שקראה אמי כו' כידוע למדריכים בדרך הכמוס בחי' אלו שונים זו מזו ואחר הצעת דברים אלו נביא לפרש הפסוק הנ"ל וישב יעקב אחרי רצות הצדיק המכונה בשם יעקב להיות ישיבה בעולם בביטול הדינים והמתקת הגבורות כנ"ל הוא א' משני אופנים הנ"ל אופן האחד בארץ מגורי אביו היינו לבוא בפחד ויראת הרוממת להפיל היראה חיצונית לעשות ההמתקה מני' ובי' אופן השני בארץ כנען לבוא בהכנעה גדולה לבוא ברוח נשברה להמתיק הגבורות כנ"ל באיזה דרך הנאות לצורך השעה ובזה מעוררים רחמים גמורים וחסדים גדולים לעשות ישיבה בהשקט ובטח וברב טוב בעולם גם למביני מדע לדעת ברמז הראשי תיבות מתחילת פסוק זה המה תיבות ויב"ם המורים על ההמתקה השני ע"י הכנעה כאשר יבואר בדברי הסבא בזהר בפרשת היבום בתירצו על הקושי' ששואל שם במקומו עיין שם ותרוה נחת אחרי הבנת הדברים בטוב טעם ודעת כראוי:
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען ע"ד דאיתא בגמרא על פסוק ועתה מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה והקשו בגמרא אטו יראה מילתא זוטרתי ומתרץ אין לגבי משה מילתא זוטרתי ירצה בזה דהנה ארז"ל מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשת' ענוה עקב לסנדלה משום שע"י החכמה יוכל לבוא לידי גבהות ח"ו והנה החכמה הוא יראה כדכתיב ראשית חכמה יראת ה' וזה הוא שמקשה הגמרא אטו יראה מילתא זוטרתי היא הלא בקל יכול לבוא מהיראה לידי גבהות וגאון ח"ו ומתרץ אין לגבי משה מילתא זוטרתי כי הוא עניו מאוד כי התורה תעיד עליו והאיש משה עניו מאד וכו' ולזה הירא' הוא בעיניו דבר קטן למשל אדם שפל ונבזה עומד לפני שר נכבד ויש לו פחד ורעדה מהשר היהי' לו גבהות מזה הלא הפחד מתגבר עליו ממילא אף בלא רצונו היוכל לערוך שיהו לו גיאות מזה וזה כוונת הפסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען מגורי היא יראה כמו ויגר מואב או מגור מסביב וכנען הוא אותיות נכנע פירוש כשהי' לו יראה גדולה הי' נכנע מאד ולא הי' לו שום גיאות כלל וכלל והנה וישב יעקב בארץ מגורי הוא ר"ת יבום והכוונה בזה דאיתא במדרש אמר ר' פנחס בן יאיר לא זז הקב"ה מחבבה עד שקראה בתי לא זז עד שקראה אחותי לא זז וכו' עד שקראה אמי דכתיב צאינה וראנה בנות ציון בעטרה שעטרה לו אמו וכו' הכוונה בזה ע"ד צדיק מושל ביראת אלקים מי מושל בי צדיק כדרך האם שמושלת על הבן וזהו סוד היבום כי מתחילה היה הוא האיש שמושל על אשתו ועכשיו כשמת ונעשה היבום להקים לאחיו שם בישראל ונעשה הוא הבן של האשה והאשה נעשית אמו ומושלת עליו וזה שמרומז בפסוק וישב יעקב בארץ מגורי וכו' ר"ת יבום פי' שע"י היראה בחי' פחד יצחק אביו והכנעה שהי' לו הוא בבחי' צדיק מושל ביראת אלקים וכו' והיא בחי' יבום ודוק היטב והבן כי יש כאן סוד עמוק:
ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו לבוא על המחקר בדקדוק הפסוקים האלו הנה רבו כמו רבו הן זאת ראשית דרכינו בפסוק הזה באומרו כפל ולא זכר וישכחהו ואחר זה הפסוקים הקודמים בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו מיותר אלו תיבות כמשפט הראשון כו' וכן בפסוק כי אם זכרתני כו' אין להם שום ביאור רצוף לזה דברי המדרש קשים להבין הובא במ"ר פ' פ"ט אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתוסף לו שתי שנים כל המעיין ישפוט בשכלו כי דברים הללו אי אפשר להולמם הלא נראה כסותר מרישא לסיפא אך לבאר כ"ז נבוא לבאר פתרון החלום אשר פתר יוסף הצדיק לשר המשקים בהיות סוד ה' ליראיו הירא את דבר ה' הוא יוסף הצדיק העומד בצדקו וירא ה' מנעוריו ירד אל עומק תכונת הדבר על מה ולמה קצף פרעה רב קצף על סריסיו להורידם מגדולתם ואחרי זאת כי נתעלה שר המשקים להשיבו על כנו בזה השכיל יוסף לעמוד על מהות הדבר כי הנה יש ירידה בשני בחי' א' כשהאדם הוא ברום המעלה ומשם יורידהו השם בתוכחות על איזה ענין ובחמלת ה' עליו להעלהו גדולתו לגדולתו ביתר שאת מלפנים ומקדם הוא האות כי ירידתו היתה לטובתו ממש לקבל שפע רב טוב המעותד לו ביתרון רב אשר עד בתה לא הי' ביכולתו לקבל ב' אם יפול הנופל מגדולתו וגם אחרי זה כאשר שב לגדולתו תשובתו הרמתה כמאז בלי שום השתנות ככחו אז כן כחו עתה זה לאות לטובת זולתו יהי' איזה צדיק להתעלות על ידו לכן על זה האיש נפל מגדולתו וירידה זו צורך עלי' לאיש זולתו וזה הכוונה בדברי יוסף הנבון בפתרונו ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון דייקא לא פחות ולא יותר רק תעלה במעלתך כאשר היית משקהו וירידתך לא היתה כי אם לטובתו כי אם זכרתני אתך ועל ידך אצא מהבור הזה ואחרי אשר יוסף ברוח בינתו הבין הדבר לאשורו סברו היתה על ה' כי הוא סיבת כל הסיבות המסבב כל זה לטובתו להקים מעפר דל להושיבו עם נדיבים אמנם הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונחשב לו לחטא באמרו זאת לשר המשקים כי אחרי בואו אל אמיתת הענין היה לו להצפינו לבלתי לגלות לאיש זולתו ועבור זאת נתלה לו שתי שנים כי נראה כאילו תולה בטחונו בשר המשקים שיגמר הדבר על ידו שיזכירהו לפני פרעה ויהי' זאת הסיבה להוציאו מן הבור ועתה בא נבוא לפרש דברי המדרש אשר הובא למעלה אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף כי באמת סברו על ה' בהיותו מבין כי מאת ה' היתה זאת ירידת שר המשקים היתה רק לטובתו ונופל אחריו ולא פנה אל רהבים כי לא עליו תלה בטחונו האמיתי כמובן לעין הפשוט רק שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני והזכרתני דייקא כי נענש רק על אמירתו לעשות שר המשקים כמסבב איזה סיבה בהזכרת, לפני פרעה לכך נתוסף לו שתי שנים ואחרי אשר רצה ה' להוציא ממסגר אסיר ולא תוסיף דאבון נפש הצדיק נתן בלב יוסף להשכיחו הראשונות ולא תזכרנה עוד ולא יוסיף שעון על משענת קנה הרצוץ אז נתעלה ברום המעלה ומבית אסורים יצא למלוך והוא ביאור הפסוק שהתחלנו ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו מוסב אל יוסף הצדיק וסילק ידו ממנו ותלה את בטחונו מכל וכל בה' אלקיו ואז ויהי מקץ שנתים ימים כו' הכל יכול התחיל וגמר להאירו מאפלו והגביהו לרום ולשמים עלה שיאו ברוב התנשאות כראוי.