ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א · שחיטה ג
אות א
ע"פ המומר תקעו בספר הראשון (סי' י"ד) להמשיך שלום בעולם ע"ש כל המאמר. והכלל שצריכין להעלות הכבוד לשרשו היינו ליראה וכו' והעלאת הכבוד הוא ע"י תורת חסד וכו' כי ע"י התורה מעוררין שרשי הנשמות שבמחשבה תחילה ועל ידי זה מאירין זה לזה ומעוררין ומתנוצצין נשמות הפושעי ישראל ועל ידי זה נתעוררין לתשובה ועל ידי זה נבראין נשמות הגרים וכו' וע"י שבאין הרחוקים מאד ומתקרבים להש"י שהם הבעלי תשובה וגרים על ידי זה נתרומם ונתעלה כבודו ית' כי זה עיקר כבודו השרחוקים ותקרבו אליו כו' ואין אדם זוכה לתורה אלא ע"י שפלות וכו'. וכשמחזיר הכבוד לשרשו היינו ליראה כנ"ל. ואז נשלם פגמי היראה ואז זוכה לשלום וכו' כי באתרא דאית דחילא תמן שתכח שלימתא. כ"ש כי אין מחסור ליראיו וכו' ואז יכול להתפלל כי התפלה במקום קרבן ובקרבן כתיב כל אשר בו מום לא יקרב וכשאין בו מום היינו באתרא דאית דחילא אזי יקרב לעבוד עבודתו תמה וכו' (ע"ש כ"ז היטב) :
וזה בחי' שחיטה כי עיקר השחיטה הוא ע"י בחי' יראה שהוא בחי' החליף שהוא בחי' גבורות בבחי' ששים גבורים וכו' כולם אחוזי חרב וכו' שזהו בחי' יראה. כ"ש רבינו ז"ל שם בסוף המאמר על פסוק וגבורתך ידברו שהגבורה בחי' יראה. וזה בחי' חרב פיפיות היינו החליך של השחיטה. וע"כ צריך שהיהי החליף שלם מכל פגם שלא יהא בו שום חסרון ופגם כלל כי באתרא דאית דחילא תמן תשתכח שלימתא כנ"ל כ"ש כי אין מחסור ליראוי. וע"כ צריך שיהיה החליף שלם בלי שום פגם כדי שיהיה בבחי' יראה. שהוא בחי' שלמות בלי שום חסרון כי אין מחסור ליראיו כנ"ל כי השחיטה מכשרת הבשר לאכילת ישראל ואכלית ישראל היא במקום קרבן כשרז"ל (ברכות נ"ה) שולחן בכפר כמזבח וע"כ א"א שיוכשר הבשר לאכילה כ"א ע"י בחי' יראה שהיא בחי' שלימות שזה בחי' החליף השלם בלי שום פגם ואז יכולין להכשיר הבשר לאכילת ישראל שהוא בחי' קרבן כמבואר במאמר הנ"ל שעיקר בחי' קרבן שהוא התפילה היא ע"י היראה שהוא בחי' שלימות בלי מום כנ"ל כי כל אשר בו מום לא יקרב כי האכילה הוא במקום קרבן. וע"כ אסור לאכול קודם התפלה שמום לא תאכלו על הדם. לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. כי אחר שמתפלל על דמו שזה בחי' קרבן אז יכול לאכול בקדושה בבחי' קרבן:
אות ב
נמצא השחליף של השחיטה הוא בחי' יראה ובאתר דאית יראה תמן שלימתא וע"כ צריך שיהיה החליף שלם לגמרי בלי שום פגם וכנ"ל וע"כ צריך שיקבל השוחט את החליף השלם מן הת"ח דייקא כשרז"ל שהשוחט צריך להראות סכינו לחכם וכו'. כי א"א להשוחט שיזכה לחליף שלם בבחי' יראה שלם שעל ידה נשלמין פגמי החליף כנ"ל כ"א ע"ר החכם האמת שעוסק בתורה. וע"י לימוד תורתו בקדושה על ידי זה מעורר שרשי נשמות ישראל וכו' ועל ידי זה עושה בעלי תשובה וגרים וכו' ועל ידי זה מעלה את הכבוד מזילותא דגלותא ועל ידי זה משלים פגמי היראה וזוכה ליראה בשלימות ומשם נמשך שלימות החליף בלי שום חסרון וסגם חס ושלום כנ"ל. וע"כ מוכרח השוחט שיקבל את החליף השלם לשחוט מן החכם האמת דייקא כי עיקר שלימות החליף שהוא בחי' יראה נעשה ע"י העלאת הכבוד שעולה ע"י תורת חסד של החכם האמת וכו' כנ"ל וזה בחי' וזבחת כאשר צויתיך. כאשר צויתיך דייקא שהוא כלליות התורה והמצוות היינו כפי עסק התורה של החכם האמת כן זוכין לחליף שלם שהוא בחי' יראה שעל ידו הזביחה חומשי תורה שהוא כלליות התורה שעל ידי זה עיקר הזביחה ע"י כלליות התורה שכלולה מנשמות ישראל שעל ידי זה עולה הכבוד ונשלם היראה שהוא בחי' שלימות החליף בלי פגם כנ"ל וע"כ גם השוחט בעמצו צריך שיהיה לו חלק בתורה. וע"כ שחיטת מומר ועכו"ם נבילה אפי' אחרים רואין אותו ששוחט כהוגן ואפי' אינו עובד ע"ז. כי גם השחיטה בעמצה היא בבחי' הנ"ל, בבחי' העלאת הכבוד לשורש היראה שהוא בחי' החליף. כי עיקר השחיטה הוא להעלות הנפשו"ת המגולגלות בבהמות וחיות ועופות. ואלו הנפשו"ת הם בחי' נפשו"ת ישראל שנפלו ע"י פגמיהם וחטאיהם עד שנתגלגלו בבהמות וכו' והם מונחים בזילותא דגלותא בבהנות וכו', וע"י השחיטה מעלין אותם משם, וע"כ צריך שיהיה להשוחט חלק בתורה וצריכין להדר מאד אחר שוחט כשר וירא שמים כי כל מה שהוא איש כשר ביותר יש לו חלק בתורה ביותר. כי עיקר השחיטה דהיינו להעלות הנפשו"ת מזילותא דגלותא הוא על ידי התורה כנ"ל, וזשארז"ל כל שישנו בתורת זביחה הוא ראוי לשחוט. בתור' זביחה דייקא כי צריך שיהי' לו חלק בתורה כדי שיהי' לו כח לברר ולהעלוי' הנפשו' שהוא בחי' העלאת הכבוד לשרשו היינו ליראה שהוא בחי' החליף השוא בחי' יראה בשלימות וכו' כנ"ל. וזה בחי' מה שצריכין לבדוק את החליף גם לאחר שהחיטה כי ע"י השחיטה ראוי שיהיה נשלם החליף יותר. כי אז עושין הנפשו"ת שהם בחי' חלקי הכבוד שעל ידי זה נשלם היראה שהוא בחי' החליף. אך אלו הנפשו"ת הנפולות והמגולגלות הם בבחי' פל גע (כמבואר במאמר הנ"ל) כי יש להם מניעות רבות וצריך לסבול להם יגיאות רבות קודם שעולין אל הקדושה. כי הבגדים הצואים שהלבישו הם מונעים אותם ומפסיקים בינם לבין הקדושה וכו' ע"ש. ובשביל זה מחמירין מאד בשחיטה וכל ספק בשחיטה טרפה כי צריכין יגיעות גדולות להעלות אלו הנשפשו"ת שנתגלגלו בבהמות וכו' שזה בחי' בדגים צואים שהלבישו עליהם וצריכין להפשיט מהם הבגדים הצואים דהיינו להעלותם ולבררם מגופי הבהמות וכו' וצריכין לזה יגיעות רבות כי יש להם מניעות רבות כנ"ל וזה בעצמו בחי' שצריכין יגיעה גדולה שתהיה השחיטה בכשרות ראאוי שלא יתגברו המונעים להעלות הנפשו"ת שהם פוסלים את השחיטה חס ושלום. וע"כ כל ספק בשחיטה פסולה וע"כ צריכין לבדוק החליף אחר השחיטה ואם נמצא בו פגם פסולה כי חיישינן שמא בעור נפגמה. היינו שמא נפגם החליף ע"י עור הבהמה והעוף שהם בחי' בגדים צואים שמהם כל המניעות וכו' כנ"ל. וע"כ אפילו בעוף חיישינן שמא בעור איפגם אעפ"י שהוא דבר רחוק אף הוא כנ"ל:
אות ג
וע"כ השחיטה במקום הצואר דוקא במקום המשכת הצואר כמבואר בחו"ד, זה בחי' ומשכיה דצואריה הנאמר במאמר הנ"ל שהוא מרמז על גדלות בחי' ידברו בצואר עתק (כ"ש שם ע"ש) ושם עיקר השחיטה לשחוט ולהכניע בחי' משיכת הצואר שהוא בחי' גדלות כי עיקר העלאת הנפש הוא ע"י ביטול הגאוה (כ"ש שם במאמר הנ"ל) כי באמת עיקר נפילת הנפש חס ושלום הוא ע"י גדלות שמשם עיקר כל הנפילות כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א שעיקר הנפילה ע"י גדלות כי באמת אין שום נפילה בעולם כלל כי הש"י בכל מקום כי מכה"כ. אך כשיש לו גדלות אז אין אני והוא יכולין לדור וכו' (כשארז"ל סוטה ד') נמצא שכל הנפילות הם ע"י גדלות. וע"כ אלו הנפשו"ת שנפלו כ"כ עד שנתגלגלו בחי' ועיקר נפילתם היה ע"י גדלו כנ"ל. ועיקר תיקון כל הנפשו"ת הוא ע"י ענוה שזה עיקר תחיית המתים ותענוג עוה"ב כמ"ש רבינו ז"ל במ"א (סימן ע"ב בל"ת) בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו וכו' (עיין שם). וע"כ השחיטה שהוא בשביל תיקון ועליית הנפש ע"כ הוא במקום המשכת הצוואר להכניע ולבטל את הגדלות שהיא בחי' משכיה דצוואריה וכו' כנ"ל:
אות ד
וזה בחינת כסוי דם בעפר זה בחינת שפלות בחינת עפר ואפר, שאמר אברהם אבינו, בחינת שפלות שעל ידי זה זכו ישראל ל'עפר כסוי', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עקר תקון הנפש על ידי שפלות כנ"ל:
אות ה
וזה בחי' שהייה בשחיטה שפסולה. וכן דרסה אסורה. כי השחיטה צריכה שתהיה בשלימות ובזריזות בלי הפסק. כי מחמת שהבגדים צואים שמהם כל המניעות מתגברים ומונעים מאד. ע"כ אסור לעשו"ת שום שהייה והפסק כדי שלא יתגברו המונעים שהם הבגדים צואים חס ושלום כי הם עלולים למנוע ולקלקל כנ"ל. וע"כ צריכה השחיטה שתהיה בזריזות גדול בלי שום שהייה אפילו במשהו. אך אעפ"כ דרסה פסולה כי אע"פ שצריכין להזדרז בשחיטה מאד דהיינו בחי' כשרוצין להעלות הנפש להפשיטה מן הבגדים צואים כנ"ל אעפ"כ א"א שתהיה בבחי' דרסה כי בהכרח לסבול היגיעות והמניעות לעבור ולילך דרך כל המניעות עד שנפשיט מעליו כל הבגדים הצואים שהם הנונעים וא"א להכניעם בפעם אחד בבחי' דרסה (כמבואר מזה במ"א). וזה בחי' חלדה שהשחיטה צריכה שתהיה מפורעת ומגולה לגמרי שלא יחליד הסכין תחת העור או בין סימן לסימן שלא יפסיקו הבגדים הצואים למעלה מן הסכין שזהו בחי' המונעים והמפסיקים של הבגדים הצואים שהם בחי' עור הבהמה כנ"ל כי עיקר השחיטה ע"י בחי' היראה כנ"ל והיראה הוא בחי' פיתחא עילאה וע"כ צריכין שיהיה פסח השחיטה פתוח לגמרי בלי שום מונע והספק:
אות ו
וזה בחי' שחיטת הסימנין ברובן כי הנפשו"ת קודם התיקון הם בבחי' פלגא (כמ"ש שם) וע"כ עיקר תיקונם ע"י שעולין אל היראה שהוא בחי' שלימות כי עיקר תיקון שלהם להעלותם מבחי' פלגא וחסרון לבחי' יראה שלם וע"כ השחיטה ברוב הסימנים כי הנפשו"ת הנפולות הם בחי' הנפשו"ת העשוקות בתיקלא כידוע והתיקלא הוא בבחי' פלגא כי מעורב טוב ורע חציו טוב וכו' וזהו בחי' תיקלא שעומד על המשקל ואינו נוטה לכאן ולכאן כי חציו טוב וכו' והכל הולך אחר המכריע וע"כ האדם נידון אחר רובו כשרז"ל כי תיכף כשמכריע מעט כחוט השערה לכף זכות אזי נכללת בטוב ונעשה כולו טוב. וזה בחי' וסביביו נשערה מאד וסביביו זה בחי' תיקלא הנ"ל שהוא בחי' נוגה כידוע בחי' נוגה לו סביב שם הכל תלוי בחוט השערה בחי' נשערה מאד כנ"ל וע"כ השחיטה ברובו כי ע"י חוט השערה המשלים את הרוב על ידי זה יוצאין הנפשו"ת מבחי' פלגא הנ"ל מבחי' התיקלא הנ"ל כי נכרעין לכף זכות ע"י הרוב ואז נכללין בסיטרא דטוב בבחי' יראה שלם שהוא בחי' החליף השלם כנ"ל:
אות ז
וע"כ ארז"ל עם הארץ לא אוכל בשר כי א"א לאכול בשר כי אם ע"י עסק התורה שעל ידי זה יכולין להעלות הנפשו"ת מזילותא דגלותא כנ"ל: