אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ב ענינים › בענין כבתה

ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט

ענינים · בענין כבתה

ענינים

פ' במה מדליקין פתילות ושמנים יל"ד למה לא קאמר ר"ה בקיצור כל שאין מדליקין בו בשבת אין מדליקין בו בחנוכה ונראה דס"ד דדווקא אפתילות קאמר דכיון דאין האור אוחזת בו משו"ה אין מדליקין בחנוכה אבל בשמנים בשלמא בשבת כיון דאין נמשכין אחר הפתילה שפיר יש לחוש שמא יטה אבל בחנוכה הרי יכול להבליע בפתילה כ"כ מאותו שמן שידליק שיעור מיל שרי קמ"ל דל"מ פתילות אפילו שמנים ואי ק' באמת א"כ טעמא מאי ה"ט כיון דבשבת עכ"פ אסור משום שמא יטה ואי לא עביד הכי גם בחנוכה אסור שוב לא חילקו חכמים בהא לחוד בין חול לשבת אמנם התינח אי ס"ל לר"ה מותר להשתמש לאורו ושייך שמא יטה שפיר נקט ר"ה פתילות ושמנים מטעם שכתב לאשמעי' הך רבותא משא"כ אי ס"ל לר"ה אסור להשתמש לאורו א"כ ממ"נ למה זה קאמר ר"ה פתילות ושמנים הו"ל למנקט בקיצור כל שאין מדליקין בו בשבת וכו' והך רבותא שכ' עד"ז ליתא אלא ש"מ דסבר מותר להשתמש ומיושב קו' תוס' מנ"ל להש"ס דס"ל לר"ה מותר להשתמש:

ואמנם עד"ז יש לתרץ קו' תוס' באופן אחר דמדקאמר ר"ה פתילות ושמנים סתמא ותניא לעיל בברייתא דאפילו כרך דבר שמדליקין על דבר שאין מדליקין אין מדליקין וה"ה בשמן ע"י תערובת א"כ ה"ה בחנוכה אין מדליקין בו וקשה אמאי בשלמא בשבת אין זה גזירה לגזירה דשמא יטה כ"כ הראשונים הוה וודאי דכשהאור אינו מאיר דרך הוא להטות אבל כאן דא"נ כבתה זקוק לה הו"ל גזירה שמא יפשע ולמה עוד נגזור בנ"ח דרבנן גזירה לגזירה א"ו היינו טעמא משום דבשבת ל"ש נ"ח משאר נר דמותר להשתמש לאורו ושוב לא חילקו בו אפילו בחול וא"כ ע"כ ר"ה ס"ל מותר להשתמש לאורו:

אמנם התוס' לא רצו לחלק כן דא"כ גם לענין מקדש אתה צריך לומר דאפילו ע"י תערובת אסור להדליק וכן היה מ' מקו' הש"ס דמק' ממכנסי כהנים דהוה תערובת אבל לתי' פשיטא להו דבמקדש בעין דווקא אסור וכמ"ש ואף שהוק' להם קו' הש"ס והוצרכו לדחוק ונראה דפשיטא להו הכא דהרי טעמא קאמר משום שנאמר להעלות וכו' שתהא שלהבת עולה ותערובת הרי עולה ואעפי"כ נראה להוכיח מהסוגיא דאפילו ע"י תערובת אסור במקדש בנבאר תחלה ד' הרי"ף לקמן שכ' ומדליקין בשבת ש"מ דאי כביא לא הדר מדליק לה ומאי בעי הרי"ף בזה הרי גם מדמדליקין בחול מוכח כן ונראה דהרי"ף כ"כ לברר שטתו לקמן דמשני הש"ס א"נ לשיעורא ופירש"י שצריך ליתן בו שמן כשיעור זה והרי"ף פי' דלאחר שדלק כשיעור זה יכול לכבותו והכריח הרי"ף דע"כ אין הפי' כרש"י דאי בעי שיעורא לרב אמאי מדליקין בנר שלא ידלק כשיעור ואמנם בחול י"ל דבאמת המצוה רק שידלק כשיעור אבל דיעבד יצא אף אם כבה קודם השיעור א"כ לא גזרי' שמא יפשע אמנם א"כ בשבת דע"כ לא מדליק למה שרי' ליה להדליק אע"כ דאפילו לכתחלה אין כאן מצוה להדליק וא"כ ע"כ אין הפי' לשיעורא כרש"י וזה כוונת הרי"ף במ"ש ולפנינו אי"ה נדבר בזה לד' רש"י והנה במקדש דרשי' מיערוך אותו אהרן שצריך ליתן בו שמן שיהא דולק כל הלילה וממילא אם נתן בו שמנים אלו לא יצא ולמה לי קרא דלהעלות אע"כ לע"י תערובת אצטריך וה"ק משום שנאמר להעלות גזרו ג"כ ע"י תערובת וכ"ת אכתי להעלות ל"ל הרי דיערוך כמו כן דאורייתא הרי משום יערוך יש לגזור י"ל דלענין יערוך נ"ש כ"א אשמנים ואמנם להעלות נר תמיד שייך ג"כ אפתילות ועכ"פ קאי בריי' דרמי בר חמא אכרך דבר שמדליקין וז"ש משום שנא' כלומר מש"ה גזרו ושפיר פריך הש"ס ממכנסי כהנים:

עוד ד"א י"ל דהנה ר"ה סתמא קאמר ונתקשה הפ"י א"כ גם שמן שריפה בכלל ואמאי לא ידליקו בחנוכה בשמן שריפה ונ"ל לבאר דהרשב"א כ' דרבא דקאמר לקמן נ"ח וישתמש ג"כ לאורה א"כ לר"ה דס"ל מותר להשתמש לאורה באמת דינא הכי ומעתה בשבת ג"כ אסור להדליק בשמן שריפה שמא ידליק רק בשמן שריפה וישתמש אצלו וכיון שכל השמנים לר"ה פסולין בין בחול בין בשבת ושמן שריפה בשבת מיהת אסור שוב לא חילקו בו בין בשבת לחול וכה"ג י"ל ג"כ על תערובת שכ' לעיל אמנם כ"ז אי ר"ה ס"ל מותר להשתמש אבל אי ס"ל אסור להשתמש א"כ ע"כ לא מדליק נ"ח אם אין לו נר שבת ואם י"ל נר שבת למה לא ידליק לנ"ח שמן שריפה או תערובת והיינו דדייק הש"ס דע"כ מדקאמר ר"ה סתמא ש"מ ס"ל מותר להשתמש לאורה דאל"כ הו"ל למימר בהדיא חוץ משמן שריפה וע"י תערובת. ועד"ז יש לתרץ ד' הרז"ה שנחלק על הרי"ף שהביא דרב דאסור להשתמש לאורה וגם דרב אסי דאסור להרצות מעות וד' הרז"ה דלרב אסי תשמיש קדושה מותר להשתמש והקשה הרמב"ן במלחמות א"כ היאך מדליקין בהן בשבת האיכא שמא יטה ונראה בנתרץ תחלה קו' הק"נ על המג"א דהרמ"א פסק בסי' רע"ו דאם יש בבית רק נר אחד שאין בו שמח יטה שוב מותר להדליק עוד נרות משאר שמנים הפסולין וכ' המג"א דאפילו בחדר אחר באותו הבית ג"כ שרי והקשה הק"נ דא"כ לדברי רש"י דעל פתח הבית בחצר היו מדליקין אמאי לר"ה אין מדליקין בשמנים הפסולין הרי ע"כ אי' ליה נר שבת משמן כשר ומאי אכפת לן בהאי ואמנם למ"ש לק"מ דוודאי לדידן דאסור להשתמש לאורה יש לכל א' נר שבת דמי שאין לו נר שבת הרי נר שבת קודם לנר חנוכה אבל לר"ה באמת נ"ח קודם ושפיר איכא למגזר שלא יהא לו נר שבת וכמ"ש לעיל וממילא ה"ד לר"ה דס"ל מותר להשתמש לגמרי חבל לדידן דתשמיש חול אסור עכ"פ א"כ לא הוה שלום בית אם לא ידליק נר שבת ושוב מותר להשתמש אצל נ"ח תשמיש מצוה הואיל ויש לו נר אחר והיינו דקמסיים הרז"ה וצריך נר אחר כלומר דל"ק עלי' קו' הרמב"ן ובשלמא לר"ה משכחת לה דלית ליה נר אחר דנר חנוכה קודם לנר שבת וכמ"ש משא"כ לדידן:

ואמנם ד' רש"י דמהא דר"ה אוסר בשבת מוכח דס"ל מותר להשתמש לאורה שכ"כ ומותר להשתמש הלכך בשבת אסור ונראה כוונתו לדברי הרמב"ן בחי' שבת שכ' דמשום כבתה זקוק לה הי' מותר בשבת דהרי בשבת אין זקוק לה וז"ש רש"י הלכך בשבת אסור ובד' הרמב"ן אלו יש ליישב דמנ"ל להש"ס דר"ח ס"ל כבתה אין זקוק דלמא לעולם זקוק לה אלא דלא גזרי' שמא יפשע ובשבת בע"כ לא מדליק לה אוסר א"ו דאי מטעם כבתה זקוק לה בשבת היה שרי וכד' הרמב"ן ויש לכוין זה בד' רש"י דמשום כבתה אין זקוק לה הלכך בחול שרי כלומר אבל אי הוה ס"ל כבתה זקוק לה גם בשבת היה להיות מותר:

אלא שהרמב"ן דחה ד' עצמו מד' הרי"ף שכ' ומדמדליקין בהן בשבת ש"מ דאי כביא לא מדליק לה וכבר בארנו לעיל דהרי"ף כ' דברים אלו לדחות פי' רש"י בא"נ לשיעורא וא"כ רש"י דמ"מ מפ' הכי א"נ לשיעורא א"כ לא חש לד' הרי"ף וצריך ביאור הלא לכאורה ד' הרי"ף מוכרחים דאי בעי שיעורא היאך מדליק בהן בשבת ונ' ד' רש"י דהנה שיעור הדלקה משתשקע החמה עד שתכלה הרגל מן השוק והנה בע"ש ע"כ צריך להדליק זמן מה קודם שתשקע החמה ומ"מ נ' דאין צריך שמן יותר והיינו דגם תכלה רגל מן השוק הוא קודם ומעתה ד' רש"י כיון דכל שיעור זה אינו כ"א שיעור מיל וכמ"ש הפוסקים בע"ש כל שיעור מיל הוא קודם שתשקע החמה ושפיר מצי מדליק לי' עד סמוך לשקיעת החמה אא"כ ליתא למ"ש ליישב למעלה ואמנם כ"ז לדידן דס"ל כבתה אין זקוק נה וע"כ בריי' לשיעורא תנן וא"כ אטו בע"ש שיעור אחר וע"כ דבע"ש מקדים טובא משא"כ לר"ה דבריי' קאמר דאי כבתה זקוק נה וא"כ גם בע"ש מדליק סמוך לשקיעת החמה וע"כ בשבת אין זקוק לה וכר' הרמב"ן:

וכ' רש"י כבתה נ"ח נ' כוונתו דלכאורה כיון דר"ה ס"ל מותר להשתמש לאורה למה נגזור שמא יפשע הרי ישתמש לאורה וע"ז כ' רש"י כיון דעכ"פ לשם חנוכה מדליקה וצריך נר אחר להשתמש לאורה אם אפשר לו א"כ שפיר יש לגזור שמא יפשע:

והנה כ' רש"י זקוק לה לתקנה וכ' ג"כ שמא יפשע ולא יתקן יל"ד כיון דאכבתה קאי להדליקה הו"ל לרש"י למימר ועוד מ"ט קאמר רש"י שמא יפשע ולא קאמר שמא ישכח ונ' דהנה מדדייק ר"ה מבריי' לקמן דאי כביא מדליק לה א"כ לא ס"ל דבעי' שיתן זה בב"א כשיעור וכיון דס"ל כבתה זקוק לה א"כ ע"כ איכא שיעור הדלקה ואמאי באמת לא גזר ר"ה גם בפחות מכשיעור שאם יכבה לא ידליקנה וע"כ דהתם בהוספת שמן סגי וליכא טרחא והכא צריך תיקון וגזרי' שלא יתקן ואמנם כ"ז אי גזרי' שיפשע שייך בזה פשיעה יותר משא"כ אי חיישי' לשכחה הלא שכחה שייך בתרוויי' ושפיר כ' רש"י דגזרי' שמא יפשע ולא יתקן וא' תלי' בחברתה:

תוס' ד"ה ומותר להשתמש בתי' דהו"לל סתמא והק' תו"י דלמא אי הוה קאמר סתמא ס"ד דווקא בשבת קאמר ותי' דא"כ הו"לל נ"ח מותר להשתמש ס"ד אפי' תשמיש חול נמי ולהכי לא קאמר כ"א אין מדליקין בהן ור"ל בשבת ומשום דמותר בתשמיש של מצוה דהיינו סעודת שבת ולכך הוצרך ר"ה לפי בין בחול דאפי' בחול נמי וצ"ל דתו"י כ"כ בשטת תוס' ולשטת תוס' ר"ה בכל תשמיש מתיר שכ"כ דרב אסי לקמן דקאמר אסור להרצות מעות כרב ס"ל וא"כ ע"כ ר"ה אף להרצות מעות מתיר אא"כ ק' קו' הרשב"א ר"ה בריי' דדם מאי עביד לי' והרשב"א הק' ג"כ ממע"ש וזה תימא דהרי ממע"ש שני הש"ס לקמן ואפשר כוונת הרשב"א דאמאי לא הק' הש"ס גם אר"ה ממע"ש כדרך שהק' לשמואל ומ"מ מדם וודאי ק' ונ' דבאמת במס' חולין דרשי' מהך דרשא דמי ששפך יכסה ופסקי' הכי הל' למעשה דחייבו ר"ג לאחר שכסה הדם לשלם י' זהובים וס"ל לר"ה דהנך ב' בריי' פליגי בדרשא ולא קיי"ל כדרשא דהך בריי' במה ששפך יכסה ואמנם רב יוסף ס"ל דתרתי ש"מ וכ"מ פשט ההלכה בחולין דמייתי הש"ס בריי' דמי ששפך יכסה ובתר הכי מייתי במה ששפך יכסה ושוב הדר למלתא קמייתא ומייתי מעשה בר"ג ש"מ דס"ל להש"ס שם דלא פליגי הני בריי' וכ"ת היאך נקטי' תרתי מחדא קרא נ' דאי הכ' בא רק לומר מי ששפך יכסה הו"ל למימר השופך יכסה א"ו בא לומר ג"כ במה ששפך יכסה ומ"מ כיון דקרא בא להורות במה ששפך יכסה ע"כ אמי ששפך קאי דבמה ששפך ל"ש כ"א בשופך וממילא תרתי ש"מ:

ואמנם הרשב"א תי' דר"ה מחלק בין משתמש במצוה עצמה וק' א"כ מנא פשיטא לי' לרב יוסף להק' אשמואל וכי דם קדושה יש בו ונ' דקו' רב יוסף הי' מדיוקא דבריי' כיון דתני במה ששפך יכסה למה לי' תו למתני שלא יכסנו ברגל א"ו ה"ק אפי' אם שחט ברגל כגון השוחט במוכני דפחרא שמסבב הגלגל ברגל ושוחט אעפי"כ לא יכסה ברגל ואף דהמצוה הוא במה ששפך יכסה שלא יהא מצות בזויות עליו בנר חנוכה דלא עביד מצוה אי משתמש לאורה לא כ"ש:

וכ' תוס' עוד דרב מטעם אחר הוצרך לפ' דאי הוה אמר סתמא לא ידעי' בשבת דמאן לימא לן דאסור להשתמש לאורה והק' רש"א א"כ ר"ה אמאי אצטריך לפ' וכן ר"ח ולכאורה דלמא ה"ק תוס' דנאסור אפי' תשמיש מצוה לא הוה ידעי' ור"ה תשמיש חול קמ"ל:

ואמנם לכאורה למה לא כ' תוס' דאי הוה קאמר סתמא הו"א דס"ל כבתה זקוק לה ול"ג שמא יפשע ובשבת מ"מ אסור דאי אפשר ליזקק אא"כ מנ"ל להש"ס דר"ח ס"ל כבתה אין זקוק לה דלמא לעולם זקוק ול"ג שמא יפשע וממילא בשבת אסור אלא ש"מ דלית לי' להש"ס הך סברא וע' לעיל מ"ש בזה.

והנה הרי"ף כ' דקיי"ל כרב וכרב אסי והנה ד' הרא"ש דאצטריך דרב אסי משום דדוקא תשמיש עראי דידי' סמוכות לנר הוא דאסור וק' א"כ אמאי לא מק' שמואל אדרב ג"כ וכי נר קדושה יש בו וצ"ל דבשלמא לרב הייתי אומר כמ"ש רש"י דהטעם משום זכר למנורה אמנם א"כ מאי חילוק יש בין ידיו סמוכות או לא ומשו"ה אדרב אסי דווקא פריך רב יוסף דלית לי' טעמא דמנורה אמנם הר"ן כ' דרב אסי אשמעי' דגם תשמיש עראי אסור וא"כ אמאי לא מק' אדרב ואי משום דס"ל דהטעם משום זכר למנורה א"כ מהי"ת דתשמיש ארעי שרי הרי במנורה כל תשמיש אסור וגם מ' מד' הר"ן דתרוויי' טעמי איתא למסקנא וצ"ע. והנה במה שאביי לא קבלה מעיקרא י"ל לד' הרז"ה דריב"ל לקמן פליג אדרב ולא רצה אביי לקבל אבל לגבי ר"י ס"ל לאביי דהל' כר"י לגבי ריב"ל ויש להביא ראי' דבמגילה קאמר דהוה גריס בבי כנשתא ולא כרב אמי ורב אסי דהוה מצלי ביני עמודי והא תלי' לכאורה בפלוגתא דר"י וריב"ל בפ' בני העיר דר"י ס"ל ביה"כ גדול וריב"ל ס"ל ביה"מ גדול וא"כ אביי ס"ל ג"כ דביהכ"נ גדול כר"י וא"כ שפיר קבלה אמנם יש שם חילופי גרסאות במגילה דבברכות קאמר אביי אפכא וא' מהם רבא:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה