אור ברסלב
ליקוטי הלכות - יורה דעה ב ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב › מלמדים ות"ת ד'

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב · מלמדים ות"ת ד'

מלמדים ג

חייב כל אדם ללמוד תורה וכו' חייב כל אדם ללמד לבנו ולבן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך ולא לבנו ובן בנו לבד אלא חייב כל אדם ללמד לתלמידים אלא שמצוה להקדים בנו לבן בנו. ובן בנו לבן חבירו וכו':

אות א

ע"פ התורה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (בסי' ל"ד) ע"ש כל התורה היטב. והכלל שצרייכן לקב אור הנקודה מהצדיק שהוא בחי' מלאפום וכו' שבתחלה צריכין לקב להכל מהצדיק שהיא נקודה כלליות וכו'. ואח"כ צריך כ"א ואחד להאאי בחבירו מהנקודה שיש בו וכו'. וגם צריכין להאיר מינה וביה מהנקודה שבו ללבו כי צריכין להאיר אור הנקודה ע"י הדיבור בבחינת פי ידבר חכמות להלב שהוא בחי' וא"ו בחי' והגות לבי תבונות וכו'. ועל ידי כל זה נתבטלין החרפות השורין על הלב. דהיינו כל התאוות שהם אהבות הנפולין כי שם אצל הנקודה שורה אור האהבה הקדושה וכו'. נמצא שצריך כ"א לדבר עם הצדיק כדי לקבל אור הנקודה מהצדיק שהיא נקודה הכלליות וגם צריכין לדבר עם חבירו כי גם בחבירו יש בחי' נקודה שהיא בחי' צדיק והוא צריך לקבל מחביור וכן חבירו ממנו וכו'. וגם צריכין לדבר בינו לבין קונו כדי לקבל אור נוקדתו מיניה וביה וכו' ע"ש כל זה היטב:

אות ב

וזה בחינת מצות ת"ת שצריכין לעסוק בתורה בפה מלא דייקא כ"ש ודברת בם. וכתיב כי חייםהם למוצאיהם למוציאיהם בפה (כשרז,ל עירובין). כי עיקר עסק התורה צריך כדי שיבא לידי מעשה. כשר"ל כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכשר"ל מרגלא בפומא דרבא תכלית תורה תשובה ומע"ט שלא יהא אדם קורא ושונה וכו'. וע"כ צריכין לדבר בתורה בדיבורים דייקא כדי שתאיר אור הנקודה שמאירה ע"י הדיבור בפה דייקא בבחי' פי דיבר חכמות וכו' כנ"ל שתאיר להלב לבטל החרפות והשבירות השורין על הלב. שזה עיקר תכלית עסק התורה לבטל כל התאוות רעות שהם האהבות רעו. ועל כן אר"ל (קידושין ל:) אם פגע בך מנוול זה משכיהו לביהמ"ד אם אבן הוא נימוח וכו'. וכן ארז"ל בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין היינו כנ"ל. כי עיקר כח היצה"ר הוא ע"י האהבות רעות שבאין משבירת כלים שעי"ז מתגבר על האדם בתאותיו. וע"כ ע"י עסק התורה שעי"ז מקשר ומאיר הנקודה להלב בבחינת פ ידבר חכמות והגות לבי תבוונ. ע"כ עי"ז נופלין האהבות רעות כ"ש שם ועי"ז נתבטל היצה"ר שיניקתו משם. וזה בחי' משרז"ל (ברכות ה') לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וכו' וא"ל יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אמרו בלבבכם דייקא. כי צריך להאיר האמירה והדיבור אל הלב שעי"ז נתבטל היצה"ר שהוא בחי' חרפת לבל שבירת לב כנ"ל. וזה בחי' קשרם על לבך תמיד הנאמר בהתורה, קשרם על לבך דייקא כי צריך לקשר התורה שהוא בחי' הנקודה להלב כדי לבטל חרפת לב וכו' כנ"ל. כי התורההיא בחינת הנקודה בחינת מלאפום כ"ש שם שהתורה היא בחי' מלאפום וכו' ע"ש. וזה בח'י יכ קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. בפיך ובלבבך זה בחי' שצריכין לקשר הנקודה אל הלב בבחי' פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות כנ"ל. וזהו לעשותו כי עי"ז זוכין לשמור ולעשו"ת ולקיים את התורה שזה העיקר כי נתבטלין החרפות והשבירות השורין על הלב שהם הי התורה וכנ"ל:

אות ג

וע"כ צריכין ללמוד עם בנו ועם בן בנו כ"ש והודעתם לבניך ולבני בניך וכו' ולא עמהם לבד וכו' אלא שחייבין להקדים אותם וכו'. כי התורה שהיא בחי' אור הנקודה צריכין לקבל בג' בחינות. דהיינו [א] לדבר עם הצדיק לקבל ממנו נקודה הכלליות. [ב] לדבר עם חבירו בבחינת ומקבלין דין מן דין. [ג] לדבר בינו לבין קונו לקבל הנקודה מיניה וביה כנ"ל. וזה ידוע שבקדושה כל בחי' ובחי' צריכה להיות כלול מכל הבחינות. וע"כ הנקודה של כ"א מישראל בעצמו צריכה להאיר בג' בחינות הנ"ל. וזה בחי' והודעתם לבניך ולבני בניך כנגד ג' נוקודת הנ"ל. כי כשלומד בעצמו ומדבר דברי התורה בפיו ומקשרם ללבו אזי מאיר הנקודה מפיו ללבו מיניה וביה וכשזוכה להוליד בן מחויב ללמוד עמו. ואז טובים השנים מן האחד שאם יפולו האחד יקים את חבירו. כי אז מאירה הנקודה הב' שמאיר כ"א מישראל לחבירו בבחינת ומקבלין דין מן דין כי גם הבנים נקראים אחים וחברים כ"ש ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ופרש"י לאחיו לבניו שהיו אחים נגשים אליו וכו'. וכשזוכה לבן בנו מחויב ללמוד עמו. ואז החוט המשולש לא במהרה ינתק כי אז צריך ללמוד עם בנו ועם בן בנו ואז נתגדלה נקודתו ונעשית בבחי' אור נקודת הרב. מאחר שזוכה ללמדו עם שנים עם בנו עם בן בנו. כי אז בנו בעצמו לומד עם בנו שהוא בן בנו. ולימודם שלומדים יחד הוא בחי' אור הנקודה של החברים כנ"ל והוא נעשה זקן ולומד עם שניהם. ע"כ נקודתו בבחינת נקודת הרב שנקרא זקן זה קנה חכמה. כי הוא מאיר בשניהם בבנו ובן בנו בבחי' נקודת הרב שהוא בחי' זקן. ובנו ובן בנו מאירין זה בזה בבחי' נקודת החברים. וכל אחד לומד בעצמו ומאיר הנקודה מיניה וביה. ואזי מאירין כל הג' נקודות ונתבטלין כל החרפות והשבירות כנ"ל. כי הג' נוקודת הנ"ל הם בחי' ג' אבות אברהם יצחק ויעקב. בתחלה היתה נקודת אברהם רק מיניה וביה כי הוא היה הראשון שהכיר את בוראו בשלימות והתחיל להאיר אור הנקודה בעולם לבטל החרפות והשבירות שהתגברו מחטא אדה"ר. כי אברהם זכה להכהונה בחי' אהבה הקדושה בחי' אתה כהן לעולם. וזה זכה ע"י שהשתדל כל ימיו בהתבודדות לדבר בינו לבין קונו ולדבר עם בני אדם שע"י זה זכה להאיר אור הנקודה. ועי"ז זכה להאהבה הקדושה ששורה אצל הנקודה בחינת אברהם אוהבי כנ"ל. אבל בתחלה היתה נקודת אברהם בבחי' הנקודה המאירה מיניה וביה. כי היה יחיד בעולם בבחי' אחד היה אברהם ואח"כ כשזכה להולידאת יצחק אז היה בחי' טובים השנים וכנ"ל. וכשהוליד יצחק את יעקב אז החוט המשולש לא במהרה ינתק כי אז נשלם הקדושה כי אז נמשכה אור הנקודה בכל הג' בחינות הנ"ל. ועל כן יעקב אבינו קיבל הנקודה בג' בחי' הנ"ל. כי קיבלה מאבי אביו בבחי' נקודת הזקן שהוא הרב שבדור וקיבלה מאביו בבחינת נקודת החברים כנ"ל וקיבלה מיניה וביה. וע"כ באמת לא נשלמה הקדושה עד יעקב שהיתה מטתו שלימ.ה אבל אברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו. כי אז עדיין לא נתבטלה החפרה והשבירה שהם בחי' ערלה דחפיא על ברית. שעי"ז יצא מהם ישמעאל ועשו שהם מבחי' החרפה והשבירה מבחי' מלכין קדמאין דמיתו שהם בחי' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל כידוע. וכ"ז מחמת שעדיין לא האירה הנקודה בלשימות בכל הג' בחי' כנ"ל. שעי"ז לא נתבטלה לגמרי החפרה והשבירה שהם בחי' ישמעאל ועשו. אבל יעקב שהיה חוט המשולש. ואז נשלמה אור הנקודה בכל הג' בחינו תכנ"ל. ואז נתבטל החרפה והשבירה לגמרי. וזכה לשמירת הבית בתכלית כמו שכתוב ראשית אוני. ע"כ היתה מטתו שלימה בלי שום פסול כי אז נתבטלה החרפה והשבירה לגמרי על ידי שנשלמה אור הנקודה בכל הג' בחינות כנ"ל:

וזשארז"ל כל מי שהוא ת"ח ובנו ת"ח ובן בנו ת"ח שוב אין התור' פוסקת מזרעו שנא' ואני וכו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו'. כי אז מאירה הנקודה בכלהג' בחי' שעי"ז עיקר קיום התורה כנ"ל:

אות ד

וע"כ צריכין להקדים בבנו לבן בנו. ובן בנו לבן חבירו. כי צריכין להאיר הנקודה בבניו יותר מחמת שבניו נמשכו ממנו וכל נקודתם הקדושה שיש בהם נמשך ממנו. כי עיקר הנקודה שיש בכל אחד מישראל הוא מחמת שהוא מזרע ישראל. כי כ"א מישראל יש בו נקודה קדושה מצד הולדתו מחמת שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב. כי אברהם זכהלזה להמשיך אור הנקודה הק' לו ולזרעו אחריו לדורות עולם. כי ממנו התחיל שלשלת היוחסין של קדושת ישראל שלא תופסק לעולם. כי מאברהם מנשכה הנקודה מצד ההולדה ליצחק בונ שר הוא נקרא זרעו כ"ש ביצחק יקרא לך זרע וכן מיצחק ליעקב. ויעקב היה מטתו שלימה וממנו נמשכה הנקודה בשלימותלי"ב שבטי י"ק וכן מדור לדור לעולם שכ"א ואחד מזרע ישראל יש בו נקודה הקדושה מחמת ההולדה מחמת שהוא מזרע ישראל מזרע אברהם יצחק ויעקב כי עיקר הנקודההיא בבחי' ברית בחי' צדיק יסוד עולם כ"ש שם בהתורה הנ"ל. ומשם כל ההולדות כיהוא צנור של כל הנשמות כידוע וכל ישראל ע"י שהם נימולים הם כולם בבחינת קדושת הברית (כ"ש רבינו ז"ל במ"א בסימן כ"ג) בבחי' צדיקים כ,ש ועמך כולם צדיקים. וזה זכו מאברהם שהיה ראש לנימולים והוא הראשון שהעביר החרפה שהיא הערלה דחפיא על ברית. שעל ידי זה האיר אור הנקודה שהיא בחי' צדיק יסוד עולם וזכה להוליד את יצחק אחרי שכבר היה נימול. ועל ידי זה זכה להוריש קדושת ישראל לדורות שכל זרעו שהם זרע ישראל ימשיכו הנקודדה הקדושה מאב לבן מדור לדור לעולם כנ"ל. נמצא שהנקודה של כ"א מישראל הוא נמשכת מאביו מצד ההולדה כנ"ל. אבל מחת זוהמת הנחש שהוא התגברות התאות שנמשכין משבירת כלים מהחרפות הנ"ל עי"ז נתעלם ונסתר אור הנקודה שיש בכ"א מישראל מצד ההולדה. כי החרפות לב שבירת לב הם מתגברים בההולדה דייקא. כי זה כלל שבמקום שהקדושה גבוה יותר שם הם מתגברים ביותר כי את זה לעומת זה עשה אלקים וכו'. וע"כ ברוב ההולדות נאחז בהם בחי' שבירת לב חרפת לב שמהם הקלי החופה על הפרי שמהם כל התאות שעל ידם נתעלם אור הנקודה. וזה כל העבודה של כל אדם להתגבר להאיר עצם הנקודה שיש בו שתאיר ללבו ע"י הדיבור שמדבר בינו לבין קונו ועם חבירו ורבו וכו' כנ"ל. כדי לבטל בחי' החרפה השורה על לבו שנמשכת משבירת כלים מחמת שלא נתקדש אביו בשעת ההולדה. וע"כ החיוב מוטל על אבי וביותר לדבר עם בנו בתורה וי"ש כדי להאיר בו הנקודה מפה ללב כנ"ל. כי על אביו דייקא מויטל החיוב ביותר מחמת שעצם הנקודה הקדושה נמשכה ממנו מחמת שהוא מזרע ישראל כנ"ל.וגם החרפה השורה על לבו הוא ג"כ על ידו ע"י שלא קידש עצמו כראוי. וע"כ הוא מחויב ללמודעם בנו תורה שעי"ז מתקן כ"ז כי על ידי שהואלומד עם בנו הוא מאיר בו הנקודה שיש בו מקדושת ישראל ומבטל החפרה השורה על לב כי הכל נמשך מאביו והוא צריך לתקן כל זה על ידי הדיבור שמדבר עם בנו בתורה וי"ש. שעי"ז מאירה הנקודה מפה ללב שעי"ז נתתקן הכל וכנ"ל:

אות ה

וזה בחי' ק"ש. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. זה בחי' אור הנקודה הקודשה שיש בכל אחד מישראל. כיעיקר קדושת הנקודה היא האמונה הקדושה שהיא יסוד הכל. כי האמונההיא עיקר הקדושה כלל כל התורה כ"ש כל מצותיך אמונה והיא עיקר הנקודה של בחי' צדיק כ"ש וצדיק באמונתו יחיה. ואנו צריכן לומר ק"ש בפה מלא דייקא כי יעקר אור הנקודה נתגלה ע"י דיבור פה דייקא כנ"ל. וזהו ואהבת את ה' אלקיך וכו'. ואהבת זה בחי' אור האהבה הקדושה ששורה אצל הנקודה כנ"ל וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היםו על לבבך על לבבך דייקא. כי צריך לקשר ולהאאי הנקודה מפה ללב כנ"ל. והפרשה מבארת לנו כל הג' נקודות הנ"ל. כי והיו הדברים האלה וכו' זה בחי' נקודה הכלליות. כי משה הוא בחי' נקודה הכלליות כ"ש שם ע"פ אלה הדברים אשר תדברוכו'. וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. היינו שתאיר ותקשר הדיבורים של בחי' משה שהוא נקודה הכללטוות על לבךך להאיר העקודה הכלליות לתוך הלב. ושננתם לבניך זה בחי' נקודה הב' בחי' נקודת החברים שמקבלין דין מן דין. כ"ש לעיל שהנקודה שמאיר לבניו הוא בחי' נקודת החברים כנ"ל. ודברת בם וכו' זה בחי' נקודה הג' שצריכין להאיר מינה וביה וזהו ודברת בם שצריכן לדבר גם בעצמו כדי להאיר הנקודה מיניה וביה כנ"ל. נמצא שמבואר בפ' ק"ש כל הג' נקודות הנ"ל. כי ק"ש היא בחינת אור הנקודה שהיא עצם הקדושה שהיא האמונה כי עיקר הקדושה היא האמונה כנ"ל:

אות ו

וזהו בשבתם בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. זה בחי' מה שדקדק רבינו ז"ל וכתב שם בהתורה הזאת שעיקר התיקון ע"י שמקשר את לבו להנקודה השייך ללבו בעת הזאת ע"ש. ובענין זה יש הרבה לדבר ולבאר. ומי שרוצה לילך עם דיבור זה ולהסתכל על זה באמת. הוא יכול לקרב א"ע להש"י ולהחזיק את עצמו בהש"י תמיד לעולם ועד בכל מקום שהוא יהיה איך שיהיה כי בודאי בכל עת וזמן ובכל מקום שהוא באיזה מדריגה ובאיזה ענין שהוא תמיד יש איזהבחי' נקודה טובה שיכול לדבק א"ע להנקודה ההיא השייך ללבו בעת הזאת דייקא. ואם יסתכל ויחפש היטב בודאי תאיר בו הנקודה השייך ללבו בעת הזאת דייקא ועי"ז יתתקן הכל כנ"ל. כי זה רואין בחוש שבודאי אין דומה העבודה שהאדם עובד את הש"י בשבת ויו"ט להעבודה של ששת ימי החול. וכן אינו דומה העובדה שבביתו להעבודה שבדרך. כי בודאי בדרך אינו יכול לעסוק כ"כ בתורה כמו בביתו. אבל אף עפ"כ בודאי אין האדם פטור לגמרי בדרך מעבודת ה' רק בדרך הוא צריך לקשר עצמו להנקודה השייך ללבו בעת ההוא כפי העסק שעוסק בו ובביתו צריך לקשר עצמו להנקודה השייך ללבו אז. וכן ביום צריכין לקשר עצמו להנקודה השייך ללבו אז המאירה ביום. ובלילה להנקוד' המאיר אז בלילה. וזה ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. כי תמיד צריכין לדבר בתורה וי"ש ולקשר עצמו להנקודה השייך ללבו בעת ההיא כפי העת. אם הוא בביתו או בדרך א ואם הוא ביום או בלילה כי לכל עת וזמן לכל חפץ תחת השמים. וזה בחי' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. לעת מצוא דייקא שיזכה תייד למצוא הנקודה כפי העת והזמן כנ"ל. כי בודאי א"א לאדם לידע כ"ז בפרטיות רק הוא צריך להאמין תמיד בכל מקום שהוא בכל עת וזמן ובאיזה מדריגה שהוא בעליה או בירידה. אפי' אם הירידה היא ח"ו כמו שהיא ר"ל. הוא צריך לידע ולהאמין תמיד שבודאי יש עתה בחי' נקודה טובה השייך ללבו בעת ההיא דייקא שהוא צריך לקשר עצמו להנקודה הזתא דייקא שעי"ז יתתקן מכל מקום שהוא. וע"ז צריכין תפלה ותחנונים הרבה בחי' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא לעת מצוא דייקא כנ"ל. כי זה עיקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו ההזהירנו רב"ל הרבה כי צריכין תיד להתחזק להרבות בשיחה בינו לבין קונו. כי דרך האדם הרוצה לעסוק בזהשתמיד נדמה לו שעתה עינו יכול לדבר ואינו יודע מה לדבר ולבו אטום מאד וכו' כידוע לכל מי שנכנס בזה וכל זה מחמת שבכל עת מתגברין החרפות לב שבירת לב. ורוצין להעלים ולהסתיר ממנו אור נוקדתו הקודשה השייך ללבו בעת ההיא. ע"כ נדמה לו שבעת ההוא אינו יכול לדבר. אבל באמת הואשקר גמור והוא רק מעשה בע"ד כי אם יאמר כן ידמה לו כן תמיד שעתה אין לו לב לדבר ולא ידבר לעולם ח"ו. אבל באמת הוא צריך להתחזק ולידע ולהאמין שבודאי אין עת בעולם שלא יוכל אז לקשר עצמו להנקודה השייך ללבו בואתו העת. ע,כ הוא צריך להתגבר מאד לדבר כפי מה שיוכל ולבקש ולח בדיבוריו את נקודתו הקודשה. ואם יתחזק ויתאמץ לפתוח פיו בע"כ לדבר תייד בודאי יעזריהו הש"י ויח פיו ולבו עד שיזכה תמיד לקשר א"ע להנקודה השייך ללבו בעת ההוא שעי"ז יתתקן הכל כנ"ל. ויש עוד בזה הרבה לדבר אך א"א לבאר דברים כאלה היטב. והחפץת באנת יבין מעט דברינו אלה ויחזק א"ע בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו ועם חבירו ורבו תמיד יהיה איך שיהיה:

אות ז

ןוזה בחי' כלל כל התורהשהוא להאיר אור הנקודה הקדושה כנ"ל ועל כן רוב מצות התורה הם תלויים בעת וזמן. כי צריכין לקבל אור הנקודה כפי העת והזמן כגון בימי החול מקבלין הנקודה ע"י תפילין ובשבת ויו"ט על ידי קדושת עיצומו של יום. ובפסח ע"י אכילת מצה וד' כוסות וכו'. וכן בשארי זמנים קדושים וכן אפילו המצות הנוהגות בכל זמן בודאי אין יום דומה לחבירו ואין אדם דומה לחבירו כי ביום זה מזמין לו הש"י מצות ביקור חוליטם. ובזה היום מצות הלבשת ערומים וביום אחר הכנסת כלה וכיוצא בזה וכן אין אדם דומה לחבירו. כמו שראינו בכל הצדיקים והיראים שלפנינו שזה עסק יותר בתורה. וזה עסק יותר בתפילה וזה נזהר ביותר במצוה זאת וזה באחרת. וכשר"ל אביך במאי זהיר טפי. וכמובא בכתבי האריז"ל מזהוהכל כפי הנקודה השייך ללבו של זה בעת ההוא וכנ"ל. וכן אין הלימוד של כל יום דומה לחביור כי ביום זה לומדין כאן ולמחר במקום אחר או בספר זה להלן יותר או בספר אחר לגמרי. וזה בחינת השיר של יום שבכל יום ויום יש בו ישר מיוחד כפי הנקודה הקדושה השייך לכלליות לבות בני ישראל באותו היום. כי יש בענין זה בחי' הרבה בכלליות ישראל ובפרטיות וכנ"ל. וזה בחי' הסדרים של התורה שקורין בכל שבוע ושבוע סדר אחר בתורה. וגם הסדר נחלק לז' פרשיות כנגד ז' ימי השבוע הכל כדי לקבל בכל שבוע ובכל יום אור הנקודה השייך ללבו בעת ההיא דייקא כנ"ל. וזה בחי' יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. כי הכל כפי העת והזמן כן נשמכין דיבורים מלמעלה. וצריך כ"א להשתדל ולהתחזק לדבר הדיבורםי פי העת כדי לקשר עצמו להנקודה השייך ללבו בעת ההיא כנ"ל:

אות ח

וזה בחינת גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולו אחד בהם. ולו אחד בהם. זה שבת שהיא עיקר הנקודה הקדושה. בחי' ברית עולךם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם וכו'. וזאת הנקודה מאירה בכל הימים ובכל בני אדם בחי' גלמי ראו עיניך וכו' שהם כלל כל בני אדם שבכל הדורות. כשרז"ל על פסוק זה מלמד שהראה לו הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו וכו'. וכל בני אדם בכל היים אשר הם חיים צריכין לקבל אור הנקודה כפי היום היא בחי' ימים יוצרו ולו אחד בהם. כי באמת עצם הנקודה היא אחד רק שהאור שמקבל ממנה כל אחד היא כפי האדם וכפי היום. אבל תכלית כל הנקודות הוא אחד. כדי להכיר את היחיד והמיוחד. בחי' שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שהיא עיקר הנקודה כנ"ל:

וזהו אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. וזהו בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד. כי בכל עת ובכל יום צריכין לברך ולהלל את הש"י ולפרש שיחתו לפניו. כי בכל עת ובכל יום באיזה מדריגה שהוא יש בחי' נקודה השייכה ללבו בעת ההיא דייקא וצריך לקשר עצמו להנקודה ההיא כנ"ל. וזה בחי' ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. בעת ההיא דייקא. שמשה זכה לזה שתפילתו ותחינתו היתה תמיד בבחי' בעת ההיא כנ"ל. כי משה הוא נקודה הכלליות שכולל כל הנקודות של כל בני אדם ושל כל העתי והזמנים. וע"כ זכה שתמיד כיון תפילתו בעת ההיא לקשר עצמו להנקודה השייכה ללבו בעת ההיא כנ"ל:

וזהו אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. וזהו בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד. כיבכל עת ובכליום צריכין לברך ולהלל את הש"י ולפרש שיחתו לפניו. כי בכל עת ובכל יום באיזה מדריגה שהוא יש בחי' נקודה קדושה השייכה ללבו בעת ההיא דייקא וצריך לקשר עצמו להנקודה ההיא כנ"ל. וזה בחי' ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. בעת ההיא דייקא. שמשה זכה לזה שתפילתו ותחינתו היתה תמיד בבחי' בעת ההיא כנ"ל. כי משה הוא נקודה הכלליות שכולל כל הנקודות של כל בני אדם ושל כל העתים והזמנים. וע"כ זכה שתמיד כיון תפילתו בעת ההיא לקקשר עצמו להנקודה השייכה ללבו בעת ההיא כנ"ל:

אות ט

שייך לעיל ויוסף שהוא בחינת הצדיק בחינת הנקודה הנ"ל ע"כ נאמר בו כי בן זקונים הוא לו. כי הנקודה בשלימות מאירה ע"י בחי' זקן דקדושה דהיינו כשמאירה בבחי' שלשה אבות מאב לבן ולבן הבן כנ"ל. וע"כ יוסף שהוא בחי' אור הנקודה בשלימות נקרא בן זקונים כנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה