אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ב ענינים › בענין חפצי הפקר אי קונין שביתה

ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט

ענינים · בענין חפצי הפקר אי קונין שביתה

בענין כל ששהה שלושים יום

עירובין מ"ה:

הנה הרמב"ם השמיט להך מתני' לגמרי ועורר ע"ז הראב"ד בהשגות ואין א' מנו"כ הרמב"ם שטרח ליישב ונ' בנפ' תחלה ד' רבינו יונתן שכ' דטעמיי' דרבנן דמחמרי באדם יותר מבכלים היינו מטעם קנס ויל"ד א"כ דלמא גם רבנן ס"ל חפצי הפקר קונין שביתה ומטעם קנס אין לו אלא ד' אמות וצ"ל דבשלמא אי אין קונין א"כ קנין שביתה בעי דעת שייך למקנסיה משא"כ אי קונין שביתה א"כ קנין שביתה לא בעי דעת ומהי"ת לקנסי' אלא אי ק' הא ק' דלמא ריב"נ ג"כ ס"ל חפצי הפקר אין קונין שביתה אלא דלית ליה קנס ונראה דדברי הריטב"א כיון דטעם חפצי הפקר לרבנן משום ברירה א"כ בישן מאי ברירה שייך אם לא נימא הואיל וניעור קנה וא"כ שפיר מדינא לרבנן אין לו אלא ד' אמות) ונבאר אי"ה לפנינו דלרבנן הטעם דחפצי הפקר כרגלי המוציאן מטעם ברירה דאמרי' הוברר הדבר למפרע דבשעת קניי' שביתה קנו אלו עמו שביתה וא"כ הא תינח אם זה המוציא חפצי הפקר קנה שביתה ביה"ש אבל אם הוא ג"כ לא קנה שביתה אלא דמ"מ זוכה בעצמו כשניער דיו שהוא יכול לילך אבל חפציו אסור לישא עמו והנה כולא מלתא דעירובי תחומין מיירי בין בע"ש בין בעיו"ט ואי ס"ד דטעמא דריב"נ דס"ל חפצי הפקר אין קונין שביתה הו"ל לפ' יש לו אלפים אמה וחפציו לא יזיז ממקומן תדע דרבנן דמתירי' לאחר בחפצי' דייקי ואמרי אין לו אלא ד' אמות והוה סגי אי הוו אמרי ד' אמות אלא לדיוקא נקטי הכי לומר דהחפצי' כרגלי המוצאן וריב"נ מסתים סתים אלא ש"מ או דס"ל חפצי הפקר קונין שביתה או דס"ל הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה ועכ"פ שביתה יש לו ושפיר כליו כרגליו מ"מ לפי' רבינו יונתן מדינא גם לרבנן לא גרע מחפצי הפקר ועד"ז מתורץ קו' תוס' לקמן דלמאי דקיי"ל בישן כריב"נ ובחפצי הפקר כרבנן הרי הוה כתרי קולי דסתרי אהדדי ולד' רבי' יונתן כיון דטעמא דרבנן רק משום קנס אנן לא קנסי' לי' ואוקמי' ליה אדינא וז"נ גם ד' הרמב"ם דמאחר דפסק דחפצי הפקר אין קונין שביתה כ"א כל המוציאן מוליכין עד תחומו וכיון שלא הביא דבישן קנסי' ליה ואין לו אלא ד' אמות אנן ממילא ידעי' דגם ישן בכלל חפצי הפקר ויש לו אלפים לכל רוח:

אמנם ד' הראב"ד תמוהין יותר דפסק בחפצי הפקר ג"כ כריב"נ דלא כסוגיין לקמן ונ' דברי הראב"ד כמ"ש תוס' דהא דלא הוו תרי קולי דסתרי אהדדי היינו משום דס"ל הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה ומ"מ מאן פלג לן כיון דבין רבנן ובין ריב"נ לית להו הך סברא אנן מ"ט נימא לחלק מדנפשין ונראה דסברא זו תליא לכאורה בפלוגתא דר"מ ור"י לקמן אי עיקר עירוב בפת או ברגל דלמאן דס"ל עיקר עירוב בפת א"כ עירוב בעי' דעת ונהי דהקילו על העני לערב ברגל מ"מ לא עדיף מעשיר בפת ואין סברא לומר הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה משא"כ לר"י דקיי"ל כוותי' דעיקר עירוב ברגל שפיר י"ל דהעיקר הוא במקום שהאדם שובת ביה"ש ל"ש ניעור ל"ש ישן משם יש לו אלפים וא"כ י"ל רבנן דמתני' היינו ר"מ דס"ל עיקר עירוב בפת ולית ליה הך סברא הואיל וניעור וכו' אבל אנן דקיי"ל כר"י שפיר ס"ל הואיל וניעור וכו' וכ"ת הרי ר"י במתני' בכלל חכמים דקאמר לאיזו רוח שירצה וכו' י"ל דאטו ר"י אהנך ארבע אמות ע"כ אמר למלתי' דלמא עיקר מלתי' דר"י על מי שיצא חוץ לתחום דאין לו אלא ד' אמות אלא אי ק' הא קשיא דבפרק המוצא תפילין תנן ר"י אומר נותן אדם חבי' וכו' ומוקי לה רב אשי בחפצי הפקר א"כ ש"מ דר"י ג"כ כרבנן דריב"נ ס"ל ומ"מ יש לדחות לענין חפצי הפקר כרבנן ס"ל ובישן מודה אלא שהתוס' הקשו שם למה קאמר ר"י דנותן לחבירו וחבירו לחבירו הלא הוא בעצמו יכול להוליכה עד מקום שיכול לילך שם ותי' ב' תירוצים אמנם לכאורה י"ל דמיירי ר"י שם בישן ביה"ש ור"י לגמרי כרבנן ס"ל דאין לו אלא ד' אמות ושפיר קאמר דדווקא נותן לחבירו ועד"ז מהדר ליה ריב"נ בשלמא לדידי יכול החבי' לילך כרגלי הבעלי' דס"ל חפצי הפקר קונין שביתה אבל לדידך נהי דחבי' זה לא קנה ביה"ש מ"מ בעלי' יש לו ואמאי יכול להוליכה חוץ לתחום פי' דבשלמא שאר חפני הפקר כ"כ לעיל בשם הריטב"א דהטעם שיוכל להוליכן משום ברירה דהוברר למפרע שקנו עמו שביתה משא"כ כאן לא שייך זה ואמנם ר"י דעת אחרת יש עמו ואין הטעם משום ברירה אלא כדבעי' למימר לקמן בס"ד והא דלא משני הש"ס לפ' הכי ד' ריב"נ משום דריב"נ לטעמי' אף בחפצי הפקר ס"ל כן א"כ הל' אינו מדוקדק ומ"מ לרב אשי ע"ד שכת' ר"י ס"ל כחכמים דריב"נ וא"כ חזי' דל"ש הך סברא הואיל וניעור קנה והדרא קו' לדוכתי' מאן פליג לן ואפשר דבאמת מה"ט לא פסק הרי"ף שם כר"י וכאוקימתא דרב אשי דמ' לי' כיון דפסקי' בסוגיין כריב"נ לענין ישן ור"י בישן מיירי מדקאמר נותנו לחבירו א"כ אין הל' כר"י אליבא דרב אשי א"נ וזה יותר נכון דע"כ לא קיי"ל כאוקמתא דרב אשי דאנן ס"ל דר"י דאי' ליה עיקר עירוב ברגל ס"ל בישן כריב"נ ואמנם דברי הראב"ד כיון דלרב אשי דבתרא הוא ס"ל לר"י בישן כרבנן א"כ אין לנו סברא לחלק בין ישן ושאר חפצי הפקר או דקיי"ל בתרווייהו כרבנן או בתרווייהו כריב"נ וכיון דשנה לן רבי בהך מתניתין רבנן בל' יחיד ר"י וריב"נ בל' רבים אמרו לו סתמא בתרא עדיף וקיי"ל בתרווייהו כריב"ל:

ועתה נבא לבאר ד' רש"י בס"ד שכתב במתניתין הואיל וישן אין לו אלא ד' אמות מבואר מדבריו דלית ליה ד' רבי' יונתן כ"א דחכמי' דינא קאמרו ואמנם צריך ביאור מאי דינא והנה סבר הייתי לומר דטעמא דחכמים דאדם שאני דלמא אי הוה ניעור הי' מכיר אילן או גדר בסוף אלפים והיה קונה שם שביתה ומ"מ כה"ג הו"ל להש"ס לפ':

ואמנם כד דייקי' דברי רש"י לקמן בהא דחפצי הפקר נדע בס"ד ביאור כל הסוגיין לד' רש"י דז"ל לקמן חפצי הפקר כלים שאין להם בעלים ובסו"ד שלא נתכוין אדם להקנותן שביתה וכתב עוד ד"ה כרגלי כל אדם שלא היתה להם שביתה ביה"ש הנך רואה דד' רש"י דטעמא דרבנן בחפצי הפקר אינו מטעם ברירה וכמ"ש הריטב"א כ"א הענין הוא כך חכמי' אסרו ביו"ט להוציא בהמה וכלים מתחום שקנו בו שביתה אבל כיון שכלי' אלו של הפקר לא קנו שביתה א"כ אין להם תחום ורשאי כל אדם להוליכן עד מקום שהוא יכול לילך וז"ש רש"י הפקר שאין להם בעלי' וגבי כרגלי כל אדם שלא היתה להן שביתה וכ"ת א"כ מילא לצורך עצמו ונתן לחבירו אמאי כרגלי הממלא וכן הק' הריטב"א קו' זו שם לד' הראב"ד עיי"ש נ' דהתם בשעה שנתכוין זה לזכות בהם הרי הם נעשין בכלל חפציו ונאסרו להוציאן חוץ לתחומו ומ"מ אם גם ענין זה ק' קצת להולמו יתיישבו עפ"י סי' זה כמה קו' חדא דלד' הריטב"א א"כ מתני' דתנן כרגלי הממלא ס"ל דיש ברירה וכדאפלגו רב ור' יוחנן בחבית ובהמה אי יש ברירה או אין ברירה למה לא מייתי הש"ס הך מתני' ותו הרי רב אשי אוקמינן לר"י כרבנן דריב"נ והרי מסקי' פ' בכל מערבין דר"י לית לי' ברירה ואפשר באמת דמטעם זה ג"כ השמיט הרי"ף לאוקמתא דרב אשי ואמנם למה שבארנו בשטת רש"י כ"ז ניחא ועד"ז מיושב קו' הריטב"א על רש"י שמפ' כרגלי אנשי העיר אלפים אמה דמ"ש מבור של עולי בבל דהוה כרגלי הממלא מטעם ברירה ה"נ גבי בור של אנשי העיר דכ"ז הריטב"א לטעמיה אבל רש"י ס"ל בבור של עולי בבל דהטעם משום שלא הי' לה בעלים ביה"ש משא"כ בור של אנשי העיר דהוה כביר של שותפין דיש לה בעלים. ולכאורה יש להביא ראי' לפי' רש"י דלא כהריטב"א דאמרינן לקמן חפצי נכרי לרבנן השתא חפצי הפקר לא קנו שביתה נכרי מבעי' ומאי ק"ו הוא זה בהפקר שייך הוברר הדבר ס"ל לרבנן דהן כרגלי הזוכה בהן משא"כ חפצי הנכרי מאי ברירה י"ל אמנם למ"ש בביאור ד' רש"י א"ש דהעיקר תלי' אם קנו שביתה ביה"ש או לא וא"כ מה חפצי הפקר דיוכל להיות שביה"ש כבר הי' להם בעלים ועכשיו נעשו הפקר לא אמרי רבנן הכי ומוקמינן להו בחזקת שאין להם בעלים ולא קנו שביתה חפצי נכרי דבבירור לא קנו שביתה מיבעי':

והנה יש להקשות טובא על פי' הריטב"א דכרגלי העיר היינו כרגלי הממלא של אנשי העיר הרי רב ספרא הוה מפ' הך דגשמים שירדו מעיו"ט בגשמים הסמוכין לעיר וכלומר שהם כרגלי אנשי העיר והרי תניא דיש להם אלפים לכל רוח א"כ מבואר לכאורה בהדיא כד' רש"י דכרגלי העיר היינו אלפים אמה:

ונ' ליישב לד' הריטב"א דאדרבא היינו דקאמר לי' אביי לא ס"ד ומייתי מתני' דמשילין וק' דלא הו"ל לאתויי כ"א סיפא דשל עולי בבל רישא למאי הל' הביא אלא אדרבא מהתם עיקר קו' אביי כיון דהך מתני' כרגלי הממלא ס"ל א"כ יש לה ברירה וע"כ גם כרגלי העיר היינו כרגלי הממלא של העיר ומטעם ברירה וא"נ הך ברייתא דלעיל ס"ל דחפצי הפקר אין קונין שביתה מאן דס"ל הכי הרי י"ל ברירה ואי בגשמים הסמוכין לעיר עסקינן אכתי אמאי תניא יש להם אלפים אמה כרגלי העיר הו"ל למתני וא"כ אדרבא מד' אביי יש לסייע לד' הריטב"א בכלל ופרט וכ"ת הך דשל עולי שבטים ל"ל לאביי שוב לאתויי לא היא אי לאו דמסקי דיש ברייתא דמוכח מינה דחפצי הפקר קונין שביתה הייתי אומר לעולם כרב ספרא ובגשמים הסמוכין לעיר ופלוגתא דהך ברייתא ותנא דמתניתין ביש ברירה או אין ברירה תליא [משא"כ השתא דמצי' ברייתא דעולי שבטים דע"כ ס"ל חפצי הפקר חין קונין שביתה מאן דס"ל הכי הרי י"ל ברירה ואי בגשמים הסמוכין לעיר ופלוגתא דהך ברייתא ותנא דמתניתין ביש ברירה או אין ברירה תליא] משא"כ השתא דמצי' ברייתא דעולי שבטים דע"כ ס"ל חפצי הפקר קונין שביתה מסתבר טפי לאוקמא פלוגתא בהכי מדנוקים ג' מחלוקת קונין ואין קונין ויש ברירה ואין ברירה וא"כ אפי' חפצי הפקר אין להם כ"א ד' אמות ומה שיש לדקדק עוד בד' אביי נבאר לפנינו אם יהי' ה' בעזרינו ועתה נבא לבאר ד' רש"י א' לא':

רש"י ד"ה ול"פ בכלים בסו"ד והאי אדם ישן וכו' יל"ד למה שביק רש"י מלפ' כן עד כאן מיד בתחלת השמעתא ד"ה חפצי הפקר הו"ל לפ' כן ונ' כוונת רש"י משום דקאמר הש"ס בדין הוא דלפלגו בכלים ומאי בדין ולזה כ' רש"י דמכלים וודאי ידעינן לריב"נ בישן מה דינו דלא גרע מכלים אמנם מישן לכלים אכתי לא ידעי' דא"ל בישן ה"ט הואיל וניעור קנה:

תוס' ד"ה להודיעך כוחן דרבנן יל"ד לפמ"ש רש"י ריש ביצה דמשו"ה כחא דהיתירא עדיף דמס' אדם יכול לאסור ולא להתיר וא"כ הא תינח באי' דאורייתא משא"כ בתחומין דרבנן וכ"ת יק' ארש"י גופי' הרי גם מוקצה דריש ביצה דרבנן י"ל דהתם הו"ל דשיל"מ וספיקא לחומר' משא"כ הכא לענין אי' תחומין מה לענין כחא דהיתירא שייך אלא דמצינו בהדיא לקמן ע"ב ע"ב גבי פלוגתא דב"ש וב"ה במסיפס דגם בעירובין אמרי' כחא דהיתירא עדיף וצ"ל עפ"י פי' רש"י דנהי דאמרינן בעירובין הל' כד' המיקל בעירוב אי מס' לן לדידן מלתא בעניני עירובין ל"ש ס' עירוב להקל דה"ז כס' חסרון ידיעה דאפי' לס"ס לא מצטרף וכן הביא המנ"י דבאי' דרבנן לא אמרינן ס' תיקו לקולא וג"כ מטעם זה דהו"ל ס' חסרון ידיעה.

גמ' הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה לפי פשוטו הכוונה מדחזי' דעירוב לא בעי דעת אלא מעצמו קנה ה"ה בישן וטעמא דרבנן הראוי לבילה אין בילה מעכבת דהיינו ניעור משא"כ ישן דאינו ראוי לקנות בילה דהיינו קנין מעכב:

רש"י ד"ה ביו"ט אם ירדו ביו"ט נ' כוונתו לכאורה דווקא דרישא דקתני מעיו"ט מ' הא ביה"ש כיו"ט עצמו ובסיפא תניא ירדו ביו"ט מ' הא ביה"ש כעיו"ט אמנם לפי מה דס"ל לרב יוסף דהך ברייתא כריב"נ א"כ עיקרא דמלתא אם היו להם בעלים ביה"ש או לא וע"כ ביה"ש ועיו"ט חד דינא אית להו והיינו דכ' דירדו ביו"ט הוה דווקא אמנם לרב ספרא דעיקר טעמא משום דבני העיר דעתן עליי' א"כ עיו"ט דווקא דאם ירדו ביה"ש ל"ש עדן לומר דעתן עליי' וא"כ ר"י ור"ס בהא פליגי אי דווקא דרישא דווקא או דסיפא:

של שבטים י"ל דנקט הכי לאפוקי נכרי' דס"ל אליבא דריב"ל כמאן דאמר לקמן חפצי נכרי' אין קונין שביתה.

לא ס"ד כבר עוררנו לעיל דעכ"פ מהך ברייתא דמיי' רב יוסף שפיר דחי רב ספרא ורב יוסף מבור של שבטים הו"ל לאתויי ונ' לפי' רש"י ה"ק אביי אי ס"ד כרב ספרא דהך ברייתא מיירי בסמוכות לעיר א"כ עיקר חסר מן הספר ובשלמא אי ליכא למ"ד דחפצי הפקר קונין שביתה א"כ שבקה לברייתא דע"כ דחיק ומוקמי נפשה בסמוכות לעיר משא"כ עכשו דמבור שבטים מוכח דאיכא תנא דס"ל דחפצי הפקר קונין שביתה ואי הך ברייתא מטעם סמוכה לעיר מיירי עיקר חסר מן הספר ולפי' הריטב"א כבר יישבנו לעיל שפיר:

אמאי לא אמרת לי' מגופה ע' רש"י והק' הריטב"א למה לא פי' רש"י דנ"מ לענין אם כלה התחום בתוך העיר ונ' דע"כ רב ספרא ה"ק כיון דלא מצינו תנא דס"ל חפצי הפקר קונין שביתה ע"כ הך ברייתא בסמוכה לעיר מיירי וא"כ כיון דע"כ משום דאנשי העיר דעתן עליי' ממילא ידעינן דכל העיר כד"ח וליכא למטעי:

אי אשמעי' הל' כריב"נ ע' תוס' מדלא עבדו תוס' קו' עצומה מדברי' ש"מ דיש לתרץ והיינו דמ"ט יהא הל' כריב"נ יחיד במקום רבים אי לאו דהל' כמיקל בעירוב אלא די"ל דבאמת קיי"ל כריב"נ לחומרא לענין חפצי הפקר דאין לו אלא אלפים דהוא מלתא דשכיח וישן דלא שכיח נגרר אחר חפצי הפקר והיינו דקאמר הש"ס. ומ"ש עוד תוס' שם בדבור השני כוונתם דכך פשיטא להש"ס דלא הוי תרי קולי דסתרי דלא עביד אפי' צריכותא מזה:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה