אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ב ענינים › בענין אין מערבין שמחה בשמחה

ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט

ענינים · בענין אין מערבין שמחה בשמחה

פרק אלו הן הלוקין

מו"ק ח' ע"ב

לי"א של סכות ט"ל:

מתני' אין נושאין נ' דלא תני אין עושין נישואין דס"ד סעודת נשואין קאמר אבל נישואין בלא סעודה מותר להכי קתני אין נושאין לומר דהנישואין בעצמן אסורים ומנא תימרא מהא דתנא דבי שמואל פ' אלו מגלחין אין כונסין אבל מארסין ואין עושין סעודת אירוסין ש"מ דכונסין אפי' בלא סעודה אסור:

נשים יל"ד אשה הו"ל למתני' ונ' דדקדוק זה הביאו להרמב"ם פ"י מאישות שכ' יש לאדם לישא כמה נשים כא' ובלבד שישמח עם כל א' לבדה וכיון דבארנו דנישואין בלא סעודה ג"כ אסור במועד משום אין מערבין וכמ"ש הרמב"ם הטעם מנ"ל להרמב"ם דמותר לישא כמה נשים כא' אמנם מ' לי' דתנא תנא נשים לומר דבמועד אין נושאין נשים אבל בחול שרי וכ"ת טעמא מאי נ' הענין דתערובת לא שייך בדבר הניכר ובשלמא אם נושא אשה במועד אז שמחת המועד אינה ניכרת דדלמא עם אשתו הוא משמח את עצמו אבל בנישואי ב' נשים כ' הרמב"ם ובלבד שישמח עם כ"א לבד שמחה הראוי לה א"כ תהא השמחה ניכרת ולא שייך אין מערבין א' בתולות וא' אלמנות נ' דר"ל אלמן שנשא אלמנות דאין להם שמחה אלא יום א' וס"ד כיון דשאר ימות החג אין תערובת בשמחת החג וא"כ לשתרי קמ"ל וכ"ת מדתנן אין מיבמין ממילא ידעי' אלמנות תרתי ל"ל נ' דייבום מצי מיירי ביבום מן האירוסין ועדן בתולה הוא להכי תנן בהדי' לא אלמנות אלא דיל"ד מהירושלמי דקאמר אהא דתנן אבל מחזיר גרושתו הדא דתימא מן הנישואין אבל מן האירוסין וכו' וא"כ מייבמין ע"כ מן הנישואין קאמר דמן האירוסין אף גרושתו אסור י"ל דתנא רישא משנה יתירא לגלויי סיפא דג"כ בנשואה דווקא מיירי ובהך דירושלמי מובנים ד' תוס' שכ' דמסתמא מיירי שיש לו בני' והיינו מדמיירי בגרושה מן הנישואין ומ"ש עוד שאין דרך להשהות נשואין כאלו כוונתם דמסתמא הוציאה מחמת חסרון שמצא בה לפי דעתו ואח"כ נודע לו שטעה בזה והוא ממהר לחפות עלי' שלא יתפרסם הענין עוד:

ולא מייבמין נ' דקמ"ל דל"ת דכל המייבם אשה צריך לכוון לשם מצוה שלא יפגע באי' אשת אח וא"כ לא שייך שמחה קמ"ל דמ"מ אי אפשר שלא לשמוח:

לפי שאין מערבין כ' רש"י בשמחת המועד מבואר מדברי' דמ' לי' מדלא יליף שמואל למלתי' ממלא שבוע זאת הכ' בתורה ויליף מקרא דמלכים ש"מ דס"ל לשמואל דבשמחת המועד הוא דאסור לערב כי האי דשלמה משא"כ נישואין בנישואין מותר לערב. והנה תוס' שכ' דהטעם משום חבילות ע"כ לית להו כרש"י דחבילו' שייך בכל שמחות ומ"ש תוס' וקצת טעם היינו דפשיטא להו דחבילו' דרבנן וכמ"ש בסוטה ח' ע"א ואמנם לטעם זה גם על הרמב"ם פליגי תוס' דבב' נישואין לכאורה שייך ג"כ חבילות:

והנה ריא"ש לית לי' דרב למילף מבחגיך דס"ל כתנא דבריי' חגיגה ח' דאצטריך בחגיך לעופות ומנחות אבל רב מאי עביד לי' בקרא דשלמה דמייתר ונ' דודאי לא כ' בקרא ולא באשתך ורב לקט ולא באשתך כאילו כ' בקרא אמנם כוונת רב דב' מיני שמחות יש שמחה שיצרו של אדם מתאוה לה כשמחת אשה כמ' הכ' כמשוש חתן על כלה ושמחה זו משכחת לגמרי שמחת המועד שהיא לשם המצוה ומעתה אילו לא כ' כ"א קרא דבחגיך הייתי אומר דמניח שמחת הרגל מחמת שמחה אחרת דוקא אסורה וכן אמר רב בהדי' שמניח שמחת הרגל ושמחה כזו מצינו באשה ולזה קאמר ולא באשתך ואתא קרא דשלמה וגלי לן דאפי' מערב ואינו מניח ג"כ אסור אלא דמ"מ מניח דאוריי' דילפי' מבחגיך ומערב דרבנן ובזה יתבארו לן תחלה ד' הרמב"ם פ"ז מה' יו"ט שכ' תחלה אין נושאין במועד שלא תשתכח שמחת הרגל והיינו כרב דע"כ פסק הרמב"ם כוותי' דהרי פסק בה' חגיגה פ"ב כרב אשי דמושמחת ממעטי' עופות ומנחות ואייתר בחגיך לנושאין נשים ולבסוף גבי סעודת אירוסין כ' הטעם שלא יערב וע' לח"מ שם אלא דס"ל להרמב"ם דע"כ גם רב דריש קרא דשלמה ואמנם מניח דאוריי' ומערב דברי קבלה אלא דאכתי ק' דפ"י מה' אישות כ' בפשיטות הטעם ממלא שבוע זאת שלא נזכר כלל בש"ס דילן ואמנם הא דלא נזכר בש"ס י"ל עד"ז דהנה ק' על הירושלמי דבסוגיין מייתי הא דאין מערבין ממלא שבוע ולא מק' עלה מידי ובפ"ג ממו"ק פריך למאן דיליף אבילות מויעש לאביו אבל וכי למדין הל' מקודם מתן תורה ומ"ש בשמעתין דלא מק' ונ' ע"ד ה"ה בה' מ"א גבי הא דכ' הרמב"ם דלאו דשאר בהמה טמאה מק"ו דגמל ושפן ילפי' אף דאין עונשין מן הדין כיון דגוף האי' כבר מפו' בתורה את אלה מהם תאכלו אלא דילפי' הלאו מק"ו ל"ש אין עונשין מה"ד וכ"כ המזרחי בפ' שמיני ועד"ז ס"ל להירושלמי דודאי אי לא הוה כ' קרא דשלמה ודאי לא הוה ילפי' מקרא דקודם מ"ת אבל מאחר דכ' קרא דשלמה אלא שי"ל דדוקא אשמחת מועד קפיד אבל שמחת נישואין בשמחת נישואין לית לן בה שפיר ילפי' שוב גם מקרא דקודם מ"ת דכל עירוב שמחה בשמחה אסור והני תרי אמוראי בירושלמי שם מר אמר חדא תחלה קרא דשלמה ואידך שפיר הוסיף אח"כ קרא דמלא שבע והנה אילו הי' שמואל סבר כד' רש"י דדוקא בשמחת המועד אסור לערב הו"ל לפ' שאין מערבין שמחה בשמחת הרגל ומדסתם אין מערבין שמחה בשמחה ש"מ דאפי' בנישואין ס"ל כן ומנ"ל הרי מקרא דשלמה ליכא למילף כ"א מועד א"ו גם שמואל אי' לי' דרשא דמלא שבע והא דנקט הש"ס קרא דשלמה דכיון אמועד דייני' לפרושי מתני' וסגי לן בהאי קרא והאי קרא ע"כ אצטריך דאי לאו האי קרא לא ילפי' מקודם מ"ת והנה מאחר שכ' דרב ע"כ ג"כ דריש קרא דשלמה מהי"ת נימא דאחר דאי' לן גם קרא דשלמה לא נילף מקודם מ"ת ומעתה כל הג' אמוראי' בירושלמי לא פליגי תחלה מייתי חד מ"ד קרא דבחגיך למניח ואח"כ מייתי קרא דשלמה למערב וכמ"ש ואכתי לא ידעי' כ"א מועד וילפי' בתר הכי מקרא דמלא דגם שמחה אחרת אסור לערב והן הן ד' הרמב"ם מאחר דבה' אישות שם כ' דנישואין בנשואין ג"כ אסור לערב לא רצה להאריך וסמך אמ"ש בה' יו"ט וסתם וקאמר דאין מערבין ילפי' ממלא שבע זאת:

וכי תק' א"כ מ"ד מפני הטורח א"נ בחגיך מוקי לעופות קרא דשלמה מאי עביד לי' נ' דק' לי' מאחר דפ"ו מצוה רבה ודוחין על ידה עשה דלעולם בהם תעבודו כדתנן בחצי' עבד פ' השולח למה לא ידחה ג"כ עשה דשמחת הרגל וע"ז קאמר לו הי' רק דיחוי בשב ואל תשמח הי' הדין נותן כן אבל משום טורח שהוא בזיון בידים למועד לא רצו שידחה עשה דפ"ו לעשה דמועד וכן מ"ד משום ביטול פ"ו ה"נ קאמר מאי ק' לן לידחי עשה דפ"ו לעשה דמועד אדרבה ע"י היתר זה אתה מבטל הרבה פ"ו כי כל אדם ישהה עצמו:

והנה תוס' כ' תחלה דלא קיי"ל כמ"ד אין מערבין וק' להו א"כ קרא דשלמה מאי עביד לי' וצ"ל דביהמ"ק הוה שמחה יתירה ולא ילפי' לה ומדאתית להכי כ' ועי"ל דה"ה שמחת נישואין דומה לשמחת המקדש אבל לא זולת:

רש"י וכלן מותרין לכתחלה נ' כוונת רש"י דלכאו' מאי מק' הש"ס דלמא התם נישואין בלא סעודה הוא דמותר בערב הרגל אף דברגל אסור והסעודה יעשה אחר הרגל כמ"ש הרמב"ם בב' נשים וע"ז כ' רש"י כיון דלשון מותרין לכתחלה מ' למה נתיר לו לכתחלה לישא ערב הרגל ולעשות הסעודת נישואין אחר המועד א"ו גם הסעודה מותר וק' לכולהו:

והנה הרא"ש הביא הך דירושלמי דמחזיר גרושתו מן האירוסין אסור אף דבגמ' דידן לא מחלק י"ל דסמיך אסברא מה לי ארוסתו שאסור ומה לי גרושתו אם עדן לא כנסה ונ' שזה ג"כ סברת הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו לירושלמי זה משום דפשיטא להו מלתא:

פ' א"מ שמא יקדמנו מ' דבלא זה גם אירוסין בלא סעודה אסור וא"כ מוכח דשמחה קצת ג"כ אסור וק' מזה ע"ד תוס' לעיל דדוקא שמחה יתירה כעין נישואין אסור ונ' ד' תוס' דאי לאו שמא יקדמנו לא שרי' לי' לעשות אירוסין במועד וסעודת אירוסין לאחר המועד וע"ד שבארנו לעיל ד' רש"י ד"ה וכלן מותרין:

שטרי פסקתא ויל"ד אם הקידושין אסורין שטרי פסקתא מאי אהני להו הרי בעי' עמדו וקדשו ובד' תוס' יש ליישב דמיירי שיש כאן דבר האבד שילך הסופר או העדים למד"ה:

וראיתי בר"ן ורש"י אצל הרי"ף פי' בענין שמא יקדמנו ברחמי' שכמעט אי אפשר לסובלו בד' הש"ס כאן וצ"ע:

וגם בד' מחה"ש סוף ה' מגילה ראיתי דבר תימא שהק' למ"ד משום ביטול פו"ר למה אין נושאי' בעצרת ולא זכר ד' מג"א בסי' של"ט ובא"ע ס"ד דביו"ט נשואי' אסורין משום קנין ודלא הביאו הפוסקים רק שבת לענין קנין הטעם משום דביו"ט בלא"ה אסור משום שמחה:

סליק

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה