אור ברסלב
ליקוטי הלכות - יורה דעה ב ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב › עבדים ב

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב · עבדים ב

עבדים א

אות א

ענין מילת עבדים

ע"פ המאמר אמר ר' עקיבא כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו עיין בדברי רבינו ז"ל הכ"מ כל המאמר הזה באר היטב (סי' נ"א). והכלל כי אם רוצים שיהי' אחר הבריאה כמ וקודם הבריאה שהיי' אב ובן כחדא שיהי' כולו אחד כולו טוב צריך ליזהר משקר כיע"י אמת השגחת הש"י עלינו ואזי כולו אחד כי ע"י השגחתו ית' נכלל אחר הבריאה בבחי' קודם הבריאה בחי' אב ובן כחדא אבל ע"י שקר מסיר השגחתו ית' כי דובר שקרים לא יכון לנג עיני וכו'. כי אמת הוא אחד אבל שקר הוא רחוק מאחד בחי' בקשו חשבונות רבים ועיקר אחיזת השקר שהוא הרע שהוא הטומאה הוא מחמת רחוק מאחד כי תיכף אחר הבריאה תיכף התחיל בחי' שנים דהיינו הבריאה וקודם הבריאה ומשם השתלשלות השקר שהוא הרע וכו'. אבל קודם הבריאה הי' כולו טוב כולו וקדש אפילו שם טהרה לא הי' שייך לומר ועיקר הטהרה מתחיל אחר הבריאה כי הטהרה מרמזת שיש טומאה והטוא סטרא דלוי סטרא דשמאלא שמשם משתלשל אחיזת הס"א שהוא השקר וע"כ יכולין לעלות מטומאה לטהרה כי עיקר השתלשלות אחיזת הטומאה הוא מבחי' הטהרה בחי' וטהרת את בני לוי ע"ש כל הענין הה. כי עמוק מאד מאד:

אות ב

וזה בחי' מצות מילת עבדים כי הערלה שהוא זוהמת הנחש הוא בחינת השקר שהוא הרע שהוא הטומאה בחי' זוהמת הנחש כידוע. כי כשמעבירין הערלה אזי הוא בבחי' חותם אמת בחי' אות אמת שהוא בחי' הברית קודש, כשמעבירין ממנו הערלה דחפיא על ברית שהוא בחי' שקר בחי' משקר בחותמא דמלכא. כי עיקר הצלם אלקים צלם דמות תבניתו כביכול הוא אםד מהול שהוא חתום בחותם אמת אבל כשהערלה חופה על הברית הוא בחי' שקר. כי אין זה צלם האדם כלל כי כל זמן שהערלה בו הוא בעל מום גמור כשפירש"י ע"פ התהלך לפני והי' תמים ע"ש. נמצא שהערלה הוא בחי' שקר ממש כי הוא משקרת דמות האדם כי באמת אין הערלה מצלם האדם כלל והוא נדבקת בהאדם בשקר גמור כי נדמה כאלו הוא מגוף האדם ובאמת הוא שקר גמור כי אין זה דמות אדם כי עיקרדמות אדם צלם אלקים הוא כשחתום בברית קודש בחותם אות אמת ע"י העברת הערלה שאז נקרא תמים כנ"ל. וכן מבואר בכמה מקומות ששמירת הברית שהוא בחי' מצות מילה הוא בחי' אמת בחי' כולו זרע אמת (ירמי' ב') ולהיפך פגם הברית בחי' ערלה דחפיא על ברית הוא בחי' שקר שהוא זוהמת הנחש וזה בחי' עבד שהוא ארור בחי' אורר כנען עבד עבדים וכו'. שהוא זרע חם בחי' פגם הברית זוהמת הנחש שנאמר בו ארור אתה כמובא. נמצא שהערלה שהוא בחי' שקר זוהמת החנש הוא בחי' עבד שהוא בחי' שקר זוהמת הנחש הוא בחי' עבד שהוא ארור כנ"ל. כי העבד הוא בבחי' השקר שאחיזתו מהשתלשלות של אחר הבריאה. כי ע"י השקר עי"ז אין אחר הבריאה נכלל בקודם הבריאה כנ"ל כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים קא) ואזי אין אב ובן כחדא כביכול כנ,ל. ואזי נופל לעבדות ח"ו כי העבד הוא היפך הבן כי כשהוא בבחי' בן אזי אחר הבריאה נכלל בקודם הבריאה בבחי' אב ובן כחדא אב ובן דייקא כי הבן והאב אחד כי הבן נמשך ממוח האב וע"כ כשהוא בבחי' בן אזי ממילא אב ובן כחדא ונכל לאחר הבריאה בקודם הבריאה כיהבן והאב אחד כנ"ל. אבל ע"י שקר ח"ו עי"ז אין אב ובן כחדא ואזי הואבבחי' עבד כי העבד הוא רחוק מהאדון ואינו בבחי' א' עם האדון נמצא שהעבד הוא בבחי' שקר בבחי' ערלה בבי' רחוק מאחד כי עיקר בחי' כולו אחד דהיינו שיהי' אחר הבריאה כמ וקודם הבריאה הוארק בבחי' בן בחי' אב ובן כחדא אב ובן דייקא כנ"ל. וכן מרומז בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' קיז) שהעבד בבחי' שקר שהוא זוהמת הנחש ע"ש:

אות ג

וע"כ צותה התורה למול את הבן כדי להעביר הערלה שהוא השקר כדי שיומשך השגחתו ית' עלינו כדי שיהי' אחר הבריאה וקודם הבריאה בחי' אב ובן כחדא בחי' כולו אחד כי זה עיקר עבודתינו וזה עיקר התכלית לזכות שיהי' נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כי הערלה הוא בחי' עננין דמכסיין על עיינין ועי"ז אין השגחתו ית' אלי וכי הערלה הוא פגם הברית שהוא פגם העינים כמוב' אבל כשמעבירין הערלה דחפיא על ברית עי"ז מעבריין עננין סמכסין על עיינין ועי"ז השגחתו ית' עלינו ועי"ז אב ובן כחדא כי עי"ז יוצא מחבי' עבד שהוא בחי' שקר לבחי' בן ואזי כולו אחד בח'י אב ובן כחדא כנ"ל. וע"כ עיקר החיוב על האב למול את בנו כי קודם הבריאה ואחר הבריאה הוא ג"כ בחי' אב ובן כמבואר במאמר הנ"ל כי הוא ית' נקרא אב. וכלל הבריאה נקרא בן תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נשתלשל אחיזה להשקר שהוא הערלה ואנו צריכין להעביר הערלה כדי שיהיו אב ובן כחדא כנ"ל. וע"י שהאב דייקא מל את בנו עי"ז באתערותא דלתתא איתער לעילא כי עי"ז גם הוא ית' שהוא אבינו הוא מעביר הערלה שהוא השקר מכלל הבריאה כדי שיהיו אב ובן כחדא כנ"ל. נמצא שעיקר מצוות מילה כדי לבער השקר שהוא הערלה שהואבחי' עבד שהואהרע והטומאה כדי שיהי' בבחי' חותם אות אמת כדי שיהי' אחר הבריאה כמ וקודם הבריאה בחי' אב ובן כחדא כנ"ל:

אות ד

וע"כ צותה התורה למול את העבד שהוא היפך הבן שהוא בחי' אחר הבריאה כשאינה נכללת ח"ו בקודם הבריאה ע"י שנאחזת בה השקר שאיז אין הבריאה בבחי' בן רק בבחי' עבד ושם אחיזת הערלה שהוא בחי' שקר כ"ל. וע"כ כשמלין את העבד אזי מכניעין את הערלה במקומה ובשרשה כי שם מקומה בבחי' העבד כנ"ל. ואזי כשמכניעין ומעבירין הערלה מהעבד אזי גם העבד יכול להכלל בבחי' בן כי עיקר העבדות הוא מחמת אחיזת השקר שעלידו נתרחק מאחד ואזי אינו בבחי' בן רק בבחי' עבד אבל כשמעבירין הערלה שהוא השקר אזי נכלל העבד בבן ונעשה כולו אחד כי איתא בזוה"ק בר"מ פ' בהר שכ"א מישראל צריך לעבודאת הש"י בב' בחינות בבחי' בן ובבחי' עבד וזה עיקר השלימות כשעבודתו כלולה מב' הבחי' בן ועבד ע"ש. והענין ע"פ הנ"ל כי קודם הבריאה הי' כולו אחד ותיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל אזי תיכף הי' שני בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ומשם נשתלשל אחיז תהס"א שהואהשקר וזה בחי' ימין ושמאל בן ועבד כי קודם הבריאה הוא בחי' כולא ימינא ולית שמאלא תמן וכלל הבריאה כולה כנגד קודם הבריאה הוא בבחי' שמאל כמובן בדברי רבינו ז"ל במאמר הנ"ל. ומזה נשתשלשל כל הבחינות ימין ושמאל שיש בכל מקום כי כולם נשתלשלו מב' בחי' הנ"ל וזה בחי' בן ועבד כי בן הוא כשנכלל אחר הבריאה וקודם הבריאה בחי' אב ובן כחדא ועבד הוא כשאין נכלל ח"ו כנ"ל. נמצא שבן הוא בבחי' קודם הבראיה כי מאחר שנכלל אב ובן כחדא אין חילוק בין קודם הבריאה לאח"כ וע"כ בחי' בן הוא בבחי' קודם הבראיה אבל עבד הוא בבחי' אחר הבריאה כנ"ל. והוא בחי' ימין ושמאל כי ימין הוא בחי' קודם הבראיה כנ"ל ושמאל הוא בחי' אחר הבריאה כנ"ל. וכל עבודתינו הוא כדי שיהי' נכלל שמאל בימין כי כ"א וא' כפי מה שזוכה ע"י עבודתו להכניע הס"א הנאחזת בסטרא דשמאלא כדי שהיי' נכלל שמאלא בימנא כמו כן לפי בחינתו נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא תכלית כל עבודתינו כנ"ל. וע"כ צריכין לעבוד את הש"י בב' בחינו. בבחי' בן ובבחי' עבד שהם בחי' ימין ושמאל כדי שיהי' נכלל שמאל בימין כדי שיהי' נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וזה בחי' מילת העבדים כי ע"י שמלין את העבד ומעבירין ממנו הערלה שהוא השקר שעיקר אחיזתו בבחי' עבד. עי"ז נכלל עבד בבן שמאל בימין כי אע"פ הוא עדיין עבד. אעפ"כ זהו עיקר העבודה שעבד בחי' שמאל יהי' נכלל בימין בבחי' בן. וע"כ אח"כ הוא חייב במצות שהאשה חייבת בהן כי הוא בבחי' שמאל בחי' אשה וע"י שמעביירן ממנו הערלה, עי"ז יכולין שיהי' נכלל בשמאל דקדושה ואזי נכלל שמאל בימין כי שמאל דקדושה נכלל בימין כידוע. כי זה עיקר העבודה שבכל מקום שיש שמאל וימין להכניע הרע הנאחז בשמאל ועי"ז השמאל נכלל בימין ועי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל:

גם העבד הוא מקנת כספו שהוא בחי' שמאל בחי' בשמאלה עושר וכו' (משלי ג') וע"י שמכניעין הערלה הנאחזת בבחי' כספו ועשירותו שהוא בחי' שמאל שזהו בעצמו בחי' עבד כנ"ל. עי"ז נכלל שמאל בימין ועי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר תכלית כל העבודתינו כנ"ל:

אות ה

וזה בחי' מה שאסור לשחרר את העבד. כ"ש והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם וכו' לעולם בהם תעבודו כי זאת העבודה והבירור להכניע ולבטל הרע הנאחז בכל הבריאה כדי שיהי' נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה זה הבירור אנו צריכין לעשו"ת כל מינו בכל דור ודור עד הסוף. עד שיעבור רוח הטומאה מן הארץ לגמרי. ואז יתבטל הכל באמת ויחזור הכל לשרשו ואז יהי' כולו אחד כמו קודם הבריאה. אבל עכשיו כ"ז שהש"י חפץ בקיום העולם אנו צריכין שיהיו כל עבודתינו בבחי' רצוא ושוב דהיינו להכלל כל הבריאה בקודם הבריאה ואעפ"כ היי' קיום הבריאה ולא תתבטל לגמרי ח"ו כי הש"י חפץ בקיום העולם. וע,כ עיקר העבודה לברר ולהעלות ולכלול שמאל בימין ואעפ"כ יהי' קיום להשמאל כי סטרא דשמאלא הוא קיום העולם כידוע. וע"כ אסור לשחרר העבד שלא לבטל בחי' השמאל לגמרי רק למולו לבער הערלה הרע הגמור ממנו כדי שאח"כ ע"י שיעבוד בו איש הישראלי, עי"ז יוכל לברר הטוב ממנו ויהי' נכלל שמאל בימין עבד בבן אבל לא לשחרוו לגמרי כיאז הוא מבטל בחי' השמאל לגמרי קודם זמנו. כיאין רשאין לבטל בחי' השמאל לגמרי עד הקץ וכו'. וזהו והתנחלתם אותם לבניכם וכו' לבניכם דייקא כי העבד צריך לעבוד להבן כדי שהעבד יוכלל בבן בחי' שמאל בימין כדי שעי"ז יהי' נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. כי כל מה ששמאל נכלל בימין כמו כן נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל:

אות ו

וזהו בחי' ספירת העומר ושבועות. כי איתא שבספירה עולין מטומאה לטהרה ע"י ספירת העומר. כי אז אנו מטהרין עצמינו מטומאת מצרים כדי לזכות לקבלת התורה בשבועות. ולכאורה הדבר תמוה. איך ע"י הספירהשסופרין הימים איך מטהרין עצמם עי"ז ומהו ענין הספירה של הימים לטהרה. אך ע"פ הנ"ל מבואר היטב עינין הספירה. כי עיקר אחיזת הס"א שהוא הששקר שהוא הרע והטומאה .עקיר אחיזתו בבחי' מספר כי קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב. ושם בבחי' אחד בודאי אין שייך שום מספר כלל. וכ"ש לפני אחד מה אתה סופר ותיכף כשהוציא ית' הבריאה מכח אל הפועל התחיל תיכף בחי' המספר כי תיכף הי' שני בחי' כ"ש רבינו ז"ל במאמר הנ"ל. וכשיש שני בחי' שייך מספר ומשם נשתלשל השתלשלות עד אחיזת הס"א שהוא בחי' חשבונות רבים. דהיינו ע"י שנתרבה המספר ונתרחק מאחד עד שנתשלשל לבחי' חשבונות רבים שהוא בחי' אחיזת הס"א שהוא בחי' שקר שרחוק מאחד כנ"ל. נמצא שעיקר אחיזת הס"א שהוא השקר שהוא הטומאה הוא מבחי' מספר. ושורש המספר בקדושה קודם שנשתלשל אל הטומאה דהיינו תיכף אחר הבריאה שאזי תיכף נתהוה בחי' המספר כנ"ל. אבל עדיין הי' המספר בקדושה, זאת הבחי' הוא בחי' הטרה המבואר במאמר הנ"ל דהיינו תיכף אחר הבריאה שתיכף נתהוה בחי' שנים בחי' מספר. שזה רושם שישתלשל עד שיהי' נתהוה טומאה. אבל אעפ"כ קודם שמשתלשל הוא בבחי' טהרה כמבואר שם. וע"כ כל מי שרוצה לצאת מטומאה הוא צריך לעלות לבחי' הטהרה. כי הטהרה שהוא בחי' אחר הבריאה בחי' מספר הוא שורש הטומאה. וע"כ על ידה דייקא עוליטן מטומאה לטהרה כמבואר היטב במאמר הנ"ל.וע"כ אחר שזכינו לצאת ממצרים מעבדות לחירות כי מצרים הוא מזרע חם שהוא בחי' פגם הברית זוהמת הנחש בחי' עבד עבדים. וע"כ אחר שיצאנו משם מעבדות לחירות ואנו צריכין להטהר מטומאת מצרים לצאת מטומאהלטהרה. ע"כ ציוונו הש"י לספור ספירת העומר כי ע"י בחי' מספר דייקא שהוא שורש אחיזת הטומאה. עי"ז דייקא עולין מטומאה לטהרה כי המספר הוא בבחי' הטהרה שהוא מטהר מכל הטומאות מחמת שמשם שורש התשלשלות הטומאה כנ"ל. כ"ש וטהרתים מכל טומאותיכם כמבואר במאמר הנ"ל. כי המספר דקדושה שהוא בחי' אחר הבריאה תיכף דהיינו מספר של אמת שאין בו שקר היינו בחי' מספר בקדושה ובטהרה ששומרין אותו משקר דהיינו ששומרין אותו שלא יתאחז בו הס"א שהוא השקר והטומאה זה המספר שהוא אחר הבריאה הוא נכלל בקודם הבריאה ונעשה מהמספר כולו אחד כנ"ל. וע"כ כשצריכן לצאת מטומאת מצרים ואזי אנו צריכין לטהרה כי ע"י בחי' הטהרה דייקא, על ידה עולין מהטומאה כנ"ל. ע"כ אנו צריכין לספור ספירת העומר שהואבחי' מספר דקדושה שהוא בחי' הטהרה כנ"ל. אשר על ידי זה עולין מטומאה. כי המספר דקדושה נכלל בבחי' קודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל. וזה שנאמר בתחילת הבריאה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (בראשית א') ולא נאמר ראשון כדי שיהי' נכלל כל הבריאה בבחי' אחד היינו בבחי' כולו אחד כולו טוב כדי שכל המספרות הבאין אח"כ שכולם נתהוו אחר הבריאה כנ"ל. שכולם יהיו נכללין ונספרין לבחי'אחד כדי שיהי' הכל נכלל בבחי' כולו אחד. וע"כ עשתה התורה מספר מכל ימי הבריאה וספרה את כל יום ויום כמו שכתוב ויהי ערב וכו' יום שני יום שלישי וכו' כדי שהיי' המספר שהוא בבחי' אחר הבריאה נכלל בקדושה כדי שעי"ז יהי' כל המספר כולו דהיינו כל הבריאה כולה נכלל בבחי' אחד. אשר על כן התחילה התורה המספר מאחד כנ"ל. כי ע"י שהתורה הקדושה סופרת המספר של ימי הבריאה. עי"ז נכלל כל הבריאה שהואבבחי' מספר כנ"ל. בבחי' קודם הבריאה בחי' כולו אחד כנ"ל:

אות ז

וזה בחי' מה שמציונ בדרז"ל שלא לספור את ישראל כי בכל מקום שיש מספר שורה קללה ח"ו. וע"כ הזהירה תורה בעת שצריכין לידע מספר בני ישראל ליקח מכ"א בקע לגלגולת כופר נפשו. גם איתא בזוה"ק שמקודם המספר היו מברכין את ישראל וכן אח"כ וכ"ז כדי לשומרם שלא תשלוט ח"ו הקללה הנחאזת בהמספר והמנין כמבואר בזוה"ק. כי בודאי עיקר אחיזת הקלה שהוא בחי'ארור בחי' ארור כנען ארור הנחש הוא משתשל מבחי' מספר ומנין וע"כ אסור למנות את ישראל כדי שלא תהי' שליטה ח"ו להקללה הנאחזת בהמספר כנ". בבחי' בקשו חשבוונת רבים כנ"ל. וע"כ לקחו מהם צדקה כופר נפשם כי ע"י צדקה ניצולין מאחיזתם ואין אחיזה להשקר שהוא הטומאה שהוא הקללה כנ"ל. מבחי' אחר הבריאה ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל. וכ"ז נעשה ע"י הצדקה כי צדקה תציל ממות. דהיינו שהוא מכנעת סטרא דמותא שהיא הס"א שהיא הטומאה הנחאזת באחר הבריאה. ואזי נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד שזהו עיקר בחי' צדקה כי זהו עיקר הצדקה לחבר שמאל בימין. שזו בחי' ננכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בחי' כולו אחד כנ"ל. כי צדקה הוא בחי' אמת כמובא שעיקר הצדקה הוא בבחי' אמת בחי' יעקב. בחי' משפט וצדקה ביעקב וכו' בחי' תתן אמת ליעקב כמבואר בדברי רבינו ז"ל הכ"מ במ"א. וע"כ ע"י הצדקה שהיא בחי' התחברות אמת ואמונה. עי"ז נכרלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד. כי צדקה מקשר ומחבר כל העולמות ונכללין בשרשן בבחי' כולו אחד. וע"כ ע"י צדקה דייקא דהיינו בקע לגלגלת. עי"ז ניצולין שלא תהי' אחיזה להס"א שהיא בחי' הקללה עי"ז המספר. כי אנו כוללין המספר בקדושה בבחי' קודם הבריאה בבחי' כולו אחד ע"י הצדקה כנ"ל. ואזי אין אחיזה להקללה והס"א כלל. כי עיקר אחיזתם מחמת הריחוק מאחד כנ"ל. אבל כשמקשרין המספר לאחד דהיינו שכוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל. אזי אין להם שום אחיזה ושליטה כלל. וכ"ז נעשה ע"י הצדקה שלוקחין בקע לגלגלת שעל ידה משקשרין הכל בבחי' אחד כנ"ל. ובפרט אותה הצדקה של כופר נפש שהי' בשביל קרבנות ועל ידי הקרבנות היו מקרבין ומקשרין כל העולמות לשרשן הראשון כמובא בזוה"ק סילוקא דקרבנא עד א"ס וכו' ע"ש כי ע"י הקרבן מעלין הבהמה לבחי' אדם כמובא. ואזי נכלל שמאל בימין בהמה באדם. ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כי אחר הבריאה כנגד קודם הבריאה הוא בבחי' בהמה לגבי אדם כי עיקר האדם שהוא הדעת נמשך מבחי' כולו אחד בחי' קודם הבריאה ועיקר בחי' בהמה דהיינו העדר הדעת נמשך מבחי' אחר הבריאה וע"י הקרבן נכלל הכל בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. נמצא שע"י הצדקה של כופר נפש שהוא בקע לגלגלת עי"ז ניצולין שלא תתאחז הקללה ח"ו בהמנין כי על ידה נעשה כולו אחד כנ"ל. כי אמת בעתיקא תליא כמובא בזוה"ק ולית שמאלא בהאי עתיקא כולא ימינא כ"ש באידרא. נמצא שאמת הוא בחי' כולו ימין שזהו בחי' כולו אחד כנ"ל. וזה בחי' בקע לגלגלת שאיתא שם ב אדרא קדישא כד עאלין בחושבנא יהבין אגר וכו' לעתיק יומין היינו כשיש חשבון ומספר שאז יראין שלא יהי' אחיזה ח"ו לבחי' חשבונות רבים אזי נותנין בקע לגלגלת. ועי"ז מקשרין עצמן לבחי' גולגלתא שהוא בחי' עתיקא בחי' אמת בחי' ראש דברך אמת (תהלים קי"ט) שהוא כולא ימינא כולו אחד אבל כשכולו אחד אין להם אחזיה ונתבטלין לגמרי כנ"ל:

אות ח

וזהו בחי' ספירת העומר. כדי לעלות מטומאה לטהרה ע"י ספירת העומר שהוא בחי' מספר דקדושה הנכלל בשרש ובבחי' כולו אחד כנ"ל. שעל ידו דייקא עולין מטומאה לטהרה כנ"ל. כי אנו סופרין את הימים לעומר והקרבת העומר הי' כ"ג בבחי' זו כדי שיהי' נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה על ידי שנכלל שמאל בימין בהמה באדם.כי עומר שעורים הוא מאכל בהמה כ"ש בזוה"ק וכמובא לעיל כ"פ וע"י שמניפין העומר לה' ומקריבין אותו עי"ז מעלין ומניפין כלל הבריאה שתהי' נכלל בקודם הבריאה ע"י שמניפין עומר שעורים שהוא בחי' בהמה בחי' אחר הבריאה לה' וכנ"ל. וע"כ אח"כסופרין ספירת העומר שבע שבתות כנגד שבעת ימי בראשית כדי לקשר כל הבריאה שנבראת בשבעת ימי בראשית שהוא בבחי' מספר כי אחר הבריאה מתחיל המספר כנ"ל. לקשר הכל אל העומר שהואבחי' התקשרות אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' הנפת עומר שעורים כנ"ל וע"י המספר הזה דייקא עולין מטומאה לטהרה וכנ"ל ואז ינטהרין מזוהמת העבדות שהי' במצרים ששם עיקר העבדות בחי' חם כנ"ל. כי עיקר זוהמת בחי' העבד שהוא הטומאה בחי' ערלה בחי' פגם הברית בחי' טומאת מצרים בחי' שקר הוא רק מחמת הריחוק מאחד ואחיזתם מבחי' מספר ומנין כנ"ל. והם נמתקין בשרשן דהיינו ע"י מספר דקדושה שנכלל בבחי' אחד בחי' ספירת העומר עי"ז נמתקין בשרשן ונתבטל אחזיתם כי נכלל כל המספר שהואאחר הבריאה בבחי' כולו אחד ואזי אין להם שום אחזיה כלל וכנ"ל (וע' עוד מענין זה לקמן בה' סימני בהמה וחי' טהורה בכרך י"ד)

אות ט

וזהו בחי' טבילת העבד כי צריכין להעלותו מטומאה לטהרה מבחי' שקר שהוא בחי' חשבונות רבים שיהי' עולה אל בחי' הטהרה שמשם אחיזתם ושם נמתקין ונטהרין כנ"ל:

וע"כ כל הטבילות הם במי מקוה. כי המים הם בבחי' קודם הבריאה כי המים קדמו לעולם כי המים הם בחי' חסד בחי' ימין שזהו בחי' קודם הבריאה וע"י שנכנסין במים ועולה שם כל הגוף ונתבטל ונתעלם שם במים. עי"זנתבטל ונכלל בבחי' קודם הבריאה ואזי הוא בחי' כולו אחד כנ"ל. ואזי נטהר מכל הטומאות ועולה מהם כי כל הטומאות נתבטלין שם בבחי' כולו אחד כי עיקר אחיזתם מחמת הריחוק מאחד כנ"ל:

וע"כ כשנתקרבו ישראל להש"י נתקרבו ג"כ ע"י מילה וטבילה וכנ"ל:

אות י

וזה בחי' גר שבא להתגייר שצריך ג"כ מילה וטבילה להכניע הערלה שהוא הרע שהוא טומאת העכו"ם כיכל הגוים ערלים כי העכו"ם הם בבחי' שקר וישראל הם בבחי' אמת כ"ש שארית ישראל וכו' וכמובא. וע"כ כל העכו"ם הם נקראים על שם הערלה כנ"ל וכשרז"ל שאין הערלה נקראת אלא על שם העכו"ם כי הערלה הוא בבחי' שקר בחי' טומאת העכו"ם וע"כ אין הגר יכול ליכנס לקדושת ישראל כ"א ע"י מילה וטבילה כי ע"י שמעבירין הערלה שהוא השקר עי"ז נתבטל ממנו טומאת העכו"ם שהוא השקר ואזי נעשה כולו א' כולו טוב ואז גם הוא חוזר לקדושת ישראל כנ"ל. וזהו בחי' הטבילה כנ"ל:

וע"כ צריכה המילה להיות קודם הטבילה כי מתחילה צריכין להעביר הערלה שהיא השקר ואח"כ יכול לזכות לטהרה ע"י שנכלל במים בבחי' קודם הבריאה כי כל זמן שיש בו ערלה שהוא בחי' שקר אנו יכול להכלל בבחי' קודם הבריאה שהוא בחי' הטבילה כנ"ל. רק אחר שמעבירין ממנו זוהמת הערלה ואזי נכלל ג"כ בבחי' אות אמת אזי יכול לקבל הטהרה ע"י הטבילה במים ע"י שנכלל בבחי' קודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל. כי א"א שיהי' נכלל בבחי' קודם הבריאה דהיינו שיהי' אחר הבריאה כמו קודם הבריאה בחי' אב ובן כחדא כ"א ע"י שנזהרין משקר כנ"ל. שזהו בחי' העברת הערלה שהואבחי' שקר כנ"ל:

אות יא

וזהו בחי' הב"ד של ג' שצריכין למילת גר וטבילתו ולמדווה רז"ל מדכתיב משפט לגבי גר מה משפט בג' אף גר צריך ג' כי בכל משפט ודין צריכין שלשה כי המשפט הוא להכניע השקר ולברר האמת כי זהו עיקר הדין והמשפט שדנין לפני הדיינים כי א' טוען אמת וא' טוען שקר וצריכין הדיינים לברר האמת ולהכניע השקר:

וע"כ צריכין בכל משפט ודין להכניע השקר בשרשו דהיינו שצריכין לקשר עצמם בבחי' כולו אחד בבחי' כלליות שנכלל הבריאה בקודם הבריאה בבחי' אב ובן כחדא שע"י בחי' זו נתבטל השקר לגמרי ואין לו שום אחיזה כלל מאחר שכולו אחד כנ"ל. ובחי' זו של כלליו תאחר הבריאה בקודם הבריאה שזה נעשה ע"י אמת ע"י שהדיינים דנים דין אמת לאמתו זאת הבחי' הוא בחי' משולשת כי היא כלולה משלש בחי' שםה כלל קיום כל העולמות שהם בחי' ימין ושמאל ואמצע שנמצא בכל מקום ששרשם מבחי' זו כי קודם הבריאה קודם שיצא הבריאה כלל מכח אל הפועל זהו בחי' כולא ימינא כי לית שמאל תמן כנ"ל. ואחר הבריאה כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל והוא בבחי' שמאל כנגד קודם הבריאה וכנ"ל. ותיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל אזי נעשה רושם תיכף על השתלשלות הס"א שהוא הרע שהוא השקר והטומאה כנ"ל. וזה כל עבודתינו להכניע השקר שהוא הס"א כדי שיחזור ויוכלל אחור הבריאה בקודם הבריאה שיהי' גם אחר הבריאה כולו אחד כולו טוב כמ וקודם הבריאה ואזי יתבטל השקר לגמרי וכנ"ל. וזאת הבחי' הוא בחי' שלישית בחי' אמצע בחי' קו המכריע היינו בחי' זו שגם אחר הבריאה אחר שכבר יצאה הבריאה מכח אל הפועל יהי' כל הבריאה נכללת בקודם הבריאה. ע"י שמקשרין כל הבריאה לשרשה בבחי' כולו אחד ע"י אמת כנ"ל זאת הבחי' הוא בבחי' קו המכריע שמקשר ומחבר ימין ושמאל שזהו בחי' התחברות וכלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל וזוהו בחי' כלל קדושת ישראל שםה כלולים מכהנים לוים וישראלים שהם כנגד שלשה אבות אברהם יצחק יעקב שכ"ז הוא בחי' משולשת הנ"ל בחי' ימין ושמאל ואמצע המכריע כנ"ל וע"כ מכשצריכין לדון דין לגרש השקר ולברר האמת אזי צרכין ג' דיינים שהם כנגד ג' בחי' הנ"ל. כי הב"ד הם בבחי' ימין ושמאל ואמצע המכריע כשרז"ל אין ב"ד שקול וכו' וע"כ ע"י אלו הג' שהם כנגד ג' בחי' הנ"ל על ידם נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבי' כולו אחד ועי"ז נכנע השקר כי עיקר אחזית השקר מחמת ריחוקו מאחרד כי בכל מקום שנכלל שמאל בימין ע"י אמצע המכריע לפי בחי' זו כן נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל וע"כ גר שבא להתגייר שעיקר כניסתו אל קדושת ישראל הוא רק ע"י שמעבירין ממנו השקר שהוא הערלה וכוללין אותו בבחי' קודם הבריאה ע"י הטבילה במים שע"י זה דייקא יוצא מטומאה לטהרה ע"י בחי' כולו אחד וכו' וכנ"ל. ע"כ צריכין שיהיו אצלו ג' בשעת מילה וטבילה כמ וגבי משפט כי להוציא הגר מטומאת העכו"ם שהם בחי' ערלה בחי' שקר ולהעלותה לקדושת ישראל שהם בחי' אמת הוא בחי' משפט ממש שהוא לגרש השקר ולברר האמת שכ"ז נעשה ע"י ג' שהם כלולים מג' בחי' הנ"ל שעל ידם נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שעי"ז דייקא עולין מטומאה לטהרה ונתבטל השקר שהוא הרע והטומאה לגמרי בשרשה ע"י שחוזרים ונכללים גם אחר הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כי עיקר אחיזתם הי' רק מחמת הריחו מאחד אבל ע"י ב"ד של ג' שהם כלולים מג' בחי' הנ"ל שעל ידם נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שעי"ז דייקא עולין מטומאה לטהרה ונתבטל השקר שהוא הרע והטומאה לגמרי בשרשה ע"י שחוזרים ונכללים גם אחר הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כי עיקר אחיזתם הי' רק מחמת הריחוק מאחד אבל ע"י ב"ד של ג' שהם כלולים מג' בחי' הנ"ל. שעל ידם נכלל הכל בבחי' כולו אחד עי"ז נתבטלים לגמרי ויוצאים מטומאה לטהרה וזוכה גם הגר ליכנס על ידם לקדושת ישראל וכנ"ל:

אות יב

וזה בבחי' ברכת כהנים. כי הכהנים הם בבחי' ימין שהוא בחי' קודם הבריאה כנ"ל. ומשם נמשכין כל הברכות כי עיקר אחיזת הקללה הוא רק אחר הבריאה כנ"ל. וע"כ הארן הכהן הי' מניף את כל הלוים כי הלוים הם בבחי' הטהרה בח'י אחר הבריאה שמשם יוכל להשתלשל אחיזה לבחי' חשבונות רבים שהוא בחי' הס"א וכו'. ע"כ הי' צריך הכהן להניף את הלוים כדי שיהי' נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. בבחי' כולו אחד כדי שיתבטל אחיזת הס"א שאחיזתה מחמת הריחוק מאחד כנ"ל. וזהו בחי' הברכה שמובא בזוה"ק שהי' מברכין את ישראל קודם המספר ואח"כ כנ"ל. כי המספר הוא בבחי' אחר הבריאה שמשם אחיזתם כנ"ל. ע"כ היו צריכין מקודם ואח"כ ברכת כהנים כדי שיהי' נכללין בבחי' קודם הבריאה ששם הברכה שלא יהי' אחיזה להקללה ח"ו שאחיזתם בבחי' מספר שהוא בחי' אחר הבריאה כנ"ל אשר בשבי לזה הוצרכו ליתן בקע לגלגלת וכו' וכנ"ל וע"כ ברכת כהנים משולשת וכנ"ל:

אות יג

וזה בחי' שובעות שבו ניתנה תורה אחר שספרו ימי הספירה שעל ידה נטהרין מזוהמת מצרים מבחי' עבד מבחי' ערלה מבחי' שקר וכו' וכנ"ל ואח"כ זוכין לקבל התורה בשבועות. שהוא תורת אמת שעל ידי התורה מקשרין כל העולמות ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כי עיקר זאת הבחי' נעשה ע"י תורת אמת וע"כ כל התורה היא בבחי' משולשת כשרז"ל (שבת פ"ח) בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאה על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי כי התורה היא בחי' אמת בחי' שלום שהיא כלולה מג' בחי' הנ"ל שעי"ז נכל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו תכלית הכל שזה נעשה ע"י מצות התורה וכנ"ל:

וזהו בחי' (אבות) על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. כי אלו הג' הם בחי' אחת וכ"א כלול מג' בחי' וכולם בכלל הם ג' בחי' הנ"ל שהם קיום העולם כי עיקר קום העולם הוא כשאחר הבריאה נכלל בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל. שזהו תכלית כל הבריאה ובשביל זה נברא העולם כידוע וזה נעשה ע"י ג' בחי' הנ"ל. שהוא דין ומשפט שע"י דין אמת שמכניעין השקר ומבררין האמת נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. ב' אמת ג' שלום כי אמת הוא ג"כ בחי' זו כי הכל תלוי באמת שעי"ז השגחתו ית' עלינו. ועי"ז נכלל הכל בבחי' כולו אחד כנ"ל. וזהו בחי' שלום שהוא בחי' המכריע שעושים שלום בין ההפכים בין ימין ושמאל כי שלום מקשר הכל. ונכלל שמאל בימין אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי'ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כ"ט) כי שלום הוא כלי מחזקי ברכה כי עיקר הברכות הנמשכין מבחי' קודם בריאה כי שם מקור הברכה. א"א שיהי' נמשכין למטה לאחר הבריאה כ"א ע"י שלום שהוא מקשר הכל ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ואזי נמשך ברכה ממקור הברכה לכלל הבריאה כולה וזה בי' ברכת כהנים שמסיימין בשלום וברכתם הוא ג"כ אצל שים שלום כיעיקר הברכה נמשך אל הבריאה ע"י שנכללת בקודם הבריאה שזהו בחי' שלום כנ"ל כי הברכה הוא להנצל ולהכניע הקללה הנחאזת בבחי' אחרא הבריאה וע"י שנכלל אחר הבריאה בבחי' קודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב נתבטלין כל הקללות בשרשן כנ"ל. ונמשכין כל הברכות וכל הטובות לכלל הבריאה כולה. וזהו בחי' ה' יברך את עמו בשלום כנ"ל:

(הלכו עבדים הלכה ג' בהלכות מילה הלכה ג' באות ל"א. הלכה ד' בהלכות מילה. הלכות עבדים ד באות י"ב: הלכה ה' בהלכות מילה הלכה ה' אות ט"ו):

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה