אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה שאלות ותשובות › לדיינים בעיר פלוני

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

שאלות ותשובות · לדיינים בעיר פלוני

להרב הגאון פלוני בק"ק פלוני:

ע"ד הברזא של נחשת שקורין ווענטיל כבר מלתי אמורה היותינו יחד כי חבור לקרקע אינו מועיל זולתי נעשה בתחלה לשמש את הקרקע והדבר שגור בפי הפוסקי' כפשט ל' המשנה בכלי' שם ול' הרמב"ם בהל' כלים ול' הרא"ש שרביא ב"י וכבר עמד בנוב"י מה"ב בכמה מקומות ע"ד המחבר שסתם הדברי' ולא ביארן וז"ל בקיצור סי' קל"ח ובשו"ע סי' ר"א סעיף מ"ח לא ביאר דבר זה לחלק בין הי' עשייתו מתחלה לצורך מחובר או לא מ"מ הדין דין אמת שאין שום היתר רק באופן זה שנעשה מתחלתו לשם כך:

ומה שהק' א' ממעלתכם א"כ גם המסמרות כלומר היתידות פוסלי' את המקוה כבר דחה זה בנוב"י שם סי' קל"ז וז"ל בקיצור כי אין היתידות והמסמרות של ברזל כלי' כל זמן שלא קבעום לתשמיש כגון המרצע וכדומה אבל המסמר מצד עצמו אינו כלי כלל וא"כ אם היתידות חדשים כלומר שלא נשתמשו בהן עדיין אין כאן כלי המקבל טומאה כלל האמנם כי מרן הגאון ח"ס חיו"ד סי' רי"ח ירד לבאר ד' המחבר ע"ד אחר ודבריו יש לפרשם על ב' עניני' ויש להביא מדבריו כי אפי' נעשה מתחלה לשמש את הקרקע לא מהני כ"א בצורתו מוכחת עליו ואמנם חבור לקרקע מועיל בכ"ג ואמנם צ"ע מנ"ל להמחבר הא מלתא ועיי"ש כי דבריו צריכין ביאור וא"כ לכאורה היינו צריכין לצוות על הגעלבגיעסער בפ"ב שיתקן לנו ברזא חדשה לצורך מקוה זו וכבר אמרתי בהיותנו יחד כי אין דעתי נוחה בזה דנפיק מנה חורבא כי מי ידע אשר השתדלנו לעשות ככה ויבאו אחרים במקומות הסמוכים ויתקנו ע"י ברזא מן החנות אמנם אמ"ו הגאון בח"ס זצוקלל"ה סי' הנ"ל בסוף הסימן החליט כי ברזא אין כלל שם כלי עלי' והתיר להדיא לסתום ע"י ברזא של נחשת ואף כי לבי נוקף אולי הווענטיל הזה מלבד שהיא עשויי' לסתום יעשה עוד פעולות אחרות כמוכח צורתו עליו וא"כ וודאי שם כלי עליו אם עושה פעולה בפ"ע מלבד זה ד' הגאון אמ"ו נפלאו ממני מל' המשנה כלי' פי"ד משנה ד' והמסמר המחבר את כולן וכ' הרב כלומר לאפוקי מסמרו' שאינן עשויין לחבר אלא לנוי אלו אין מטמאין ואס"ד דשם לחוד לא עביד כלי א"כ כל שאר מסמרו' מ"ט יהיו מטמאין ואין הדברים קשין על ד' הנוב"י דלעיל די"ל דר"ל מסמרים ישני' שכבר נשתמשו בהם אבל לד' מרן אין חילוק ומה צריך טעם לעשוין לנוי כי היכי דברזא אינו כלי מסמר ה"נ דאינו כלי ואולי משום שד' מרן בלא"ה נוטה לד' הרא"ש דאין קפידא בדבר המקבל טומאה לענין עיכוב הזחילה כמבואר בדבריו שם ע"כ לא נחוש בה טובא והדין מ"מ צ"ע:

ואמנם לולא דמסתפינא הייתי אומר להקל מטעם אחר דתנן שם בכלי' פי"ג מ"ו מתכות המשמש את העץ טהור ומאחר כי לפי דעתי אותן הברזות רובן ניתקנו לשום אותן בתוך חביות של עץ בגיגיות שעושין בהן יין שרף וגם עכשיו יבא לשמש את הקרקע דלא גריעא מעץ ואדרבא עדיפא דאינה מקבלת טומאה כלל ע"כ אם הדבר אמת כי הווענטליס האלו רובם עשויין לשמש את העץ אינה מקבלת טומאה מטעם אחר ואמנם מי יבא להקל באי' כרת ולסמוך על דברי' שנתחדשו

ולזאת עצתי אם אפשר לתקן ברזא ע"י גומלאסטיק כמו שדברנו בהיותנו יחד מה טוב ומה נעים ואם אי אפשר אזי יקחו המדה של הנקב בקרקע המקוה וישלחו ליד איש מהימן בפ"ב והוא ילך עם מדה זו אל הגעלבגיסער ויאמר לו כי יתקן ווענטל כמדת נקב זה ויעשה בה איזו שינוי שיהי' הטסי' רחבים למעלה יותר או מנוקבין ביתדות שיוכלו בנקל לחבר אותם לקרקע ועכ"פ יראה מעין מלאכתו שעשאה רק לצורך ענינו ומאי אמרת דלמא נפיק מני' חורבא כי מרן הגאון בהדי' מתיר וגם אנו בע"ה הוספנו נופך כדאי מרן הגאון שלא לגזור עוד גזרה אחר דבריו:

להרב המופלג מוה' ישעי' פירסט בא"ש לע"ע רב בקהל טירנוי יצ"ו.

מה שהק' ע"ד ח"ס באו"ח סי' ע"ט שכ' דר' וראב"ש ס"פ ר' ישמעאל מנחות פליגי אי אמרי' כבר דחתה שחיטה דר' לא ס"ל הכי הרי הש"ס קאמר במנחות שם ור' נמי הא דחתה שחיטה התם ה"פ מנ"ל לר' דחביבה מצוה לבד כדאי שתדחה שבת דלמא דווקא היכא דכבר דחתה שחיטה והכי מסקי' וא"כ לר' תרוויי' בעי' חביבה מצוה וגם דחתה שחיטה וראב"ש לית לי' כלל חביבה מצוה כ"א הכל תלוי בדחתה שחיטה וזה כוונת מרן זצוק"ל.

ומה שהק' עוד למה דפשיטא לתוס' דבעי' דומי' דתמיד מנ"ל למימר דבשטת ר"ע רבו אמרה אני אומר דגם טעמא דר"ע משום דבעי' דומי' דתמיד.

להרבני מוה' יעקב בשאנדארף יצ"ו:

ע"ד מנ"ל לגמ' בסוטה ספ"ק למימר דמרע"ה לא רצה לינק מן המצריות משום שעתיד לדבר עם השכינה דלמא משום בר תלתא ירחי הוה וכבר הכיר את אמו הנה יש שם ב' מ"ד וחד אמר דבכ"א ניסן הושלך משה ליאור ותלתא ירחי היינו רוב אדר ראשון ורוב ניסן ואדר שני שלם ועלה קמייתי הש"ס הך דגמולי מחלב וא"כ לא היו אז עדן תלתא ירחי להכרה.

להרבני מוה' חיים ראזענפעלד שו"ב ומו' בקנעשיץ תע"א.

ע"ד, אשר שאל אם מותר הכן באחות אשת אביו שאינה אמו לא מצאתי לפוסקי' אי' בזה ואדרבא ממ"ש רמ"א באה"ע סי' ט"ו על מ"ש המחבר אשת אביו אסורה לו מן התורה כ' רמ"א אבל אמה מותרת לו ומה לי אמה ומה לי אחותה אדרבא אי גזרו רבנן אי' שניות בזה אאמה הו"ל לגזור וגם מורי הגאון בחתם סופר זצוקלל"ה בחלק ראשון על אה"ע סי' ל"ז הציע שם לפני השטאט האלטערייא כל העריות האסורי' בין מדאוריי' בין מדרבנן ואפי' אותן שיש בהם חילוקי דעות ולא כ' כ"א אשת אביו אסורה לו מה"ת ואשת אבי אביו ואשת אבי אמו מדרבנן לא זולת ש"מ שאין כאן פקפוק

וע"ד ששאל שנית אודות השערות הנמצאים באווזות בוושט כבר ביאר ענין זה מרן זצוק"ל בח"ס חלק יו"ד סי' כ"ה אשר אם נבדוק הוושט ולא נמצא בו תחת השער לא נקב ולא מכה יש לתלות שלא באו שם מבחוץ כ"א המה גידולי וושט אבל באמת הכל לפי ראות עיני המורה כי במדינתינו שמלעיטין בקוקרוץ יתרמי כמה פעמים אשר ע"י התחיבה בחוזק יוותרו קוצי' מהקוקרוץ בוושט הדומים לשער.

ומ"ש עוד ליישב קו' תוס' בשבת פ"ז ע"ב שהק' מאחר דבמר' אפקוד אשבת א"כ שפיר שמרו ישראל שבת ראשונה קודם מעשה המן שהיה מאוחר בט"ו באייר וכ' מ' דלמ"ד אתחומין לא אפקוד במרה ובכלל זה אהוצאה וכן הוא בתוס' כאן פ"ז לא חשיב הש"ס האי שבת דמרה ואני אק' לו הרי גם אהוצאה דהיינו אל יצא לא נצטוו עד אחר שיצאו כי בתחלה לא אמר להם משה כ"א וביום השביעי לא יהיה בו וא"כ מה היה הכעס הזה עלי' עד שאמר הש"י להם מאנתם לשמור מצותי ותורתי ולמדו בזה בירושלמי נדרי' כי שקולה שבת כנגד כל התורה אלא ע"כ החילול שבת הי' מלבד ההוצאה בדבר אחר ואולי משום עימור כמו במקושש למ"ד מעמר היה ושפיר הקשו בתוס':

להרבני מו"ה יחזקאל ג"מ בעיר ווייטצען תע"א:

מה דפשיטא לך כי באתרוג שלם ל"ש זה אלי ואנוהו תמוה בעיני הרי לא גרע ממה דאפלגו בפ' כיצד מברכין לענין תרומה אי שלם עדיף או חצי בצל גדול וכל הסוגי' דלכל הברכות שלם עדיף ור"ח דמטביל בי' היינו ע"ד רב אמי ור"א דמברכי על רפתא דעירובא והיה מנהגו לאכול אתרוג בכל יום והיה מברך תחלה אשלם והי' מטביל בי' וביום מחר היה לו חשיבות זה שכבר בירך עליו פ"א והיה זה בעיניו הידור מצוה.

להרבני מו"ה ישראל כ"צ ביישוב מאהר תע"א:

ע"ד שאלתו בנדון כהן א' שבתו נתייחדה ג"פ כעת עם גוי א' וכבר רצתה להשתמד רק בהשתדלות האב דחה הכומר אותה אם מותר לקרותו כהן דהיינו לפתוח ראשון מאחר דרמ"א או"ח קכ"ב הביא י"א דאין נוהגין בו קדושת כהונה משום דכ' את אביה היא מחללת וכל הפטור מדבר ועושה נקרא הדיוט הנה הגאון ר"ע איגר בהגהותיו לשו"ע או"ח כ' שם דלא נהיגי עלמא הכי והאלי' רבא כ' מאחר דהאי קרא דאת אבי' וגו' בארוסה נשואה מיירי הבו דלא לוסיף עלה הן אמת כי ד' מג"א לא מורין כן יע"ש אבל מ"מ כדאי הן הני תרתי אשלי רברבי לסמוך עליי' שלא לרפות ידי עושי מצות כי האב הזה עושה כל אשר מוטל עליו ואמנם מה דפשיטא לי' דשייך כה"ג פטור ועושה נקרא הדיוט אנכי לא כן עמדי כי אם זה לא נאמר כי אם במצות שהתורה פטרה את המחויב ואם יחייב עצמו נ' כמפקפק על תורה שבע"פ אבל כאן כיון דנושא כפיו ע"כ בכהן קרינן לי' ומאן ימחא בידו לקרותו ראשון:

להרב המופלג מו"ה מאיר קאליש

יקרתו הגעני והנה במתני' ג' מ"ד ח"א קלוטה לג' ימים וח"א לשני שבתות וח"א לל' יום והנה חקרתי אצל עובדי אדמה במדינתנו והבטיחו לי כי שעורים על הרוב לא יאריך זמן קלוטה יותר מג' ימים במדינתינו שהקרקע רכה ואין בדעתי לנהוג חדש בשנה זאת כי הרבה נזרע עוד קודם חדש ניסן ולאחר ג' ימים לא נזרע מאומה כמעט.

ונחזור לענין היכי דנהוג אם אי אפשר לעשות הפרעס גערם מבלי מאלץ משעורים הו"ל כמים ומלח לגבי עיסה והו"ל מב"מ כד' תוס' פ' משילין ומאחר דחדש דישל"מ אמרי' מב"מ לא בטיל ואמנם אני נוהג לקחת מהאופה בעקן צייג ואף כי גם בתוכו מהפרעס גערם יש שם פחות מששים לפי מה שנודע לי מהאופים ולא שייך ג"כ אי אפשר זולתו דהרי שפיר יכולי' לעשותו הבעקן צייג זולתו וא"כ שפיר בטל ולאהובי משפט הבחיר'

להרבני מו"ה יעקב ג"וו בב' יארמוטה תע"א.

ע"ד קו' למ"ש תוס' ר"פ לולב הגזול דזה אלי ואנוהו הוא לכתחל' דווקא אמאי פשיטא להש"ס בפראד"מ דמשום זה אלי חוזר בשבת מן ציצין שאינן מעכבין הנה קו' למ"ד מקלקל בחבורה חייב דמתקן בחבורה אין כאן דהרי אינן מעכבין ונ' דהיינו דר"ש פ' ר"י דאמר בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואימורים זמנה כל הלילה [וגם הקטרה לא מעכבא] ודוחה שבת וה"נ כן הוא ואפי' למ"ד התם משום דניתן שבת לדחות ה"נ כז ואי משום דפירש אטו התם בב"א עביד לה:

להרבני מו"ה דוד אלטמאן בפאסטא יצ"ו.

ע"ד הכותב לו ס"ת אם יניח תיבת בראשית עד שיסיים הספר לא ניחא למעבד הכי דהוה כאין מעבירין על המצות והמנהג בא אצל מוכרי ספרים שרוצים לזכות הקונה תחלה וסוף והתם אין הסופר מכוין כלל למצות כתיבת ס"ת משא"כ בכותב לעצמו

לתלמידי הב' המופלג חנוך, כ"ץ עהרענטרייא בפ"ב יצוב"א לע"ע במיינץ תע"א:

ע"ד התוספתא מגילה שאמרה נדבות בד"ה אם אבדו אין עליו לשלם כ"א טו"ה הפי' לענ"ד דגם בנדבה כל שעה עובר בבל תאחר ואמרו על הלל שהביא כבשתו לעזרה והקדישה שלא לעבור וא"כ עליו לטפל בנדבה זו להביאה לביהמ"ק ואם אבדה הרי נפטר מזה ושפיר אמרו דעליו לשל' הטו"ה הזאת:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה