אור ברסלב
ליקוטי הלכות - יורה דעה א ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א › שחיטה ב

ליקוטי הלכות - יורה דעה א

ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א · שחיטה ב

שחיטה א

אות א

ענין שחיטה ובדיקת הסכין:

כע םגענצ הסכין הוא סארא דמותא כמובא וישראל הם עם קדוש ואסורים לאכול נבילה דהיינו שמתה מעצמה ע"י מלאך המות ושליט עליו סטרא דמותא שזה צחי' פגם הברית, וזה שכתוב לא לאכלו כל נבילה וכו' כי עם קדוש אתה. כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ויקרא רבה פ' כ"ד). היינו מחמת שישראל הם עם קדוש בחי' שומרי הברית שזה עיקר קדושת ישראל ע"כ אורים לאכול נבילה שהוא בחי' סטרא דמותא פגם הברית היפך שמירת הברית שמשם החיים (כמובא כבר כ"פ). וכן כשיש פגימה בסכין אזי הפגימה עוקרת הסימנים ואין הבהמה מתה ע"י השחיטה כ"א על ידי עיקור סימנים ע"י הפגימה שהיא סטרא דמותא, ואזי נעשית נבילה ג"כ ואסורה לישראל עם קדוש כנ"ל. כי הבהמה נכשרת לאכילה דווקא ע"י השחיטה בסכין כשר שעל ידי זה נכנע רוח הבהמיות של הבהמה ומעלה הנפש שבחי למדבר. כי הסכין של שחיטה הוא בחי' חרב לה' מלאה דם כ"ש רבינו נ"י (בסי' ל"ז). והוא בחי' שלימות לשון הקודש שהוא בחי' חוה אשה שהוא בחי' החרב הנ"ל דאכלי כולא ושצי כולא שמכלת ומבערת הרע של כל הע' לשונות בחי' פגם הברית רוח הבהמיות. וישראל הדבקים בה לקבלים חיים ממנה כ"ש ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים, שזה בחי' שחיטה כדי להכניע ולשבר הח הבהמיות, הרע של שבעים אומות סטרא דמותא פגם הברית, ולתקן ולהחיות הנפש שבחי, דהיינו להעלותו צ מחי למדבר שזה עיקר חיותו של הנפש שיש שם, שכמעלין אותו לשרשו לבחי' מדבר. כי חרב לה' מלאה דם הנ"ל הוא בחי' שלימות לה"ק שמכניע הרע הכולל של שבעים אומות דהיינו התאוה הכלליות. בבחי' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשו"ת נקמה בגוים. רוממות אל זה בחי' שלימות לה"ק שהוא בחי' תפלה ובחי' שלימות לה"ק שהוא בחי' פי שנים בחי' שנים מקרא. כמובא במאמר המדבר משלימות לה"ק שמתיןל תפלה לחבקטק (בסי' י"ט). וזהו לעשו"ת נקמה בגוים שעל ידו מכניעין הרע של ע' אומות כנ"ל. ועל כן צריך לבער מהסכין הנ"ל שהוא בחי' חרב לה' הנ"ל כל הפגימות שהם סטרא דמותא פגם הברית שע"י נפגם הסכין חרב לה' הנ"ל. כי זה תלוי בזה, שלימות לה"ק ושמירת הברית. ועל ידי פגם הברית נפגם הדיבור של לה"ק שזה בחי' פגימת הסכין כנ"ל:

אות ב

וזה בחי' י"ב בדיקות הסכין כנגד שנים עשר שבטי י ה שמלכות דקדושה עומדת עליהם שהם בחי' תיקון הברית (כמובא לעיל). וכן יש י"ב תיבות בברכת השחיטה כנגד י"ב שבטי י ה כנ"ל. כי הסכין חרב לה' הנ"ל צריך להיות כולו בדוק יפה ושלם בלי פגם בבחי' כולך יפה רעיתי ומום אין בך. כי הלה"ק שהוא בחי' חוה אשה כנ"ל צריך להיות בשלימות גדול בלי שום פגם ומום כלל. וזה בחי' פגם הסכין כפגם המזבח כשארז"ל, כי הסכין בחי' שלימות לה"ק צריך להיות שלם בלי פגם בבחי' "אבנים "שלימות "תבנה, שמשם אנו למדים פגימת המזבח. וכן הסכין בחי' הדיבור של לה"ק צריך גם כן שלא יהי' נפגם ושיהיה שלם בשלימות המזבח, בבחי' אבנים שלימות תבנה שזה בחי' שלימות הדיבור של לה"ק כמובא בדברי רבינו במ"א (בס' י"ח). כי אבנים הם בחי' אותיות כ"ש בספר יצירה שתי אבנים בונות שני בתים. וצריכים להיות שלימים בלי פגם בחי' שלימות לה"ק הנ"ל. שזה בחי' חרב לה' בחי' סכין של שחוטה כנ"ל. כי המזבח מתקן ג"כ תיקון הברית ע"י הקרבנות שמכניעין רוח הבהמיות (כמו' לעיל) ועל כן פגימת הסכין שוה עם פגימת אבני המזבח כנ"ל. ועל כן "אבנים "שלימות "תבנה ר"ת אשת כ"ש רבינו במ"א (בסי י"ח) שזה בחי' שלימות לה"ק שהוא בחי' חוה אשה כנ"ל. וע"כ צריך לבדוק הסכין אבישרא ואטיפרא זה בחי' שלימות לה"ק ע"י התרגום (כמובא לעיל כ"פ). כי בישרא הוא בחי' לשון הקודש בחי' חוה אשה כנ"ל בחי' בשר מבשרי כ"ש רבינו שם. וטופרא זה בחי' תרגום שהוא בחי' נוגה. כי הצפרנים הם בחי' כתנות עור שזה בחי' נוגה בחי' חשמל בחי' תרגום כמובא. ועל ידי בישרא וטופרא בחי' שלימות לה"ק ע"י תרגום כנ"ל ע"י זה נבדק ונשלם הסכין שהוא בחי' הדיבור בחי' חרב לה' כנ"ל. כי הם בודקין ומעבירין כל הפגימות מהסכין שהם בחי' סטרא דמותא פגם הברית, שנכנע ונופל ע"י שלימות לה"ק ע"י התרגום (כ"ש שם ע"ש) :

אות ג

וע"כ שיעור פגימה בכל שהוא להחמיר. ועל כל פנים בכחוט השערה בודאי נפגם לכ"ע, זה בחי' צדיקים הקב"ה מדקדק עליהם אפילו כחוט השערה וצדיק הוא מאן דנטיר ברית. ובבחי' שמירת הברית הקב"ה מדקדק אפילו כחוט השערה וצריך לשמור עצמו מפגם כ"ש חס ושלום בבחי' צדיק שהוא בחי' שמורת הברית. כי שמירת הברית הוא תיקון המוח, והמוח צריך לשמור מאד שלא יפגם אפילו כל שהוא כי הוא שורש כל הדברים כנ"ל בהל' פסח (הלכה א').כי פגם המוח הוא בחי' חמץ בפסח במשהו ע"ש. וע"כ השיעור עכ"פ כחוט השערה, כי השערות הם מותרי מוחין וכשהמוח נפגם חס ושלום אזי הפגם מגיע בשערות ביותר כי הם גדילים ויוצאים מעכירת המוח. ע"כ צריך לשמור המוח מאד שלא יופגם כלל, באופן שאפילו חוט השערה משערותיו לא יהיה פגום כלל, כי אצל הצדיק שמוחו קדוש אפילו השערות שלו שהם מהותרי מוחין הם ג"כ קדושים. וזה בחי' שיעור פגימת הסכין שהוא בחי' פגם הברית כנ"ל בכחוט השערה. היינו שלא יופגם אפילו שערה אחת משערותיו בחי' מותרי מוחין כנ"ל:

אות ד

וע"כ אין השחיטה כשירה אלא בישראל אבל שחיטת נכרי נבילה אפילו אינו עובד ע"א ואפילו הוא קטן ואפילו אחרים רואין אותו. עי אדרבה העכו"ם מנבל החי בשחיטתו, כי הוא מן הע' אומות שהם משוקעים בהרע הכולל הנ"ל, ואין כשר לשחוט כי אם ישראל שהם כולם בחי' שומרי הברית, ויש להם כח להכניע רע הכולל של ע' אומות כ"ש ועמך ישראל כולם צדיקים:

אות ה

וזשארז"ל שאסור לשחוט כי אם כשמראה סכינו לחכם שהוא יבדוק לו הסכין להשוחט ואח"כ ישחוט כי שלימות לה"ק שהוא בחי' חרב לה' הנ"ל בחי' הסכין כנ"ל א"א לקבלו כי אם מהצדיק וחכם הדור שהוא זוכה לשלימות לה"ק כ"ש שם במאמר הנ"ל. וע"כ צריך לקבל ממנו דוקא הסכין של שחיטה שהוא בחי' הדיבור של שלימות לה"ק כנ"ל:

אות ו

[שייך לעיל] וע"כ צריך להיות בקי ויודע ה' הלכות שחיטה כנגד ה' הדעת שהוא בחי' תיקון הברית שע"י בחי' השחיטה הכשרה כנ"ל. וזה בחי' מומחה ומוחסק שצריך השוחט להיות. היינו מומחה הוא בחי' שלימות בה' הלכות שחיטה שהוא בחי' תיקון הברית הנ"ל כנ"ל. וכן צריך להיות מוחסק שלא יהיה רך לב שלא יתעלף. כי צריך להיות מוחסק שיהיה לו לב חזק ותקיף ללבוש רוח גבורה מאת ה' לאחוז חרב לה' הנ"ל ללחום מלחמת ה' צבאות להכניע רע הכולל רוח הבהמיות ע"י השחיטה כנ"ל. כי תיקון הברית הוא בחי' עזות בחי' בועז בו עז בו תוקפא כמובא:

אות ז

וזהו שאסור לשחוט קודם שיעברו עליו שמונה ימים אחר שנולד כמו הקרבן שכתוב בו שבעת ימים יהיה תחת אמן ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן וכו'. כי הקרבנות הם בחי' תיקון הברית כי באים להכניע ולהעביר רוח הבהמיות כנ"ל, על כן אינו מרוצה לקרבן עד יום השמיני בבחי' מולה שהוא תיקון הברית שמצוותה ביום השמיני. כי עיקר תיקון הברית הוא בבחי' יום השמיני שהוא למעלה מהז' ימים שהוא בחי' הדעת שמשם נמשך עיקר תיקון הברית כמובא. וצריך שיעברו עליו שבעה ימים כדי לצאת מן כח המדמה כח הבהמיות שעיקר אחיזתו בבחי' שבעת ימים ע"י אהבת הנפולות כמובא בדברי רבינו (בסי' נ"ד). אבל בבחי' יום השמיני שהוא בחי' מוחין אין לו אחיזה שם. ואז נעשה המילה שהוא הכנעת הבהמיות ותיקון הברית. וכן הקרבן גם כן אינו מרוצה עד יום השמיני כי הוא ג"כ בחי' תיקון הברית כנ"ל. וכן השחיטה שהוא ג"כ בחי' תיקון הברית בחי' קרבן כנ"ל כדי להכניע כח הבהמיות כנ"ל, על כן ג"כ צריך להמתין עד יום השמיני כנ"ל. כ"ש רבינו שם במאמר תפלה לחבקוק, שהכנעת רע הכולל ע"י שלימות לה"ק הוא בחי' מילה בחי' חשמ"ל ע"ש, שזה בחי' השחיטה בסכין הנ"ל בחי' חרב פיפיות בחי' שלימות לה"ק כנ"ל. נמצא שהוא בבחי' מילה על כן צריך להמתין עד יום השמיני כנ"ל:

אות ח

וזה בחי' כיסוי דם בעפר. בעפר דייקא שהוא בחי' חרב הנ"ל שהוא בחי' תפלה בחי' מלכות בחי' הדיבור של שלימות לה"ק כנ"ל. שכל זה הוא בחי' עפר שהוא בחי' תפלה בחי' חרב הנ"ל כ"ש רבינו נ"י בצ"א (בסי' ט') בבחי' יתן כעפר חרבו, כ"ש רבינו נ"י על ושקל עפרא ומורח וכו'. עפר הוא בחי' מלכות כידוע. ועל כן הכיסוי אף שהוא מצוה בפ"ע הוא גמר השחיטה (כמובא בשו"ע). כי הוא בחי' שחיטה ממש והיא גמר השחיטה. כי השחיטה היא בסכין הנ"ל אשר על ידו מכניעין רוח הבהמיות בבחי' חרב נוקמת נקם ברית בחי' וחרבי תאכל בשר. כי הוא בחי' כלה דאכלא כולא ושצי כולא כנ"ל. וע"י השחיטה זו בעצמו בחרב הנ"ל מתקנין ומחיין את הנפש שיש שם בבחי' ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים וכו' כנ"ל. וזה הוא ג"כ בחי' כיסוי הדם לתקן מותרי הניצוצות והנפשו"ת שנשארו בהדם עצמו. כי הדם הוא הנפש וכשארז"ל דם שהנפש יוצאה בו וכו'. ע"כ צריך לכסות אותו בעפר שהוא בחי' חרב הנ"ל כדי לכלה הפשע ולהתם החטאת לזכך ולטהר הנפש שיש שם להכניע הרע שסביבו ולכלותו ולבערו על ידי העפר בחי' חרב הנ"ל. ולתקן ולהעלות הנפש שיש שם להעלותו לשרשו לחיותו בזה כנ"ל. וע"כ מי ששחט הוא יכסה כי הוא בחי' שחיטה ממש וגמרה של השחיטה כנ"ל. ומי שהתחיל במצוה שהתחיל לתקן הנפשו"ת ע"י הסכין של שחיטה כנ"ל, הוא יגמור אותו לכסות הדם בעפר גם כן לתקן מותרי הניצוצות והנפשו"ת כנ"ל. וכל זה נעשה ע"י בחי' תיקון הברית כנ"ל שעל ידי זה נעשה השחיטה והכיסוי כנ"ל. ועל כן כשאין שחיטה אין כיסוי דהיינו כשנתנבלה בידו אין הדם טעון כיסוי. כי כשלא תיקנו העיקר ע"י השחיטה שהיא עיקר התיקון ע"כ א"א לתקן עוד המותרי הנפשו"ת שנשארו בדם הנפש ע"י הכיסוי. כי כבר התגברה ושלטה עליהם סטרא דמותא ונעשית נבילה כנ"ל. וא"א לגמור התיקון של הכיסוי כ"א כשכבר נתתקנה כהוגן ע"י השחיטה כנ"ל. נמצא שבחי' בוסוי דם נעשה ע"י תיקון הברית כנ"ל:

אות ט

וע"כ צריך ליתן עפר מלמעלה ועפר מלמטה כ"ש וכסהו בעפר ולמדו שיהיה מכוסה בתוך עפר מלמטה ומלמעלה, זה בחי' קבורה שהוא ג"כ בשביל תיקון הנפש ולהעלותה ולכלות הזוהמא להכניע הרע הנאחז בו, כ"ש וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים וכו'. ועיקר הקבורה הוא בשביל תיקון הברית בבחי' כיסוי לכסות בשר ערוה. כי על ידי פגם הברית עיקר אחיזתם בו ומשם באין כל החרפות ובושו"ת (כמובא בדברי רבינו) בבחי' כי חרפה הוא לנו. על כן צריך תיכף לכסות על חרפתו לקברו תיכף. כ"ש כי קבור תקברנו ביום ההוא כי לקקת אלקים תלוי, קללת לשון בזיון וחרפה כשפרש"י היינו שצריך לקברו תיכף כדי לכסות החרפה המכסה על הנפש ע"י פגם הברית כנ"ל. כי גם התחלת הגזירה של מיתה וקבורה בא ע"י פגם הברית כנ"ל. כי גם התחלת הגזירה של מיתה וקבורה בא ע"י פגם הברית. כ"ש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, שזה נגזר על חטא אדה"ר שפגם בברית כשרז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב) אדה"ר משוך בערלתו היה כי על ידי זה צריכין דוקא לקבורה כדי לכסות וכו' כנ"ל. והיא טובה גדולה ותיקון גדול לכלות הזוהמא ולהעלות הנפש כנ"ל. וזה שמצינו בשם ויפת שבשביל שכיסו ערות אביהם בחי' תיקון הברית ע"כ זכו בניהם לקבורה שהוא בחי' לכסות וכו' כנ"ל. וזהו בחי' כיסוי דם בעפר דהיינו בתוך העפר מלמטה ומלמעלה כנ"ל. שהוא בחי' תיקון פגם הברית כנ"ל. שמשם באים הנפשו"ת העשוקות שירדו לשם אל תוך החי שנשחט וע"כ צריך כוסוי בחי' קבורה כנ"ל לכסות על חרפת הנפש ולתקנו ולהעלותו ולכלות הזוהמא על ידי זה כנ"ל:

אות י

וע"כ אין טעון כיסוי כ"א חיה ועוף. כי שם נאחזים וניצודים ביותר נפשו"ת העשוקות בבחי' ציד חיה או עוף כי הם ניצודים תמיד מחמת שהחיות שבהם היא בבחי' צידה. כ"ש כצפרים האחוזות בפח וכדגים שנאחזים במצודה שזה קאי על נפשו"ת העשוקות (כ"ש רבינו במ"א בסי" ל"ז) ע"כ צריך לתקן דם הנפש שלהם ע"י כיסוי:

אות יא

וע"כ החיות ועופות הם קלים בטבעם ויש בהם זריזות וחיות יותר ודעת יותר מן הבהמות. כל זה מחמת שהחיות והעופות הם סמוכים יותר אל גדר האדם ויש בהם ניצוצות וחיות של נפשו"ת אדם יותר מהבהמות וע"כ ע"פ הרוב נמשלם ישראל לחיות יותר מן הבהמות כ"ש (תהלים ס"ח) חיתך ישבו בה וכו'. וזה בחי' (שם ע"ד) אל תתן לחית נפש תורך וכו' הבט לברית כנ"ל. שמבקשין שיביט הש"י וישגיח ברחמיו לתקן הברית להציל נפשו"ת הקדושו"ת מן החיות שלא יהיו ניצודים בהם חס ושלום וכן שמם מוכיח עליהם כי אלו נקראו חיה ע"ש החיות המלובש בהם ביותר כנ"ל. כי עיקר החיות הוא בחי' חיות שבא מבחי' אדם אבל הבהמות נקראים ע"ש רוח הבהמיות שמתרבה בהם יותר מן החיות וע"כ הקרבנות באין מן הבהמות לבד. כי כל הקרבנות באין בשביל כפרה ולבער הזוהמא מן העולם. וע"כ צריך להביא דוקא מן הבהמה כדי להכניעו כי על ידי סמיכה שסומכין על הקרבן נמשך על הבהמה רוח הטומאה דהיינו כח הבהמיות שנתלבש בו ע"י החטא כמובא. וזה נעשה דייקא ע"י שמתגבר שם בהבהמות רוח הבהמיות מאד ע"כ מושך על עצמו כח הבהמיות מן האדם ביותר. כי כל דבר נמשך לשרשו ואח"כ ע"י הקרבן נכנע ונתבטל רוח הבהמיות כמובא. וע"כ החטאת שהוא בא לכפרה על החטא והוא מכפר יותא מעולה. כי עולה אינה באה כ"א על ההרהור (כשרז"ל מ"ר ויקרא פ' ז') ע"כ החטאת באה צצין בהמה שהיא שפלה ותחתונה יותר ממין בהמה של העולה כי חטאת באה נקבה ועולה זכר. כי החטאת צריך לבער רוח הבהמיות ביותר וכנ"ל. וע"כ מחמת שהחיות ועופות מלובש בהן נפשו"ת ביותר. ע"כ גם אחר השחיטה עדיין נשארין נפשו"ת בדם שהנפש יוצאה בו. ע"כ טעונין כיסוי דם בעפר כנ"ל:

אות יב

וזה בחי' עפר סוטה שע"י העפר נבדקת כי העפר שהוא בחי' חרב נוקמת נקם ברית וכו' כנ"ל הוא בודק אותה אם היא טמאה אזי עוקרת ומכלת אותה בבחי' דאכלא כולא ושצי כולא אבל אם היא טהורה אזי אדרבא מקבלת חיות וכח מן בחי' העפר הנ"ל בבחי' ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום וכנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - יורה דעה א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה