אור ברסלב
ליקוטי הלכות - יורה דעה ב ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב › מלמדים ג

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

ליקוטי הלכות יורה דעה חלק ב · מלמדים ג

מלמדים ב

אות א

כשם שמצוה ללמד את בנו. כן מוה ללמד את בן בנו. שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וכו':

ע"פ המאמר ויהי מקץ ה' אלקי גדלת מאד וכו' בספר ליקוטי הראשון בסי' נ"ד ע"ש כל המאמר והכלל כי צריכין לשמור את הזכרון מאד. דהיינו לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי וכו'. וכדי לשמור את הזכרון צריכין לשמור את עצמו שלא יפול לבחינת רע עין שהוא מיתת הנפש שהוא בחי' שכחה וכו'. וגם צריך לשמור את העין מכח המדמה. ואפילו מי שאינו רע עין צריך לשמור מזה כו' והכח המדמה באע"י חטא לשון הרעעי כח המדמה הוא כח הבהמיות היינו תאות הבהמיות וכו'. וזהכח המדמה נברא ע"ש בי ןהשמשו"ת קודם שקידש היום וכו'. ועל כן הוא שורה על פי השונה הלכות וכו'. וע"כ כשהם מחדשים בתורההוא חידוש נאה ומתקבל. כי חידושיהם נמשכין מכח המדמה וכו' אך שהרע מרובה על הטוב ועל כן חידושין שלהם מזיקין לפרנסה וכו'. ולהכניע הכח המדמה הוא ע"י בחי' יד. היינו בחי' שמחה שהוא בחי' כלי זמר שמנגנין ביד. שעי"ז שורה הנבואה על הנביאים וכו' כי ניגון בלי שיר זה בחי' שמבררין הרוח טובה רוח נבואה מן הרוח רעה מתוך העצבות רוח וכו' ע"ש כ"ז היטב. ואבשלום שהיה לו רע עין כי עינו היה רעה בגדולת אבי וע"כ פגם בזכרון כנ"ל ע"כ לא הניח בן זכר. וע"כ גזרו המצריים שהם בחי' מדמה בחי' פרעה וכו' על כן גזרו על הזכרים דייקא שהוא בחי' זכרון שנפגם ע"י כח המדמה שהוא בחי' פרעה ומצרים. עלכן גזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכו'. ויוסף מכניע המדמה כוו' בחי' ויוסף ישית ידו על עיניך וכ'. ע"ש כ"ז היטב:

וזה בחינת והודעת םלבניך ולבני בניך. שהתורה הזהירה אותנו ללמד את בנינו תורה. ועיקר החיוב הוא רק ללמוד עם הבן זכר לבד. כי עם בתו אסור ללמוד כשרז"ל רק עם הבן זכר חיוב ללמוד עמו תורה. כי התורההיא בחי' זכרון הנ"ל היינו לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. שזהו עיקר התורה כי כל עיקר נתינת התורה לנו ומצותיה הוא רק בשביל זה היינו בשביל עוה"ב כדי שנזכה ונחיה ונירש את העולם הבא. כי שכר תורה ומצות בהאי עלמא ליכא. כי אם לעולם הבא שהוא עולם שכולו טוב וארוך. נמצא שכל מי שעוסק בתורה ומצות הוא מדבק מחשבתא בעלמא דאתי שהוא בחי' זכרון הנ"ל. ועלכ ןהזהירה התורה אותנו מאד לבלב נשכח את כל דברי התורה וכמ"ש פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכו' יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב וכש"ש וזכרתם את כל מצות ה' וכו' כי עיקר הוא הזכרון שהואבחי' לאדבקא מחשבתא בעלמאט דאתי שעל ידי זה עיקר קיום התורה והמצות. כי כששומרין את הזכרון היטב ומדבקין מחשבתם בעלמא דאתי.וזוכר היטב את עלמא דאתי בודאי לא יהיה כרוך אחר תאות לבו. ובודאי יהיה עסוק רק בתורה ומצות כל ימיו. וע"כ צריכין ללמוד תורה עם הבן זכר דייקא כי הבן זכר הוא בחי' זכרון כנ"ל:

אות ב

וע"כ אע"פ שזה החיוב יוטל על כ"א מישראל ללמד תורה לתלמידים אפילו אינם בניו כשארז"ל וכמבואר שם בש"ע. אעפ"כ על אביו מוטל החיוב ביותר להודיע התורה לבנו ולבן בנו כ"ש והודעתם לבניך ולבני בניך. כי על אביו מוטל החיוב לברר ולזכך דעת בנו להוציאו מכח המדמה ולהביאו לזכרון דקדושה שזוכין על ידי הכנעת המדמה כנ"ל. כי זה החיוב של בירור המדמה שעי"ז זוכין לזכרון הנ"ל זה החיוב מוטל על אביו ביתר. ובשביל זה מוזהר האדם מאד לקדש עצו בשעת תשמיש להכניע הכח המדמה שהואתאות הבהמיות ולברר הרוח טובה מן הרוח נכאה מעצבות רוח כי תיקון הברית הוא בחי' רוח כ"ש רבינו ז"ל במ"א בחי' ולא קמה עוד רוח באיש שהוא בחי' יוסף ששמר את הברית שנאמר עליו איש אשר רוח אלקים בו. וע"כ עיקר בירור המדמה על ידי יוסף שהוא בחינת שמירת הבירת וכששומרין את הברית ומכניעין תאות הבהמיות שהוא בחינת מדמה אזי זוכין לזכרון שהוא בחי' בן זכר כנ"ל.כי אז זוכין להמשיך נשמה מסטרא דדכואא שהוא בחינת זכרון שנעשה ע"י בירור המדמה והכנעת כח המדמה כנ"ל. וזהו בחינת הרוצה שיהיו בניו זכרים ישמח את אשתו בדבר מצוה. שמחה היא בחי' הכנעת המדמה שהוא בחי' עצבות רוח כמבואר במאמר הנ"ל. כי שמחה הוא בחי' תיקון הברית וע"כ עי"ז זוכין לבנים זכרים כי על ידי תיקון המדמה זוכין לזכרון שהוא בחי' בן זכר כנ"לף וע"כ עיקר זמן הזווג הוא בלילה אחר חצות כי בלילה אז הוא זמן פקדונות הרוחות. ואז מבררין הרוח ובה מתוך הרוח רעה שזהו בחי' זיווג דקדושה לברר הטוב מן הרע והעיקר הוא אחר חות שאז מתעורר כנור של דוד ומנגן שהוא בחי' הכנעת המדמה בחינת בירור הרוח טובה מן הרוח רעה מן העצבות רוח בחי' אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי כמבואר בסוף מאמר הנ"ל ע"ש. וע"כ עיקר הזווג בליל שבת כי בשבת נכנע המדמה כי הוא נברא ע"ש בין השמשו"ת וקידש עלי והיום וכדין יתפרדו כל פועל יאון כי הוא שורה על פי שונה הלכות שהם בחי' ששה סדרי משנה בחי' אסור ומותר כשר ופסול טמא וטהור שהם בחי' ששת ימי החול כידוע. ושם עיקר אחיזת המדמה היינו בהרע שמעורב שם שהוא בחינת אסור וטמא וכו'. ועלכן צרכין יגיעה גדולה בששתימי החול לבררהטוב מן הרע הכשר מן הפסול הטהור מן הטמא וכו' כדי להכני המדמה וכו'. ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (כשרז"ל ע"ש). כי עי"ז זוכה לקדושת שבת שאז הוא ביטול המדמה לגמרי כי אז בשבת יתפרדו כל פועל יאון כי בשבת אין שום שליטה לכח המדמה כי הוא שורה רק על פי שונה הלכות שהם בחי' ששת ימי החול כנ"ל אבל בשבת אין לו שום אחיזה כי אז הוא כולו קודש כולו טוב. וע"כ עיקר הזווג הוא בליל שבת דייקא כי אז יכולין לזכות לזכרון שהוא בחינת בן זכר כנ"ל:

אות ג

וזה בחי' זכרון הנאמר בשב. כ"ש זכור את יום השבת לקדשו זכור דייקא. שבת שהואהכנעת המדמה הוא בחי' זכרון בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי כנ"ל כי שבת הוא מעין עוה"ב. וזהו בחי' זכריהו מאחד בשבת כי שבת הוא בחי' עוה"ב. וששת ימי המעשה הוא בחי' עוה"ז. וע"כ אנו מוזהרין לזכור את יום השבת מאחד בשבת כשרז"ל זכריהו מאחד בשבת. זכריהו דייקא היינו לשמור את הזכרון היטב שהוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי היינו לזכור את העוה"ב. שהוא בחי' שבת. מאחד בשבת היינו בהעוה"ז. היינו לשמור את הזכרון היטוב לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שהואיום שכולו שבת וכנ"ל. גם עיקר הזכרון ע" יתיקון העין ע" ששומרין עצמן מרע עין וגם שומרין את העין מכח המדמה כמבואר במאמר הנ" ושבת הוא בח'י תיקון העינים כי שבת הוא שין בת. שין תלת גוונין דעינא ובת הוא בת עין כ"ש רבינוז"ל כמה פעמים. וע"כ ארז"ל פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם ומהדר ליה בקדושא דבי שמשי. נמצא שבשבת נתתקן מאור העינים והוא בחי' כוס של קידוש שאמרו רז"ל שצריכין שיתן עיניו בו. כי אז נתתקן העין כנ"ל ומהדר ליה בקדושא דבי שמשי. ועל כן בשבת זוכין לזכרון ונכנע המדמה כי הזכרון תולה בתיקון העינים בבחי' ולזכרון בין עיניך כנ"ל במאמר הנ"ל. ועיקר תיקון העיינם בשבת הוא ע"י הקידוש כנ"ל. ועל כן יש בהקידוש עין תיבין. כי הקידוש הוא תיקון העין. וזהו זכור את יום השבת לקדשו זכריהו על היין. כיע"י היין של קידוש שהוא תיקןו העין עי"ז זוכין לזכרון הנ"ל וע"כ יין בגימ' עי"ן. כי הוא תיקון העינים כנ"ל. כי על ידי הקידוש ממשיכין הקדושה של שבת שהוא בחי' עלמא דאת יבחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי ודוחין המדמה הנאחז בששת ימי המעשה. וע"כ הוא תיקון העין בחינת זכרון הנ"ל. בחי' זכריהו על היין זכריהו דייקא על היין דייקא. כי על ידי הקידוש זוכין לזכרון כנ"ל:

אות ד

וזהו בחינת בן ובן הבן בחי' והודעתם לבניך ולבני בניך. כי כל אחד ואחד מישראל צריך לקדש עצמו בקדושת הברית כדי שיזכה לברר הזכרון בחי' בן זכר לברר הכח המדמה כנ"ל. וצריכין לברר הזכרון שהוא בחינת בן זכר בבירור אחר בירור. כי לזכות לזכרון צריכין להכהיע חולשבר ב' דברים היינו לשבת בחי' רע עין. ואחר כך לשבר כח המדמה כנ"ל שהוא ג"כ פגם העינים כנ"ל. ואלו הב' קליפות הם בחי' תרין עננין דמכסין על עיינין שהם בחי' ערלה דמחפיה על ברית קדישא שהם ב' קליפות שמכנייען אותן ע"י כריתות הערלה ופריעה. כי כריתות הערלה הוא בחינת כריתות הוכנעת הרע עין שהוא רע לגמרי שזהו בחי' מילה בחי' מ"ל אורות שנתגלין עי"ז כי מ"ל בגימ' עי"ן. היינו שזוכין לבחי' טוב עין שהוא בחי' תיקון הברית שתלוי בעינים כ,ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו וכו'. ועל ידי כריתות הערלה שהוא בחי' רע לגמרי שזהו בח'י מילה בחי' מ"ל אורות שנתגלין עי"ז כי מ"ל בגימ' עי"ן. היינו שזוכין לבחי' טוב עין שהוא בחי' תיקון הברית שתלוי בעינים כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו וכו'. ועל ידי זה זוכין לבחי' טוב עין שהוא בחינת מילה בחי' תיקון הברית בחי' יוסף כנ"ל. ואחר כך צריכין לפרוע. ופריעה זה בחינת בירור המדמה שקורעין העור הדק שחופה על הברית ומכסה אותו. שהוא בחי' כח המדמה החופה על בת עין שהוא בחינת עטרה דברית וצריכין לקרוע ולשבר העור הזה ולדחותו מן הברית קדישא כדי שתתגלה העטרה ע"י הכנעת המדמה שהוא בחי' עור הפריעה. ועיקר ההולדה דקדושה לזכות לבן זכר דקדושה בחי' זכרון הוא ע"י שמבררין הטיפה מב' קליפות הנ"ל מרע עין ומכח המדמה שהם בחי' טיפה עשו וישמעאל שהם בחי' טיפת עשו וישמעאל שהם תרין עננין דמכסיןעל עיינין שהם ב' הקליפות הנ"ל וע"כ אברהם יצא ממנו ישמעאל יצחק יצא ממנו עשו יעקב היתה מטתו שלימה. כי עד יעקב נתברר הזכרון דקדושה בבירור אחר בירור. כי אברהם אבינו ע"ה התחיל לגלות אלקותו בעולם שהוא בחי' זכרון הנ"ל. שהיה מגלה ולימד לבני העולם שישליכו אחרי גיוון את כל תאות עוה"ז והבליו. ויזכרו היטב באחריתם וידבקו מחשבתם בעלמא דאתחי. ומחמת שהוא היה הראשון שהתחיל להמשיך ולגלות הזכרון בעולם. ע"כ הוכרח לברר הזכרון בחינת בן זכר בבירור אחר בירור ע"י בנו יצחק ובן בנו יעקב שנתבררו מב' הקליפות הנ"ל שהם עשו וישמעאל שהם תרין עננין דמכסיין על עיינין שהם בחינת רע עין וכח המדמה שהם פוגמין את העיינין שעי"ז נפגם הזכרון כנ"ל. וע"כ יעקב שנתברר לגמרי מב' הקליפות הנ"ל ע"כ זכה אחר כך שהיתה מטתו שלימה. ומחמת שהאבות המשיכו הזכרון בעולם כנ"ל ע"כ זכו לזכרון ונשאר זכרם קיים לדורי דורות. בחי' וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וכו'. וזכרתי דייקא כי הם גילו הזכרון בעולם לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי ע"כ זכו שנשאר כרם לדורי דורו שזהו בחי' בן זכר שזוכין ע"י הזכרון. כי הבן זכר הוא ג"כ זכרון כי ע"י בניו נשאר זכרו לדורי דורות וזהו בחי' והודעתם לבניך ולבני בניך. כי כ"א וא' לפי בחינתו צריך לברר הטיפה מב' הקליפות הנ"ל מרע עין ומכח המדמה מעשיו ומישמעאל וע"כ עיקר הביררו ע"י בן ובן הבן. כי אב ובן וובן הבן הם בחי' אברהם יצחק ויעקב שעל ידם עיקר בירור הזכרון מב' קליפות הנ"ל כנ"ל. ועל כן צריך האב לטרוח ללמוד תורהעם בנו ובן בנו כדי להודיע להם התורה שהיאבחי' זכרון כדי לבררם מרע עין ומכח המדמה כי עליו מוטל הדבר לברר בנו ובן בנו מב' קליפות הנ"ל ולהכניס בהם הזכרון דקדושה שהוא בחי' הודעת התורה כנ"ל. וזהו שנאמר שם בפסוק זה רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייךם והודעתם לבניך ולבני בניך. כי עיקר ההודעה לבנו ולבן בנו הוא רק בשביל לשמור את הזכרון היטב לבל ישכח. כ"ש מקודם פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. אשר ראו עיניך דייקא. שלא תפול לשכחה ח"ו שהוא פגם העינים עד שיכול לשכוח את הדברים אשר ראה בעיניו. ועל כן הזיהרה התורה לשמור עצמו מזה. לשמור עצמו משכחה שהוא מיתת הלב בחינת ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. רק להשדתל לזכות לזכרון לאדבקא מחשבתא בלעמא דאתי שעי"ז זוכין לבן זכר לבן ולבן הבן בחי' והודעתם לבניך ולבני בניך כנ"ל. וזהו שאמרז"ל כל שהוא ת"ח ובנו ת"ח ובן בנו ת"ח שוב אין התורה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר לא ימושו מפיך וכו' כי כשהוא ת"ח ובנו בון בנו ת"ח זהו עיקר קיום התורה שהוא בחי' זכרון כי עיקר בירור הזכרון ע"י בן ובן הבן כנ"ל. ומאחר שזכה לזכרון בשלימות שוב אין התורה נשכחת מזרעו לעולם כי כבר זכהלזכרון בשלימות כנ"ל וזהו שפירשו התוס' שם והוא שרואין זה את זה כי עיקר הזכרון תלוי בתיקון העינים כנ,ל וע"כ כשזוכה לראות בעיניו בנו ובן בנו ת"ח. שזהו בחי' תיקון הזכרון בשלימות בחי' ולזכרון בין עיניך אזי ניצול משכחה ושוב אין התורה פוסקת מזרעו לעולם וכו' כנ"ל:

אות ה

וזה בחי' ה' זכירות שכולם הם בחינת שמירת הזכרון דקדושה דהיינו לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. כי זכירת מעשה מרים שדברה לה"ר על משה רבינו ע"ה. זהבחינת הכנעת המדמה שבא ע"י לשון הרע כנ"ל. וזכירת מעשה עמלק זה בחינת הכנעת הרע עין כי עמלק היה רע עין מאד כי עיקר מלחמתו היה רק מחמת שעינו היה רעה בגדולת ישראל. וזהו בחי' ויראו כל העדה כי גוע אהרן ודרז"ל אל תיקרי ויראו אלא וייראו כי נסתלקו ענני כבוד. ועי"ז נראו ונתגלו כל העדה ואז בא עמלק כ"ש וישמע הכנעני מלך ערד שהוא עמלק כמו שפרש"י. כי בתחילה היה הענני כבוד מכסין וחופין עליהם וחוצצין בפני עינו הרעה ולא היה לעמלק שום שליטה עליהם ע"י עין רע שלו רק אח"כ אחר שנסתלקו הענני כבוד אז רצה לשלוט עליהם ח"ו על ידי עינו הרעה. וע"כ לא הי' מתגבר בתחילה כ"א על חלושי כח שהיה הענן פולטן ולא היו יכולים להשמר מעינו הרעה. וזהו ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. ודרז"ל ברפיון ידים זה בחי' חלישו"ת הידים שעל ידם מכניעין המדמה ואז נכנע גם עינו הרעה. כי הרע עין מתגבר ע"י כח המדמה שהוא ג"כ פגם העינים וע"י בחי' היד מכניעין המדמה ונכנע הרע עין. וע"כ בא עליהם עמלק ברפיון ידים כנ"ל. וזהו והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו' ידו דייקא. כי משה היה יכול להרים ידו לברר עי"ז הטוב מן המדמה ולהכניע את הרע שעי"ז נופל הרע עין ממילא כי עיקר יניקת הרע עין שהוא רע גמור הוא דרך המדמה שמעורב טו"ר שהוא בחי' עץ הדעת טו"ר בחי' נוגה כידוע. וכשזוכין ע"י בחי' היד בחי' שמחה להכניע הרע שבמדמה ולברר ולהעלות ולהרים הטוב שבו אל הקדושה עי"ז נופלים הקליפות רעות שהם בחי' רע עין רע גמור, הם נופלים לגמרי שזהו בחי' מפלת עמלק שהוא רע עין ע"י הרמת יד משה שהיה רבן של כל הנביאים שזכה לאספקלריא המאירה שכל זההואבחי' הכנעת המדמה על ידי היד שעי"ז זוכין לנבואת אמת בחי' כאשר דבר ה' ביד משה. ביד דייקא כמבואר כל זה במאמר הנ"ל:

וזהו בחינת זכירת יציאת מצרים. כי פרעה ומצרים הם בחי' כח המדמה כמבואר במאמר הנ"ל. וע"כ אחר שיצאו ממצרים ומפרעה והכניעו המדמה ולקחו עצמות יוסף שעי"ז עיקר הכנעת המדמה ואח"כ בא עליהם עמלק שהוא הרע עין וזכו להכניעו ולשברו ג"כ. ע"כ אח"כ זכו לקבלת התורה שהוא בחינת זכרון בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. כי זה עיקר נתינת התורה והמצות בשביל לזכות לחיי עוה"ב וכנ"ל. וזהו בחי' זכירת מעמד הר סיני בחי' זכור את יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. אשר ראו עיניך דייקא וכנ"ל. וזה בחי' זכירת שבת בחי' זכרו את יום השבת לקדשו כי שבת הוא בחי' עלמא דאתי שהוא עיקר הזכרון וכנ"ל:

אות ו

וזהו בחי' מה שהרשעים שוכחים את שמם לאחר מותם. כי השם של האדם הוא עיקר הזכרון בבחי' לשמך ולזכרך תאוות נפש. כי עיקר זכרון האדם לאחר מותו הוא שמו לבד כי לא נשאר ממנו כ"א שמו לבד שהוא חיותו בבחי' נפש חיה הוא שמו. כי השם הוא הנפש והחיות שלהאדם כנ"ל. והוא עיקר ההשארה והזכרון שלהאדם לאחר מותו בחי' ולא ימחה שמו מישראל כי השם הוא בחי' זכרון בחינת זה שמי וזה זכרי וכו'. ועמלק שפגם בזכרון על ידי עינו הרעה. שהיה מתקנא בישראל על שהם שומרין את הזכרון ומדבקים מחשבתם בעלמא דאתי ומשימין כל יגיעתם וטרחתם ועבודתם וגיעגועם וכיסופם והשתוקקותם רק לעלמא דאתי והוא נתקנא בהם על זה. ורצה להלחם עמהם להחליש ח"ו בחי' הזכרון הזה. וע"כ נצטווינו לזכור מעשה עמלק כנ"ל. על כן נאמר בעמלק. שמם מחית לעולם ועד (תהלים ט') כי ע"י שפגם בזכרון דקדושה יהיה נמחה שמו וזכרו לעולם ועד. ועל כן נשבע הקב"ה שאין שמו שלם וכו' עד שימחה זכר עמלק כי כל זמן שלא נמחה זכר עמלק בשלימות כביכול אין השם שלם. כי השם הוא בחי' זכרון שאינו נשלם כ"א ע"י מחיית עמלק שהוא פגם הזכרון כנ"ל. וע"כ הרשע שהלך בחייו אחר תאוות עוה"ז ולא שמר את הזכרון בעוה"ז לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי ע"כ עונשו מדה במדה ששוכח שמו לאחר מיתתו שזהו עיקר פגם הזכרון שהוא בחי' שם כנ,ל. אבל מי שזכה לזכרון. וזכר היטב בעולם הזה את אחריתו ודיבק מחשבתו תמיד בעלמא דאתי על ידי זהנשאר זכרו ושמו לדורות וזוכר את שמו בודאי כי זכה לזכרון גם בחייו כי השם הוא בחינת זכרון בחי' זה שמי וזה זכרי לדור דור כנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - יורה דעה ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה