אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה שאלות ותשובות › להרב הגאון פלוני בק"ק פלוני:

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

שאלות ותשובות · להרב הגאון פלוני בק"ק פלוני:

שלישית להנ"ל:

ע"ד השמועה אשר בקהלתו אפי' היראי' והיודעי' שולחי' בש"ק הן בשר צלי שעליו שומן הן מעשה אופה שקורין שטרודל שמן לאופה ישראל והוא מצוה לתתו לתוך התנור וככה יאכלו אותו בצהרים ואשתומם על המראה הנה ב"ס למדן חורגי התיר בסמכו ע"ד רמ"א או"ח סי' שי"ח סעי' י"ו שסיים מיהו במקום צורך יש לסמוך אסברא ראשונה וזה טעות מכמה טעמי' דהנה כל ההיתירי' אפי' ביבש גמור סעי' ט"ו כ' מג"א ס"ק ל"ח דדמי לסמיכה לכירה וכו' וסו"ד ולא אתי לאחתויי אבל לתת לתנור שידוע אשר בכל עת יש שם גחלי' בוערים ושייך חיתוי גמור מאן התיר לן והנה כל נתינה לתנור הו"ל הטמנה ואפי' ביה"ש אסרו להטמין בדבר המוסיף הבל ומכ"ש בשבת דאפי' בדבר שאינו מוסיף אסור להטמין וכ"כ רמ"א ססי' נ"ז דהטמנה דידן עיקר סמיכתינו על שטחין אותו. בטיט ובר מן דין מבואר סי' רנ"ג [וע' מג"א סי' רנ"ג ס"ק י' דתנור של נחתומים גרע] דבתנור אפי' הוסק בקש אפי' סמיכה אסור וכל היכא דסמיכה אסור מבואר מד' מג"א הנ"ל דאפי' יבש גמור אסור וכ"ז אם הי' ד' רמ"א דהיינו ד' המחבר מבוררין דהרי באמת הלבוש הגי' בד' המחב' אין יס"ב ואף שהמג"א והטו"ז דחו הגהתו לפי פי' הפמ"ג הטו"ז לדינא מסכים עם הלבוש ומעולם לא שמענו נוהג היתר בכיו"ב ולא יהא כ"א דברי' המותרין ואחרי' נהגו בהם אי' ומכ"ש שגם רמ"א לא התיר כ"א לצורך אבל בתנור איני רואה שום היתר ומה גם כי כל פתיחת התנור הוא חיוב חטאת ואף שבוודאי פותחין ע"י גוי מי יודע עד היכן הדברי' מגיעין.

להרבני המופלג מו"ה אהרן שור בבארדיטשוב יצ"ו

ע"ד שתי נשים א' ארוכה וא' קצרה שלבשו חלוק א' ומגיע גם לארוכה עד מקום החגור וכ' מ' מאחר דהראב"ד דייק לדין זה דמקום החגור טמא מדסתרי דיוקי' אהדדי יש לפקפק אם אין כאן ס"ס בזה אהו' לא כן עמדי כי ס' זה וודאי מקרי ס' חסרון ידיעה שאין אנו יודעין לפ' ד' המשנה וס' כזה לא מעיילינן בס"ס כמבואר בש"ך בכללי ס"ס

ואמנם דין זה הואיל ואתא לידן באתי לעורר על ב' עניני' הא' למה סתמו הרמב"ם והטור והביאו רק ל' המשנה ולא הזכירו דין זה כלל וביותר תימא על הטור שמדרכו להביא ד' הראב"ד וזאת שנית כי ל' הרשב"א בתו"ה החגור הוא הסינר וכו' והוא כנגד בית התורפה ממש וא"כ ל"ק תי' הראב"ד כלל כי ממקום החגור לא אצטריך למתני כלל כי פשיטא שהוא טמא שהוא כנגד בית התורפה וכי אצטריך לחלק בין למטה דטמאה דאצ"ל נזדקרה ללמעלה דאף די"ל נזדקרה לא אמרי' משום טעם המבואר שם וז"נ טעם הרמב"ם והטור שכ' מתני' סתמא ולא הזקיקו לבאר דין מקום החגור וא"כ לד' הרשב"א הוא טמא בוודאי ולא מטעם ס' כלל.

והנה באמת דין מן הקשים שבה' נדה דלמה לא נימא כ"א תולה בחבירתה אם לא באו לשאול בב"א כמו בשני שבילין בשלמא הא ל"ק הרי כתם בלא"ה דרבנן ולמה לא נימא ס' דרבנן להקל די"ל כמ"ש הר"ן פ' ע"פ גבי הסיבה ובפ"ק דמגילה גבי ס' מוקפין דלא אמרי' ס' דרבנן להקל היכא דהדרבנן אתחזק ע"כ ואתה בא לעוקרו אבל עדיף מדאוריי' למה יהא דשבילין לכאורה אפי' בדאוריי' מיירי מדמייתי לה הש"ס לגבי חמץ דאוריי' ואולי מזה דייק הלבוש הביאו בעל תוה"ש סי' ק"ג סמ"ח דבישנה כל כתם ס' דאוריי' וחיישי' שמא נתנמנמה ולא אדעתה אלא שהתוה"ש דחה ד' הלבוש מפשט כל הפוסקי' וצ"ע ויעיי' תוי"ט פ' הרואה כתם משנה ג' שהק' למה לא יהא ס' דאוריי' ולא זכר ד' הכ"מ רפ"ט מאי' ביאה ובלא"ה י"ל דמוקמי' לה אחזקת טהרה.

להרב מוה' דוד ברילל בפ"ב יצ"ו.

מ"ש לי ליישב תמיהתי ע"ד כתב סופר סי' ב' שתמה על רמ"א תרמ"ט למה לא הביא ג"כ דנשים פסולות לאגוד לולב ותמהתי הלא למ"ד לולב א"צ אגד כדקיי"ל למה לא יאגדו נשים לולב וכ' מכ"ת דעכ"פ כי היכי דעכו"ם פסול משום זה אלי ואנוהו ה"ה נשים ולי לא נ' לפ' כן ד' מג"א עם ד' רמ"א כ"א דכוונת מג"א כי מאחר דמצוה אם עשה הנוי הזה ע"י גוי הוה מצד אחר ביזוי מצוה ואף דלד' הטור ופשט לו ר"ת אפי' ע"י נשים אין לאגדו בהא שפיר חזי רמ"א ד' הב"י דאין בזה טעם ולהכי הביא רמ"א רק עכו"ם.

ומה שצריך ביאור הוא מ"ש רמ"א או עשאו עכו"ם מה עשיי' שייך בלולב דאין לומר דכוונתו שקצצו מן המחובר דהרי אדרבא מצוה שיגזוז גוי מן המחובר אם לא שכיון הרמ"א לד' מג"א תרמ"ה ס"ק ב' דאם נשברה השדרה דכשר אלא שמצוה לאגדו אבל ד' מג"א בזה תמוהי' וכבר עמד עלי' באלי' רבא ומ"ש עוד אהו' לד' מרן ח"ס חאו"ח סי' ו' מ"ש תליי' ציצית דלא בעי' לשמה לד' הרמב"ם תמהתי מאי ק' לי' הרי הרמב"ם בזה קרא קדריש ע' טו"ז סי' י"ד ס"ק ב' מדכ' רחמנא בני ישראל ועשו ולא עכו"ם והרמב"ם לטעמי' דס"ל דלשמה לא שייך בגוי דלא מהני עע"ג וע"כ גלי קרא דלא בעי' לשמה ובהדי כבשא דרחמנא ל"ל יהא הטעם מה שיהא:

וע"ד ווסת שהוקבע קודם לידה פ"א ביום ופ"א בלילה אם לאחר לידה צריכה האשה לחוש מאחר דלד' המחבר ריש סי' קפ"ט זה לא מקרי קביעות לא דענא מאי מס' לי' למכ"ת דאנן עונה הסמוכה לווסתה גמירי לן אי מדרבנן אי מדאוריי' לד' קצת פוסקי' דאף דווסתות דרבנן עונה הסמוכה דאוריי' וא"כ מסתברא דמעונה לעונה ל"ש קביעות ווסת אם לא לד' האביאסף או לד' האו"ז ודי לחוש לד' האו"ז בווסת שכבר נקבע אבל לקרותו ווסת קבוע וודאי אין להוסיף ע"ד המחבר.

להרבני המופלג מוה' שמואל בראך באוהעל יצ"ו.

ע"ד המחה"ש סי' ט' שכ' דהחילוק בין תקנה לגזרה היכי דהטעם ידוע מקרי גזרה וכה"ג לא אמרי' צריך מנין אחר להתירו וק' מסי' של"ח דד' המג"א לסמוך בכלי שיר רק במקום מצוה ע"ד תוס' ביצה ואמאי הרי גם התם הטעם ידוע דהרי מקרי גזרה ד' המחה"ש אלו בלא זה ק' להולמן כי כוונת המג"א סי' ט' היכא דגזרו רבנן בטעם ידוע וודאי היכא דבטל הטעם לא העמידו חכמי' דברי' משא"כ בביצה התקינו שאם באו עדי' מן המנחה נוהגים היום ומחר קדש ומזה נשתלשל דביצה אסורה ומי ידע אחר תקנת ריב"ז שיהו מקבלין עדות כל היום מ"ט עכשיו ביצה מותרת ולזאת אי' ביצה במקומה ז"נ כוונת מג"א:

ולענין הקו' מ"ש בכלי שיר ד' מג"א לסמוך רק במקום מצוה ע"ד תוס' ובסדין בציצית החליט דהגזרה בטלה נ' דבסדין בציצית מה"ת אסור ללבוש הסדין בלא ציצית אמנם לעשות סייג לתורה יש כח ביד חכמי' לעקור ובאמת צ"ע למה זה לא מקרי קום ועשה שהרי אנו מביאין אותו ללבשו לכתחלה בלא ציצית שאסור מה"ת וצ"ע ועכ"פ עכשיו שאין כאן סייג מהי"ת יעקרו דבר מה"ת משא"כ בכלי שיר שפיר י"ל דצריך מנין אחר להתירו ואפשר באמת ה"ט דמג"א דבמקום מצוה סמיך אד' תוס'.

וי"ל בזה פרפרת נאה ע"ד קו' מהרמ"פ ל"ל שמא יעבירנו תיפוק לי' שמא יתקן כלי שיר אמנם חז"ל ידעו כי ברבות הימים יעשו הכלי שיר עם תחבולה גדולה שלא יהי' הכל בקיאין לתקן וז"נ באמת כוונת תוס' שכ' בפשיטות דבזה"ז אין הכל בקיאין א"כ אין כח ביד ב"ד שוב לעקור מצות שופר מאחר דאין סייג אבל שמא יעבירנו וודאי שייך ולכך גזרו שמא יעבירנו.

להרבני מוה' מרדכי בער בעיר לאקענבאך יצ"ו.

ע"ד קו' דשדר לן למ"ש תוס' דמשו"ה בע"ח קונה משכון הואיל ויכול לקדש בו א"כ מה הק' לרא"ש מה לי בשעת הלוואה או שלא בשעת הלוואה ל"ש יכול לקדש בו דגם במעותיו יכול לקדש אהובי כגון זה נקטו תוס' לדוגמא אבל באמת הרי מטבע אינו נעשה חליפין ומשכון קונה חליפין ובזה מסולק ג"כ מה שהק' הרי גם בשעת הלוואה הקשו תוס' למה אינו קונה הרי יכול לקדש למ"ש כוונת תוס' דוודאי אלו לא הי' יכול לקדש במשכון א"כ שפיר לא הוה קנין אבל מאחר דגם לקדש יכול במשכון א"כ כיון דקני לי' לענין חליפין משא"כ במעות למה לא נקרי קנין.

להרב מוה' איציק הירש פרייא בס"ה יצ"ו

ע"ד קו' לשטת ר"ת במאיס עלי דמאחר דיוצאת בלא כתובה ל"ש עיני' נתנה באחר א"כ למה ארז"ל בטמאה אני לך דתשאר תחתיו בס' איסור זונה לכהן ולא אמרו דתצא בלא כתובה הנה ביבמות אמרו בי"ה דהניש' בע"א לא תטול כתובה וא"ל בי"ש מס' כתובתה נלמוד וחזרו בי"ה ומטעם זה נחלקו הפוסקי' שלהי נדרים באומרת גירשתני אם נוטלת ג"כ כתובה מה"ט והאיך יפקיעו חכמי' הכתובה לאומרת נאנסתי בשלמא לענין אי' המקדש אדעתא דרבנן מקדש ודוגמא לזה כ' תוס' ריש גיטין ד"ה כ' בכ"י דנח לחכמי' לפסול הגט ותפסיד כדין מלהכשיר הגט ותפסיד שלכ"ד, להרבני מוה' חיים שלום שווארץ באורשא יצ"ו.

ע"ד הקו' שכ' לי בשם ס' עיני ישראל מ"פ הש"ס פ' כסוי הדם עליי' דרבנן מ"ט בכסוי הדם אזלי' בתר רוב ופטרי שחיטת חש"ו מכסוי משום דרוב מעשיו מקולקלין ובאו"ב לא אזלי בתר רוב ואסרי לשחוט אחרי' ומ"פ דלמא באו"ב הטעם משום יש לו מתירין ומה יענה אם האם או הבת השניי' מסוכנת ובמקום פסידא לא שייך יל"מ:

וע"ד הראיי' שהביא דברובא דעלמא ג"כ שייך יל"מ מנדרי' נ"ג דלא אזלי' בתר רוב דלא מסתפקי בשמן שומשמין התם דמיא לרובא מסבלי והדר מקדשי דהוה רובא דתלי' במעשה כמ"ש הרמב"ן במלחמות בקידושין שם.

להרב מוה' איציק בנימן שעכטער ביאללא יצ"ו.

ע"ד קו' שהק' ע"ד החו"ד ביו"ד ק"ב שכ' ע"ד המג"א סי' שי"ח שהביא ראי' מבכורי' דאינן בטלי' חוץ לירושלים משום דלכהני' מקרי יל"מ נגד הרמ"א ביו"ד ק"ב שפסק דבישול בשבת בטל להמבשל משום דלדידי' הוה אין לו מתירין וכ' החו"ד דהתם מלתא אחריתא דזר עובר גם אאי' דחוץ לירושלים ואי' זה אין לו ביטול משום דיל"מ והק' מע' א"כ הדרא קו' התו"ש במחה"ש שי"ח לדוכתא למה קא' הש"ס דר"א בדותא הוא הרי בחטאת איכא ג"כ לזר ב' אי' זרות וטומאת הגוף וטומאת הגוף הו"ל יל"מ ולא בטיל בוודאי לפי ד' הגאוני' תו"ש ומחה"ש קו' עצומה אבל לפענ"ד לא מצי' ענין יל"מ כ"א באי' חפצא כנדר וטבל ומוקצה וכן בבישול שבת האי' על התבשיל אבל בשבועה מי מצינו ענין יל"מ וכן דטומאת הגוף דאי' אגברא ולא אחפצא ל"ש יל"מ ואף דמ"מ שייך מוטב שתאכלנה בהיתר כמ"ש רש"י ריש ביצה ע"כ לאו מטעם זה אסרו בכ"מ שהרי חילקו בין מינו ואינו מינו. ואולי לדברי אלה כיון רש"ל ביש"ש יבמות שם.

להרבני מוה' הירש טויבער בנייטרא יצ"ו:

ע"ד, מ"ש רש"י בד"ה א' א' ויולד יצחק את עשו וישראל וכ' רש"י מפני כבודו של דוד כ' ישראל ולא יעקב נ' כוונת רש"י דדוד נקרא בכתובי' במשלי קהלת וכיו"ב דוד מלך ישראל ועיקר היחס על שישראל זה בן יצחק בן אברהם וז"ש ויולד אברהם את יצחק ואת ישמעאל ויצחק הוליד את עשו וישראל ראו על מי מלך דוד וידוע כי ס' דה"י לא נכתב אלא ליחוסו של דהמע"ה.

להרבני מוה' שמואל בראך באוהעל יצ"ו

מה שהק' ע"ד רש"א עירובין ס"ד שכ' ע"ד תוס' דע"כ ס"ל לר"ג חמץ ש"נ מותר בהנא' דאל"ה הי' אסור מס' והק' רש"א הא הו"ל ספיקא דרבנן ותמה מ' הא למ"ד חמץ ש"נ אסור הו"ל דאוריי' נ' דכוונת רש"א דלמא לעולם ס"ל רוב עוברי דרכי' ישראל והו"ל ס' שמא נעשה בפסח ומס' כיון דלא הוה כ"א דרבנן מותר בהנאה אמנם באכילה אסור מטעם ס"ס ס' נעשה בפסח ס' הוה פת של נכרים וכבר נדפסה קו' זאת בגליון רש"א דפוס לבוב.

למורה הוראה בק"ק פלוני ע"ד אשה א' שיצא עלי' קול שבא בעלה בלילה לביתו ומצא גוי שוכב במטתה רק עם כתנת ומכנסים ולקח מגוי זה חפציו והגוי הלך לדין בערכאות עמו ונודע עי"כ הדבר אם להושיב ב"ד על כך לא נ' בעיני כלל להושיב ב"ד דע"כ לא פליגי הפוסקי' סי' י"א אה"ע אלא בקלא דנפיק מחמת עדים משא"כ כאן דעדים לא ראו מאומה כ"א הבעל טוען מה שטוען והוא ג"כ לא אמר שראה דבר זנות ממש כ"א דבר מכוער ביותר וגם לפי אשר חקרתי יש לה בנים ולפי טענתו שלקח את אשר לגוי הזה טוען כי באונס בא וא"כ אחרי שלא כ' לי מע"כ שהוא כהן הרי לא טען מאומה ואנן בדידן יכולין לומר שבא להגדיל הענין להוציא מהגוי מה שהוציא ואחרי כי הוא אינו טוען מאומה והיא לא אמרה מה לב"ד בדבר זה והרי אפי' אמרה והוא מאמין קיי"ל סי' קט"ו דאין כופין אותו להוציא ובסי' קע"ח מנדין אותו על שמאמין משום חרם ר"ג וא"כ לית דין בשש ומ"מ יצוה על מוה' אשר שיצוה עלי' לבא הנה בלא בעלה ואני אדבר עמה שלא בפני בעלה קשות וגם בזה אני נבוך משום הא דקיי"ל סי' כ"ב דבא"א אין מלקין על היחוד משום לעז ומ"מ שלא יהו בנות ישראל פרוצות אמינא כי אין לקריאה זו ענין למלקין שהרי יוכלו לומר אדרבא נחקור הענין ונמצא שקר וא"כ מגדר מלתא מוטב.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה