ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
ענינים · מילי דהספידא
על מות הגאון הנגיד מוה' מרדכי זאב בלבוב בעל מפרשי ים. כל נדרי תרכ"ד:
אחרי מות שני בני אהרן אז"ל למה נסמכה וכו' לומר לך מה יוה"כ מכפר דכ' כי ביום הזה יכפר וגו' כך מי"צ מכפרת יל"פ עד"ז הנה בזמן שביהמ"ק הי' קיים והי' שעיר המשתלח מכפר והכוה"ג הי' מתודה בעד כל ישראל א"כ הי' יוה"כ חג ויו"ט כמשרז"ל שהיו בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים אבל בזמה"ז שאין לנו כפרה כ"א עצומו של יום א"כ כל אחד צריך להתוודות בעד עצמו והיינו כי ר"ל אם ביום הזה לבד בלא הקרבנות יכפר אזי מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו בעצמכם והנה אז"ל הני בריוני דהוו בשבבותי' דר' זירא כדשכיב ר"ז הדרי בתיובתא ואמרי מאן מגן עלן וז"ש מה יוה"כ מכפר על זה האופן אשר יוה"כ בלא קרבנות מכפר דהיינו אם כ"א עושה תשובה בפ"ע כך מי"צ מכפרת כי ע"י מי"צ צריך כ"א בפ"ע לחזור בתשובה אמנם לולא ד' רז"ל יל"פ עד"ז בנדקדק ג"כ למה סתם הכ' ואמר בזאת יבא אהרן ולא אמר בעשור לחדש וכיוצא עד סוף הפ' וע' רש"י ונ' דאז"ל כשהי' ר"ע מגיע לפ' אשה הפרם וגו' הי' בוכה דחזי' דעל מחשבה לבדה צריך סליחה אף דבפועל לא הי' חטא והנה ממעשה נדב ואביהוא נוכל ללמוד להיפוך דארז"ל לא מתו נדב ואביהוא אלא על שהורו הל' בפני רבן והנה באמת כיוונו הל' לאמתה וזה ענין שתויי יין נכנסו ר"ל שהשיגו סוד הקטרת ומ"מ לא הי' להם לעשות הל' למעשה מעצמם עד שיצוו וכן מורה הל' אשר לא צוה אותם וא"כ חזי' דאפי' מי שעושה מצוה גמורה ומחשבתו לעשות מצוה ואמנם יש במצוה זו עבירה כגון הכא שהורה הל' בפני רבן הוא נענש עלי' ואם במחשבו לעשות מצוה ועשה מצוה הוא נענש כך על העבירה שהיתה באותה מצוה המחשב רק להברות גופו לאכול שומן ואכל חלב עאכ"ו וממילא נבין ענין הזוהר שהביא המג"א ה' יוה"כ כי המצטער על מיתת בני אהרן מובטח שלא ימותו בניו בחייו וק' מה נשתנה מי"צ אלו יותר משאר מי"צ שבתורה ועוד היאך אפשר להצטער על מת שמת זה כמה אלפים שנה אכן למ"ש הצער יהי' צער מוסרי כדרך שהי' ר"ע בוכה אצל אשה הפרם כן נעלה על לב אם חשב לעשות מצוה ועשה מצוה בעבירה הוא נענש על העבירה עאכ"ו מי שעשה עבירה ולא כיון לעשות מצוה והנה הבנים המתים בחיי האבות וודאי אינם נתפסים כ"א על עון מזיד דאטו משום חטא שוגג ח"ו יהיו בנים נתפסים והנה מי הוא זה החוטא במזיד בשאט נפש על הרוב עד"מ היצה"ר המתלבש ביצה"ט ואומר לאדם רחמנא לבא בעי יהי' רק כוונתך לשמים והו"ל עבירה לשמה וכיוצא בזה וזה הוא המביא אל המזיד ואח"כ בעו"ה יחלל ש"ש בפרהסי' אמנם המצטער ע"ד שכ' על מיתת בני אהרן ממילא לא יתן מקום לעשות מעבירה מצוה כי יתירא אעפי"כ מהעונש וממילא לא יחטא לעולם במזיד ולא ימותו לו בניו בחייו ועכ"פ היוצא ממיתת בני אהרן הוא הא' שלא יכנס הצדיק לפני ולפנים כלומר אם בחכמת הקבלה או ברוה"ק משיג איזו דין או הל' לא יסמוך עליו למעשה עד שימצא לו מקום בתוה"ק וז"ש אחרי מות שני בני אהרן והיאך מתו בקרבתם לפני ה' וימותו לפי שנכנסו לפני' שהשיגו ענין מה שהי' עדן לפני ה' אמר ה' לאהרן שלא יבא בכל עת מעצמו אל הקדש מבית לפרכת ולא ימות כלומר שלא יגלה מה שעדן מכסה ואז לא ימות כדרך שמתו בניו ואמר עוד כי ע"י מעשה זה מבואר כי אפי' מי שלא חישב לעשות עבירה ומ"מ עשה עבירה צריך כפרה וכמ"ש וז"ש בזאת כלומר ע"י זאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת מזה מבואר דאפי' השוגג צריך כפרה ואמנם לאו במעשה לחוד תליא מלתא כ"א אם הענין להיפך שהמחשבה היתה גרועה צריך שוב עולה והיינו ואיל לעולה:
מילי דהספידא על הגאון מוה' יודא אסאד זצ"ל אב"ד בק' ס"ה והרב המאור הגדול מוה' יעקב אב"ד בביטש ועל שני חכמים הרב מוה' זינדל והרב מוה' נחום בירושלים עם שמונה מאות נפשות שמתו בירושלים במגפה בחורף העבר וע"ד המשסה במדינת בעהמען בתחלת הקיץ העבר פ' פנחס תרכ"ו:
במ' הביאו רש"י ר"פ זו לפי שהיו השבטים מבזים אותו ואמרו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז לפיכך בא הכ' וייחסו אחר אהרן:
טרם נבא לבאר ד' רז"ל נעורר תחלה על העדר הגאון מוה' יודא שנוטל מגבולינו ונאמר כי עליו נאה לומר מאמר יעקב אע"ה על יהודה בנו יהודה אתה יודך אחיך ידך בעורף אויבך וישתחוו לך בני אביך ידוע כי הגאון הזה היה בכל עת לדת ישראל שומר יום ולילה שלא יבאו האפקורסים ויבלעו כרם ישראל אבל הכל בהשכל וחכמה לא עמד מעולם להתחיר בהם פני' בפני' ואדרבא גם המה חלקו לו כל הכבוד ויקרה חכמתו בעיני' ואז"ל ע"פ גוזל אביו ואמו אביו זו הקב"ה ואמו זה כנסת ישראל והנה אלו המתחדשי' בזמנינו גם המה לאבינו שבשמים יכרעו וישתחוו אבל מכנסת ישראל יתפרדו ולא יחושו על מאמר אל תבוז כי זקנה אמך שאסור לנו לבוז מנהגי ישראל הזקנים וע"ז אמר אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויבך ולא נלחמת עמהם פני' בפני' וישתחוו לך בני אביך אפי' אותן שאינן אלא בני אביך ואמנם אנן נאמר בתרי' וזאת ליהודה אחרי כי גדולי' צדיקי' במיתתן יותר מבחייהם שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו אף שהבאת אותו אל עמו שמע עוד קולו ידיו רב לו מה שידיו רבו לו בחייו ועזר מצריו תהי' שלא ירעו ולא ישחיתו בהר קדש ה':
ואמנם ע"ד המשסה בארץ מולדתי ארץ בעהמען יש לבאר מאמר רז"ל במ' גיטין מעשה בריב"ח שהלך לכרך גדול של רומי ואמרו לו תינוק יש בבית הרומיי' יפה עינים וטוב רואי וכו' הלך ועמד על פתח בית האסורים ואמר מי נתן למשסה יעקב וישראל לבזזי' ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך אמר מובטחני בזה שמורה הוראה בישראל ולא זז משם עד שפדאו וכו' ויל"ד וכי משום שידע אותו תינוק פסוק א' בישעי' אמר מובטחני שיהי' מורה הוראה בישראל אמנם הענין בניישב מה זה ל' יעקב וישראל דאמר קרא וכן הי' לו להיות וישראל ביד בוזזים אמנם הכוונה עד"ז בכל עת אשר שונאי ישראל יקומו עלינו ח"ו לא זה אשר יריעו עמנו בחמת חכם אף גם זאת יאמרו כי כמדתינו ימדדו לנו וכל העול אשר פעלנו עמהם בסתר יפעלו עמנו בגלוי ואמנם אם גם ח"ו נודה להם כי יש בקרבינו אנשי עול אמנם הי' להם להבחין בין טוב לרע ולא לשלוח יד בצדיקי ישראל והנה ידועי' ד' הרמב"ן בענין יעקב וישראל כי יעקב הוא שם האומה בכללה לא כן ישראל שהוא שם יחידי סגולה אשר בנו וזה שצווח הנביא מי נתן למשסה יעקב האומה בכללה ונוסף ע"ז כי שוסינו יתנו חשובי ישראל לבוזזים כי יאמרו אשר מתחלה ישראל בזזו מהם ואמנם הנביא השיב ע"ז ע"ד שארז"ל אין חושדי' אדם בדבר ואין בו אכן כאן הענין עד"ז אמרו רז"ל ע"פ גוזל אביו ואמו ואמר אין פשע כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה גוזל להקב"ה וכ"י הכוונה כי עיקר האמונה שנאמין בה שאנו אומרים ג' פעמים בכל יום ואתה נותן להם את אכלם בעתו והמאמין זה באמונה שלימה ודאי לא יאכל בלא ברכה כ"א יודה לנותן לו מאכלו בכל עת כעני בפתח אמנם מי שאינו מודה בטובת הבורא ובכל זאת נטל מנתו משולחן גבוה ה"ז גוזל להקב"ה ואמנם אין זאת עיקר מגמת רז"ל כ"א עי"ז שהאדם מאמין כי ממך הכל הוא יקשיב וישמע לכלכל את ביתו ע"ד אשר צוהו ה' אמנם הכופר בטובת ה' ויאמר כי כחו ועוצם ידו עשה לו חיל הוא גוזל להקב"ה וזה שאמר הלא ה' זו שהם אומרים עלינו כי אנו גוזלים להם חטאנו לו ובמה שלא אבו בדרכיו הלוך והנה ריב"ח הבין מתוך ד' התינוק כי הוא הבין שאלתו והבין ג"כ היאך הנביא מתרץ קו' זו ואמר כי דרכו זה הוא דרך הראוי למורי ישראל וזה כי המנהיג ישראל צריך שלא יקבל בשום אופן לה"ר על עם ה' ובכל זאת צריך להאמין כי הצור תמים פעלו ולא עביד קוב"ה דינא בלא דינא ואין יסורים בלא עון וע"ז אמר מובטחני בזה שיהי' מורה הוראה בישראל והנה אמר הנביא צום הרביעי וצום השביעי וגו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו הענין כי באמת תכלית התענית לעורר הלבבות לתשובה כמ"ש הרמב"ם כי המאורע של אותו יום ובנשים על לב כי כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו נשוב מחטאנו והיו מימי קדם ימי התענית מוכני' לתקן בהם חטאת הציבור כמ"ש רז"ל במ' תענית מצפרא עד פלגא דיומא מעייני' במילי דמתא ואמנם לענין זה למה צריך תענית הענין ע"ד שכ' הסמ"ע על מה שארז"ל וכשיהיו בע"ד עומדין לפניך יהיו בעינך כרשעים ועי"ז בנקל ירד לסוף דעתם והנה טבע האדם שלא לראות נגעי עצמו ואם יבא חבירו להגיד לו פשעו ירע בעיניו אמנם אחרי כי ענין התענית הודאה אשר אנחנו חטאים ובבקר השכם נאמר אשמנו וכו' וכי המוכיח יאמר לו יותר ממה שהתודה הוא בעצמו א"כ יום התענית מוכן לקבל בו תוכחה כי המוכיח לא יעשה יותר כ"א שיפרש להחוטא הווידוי שאמר הוא בעצמו ואמנם אם יבאו ימי' אשר תתקרב יותר אל האמת וכל אשר יורנו דרך האמת נשמע דברי' באהבה וחבה אזי כל יום יהי' מוכן לקבל בו תוכחה ותענית זה למה וז"ש צום הרביעי וגו' יהי' לששון ולשמחה אם רק האמת והשלום אהבו אשר אנשי אמת יאהבו מאחי' ולא יתקוטטו בהון אם יוכיחום:
וארז"ל הלל אומר הוה מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה הענין אחרי כי מדתו של אהרן היתה להשיב רבים מעון כמו שהעיד עליו הנביא ורבים השיב מעון ואהרן ידע כי מטבע ההמון אשר אם יבא אחד להוכיחם יאמרו ראו זה מתעבר על ריב לא לו אין זאת כ"א תואנה הוא מבקש ומדוע לא יחריש וישב בשלום לזאת היתה מדתו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אשר אם הי' שומע כי שני ישראלי' מתקוטטים לא הרף מהם עד אשר עשה שלום ביניהם וכל מעשיו הודיעו כי הוא אוהב הבריות ומאחר שידעו כן ממנו גם תוכחתו קבלו והי' ע"י כל הנ"ל מקרב הבריות לתורה והנה כשעמד נכדו פנחס והרג נשיא שבט מישראל תמהו המון ב"י היאך בן בנו של אהרן שהי' אוהב הבריות יוכל לעשות כזאת ולזה אמרו כי זה מחמת כי מגזע אמו הוא מזרע בן נכר עם אכזר אמנם באמת הענין הוא כך לולא פנחס הי' בטבע איש אכזר ונקל הי' בעיניו להרוג נפש מישראל לא היתה קנאתו זו חשובה לכפר על כל ישראל משא"כ עכשיו שהי' בן בנו של אהרן והי' קשה בעיניו אפי' לדבר קשות לאדם מישראל מכ"ש להרוג נפש מישראל ובכל זאת קנא לאלקי' וקיים כל מקום שיש חילול השם אין חולקין לזאת היתה קנאתו זאת כדאי להשיב חמתו ולכפר וז"ש לפי שהיו השבטים מבזין אותו ואומרים ראיתם בן פוטי זה בא הכ' ויחסו אחר אהרן וכמ"ש:
במ' איכה בפתיחתא חטאו בכפלים שנאמר חטא חטאה ירושלים ולקו בכפלים שנא' כי לקחה מיד ה' כפלים ונחמו בכפלים שנא' נחמו נחמו עמי הענין עד"ז אז"ל בב"ר פ' ויגש אבא כהן ברדלא אומר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה אחיו של יוסף לא יוכלו לעמוד בפניו שנא' ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו כשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד לפי מה שהוא שנא' אוכיחך ואערכה לעיניך עאכ"ו הענין אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וכל או"א עתיד ליתן את הדין לפי שכלו לפי גידולי אבותיו לפי כחו לפי עשרו ואין דין העני והעשיר אם גם שני' חייבי' שוין כי עניות מעביר האדם ע"ד קונו ואין דין החכם והסכל שוין כמ"ש רז"ל ע"פ והגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשו להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה שזדונות נעשה להם כשגגות והנה יוסף הצדיק ע"ה כשרצה לעמוד בתוכחה עם אחיו ידע כי הם יערכו לעמתו אשר חטא להם כי הביא דבתם רעה אל אביהם אמנם יוסף רצה לעוררם כי על בני יעקב לא יתכן לעשות משפט כזה באחי' בשרם ולתכלית זה הביא אותם בנסיון שהיו בו ובעת צרתם אמר להם אני יוסף שהרעותם לי ככה והי' בדין להנקם מכם אמנם אם אזכור בן מי אנוכי לא אוכל להנקם כלל כי זאת איננו ממדת בני יעקב כמ' הכ' על הגבעוני' שבקשו להנקם משאול והגבעוני' לא מבני ישראל המה וז"ש העוד אבי חי לא ר"ל ל' שאלה שהרי כל דברי יהודה היו בנוים על חיות יעקב אמנם כוונתו העוד אבי בקרבי חי העדן רוח מוסרי שהפיח אבי בקרבי חי וע"ז לא יוכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו כי אם הוא שכבר הריעו לו ולא התנקם מהם הם מה הי' להם מתחלה לעשות והנה הש"י בבא יום הדין מתחלה כ"א מבני אדם יתן דין מעצמו מה עשה ופעל כל ימי חייו ואח"כ יתווכח הש"י עם כל א' על ענין הטובות שקיבל מאתו כביכול וכמ"ש חשבון העשיר חשבון אחר וחשבון חכם אחר וז"ש כשם שיוסף לא הוכיח את אחיו כ"א לפי מה שהם ר"ל בני יעקב כך הש"י יוכיח כל א' לפי מה שהוא כל א' לפי ערכו וע"ז הביא הכ' אוכיחך ואערכה לעיניך לפי מה שאתה רואה עאכ"ו שיתבייש אדם והנה זה ענין חטאו בכפלי' שנא' בנו כי אחרי שעם ב"י קבלו מאתו ית' טובות יותר מכל האומות א"כ בשעה שאנו חוטאי' חוטאי' בכפלים ע"ז צווח המקונן חטא חטאה ירושלים בבחינת ירושלים החטא כפול ואמנם ענין לקו בכפלים הוא עד"ז כי הנה כל האומות מודים בגדולתינו שהי' לנו מימי קדם וחכמת וגבורת וצדקת אבותינו הלא גלוי לכל העמים ונמצא שאר האומות שהיו חשובי' בימי קדם אם גם לע"ע אין חשיבותם אתם בכל זאת יתחשבו עוד בגלל אבותם ואנו אף כי גדולת אבותינו נודעת להם ואף ספרי תנ"ך המה תמיד בפיהם בכל זאת אנחנו נבזי' ושפלים בעיני' וז"ש כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה וגם אנחנו בעו"ה נשכח גדולתינו מימי קדם וז"ש גם היא נאנחה ותשב אחור שירדה ממעלתה בעיני עצמה ואמנם יד ה' עשתה זאת כמ' הכ' כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתי' ואמר הכ' וגם אנכי נתתי אתכם נבזים ושפלים ואמנם אמר הכ' תחת בשתם משנה יירשו ולא די שנגיע אל ערך המעלות שהיינו בו מתחלה כ"א יתקיים בנו והיו מלכים אומניך ושרתי' מיניקותי' אפים ארץ ישתחוו לך ואמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו והיינו נחמו בכפלים וז"ש הקב"ה אל האומות נחמו נחמו בכפלים עמי יאמר אלקי':
סיומא במ' איכה כד דמך ר' יוסי ממלחיי סליק ר"י ור"ל לגמילות חסדא וסליק עמהון ר' יצחק פסאקא הוה תמן חד סב בעי מיעל ומפתח עלוי ולא שבקוני' א"ל ר"י פסאקא קדם אילין אריותא דאוריי' את פתח פומך אמר להו ר' יוחנן שבקיני' דהוא גברא סב יעול וישתבח באתרי' עאל ופתח ואמר מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות חסר שתים דכ' בהו והפלא ומחורבן ביהמ"ק דכ' בי' ותרד פלאי' אבל בסלוקן של צדיקי' כ' הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמי' ובינת נבוני' תסתתר אר"י ליהוי האי גברא בריך פומי' וא"ל ר' יוחנן אלו לא שבקתוני' מנן הוינן שמעין מרגליתא דא:
ועדן ק' וכי משום זה הי' צריך לכנס בתחלה מקמי' דעאל ר"י ור"ל ואם ת"ח הי' למה לא הי' מכיר את מקומו ועוד מקשי' דהש"ס קאמר במ' ר"ה צום השביעי זה ג' תשרי שנהרג בו גדלי' ולמה נמנה כאן ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו והאי גברא יליף מקרא דק' אלא שלא הזכיר מיתה כ"א סלוק ונ' דמיתת צדיקים הוא על שני פנים לפעמי' הצדיק נעדר ומקומו נשאר לזמן פנוי והכל רואין העדרו וצועקים על ההוה ודואגין על העתיד וכה"ג נקרא מיתה וכשם אשר אבותינו בעת חרב ביהמ"ק ידעו אבותינו כי אין להם על מה לסמוך ואמרי נפלה עטרת ראשינו אוי נא כלומר עתה לנו כי חטאנו כך מיתת צדיק שאנו רואין המקום מאין יושב חרב נאמר כלנו כהנך בריוני בשבבותי' דר' זירא דהדרי בתיובתא כדשכיב ר"ז דאמרו האידנא מאן מגן עלן והנה זה הי' הריגת גדלי' בן אחיקם אשר גלו שארית הפליטה ועל כגון זה ארז"ל שקולה מיתת צדיקי' כשריפת בית אלקינו אמנם לפעמי' זוכה הצדיק אשר בעת מותו יקום אחר על מקומו כמרע"ה שקיבל יהושע תלמידו גדולתו ראה מה כ' שם ויתמו ימי בכי אבל משה מ"ט ויהושע בן נון מלא רוח חכמה נמצא שהתנחמו בזה עם ב"י אמנם זקני' שבאותו דור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותו בושה אוי לאותה כלימה וכגון זה שאין העם מתבונני' על תמורת הצדיק וידמה בעיני' כאלו חי עדן ויבטחו כי גם הבא אחריו יתקן את אשר זה תקן נקרא סילוק כי העם יחשבו כי רק נסתלק לעתי' מאתם כמו כי סליק ר' אבא כי סליק ר"ז בש"ס וע"ז אמר הכ' הנני יוסיף להפליא את העם הפלא אשר עשיתי בקרבם וע"י מה ואבדה חכמת חכמי' ובינת נבוני' תסתתר כי יאבד חכמה מן החכמים לידע כי בינת נבונים נסתרה והנה ר' יוסי הזה שכב ובא ר"י ור"ל וכיו"ב להספידו ודאג ההוא סבא כי בראות המון עם קיבוץ חכמים כאלו לא יתבוננו כלל על מיתת צדיק הזה כי יאמרו לא אלמן ישראל הלא ראה ראינו הני גבורי' בתורה בזה ועל מה נתאבל ואמנם על מי מוטל לעורר העם על ענין זה הלא ר' יוחנן בעצמו הוא אשר יאמר כי לא יתנחמו עמו כי בכל דור שפע התורה מתמעט ובכל דור מתקיים פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה ולזה נגש ההוא סבא מן קדם ר"י ור"ל ודרש הך דרשה כלומר שלא יגרמו הם שיהי' מיתת הצדיק הזה סילוק וזה שדחקו לירד ולמפתח מן קדם ר"י ור"ל ולזה שפרו דברי' בעיני ר"י ור"ל הרחמן יגדור פרצות עמו ישראל ברחמיו אמן:
הספד על הרבני הזקן מוה'
גבריאל
שווארץ בעדעג י"ז אדר שני תרכ"ז פ' שמיני
ויקחו שני בני אהרן איש מחתתו במ' מה ויקחו מסיני לקחו שהי' משה ואהרן מהלכין ונדב ואביהו מהלכין אחריו ואומרים מתי ימותו שני זקני' הללו ואנו ננהוג שררה על הציבור והוא פלאי לומר כן על שני צדיקי' שאמר עליהם משה שהם גדולים ממני וממך:
ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם ובפ' אחרי כ' בקרבתם לפני ה' וימותו ולא כ' בהקריבם וימותו ונוסף ע"ז ע"פ ויאמר ה' אל אהרן יין ושכר אל תשת וגו' במ' תנא ר' ישמעאל לא מתו בניו של אהרן אלא על שנכנסו שתויי יין למשכן והוא תימא לומר כן על צדיקים כאלו ובמ' שם ע"פ ויאמר משה אל אהרן הי' אהרן יושב ומתמי' מה חטא הי' בי או בבני שהגיעני כך א"ל משה סבור הייתי לומר שיתקדש הבית או בי או בך עכשיו הם גדולי' ממני וממך וצריך ביאור:
אמר ירמי' בעת החרבן כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות וכו' עד כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו וע' במ' ע"פ זה בשם ר"ל ועיי"ש אמנם צריך ביאור אם אמר התבוננו למה צריך למקוננות ומהו התבוננו וכן למה לנשים דווקא:
הענין כי כל רעה אשר תגיע לבני אדם בפתע פתאום כמיתת האדם בתוקף ימיו וכיו"ב הרעה מעצמה תעורר לב השומע והרואה אמנם מיתת זקן ושבע ימים צריך התבוננות מאוד לעורר הבכי כי יאמרו ב"א הנביאי' הכי לעולם יחיו והנה לולא חרב ביהמ"ק בפתע פתאום היו ב"י מתעוררי' לבכות אבל אחרי כי נ"נ ש"ט צר על ירושלים ג' שני' ומחצה וידעו כל העם כי א"א לצאת מידו כבר כבדה לבם מלבכות והיו צריך התבוננות אמנם כל התבוננות צריך התעוררות תחלה ומתוך ההתעוררות יבא ההתבוננות אמנם הנשי' מדרכן לבכות על כל שבר שיארע מבלי הנחם אשר על כך אמר הש"י התבוננו כי יש לכם לבכות אף כי לא אירע הרע בפתאום ואמנם למען בנקל תתבוננו קראו למקוננות ותמהרנה בלי התבוננות ותשאנה עלינו נהי למען מיד יורידו עינינו דמעה וסיים מה תהא התבוננות כי אם גם קודם החרבן גלה כבוד ישראל מ"מ ציון אשר ממנה תצא תורה עדן לא שדדה אבל עתה קול נהי נשמע מציון איך שדדנו וכן הוא במיתת זקן אם יתקיים וזרח השמש ובא השמש יש להתנחם אבל אחרי כי אין זה בעו"ה קול נהי נשמע מציון איך שדדנו והנה עיקר המעלות בצדיקים הוא הכבוד לת"ח אחריו ועל הרוב התלמידים של גאוני ארץ יכבד עלי' לאהוב ולכבד ת"ח קטנים מרבותם ואם בכ"ז יראה מתלמיד של גדולי הדור שיכבד ויאהב חכמים קטני הערך היא אהבה עזה של התורה והיראה ועד"ז יש להמליץ על דהמע"ה על יהונתן צר לי עליך וגו' הנה הנשי' האלו כ"ז שהם בבית אבי' יכבדו ויאהבו אבי' ביותר ומשעה שנשאת אם גם בעלה פחות בערך מאבי' בכל זאת תמיד אהבתה לאבי' ותאהב את בעלה יותר ואמנם הש"י שם זה לחק בטבע כמ"ש הכ' על כן יעזב איש וגו' וכן הוא כמו כן להיפך ע"ש והיו לבשר אחד אמנם יהונתן זה אף שאהב את אביו ומטעם ששנא שאול את דוד שיקח המלוכה מידו הי' גם ליהונתן לשנוא אותו אמנם הוא אהבו אהבת נפשו ואמר לו אתה תהי' למלך על ישראל וע"ז אמר דהע"ה נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים כי הנשי' חק טבעי ואהבתך אלי חק בחיריי:
ונבא לענין חטא נדב ואביהו הנה בפי' אמר הכ' כי החטא הי' רק אשר לא צוה אותם הענין כי השגתם היתה גדולה עד למאוד והשיגו כי הקטרת שרצו להקטיר יהי' עושה רושם גדול למעלה ועשו כן מדעת עצמם וסברי כמ"ד גדול אינו מצוה ועושה ממצוה ועושה אמנם לא כן היתה מדת משה שאמר בכל מעשה שתיקן במשכן כאשר צוה ה' את משה כי כן צויתי זה הדבר אשר צוה ואף כי נכנס לפני ולפנים לא שינה מאומה ולא עשה רק מה שנצטוה וכן אהרן ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה כלומר אף לפי השגתו הי' ראוי זה להוסיף אמנם נדב ואביהו חשבו זה לחסרון במשה ואהרן לפי דעתם שסברו גדול אינו מצווה ועושה ותלוי דבר זה לאמור כי הענין לפי שמשה ואהרן בני שמני' זכו לנבואה לכך יפרדו מלסמוך על השגתם ולזה אמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואנו ננהוג שררה ולא נמתין בכל ענין עד אשר יצוה ה' עלינו נמצא כי זה הי' ענין חטאם ג"כ בענין הקטרת אשר לא צוה והראה הש"י כי הדין עם משה ואהרן כי אסור לשנות בעבודת בית המקדש מאומה ע"פ השגתו וז"ש הכ' בקרבתם לפני ה' וימותו לפי שקרבו לפני הש"י והשיגו ממדות התורה והעבודה ודאג עלי' כביכול פן יוסיפו עוד כזה וכזה מדעתם ולכך וימותו וזה ענין בקרובי הקרובי' אלי ויודעי' סודות הענין באלו אקדש אעפי"כ אינם רשאי' להוסיף נמצא כי ע"י שהי' גדולי' בקדושה מתו וזה ענין מ' מרע"ה הבית הי' צריך להתקדש במיודעין של מקום למען ידעו כל העם עד היכן אינו רשאי לשנות מאומה ובחר הש"י בנדב ואביהו לפי שנכנסו בסודות התורה לפני ולפני' ויל"ד למה אמר הכ' יין ושכר כיון דשכר כל דמשכר אפי' דבילה קעילית בכלל יין למה פרט הכ' אמנם מבואר במ' שם כי יין מרמז על סודות התורה ואמרו נכנס יין שהוא בגימ' שבעי' יצא סוד שהוא ג"כ בגימ' שבעים וז"ש הש"י לאהרן לא יין תשתה בבאכם אל הקדש ולא שכר ורמז לו ביין שלא יסמוך על השגתו וז"ש ר' ישמעאל כי שתויי יין נכנסו כי ע"י שסמכו על השגתם ברוה"ק באו למה שבאו:
בגמ' ברכות ר' יוחנן כד הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות סוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הן עומדין אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נ"ר ליוצרו ועליו הכ' אומר טוב שם משמן הטוב ויום המות מיום הולדו וצריך ביאור מה ענין זה לסיום ספרא דאיוב ונ' דהנה אמר הכ' טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי השמש כלומר החכם לא אכפת לי' בנחלה כי בצל החכמה צל הכסף אמנם הנוי והכח והעושר נאה לצדיקים יען הוא נאה לעולם כד' שאמר דוד בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי והיינו ויותר היתרון הוא לרואי השמש להמתחממין באורן של חכמים וצריך ביאור למה לא יזכו רוב הצדיקים לב' שלחנות אמנם באמת העושר הוא נסיון גדול לעולם וצריך בנעורי' יראת ה' חזקה למען לא תמוט רגלו ע"י העושר והנה הקורא ספר איוב יראה כי בראשיתו הי' מוצלח בעוה"ז ובסופו סיים ויוסף ה' כל אשר לאיוב למשנה ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה ידמה כי עיקר הצלחת הצדיקי' בעוה"ז אבל באמת אין הדבר כי אם אחרי שהי' איוב נבחן בעיני ה' והעיד עליו תם וישר ירא אלקי' וסר מרע הי' הש"י מנסה אותו גם בהצלחת עוה"ז וז"ש ר"י לא תימא משום דספר איוב מסיים ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה כי זה הי' הצלחתו כי אם אפי' אם אלף שנים יחי' האדם כל זמן שלא יהי' העולם התיקון סוף תכלית האדם למות כשם שתכלית הבהמה לשחיטה למען תעלה ממדרגת חי למדבר כך תכלית האדם המיתה לבא ממדרגת מדבר למדרגת מלאך כמ"ש הכ' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה וע"ז והכל למיתה הן עומדים אמנם אשרי גם בעוה"ז למי שגדל מנעוריו בתורה ואף אחר שיצא מבית הספר ועמלו בתורה ונאה לומד ונאה מקיים ועושה נ"ר בתורתו ליוצרו ועל כיו"ב נאמר טוב שם משמן הטוב ואמנם איש כזה נאמר עליו טוב יום המות מיום הולדו מיום הולדו דהיינו מנעוריו הי' בקרבו יסודי האמונה וזה כוונת הכ' ברוך אתה בבאיך אם ברוך אתה בבאיך אשר גידוליך הי' בקדושה וטהרה אז תהי' גם ברוך בצאתך שתהא גם יציאתך מן העולם בלא חטא וסיימו ע"ז במ' וכן דוד הוא אומר אם תהי' ברוך בבאיך ישמר ה' צאתך מן העולם הזה ובאיך לעוה"ב מעתה ועד עולם ויה"ר שיתקיים ב"ב בלע המות לנצח ומחה ה' אלקי' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ א"ס:
מילי דהספידא שאמרתי על חמותי הצדקת מ' פראדל בת מינקא עש"ק כ"ו אדר תרכ"ח פ' פקודי:
בפ' השבוע וירא משה את כל המלאכה וכו' ויברך אותם רש"י מה ברכה ברכם יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ה' אלקינו עלינו נ' לענינינו הנה שהע"ה אחרי שסידר לפנינו ספר משלי הנכבד סיים ספרו בפ' אשת חיל ומה ראה לזה הענין הוא הנה ספר משלי הוא מורה דרך על אבות על איזו דרך יחנכו את הבנים והבנים בעזבם בית אבותם על איזו דרך ילכו דרכם אמנם כל עצתו החכמה לא תועיל כ"א אם ימצא הבן אשה טובה אבל עם אשה רעה כל ד' שהע"ה לא ישוו לו ולזה נ' שרמז במ"ש דלף טורד ביום סגריר וגו' הכוונה הנה כ"ז שאין דלף טורד בחוץ ישוה לו לאדם אם גם תקרת ביתו רעועה אבל באותו זמן גם בחוץ ישוה אמנם אם הגשמי' יורדים ברחובות והאדם סוגר עצמו בביתו וגם שם הדלף טורד אזי מר לו מר והנה תכלית האשה היא ע"ד ואח לצרה יולד בשעה שאין החיים נעימים על האדם ולא ימצא קורת רוח באוהביו ורעיו אשר בגדו בו אזי אשתו היא תנחמנו מיגונו אמנם האשת מדנים אדרבא לעת כזאת היא תציקהו ביותר וז"ש דלף טורד ביום סגריר ואשת מדנים נשתוה וכמ"ש יאמר החכם אשר יטה שכמו לסבול אם פגע בו מקרה הזמן ונלכד ביד אשה רעה וישתדל למען לא ידעו חביריו ומיודעיו מאשר קרהו אמנם זה אי אפשר כשם שאי אפשר להסגיר האויר שלא יצא החוצה כי בכל נקב אפי' דקה שבדקה ימצא מקום לצאת כן הענין הזה כי מיודעי האיש הטוב אשר ידעוהו טרם נשא לאשה הזאת קוו ממנו כי אחרי היותו לאדון בית ישתדל ביתר שאת להיטיב לאחרים ואחרי כי אשתו המדיני' מונעת כן ממנו עי"ז יודע תוארה לכל וידוע כי שמן כינוי על מע"ט כמ"ש קהלת ושמן על ראשך אל יחסר וז"ש צפני' צפן רוח ר"ל האויר הנקרא כמו כן רוח ע' רמב"ן בראשית ע"פ ורוח אלקי' מרחפת ופי' כי שמן ימינו המע"ט מעטים שיעשה יקרא לכל תכונת האשה אשר באה בגורלו ולזה סיים שהע"ה ס' בפ' אשת חיל ואמר כל דבריו בס' הזה לא יועילו כ"א במי שמצא אשת חיל אמנם הנותן עיניו בשעת זיווגו בממון לא ימצא אשת חיל וע"ז אמר ורחוק מפנינים מכרה הרודף אחרי פניני' לא ימצא אשת חיל ואמר בטח בה לב בעלה ולא ידאג כי תמנעהו מלעשות צדקה בממונו ולגדל בני' לת"ת ולהחזיק ת"ח כ"א ושלל לא יחסר וע"ז אמר אח"כ נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ והנה עד הנה לא דבר מבעלה מאומה מי הוא והחל כאן נודע בשערים אמנם זה תכלית האשת חיל יהי' בעלה מי שיהי' היא תשיאהו להחזיק ת"ח ולהשיא בנותיו לת"ח ועי"ז יתקיים בו בצל החכמה בצל הכסף ועכ"פ נודע בשערי' בעלה בשבתו עם זקני ארץ וע"ז סיים ואמר בחור אל תתן עיניך בחן ויופי כ"א יגיע זמן פקודת האשה האם ישבחוה שהיתה בעלת חן כ"א ביראת ה' תתהלל הרי לך שקר החן והבל היופי כ"א יראת ה' היא תתהלל בזה לבד תתהלל ואמר הטעם כי החן והיופי המה מתנה מאת הש"י ובמתנה לא יתהלל האדם לא כן יראת ה' הוא הענין אשר קנה לו האדם בעצמו וז"ש תנו לה בשבחוה מפרי ידיה דהיינו יראת ה' ויהללוה בשערי' רק מעשי' ולא מה שבא לה במתנת חנם והנה האב ואם ישתדלו להדריך בני' ובנותם ע"ד היראה והמוסר ועל הבנים אחרי כן שלא לעזוב הדרך שהנהיגום בהם למען לא יהא יגיע אבותם לריק ותשרה שכינה במעשה ידי הבנים ע"י מע"י האבות והנה ישראל עשו המשכן ככל אשר צוה ה' את משה אבל נתיירא משה שמעשה ידי' ר"ל עונותי' יגרמו שלא תשרה בו מחמת מע"י ולזה ברכם יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם ע"י מע"י תשרה שכינה במשכן הזה ויהי נעם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה את נעם ה' עלינו ומעשה ידינו לבד כוננהו כי בזה הכל תלוי הרחמן יגדור פרצות עמו ישראל בכלל ופרצת משפחתינו בפרט ובלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר:
דרוש על פ' וישב תר"ל
והספד על הגאון מוה' מנחם א"ש אב"ד באונגוואר והרב המאה"ג מוה' אברהם זוטרא אב"ד בקהל מינסטער בארץ פרייסין והרב המאה"ג מוה' יחזקאל שהי' אב"ד בקהל סרעדנא זי"ע:
ברבה פ' וישב מה כ' למעלה מן הענין ואלה המלכים א"ר לוי משל לנפח שהי' פתוח באמצע פלטי' ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו וראה חבילות של קוצים נכנסו למדינה אמר אנה יכנסו כל החבילות אלה והי' שם פקח אחד א"ל מאלו אתה מתיירא גץ א' משלך יוצא וגץ א' משל בנך ואתם שורפן כך כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתיירא א"ל הקב"ה מאלו אתה מתיירא גץ א' משלך וגץ א' משל בנך ואתם שורפין אותם כלם הה"ד והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש:
ויתרוצצו הבנים בקרבה פי' רש"י שהי' מריבי' בנחלת ב' עולמות הכוונה כי הנה באמת עשו ויעקב הם עשו השקר ויעקב האמת והאמת והשקר א"א לעולם להיות שלום ביני' כשם שא"א לתווך שלום בין אור ובין חשך כי הא' ידחה את חבירו ואמנם עיקר המריבה בין שקר ובין האמת הוא כי האמת מכיר העוה"ז היא עולם של שקר ואינו מקוה ממנו מאומה כ"א הוא בעיניו כפרוזדר בפני העוה"ב ומאמין כמו כן אשר מה' מצעדי גבר כוננו וה' הטוב זן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים ואין מבלעדו והשקר מכחיש שני' כי הוא חושב העוה"ז לעיקר ולעמת זה אמר עשו הנה אנכי הולך למות למה זה לי בכורה ובוטח רק על כחו וגבורתו ולזה נקרא איש שדה והנה בבטן אמם כבר היתה מריבה בין נשמת יעקב לנשמת עשו בנחלת שני עולמות כי יעקב הי' אומר כי העיקר הנחלה לעוה"ב וגם העולם הזה מה' נחלה ועשו הי' כופר בנחלת העוה"ב ובעוה"ז לא האמין כי מה' נחלתו ואם נתבונן מדוע לא עלתה ארוכה למלחמה זו הענין לו היתה נחלת עבדי ה' ע"ד שהיתה לאבותינו במדבר אשר ה' המטיר להם לחם מן השמים או כאשר הבטיחנו צורינו לע"ל ועמדו זרים ורעו צאנכם כבר שקטה המריבה אבל אחרי כי מקרה אחד לצדיק ולרשע כי כצדיק כרשע עובד אדמתו ישבע לחם ויד חרצים תעשיר א"כ איפה פתח פתוח לכופרים לאמר כי לא מה' ניתן לחמם ועד"ז נ' לפ' מ' רז"ל במ' ברכות ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנא' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ ד' ר' ישמעאל רשב"י אומר אם אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה תהא עלה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ועמדו זרים ורעו צאנכם וארז"ל שם הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן כרשב"י ולא עלתה בידן הענין כי רשב"י אמר אם אנחנו עם קרובו מאמינים בהשגחות כמו כן לא דיו שנחרוש כ"א צריכין אנו לחרוש בשעת חרישה דווקא ולקצור בשעת קצירה א"כ איפא ככל הגוים בית ישראל תורה מה תהא עלי' ואמנם מודה הוא בכל זאת לד' ר' ישמעאל אשר אין כל אדם רשאי לסמוך על הנס ואמנם הבחינה היא זאת האדם המקבל ליהנות מטוב ונועם העה"ז ולא יקיים בעניני העוה"ז בכל דרכיך דעהו כגון זה צריך לעמול ולחזור אחרי טרפי אבל מי שאין לו כ"א לב א' אל אביו שבשמים ובכל הויות העוה"ז לא יבקש כ"א לעבוד ליוצרו ע"ז נאמר עמדו זרים וז"ש רשב"י בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אזי ועמדו זרים אמנם הרבה עשו כרשב"י והשליכו יהבם על ה' אבל לא היו במדרגה זו שיכוונו לעשות רצון אביו שבשמים ולזה לא עלתה בידם ואמנם כי ירחם ה' את יעקב וכימי קדם יראנו נפלאות אזי השקר יבולע לנצח ואמת תכון לעד והנה ידוע כי הר ציון כנוי לתוה"ק כמ' הכ' כי מציון תצא תורה וז"ש עובדי' כאשר יגיע הזמן ועלו מושיעי' בהר ציון אשר בהר ציון יעלו מושיעים ואז יעלו לשפוט את הר עשו הכנוי לשקר והיתה לה' המלוכה ואמר עו"ש ובהר ציון תהי' פליטה והי' קודש ואז וירשו בני יעקב את מורשי' וע"ז סמך ואמר והי' בית יעקב אש הענין כי יעקב משעה ראשונה אף כי הי' ה' עמו והי' תמים בכל דרכיו ואמר עליו הכ' ויעקב איש תם כלומר תמים עם ה' מאמין בהשגחת הבורא ית' יושב אוהלים שהי' חושב כל העוה"ז לאוהל ודירת עראי ואמנם בכל זאת רק בעצה ותושי' בצע את אשר עשה בחכמה לקח הבכורה בחכמה לקח הברכה בחכמה ניצל מיד לבן וזה הי' לפתחון פה לעשו לאמור הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים כלומר הוא אומר שמאמין בהשגחה ועושה הכל בעקבה ואם יעקב האמין כי גם זה דרכו מה' לו לא הי' בידו זיין לנצח שונאיו בהם ואמנם יוסף הי' ההיפוך ממנו כי מיד בבאו בבית פוטיפר וירא אדוניו כי ה' אתו וה' מצליח בידו וכן שר בית הסהר וכן אמר פרעה איש אשר רוח אלקי' בו נמצא כי כל מעשה יוסף היו מוכני' לנצח בהם השקר וכ"ז שידעו מלכי מצרים את יוסף לא עשו מלחמה עם האמת ואך כאשר קם מלך אשר לא ידע את יוסף ההוא אמר הבה נתחכמה וז"ש הכ' אם יבא יום אשר בהר ציון תהי' פליטה אזי והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה וממילא בית עשו לקש והנה יעקב ישב לו בארץ מגורי אביו אבל הי' נמסר אל תהלוכות העולם והי' צריך להשתדל בהויות העולם וז"ש וישב יעקב בארץ מגורי אביו אבל בארץ כנען כלומר בארץ סוחרים כמ"ש כנען בידו מאזני מרמה ומשום זה נתיירא מעשו ואלופיו ואמנם מהאש יצא להבה אלה תולדות יעקב יוסף ועי"ז הי' נכון לבו בטוח בה':
גמ' מס' יומא רפ"ג למה נמשלה אסתר לאילת השחר מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף הניסים והאיכא חנכה לא ניתן לכתוב ונ' לבאר ארז"ל פ' ב"מ מאי חנכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומא חנכה תמניא אינון שכשנכנסו יוני' להיכל טימאו כל השמנים וכשגברו יד בית חשמונאי בדקו ולא מצאו כ"א פך א' מונח בחותמו של כ"ג ולא הי' בו להדליק כ"א יום א' ונעשה נס והדליקו בו שמנה ימים וע' בר"ן למה דווקא שמנה ימים לשנה אחרת עשאו ח' ימים טובי' בהלל והודאה והק' הב"י שבעה ימים הו"ל לקבוע שהרי הנס לא הי' כ"א שבעה ימי' ונ' לבאר הנה כ' הרמב"ם באג"ת כי ישעי' הנביא במ"ש כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי רמז הנביא על הד' מלכיות אשר ב' מלכיות הראשונות בבל ומדי באו בחרב וחנית ולא הועיל למו וזה כל כלי יוצר עליך לא יצלח ויון ואדום דהיינו רומי באו בוויכוחים ופתויי' ולא הועיל והיינו וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי ואמנם יון הרשיעו יותר מכולם אמרו לכו ונכחידם מגוי גזרו כתבו על קרן השור אין לכם חלק באלקי ישראל ביטלו מהם שבת חדש מילה ומה זה ועל מה זה ונ' בנבאר מ' רז"ל בגמ' פסחים גדולה שנאת ע"ה לת"ח יותר משנאת גוי לישראל ונשותי' יותר מהם שנה ופי' יותר מכלם הענין דהנה שנאת גוי לישראל הוא רק מצד ההתנגדות כי כל דרך איש ישר בעיניו והגוי ידמה כי רק דרכו נוכח ה' ולא דרכינו ויודע מאתנו כי אנו חושבים ההפך אך בכל זאת אם איש ישר הוא יאמר בלבו כשם שאני לא אעזוב נחלת אבותי ואומר כי שקר נחלו אבותי כך הדין עם היהודי אם יאחז בדרך שהדריכוהו אבותיו ואין שנאתו גדולה כ"כ אבל הע"ה השנוי כאן המה בני אומתינו אשר כל מאויי' רק לעסוק ביישובה של ארץ לא זולת ולא יפנו אל ה' ואל תורתו אף כי מזרע ישראל המה ובראותם הת"ח מחזיק בתורת ה' לא יאמין בו כ"א כמ' הכ' אנשי רע לא יבינו משפט יאמר לאמור כי כמוהו הת"ח כמו כן לא יאמין מאומה וכל מעשיו עול ורמי' להנאת עצמו וכמ"ש הכ' ויהיו מלעיבים במלאכי אלקי' ומתעתעי' בנביאי' שחשבו נביאי ה' למתעתעי' ואמנם בכל זאת אחרי כי בשרירות לבו ילך אין שנאתו גדולה כל כך על הת"ח אבל אשתו השומעת לקול בעלה המהביל כל ד' תוה"ק ובכל זאת לא תמלא לבה להנהיג ביתה כבנות הארץ ובכל מקרה אשר יקרה לה תשאל פי הת"ח והרבה פעמים בשנה יבא לה הפסד מרובה ע"י הוראת הת"ח ואחרי כי בלבה אין אמונה יגדל שנאתה בכל יום בכל עת ובכל שעה ואמנם הכת הזאת עדן לא יעלה שנאתם כל כך יען פעמים יאמרו מי יודע אם אנחנו עסקנו בתורת ה' כמו שעסק הת"ח הזה אם לא היינו מחזיקים באמונה כמהו אבל מי ששנה ופי' ויצא לתרבות רעות זה בפה מלא יאמר כי הת"ח בני גילו והכל רמי' בידם וזה הוא שנה ופי' יותר מכלם והנה ידוע כי היווני' השכילו בכל מאמצי כחם בכל חכמה ומדע והגדילו בחכמתם בחכמת הטבע והאצטגנינו' והרפואה והניתוח עד למעלה אמנם כאשר רצו לירד לעומק חכמת האלקים לא עלתה בידם מאומה וכמ"ש הרמב"ם במו"נ כל מה שכ' אריסטוס למטה מן הטבע אמת למעלה מן הטבע שקר והנה א' מנוחלי המלכות אלכסנדרוס הי' תלמי מלך מצרים וכנס ע' זקני' וצוה עלי' לתרגם לו התורה יונית וכן עשו ואמנם היודע תורתינו הקדושה רק ככתבה הרי היא כספר החתום ומה גם איש לא מזרע יעקב האותות והמופתים יכחיש ובעניני המשפטים לא ידע בין ימינו לשמאלו כמ' הכ' ומשפטים בל ידעום ואדרבא כשמגיע לומכרו את השור החי וחצו את כספו ילעוג בפה מלא וכן בעין תחת עין ומכח זה השכילו היוני' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ולולא אשר בתורת ה' יהגו יומם ולילה וחלף זה יעמולו בחכמת העולם מה רב התועלת אשר הי' מגיע לאנשי העולם בעבורם וזה הי' תכלית מגמתם בימים ההם וזה תכלית מגמת האפקורסים בזמנינו והנה אנו רואין כי שהע"ה ברוח קדשו בשיה"ש ביאר לנו כל זה באמרו שובי שובי השולמית וכ' הרמב"ם כי פסוק זה נאמר כנגד הד' מלכיות אשר משתדלים להדיחנו מתוה"ק אמנם ביאר לנו שהע"ה כי לא כשנים הראשוני' שני' האחרוני' הראשוני' היו כפראי' במדבר בני אדם נמשלו כבהמות וראו אותנו בתכלית השלימות והרע זה בעיני' כמ' הכ' חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכי' יתייצב בל יתייצב לפני חשוכים וע"ז אמר עלי' שהע"ה שיאמרו שובי שובי השולמית מה תועלת לך בשלימותך ואמנם בשני' האחרוני' אדרבא שלימותינו נאוה בעיני' ואמנם מכח זה שובי שובי מתוה"ק ואזי ונחזה בך נחזה אנחנו על ידך אתה תגלה לנו מעמקי החכמת העולם והנה עכ"פ מטעם זה השתדלו היונים להשכיח תורה מפינו ואמרו כתבו על קרן השור הכוונה אמרו להם לישראל תורתכם כ' עליכם בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו איה איפא עתה הדר קרנכם הלא לבכם רק כדונג וז"ש כתבו על קרן השור שאין לכם חלק קרן השור יגלה עיניכם שתודו כי אין לכם חלק וה' שלם להם כפעלם ומסר רבי' ביד מעטים וגבורים ביד חלשי' וידעו שוב גבורת קרני שור והנה הפיצו ריח המינות במחנה העברים אבל עדן היו ישראל רובם מאמינים בני מאמיני' אכן בהגיע היום שנכנסו גם להיכל מקום שנא' וזר הקרב יומת והרגו כה"ג בן צ' שנה על מזבח ה' ופרצו במקדש י"ג פרצות אזי בעו"ה רוב העם התחילו לפסוח על ב' סעיפים אי אית דין ואי אית דיין ולכך הי' העם אשר נטו אחרי מתתיהו ללחום ביונים מתי מעט וז"ש כשנכנסו יוני' להיכל טמאו כל השמני' הוא כינוי על המחשבות והאמונות כמ' ושמן על ראשך וכשגברו יד חשמונאים לא מצאו כ"א פך א' מתי מעט שהיו עדן מונח בחותמו של כו"ג וגם זה לא הי' בו כ"א להדליק יום א' ואמנם ע"י נס שנעשה במנורה חזר הכל לאיתנו והדליקו בו שמונה ימים יל"פ דאחרי כי היוני' ביטלו שבת חודש ומילה והנה אין שמנה ימים בלא שבת ובתוך שמונה מכ"ה כסלו הי' ג"כ חדש ומספר השמנה רמז על המילה וזה שקבעו ח' ימים בהלל והודאה והנה עיקר נס חנכה הי' כי כבר בעו"ה היתה תוה"ק ואמונה משכחת מישראל וע"י מתתיהו וסייעתו חזרה תורה לאיתנה ואמנם הלא תכסה בושה פנינו אשר בעו"ה עלתה בנו מאמיני' בני מאמיני' כך והנה נס דאסתר היא לתפארת לנו אף כי היינו נתונים להשמיד ולהרוג ולאבד לא עזבנו תוה"ק כ"א התענינו והתפללנו לאבינו שבשמים נס כזה ניתן לכתוב אבל חנכה בעו"ה שהי' ההיפך לא ניתן לכתוב כי לא לכבוד הי' לנו אף כי האחרית הי' טוב:
סיומא להספידא. אמר הנביא מיכה אללי לי כי הייתי כאספי קיץ וכו' ארז"ל פ' א"מ א"ל רב אשי לבר קיפוק האייומא מאי אמרת א"ל אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי הקיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי הים בנחל שוטף חכה הועלה מה יעשו מי גבים א"ל בר אבין ח"ו בצדיקים שלהבת וחכה מי איכא אלא אמינא בכו לאבלים ולא לאבדה המה למנוחות ואנחנו לאנחות חלשה דעתי' דרב אשי פי' רש"י על שקראו אבידה וק' הא קרא כ' הצדיק אבד ואמר מיכה אבד חסיד וכו' ונ' לפ' תחלה מאמר בר קיפוק הנה הוא אמר כשם שמעולם מארז הגבוה לא יצתה הבערה ואמנם אם הבערה לחלק יצאת גם הארז יבולע וכן הענין כיון שניתן רשות למשחית אין מבחין בין טוב לרע והנה ענין לויתן הוא כנוי לעוה"ב והנה הבינוני אשר חייו טבעיים אין פלא אם פגעי הטבע ישלטו בו משא"כ הצדיקי' אשר כל מגמתם רק חיי הנצחיי ואם בכל זאת פגעי הטבע ישלטו בו כמה גדול כח מדת הדין והנה אין לך בן חורין יותר מעוסק בתורה והתורה נמשלה לנחל שוטף ואם בכל זאת ישלט בה מקרה עאכ"ו ונתבארו ד' בר קיפוק אמנם בר אבין א"ל בצדיקי' גמורין אין מה"ד שולט כ"א כמ' הכ' שומר ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד ול"ש בהו לא שלהבת ולא חכה שהוא כנו למקרה ואמר איהו כי עיקר העדר הצדיק לאבלים שהניח אחריו אבל הצדיק עצמו החליף עולם עובר בעומד ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז ואמנם אם באמת דורו במיתתו של צדיק ישימו על לב אין מיתתו אבידה כ"א אדרבה גדולי' צדיקים במיתתן יותר מבחייהם והיינו דחלשה דעתי' דרב אשי ואומר הכ' הצדיק אבד אימת ואין איש שם על לב ואמר מיכה כ"ז שהעולם מביני' יקרת הצדיקים והחסידי' אמנם אם ישר באדם אין אזי אבד חסיד מן הארץ ואמר על עצמו כי הייתי כאספי קיץ כעוללי בציר כלומר כפרי אשר לא נתבשלה כל צרכה כך נדמה הצדיק לאנשי דורו אין אשכול לאכול לא יבקשו האשכול איש שהכל בו כ"א בכורה פרי חדש בכל יום אותה נפשו והראי' ע"ז אבד חסיד מן הארץ וזה משום דישר באדם אין וסיפר אח"כ פגעי הדור עד שסיים בן ינבל אב הדור האחרון יבוז לדורות הראשוני' ואמר אל תשמחי אויבתי לי לאמור ח"ו אבדה תקותינו כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך אזי ה' אור לי כמ"ש ישעי' מאותה שעה וקויתי לו כיה"ר בב"א:
דרוש לז' א"ב תר"ל ובו הספד על הגאון מוה' זלמן שלמה אב"ד בק"ק או"ד וגליל סיפס והמאה"ג מוה' גרשון יודא אב"ד בקערעסטור:
בתנחומא פ' תצוה ז"ש הכ' עיניך יונים מה עינים הללו כל הגוף הולך אחר העינים אף ישראל כולם מהלכי' אחר סנהדרין הענין בנפ' כוונת הכ' מ"ש הנך יפה רעיתי עיניך יונים הכוונה מנהיגי ישראל נקראים בתורה עיני העדה והנה כ"ז שמנהיגי ישראל דבקי' בהש"י כמו שיונה זו דבקה בבת זוגה ועיני ישראל בם תלויות כי רק על דרך זה ראוים להקראות עיני העדה כשכל הגוף מהלך אחריו כמו שמהלך גוף כ"א אחרי העינים אזי אם גם בעו"ה כ"א מישראל מום בו עדן יש תקוה לאחריתינו ואמר עליה הכ' הנך יפה רעיתי יען עיניך יונים וגילה לנו המ' כי לזה רמז הכ' ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור כי אם גם נתתי להם תורתי שהיא מאירה כשמן זית זך כתית למאור בכל זאת ויקחו אליך כלומר אתה ומנהיגי ישראל המה יראו וישגיחו על השמן זית ואז יהי' להעלות נר תמיד:
ואמרו עוד שם עיניך יונים אמר ר"י דוגמא שלך דומה ליונה כשהי' נח בתבה כ' שם ותבא אליו היונה וגו' אמר הקב"ה מה יונה זו הביאה אורה לעולם אף אתם שנמשלתם כיונה הביאו שמן זית והדליקו לפני את הנר שנא' ואתה תצוה וגו':
נ' לפרש ארז"ל במ' ברכות ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל תורה וא"י ועוה"ב וכולן ע"י יסורין וילפינן לה מקראי עיי"ש הענין האדם מחובר מגוף ונשמה הגוף יסודו מעפר והנשמה נחלת שדי ממרומים אמנם הגוף כל צרכיו יעידו עליו שהוא חומריי כי רק ענינים חומריי' וטבעיי' יעמידוהו על מהותו לא כן הנשמה צריך האדם לחקור על אמתתה למען לא יפול ברשת האפקורסי' המייחסי' גם אותה לתועלת עולם הכלה והן אמת כי אם ישפוט האדם בעיני' פקוחות הלא יראה כי כל היסודות אשר הוא ניזן מהם אין בכחם להשפיע חכמה תבונה ודעת כאשר ימצא באנוש האנוש הזה וכל התחבולות שימצאו בחכמים שבבהמות חיות ועופות הן כנגד השכל והמשפט והמחשבה אשר באדם כצל עובר ולכוונה זו אמר איוב אכן באמת רוח הוא באנוש גם באנוש אנוש יש בו רוח חיים טבעיי' כמו בשאר בעלי חיים אבל התבונה אשר בו אין מקורה רוח הטבעיי' הזה כ"א ונשמת שדי תבינם ואמנם אחרי כי אין כל אדם מבחין בזה ונוח לו לשמוע לקול המסיתי' האומרי' הרוג בקר ושחוט צאן כי מחר נמות כלומר הכל הולך אל העפר נתן לנו הש"י תוה"ק וגלה בהקדמתה כי האדם ר"ל הנראה לעיני' נוצר עפר מן האדמה אמנם באפיו נפח היוצר כל נשמת חיים וארז"ל במ' כי במה שאמר ויפח מבואר מהות הנשמה כי המנפח משל עצמו הוא מנפח וגלה לנו כמו כן אם הנשמה זו אשר נפח בנו תשוב עוד אל האלקי' אשר נתנה על איזו דרך תלך ואמנם אם ישמור אדם דרך התורה ממילא תאות הגוף נכנעות ואין ד' תורה מתקיימין כ"א בממית עצמו עלי' כלומר שיהי' לבו בעניני העוה"ז חלל בקרבו ואמנם אם יגברו תאות הגוף על האדם ואביו שבשמים ירחם עליו שלא למסרו ביד יצרו הוא מיסר אותו כמ' הכ' כי כאשר ייסר איש את בנו ד' אלקיך מיסרך וז"ש תורה נתנה ע"י יסורין שנא' אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו אם תכלית היסורין היו להשיב לב בן לאביו שבשמים ואמנם ידע הש"י כ"א יבאו ישראל מגאולת מצרים תיכף מיד לארץ זבת חלב ודבש מה יהי' עליהם לזאת אמר ויענך וירעיבך ויאכילך את המן דבר יום ביומו למען כאשר תבא אל ארץ חמדה לא ישבעו וירום לבם וז"ש א"י נתן ע"י יסורין ואמנם כל זה לא יועיל יען כל אדם אויבו בין צלעיו ואין אדם רואה נגעי עצמו ולזה צריך תוכחת מוסר למען יגיע האדם אל תכליתו הנרצה וז"ש הכ' כי נר מצוה המצות שאדם עושה מאירי' לו לפי שעה כי המצוה מוסיפה בו רוח טהרה אבל עדן אינו יודע ללכת על נכון כשם שההולך באישון לילה ואבוקה בידו ואמנם התורה לימוד התורה היא אור היום ובכל זאת מפאת אין אדם רואה נגעי עצמו ולומד בתורה שלא יגבה לבו ואינו מרגיש בגאותו וכיו"ב מדות מגונות ודרך חיים הוא רק תוכחת מוסר והנה עיקר עמוד התורה הוא אמונת האדם כי כל מזונותיו מהש"י ולתכלית זה ארז"ל כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח שהוא בן עוה"ב וטעמא משום דאי' בי' פותח את ידיך כי רק המאמין בזה הוא ישמור עצמו מגזל ואונאה וישמור שוי"ט וכיו"ב ורק זה הי' עון דור המבול שהיו אומרים לאל סור ממנו מה שדי כי נעבדנו כי היו בוטחים בזרועם ובגבורתם ומה הי' סופם כי מלאה הארץ חמס ולזה הביא הש"י עלי' את מי המבול וזן את נח וב"ב שנה תמימה עם כל בהמות חיות עופות שקצים ורמשים שנה תמימה ע"ד נסים כמו שהאריך הרמב"ן פ' נח כי א"א שתיבה זו היתה יכולה לקלוט די מחיה לכל החי אשר על פני האדמה על שנה תמימה לפי מדת ארכה וקומתה שנא' בתורה ובהגיע העת לצאת מן התיבה הביא הש"י אליו היונה לעת ערב כלומר בעוד לא הי' אורה בעולם והנה עלה זית טרף בפיה וארז"ל כי רמזה לו יהיו מזונותיו מרורי' כזית בידו של הקב"ה ולא יהיו מתוקים כדבש ע"י ב"ו הכוונה כי באמת המשים בטחונו בהש"י ושומר ידו מעשות כל רע נושא ונותן באמונה וכיו"ב מזונותיו מרורים כזית אבל הגוזל והחומס מים גנובים ימתקו ופרנסתו מזומנת לו בכל עת אבל אחרי' רשעי' נכרתה והיינו מזונותי יהיו מרורים כזית רק שאאמין שהם בידו של הקב"ה כי הוא המפרנס אותי ואל יהיו מתוקים כדבש ע"י בו"ד כלומר שאשים בטחוני בכחי וזרועי כדור המבול והנה זה הי' ענין השמן זית זך כתית שצוה הש"י למשה וא"ל אמור להם לישראל כי בכל התורה שנתת לפני' אין די כ"א אצל התורה יאיר להם השמן זית אשר אם יהי' צריך להיות כתית כך האדם אם יהיו מזונותיו מרורי' כזית בידו של הקב"ה אזי הוא מוכן לעמוד במשמרת התורה והיינו ואתה שליח התורה תצוה את ב"י ויקחו אליך אל ד' תורתיך שמן זית זך כתית למאור ועי"כ יהי' לעלות נר תמיד כי זה יסוד ופנה שהכל תלוי בו ואמר שהע"ה ע"ז עיניך יונים דוגמא שלך דומה ליונה מה יונה זו הביאה אורה הורה לנח איזו דרך ישכן אור באמרו יהי' מזונותי מרורי' כזית בידו של הקב"ה וכו' כך עד"ז אתם תביאו אורה לעולם וכמו שביארנו:
בגמ' סוטה רב לך א"ר לוי ברב בשר רב לכם בני לוי ברב בשרוהו ויאמר ה' אלי רב לך וכ"כ למה לפום גמלא שיחנא:
הענין הנה הרמב"ן האריך לבאר מה זה אשר מיד אחר שנבלע קרח ועדתו ונשרפו ר"נ ראשי סנהדראות כ' וילונו כל עדת ישראל ויאמרו אתם המתם ועיי"ש מ"ש ונ' דכבר עמד הרמב"ן ע"ז מדוע כשאמר מרע"ה זאת עשו קחו לכם מחתות לא נאמר כה צוה ה' שם והי' נ' דבאמת מרע"ה בחר במופת זה מדעתו יען ידע כי המקריב קטורת זרה אחת דתו להמית והמצוה להקריב ינצל וא"כ שפיר הרעימו ב"י ואמרו אתם המתם כי לולא בחר לו משה מופת אחר אולי ג"כ היה להועיל ואמנם גם משה בעצמו ידע מה הטיל עליו ולזה אמרו במ' תנחומא על פ' רב לכם דבר גדול נטלתם לכם כי רק אשר יבחר הוא הקדוש וזולתו יאבד ואמנם מדוע בחר משה רבינו במופת זה הטעם לפום גמלא שיחנא לולא היו בני לוי הקרובי' אל ה' היו כדאי לרחם אותם אבל בני לוי היודעים את ה' ותורתו עליכם אני מטיל רב כלומר דבר גדול והנה באותה מדה מדד לו הש"י לולי חטא אדם אחר במי מריבה והתפלל כ"כ תפלות כמו שהתפלל משה כמ' רז"ל כמנין ואתחנן כבר הי' הקב"ה שומע לקול שועתו אבל אל משה אמר רב לך על גדול כמותך אני מטיל עונש יותר וז"ש ברב בישר לבני לוי וברב זה בעצמו בשרהו וכ"כ למה לפום גמלא שיחנא:
ארז"ל ספ"ק דסוטה אלמלא מקרא כתוב א"א לאמרו משה היכן מת בחלקו של ראובן והיכן קבור בחלקו של גד שנא' כי שם חלקת מחוקק ספון כמה הוה מראובן לגד ד' מילין מ' הוליכו מלמד שהי' משה מת מוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אומרי' צדקת ה' עשה וגו' והקב"ה אומר מי יקום לי עם מרעים ושמואל אמר מי כהחכם ומי יודע פשר דבר ור"י אמר והחכמה מאין תמצא:
הענין כי הש"י רצה להראות במה שהוליכו מראובן לגד כי מדתו המדה שהעיד עליו משה על שבט גד שאמר משה עליו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל כלומר כי שבט גד אף שלקחו נחלתם בעבר הירדן לא זו שהלכו עם אחי' כל חלוץ למלחמה כאשר הי' משפטם עם ישראל אבל הלכו עוד בראש חלוצים וזה למדו ממדותיו של הקב"ה שנא' בו ויעבר מלכם לפני' וה' בראשם וז"ש צדקת ה' עשה במה שהלכו בראש המחנה ומשפטם עם במה שהלכו עם אחי' למלחמה ואמנם באמת המקרא הזה הי' ראוי על משה עצמו וכמו שנבאר ולולא מת בחלק גד לא היינו יודעי' ללמוד זה מקבורתו משא"כ עכשו שמת בחלק ראובן ונקבר בחלק גד למען דעת כי גם מרע"ה צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל וזה שספדו עליו מה"ש צדקת ה' וגו' והכוונה כי הנה דרך השם לאשר יאהב יוכיח כאב את בנו ירצה ואמנם מאהבת משה את עמו ישראל הוכיחם הוא והפה שאמר ואם אין מחני נא מספרך הוא הפה שאמר שמעו נא המורים וממרים הייתם וכ"ז לאהבתו את עמו למנוע מהם תוכחות ה' ושבט אפו וז"ש צדקת ה' שאמר רק אתכם ידעתי על כן אפקוד עלי' עשה ומשפטי ה' עם ישראל מה שהי' ראוי שישפוט ה' בשבטו הוכיחם משה בשבט פיו והנה לולי יבינו עם ב"י הטובה הגדולה המגיע להם ע"י תוכחה היו עונדים עטרות למוכיחם אבל בעו"ה לא יבינו ולא ישכילו זאת ע"כ שנאו בשער מוכיח ואמנם דבר זה הוא הנסיון של המוכיח ואשר בכל זאת שידע כי עפ"י תוכחתו ישנאו אותו תחת אהבתו כמ' דהע"ה תחת אהבתי ישטנוני ובכל זאת ישליך נפשו מנגד וזה שהספיד הש"י על משה מי יקום לי עם מרעים כלומר מי יקום תחתי שלא אצטרך לקום ומי יתייצב לי שיהא נצב על מקומי עם פועלי און משלמי לו רעה תחת טובה ואמר שמואל כי הש"י הספיד עליו מי כהחכם ומי יודע פשר דבר כלומר שהי' משה רבינו יודע לפשר מול הש"י אמר מחני נא מספרך ולישראל אמר שמעו נא המורים ואמנם ר' יוחנן אמר כי כל גדולתו וחכמתו של משה הי' מגדל ענותנותו שהי' מחשב עצמו לאין וז"ש והחכמה מאין תמצא והשם יגדור פרצות עמו ישראל ברחמיו ויביא משיח צדקינו בב"א:
מילין זעירין בהספידא על האשה מרת
אסתר בת
בנימן שהיתה מחזקת ישיבתינו עשרים שנה במזון יום יום ונרות מדי שבוע וכסף מדי שבת ור"ח נו"נ ח' אדר תרל"ב פה שוראן:
אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה הענין כי חסרון א' יש בנשים המונע מהם כמעט כל שלימות והוא במה שארז"ל לא יאי יוהרא ומפאת היוהרא הזאת לא די שתמנע מלרדוף אחר גמילות חסד אף גם זאת מפאת כן ארז"ל אין אשה אלא לתכשיטי אשה ואה"כ יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה ומספר והולך כל תכשיטי הבל שהיו נוהגים בהם וא"כ איפא אשה הרודפת אחר פנינים ופז כל טוב בעלה לא יספיק לזה ולא יותר לה כסף לצדקה וגמ"ח ואה"כ אשת חיל מי ימצא הוא אחרי כי אין אשה אלא לתכשיטי אשה ורחוק מפניני' מכרה אשה אשר תרדוף אחר פניני' לא תשיג שלימות אשת חיל ואמר בטח בה לב בעלה פסוק זה יפה נדרש על הצדקת הלז אשר בעלה שכב זה עשרים שנה ועשה אותה גברת הבית ובטח בה לב בעלה ובאמת השתדלה בנכסים לטובת נשמתו כ' ס"ת על שמו והחזיקה ת"ח יתומי' ואלמנות עד אשר צדקתה יעלה ב"ס לסכום יותר מאשר הניחה אחריה וז"ש בטח בה לב בעלה אבל ושלל לא יחסר עי"ז שבטח בה ואמר כל ימי חייה ולא אמר כל ימי חייו כלומר אף לאחר מותו ואמר דרשה צמר ופשתים הכ' הזה ביאר מרן הגאון זצוקלל"ה הכוונה השתדלה שלא יבא שעטנז במשפחתה ולא נתנה עיני' בממון כ"א במשפחות כשירות ושם ותעש בחפץ כפיה וסיים עז והדר לבושה הכוונה אז"ל אשה חסידה מבלה עולם והיינו דע"י חסידותה עוכרת ביתה ואינה משתדלת בצרכי הבית כראוי לה והוי ביתה עולם הפוך אבל אשת חיל הזאת לא כן היתה עמה אם כי עז לבושה עד שתשחק ליום אחרון בכל זאת גם הדר לבושה היא מנהלת ביתה נהדר ותפארת ואמר פיה פתחה בחכמה שהיא בתורה שבכתב כא' היודעי' ואמנם מענותנותה רק תורת חסד על לשונה והנה לעת זקנתה היא מוסרת נכסי' ביד בני' והם מספיקי' לה פרנסתה בריוח אבל אין זה לחם עצלות כי כל עניני הפרנסה היא הכינה להם והיינו צופי' הליכות ביתה מה שפעלה לביתה עד היום לעת זקנתה ולחם עצלות לא תאכל לעת זקנתה אבל העיקר מה שזכתה הוא כי בניה הולכים בדרך שהוליכתם ולא יאמרו כאשר יאמרו מורי זמנינו אבותינו בחשך הלכו כ"א קמו בני' ויאשרוה הודו לה על שהורית להם דרך הישר בעלה ויהללה ובענין זה רבות בנות עשו חיל אבל רק לעצמן ולא זכו שילכו תולדותי' בדרכם ואת עלית בזה על כלנה ואמנם מה תכלית לאדם בסיפור שבחו הלא הש"י יודע מעשי אדם ותחבולותיו אם טוב ואם רע העיקר למען תזכה אשת חיל הזאת ע"י שיהללו בשערים מעשי' אשר גם שאר נשים ישימו על לבם ללכת בדרך הלזה וז"ש תנו לה מפרי ידי' ע"י ויהללו בשערים מעשי' בלע המות לנצח ומחה ה' אלקי' דמעה מעל כל פני' וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ בב"א:
דרוש לחינוך ס"ת בבית הקצין ה' שרגא בן יהודה פ' שמות תרכ"ג:
בגמ' מנחות ותרא אותו כי טוב אמר הב"ה יבא טוב זה משה שנא' ותרא אותו כי טוב הוא ויקבל טוב זו תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם מטוב זה הב"ה שנא' טוב ה' לכל לטובי' אלו ישראל שנא' הטיבה ה' לטובים:
כ' הרמב"ם ה' ס"ת מ"ע על כל א' מישראל לכתוב ס"ת שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת לפי שאין כותבין התורה פרשיות פרשיות והעיר מרן בעל ח"ס יו"ד רנ"ד דלד' הרי"ף דמתיר לכתוב ליתא לד' הרמב"ם והגמ' בסנהדרין שם שממנה הוציא הרמב"ם דין זה צריך ביאור ונ' לפ' דגם פשוטו של מקרא מוכיח דקאי אכולא ס"ת שסיים הכ' ואמר וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו הענין ע"ד שכ' הרמב"ם באג"ת ע"פ ואני זאת בריתי כי קיום התורה בכללותיה ופרטותי' בתוך עם ב"י היא אות ומופת על אשר לא עזבנו ה' ולא נטשנו ואל יעזבינו נצח והנה היום הזה אחר שעמדנו משך זמן ארוך כזה בגלות ראה ראינו ע"י קיום תוה"ק ממזרח ומצפון בתוך עם ב"י כי רוח ה' נוססה בנו אמנם בעת החל הגלות עלינו הוצרכנו לאות ולמופת אשר לא תשכח עדות מפינו ולזה אמר הכ' כי בכתבינו התוה"ק הלא בכל שורה ושורה נראה כי דבר ה' בפינו כי אם לא סוד ה' היא כ"א מחשבות אנוש חכם אשר מלבו צוה כזאת עלינו למה זה תחשב לו לחכמה התגין והקוצין והחסרות והיתירות פעמים שלש בכ' א' בתיבה א' הלא היא עצמה תעיד על נפשה כי עצת ה' היא ואצלו היתה אמון ואשר היא מתת אלקים כמוה תעמוד נצח וז"ש ואתה כתבו לכם את השירה הזאת והי' כי תמצאנה אותו וגו' וענתה השירה הזאת לפניו ר"ל לפני עצמו לעד כי לא תשכח מפי זרעו ע"ז תענה עדות אשר לא תשכח ועד"ז נבין מ' רז"ל במ' מנחות אר"י בר אבא אר"ג א"ר הלוקח ס"ת כחוטף מצוה מן השוק כתבו כאלו קבלה מסיני הגיה בה אות א' מעלה עליו כאלו כתבו הכוונה ע"ד שכ' כי הכותב ס"ת ומביט בעיצומו ודקדוקי' הוא אשר ישכיל ויבין כי תוה"ק מה' היא לנו כי כל אות ואות שבה יעיד על עצמו ואם יחקור וידרוש מפי סופרים וספרים יאירו עיני' ברמזי' אשר אין בכח אנוש לרמז כמו אלה אבותינו שעמד על הר סיני ודבר ה' עמהם פא"פ וז"ש הלוקח ס"ת ממילא לא טעם מהפנימיות שבה אין לו אלא שכר מצוה בלבד אבל הכותב ס"ת כאילו קבלה מסיני כי הוא טועם מהאלקות שבתורה כמו שטעמו אבותינו שעמדו על הר סיני ולזה גם המגיה בה שמבין בחסרות ויתרות כאילו כתבה ועד"ז יל"פ מה שארז"ל בסוף מגילה האוחז ס"ת ערום תקבר ערום ואף דמסקי' במסקנא ערום בלא אותו מצוה מ"מ גם מה שאמרו בתחלה ערום בלא מצות יש לו מובן ומרן זצל"הה הי' רגיל לפ' דקאי אמי שאינו מאמין שיש פנימיות לתוה"ק ועי"כ עשה אותה פלסתר כי מה חפץ באלה בני שעיר החורי וכיו"ב אמנם גם לענינינו א"ש כי נוכל לשפוט על תוה"ק משני פנים נוכל לומר כי היא תורה מלאה חכמה ותבונה והאומר עד"ז אינו מאמין כי מיד היוצר הכל נתנה ולא די זה כ"א לבסוף יתקשה בה בכמה הרשיות ויבא לסור ממנה לגמרי כ"א צריכין אנו לומר כי היא תורה מה' וכמו שאמר דהע"ה תורת ה' תמימה משיבת נפש והנה ל' ערום בלה"ק הוא ל' ערמה וחכמה כמו והנחש הי' ערום והיינו האוחז ס"ת ערום כלומר כי הוא מפארה שהיא תורה מליאה חכמה נקבר ערום בלא מצות כי לבסוף יצא מן הכלל ואמנם ע"ד אחר יל"פ מ' זה במה שנפ' הא דתנן באבות אם אין דרך ארץ אין תורה אם אין תורה אין דרך ארץ הענין עד"ז תכלית תוה"ק הוא עפ"י החו"ה יען האדם יש לו בכל עת מלחמה בין השכל להתאוה וכל א' רוצה לנצח את שכנגדו ולזאת באתה התורה להשוות ביני' ולתת לשכל גבולו וגם להתאוה גבולה בהיתר ולא באיסור ותמצית ד' החו"ה ארז"ל במ' ברכות צדיקי' יצ"ט דהיינו השכל שופטן שנא' לבי חלל בקרבי רשעי' יצה"ר שופטן שנא' נאום פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלקים לנגד עיניו הכוונה אמר דהע"ה כשם שבלבי השכל משתדל לעקור התאוה מכל וכל כאמור חלל בקרבי כן ברשעי' התאוה משתדלת לעקור השכל מכל וכל וזה א"א כ"א אם אין פחד אלקי' לנגד עיניו וז"ש נאום פשע לרשע ד' הפשע לרשע בקרב לבי יוכל אני לשער בקרב לבי ומהו הנאום אין פחד אלקים לנגד עיניו והנה התורה עיקרה להבינוני' ולצדיקי' גמורי' ולהבינוני' שלא יפלו ביד התאוה וגם לצדיקים גמורי' שלא יעברו הגבול כמו שעשו חסידי או"ה שפרשו מן העולם למדבריות וכיוצא וז"ש שהע"ה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו ואומר עץ חיים התורה לאותן המחזיקי' ר"ל הצריכין להחזיק בה שאם לא יחזיקו בה יפלו ביד היצר ואמנם הצדיקי' גמורי' שכבר פנו לבם מהתאוה ועשו מקום לתורה המה ותומכיה ע"י התורה המה מאושר כי התורה דרכי' דרכי נועם ולא תהו בקשוני אמרה וכל נתיבותי' לעשות שלום בין השכל להתאוה אשר כל א' יקח חלקו וזה ענין מ' רז"ל במ' תהלי' ע"פ תורת ה' תמימה ח"א למה היא תמימה מפני שהיא משיבת נפש וח"א למה היא משיבת נפש מפני שהיא תמימה וכל א' דורש לצד א' ושני' לדבר א' נתכוונו הא' אמר כי תמימות התורה שתוכל להשקיט הנפש מתאות העולם וענוים יירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום כי אין מלחמה בקרב לבם ואידך אמר כי רק עי"ז שהיא תמימה כי לא תגזול ללב האדם מאווייו בעולם כמו שעשו חסידי אוה"ע וגדולי' שבהם לבסוף נפלו ביד יצרם ואמנם התורה תוכל להשיב נפש להשקיט התאוה משום שהיא תמימה הן עם השכל הן עם התאוה ואמנם מ"מ לא תוכל התורה כלל לפעול אצל מי שלבו בוער מאש התאוה בלבת אש ולא טעם טעם מוסר וארחות אנוש ולזה אז"ל לשמור את דרך עץ החיים דרך זו דרך ארץ עץ החיים זו התורה מלמד שד"א קדמה לתורה ר"ל כי מי שלא קדם בו מוסר אנושיי והוא כעיר פרא בקרב לבו לא תוכל התורה לפעול כלל וזה ג"כ אמרם אם אין דרך ארץ אין תורה אמנם הדרך ארץ בלא תורה אין לו גבול כי עכ"פ יקצר לא' או להשכל או להתאוה וזה אם אין תורה אין דרך ארץ וזה ג"כ אמרם האוחז ס"ת ערום נקבר ערום כי מי שהי' ערום אפי' מדרך ארץ בעת שאחז בתורה גם התורה לא תפעל אצלו מאומה כי אם אין דרך ארץ אין תורה והנה זה ג"כ ענין המ' שהתחלתי הש"י שהי' חפץ להצדיק לבריותיו ולהיטיב הן עם הגוף הן עם הנפש נתן להם תוה"ק שכל מגמתה להשלים הגוף והנפש יחדיו וכמ"ש ואמנם צריך לזה הכנה א' שלא יהא המקבל נבער לגמרי מדרך ארץ ולזאת בחר במרע"ה שהי' מבחר היצורי' מלידה ומבטן להיות הוא הדוגמא על מקבלי התורה שיזדרזו במדות טובות וישרות כמוהו וז"ש אמר הב"ה יבא טוב זה משה שהי' טוב משעה ראשונה שנא' ותרא אותו כי טוב הוא ויקבל טוב זו תורה שהיא טוב לגוף ולנפש כמאמר רפאות תהי' לשריך ולכל בשרו מרפא מטוב זה הש"י שנא' בו טוב ה' לכל הן לגוף הן לנפש לטובים אלו ישראל התורה טוב לאותן ישראל שנקראו טובים שנא' היטיבה השם וגו' והש"י יוכל בתוה"ק להטיב לטובי' ולישרי' בלבותם וכמ"ש כן ייטיב ה' עמנו להיות לנו לעזר ולמשען עד בוא משיח צדקינו בב"א:
סוף הספר