ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
ליקוטי סוגיות · סוכה
ל"ג ע"ב:
רש"י מודה ר"ש עביד חריץ דהוה מלאכה גמורה יל"ד הרי באמת חריץ ע"י גרירה לאו מלאכה גמורה כ"א כלאחר יד כמ"ש רש"י כירה מ"ו ע"ב ונראה כוונת רש"י דר"ש נקט גרירה להורות דכה"ג הוא דמתיר אבל בפ"ר לא שרי ולא תימא דנקט גרירה לאפוקי ממלאכה גמורה לזה כתב רש"י דאינו מתכוין אפילו במלאכה גמורה שרי. שם בד"ה הושענא אחריתא האריך רש"י לחלק בין פ"ר להכא וכוונתו נראה לדברי תוס' ריש כתובות שכתבו ליישב ד' רש"י דק' עלי' א"כ לוקמי כר"י וכ' תוס' דפ"ר הוא דלא הוה דלמא לא יצטרך אבל לר"י אם מ"מ לבסוף יצטרך להושענא עביד אי' למפרע והן ד' רש"י דדווקא פ"ר לא הוה לא זולת:
והנה לכאורה אי בלא אפשר מודה ר"י למה לא יחשב לקטן לאכילה לא אפשר ונראה דכיון דיכול לשבור ההדס שלא יהיה בו ג' טפחים ואח"כ לאכול מקרי אפשר והא וודאי שרי ביו"ט דר"י מפשח אלותא:
והנה מ"ש תוס' דהוה מלאכה שאצ"ל לכאורה מיותר דהול"ל בפשיטות דפ"ר דלא ניחא ליה ג"כ לכתחלה אסור אלא דתוס' לשטתיי' שכ' בארעא דחברי' דהו"ל משאצ"ל כלומר וה"ה כל פ"ר דלא ניחא ליה הו"ל משאצ"ל ועד"ז נוכל לפרש ג"כ ד' תוס' ביומא גבי בהרת שכ' נהי דמדאורייתא שרי משום דלא הו"ל מלאכת מחשבת וק' לר"ש כל דבר שאינו מתכוין בכל אי' תורה שרי ומה ענין מלאכת מחשבת לר"ש כאן אמנם כוונתם דפ"ר דלא ניחא ליה שרי לר"ש מה"ת בשבת דווקא משום משאצ"ל ומשאצ"ל פוטר ר"ש משום מלאכת מחשבת משא"כ בשאר אי' אין חילוק בפ"ר בין ניחא ליה ללא ניחא ליה ובזה תליא עיקר פלוגתת תוס' וערוך דהערוך לא מ' ליה לחלק לר"ש בין דאורייתא לרבנן ותוס' בשאר אי' מודי' ליה אבל בשבת פטרה תורה משום משאצ"ל:
והנה ד' תוס' דהכא משום מצוה שרי וד' תמוהין הא אדרבא עיקר היתירא הוה משום דלא מבעי ליה למצוה נ' כוונתם דאם הוא רוצה ללקטן לאכילה מאי אי' ליה למעבד ע"כ אתה מצוה עליו שיפחות ההדס שלא יהיה ראוי לצאת בו ואמנם יוכל להיות שיצטרכו אותו למצוה ואנן נגזור עליו לפוסלו שלא יהא ראוי למצוה כולי האי לא גזרו רבנן:
וי"ל עוד בדרך אחר בנפ' דברי הרמב"ם שכתב ואם לקטן א' א' לאכילה כשר ותמהו עליו למה השמיט הא דאי' ליה הושענא ומכח זה גרס ה"ה שלקטן אחר ודבר זה קשה להולמו היכן רמז במלת אחר שזה האחר א"צ לו ולזה נראה דד' הרמב"ם דהש"ס מוקי לה דאי' ליה תרי הדסי' ושני' ענבי' מרובין מעלין ואם לקט רק מא' וודאי היה פ"ר אבל מאחר דלקט משנים כל חד לא הוה פ"ר כ"א בשעה שלקט מזה הוא אומר את זה לא יקח וכן בשני' וז"ש הרמב"ם שלקטן אחד אחד דקאי אבדי הדס דאי אענבי' אחת אחת מבעי ליה דענבה ל' נקבה נמצא שפיר הביא הרמב"ם דברי הגמרא וכ"נ שהיה דברי תוס' וז"ש דבמקום מצוה אף דוודאי חד מניי' יקר למצוה מ"מ לא גזרו: