ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
חומש שמות · וארא
סנסן והערה ממרן זצוק"ל ולקחתי אתכם לי לעם וגו' וידעתם כי אני ה' וגו' והבאתי אתכם אל הארץ וגו' אני ה' הכוונה ע"ד שכ' החו"ה בשער הבחינה כי מדרך בני אדם להתפלא ולתמוה אם יעשה ענין בעולם שלא ע"ד הטבע ואמנם על דרכי הטבע לא יתפלאו ולא יתמהו ובאמת אין דבר נפלא בעולם כתהלוכות הטבע אשר הטבעה על ההעדר וההפסד הקודם להוית כל דבר כי זרע הדגן יופסד ויעדר טרם צאתו להויה וכן הביצה תחת התרנגולת וכן האדם נוצר מטפה סרוחה ואין פלא גדול מזה אמנם מאחר כי המה ענינים ההוים תמיד לא יתעורר האדם להביט על פליאותם וזה היה כוונת הש"י שהמטיר לאבותינו במדבר לחם מן השמים וכ' התם וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מארץ מצרים הענין אחרי כי מנהגי הטבע אשר נוצרו עליו אבותינו לא עשו שום רושם בחינת אמונה בלבם שנה הש"י עליו דרכי הטבע והמטיר להם לחם מן השמים וז"ש ולקחתי אתכם לי לעם דקאי אמתן תורה והייתי לכם לאלוקי' למנהיג ומנהל ומפרנס וידעתם כי אני ה' ואמנם דור זה שנתגדל במדבר וראו ארבעים שנה לחם מן השמים כבר נעשה להם ענין זה הוה והרגל ולא עשה בהם רושם אמונה אמנם הדור הזה בבואם לארץ וראו שמה חרישה זריעה וקצירה מגרעון א' כמה מאות גרעונים שוב היה דבר זה לפלא בעיני' ונכנסה בלבם אמונה בה' וז"ש והבאתי אתכם אל הארץ ונתתי אותה לכם מורשה שתהיו עסוקי' בישיבה ושוב אני ה':
עוד סנסן ממרן זצוק"ל הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה הכוונה כי ארז"ל אשר יונה בן אמתי כבש נבואתו יען ידע כי תכלית שליחתו לננוה הוא למען הראות את בני ישראל כי בפעם אחת שהוכיח יונה את נינוה חזרו בתשובה וישראל נשלחו אלי' נביאיה' בבקר ובערב ולא אבו שמוע וטרם יצא על ידו קטרוג על ישראל ברח לו והתחייב בעצמו מיתה לשמים והנה מרע"ה דאג כמו כן עבור זאת ואחרי כי ראה אשר עם ב"י לא שמעו אליו חרד ואמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך יהי' הענין אם ישמעני פרעה אף כי אני ערל שפתים ואינני ראוי לדבר לפני מלך:
דרך אחר כ' בהקדמה לס' הכוזרי כי המלך הכוזר ביקש מא' מכהני האומות לבאר לו למה זה הפך הש"י לפי אמונת הכהן האומות תורת מרע"ה בתורה אחרת והשיב לו כי בעת נתן ה' תורת משה לישראל עדן היו שאר האומות סכלים ואינם מוכנים לקבל תורה וברבות הימים הגיע התור שיהיו כל האומות מוכנים לכך והשיב לו המלך א"כ איפא הלא כשם שכל ישראל קבלו בעת מתן תורה כל התורה אם כי אחר זמן מהם מאסו כך הוא דרכה של תורה כי השכר ועונש מיוסד על הבחירה אבל לפי שעה נעשה רצון המצוה אמנם מדוע עדן לא קבלו האומות כלם אפי' שעה אחת הדת החדשה והנה מזה נתירא מרע"ה בשליחתו זאת אחרי כי ישראל לא שמעו אליו ואם גם פרעה לא ישמע אליו כאשר יהי' בוודאי אחרי כי אני ערל שפתים ואיך אפשר שאהי' נביא ה' אם שליחותו היתה הן אצל ישראל הן אצל פרעה ללא הועיל:
עוד סנסן ממרן זצוק"ל הוא אהרן ומשה וגו' הם המדברי' הוא משה ואהרן כ' רש"י ללמדך ששני' שקולים ואמנם יל"פ כי מול בני ישראל היה משה ראוי להיות יותר חשוב מפאת קדושתו ופרישתו ואמנם מול פרעה היה ראוי שיהי' אהרן חשוב יותר יען משה היה כבד פה ואהרן מליץ מדבר בלשון למודים אבל באמת לא היה כן כ"א אצל ב"י היה אהרן חשוב כמשה ולזה אמר הכ' הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את ב"י בשליחות אל בני ישראל היה אהרן חשוב כמשה ואמר הם המדברי' אל פרעה בענין השליחות אל פרעה לא תאמר שהי' אהרן חשוב בעיני פרעה יותר ממשה לא כן כ"א הוא משה ואהרן משה היה חשוב אצל פרעה כאהרן:
כבד לב פרעה במ' לבו של פרעה נעשה כבד ביאר מרן זצוק"ל הנה האדם נוצר על התאוה כי היא קיום הגוף אם ישתמש בה האדם בדרך השוה כמו שד' רז"ל והנה טוב מאוד זה יצר הרע ומשכן התאוה הוא הכבד כי לפי בריאותה מתהוה הדם ממוזג ומהדם יתהוה התאוה ונותן באדם מלבד התאוה ההרגשה לבחור בטוב ולמאוס ברע ומשכן ההרגשה בלב כמ' ר"א בן ערך לב טוב וקרא הכ' לחסר ההרגשה חסר לב והנה פרעה זה אבדה ההרגשה מכל וכל אצלו לפי מעשיו ואך התאוה גברה עליו יום יום וזה שאמרו לבו נהפך לכבד כוונתם ההרגשה נהפכה לתאוה:
הערה ממני תקנו רז"ל עפ"י הירושלמי ד' כוסות בליל פסח זכר לד' לשונות של גאולה הענין להשריש בלבינו על איזו דרך נהיתה הגאולה במצרים ועד"ז נקוה הגאולה העתיד' וארז"ל במ' כי בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים כדכ' הסירותי מסבל שכמו ונתקיים בהם והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ולפי משא העבודה היתה בעיני' זאת גאולה גדולה והודו ושבחו עלי' וקיימו בנפשם כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא וזה ענין כוס ראשון ואמנם עדן היו כעבד שנתן לו רבו רשות על משך זמן עד אשר יקראוהו לעבודתו ובכל זאת עדן שם עבד עליו ואמנם כאשר הומרך לב פרעה ע"י המכות אשר הכהו שחרר את ישראל מעבודתם ונתקיים בהם והצלתי אתכם מעבודתם וידעו כי המה בני חורין כשאר התושבים ושוב שמחו כעל גאולה חדשה ונשאו כוס ישועות וזהו ענין כוס שני ואח"ז יצאו גאולים ושירה חדשה שבחו היינו וגאלתי וזה ענין כוס שלישי וכ"ז לא היה כ"א גאולת הגוף אמנם גאולת הנפש היה לפני הר סיני והיינו ולקחתי אתכם לי לעם כמ' ה' ית' והייתם לי סגולה וזה ענין כוס רביעית:
עוד הערה ממני ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה הענין ע"ד משל לעני ההולך ברחוב ערום ויחף ורעב והוא זקן ושבע ימים ויפגשהו א' ובישר לו אשר נועצו בני העיר לרחם עליו ולתת לו בית דירה לחם צר ומים לחץ והודה לו העני הזה על בשורתו הטובה וילך הלאה ויפגשהו אף אחר ובישר לו כי נועץ עליו שר המדינה לאספו אל ביתו ולהושיבו עם שרי המלוכה ויחשוב העני הלזה את המבשר השני ללועג לרש ויחר אפו עליו והנה אבותינו במצרים כמו כן היו במעמד הגרוע שבגרועו' ולו בא משה לנחמם כי יסיר מהם פרעה עבודת הפרך אשר נלאו נשא היה מתקבל על לבם אבל משה בא ובישר להם כי ה' ירד מן השמים להושיבם עם נדיבי ארץ צבי לכל הארצות דבר זה לא היה באפשרות לכנס באזנם ולהתיישב על לבם וז"ש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה:
עוד הערה ממני ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים הענין אמר שהע"ה חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים נמצא דזה שלא שמעו ישראל יכול להיות יען משה מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים אבל אחרי כי משה היה ערל שפתים א"כ איפא יותר הוא מעותד לפני חשוכים מלפני מלכים וז"ש הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה אחרי כי אני ערל שפתים ואינני מהיר להתיצב לפני מלכים:
הנה העשר מכות היה תכליתם להראות כי כל אשר חפץ ה' עשה ואחרי כי העוה"ז מיוסד מד' יסודות אש רוח מים עפר הראה ה' ית' במכת הדם אשר המים בידו וברגע א' נהפכו כל המים לדם ולמען לא יאמרו המצרים כי היא רק אחיזת עינים מתה כל הדגה ואולי יאמרו כי גם זה אחיזת עינים באש היאור ונלאו לשתות ובחוש הריח והטעם אין ענין לאחיזת עינים ובחדש הבא לא זאת שנתרפאו המים כ"א גם השריצו צפרדעים ההלכו לתנורים ולמשארות וע"ד שד' רז"ל אימתי המשארות מצוי אצל התנור בזמן שהתנור חם אח"ז הראה ה' כוחו בבריאת מין הכנים הנולדים מן הזיעה והוציאם מן העפר עד שאמרו החרטמי' אצבע אלקי' הוא ואח"ז הביא עלי' ערוב חיות רעות שונות מירכתי ארץ וכלם הן ילודי אויר הקר הן ילודי אויר השווי הן ילודי אויר החם לכלם ערב להם אויר מצרים ובחדש הבא נחלה האויר כל כך עד אשר כל בהמות הבייתיות כלם ברגע תמו ומתו ואמנם ל' יד ה' הנאמר בדבר קאי על ההצלה למקנה ישראל מבין מקנה מצרים ומיתת מקנה מצרים העומד בתוך מקנה ישראל והי' נראה כאילו יד שלוחה מאת ה' להכניס האויר הממית בגרון מקנה מצרים ולהציל גרון מקנה ישראל מזה ואח"ז הוליד ה' ע"י פיח כבשן עפר מורכב ע"י אש הכבשן השחין בכל מצרים אחרי כן הראה ה' כוחו וגבורתו באש ומים יחד ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד ואח"ז ענין הארבה אחרי מטר שלא היה במצרים מיום הוסדה ואין מדרך הארבה לבא כ"א בהיות יבשות על הארץ ואח"ז בא החשך שהיה לפי ד' הרמב"ן היסוד אש בעצמו נמצא דהעשר מכות היו מופת אשר כל הד' יסודות המה ביד היוצר כחומר ביד היוצר:
והענין הסמני' שהי' ר"י נותן בהם היינו דאנו רואים כי מכת דם היתה התראה בבקר אצל המים צפרדעים התראה בבית כנם בלא התראה ערוב התראה בבקר אצל המים דבר התראה בבית שחין בלא התראה ברד התראה בבקר דבר הלמד מענינו שהי' כמו כן אצל המים ארבה התראה בבית חשך בלי התראה הרי אנו רואין כי נחלקו הי' המכות לג' עדרים ומה שהיו כנם שחין חשך בלי התראה יישב הרמב"ן בטוב טעם ודעת הגמיי' כי באמת אלו הג' מכות חלו עליו משעה ראשונה בעת בא עלי' מכת הדם הי' חשך נגד עיניו ומרוב צרה גם כנם גם שחין באה עלי' אמנם בעת באו בפני עצמם היו יותר בחזק יד והרמז על זה כי אם נכתב ח ש ך ימצא שהם משולבי' זה בזה:
ש ח ן כ נ ם
הערות בדברי רמב"ן פ' וארא
פסוק ראשון במדת הדין הרפה ר"ל מדת מלכות שהוא שם אד':
במדת הרחמים ר"ל מדת תפארת שם הויה ב"ה:
מ
בפסוק מקוצר רוח מרעתו שירוח לו צ"ל מדעתו שירויח לו:
בפסוק בלהטיהם או בעצמות חיות כענין שהזכירו בידעוני כ' ד' הרמב"ן כד' רש"י פ' אחרי כי הידעוני בעצם חיה ששמה ידוע הוא מכשף ולא כמ"ש הרמב"ם בה' ע"א כי בעצם עוף הוא מכשף:
בפסוק ויאמרו החרטמי' ולא קרא להם פרעה מהעת הזאת וצריך ביאור הכ' ולא יכלו החרטמי' לעמוד מפני השחין. וע' מ"ש הרמב"ן שם:
פסוק אני ה' בקרב הארץ כמו כי שמי בקרבו ר"ל תפארת הוא שמו שם הויה בה' והארץ הוא מלכות:
בפסוק ולא יכלו החרטמי' וכו' ויחזק ד' והוא האמת סוף הדיבור מכאן ואילך דבור חדש:
בפ' ידעתי טרם כמו עד לא כצ"ל: