אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ב ענינים › בסוגיא דפרסומי ניסא

ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט

ענינים · בסוגיא דפרסומי ניסא

בענין הרצאת מעות לנר חנוכה ונוי סוכה

שבת כ"ב ע"ב:

נר ביתו ונ"ח ר"ל אף דמיבעי' לי' לקמן תדיר ופ"נ הי' עדיף אבל בנר ביתו דאיכא תרתי וודאי תדיר עדיף ומכאן הק' הרשב"א בסוגי' דכבתה למ"ד דתשמיש קדושה מותר להשתמש לנ"ח ליהוי כשעת הסכנה דמניחו על שולחנו ויאכל סעודת שבת והנה גם המג"א תרע"ג הק' קו' זו אבל דייק לי' על המחבר תרפ"ב כוונתו דקו' הרשב"א מבזמן הש"ס ל"ק כ"כ די"ל בשלמא בשעת הסכנה שהיו הכל מדליקין בפני' הוה גם בפנים פ"נ כמו בזמה"ז אבל היחיד שידליק בפנים אם הכל מדליקין בחוץ אין כאן פ"נ ולזה הק' המג"א מהמחבר דמייתי לקמן גם בזמה"ז האי דינא ולא כמחה"ש שמפ' ד' המג"א בהיפך ובענין קו' מחה"ש ע' פמ"ג:

ועתה נחזי אנן הרי הכא מיירי שאין לו נר אחר כפי' רש"י שאין בידו לקנות שתי נרות וא"כ אפי' בשעת הסכנה הרי בעי' נר אחר להשתמש לאורו ומ"ש מג"א בזה סי' תרפ"ב צריך ביאור ואמנם רש"י ור"ן כ' דהאי נר אחר דבעי' היינו משום היכירא וביאר הר"ן דלענין להשתמש לאורה לא מהני נר אחד על שלחנו וצריך נר אחר שידליק בטפח הסמוך לפתח ויהי' היכר טובא ונ' דקו' זו הביא להר"ן לחלוק על רש"י ותוס' שפי' הסכנה משום יום איד דא"כ קשי' כדאמרי' משא"כ לפי' הר"ן דהסכנה הי' שגזר המלכות על המצות יהי' צריכין להדליק על שלחנו דאם ידליקו בטפח הסמוך לפתח שוב יהי' סכנה שיכירו שהוא למצוה אמנם גם לרש"י יש ליישב בניישב קו' תוס' שם מעובדא דרבב"ח בגיטין אמנם התם לא הי' סכנה כ"א דשקלא לשרגא וי"ל דלא היו מניחין להדליק נר כ"א בבית ע"א אבל מ"מ בנר רשות לא הי' סכנת משא"כ בנר מצוה הי' סכנה ג"כ מחמת ע"א שלהם וממילא הי' צריכין להניח על השלחן שלא יבא סכנה בדבר:

אמנם יל"פ דהרשב"א ס"ל דהא דבעי נר אחר היינו כדאמר רבא להשתמש לאורה ולא משום היכירא וכ"ת הרי עכ"פ משתמש לאורה דטובי' השני' מן האחד י"ל דרבא לטעמי' דס"ל בפ' כל שעה לא אפשר וקמכוין אסור והנה בשלמא אם דולק נר אחר אף שמשתמש ביותר לב' נרות מ"מ הוה לא אפשר כיון דאיכא סכנה ולא קמכוין משא"כ אם אין לו נר אחר א"כ מיכוון להשתמש לאורה הו"ל לא אפשר וקמכוין וא"כ שפיר מק' הרשב"א התינח התם בחול דאיכא תשמיש חול ואפי' הסעודה משא"כ בשבת דגם הסעודה מצוה היא ואי תשמיש מצוה שרי מאי לא אפשר וקמכוין שייך ליכוין וליכוין אלא ש"מ אסור:

וכ' רש"י שאין לו לקנות שמן לב' נרות כוונתו דאם יש לו לב' נרות יקח א' לנר ביתו וא' לנ"ח ולפנינו נבא עוד אי"ה לד' רש"י אלו:

וכ' רש"י עוד שלום ביתו שבני ביתו מצטערין לישב בחושך ולפנינו נבא לבאר:

וכ' הרשב"א דע"כ מיירי שיש לו פת דאל"כ נר שבת ל"ל כיון שאין לו לאכול אצלו ומשום יין קמבעי' לי' וכן הא דאיבעי' לי' נ"ח וקידוש היום ר"ל ג"כ יין לקידוש היום אבל פת י"ל לקדש עליו דאל"כ הרי קי"ה דאוריי' ולפנינו אי"ה נבאר אבל הג"א בשם ר"ת דייק מכאן דע"כ מיירי שיש לו פת ואמאי לא מקדש אפת אלא ש"מ דאין מקדשין אפת וכ"ת איין מבעי' לי' פשיטא דלא יבטל נ"ח משום מצוה מן המובחר וק' א"כ מנ"ל שוב לר"ת דמיירי שיש לו פת ויש ראי' מד' ר"ת לד' טו"ז שכ' דפת לסעודת שבת וודאי קודם אמנם מדלא דייק הרשב"א עד"ז דע"כ י"ל פת דאל"כ יקנה פת וכ' דאל"ה קי"ה דאוריי' ומעייל נפשי' בפלוגתא נגד הרמב"ם ושאר פוסקים ש"מ דהרשב"א לית לי' הא דטו"ז וכמו שפקפק ע"ד הפמ"ג והנה ד' הרשב"א צריכין ביאור כי שפיר הק' ר"ת כיון דיכול לקדש על הפת פשיטא דנ"ח עדיף ונ' ד' הרשב"א דנ"מ היכא דעני זה אין לו בית מיוחד ויוצא בנר בעה"ב אלא שרוצה להיות מן המהדרין ומס' לן אי יין לקידוש דהוה ג"כ מצוה מן המובחר עדיף או נ"ח עדיף ונ' דרש"י בא להוציא מד' רשב"א וכ' בתחלת הענין שאין לו שמן לב' נרות כלומר לאו דמיירי שיש לו נר א' ורוצה להיות מן המהדרין דוודאי כה"ג מוטב שידליק נר א' לביתו ונר א' לחנוכה מדלא ידליק נר חנוכה כל עיקר וא"כ גם בנ"ח וקידוש היום לא מיירי כה"ג כ"א שאין לו אפי' פת וכ"ת א"כ מאי שלום ביתו שייך וע"ז כ' רש"י שמצטערין לישב בחשך. וכ"ת ק' קו' הרשב"א הרי קי"ה דאוריי' כבר יישב זה הרמב"ם וכ' הואיל ושנים מד"ס כוונתו דהרי יכול לקדש בתפלה דהו"ל דאוריי' וכמ"ש הרמב"ם סוף ה' שבת ומבואר גם מד' הרמב"ם דאפי' באין לו פת דינא הכי דאל"כ הו"ל לפ' הואיל ויכול לקדש על הפת א"כ גם הרמב"ם לית לי' כד' הטו"ז:

ובד' הרשב"א יש ליישב ד' תוס' פסחים ק"ו ע"א ד"ה זוכריהו בסו"ד שצידדו לומר דקידוש על היין דאוריי' וא"כ ק' קו' הרשב"א היאך נדחה דאוריי' מפני דרבנן א"ו כוונתם דקידוש על היין או על הפת ובשמעתין מיירי דאיכא פת תדע דאל"כ ק' עליי' קו' תוס' בנזיר מאי קאמר מושבע ועומד הוא אדרבא משו"ה צריך קרא אבל אי יין ל"ד שפיר פריך הש"ס וכ"נ ג"כ כוונת דבריא פ' לולב הגזול גבי מי שבא בדרך דפסיקא להו דקידוש על שלחנו ק דאוריי' ר"ל ג"כ על הפת או על היין:

אמנם מד' תוס' בשמעתין ל"מ כן דאיבעיא הש"ס לא הוה כ"א למצוה מן המובחר א"כ מאי פשיטא להו משמעתין דהפטרת חנוכה קודם לר"ח דלמא הכא דווקא דעל מצוה מן המובחר אנו דנין וי"ל כיון דעכ"פ עבדי' הידור לר"ח דמקבעי' לי' לחנוכה מיקרי הפטרה שוב ג"כ מצוה מן המובחר ושפיר פשטו לה:

ויש להק' על הרשב"א אמאי נקט רבא איבעי' ביין קידוש דהוה רק מצוה מן המובחר ולא איבעיא לי' ביין הבדלה דלא הוה כ"א דרבנן אבל א"א בענין אחר ונ' דהיינו משום דקיי"ל מבדיל והולך כל השבת כמו עד יום ג' וא"כ יש להבדלה תשלומי' ולנ"ח אין תשלומין להכי לא איבעיא לי' בהבדלה וכ"ת אכתי מצי למבעי במי שלא הבדיל עד יום ג' ואז חל חניכה מי קודם יש לומר דכה"ג דהבדלה לתשלומין ונ"ח מצוה בשעתה וודאי חנוכה קודם כדקיי"ל לענין תפילה בחובת שעה קודם לתשלומין:

ומה דק' לי' עוד ע"ד רש"י בנזיר דמפ' קו' הש"ס בנזיר כפשוטו וס"ל קידוש על היין דאוריי' א"כ למה נ"ח עדיף הרי קידוש דאוריי' ונ' דתוס' כ' בפסחים שם דאפי' אי קידוש על היין דאוריי' קידוש במקום סעודה דרבנן וא"כ כיון דבימי התלמוד הי' מקדשין בכל ביהכ"נ א"כ יוצא עכ"פ ידי קידוש דאוריי' בקידוש שבביהכ"נ וקידוש במקום סעודה שוב הוה דרבנן ושפיר נר חנוכה קודם.

ויל"ד למה לא קאמר נ"ח קודם משום חשדא דאטו ידעו כ"ע דאין לו מעות לנ"ח וי"ל דמאחר דקיי"ל דעל ניח חייב לשאול על הפתחים למה לא נימא לי' דיקדש וישאל על הפתחים לנ"ח אלא ש"מ דמיירי במקום שאין שם מי שישאל הימנו ושוב ל"ש חשדא:

ובענין איבעיא דרבא ומה דהדר פשטא י"ל דמס' לי' הך בריי' דהחליל דשיר של ר"ח דוחה משום פרסום לשיר של שבת מאי דוחה דקאמר אי לדחות וה"ה פ"נ דנ"ח או כר"ס דהתם לקדם קאמר אבל לדחות לא וע"ז קאמר בתר דאיבעי' הדר פשטא דאי תימא גם כר"ס דהתם לקדם השתא לקדם דכ' קרא מלבד עולת הבקר אמרי' פרסום עדיף לדחות לא כ"ש. ובזה נסתלק קו' הרא"ש דאין לומר דלענין לקדם תדיר עדיף דא"כ מאי קמבעיא לי' לרבא הרי דווקא בלקדם שייך תדיר ולא בלדחות דאדרבא היינו דפשוט רבא אבל באיבעי' לא אסיק זה אדעתי':

ואמנם הרא"ש מפ' ד' תוס' דה"ק לענין תדיר יש נ"מ באקדומי אבל לענין פרסום אפי' לבסוף שייך פרסום ובד' הרא"ש נסתלק קו' המג"א מתוס' פ' החליל שכ' בלא ר"ס יכול להק' ומאי ק' להו בלא ר"ס דהיינו לדחות פרסום עדיף אבל לר"ס דמיירי לקדם א"כ תדיר עדיף ועפ"י ד' הרא"ש לק"מ דהא דלקדם עדיף היינו משום דעכ"פ איכא פ"נ משא"כ התם בפרסום דר"ח דכל הפרסום הוא בהקדמה מה לי לדחות מה לי להקדים וע"כ דלא ידע המק' מפרסום ושפיר מק' התוס' בלא ר"ס יכול להק'. ועתה נבא בס"ד לבאר ד' תוס' מ"ש תוס' השמים כסאי כלומר דכשם שמבוארים הנרות בהפטרת חנוכה כ"כ בהדיא ר"ח בהשמים כסאי:

והנה צידדו תוס' אם הנדון דומה לראי' דבנ"ח אי לא מדליק ליכא שום פרסום משא"כ בהפטרה דכבר עבד פרסום בקריאת הפרשה מאן לימא לן דאעפי"כ פ"נ עדיף ולהכי כתב ותי' אחר ובאו אח"כ לסייע לצידוד זה דבתרי פרסומי ל"ש דחיי' מדלא מקדמי' קריאת הפרשה ג"כ ודחו זה מג' טעמי' חדא דשאני לדחות מלהקדים וכבר כ' פי' הרא"ש ופי' המג"א בד' תוס' אלו ואח"כ כ' דיש חילוק בין פרסום גדול ועיקר כמו ההפטרה לפרסום קטן כמו קה"ת ובסוף דאדרבא הא גופא דמקדמי' לר"ח כי היכא דלא נדחה הפטרה דחנוכה:

בריך רחמנא דסייען:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה