ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
שאלות ותשובות
שאלה להגאון מוה' יחזקאל בנעט אב"ד בק"ק נייטרא ה' תשרי תרי"ז לפ"ק.
הנה בר"ה העבר ביום א' אירע מקרה שקרא הקורא בספר שני למפטיר והי' כ' שבעת תמימים תמורת שבעה ומ"מ לא הפסיק וגמר הפרשה אף כי הבעל סגן רמז לו שיש טעות בפסוק שני לא עמד והעולה בירך לאחרי' ואח"ז שאל אותי מהבימה הבעל סגן מה לעשות ודין זה תלי' באשלי רברבי ולפי קט שכלי הוריתי ליקח ספר הא' שהי' עוד על הבימה ולקרות בו לחובת היום עוד הפעם ולברך לפני' ולאחרי' וזה מטעם שאבאר:
הנה בב"י יו"ד רע"ט הובאו ד' כל גדולי הפוסקים הרא"ש והרשב"א והרמב"ן והראב"ד והמ"ע והטור שכלם הסכימו כן כל השנה ונדחו דברי' לענין הברכה עפ"י ד' הר"ן פ' הקורא למפרע שכ' לחזק ד' החולקים דמאן יימר דהאי דאמרינן הספר פסול לענין קריאה נאמר דלמא לענין כתיבה דווקא זה תי"ד ולי דברי הר"ן צ"ע דהנה וודאי הא פסיקא לן דקריאת תורה שבכתב אסור בע"פ וצריכין אנו לומר דכה"ג לא מקרי בע"פ ולדעתי אדרבא מגרע גרע ועוד שהר"ן עצמו כ' פ' הקורא עומד שם וכן הריטב"א בגיטין פ' הנזקין דהא דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ משום דכמה דברים אנו לומדים מהכתב מה שאין אנו יודעין בע"פ כהא דאמרי' יש אם למסורת וכיוצא וא"כ הספר שלא נכתב בדיוק גרע עוד מאלו קורא בע"פ דהרי אדרבא יוכל לדרוש בטעות והי' נ' לפי"ז דלד' הרא"ש וסייעתי' הי' ראוי להורות כן גם אחסרות ויתרות אלא דמ"מ עלינו להקל בחסרות משום דאין אנו בקיאין בהם אבל טעות גמור וודאי גרע מבע"פ טובא ובזה נדחין ג"כ ד' הב"ח בשם המרדכי בש"ך יו"ד רע"ט שם ונ' ג"כ דבלא"ה יש לנו להורות כהרא"ש דהא דכ' הרא"ש בה' ס"ת דמצות כתיבת ס"ת איננה כ"א לקרות מתוכה בהא ג"כ תלי' דלטעמי' דס"ל דלקרות דברים שבכתב בעינן ספר מוגה וזה ענין שאמרה תורה דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ ול"ש לחלק הני תרי מילי מהדדי כמו שחלק הר"ן וכיון דעכשיו רובא דעלמא לבד יחידי סגולה סומכין על ד' הרא"ש אלו ומתבאר עד"ז ג"כ הא דאמרי' הגי' בו אות א' כאלו כתבה דהוא ג"כ מטעם זה משום דאסור לקרות בו כלל א"כ למה לא נפסוק כמותו בדבר שהסכימו עמו כל גדולי הפוסקים כי גם ד' הרמב"ם בחיבורו מטין כן אלא דמ"מ כבר יצא הוראה מפי המחבר אורן של ישראל דדיעבד סמכינן אד' החולקים ואמנם אמינא אנא הבו דלא לוסיף עלה דווקא בפ' השבוע פ' המחבר כן ולא בחובת היום מטעם שאבאר ולא יקשה לדברי מד' הרמ"א ביו"ד שם שכ' ול"ש בזה וכו' כבר פי' המג"א סי' קמ"ג דברי' דר"ל דלא תימא מפטיר גרע וא"צ להוציא אחר קמ"ל דדווקא מפטיר של כל השנה ולא בחובת היום ואדרבא מד' מ"א שפי' כן ד' רמ"א הי' נ' קצת סיוע לדברי אלא דצריך ביאור מ"ט לחלק ונ' הטעם דבשלמא פ' השבוע דאינו אלא משום שלא יהי' בלא תורה נהי דלכתחלה צריך לקרותן מתוך הכתב ובעי מוגה מ"מ דיעבד מיהת קראו ושמעו משא"כ חובת היום דיליף תנא דמתני' ס"פ בני העיר מקרח דמצותן שיהי' קורין אותן בזמנן וכיון דמצוה מה"ת לקרותן בזמנן וודאי אם לא קראו מתוך ספר מוגה לא קיימו המצוה ומ"ש דהגאוני' הנהיגו לקרות חובת היום למפטיר נ' דהיינו ביום ב' של עצרת ובסכות ובימים ראשוני' וחוה"מ של פסח ויוהכ"פ דבימי' אלו כבר קיימו מצות וידבר משה בספר ראשון כמו דאיתא במתני' שם משא"כ בז' של פסח וביום א' דשבועות ובר"ה שאין קורין בספר א' כלל מענין המועד לא מסתבר כלל דהך ברייתא דתני' למקרי הנך פרשיות בר"ה ועצרת וז' של פסח תחלוק אהא דתנן במתני' דמצותן שיהי' קורין אותן וא"כ בר"ה מיהת מצוה מה"ת לקרות בצבור ובאמת תימא דלא אשכחי בתוס' קריאה דאוריית' כ"א זכור ולא הזכירו פ' המועדים דמשנה שלימה ולא זכיתי ליישב כהוגן אלא שיש לדחוק עם ד' רש"י סוף מגילה משה תיקן להם לישראל שיהי' שואלין ודורשין כש"כ מוידבר משה ולא ידענא אם בא לומר דבריי' פליגא אמתני' ולא דרש וידבר משה לענין קריאה וא"כ הי' מקום לסתור דגם תנא דבריי' דלעיל הכא ס"ל ואנן כתנא דבריי' קיי"ל אמנם לא זכיתי להבין גם ד' רש"י אלא דאטו תקנת משה מקרא ילפי' מאי דכ' בקרא הקב"ה תקנו ול"ש למימר משה תיקן והא דאמרינן משה תיקן הזן השני נוסח הברכה כמבואר בראשונים פ' ש' שאכלו וצ"ע לדה"ק:
הדרן לענינא דבידינו לומר דבר"ה וז' של פסח ויום א' של עצרת מודה המחבר דהל' כרא"ש וסיעתו דחייבי' לחזור ולקרות וממילא חייבין לברך כמו בס' קרא ק"ש לד' הרמב"ם והכא אפי' החולקי' יודו ולזה צרפתי עוד ד' הבעלי תוס' פ' הקורא עומד דכי היכא דכל השנה אנו קורין פ' המפטיר ב"פ כן נעשה ג"כ ביו"ט אף דלכתחלה לא קיי"ל הכא מ"מ עשיתי סניף והי' עם לבי לקרות אחר אך שלא יהא מלתא דתמיהא סמכתי עוד דבספר א' הרי אין קפידא שיקרא א' מן הקוראי' עוד פעם למפטיר וראיתי בכ"י ממש של מרן הגאון בעל חתם סופר כי רבו הגאון מוה' נתן אדלער עלה בכל שבת בס' א' לשלישי ולמפטיר ובב' ספרים דקפדינן שלא יוציאו לעז על הא' דלא שייך לפנינו כל מן דין הוריתי כמש"כ למעלה:
והנה הזמן גרם שלא השיבני הגאון בכ"י אך הסכים עמי ע"י ציר נאמן בע"פ:
שנית להגאון הנ"ל:
מעשה בתרנגולת א' שפרחה לאויר מוסק עד שנקדחו אגפי' ואמנם בגופה אין מחזה מאומה מהאש והוא בריאה כבראשונ' וכשבאה לפני בכל זאת הוריתי כד' הפמ"ג שמחמיר לכה"פ בנפלה לאור בעוף כאו"ה שלא לסמוך אבדיקה ואמנם נשאלתי מהאשה אם הוא רשאה להשהות עדן כי הוא אם מגדלת אפרוחי' ואם ימותיה הרי יפסידו כל האפרוחי' והוריתי כזה להשהות עד אז וזה מטעם דהרי לרוב הפוסקים התרנגולת עצמה כשירה אך שצריכה בדיקה ולא סמכינן מ"מ מידי ספק לא נפק וכ"ת דהא גרע דחיישינן כי אפי' מבדק לא יבדקוה לאחר זמן חדא דלא שכיח שיהי' שינוי בבני מעים ולא יראו לחכם ועוד דאין זה זמן מרוב' בלא"ה כל מן דין הוריתי להשהות' אלא ששאלתי פי הגאון נ"י
וזה תשובתו אלי יפה הורה להתיר להשהותה כי דווקא י"ב חודש שהוא זמן ארוך חיישינן לקילקולא והראי' משיחלא בתרא וכמו שכ' תוס' דף נ"ג ד"ה את לחד תי' ואף שכתבו ממהרת לטעון כי מיד לאחר נ"א תטעון אלא כוונתם כי לא תאחר לטעון זמן מרובה וזה פשוט א"כ גם בנידון זה ג"כ לא תצטרף לגדל האפרוחי' חצי שנה או רביע שנה וא"כ למה נחוש לקילקולא ולהפסיד ממון של ישראל ובאמת בקראי מכתבו דמר נ"י עלה בלבי להביא ראי' לזה מדברי הש"ך ס"ס נ"ז בעובדא דתה"ד שכ' כי אין ללמוד לספק טריפות אחרים להתיר למכור לנכרי כי דווקא בספק דרוס' חדא דיש לו היתר בבדיקה מדינא ועוד לד' רש"י יש לו בדיקה מבחוץ יעו"ש וא"כ כתי' קמא ניחא לי' להש"ך בזה כיון דמדינא יש לו בדיקה יש להקל למכור לנכרי וזה פשוט בעיני דחששא דשמא יחזור וימכרנו לישראל הוא חמור מחששא דקילקולא ואעפי"כ הותר הש"ך למוכרו לנכרי וכש"כ בנידון דידן דג"כ יש לו בדיקה מדינא שלא לחוש לקילקולא וטעיתי בזה דשם לא איירי רק בספיקא דרבוותאי כי הרבה פוסקים סוברים דאין לדוב דרוסה כלל אבל בספיקא בגוף המעשה אף התה"ד מודה כמבואר שם להדי':
אך מ"מ יש לי ראי' משם כי לכאורה דברי הש"ך צריכין פירוש שכ' בתי' קמא מפני דמדינא יש בדיקה לדרוסה אף מבפנים יש להתיר ולכאורה צ"ע כי התה"ד מתיר למכור השור שנדרס מהדוב למוכרו לאחר שחיטה דלאחר שחיטה וודאי דליכא למיחש לשמא יחזור וימכרנו לישראל וכיון דעדן לא בדקו לשור אם האדים הבשר מה יועיל זה דמדינא יש לו בדיקה הרי לא בדקו עדן וליישב אמרתי כי לכאורה בכל ספק אנו הולכים אחר החזקה ובהמה יש לה חזקת היתר אפי' נולד הספק מחיים ואין מחזיקי' מאיסור לאיסור כמו שכ' התוס' גבי ישב לה קוץ בוושט וכן דעת כמה פוסקים וא"כ תו למה מצריכים בדיקה אלא וודאי הוא כל היכא דאיכא לברורי אין סומכין על החזקה וק"ו מרוב דעדיף מחזקה ואין סומכין באיכא לברורי ופשוט ומעתה אם היינו בקיאים הי' צריך בדיקה מטעם דאיכא לברורי ועכ"פ מכח החזקה אמרינן אלו היינו בודקים הוי נמצא להכשיר אם אנחנו אינם בקיאים ואנו חוששים שמא באמת נמצא סימן טריפה ואין לומר כיון דאנו אינם בקיאים א"כ להוי כמו ליכא לברורי ז"א כי מחומרא אין אנו רשאי' לעשות קולא ולומר דליכא לברורי ומעתה עולים דברי הש"ך נכון כי מטעם חזקה אנו אומרים אלו היינו בקיאים בבדיקה הוה נמצא להתיר ומותר למוכרו לנכרי אך מחומרא דאין אנו בקיאים אנו מטריפין ואין סומכין על הבדיקה עכ"פ מותר למוכרו וא"כ גם בנידון דידן רשאי להשהותו מק"ו כאשר כתבנו לעיל כי חששא דשהוי הוא מיעוט מחששא דשמא ימכרנו ע"כ:
שלישית להגאון הנ"ל:
אחד"ש אדמ"ו ו נ"י כי טוב באתי לבקש ממ"ק להשיבני בענותו ע"י מוכ"ז בנידון צורך שעה אשר אינו מבואר בפסקי ש"ע ה"ה באיש אשר שבק אביו בש"ק העבר חיים לכל ישראל והניח אשה ושלש בני' והשני' מהם נשואי' אשה וגם השלישי הפנוי מאומנתו יתפרנס ואמם רק לנפשה תעמול והנה ביום א' קבלו האם ושני בני' א' נשוי וא' הפנוי אבילות וביום אתמול הגיע פה השלישי אשר לא ידע ממיתת אביו עד בואו החדרה מקום האבלים וכעת שואל אם יש לאמו דין גדול הבית וינער אבלותו ביום ה' הבע"ל עמה או צריך להתאבל עד עש"ק לע"ע אחרי שביום ש"ק יכלה אבלותו והנה הש"ך ביו"ד שם כ' דבעל נקרא גדול הבית ואם האשה נקראת גדול הבית מזה שתק ואף כי האחרונים כתבו דהש"ך ר"ל אפי' לגבי אבי אשתו שמתה מ"מ דין זה לא נתבאר מיהת ובר מן דין נפשי קיהה למקרי כה"ג גדול הבית כיון דל"ש למימר ביתא גריר אבתר' כיון דאינה מפרנסת לשום א' מבני הבית ואינו רוצה להקל בענין זה ולא להחמיר ואם ד' מ"ק להקל עוד אשאל אחרי כי האיש רוצה לכת לביתו שהוא מרחק איזו פרסאות מזה אבל לאשר פרסאות לפי חשבון חכז"ל אמנם הוא אמר כי יש לו הפסד מרובה בדבר האבוד גמור בישיבתו פה אם גם אז עומד ביום ה' כפסק רמ"א ביו"ד שם או לא ניתן לו תרי קולי ואף כי לכאורה הדבר פשוט ממילא אמנם אבקש שתצא כל ההוראה מפי מ"ק :
ושלא לצאת במ' שמחות לבד אבוא לשאול עוד מרמ"ק אודות כלי ברזל החדשי' הנהוגים עכשיו על תנורי שפארהערד והמה מצופים מבפני' בזכיכי' שקורין גליזירט אם יש להם הגעלה כי לא ידענא מאי אדון בהו אחרי שלא מצינו הכשר בכלי זכיכי' כ"א כשתשמושו בצונן בעירוי וכיוצא ולא כה"ג שתשמישן באור ואפי' בליבון לבי מהסס אם לא נימא דיש לחוש דחייס עלי' חדא דאם מלבנן היטב שמעתי שפקעו לגמרי ועוד ההיתוך עכ"פ יורד ודומה למ"ש מג"א או"ח סי' תנ"א ס"ק מ"ו דמצופין היטב חס עליי' ולא נעלמו ממני ג"כ ד' רמ"א ומג"א שם סעי' כ"ג אלא שיש לצדד דלמא משום דהתם גוף הכלי רסס וע"ע לא הכשרתי לא בליבון ולא בהגעלה כי לא הי' שכיחים בינינו פה ואמנם זה שבועיי' בא לידי ב' שאלות בענין זה ע"כ מצאתי לשאול:
ואחרי. כ' הראינו בס' חת"ס למרן זצ"ל סי' קי"ג שרוצה להכשיר' בליבון ואמנם בימי מרן לא הי' שכיחי' עדן והשואל לא הגיד מהותם היטב כאשר הם לפנינו:
ואחרי שלא הגיעני תשו' בענין בתרא מהרב הגאון בנייטרא כ' לפ"ב לבן מרן הגאון שם וגם הוא מסכים לדברי' כי ק' להכשירם בליבון ודעתו להגעילם כשאב"י ג"פ ואח"כ בליבון קל וגם בזה מהסס עדן. ובע"פ אמר לי הגאון מנייטרא כי מצריך להשהותם י"ב חודש כד' החכם צבי:
בע"ה יום א' כ"ז סיון תר"י לפ"ק.
לכבוד. אדומו"ר הרב הגאון אמתי כקש"ת מהו' אברהם שמואל בנימן סופר נ"י אב"ד ור"מ בק"ק פ"ב המעטיר' יע"א:
אחר דרישת שלום אדומ"ו כי טוב באתי לדון לפני מ"ק כתלמיד לפני הרב בנידון שמתחדש עכשיו מעושי חדשות התולי' בוקי סריקי בדתי המדינה אשר לא מהם ולא בהם ובאמת בדת המדינה אשר תחת ידי לא אמצא בהם תפל:
וזה שבוע העברה הי' פה נשואין ובקשו נאמני הקהלה לכתוב המכתבים כאשר נכתבו עד עתה מנוסח הקדמונים ויבא א' מן המכחשי' בתוך הקרואים ומיחה לכתוב על דרך הסלול עפ"י דת תוה"ק ויבא להם מכתב מנאמן קהל דאטוס והם לא שאלו את פי בענין זה וכתבו אותו המכתב ואמנם ביום אחר הנשואין הובא המכתב הלזה לידי בל' וכ' אשכנז וזה תוכן ענינו כולו עול ורמי' הנה על החתן לפרוע תוספות שליש כנהוג מימי קדם ומתקנת שו"ם לא נזכר בו ולזה יגרע עוד מבראשונה וגם לא יובטח לו יותר משטר ח"ז וגם זה בלי סך קצוב כלל וכלל ואמנם הותנה בו בפירוש שאין הבעל יורש אשתו כלל וכלל לאמור כי כך דתי המדינה ולדעתי גם בזה הוות ידברו יען דתי המדינה בענין ירושת הבעל לא נתנו על דרך אם התנה כן בתחלת הנשואין אשר הנדוני' ניתן לו לחלוטין ע"ד שהתחייב עצמו לתת לה בגרושתה או באלמנותה תוס' שליש והב' דרך מקח וממכר וכגון זה צריך רק פטומי מילי בעלמא בתוך התנאים אם יהיו נכתבים בל' וכ' אשכנז ואמנם הרמאי' האלו יהפכו על החתן הקלקול אילך ואילך כי לא זה שיתנו עמ"ש בתורה להפקיע ירושת הבעל ותקנת שו"ם אחרי כי יאמרו כי דתי המדינה גורמי' וכי יאמרו דתי המדינה לתת תוס' שליש ואמנם האחרון הכביד לפמ"ש תוס' יו"ט דכל עיקר דתוס' שליש לא מקרי אגר נטר הוא משום דדמי למו"מ כמו שהסביר ההפלאה בקו"א ד' התיו"ט והיינו משום ירושת הבעל ומאחר כי האנשים האלו יפקיעו ירושת הבעל מכל וכל א"כ הדר הו"ל תוס' שליש אגר נטר ואמנם באמת בהג"א תי' תי' אחר דלא הוי אגר נטר אכן בהפלאה בקו"א דחה לפי תקנת שו"ם תי' זה ואמנם אולי האנשים האלו קלקלתם תקנתם אחר שיעקרו תקנת שו"ם שוב הדר לי' תי' ההג"א למקומו וא"כ יפה לנו להחריש ולהניח להם עול זה אשר גם ישולם התו"כ מלהכשילם באי' רבית כי אם נפרסם דבר זה אשר לפי דעת קדמוני' לא ניתן תו"כ בשנה ראשונה ובשניי' החצי בזה ע"כ יאותו לנו אבל נמצאו חוטאים באי' רבית וכגון דא אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר:
ואני כאשר עסקתי בענין נדוניא אמרתי בזה ענין אחר בעמדי ע"ד רש"י במתני' שם שכ' שליש יותר יקבלם עליו לכתוב בכתובתה לפי שמשתכר בהן דמאי בעי רש"י בזה ולזה אמרתי דד' רש"י כהפוסקי' דתנא דידן תקנה קבועה שנה כאן ופי' לנו רש"י הטעם דהנה אי לאו דתקנו חכמי' כן גם מעצמו הי' החתן מקבל עליו להוסיף לה על נדוניתה סך מה לפי שמשתכר ואמנם אי הי' רבית כיון דאדעתא דהכי עביד לזה עמדו חכמי' והתקינו שיהא לנדוניא תוס' קבוע וממילא שוב אינו מוסיף ולא יעלה ע"ד החתן שנותן שכר המעות כ"א יסבור כי זה שייך לכתובה דאוריית' ולא איכפת לן תו ועד"ז היינו יכולים לקיים תקנת שו"ם ולהציל עשוק מיד עושקו ומ"מ לא יהי' אי' ריבית אמנם לא יעלה על דעתי לסמוך על סברות היוצאות ממעי בענין כזה שעוברים המלוה והלוה והסופר והעדים בלאו ואמנם כשהאב נותן הנדוני' יש עוד למצא היתר אחר דכה"ג לא הוי רבית וראובן נותן לשמעון מנה שיתן ללוי מאתים ואמרתי אולי באמת נקט תנא פסקא להכניס אף דברישא מיירי בפוסק מעות לחתנו והו"ל למתני פסק האב להכניס אא"כ סד"א דאם היא פסקה אסור להוסיף לה קמ"ל דגם כה"ג אין כאן אי' רבית ואו כהג"א או כהתיו"ט ומ"מ לדידן השתא אם אין כאן יתומה אולי נוכל לסמוך ולכתוב תקנת שו"ם וביתומה לא נכתב יען כי בלא"ה רבו הדעות אם גם ביתומ' הואיל ול"ש ותם לריק.
ואמנם אני חוזר עוד על דבר א' אם לא נימא כאן דתנאי' אחרוני' הללו אין קנינם חל עד לאחר נישואין ולאחר נישואין מד"ת בשום אופן לא מהני תנאי' על ירושת הבעל כמבוא' סי' ס"ט וא"כ כל דברי' לבטלה ודמ"ד לדעה"ק ל"ש בזה אף כי מרב מופלג זה קבלתי ימי' מכתב ופשוט לו כי גם בעניני אלו דמ"ד אנכי לא כן עמדי ודברי' כאלו נתנין כעת בעוה"ר רק באמירה ובפרט שעל דד"מ בנקל נוכל להתנות וא"כ למה נתנה על ד"ת ואף כי בעוה"ר בהגיע השעה יקימו אשר התנו א"כ אז יהא גזל בידם ומ"מ עכשיו אולי אין כאן שטר שיש בו רבית וכד' התיו"ט ואמנם נוכל לומר כי בענין רבית הכל הולך אחר הלב ות"ח יוכיחו לזה יורני מ"ק אדומ"ו וכו'.
שנית להגאון הנ"ל: ערר צומא רבא תרט"ו לפ"ק. נפשי בשאלתי אודות יבם ויבמה שבאו לפני לחלוץ ודחיתי' עד לאחר חג הסוכות אחרי אשאל פי קדש אדומ"ו נ"י אודותו הנה עינו אחת טבעו להתעמץ בהבטת השמש ולא שאר מאורות אפי' אור הנר ואבוקה ולא בהבטת שאר דברים אפי' דקה מן הדקה ונסתפקתי בד' הרמב"ם ששינה לשון המשנה בבכורות דתנן סכי שמש והרמב"ם כ' בל' אחר בשעה שרואה אור או בשעה שהוא רוצה להביט בראיי' וראיתי דברי הנוב"י שמיקל בדין קבוע ואמנם מה לי ולצרה הזאת הלא בלתי הרבה בתי דין ת"ל בישראל אך המה נוגשים בי יען אצלי לא יהיו להם הוצאות והיבמה עניי' ומ"מ אם יש נדנוד חומרא בדבר אסוג אחור.
שלישית להגאון הנ"ל:
עד עתה לא הגיעני נעימת ימין אדומ"ו ותשובתו הרמה ע"ד שאלתי מערב צומ' רבא והנני בא זו שנית.
הנה נגיד אחד וסוחר בקהלתי נולד לו בן בער"ה כעלות השחר ולזה יגיע ימי פדיון בן זה ביום ר"ח חשוון ואז חל שוק טירנוי וביקש האב ממני להתיר לו לדחות הפדיון עד לאחר השוק ולא נעניתי לו ולעשות הפדיון בשוק שלא בפני הילד כ"ד מרן הגאון בח"ס לא יאבה ואמנם מצאתי צד אחד והוא אחרי כי במוש"ק ליל ר"ח הוא אחר כ"ט י"ב תשצ"ג אם מותר לעשות הפדיון במוש"ק טרם צאתו לדרך וראיתי ד' הש"ך יו"ד סי' ש"ה וגם דברי הדג"מ באו"ח סי' תקס"ח המבאר כי טעם המנהג שאין פודין בלילה הוא דלמא יעשו גם קודם כ"ט י"ב תשצ"ג וא"כ במקום הפסד ממון אולי בדבר דלא מתרמי כל יום בפרט במקום קטן כקהלתינו דלא מפרסמא מלתא אולי יש להתיר בפרט שלא נזכר מנהג זה בשו"ע בהדיא ואמנם אני חוכך אולי טעם המנהג דפדיון בכור להקרבת בכור הקדש הקיש הכ' ע"כ אני זובח וכו' ובכור בני אפרה ובקרבן ביום צוותו אמר רחמנא וה"ה בפה"ב ומאחר שלא להקל אני אומר אף דאין ד' הש"ך והמג"א תקס"ח מורין כן ומכ"ש הדג"מ דכ' בהדי' דלא כדברי ומ"מ תורה היא וללמוד אני צריך ואולי אדרבא מטעם זה מיאן המג"א בד' הדג"מ ולזאת בקשתי ובקשת הנגיד שהוא אדם כשר וירא ה' מרבי' שטוחה מול מ"ק אדו"מ להורני מה לעשות:
רביעית להגאון הנ"ל.
צורת המקוה בזה קורות קבועי' בקרקע והמקוה דהיינו הקאסטען עם המים קבועה בנסרים והנסרים האלו קבועי' במסמרו' ויתדות באותן קורות הנ"ל וכאשר יגברו המים יתלשו ויסירו המסמרות והיתדות מהנסרים ויקחו שרויף ויגביהו הקאסטתן עם המים ויקבעו אותן שוב במסמרות ויתדו' ובקרקע הקאסטען שני נקבים נקב א' סתום בחתיכת לבנה ונקב א' בו הברזא והברזא קבועה תחת סולם הירידה וא"א לפותחה בכל עת וגם להניחה פתוחה אי אפשר מחמת תגבורת המים השכיחים פה והנה בתחלת הבניי' היתה קבועה ג"כ בחומר ולבנים אך לא ארכו הימים והסירו על כרחן החומר כאשר הגביהו' והנה אנכי מיראתי שמח יסירו החומר לימי' ולא הנחתי לתקן הקאסטען בשלשלאות כי עיני ראו ד' מרן זללה"ה ססי' ר"ו בח"ס וגם קצר שאר דברי קדש הנאמרי' שם ולזאת צויתי לקובעה במסמרו' הדק היטב והקאסטען כבד מאוד ואף כי נסרי הקאסטען משולבות (געפאלצט) המה לתוך קורות הקבועי' בקרקע בכל זאת אך היתדו' האלו יקבעו את הקאסטען בתוך הקורות ואחרי כי הקורות מחוברים ובנויי' בקרקע ממש והנסרים קבועי' בהם לא עלה על דעתי פקפוק כי זה לא יהא מקרי מחובר לקרקע ואם מחמת שלא הוקבעה כ"א ע"י מסמרו' לא ידעתי מה בין זה לזה ועיקר סמיכתי בזה שלא הי' לי פקפוק הוא מד' הב"י והטו"ז בה' שבת סי' שי"ד טו"ז ס"ק ה' דאפי' מחזיר דלת או חלון לדבר המחובר לקרקע מקרי בונה ומכ"ש בנידון דידן שלוקחי' כמה וכמה מסמרו' ויתדו' כשמפרקין וקובעי' אותן שוב מכ"ש דמקרי בנין מה"ת והתם ג"כ לא אקרי בנין לאחיובי חטאת אלא משום דהמשקוף של הדלת והחלון ר"ל המזוזה קבועה בקרקע וגם כל ענין סתירת אהל ממשכן גמרי' והמשכן רק ע"י יתדות הי' קבוע ולזאת לא עלה בלבי שום פקפוק שלא יהא מקרי מחובר לקרקע והנה האי פלגאה אמר כאשר הבנתי מאחוריו אחרי שגם הנקבים בנסרי' ובקורו' מתוקנים לא מקרי זה קביעות ואני לא מצאתי זה בס':
והנה מלבד אלה יש לי עוד כמה סניפי' להתיר חדא שהמים בתוך הקאסטען לפעמי' הרבה כאשר המים בתוך הנהר הולכי' חסור גם בתוך התיבה יארע ככה וע"ד שיש בו נקבים דקים ואף כי ד' ב"י סי' ר"א סתומי' קצת בענין זה ואף גם זאת פשפשתי סמוך להברזא ונמצא שם אפי' טיט המתחלחל דרך אויר הנשאר שם אף כי היא אדוקה ומ"מ לו הי' פקפוק אצלי כי לא יחשב כה"ג ע"י מסמרי' הנ"ל מחובר לקרקע לא סמכתי על כיוצא באלו בלי שאלת הורי' ומעתה לתשובת מרן אצפה וכ"ז שלא יגיעני לא אוכל לפסול המקוה מכל וכל כי לתקן לע"ע אי אפשר:
וזאת תשובתו אלי:
יקרתו קבלתי וכו' וכבר כ' למע"כ נ"י כי אני בעל מלאכות הרבה לכן לא אוכל להשיב מהר וכבר התחלתי בשבוע העברה לעיין במקור הדין והענין רחב ועמוק אבל זאת אני רואה כי גם אם תקועי' ביתדו' ומסמרו' בל ימוטו צריך ראיות טובי דמקרי קבוע לבטל הכלי לענין מקוה מכ"ש כפי הנראה מדבריו אשר לא באו מפורשי' כל הצורך שאין קבוע ביתד שלא תמוט לכן אני על דברי אעמוד להסיר הברזא עכ"פ בשעת הטבילה:
וזאת אשר השבתי ע"ד אלו.
יקרת קדשו הגיעני בזו השעה ותיכף צויתי לתקן בבית המקוה כאשר צוה מ"ק אף כי לא כ' מ"ק אדומ"ו אפי' סברא קלה לדחות דברי ומה שפקפק אדומ"ו אם המסמרו' קבועי' וכי איך לא יהיו קבועי' אם יכולי' להחזיק תיבה כבדה מלאה מים ומ"ש אדומ"ו כי גם אם המסמרו' קבועי' צריך עיונא טובא אי מקרי קבוע לבטל הכלי לענין מקוה לא זכיתי להבין כלל הלא מתורת כלי התיבה בטלה ע"י הנקב הסתום בצרורו' אלא דבעי' מחובר לקרקע וכיון שהוא מחובר לקרקע מה לי ע"י מסמרו' מה לי ע"י ד"א זה דעתי הקצרה ולא מצאתי מפורש בשום ס' לאיסור ואמנם אשרי הדור שקטנים נשמעי' לגדולי' ובכל זאת אי לאו דסמיכנא דכה"ג מקרי מחובר פסלתי' לגמרי כד' הנוב"י אמנם זה עיקר סמיכתי ואך לפי מה שאומר לי בעל המקוה לדעה"ק יהא תיקונו יתר על קלקולו העבר כי ע"ע לא היתה הברזא מהודקת כלל והמים נכנסים ויוצאי' בה ברווח אלא שלא הי' מצ"א חלל כשפו"ה ואמנם עכשיו אחרי שצריכי' להסירה תמיד יצטרך להדקה ביותר אמנם כללא כיילו רז"ל לא תסור מכל אשר יורוך והנה אח"ז עיינתי עוד בד' המחבר שכ' אא"כ קבעו בקרקע או יבננו בבנין ול' קבעו בקרקע וודאי מ' אסי' במסמרו' כמ"ד ויקבעהו במסמרו' ושוב מצאתי ראיי' ברורה לדברי מתשוב' הרשב"א שהביא הב"י במ"ש הטור דאם הסלונו' של מתכות מחוברי' לקרקע שוב לא מקבלי טומאה דבטלי מתורת כלי וכ' הרשב"א דכל שהן מחוברי' אפי' לדבר המחובר לקרקע כגון טבעת שבדלת אינו מקבל טומאה:
וזה שהשבני הגאון מוה' יוסף שאול נ"ז סג"ל מלבוב בנידון דלמעלה:
מכתבו הגיעני תמול לע"ע ואני שאול כאז לתלמידיי והיום בבקר השכם אמרתי לעיין בזה ומה' אשאל עזר שלא אומר דבר שלא כרצונו והנה שאלתו היא במה שאקרו"ט בעירו בנו מקוה חדשה ובקשו ממעל' להיות שהעצים יקרות מאוד במקומו וגם הנשים חלשות ויש לחוש אם לא תהי' חמה כל הצורך יהי' הפסד גם לגוף גם לנפש וד"ל ע"כ לא יבנה המקוה שתהי' פתוחה למעין ומה גם כי המקוה בנויי' במקום מים רבים ואם תהי' פתוחה יציפו המים עלי' בעת תגבורת המים השכיחי פה ורצו לעשות בשלשלאות ולא הניח מעל' וע"כ צוה מעל' לבנות קורות בארץ ולקבוע שם המקוה במסמרו' כי א"א לבנות שמה כי המים יעלו בכל עת על פני' ע"כ צוה לקובעה במסמרו' כי דינא בקביעות או בבנין כמבואר בסי' ר"א ס"ז ולא תהי' הברזא אשר בגיגית אדוקה כ"א נשאר בה חלל ככונס משקה ואפילו רפש נכנס שם דרך החלל ומלבד נקב הברזא יש נקב אחר כשפו"ה סתום בצרור וסיד וע"ז כ' רב א' אליו בלי טעם וראי' לפתוח הברזא בכל עת הטבילה ומעל' ביקש ממני שלא אשיב על הרב הנ"ל כי אחרי שהוא כפוף תחתיו מי יוכל לדון עם שתקיף ממנו אבל למען ידעו ההמון כי צדק מעלתו בדבריו אשיב את אשר נלפע"ד:.
אמנם לפע"ד נידון דידן אינו ענין לשם דשם מיירי שע"י הברזא סתום לגמרי הכלי וע"כ חשש הנוב"י דזה מבטלו מתורת שבר כלי אבל כאן כיון שאף לאחר הסתימה אינה אדוקה כ"כ ונשאר חלל ככונס משקה ואפי' רפש נכנס שם ואף שאינו נקב המטהרו וצריך כשפו"ה או כמוציא רמון עכ"פ לענין שלא נחשב סתימה ע"י הברזא ככלי שלם בזה בוודאי סגי אף בכונס משקה וכ"ש כשיכול רפש לכנס שם דבטל מתורת כלי ול"ח הברזא סתימ' וכבר נתבטל מתורת כלי ומה גם שמלבד זה הרי יש נקב כשפו"ה ואף שסתום בצרור וסיד הלא זה לא חשיב סתימה כמבוא' בתוספתא וכן קיי"ל בטוש"ע ס"ז שם ועיי' בנוב"י סי' קמ"ב שם באורך ועכ"פ כל שנקבו כשפו"ה וגם הברזא שבו נקב גדול ורק שהברזא סותמו ואף לאחר הסתימ' עדיין נשאר ככונס משקה וגם רפש יכול לכנס בו איני רואה בזה שום פסול וכתורה עשה ולא יפה עושים המערערי' עליו ואם יבאו ד' הרב הנ"ל אולי יש אתו טעם אחר אשיב אראה ברצות השם אבל כעת אני רואה כי הדברי' פשוטים וברורים ע"כ דברי מעטים ולפע"ד דברי מעל' נכונים:
והנה שלחתי מכתב זה להרב הגאון בפ"ב והשבני דברים ולא אאריך בהעתקתם כ"א אעתיק פה מה שהשבתי לו ע"ד וממילא יובן מה שכ' לי בקוצר:
הנה ממכתב קדשו אני רואה אשר לפי ד' הנוב"י מה"ת חי"ד סי' קמ"ב כוונתי כהלכה ת"ל וכ"כ שם בהדי' דלענין זה דבנין מועיל קיי"ל כהרמב"ם ואמנם ד' מע"ק דלא כהנב"י לזה אבקש ממע"ק לבאר לי ביותר הנה ד' הנוב"י אשר לד' הרמב"ם הכל בבנין תלוי מלתא לא חידש הנוב"י בהם מאומה כי המה מבוארי' בד' הב"י שהעתיק הש"ך ס"ז שכ"כ הש"ך בהדי' מד' הב"י שם דהכל תלי' אם יש הוכחה שהיא דבר של בנין הי' בטל מתורת כלי והוכחה זו או בקביעות בארץ או בבנין בתוך הכלי ונ' לי ג"כ כי הרמב"ם הכריח דינו מל' התוספתא שממנה מקור דין זה שלא כ' שם סיד וצרורות כמו שפי' הר"ש והרא"ש ד' התוספת' כ"א בסיד ובבנין וכן העתיקו המחבר והרמב"ם ול' בנין וודאי מ' אפי' בנין חזק כמה וע"כ אין הטעם כד' הר"ש והרא"ש.
והנה גם מ"ק רפי' בידי' אם ד' הרמב"ם כן וממילא להרמב"ם וודאי לבינה וצרור דין א' להם כי בלבינה הוה בנין כמו בצרור ואם יש לחלק היינו דווקא בחתיכות לבינה קטנות ודקות דיש לקרא להם חרסית ולומר דהוה כסיד וגפסית אבל בחתיכה גדולה של לבינה עשוי מעשה אומן וודאי מקרי לד' הרמב"ם בנין גמור והנה המחבר סתם ס"ז כל דבריו עפ"י ד' הרמב"ם וכמו שביארן הש"ך ואפי' לחומרא ג"כ דהיינו אפי' הנקב פתוח בעי' קבוע בארץ ולזה כ' בתחלה נקב המטהרו וקבעו בארץ וכן העתיק בס' חכמת אדם בפי' לדינא ולא כמו שכ' מ"ק כי הרמב"ם יחידאה בדבר זה דבעי' קבוע בארץ ג"כ וזה הי' טעם הגאון בית אפרים בח"ס סי' ר"ו אשר אף שצוה לפתוח הנקב של הברזא צוה לבנות ג"כ בתוך המקוה בצרור ובסיד דכיון שהנקב פתוח ל"מ לד' הרמב"ם בלא הוכחת בנין ובאמת לא אבין ד' מע"ק מרן זלל"הה שם שלא פסל המקוה בפיזינג כ"א ע"י שלא פתחו הברזא בכל עת והתם כיון דלא הי' בה שום בנין כמבואר שם היתה פסולה לד' המחבר בלא"ה ואמנם מה שהעתיק המחבר שיטת הר"ש והרא"ש סעיף מ' ורמי עלי' הש"ך היינו לקולא כמו שביאר הנוב"י שם באותה תשובה משום דד' המחבר דכולו שאוב פסול דרבנן ולכך הכשיר שם בלא הושיבו על הארץ ואמנם אנא שפיר חששנא גם לד' הרא"ש מיהת ולזה כ' דמאחר דאף לאחר הסתימה נקבה ככונס משקה והרי ד' הרא"ש בב"י שם מבואר דאפי' במוציא משקה סגי וגם הגאון בית אפרים שהצריך תרתי הי' מטעם זה לפע"ד כי ס' בית אפרים אינו ת"י.
ואמנם הגאון הכותב לדעתי שפיר קאמר דאם הברזא אינו מגין שלא יכנס שום דבר מיהת כלומר ואפי' רפש למה זה יקרא לה שם ברזא הרי היא כאלו הי' מונח כסוי שם במקום הנקב ומע"ק לטעמי' אזיל שכ' דלא חידש הנוב"י כ"א דאפי' פתיחת הברזא לא מהני ובמחילת כ"ק לא כן הדבר כ"א כולא מלתא דסתימת הברזא הוה כסיד וגפסית הוא שחידש והגאון בית אפרים שרצה לחלוק כבוד להנוב"י צוה לפתוח הברזא וא"כ הבו מיהת דלא לוסיף עלה ואם אינה סותמת אפי' בפני טיט ורפש לא שמה ברזא ומע"ק באמת כ' מתוך זכרונו ולא הי' לו פנאי לעיין בפנים בס' הנוב"י והגאון כ' לי כי בס' מגן גבורים דחה כל ד' הנוב"י בלא"ה. הדרן לדידן כי עכ"פ אחרי שעשיתי בנין בתוך הכלי יצאתי ידי הרמב"ם ובמה שנשאר ככונס משקה ד' הרח"ש לפי מה שהבין הב"י לכה"פ לענין דלא תהא פסולה בדיעבד והנה המסמרו' שעשיתי היו רק משום מראי' העין למי שאינו יודע שיש בו נקבי' יאמר כי היא מחוברת בארץ והנה מרן זלל"הה בסי' ר"ו שם ג"כ לא פסל כ"א בשלשלאות כדמ' בדבריו שם דהוה כעומד באויר ולא כדידן אשר כל בא אלי' ידמה כי היא בנוי' ממש ואמנם מה שפקפק מע"ק דמסמרו' לא מקרו בנין לענין קבלת טומאה הרי העתקתי ל' תשובת הרשב"א גבי סילונות דאפי' טבעת שבדלת בטל מתורת כלי וטבעת שבדלת וודאי אינו קבוע כ"א במסמר.
ומ"ש. עוד מע"ק כי אין לדמות שבת לטומאה דאלו בשבת חמיר לא ידעתי מאי חומרא שייך לענין הבאת חולין בעזרה והנני אביא ראי' דשבת קיל מטומאה דתנן במס' כלים הנגר שבדלת אינו מקבל טומאה ופי' הר"ב שם פי' א' דהוא מוט ברזל שנותנין אותו מכותל לכותל כדי שיסגור הדלת ואלו בכל תפוצות ישראל יושבי כפרים סוגרי' הדלת בליל שבת עד"ז ואין מוחה ועכ"פ אני רואה מד' קדשו אשר אם אין אבן תמורת לבינה גם מע"ק תנוח דעתו ואם כהבנתו יעשה עמי חסד להודיעני דעתו בזה כי ע"י שנקח סולם הירידה ממקומו והגיגית בלא"ה אינה ארוכה ורחבה לא יוכלו הנשים לפשוט קומתן בעת הטבילה כראוי ויש לחוש לקמטים ח"ו כמבואר בסי' קצ"ח ואל יאמר מע"ק כי יוסיפו המים בגובה כי זה יהי' כמעט סכנה יען פה תגבורת המים במקום המקוה עד"ז אשר גם מעט שצוה מע"ק לפתוח כמעט צפו המים על שיה והנשים במדינה זו חלשות כמעט רובם ומהם חלושי הנפש ג"כ ואני לא ארצה לזוז מהוראת מע"ק לזאת אקוה כי עוד הפעם ישיבני דבר ולא יאמר התלמיד כמה סרבן.
והנה אחרי שלא הגיעני תשו' מהרב שלחתי הכל אשר לכל ללבוב להרב הנז' וזה שהשבני.
מכתבו הגיעני תמול לעת ערב ובלילה אנא שאילנא לתלמידיי והנה באשמורת הבוקר קמתי ועיינתי בדבריו ובד' הרב נ"י אשר העתיק לי משמו ואת שמו לא הודיעני וכראובן ושמעון יהיו לי ואשר השיב על דבריו וביקש לכתוב שנית חוות דעתי ואם אמנם מלתא מני אזדא וכבר היו ענינים עיוני' אחרים ובכ"ז אמרתי לעבור על דברי הרב נ"י והנה אם אמנם אין לי מה להשיב כי רואה אנכי כי הרב עודו מסתולל להחזיק בדבריו אשר כבר יצאו מפיו אך לדבר הזה יסלח כי אף שנראה שרוצה לגבב חומרות ולהחמיר אומר אני כדרך שכ' הרא"ש פ' תינוקת או' ג' על הרמב"ם אם גם שרוצה להחמיר על עצמו ואינו רוצה לסמוך על עצמו לעשות מעשה ינהג מדת פרישות לעצמו אבל לא ניתן לכתוב לרבים ע"ש ומכ"ש בזמנינו כי יש לחוש למכשול חלילה בנפש וע"י החומרות יקילו לגמרי בעווה"ר וד"ל וע' שבת קנ"ג ע"ב אותו היום גדשו ומחקו ע"ש ברש"י ומה גם כי לא צדקו דבריו כלל.
והנה. מה שהאריך דסתימת לבנה ע"י מעשה אומן מכוון לנקב מקרי סתימה מעלייתא ול"מ רק לשיטת הרמב"ם והרמב' יחיד בדבר הנה יפה השיב מעל' דלדעת הרמב' וודאי חשוב כקבעו בבנין ואני תמה על הרב הנ"ל דאחר שהביא שכ"כ הגאון ב"א למה לא הביא שכ"כ שם בפירוש דלדעת הרמב' מועיל ואף שהוא כ' בל' אפשר אני אומר דממנ"פ אם נחשבו לסתימ' מעליתא כיון שהוא מעשה אומן מכוון לנקב א"כ הו"ל בנין מעליתא ולשיטת הרמב"ם די כל שיש הוכחה שהוא דבר של בנין וכאן מעשה אומן אין לך הוכחה גדולה מזו ובאמת לפע"ד לענין סתימ' לא נהירא לי ד' הב"א הנ"ל דל"ח סמימ' כיון שאינו מענין הכלי ודווקא בסתום בסיד וגפסית דאז מחבר הכלי בעצמו זע"ז ע"י הסיד וגפסית חשיב סתימ' מעליתא שהנקב והסדק מתחבר ע"י הסיד וגפסי' שמחבר שבר הכלי להיות כשלם ע"י אבל מה שמשים לבנה בנתיים זה ענין אחר שאינו מהכלי והכלי ל"ח שלם עי"ז וז"ב לע"ד ועכ"פ לד' הרמב"ם דמצריך רק שיהי' הוכחה שיהי' בנין בוודאי חשוב בנין גמור אמנם עיקר סמיכתי הי' על אשר נקב הברזא מלבד דהברזא ל"ח סתימ' כמ"ש בב"א שם דלא כנוב"י וגם הגאון בח"ס הסכי' לד' הב"א וכ"כ בס' מ"ג סי' קנ"ט אף גם שאף לד' הנב"י ע"כ לא ס' הנב"י רק שע"י הברזא מהודקת היטב לגמרי אבל כל שגם לאחר סתימת הברזא עדיין תוכל לכנוס בה מים ורפש לא יאמר אדם שזה מקרי סתימה והרי כבר נתבטל מתורת כלי שנקבה ואח"כ כשחוזר וסותם בברזא ומ"מ המים יבאו בה ככ"מ וגם רפש הלזה יקרא סתימ':
והנה ראיתי בד' הרב שכ' שמ"ש שהנוב"י מודה בזה אינו כן כי הנוב"י מחמיר אפי' כשהיא פתוחה לגמרי בהסרת הברזא מאד תמהני איש מורה הוראה ותלמיד הגאון בעל ח"ס יאמר כן גם אני ידעתי מהנב"י ועליו אני דן וע"כ ל"ק הנוב"י היכא שמשהיתה הברזא סתומה היתה מהודקת לגמרי כ' הנוב"י דזה מקרי סתימ' ואף בהסרת הברזא פסול כיון שהי' דעתו לסותמו בברזא והנה כ"ז לד' הנוב"י אבל כל האחרוני' לא חשו לדבריו אמנם גם הנוב"י לא החמיר רק אם היתה הברזא מהודקת היטב אבל כל שהברזא אינו סתום ואף לאחר סתימתה מ"מ נשאר כ"מ הלזה יקרא סתימ' והלא היא פתוחה בכ"מ ורפש והדברים פשוטים וברורים כי עביד אינש להחזיק דיבורו וק' עליו לשנות ולחזור מדבריו אמנם כבר אמרו כל הכותב בהעלמה איש בשם טוב ואני אומר ברור אם הרב הוא מתלמידיו של הגאון הצדיק מוהר"מ תופר ומתהלל בזה ב"ס יודה לדבריו כי הגאון הצדיק כן למד דעת את העם ותלמידיו שיודו לדברי אמת:
ומ"ש הרב הנ"ל בקביעות דמסמרו' לא חשיב קביעות והביא ד' הרמב"ם פכ"ו מכלים שכ' וקבעו במסמרו' ובנה עליו דטהור וע"ז כ' דמשם ראי' להיפך דמסמרו' אינו נקרא קביעות רק שם דבנה עליו לכך חשיב קביעות והנה אף שאין נ"מ בזה דלא צריך כלל לקביעו' המסמרו' כאן וכמ"ש מעל' שלא עשה כ"א מפני מ"ע אמנם באמת תמהתי מדוע לא הזכיר הרב דברי התיו"ט שכ' בפרק כ' במשנה דכותש שקבעו בנדבך ע"ד הכ"מ דאדרבא ע"י קביעות המסמרו' הוא דמקרי קביעות וע"ש ועיין בשו"ת זקני המהר"ם פדוואה סי' ל"ה שם ביאר ג"כ דע"י מסמרו' וודאי חשיב קביעות ועיין סדרי טהרה סי' קצ"ח ס"ק ס"ג:
ומצאתי בס' חזון נחום הספרדי על טהרות שכ' ג"כ דבקביעו' מסמרו' חשוב קביעות ואף דלא בנה בתוך הכותל בבנין רק שקבעו במסמרו' אפי' שלא בבנין בכותל אפ"ה כל שבנה עלי' . טהור ע"ש:
כ' לי הרב איזו חידוש ע"ד הנוב"י שאינו נוגע לענינינו רק בתוך דבריו העתיק ד' מהר"ם פדוואה וד' הסדרי טהרה סי' קצ"ח ס"ק מ"ג דמים צפים ע"ג הוה כבנין וסוף דבריו ועכ"פ לענין מקוה שלו נלפע"ד דהמקוה כשרה בלי שום פקפוק ונכון לבי בטוח כי כאשר יעתיק דברי להרב הנ"ל גם הוא יודה ויאמר אשור ולדבר הזה יסלח הרב כי יצא מפי איזו דברים אשר לא כרצונו כי לא מלבי רק למען לא יזלזלו ההמון בהוראת מעל' ולש"ש כוונתי כי בעו"ה הדור פרוץ וד' ירחם ע"ע וע"ת וירם קרן ישראל וקרן התורה.
בקיץ תרי"ט נתקענו שוב תיבה חדשה בעהי"ת וצויתי לתקן הברזא בתחלה בענין שיהא בנקל להוציאו בשעת טבילה משום שראיתי בשו"ת אמרי אש להגאון מהר"ם אב"ד באונגוואר ז"ל שפקפק ג"כ אם אין הברזא פתוחה משום טבילה בכיפין והיינו ג"כ משום שלא רציתי לסמוך על קביעת המסמרו' אחרי רואי פקפוק הגאב"ד בפ"ב בדבר וגם לא להניח הברזא שלא בשעת טבילה אינה סתימה לגמרי כמבראשונה משום שהמים זבין ממנה ונפתחה משיעורה ואמנם נקב הברזא שיערתי בשפו"ה מרווח כב"פ כך לא יותר ואמנם פחתתי בו עוד כמוציא רמון משום ד' האחרונים דבעי' כמוציא רמון וסתמתי הנקב בב' צרורות וסיד לצאת ידי הגאב"ד בפ"ב שפקפק על צרור א' לכתחלה מיהא חשתי לדעתו.
ואמנם שאלתי את פי הגאב"ד בק"ק יארמוט והגאון מוה' יוסף שאול הנ"ל שיעור מוציא רמון ולא השיבו לי דבר ברור ושערתי בנקב ששה צאלל שהוא לכה"פ ט' אגודלי' מרובעי' (ואמנם צויתי לתת איזו ימים תחלה תפוחי אדמה בתוך התיבה שתהא מיוחד לד"א מטעם שכ' אדמ"ו הגאון מהרמ"ס בח"ס ע"ש) ומהני ממילא דאולי במדינתנו דלא שכיחי רמוני' די בכך וכ"כ לי הגאון מוה' יוסף שאול:
אמנם לדעתי מה שלא הזכירו הראשוני' הא דמוציא רמון משום דבאמת כל כלי שמיחדין אותו למקוה צריך להחזיק יותר ממ' סאה וכה"ג לאו בר קבולי טומאה הוא אלא דלענין מקוה מקרי כלי וכיון דפוסלו בשפו"ה שוב גם לענין מקוה לאו כלי הוא ויש ראי' לדבר ממקואו' פ"ה השידה והתיבה שבים דדי בשפו"ה ומסתמא הם של עץ דכיון דאינן עשויין כספינה האיך מצי קיימי בים אם הם של חרס וכ"כ הברטנורה שם כלים גדולי' של עץ נ' ג"כ כוונתו בכלים גדולים למ"ש:
לכבוד הגאב"ד בפ"ב:
היום העבר נקראתי לעיר נ"ה אודות מקוה חדשה אשר בדעתם להקים להם וזה תוכן המקוה חפרו להם שלש אמות של תורה בת כ"ד אצבעות שוחקות דהיינו אצבע צאלל של מדידה ארכה רחבה אמה ומחצה ומחזיק מים בעומק אמה בצמצום ושני אמות בגובה של מעין זה בנו אצטבעות אשר עליה' יניחו קרשי' וינקבו קרש א' מאותן הקרשי' כשפופרת הנוד ואמנם טרם יכסו המעין בקרשי' ימלאו בכתף כל אותן שתי אמות החסרים ממקוה המעין עד מקום הקרשי' עד אשר אם ינוחו יקלח המים למעלה מן הנקב מעט ואחרי כן ימלאו למעלה מן הקרשי' שוב בכתף עד שיעור שראוי לטבילה.
וענין זה זר בעיני אף כי נראה אשר למעלה מן הקרשים ולמטה הכל א' יה"ז דומה למוסיף על המעין בכל זאת אחרי כי אני רואה גם לעת עתה אף כי ימות הגשמי' אשר אין המעין מחזיק בעומק יותר מאמה ואמתי' צריכין למלאות בכתף מה שהי' בלי ס' לדעה"ק הוא שיהי' ויבאו ימים אשר המעין שוב יחסר ויצטרכו פעם ופעמי' הרבה למלאות המעין ובכל פעם שימלאו המעין לא יראה על פני הקרשי' שום מים שבעולם עד אחר מלוי ודבר זה מכוער בעיני כי בנקל יאמרו נשים ועמי הארץ מה לנו ולצרה הזאת למה לנו לילך לטבול במקוה שימלאוה בפנינו נמלא לנו עריבה בבתינו ומה גם כי עי"ז שצריכה המקוה להיות פתוחה תהי' קרה ביותר ובעלת המקוה צריכה לשלם קרוב לד' מאות זהובי' ע"וו מדי שנה ועצים ביוקר בנ"ה שמה ואדם בהול על ממונו אשר על כן אין דעתי ולבי להסכים מעצמי על מקוה זאת אם לא שתצא הוראה בזה מפי בי דינא רבא של מר הגאון נ"י והנה לולא בנו ב' מקוואות ועשו מבוא אשר גם לאחר שיונחו הקרשי' יוכלו למלאתה עד אשר יצא ע"י השפו"ה שיעור ממש מוטב הי' לדעה"ק לסתם הנקב אחר שיבא שם שיעור מקוה מאליו מן המעין ואם יבקשו לנקותה ימלאוה ע"י מלוי השני' כנהוג בכל מקוות מי גשמי' אך כל זה לא עשו ואת פי לא שאלו מאומה:
לכבוד הגאון הנ"ל:
נערה א' אשר חשקה נפשה בערל א' וברחה עמו בסתר עד אחר שני שבועות הובאה לבית הכומר להשתמד וגם שם הי' אין יוצא ובא אצלה עד אשר בע"ה הוצאתי' ע"י שרי הקאמיטאט משם ואח"ז רצתה להנשא לכהן ומחיתי בה משום ד' מהרי"ק באה"ע סי' ז' דבנתייחדה לשם זנות אסורה לכהן ומאחר דכ"כ חשקה נפשה בערל זה לע"ד אין לך נתייחדה לשם זנות גדול מזה ומכ"ש שהרא"ש אוסר בכל ענין ומקמי נישואין למה לא נחוש לדבריו אמנם היא והכהן לא שמעו אלי ונישאו זה לזה ומאחר כי שו"ת מהרי"ק אינו ת"י לא אדע אם באמת זה דומה לנתייחדה לשם זנות ולפי ד' הרמ"ח מ' דאפי' דיעבד תצא ובזה לא נחלק הבי"ש עליו וא"כ כ"ז שהוא עמה באי' מן הראוי שלא לנהוג בכהן זה קדושת כהונה ואולי גם הבנים חללי' או אולי יש ביני':
ואחרי שלא הגיעני תשובה מהגאון כתבתי שאלה זאת להגאון מוה' יוסף שאול נ"ז אב"ד בלבוב וזאת תוכן תשובתי אלי:
והנה אודות הפרוצה אשר נשאת לכהן ומכ"ת הזהיר אותה טרם שנשאת שלא תנשא לכהן ובכל זאת נשאת לכהן ע"פ וע"ז שאל מה דינה הדברים פשוטים דכיון שהיתה פנויה ובוודאי דברה דברי הבלי' כיון שנדבקה בערל הנה בוודאי דין שבויי' יש לה ואסורה לכהונה ובפרט לאחר שהזהיר והבני' אשר יוולדו בוודאי יש לחוש להם ולע"ע אין לנו לדון ע"ז אבל הוא בוודאי אין לו קדושת כהונה ואם יש ביכולת לכוף אותו שיוציאנה בוודאי מן הראוי לעשות:
שנית להגאון הנ"ל בענין זה:
הנה זה ארבע שנים שאלתי פה אדמ"ו נ"י ע"ד כהן א' שנשא אשה שהיתה נקשרה בגוי א' וברחה עמו בהחבא ורצתה להמיר דתה והיתה בבית הכומר איזה זמן והי' לי ה' בעוזרי להוציאה משם ע"י ערכאות והתרתי בשניהם לבל ישאו זה לזו ולא אבו שמוע ולמדן חורגי א' לא ידעתי מי הוא סידר להם קידושין בסתר ושאלתי פי הדר"ג אדמ"ו נ"י אם אעביר אותו מקדושת כהונתו ימי עמדו עם פרוצה זאת והנני שולח להדר"ג פה לוטה מכתבו אז אלי ועשיתי כאשר צווני ואמנם בענין הנולדי' לא רצה להשיב הדר"ג ובאמת קללת חכם עשה רושם ובלידה ראשונה נגפה האשה וכמעט נתיאשו הרופאי' ממנה אבל אחרי בלותי היתה לה עדנה וזה ירח ימים המליטה בן זכר ואחרי כי ירא אנכי לכנס בסבך לחלל זרע אהרן אשאל נא הדר"ג אדמ"ו להוריני מה לעשו' בנער היולד וכהוראת קדשו אעשה:
ומדי דברי ארשה עוד על ענין שם אשה שבוע העברה סדרתי קידושין לכלה א' הי' שמה חיילה ופשפשתי בס' שמות להגאון ר' מיכל ר' יוזפס ובס' טיב גיטין להגאון מהר"ז מרגליות ובס' נחלת שבעה ולא מצאתי שם זה אף כי הוא רגיל מאוד במדינתנו והנה גם בשם חיה פלפל בס' טיב גיטין ואמנם הסכים לכתוב חיה וב"ס כי שם חיילה נגזר מן שם חיה ואמנם בכל זאת לבי נוקף בענין יוד שנייה מה תהא עליה ואם נכתב ביוד א' לא יקראו שם כ"א בחיריק משא"כ בשם חיה אחרי כי היא נמצא בתנ"ך מורגל להקרא כן אף ביוד א' ולומר שישאלו הנשים האיך חותמי' זה ל"ש במדינתנו בעוו"ה כי כלם יחתמו עצמם בשם לעז אשר יקרא להם ואם גם בכתובה הנחתי השם על הרגיל בכל זאת תורה היא וללמוד אני צריך ומי ידע מה יולד יום.
והנני נמנע בכל עת לסדר גט אם יקרה בגבולי מכח שמות לעז כי מלבד שאין לנו ס' שמות על שמות הלועזים ראיתי סתירה בס' הר המור מהגאון מוה' מרדכי בנעטה זי"ע שהחליט לכתוב שם לועז לעיקר ואדמ"ו הגאון בעל חתם סופר בחלק אה"ע החליט להיפך וידעתי כי יש להשוות דעתם אם נדייק בדברי' מ"מ מי יכנס ראשו בענין אשת איש ויסמוך על סברא בעלמא והדר"ג דנהירין לי' שבילין דאוריית' ייטיב בחסדו עמדי בענין שם חיילה הנ"ל:
הגיעני תשובת הרב אשר גם הבנים פסולים:
ושם חיילה נגזר מן חיה וא"צ לכתוב בגט כ"א חיה. וע' בענין שם חיילה בליקוטי חבר חלק ד' הגהות חתם סופר על שו"ע אה"ע:
לכבוד הגאון מו"ה יוסף שאול נ"ז אב"ד בק"ק לבוב יע"א.
הנה בשנה זו כבר בא לפני כמספר עשרה פעמים אשר הי' על בני מעים של תרנגולים כרוכי' תולעי' גדולים במשך רביעי' אמה בקירוב ודקים כחוט השערה ועל הבני מעים לא היה ניכר שום ריעותא אחרת והנה לפום ריהטא נידון זה תליא בד' הב"ח בש"ך סי' ל"ו שכ' דדווקא בריאה אמרי' לאחר שחיטה פריש וכוונתו לכאורה משום סברת הב"י דמחיים הריאה מרחפת ואין להם כח ויכולת לפרוש משא"כ בכרס ודקין אמנם מאחר שכ' הב"ח אי חזי' דנקובי' מ' דווקא משום דחזי' דנקובי' משא"כ כאן דנידון שלפנינו דלא חזי' נקב כלל י"ל מהי"ת נחזיק ריעותא וכ"ת עכ"פ למה יגרע תולעת מקוץ ומחט בחלל הגוף י"ל ע"ד שכ' מורי זצ"ל בס' חתם סופר סי' מ"ד דתולעי' אין דרכם לנקב כ"א כשהם בפני' שרוצים לצאת חוץ לבקש חמימות כך הי' נ' לכאורה מד' הב"ח:
אמנם, ק' לי ממאי דקיי"ל גבי מוח סי' ל"א דאף דלא חזי' ריעותא בקרום לדידן דאין אנו בקיאים בבדיקה טריפה ול"ש לד' הד"מ שהביא הש"ך שם ס"ק ו' שמחלק דבריא' בעי' ב' קרומי' ול"ש לד' הדריש' דמחלק משום דריא' מרחפת מ' דבני מעים דל"ד לא לריא' ולא לקורקבן דמבואר בהג"א דכשר ואמנם הטעם כמ"ש הדרישה משום דקרומא קשא ומבי' בני מעי' של תרנגולי' לפחות דמי' למוח ומאחר דבעי בדיקה לדידן טריפה וד' מרן הגאון הנ"ל צ"ע מד' הפוסקי' האלו ומכ"ש דיק' לד' ממה שנתקשו הפוסקי' שם למה בחוטם כשר דבשלמא בנמצא במוח י"ל שנקבו למצוא מקום לצאת חוץ משא"כ בנמצא בחוטם מהי"ת נימא נקבו כיון שאין מדרכם לינקב ומ"מ הני בני מעים לא ידענ' מאי אדון בהו וגם ד' הש"ך צריכין בירור דיק' לא מ' דנראין לו ד' הדרישה ולכאורה הן הן ד' הב"ח בסי' ל"ו ובסי' ל"ו דוחה ד' הב"ח והנה עד עתה הטרפתי ומה גם שהי' על הרוב בתוך ביתי ואמנם אחרי כי בימי' מועטי' באה שאלה זו כמה פעמים לפני באתי לבקש מה"ג להאר עיני בהל' זו:
וזאת. שנית כי לפעמי' נ' על הבני מעי' של תרנגולי' כעין גרב יבש ואין בו לא שינוי מראה ולא שחין כ"א נ' כאלו הבני מעי' מלאי' דייסא שקורין גריס או גריץ אם נדמה זה לנסמסמס הבשר או לא ולבי נוטה להתיר.
הגיעני תשובת הגאון ומסכים להתיר כפשט ד' הב"ח. ועדין לא שקטה נפשי גם מד' הש"ד בסי' מ"ח שכ' תולעי' בכרס אמרי' מני' קא רבו והרי מיירי דלא חזי' ריעותא ופשיטא דלא חיישי' וצ"ע.
שאלה להגאון הנ"ל
שבוע העברה נסע מפה בהחבא נער א' שמו דניאל ראטה ועזב בית אמו אשר היא גברת הבית ע"ד קטטה שהית' בינם ואחר יום א' סיפר נער א' ממכירי' כי פגש בו על שטאטיאן במסלת הברזל ושאל אותו להיכן נסיעתו והשיב לו לעיר ברין והנ' היום בא מכתב משם העיר ברין הנק' בשם בעצרקסמייסטער אל השר שטוהל ריכטער פה עירינו ותוכן המכתב אשר אם 10 טען מערץ נאך מיטטערנאכט תפשו הפאליצייא בברין נעכסט דעם באהנהאף נער אחד ושאלו אותו על מהותו ואמר שמו דניאל ראטה שנותיו עשרים ושנים והוא אינו נשוי יהודי משוראן גליל נייטרא בארץ אונגארן ונתנו אותו בבית האסירים שמה כדרכם על כל איש אשר לא נודע טיבו ובבקר השכם מצאוהו שמה מת ואחרי כי בעת תפשו אותו מצאו בידו צלוחית ובתוכה ראטטען גיפט אמרו הרופאים שמה כי בוודאי לקח מאותו הסם המות ואמנם כאשר שאלו אותו מהיכן הגיע זה לידו השיב כי מצאו ובאמת אם הנער הלז הוא הנער דניאל מעירנו הסם הזה שכיח בבית אמו מאוד ואחרי כי הרופאים בברין מבקשים לנתחו כדרכם כ' השר הנ"ל הנה אודות איזו ענינים הצריכי' לדעת לכתוב אח"כ בפראטאקאלל והנער דניאל יש לו בזה אם בעלת מרכולת וגם שני אחין נשואין אשר להם חניות פתוחות ובאו לשאול פי אם מחוייבי' להתאבל ואחרי כי להנער ארבעה אחים שנים מהם יש להם לע"ע ז"ק ושנים אין להם ז"ק ומי יודע מה יולד יום אם ח"ו לא יגיע מאבלות זאת היתר זקוקה לייבום ואחרי כי אין לנו עדות אשר זה הנער דניאל הלך לברין כ"א מה שהשיב נער א' על השאטאטיאן כאשר כתבתי למעלה וגם הנער הלז איננו מתגורר פה בעירי אשר הייתי יוכל לשאול ואף כי המסל"ת בזה לדעתי הוא בלי פקפוק כי עדיף לע"ד דבורו מאלו היה נמצא אתו רייזע פאס הנהוג לע"ע אשר אין עליו צורת פרצוף והדרך לעוברי דרכים להשאילו א' לחבירו אבל אחרי כי בפי' דבר ולא הי' לו מכתב הנ"ל ומשום זה נ' שתפשוהו אלז פאסט לאז והוא אמר שמו דניאל ראטה משוראן גליל נייטרא באונגארן בן כ"ג שנים הוה הכתב מסל"ת ממש אבל מאחר שגם אם מחוייב לנהוג אבלות עפ"י גוי מסל"ת הוי זו קולא לענין זקוקה ליבם אף כי חשש רחוק הוא אחרי כי יש כאן ארבעה אחים ואמנם בס' אבלות נוסף לזה ג"כ פקפוק עדות בשטר וגם בצירוף כי יש רגלים לדבר שהי' מאבד עצמו לדעת כי אין מן הדבר למצוא על מסלת הברזל ראטטענגיפס ובבית אמו שכיח מאוד ומתוך קטטה יצא משם אומדנא דמוכח כמעט שלקחו אתו מביתו כי לולא ידענא כי הנפטר הנער הלז לא עלה ע"ד לדונו כמאבד עצמו לדעת בכל זאת לסניף בעלמא עשיתיו ולא הנחתי להם לנהוג אבילות בפרהסי' לסגור החנות וכיו"ב עד בא תשובת מר הגאון אדומ"ו נ"י ומה גם כי למחרת ובעש"ק הבע"ל ימי הפורים שמנהגינו שלא לנהוג בהם אבילות כי אם משתה ושמחה:
להגאון הנ"ל.
אחרי הקודה והשתחווי' ותתי אלף תודות עבור הדאפעשע מפורים הע"ל בענין אבילות משפחת ראטה באתי עוד הפעם הנה לע"ע באו הבגדים מעיר ברין אמטליך וקרובי' יכירו כי הם מלבושיו מקטן ועד גדול גם נמצא בהם רעכנונג על עצים שקנה א' מהאחי' פה כצורתו והווייתו ועתה ישפוט הדר"ג אדומ"ו נ"י אם נאמר כה"ג חיישינן לשאלה הרי לא שוויי' נפשי' ערטילאי והבגדים כולם באו הנה ואין דרכי לקפח ס"ת כהדר"ג בהלכות אבילות כי מה אדע ולא ידע הדר"ג ואם יסכים הדר"ג שיקיימו אבילות ואם האבילות מתחיל מעת שיבא פסק דינו אלינו או משעה שבאו הבגדים ואקוה כי ענות הדר"ג אדומ"ו נ"י יודיעני במוקדם האפשרי דעתו הרמה דברי החותם באות שמחת חג המצות ומעתיר בעד שלום הדר"ג:
להגאון הנ"ל
מעשה בא לפני באווזא שיצאו בני מעים דרך בית הרעי ולא חזרו וראיתי ועיינתי בדין זה וזה מה שנתעוררתי הנה במתני' אלו כשרות בעוף יצאו בני מעים תנא תנא דידן סתמא דיצאו בני מעים ולא ניקבו ומענין הוחזרו לא הוזכר במתני' כ"א בגמ' ל"ש אלא שלא היפך בהן מ' דהש"ס מפ' מתני' דהא דכשרה היינו כשחזרו דמשו"ה לא מדכר הש"ס מידי מחזרו תחלה אלא דס' להש"ס דאם לא חזרו ודאי אינה יכולה לחיות וטרפה אף דאפשר שהיו חוזרין ע"י פחד וכיו"ב כדמייתי הש"ס אולי לאו כל אנפין שוין ודלמא יצאו כ"כ שלא היו ראוין לחזור וטרפה מס' ומ"מ אין הדין מבואר ול' דמתני' ק' דהו"ל למתני וחזרו ותו דאי אם לא חזרו טרפה הו"ל למתניי' באלו טרפות ולא באלו כשרות:
והנה הרמב"ם פ"ו מה' שחיטה כ' בני מעים שיצאו לחוץ ולא נקבו מותרות ואם נתהפכו אעפ"י שלא ניקבו טרפה שא"א שיחזרו כמות שהי' אחר שנהפכה ואינה חיה עכ"ל הנה לא זה שכ' סתמא כל' דמתני' שיצאו כשר הוסיף עוד גבי נתהפכו שא"א שיחזרו מ' דיצאו לחוד כיון שאפשר שיחזרו כשר אמנם ל' הטור יצאו הדקין לחוץ והיפך בהן והחזירן טרפה אפי' הן שלמים אבל אם החזירן ולא היפך בהן כשר ל' זה מורה לכאורה דכולא מלתא דכשרה בהחזירן מיירי דאל"כ עיקר חסר מן הספר ולמה החליף ל' הרמב' והמחבר שרגיל להציע ל' הרמב"ם דגם כאן בחר בל' הטור אלא שהחליף סיפא לריש' וכ' הוחזרו מאליהן ועכ"פ מ' ג"כ דבכוון נקט המחבר הכי שלא יהא פ"פ לבע"ד לומר דלא הוחזרו ג"כ כשר ומ"מ יק' מנ"ל להטור והמחב' הך חומר' ועכ"פ בעובדא שבא לפנינו דלא הוחזרו לד' המחבר והטור נ' לאסור:
והנה הפמ"ג הביא נוסף לזה בשם רש"ל בא"ו שלו תרנגולת שיצאו בני מעים שלה דרך נקב בית הרעי והוחזרו טרפה כיון שיצא דרך מקום צר א"א שיוחזרו כסדרן מ' לי' דמתני' דכשרות בעוף ביצאו דרך דופן וכיו"ב ואמנם דרך בית הרעי טרפה אבל ג"כ דייק והוחזרו מ' בלא הוחזרו י"ל דכשר או אולי מעשה כך הי' מאחר שהביא כן בשם מהר"א ספרדי אבל בס' חכמת אדם הביא ג"כ ד' רש"ל אלו ולא די שהשמיט תיבת והוחזרו כ"א כ' ג"כ דא"א שיוחזרו למקומן דרך נקב צר מ' אפי' מאלי' א"א ומה שכ' ממתני' כ' ליישב ע"א שכ' לעיל והנה וודאי תרנגולת לאו דווקא וא"כ ובהאי עובדא הטרפתי משום שנ' בעיני מכל הנ"ל יותר צדדי' לאסור מלהתיר:
לכבוד הרב הגאון המפורסם כקש"ת מו"ה יודא אסאד נ"י אב"ד ור"מ בק"ק ס"ה והגליל יע"א.
אל נא יחר לרופ"מ ע"ד אשר באתי להלאות מע"ק בדבר הלכה אחרי כי נטל עטרת ראשי הגאון אשר בגבולי ז"ל הכ"מ מעלי אין לי על מי להשען יותר כ"א על מ"כ ובזה אני בא ע"ד נערה שנתפתתה בגבולי וילדה בכור פטר רחם ושני' מודים בדבר היא והעלם אשר עשה העול ולא דיימא ג"כ מעלמא ובכל זאת לבי נוקפי בזה בב' דברים אחרי כי המחבר בא"ע סי' ד' הביא ד' הרמב"ם לפסק הלכה דאפי' בלא דיימא מעלמא אמרי' בפ' ע"י דלמא מדאפקרה נפשה לגבי' אפקרה נפשה לגבי עלמא ואף כי הח"מ השיג שם על המחב' בזה מ"מ די' הבי"ש דבאו"ד יש לחוש לד' הרמב"ם ובזה בשנים אני דן הא' אם יש בידנו לכוף את האב לפדות את בנו הרי הוא יכול לומר קים לי כהרמב"ם ומדאפקרא נפשה לדידי' אפקרא נפשה לגבי אחרינא ואף כי לענין הכסף הוא בידינו להועיל כי אחרי כי תוכל לסמוך שהכהן יחזור לו המעות כנהוג בנקל ילוה לו א' את הכסף אף כי אין בידו ואמנם מאחרי דזילא בי' מלתא יסיג אחור בדבר ואמנם יותר מזה על השני אני בא אחרי כי לד' הרמב"ם אין הדבר ברור כי הוא האב א"כ פדייתו אינה כלום דאפי' למאן דס"ל מותר לפדות ע"י שליח היינו אם האב עשאו שליח אבל הכא מאן שווי' ומה גם דבמ"ע וודאי לכאורה ספיקא חמירא כמפורסם בשם הגאון בעל חוות דעת והכי מסתברא דדמי לא"י אם פרעתיך.
והנה ראיתי בס' חכמת אדם דמ' מדבריו בה' פדה"ב דהאב חייב לפדות בכה"ג ואולי דע"ע כהח"מ בא"ע וזולת זה לא ידעתי מנא פשיטא לי' והן אמת כי ל"ל המחבר שם ס"ב בה' פדה"ב שכ' אף האשה חייבת והוא מל' הרמב"ם הי' מ' דגם האב אם רוצה יכול לפדות ואמנם לא ידעתי מאיזו צד ואדרבא לכאורה אפי' אי מצי האב לשוויי' שליח בד"ז יש לפקפק הואיל ואינו בר הכי ודנימא שיפדוהו בי"ד מלבד כי רבו דעות האחרוני' בזה אי פדיית בי"ד מהני גם לא ידעתי ענין בי"ד בדבר זה אם יהי' הכסף משלהם מי שם עליהם ואם מקופת הקהל גם הקהל לא יאבו לשמוע בוולד פגום אשר הוא להם לחרפה ולדעתי יעשו הבי"ד את האב שליח בדבר ויקנו לו הממון אחר שהקנה הממון להם ויפדה ממ"נ אם הוא האב פודה משלו ואם לאו הוא שליח ב"ד ומע"ק דעת קדשו יודיעני וכדבריו עלי לעשות:
הגיעני תשובת הרב ולא נתבררו לי מקצת דבריו והנה קבלתי קנין מיד הבע"ד בפני עדים כי עשאני שליח ולקחתי ה' סלעי' וזכיתים ע"י אחר לכל מי שמחויב לפדות בן זה הן אב זה או אם הוא אחר או ב"ד וכגון דא וודאי זכין לאדם שלא בפניו דהאב עשאני ואם אחר הוא מאי אכפת לי' וקבעתי בשעת פדיון ב"ד של ג' ולקחתי פרי חדש לשהחיינו כמבוא' בח"ס ופדיתי הילד בפני' בברכה לדעתי אליבא דכל הדעות ואחר הפדיון בירך הכהן בפה"ג ואמנם סעודת הפדיון לא עשיתי כ"א לי ולכהן וה' יפדה עמו ישראל בב"א:
להגאון הנ"ל ניסן תרט"ז
בנידון הפטרות שבת הגדול ושבת אחר הפסח בשנה זו מאחר דד' הפוסקי' דלא נדח' הפטרת כבני כשיי' ואף שלא כ"כ כ"א כששני' מחוברי אחרי וקדושי' מ"מ מ' סתם דברי' דלעולם אין הפטרת כבני כשיים נדחית ואמנם יש לצדד אם תדחה הפטרת שבה"ג שהיא וערבה או נימא מאחר דיש לנו טעם לקרות הפטרה זו בשבת ע"פ כמ"ש הלבוש דינה לדחות הפטרת כבני כשיים ואמנם לדעתי מאחר דקיי"ל דבתרי עשר מדלגין מנביא כמו שאנו עושין בשבת שובה ג"כ ומעתה כיון ששני ההפטרות א' בעמוס וא' במלאכי נקיים שתיהם ואף דבר"ח אלול שחל להיות בשבת דחי' עניה סוערה ואין מדלגין בנביא א' התם משום דמסמכי' לה לרני עקרה והם סמוכי' עד"ז בהפטרת נח ועוד מטעם שכ' הטו"ז שם דגם הפטרת שבת ר"ח היא בנחמת ירושלים וזה ל"ש כאן.
להגאון הנ"ל
אודות מקוה שרוצים לבנותה אצל מעין דהיינו התיבה תהא קבועה בארץ ומנוקבת למטה כשפו"ה וממעל לה יקבעו צינור עשוי כעין ד הפוך תקוע בתוך המעיין וממנו יזובו המים לתוך התיבה והנה ענין זה הוא ממש הדין בשו"ע ר"א סי' מ"ט ולד' היש מי שאינו מחלק וודאי אסור אם אינו מחובר לקרקע ולקבוע בקרקע הוא דבר קשה כי יצטרכו להאריכו ולקצרו בכל פעם לפי הורדת המים וא"כ מי ישמע להקל נגד גדולי המורים הנ"ל אלא שראיתי בס' ח"ס סי' קצ"ט שצידד דדי אם יהא תשמישו עם הקרקע ואף שלא סמך שם על סברתי מ"מ באתי לשאול אם לא הי' אפשר לתקן שיקבעו בכל פעם הצינור במסמרי' ואם יסירוהו יסירו המסמרי' ושוב יקבעו ויוקבע זה שם בלוח בתוך המקוה בל' אשכנז לאזהרה שלא ישכח או ניחוש לפשיעותא ואמנם דע"י מסמרי' יחשב לקבוע בארץ לדעתי א"צ עיון אם לא שדעת הד"ג אין נוחה בזה ועכ"פ יהי' תמיד בתוכה מ' סאה וכמו שהחליט הגאון בנוב"י מה"ת סי' קל"ו ואלו הי' אפשר לעשות הצנורות עפ"י סעי' ל"ו כמו שהי' אצל השואל בנוב"י שם לא הי' צריך לפנים אך זה א"א כאן:
להגאון הנ"ל
אודות הני בר אווזי הבאים לפני מדי שבוע ויש להם באמצע הדקין כמין מעי קטן והוא על שני אופני' לפעמי' דבוק בדקין מב' צדדין ולפעמי' אינו דבוק כ"א מצ"א וכולו כמלא צפורן בארכו ורחבו כראש צפורן לא יותר ולא ידענא מאי אידון בי' אם הוא דלדול בעלמא שהביא הפר"ח מאחר שאין בתוכו רעי אמנם דרכי לנתקו ונשאר תחתיו המעי פתוח וידמה כי הוא קרום שעלה מחמת מכה והנה אם הוא דבוק מב' צדדין הי' נ' אם גם נחשבנו למעי יתר יש לו ג"כ כל הג' תנאי' שהסכימו האחרוני' אך יק' ג"כ כי כולם במקום א' יפרדו בנקל וישאר תחתי' המעי סתום ובצד האחר בכלם פתוח המעי ואותם שאינם דבוקי' מצד השני עומדי' זקופי' בראשם והמכה הזאת עד שבוע העברה לא באה לפני כ"א בבר אווזות אמנם זה ב' שבועות גם בתרנגולת שהי' עם בר אווזי בדיר א' באה לפני ובבר אווזי בדוק ומנוסה אשר אם בכל העדר בני אם א' יש זה לא' ה"ה לכלם ולא ידעתי בזה הל' ברורה:.
וזאת תשובת הגאון הנ"ל
פשיטא מילתא דהכי רביתייהו ואין חילוק בין הנדבקים מצד א' או מב' צדדי' דילדולים בעלמא נינהו כיון שאין שום ריעותא ניכר בדקין מהי"ת לחוש לקרום שעלה מחמת מכה והרי דעת הרא"ה בבד"ה וגם הראב"ן בת"ח חולין מ"ג' בקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום דווקא בוושט וריאה אבל בשאר נקובי טרפות הוי קרום ונהי דנדחו שטתם זו מכל הפוסקי' ראשוני' ואחרוני' אבל היינו בדחזינן ריעותא שהי' נקב או מכה ועלה בו קרום ונסתמה לא הוי קרום משא"כ בנ"ד הכי רביתייהו בתולדה עם דלדולי בשר ותדע דבקרום שעלה מחמת מכה אמרו שאינו קרום ולא אמרו בשר שעלה מחמת מכה היינו משום דדרך המכה להעלות קרום דק אבל לא להעלות בשר והני דלדולי בשר קשים הם ולא קרום רך לא מחמת מכה הוא אלא הם רביתייהו וכן מורין מעשים בכל יום להתיר וכבר נדפס בס' יהודא יעלה חי"ד. וכזה ממש כ' לי בענין הנ"ל הגאון אב"ד בק"ק לבוב מוה' יוסף שאול ז"ל דכ"ז שאין ריעי בדילדולין אלו אין בהם שום חשש.
להגאון הנ"ל
שבוע העברה הייתי בנ"ה ואירע מעשה אשר בעת קריאת פ' פקודי הי' כ' בס"ת פ"א שצריך לכתוב בגדי שרד משום שהוא במקף הי' כ' השרד כמו באינך ונסתפקתי אם יש לדמות זה לחסירות ויתירות מאחר כי הה' היא באה משום דשם לא בא במקף ואולי אין אנו בקיאין ונתחלף מקף ממקום אחר הנה או נימא דהבו דלא לוסיף קולות על מהר"י בי רב ודי שלא נחמיר כאן בחסרות ויתירות שיש עוד צד משום שהטעות רק בכתב ולא בקרום אף גם של' רמ"א ומג"א קמ"ג מ' כן דתרוויי' בעי' אין בקיאין וגם אינו נרגש בקריאה מ"מ אין ד' מג"א מדוגמות שהביא שם דומין לנידון שלפנינו ולא מחיתי בהם שלא להוציא ס"ת אחרת כ"א גמרו הקריאה באותו ס"ת אמנם אמרתי ברבי' כי לע"ע אין בידי הל' ברורה בזה:
והנה זה שני' כבר בא לפני ענין כזה בבית מדרשי שהי' ויו החבור נוסף והבאתי ראי' דבו' החבור אין אנו בקיאין מד' רש"י פ' תרומה פ' כ"ה פ' כ"ב על פ' את כל אשר אצוה שהי' כ' לפני רש"י ואת כל אשר אצוה בויו וכ' רש"י שהיא ויו וכמו זה כ' רש"י בכמה מקומו' ולעמת זה ג"כ לא הוצאתי ס"ת אחרת ומ"מ מאחר דד' מג"א קמ"ג נוטין דהכל תלוי בטעות שנרגש במבטא הדבר צ"ע וזה כמה שני' אשר ק' לי ע"ד רמ"א דתלי טעמא בחסרות ויתרות משום שאין אנו בקיאי' אמנם הרי יש כמה חסרות ויתרו' שאנו בקיאי' בהם כגון כפת תמרים דמבואר בש"ס דהוא חסר בסכת אם כתובי' שני' מלאי' או שלשתן חסרי' וכיוצא בפ' השבוע אם לוא יגיד ונשא עונו בלטטפת אם כלם מלאים כ"ז מבואר בש"ס ותלי' בהנך מלאי' וחסירי' תילי הל' למה לא נוציא על כה"ג ס"ת אחרת וצלע"ג (וע' נוב"י מה"ת חא"ח סי' י"ב שעמד ע"ז).
ועוד זאת באתי לשאול הנה בגלילותי אירע מעשה זה שתי שנים אשר נערה א' פתה אותה ערל א' וברחה עמו מבית אבי' ורצתה להשתמד וכבר היתה בבית הכומר כשתי שבועות וה' הי' בעזרי אשר שפכתי שיח בכ' ובע"פ אצל שרי הקאמיטאט והוצאתי' מבית הכומר ולע"ע היא בבית אבי' וברבות הימי' רצה כהן לנשאה ומחיתי בו עפ"י מה דמ' מד' רמ"א אה"ע סי' ז' שכ' דלבעלה מותרת מ' אבל לכהן אחר דל"ש קלא דבתר נישואין אסורה וגם עפ"י מ"ש שם שנתייחדה לשם זנות ועפ"י ביאור החמ"ח שם אמנם לע"ע נתקשרה עם ישראל ונסתפקתי אם יש להחמיר בה לענין כתובה ג"כ לתת לה כתובת בעולה ולכתוב בכתובה פסולתא דא שלא יכשל כהן על ידה אם ח"ו תתאלמן וכמ"ש בס' נחלת שבעה לענין גרושה וחלוצה או נימא דכולי האי לא מחמרי' מספיקא והנה לענין ממונא אין לנו כעת לדון מאחר דהכתובה נכללת בתוך הנדוניא וכותבין על הנדוניא שטר תנאי' ובשעת גביי' היא גובה עם השטר תנאי' לא עם הכתובה ומה גם בזה"ז בעוו"ה שבטל כמעט דין ישראל ועיקר החששא משום איסורא:
והנה נפטר בעוו"ה הגאון הנ"ל ולא הגיעני תשובה בזה:.
להרב אב"ד בק"ק יארמוטה הגאון מוה' דוד דייטש יצ"ו.
בענין התרנגולים שקורין קאכאכינא היהנער שכ' לי אחיו מוה' שמעון מירושלים תוב"ב שהסכימו שם לאוסרם מחסרון מסורת והנה המנהג שלוקחין העכו"ם פה תרנגול זכר מאותן תרנגולי' ומרביעין אותו על תרנגולת שלנו נ' דאותן ביצי' שריין מטעם ס"ס דהסכים הש"ך יו"ד סי' י"ז דחוששין לזרע האב הוה ס' דדינא וגם אותן התרנגולי' הם ס' ואולי בתרנגולי' לכ"ע אין חוששין לזרע אב כמ"ש הרמב"ן פ' תזריע דאין בין ביצת ספנא לביצת זכר כ"א הצורה אלא דבגמ' אמרי' הני צריבן מ' לכאורה דגם החומר נשתנה דאין סברא דמכח הצורה צריבן:
להגאון הנ"ל
נפשי בשאלתי אודות זוג כשר בגבולי שאירע להם מכשול ר"ל אשר האשה יען היתה מינקת וסמכה על שהיא מסולקת דמים ולא בדקה עצמה ואמנם בקומה בבקר ומצאה עצמה טמאה בדקה המלבושי' שהפשיטה קודם שכבה ומצאתן מלאי' דם אם הזוג הזה מחויבי' לקבל עליה' התשוב' שכ' רמ"א יו"ד סי' קפ"ה או דלמא הרי מינקת אין לך שלא בשעת ווסתה גדולה מזו וכאנוסי' חשיבי.
והנה על גוף החילוק שיצאו הראשונים לחלק כבר נתקשה בנוב"י . מה"ת יו"ד סי' כ"ו שם בשם גאון א' ואם הגאון נוב"י יישב שם דבריו מ"מ יש לחלק בין נידון דידן בתרי אנפי חדא דאם נניח דהא דשלא בשעת ווסתה מקרי אונס היינו משום דלא נתנו לה חכמי' רשות לבדוק משום לבו נוקפו וצ"ל דאפי' שלא בפני בעלה קאמר למאן דס"ל הכי ומטעם דשמא תשכח ותבדוק בפני בעלה היינו דווקא בדיקת עד שהוא אורחא בשעת או זמן הרגש ויסבור בעלה שהרגישה ולא יסמוך שוב על בדיקתה משא"כ כאן דאם היתה רק משגיח בהעברה בעלמא על בגדי' קודם תשמיש היתה רואה ג"כ ולמה לא נידון בה דין שאר שוגג ומאי ל' אונס שייך וה"ז דומה לגמרי לכאורה לנשאת עפ"י עדים שהק' המק' בנוב"י שם:.
וזאת שנית דבאמת הקו' מנשאת עפ"י עדים ק' טובא והי' נ' דבאמת הראשוני' לא מיירי כ"א בנטמאה בשעת תשמיש כמבואר בל' הרא"ש בתשובה שם שמצאה עצמה טמאה בשחרי' וה"ה אם פרסה בשעת תשמיש דאז הענין הוא כך אם הי' בשעת ווסתה בוודאי אם היתה בודקת עצמה קודם תשמיש היתה מוצאת דם בפרוזדור א"כ דיו אם נקרא לה שם שוגג ולא פושע משא"כ שלא בשעת ווסתה מאן לימא לן כיון דמקרה הוא דקרה לה דאם גם היתה בודקת לפני תשמיש שכבר היתה רואה דלמא אדרבא ע"י הכנסת שמש אירע לה מקרה זה פעם זו וכיוצא ומהי"ת נימא דאילו הוה דייקא הוה נודעה שהיא טמאה ואין לזה דומה לנשאת עפ"י עד א' דוודאי היתה נודעת שבעלה חי כשם שעכשיו נודעת ואמנם בנידון דידן אשר באמת מלבושי' מודיעי' שכבר היתה טמאה קודם תשמיש הרי זה דומה לנתכוין לבשר טלה והי' חזיר דצריך סליחה וה"ז דומה להיתה לפניו חתיכה א' של חלב ואכלו שהיה סבור שהוא שומן דלענין אשם תלוי פליגי רבנן ולא לענין חטאת אשר ע"כ הוריתי לפי שעה שהבעל יען אינו גברא דאמיד והיא אומן יתענה מ' יום יום א' מדי שבוע לא ב' ימי' וגם האשה יען היא חלושה ולא תוכל להתענו' תפדה לה מדי שבוע התעני' ומ"מ תנהוג קצת עינוי ביום התעני' של הבעל מבשר ויין ויתוודו כל ימי חיי' יום יום ביום שאומרי' תחנון:
ובתשוב' מרן ח"ס זצוק"ל חיו"ד סי' קנ"ה כ' שיפרשו לצדקה כשיעור שעיר לחטאת ב"ס הוא טעות הדפוס דשעיר מאי עבידתיה וצ"ל כשבה או שעירה בת שנתה דהיינו בת ח' ימים וכן מורה ל' הש"ס שיעור חטאת דנקא והיינו משום דבבת ח' ימים סגי ואולי תספיק ח"י פגים לזה:
ומ"מ אמרתי כי הוראתי רק לפי שעה ע"ד שוב יום א' ובכל עת יהיו בגדיך לבני' עד שאשאל פי א' מגדולי דורינו הי"ו ובכן יואל נא הדר"ג להשיבני דעתו הקדושה וטרם אסיים אעורר עוד ע"ד תשוב' הרא"ש שם כלל כ"ט שסיים ועוד אשה זו לאחר תשמיש ראתה הרי דבשעת תשמיש לא פסיקא לי' כ"כ ומכ"ש נידון דידן שהוא לפני תשמיש והדר"ג ישיבני במוקדם האפשרי דעתו הקדושה.
ואם יש לצדד ולהקל משום שלא הי' הרגשה כלל לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש עד לאחר איזו שעות ביום וא"כ הי' רק כתמי' דרבנן וק' לסמוך ע"ז בנידון מינקת דאולי הרגישה ולאו אדעתא דסמכה על שהיא מסולקת דמים וכגון דא צריך אנא לברורי שכבר כלו ימי טוהר ימי' הרבה ואין זה ענין לד' הנוב"י מה"ק שם.
להגאון מו"ה משה שיק אב"ד בק"ק חוסט יצ"ו
אודות הנישואין בעירי אשר להחתן אח נעלם בעיר ראאב זה כמה שנים ואחרי החקירות והדרישות לא נודע מאתו מאומה ועלי לסדר קידושין על תנאי כד' מרן בח"ס ח' אה"ע עפ"י הנוסח שסידר שמה אבל יש לי לשאול שני דברים הא' כי הפעם הרביעי דהיינו בעת הזיווג כ' בנב"י מה"ק כי צריכין העדי' להעיד אשר התנה אחרי ששכבו הזוג כבר במטה אחת ובתשו' מרן שם לא נזכר מזה וצע"ג בימינו זה אם צ"ל כד' הנב"י ובפרט כי החתן ע"ה.
וזאת שנית מה לעשות עם ברכת אירוסין הנה בחדר אשר דעתי לסדר שמה קודם שיכנסו לחופה הקידושין על תנאי לא ניחא לי שיהיו שמה עשרה ולכתחלה בעי' עשרה אם לא יהא מוטב לברך ברכת אירוסין אחר האירוסין בתוך החופה ועכ"פ רצוני לברך ברכת אירוסין שמה בלי שם כמבואר בשו"ע:
והנה בעו"ה נחלה הגאון בעת שאלתי ממנו וסמכתי בענין פלוגתת הנב"י ע"ד מרן זלל"הה בח"ס ובענין ברכת אירוסין קבצתי להאירוסין עשרה באותו חדר וברכתי הברכה קודם הקידושין ע"ת ואמנם פרסמתי בפני ההמון מאחר שיש לחתן אח נעלם צריך תיקון לענין זה קודם החופה שלא יתמהו מה אנו עוסקין ובחופה ברכתי בהבלעה ברכת אירוסין בלא שם ואמרתי לבדי הרי את מקודשת על תנאי כדת משה וישראל ולא ניתן לה אז מאומה וביום לאחר הנשואין השבתי בד"צ וגביתי מהעדים בפני החתן והכלה עדות שלימה בדרישה וחקירה ומסרתי לאבי הכלה הגב"ע עם קיום ב"ד:
אח"כ הגיעני תשובת הגאון והסכים עמי בכל מכל כל והנה דעתו נוטה כי עובדא של הנוב"י הי' בת"ח והי' אפשר לו לייחד עדים אחר שעלו על המטה ובע"ה גם הנוב"י מודה וכ' לי שכבר הורה כן פ"א:
להרב המופלג מוה' נתן הערצפעלד בערלויא יע"א
ע"ד מה שהק' ע"ד מרן הגאון זצוק"ל שהשיב ע"ד הטו"ז סי' תרפ"א שכ' דבנ"ח שמברך להדליק לא שייך אפוקי יומא מאחרי' לי' הרי כ' הרמב' בברכות גבי נר ומזון דגם בברכת נר שייך אפוק' יומא עדיף ומ"ש מברכ' נר חנוכה דלהדליק מברכין י"ל בדוחק דלכאורה יל"ד על הטו"ז למה נקט ברכת להדליק ולא נקט ההדלקה עצמה וצ"ל דמ"מ אם המבדיל אינו מדליק בעצמו יק' דמי יצא תחלה על ברכת חבירו אלא א"כ הרי גם בברכת מאורי האש מבואר דנפק שבת דאין מברכין אלא על נר שהודלק בהיתר ואי מברכה לית לן בה גם בברכת נר חנוכה לית לן בה:
להרב המאור הגדול חריף ובקי הנגיד המפורסם מופת דורינו לו יד ושם כק"ש מוה' עקיבא קליין נ"י בעיר נייטרא יע"א:
ע"ד שנשאל לפני פרו"מ אודות שהסכימו בני ח"ק זה ימים ונכתבה הסכמה זאת בפנקס החברא לעשות חדר לקבר הגאון אב"ד המנוח מהר"ש ז"ל וכעת נתעוררו הני צורבי מרבנן בקהל קדושים אם יש לעשות כן ולא לחוש לחקת העמים בזה ויצא פרו"מ לידון בזה אם יש ביכולת בני הח"ק לחזור מהסכמתם ואין בזה מחשש כבר קנה מיתנא או מחשש נדר מצוה ומזה יצא רופ"מ לעיין בסוגי' דהזמנה פ' נגמר הדין ובאמת תמיהני על רופ"מ מאי ענין הזמנה שייך בזה והרי עדן לא גבו לצורך זה וא"נ גבו ג"כ תליא בפלוגתא דת"ק ור"מ ור"נ ואיכא תקנתא אליבא דת"ק אי הדרי בזה בני החברא מחמת חשש איסור לתתו ליורשי המנוח דוודאי קיי"ל כת"ק והשתא דלא גבו מאי קנין שייך ואפי' אביי מודה ואמנם הואיל ואתיא האי ענינא לידי אימר מלתא:
והנה הסברא שיצא פרו"מ לחדש שיש חילוק בין פרסא אמיתנא דקניא מיתנא והו"ל קה"ג ובין הזמנה בעלמא והביא ראי' מעגלה ערופה סברא חריפא היא וראויה למי שאומרה אבל לדעתי אינה מסכמת להלכה דא"כ האיך קאמר ת"ק דגבו מעות לצורך המת לרבא דמותר הגבוי ליורשין כיון דאין כאן קדושת הגוף במאי קנו יורשין נהי דחל עליי' אי' הנאה לקדושת דמים אבל יורשין במאי קנו דבמאי דבזו לי' למיתנא בהאי בזיונא אקנייא לי' המתנדבין המעות ויורשין והרי דאין חילוק בין הזמנ' למעשה ותו ק' לי על דברי פרו"מ לישנא דרבא דאמר שאני עגלה ערופה שהיא גופה קדושה ש"מ דס"ל דחל קדושה על עגלה ערופה והיינו משום דכ' בה כפרה והך תוספתא דמייתי פרו"מ לדעתי מיירי קודם ירידתה לנחל איתן אוסרתה.
וכן מה שכ' פרו"מ לתרץ סתירת המחבר דיש חילוק בין גבו מעות לדבר שבקדושה לס"ת עצמה סברא נכונה אבל פרו"מ כתב ג"כ או שבנו ביהכ"נ ועדן לא התפללו בתוכה והא לדידי צ"ע דקיי"ל הזמנה לגוף הקדושה מלתא ואם בנו לצורך ביהכ"נ נ' דאסור מטעם דהזמנה לגוף הקדושה ואנו צריכין בזה לחידוש פרו"מ דאף אם הזמנה מלתא אין כאן כ"א קדושת דמי' וזה צריך ראי'.
יצאנו מדבר הלכה ונבא לעיין אם דבר הסכמה לנדר דמיא או לא והנה אם באתי לומר דהוי זה בכלל נדר ע"כ היינו נדרי מצוה ומצאנו כיו"ב בה' תענית דנודר ללכת על קברי צדיקים דיש חילוק בין אם נדר להוציא עליו הוצאות דאז אינו יוצא כ"א הוציא ולא אגב אורחא בין אם נדר סתם ללכת והי' ראי' לדמות והנה נחזי אנן התם מצאנו בכלב שהלך להשתטח על קברי אבות ובוודאי אם היה מנהג ארצינו לעשות לכל קברי צדיקים גדר סביב היה זה מכלל נדרי מצוה אבל לא ראיתי מעול' גדר על קבר צדיק לא בעיר פ"ב אשר שם ינוחו מכמה מאות שנה גאוני עולם ולא בפראג בבית הקברו' הישנה ולא בעיר מולדתי ששם ינוחו ג"כ הג' אור חדש ושאר גאוני' רק שהג' אב"ד מו"ה ר"י בנעטה צוה לעשות לו כן אבל מטעם ידוע ואין בזה כבוד להמנוח מהר"ש ואדרבא פחיתות כבוד ח"ו להגאוני' הקודמי' לזאת לא ידעתי ענין נדר בזה אבל אם יש בדבר זה חקת העמי' כמו כן לא אוכל להסכים דאם נדון בזה משום חקע"ה גם על קבר הגאון מוה' ר"י בנעטה הי' להם למנוע מזה ואמנם למען לא תהי' ההסכמה לריק יעשו בני הח"ק גדר בנין אבנים על הקבר כעשוי בקהלות קדושות לכל גאוני ארץ למען לא ידרסו עליו וכיו"ב ובזה בשר הגאון מהר"ש ישכון לבטח ונפשו תאיר באור החיים ומחיי חיים חי חי יזכור ולשנה טובה ומבורכת יכתב מר אהובי עם הנלוים אליו ביום הכסא הבעל"ט:
להרב הנ"ל.
ע"ד. קו' מאי מק' הש"ס ר"פ אלו נערות פסולות יש להם קנס ד' מאה משו"ה נקט תנא פסולות דמיירי בהתראה ואהני ההתראה גם לענין קנס אף דלא ראו עדים כמכחול בשפופרת משא"כ בכשרות בעי' כמכחול וזה לא שכיח א"נ נניח לו סברא זו דבקנס בלא התראה בעי' המכחול ונק' דהש"ס מצי לאוקמי מתני' דלא כהל' כר' יצחק דס"ל יש מלקות בחייבי כריתות מ"מ הא קתני בהדי' גיורת ושבוי' ושפחה דאין בהם מלקות ואפי' פסולות לא הוי' ובאמת נדחק בשי"מ בכוונת קו' הש"ס ולפי פשוטו הקו' למה פתח תנא בפסולות אטו כשרות לא כ' בקרא ותו דאטו כשר הבא מן הממזרת הא גם בממזר הבא על הממזרת דינא הכי.
להרב המאה"ג מו"ה דוד פישער אב"ד בפישטיאן יע"א
מה שהק' ע"ד רש"א ס"פ חרש שכ' לתרץ קו' הרא"מ דאיכא למפרך מה להנך שהן בכזית משא"כ דם ברביעית והק' מעל' הרי הטעם בדם כדאמרי' בר"פ המוציא יין שאם יקרש יעמוד על כזית וא"כ דם ושרצי' שוו י"ל דאכתי מדם שרצי' איכא למפרך דאמרי' ר"פ שחיטה דם השרץ כבשרו ולוקה עליו בכזית ופסק כן הרמב"ם הרי דלא בעי' שיקרש:
ומתוך, קו' נתעוררתי על ד' הרמב"ם ושאר פוסקי' שהשמיטו הך דפ' חרש דבעי' בדם רביעי' וכ' כלם דחייבי' על כזית דם וודאי ההיא דהמוציא יין ל"ק התם מטומאת נבילות מיירי אבל מהך דחרש ק' טובא וצע"ג
להרב הגאון מו"ה מאיר אויערבאך בירושלים עיה"ק תובב"א
ע"ד שנתקשה הדר"ג בס' אמרי בינה בהא דאביי ורב יוסף פ' המגרש י"ל אחרי כי גט מעושה כשר מטעם כיון דמצוה לשמוע ד' חכמי' גמר ומגרש ואמנם אחרי הדיוטות ואין מצוה לשמוע מה"ת נתקשה אביי דלמא האי גברא דמגרשין אותו ידע מזה אי עובדא הוה בצורבא מרבנן וכיו"ב וא"כ הוא באונס מתחלה ועד סוף וע"ז השיב לו ר"י דע"כ מדדני' בכל יום הודאו' והלוואות ומפקי' ממונא ידעי כ"ע דשליחותיי' קעבדינן וממילא מצו' לשמוע אל השליח מאחר שמצוה לשמוע אל המשלח ולא יעלה ע"ד אביי ולא ר"י דמטעם אפקעינהו יהיו הגירושין:
להרב המופלג מו"ה וואלף גראסמאן דיין בקהל יראי ה' בנ"ה.
ע"ד קו' ע"ד הריטב"א ריש חולין שכ' דלהכי לא אמרי' ברוב מצויין סמוך מיעוטא לחזקת אי' דבהמה משום דאין המיעוט וודאי אי' דגם האינו מומחה מצי שחיט שפיר והק' מ' מהאי דגדי שחוט בב"מ שהתירו ברוב מצויין משום רוב טבחי ישראל אף דהוו רוב נכרי' והרי שחיטת נכרי נבלה לכאורה גם מסוגי' דחולין באבדו גדיי' יש להק' דנהי דמצי מיירי ברוב ישראל מ"מ נימא סמוך מיעוט נכרי' לחזקת אי' אמנם הריטב"א קאי שם בשיטת הרא"ה דאפי' לכתחלה א"צ לברר ואהא ק' לי' נהי דרוב במקום מיעוט א"צ לברר מדלא מבררי' י"ח טריפו' מ"מ היכא דחזק' מתנגד' מחויב לברר וכד' המג"א בה' פסח לפי מה שביאר מרן הגאון ח"ס דבריו ואהא תי' דהכא שאני משום דהמיעוט אינו וודאי אבל היכא דליכא לברורי ס"ל להריטב"א ג"כ סברת הרשב"א במשמה"ב בה' שחיטה דלא שייך כאן סמוך מיעוטא לחזקה וכ"מ הל' שכ' הריטב"א בתי' לא חשו מ' דלחשש בעלמא דן הריטב"א ומ"ש בקו' הו"ל פלגא ופלגא ל"ד קאמר.
להרב הנ"ל
אודות בית מלאכת החומץ אשר אם לא ימלאו החביות הנתוני' במלאכה לכה"פ בחומץ יתקלקל הכל אם שרי לעשות ע"י גוי המיוחד ודר שם ועושה הכל מעצמו מבלי שיצווה מאומה ואין כאן שום הנאה ממלאכת שבת מאחר שלא ישפכו בתוכו מים כמו בימות החול כ"א מניעת היזק יצוה על בעל המלאכת שיפנה מע"ש כל הכלי' הרקי' מבית המלאכה או יחתמם וממילא כאשר ימלאו הכלי' הנתוני' שם מן הנזילה יצטרך העכו"ם לשפכם לחזרה וע"ד זה ינצל מאי' אמירה לגוי: