ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
ליקוטי סוגיות · יומא
ל"ה פ' אמר להם הממונה:
גמ' תניא ר"י אומר יל"ד מ"ט נאיד ר"י מהני חמין דמתניתין והוצרך להתיר שבות הלא בחמין אפי' שבות ליכא ונראה ר"י לטעמיה דס"ל פ' כירה דאפילו תבשיל וחמין שהוחמו כל צרכן אין משהין ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה וחמין ששהו ע"ג כירה גרופה מבע"י ב"ס אין בהם כח להחם ביוה"כ צוננים שתפיג צנתן:
ואמנם הרמב"ם שפסק שמה דחמין שהוחמו כ"צ משהין ע"ג כירה אפי' אינה גרופה שפיר כ' דרצו מחמין חמין רצו מלבנין עששית ונראה דליבון עששית הי' מכינין לדברי הרמב"ם דלמא לא יהא חמין חמין כ"צ דא"כ כיון דסגי בחמין למה יתירו שבות בחנם:
ומי אמר אביי כ' רש"י דדבר שאינו מתכוין מותר וכ' בסוף אלמא ס"ל לאביי דקרא מסייע לר"י ובסוף כ' דל"ג אין שבות במקדש וע' בתוס' ונפ' אי"ה פי' הסוגיא לדברי רש"י קו' הש"ס היה דאביי ע"כ סבר דבר שאינו מתכוין במקדש מותר וזה ל"ש כ"א אי דבר שאינו מתכוין דרבנן אמנם בבהרת מבואר דס"ל לאביי אליבא דר"י דבר שאינו מתכוין דאורייתא ומשני הש"ס דה"ק אביי כיון דצירוף דרבנן מותר דבר שאינו מתכוין וכ"ת הרי גם גרירה דרבנן גרירה מטעם חורש אלא דהוה כלאחר יד ואיכא חורש עכ"פ דאורייתא ואסור אינו מתכוין ולהכי אפילו בחורש דרבנן ע"כ גזרו דכל דתיקון כעין דאורייתא תיקן משא"כ צירוף דאורייתא ליכא כ"א בכלים דשייך מכה בפטיש אבל צירוף עששית דל"ד כלל דיו לגזור במתכוין אבל לא באינו מתכוין ומעתה לא מצי להק' מדר"י דגרירה דשפיר ידע המק' לחלק בדרבנן בין גבולין למקדש ומק' מבהרת דהוה ע"כ דאורייתא ולמסקנא א"צ לאין שבות במקדש ז"נ בביאור ד' רש"י ולק"מ עליו ועוד נבאר בס"ד:
ואמנם בענין קו' תוס' על רש"י הרי גרירה דרבנן ופליג ר"י ותו למה לא פריך הש"ס ר"י אדר"י נ' דסברת הש"ס מעיקרא הוה דמה דאסר ר"י בגרירה היינו בקטנים דאפשר משא"כ בצירוף דלא אפשר שרי ואמנם כ"ז אי הא דאסר ר"י דבר שאינו מתכוין הוה רק דרבנן אזי שייך לחלק בין אפשר ללא אפשר ואמנם מאביי דבהרת מבואר דר"י מדאורייתא אסור א"כ ל"ש לחלק ומשני ע"ז דבר שאינו מתכוין וודאי דאורייתא אבל צירוף הוה רק דרבנן ושוב חלקו רבנן בדרבנן באינו מתכוין בין אפשר ללא אפשר ואמנם במיחם דג"כ אפשר שלא לתת לתוכו מים ג"כ אסור וא"צ לתי' התוס' אלא דמד' רש"י בשבת מבואר כדברי תוס' אלו עיי"ש. וראיתי לדקדק בד' תוס' גופי' בפרק כירה שכ' ראיה מדמוקמי' בביצה מתני' דעגלה כר"י ול"ל ראיה זו הרי ר"י בהדיא מיירי שם ואולי שמא יאמר האומר ר"י לדברי' דרבנן קאמר ולזה מייתי תוס' דכולי מתני' מוקמי כר"י: