אור ברסלב
ליקוטי מהריל על התורה חומש בראשית › פרשת ויצא

ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב

חומש בראשית · פרשת ויצא

פרשת תולדות

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה דברי רש"י ז"ל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם וכו' גם על וילך חרנה פירש"י ז' ל יצא ללכת לחרן נ"ל לפרש בדרך זה כי ידוע כל מגמת בריאת האדם להיות שם בארץ ואדם לעמלו יולד לעבוד ולשמור מצותיו ב"ה בכל המדות ופעולות בהתדבקות היאות כאשר דברנו מזה כמה פעמים בהיותו כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים בלכתו על הארץ ופעולותיו ומעשי' הגשמים וראשו במחשבות הקדושים והטהורים מגיע השמימה עושים רצון הבורא בעבודתם השלימות הראוי אך בלתי אפשרי להיות תמיד בהיכל הקודש פנימה בדביקות אשר מוכרחים לצאת באיזה פעם חוץ והנה לפתח חטאת רובץ ע"ד צופה רשע לצדיק ומבקש להחטיאו ועד"ז פירשנו פסוק ויהי אך יצוא יצא יעקב מכל וכל לגמרי מאת פני יצחק אביו היינו פחד יצחק ועשו אחיו בא מצידו היינו יצר הרע בא לכן בטרם צאתם החוצה עושים רושם וסימן למען לא יפרדו ממקום חיבורם בקודש ומיד אחרי עשותם דברים ההכרחים הפתוחות לחול מיד הם חוזרים לדבקותם ולהתלהבות הגדול כמקודם מבלי תת שום כח לרודף השומר צעדם להכשילם כי החכמי' עיניהם בראשם להבין תכלית הדבר מראשיתו לכן הם מכינים לזה ועד"ז פירשנו הפסוק כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שבי' כי תצא ממקום דביקותך תדע למלחמה על אויבך תכין עצמך למלחמת חובה כי בוודאי שונאך יערוך אליך מלחמתו בהיותו מבקש להכשילך ואחרי אשר תכין עצמך מקודם צאתך מקודש מובטח אתה ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו כי ימסר בידך לכל אשר תחפוץ תטנו וירצה ה' דרכיך גם אויבך ישלים אתך לעבוד עבודתך גם עמו:

והנה אבינו יעקב בלכתו לחרן אל לבן הארמי ובתמימו וקדושתו בטרם צאתו מבאר שבע היינו מקום הקדושה התחיל להכין עצמו בדרך הנ"ל כי נפשו יודעת מאד מקור ושורש הדבר חומרי המקום שהלך לשם מקום הטומאה מסמן עצמו בדרכיו למען לא ינתקו עבותות הקדושות ממנו לנצח והנה יציאתו בפעם הראשונה המוזכרת בפ' תולדות נתקלקל כי הפסקו אותו עשו ואליפז בדרך לכן הוצרך הכתוב להזכיר עוד הפעם ויצא יעקב מבאר שבע יציאת צדיק עושה רושם בטרם הפרדו ממקום חיבורו והוא הנרצה בדברי' מאור עינינו רש"י ז"ל וילך חרנה יצא ללכת לחרן דייקא כי הכין עצמו בהכנה רבה לדבר למען ישאר דבוק במקום קדושה ואבינו יעקב הצליח בדרכו אשר הלך עלי' בכל הצטרכותו ודו"ק:

עוד יאמר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה נ"ל לפרש בדרך אחר בהיות כי הצדיקים העובדים את ה' באמת יהל גם יאור אור צדקתם ופירושתם לעין כל ולפעמים אשר לעין הרואה ידמה בצאתם החוצה באיזה פעם ממדריגתם הקדושה בפעולות שונות נראים כעושים דברים גשמים אל יפלא בעין הרואה כי אינו יודע מהית הדבר בהיותו אדם יראה לעינים וה' יראה ללבב בהיות כי לב הצדיק נאמן את הש"י וירידה זו צורך עלי' ובזה הרבה בחי' שונות ומשונו' על מה ולמה זאת וא' מהם תבין עת אשא המשל בין תבין את אשר לפניך בהיות בעת אשר האדם צריך לעלות לאיזה מקום רום וגבוה וכבד עליו הדבר אזי הוא מוכרח להדוף את עצמו מעט ממקום מצבו ולהיות נחות דרגא עד אשר יוציא מחשבתו מכח אל הפועל לעלו' לרום והנה כן דרך ישר לפני איש הצדיק העובד בצדקתו וקדושתו להיות הולך ממדרגה למדרגה ומעולם לעולם גבוהים על גבוהים אזי יהרוס עצמו מעט ותנא הכנסה נמי הוצאה קרי ליה כי ע"מ כן הוא יוצא לכנוס כל פעם יותר פנימה לעולמות הגבוהי' ועד"ז פירשנו בפסוק ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ודרשו רז"ל שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך כו' והנה לכאורה קשה איך ייעד הכתוב ברכה זו שתהא יציאתך כו' בתואר ברכה אחרי כי המות הפוכו אך בדברינו הנ"ל מבואר כי הכתוב מבטיחנו באיזה פעם אשר יצא מאיזה עול' בחי' יציאה דייקא אזי תהי' בלא חטא כביאתך כו' כי תהא היציאה צורך הכנסה לעלות בכל פעם ממדרגה למדרגה ולעולמות יותר גבוהות ויציאת צדיק זה באופן זה בוודאי עושה רושם לטובה וברכות ונחמות ומיני ישועות מאירות בכל העולם למלאות כל נפש ונפש די מחסורו וכל גויה וגויה די משאלותה והוא הנרצה בדברינו הנ"ל הפסוק ויצא יעקב מבאר שבע יציאתו בקודש בדרך ובבחי' הנ"ל עושה רושם למעלה בכל העולמות להוריק די ושפע בכל העולמות וילך חרנה פועל בטוב יציאתו בכוונה הנ"ל שילך חרון אף המקום ב"ה מעל הבריות ע"ד וימת תרח בחרן נון הפוכה כי יציאתו נרצה בעיני המקום ב"ה בהריחו את ריח נחוח מעשיו בהכנסתו אחר זה יותר פנימה ממדרגה למדרגה יותר גבוה צדקת ה' יעשה וידרוש טוב על ישראל:

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה כו' עד סוף הפרשה הנה חנוכה הוא מלשון חינוך שמחנכין הדבר ההוא כמו דמצינו גבי חינוך הבגדים של בגדי כהונה שנאמר למלא בהם את ידם לכהן לי כו' דהנה כל דבר אשר נעשה ונתיחד להשראת קדושה עליונה צריכים מקודם לעשות כלי והכנה ובית קיבול שיהי' מקום לקדושה הבאה אח"כ לשרות בדבר ההוא וזהו נקרא חינוך כמו שמחנכין הנער במצות שיהא כלי מוכשר לקבל טהרה והשראת קדושה אח"כ בעת שיגדל והנה יעקב אבינו הסתכל ביחוד עליון בראשית המחשבה וראה שיסוד כל העולמות הוא כנס"י כמו שאחז"ל ישראל עלה במחשבה בראשית ברא אלקים את השמים כו' בשביל ישראל שנקרא ראשית והם נקראו אבן הראשה שממנה הושתת העולם כי הם יסוד כל העולמות עליונים ותחתונים ובמחשבה שם נקרא אבן בלשון יחודו כי שם בראשית הדבר נתאחד כללות ישראל באחדות האמיתי במזל עליון והנה יעקב אבינו נתן שכלו ומחשבתו והניח מוחו על זה הענין מה שהשתוקק יעקב להוציא הדבר מכח אל הפועל משורש אשר משם רעה אבן ישראל אל התפשטות לנטוע כנס"י בנין שלם בכל ענינים בשני' עשר שבטי יה המכוונים נגד י"ב גבולי אלכסון ולהיות המרכבה שלימה מששים רבוא של ישראל כמו שאז"ל אין השכינה שורה פחות מש"ר ולהיות קומה שלמה מכמה מינים אברים ופרקי' ולהיות הכל מכוון נגד עולמות עליונים ואורות הקדושים ולהוציא זה האבן מן הכלל אל הפרט ע"ז הניח יעקב אבינו ראשו ומוחו ומחשבתו וזה שהכתוב מכנה שיעקב הניח ראשו על האבן זה כינוי ודוגמא בעלמא ור"ל שהניח מחשבתו ושכלו בדביקות קדושה עליונה על אבן הראשה הנ"ל אף שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שבוודאי שכב יעקב על אבן ממש ויצק שמן על ראש האבן כמבואר בהכתוב רק שרמז יעקב במחשבתו וכוין במעשה ידיו אל דבר אחר אל אבן הרוחני הוא ראשית המחשבה הוא כונת יסוד כל העולמות להיות מקושר הראשית עליון חל בחי' התחתונה הוא המעשה בכל ענפיו ובכל פרטיו להיות בנין מפואר מפלטרין ומחדרים ומאדרין זו מזו שונים להיות בעולם כמה מיני צדיקים אשר כל אחד אינו דומה לחבירו וכ"א ממונה על דבר אחר זה הצדיק ממונה למשוך חכמה בעולם חיות לעולם וזה למשוך חסדים טובי' לעולם וזה למשוך גבורות ל לעולם וזה ניצוח לעולם כל מיני המשכות והשפעות בכל מדה ומדה זה הי' העובדא של יעקב שעשה למטה להתעורר השורש הרוחני כנגדו והסתכל באחדות של כנס"י עד סוף כל הדורות עד ביאת משיחא ואח"כ ראה יעקב ברוח קדשו הירוס וחורבן של כנס"י כמו דאיתא במדרש על פסוק ויקח מאבני המקום שראה חורבן ביהמ"ק וגדול חרון אף והדינים חלילה אשר עברו על זרע ישראל וז"ש ויצא יעקב מבאר שבע ר"ל שיצא מאותו הסתכלות של היחוד עליון אשר משם נובע שפע לכל השבע מדות המכונה באר שבע וילך חרנה והסתכל באותו הבחי' של החרון אף אשר יהי' ח"ו על כנס"י והי' לו צער גדול מאוד בהרגישו גודל הצרות אשר יסבלו זרעו בגלות ויהי' להם יי וידה ח"ו וז"ש ויפגע במקום ר"ל לבד מזה הצער שהרגיש שיהיה לזרעו אך מיד פגע והרגיש בצערו של מקום כביכול מקומו של עולם אשר בכל צרתם לו צר וחשש יעקב מאד על צער השכינה כביכול וז"ש וילן שם כי בא השמש הי' לו לינה ר"ל שנחשך לו האור שם מחמת צער של ישראל וגלות השכינה ועי"ז נפסק מהדביקות ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו הניח מחשבתו על דבר זה ולכך כתיב מאבני לשון רבים כי זה קאי על הירוס כנס"י שנפרדו וז"ש ויחלום לשון חיזוק ר"ל שהתגבר יעקב מאוד במחשבתו על דבר ההירוס הנ"ל מחמת שזה הדבר הוא גדול בכמות אף שלעיני בשר נדמה שהגלות אינו אלא למטה בארציות וז"ש והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה אבל באמת שורש של הילות נוגע עד רום השמים עליונים כי בעת הגלות יש תשות כח למעלה כביכול ונפגמו חלילה בשפע עליונה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ר"ל שבאמת ע"י הגלות יש עלי' לכמה ניצוצות הקדושות אשר הם עולים מעומקא דתהומא ולא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים כמ"ש חז"ל אבל על ידי ירידת ישראל יש ח"ו ירידה לכמה כי"ק הנקראים מלאכי אלהים אך יעקב הזכיר א"ע והנה ה' נצב עליו שכל מקום שגלו ישראל השכינה עמהם ועמו אנכי בצרה וא"כ כיון שהש"י עמנו והוי שמירה בבעלים א"כ אין לנו אלא צערו של מקום והנה הוא יתברך ראה שיעקב הפסיק מחשבתו מחמת צער השכינה, וזרע ישראל ואז הבטיח לו השם אני אלקי אברהם אביך כו' הארץ אשר אתה שוכב עלי' כו' ר"ל מה שאתה דואג עלי' בוודאי אתננה לך ולזרעך והנה אנכי עמך ושמרתיך ר"ל אף שהם בגלות אנכי אהי' עמהם ואשמור אותם והשיבותיך אל האדמה ר"ל אף שגלו אשוב את שבותם ואקבץ את נדחם מקצה השמים עד אם עשיתי את אשר דברתי וייקץ יעקב משנתו ר"ל מבחי' שינה שהי' בהסתלקות המוחין מחמת חשכו של הילות וצערן של ישראל ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי שאנכי דמיתי כי ח"ו כשהם בגלות הקב"ה עזבם והם בהסתר פנים ואין משגיח עליהם אבל אכן אני רואה שהשם במקום הזה ששכינת עזו הוא עמם בגלותא ואין זה כ"א בית אלקים א"כ בוודאי הוא לטובתם ואז חזר יעקב למחשבתו הראשונה ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ר"ל זה היסוד אשר הניח ראשו ומחשבתו עליו וישם אתו מצבה ר"ל שפעל והעמיד איתו קומה שלימה ויצק שמן על ראשו ר"ל שהמשיך להמעשה וכעולה הלזו שמן הוא כינוי לחכמה עליונה ומשם משך שפע וחיות וקדושה ויחוד המחשבה הוא חכמה עליונה לכנס"י אשר היא אבן היסוד ונעשה ממנו בנין שלם בכל חברים ופרקים וחדרי' המפוארים ובנה מדור לשכינה ויחוד להמקום ב"ה להתיחד עם כנס"י קוב"ה ושכינתי' וז"ש ויקרא שם המקום בית אל שהוא בית ומדור אל השכינה הנקרא אל וזש"ה ואולם לוז שם העיר לראשונה ר"ל דבאמת שגם קודם שעשה יעקב זה ג"כ היו כל הדברים בכח ביחוד עליון כי הוא היתה ראשית המחשבה ושורש של כללות כנס"י דור ודור עד עקבות משיחא רק שהיתה בבחי' לוז כי אבר אחד יש באדם ששמו לוז והוא נקרא נסכה אשר מזה האבר נתהוה בנין האדם שהוא עולם קטן כל רמ"ח אבריו וגם לעת התחי' יבנה כל הגוף מזה האבר כי זה האבר אינו נרקב א"כ מדכל הגוף נבנה ממנו ע"כ יש באבר הזה כח וחיו' של כל הרמ"ח אברים והוא כמו היולי הכלול מכל הצורות כן הוא אבן הראשה שהיתה ראשית המחשבה הכוללת ומקיפות הכל מה שהיה ומה שעתיד להיות רק שיעקב פעל זאת והוציא הדבר מכח אל הפועל אבל לא נתחדש שום דבר כי הכל היה אז בכחו ית' בבחי' לוז אבל יעקב בנאו בית ויקרא שמו בית אל ביתא דשכינתא ויותר אין להאריך:

או י"ל ויקח מאבני המקום כו' דהנה אחז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכ"א מראה באצבע זה אלקינו כו' להבינך, מה הענין של המחול הזה ונראה דהנה אמרו חז"ל דכ"א נכווה מחופתו של חבירו ולכאורה מה זה גמול ותענוג כיון דא"י לכנוס במחיצת חבירו ואף ששם הוא עולם שאין בו לא קנאה ולא תחרות אבל מכל מקום אין זה שלימות האמיתי כיון דלכ"א חסר שלימות ותענוג חבירו אך ידוע דמחול הוא עיגול נקבה תסבב גבר וידוע דבעיגול כל החלקים שוים ואין חלק אחד שחשוב יותר מחבירו כמו כן באותיות התורה באמת בקו היושר כסדר האלף בית בוודאי הא' קודמת לת' בכ"ב דרגין אבל אם תסדרן בעיגולה אז תמצא שניהם שוים האלף עם הת' כי הם עומדים זה אצל זה וזהו בחי' את ב"ש שא' סמוכה לת' וזהו שהקב"ה לעתיד יעשה מחול לצדיקים ר"ל לעתיד שיתנשאו כל העולמות וכל המדות ולא יהי' שום מיעוט בשום דבר ויהיה אור הלבנה כאור החמה ולא יהיה שום קנאה כי הוא יתברך ישפיע אור צח ובהיר אשר מבהירתו יתנוצץ אור לכל העולמות בשוה וכל הצדיקים ירגישו בזה התענוג בשוה כי לעתיד יתיחדו האותיות הריש דרגין דהוא האלף עם הסוף דרגין דהוא הת' ואז יהיה האור זורח ומקיף אותם מכל צד בשוה וזהו בחי' מחול והנה באמת יעקב היה עובד את השם בדביקות גדול והולך במחשבתו עד אין קץ עד שהגיע לרום העולמות העליונים אשר הם גבוהים מן כ"ב אתוון למעלה מן הנמצאים ופגע ביחוד עליון במקומו של עולם אשר על שם נאמר במופלא ממך אל תדרוש וז"ש ויצא יעקב מבאר שבע ר"ל שיצא מזה הבחי' של השבע מדות וילך חרנה אל עלמא דחירות שם נדבק אל יחוד עליון ויפגע במקום נפגע במקומו של עולם כביכול באור האחדות וז"ש וילן שם כי בא השמש ר"ל מחמת אור הגדול המכהה אור עיניו של אדם ואז חזר יעקב אל מדרגתו לתוך המדות לבחי' הכ"ב אתוון והתחיל לעבוד השם בבחי' אור החוזר דרך א"ת ב"ש מסוף דרגין דהיא הת' התחיל לילך ממטה למעלה וזהו שאחז"ל עשאו כמרזב לשמרו מן חיות רעות ר"ל מחיות ודביקות אשר הוא רע וז"ש וישם מראשותיו ר"ל ראש ח' שררחיל בראשון מן הת' וז"ש ויקח מאבני המקום ר"ל מן אותיות התורה הנקראים אבנים כמו ששנינו בספר יצירה אבן א' בונה ב' בתי' וישכב במקום ההוא ע"ד שכתב הזה"ק וישכב ר"ל כיון שכל אות כ"א כלול מן חבירו וכל הדברים כלולים מכ"ב אתוון א"כ אין מוקדם ומאוחר כיון דבמקום הזה יש כללות הכ"ב אתוון א"כ אין חילוק בין כסדרן או למפרע והכל הולך אל מקום אחד והבן:

ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים ופירש"י שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי כו' הקושיא הוא מבוארה לכל מהיכן ראה רש"י ז"ל לפרש כן על יחוס הבנים הכשרים ונ"ל לתרץ בטוב טעם כי האבות הקדושים המה המשיכו המדות כ"א לפי בחינתו ומדרגתו אברהם הי' בחי' אל בחי' חסד יצחק היה בחי' אלקים פחד יצחק בחי' גבורה ויעקב היה כלול משניהם בחי' תפארת בחי' הוי' ולהיות כי אברהם היה ממשיך בחי' אל שם מצינו לפעמים לעומת זה מכונה בשם אל אחר לכן היה פגם בבניו ויצא ממנו ישמעאל וכמו כן יצחק היה ממשיך בחי' אלקים ו"כ מצינו לעומת זה אלקים אחרים וכמו כן היה פגם ויצא ממנו עשו כי עדיין לא נתקן הדבר כראוי משא"כ יעקב אבינו מובחר שבאבות הכלול משניהם בחי' הוי' שם אין אנו מוצאים שום כינוי כנגד אז העמיד שנים עשר שבטי יה כולם שלימים ותמימים וזאת הכונה בדברי רש"י ז"ל והי' ה' היינו בחי' הויה לי לאלקים שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף ולא מצינו בזה שום כינוי אחר שלא ימצא פסול בזרעו כו' בודאי תהיה מטתי שלימה בלי שום פסול:

ועיני לאה רכות כו' החכם אבן עזרא הביא בשם בן אפרים חסר אלף וכמו עיני לאה ארוכות והחכם הנ"ל חוכך בזה ולדעת בן אפרים הנ"ל גילה בכאן דבר הסתר ע"ד וללבן שני בנות כו' כהובא בזה"ק עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא והנרצה ג"כ בזה עיני לאה ארוכות סתום ומכוסה נמשך מאריך בלי שום רשות ניתן לעין לראות שמה עלמא דאתכסייא כו' והבן:

וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה כו' איתא במדרש ובחז"ל כי שנואה לאה שנואה מעשה עשו בעיני' ר"ל עפ"י פשוטו דבודאי לא היה יעקב שונא אותה וכן משמע הקרא שאמרה כי עתה יאהבני אישי דמשמע דמעיקרא לא היה שונא אותה רק שהיתה נעדרת האהבה וע"י הבן נולד אהבה ביניהם רק הא דקרא לה שנואה משום דשנואה מעשה עשו בעיני' והיתה שוה ליעקב במדה זו שגם יעקב היה שונא את עשו מאד ומחמת שהיה שוים במדה זו לכך זכתה להוליד וי"ל דרך רמז שנואה מעשה עשו בעיני' ר"ל בעינים שלה ראה שהיא שונאת מעשה עשו כמו שדחז"ל ועיני לאה רכות שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדולה לגדול והקטנה לקטן לכך בוכית ע"ש והנה י"ל דבאמת יעקב ראה בנבואה שרחל היא בת זוגו לכך אהב את רחל והראה לה חיבה אבל על לאה לא עלה בדעתו שתהא היא ג"כ בת זוגו וטעה ג"כ שתפול בחלקו של עשו כמו שהיה העולם אומרים לכן לא היה אוהב אותה כי איך יאהב אשה נכרי' אשר אין לו שייכות עמה אבל ח"ו לא היה שונא אותה כי לא ראה ממנה שום דבר רע לזה עשה הוא יתברך שפתח את רחמה והולידה ממנו תחילה בנים קודם רחל ובזה הבין שהיא ג"כ בת זוגו ותקרא שמו ראובן ר"ל ראו בן ע"י הבן מוכח שאני בת זוגו ועי"ז יאהבני אישי שיבין שהוא בעלי ויאהב אותי כרחל וק':

ומזה הסדרה יש לאדם ליקח מוסר לעצמו ולפנות מחשבתו מן הבלי הזמן המדומה ולדבק א"ע באהבת הבורא לעבדו בתורה ותפלה בשכל אמת ועבודה זכה ועיקר שכל המעשים שאדם עושה הן דיבור או הילוך שמיעה וראי' שכיבה וקימה בכל דבר יהי' מעוטף בתוכו שכל ואמת לעבודת הבורא וצא ולמד מאבותינו הקדושים ולילך בעקבותיהם פקח עניך וראה איך ממעשה אבותינו הגשמיים נעשה תורה ושכל קדוש ואיך התורה הקדושה מספר לנו איך יעקב הלך מבאר שבע והאיך ישן והדברים שדיבר עם בת זוגו והאיך שנשק לרחל ואיך שהיה רועה צאן לבן ומה שעשה במקלות מזה חזינן דהאיך בכל מעשיהם מגדול ועד קטן היה בהשכל ובחכמת אלקות והאיך רמזו לדברים עליונים ונוראים כשאדם מסתכל על זה ראוי לו להתלבש בושה וענוה גדולה האיך הוא נבער מכל דעת ואף אם אדם לומד או מתפלל הוא בלא שכל ותמימות ותשוקה רק כאיש חולם והלואי שחלם לנו בהקיץ כמו חלומות יעקב אבינו ע"ה ולהיות מתדמה בשכלנו תמיד איך שהאדם הוא סולם מוצב ארצה בתוך ארציות וגשמיות אבל וראשו בשמים שכלו ושורש נשמתו הוא דבוק למעלה בשמים והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו רצה לומר כשאדם מגביה לבו לעבודת ה' אזי מעלה כל המלאכים לרום השמים העליונים ונותן בהם חיות ובאם לאו ח"ו ויורדים בו יש להם ירידה על ידו כמו שאמרו חכמינו ז"ל מתישין כחו של מעלה ח"ו וזה צריך להיות במחשבת האדם תמיד איך שכל הכחות עליונים תלוים במעשה האדם להעלות או להוריד ח"ו והנה ה' נצב עליו שצריך האדם לחשוב איך הוא יתברך עומד עליו ורואה במעשיו ומזה יבוא ליראה גדולה והלואי שהיינו כחולמים של יעקב ועיקר שצריך האדם לקדש אבריו ולהיות כל האיבריו ראשו ופניו ידיו ורגליו מרכבה לשכינה וזה אינו תלוי באמירה רק צריך להיות כן ממש בפועל באמת כל אבר בלי שום פגם רק קדוש בקדושה עליונה ולשעבד דעתו וידיעתו ומחשבתו לדעת העליון ולהתייחד נפשו רוחו ונשמתו בשמו הקדוש הוי' ברוך הוא ביחוד האמיתי ואז יוכל להמשיך שכל אמת לעבודת הבורא לתורה ולתפלה:

ותהר ותלד בן ותקרא את שמו ראובן כי אמרה כו' ותהר עוד כו' כי שמע ה' כו' והנה יש לדקדק דבבן הראשון נכתב מקודם קריאת השם ואח"כ נכתב הטעם ובבן השני הוא להיפוך ונראה דהנה רש"י פירש ותקרא את שמו ראובן אמרה ראו מה בין בני לבן חמי ע"ש ולכאורה יקשה דהא בתורה כתיב בפירוש טעם אחר כי אמרה כו' ונראה לפע"ד דהי' קשה לחז"ל השינוי הנ"ל ולכן פי' ז"ל ותקרא שמו ראובן היינו מטעם הידוע אצלה מה בין בני אך היא בחכמתה לא ראתה לפרסם הטעם הנ"ל בפני רחל או לצד משארז"ל מ"מ האמהות היה עקרות מפני שהקב"ה מתאוה ע"כ לא גילתה הטעם הנ"ל וזהו מה שנכתב תחילה בסתם ותקרא שמו ראובן והטעם היה ידוע אצלה בכמוס אך בפני ההמוני' אמרה בפי' הטעם כי ראה ה' בעניי כו' ולכן בשמעון שלא היה אתה טעם כמוס רק הטעם הכתוב בפירוש כתוב מתחילה הטעם ואח"כ קריאת השם:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה