ליקוטי הלכות יורה דעה חלק א · סימני בהמה וחיה טהורה א
על פי התורה תפלה לחבקוק(בסימן י"ט) הנ"ל בהלכות שחיטה (הלכה ב') :
אות א
וזה בחינת סימני טהרה שהם מעלי גרה ומפריס פרסה כי ידוע שמיני בהמות וחיות טהורות הם מבחינת נוגה. והטמאים הם מבחינת ענן סערה וכו' מקליפות הטמאות לגמרי. שזה בחינת לשון ברגום שהוא בחינת נוגה בחינת עץ הדעת טוב ורע שמשם מינים הטהורים. והטמאים הם מבחינת לשונות העמים שהם רע הכולל שהם בחינת הקליפות הטמאות הנ"ל שאין בנם טוב ועל כן הסימני טהרה הם מעלה גרה ומפריס פרסה. כי כבר מבואר שהנפשו"ת והחיות שבבהמות ושאר מינו החי הם נפשו"ת שנפלו מגדרמדבר לגדר כי והם שם בחינת נפשו"ת העשוקים כי הם עשוקים ונגזלים שם שנלקח מהם הדיבור בנפילתצם לשם. ודרך הנפש הקדושה שמתרוממת תמיד למעלה כי מתאוית וממשכת עצמה לשרשה תמיד וזה בחינת מעלה גרה שבבהמה טהורה שהנפשו"ת שבדבר הנאכל שבאו עתה לךונפלו לתוך בחינת החי, אינם יכולים לסבול להיות שם והם מתרוממים ומתנסעים עצמם למעלה עד הפה והצואר ששן מקום הדיבור שהוא מקום הנפש בבחינת נפשי יצאה בדברו כי הנפשו"ת שבכל מיני החיים והמדברים הן מן הדברים הנאכלים כי האכילה הוא עיקר החיות וקיום הגוף שמשם מקבל הגוף כיותו בחינת נפש. ומזה בעצמו נעשה הדיבור. כי הדיבור הוא בחינת הנפש שהוא הדם. כי הדיבור נעשה מן הדמים שהם בחינת נפשו"ת כמו שאמר רבינו נ"י וכשאוכלין איזה דבר אזי יוצאין הנפשו"ת שבהדבר הנאכל ונתהפכין למהות נפש האוכל כי נעשה מן המאכלים דמים שהם הנפש של האוכל ואותן הנפשו"ת עולין ונעשין מהם דיבור כנ"ל. וזה בחינת ואכלתם אכול ושבוע והלתם וכו'. כי הדיבור נעשה מן האכיל ה ועל כן כשבא הנפש שבמאכל לתוך החי. אזי אינה יכולה לנוח ולשקוט שם כי דרכה להתנשא למעלה גרה כנ"ל. שאין המאכל יכול להתעכל שם תיכף כי הוא מתרומם עצמו למעלה למקום הדיבור כנ"ל. וכל זה הוא במינים הטהורים שהם בחינת עץ הדעת טוב ורע כנ"ל. שאין הנפשו"ת ניצודים ונתפסים שם תיכף ויש להם כח לנשא עצמם למעלה כטבעם כנ"ל. כי מימתצ שיש שם כל כך. על כן יש להם כח להתנשא למעלה למקום הדיבור כטבעם כנ"ל ועל כן יש להם היתר בשחיטה שהוא בחינת שלימוטת לה"ק כנ"ל. שעל ידו מכניעין הרע שבעץ הדעת בחינת תרגום דהיינו שמכניעין הרע שבבהמות הטהורות כנ"ל. ואז מתקנין ומעלין כל הנפשו"ת שבחי על ידי השחיטה שבצואר ששם הוא מקום עליית הנפשו"ת והדיבורים כנ"ל. אבל מינים הטמאים שיניקתם משונות העכו"ם שהם היפך הדיבור הקדוש לגמרי ואין בהם טוב. על כן הנפשו"ת הבאיןם לשם נתפבים שם תיכף ומיד. ואינם יכולים לקום ולהתנשא ולעלות בבחינת נתנני ד' בידי לא אוכל קום. ועל כן אינם מעלה גרה כנ"ל. ועל כן הוא סימן טומאה בבהמה וחיה:
אות ב
אבל האדם הוא להיפך כי האדם הוא גם כן אינו מעלה גרה. כי האדם הוא בבחינת שלימות לשון הקודש שהיא בחינת גדר אדם כנ"ל ויש לו נפש קדושה. ועל כן אדרבה כשהנפשו"ת שבדבר הנאכל באים לגופו הם נחים ושוקטים שם. ואזי נתחלק המאכל כראוי והולך כל חלק וחלק למקומו הראוי לו. אבל בבהמות שהם בבחינת עירוב הדעת בחינת עץ הדעת כנ"ל שהוא בחינת ערבוב הדעת ממש כי הוא מעורב מטוב ורע. על כן הנפשו"ת הם נעים ונדים שם. ואין יכולין לנוכ במקומם ומתנשאים למעלה כנ"ל שזה בחינת מעלה גרה כנ"ל. כמו האדדם כשהוא שכור שגעתו מעורבבת שאזי הוא גם כן בחינת מעלה גרה כי השיכור חוזר אצלו המאכל למעלה תמיד עד שלפעמים הוא מקיאו לגמרי כי מחמת עירבוב הדעת של השיכור אין המאכל יכול להתחלק ולנוח במקומו כראוי כנ"ל ועל כן הוא כמו מעלה גרה תמיד כנ"ל. כי השיכור הוא בבחינת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת עירבוב הדעת כנ"ל. כמו שאמרו רבותינו.ז"ל סחטה ענבים ונתנה לו. ועל כן הדיבור נלקה אצלו כי אין לו שלמות הדיבור של בחינת אדם שהוא בחינת לשון הקודש. אבל לשונות העמים אינו דיבור כלל כי הדיבור של לשונות העמים הוא בחינת דיבור שאינו נשמע המוזכר בתחילת המאמר האי מאן דאזיל למינסב (בסי' כ"ט) שאינו נקרא דיבור כלל כי דיבור שאינו נשמע המוזכר שם הוא דיבור שאין בו טוב שהוא חסר בחינת תיקון הברית (כמבואר למעיין שם). שזה בחינת דיבור של לשונות ע' עממין שהוא בחינת פגם הברית. ועל כן אינו נקרא דיבור כלל בבחינת פה להם ולא ידברו וכו' כמוהם יהיו עושיהם. שכל האומות העובדי עבודת אלילים הם כמו העבודה זרה בעצמה. כי גם הם פה להם ולא ידברו כנ"ל. וזה שסיים המקרא ההיפך סישראל שדיבוריהם הוא הנקרא דיבור. כי הוא בחינת דיבור הנשמע שנעשה על ידי שבח ה' יתברך כמו שכתוב שם בחינת עושי דברו לשמוע וכו' ברכו ה' עיין שם. וזהו שביים בית ישראל ברכו ה' וכו' שעל ידי זה הדיבור הוא נקרא דיבור כנ"ל(וכמו שכתוב שם עיין שם). נמצא שהדיבור השלם הוא בחינת הדיבור של שלימות לשון הקודש בחינת תיקון הברית כנ"ל. והדיבור של ע' כממין שהוא רע לגמרי אינו דיבור כלל. ועל כן הדיבור הנלקה והמגומגם זה בחינת הדיבור של לשון גום שהוא מעוראב ךטוב ורע כנ"ל. בחינת לשון עלגים במהר לדבר צחות. כי זה הלשון יזדכך ויתבררל דבר צחות לשוב לבחינת שלימות לשון הקודש על ידי שמכניעין הרע שבתוכו ומעלין הטוב אל שלימות לשון הקודש (כמו שכתוב בדברי רבינו שם). ועל כן על ידי שכרות היין שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע כנ"ל. על כן הדיבור נלקה ומגומגם אצלו שזה בחינת עץ הדעת כנ"ל. ועל כן בבהמות שמתגבר שם רוח הבהמיות בחינת פגם הברית כנ"ל שזה בחינת שכרות שהוא פגם היין שבא על ידי פגם הברית (כמובא במאמר האי מאן הנ"ל) רק שיש בהם גם כן טוב כנ"ל על כן הם מעל הגרה כנ"ל:
אות ג
וזה בחינת מפריב פרסה. כי עיקר קיום האדם הוא על רגליו שהם מעמיגי הגוף, ועיקר קיום רגלי אדם הוא על יגי הדעת. רעל כן כשבחינת אדם בשלימות דהיינו בחינת שלימות הדעת שמירת הברית אזי הוא קיום הרגלין שעיקרם תלוי בקדושת אדם בחינת שמירת הברית שלימות הדעת כידוע. ועל כן כשהדעת מעורבב אי אפשר לעמוד על רגליו ואזי הוא נופל וס ושלום בבחינת חולו נופל רחמנה ליצלן שהוא על ידי עירבוב הדעת כמובא שם (בסי' כ"ט). ועל כן כשהאדם שיכור שהוא עירבוב הדעת כנ"ל אינו יכול לקום על רגליו כנ"ל. כי בהרגלין מלובש בחינת החיות בחינת המוחין בבחינת נעוץ סופו בתחילתו וכו'. ועל כן הרגלין הם בחינת הדיבור כמו שכתב רבינו (בלקוטי תפילות בסי' פ"א) בבחינת צדק תדברון בחינת צדק יקראהו נלרגלו עיין שם. כי הדיבור הוא תלוי בדעת כנ"ל ובבהמות וחיות שאין להם דיבור ודיע הם בחינת ירידת ונפילת בחינת החיות שברגלין ועל כן אין להם כח לעמוד ולסמוך הגוף על רגליהם לבדם וצריכים לילך על ארבע. כי אין להם כח רגלי אדם ובהרגלין ניכר ביות ר גודל ההפרש וההבדל שבין אדם לבהמה. כי זה הולך בקומה זקופה על הרגלין לבדם והבהמה אין לה זה הכח לילך על רגלין לבדם כנ"ל. וכל זה מחמת שאין לה דיבור ודיעה שזהו ההפרש שבין גדר אדם לגדר בהמה שמזה בא ההפרש הגדול שבתמונת צורתם שהוא ניכר ביותר בעמידת רגליהם כנ"ל. ועל כן ניכר ההפרש שבין טהורים לטמאים גם כן בהרגלין שששם בחינת ההשתלשלות החיות של בחינת דיבור ודיעה. ועל כן בטהורים שהנפש העשוקה שנפלה ממדבר לחי אינה כבושז ונתפבת שם כל כך כנ"ל, על כן החיות בוקע ויוצא דרך הרגלין ששם הוא בחינת התלבשו"ת הנפש כנ"ל. וזהו הסימן של מפרים פרסה שנסדקו הרגלין על ידי הביקוע כנ"ל אבל בטמאין הם נת פבין שם מאד כנ"ל אבל בטמאין הם נתפסין שם מאד כנ"ל. עד שאינם יכולים לבקוע וליצא כלל. ועל כן פרסותיהם קלוטות כנ"ל:
אות ד
ועל כן בקרבנות כשהיו מעלין האימורים למזבח להקריבם שעל ידי זה תקנו אותם והעלו אותן לשרשם מחי למדבר. על כן היו מעלין הראש והרגל והיו מכסין עם הרגל את בית השחיטה (כמו שכבוב בהמשנה שם). כי שם מלובש בחינת הנפש בחינת הדיבור שירד לשם כנ"ל. ועתה בקרבנות מעלין אותו ומתקניןאותו. ועל כן היה מקריבין אותם ביחד:
אות ה
ועל כן מי שהוא במדריגה גבוה מאד מאד אין מזיק לו שתיית היין. ואדרבא יכול לעשו"ת בזה דברים גדולים ולהשיג השגות גדולות כמו שכתב שם. כי מי שכבר הכניע לגמרי עץ הדעת טוב ורע ובירר הטוב מן הרע לגמרי בלי שום שיור כל הוא יכול לשבוב כי אין להרע שבעץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת שכרות כנ"ל שום אחיזה בו ואזי אדרבא הוא מברר הטוב ועושה בזה דברים גדולים מאד כנ"ל. וזה בחינת שכרות שהיתירו בפורים דייקא. רק בפורים הותר השכרות כי אז הוא עיקר הכנעת קליפת עץ הדעת הנ"ל. כי אז הוא מפלת המן שאחיזתו שם כמו שאמרו רבותינו ז"ל המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ וכו' ועל כן אז הוא כיוב להשתכר. כי מאחר שאז אין שליטה להרע שבעץ הדעת כנ"ל, כי אזי בפורים הוא הכנעתו, על כן חיוב גדול להשתכר כי על ידי השכרות מבררין הטוב וממתיקין הרע לגמרי. כי מי שהוא במדריגה גבוה כנ"ל שיוכל לשתות כנ"ל הוא מרים את המוחין על ידי היין. עד שנכנם על ידיזה לפני ולפנים ששם כולו טוב כנ"ל. וזהו בחינת חייב אינש לבסומי בפוריא עד לגא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי דייקא על ידי השכרות הנ"ל בפורים כנ"ל הוא מגיע לבחינת לא ידע שהוא כולו טוב כנ"ל. אבל לאו כל אדם יכול להכניס עצמו בזה ולא בכל זמן יכול להשתכר ביין חס ושלום אפילו מי שהוא במדריגה גבוה. כי הרבה גדולים שהיו במדריגה גבוה מאד נכשלו בזה כמובא בזוהר הקדוש. כי לזה צריך שיהיה מופלג במעלה מאד:
וזה בחינת נבכי היין שהיו מנסכין על הקרבנות. כי מאכר שנכנע אז רוח הבהמיות על ידי הקרבנות כנ"ל. על כן מנסכין שכר, יין המשכר דייקא. כי אז נתתקן בחינת יין המשכר כנ"ל בה' חלב. כי אז נכנע בחינת השכרות שהוא בחינת רוח הבהמיות כנ"ל
אות ו
וזה בחינת סימני חיה טהורה שהסימנים הם בקרניה. דהיינו הסימן שבין בהמה לחיה הוא בקרניהם (כמו שכתוב בשולחן ערוך). כי חיה חלבה מותר ודמה טיון כיבוי ובהמה להיפך. כי בחינת החיות הם בבחינת ימים בחינת כסד בחינת אברהם כמו שכתוב ופני אריה אל הימין וכו' ומשם בחינת יניקת החיות. כי מלך שבחיות ארי. ועל כן חלבם מותר כי החלב הוא מותרי המוחין(כנ"ל בהלכות חלב). והמותרי מוחין יש בהם עכירת ושמרים של המוכין על כן שם נאכזת הסטרא אחרא כי עיקר אחיזתה מעירבוב ועכירת המוח ועל כן אסור החלב כנ"ל. אב בחיה שהוא מבחינת אברהם בחינת ימין שעל ידי זה המוחין זכים. כי מסטרא דימנא מוחא חיוורא ככספא. על כן אין שם עכירת המוחין כמו שכתוב רבינו שמוכא חיוורא וכו' הוא בחינת זכות וצחות המוחין בלי עכירות. ועל כן אפילו החלב הוא זך ואין שם אחיזת הסטרא אחרא כנ"ל. ועל כן חלב חיה מותר ועל כן דמה טעון כיסוי בחינת על כל פשעים תכסה אהבה שהוא בחינת ימין (כמו שכבת רבינו שזה בחינת כיסוי דם בסיף פ"ב לקוטי תפילות). כי שם בבחינת אברהם שהוא בחינת ימין הדמים שהם הגברות נתעלמים ונתכסים ואין נתגלים כי אהבה מכסה עליהם בבחינת על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל. וזה בחינת כיסוי דם שבחינ דוקא שהם מבחינת ימין בחינת אברהם כנ"ל. ועל כן מכסין בעפר ואפר שזה בחינת אברהם שהוא בחינת אהבה המכסה על הפשעים כנ"ל. כי אברהם אמר ואנכי עפר ואפר. וכן אמרו רבותינו ז"ל שבזכות זה זכו בניו למצות כיסוי דם בעפר. אבל בהמות שהם מסטרא דיצחק בחינת שמאל בחינת דינים כמו שכתוב ופני שור מהשמאל. ומלך שבבהמות שור ועל כן שם עכירת המוכין ביותר שזה בחינת דינים כנ"ל. ועל כן החלב שהוא המותרי מוחין כנ"ל שם יורד כל העכירות של המוחין ועל כן הוא אסור. כי אחיזת הסטרא אחרא הוא בהעכירות המוחין כנ"ל ועל כן אין שם כיסוי דם. כי שם מתגלין הדינים. כי הוא מתכינת סטרא דשמאלא כנ"ל. ועל כן ניכר הסימן שבין בהמה וכיה בהקרנים. כי הקרנים הם מותרי המוחין. שבולטין ויוצאין ונעשה מהם קרנים בחינת קרני הוד, קירון עור הפנים שיש באדם שהוא בליטת המוחין לחוץ. ובבהמה נעשה קרנים. כי בבהמה יש עכירת המוכין ומותרות הרבה מאד יובר מן האדם וכן אפילו בחינ. כי כל המחין של בהמה וחיה הם בחינת עכירת של בחינת אדם. ועל כן באדם אין נעשין מהמותרות כי אם השערות לבד שהם מותרי מוחיחן. אבל בבהמות וחיות המותרות רב מאד ונעשה מהם קרנים ממש. נמצא שהקרנים הםמותרי המוחין ועל כן שם נכרין הסימנים וההפךרש שבין חיה לבהמה. כי עיקר ההפרש וההבדל שביניהם תלוי בהמותרי מוחין שלהם שמשם הקרנים כנ"ל:
וזה בחינת וברצונך תרום קרננו. שעל ידי נתרוממיםונתעלין הקרנים שהם המותרי מוחין הבלטין לחןץ כי מסטרא דימינא מוחא חיוורא כספא כנ"ל. ועל כן אפילו המותרי מוחין זכים וצחים מאד שזה בחינת התרוממות ועליית הקרנים כי הם בחינת מותרי מוחין כנ"ל. וזה בחינת שנקראו קרן בחינת קרן קיימת בחינת ממון כמו שפירש רבינו נ"י במאמר ויהי הם מריקים שקיהם (בסי' יז ליקוטי ח"א). על המאמר רז"ל בריה קלה שבים דהוו לה קרנא שהקרן הוא בחינת ממון בחינת קרן קיימת כנ"ל כי הקרנים שהם בחינת מותרי מוכין משם בא שפע הקדושה של הממון בחינת קרן קיימת כנ"ל(כמו שכתוב לעיל בהלכות חלב הלכה א'). ועל כן שם בהקנים שהם מבחינת מותרי מוחין ששם בחינת המון שם ניכר איזה חיה ואיזה בהמה, שזו חלבה מותר וזו חלבה אסור כי החלב הוא בחינת מותרי המוחין בחינת ממון כנ"ל:
הלכה ג על פי התורה תקעו ב' לקותי תפילות בי' ה' נאבדה בעו"ה)