ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
חומש שמות · משפטים
בע"ה
ממרן הגאון זצוק"ל בגמ' ב"ק רב אמי ורב אסי הוו יתבי קמיה דר"י נפחא מר אמר לימא לן מר שמעתא ומר אמר לימא לן מר אגדתא א"ל אימא לכו מילתא דשויא לתרווייהו כי תצא אש אפי' מעצמה הכי אמר רב אשו משום חציו שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקב"ה עלי לשלם הבערה שבערתי אני הצתי אש בציון ועלי לבנותה באש שנ' ואני אהי' לה חומת אש מ' דהני תרי מילי יש להם שייכות. וביאר מרן דאין לפ' דהכוונה משום ששרף הקב"ה המקדש באש כדכ' ויצת אש בציון דא"כ מה ענין זה לשלם ישלם המבעיר את הבערה התם לא פשע הניזק אבל במקדש החריבו עונותינו נוה אמנם הכוונה ע"ד שארז"ל במ' ברכות אלי' התריס כלפי מעלה ואמר אתה הסבות את לבם שנתת בהם יצה"ר והקב"ה הודה לו שנא' ואשר הרעותי אני שהרעותי וידוע כי היצה"ר מכונה אש כדכ' רוחכם אש תאכלם ואמר קרבו כתנור לבם וע"ז אמר הקב"ה אני הצתי אמנם כגון זה לא מקרי כ"א גורם ואי באש גם גורם חייב א"ש הך דרשא וזה שהקדים הכי אמר רב אשו משום חציו נמצא דבאש גם גורם חייב ושפיר דרש עלי לשלם הבערה שבערתי על היצה"ר וכמו שאמרנו:
עוד ממרן זצוק"ל כי גרים הייתם כ' רש"י מום שבך אל תאמר לחברך וצריך ביאור וכי מה מום הוא זה שמכרנו ה' על משך זמן למצרים לעבדים וביאר מרן ע"ד שארז"ל במ' ברכות ע"פ ונפלינו אני ועמך ביקש משה שלא תשרה שכינה רק על ישראל וק' וכי אחר חטא העגל ביקש להם משה גדולה יתירה אמנם הענין מן הראוי כי כל נכרי העוזב ביתו וארצו ומקבל עליו דת ישראל הוא במדרגת אאע"ה והי' ראוי שתתיחד אליו השכינה כשם שנתיחדה לא"א ובאמת קודם חטא לא איכפת לי' למשה בזה אבל אחר שעשו ישראל העגל ואם בני הגר צדק לא יעשו עגל הנה בני אברהם נגדם במעלה אחורנית ולכך ביקש משה לאמור הנה לא"א נזקקת להגלות להודיעו חקים ותורות אבל לע"ע כי ירדת על הר סיני וגילית לבאי עולם חקי רצונך הרוצה לעבדך ישתתף עם עמך ישראל נמצא כי רק ע"י חטא העגל הגר הזה יושב בקרבינו בתורת גר ולולא עשינו העגל נהי' עם משפחתו לעם בפני עצמו וז"ש רש"י מום שבך זה המום שהוא גר בקרבך בך תלוי כי אתה גרמת ולמה תקרא אותו גר והיינו אל תאמר לחברך וצריך להוסיף כי מ"ש כי גרים הייתם בארץ מצרים רמז בזה על העגל שהי' מעשה מצרים:
עוד ממרן זצוק"ל לנטות אחרי רבים להטות הכוונה במקום שיש ספק לנטות לכאן ולכאן אז אחרי רבים להטות ולא במקום שאין ספק וכזה השיב גאון א' למין שא"ל למה אין אתם נמשכים אחרינו הרי כ' בתורתכם אחרי רבים להטות ואנחנו הרב והשיב ת"ל אין ספק לנו באמתת תוה"ק אשר אבותינו ששים רבוא הגברי' מבן עשרים ומעלה העידו לנו על אמתתה ואין כאן לנטות:
ע"כ ד' הרב ולי התלמיד נ' דנוכל לפ' ג"כ לא תענה על ריב לנטות שלא להיות הדיין בעל ניצוח לאמור קבלו דעתי כי עמדי האמת:
עוד סנסן ממרן זצוק"ל ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלקי' אחרי' לא תזכירו הפ' ע"ד שארז"ל שלהי מס' חולין שלוחי מצוה אינן ניזוקין אם לא שהי' מהרהר בע"א. ונ' לי התלמיד להוסיף נופך לבאר סיפא דקרא לא ישמע על פיך דבאמת צריך ביאור וכי איש העולה על הבירה לקיים כבוד או"א ושלוח הקן יהרהר בע"א אמנם כ' החו"ה בשער יחוד המעשה כי החולף העובד ה' למען יכבדוהו בני אדם וכיו"ב הוא כעובד ע"א והן הן ד' רז"ל וודאי אם קיים האיש הזה מצות כיבוד בצנעא לא יעלה על דעת לחושדו עובד ע"א אבל זה עלה לבירה ושם נפשו בכפו כזה יש לחושדו אם לא עשה כן לפני הבריות והיינו מהרהר בע"א אמנם כללו של דבר העובד ה' האמתי מקיים והצנע לכת את אלקיך ואינו מפרסם מעשיו וז"ש בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו המצות ישמרו אתכם אבל ושם אלקי' אחרי' לא תזכירו וביאר דבריו ואמר כי הכוונה לא ישמע על פיך:
עוד סנסן ממני ושוחד לא תקח וגר נא תלחץ ושש שנים תזרע כל הפסוקי' בויו נ' לבאר ע"ד שהשיב הגאון בעל חות יאיר לשר אחד למה יתנו מבני עמינו שוחד לשופט אם יהי' להם ריב עם א' שאינו מבני עמינו והשיב לו הגאון כי ארז"ל למה נקרא שמו שוחד שהוא חד הלוקח והנותן קשורים יחד ואמנם מאחרי כי ידענו כי בבא איש ישראלי עם איש נכרי לפני השופט הנכרי לדין משנאת השר לאיש הישראלי ומאהבתו לאיש נכרי עוד טרם ישמע דבר הריב יחלוט בדעתו כי הדין עם הנכרי נמצא כי האיש הישראלי ע"י השוחד משקיט שנאת השר ועי"ז הוא ראוי לשפוט בין האיש הישראלי ובין הנכרי כי אז שניהם כמעט שוים בעיניו וז"ש הכ' ושוחד לא תקח ומ"מ וגר לא תלחץ שיהיו בעיניך כל אפין שוין וביאר אח"כ כי למה תלחץ הגר הרי צויתיך לשבות מעבודת שדך וכרמך בשנה השביעי' למען תדע כי גרים ותושבים אתם עמדי ככ' בפ' בהר ולמה תלחץ את הגר.
עוד סנסן ממני ראשית בכורי אדמתך וגו' לא תבשל גדי וכו' ארז"ל במ' ברכות ע"פ כי מיץ חלב יוציא חמאה במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו וביאר מרן זצוק"ל כי על הרוב האמהות יפנקו בניהם כמורגל בפי העולם ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן כלומר מפנקי' ילדיהם אבל דרכה של תורה חיי צער תחי' והרוצה לזכות בחמאה של תורה צריך להקיא הפינוק שינק מאמו ואמרה תורה כלפי האב אם ראשית בכורי אדמתך המה וולדי גופך בניך תביא בית ה, אלקיך הזהר שלא תבשל גדי בחלב אמו שלא תפנק האם את הבן שלא יצליח לבית ה':
עוד סנסן ממני הנה אנכי שולח מלאך ע' רש"י ורמב"ן נתקשה מאוד למה לע"ע שתק מרע"ה וכשנאמרה לו נבואה זאת בכי תשא אמר אם אין פניך הולכי' אל תעלינו מזה ועיי"ש ואברבנאל חיבר ס' עטרת זקנים ומ' פסוק זה ואשר נ' לדעתי הנה ידע מרע"ה כי חו"ל איננו כדאי להשראת שכינה ואמנם יתנהגו עד א"י ע"י מלאך ובבאם לארץ ישרה השכינה בתוכם וכן אמר הכ' הנה אנכי שולח מלאך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנותי לא זולת ויש עוד רמז במה שאמר אל ארץ הכנעני וגו' וסיים והכחדתיו ולא אמר והכחדותים כי רמז לו כי הש"י יכחד אליו המלאך כענין אל תכחד ממני דבר ומשו"ה שתק משה אבל בפ' כי תשא אמר כי ילך מלאכי והביאך וגו' והתחיל פסוק שני אל ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך מבואר כי גם בא"י לא תשרה שכינה ביני' ומשו"ה לא נתן משה מקום כלל למלאך ואמר אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה והיתה הפשרה בבנין המשכן:
רמב"ן ד"ה ויצאה אשתו היא עליו כשאר חובותיו כצ"ל:
ד"ה אם אדוניו בסוה"ד אפי' היתה עבריה גדולה וא"כ גם גדולה יכולה למכור עצמה וע' ב"מ י"ב ע"ב תוס' ד"ה מאי בעיא וצ"ע וע' מ"ל בה' עבדים שעמד ע"ד הרמב"ן אלו ועי' רשב"א גיטין ס"ד ע"ב:
ד"ה והגאון רב סעדיה בסוה"ד במיתה כהם:
ד"ה כאשר ישית עליו שאין בוולדים היזק ניכר כצ"ל:
ד"ה כי יתן שומרי כסף או כלים כצ"ל ותיבות או שור הם טעות:
ד"ה כי שמי כשמי מימריה כצ"ל דאפי' בפרוונקא א' כצ"ל. ד"ה ויקם משה ולא יהרסו לעלות אל ה' כצ"ל: