ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א
הקדמה
אמר המעתיק והמתעסק בספר הקדוש הזה (הוא מאיש תם ירא אלקים מרבים מו"ה ר' נחמן טולטשינער תלמיד מובהק למוהרנ"ת זצ"ל) ידידי הקורא אציגה נא לפניך מעט מזעיר מהמאמרי' הקדושי' אשר בתוך הספר הקדוש הזה ויהי' נא המאמרים הק' האלו במקום הקדמה הנהוג שיהיה בכל ספרי קודש כי מאדומו"ר מאור עינינו חמדת לבבינו מרן ר' נתן זצוק"ל זי"ע לא מצאנו באמתחת כתביו הקדושים שום הקדמה זולת ההקדמה הנדפסת כבר בחיים יותו אצל חלק הראשון מאורח חיים המתחלת מהלכות השכמת הבוקר. והאמנם שמובן שם אשר היא הקדמה כוללת לכל כתביו הק'. אעפ"כ היה גיעגועי ותשוקתי חזקים שיהיה הקדמה מיוחדב לספר היו"ד הק' הזה. אך יראתי לחגור מתני ולאמץ זיו"ד הק' הזה. אך יראתי לחגור מתני ולאמץ זרועותי לאחוז בידי עט סםפר לכתוב הקדמה על ספר יקר ונחמד מפז ומפנינים כזה פה המפיק מרגליות וכו' וכו'. כי מי אנכי אשר אספר שבחיו ותהלותיו וגודל יקר הערך וגודל עומק נועם אמרותיו הטהורים. ויראתי לנפשי שח"ו לא אפגום בכבודו הזך. ומדי חושבי בזה עזרני השי"ת שעלה בדעתי הלא ידוע אשר כל ענין הקדמה שקדום לכל ספרי קודש הוא בגין להודיע להקורא והרוצה להגות בו קסות דברי הספר ודרכו הק המובא בפנים, לכן אמרתי להקדים לפנים אלו המאמרים המועטים המחזיקים הרבה ותבין ממוצא דבר קושט נועם אמרותיו הנעימים. ואם תטה עיניך ולבך באמת ותרצה לידע נועם עומק כל דבריהם אז תציץ ותביט לפני ולפנים ואז אם לבך ומחשבותיך חושבים והוגים באמת לאמתו על התכלית האחרון אשר יהיה ביום האחרון אשר אז נשוב אל העפר כשהיה והרוח ישיב לצרור בצרור החיים את ה' ואתה רוצה באמת להשליך אחר גיווך כל הליצנות וההבלים ולדרוש אחר עצות אמתיים ודיבורים ניחומים להחיות את נפשך לחזק א"ע בה' ובתורתו הקדושה בכל עידן ועדנין העוברין על האדם העלוב בזה העולם המר למען יהיה נפשינו לשלל אז ביום האחרטן אז תבין מהמאמרים הקדושים האלו יראת ה' לחיים ולשמחה (כמובא להלן בהקדמה אשר יש יראת ה' לחיים ולשמחה ויש להיפך חס ושלום) ודעת אלקים תמצא. כן נזכה לזה באמת כרצון יראיו וצדיקיו האמתיים ז"ל זי"ע אכי"ר:
בהלכות בשר בחלב הלכה ה' לענין מ"ש על פסוק לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים שהוא בחי' עזות דקדושה וכו'. וזה ענין מ"ש במ"א שזהו בחי' מה שדרשו רז"ל על פסוק זה כי כל ביתה לבוש שנים א"ת שנים אלא שניים שכל דברי התורה מלובשים בכפליים, נתן תתן העניק תעניק פתוח תפתח. כל אלו מצילין אותו משלג גיהנם עכ"ל רש"י ז"ל. היינו בחי' עזות ועקשנות דקדושה כמו שהזהיר רבינו ז"ל ואמר שצריך האדם להיות עקשן גדול בעבודת ה' כמובא בספריו הק'. וזה הענין של עקשנות הוא התחזקות נפלא לבלי ליפול בשום אופן בעולם כאשר שמעתי מכמה אנשים כשרים שעיקר התחזקותם היה על ידי זה. וזה כי כל ביתה לבוש שנים דהיינו שניים בחי' כפל פתוח תפתח וכו' היינו שכל קיום התורה תלויה בזה שיתחזק לשנות ולכפול כל עובדא טובה או לימוד התורה וכו' להתחיל להרגיל עצמו שיתחזק בכל פעם לחזור ולעשו"ת אותו הדבר שבקדושה אפי' אךף פעמים אפילו אם עובר עליו מה שעובר כי זה עיקר קיום התורה שצריבין להיות עקשן גדול בעבודת ה' לעשו"ת הדבר שבקדושה אפילו דרך עקשנות אפילו אלפים פעמים ולבלי להסתכל על שום חלישו"ת הדעת שהבע"ד והס"א והליצנים מחלישין דעתו רק לעשו"ת ולחזור ולעשו"ת הדבר שבקדושה אפי' אלף פעמים בבחי' כי כל ביתה לבוש שנים נתן תתן פתוח תפתח. ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כל התורה יצא שצריבין לכפול הדברים שבקדושה כמה פעמים כי מיעוט רבים שנים. ועל כן שנים מרמזין על ריבוי בלי שיעור וכמו שדרשו רז"ל על פסוק זה נתן תתן אפילו אלף פעמים. וכן בכל התורה כולה וכנ"ל. וזהו עיקר ההתחזקות כנ"ל. וזהו לא תירא לביתה משלג היינו מגיהנם של שלג כנ"ל כי יש גיהנם של אש וגיהנם של שלג כשרז"ל. היינו גיהנם של אש מגיע על שנתחמם לדבר עבירה ר"ל כמובא. אבל גיהנם של שלג הוא על חלישותו אח"כ כשבא לו התעוררות לתשובה כי הכל מלאים חרטות כשארז"ל אבל ע"פ רוב עיקר עיכובו מתשובה הוא מחמת חלישת הדעת שנדמה לו שאין מועיל לו עוד תשובה לריבוי עונותיו העצומים מאד ובפרט אותן שהתחילו כבר להתעורר משינתם להתחין לשוב להש"י ועסקו בתורה ומצות איזה זמן זמנים ואח"כ נפךו מזה והעיקר הוא מחמת חלישו"ת הדעת מחמת שיודע בעצמו שכבר למד תורה ועזה כמה מצות וכו' ואף עפי"כ התגבר עליו היצה"ר כ"כ כאשר יודע כל זה האדם בנפשו. ומי שנשאר בזה חס ושלום ומניח ליפול עצמו ע"י הסתות ורעיונים של הס"א כאלה וכאלה הוא נידון על זה בגיהנם של שלג שהוא קרירות עצום ומר שהוא מדה כנגד מגה כי על שנתקרר אח"כ ע"י חךן שת הדעת הנ"ל ע"כ נידון בקרירות של שלג של גיהנם. וזה בחי' מה שמובא בדברי רז"ל שיש שדנין אותו בגיהנם חציו של אש וחציר של שלג היינו כנ"ל שדנין אותו על חומום העבירה בגיהנמם של אש חנ"ל. ועל שנתקרר ע"י חלישת הגעת ולא התחזק בתשובה כנ"ל דנין אותו בגיהנם של שלג וקרירות וכנ"ל. ועתה מחובר יפה הפסוק הנ"ל לא תירא לביתה משלג שהוא בחי' קרירות כי כל ביתה לבוש שנים בחינת שניים בחי' כפל נתן תתן אפי' אלף פעמים. וכן בכל התורה והמצות היינו בחי' התחזקות ע"י עקשנות עצום לבלי להניח את מקומו רק להתחזק לקיים ולחזור ולקיים לימוד התורה וקיום המצות כל מה שיוכל לחטוף בזה הצל עובר כל ימי חייו אפילו אם יחבור עליו מה ועל ידי זה לע תירא לביתה משלג שהוא קרירות מאחר שלא מניח לקרר עצמו מתורה ומצוות על ידי חלישו"ת וקרירות שהפיל הבע"ד בדעתו רק התחזק בכל פעם לחטוף איזה טוב ולחזור ולחטוף בבחי' כי כל ביתה לבוש שנים כנ"ל. וע"כ בודאי לא תירא לביתה משלג וכנ"ל:
וז"ש בנחמות של ישעיה הנביא בסך' מ"ב מ"ג שמחזקם מאד להתקרב להשי"ת אחר כל מה שעשו ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר היינו שהשי"ת הרבה לישראל תורה ומצות כשרז"ל על פסוק זה כדי לזכותם לנצח על ידי זה כדי שכל אחד כמו שהוא יוכל לחטוף תמיד איזה טוב תורה ומצוות וכו' וכמבואר בדברינו בזה במ"א. וכתיב אחר כך והוא עם בזוז ושסוי וכו'. היינו שתנצל מגיהנם של אש ומים שהם בחי' חמימות וקרירות כנ"ל. והכל ע"י התחזקות הנ"ל המרומז בפסוק ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדור וכנ"ל:
שייך להלכות כלאי בהמה הלכה ד' המיוסדת על מאמר ב' מליקוטי תנינא המתחלת ימי חנוכה הם ימי הודאה וכו' וזה בחינת שעשוע עוה"ב וכו' וזה בחי' הלכות בבחי' כל השונה הלכות וכו' עיין שם דברים נפלאים ונחמדים ויערב לך לעד. ועל פי הדברים הקדושים האלו מבואר כל הלכה הנ"ל וכל ענין חנוכה עם כל הפרטים הנ"ל של חנוכה. וזאת מבואר בסופה של הלכה הנ"ל וז"ל:
וע"כ מסיימת התורה פ' הנשיאים שהוא פ' חנוכת המזבח בפסוק ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו וכו':
כי זה הפסוק הוא כתוב השלישי המכריע בין שני כתובים המכחישים זה את זה כשפרש"י שם והוא מדה אחרונה מי"ג מדות הם בחינת י"ג מדות של רחמים שמשם עיקר הישועה מכל הצרות ושם עיקר התודה וההודאה כנ"ל. וע"כ מסיימין היתּג מדות במדה זאת של שני כתובים המכחישים זה את זה וכו' כי זה עיקר התיקון של י"ג מדות התורה שהם בחי' הלכות שהם בחי' י"ג מדות של רחמים שהם בחינת תודה להמשיך כל התיקונףים הנאמרים במאמר הנ"ל עד שנזכה לגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בחי' שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם כי כל הקשיות והשינויים שיש בתורה וכל המחלוקת דקדושה שיש בין תנאים ואמוראים ובין צדיקים וכשרים אמתיים הכל כדי לגלות שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית'. כי כל הפעולות משונות שבכל הבריאה כולם נמשכין מאותיות התורה כידוע וכמו שכל אות יש לו תמונה משונה מחבירו וכל צרופי התיבות משונין כל אחד מחבירו כמו כן נמשכין כל הברואים משונין כל אחד וא' מחבירו. אבל באמ כל אותיות ותיבות ופרשיות וכו' שבתורה שמשונים כ"א מחבירו דייקא על ידם מכירין ויודעין אותו ות'. כי בשביל זה ניתנה התורה כדי להכיר את מי שאמר והיה העולם. כי אורייתא שמא דקב"ה (תי' דף כ"ה) וא"א לדעת מאחדותו הפשוט ית"ש כ"א על ידי התורה הזאת דייקא שנתלבשה באותיות ודיבורים אלו ומחמת שבזה העולם א"א להבין בשלימות דרכי התורה. ע"כ נדמה כמה פעמים שיש איזה שינויים וקשיות בתורה כגון שני כתובים המכחישים זה את זה שקודם שבא הכתוב השלישיהמכירע נדמה לנו כאלו היה חס ושלום איזה שינוי בתורה. וכן כתוב א' אומר שבעת ימים תאכל מצות וכתוב א' אומר ששת ימים וכו' וכן הרבה וכל זה מחמת מיעוא שכלינו שאין אנו מבינים דרכי התורה על בוריין על כן חמל עלינו השי"ת ומסר לנו דרכי התורה ע"י החכמים לדורזה בי"ג מדות שע"י זה הם מיישבין כל השינויים ומכריעין בין הכתובים המכחישים זא"ז ועל ידי זה נמשך עלינו דעת לידע ולהאמין כמו שהתורה כולה אחד אע"פ שלפי קטנות שכלינו היה לנו כמה קשיות ושינויים בתורה כמו כן כל השינוים שבעולם שהם כל הפעולות משתנות כותם אחד בשרשן כי כולם נמשכין מאחד הפשוט יתברך רק שא"א להבין זאת בשכלינו. וזהו בחינת המחלוקת דקדושה כי הכל בשביל להמתיק הדין בשרשו (כמובא במאמר בקמים עלי מרעים וכו' בסי' רע"ז) כי ע"י שיש מחלוקת בקדושה בין צדיקים. נמצא שדעתם משונה מאד זה מזה ואעפ"כ בענין יסוד האמונה כולם נכללין בדיעה אחת כי כולם מתכוונים לדמו ואחדותו ית' כדי לברר כל ההלכה על בוריין כשרז"ל הרבה מחלוקת בביהמ"ד וכו'. וע"כ על ידי זה המחלוקת דקדושה על ידי זה דייקא נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות על ידי שדיעות חלוקות ומשונות כאלה כולם נכללין בדיעה אחת בענין יסוד האמונה כי כולם מאמינים בדיעח אחת בה' ובמשה עבדו. וכל כוונתם במחלקותם הכל כדי לגלות אחדותו הפשוט בעוךםץ כי דעה של זה נואה שההלכה כך ודרך הישר הוא כך אשר על ידו נתגלה אחדותו ית', ודעה של זה נוטה לדרך והלכה אחרת ובאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים כי כולם נתנו מרועה אחדץ כי על ידיהם דייקא יתגלה אחדותו הפשוט מתוך פעולות משתנות על ידי שדיעות חלוקות כאלו נכללין בתכלית כוונתם בדיעה אחת להכלל באחדותו ית' כנ"ל. וז"ש שם במאמר הנ"ל שע"י הלכות שהם בחינת תודה על ידי זה נמשך כל הבחינות המבוארין עד שזוכין לגלות אחדות הפשוט מתוך בעולות משתנות היינו כנ"ל כי ההלהות הוא פסק ההלכה שמתבררת משינוי דיעות שזה אוסר וזה מתיר וכו' עד שמבררין ההלכה ע"פ דרכי התורה ואז דייקא נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כנ"ל:
מהלכות בכות בהמה טהורה הלכה ד' שייך לעיל לענין מה שכתבתי שם שצריבין ליזהר מאד שיקבל היראה לחיים ולא למות. כי לפעמים על ידי שהאדם רואה דברי מוסר בספרי יראים או ששומע תוכחה ומוסר מאיזה איש חשוב הוא נופל בדעתו יותר ויותר מחמת ששומע גודל עונש החטא ועד כמה וכמה מגיע הפגם של נדנוד עבירה ואפילו של תאוות שאינם איסור גמור וכו' והוא יודע בנפשו שפגם הרבה מאד מכ"ש מי שיודע בנפשו שפגם וחטא בעבירות ממש ר"ל ובפרט שיש אנשים שחטוא הרבה מאד ר"ל ואזי יכול להיות שכל מה שרואים או שומעים מוסר יותר יפלו בדעתם יותר וכנ"ל. וזהו בחי' יראהב רעה שצריכין לברוח ממנה מאד כי צריכין לקבל יראת ה' רק לחיים ולא למות חס ושלום דהיינו לקרב א"ע להש"י ע"י היראה והמוסר ולא להתרחק חס ושלום. ועתה האיר ה' עיני ומצאתי מפורש בפסוק ענין זה (במשלי י"ט) וז"ל הפסוק חדל בני לשמוע מוסר לשגות מאמרי דעת. והמקרא תמוה לכאורה. וע"כ באמת רש"י ז"ל נדחק בפירושו וכתב מקרא קצר הוא כוכ'. אבל עתה מבואר היטב פירוש המקרא כפשוטו שהפסוק מזהיר את האדם שימנע ויחדל א"ע מלשמוע מוסר ותוכחה המזיקים לו הגורמים לו לשגות מאמרי דעת דהיינו כנ"ל שע"י המוסר והתוכחה יפול בדעתו יותר עד שח"ו ישגה מאמרי דעת על ידי זה צריך לחדול ולמנוע עצמו מזה כי צריכין לקבל תורה ומוסר רק לחיים ולא למות וכנ"ל:
וכבר אמרתי בזה דברי צחות םכמה בני הנעורים הרוצים להתקרב להשי"ת וע"פ רוב נופלים בדעתם על ידי ענין הנ"ל מחמת ששוצעים או רואים בספרים קדושים כמה וכמה הם מחמירים מאד על פגם כל שהוא ואמרתי להם תדעו שכל מה שכתוב בספר ח"ח הקדוש ובשאר ספרי מוסר עניני קדושה וטהרה גדולה אין הכוונה שאתם לא תהיו אנשים כשרים רק הכוונה כדי שתהיו אנשים כשרים היינו שכוונתם לקרב ולא לרחק שמזהירים את ישראל שיתרחקו אפי' מפגם כל שהוא כי בודאי כך ראוי שיתנהג איש הישראלי לפי עוצם קדושתו בשרשו. אבל אעפ"כ אין כוונתם חס ושלום שמי שלא עמד בזה ופגם מה שפגם חס ושלום שיתרחקו ויפלו בדעתם עוד יותר חס ושלום כי כבר הזהירנו שלמה המע"ה אל תרשע הרבה וכשרז"ל מי שאכל שום וריחו נודף יחור ויעכל שום וכו' בתמיה. וכבר מבואר בדברי אדומו"ר ז"ל כמה תורות וכמה שיחות יקרות גדולות ונוראות על זה איל צריך האדם להחיות א"ע ולחזק א"ע בכל עת תמיד יהיה איך שיהיה והכלל שבכל דברי תורה בכל דיבור ודיבור ובכל ענין וענין יש בו בחי' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם בחי' זכה נעשה לו סם חיים לא זכה וכו' ועל כן צריכין ליזהר מאד שלא יקבל היראה והמוסר לרעה חס ושלום רק לטובה שמעוצם היראה יחזק א"ע לקיים דברי רז"ל שהזהירנו להאמין בחסדו וטובו יתברך שאינו נפסק לעולם ולחזק א"ע בכל עת מחדש בכל מה שיוכל כמבואר בדברינו כמה שיחות קדושו"ת ונוראות בענין זה פוק עיין ותשכח אשריך אם תאחז בהם:
מהלכות ראשית הגז ה"ד המיוסדת ע"פ מה שאלתא בדברי רבינו ז"ל שאפילו כשאדם מושך את עצמו מהרע אל הטוב רק כחוט השערה הוא יקר מאד בעיני הש"י כי מחמת שהאדם בגוף מגושם כל כך בזה העולם הגשמי כ"כ אשר רבו כמו רבו המונעים והמעכבים והמסיתים והבלבולים וכו' על כן כל העתקה והעתקה שהאדם ממשיך את עצמו מגשמיותו להשי"ת ולתורתו אפי' הוא רק כחוט השערה הוא יקר מאד מאד בעיני השי"ת ובזה ראוי לאדם להחיות א"ע ולשמח א"ע אפי' אם הוא כמו שהוא. והביא שם מעזה על זה מהצדיק שנפל עליו עצבות וכבידות גדול מאד מאד וכו' שלא היה יכול לשמח א"ע בשום דבר וכו' כ"א במה שלא עשני גוי וכו' ואז הראו לו שאינו כדאו אלפים ורבבות עולמות כנגד חוט השערה אחת שהאדם נעתק בזה העולם להתקרב להש"י וכו' ע"ש כ"ז היטב:
וזה ששיבח הש"י את כנסת ישראל שערך כעדר העזים שגלשו וכו' ופרש"י אף הרקים שבך חביבין עלי וכו' וכן פירש לקמן (קפיטיל ו') ע"פ שערך כעדר העזים בקטנים ורכים ודקים שבכם יש שבח הרבה. נמצא ששערך מרמז על הגרועים והפחותים שבישראל שגם הם יקרים מאד מאד בעיני הש"י כי מוצא גם בהם שבח הרבה על ידי הנקודות טובות שמוצא בכל אחד ואחד מהם. ועל כן נקראים בשם שערות כי זה עיקר שבחם מה שמוצא בכל אחד מהם בחי' שערות קדושו"ת הרבה דהיינו מה שכל אחד מהם מנתק עצמו בכל פעם כחוט השערה להש"י או לדברים הנוגעים לעבודתו יתברך שזה יקר מאד אצל השי"ת כנ"ל. וזה בחי' ציצית שהם בחינת שערות כמובא בחי' ויקחני בציצית ראשי היינו כי ציצית הם בחי' חוט של חסד שהשי"ת ממשיך עלינו בכל יום שאלו החוטי חסד בחי' ציצית נקלעים ונשזרים מהשערות הנ"ל מה שהשי"ת מטה כלפי חסד ומוצא בכל אחד מישראל נקודות טובות שהם בחי' שערות כנ"ל ואלו השערות מתקבצין יחד ונקלעים ונשזרים ונעשין בחי' חוטי הציצית הקדושים שמאירין על ישראל בכל יום. כי ידוע בכוונות שבחינת ציצית נמשכין מנימין ושערות עליונים מבחינת שערות דעתיק ואו"א שמהם יוצא אור הציצית הקדושים כמבואר בכוונות ציצית ע"ש היינו כנ"ל. כי עתיק הוא בחי' חסד עליון ונורא מאד בחי' ורב חסד כי שם כולו טוב וחסד ושם שורש כל הי"ג מדות של רחמים שהם תליסר תיקוני דיקנא ששם נמחלין כל העונות ונתהפכין לזכיות. וכל האורות הקדושים הנמשכין משם הכל בבחי' נימין ושערות כידוע בכתבי האר"י ז"ל היינו כנ"ל. כי מעוצם החסד והטוב הנפלא שיש שם על ידי זה מסתכל הש"י רק על הטוב שבישראל אפילו בפושעי ישראל הוא מסתכל רק על בחי' השערות שנמצא בכל אחד ואחד מה שכל אחד מנתק עצמו לפעמים כחוט השערה מגשמיותו אליו ית' ועל ידי זה מאירין שם אורות גדולים ונוראים שנקראי בחי' נימין ושערות בחי' ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיוור ושער רישיה כעמר נקי. ועל ידי בחינת אלו השערות נמתקין כל הדינים ונמחלין כל העוונות ונמשכין כל החסדים והטובות על ישראל הכל ע"י בחי' שערות עליונים שנמשכין ע"י השערות טובות שמוצא הש"י בכל אחד מישראל אפי' בהגרוע שבגרועים ומהם יוצא אור הציצית וכנ"ל. וזה בחי' ן המצר קראתי י"ה. ומבואר בכוונות שמצר אותיות צמר בחי' שערות שהם בחי' תיקוני דיקנא ע"ש היינו כנ"ל ששערות הדיקנא קדישא שהם כל המדות של רחמים נמשכין ע"י בחי' מן המצר קראתי י"ה דהיינו ע"י שהאדם מנתק עצמו כחוט השערה מגשמיותו להש"י דהיינ ו כשהוא במצר גדול והתאוות והס"א מתגברים עליו כמו שמתגברים עד שאין לו דרך לנטות ימין ושמאל בבחי' כל רודפיה השיגוה בין המצרים עד שנדמה שאפס תקוה חס ושלום. והוא בעוצם דחקו ומיצר נפשו פונה להשי"ת וצועק אליו יתברך מן המצר בחי' מן המצר קראתי י"ה. אע"פ שמה שפונה להשי"ת הוא רק כחוט השערה מוא יקר בעיני השי"ת ונעשה ממצר צמר שהם בחי' שערות דדיקנא קדישא ששם כולו רחמים וטוב ששם נתהפך הכל לטובה וזכות כידוע. וזה בחי' חוט של צמר בחוה"כ שהיה מלבין העונות של כל השנה כמ"ש ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו. כי עיקר סליחת העונות ביוה"כ נמשך ע"י בחי' זאת על ידי שהשי"ת מוצא בישראל בהחוטאים ר"ל כמה וכמה שערות טובות כנ"ל שעל ידי זה מאירין השערות העליונות שהם בחי' ת"ד בחי' צמר כנ"ל שעל ידי זה מחילת כל העוונות כנ"ל:
הן המה קצות דרכי הספר הק' הזה המחיה נפש כל חי ואם תסיר מתוכך מוטה המחשבות המעקצים הלב מגודל הרוח סערה אשר בעולם מהקטגוריא שבין הת"ח הנתרבה עכשין בעקבות משיחא באחרית הימים האלה בעו"ה. אוי מה היה לנו. ואף על פי כן הבחירה חפשיית ואם תטה אזנך ולבך באמת לאמתו ותבקש באמת להתקרב להש"י ולשמוע לקול תורתו ומצותיו יתברך ותדרוש ותחפש ותבקש באמת אחרי דברי אלקים חיים הן המה דיבורים כשרים חיים וקיימים אשר יצאו מפי הצדיקים קדושי עליון זי"ע להחיות נפש כל חי אשר רק בשביל זה טרחו ויגעו כל ימיהם במסירת נפש ובזיונות ושפיכת דמים בלי שיעור הכל כדי להחיותינו בדבריהם הנעימים ונאמנים לעולמי עד עתה גם עתה. אז תבין באמת שצריכין לאחוז בהספר הק' הזה בכל לב ונפש תמיד כי המה יאירו לך בעמקי שאול תחתיות ומתחתיו ויחיו וישיבו נפשך להתרפק ולהתדבק בו יתברך תמיד בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל מדה ומדה שעובר עליך מכולם תשוב עליו ית' ואז יהיה נפשך לשלל אכי"ר:
שחיטה א
אות א
ע"פ המאמר ויאמר ד' אל משה קרא את יהושע וכו' עיי"ש (סי' ו') והכלל כי עיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק. כי קודם התשובה הוא בבחי' אחורי פני אהי"ה בגימ' ד"ם. ע"כ צריך לסבוך חרפות ובזיונות ושפיכות דמים. והתיקון לזה שיהפוך דם לדום, ואז יקויים דום לה' והתחולל לו והוא יפיל לך חללים חללים. היינו שנכנע הדם שבחלל השמאלי וכו'. וכשרוצה לילך בדרכי התשובה צריך להיות בקי בהלכה בקי ברצוא בקי בשוב בחי' עייל ונפיק בחי' אם אסק שמים וכו' ואציעה שאול וכו'. וע"י הדמימה והשתיקה נעשה בחי' חיריק בחי' והארץ הדם רגלי דא חיריק וכו'. ונעשה בחי' אדם וכו'. וזה בחי' משה ויהושע וכו' (ע"ש היטב) :
והנה השחיטה היא להעלות נפש החי המגולגל כידוע והיא בבחי' תשובה שצריך להשיב ולהחזיר הנפש לשרשה. כי עיקר התשובה היא השתיקה לדום ולשתוק להמחרפו והמבזהו כנ"ל. והענין כי מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. וכשאדם עובר עבירה חס ושלום אזי יורד חס ושלום מבחי' רוח האדם לבחי' רוח הבהמה. וההפרש שבין אדם לבהמה הוא הדיבור כי גדר האדם הוא מדבר. נמצא כשאדם חוטא חס ושלום שאזי הוא יורד לבחי' רוח הבהמה חס ושלום, אזי הוא בבחי' העדר הדיבור כמו בהמה. וע"כ ענשו ותיקונו הוא על ידי זה בעצמו היינו על ידי דמימה ושתיקה שצריך לסבוך צער השתיקה והדמימה כי במה שפגם יתקן. כי הוא פגם בזה כי ע"י חטאותיו ירד לבהמיות שהוא העדר הדיבור. ע"כ צריך לקבל ענשו לסבול צער השתיקה ועל ידי זה יתוקן ויצטרף ויתקן מה שפגם. ואזי כשנתתקן ע"י שמקיים דום לה' כנ"ל אזי נעשה מזה בחי' אדם כנ"ל. ואזי חוזר למעלתו לבחי' אדם וזהו תיקונו. כי חוזר ועילה מבחי' בהמה לבחי' אדם:
וזהו בחי' השחיטה. כי הנפש שלא זכה לעשו"ת תשובה בחיים. עד שהוכרח להתגלגל בבהמה ממש ע"י שהמשיך עליו רוח הבהמה ע"י חטאותיו כנ"ל. ואזי אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה כשנפש האדם היא מגולגלת בבהמה חס ושלום ר"ל ר"ל. ואזי תיקונו הוא ע"י השחיט' כי שפיכות דמים של השחיטה זה בחי' שפיכות דמים הנ"ל. ואזי בודאי הנפש היא בבחי' דמימה ושתיקה כשה לטבח יובל וגו' (ישעי' נ"ג). וע"י הסכין של שחיטה הוא מעלה את הנפש לבחי' נקודה התחתונה שהיא בחי' חיריק בחי' והארץ הדם רגלי שזה נעשה ע"י בחי' דם לה' והתחולל לו. כי החליף הוא בחי' חרב לה' בחי חרב נוקמת וכו' בחי' מלכות שהוא בחי' נקודה התחתונה בחי' יהושעת בחי' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר בחי' לבנה כי כל זה היא בחי' מלכות, שהוא בחי' הסכין של שחיטה כידוע. ואזי כשחוזר ועולה הנפש זה בחי' תשובה כנ"ל. ועל ידי התשובה נעשה נקודה העליונה וכו' (כמבואר שם ע"ש). ואזי נעשה אדם וחוזר הנפש ועולה מבחי' בהמה לבחי' אדם וזהו תיקונה כנ"ל. וזה בחי' ברכת השחיטה כי עתה חוזרת הנפש לבחי' אדם שהוא בחי' דיבור כנ"ל:
אות ב
וזה בחי' יציאת מצרים. כי אז הי' הדיבור בגלות כידוע כי אז ירד בחי' הדיבור למיצר הגרון. ועירק הגאולה הי' ע"י בחי' שם אהי"ה כמו שכתו' אהי"ה שלחני אליכם נמצא שבמצרים היה בחי' אחורי פני אהי"ה בגימ' דם כ"ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך. וכשיצאו ממצרים נתגלה שם אהי"ה ונתתקנו הדמים. ואזי עלה הדיבור ממיצר הגרון ואזי נעשו בבחי' אדם וע"כ השחיטה היא במיצר הגרון להעלות הנפש משם. כי לשם ירדה מקודם ועתה מעלין אותה משם ממיצר הגרון כנ"ל. וזה בחי' שהייה שאסורה בשחיטה, זה בחי' כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו'. כי כשיצאו ממצרים לא הוט יכולין לשהות ולהתמהמה עוד שם כלל שלא תתגבר הסט"א חס ושלום. כמו כן כשמוציאין הנפש דקדושה מן הבהמה ע"י השחיטה שזה בחי' יציאת מצרים ממש. אסורין לשהות ולהתמהמה כלל שלא תתגבר בתוך כך הסט"א חס ושלום:
אות ג
גם דרסה אסורה. וצריך לשחוט בהולכה והובאה. כי אף על פי שאסורין לשהות ולהתמהמה, אעפי"כ אסור לדחוק את השעה וא"א להוציא בחזקה בפעם אחת את הנפש. רק צריך לילך ולעבור דרך מיצר הגרון להעלות משם כל ניצוצי הנפש כי זה בחי' תשובה כנ"ל. וכשרוצין לעשו"ת תשובה צריך להיות בקי בהלכה בקי ברצוא בקי בשוב, בחי' עייל ונפיק. היינו שמי שרוצה לעשו"ת תשובה א"א לו להתקרב פתאום אל הקדושה עד שיעבור וילך בכל המקומות שהי' תחלה ויצטרף ויתלבן שם, כדי שיעלה משם כל הניצוצות שנפלו על ידו. וזהו בחי' עייל ונפיק וכו' כנ"ל:
וזהו בחי' שצריכה השחיטה להיות בהולכה והובאה, זה בחי' רצוא ושוב. כי אסור לשחוט בדרסה, דהיינו לחתוך הראש בבת אחת ע"י דרסה. כי א"א לדחוק את השעה להוציא את הנפש בבת אחת כנ"ל. רק צריכין לעבור דרך מיצר הגרון בהולכה והובאה בבחי' רצוא ושובת כדי להעלות משם כל ניצוצי הנפש בשלימות ואז השחיטה כשרה:
אות ד
והנה הסכין של שחיטה הוא בחי' חרב לה' בחי' מלכות, בחי' נקטדה התחתונה בחי' פני יהושע כפני לבנה. בחי' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכו' כנ"ל. וע"כ אסור להיות הסכין פגום שלא יהי' בבחי' פגימת הלבנה שמשם אחיזתם חס ושלום. רק צריך למלאות פגימתו להשחיז הסכין למלאותו שלא יהיה פגום:
ועיקר תיקון הסכין ע"י המוח והדעת. כי עיקר הבדיקה של הסכין ע"י הדעת כמבואר בש"ע בשם רבינו יונה ז"ל הלא תדע וכו' (ע"ש בסימן י"ח). היינו כי הסכין שהוא בח' נקוגה התחתונה בחי' לבנה נתתקן ונתמלא על ידי הדעת שהוא בחי' משה שהוא בחי' נקודה העליונה בחי' חמה בחי' פני משה כפני חמה. ואז כשהסבין בשלימות בלי פגם אזי יכול להעלות את הנפש. כי עיקר התיקון ע"י בחי' מילוי הלבנה כידוע:
אות ה
ע"פ הנ"ל אפשר לתת טעם קצת למ"ש רבינו כו' (סי' רע"ח) שען חליף טוב יכולין לראות כל הכלים של ביהמ"ק וכו' כי החליף הוא בחי' נקודה התחתונה בחי' יהושע, שזה בחי' להכרית זרעו של עמלק (כ"ש שם). ומשה הוא נקודה העליונה בחי' לבנות בית הביורה. וזה ידוע שנקודה העליונה היא מתגלה בנקודה התחתונה, דכל גוונין מתחזיין בה. וע"כ על החליף שהוא בחי' נקודה התחתונה נתגלה בחי' בין הבחירה עם הכלים שזהו בחי' נקודה העליונה כנ"ל:
החליף הוא בחי' להכרית זרעו של עמלק כנ"ל. וע"כ על ידו שוחטין את הבהמה ומכניעין רוח הבהמיות שהוא בחי' עמלק. כי עמלק היה משנה עצמו לבהמה (כשפרש"י בשמואל) :
שחיטה ב
אות א
ענין שחיטה ובדיקת הסכין:
כע םגענצ הסכין הוא סארא דמותא כמובא וישראל הם עם קדוש ואסורים לאכול נבילה דהיינו שמתה מעצמה ע"י מלאך המות ושליט עליו סטרא דמותא שזה צחי' פגם הברית, וזה שכתוב לא לאכלו כל נבילה וכו' כי עם קדוש אתה. כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ויקרא רבה פ' כ"ד). היינו מחמת שישראל הם עם קדוש בחי' שומרי הברית שזה עיקר קדושת ישראל ע"כ אורים לאכול נבילה שהוא בחי' סטרא דמותא פגם הברית היפך שמירת הברית שמשם החיים (כמובא כבר כ"פ). וכן כשיש פגימה בסכין אזי הפגימה עוקרת הסימנים ואין הבהמה מתה ע"י השחיטה כ"א על ידי עיקור סימנים ע"י הפגימה שהיא סטרא דמותא, ואזי נעשית נבילה ג"כ ואסורה לישראל עם קדוש כנ"ל. כי הבהמה נכשרת לאכילה דווקא ע"י השחיטה בסכין כשר שעל ידי זה נכנע רוח הבהמיות של הבהמה ומעלה הנפש שבחי למדבר. כי הסכין של שחיטה הוא בחי' חרב לה' מלאה דם כ"ש רבינו נ"י (בסי' ל"ז). והוא בחי' שלימות לשון הקודש שהוא בחי' חוה אשה שהוא בחי' החרב הנ"ל דאכלי כולא ושצי כולא שמכלת ומבערת הרע של כל הע' לשונות בחי' פגם הברית רוח הבהמיות. וישראל הדבקים בה לקבלים חיים ממנה כ"ש ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים, שזה בחי' שחיטה כדי להכניע ולשבר הח הבהמיות, הרע של שבעים אומות סטרא דמותא פגם הברית, ולתקן ולהחיות הנפש שבחי, דהיינו להעלותו צ מחי למדבר שזה עיקר חיותו של הנפש שיש שם, שכמעלין אותו לשרשו לבחי' מדבר. כי חרב לה' מלאה דם הנ"ל הוא בחי' שלימות לה"ק שמכניע הרע הכולל של שבעים אומות דהיינו התאוה הכלליות. בבחי' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשו"ת נקמה בגוים. רוממות אל זה בחי' שלימות לה"ק שהוא בחי' תפלה ובחי' שלימות לה"ק שהוא בחי' פי שנים בחי' שנים מקרא. כמובא במאמר המדבר משלימות לה"ק שמתיןל תפלה לחבקטק (בסי' י"ט). וזהו לעשו"ת נקמה בגוים שעל ידו מכניעין הרע של ע' אומות כנ"ל. ועל כן צריך לבער מהסכין הנ"ל שהוא בחי' חרב לה' הנ"ל כל הפגימות שהם סטרא דמותא פגם הברית שע"י נפגם הסכין חרב לה' הנ"ל. כי זה תלוי בזה, שלימות לה"ק ושמירת הברית. ועל ידי פגם הברית נפגם הדיבור של לה"ק שזה בחי' פגימת הסכין כנ"ל:
אות ב
וזה בחי' י"ב בדיקות הסכין כנגד שנים עשר שבטי י ה שמלכות דקדושה עומדת עליהם שהם בחי' תיקון הברית (כמובא לעיל). וכן יש י"ב תיבות בברכת השחיטה כנגד י"ב שבטי י ה כנ"ל. כי הסכין חרב לה' הנ"ל צריך להיות כולו בדוק יפה ושלם בלי פגם בבחי' כולך יפה רעיתי ומום אין בך. כי הלה"ק שהוא בחי' חוה אשה כנ"ל צריך להיות בשלימות גדול בלי שום פגם ומום כלל. וזה בחי' פגם הסכין כפגם המזבח כשארז"ל, כי הסכין בחי' שלימות לה"ק צריך להיות שלם בלי פגם בבחי' "אבנים "שלימות "תבנה, שמשם אנו למדים פגימת המזבח. וכן הסכין בחי' הדיבור של לה"ק צריך גם כן שלא יהי' נפגם ושיהיה שלם בשלימות המזבח, בבחי' אבנים שלימות תבנה שזה בחי' שלימות הדיבור של לה"ק כמובא בדברי רבינו במ"א (בס' י"ח). כי אבנים הם בחי' אותיות כ"ש בספר יצירה שתי אבנים בונות שני בתים. וצריכים להיות שלימים בלי פגם בחי' שלימות לה"ק הנ"ל. שזה בחי' חרב לה' בחי' סכין של שחוטה כנ"ל. כי המזבח מתקן ג"כ תיקון הברית ע"י הקרבנות שמכניעין רוח הבהמיות (כמו' לעיל) ועל כן פגימת הסכין שוה עם פגימת אבני המזבח כנ"ל. ועל כן "אבנים "שלימות "תבנה ר"ת אשת כ"ש רבינו במ"א (בסי י"ח) שזה בחי' שלימות לה"ק שהוא בחי' חוה אשה כנ"ל. וע"כ צריך לבדוק הסכין אבישרא ואטיפרא זה בחי' שלימות לה"ק ע"י התרגום (כמובא לעיל כ"פ). כי בישרא הוא בחי' לשון הקודש בחי' חוה אשה כנ"ל בחי' בשר מבשרי כ"ש רבינו שם. וטופרא זה בחי' תרגום שהוא בחי' נוגה. כי הצפרנים הם בחי' כתנות עור שזה בחי' נוגה בחי' חשמל בחי' תרגום כמובא. ועל ידי בישרא וטופרא בחי' שלימות לה"ק ע"י תרגום כנ"ל ע"י זה נבדק ונשלם הסכין שהוא בחי' הדיבור בחי' חרב לה' כנ"ל. כי הם בודקין ומעבירין כל הפגימות מהסכין שהם בחי' סטרא דמותא פגם הברית, שנכנע ונופל ע"י שלימות לה"ק ע"י התרגום (כ"ש שם ע"ש) :
אות ג
וע"כ שיעור פגימה בכל שהוא להחמיר. ועל כל פנים בכחוט השערה בודאי נפגם לכ"ע, זה בחי' צדיקים הקב"ה מדקדק עליהם אפילו כחוט השערה וצדיק הוא מאן דנטיר ברית. ובבחי' שמירת הברית הקב"ה מדקדק אפילו כחוט השערה וצריך לשמור עצמו מפגם כ"ש חס ושלום בבחי' צדיק שהוא בחי' שמורת הברית. כי שמירת הברית הוא תיקון המוח, והמוח צריך לשמור מאד שלא יפגם אפילו כל שהוא כי הוא שורש כל הדברים כנ"ל בהל' פסח (הלכה א').כי פגם המוח הוא בחי' חמץ בפסח במשהו ע"ש. וע"כ השיעור עכ"פ כחוט השערה, כי השערות הם מותרי מוחין וכשהמוח נפגם חס ושלום אזי הפגם מגיע בשערות ביותר כי הם גדילים ויוצאים מעכירת המוח. ע"כ צריך לשמור המוח מאד שלא יופגם כלל, באופן שאפילו חוט השערה משערותיו לא יהיה פגום כלל, כי אצל הצדיק שמוחו קדוש אפילו השערות שלו שהם מהותרי מוחין הם ג"כ קדושים. וזה בחי' שיעור פגימת הסכין שהוא בחי' פגם הברית כנ"ל בכחוט השערה. היינו שלא יופגם אפילו שערה אחת משערותיו בחי' מותרי מוחין כנ"ל:
אות ד
וע"כ אין השחיטה כשירה אלא בישראל אבל שחיטת נכרי נבילה אפילו אינו עובד ע"א ואפילו הוא קטן ואפילו אחרים רואין אותו. עי אדרבה העכו"ם מנבל החי בשחיטתו, כי הוא מן הע' אומות שהם משוקעים בהרע הכולל הנ"ל, ואין כשר לשחוט כי אם ישראל שהם כולם בחי' שומרי הברית, ויש להם כח להכניע רע הכולל של ע' אומות כ"ש ועמך ישראל כולם צדיקים:
אות ה
וזשארז"ל שאסור לשחוט כי אם כשמראה סכינו לחכם שהוא יבדוק לו הסכין להשוחט ואח"כ ישחוט כי שלימות לה"ק שהוא בחי' חרב לה' הנ"ל בחי' הסכין כנ"ל א"א לקבלו כי אם מהצדיק וחכם הדור שהוא זוכה לשלימות לה"ק כ"ש שם במאמר הנ"ל. וע"כ צריך לקבל ממנו דוקא הסכין של שחיטה שהוא בחי' הדיבור של שלימות לה"ק כנ"ל:
אות ו
[שייך לעיל] וע"כ צריך להיות בקי ויודע ה' הלכות שחיטה כנגד ה' הדעת שהוא בחי' תיקון הברית שע"י בחי' השחיטה הכשרה כנ"ל. וזה בחי' מומחה ומוחסק שצריך השוחט להיות. היינו מומחה הוא בחי' שלימות בה' הלכות שחיטה שהוא בחי' תיקון הברית הנ"ל כנ"ל. וכן צריך להיות מוחסק שלא יהיה רך לב שלא יתעלף. כי צריך להיות מוחסק שיהיה לו לב חזק ותקיף ללבוש רוח גבורה מאת ה' לאחוז חרב לה' הנ"ל ללחום מלחמת ה' צבאות להכניע רע הכולל רוח הבהמיות ע"י השחיטה כנ"ל. כי תיקון הברית הוא בחי' עזות בחי' בועז בו עז בו תוקפא כמובא:
אות ז
וזהו שאסור לשחוט קודם שיעברו עליו שמונה ימים אחר שנולד כמו הקרבן שכתוב בו שבעת ימים יהיה תחת אמן ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן וכו'. כי הקרבנות הם בחי' תיקון הברית כי באים להכניע ולהעביר רוח הבהמיות כנ"ל, על כן אינו מרוצה לקרבן עד יום השמיני בבחי' מולה שהוא תיקון הברית שמצוותה ביום השמיני. כי עיקר תיקון הברית הוא בבחי' יום השמיני שהוא למעלה מהז' ימים שהוא בחי' הדעת שמשם נמשך עיקר תיקון הברית כמובא. וצריך שיעברו עליו שבעה ימים כדי לצאת מן כח המדמה כח הבהמיות שעיקר אחיזתו בבחי' שבעת ימים ע"י אהבת הנפולות כמובא בדברי רבינו (בסי' נ"ד). אבל בבחי' יום השמיני שהוא בחי' מוחין אין לו אחיזה שם. ואז נעשה המילה שהוא הכנעת הבהמיות ותיקון הברית. וכן הקרבן גם כן אינו מרוצה עד יום השמיני כי הוא ג"כ בחי' תיקון הברית כנ"ל. וכן השחיטה שהוא ג"כ בחי' תיקון הברית בחי' קרבן כנ"ל כדי להכניע כח הבהמיות כנ"ל, על כן ג"כ צריך להמתין עד יום השמיני כנ"ל. כ"ש רבינו שם במאמר תפלה לחבקוק, שהכנעת רע הכולל ע"י שלימות לה"ק הוא בחי' מילה בחי' חשמ"ל ע"ש, שזה בחי' השחיטה בסכין הנ"ל בחי' חרב פיפיות בחי' שלימות לה"ק כנ"ל. נמצא שהוא בבחי' מילה על כן צריך להמתין עד יום השמיני כנ"ל:
אות ח
וזה בחי' כיסוי דם בעפר. בעפר דייקא שהוא בחי' חרב הנ"ל שהוא בחי' תפלה בחי' מלכות בחי' הדיבור של שלימות לה"ק כנ"ל. שכל זה הוא בחי' עפר שהוא בחי' תפלה בחי' חרב הנ"ל כ"ש רבינו נ"י בצ"א (בסי' ט') בבחי' יתן כעפר חרבו, כ"ש רבינו נ"י על ושקל עפרא ומורח וכו'. עפר הוא בחי' מלכות כידוע. ועל כן הכיסוי אף שהוא מצוה בפ"ע הוא גמר השחיטה (כמובא בשו"ע). כי הוא בחי' שחיטה ממש והיא גמר השחיטה. כי השחיטה היא בסכין הנ"ל אשר על ידו מכניעין רוח הבהמיות בבחי' חרב נוקמת נקם ברית בחי' וחרבי תאכל בשר. כי הוא בחי' כלה דאכלא כולא ושצי כולא כנ"ל. וע"י השחיטה זו בעצמו בחרב הנ"ל מתקנין ומחיין את הנפש שיש שם בבחי' ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים וכו' כנ"ל. וזה הוא ג"כ בחי' כיסוי הדם לתקן מותרי הניצוצות והנפשו"ת שנשארו בהדם עצמו. כי הדם הוא הנפש וכשארז"ל דם שהנפש יוצאה בו וכו'. ע"כ צריך לכסות אותו בעפר שהוא בחי' חרב הנ"ל כדי לכלה הפשע ולהתם החטאת לזכך ולטהר הנפש שיש שם להכניע הרע שסביבו ולכלותו ולבערו על ידי העפר בחי' חרב הנ"ל. ולתקן ולהעלות הנפש שיש שם להעלותו לשרשו לחיותו בזה כנ"ל. וע"כ מי ששחט הוא יכסה כי הוא בחי' שחיטה ממש וגמרה של השחיטה כנ"ל. ומי שהתחיל במצוה שהתחיל לתקן הנפשו"ת ע"י הסכין של שחיטה כנ"ל, הוא יגמור אותו לכסות הדם בעפר גם כן לתקן מותרי הניצוצות והנפשו"ת כנ"ל. וכל זה נעשה ע"י בחי' תיקון הברית כנ"ל שעל ידי זה נעשה השחיטה והכיסוי כנ"ל. ועל כן כשאין שחיטה אין כיסוי דהיינו כשנתנבלה בידו אין הדם טעון כיסוי. כי כשלא תיקנו העיקר ע"י השחיטה שהיא עיקר התיקון ע"כ א"א לתקן עוד המותרי הנפשו"ת שנשארו בדם הנפש ע"י הכיסוי. כי כבר התגברה ושלטה עליהם סטרא דמותא ונעשית נבילה כנ"ל. וא"א לגמור התיקון של הכיסוי כ"א כשכבר נתתקנה כהוגן ע"י השחיטה כנ"ל. נמצא שבחי' בוסוי דם נעשה ע"י תיקון הברית כנ"ל:
אות ט
וע"כ צריך ליתן עפר מלמעלה ועפר מלמטה כ"ש וכסהו בעפר ולמדו שיהיה מכוסה בתוך עפר מלמטה ומלמעלה, זה בחי' קבורה שהוא ג"כ בשביל תיקון הנפש ולהעלותה ולכלות הזוהמא להכניע הרע הנאחז בו, כ"ש וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים וכו'. ועיקר הקבורה הוא בשביל תיקון הברית בבחי' כיסוי לכסות בשר ערוה. כי על ידי פגם הברית עיקר אחיזתם בו ומשם באין כל החרפות ובושו"ת (כמובא בדברי רבינו) בבחי' כי חרפה הוא לנו. על כן צריך תיכף לכסות על חרפתו לקברו תיכף. כ"ש כי קבור תקברנו ביום ההוא כי לקקת אלקים תלוי, קללת לשון בזיון וחרפה כשפרש"י היינו שצריך לקברו תיכף כדי לכסות החרפה המכסה על הנפש ע"י פגם הברית כנ"ל. כי גם התחלת הגזירה של מיתה וקבורה בא ע"י פגם הברית כנ"ל. כי גם התחלת הגזירה של מיתה וקבורה בא ע"י פגם הברית. כ"ש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, שזה נגזר על חטא אדה"ר שפגם בברית כשרז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב) אדה"ר משוך בערלתו היה כי על ידי זה צריכין דוקא לקבורה כדי לכסות וכו' כנ"ל. והיא טובה גדולה ותיקון גדול לכלות הזוהמא ולהעלות הנפש כנ"ל. וזה שמצינו בשם ויפת שבשביל שכיסו ערות אביהם בחי' תיקון הברית ע"כ זכו בניהם לקבורה שהוא בחי' לכסות וכו' כנ"ל. וזהו בחי' כיסוי דם בעפר דהיינו בתוך העפר מלמטה ומלמעלה כנ"ל. שהוא בחי' תיקון פגם הברית כנ"ל. שמשם באים הנפשו"ת העשוקות שירדו לשם אל תוך החי שנשחט וע"כ צריך כוסוי בחי' קבורה כנ"ל לכסות על חרפת הנפש ולתקנו ולהעלותו ולכלות הזוהמא על ידי זה כנ"ל:
אות י
וע"כ אין טעון כיסוי כ"א חיה ועוף. כי שם נאחזים וניצודים ביותר נפשו"ת העשוקות בבחי' ציד חיה או עוף כי הם ניצודים תמיד מחמת שהחיות שבהם היא בבחי' צידה. כ"ש כצפרים האחוזות בפח וכדגים שנאחזים במצודה שזה קאי על נפשו"ת העשוקות (כ"ש רבינו במ"א בסי" ל"ז) ע"כ צריך לתקן דם הנפש שלהם ע"י כיסוי:
אות יא
וע"כ החיות ועופות הם קלים בטבעם ויש בהם זריזות וחיות יותר ודעת יותר מן הבהמות. כל זה מחמת שהחיות והעופות הם סמוכים יותר אל גדר האדם ויש בהם ניצוצות וחיות של נפשו"ת אדם יותר מהבהמות וע"כ ע"פ הרוב נמשלם ישראל לחיות יותר מן הבהמות כ"ש (תהלים ס"ח) חיתך ישבו בה וכו'. וזה בחי' (שם ע"ד) אל תתן לחית נפש תורך וכו' הבט לברית כנ"ל. שמבקשין שיביט הש"י וישגיח ברחמיו לתקן הברית להציל נפשו"ת הקדושו"ת מן החיות שלא יהיו ניצודים בהם חס ושלום וכן שמם מוכיח עליהם כי אלו נקראו חיה ע"ש החיות המלובש בהם ביותר כנ"ל. כי עיקר החיות הוא בחי' חיות שבא מבחי' אדם אבל הבהמות נקראים ע"ש רוח הבהמיות שמתרבה בהם יותר מן החיות וע"כ הקרבנות באין מן הבהמות לבד. כי כל הקרבנות באין בשביל כפרה ולבער הזוהמא מן העולם. וע"כ צריך להביא דוקא מן הבהמה כדי להכניעו כי על ידי סמיכה שסומכין על הקרבן נמשך על הבהמה רוח הטומאה דהיינו כח הבהמיות שנתלבש בו ע"י החטא כמובא. וזה נעשה דייקא ע"י שמתגבר שם בהבהמות רוח הבהמיות מאד ע"כ מושך על עצמו כח הבהמיות מן האדם ביותר. כי כל דבר נמשך לשרשו ואח"כ ע"י הקרבן נכנע ונתבטל רוח הבהמיות כמובא. וע"כ החטאת שהוא בא לכפרה על החטא והוא מכפר יותא מעולה. כי עולה אינה באה כ"א על ההרהור (כשרז"ל מ"ר ויקרא פ' ז') ע"כ החטאת באה צצין בהמה שהיא שפלה ותחתונה יותר ממין בהמה של העולה כי חטאת באה נקבה ועולה זכר. כי החטאת צריך לבער רוח הבהמיות ביותר וכנ"ל. וע"כ מחמת שהחיות ועופות מלובש בהן נפשו"ת ביותר. ע"כ גם אחר השחיטה עדיין נשארין נפשו"ת בדם שהנפש יוצאה בו. ע"כ טעונין כיסוי דם בעפר כנ"ל:
אות יב
וזה בחי' עפר סוטה שע"י העפר נבדקת כי העפר שהוא בחי' חרב נוקמת נקם ברית וכו' כנ"ל הוא בודק אותה אם היא טמאה אזי עוקרת ומכלת אותה בבחי' דאכלא כולא ושצי כולא אבל אם היא טהורה אזי אדרבא מקבלת חיות וכח מן בחי' העפר הנ"ל בבחי' ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום וכנ"ל:
שחיטה ג
אות א
ע"פ המומר תקעו בספר הראשון (סי' י"ד) להמשיך שלום בעולם ע"ש כל המאמר. והכלל שצריכין להעלות הכבוד לשרשו היינו ליראה וכו' והעלאת הכבוד הוא ע"י תורת חסד וכו' כי ע"י התורה מעוררין שרשי הנשמות שבמחשבה תחילה ועל ידי זה מאירין זה לזה ומעוררין ומתנוצצין נשמות הפושעי ישראל ועל ידי זה נתעוררין לתשובה ועל ידי זה נבראין נשמות הגרים וכו' וע"י שבאין הרחוקים מאד ומתקרבים להש"י שהם הבעלי תשובה וגרים על ידי זה נתרומם ונתעלה כבודו ית' כי זה עיקר כבודו השרחוקים ותקרבו אליו כו' ואין אדם זוכה לתורה אלא ע"י שפלות וכו'. וכשמחזיר הכבוד לשרשו היינו ליראה כנ"ל. ואז נשלם פגמי היראה ואז זוכה לשלום וכו' כי באתרא דאית דחילא תמן שתכח שלימתא. כ"ש כי אין מחסור ליראיו וכו' ואז יכול להתפלל כי התפלה במקום קרבן ובקרבן כתיב כל אשר בו מום לא יקרב וכשאין בו מום היינו באתרא דאית דחילא אזי יקרב לעבוד עבודתו תמה וכו' (ע"ש כ"ז היטב) :
וזה בחי' שחיטה כי עיקר השחיטה הוא ע"י בחי' יראה שהוא בחי' החליף שהוא בחי' גבורות בבחי' ששים גבורים וכו' כולם אחוזי חרב וכו' שזהו בחי' יראה. כ"ש רבינו ז"ל שם בסוף המאמר על פסוק וגבורתך ידברו שהגבורה בחי' יראה. וזה בחי' חרב פיפיות היינו החליך של השחיטה. וע"כ צריך שהיהי החליף שלם מכל פגם שלא יהא בו שום חסרון ופגם כלל כי באתרא דאית דחילא תמן תשתכח שלימתא כנ"ל כ"ש כי אין מחסור ליראוי. וע"כ צריך שיהיה החליף שלם בלי שום פגם כדי שיהיה בבחי' יראה. שהוא בחי' שלמות בלי שום חסרון כי אין מחסור ליראיו כנ"ל כי השחיטה מכשרת הבשר לאכילת ישראל ואכלית ישראל היא במקום קרבן כשרז"ל (ברכות נ"ה) שולחן בכפר כמזבח וע"כ א"א שיוכשר הבשר לאכילה כ"א ע"י בחי' יראה שהיא בחי' שלימות שזה בחי' החליף השלם בלי שום פגם ואז יכולין להכשיר הבשר לאכילת ישראל שהוא בחי' קרבן כמבואר במאמר הנ"ל שעיקר בחי' קרבן שהוא התפילה היא ע"י היראה שהוא בחי' שלימות בלי מום כנ"ל כי כל אשר בו מום לא יקרב כי האכילה הוא במקום קרבן. וע"כ אסור לאכול קודם התפלה שמום לא תאכלו על הדם. לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. כי אחר שמתפלל על דמו שזה בחי' קרבן אז יכול לאכול בקדושה בבחי' קרבן:
אות ב
נמצא השחליף של השחיטה הוא בחי' יראה ובאתר דאית יראה תמן שלימתא וע"כ צריך שיהיה החליף שלם לגמרי בלי שום פגם וכנ"ל וע"כ צריך שיקבל השוחט את החליף השלם מן הת"ח דייקא כשרז"ל שהשוחט צריך להראות סכינו לחכם וכו'. כי א"א להשוחט שיזכה לחליף שלם בבחי' יראה שלם שעל ידה נשלמין פגמי החליף כנ"ל כ"א ע"ר החכם האמת שעוסק בתורה. וע"י לימוד תורתו בקדושה על ידי זה מעורר שרשי נשמות ישראל וכו' ועל ידי זה עושה בעלי תשובה וגרים וכו' ועל ידי זה מעלה את הכבוד מזילותא דגלותא ועל ידי זה משלים פגמי היראה וזוכה ליראה בשלימות ומשם נמשך שלימות החליף בלי שום חסרון וסגם חס ושלום כנ"ל. וע"כ מוכרח השוחט שיקבל את החליף השלם לשחוט מן החכם האמת דייקא כי עיקר שלימות החליף שהוא בחי' יראה נעשה ע"י העלאת הכבוד שעולה ע"י תורת חסד של החכם האמת וכו' כנ"ל וזה בחי' וזבחת כאשר צויתיך. כאשר צויתיך דייקא שהוא כלליות התורה והמצוות היינו כפי עסק התורה של החכם האמת כן זוכין לחליף שלם שהוא בחי' יראה שעל ידו הזביחה חומשי תורה שהוא כלליות התורה שעל ידי זה עיקר הזביחה ע"י כלליות התורה שכלולה מנשמות ישראל שעל ידי זה עולה הכבוד ונשלם היראה שהוא בחי' שלימות החליף בלי פגם כנ"ל וע"כ גם השוחט בעמצו צריך שיהיה לו חלק בתורה. וע"כ שחיטת מומר ועכו"ם נבילה אפי' אחרים רואין אותו ששוחט כהוגן ואפי' אינו עובד ע"ז. כי גם השחיטה בעמצה היא בבחי' הנ"ל, בבחי' העלאת הכבוד לשורש היראה שהוא בחי' החליף. כי עיקר השחיטה הוא להעלות הנפשו"ת המגולגלות בבהמות וחיות ועופות. ואלו הנפשו"ת הם בחי' נפשו"ת ישראל שנפלו ע"י פגמיהם וחטאיהם עד שנתגלגלו בבהמות וכו' והם מונחים בזילותא דגלותא בבהנות וכו', וע"י השחיטה מעלין אותם משם, וע"כ צריך שיהיה להשוחט חלק בתורה וצריכין להדר מאד אחר שוחט כשר וירא שמים כי כל מה שהוא איש כשר ביותר יש לו חלק בתורה ביותר. כי עיקר השחיטה דהיינו להעלות הנפשו"ת מזילותא דגלותא הוא על ידי התורה כנ"ל, וזשארז"ל כל שישנו בתורת זביחה הוא ראוי לשחוט. בתור' זביחה דייקא כי צריך שיהי' לו חלק בתורה כדי שיהי' לו כח לברר ולהעלוי' הנפשו' שהוא בחי' העלאת הכבוד לשרשו היינו ליראה שהוא בחי' החליף השוא בחי' יראה בשלימות וכו' כנ"ל. וזה בחי' מה שצריכין לבדוק את החליף גם לאחר שהחיטה כי ע"י השחיטה ראוי שיהיה נשלם החליף יותר. כי אז עושין הנפשו"ת שהם בחי' חלקי הכבוד שעל ידי זה נשלם היראה שהוא בחי' החליף. אך אלו הנפשו"ת הנפולות והמגולגלות הם בבחי' פל גע (כמבואר במאמר הנ"ל) כי יש להם מניעות רבות וצריך לסבול להם יגיאות רבות קודם שעולין אל הקדושה. כי הבגדים הצואים שהלבישו הם מונעים אותם ומפסיקים בינם לבין הקדושה וכו' ע"ש. ובשביל זה מחמירין מאד בשחיטה וכל ספק בשחיטה טרפה כי צריכין יגיעות גדולות להעלות אלו הנשפשו"ת שנתגלגלו בבהמות וכו' שזה בחי' בדגים צואים שהלבישו עליהם וצריכין להפשיט מהם הבגדים הצואים דהיינו להעלותם ולבררם מגופי הבהמות וכו' וצריכין לזה יגיעות רבות כי יש להם מניעות רבות כנ"ל וזה בעצמו בחי' שצריכין יגיעה גדולה שתהיה השחיטה בכשרות ראאוי שלא יתגברו המונעים להעלות הנפשו"ת שהם פוסלים את השחיטה חס ושלום. וע"כ כל ספק בשחיטה פסולה וע"כ צריכין לבדוק החליף אחר השחיטה ואם נמצא בו פגם פסולה כי חיישינן שמא בעור נפגמה. היינו שמא נפגם החליף ע"י עור הבהמה והעוף שהם בחי' בגדים צואים שמהם כל המניעות וכו' כנ"ל. וע"כ אפילו בעוף חיישינן שמא בעור איפגם אעפ"י שהוא דבר רחוק אף הוא כנ"ל:
אות ג
וע"כ השחיטה במקום הצואר דוקא במקום המשכת הצואר כמבואר בחו"ד, זה בחי' ומשכיה דצואריה הנאמר במאמר הנ"ל שהוא מרמז על גדלות בחי' ידברו בצואר עתק (כ"ש שם ע"ש) ושם עיקר השחיטה לשחוט ולהכניע בחי' משיכת הצואר שהוא בחי' גדלות כי עיקר העלאת הנפש הוא ע"י ביטול הגאוה (כ"ש שם במאמר הנ"ל) כי באמת עיקר נפילת הנפש חס ושלום הוא ע"י גדלות שמשם עיקר כל הנפילות כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א שעיקר הנפילה ע"י גדלות כי באמת אין שום נפילה בעולם כלל כי הש"י בכל מקום כי מכה"כ. אך כשיש לו גדלות אז אין אני והוא יכולין לדור וכו' (כשארז"ל סוטה ד') נמצא שכל הנפילות הם ע"י גדלות. וע"כ אלו הנפשו"ת שנפלו כ"כ עד שנתגלגלו בחי' ועיקר נפילתם היה ע"י גדלו כנ"ל. ועיקר תיקון כל הנפשו"ת הוא ע"י ענוה שזה עיקר תחיית המתים ותענוג עוה"ב כמ"ש רבינו ז"ל במ"א (סימן ע"ב בל"ת) בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו וכו' (עיין שם). וע"כ השחיטה שהוא בשביל תיקון ועליית הנפש ע"כ הוא במקום המשכת הצוואר להכניע ולבטל את הגדלות שהיא בחי' משכיה דצוואריה וכו' כנ"ל:
אות ד
וזה בחינת כסוי דם בעפר זה בחינת שפלות בחינת עפר ואפר, שאמר אברהם אבינו, בחינת שפלות שעל ידי זה זכו ישראל ל'עפר כסוי', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עקר תקון הנפש על ידי שפלות כנ"ל:
אות ה
וזה בחי' שהייה בשחיטה שפסולה. וכן דרסה אסורה. כי השחיטה צריכה שתהיה בשלימות ובזריזות בלי הפסק. כי מחמת שהבגדים צואים שמהם כל המניעות מתגברים ומונעים מאד. ע"כ אסור לעשו"ת שום שהייה והפסק כדי שלא יתגברו המונעים שהם הבגדים צואים חס ושלום כי הם עלולים למנוע ולקלקל כנ"ל. וע"כ צריכה השחיטה שתהיה בזריזות גדול בלי שום שהייה אפילו במשהו. אך אעפ"כ דרסה פסולה כי אע"פ שצריכין להזדרז בשחיטה מאד דהיינו בחי' כשרוצין להעלות הנפש להפשיטה מן הבגדים צואים כנ"ל אעפ"כ א"א שתהיה בבחי' דרסה כי בהכרח לסבול היגיעות והמניעות לעבור ולילך דרך כל המניעות עד שנפשיט מעליו כל הבגדים הצואים שהם הנונעים וא"א להכניעם בפעם אחד בבחי' דרסה (כמבואר מזה במ"א). וזה בחי' חלדה שהשחיטה צריכה שתהיה מפורעת ומגולה לגמרי שלא יחליד הסכין תחת העור או בין סימן לסימן שלא יפסיקו הבגדים הצואים למעלה מן הסכין שזהו בחי' המונעים והמפסיקים של הבגדים הצואים שהם בחי' עור הבהמה כנ"ל כי עיקר השחיטה ע"י בחי' היראה כנ"ל והיראה הוא בחי' פיתחא עילאה וע"כ צריכין שיהיה פסח השחיטה פתוח לגמרי בלי שום מונע והספק:
אות ו
וזה בחי' שחיטת הסימנין ברובן כי הנפשו"ת קודם התיקון הם בבחי' פלגא (כמ"ש שם) וע"כ עיקר תיקונם ע"י שעולין אל היראה שהוא בחי' שלימות כי עיקר תיקון שלהם להעלותם מבחי' פלגא וחסרון לבחי' יראה שלם וע"כ השחיטה ברוב הסימנים כי הנפשו"ת הנפולות הם בחי' הנפשו"ת העשוקות בתיקלא כידוע והתיקלא הוא בבחי' פלגא כי מעורב טוב ורע חציו טוב וכו' וזהו בחי' תיקלא שעומד על המשקל ואינו נוטה לכאן ולכאן כי חציו טוב וכו' והכל הולך אחר המכריע וע"כ האדם נידון אחר רובו כשרז"ל כי תיכף כשמכריע מעט כחוט השערה לכף זכות אזי נכללת בטוב ונעשה כולו טוב. וזה בחי' וסביביו נשערה מאד וסביביו זה בחי' תיקלא הנ"ל שהוא בחי' נוגה כידוע בחי' נוגה לו סביב שם הכל תלוי בחוט השערה בחי' נשערה מאד כנ"ל וע"כ השחיטה ברובו כי ע"י חוט השערה המשלים את הרוב על ידי זה יוצאין הנפשו"ת מבחי' פלגא הנ"ל מבחי' התיקלא הנ"ל כי נכרעין לכף זכות ע"י הרוב ואז נכללין בסיטרא דטוב בבחי' יראה שלם שהוא בחי' החליף השלם כנ"ל:
אות ז
וע"כ ארז"ל עם הארץ לא אוכל בשר כי א"א לאכול בשר כי אם ע"י עסק התורה שעל ידי זה יכולין להעלות הנפשו"ת מזילותא דגלותא כנ"ל:
שחיטה ד
אות א
ע"פ התורה דרשו ה' ועוזו בסי' ל"ז ע"ש שמדבר שם מענין שחיטה ע"ש באות וא"ו מ"ש שם. וזהו הזהרו בוורידין כר"ע כי הדם הוא הנפש שבא בגלגול וצריך השוחט לכוין להעלות הנפש שבדם גם עיקר חסרון הפרנסה וכו' (ע"ש כל התורה היטב). וכלל התורה שצריך האדם להכניע החומר לגבי הצורה להכניע החומר והגוף שהוא בחי' בהמה בחי' סכלות בחי' חשך בחי' מיתה בחי' שכחה בחי' חכמות חיצוניות ולהגביר ולהעלות הנפש והצורה שהיא בחי' חיים בחי' זכרות בחי' אדם בחי' חכמה בחי' אור בחי' חכמת התורה וכו'. וזה זוכין ע"י תענית שהוא בחי' צדקה ועיקר הוא צדקה של א"י שהוא בחי' הבל פה שאין בו חטא של תינוקות של בית רבן שעיקר המתקת הדין שהוא בחי' חשך ושכחה וסכלות וכו' הוא ע"י הבל פיהם שאין בו חטא וכו' וזה בחי' שחיטה שהוא בחי' התעלות הנפש להכניע רוח הבהמיות בחי' בהמה בחי' הגוף וכו' ולהעלות הנפש שבחי למדבר שהוא בחי' אדם בחי' תורה וכו' (וע"ש כל זה היטב) וע"ש בסוף מ"ש שם לענין בני ע"ה וכו' וכל התורה שהם מגלים הוא הכל גילוי להשוחט וכו' (ע"ש כל זה היטב) :
וזה בחי' ה' הלכות שחיטה כנגד ה' בחי' שיש לנפש שהם בחי' ה' דמים בחי' ה' אותיות מנצפ"ך כמובא שם בהתורה הנ"ל שכ"ז צריכין לתקן ע"י השחיטה וע"כ הם ה' הלכות שחיטה שהיא דרסה וכו' כנגד ה' בחי' שיש לנפש וכו' כנ"ל. וכשנזהרין מה' דברים הנ"ל המפסידין את השחיטה שהם שהייה דרסה וכו' על ידי זה זוכין להעלות הנפש שבחי למדבר שהיא כלולה מה' בחי' כנ"ל:
אות ב
וזה בחי' מה שהשוחט צריך להראות סכינו לחכם כשרז"ל כי עיקר תיקון השחיטה שהוא להעלות הנפש הוא ע"י החכם בתורה דייקא כי הנפש דקדושה הוא בחי' חכמת התורה (כמבואר שם בהתורה הנ"ל כ"פ) ע"כ א"א לתקן התיקון של השחיטה כ"א ע"י החכם בחכמת התורה כי א"א להעלות הנפש כ"א ע"י חכמת התורה. וע"כ צריכין לקבל סכין השחיטה מהחכם דייקא כדי שיקבל כח ממנו לתקן התיקון של השחיטה כ"א ע"י החכם בחכמת התורה כי א"א להעלות הנפש כ"א ע"י חכמת התורה. וע"כ צריכין לקבל סכעו השחיטה מהחכם דייקא כדי שיקבל כח ממנו לתקן התיקון של השחיטה שהוא להעלות הנפש שזה א"א כ"א ע"י החכם בחכמת התורה כנ"ל. גם בזה שמראה סכינו לחכם בזה הוא חולק כבוד לחכם וכמבואר בדברי רז"ל שצריך להראות סכינו לחכם שמום כבודו של חכם ועיקר העלאת הנפש הוא ע"י כבוד דקדושה שהוא שורש הכל שורש התורה והנפש וכו' כמבואר שם). ע"כ צריך להראות סכינו לחכם משום כבודו של החכם. ואז יש להשוחט חלק בכבוד דקדושה בבחי' כי מכבדי אכבד. ועל ידי זה יכול לתקן ולהעלות הנפש שבחי. כי עיקר עליית הנפש הוא ע"י הכבוד דקדושה שהוא שורש כל הנפשו"ת כנ"ל:
וע"כ שחיטת נכרי נבילה אפילו אינו עע"א. כי תןקון השחיטה הוא להעלות הנפש שהוא בחי' תורה. ע"כ א"א לעשו"ת ליקון זה אלא ע"י בר ישראל שיש לו חלק בתורה. אבך לא ע"י עכו"ם וכן ישראל מומר וכו' מאחר שיצא כבר מן הדת שחיטתו נבילה כי תןקון השחיטה צריך שיהיה ע"י מי שיש לו חלק בתורה דייקא שהוא ישראל כשר שאזי יש לו כח להעלות הנפש שהיא בחי' תורה כנ"ל:
אות ג
וזה בחי' אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. כי באמת כל הנפשו"ת שבבהמות וחיות ועופות הם נפשו"ת אדם ממש שנתגלגלו בהם (כמובן בהתורה הנ"ל ובשאר מקומות) וזה עיקר תיקון השחיטה להעלות הנפש שבחי שנתגלגלה וירדה ממעלתה בעונותיה מבחי' אדם לבהמה לחזור לתקנה ולהחזירה למעלתה להעלותה מבהמה לאדם. ע"כ צריך השוחט שיהיה איש כשר וירא שמים מאד. ויזהר היטב בנפשו לברך ברכת השחיטה בכוונה גדולה ולהזהר מאד מאד בכל דיני השחיטה כדי שיזכה לתקן את הנפש ולהעלולה למעלתה מבהמה לאדם. וע"כ הם ה' הלכות שחיטה כנגד חמשה חומשי תורה שהם כלל כל התורה. כי זאת הבחי' של השחיטה הוא כלל כל התורה כולה כי עיקר כלל התורה הוא להעלות הנפש שהוא בחי' אדם וכו' שזהו בחי' שחיטה כנ"ל. ותיקון זה שהוא להעלות ולברר הנפשו"ת מבהמה לאדם וכו' שהוא בחי' שחיטה בתיקון זה אנו עוסקים כל ימינו בכל יום ויום ובכל דור ודור עד שיבא משחי שאז יושלם הבירור כידוע. כי א"א לתקן ולברר הכל ביום אחד רק בכל יום ויום ובכל דור ודור מבררין בירורים מיוחדים עד שיושלם הבירור בימי משיח (כידוע בכתבי האריז"ל) והכלל כי אין יום דומה לחבירו והשי"ת מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ובכל יום ויום מתבררין בירורים מיוחדים מה וא"א לתקנם ביום אחר. וכן בכל דור ודור. ובשביל זה מתארך הגלו כ"כ עד שיושלם הבירור (כמבואר כ"ז בספר גילגולים ובשארי כתבי האר"י ז"ל) וע"כ חיוב על כל אדם להוליד בנים כי א"א להשלים הבירור כ"א מדור לדור שכל דור צריך לתקן ולברר בירורים מיוחדים כפי היום וכפי הדור כי כל יום ויום הוא בחי' דור מיוחד כמשרז"ל במדרש (קהלת א') על פסוק דור הולך ודור בא, אין לך יום שאין מתים בו ששים כבוא ונולדים בו ששים רבוא. נףמצא שבכל יום ויום מתחדש דור אחר שהוא ששים רבוא נפשו"ת כי אין דור פחות מס' רבוא. וזה שנסמך בקהלת וזרח שהמש ובא השמש דור הולך ודור בא כי כמו שזורח השמש ובא השמש בכל יום ויום כמו כן מתחדש הדור בכל יום ויום שהוא בחי' דור הולך ודור בא בכל יום כנ"ל:
וז"ש בק"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך שנסמך ושננתם לבניך שנסמך ושננתם לבניך לאשר אנכי מצוך היום כי שניהם אחד, כי אשר אנכי מצוך היום, היום דייקא. זה אזהרה שצריכין להתגבר בכל יום ויום בהתגברות חדש לקיים התורה והמצות כי בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו מחדש ממש מחמת שבכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים ע"י התורה והעבודה וכנגד כל בירור יש קליפות וסטרין אחרנין הרבה המסבבין אותם כי הנצוצות לקדושה נפלו בעמקי עמקי הקליפו ומחמת שבכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים מעמקי הקליפות. ע"כ מתגבר ומתגרה הבע"ד על האדם בכל יום מחדש. ועל כן התורה מזהרת אשר אנכי מצוך היום היום דייקא וכמו שדרשו רז"ל בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי בוודאי דברי תורה הם חדשים ממש בכל יום ויום. כי דברי התורה שהם בחי' העלאת הנפשו"ת כנ"ל מתחדשים בכל יום ויום כי בכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים כנ"ל וע"כ נסמך לזה ושננתם לבניך. דהיינו שצריכין ללמד התורה לבניו כדי לגלות אלקותו יד' וקדושת תורתו מדור לדור כדי להשלים הבירור של הניצוצות והנפשו"ת בכל דור ודור השייך להם עד שיבא משחי כנ"ל. וע"כ נסמך לאשר אנכי מצוך היום כי שניהם אחד ממש. כי בירור הניצוצות והנפשו"ת צריכין בכל יום דייקא מחדש וכן בכל דור ודור מחדש כי כל יום הוא בחי' דור חדש בחי' וזרח השמש ובא השמש דור הולך ודור בא וכו' כנ"ל. כי עיקר בירור הניצוצות והנפשו"ת הוא בשביל כבודו ית'. כי הכבוד שורש הכל. כי הכל נברא בשביל כבודו בגין דישתמודעין ליה כנ"ל וידיעת כבוד אלקותו וגדולתו ית' מתגלה בכל יום ויום בהתגלות חדש. בבחי' השמים מספרים כבוד אל וכו' יום ליום יביע אומר וכו'. וזה בחי' (איוב ל"ב) ימים ודברו כי כל יום ויום יביע ומדבר כבוד אלקותו ית' כפי בירור הניצוצות שבאותו היום שזהו בחי' חידוש מעשה בראשית שבכל יום כנ"ל:
אות ד
וזהו בחי' איסור אותו ואת בנו שלא לשוחטם ביום אחד. כי כמו שבבני אדם צריכין לברר מיום ליום דייקא ומדור לדור קייקא כמו כן בבהמות וחיות וכו' צריכין בירורים חדשים בכל יום ובכל דור ודור כי הכל אחד כי גם הנפשו"ת שבחי הם נפשו"ת אדם שנתגלגלו בהם כנ"ל וע"כ גזר גם עליהם הש"י פור ורבו וכו'. כדי להשלים הבירור בכל יום ובכל דור כנ"ל ועיקר הבירור של נפשו"ת הבהמות הוא ע"י השחיטה כ נ"ל. כי אז דייקא בשעת השחיטה מסתלקת הנפש שבחי ועולה למעלת מחי למדבר כנ"ל. ע"כ צוותה התורה שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד כי הבירור של הבהמה בעצמה ע"י השחיטה והבירור של בנה הם שני בירורים מיוחדים שהם בחי' ימים מויחדים כנ"ל ששינוי הדורות הם בחי' אחת וע"כ בוודאי אסור לשחטם שניהם ביום אחד כי א"א לברר הבירור של שני דורות ביום אחד. ואם חס ושלום ירצה לברר הבירור של שני דורות מיוחדים ביום אחד. תתגבר הסט"א ביותר מבתחילה מאחר שרוצה לברר שלא בזמנו ע"כ מאחר שעיקר התיקון והבירור של החי הוא ע"י השחיטה. ע"כ אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד. כי א"א לברר הבירור של שני דורות מיוחדים ביום אחד כי כל יום ויום הוא בחי' דור מויחד כנ"ל:
אות ה
וע"כ עיקר התענית השלם אינו פחות מיום אחד. כמו תענית יוה"כ והתעניתים שגזרו רז"ל שכולם שיעורם יום א' וכן כל התעניתים שמקבלים על עצמן לתשובה כולם שיעורם לא פחות מיום א' כי עיקר תיקון ועליות הנפש הוא ע"י תענית (כמבואר בהתורה הנ"ל) וע"כ שיעור כל תענית הוא לפחות יום א'. כי עיקר התיקון הוא בבחי' הימים ששם עיקר הפגם והתיקון. כי הימים הם בחי' מדות בבחי' ומדת ימי מה הוא כ"ש רבינו ז"ל במ"א (בסי' ל"ג) ושם בבחי' המדות שהם בבחי' הימים שם עיקר כל הפגמים והתיקונים כידוע. וע"כ כ"א ואחד כפי פגמיו ע"י עוונותיו כמו כן הוא צריך להתענות לתשובה. (כמובא בספרים) כדי לתקן ולברר פגמי נפשו דבר יום ביומו. וע"כ שיעור התענית אין פחות מיום כי התיקון והבירור הוא בבחי' יום כנ"ל:
אות ו
וזהו בחי' שקלים שנצטוו בשביל לכפר על עון העגל שכולל כל החטאים כי אז חזרה הזוהמא וכו'. ונצטוו אחר יוה"כ ליתן שקלים לכפרה כ"ש (שמות ל') לכפר על נפשותיכם זה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא שעיקר התענית הוא הצדקה של א"י שעל ידי זה מעלין הנפש ומכניעין הגוף וכו' (כמבואר בהתור' הנ"ל) וע"כ אחר יוה"כ שהוא יום תענית הקדוש אח"כ נצטוו על שהקלים שהם נדבת לב בחי' צדקה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא והכל כדי לתקן חטא העגל שכולל כל החטאים כדי להכניע החומר והגוף ולתקן ולהעלות את הנפש בחי' לכפר על נפשותיכם. על נפשותיכם דייקא כי השקלים הם בחי' צדקה של א"י שהוא בחי' הבל פה שאין בו חטא של תינוקות של בית רבן שעיקר התעלות הנפש הוא על ידי זה כנ"ל. כי השקלים היו בשביל נדבת המשכן וזה ידוע שהמשכן היה כדי להמשיך ולגלות קדושת א"י שעיקר קדושתה מביהמ"ק שהוא בחי' המשכן כי המשכן וביהמ"ק הם בחי' אחת כשרז"ל אשכחן מקדש דאיקרי משכן. ובכל מקום אשר היה חונה שם המשכן היה שם כל הדינים של קדושת הביהמ"ק לענין הרחקת זרים וטמאים וכו'. כי בהמשכן היה קדושת הביהמ"ק שהוא בחי' קדושת א"י שהוא בחי' הבל הקדוש של תינוקות של בית רבן שהם מקבלים הבל פיהם הקדוש מהמשכן מבית ק"ק ששם עמדו הכרובים שהם אנפי זוטרי בחי' תינוקות (כמובא בהתורה הנ"ל וכ"ש בהתור' אזמר' לאלקי בעודי בסימן רפ"ב) שהתינוקות מקבלין הבל פיהם מהמשכן של כל צדיק וצדיק וכו' ע"כ ע"י הצדקה של השקלים בשביל המשכן שהוא בחי' קדושת א"י בחי' הבל פיהם של תינוקות על ידי זה זוכין להכניע החומר והגוף ולהעלות הנפש כנ"ל שהוא תיקון כל החטאים כנ"ל כי כל החטאים נמשכין מזוהמת הגוף שחזרה ע"י עון העגל כידוע:
אות ז
וע"כ עיקר הכנעת המן עמלק היה ע"י השקלים כשרז"ל רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך. כי עמלק הוא הסט"א שמתגברת מאד בכל יום ויום מחדש. וכן בכל דור ודור מחדש. כפי הבירורים שצריכין לברר בכל יום ובכל דור מחדש כמו כן את זה לעומת זה מתגבר עמלק בכל יום ובכל דור מחדש. וע"כ מלחמה לה' בעמלק מדור דור (שמות י"ז) מדור דור דייקא. כי בכל דור ודור צריך הש"י ללחום עמו מחדש כנ"ל. וע"כ עיקר הכנעת המן עמלק הוא ע"י תענית שע"כ גזרה אסתר תענית כ"ש (אסתר ד') וצומו עלי וכתבה זכר התענית לדורות כ"ש (שם ט') ודברי מצומות וזעקתם לידע ולהודיע שעיקר הכנעת המן עמלק שהוא הסט"א בכל דור ודור הוא על ידי התענית וכן בימי משה היה הכנעתו ע"י תענית כשרז"ל ומשה אהרן וחור עלו וכו' בתענית היו שרויים וע"כ היה עיקר הכנעת המן עמלק ע"י השקלים כי עיקר התענית הוא הצדקה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא וכנ"ל שזהוא בחי' שקלים כנ"ל:
אות ח
וע"כ המן הרשע ימ"ש הפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש וכו', (שם ג') עד שנפל לו הגורל על יום י"ג באדר. כי המן היה חכם להרע ומכשף גדול וידע שהבירורים נעשים בכל יום ויום כפי היום וכפי הדור. וע"כ בחכמתו הרעה הטיל גורלות. כדי לכוין החדש והיום שיוכל להתגבר על ישראל חס ושלום ובודאי גורלו לא היה דבר ריק ובוודאי כוון היטב בגורל היום המיוחד שהיה בלתי אפשר לעמוד כנגדו. אבל הד שי"ת גבור על הכל. ועשה עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות ועזר והושיע למרדכי ואסתר בכח הצומות וזעקתם להכניע המן הרשע וכל זרע עמלק באותו היום דייקא. ונתהפך מהיפך אל היפך כ"ש (שם ט') ונהפוך הוא ובאמת היה נס נפלא שאין כמוהו שנתהפך הפור והגורל מהיפך אל היפך ממש שדייקא באותו היום נהרגו ונשמדו זרע עמלק וע"כ נקראו הימים האלה פורים ע"ש הפור (שם) כי זה עיקר תוקף הנס הנפלא והנורא הזה. שפורו וגורלו של המן שהיה מכשף מופלג וחכם גדול להרע כזה וכוון מאד מאד בגורלו על אותו היום דייקא אשר באמת היתה עת צרה מאד ולא היה אפשר לעמוד נגדו באותו היום. ע"כ הסכימו עליונים להגזירה חס ושלום. אבל איש בער לא ידע שמאד עמקו מחשבותיו ית'. ואין שום ייאוש בעולם. כי אעפ"י שבאמת זה היום מסוגל לו לרעתו חס ושלום. וקשה מאד מאד לעמוד נגדו עד שכמעט כמעט היו נאבדין חס ושלום כל שונאי ישראל אעפ"כ אתה מרום לעולם ה' ואפי' חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים כי ע"י הצום והתענית שגזרו כרדכי ואסתר נתהפך מהיפך אל היפך ונתהפך הגורל והפור להפיל אותו וזרעו ומשפחתו באותו היום דייקא כי זה ידוע שבכל מקום שיש כח להסט"א להתגבר ביותר ויותר בוודאי יש שם קדושה טמונה וצפונה ונסתרת קדושה גבוה מאד מאד. רק שהיא בהעלם ובהסתר גדול מאד צאד עד שנדמה שא"אץ בשום אופן להכניע הסט"א והקליפה הוא. אבל באמת אם תרצה תתגבר עליו. רק שצריכין יגיעה יותר בצום ותענית וצעקה ושועה ותפלה ותחנונים הרבה כמו בימי מרדכי ואסתר. ואז יכולין לזכות שיתהפך הדבר מהיפך אל היפך כמו שהיא אז. שדייקא באותו היום הפילו אותו ונתהפך הפור והגורל מהיפך אל היפך. ע"כ קראו לימים האלה פורים דייקא. וכמו כן הוא בכל דור ודור ובכל יום ויום כ"ש (שם ט') והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור וכו'. והבן מאד דברים אלו למעשה. כי חייך הנצחיים תלוים בזה שתאמין ותדע בכל יום ובכל עת ובכל מקום שיש לך כח עדיין איך שהוא להתגבר על מה שאתה צריך להתגבר באותו היום והמקום דייקא. והשי"ת יעזו ר ויושיע לך אמן:
אות ט
וזה בחי' ח"י טרפות שאסור לאכול הטריפה שאינה חיה. כי הש"י ברא את האדם בגוף ונפש חומר וצורה שהם בחי' אדם ובהמה וכו' כדי שיהיה לו בחירה כדי ישתגבר להכניע ולשבר הגוף והחומר בחי' בהמה ולהעלות הנפש בחי' אדם וכו' שבשביל זה היה עיקר בריאת האדם כידוע ומשנברא האדם הכל נמסר ביד האדם שהוא דייקא צריך לברר הכל. על כן א"א להכניע רוח הבהמיות של הבהמה היורדת היא למטה לארץ. כ"א ע"י האדם שהוא דייקא יש לו כח לברר רוח הבהמה ולהעלותה מבהמה לאדם. ע"כ אם הבהמה מתה מאליה בידי שמים היא נבלה ואפי' אם היא טריפה שאינה חיה נחשבה כמתה ואסורה באכילה כי הש"י מסר הכל בידינו הבעלי בחירה שאנחנו בני האדם דייקא צריכין להוציא הנפש מהבהמה ע"י השחיטה ואז דייקא כשהשוחט מקיים מצות שחיטה כראוי אז דייקא מבררין הנפש מהבהמה ומעלין אותה מבהמה לאדם מחי למדבר כי רק האדם יש לו זה הכח. כי לכך נברא האדם שיהיה לו מלחמה זאת להכניע הגוף שהוא בחי' בהמה כנ"ל. וזה בחי' הסכין של שחיטה זה בחי' תענית. כי עיקר הכנעת הגוף בחי' בהמה הוא ע"י תענית כנ"ל שעל ידי זה עולין מבהמה לאדם ועיקר גדר האדם הוא הדיבור שהאדם יש לו דיבור ובהמה אין לה דיבור בחי' נמשל כבהמות נדמו וע"י התענית זוכין לצאת מבהמה לאדם כנ"ל. היינו שזוכין לבחי' דיבור שהוא גדר האדם. וזה בחי' הסכין של שחיטה. בחי' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. כי השכינה שהיא בחי' הדיבור בחי' אד' שפתי תפתח היא בחי' חרב לה' (כנ"ל בהתורה הנ"ל) שזהו בחי' הסכין של השחיטה (כ"ש שם). נמצא שהסכין של שחיטה שהוא בחי' חרב לה' זה בחי' הדיבור שזהו בחי' התענית שעל ידו זוכין לדיבור לצאת מבהמה לאדם שהוא הדיבור כנ"ל כי הגוף והחומר בחי' בהמה שם אחוזת היצה"ר והס"מ שהוא בחי' עמלק בחי' עשו שהוא זוהמת הנחש והוא ממונה על חרב בחי' ועל חרבך תחיה ועיקר הכנעתו ע"י תענית שהוא קשה מחרב כ"ש בס' הא"ב באות תשובה אות ג' התענית קשה מחרב. כי עיקר התענית הוא הצדקה דהיינו צדקה של א"י שהוא בחי' הבל שאין בו חטא בחי' הבל פיהם של תינוקות של בית רבן כי כל אדם צריך לזכות לזה שיתגבר לשבר החומר והגוף כ"כ ע"י התענית עד שיזכה שישי' לו הבל פה שאין בו חטא. כמו תינוקות של בית רבן:
אות י
כי עיקר הכנעת שעו בחי' עמלק הוא ע"י קול תינוקות של בית רבן כשרז"ל ע"פ הקול קול יעקב והידים ידי עשו בזמן שהקול קול יעקב שהתינוקו' מצפצפין בקולם אין הידים ידי עשו ומשם מבחי' זאת צריך השוחט לקבל החרב של השיוטה כמבוא בהתורה הנ"ל שהשוחט צריך שיהיה לו הבל פה שאין בו חטא כמו תינוקות של בית רבן. כי ע"י התענית שעל ידי זה זוכין להבל פה של תינוקות שאין בו חטא משם מקבלין כח להתגבר על עמלק בחרב דייקא בבחי' ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב דייקא. כי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא. כי כל כחו הוא חרב כנ"ל ע"כ ע"י התענית שעל ידי זה מכניעין אותו על ידי זה לוקחין מידו החרב ומכניעין אותו בחרב דייקא. כי אז במלחמת עמלק היו שרויים בתענית כשרז"ל ע"פ ומשה אהרן וחור כוכ' בתענית היו שרויים כנ"ל וכן בימי מרדכי גזרו לענית כ"ש ודברי הצומות וכו' וכנ"ל כי התענית קשה מחרב כנ"ל כי ע"י התענית מתגברין על הגוף ששם אחיזת עמלק. ולוקחין ממנו החרב ומכניעין אותו בחרב דייקא כמו שהיה בימי מרדכי שנתהפך הדבר שהרגו המן וזע עמלק בחרב והכל בכח התענית בחי' וצומו עלי כנ"ל. וזה בחי' הסכין של שחיטה שנמשך בשרשו מבחי' זאת מבחי' הכנעת החומר והגוף בחי' בהמה ע"י התענית משם מקבלין הכח של הסכין של שחיטה להכניע על ידו בחי' בהמה ולהעלות הנפש מחי למדבר כנ"ל:
אות יא
ובזה תראה נפלאות מה שמצינו שרז"ל למדו בדיקת הסכין מפסוק ושחטתם בזה. כי זה הפסוק נאמר בשאול אחר שהתענו באותו היום (כמבואר שם בענין בשמואל א' י"ד) כי עיקר תיקון השחיטה נמשך מבחי' תענית כנ"ל:
אות יב
(שייך לעיל). לענין איסור נבילה וטריפה שאינה חיה שנחשבת גם כן כמתה. כי תיקון השחיטה הוא להכניע בחי' רוח הבהמיות שהוא בחי' סטרא דגופא בחית מיתה וכו' וע"כ בהמה שמתה מאליה אסורה. כי שלטה עליה סטרא דמותא שאז מתגבר רוח הבהמיות כי א"א לישראל לאכול מהבהמה כ"א ע"י השחיטה שהוא בחי' תענית שעל ידי זה מכניעין רוח הבהמיות בחי' מיתה בחי' גוף ומעלין הנפש מחי למדבר מבהמה לאדם וכו' כנ"ל. כי להכניע ולבטל ס רא דמותא מהבהמה זה א"א כ"א ע"י האדם הבעל בחירה דייקא כנ"ל כי האדם יש לו בחירה. וע"כ יש לו בכחו לבטל בחי' סטרא דמותא מעצמו ע"י שיקדש גופו ויכניע הגוף והחומר שהם בחי' מיתה לגבי הנפש שהוא בחי' חיים וכו' כנ"ל. וע"כ התורה והמצות קרויים חיים כמ"ש וחי בהם כי הוא חייך וכו'. ועל כן צדיקים אפי' במיתתן קרויים חיים כי בטלו מעצמן סטרא דמותא אבל בהמה אין לה בחירה ועיקר תיקונה לבטל ממנה סטרא דמותא שתהיה ראויה לאכילת ישראל הוא ע"י האדם הבעל בחירה דייקא כנ"ל:
אות יג
וזה בחי' ד' פרשיות שקורין באדר סמוך לפורים ולפסמ כי פורים ופסח הם כלל כל הגאולות כי פסח הוא זכר ליציאת מצרים שכולל כל הגליות כי כל הגליות מכונים בשם מצרים (כמובא במ"א) ונס של פורים גדול עוד יותר כי הוא מפלת המן עמלק שהוא ראשית גוים וכו' כידוע. ועיקר הכנעת מצרים ועמלק שהם כלל הסט"א הוא להכניע ולבטם זוהמת הנחש הנאחז בהגוף בחי' בהמה שמשם אחיזת הסט"א והקליפות שהם בחי' עמלק ומסרים וע"כ הם ד' מלכיות שכלולים בעמלק שהוא ראשית גוים כמ"ש רבינו ז"ל במ"א (בסי' למ"ד) כי אחיזתם מהרע של הגוף היינו מהרע של הד' יסודות וע"כ קורין קודם פסח ופורים הד' פרשיות כדך להכניע ולבטל הד' מלכיות להכניע ולבטל הרע דבד' יסודות שבגוף ע"י קדושת התענית, וע"כ עיקר התחלת הד' פרשיות הוא פרשת שקלים שנתנו שקלים לנדבת המשכן שהם צדקה ונדבה שזהו בחי' תענית בחי' אגרא דתעניתא צדקתא. וע"כ בהמשכן היו מביאין כל הקרבנות שהם בחי' הכנעת הוח הבהמיות שעל ידי זה נתתקנין כל החטאים שנמשכין מבחי' בהמיות בחי' גוף בחי' חשך בחי' מיתה וכו' כנ"ל. כי הכל נכנע ונתבטל ע"י בחי' המשכן שבא מנדברות ישראל בחי' צדקה והתנדבו אחר התענית של יוה"כ כנ"ל בחי' אגרא דתעניתא צדקתא שעל ידי זה עיקר הכנעת הגוף בחי' בהמה בחית מיתה וכו' הנ"ל. וז"ש בשקלים ולא יהיה בהם נגף כי נתבטל סטרא דמותא שהוא בחי' גוף וכו' כנ"ל:
ואח"כ קורין פרשת זכור מחיית לעמלק. כי עמלק הוא זוהמת הנחש סטרא דמותא בחי' גוף בחי' בהמה כנ"ל וע"כ היו משנין עמצן לבהמה כמשרז"ל. וצריכין להכניעו ע"י השקלים שהם בחי' צדקה בחי' תענית כשרז"ל כבר קדמו שקליהם לשקליך וכנ"ל. וע"כ גזרו תענית בימי מרדכי ואסתר, וכן בימי משה היו שרויים בתענית במלחמת עמלק כי עיקר הכנעתו ע"י התענית כנ"ל. וזה זכור את אשר עשה לך עמלק, זכור דייקא להגביר הזכרון על השכחה כי זכרון ושכחה הם עחי' נפש וגוף חיים ומיתה אדם ובהמה אור וחושך וכו' כנ"ל בהתו' הנ"ל:
אח"כ קטרין פרשת פרה שמטהרת מטומאת מת להכניע סטרא דמותא שהוא בחי' גוף בחי' בהמה וכו' כנ"ל:
ואר"כ קורין פרשת החודש שהוא מצות קידוש החודש לעבר שנים ולקבוע חדשים להשוות שנות החמה עם הלבכה שהוא בחי' מילוי פגימת הלבנה. ואז יתבטל החשך כי עיקר החשך של לילה הוא מחמת פגימת הלבנה. אבל לעתיד כשיתמלא פגימת הלבנה ותבטל החשך כמ"ש לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף וכו'. נמצא עשל ידי פ' החודש בחי' מצות קידוש החדש מכניעין ומבטלין החשך שהוא בחי' גוף עחי' בהמה וכו'. נמצא שכל הד' פרשיות הם להכניע הרע שבד' יסודות שהם בחי' מיתה וחשך בהמה גוף שכחה וכו' ולהגביר הנפש בחי' אדם בחי' אור בחי' חיים וכו'. וכל זה י"ע התענית שהוא בחי' צדקה שהוא בחי' השקלים של נדבת המשכן שנצטוו אחר יוה"כ שמשם עיקר הנס של פורים להכניע המן עמלק כנ"ל וע"כ מתחילין מפ' שקלים. וזה שמובא בזוה"ק שפורים הוא בחי' יום כפורים, כי הנס של פורים להכניע עמלק שהוא זוהמת ותאות הגוף הוא על ידי התענית כנ"ל שהוא בחי' יום צום הכפורים. כי קדושת כל התעניתים מקבלין מהתענית של יום הכפורים כי עיקר הכנעת הד' יסודות שבגוף להעלותם מבהמה לאדם הוא ע"י תענית כנ"ל:
אות יד
וע"כ כל קדושת המשכן והבהמ"ק היה מבחי' התענית של יוה"כ. כי רק ביום התענית הקדוש הזה ביום צום הכפורים נכנס הכה"ג לפני ולפנים שהוא הקדושה העליונה מכל העשר קדושות, ומשם נמשכין כן הקדושו"ת כי שם בין הבדים היה עיקר השראת השכינה שהוא שורש כל הקדושו"ת כמ"ש כי אני ד' מקדשכם. כי עיקר כל הקדושו"ת שהי' במשכן ובהמ"ק הי' להכניע ולבטל זוהמת הנחש שהוא בחי' בהמה בחי' גוף וכו' כנ"ל כי עיקר המשכן והבהמ"ק נבנה להביא שם כל הקרבנות שהם של בהמות ועופות להכניע רוח הבהמיות שהוא בחי' גוף וכו' שעל ידי זה נתכפרין כל החטאים שבאין משם. הן החטאים של כ"א ואחד, הן חטא אדה"ר ומעשה העגל שהמשכן והבהמ"ק מכפר עליהם כידוע שכולם נמשכין מזוהמת הנחש שנאחז בבחי' גוף בחי' בהמה בחי' מיתה וכו'. ועל כן כל חר המשכן והבהמ"ק לתקן ולכפר על כל זה היה נמשך מק"ק שלא נכנס לשם אדם כ"א כה"ג ביום צום הכפורים שהוא יום התענית. כי זאת הקדושה להכניע הגוף בחי' בהמה וכו' א"א להמשיך כ"א ע"י התענית שהוא בחי' הבל פה שאין בו חטא שהוא הבל פיהם של תינוקות וכו' כנ"ל. כי התינוקות מקבלין הבל פיהם מהמשכן ובהמ"ק (כמובא במ"א בהתו' אזמרה לאלקי בעודי בסי' רפ"ב). ועיקר מקבלין מבית קדשי קדשים מבין הכרובים, כי כרובים אנפי זוטרי בחי' תינוקות של בית רבן כי משם הם מקבלין הבל פיהם הקדוש, ולשם נכנס הכה"ג ביום צום הכפורים לכפר על כל ישראל להכניע בחי' גוֲ בחי' בהמה וכו' ולהעלות הנפש וכו' ע"י התענית של יום הכפורים שהוא שורש כל התעניתים כי משם מבין הכרובים ממשיכין הבל פיהם הקדוש של תינוקות שאין בו חטא ע"י התענית שעל ידי זה נכנע הגוף והחומר בחי' בהמה וכו' ונמתקין כל הדינים ונתכפרין כל העונות ונתעלה הנפש וכות שהוא בחי' תורה כנ"ל. אמן ואמן:
אות טו
וזה בחי' מתנות כהונה שצריכין ליתן מהבהמה לכהן כי המתנות שנותנין לכהן מזובחי הזבח זהו בחי' צדקה של א"י שהוא בחי' תענית שעל ידו עיקר הכנעת החומר והגוף בחי' בהמה ועליית הנפש וכו' בחי' אדם כנ"ל. כי הכהן הוא בבחי' קדוקת א"י כי עבודת הכהן הוא בביהמ"ק בקרבנות שמשם עיקר קדושת א"י (כמובא כבר כ"פ). וע"כ המתנות שנותנין ישראל לכהן להחזיק אותו כדי שיוכל לעבוד עבודתו בבהמ"ק כמבואר בתורה בכמה פסוקים. זהו בחי' צדקה של ארץ ישראל שקדושתה נמשכת מבהמ"ק שהוא בחי' קדושת הכהן כנ"ל. וע"כ צריכין ליתן מבהמה מתנות כהונה שהוא בחי' צדקה של א"י. כי צדקה של א"י הוא בחי' תענית שעל ידי זה עיקר עליית הנפש וכו' מבהמה לאדם (כנ"ל בהתורה הנ"ל). וע"כ נותנין לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. ואיתא בדרז"ל שהזרוע כנגד ויקח רומח וכו'. נמצאר שכל אלו המתנות לכהן הם בזכות פינחס שקינא על מעשה זמרי. כי פינחס קנא קנאת ה' צבאות כנגד בלעם הרשע. כי מעשה זמרי עם בנות מואב היה בדבר בלעם כמו שכתוב הן הנה היו בדבר בלעם וכו'. ובלעם הוא בחי' עמלק. כי הם משולבים באותיותיהם (כמובא בספרים). כי בלעם ועמלק הם הם עיקר זוהמת הנחש שהוא תאות הגוף והחומר תאוות היצר הרע שעיקר התגברותם הוא בתאוות ניאוף כמ"ש בזוה"ק ומובא בספרי רבינו ז"ל עיקרא דיצרא בישא לגלאה עריין והביא עיקרא דמסאבותא. ועיקר המלחמה שבין הנפש והגוף הוא בתאוה זאת כי הברית קודש הוא צנור שדרך שם יוצאין כל הנפשו"ת כי עיקר ההולדה על ידו. ומי שזוכה להתקדש בזווגו כראוי, אזי מוליד הולדה קדושה באופן שתתגבר הנפש על הגוף וכן להיפך חס ושלום וע"כ שם עיקר המלחמה כידוע. וע"כ פינחס שקינא על מעשה זמרי והכניע תאוות ניאוף שהוא בחי' זוהמת בלעם עמלק וקינא קנאת הברית והכניע החומר והגוף בחי' בהמה והגביר והעלה הנפש בחי' אדם שעיקר עלייתא ע"י קדושת הברית כנ"ל. ע"כ זכה פינחס שאחיו ובניו הכהנים יזכו בזרוע ולחיים וקיבה מאת זובחי הזבח כנגד ויקח רומח וכו' וכנגד ויעמוד פינחס ויפלל וכו'. כי כל קנאת פינחס להכניע זוהמת בלעם עמלק הוא בחי' הכנעת החומר בחי' בהמה וכו'. וע"כ זובחי הזבח שצריכין להכניע בחי' בהמיות בחי' החומר וכו' ולהעלות הנפש מחי למדבר ע"כ צריכין ליתן מתנות לכהן זרוע ולחיים וקיבה כנגד מעשה פינחס כדי להמשיך קדושת פינחס שזכה להכניע זוהמת החומר שהוא זוהמת בלעם וכו' ולהעלות הנפק וכו' כנ"ל שזה עיקר התיקון של הבהמה כנ"ל שצריכין זובחי הזבח שהם השוחטים לתקן כנ"ל. וע"כ צריכים כיתן המתנות זרוע ולחיים וכו' כנגד מעשה פינחס דייקא כנ"ל: