אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ב ענינים › בענין הרצאת מעות לנר חנוכה ונוי סוכה

ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט

ענינים · בענין הרצאת מעות לנר חנוכה ונוי סוכה

בענין כבתה

לשבת חנוכה

שבת פ' ב"מ ד' הרז"ה דרב אסי פליג אדרב וס"ל דדווקא תשמיש חול כהרצאת מעות אסור וקיי"ל כרב אסי והק' הרמב"ן הרי כל אמוראי' לעיל קבלו לדרב והיאך נשבוק כל הני אמוראי ונפסק כרב אסי וכ"ת דאינהו לא קבילו עליי' כ"א דמדליקין בפתילות ושמני' אלו בין בשבת בין בחול לא זולת הרי הא בהא תליא דאי מותר להשתמש בתשמיש של קדושה בנ"ח ממילא שייך שמא יטה ואסור להדליק בו בשבת וקו' זו ק' ג"כ אהמחבר דהביא ד' הרז"ה דתשמיש קדושה מותר ולא הביא ג"כ דלדיעה זו אסור להדליק בשבת בפתילות ושמני' אלו ונ' ד' הרז"ה והמחבר דלעולם כל הני אמוראי לא קבילו רק דמדליקין בין בשבת בין בחול קבלו מרב אבל לא זולת והענין דהנה תשמישי קדושה שתים הנה ללמוד לנ"ח ולאכול סעודת שבת והנה בענין ת"ת הרי אפי' בכל השמנים גזרו שמא יטה ולא התירו כ"א לשנים ביחד וא"כ גם בכל השמנים תו ליכא למגזר ותשמיש חול הרי אסור ואין לך כ"א סעודת שבת וממ"נ אי אי' לי' נר שבת בחדר שאוכל למה יסעוד לנ"ח ואם אין לו כ"א נר א' הרי ע"כ מדליקין לנר שבת אלא שהרשב"א הק' הא גופא לד' הרז"ה אמאי לא ידליקנו על שולחנו לנ"ח ויהא כשעת הסכנה ואמנם למ"ש א"ש מאחר דאנו מתירין לנ"ח כל הפתילות ושמני' אפי' בשבת אם אתה אומר לו להדליק נ"ח יקח מאותן פתילות ויבא להטיי' ואם אתה מזקיקו לנר שבת אף הוא ידע שצריך להדליק מפתילות ושמנים המותרי' ומ"מ שפיר י"ל דקיי"ל כרב אסי דתשמיש קדושה מותר ומ"מ מותר להדליק בהן בשבת ומטעם שכ':

ואמנם קו' הרשב"א ע"ד הרז"ה למה לא ידלק לנ"ח על שולחנו בלא"ה יש לתרץ דבשלמא אם מניחו על פתח ביתו מקומו מוכיח אבל אם מדליקו על שולחנו אם יש נר אחר אזי ניכר שהיא נ"ח משא"כ אם אין לו אלא נר א' לא הוה פרסומי ניסא כלל.

ועדן ק' קו' שניי' של הרמב"ן למה פסק הרז"ה כרב אסי שהוא תלמיד במקום רבו רב ונ' בנדקדק דאמאי שבק הש"ס הך שמעתא לעיל במקומה ונקטה הכא ונ' דהש"ס הקדים דרב אסי לפלוגתא דרב ושמואל בסמוך אי מדליקין מנר לנר דשמואל דאמר הכא וכי נר קדושה יש בו ולית לי' ביזוי מצוה כעין הרצאת מעות כה"ג הוא דקאמר לקמן דמדליקין מנר לנר ואמנם י"ל דדווקא כעין הרצאת מעות לא חשיב שמואל לביזוי מצוה דאינו עושה מעשה בגופה של מצוה ובהא פליגי הני תרי אמוראי מ"ד באכחושי מצוה פליגי רב ושמואל וע"י קינסא גם שמואל מודה ס"ל כמ"ש דדווקא ביזוי מצוה כעין הרצאת מעות שרי שמואל לא קינסא שהוא בגופא של נ"ח ואידך ס"ל דשמואל לית לי' ביזוי מצוה כלל כ"א מצוה דרך בזיון הוא דאסור כמו מכסה ברגל אבל קינסא שרי:

והנה עד"ז יובן קו' הש"ס לקמן מאי הוה עלה דמאחר דמ"ד משום אכחושי אפרוך וא"כ לשמואל אפי' ע"י קינסא שרי ואיך קיי"ל כשמואל הא קיי"ל דאפי' הרצאת מעות אסור ומשני הש"ס דלעולם מנר לנר פליגי אלא דרב ס"ל הנחה עושה מצוה וא"כ אפי' מנר לנר שייך ג"כ בזוי מצוה ושמואל ס"ל הדלקה עושה מצוה וא"כ הדלקה גדולה מהנחה ומותר להדליק אחר הינוח מנר לנר דהו"ל כעין מעלין בקדש וא"כ רב דאמר אין מדליקין מנר לנר ה"ט דס"ל אפי' ממצוה למצוה שייך ביזוי מצוה אבל חנן דקיי"ל כשמואל ה"ט דס"ל ממצוה למצוה לא שייך ביזוי מצוה והיינו דרב אסי ואף דטעמא דידן משום הדלקה עושה מצוה מ"מ כל תשמיש קדושה מה"ט גופא שרי משום דהדלקה עושה מצוה וכבוי משום דס"ל הנחה עושה מצוה הוא דאסור ומוכח דקיי"ל בהא כרב אסי:

והנה הרי"ף הביא הך דרב אסי ובשלמא לד' הרא"ש דמדרב אסי שמעי' דתשמיש ארעי שאינו של גנאי שרי ל"ש ביזוי מצוה והרצאת מעות דבעי' ידיו סמוכות לנר הוא דאסור שפיר אשמעי' הרי"ף רבותא אבל לד' הרמב"ן ושאר מפ' למאי נ"מ הביא כלל הך דרב אסי ונ' דהנה הרמב"ם כשהביא הך דרב דפתילות ושמני' וכו' מדליקין בהן כ' שנ"ח אסור להשתמש לאורה בין בחול בין בשבת ומאי בעי הרמב"ם בזה ונ' ד' הרמב"ם דהא דנ"ח אסור להשתמש לאורה היינו משום דראו חכמים להקל על עניי ישראל שיקחו להם לנ"ח מכל השמנים ולא רצו לחלוק לסם בין שבת לחול ואסרו התשמיש לאורו אפי' בחול שלא יבא להטות בשבת וז"ש בין בחול בין בשבת וא"כ מסתברא דלא שייך לגזור כ"א תשמיש ששייך גם בשבת אבל הרצאת מעות לשתרי דלא שייך בשבת והיינו דמק' שמואל לרב אסי דווקא וכי נר קדושה יש בו ולא מק' אדרב לעיל דמדקאמר רב בין בחול בין בשבת א"כ מטעם גזירה חול אטו שבת אתי רב עלה ולק"מ אבל א"כ הרצאת מעות לישתרי א"ו מטעה קדושה אתי עלה וכי נר קדושה יש בו ומסיק משום ביזוי מצוה:

אמנם כשאני לעצמי הייתי אומר דרב לעיל מיירי במדליק עצמו ושפיר אסור להשתמש משום דבעי' היכר שהיא נ"ח וכמ"ש רש"י לעיל בהדיא אמנם רב אסי מיירי בעוברים ושבים מול פתח ביתו ודרכן של עוברי' ושבים למנות מעות דרך הילוכן לאור נר וא"כ הרי הכל יודעים שהמדליק לא הדליק הנר לצורך העובר ושב ואמאי אסור והיינו דמק' שמואל וכי נר קדושה יש בו ועכ"פ אשמעי' רב אסי רבותא גדולה והרי"ף שפיר מייתי ליה:

ובענין דמיון רב יוסף לכיסוי דם עמ"ש רמב"ן במלחמות ויע"ל דאף דכ' וכסהו בעפר והו"ל עפר למטה וכששוחט שוחט לתוך העפר ואין לך ביזוי יותר מזה ואעפי"כ אסור לכסות ברגל דרך ביזוי וה"נ נהי דהדלקה עושה מצוה מ"מ כל משך זמן מצותה צריך לנהוג בו כבוד:

ויל"ד מ"ש הרצאת מעות לנ"ח מהא דאמרי' פ"ק דסוכה מנימין עבדא דר"נ איטמישא ליה כיתונתא ופרשא אסככה ומסיק שם דיבישתא אסור משום שיאמרו מסככין בדבר המקבל טומאה ואמאי לא יהא אסור משום ביזוי מצוה ונראה דבשלמא הרצאת מעות לנ"ח עיקר הנאתו מנר ונר זה למצוה אתעביד משא"כ התם הרי א"צ לסכך כ"א לאויר אלא דבאויר הרי אינו יכול לסומכו ועכ"פ הסכך מעשה עץ עביד ולא מעשה סכך ול"ש כה"ג ביזוי מצוה:

אלא אי ק' הא ק' כיון דאמרי' דכשם שחל שם שמי' על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה וכי מותר להשתמש בקרבן חגיגה אתמהה והי' נ' ראיה מזה לד' ר"ת דביותר מהכשר סוכה לא חל ש"ש והתם איותר מהכשר פריש לכיתונתא ועכ"פ יש לבאר מדברינו אלה ד' תוס' ד"ה אבוהון דכולהו דם שכ' בפשיטות דבעצי סוכה דווקא היכא דאיכא ביטול מצוה אסור ומנ"ל לתוס' הא אבל מהך דמנימין שכ' מוכח כן בהדיא:

מהו להסתפק ר"ל דאיבעי' ליה אי נוי סוכה מצוה דאורייתא מזה אלי ואנוהו או דלמא אפילו רבנן דפליגי אר"י בס"ת ואמרי אין השם מן המובחר משום זה אלי בשם הקדש הוא דאמר הכי אבל במצות דעלמא דדרשי' ג"כ מזה אלי ואנוהו אסמכתא בעלמא הוה ולאו דאורייתא ולא חלה קדושה על נוי סוכה וע"ז השיב ריב"ל מאי דעתך בדרבנן לא אמרי' דאסור ליהנות ממצוה הרי אמרו דאסור להרצות מעות לנ"ח דוודאי לא הוה כ"א דרבנן וא"כ שפיר השיב לו ריב"ל:

אמנם ק' הדבר מאוד שנעלם משני' ברייתא ערוכה דנוי סוכה אסור להסתפק ולזה נראה דגם בעל איבעי' שפיר ידע מהך ברייתא אבל ראה דאם התנה הכל לפי תנאו ומבעי' ליה אי שאני לן בין עצי סוכה דבעי' איני בודל דווקא ול"מ תנאה לנוי דבנוי כל תנאי מהני או דלמא גם בנוי שאר תנאי לא מהני והיינו דדייק ואמר כל שבעה כלומר דביו"ט האחרון וודאי מהני כל תנאי וכמ"ש הרמב"ן אבל כל שבעה מבעי' ליה והשיב לו ריב"ל אטו גרע נוי סוכה מנ"ח ואם בנ"ח אסור להרצות מעות והיינו משום ביזוי מצוה א"כ גם בנוי סוכה ה"ט ואפילו תנאי לא מהני וכמ"ש דמ"מ חל ש"ש יהא הטעם מה שיהא. ואמנם רב יוסף דקאמר לקמן אלא אבוהון דכלהו דם מ' דפשיט' ליה דריב"ל לאו מדם יליף ומנ"ל ונ' דמ' ליה דריב"ל לא רצה להשיב לשואל אסור דיטעה השואל ויאמר דדווקא להסתפק אסור דשייך ביטול מצוה לגמרי משא"כ שאר תשמיש כגון בקרמי' וסדינין שרי ולהכי השיב לו הרי אמרו אפילו היכא דליכא ביטול מצוה כגון להרצות מעות לנ"ח אסור ומהי"ת יעלה על הדעת לחלק בין היכא דאיכא ביטול מצוה להיכא דליכא א"ו משום דריב"ל מעצי סוכה יליף וע"ז קאמר ר"י אלא אבוהן דכלהו דם וממילא מוכח דלא בעי' ביטול מצוה:

סככה כהלכתה כתב רש"י לקמן פ' כירה סיככה לסוכה ונ' דד' רש"י כד' הרא"ש דעל סוכה הוא דחל ש"ש ולא על הדפנות ובדפנות ל"ש הדפנות ול"ש הנוי שרי וכד' הרמ"א סי' תרל"ח ולא כמג"א דמחלק בין דפנות לנוי וס"ל דנוי חמיר מדפנות וכוונתו דנוי דפנות מ"מ הו"ל נוי סוכה ואמנם רש"י הביא ראיה דלמאי נ"מ קתני תנא סיככה כהל' דאי לאשמעי' אם הסוכה אינה כהל' גם הנוי שרי וכי בסככה לחוד תליא מלתא א"ו למימר דדווקא נוי סכך אסור אבל נוי דפנות שרי.

וכ"ת ק' קו' מג"א וטו"ז הרי אמרי' פ"ק דסוכה לא נצרכה אלא מן הצד ש"מ דמ"מ אסור אדרבא ברייתא הכי קתני ועטרה מן הצד בקרמי' וסדי' והן מותרין בכל תשמיש הואיל והן מן הצד אמנם אם תלה בסכך עצמה נוי זה אסור להסתפק ממנו תדע דאטו שייך אקרמי' וסדנים להסתפק ולמה לא תנא תנא ל' ליהנות והכל בכלל אלא ש"מ דאדרבא לאורויי דנוי דפנות שרי:

ומ"מ למאן דס"ל דנוי סוכה אינו פוסל צ"ל דס"ל דקרמי' וסדי' מותרין בהנאה דלא שייך בהנאתן ביטול מצוה ודמי' לעובדא דמנימין דלעיל ואדרבא להך מ"ד טפי ל' סככה כהלכתה א"ש דבעי לאורויי דקרמי' וסדינין אינם פוסלי' בסוכה ואמנם דווקא אם סככה כהלכתה שהיא מצ"ע צלתה מרובה מחמתה לא זולת. ועדן לא נתיישב לי מ"ט כ' רש"י זה בפ' כירה דווקא ונ' לפ' ע"ד אחר דהנה תנן בית שנפחת וסיכך ע"ג כשר ואמנם לא נימא ע"י שסיכך הבית יהיה לכל נוי הבית דין נוי סוכה הא לא אמרי' וז"ש רש"י סככה לסוכה כהלכתה ואח"כ תלה בה נוי משא"כ סכך לבית והביאו לרש"י לפ' שם כן בפ' כירה דבעי הש"ס למפשט מהך בריית' דר"ש אי' ליה הוקצה למצותו ואמנם הא פשיטא דר"ש דווקא בדחי' בידים אי' ליה מוקצה דומי' דגרוגרות וצמוקין וא"כ גם בסוכה ע"כ מיירי היכא דשייך דחי' בידים וכמ"ש:

ויע"ל דהנה ד' ר"ת דביותר מהכשר סוכה לא חל ש"ש והנה התנא אתי לאשמעי' דבנוי סוכה שייך תנאי משא"כ בסוכה ל"מ תנאי כ"א בנוי ולא בסוכה עצמה:

הכל לפי תנאו וכתב רש"י דדווקא איני בודל מהני ומבואר מדבריו דאפילו ליו"ט האחרון בעי' איני בודל ואף דיו"ט האחרון משום מוקצה הוא דאסור מ"מ כיומא אריכא דמי ואי לא אמר איני בודל חל קדושת הסוכה על כל שבעת הימים וביה"ש של יו"ט האחרון בכלל וכיון דביה"ש ע"כ עדן לא מהני תנאו ממילא גם ליום עצמו ל"מ תנאו ונפקא ליה לרש"י זה מדלא משני הש"ס בביצה דלעולם סוכת החג בחג ל"מ ביה תנאי ודתניא הכל לפי תנאו קאי איו"ט אחרון אלא ש"מ דאין חילוק בין יו"ט אחרון לשאר ימים:

תוס' ד"ה אסור לכאורה יל"ד דלמא סוגיא דפ' כירה אזלא למ"ד נ"ח מותר להשתמש לאורה ולית ליה ביזוי מצוה וע"כ הטעם משום מוקצה אלא די"ל דעכ"פ מנ"ל להש"ס למפרך אדר"י דלמא ר"י אי' ליה נ"ח אסור להשתמש לאורה והטעם בנוי סכה משום ביזוי מצוה ומה גם דרבין משמיה דר"י קאמר לעיל כרב דאסור להשתמש לאורה ואמנם מתי' תוס' למדנו פי' קושייתם בנבאר תחלה דעכ"פ מסיק הש"ס כאן דטעם אי' נוי סוכה משום ביזוי מצוה ורש"י דמ' ביצה מפ' דקו' הש"ס הי' מנוי סוכה אסוכה דמ' להש"ס דנוי בטל לגבי סוכה ולא רצה לפי כמ"ש הרמב"ן דבין כך ובין כך חל ש"ש יהא משום מה חג או משום ביזוי מצוה ונראה דק' ליה לרש"י במ' ביצה שם מאי מקשה הש"ס בפעיטות מנוי אעצי דלמא לעולם אימא לך אין בנוי ביזוי מצוה וכמ"ד נ"ח מותר להשתמש לאורה וע"ז כתב רש"י דאטו מאן דלית ליה ביזוי מצוה פליג אהך ברייתא דנוי סוכה אסור להסתפק א"ו לדידיה טעמא דנוי משום דבטל לגבי סוכה ושפיר מקשה הש"ס סתמא והן הן דברי תוס' דבשלמא אי קאי הש"ס פ' כירה למאן דס"ל נוי אסור משום ביזוי מצוה א"כ י"ל דנ"מ במוקצה לאם נפלו ואצטריך מוקצה לנפלו משא"כ אי הסוגיא למאן דלית ליה ביזוי מצוה וטעמא דנוי סוכה משום דבטל לגבי סוכה א"כ ל"ש בין נפלו ללא נפלו ומוקצה לית ליה וכל הדבור של וא"ת עם וי"ל לברר כי סוגי' דלקמן למאן דאי' ליה ביזוי מצוה:

ועפ"י מ"ש יתבארו לנו ד' המחבר סי' תרל"ח שסתם נוי סוכה אסור כל החג אם לא אמר איני בודל אפילו נפלו ומ' אפי' נפלו בחוה"מ והלא הדין לכאורה עם רש"א דנפלו בחוה"מ ממ"נ שרי אמנם מאחר דסתמא דש"ס בביצה ע"כ ס"ל אפילו למאן דלית ליה ביזוי מצוה נוי אסור משום דבטל לגבי סוכה וממילא אפילו נפלו בחוה"מ אסור כסוכה עצמה מאן לימא דאנן ס"ל להקל:

והנה תו"י והרמב"ן תי' דמוקצה אצטריך ליו"ט אחרון אך תוס' לטעמיי' שכ' לקמן דלר"ש ביו"ט אחרון ע"כ שרי דהרי לית ליה מיגו דאתקצאי ממותר השמן שכבה שמתיר ר"ש וע"כ קו' הש"ס לקמן מז' ימי החג הוה ונראה ד' הרמב"ן ותו"י דשאני מותר השמן דדמי להפריש ז' אתרוגים דיוצא בה ואוכלה לאלתר ה"נ כיון דיושב ומצפה מעיקרא לא הפריש לכולא יומא משא"כ בנוי סוכה כיון דלא אמר איני בודל חל קדושה אכולהו יומא וביה"ש דשמיני בכלל וכה"ג מודה ר"ש:

אלא דמ"מ ד' הרמב"ן ותו"י תמוהי' דהרי הש"ס לא הוכיח דהך ברייתא ר"ש כ"א מכח בריי' דתניא ושוין בסכת החג והתם בחג ומ"ל להש"ס דר"ש גם ביו"ט אחרון מודה דמק' דאית ליה מוקצה ונראה דהש"ס דייק הכי דאל"כ ל"ל לתנא לאפלוגי בין סוכה דעלמא לסוכה דמצוה ליפלוג בסוכה דמצוה גופא בין ז' ימי החג ליו"ט אחרון:

ומ"מ מיושב בזה קו' רש"י ל"צ להש"ס לקמן לאתויי בריי' ראשונה לא לייתי כ"א בריי' דר"ח בר יוסף ולמ"ש א"ש דאי לאו מאידך ברייתא דתני' בה בהדיא יו"ט אחרון א"כ לא ידעי' כ"א ז' ימי החג ובז' ימי החג אין הטעם משום מוקצה כלל ולק"מ ולהכי אצטריך לאתויי הך דאפי' ביו"ט אחרון אסור מטעם מוקצה וע"כ גם בהא שוין ר"ש ורבנן מדלא מפליג תנא בסוכת מצוה וכמ"ש:

באו"ד וק' לר"י וכו' יל"ד ואי אין הטעם משום ביזוי מצוה כ"א משום מוקצה ג"כ ק' קו' תוס' ואמנם מדברי תוס' סוכה ט' למדנו פי' דברי' כאן שכ' שם דגם המק' בביצה ידע דיותר מהכשר סוכה דרבנן אלא דמ' ליה כיון דבדאורייתא ל"מ תנאי גם בדרבנן ל"מ תנאי וסיימו אח"כ דמשום ביזוי מצוה ק' כוונת דברי' דהא דשדי רבנן על נוי הסוכה דין מוקצה היינו משום דסוכה עצמה אסור מדאורייתא וא"כ ל"ק לתוס' כ"א אי טעמא דנוי סוכה משום ביזוי מצוה:

ונ' לר"ת הנה ד' ר"ת בשמעתין דבאמת בעצי סוכה ג"כ שייך איני בודל ובביצה לאכול כן כוונת דברי' בביצה דכיון דלא פי' בהדיא איזו שיעור יהיה להכשר סוכה ואיזו ליותר מהכשר וכיון דעכ"פ כולהו מטעם מוקצה נאסרו שוב לא מצינו לברר עד היכן מהני תנאי והיכן לא מהני ובסוכה ובביצה כתב תוס' עוד תי' ר"י לחלק בין קיימא דלא מהני תנאי לנפלו וכ' שם דבעצי סוכה ל"מ איני בודל משום מצות סוכה ומשום סתירת אהל כוונתם במ"ש ומשום סתירת אוהל למימר דמשו"ה אפילו ביותר מהכשר סוכה ל"מ תנאי דהרי ע"כ משום סתירת אהל הוא בודל ביה"ש:

וכ' עוד ליישב מ"ט לא משני הש"ס דברייתא דהכל לפי תנאו קאי בנפלה עיי"ש בסוכה ואמנם בלא"ה יש ליישב לפמ"ש תוס' פ' כירה דר"ש לית ליה מיגו דאתקצאי וא"כ הא דשוין בסוכת החג היינו בעודה קיימת ועלה קאי ואם התנה ואי אסוכת החג ע"כ אקיימא ולא אנפלה קאי:

ומ"מ מד' תוס' דשמעתין ובסוכה מבואר דדברי תוס' כרש"י דבעצי סוכה נ"ש איני בודל וכן יל"ד מד' תוס' בביצה שם למעיין בדברי' והתימא על רש"א שפי' ד' תוס' ד"ה סיפא אתאן דפליגי ארש"י וס"ל כהרי"ף ומלבד שכ' דהו"ל לתוס' לפ' כן בהדיא ק' ג"כ מד' תוס' עצמן וכן מהר"ם מלובלין פי' כוונת תוספות כרש"א ולי א"א לקיים פירושן וע"כ נ' ד' תוס' דכד נחתי' לחלק בין נוי סוכה לעצי סוכה תו לא אצטריך לאוקמא הך דהתנה בסוכה דעלמא כ"א אמרי' דקאי ג"כ אנוי סוכה ובס"ד דלא משני הכי משום דלא הוה ס"ל לחלק בהכי ואי' מן ההכרח דרש"י פליג על זה דאולי יש לסבות גם בד' רש"י פי' זה:

ד"ה אסור להסתפק מבואר מד' בביצה דטפי מסתבר לאסור באתרוג בתשיעי כשחל בשבת מבסוכה במוצאי יו"ט בשבת והתימא על המחבר שהיקל באתרוג והחמיר בנוי סוכה ומה גם דלהרמב"ם נוי סוכה אף בתשיעי מותר וצ"ע ועיין מג"א שם:

ובסוכה י"א כ' תוס' דאין כאן הכנה נ' כוונתם מאחר דיו"ט שני גופי' אינו כ"א ס' יו"ט ס' חול ואיך נאמר עוד דכה"ג מיקרי הכנה מיו"ט לשבת וא"כ עד"ז אתרוג חמיר וק' עוד על המחבר וצ"ע:

ולסיומא דמס' ביצה נ' דתי' דר"נ ריש ביצה אי מאן דאי' לי' מוקצה אי' לי' נולד וגבי יו"ט סתם לן תנא כר"י תלי' בהא אי מדבריות כגרוגרות וצמוקים דמי א"כ דווקא בנולד סתם לן תנא כר"י דהיינו בקורה שנשברה ביו"ט דבקורות גופיי' גם ר"ש מודה דהוה מוקצה מחמת חסרון כיס ואמנם ר"נ ס"ל מדבריות לאו כגרוגרות וצמוקי' דמי וכיון דאשכחן בנולד כר"י ה"ה במוקצה ואי לאו דאשכחן בנולד סתמא כר"י היינו אומרים דמדבריות כגרוגרות וצמוקים דמי ולהכי לא מייתי ר"נ כ"א מנולד וקאמר דאין לחלק דסמיך על מתני' דאין משקין את המדבריות דהוה ג"כ לדעת ר"נ סתמא כר"י ואמנם א"כ עכ"פ בפי' דמתני' בתרא תלי' פי' דמתני' קמח לכאורה מדמק' הש"ס מפצעילי תמרה אמדבריות ומאי ק' ני' דלמא התם בשבת ר' כר"ש ס"ל והכא דע"כ ביו"ט ר' כר"י אלא ש"מ דסתמא דש"ס דלא כר"נ וק' בין להרי"ף בין להרז"ה אלא שי"ל למ"ש דר"נ דייק למלתי' מתי' הש"ס דמ' לי' מדבריות לאו כגרוגרות וצמוקין וא"כ מדבריות אנבילה וש"מ לחלק בין שבת ליו"ט אבל בקו' הש"ס אי' לן רק לחלק בין מוקצה דנבילה למבקעי' עצים דהו"ל נולד וקיי"ל בנולד כר"י ואין חילוק בין שבת ליו"ט ומעתה ד' הרי"ף מאחר דלשני תי' ל"ד מדבריות לגרוגרות וצמוקין נקטי' הכי וממילא קיי"ל כר"נ מד' החולקין ראי' מסתמא דש"ס וע"כ מחלקין בין מוקצה לנולד:

ולסיים בד' אגדה י"ל דיו"ט ושבת רמז לעוה"ב ומאן דאי' לי' מוקצה ס"ל דצריך להכין לסעודת שוי"ט דמי שלא טרח בע"ש לא יאכל בשבת ואמנם ר"ש מיאן בסברה זו דלא בעי לן לאלפויי לאינש למעבד ע"מ לקבל פרס כ"א עשה דברים לשם פועלן וסוף הכבוד לבא וע"כ לא בעי הכנה אבל מודה שלא ידחה ח"ו עולמו בידים ואשר יוכל ליקח ממנו צידה לעוה"ב לא יקצנו ויבדלנו והנה קיי"ל ברא מזכי אבא וי"ל דה"ט משום דהאב חינך אותי למע"ט אמנם אם נולד הבן בשעה שהאב הלך ליום שכלו טוב אם מ"מ יש לאב זכות בבן זה בזה י"ל דנחלקו ב"ש וב"ה והיינו ביצה שנולדה ביו"ט ב"ש אומרים תאכל לאבי' וב"ה אומרי' לא תאכל לאבי' והיינו דלא נקט אוסרים ומתירים והנה גם בממונו של אדם שהניח אחריו ולא לקח עמו שייך פלוגתא זו אבל באמת ממון זה מגרע גרע בבנו הנ"ל לא פשע אבל בכספו הרי הי' יכול לזכות והיינו דנסתפק הש"ס אם דווקא מאן דאמר בביצה לא תאכל אי' לי' ג"כ דמדבריות הוי מוקצה או דלמא מדבריות שהי' בידו ודחאן בידי' כגרוגרות וצמוקין דמי וכ"ע מודו בי' ועכ"פ עיקר שמחתינו במועדי קדשינו שהם מציבין בקרבינו אמונת עוה"ב ומזרזין אותנו על השמחה הנצחיות וזה שאנו אומרי' זה היום עשה ה' נגילה ואמנם ונשמחה בו לע"ל ה' ישמח לבינו בביאת גואלינו בב"א:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה