אור ברסלב
ליקוטי הלכות - יורה דעה ב ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב

נדרים הלכה א

אות א

ענין נדרים שיש כח ביד האשי הישראלי לאסור על עצמו איזה דבר שירצה ולעשו"ת מההיתר איסור. כי כל הדברים שבעולם הם משבירת כלים וכל התאוות וההנאות שבעולם הם בחי' אהבות הנפולותך שבאים משבירת כלי החסד. וע"כ כל הדברים שבעולם צריכים תיקון אפי' דברים המותרים כי אין דבר בעולם שלא יהא צריך כמה תיקונים וע"כ אסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה:

אות ב

והענין ע"פ מ"ש במאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (בסימן ל"ד) ע"ש. והכלל שכשמתקשרין אל הנקודה דהיינו ע"י הדיבור שבפה ששם בחי' הנקודה הקדושה בחי' פי ידבר חכמות ושם אצל הנקודה הקדושה שורה אהבה הקדושה, ע"י זה נתבטל החרפה ושבירת הלב שהם ע"י אהבות הנפולות כי שם אצל הנקודה אור האהבה הקדושה שורה ע"ש. וע"כ אסור ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה כי כל ההנאות הם אהבות הנפולות משבירת כלים כנ"ל שהם אותיות נפולים. וא"א לתקן שום דבר עד שיחזור ויביא אותו הדבר לתוך הפה כדי לחזור ולתקנו שם משבירתו. דהיינו קודם שנהנה משום דבר צריך לברך עליו ולפרוט אותו הדבר בברכתו כגון על פרי העץ בפה"ע ועל פרי האדמה בפה"א וכו' ועי"ז נתבטל החרפה השורה על אותו הדבר דהיינו השבירה הנ"ל דהיינו שנתבטל האבה הנפולה הנ"ל כי שם אצל הנקודה שבפה שהוא בחי' פי ידבר חכמות שנתגלה עתה ע"י הדיבור של הברכהעי"ז נתבטלין כל החרפות שהם אהבות הנפולות על ידי שנתגלה אור האהבה הקדושה השורה אצל הנקודה שבפה כנ"ל. נמצא ע"י הברכה בורא את הדבר שאוכל מחדש ובלא זה אסור לו ליהנות כי היה בבחי' שבירות וחרפות וצריך לחדש הדבר ולתקנו מחדש ע"י הנקודה שבפה שנתגלה ע"י הברכה כנ"ל. וע"כ כל הברכות מברכין בלשון הווה דהיינו בורא ולא שברא וכן כל ברכות הנהנין כי עתה נברא הדבר מחדש ע"י הברכה כנ"ל כי על מנת כן ברא השי"ת את העולם שיהיה נמסר לישראל לעשו"ת בו כרצונם ועל כן ברא כל הדברים מחוסר תיקון כדאיתא במדרש (ב"ר פ' י"א) חטים צריך לטחון וכו' ע"ש כדי שהאדם יתקן כל הדברים ע"י עצמו כי בכל דבר יש כמה תיקונים וכמה מצות תלויים בו קודם שנהנין ממנו כדי שעי"ז יתתקן הדבר ויתחדש כבריה חדשה וגמר כל התיקונים וכללותם הוא ע"י הברכה שבפה כי א]י' אותן דברים שאין מצות תלויות בהם עכ"פ אסור ליהנות מהם בלא ברכה כי עיקר התיקון ע"י הברכה כנ"ל ועי"ז נברא הדבר מחדש כי כל הבריאה ע"י הדיבור כמ"ש (תהלים ל"ג) בדבר ה' שמים נישו וכו'. וזסשחז"ל (ברכות ל"ה) כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתלן לבני אדם. כאן קודם ברכה. וכאן לאחר ברכה כי על ידי הברכה נחשב כשלו כי ע"י הברכה הוא בורא הדבר מחדש כנ"ל וכמו שמבואר היטב במאמר הנ"ל שישראל הם מושלין בעולם ע"י מצות התורה והעיקר ע"י הדיבור שבפה ששם שורה אור הנקודה שהוא בחי' צדיק מושל ע"ש כמו שהביא שם מארז,ל רבות עשית אתה ה' אלקי קודם מתן תורה. אבל אחר כך נפלאותיך ומחשבותיך וכו' כי הכל ביד ישראל ע"ש וע"כ יש כח ביד ישראל לאסור על נפשו דבר המותר כי באמת גם דבר המותר יש בו בחינת איסור כי יש בו אחיזת הס"א שהואבחינת שבירת כלים כנ"ל רק שנתתקן על ידי הפה דהיינו על ידי הברכה כנ"ל אבל קודם הברכה אפי' ההיתר הוא בבחי' איסור כשרז"ל אסור ליהנות וכו' וע"כ כשמקבל על עצמו שהדגבר הזה יהא איסור ומוציא בפיו הנדר אזי נעשה איסור גמור כי דבר ההיתר הוא תלוי ועומד עד שיבא לתוך פה איש הישראלי אשר בידו הממשלה לעשו"ת בו כרצונו כי ההיתר הוא בחי' ממוצע בין הקדושה ובין האיסור כמובא לעיל בה' תערובות (הלכה א') ובמ"א, ויש בידו כח להפכו אל הקדושה ע"י הברכה כנ"ל או לאסרו עליו כנ"ל והכל תלוי בפיו ששם הנקודה שהיא בחי' צדיק מושל כנ"ל:

אות ג

וזה בחי' היתר נדרים בג' הדיוטות. כי מאחר שכבר אסר הדבר ע לעצמו א"א שיחזור ויתתקן ע" יעצמו כי זה כלל שכל הדברים הצריכים תיקון אי אפשר שיתתקן ע"י אותו האור עצמו שנשבר כ"א כשיבא בחי' אור חדש ועל ידו נתתקן הדבר. ועל כן כשרוצה להתיר נדרו ולחזור הדבר מהאיסור אל היתר הוא מוכרח לקבל אור חדש מבחינת נוקדה כלליות שהוא אור גדול ביותר ויש לה ממשלה בחי' צדיק מושל ועי"ז חוזר להיתר וע"כ צריך לבא לפני שלשה אנשים מישראל וכל מקום שנמצאים שם ג' שכינה שרויה ביניהם ויש להם כח וממשלה כמו שמצינו שג' נקראו ב"ד ויש להם כח לדון בע"כ כל מי שירצו. כי שלשה ישראלים הם בחי' כלליות ישראל שהם כהנים לויים וישראלים. ומאחר שהם בבחי' כלליות ישראל נתגלה ביניהם בחי' נקודה כלליות ישראל שהוא בחי' ועמך כולם צדיקים בחינת ישראל ממשלותיו בחי' צדיק מוש לועל ידי אור הנקודה הכלליות נתתקן איסרו הנדר וחזר להיתר כנ"ל שע"י אור הנקודה שבפה נתתקנין כל הדברים משבירתן וקילקולם. כי ג' אנשים שהם בחי' כהן לוי ישראל שזהו בח"י כלליות ישראל הוא בבחינת מלאפו"ם ששם התגלות אור הנקודה כמ"ש שם כי הכהן הוא בחי' חכמה כמ"ש כי קדוש הוא לאלקיו וחכמה נקרא קודש כמובא שם שזהו בחי' אור הנקודה בחי' פי ידבר חכמות כמ"ש במאמר הנ"ל. וע"כ שברית הכהונה נקראת ברית שלום כי שם אור הנקודה ששם אור האהבה הקדושה ע"ש. וזה בח'י כהן מברך כי הברכות הם מבחי' קודש בחי' חכמה כמובא. וזהו מ"ש לעיל שע"י הברכה נתתקנין כל הדברים. כי ע"י הברכה שהיא בחי' קודש בחי' חכמה בחי' כהן מברך כנ"ל שזהו בחי' הנקודה כנ"ל עי"ז נתגלה עאור האהבה הקדושה כנ"ל והלוי הוא בחי' בינה בחי' והגות לבי תבונות. כי מסטרא דלוי דינין מתערין כמובא במ"א. והישראל הוא בחי' השלישי המכריע דהיינטו שהוא מקשר הנקודה עם הוי"ו ונעשה בחי' מלאפום ששם התגלות הנקודה כמ"ש כי עיקר הב"ד שעל ידו ניתא הנדר הוא שנים. וע"כ אין צריכין שיהיו כולם גמירי רק ב' מהם כמ"ש בש"ע. רק שהשלישי בא להכריע שלא יהי' ב"ד חלוק כמו דאיתא בסנהדרין לענין דיינים. כי אם לא יהיה רק ב' אפשר שיתחלקו ח"ו ולא יהי התקשרות הוי"ו אל הנקודה מאחר שהם בחי' שונות על כן בא השלישי להכריע ועל ידו נתקשרים יחד הוי"ו אל הנקודה ונעשה בחי' מלאפו"ם בחי' הרחב פיך ואמלהאו שעיז"ז יש להם ממשלה כנ"ל וכמ"ש שם בהמאמר הנ"ל ע"ש:

וזה בחי' יחיד מומחה שמתיר הנדר ביחיד כי אצל הת"חו והמומחה שם הוא בחי' נקודה כלליות ישראל כמ"ש שם וע"כ יש בו ממשלה להתיר הנדר שאסר הישראלי על עצמו ע"י דיבור פיו כנ"ל. כי עתה נתגלה אור חדש שהוא גדול ביותר דהיינו בחי' נקודה כלליות שהוא אצל הת"ח שבדור. או על ידי הנקודה כלליות שנתגלה ע"י ג' אנשים כנ"ל:

וצריך שיהיה לו חרטה שהיא בחי' שבירת הלב ולהביא החרטה לפני המתירין דהיינו שאומר לפניהם שמתחרט והם מתקנים שבירת הלב ע"י הנקודה שבפיהם שהיאבחי' צדיק מושל ואומרים לו מותר לך ועי"ז חזר אל ההיתר כנ"ל:

נדרים ושבועות ב

אות א

ענין נדרים ושבועות שהם לכאורה דבר תימה שיוכל האדם לאסור על עצמו איזה דבר או לחייב עצמו בדבר על ידי נדר ושבועה נמצא שהאדם יכול לעשו"ת לעצמו תורה ומצות חדשים שאינם מפורשים בתורה כי ע"י נדר ושבועה הוא יכול לעשו"ת לעצמו מצוה ועבירה מכל דבר שבעולם אע"פ שאין בזה הדבר שום מצוה ועבירה על פי התרוה. אך הענין ע"פ מ"ש רבינו ז"ל ע"]פ ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר במאמר המתחיל בענין הנהגת הפשיטות כמו איש פשוט ואינו עוסק בתורה אזי הוא מחיה עצמו בבחי' קיום העולם קודם מתן תורה שאז היה מתקיים העולם בחסדו ע"י חסד חנם מאחר שלא היה אז שום התגלות התורה בעולם. ובאמת גם אז היתה התורה בעולם רק שהיתה בהעלם כי עשרת הדברות היו נעלמים בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם והעשרה מאמרות הם מלובשין בכל דבר ודבר שבעולם כי הכל נברא בעשרה מאמרות שושם נעלם התורה בחי' עשרת הדברות כנ"ל. והצדיק בעת פשיטותו דהיינו בעת שמתבטל מן התורה הוא מחיה עצמו בבחינה זו בבחי' התורה הנעלמת בכל מעשה בראשית בכל דבר ודבר שבעולם כי הכל נברא בעשרה מאמרות וכו' כנ"ל. וזה בחי' הדרך לארץ ישראל כי ע"י בחי' העשרה מאמרות שהם בחי' כח מעשיו עי"ז יכולין לכבוש א"י כי בשביל זה פתח התורה בבראשית כדי שלא יאמרו לסטים אתם וכו' בשביל זה פתח בבראשית כי ברצונו נתנה להם וברצונו ןוכו' עיין שם היטב כל הענין:

אות ב

וזה בחי' נדרים ושבועות שהאדם יכול לאסור על עצמו כל דבר שבעולם ולעשו"ת מכל דבר שבעולם תורה דהיינו שיהיה בו מצוה ועבירה ע"י נדר ושבועה כי באמת כל הדברים שבעולם כולם מקבלים חיןות ע"י התורה כי בלעדי התורה אין שום חיות לשום דבר שבעולם כי אורייתא וקוב,ה כולא חד. ובודאי יאן חיות לשום דבר שבעולם כ"א ממנו ית' והוא ית' ואיריתא כולא חד כנ"ל ומחמת זה יכולין לעבוד את הש"י בלכ הדברים שבעולם כמ"ש בכל דרכיך דעהו כי בכולם מלובש התורה כביכול וע"כ יכולין לקשר הכל אל התורה ולעשו"ת מכל דבר תורה. וזה גילתה לנו התורה הקדושה במצוה זו של נדרים ושבועות שנתן לנו הש"י מצוה זו של נדרים ושבועות. שע"י מצוה זו יכולין לעשו"ת תורה ומצות מכל הדברים שבעולם כנ"ל ובזה גילה לנו הש"י שיש תורה ועבודה בכל דבר שבעולם כי כולם מקבלין חיות מהתורה כנ"ל וזה בחי' נדרים ושבועות כי החיות אלקות המלובש בכל הדברים שבעולם שהוא בחי' התורה יש בזה שני בחי' דחיינו בחי' קיום העולם קודם מתן תורה. וכן עכשיו בעת שמתבטלין מדברי תורה בבחי' ביטולה של תורה זהו קיומה כי אז מתקייים העולם ע"י חסד חנם שהוא בחינת העלמת התורה שהתורה נעלמת בעשרה מאמרות וכנ"ל. ובחי' זו היא בי' גבוה מאד כי היא בחי' התורה הנעלמת בחי' סתרי תורה שזה בחינת חסד חנם בחי' אוצר מתנת חנם שהיא בחי' גבוה מאד. כי בעת שאין תורה בעולם אזי א"א להעולם להתקיים ע"י חסד סתם כי אין העולם כדאי להתקיים ע"י חסד פשוט מאחר שאין תורה בעולם ע"כ אזי כשאין תורה אזי קיום העולם ע"י בחי' חסד חנם שהוא בחי' התורה הנעלמת שהוא בחי' גבוה מאד שמגודל אור החסד הזה שהוא חסד חנם חסד גדול מאד יכול להתקיים העולם אע"פ שאין התגלות התורה בעולם. אבל באמת אף על פי שבחי' זו גבוה מאד אין זה שלימות קיום העולם כי עיקר קיום העולם בשלימות הוא רק ע"י קבלת התורה שקיבלו ישראל כמ"ש יום הששי וכו' ופרש"י שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שקיבלו ישראל את התורה כי אין קיום לעולם בלא התורה. כי זה החיות והאור הגדול בחי' חסד חנם שהיה מקיים את העולם קודם מתן תורה הוא נעלם מאד ומגודל העלמו כי אינו יכול להתלבש כלל בתום העולם הוא יכול להתעלם ולהסתלק לגמרי ח"ו מהעולם ויחזור העולם לתהו ובוהו ח"ו. ע"כ צפה הש"י שאין העולם מתקיים בלא תורה על כן נתן התורה תיכף אחר כ"ו דורות כשדרז"ל ע"פ דבר צוה לאלף דור. כי עיקר קיום העולם הוא ע"י התורה שהלביש כביכול הש"י את האור הנעלם והגנוז בתוך אותיות התורה הקדושה. וע"י שישראל מקיימין את התורה ועוסקין בה עי"ז הם ממשיכין אלקותו יתברך בתוך העולם ע"י צמצומים של אותיות התורה וע"כ ע"י התורה נתבסס העולם כי ע"י התורה הקודשה ממשיכין החיות לכל הדברים שבעולם כי בלא התורה ח"ו היה האור הגנוז מסתלק מגודל העלמו רק אע"פ כן גם עכשיו בעת שמוכרחין לבטל מדברי תורה כי א"א לעסוק בתורה יום ולילה בלי הפסק רגע. וכמ ושביאר רבינו ז"ל במאמר הנ"ל אזי בעת ביטול תורה הצדיק מחיה עצמו בבחי' קיום העולם קודם מתן תורה שהוא בחי' חסד חנם שהוא בחינת התורה הנעלמת בעשרה מאמרות וכו' כמבואר שם ע"ש. וזה בחי' נדרים ושבועות שהם ב' בחי' הנ"ל. נדר זה בחי' החיות אלקות כביכול שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה שהיא בחי' התורה הנעלמת כנ"ל שמשם מקבלין חיות כל הדברים שבעולם בהעלם גדול. וע"כ כשהאדם נודר איזה נדר אזי הוא עולה למקום הנדר שהוא בחי' התורה הנעלמת שזהו בחי' נדר שהוא בחי' בינה עלמא דאתכסיא כמובא ואזי מקשר זה הדבר שהוא נודר עליו בבחי' התורה הנעלמת בו כי בכל דבר נעלם התורה כנ"ל היינו שע"י הנדר שמוציא בפיו על הדבר הזה עי"ז הוא מגלה החיות אלקות הנעלם בזה הדבר שהוא בחי' התורה הנעלמת שזהו בעצמו בחי' נדר כנ"ל ואזי כשעושה נדר ומגלה שיש בזה הדבר התורה הנעלמת אזי נעשה מזה הדבר תורה. כי באמת בכל דבר יש תורה רק שהוא בהעלם והסתר גדול. אבל כשעושה נדר בפיו אזי הוא מגלה העלמה זו ואזי נעשה מזה הדבר תורה. וע"כ עיקר הנדר הוא רק כשמוציאו בפיו ודברים שבלב אינם דברים כי עיקרהדבר הוא לגלות ההעלמה שזהו בחי' תורה כמ"ש בזוה"ק מאי תורה דאורי וגלי במה דהוי סתים. וזה בחי' נדר שמוציא בפיו כי עיקר ההתגלות הוא בפיו בחי' נדר שמוציא בפיו כי עיקר ההתגלות הוא בפיו בבחי' מפיו דעת ותבונה. ועל כן כשמוציא הנדר בפיו הוא מגלה התורה הנעלמת שבזה הדבר שהוא בחי' נדר כנ"ל ע"י שמוציא הנדר בפיו שזהו בחי' שמגלה מה דהוי סתים וע"כ נעשה מזה תורה כי זהו בחי' תורה כנ"ל. וזה הדבר תלוי בבחירת האדם כפי מה שרוצה לגלות אור הנעלם הזה אם לעשו"ת אם שלא לעשו"ת כי זה האור הנעלם הוא בחי' אור פשוט שאין בו שום ציור של מצוה ועבירה רק זה תלוי בבחירת האדם כפי מה שממשיך האור למטה אם לעשו"ת אם לחדול ואזי נעשה מזה תורה כפי מה שהוא ממשיך האור מההעלם אל הגילוי דהיינו כפי מה שנודר בפיו שזה בחי' שמגלה מה דהוי סתום כנ"ל והבן היטב:

אות ג

נמצא שענין נדרים הוא שמקשר הדבר להחיות אלקות שהוא בחי' התורה הנעלמת שנעלם בכל דבר היינו שמגלה מה דהוי סתים שמגלה שגם שם נעלם אור גדול בחי' התורה הנעלמת ואזי נעשה מזה הדבר בחי' תורה דהיינו שיש בו מצוה ועבירה כי הוא מחוייב לקיים הדבר ואסור לו לעבור על הדבר שנדר עליו נמצא שנעשה תורה ומצוה מזה הדבר, שמתחלה לא היה בו שום מצוה ועבירה כי עכשיו נעשה מזה הדבר בחי' תורה ע"י הנדר שהוציא בפיטו שעי"ז מגלה מה דהוי סתים שמגלה העלמת התורה שהיתה נעלמת שם כנ"ל וזה בחי' נדר שמגלה בחי' התורה הנעלמת שהוא בחי' קיום העולם בעת ביטול תורה בעת הנהגת הפשיטות כנ"ל:

אות ד

ושבועה זהו הבחי' הב'. היינו כי באמת עיקר קיום העולם הוא רק ע"י התורה שקיבלו ישראל שעל ידה נמשך השפע והחיות לכל הדברים שבעולם וכנ"ל. וזה בחי' שבועה כי שבועה הוא בחי' כלליות התורה שהיא כלולה משבעת ימי הבנין שזה בחי' שבועה לשון שבעה כי בחי' התורה הנעלמת בחי' נדר הוא למעלה משבעת ימי הבנין כידוע. אבל התורה המסורה בידינו הוא בחי' שבועה בחי' שבעה כנ"ל ועיקר קיום העולם בשלימות הוא רק ע"י התורה דהיינו על ידי עסק התורה והמצות שעל ידם נמשך השפע והחיות לכל הדברים שבעולם ועל כן כשהאדם אומר לשון שבועה ואוסר עצמו על איזה דבר נעשה מזה הדבר ג"כ תורה כי יש בידו זה הכח מאחר שהאדם הוא ממשיך חיות התורה לכל הדברים שבעולם ע"כ יש בידו כח לעשו"ת מכל הדברים תורה דהיינו שיש בידו כח להמשיך החיות לשם כרצונו אם לחיוב שיהיה מחוייב לעשותו אם להיפך ע"י שמכריז לשון שבועה שהוא בחי' כלליות התורה שמשם כל הדברים מקבלין החיות. וכשמזכיר זה הלשון לאסור על עצמו איזה דבר או לחייב עצמו בדבר הרי הוא ממשיך חיותהתורה לשם בבחי' זו דהיינו שיהיה נמשך החיות של התורה לאותו הדבר למצוה או להיפך דהיינו לעשו"ת או שלא לעשו"ת ואזי נעשה מזה הדבר גם כן תורה ויש בו מצוה ועבירה על ידי שהמשיך חיות התורה לשם בבחי' זו כפי שבועתו הן או לאו:

אות ה

נמצא שנדרים ושבועות הם בחי' אחת דהיינו שעושה מדברים של העולם תורה דהיינו מצוה ועבירה ע"י שמקשר הדבר להתורה ומגלה שגם בהם יש תורה וכולם מקבלים חיות מהתורה כנ"ל רק שהנדר הוא שמגלה התורה הנעלמת באותו הדבר שהוא למעלה מהתורה וע"כ נדרים חלים על דבר מצוה כי הנדר הוא בחי' התורה הנעלמת שהוא למעלה מהתורה. ושבועה הוא בחי' שעושה מזה הדבר תורה ע"י החיות והשפע שהוא ממשיך להדבר מהתורה. וע"י זה הוא עושה מאותו הדבר ג"כ תורה. וע"כ אין שבועה חלה על דבר מצוה כי עיקר כח השבועה הוא מהתורה כנ"ל. אבל נדר הוא בחי' למעלה מהתורה בחי' קיום העולם קודם מתן תורה בחי' התורה הנעלמת כנ"ל. וזה בחי' משארז"ל נדר מיתסר חפצי' עלי', שבועה מיתסר נפשי' אחפצי'. כי האדם הוא בעצמו בחי' התורה כמ"ש רבינו ז"ל וכמ"ש זאת התורה אדם (סימן י"ג) כי כל אדם כלול מכל התורה כולה שהוא רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שהם כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים של האדם. וע"כ כשעושה שבועה שהוא בחי' כלליות התורה הוא אוסר עצמו על החפץ היינו שעיקר איסור השבועה הוא מחמת שממשיך החיות מהתורה אל הדברבבחי' זו לעשו"ת או שלא לעשות. ועי"ז נעשה מזה תורה ומחוייב לקיים כן. וע"כ הוא בחי' שאוסר עצמו על החפץ כי הוא עצמו הוא בחי' התורה והוא מחיה כל הדברים שבעולם ע"י שהוא כלול מהתורה כי האדם הוא כלליות העולם וכל הדברים שבעולם מקבלין חיות ממנו ע"י שהוא כלול מהתורה. נמצא כשעושה שבועה הוא אוסר עצמו על החפץ היינו שממשיך החיות מעצמו שהוא בחי' התורה אל החפץ בבחי' איסור שעי"ז נעשה מזה תורה ונאסר עליו כנ"ל. אבל הנדר הואבחי' למעלה מהתורה בחי' התורה הנעלמת ושם הוא להיפך בחי' המשכת החיות מעילא לתתא בבחי' תורה הן או לאו היינו שהוא ממשיך ומגלה החיות הנעלם בזה הדבר בבחי' תורה מעילא לתתא כי זה החיות הנעלם הוא גבוה מאד. וזה החיות הנעלם בחי' נדר הוא מקיים העולם בלי התעוררות תחתון כלל כי זהו בחי' קיום העולם קודם קבלת התורה. נמצא שאין זה החיות נמשך ע"י האדם רק הש"י מקיים העולם בעצמו בחסד חנם בלי מעשה התחתונים כלל. וע"כ ע"י בחי' זו הוא יכול לעשו"ת מזה הדבר בעצמו תורה ולאסור החפץ בעצמו עליו כי נעשה ממנו תורה על ידי שהאדם מחיה העולמות ע"י התורה על ידי זה יכול לעשו"ת תורה מכל הדברים שבעולם ע"כ הוא בחי' מיתסר נפשיה אחפציה כי האדם הוא בחי' התורה וכנ"ל:

אות ו

וע"כ בנדר אין שייך בו שום שם וכינוי והנודר בתורה אינו כלום. כי הנדר הוא בחי' ההעלמה ששם נעלמין כל השמות וכל התורה הקדושה הוא בבחי' העלם כנ"ל אבל השבועה היא בשם וכינוי או נשבע בתורה כי שבועה הוא בחי' כלליות התורה שכלולה משבעה כנ"ל שהוא בחי' כלליות השמות שכלולים בז' שמות שאינם נמחקין ואפילו כשנשבע בלא שם וכינוי שגם כן חל איסור שבועה כמ"ש בש"ע. כי לשון שבועה בעצמו הוא בחי' זו בחי' כלליות התורה בחי' כלליות הז' שמות שזה בחי' לשון שבועה כנ"ל:

אות ז

וזה שהתחיל התנא מסכת נדרים כל כינויי נדרים כנדרים וכו' כי נדר ושבועה הוא בחי' החיות אלקות כביכול המתפשט בכל הדברים שבעולם ובכל הלשונות הגויים שזהו בחי' נדר ושבועה שמגלין שבכל הדברים יש אלקותו ית' כביכול ויכולין לעשו"ת מכל דבר שבעולם תורה ומצוה. וע"כ בנדרים הלך אחר לשון בני אדם כי בכל הלשונות יכולין לעשו"ת נדר כי יכולין למצוא אלקותו בכל הדברים ובכל לשונות הגוים כי אלקותו יתברך נעלם בכולם כי מחיה את כולם שזהו עיקר בחינת נדר ושבועה וכנ"ל:

אות ח

וע"כ החכם עוקר הנדר מעיקרו כי כל ענין נדר ושבועה הוא תלוי בחכם וגדול הדור כי ענין נדר ושבועה הוא שמגלין שכל הדברים מקבלין חיות מהתורה וכו' כנ"ל. אבל זה תלוי רק בהגדול והחכם שבדור וכמ"ש רבינו ז"ל במאמר ואתחנן הנ"ל. שכל הפשוטים צרייכן איש פשוט גדול מאד שעל ידו כולם מקבלים חיות ע"ש היטב כי באמת איש פשוט הקטן במעלה דהיינו המון העם בודאי אינם מחיין את העולם ע"י התורה כי אינם בעלי תורה ואפילו מי שעוסק בתורה לאו כל אחד זוכה שהוא יקיים כל העולם כ"א יחידי סגולה בחי' יחיד מומחה ומכ"ש לדבק עצמו בהתורה הנעלמת בכל דבר להחיות עצמו בבחי' החיות אלקות שהוא מחיה ומקיים העולם קודם מתן תורה זה בודאי לאו כל אדם זוכה כי הוא בחי' בחי' גבוה מאד למצוא ולגלותך אלקותו יתברך כביכול הנעלם בכל דבר שבעולם. וע"כ כל הפשוטים דהיינו המון עם צריכין לקבל החיות מאיש פשוט הגדול דהיינו הצדיק הגדול מאד שהוא לפעמים איש פשוט ומתבטל מהתורה ואז הוא מחיה עצמו מהתורה הנעלמת ועי"ז הוא מחיה כל הפשוטים כמבואר שם היטב במאמר הנ"ל ע"ש. ועל כן עיקר כח הנדר ושבועה שיכול האדם לעשו"ת תורה מכל דבר שבעולם ע"י נדר ושבועה זה תלוי רק בגדולי הדור שהם מחיין עצממן בעת פשיטותן בשעת ביטול תורה מהתורה הנעלמת כנ"ל ומכ"ש בעת עוסקם בתורה שאז הם מחיין כל הדברים שבעולם ע"י תורן ומאלו הגדולי הדור מקבלים חיות גם כל ההמון ומהם נשתלשל הכח גם להמון עם שיהיה להם כח לעשו"ת תורה מכל דבר שבעולם על ידי נדר ושבועה כי עיקר זה הכח לעשו"ת תורה מכל דבר שבעולם שזהו בחי' נדר ושבועה זה נמשך רק מגדולי הדור כנ"ל:

וזה שהתחילה התורה פ' נדרים וידבר משה אל ראשי המטות וכו'. מה שלא נאמר כן בשאר מצות התורה רק בכאן אצל נדרים נאמר ראשי המטות. ראשי המטות דייקא. כי עיקר מצוה זו של נדרים ושבועות הוא תלוי בראשי המטות שהם גדולי הדור כנ"ל. וע"כ למדו רז"ל מזה שהחכם עוקר הנדר מעיקרו כי מאחר שעיקר הנדר הוא נמשך מחכם הדור ע"כ בודאי יש כח בידו להתירו ולעוקרו מאחר שכל עיקר כח הנדר נמשך ממנו כנ"ל:

אות ט

וזה בחי' איסור נדה וטהרת המקוה ובחי' תשובה. כי דם נדות זה בחי' זוהמת הנחש כי ע"י חטא אדה"ר שעל ידו נמשך זוהמת הנחש עי"ז נעשה דם נדות כמ"ש הרבה ארבה עצבונך ודרז"ל זה דם נדות. ועיקר העלמת האור הגנוז שנעלם ונגנז האור הגנוז שהוא בחי' התורה הנעלמת שהיא מחיה כל הדברים שבעולם, עיקר ההעלמה וההסתרה הוא מחמת זוהמת הנחש בחי' דם נדות.כי קודם חטא אםד הראשון אז היה העולם זך וטהור ואז היתה השגת אדה"ר מאירה מאד מאד ואז היו יכולים להסתכל בכל דבר שבעולם ולראות בו החיות אלקות כביכול המחיה אותו. וזה בחינת אור של שבעת ימי בראשית שהיה אדם מסתכל בו מסוף העולם ועד סופו. היינו שבאור הזה היו יכולים להביט ולהסתכל בכלדבר שבעולם הגשמי ולראות בו החות אלקות כביכול הנעלם בו שהוא מחיה אותו הדבר. וזה בחי' מסוף העולם ועד סופו מקצה ועד קצה היינו מסוף נקודת המרכז של העולם הגשמי עד סופו העליון. ששם הדבר נכלל בשרשו כי התחלת הדבר בשרשו העליון הוא בחי' סוף ממטה למעלה היינו שהיה יכול להסתכל בכל העולם ולראות בו סופו העליון שהוא מקושר לשרשו היינו שהיה יכול לראות החיות אלקות כביכול הנעלם בלכ דבר שבעולם. ואז היו יכולים לידע התורה שבכל דבר שבעולם. אבל ע"י חטא אדה"ר נגנז האור הזה. כשרז"ל ראה שאין העולם כדאי עמד וגנזו וכו'. כי מחמת חטא אדה"ר שנמשך עי"ז זוהמת הנחש בעולם בחי' דם נדות. על כן הוצרך כביכול ליגנוז האור כדי שלא יינקו הקליפות ח"ו יותר מדאי ועיקר הוא מחמת בחי' דם נדות. כי יש עשרה מיני דמים ויניקתם מבחי' העלמת והסתרת העשרת הדברות שהם בחי' חמש כנגד חמש. שמשם מהעלמה והסתרה זו משתלשלש ויורד יניקה לבחי' עשרה מיני דמים שהם בחי' ה' מיני דמים טמאים וה' מינים טהורים וכמובא. ומחמת שנמשך יניקה ע"י חטא אדה"ר לבחי' עשרה מיני דמים שיניקתם מבחי' הנ"ל ע"כ הוכרח האור של העשרת הדברות ליגנוז ולהתעלם כדי שלא יהיה להם יניקה ח"ו יותר מדאי. וע"כ לא היו יכולים ישראל לקבל את התורה עד שספרו שבעה שבועת בחי' ז' נקיים לטהר עצמן מדם נדות כי עיקר קבלת התורה הוא לגלות ההעלמה. וכ"ש בזוה"ק מאי תורה דאורי וגלי במה דהוי סתים וכנ"ל. והתגלות האור הענלם א"א כי אם כשמטהרין עצמן מדם נדות. כי כל זמן שיש בחי' דם נדות מוכרח האור להתעלם כנ"ל. וע"כ הם ז' נקיים כנגד ז' מדות בחי' שבעת ימי הבנין כי עיקר אחיזת הדם נדות היינו בחי' הקליפות הוא רק בבחי' ז' ימי הבנין ששם עיקר התגלות התורה כי עיקר התגלות התורה הוא על ידי ז' מדות כידוע כי למעלה ממהדות זה בחי' אור הגנוז שאין יכולין להשיגו עכשיו. וע"כ כל זמן שיש בחי' דם נדות אין התור' יכולה להתגלות בבחי' הז' מדות כדי שלא יהי' להם יניקה ח"ו יותר מדאי כי שם עיקר אחיזתם כנ"ל. וע"כ כל זמן שיש בחי' דם נדות אין התור' יכולה להתגלות בבחי' הז' מדות כדי שלא יהעי' להם יניקה ח"ו יותר מדאי כי שם עיקר אחיזתם כנ"ל. וע"כ מוכרח שיהי' התורה בבחי' העלם כי שם בבחי' העלם שהוא בחי' למעלה מהמדות אין להם שום אחיזה כלל. וע"כ לא היו ישראל יכולים לקבל את התורה עד שספרו ז' נקיים כנגד ז' ימי הבנין בחי' ז' מדות ששם עיקר אחיזתם כדי לטהרם מבחי' דם נדות כדי שתוכל התורה להתגלות בתוך העולם שהוא בחי' כלליות ז' ימי הבנין שהם כלליות העולם שהם בחינת ז' מדות שעיקר התגלות התורה על ידם כנ"ל:

אות י

וזהו בעצמו בחי' ז' נקיים שסופרת הנדה כדי שתטהר לבעלה. כי זווג הקדושה של ישראל הוא בחי' המשכת התורה וכמובא שבשעת קבלת התורה היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה כי ע"י זווג דקדושה של ישראל נולדין נשמות קדושות. ונשמות ישראל הן בעצמן בחי' התורה. כי התורה כלולה מנשמות ישראל. וע"כ כל זמן שהיא טמאה מדם נדות הזווג אסור. והאיסור חמור מאד מאד ר"ל כדי שלא להמשיך בחי' נשמות קדושו"ת בחי' התורה לתוך החיצונים ח"ו שהם בחי' דם נדות כדי שלא ליתן להם ח"ו יניקה יותר מדאי. וע"כ איתא בזוה"ק שעל ידי העון החמור הזה ח"ו מתגבר הטומאה מאד ח"ו ר"ל. כי נמשך להם יניקה יותר מדאי ח"ו כי כ"ז שיש בחי' דם נדות צריך שיהיה המוח והדעת שהוא בחינת התורה בהעלם והסתר וכנ"ל. וע"כ היא צריכה לספור ז' נקיים וכנ"ל:

אות יא

ואחר הז' נקיים היא צריכה להטהר במקוה. ומקוה היא בחי' בינה עלמא דאתי כמובא בחי' תשובה. זה בחינת התורה הנעלמת הנ"ל שהם כלליות עשרת הדברות הכלולים באנכי שהוא בחי' בינה כמובא. כי כשצריכין לעלות מטומאה לטהרה לטהר מדם נדות צריכין לדבק עצמו בבחינת הארו הגנוז היינו התורה הנעלמת ששם אין שום פגם מגיע כלל ושם כולו טוב וכשמדבקין עצמו לשם יכולין לשוב אל ה' אפילו משאול תחתיות. וכמרומז שם בדברי ריבונ הנ"ל שבסוף דבריו שם שדיבר מענין זה שאפילו בשאול תחתיות אין יאוש בעולם כלל כי גם משם יכולין לשוב אל ה'. וזהו ע"י בחי' הנאמר במאמר הנ"ל. היינו ע"י בחי' התורה הנעלמת שלשם נמשך חיות מכל הדברים שבעולם ושם אין שום פגם מגיע ושם כולו טוב. ואפילו הטומאה והסט"א מקבלת חיות מהעלמה זו וכשמדבקין עצמן באור הגנוז הזה אזי נתבטל הטומאה והס"א כי עיקר חיותם רק מההעלמה וההסתרה וכמבואר ענין זה במ"א (בלק"ת סימן י"ב). והכלל ששם בבחי' האור הגנוז הזה הוא כולו טוב ושם עולין מטומאה לטהרה וכנ"ל. וזה בחי' מקוה שהיא בחי' האור הגנוז התורה הנעלמת וכנ"ל. וזה בחי' מקוה של מ' סאה בחי' מ' יום שבהם ניתנה התורה היינו שבהם נתגלה התורה מההעלם אל הגילוי כי התורה הנעלמת היא בחי' בינה שהיא בחי' מ' כידוע:

וזה בחי' מימי המקוה הם בחי'מימי החסד זה בחי' החסד העליון הנ"ל. בחי' חסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה שהוא בחי' התורה הנעלמת שעל ידה עולין מטומאה לטהרה וכנ,ל. כי מים מרמזים על בחי' זו כי המים קדמו לעולם כשפרש"י זה בחי' החסד חנם הנ"ל שקדם לעולם כי החסד חנם שבו נתקיים העולם קודם מתן תורה זה החסד קדם לעולם כי בזה החסד נברא העולם כי הש, יברא את העולם בחסד חנם כי לא היה עדיין שום זכות ושום מעשה לברוא העולם על ידו רק ברא את העולם בחסד חנם בחינת עולם חסד יבנה. ובזה החסד היה מקיים את העולם כל זמן שלא ניתנה התורה כי גם אז לא היה שום זכות וכנ"ל. וזה בחי' המים קדמו לעולם היינו בחי' מימי החסדים בחי' חסד הנ"ל שקדם לעולם היינו בחי' חסד חנם וכנ"ל. וזה בחי' מימי המקוה בחי' המים שקדמו לעולם אשר עליהם נאמר יקוו המים מתחת השמים וכו' שזה בחי' מקוה אשר על ידי המים הללו בחי' חסד חנם הנ"ל שהיא בחי' התורה הנעלמת כנ"ל על ידם עולין מטומאה לטהרה שזהו בחי' תשובה בחי' נדר בחי' יוה"כ שאומרים כל נדרי. כי נדר ומקוה ותשובה ויוה"כ הכל בחי' אחת. בחי' עלמא דאתי שאז יתגלה האור הגנוז של שבעת ימי בראשית. ואז יתגלה אלקותו שהיה נעלם בכל דבר שבעולם ואז ישיגו אלקותו ית' מכל הדברים שבעולם וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו וכו' ואז יתבטל הס"א ע"י מאחר שיתגלה אלקותו יתברך כי הוא יתברך מחיה את כולם. ואזי יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואז יתתקן הכל וכנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

אות יב

וזה שמובא במדרש שמשה רבינו ע"ה רצה ליכנוס לא"י ע"י בחי' התרת נדרים כשארז"ל על פ' אתה החילות כי בחי' התרת נדרים הוא בחי' הדרך של א"י וכנ"ל. וכמבואר במאמר הנ,ל. שכל הנ"ל הוא בחי' הדרך לארץ ישראל עיין שם היטב:

נדרים ושבועות ג

אות א

ע"פ המאמר לשמש שם אהל בהם וכו' בסימן מ"ט ע"ש כל המאמר כולו. והכלל בקיצור כי לפי אור להביות הלב של איש הישראלי. אי אפשר להתגלות מהמדות כי אור להביותו הוא עד אין סוף ואין תכלית לתשוקתו וצריך לצמצם ההתלהבות כדי שישאר בלב חלל. כ"ש ולבי חלל בקרבי ועל ידי הצמצום של ההתלהבות יוכל לבא להתגלות מהמדות היינו לעבוד את הש"י בהדרגה ובמדה וכו'. וע"כ פעולותיו ומדותיו היטובים יתגלה שהוא מקבל עול מלכות שמים שלימה וכו'. וזה בחי' בריאת העולמות כי קודם הבריאה היה אור הקב"ה אין סוף ורצה הקב"ה שיתגלה מלכותו וכו' וצמצם את האור א"ס לצדדין ונשאר חלל פנוי. ובתוך החלל הפנוי ברא העולמות והן הן מדותיו וכו' וע"י זה נתגלה מלכותו שזה עיקר כוונת הבריאה וכו'. וזהו ממש בחי' הנ"ל כי כמ וכן הוא בכל אדם שקודם שזכוה לעבודת ה' באמת אזי בתחילה לבו כוסף ובוער מאד להש"י בהתלהבות גדול. ואור ההתלהבות הזאת שבלב הוא בחי' א"ס כי אין סוף ואין תכלית לתשוקתו ואעפ"י שלבו מתלהב מאד להש"י באמת אעפ"כ אין זה תכלית כי מגודל ההתלהבות הזאת אינו יכול לעבוד את הש"י כלל מעוצם ההתלהבות בלבו עד אין סוף. עד שאינו יכול לעשו"ת שום מדה טובה ושום עבודה. ע"כ צריך לצמצם ההתלהבות הזאת ולעשו"ת חלל בלב. בחי' ולבי חלל בקרבי היינו לעשו"ת חלל באור ההתלהבות שבלב על ידוי צמצום האור לצדיין דהיינו שמוכרחין לצמצם ההתלהבות הגדול שבלב הנ"ל ואזי נעשה חלל בלב ושם באותו החלל שבלב שהוא בחי' חלל הפנוי. שם מתגלין פעולותיו ומדותיו הטובים כי ע"י הצמצום הנ"ל. ע"י זה יכול לעבוד את הש"י בהדרגה ובמדה. ועי"ז נתגלה שהוא מקבל עול מלכות שמים שלימה שזה בחי' התגלות מלכותו ית' שהוא תכלית בריאה וכו' וע"ש במאמר הנ"ל והבן היטב היטב. כי הם דברים עמוקים מאד מאד עמוק עמוק מי ימצאם וזה בחי' תשובה וכו' וכו' ע"ש:

וזה בחי' נדרים. כי באמת המצוה הזאת של נדרים הוא פליאה גדולה. שיש כח ביד איש הישראלי לאסור מה שהתירה תורה. ומאחר שהתורה התירה הדבר מהיכן יהיה כח להאדם לאסור הדבר על עצמו. וע"כ באמת נקראים הנדרים פליאות חכמה בחי' איש כי יפליא לנדור וכו' וכומובא. אך הענין ע"פ הנ"ל כי בכ"א מישראל יש חלק אלוק ממעיל. ועיקר האלקות הוא בלב הישראלי ומחמת אור האלקות שבלבו בחי' צור לבבי. ע"כ משתוקק תמיד להש"י עד אין סוף ואין תכלית. ומחמת זה אור להביות איש הישראלי הוא בחי' אין סוף כי אין סוף ואין תכלית לתשוקשתו וכנ"ל. והנה לפי עוצם אור להביותו עד אין סוף אינו מספיק לו תרי"ג מצות התורה הקדושה כי אור להביותו הוא נכסף ומשתוקק ומתגעגע להיות דבוק ונכלל בהשי"ת תמיד לעולם ועד ושלא יפנה עצמו לשום דבר מהעולם אפי' לשום דבר המותר רק יהיה תמיד דבוק בהש"י בלי הפסק רגע כלל. אך באמת זה א"א בשום אופן כי א"כ הי' מתבטל במציאות ולא היה מתקיים ישותו כלל והיה נחרב העולם ח"ו והש"י רוצה בקיום העולם. ע"כ צריכין בהכרח לצמצם אור ההתלהבות הזאת ולעבוד את הש"י בהדרגה ובמדה. וזה בחי' כלל כל התורה כולה אש נזהרנו לבלי לסור מדרך התורה הקדושה ימין ושמאל. כי אפי' לימין אסור מדרך הישר של התורה הקדושה. היינו להרבות ולהוסיף יותר ממצות התורה שזה בחי' נוטה לימין אסור לנו ג"כ. כ"ש לא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו ממנו כי לפי עוצם להביותו של איש הישראלי היה נכסף להוסיף על מצות התורה. אך התורה הקדושה הזהירה ע"ז בלאו דבל תוסיף. כי כשמוסיפין על התורה אפילו אם כוונתו לשמים אעפ"כ הוא נוטה מן הדרך הישר ומקלקל הצמצום הקדוש שזה עיקר קיום העולמות ואזי הוא בחי' א"ס שהוא בחי' ריבוי אור שגורם ח"ו שבירת כלים חורבן העולמות:

וגם עיקר היצה"ר וכל התאוות וכל החטאים ח"ו באין מזה. כי ידוע שכל הקליפות שהם התאוות והחטאים כולם באים משבירת כלים שהיה ע"י ריבוי אור כידוע. וזה בחי' יעלו שמים ירדו תהומות (תהלים ק"ז) שלפעמםי האדם בוער להש"י יותר ממדריגתו שזה בחי' יעלו שמים. וכשאינו זוכה לצמצם האור לפי מדריגתו עי"ז ירדו תהומות ח"ו כי עי"ז נופל אח"כ ח"ו מאד כי זה בחי' ריבוי אור וכו' כנ"ל, וע"כ ע"פ רוב האדם נופל לעוונות ע"י ריבוי המצות והדקדוקים של הבע"ד שמרבה להחמיר ולדקדק עליו ביותר ומפתהו למצות שלו ומתלבש עצמו במצות ואח"כ מביאו לידי עוונות ח"ו. כי ריבוי החומרות והדקדוקים זה בחי' ריבוי אור שגורם שבירת כלים ח"ו כנ"ל שמשם נמשכין כל העוונות ח"ו כנ"ל. וזה בחי' אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה (קהלת ו') כי הא בהא תליא שצריך ליזהר שלא יצדק הרבה. כדי שלא ירשע הרבה ח"ו עי"ז כנ"ל:

אות ב

וזה בחי' חטא אדה"ר. שעיקר החטא היה ע"י בחי' ריבוי האור שגורם שבירת כלים ח"ו. וע"כ התחלת עצת הנחש היה עי"ז שבא אל חוה ואמר לה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן. שרצה להטעותה ע"י המצות של היצה"ר ושאל אותה אם צוואת הש"י היה לבלי לאכול מכל עץ הגן כי בודאי כך ראוי לכם לבלי לאכול לפי גודל עוצם גדולתו ורוממותו ית'. ואיך אפשר לכם לאכול כלל שום דבר. ומחמת שהכניס בהם ספיקות כאלה שראוי היה לבלי לאכול כלל. אף על פי שלא פעל כל רצונו אעפ"כ פעל קצת שעי"ז השיבה חוה לו בטעות. וטעתה עצמה ואמרה מכל עץ הגן אכול נאכל ומעץ הדעת וכו' אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו וכו' והוסיפ' על הציווי. ותיכף שהוסיפה מעט על הציווי מיד הצליח מעשה הס"מ כי תיכף ע"י ההוספה של הנחש ושל האשה כנ"ל. וכן עיקר החטא היה גם כן זאת כמובא. כי אדה"ר הסתכל למעלה ממדריגתו שזה היה עיקר החטא שלו ועי"ז בא לכל הפגמים שלו. וע"כ תיכף בהתחלת מתן תורה. הזהיר הש"י את משה כמה פעמים רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לעלות וכו'. שזהו בחי' ריבוי אור שבוער להש"י חוץ מהמדה שהיא בחי' הריסה כנ"ל כי הש"י ידע מחמת גודל התגלות אלקות שההי אז בודאי יהיה תאוותם חזקה מאד לעלות לה' ולהכלל בו בתשוקה גדולה עד א"ס עד שיוכלו לבא לבחי' הריסה ח"ו בחי' ריבוי אור ע"כ הזהירם מאד ע"ז. כ"ש רבינו ז"ל במ"א (סימן ע"ב) שיש יצר הרע גדול כשמתחילין להתקרב להש"י דהיינו שהיצה"ר מסיתו להרוס לעלות אל ה'. שזהו בחי' פן יהרסו וכו' ע"ש. וע"כ אע"פ שהיו נזהרים במצות הגבלה ולא הרסו לעלות יותר. אעפ"כ מחמת שמתן תורה היה בהתגלות גדול בקולות וברקים וכו' וכו'. עי"ז באו אח"כ למה שבאו ונכשלו ע"י הערב רב בפגם העגל. כשפרש"י על פסוק ואיש לא יעלה עמך. הראשונות ע"י שהיו בתשואות והומיות שלטה בהם עין הרע אין לך יפה מן הצניעות היינו כנ"ל. שהלוחות הראשונות מחמת שהי' ברעש גדול ובהתגלות גדול מאד מאד. ע"כ לא היה אפשר להתקיים כי היה בחי' ריבוי אור. וע"כ באו לחטא גדול עי"ז ונשברו הלוחות ע"כ ניתנו השניות בשתיקה שזהו בחי' צמצום יותר כי צריכין ליזהר מאד לצמצם האור בהדרגה ובמדה כנ"ל. וזה בחינת מעשה המשכן שנצטוו אחר מעשה העגל כי מאחר שעיקר החטא היה ע,י בחי' ריבוי אור כנ"ל. ע"כ הוכרחו אח"כ לעשו"ת המשכן וכליו שכלול מגוונין סגיאין שכ"ז היא בחי' צמצומים. לצמצם המשכת התגלות אלקותו. כי כל כלי וכלי, וכל דבר של מעשה המשכן ובגדי כהונה הכל היו בחי' צמצומים קדושים לקבל האור בהדרגה ובמדה שזהו עיקר התיקון כנ"ל. וע"כ בכל עת שנצטוו על מלאכת המשכן נצטוו מקודם על שבת. כ"ש את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. כי שבת הוא בחי' התגלות אורייתא דע"ס. שנתגלה ע"י תיקון של הצמצום הנ"ל כנ"ל. שזהו בחי' מעשה המשכן כנ"ל:

אות ג

ובאמת צריכין לבקש ולהתחנן הרבה לפני הש"י שיזכה לדעת איך להתנהג בעניין זה בענין צמצום ההתלהבות הזאת. כי בודאי צריכין להתגבר מאד לכסוף ולהשתוקק להש"י תמיד בהשתוקקות עצום. ואעפ"כ צריכין לצמצם ההתלהבות שלא יהיה יותר ממדריגתו. וע"כ א"א להיות איש הישראלי באמת כ"א כשזוכין להתקרב לצדיקים אמתיים כי הם יורו אותו את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה באופן שיהיה ההתלהבות והתשוקה כראוי בהדרגה ובמדה. וזה בחי' לאו דלא תסור. כ"ש לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. כי רק החכמים והצדיקים אמתיים הם יודעים זאת איך לצמצם את האור כראוי בהדרגה ובמדה לבלי לנטות ימין ושמאל כי כשנוטים לימין זה בחי' ריבוי אור שגורם וכו' כנ"ל ולשמאל בודאי אינו טוב לנטות שא"כ לא יעשה אפי' המוטל עליו ח"ו. וע"כ צריכין להתקרב לחכמים וצדיקים אמתיים כ"ש (אבות פ"א) עשה לך רב וקנה לך חבר. כדי שיורו אותו הדרך הישר. איך להתנהג באופן שיצמצם האור בהדרגה ובמדה כנ"ל:

אות ד

כי באמת אע"פ שמשה קבל התורה מפי הגבורה ומסרה לנו וקבלת התורה היה ע"י בחי' צמצום האור שזהו בחי' מפי הגבורה כי גבורה היא בחי' צמצום כי התורה היא כולה מדותיו של הקב"ה. וא"א שיתגלה המדות שהם כלל כל התורה כי אם ע"י צמצום העאור כנ"ל. אעפ"כ בכל דור ודור אנו צריכין לצמצם האור כביכול כ,א לפי בחינתו. כי זה כלל גדול שהמדריגה העליונה אע"פ שהוא בבחינת צמצום לגבי מה שלמעלה הימנה אעפ"כ האור של המדריגה של מעלה הוא בחי' א"ס לגבי מדריגה התחתונה וצריכין אח"כ עוד צמצומים אחרים באופן שגבם מדריגה התחתונה תוכל לקבל האור כי אורו הגדול ית' שופע מרום כל דרגין. אך כל מה שהמדריגה קטנה ונמוכה יותר צריכין שם צמצומים רבים יותר כי הצמצום של המדריגה העליונה הוא עדיין בחי' אין סוף לגבי מדריגה התחתונה וצריכין שם במדריגה התחתונה עוד צמצומים יותר. וע"כ צריכין בכל מדריגה ומדריגה לעשו"ת הצמצום הנ"ל של חלל הפנוי שהיה בתחילת הבריאה כנ"ל ועי"ז תוכל להבין היטב מאמר הנ"ל. ועוד כמה ענינים שקשה להבינם. וע"כ התורה שקבל משה רבינו מפי הגבורה ומסרה לנו. אנו צריכין בכל דור ודור לחכמי הדור שיפרשו אותה לנו היטב בחכמתם הקדושה. כי אנו א"א לנו לידע דבר מהתורה בעצמינו כי הוא בערכינו בבחי' א"ס. כי אע"פ שלגבי משה הוא בחי' צמצום, אצלינו היא בבחי' אין סוף וכנ"ל. וע"כ צריכין החכמים בכל דור ודור ללמוד עמנו ולפרש את כל דברי התורה הזאת באר היטב. למען נוכל לקבל אור התורה בהדרגה ובמדה בערכינו כפי הדור וכפי הזמן וזה בחי' הגדרים והסייגים שעושין החכמים בכל דור ודור כי אורו ית' שהוא בחי' א"ס שופע תמיד וצריכין לקבלו בהדרגה ובמדה בכל עת וזמן. וע"כ צריכין החכמים בכל דור לעשו"ת סייגים חדשים ולתקן תקנות חדשו"ת משמרת למשמרת. כי הם צריכין בכל פעם לצמצם אור הא"ס בהדרגה ובמדה. ועל ידי זה נעשין מצות חדשו"ת דרבנן. כי ע"י צמצום האור מקבלין אור התורה והמצות בכל פעם כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד:

אות ה

וזה בחי' נדרי'. כי מחמת שאור ההתלהבות של איש הישראלי הוא בחי' א"ס על כן לבו כוסף לפרוש עצמו ולקדש עצמו ביותר ממצות התורה. אך באמת צריכין לצמצם האור כנ"ל ולקבל האור בהדרגה ובמדה. וכ"א מישראל כפי האור שזוכה לקבל בכ"פ כן צריך לצמצם ולעשו"ת מדות וכלים לקבל האור בהדרגה ובמדה:

וזה בחי' נדרים. שהם נדבת לבו כי צריך שיהא פיו ולבו שוין. וידוע שנדרים הם בבינה שהוא בחי' תשובה ובינה הוא עלמא דאתכסיא בחי' אור הא"ס. כי שלש ראשונות הם למעלה מהזמן למעלה מהמדות שזהו בחי' א"ס. היינו כשלב איש הישראלי בוער להש"י ורוצה לאסור איסר על נפשו יותר ממצות התורה א"א לו לאסור על עצמ ו עד שיוציא הנדר בפיו. שזהו בחי' צמצום האור כי כ"ז שהנדר בלבו הוא בבחי' אין סוף שעדיין לא נתצמצם האור לקבלו במדה וכשמוציא הנדר שבלבו בפיו. זה בחי' צמצום האור בהדרגה ובמדה. כי עיקר התגלות המדות והכלים הוא ע"י דיבור פה שהוא בחי' כלים ומדות ואז צריך לקיים הנדר כי הוא תורה ממש כי הנדר הוא שעולה אל מקום הנדר שהוא נדבת לב בחי' האור הא"ס שבלב האדם כנ"ל. ומצמצם האור ומקבלו בהדרגה ובמדה ע"י הדיבור פה ואז הוא מחוייב לקיימו כמ וכל מצות התורה כי גם כל התורה כולה הוא בבחי' הנ"ל ע"י צמצום אור הא"ס וכו' כנ"ל:

וע"כ האומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי נדרו בטל כי זהו בחי' א"ס. בחינת ריבוי אור בלי שום צמצום כללל וע"כ נדרו בטל כי אין הנדר מתקיים אלא ע"י צמצום האור וכו' כנ"ל. וע"כ צריך להוציא הנדר בפיו כנ"ל:

אות ו

וע"כ באמת צריכין להתרחק מנדרים שלא יהיה ח"ו בחי' ריבוי אור כי מי יודע איך לצמצם הואר בהדרגה. רק מצוה לנדור בשביל פרישו"ת כשרז"ל בשביל גדר וסייג מצוה לנדור כשרז"ל (אבות פ"ג) נדרים סייג לפרישות, כי זה בחי' תשובה שהוא בבחי' הנ"ל בבחי' צמצום אור הא"ס וכו' כנ"ל. כי מבואר במאמר הנ"ל כי מי שעבר איזה עבירה ח"ו נמצא שקלקל איזה צמצום וחזר האור אל א"ס וכו' שזהו עיקר פגם כל החטאים. והתיקון על ידי התשובה כי תשובה היא בבינמה שהוא נכלל בא"ס כנ"ל, כי תשוב' היא שחוזר ועולה ומשתוקק וכוסף להש"י וחוזר ונכלל בא"ס. ואח"כ הוא מצמצם הואר בהדרג' וחוזר וממשיך האור שנסתלק למעלה ביתר שאת. וע"כ הבעל תשובה צריך לעשו"ת לעצמו גדרים וסייגים יותר שהם תיקוני התשובה. כי מאחר שהוא צריך לחזור ולעלות לאור האין סוף ולחזור ולעשו"ת הצמצום מחדש ולהמשיך האור בהדרגה. ע"כ הוא צריך לעשו"ת כלים וצמצומים חדשים כדי לקבל האור בתוכו, על כן הוא צריך תיקונים וגדרים וסייגים יותר. כי מאחר שקלקל איזה כלי וצנור ע"י העבירה שעבר. ע"כ אי אפשר לקבל עכשיו בצנורות הראשונות לבד. ועל כן צריך לעשו"ת עוד כלים וצנורות לקבל אור הא"ס בתוכם:

וזה בחי' נדרים בשביל פרישו"ת שכשהאדם רואה שקשה לו לפרוש עצמו מי מה שהוא צריך לפרוש ולקדש עצמו אזי הוא צריך נדר וע"י הנדר הוא מצמצםהאור א"ס ומקבלו בהדרגה ונעשה מזה מצוה גמורה כנ"ל. וכל מצוה היא בחי' כלי ומדה לקבל האור בתוכו ועי"ז יוכל לפרוש עצמו כי עיקר התגברות התאוה היא מחמת ריבוי האור וכפי ריבוי האור כן צריך כלים יותר דהיינו מצות וגדרים יותר. ועל כן מוכרח לנדור כדי לעשו"ת ע"י זה כלים ומדות לקבל האור בהדרגה ובמדה שלא יהיה בבחי' ריבוי אור. ועי"ז יוכל לפרוש ממה שצריך לפרוש כנ"ל:

אות ז

וע"כ החכם עוקר הנדר מעיקרו ע"י פתח חרטה. כי עיקר הבריאה על ידי החכמה. כ"ש כולם בחכמה עשית כו'. כמבואר במאמר הנ"ל. והחכם האמת הוא יכול לעלות בודאי למדריגה גבוה יותר. ויכול לעשו"ת צמצומים חדשים שע"י זה נעקר הנדר לגמרי כפי הצמצום שעושה עכשיו החכם. וכ"ז ע"י פתח חרטה שהוא בחי' תשובה שעי"ז חוזרין ושבין מצמצום זה של הנדר לאור האין סוף. והחכם עולה לשם למדריגה הגבוה יותר ומבטל זה הצמצום של הדיבור של הנדר בשרשו באור הא"ס. ששם שבין ועולין כל הצמצומים ומתבטלין בשורשן. ואח"כ הוא חוזר וממשיך משם צמצומיםלהתיר הנדר דהיינו מה שואמר לו מותר לך. ועי"ז נעקר הנדר מעיקרו והותר לו. כי יש כח להחכם להמשיך הצמצום להתיר ע"י דיבור פיו כי הכל תלוי כפי מה שמצמצם אור הא"ס בדיבור פיו כנ"ל:

אות ח

וזה בחי' מה שיש כח להבעל ולהאב להתיר נדר אשתו ובתו כי הם ברשותם. כי האב והבעל הם במדריגה גבוה מהם ואורם כנגד אשתו ובתו היא בבחי' א"ס. וע"כ יש לו כח לבטל צמצום הנדר לשהם בשרשו ולהפיר הנדר. מאחר שהם יכולין לעלות לאור הא"ס במדריגה גבוה יותר וכנ"ל. וגם כי בתו אואשתו ברשותו וכל אורם וצמצומם הם ברשותם כי אורם כלול באורו. וע"כ אצלו מתבטל כל האור והצמצום שלהם. וע"כ יכול להפר נדרים וכנ"ל:

אות ט

וזה בחי' ג' הדיוטות שיכולין ג"כ להתיר הנדר. כי בחי' הנ"ל של צמצום האור שמשם יוצאת כל התורה הוא כלול משלשה בחי' כהן לוי ישראל. בחי' ג' אבות אברהם יצחק יעקב. כי אור הא"ס זה בחי' חסד בחי' כהן. כי אור החסד מתפשט עד א"ס אך צריכין לצמצם האור כי א"א לקבל רוב טובה. והצמצום זה בחי' גבורה בחי' לוי. וע"י הצמצום נעשה חלל הפנוי ואח"כ צרייכן להמשיך ולקבל האור בתוך החלל והצמצום הזה בהדרגה ובמדה (חסר) נמצא שעיקר השלימות הוא ע"י שלש בחינות וזה (שבת פ"ח) בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאה ביום תליתאה ע"י תליתאה בירחא תליתאה כי כל התור הוא משלושת כי יוצאה מג' בחי' הנ"ל שמשם יוצאת כל התורה כולה כנ"ל. וע"כ בכל מקום שיש שלשה מישראל הם ב"ד ויכולין לפסוק דין תורה. כי ג' מישראל כלולין מג' בחי' הנ"ל שהם בחי' שלשה אבות כנ,ל. וע"כ הם יכולין לעלות אל אור הא"ס ולצמצם האור ולקבל אח"כהאור בהדרגה ובמדה כראוי שזה עיקר בחי' המשכת התורה. וזה עיקר שלימת הקדושה. וע"כ הם פוסקין הדין תורה כי עי"ז עיקר קבלת התורה כנ"ל ועל כן יכולין שלשהלהתיר הנדר. כי עיקר התרת נדרים תלוי בזה שצריכין לחזור לאור הא"ס. ולחזור לצמצם האור ולהמשיך האור בהדרגה להתיר ולהפך הצמצום הראשון מאיסור להיתר וכו' כנ"ל. שזה נעשה על ידי שלשה כנ"ל:

אות י

וע"כ מתירין נדרים ביוה"כ שהוא בחינת תשובה כי בחי' הצמצום הנ"ל הוא בחי' תשובה כמבואר במאמר הנ"ל ע"ש:

אות יא

וזה בחי' מה שכנסת ישראל מבקשת מהשי"ת שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך. כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש שלהבת יה וכו' (ש"ה ח) היינו כמבואר במאמר הנ"ל שאור אש ההתלהבות של איש הישראלי הוא עד אין סוף כנ"ל וצריכין בהכרח לצמצמו וכו' כנ"ל. וזהו שימני כחותם וכו' חותם הוא בחי' צמצום האור שחותם ומצמצם האור שלא יצא חוץ מהמדה. וזהו שמבקשת כנס"י שימני כחותם על לבך היינו שיעזור הש"י לצמצם ולחתים אור ההתלהבות שבלב. כי עזה כמות אהבה קשה וכו'. רשפיה רשפי וכו'. היינו שאור ההתלהבות עזה וקשה ובוער מאד מאד ברשפי רשפי שלהבת י"ק. עד שא"א מחמת זה לעבוד את הש"י כלל כנ"ל. וגם יכולין לבא ע"י זה ח"ו לתאוות וחטאים ח"ו שהם סטרא דמותא כשאינו זוכה לצמצם כראוי כי הוא בחי' ריבוי אור שגורם שבירת כלים שהיא בחי' מיתה כידוע. וזהו כי עזה כמות אהבה היינו כנ"ל כי ריבוי האהבה וההתלהבות להש"י מרובה כל כך עד שיכולין לבא עי"ז ח"ו לריבוי אור שהוא בחי' מיתה כנ"ל. ומעוצם ראשפי אש ההתלהבות אין אנו יודעים כלל איך לצמצמו כי אנו חפצים מאד להיות דבוקים בך תמיד ע"כ אנו מבקשים ממך שתרחם עלינו ותצמצם הארו לעצמך ונהיה דבוקים בך כחותם על לבך כחותם על זרועך היינו שהדבירקות יהיה בבחי' חותם וצמצום כדי לקבל האור בהדרגה ובמדה. וזהו כחותם על לבך כחותם על זרועך זה בחינת תפילין של ראש ותפילין של יד כידוע בחינת ביתא עילאה וביתא תתאה. כי לב הוא בחינת ביתא עילאה בחי' בינה ליבא שהיא ביתה עילאה בחי' בינה ליבא שהיא ביתא עילאה. זרוע הוא בחי' תפילין של יד שהיא יד כהה בחי' מלכות ביתא תתאה היינו כנ"ל כמבואר במאמר הנ"ל שיש לשני בתים עליה ע"י בחי' הצמצום וכו' הנ"ל:

אות יב

וזה בחי' הקשרים של התפילין כי אור התפילין בשורשן גדול מאד עד א"ס ע"כ אין יכולים לקבל אור התפילין הקדושים בהדרגה ובמדה וזה בחי' הבתים של התפילין כי הבתים של השל ראש הוא בחי' ביתא עילאה ובית של השל יד הוא בחי' ביתא תתאה שהם מצמצמין וחותמין האור הגדול של הפרשיות שהם המוחין המאירין עד א"ס. וע"כ צריכין לתופרן בגידין ולכורכן בשערות הכל בשביל צמצום האור הגדול כי גידין ושערות הם בחי' צמצומים כידוע. וזה בחי' שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וכו' כי עזה וכו' שהם בחי' תפילין ש"ר ושל יד שהם הצמצומים בחי' חותמות הנ"ל בחי' שני בתים הנ"ל כדי לצמצם הואר הגדול כדי לזכות לעבוד הש"י בהדרגהו במדה כנ"ל. (ועיין בזוה"ק ובפע"ח מבואר שם שפסוק זה מדבר מתפילין):

אות יג

וזה שמובא בהמעשיות של רבינו ז"ל בהמעשה של המלך שגזר גירוש בגזירת שמד שע"י ציצית ותפילין יכולין לעבור בתוך האש הגדולה. כי האש הגדולה נמשכת ונשתלשלה מאש שלמעלה מבחי' כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא מבחי' אור ההתלהבות שהוא בחי' א"ס ואש הזאת הוא בחי' תכלת דאכלא כולא ושיציא כולא. אבל ישראל הדבקיםבה' מקבלים חיותם ממנו וכו' כמבואר שם במאמר הנ"ל. כי ישראל על ידי מצות ציצית ותפילין הם מצמצמין האור כנ"ל. כי ציצית מבואר במאמר הנ"ל שהוא בחי' צמצום הקדוש הנ"ל ותפילין הם בחי' חותם הנ"ל. על כן ציצית ותפילין הם מצמצמין האור כנ"ל. וע"כ יכולים לעבור בתוך האש על ידי ציצית ותפילין. כי אדרבא הם מקבלין חיות משם בבחי' ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום אמן ואמן:

[שייך לעיל]

אות יד

וזהו שסיים אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כי כשזוכין לחותמות הנ"ל דהיינו לצמצםאור האין סוף בהדרגה ובמדה כנ"ל עי"ז זוכין לאורייתא דעתיקא סתימאה שהיא כולא ימינא ולית שמאל ולית עושר תמן וכו' כמבואר כל זה היטב באממר הנ"ל. וזהו שימני כחותם וכו' היינו צמצום האור בהדרג' ובמדה בבחי' חותם כנ"ל. כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש שלהבת יה דהיינו שהלב בוער עד אין סוף וע"כ צריכין לצמצום הקדוש בחי' חותמות הנ"ל. ואזי אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כי אז ע"י בחי' חותם הנ"ל זוכין לאורייתא דע"ס שאז מבזין כל הון דעלמא כי לית שמאל ולית עושר תמן, שזהו בחי' ונות בית תחלק שלל, שמבזין את המעות בחינת בוז יבוזו לו ע"ש בהמאמר הנ"ל בסופו:

נדרים ושבועות ד

אות ב

ענין נדר ושבועה שהוא דבר פלא מאד שהאדם יש לו כח לעשו"ת לעצמו מצות ועבירות חדשו"ת מה שלא נזכר בתורה, כשאוסר על עצמו אכילת בשר בנדר או שבועה אזי זה הבשר המותר מן התורה נאסר עתה עליו באיסור חמור ככל האיסורים שבתורה. וכן להיפך כשמקבל ע"ע לאכול בשר זה אזי חיוב ומצוה עליו לאכול דוקא. נמצא שע"י נדר ושבועה יכול האדם לעשו"ת לעצמו תורה חדשה דהיינו לאסור המותר ולחייב עצמו בחיוב מה שאינו מחיוב (רק שאינו יכול להתיר את האיסור בשום אופן כשפרש"י ע"פ לאסור איסר וכו'):

ע"פ התורה כי מרחמם ינהגם בלק"ת סימן ז' ע"ש כל התורה. והכלל לעניננו שכל אדם צריך לעסוק בישוב העולם דהיינו להאיר הדעת בבני אדם. להודיע להם כי ה' הוא האלקים. ולדבר על לבם להוציאם מעונות שזה עיקר הרחמנות על ישראל וכו' וכל אדם יכול לקיים זאת וצריך לעסוק בזה וכו' ע"ש היטב. ומבואר שם שעיקר הוא החכם הצדיק האמת שבדור שהוא בחי' משה שהוא מוסר נפשו ע" ביותר להאיר הדעת בבנים ותלמידים. וזה החכם צריך שיהיה לו בחינת כל בחי' כי כל בשמים ובארץ דהיינו שיאיר בדרי מעלה ובדרי מטה שלהגבוהים במעלה בחי' דרי מעלה יהיה מראה להם בחי' איה מקום כבודו דהיינו שיהיה מראה להם שעדיין אינם יודעים כלל בידיעתו ית' בחי' מה חמית מה פשפשת מה ידעת וכו'. ולהיפך לבחינת דרי מטה שהם הנמוכים מאד שנפלו למקום שנפלו לדיוטא התחתונה מאד מאד וקלקלו מה שקלקלו, יאיר בהם הדעת של מלא כל הארץ כבודו. דהיינו שיהיה מראה להם שעדיין הש"י שוכן אתם בתוך טומאותם. ויחזקם ויועררם שלא יתייאשו עצמן בשום אופן בעולם כי ה' אתם ואצלם ועמם וקרבו אליהם מאד כי מלא כה"כ. ורק זה נקרא צדיק. ומי שאינו יכול זאת אינו נקרא צדיק בשלימות. כי עיקר תענוגיו ושעשועיו ית' הוא לקרב אליו הרחוקים מאד מאד ממנו ית' כי מי שיודע בידיעתו ית' הוא יודע שזה עיקר תענוגיו ושעשועיו ית' כשמקרבין אליו הרחוקים ממנו כי השי"ת יש לו שרפים ואפנים וחיות הקודש וכו' וכו' שכולם עובדים אותו באימה ויראה וכו' ואף עפ"כ עיקר תענוגיו ושעשועיו הוא כשעולה העבודה מעולם השפל הזה. וכל מה שעולה איזה עבודה ונחת רוח מעולם ומדריגה נמוכה ביותר יש לו שעשועים גדולים ביותר ויותר כי זה עיקרא גדולתו ית' וכו'. וצריכין לכלול העולמות העליון בתחתון ותחתון בעליון שגם דרי מעלה שהשגתם בחי' מה יהיו כלולים מההשגה של בחי' מלא כה"כ. ולהיפך גם דרי מטה שהשגתם בחי' מלא, יהיו כלולים מההשגה של בחי' מה כדי שיהיה להם יראה וכו' ע"ש. ומבואר שם שזה בחי' יוה"כ וחנוכה וכו'. כי משה ביקש סלח נא על עון המרגלים שבזה תלוים כל העונות וכו'. וכפי הסלח נא שפועלין ביוה,כ כן זוכין לקדושת חנוכה שהוא חנוכת הבהמ"ק שכלול מכל הבחי' הנ"ל ע"ש כ"ז היטב היטב:

אות ג

וזה בחי' נדר ושבועה. מה שיש כח לאיש הישראלי ע"י נדר ושבועה לעשו"ת לעצמו מצות ועבירות חדשות. כי מבואר בהתורה הנ"ל שכל אדם יש בו כח להכניס הדעת בעולם לגלות ולהודיע אלקותו בעולם שזה עיקר הדעת ועי"ז יכול להוציא ישראל מעונותך כמבואר שם שעיקר כל העונות נמשכין מפגם הדעת בבחי' אין עאדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות וצריכין לרחם עליו להאיר בו הדעת שגילה משה רבינו בעולם דהיינו להזכירו ולעוררו ולהקיצו ולהודיעו כי ה' הוא האלקים בבחי' מה שאמר משה אתה הראת לדעת כיה' הוא האלקים שזה עיקר הדעת ועי"ז יוצאין כ"א ואחד מהענוות שלו כנ"ל וכל אדם יש לו כח להכניס זה הדעת בעולם ע"י שמדבר עם בניו וחביריו וכו' ע"ש וכ"ז מחמת שכל אחד מישראל יש בו אלקות כי כ"א מישראל הוא חלק אלוק ממעל ע"כ יש בו כח להכניס ידיעת אלקותו בעולם ולהוציא ישראל מעונות ולהשיבם אל התורה וכל זה מקבלים כולם מהחכם הצדיק האמת שבדור שהוא בחי' משה שזוכה להמקיפים המבוארים שם שהם שעשוע עוה"ב בחי' שפע הכתר וכו' שעי"ז זוכה לבחי' כל הנ"ל שעי"ז יש לו כח להאיר בבנים ותלמידים וכו' שממנו מקבלין כל בניו ותלמידיו להאיר הדעת בבניהם ותלמידיהם אחריהם וכן מדור לדור לעולם כמבואר מזה בסי' ס,ח שמדבר ג"כ מענין זה ע"ש. וזה בחי' נדר ושבועה שהאדם יש לו כח ע"י נדר ושבועה לעשו"ת לעצמו תורה חדשה דהיינו מצות ועבירות חדשו"ת כנ"ל. כי נדר ושבועה הם בחי' מקיפים ובחי' כל הנמשך מהם המבוארים בהתורה הנ"ל. כי המקיפים הנ"ל הם בחי' בינה שהיא בחי' כתר. כמובא בכתבים ששם הוא בחי' נדר כידוע ושבועה הוא בבי' כל. כי כל דא צדיק ששם הוא בחוי' שבועה כמבואר כ"ז בספר שערי אורה שבועה הוא בחי' כריתות ברית שזהו בחינת צדיק שהוא בחי' ברית. כי בחי' צדיק בחינת ברית מקשר עליונים ותחתונים עלמא עילאה ועלמא תתאה כידוע וכנ"ל בהתורה הנ"ל. וזה בחי' שבועה וכריתות ברית שעל ידי זה עיקר ההתקשרות שבין שני בני אדם שבטוחים שיתקיים התקשרותם כשרכורתין ברית בשבועה וכן כשרצה הש"י להתקשר עם האבות ועם ישראל שעי"ז נתקשרו כל העולמות עליונים ותחתונים יחד וכרת עמהם ברית בשבועה כמבואר בפסוקים רבים שהשי"ת נשבע לאבות להטיב לזרעם ולתת להם ארץ ישראל. וכן ישראל קיבלו את התורה בשבועה. כי עיקר ההתקשרות ע"י השבועה. כי שבועה בחי' צדיק בחי' כל בחי' כי כל בשמים ובארץ שהוא בחי' התקשרות. וע"כ ע"י נדר ושבועה שהם בחינת מקיפים הנ"ל ובחי' כל הנ"ל עי"ז יכול האדם לאסור על עצמו כל מה שרוצה או להיפך כי שם שורש התורה. וע"כ משם עיקר הארת הדעת מה שמאירים בבנים ותלמידים להוציאם מעוונות ולהשיבם אל התורה ע"י שמודייעם להם משם ידיעת אלקותו ית' כנ"ל. ומחמת שכ"א מישראל שרש ונמשך משם כי שורש נשמתו בנשמת הצדיק שהוא בחי' משה שזוכה לאלו המקיפים וכו' כנ"ל. ע"כ יש כח לכ"א מישראל לעלות לשם ע"י בחי' נדר ושבועה ואזי הוא ממשיך משם מצות חדשו"ת כרצונו לאסור איסור או להיפך כי תיכף כשאומר שדבר זה אסור עליו באיסור נדר או שבועה אז ינאסר הדבר עליו באיסור תורה. כי כל התורה נמשך משם מהמקיפים ובחי' כל הנ"ל כנ"ל כי ע"י המקיפים ובחי' כל הנ"ל יכולין לגלות שמלא כה"כ. ואפי' בכל הדברים גשמיים ובכל המדריגות התחתונות שוכן אלקותו ית'. ע"כ יש לו כח ע"י זה לעשו"ת לעצמו תורה מכל הדברים שבעולם כרצונו ע"י נדר ושבועה. מאחר שעי"ז מגלה שכינת אלקותו בכל דבר שעי"ז נעשה מזה הדבר תורה כי אורייתא וקוב"ה וישראל כולא חד. ובכל דבר יש בו אלקות בחי' תורה רק כל זמן שהוא בהעלם ואתכסיא עדיין הוא בבחי' חול. אבל על ידי נדר ושבועה יש כח לגלות ולהאיר התורה ולאקות השוכן בהדבר. ולהמשיך עי"ז על עצמו איסור חדש או מצוה כפי מה שיוצא מפיו כי נדר ושבועה הם בחי' מקיפים בחי' כל הנ"ל שמשם עיקר הודעות אלקותו ית' שהוא התורה השוכן בכל דבר אפי' במדריגות התחתונת מאד. שעי"ז יש כח לכ"א להאיר בתלמידיו אפילו בהנמוכים מאד להוציאם ממקום שהם שרחוקים מהתורה מאד ולהשיבם אל התורה כנ"ל. ע"כ עי"ז יכולים לעשו"ת תורה מכל דבר כנ"ל:

אות ד

וזה נדרים סייג לפרישו"ת סייג לחכמה שתיקה שסמכן התנא יחד. כי הנדרים הם בבחי' מקיפים הנ"ל שזוכה אליהם החכם האמת המאיר בבן ותלמיד כנ"ל. אשר מי שזוכה לאלו המקיפים צריך שיהיה לו בחי' שתיקה בחינת סייג לחכמה שתיקה כמבואר בהתורה הנ"ל וע"כ סמכן התנא יחד כי הם בחי' אחת כי הנדרים הם בחי' מקיפים הנ"ל ששם צרייכן שתיקה בחי' סייג לחכמה שתיקה כנ"ל. ובשביל זה בעצמו הנדרים הם סייג לפרישו"ת וכן שבועות. כ"ש (תהלים קי"ט) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. וכשרז"ל שרי ליה לאינש למינדר לזרוזי נפשיה וכו' כי הנדרים ושבועות הם בבחי' מקיפים ובחי' כל הנ"ל שהם בחי' שרשי התורה שעי"ז מוציאין ישראל מהעוונות ומשיבין אותםאל התורה. וע"כ הם סייג לפרישו"ת כי על ידם מפרישין את האדם מתאות ועבירות מחמת שעל ידם מאירין הדעת בישראל בבחי' הארת בן ותלמיד. שע"י זה מפרישין אותן מתאות ועבירות ומשיבין אותם אל התורה כנ"ל:

אות ה

וזה בחי' מה שאומרים כל נדרי ביהו"כ תיכף בכניסתו כי זה עיקר בחינת יוה"כ בבחי' נדרים ושבועות. כי מבואר היטב בהתורה הנ"ל שכל ענין הנ"ל להאיר הדעת בישראל להוציאם מעוונות זה בחי' יוה"כ. כי יוה"כ הוא סליחת עוונות שאז מוציאין ישראל מהמשאוי של עוונות. כי אז הוא בחי' הארת המקיפיןם הנ"ל שהם בחי' שפע הכתר בחינת שעשוע עוה,ב בחי' יו"כ שכ"ז הוא בחי' יוה"כ. וע"כ אז ביהו"כ נכנס הכה"ג לבית המקדש לפני ולפנים לתכלית קדושה העליונה של הביהמ"ק ששם עומד הארון עם הלוחות כי הוא ממשיך משם הארת התורה דהיינו הארת הדעת של משרע"ה כי הביהמ"ק כלול מכל הבחי' המבוארים בהתורה הנ"ל כמבואר שם ועיקר תכלית הקדושה של הביהמ"ק הוא לפני ולפנים ששם הלוחות שהם עיקר התורה דהיינו הארת הדעת של משה. בחי' אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים בחי' אנכי ה' אלקיך הנאמר בהלוחות. נמצא שעיקר הארת הדעת הנ"ל להוציא ישראל מעוונות הוא ביוה"כ וע"כ אומרים בכניסת יהו"כ כל נדרי וכו'. כי נדרים ושבועות הם בבחי' מקיפים ובחי' כל הנ"ל שעי"ז עיקר הארת הדעת הנ"ל כנ"ל. וזה שבסוף יוה"כ דהיינו אחר נעילה אומרים שמע ישראל וכו' ובשכמל"ו וה' הוא האלקים כ"פ כי דייקא אז ביוה"כ נמשך הארת הדעת הקדוש הזה עלינו לדעת כי הוא האלקים בחינת אתה הראת לדעת וכו' וכנ"ל:

אות ו

וזה בחי' התרת נדרים. שהחכם יש לו כח לעקור הנדר מעיקרו ע"י חרטה כי עיקר הכח של כל אדם לנדור נדר ולעשו"ת לעצמו תורה מכל דבר חול שרוצה. הוא ע"י כח החכם האמת שזוכה לאלו המקיפים הנ"ל כמובן שם בהתורה הנ"ל. שהחכם שזוכה לאלו המקיפים הוא יכול להאיר בבנים ותלמידים וכו'. ומבואר בסי' ס"ח בלק"ת) שמדבר ג"כ מענין זה שהצדיק מאיר בבנים ותלמידים הארה כזאת. באופן שהם יאירו להלן יותר בבניהם ותלמידיהם וכן לדורי דורות לנצח שלא יופסק עוד הארת הדעת הקדוש לעולם כאשר שמעתי מפיו הק' בפירוש. בעתשזכיתי לשמוע ענין הנורא הזה מפיו הק'. כי זה עיקר גדולת נוראותיו של הצדיק האמת שיש לו כח כזה שיכול להאיר הדעת הקדוש בבנים ותלמדיים ויכול להודיע לדרי מטה אפי' להמונחים בדיוטא התחתונה מאד להודיעם כי ה' הוא האלקים להאיר בהם הדעת הקדוש הזה ולהוציאם מעוונות ע"י שמגלה להם כי מלא כל הארץ כבודו ועדיין ה' עמם ואצלם וכו' כי אין שום ייאוש בעולם כלל. כמבואר בהתורה הנ"ל ובשאר מקומות. ולא די שהואמקים מעפר דל מאשפות ירים אביון. שמקים ומרים הנמוכים והירודים מאד מעפר ומאשפות ממש. ומקיץ ומעורר אותם בבחי' הקיצו ורננו שוכני עפר. ומחיה אותם ומחזקם שלא יתייאשו מלצועק להשי"ת בשום אופן עד שמשיבם לדרכי הקדושה באמת. אף גם הוא נותן בהם כח כזה ומאיר בהם הדעת האמתי עד שיש להם כח להאיר הדעת גם באחרים עד שגם הם עוסקים בישוב העולם להעמיד בנים ותלמידים וגם הם מקימים ירודים ונופלים מעפר ומאשפות, ומאירים בהם הדעת הקדוש וכו'. וכן מדור לדור לעולם. כי הצדיק ע"י שמאיר הדעת בתלמידיו בבחי' מלא כה"כ שהש"י מלא כבודו בכל הארץ אפילו במדריגות התחתונות מאד מאד. עי"ז נעשה בחי' ומלאו את הארץ שמאיר דעת כזה בתלמידי עד שהם מעמידים תלמידים אחרים וכן אלו התלמידי תלמידיו מעמידים עוד תלמידים וכן מדור לדור לעולם עד שיתמלא כל העולם מבני אדם דהיינו מבני דעה שיודעין את השי"ת שרק הם נקראים אדם. שזה עיקר ישוב העולם בחי' ומלאו את הארץ כנ"ל. כי הצדיק מאיד דעת אמתי ונפלא כה עד שכל מי שזוכה לקבל הארה מדעתו יש לו כח להאיר יותר לחבריו ותלמידיו. אפילו אם הוא בעצמו קטן במעלה מאד כי דעתו שגבה מאד עד שכל בני אדם גדולים וקטנים יכולים לקבל את דעתו ולהאיר להלן יותר בחבריהם ותלמידיהם כמבואר בהתורה הנ"ל. שכל אדם יכול לקיים זאת להעמיד בנים ותלמידים וכו' ע"ש. וכמו שפ"א אמר רבינו ז"ל לאיזה איש פשוט מאד. שגם הוא יכול לעורר בני אדם אפי' הגדולים ממנו מאד. לעוררם לעבודת השי"ת באמת ואמר לו הלא עץ קטן שקורין (שפענדילי) יכול להדליק עץ גדול. וכן ארז"ל מה עץ קטן מדליק את הגדול אף ת"ח וכו'. והכל בכח הצדיק החכם האמת שהוא האיר זה הדעת בתלמידיו וכולם מקבלים ממנו להארי יותר מדור לדור כנ"ל. וע"כ החכם יש לו כח להתיר הנדר. כי הנדרים שהם בחי' המקיפים הנ"ל שמשם כח הנדר כנ"ל. כ"ז נמשך ע"י החכם שבדור כנ"ל. ועל כן בודאי יש כח להחכם להתיר הנדר. מאחר שכל הכח שיש להאדם לנדור ולעשו"ת תורה מכל דבר הוא ממנו כנ"ל:

אות ז

ועיקר התרת נדרים הוא ע"י החרטה כי שם בבחי' נדרים שם עיקר החרטה שהיא בחי' תשובה בחי' יוה"כבחי' מקיפים הנ"ל ששם עיקר החרטה כי עיקר התשובה הוא חרטה. וע"כ עוסקין ביוה"כ בהתרת נדרים כ"ש בכולהון איחרטנא בהון וכו'. כי על ידיד התרת נדרים ע"י החרטה מזה יכולין להבין עוצם חסדי ה' עד אין סוף ותכלית. ואין שום ייאוש בעולם כלל. כי הנדרים שאדם נודר ואוסר על עצמו איזה דבר זהו בי' גבוה מאד שעולה למקום הנדר שהוא בחי' מקיפים הנ"ל שעי"ז יכול לעשו"ת לעצמו מדבר חול תורה כנ"ל מחמת שהנדרים בחי' מקיפים הנ"ל הם בחי' שורש התורה בחי' תשובה בחי' יוה"כ כנ"ל. ואע"פ שהנדרים הם בחי' גבוה כל כך. אעפ"כ יכולים להתיר הנדר על ידי חרטה שמתחרטים לפני החכם. כי שם בבחי' המקיפים בחי' תשובה שם הוא בחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע כ"ש בהתורה הנ"ל ושם החסד עד אין סוף ויכולין להתחרט ולעשו"ת תשובה לעולם יהיה איך שיהיה. כי באמת תשובה היא דבר נפלא והיא למעלה מהתורה שהיא בחינת דעת כי ע"פ הדעת והשכל אין מועיל תשובה כשרז"ל שאלו לחכמה וכו' וכמובא בספרים שכפי חיוב הדעת לא היה מועיל תשובה רק הש"י מצד רחמנותו וחסדו הגדול והנפלא מקבל השבים לפניו ע"י בחי' תשובה שהיא בבחי' המקיפים הנ"ל שהם למעלה מהדעת בבחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע. נמצא שעיקר התשובה היא למעלה מהדעת. ועל כן כח התשובה אינו נפסק לעולם בשום אופן ואפי' מי שמתחיל לשוב ונופל ח"ו מזה. ואפי' אם מתחיל כ"פ ובכל פעם נופל למה שנופל ר"ל. אעפ"כ הוא צריך להתחזק להתחיל בכ"פ מחדש כי כח התשובה אינו נפסק לעולם כי שם החסד עד אין סוף. וזה אנו רואים ע"י התרת נדרים שיכולים לבטל הנדר ע"י חרטה שהיא בחי' תשובה כנ"ל. אעפ"כ יש בחינה גבוה יותר ששם מתבטל הנדר ע"י החרטה. כמו כן בכל עבודת הש"י בכל אדם ובכל דרגא ובכל זמן יש דרכים נפלאים וחסדים גדולים ונוראים אצל הש"י. גבוה מעל גבוה מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. ואף ע"פ שהש"י עשה עמו חסד והרימו מאשפות והשיבו אליו. והוא לא חס על עצמו ופגם גם בהחסד הנפלא הזה כ"פ אעפ"כ יש חסד למעלה מחסד עד אין סוף באופן שיכול להתקרב להש"י תמיד בכל מקום שהוא וכמובן ומבואר בהתורה הנ"ל שהצדיק מחיה אפילו כל הנופלים מאד. הוא מחיה אותם תמיד בלי גבול עד שסוף כל סוף ישובו כול להש"י. כל מי שיחזיק בו:

אות ח

וזה בחי' ר"ה ויוה"כ. כי מבואר בהתורה הנ"ל שכל זההוא בחי' יוה"כ וכנ"ל. כי כפי הסלח נא שפועלין ביוה"כ כן זוכין לחנוכת הביהמ"ק שהוא בחי' קדושת חנוכה. כי משה בקש סלח נא על חטא המרגלים שעי"ז נחרב הביהמ, ק וכו' שבזה תלוים כל החטאים וכו'. וכשהש"י נתרצה לו ואמר לו סלחתי וכו'. מזהנעשה חנוכת הביהמ"ק שהוא היפך חטא המרגלים שגרמו חורבן הביהמ"ק נמצא שע"י סלח נא שפועלין ביוה"כ נעשה חנוכה בחי' חנוכת הבית המקדש שכולל כל התיקונים הנאמרים שם בהתורה הנ"ל בענין בן ותלמיד וכו' כמבואר שם היטב:

אות ט

ועתה בעונותינו שכבר נחרב בית מקדשינו ואין מי שיכפר בעדינו לטהרינו ממשאוי הגדול של עוונותינו. עיקר סמיכתינו על ימי התשובה שהם מר"ח אלול עד יוה"כ שנזכה לשוב בהם בתשובה שלימה עד שנסכה לפעול בקשתינו ביהו"כ דהיינו בקשת סלח נא וכו' שהש"י ימחול עוונותינו ועון חטא המרגלים שגרמו חורבן ביהמ"ק שבזה תלויים כל החטאים כנ"ל. וכשנפעול בקשתינו והש"י יענה ויאמר סלחתי עי"ז נזכה לבחי' חנוכת היבהמ"ק שבזה תלויים כל התיקונים הנ"ל כנ"ל כי מר"ח אלול עד יוה"כ הם ארבעים יום כנגד ארבעים יום שפגמו בהם המרגלים שגרמו חורבן ביהמ"ק שבזה תלוייםכל החטאים כנ"ל שאנו צריכין לתקן פגם אלו הארבעים יום במ"ם ימים הקדושים והנוראים האלו שהם מר"ח אלול עד יוה"כ עד שנזכה לפעול בקשתינו ביהו"כ דהיינו בקשת סלח נא על פגם המרגלים שבזה תלויים כל החטאים כנ"ל. ובכל ימי אלול אנו מכינין עצמינו לתשובה כי אז באלול עושין דרך לתשובה בבחי' הנותן בים דרך שהיא כוונת אלול דהיינו שעושין דרך כבושה לתשובה בבחי' אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. שאפי' המונחים בדיוטא התחתונה מאד מאד ישובו להש"י אפי' מעמקי שאול תחתיות יהיה להם דרך כבודשה לתשובה. כמובן בהתורה קרא את יהושע בסי' ו'. ובהתורה כי תצא למלחמה בלק"ת (בסי' פ"ב) ע"ש. ועיקר דרך התשובה נגמר בעשי"ת שהם מר"ה עד יוה"כ שנקראים ע'שרת ימי תשובה. ועיקר הוא ר,ה כמובן משיחותיו הק' של רבינו ז"ל גודל עוצם מעלת ר"ה שאז צריכין לנסוע לצדיקים אמתיים. כי צריכין להיות אז אצל הצדיק האמת שהוא יודע היטב לגלות דרך התשובה לכל החוטאים והפושעים בבחי' אתה נותן יד לפושעים וכו':

אות י

כי עיקר התשובה נמשך ע"י הצדיק שהוא רחמן באמת כמו משה רבינו ע"ה שהוא היה המנהיג והוא יהיה המנהיג וכו' שיש לו רחמנות על ישראל להוציאם מעוונות שזהו עיקר הרחמנות וכו' שהוא עוסק ביישוב העולם למלאות העולם בבחי' ומלאו את הארץ שיהיה העולם מיושב מבני אדם דהיינו מבני דיעה שיודעין מהש"י שהוא ההיפך מעוונות וכו' כמבואר שם. וזה הצדיק זוכהל מקיפים הנ"ל שהם בחי' תקופות הימים תקופת השנים וכו' שעי"ז זוכה לבחי' כל וכו' שעי"ז זוכה להאיר בדרי מעלהודרי מטה להגביה שפלים להראות להמונחים בשפלות מאד מאד שלא יתייאשו עצמן בשום אופן כי מלא כה,כ וה' אתם וכו'. ולהיפך להגבוהים במעלה יהיה מראה להם בחי' מה חמית מה פשפשת וכו' בחי' איה מקום כבודו וכו' וצריך לכלול העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון כוו' וכו' ע"ש כ"ז היטב. וזה בחי' מעשה בר' אליעזר ור' יהושע שהם בחי' בן ותלמיד. והיה ר' אליעזר ישן ור' יהושע ניעור. כי השגת ר' אליעזר הוא בחי' שינה בחי' השגה העליונה שהיא בסתמיו דעיינין בחי' עין לא ראתה אלקים זולתךם יעשה וכו' ר"ת אליעזר. ור' יהושע ניעור כי השגת ר' יהושע הוא בבחי' השגת התלמיד בחי' דרי מטה שהוא בחי' ניעור התעוררות השינה שצריכין לעוררם ולהקיצם ולחזקם שלא יתייאשו בבחי' הקיצו ורננו שוכני עפר ר"ת יהושע. וזהו והיה ר' יהושע ניעור וכו' ע"ש כ"ז היטב:

אות יא

וזה בחי' ר"ה שאז עיקר התשובה כי הוא יום ראשון לעשי"ת. ועיקר התשובה ע"י הצדיק האמת בחי' משה שהוא בבחי' כל שיודע ללמד דעת את העם. והעיקר להאיר בדרי מטה להראות להם שה' עמהם עדיין כי מלא כה"כ וכו'. ולהיפך להגבוהים במעלה יהיה מראה להם בחי' מה חמית וכו.' שעי"ז מחזיר ומשיב כולם להש"י בתשובה שלימה וזוכין לבחי' סלח נא בשלימות ביהו"כ וכו' וזה הדרך מגלה הצדיק בר"ה. כי איתא בכוונות ר"ה שבר"ה אז הוא בחי' שינה דאפיל דורמיטא על ז"א וכו'. ואח"כ ע"י השופר באין המוחין ואז הוא התעוררות השינה וכו' ע"ש. שינה והתעוררות השינה זה בחי' שני ההשגות הנ"ל של בן ותלמיד שהם בחי' והי' רבי אליעזר ישן ור' יהושע ניעור:

אות יב

כי עיקר חטא המרגלים היה שפגמו בא"י והוציאו דבה על הארץ. ואיתא בכתבי האר"י ז"ל שנשמת המרגלים ודור המדבר היו גבוהים מבחי' א"י כי היו מבחינת לאה וכו'. ובשביל זה לא היו יכולים לבא לא"י ע"ש. ולכאורה הדבר תמוה כי מאחר שהיו גבוהים מא"י ובשביל זה לא היו יכולים ליכנוס לשם. א"כ מה קול הרעש הזה שהש"י חרה עליהם כ"כ על שפגמו בא"י. וגזר עלעיהם שלא יכנסו לשם וכו' מאחר שנשמתם גבוה מא"י ואינם יכולים ליכנוס לשם. אך ע"פ התורה הנ"ל יכולים להבין איזה רמז ב ענין הנורא והנשגב הזה שהוא דרכי ה' נפלאות תמים דעים. כי עיקר חטא המרגלים הוא מה שפגמו בבחי' כל הנ"ל שהוא בחי' הצדיק שיכול לקשר יחד כל העולמות וכל המדריגות עליונים ותחתונים וכו' כנ,ל. שעי"ז עיקר התיקון של כל העולמות שבשביל זה נב רא העולם והם פגמו בזה. כי עיקר הבריאה היתה רק בשביל הא דם דהיינו בשביל הצדיק שנקרא אדם ועיקר מעלת האדם הוא שיש לו כח לקשר ולחבר כל העולמות יחד. דהיינו לחבר עלמא תתאהועלמא עילאה שבהם כלולים תיקון כל העולמות. כי האדם כלול משניהם מעליונים ותחתונים כשפרש"י ע"פ ויפח באפיו נשמת חיים לפי שביום ראשון ברא שמים וארץ וכו' בשני רקיע לעליונים בשלישי יקוו המים וכו' לתחתונים וכו'. הוצרך בשששי לברוא אדם שכלול מעליוניםותחתונים ע"ש. כי זה עיקר השלימות וזה עיקר השיעשועים של הש"י כשמתחבר ומתקשר העולם התחתון עולם העשיה המגושם, בעולמות העליונים הרוחניים והזכים מאד כמבואר בהתורה הנ"ל בבחי' ואבית תהלה מגושי עפר וכו'. כי זהו רצונו ית' שבשביל זה ברא כל הבריאה מראש ועד סוף הכל בשביל האדם הבעל בחירה שהוא בעולם הזה הגשמי. שעיקר עבודתו לקשר תחתונים בעליונים שזה עיקר תענוגיו ושעשועיו ית' כנ"ל. כי מיום שברא הקב"ה את העולם נתאוה שתהיה שכינתו בתחתונים כשרז"ל. וזאת הבחי' לקשר ולכלול יחד עליונים ותחתונים בחי' כל הנ"ל אין נעשה ע"י שום מלאך ושרף וכו' כ"א ע"י האדם התחתון דהיינו ע"י הצדיק שזוכה להיטיב מעשיו שהוא זוכה לבחי' כל הנ"ל. כי כל דא צדיק שהוא זוכה לקשר ולכלול עליונים ותחתונים שזה עיקר התכלית שבשביל זה נברא הכל כנ"ל. וזאת הבחי' בתכלית השלימות והתיקון אין זוכין כ"א בארץ ישראל. כי שם בא"י עומד ירושלים וביהמ"ק שכלול מכל התיקונים הנ"ל מבחי' בן ותלמיד שהוא בחי' כל הנ"ל כי שם בבימה,ק היה בחי' עליונים למטה ותחתונים למעלה כמבוא בהתורה השייכה לזה המדברת מענין הדריידיל על פסוק גאלת שבט נחלתך הר בליקוטים שבסוף הסיפורי מעשיות. כי שם בביהמ"ק הוא שער השמים כ"ש וזה שער השמים. היינו ששם השער שעל ידו מתקשרין תחתונים בעליונים ארץ בשמים. כי השער הוא בחי' התקשרות שעל ידו יכולין ליכנוס מחוץ לפנים ונכללין העומדים בחוץ עם העומדים בפנים יחד. כמו כן יש שער השמים שדרך בו נכנסין ונכללין התחתונים בעליונים. וזה השער הוא בא"י שבו הביהמ"ק שנאמר בו וזה שער השמים כנ"ל:

אות יג

כי הצדיק שזוכה לבחי' כל הנ"ל שהוא בחי' התקשרות עליונים ותחתונים כי יודע להארי בדרי מעלה בחי' מ"ה בחי' מה חמית מה ידעת וכו'. ולהיפך להרים ולהקיץ הדרי מטה להארי בהם ולהודיע להם כי מלא כה"כ וכו' כנ"ל. זאת הבחי' של כל הנ"ל אינו זוכה כ"א ע"י שזוכה להמקיפים הנ"ל שהם בחי' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך שהם בחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע. כמבואר כ"ז בהתורה הנ,ל. ואז דייקא כשהוא בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע אז יודע להארי בתחתונים ועליונים ולכלול ולקשר שניהם יחד שזה עיקר התכלית כנ"ל. כי עיקר ההתקשרות והכלליות של תחתונים בעליונים עלמא תתאה בעלמא עילאה הוא רק ע"י אמונה שהוא כלל התורה בבחי' כל מצותיך אמונה. כי עיקר ההתקשרות הוא על ייד התורה כי כל מצות התורה הם בעולם הזה בעולם המעשה דייקא. ורובם ככולם מלובשים בדברים גשמיים שצריכין לעשו"ת ציצית מצמר ופשתן דייקא ותפילין מעור בהמהה וכן סוכה ולולב וכו'. וע"י שאנו מקיימין מצותיו במעשה דייקא בדברים גשמיים עי"ז נעשה עיקר היחוד וההתקשרות של עלמא תתאה בעלמא עילאה שנכלל שכינת עוזו השוכן בתחתונים במי שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה. כי הוא ית' למעלה מכל הרוחניות ומכל השמות ומכל המחשבות כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל. וע"כ באמת זאת הבחי' א"א להשיג ע"י שום שכל וחכמה כ"א ע"י אמונה לבד שמשפיעין בנו הצדיקים שהגיעו לתכלית הידיעה אשר לא נדע. ומאחר שהם בבחי' לא נדע שזהו תכלית הידיה. ע"כ הם בתכלית שלימות האמונה. כי האמונה הוא במה שאין מבינים כידוע וע"כ באמת כלהתורה שעל ידה עיקר ההתקשרות כולה תלויה באמונה כ"ש כל מצותיך אמונה. כי בודאי ע"פ שכל א"א להבין איך מתקשרים תחתונים בעליונים ע"י מצות מעשיות הנעשים בדברים גשמיים. וע"כ באמת א"א להבין טעמי המצות בשום שכל כי אם באמונה לבד:

אות יד

הכלל שעיקר התכלית שבשבילו נברא העולם הוא בחינת ההתקשרות לכלול תחתונים בעליונים שזה עיקר שעשועיו ית'. וזה נעשה ע"י כל מצות התורה שיסודם אמונה. כי עיקר ההתקשרות והכלליות הוא ע"י אמונה. כי בשכל א"א להבין איך אפשר לקשר עולם הגשמי הזה בבורא הכל שהוא מרומם מכל הרוחניות. ואיך שייך שהוא ית' יקבל תענוג ושעשוע ממעשה התחתונים אשר ע"יט קשיא ומבוכה הזאת רבים נתפקרו. קצתם יצאו מן הדת לגמרי. וקצתם אומרים טעמים של הבל ושטות על מצות התורה. ומוצאים להם סמיכות של הבל מאיזה מקומות בתנ"ך או בדרז"ל שמגלים בהם פנים שלא כהלכה ומפרשים אותם כפי טעותם. כי התורה יש לה שני כחות צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. אבל באמת א"א להבין שום טעם על המצות רק לסמוך על אמונה לבד כנ"ל. וזאת האמונה משפיעין בנו הצדיקים שזוכין לבחינת מ"ה הנ"ל בחי' תכלית הידיעה וכו' שהם יכולין להאיר בדרי מעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו ית' ולהיפך בדרי מטה בחי' מכה"כ. והם ממשיכים אמונה בעולם, וכוללים עליונים ותחתונים יחד כי הא בהא תליא. מחמת שבעוצם השגתם הם יכולים להראות להגדולים במעלה שאינם יודעים כלל עדיין שום דעת. על ידי זה יכולין להראות לדרי מטה שאדרבא עדיין הש"י אתם וכו' ומקבל תענוג גדול ונחת רוח מאתם אפילו מהנמוכים מאד ומונחים במקום שמונחים כי מכה"כ וכו' כנ"ל. כי אלו הגדולים במעלה שאינם יכולים לקרב נפשו"ת להש,י ואפי' כשהם מקרבים נפשו"ת אינם מקרבים רק הגדולים שהם באיזה מדריגה. אבל הנמוכיםוהמונחים בדיוטא התחתונה אינם יכולים לקרב. כל זהנמשך מהדעת שלהם מחמת שנדמה להם שכגר הם יודעים איזה ידיעה מהש"י וכפי ידיעתם את גדולת הש"י א"א לקרב אליו ית' מרוחק ומגושם כזה בפרט אם הוא פגום מאד. אבל הצדיק הגדול במעלה מאד מאד בבחי' משה הוא מוסר נפשו בעד כל ישראל. אפי' בעד הגרוע שבגרועים אפי' בעד פושעי ישראל ומשתדל ומתייגע כל ימיו במסירת נפש וקבל על עצמויסורים קשים ומרים כדי לקרב כולם להש"י כי הוא הגיע לתכלית הידיעה אשר לא נדע. ודייקא מחמת זה הוא משיג בהשגתו העצומה שהש"י מקבל תענוג ושעשועים מכל מדריגות התחתונות ביותר. אדרבא כל מה שהדרגא נמוכה ביותר מקבל ממנה שעשועים יתר ויותר כשעולה לפניו איזה נחת רוח משם. כי זה עיקר גדולתו ית' כשהרחוקי' ביותר מתקרבים אליו ית' כ"ש במ"א כי הלא לפי גדולת הש"י אין שייך אצלו כלל לקבל נחת רוח ממעשה האדם אפילו אם היה הצדיק הגדול רק שבאמת א"א לנו להשיג זאת. ומאחר שבאמת הש"י מקבל תענוג ושעשועים ממעשה בניאדם התחתונים דייקא. ע"כ כל מה שהמדריגה יותר נמוכה כשעולה איזה נחת רוח לפניו ית' משם זה עקיר שעשועיו ותענוגיו ית'. ועל כן במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמדו מחמת שהבעלי תשובה הם מרימים מדריגות התחתונות ביותר. וע"כ הצדיק הגדול על ידי שמראה להגדולים במעלה בחי' דרי מעלה שעדיין אינם יודעים כלל ממנו ית', עי"ז יכולין להראות לדרי מטה הנמוכים ביותר שעדיין הש"י אתם ומקבל נחת רוח מהם. ולא ישגיחו על הדעת והסברות של אלו הגדולים בחינת דרי מעלה שאינם רוצים לקרבם אדרבא הם מרחקים אותם ע"פ דעותיהם וסברותיהם כי באמת הם אינם יודעים עדיין מהש"י. כי זה הצדיק עלה על כולם כי הוא בחי' משה שהוא רבן של כל החכמים וכו' וכמו שמבואר שם בתחלית התורה הנ"ל כי מי שיודע בידיעת הש,י הוא יודע שעיקר תענוגיו ושעשועיו ית' הוא דייקא כשעולה העבודה של עולם השפל הזה. כי הש"י יש לו שרפים ואופנים וכו' עיין שם:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה