אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ב ליקוטי סוגיות › שבת

ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט

ליקוטי סוגיות · שבת

כריתות

פ' כירה:

גמ' ורש"י מאי קאמר מאי פנהו ומאי לא יתן אבל נותן נ' כוונת רש"י דאי לאו דתנן שפנהו כ"א פנה ממנו לא הוה ק' לן מידי כי היינו מפ' מים מועטין אסור ומרובין שרי אבל השתא דתנן שפנהו מ' שיש בו מים חמים ומ' לן מאחר דקיי"ל תתאה גבר אפי' מרובין אסור דקמא קמא מבשל והיינו דק' לן ואביי לקמן דמ"מ מוקי לה הכי אולי ס"ל עלאה גבר והו"ל צונן לתוך חם ועד דמחמם לא נתקרר מחמת הרוב:

והלא מצרף הק' תוס' לוקמי כשלא הגיע לצירוף ונ' דמתני' תנן כדי להפשירן ולמאי הל' תני לה א"ו לאשמעי' דצריך שיכוין כדי להפשירן אבל לא יתכוון כדי לצרף א"כ ש"מ דבהגיע לצירוף מיירי ואמנם לקמן הק' עוד תוס' אד' רש"י לישני שאינו ממלא המיחם כדי לצרף ונ' דיל"ד אמתני' פתח במיחם וסיים בכוס א"ו בא להורות מיחם דומיא דכוס מה כוס מותר למלאות על כל גדותיו דל"ש בי' צירוף ה"נ במיחם אם מכוין כדי להפשיר ואמנם כן מתורץ ממילא גם קו' ראשונה דאי בלא הגיע לצירוף מאי רבותא וכ"ת א"כ לאביי למאי הל' נקט תנא כוס י"ל אדרבא נקט כוס למימר דווקא מיחם דומי' דכוס דל"ש בי' צירוף ה"נ במיחם היכא דל"ש צירוף דווקא ולפנינו בס"ד נבאר ומק' הש"ס והלא מצרף וכ' תוס' דמל' זה מ' דהוה פ"ר ונ' לבאר לפ"ד דבמיחם שיש בו מים אפי' מלאהו פה על פה אין כאן פ"ר דמאחר דהיו בו מים דלמא בלא זה ג"כ הי' מתקיים היטב ובמיחם שפינה ממנו מים תלי' אם נתנו בו מעט מים ג"כ לא הוה פ"ר דדלמא לא מצרף ואמנם אם מלאהו פא"פ וודאי הוה פ"ר ומעתה מאחר דרב אדא ב"מ מוקי לה במיחם שפנהו ממנו דשייך בי' צירוף ומאי נקט מיחם דומיא דכוס אלא ש"מ לאשמעי' דכל זמן דלא מכוין כ"א להפשיר שרי ואפי' ממלאהו לגמרי דהוה פ"ר ושפיר פריך והלא מצרף ולפי"ז ע"כ רב אדא ס"ל כאביי קודם חזרה דאפי' בפ"ר פליג ר"ש ואמנם אביי דק' לי' אם פנה ממנו תנן ומוקי למתני' ביש בו מים ותנן מיחם דומיא דכוס ע"כ לאשמעי' דמיירי שאינו ממלאהו דלמא אתי לידי צירוף וכרב לקמן וא"כ ה"ה בפנהו ממנו מים לא יתן לתוכו מים כל עיקר דהא חדא הוה וכמ"ש לעיל וא"כ ע"כ מתני' ר"י היא דאוסר באינו מתכוין אמנם למסקנא דמודה ר"ש בפ"ר גם ר"ש מודה במיחם שפנה ממנו מים שלא ימלאנו מפה אל פה ודלא כרב אדא ומעתה הא דהשמיט הרי"ף אוקימתא דרב אדא היינו משום דקיי"ל מודה ר"ש בפ"ר ואמנם הביא אוקמתא דאביי דמוקי מתני' כר"י ואף דבהא דאשמעינן תנא דמיחם שפנהו לא יתן לתוכו כל עיקר לא קיי"ל אבל מ"מ אסור למלאתו צוננין דהוה פ"ר וכן בהא דאסרה מתני' ביש בו מים למלאות לגמרי נחלקו רב ושמואל אי קיי"ל בהא כמתני' וקיי"ל כשמואל ומ"מ נ"מ כמ"ש לענין פ"ר ובמיחם שפינו ממנו וא"ש ד' הרי"ף ונסתלק מעליו תלונת הרז"ה:

והנה לד' הערוך דמפ' בארעא דחברי' אפי' לכתחלה א"כ גם כאן נוכל לפ' דמיירי במיחם דחברי' ואפי' פ"ר שרי ומיושב קו' תוס' דבאמת הוה פ"ר אלא מ"מ משכחת לה דלר"ש שרי ע"ד שכ':

ובמ"ש בד' רש"י מאי קאמר נ' ליישב קו' הכ"מ על הרמב"ם שכ' פכ"ז מה' שבת דבכ"ר אסור ליתן כלל צונן לתוך חמין והרי לאביי גופא במתני' דשרו אמנם אביי לטעמי' מצי סבר עלאה גבר ואנן דקיי"ל תתאה גבר בכ"ר אסור ומתני' מיחם דומיא דכוס דווקא מתיר ולא כ"ר ומטעם שכ' דקמא קמא קמבשל:

ועתה נבא לבאר בס"ד שטת הרמב"ם שכ' דמצרף תולדת מכבה ואעפי"כ מתיר גחלת של מתכות לכבות בר"ה והק' עלי' הראב"ד מ"ש משל עץ דאוסר ותו דביומא מבואר דצירוף רק דרבנן וע' בד' ה"ה ובמ"ש עלי' הלח"מ וראיתי בתוך ד' הלח"מ דבר תמוה שכ' דלמא באי' דרבנן ר"י מתיר שאינו מתכוין ולא זכר דגם גרירה רק אי' דרבנן וקאסר ר"י וצ"ע:

ומ"ש לע"ד בשטת הרמב"ם הוא זה דנהי דמחייב ר"י משאצ"ל ופ' כן הרמב"ם אבל עכ"פ המלאכה נעשית דהיינו כיבוי וא"צ לפתילה חופר וא"צ אלא לעפרה החפירה דהיינו החרישה אי הבנין נעשה לאיזו צורך אלא שלא לצורך עיקר המלאכה כה"ג מחייב ר"י משא"כ אם המלאכה לא נעשית כלל דהיינו צירוף להרמב"ם תולדות מכבה אבל מ"מ אין כאן כיבוי כלל נמצא בגחלת של עץ נעשה הכיבוי שהרי נעשו פחמים אלא שא"צ להם משא"כ במתכת דל"ש פחמין מאי אמרת עכ"פ הצירוף נעשה לזה נבא שוב לדברינו לעיל מ"ש ליישב ד' הרמב"ם בה' נזירות שפסק בסורק וחופף באדמה דאינו לוקה מבואר דס"ל דאפ"ר לא נקי והרי בתולש עוזרדין פ' הבונה ומפשיט עור כ"כ מבואר דאין חילוק בין פ"ר לעושה מלאכה הענין וודאי היכא דעושה המלאכה בידים כתולש ומפשיט אלא דאינו מכוין ליפות מאחר דהוה פ"ר שפיר חייב משא"כ היכא דהוא עושה ענין אחר והפ"ר בא ממילא כה"ג ליכא לדמויי למתכוין וזה ענין ס רק בנזיר ומעתה גם כאן הצירוף נעשה ממילא והוא לא כשה המעשה בידים פ"ר כה"ג לא הוה כ"א דרבנן וז"ש ביומ' צירוף דרבנן וזה שהתירו גחלת של מתכת משום נזקא דרבי' וא"ש כל הסוגיות אמנם כ"ז בגחלת ועששיות שהי' באש והגיעו לצירוף כה"ג מדרבנן מיהת אסור אף דלא מתכוין משום פ"ר משא"כ במיחם שפנהו ובעת שפנו ממנו המים כבר נצטנן קצת א"כ אין כאן פ"ר ושפיר תלי' במתכוין ואינו מתכוין ומעתה במיחם שפיר פסק כר"ש דשרי ובעששית ביוה"כ לא התיר כ"א משום אין שבות במקדש אמנם באמת מה שהוכיחו המפורשים מסוגיא דיומא דהוה פ"ר משום דהש"ס מדמי לה לבהרת צריך ביאור דהרי בהך סוגיא דמוקמי אביי בהרת כר"י ע"כ לא ס"ל לחלק בין פ"ר לאינו מתכוין דאי הוה מחלק מנ"ל ול"ל לאוקמי דלא כר"ש כיון דידע סברא לחלק דלמא גם ר"ש מודה להך סברא א"ו לא מחלק וע' לפנינו:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה