ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב · עבדים א
אות א
ע"פ התורה תפלה לחבקוק (בסי' י"ט) הנ"ל בה' מילה (הלכה א'):
הרב חייב למול את עבדו. ואחר כך חייב במצות שהאשה חייבת בהם. כי העבד הוא קנין כספו והוא ממונו של האדון וכל הנפשו"ת שרשם בעשירות כמובא בדברי רבינו נ"י (בסי' ס"ט) וע"כ כשקונה עבד ונעשה ממונו. נמצא שהוא בחי' שורש נפשו והנפש הוא בחי' מלכות דקודשה. והעבד הוא ההיפך ממלכות דקדושה בבח'י תחת עבד כי ימלוך. כי העבד הוא זוהמת הנחש בבחי' ארור כנען וכו' בי' אור אתה וכו' כמובא. והוא בחי' מלכות הרשעה שהוא בחי' הנחש שהוא ההיפךממלכות דקדושה. וע"כ כשהעבד בא לרשו"ת ישראל להיות ממונו של ישראל צריך למולו להכניע הערלה שהיא רע הכולל שהוא זוהמת הנחש שהוא מלכות הרשעה. כדי שיהי' נכנע תחת יד ישראל להיות ממונו של ישראל. דהיינו בחי' נפשו של ישראל שהוא בחי' מלכות דקדושה כנ"ל:
ואח"כ חייב במצות שהאשה חייבת בהן. כי מאחר שנעשה בחי' נפשו שהוא בחי' אשה שמשם הממון כמובא בדברי ריבנו (בסי' ס"ט) שכל הממון הוא מבח'י נוק' בחי' נפש ע"ש. וע"כ חייב במצות שהאשה חייבת בהם. כי הממיון הוא בחי' אשה כנ"ל. והעבד הוא ממונו כנ"ל: