אור ברסלב
ליקוטי הלכות - יורה דעה ב ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב › ספר תורה א

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב · ספר תורה א

גרים ג

אות א'

צריך לכתוב ספר תורה על הגויל והוא נעשה מעורות בהמות וחיות וכו':

ע"פ מ"ש אדמו"ר (בסי' רס"ו) שבחי' התורה יוצאת מבחי' סוכה שהוא בחי' בינה ששם בחי' דדי אשה והוא ההפרש שבין אדם לבהמה כי הבהמות יונקין מבחי' דדי בהמה ע"ש. נמצא שעיקר התורה הוא לצאת מגדר במהה לגדר אדם וע"כ או"ה שלא קיבלו את התורה אינם קרויים אדם כ"ש ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוים אדם וכו' כי מאחר שלא קיבלו את התורה אינם יונקים מבחי' דדי אדם שהם במקום בינהנ שהיא בחי' אם לבינה שמשם התורה וע"כ הם ינוקים מבחי' דדי בהמה ע"כ הם בבחי' בהמות וכו'. וע"כ צריך לכתוב הס"ת על עורות בהמות וכו'. כדי להעלות בחי' בהמה לבחי' אדם. דהיינו שמה שהי' תחילה עור בהמה נעשהעתה ממנה ס"ת שהוא בחי' אדם כנ"ל. וכ"ש זאת התורה אדם נמצא שיעלה מבחי' בהמה לבחי' אדם שזה עיקר בחי' התורה כנ"ל:

וע"כ כל אדם חייב לכתוב לעצמו ס"ת כי כל אדם צריך לקבל את התורה כ"ש ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת וכו' כ"א את אשר ישנו פה וכו'. דהיינו שכל אדם צריך לשבר ולצאת מבחי' בהמיות לבחי' אדם וזהו בחי' קבלת התורה וע"כ צריך דייקא לכתוב את התורה כי הכתיבה על עור בהמה כנ"ל, זהו בחי' קבלת התורה דהיינו שעלה בחי' בהמה לבחי' אדם כנ"ל שזהו בחי' קבלת התורה בכל אדם ובכל זמן כנ"ל. כי גם הכתיבה בעצמה וכל בחינותיה צריכים כולם להפוך להעלות בחי' בהמה לבחי' אדם כי הכתיבה הוא עשיה ועשיה הוא בחי' בהמיות כי גם הבהמה יש לה עשיה שעושה כמה מלאכות רק שעשייתה הוא בלא שכל אבל מעשה אדם הוא עם שכל ועיקר השכל הוא התורה כ"ש כי הוא חכמתכם וכו'. נמצא כשכותב ס"ת הוא מעלה את העשיה דהיינו הכתיבה אל השכל דהיינו התורה שהוא בחי' אדם שהוא השכל נמצא שמעלה בחי' בהמה שהוא בחי' עשיה לבחי' אדם דהיינו השכל שהוא התורה כנ"ל וכן איתא בדברי רבינו נ"י (בסי' י"ט) שדברים הנכתבין הם בבחי' עשיה בחי' בהמיות כי הכתיבה הוא לזכרון. והזכרון הוא בכח המדמה כי גם בהמה יש לה זכרון ע"ש. נמצא שהכתיבה שהוא לזכרון הוא בחי' הבמיות. וע"כ נצטווינו דייקא לכתוב את הס"ת לזכרון כ"ש כתב זאת זכרון בספר כדי להעלות את הכתיבה והזכרון מבחי' בהמה לבח'י אדם כנ"ל. וז"ש כתב זאת זכרון בספר. בספר דייקא. דהיינו הקלף שנעשה מעור בהמה וכו' כי הכתיבה שהיא לזכרון צריך להיות דייקא על עור בהמה כנ"ל. כדי להעלות בחי' בהמה לבחי' אדם כנ"ל. וז"ש ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו' למען תהי' בכם לעד כי לא תשכח מפי זרעו. כי אנו בטוחים שלא תשכח התורה אפילו בתוקף הגלות והתגברות הסט"א ח"ו. כ"ש ואנכי הסתר אסתיר וכו'. ואעפ"כועתנה וכו' כי אל תשכח וכו'. וכ"ז מחמת כתיבת התורה כי מאחר שאנו כותבין את התורה. נמצא שמהפכין בחי' בהמה לבחי' אדם. ועושין קיום זכרון התורה דייקא ע"י בחי' בהמיות וע"כ בטוחים שלא תתגבר השכחה שהוא בחי' בהמה כמובא בדברי רבינו (בסי' ל"ז) שהשכחה הוא בחי' בהמה מאחר שכבר הכניעו אותה. ואדרבא קבלו משם כח הזכרון. וע"כ דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ (כשרז"ל גיטין ס' ע"ב) כי צריך דייקא לכותבם כנ"ל שזה עיקר בחי' התורה להעלות גדר בהמה לבחי' אדם כנ"ל:

אבל דברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב ע"פ מ"ש לעיל בה' תערובות (הלכה

וע"ש היטב והכלל שבחי' תורה שבכתב הוא בחי' שלימות לה"ק הבא מלמעלה שהוא היפך הרע לגמרי דהיינו למשל שהתורה מזהרת שלא לעשו"ת דבר זה נמצא שיש כאן רע וטוב דהיינו כשעבר על התורההוא רע לגמרי וכמקיים דברי התורההוא כולו טוב נמצא שהתורה מכנעת את הרע לגמרי ועל כן כותבין אותה והכתיבה היא על עור בהמה כדי להעלות בחי' הבהמיות לבחי' אדם כנ"ל. ולהפוך מהיפך אל היפך מרע לטוב מבהמה לאדם שזה הוא בחי' התורה כנ"ל. אך מאחר שיש כאן רע וטוב יש כאן כח הבחירה שהוא ממוצע בין טוב לרע ואזי נעשה ממילא בחי' עץ הדעת טו"ר שהוא מעורב טוב ברע וכו' וכנגד זה הוא בחי' תורה שבע"פ שהוא כנגד קלי פת עץ הדעת בחי' נוגה כדיל הפריש ולברר בין כשר לפסול בין אסור למותר כדי להפריש הטוב מ הרע ולהעלות הטוב אל הקדושהולהכניע הרע. ועי' לעיל בה' תערובות וע"כ אסור לכותבה כי אזי אדרבא יתגבר ח"ו בחי' הבהמיות מאחר שהוא בבחי' עץ הדעת וכו' כנ"ל. רק צריך לאומרה בע"פ כי הדיבור הוא בחי' ממוצע כי הוא עומד בין השמים והארץ כ"ש רבינו (בסי' י"א) על הציפרתא דקאי בין שמיא לארעא וע"י הדיבור יכולין לברר בין רע לטוב להפריש ולברר הטוב ולהכניע הרע כנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה