ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · שאלה א
אות א
השואל חייב אפילו באונסין, אבל השואל את הבהמה וגם הבעלים עמו במלאכתו בשעת שאילה בין באותה מלאכה בין במלאכה אחרת פטור. וכן בכל הד' שומרים וכו':
ענין שאילה בבעלים לכאורה הוא דבר פליאה מאד. כי למה יפטור השואל בשביל ששאל את הבעלים למלאכתו ג"כ ולמה יפסד הבעה"ב בשביל שעשה טובה יתירה לשאול שהשאיל א"ע ג"כ למל אכתו של שואל:
אך באמת עיקר השמירה אינה אלא ע"י השגחת הש"י כי א"א לבן אדם לשמרו כלל מכל הזיקות ובפרט מאונסין כ"א הש"י לבד הוא עיקר השומר שלנו כביכול כ"ש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ה' שמרך וכו'. ואם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. כי עיקר השמירה היא רק ע"י השגחתו ית' ועיקר השמירה של השומר הואשצריך להשתדל להמשיך השגחתו ית' על הדבר הניתן לו לשמרו וזה עיקר שמירתו:
ואיתא בדברי רבינו ז"ל במאמר המתחיל אשרי העם יודעי תרועה וכו' להמשיך השגחה (בספר ליקוטי מוהר"ן הראשון סי' יג). וכלל דבריו הקדושים בקיצור:
כי מי שרוצה להמשיך השגחה שלימה א"א כ"א ע"י שבירת תאות ממון ושבירתה ע"י צדקה וכו' וע"י שבירת תאוות ממון וזוכה לעשו"ת מו"מ באמונה עי"ז נתגלה חסד ע"י שמשבר ע"ז של תאוות ממון וע"י החסד זוכה לדעת וע"י הדעת הוא יכול ליקח הנפשו"ת ולהעלותם בבח'י מ"נ ועי"ז וכו' בחי'עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה היינו שממשיך תורה עי"ז. ונפש זה בחי' רצון כוו' וזה בחי' והחיות רצוא ושוב וכו' וע"י המשכת התורה נמשך השגחה כי התורה היא טנת"א שהם תלת גוונין דעינא ובת עין וכו'. נמצא כשחכם מביא תורה הועא מביא השגחת הש"י עלינו וכל אחד כפי קירובו אל התורה כן השגחת הש, יעליו כי עיקר כח הראות מחמת שמכה בדבר הנראה וכו' אבל כשהדבר רחוק אז מתפזר הראות וכו' וע"י שאנחנו בני ישראל קרובים אל התורה נמצא שאנחנו קרובים אל כח הראות ע"כ השגחתו עלינו בשלימות. אבל העכו"ם שהם רחוקים מהתורה הם רחוקים מהשגחתו, והשגחתו על העכו"ם בחצי הראות ועלינו השגחתו בשלימות וזהו תקונא דמרכבתא עילאה ומרכבתא תתאה וכו' וכו' ע"ש כל זה באר היטב:
אות ב
נמצא שע"י שבירת תאות ממון יכוליטן להעלות נפשו"ת בבחי' מ"נ ולהמשיך תורה עי"ז ועי"ז נמשך השגחה שלימה וכו' כנ"ל. וזה עיקר השמירה ע"י שזוכין להמשיך השגחה שלימה כי עיקר השמירה ע"י השגחתו ית' כנ"ל וע"י שאנחנו כלל ישראל קרובין אל התורה עי"ז השגחתו עלינו לא ינום וכו' שומר ישראל ה' שמרך וכו' כנ"ל. ולהמשיך השגחה שלימה הוא ע"י שבירת תאות ממון וכו' כנ"ל כי א"א ליקח הנפשו"ת ולהעלותם כ"א ע"י שבירת תאוות ממון כי הממון והעשירות הוא שורש הנפשו"ת כמשבואר היטב בדברי ר בינו ז"ל במ"א (ס'י סח), וע"כ כשמשבר תאות ממון ונמצא שמשבר הקליפה השורה על שורש הנפשו"ת כי כל התאוות הם מהס"א והקליפות וכשנופל לתאות ממון נמצא שמתגבר ח"ו הס"א והקליפה החופה על ממון דקדושה ועי"ז בודאי אינו יכול להעלות הנפשו"ת ששרשם בעשירות. אבל כשמשבר תאות ממון נמצא שמשבר הקליפה של הממון ששם שורש הנפשו"ת ואז ייכול להעלות הנפשו"ת ששרשם בממון ועשירות מאחר שכבר שבר הקליפה שיש שם שהוא תאות ממון כנ"ל. וז"ש רבינו ז"ל שע"י שבירת תאות ממון יכולין להעלות נפשו"ת וכו' וכנ"ל. נמצא כמי שרוצה לשמור את חפציו דהיינו הממון והעשירות שלו א"א כ"א ע"י שמשבר התאוה שיש בהממון כי על ידי שמשבר את התאוה של הממון עי"ז הוא יכול ליקח הנפשו"ת ולהעלותם ועי"ז ממשיך תורה שהיא בחי' השגחתו ית' עלינו כנ"ל. כי באמת בחי' זו דהיינו מה שנא' במאמר הנ"ל ליקח נפשו"ת ולהעלותם ולהמשיך תורה בחי' זו היא בכל אדם וכל אדם מחוייב לעסוק בזה, כי אע"פ שדברי רבינו הנ"ל נאמרים לענין חכם הדור שלוקח נפשו"ת ישראל ומעלה אותם וממשיך להם תורה אעפ"כ דברי רבינו ז"ל הם כלליות גדול והם שייכים בכל אדם. כי כ"א מישראל יש לו חלק בתורה וכ"א כפי חלקו שיש לו בהתורה כמו כן הוא צריך להשתדל בכל עת להשמיך תורה בכ"פ כי אנו צריכין להמשיך את התורה ולקבלה בכ"פ בכל דור ודור ובכל אדם וכל זמן וכמו שאנו מברכין נותן התורה לשון הוה לא נתן לשון עבר וכמובא בספרים. כי בכל יום הש"י נותן לנו את הנורה וכ"א כפי מעשיו זוכה לקבלה בכל עת. ועיקר המשכת התורה מה שצריך כ"א מישראל להמשיך תורה הוא ע"י שבירת תאות ממון וכו' וכנ"ל כי ע"י שבירת תאות ממון הוא יכול להעלות נפשו"ת בבחי' מ"נ ועי"ז הוא ממשיך תורה בחי' השגחתו עלינו כנ"ל, כי כ"א מישראל ע"י כל העשיות והעובדות שהוא עושה בקדושה ובטהרה הוא מברר ומעהל נפשו"ת הן ע"י מצות ומע"ט ואפילו בעובדין דחול צריכין ג"כ לעשותם בקדושה כדי לברר הנפשו"ת שיש שם. נמצא שכ"א מישראל צריך להעלות נפשו"ת בבחי' מ"נ ועי"ז הוא ממשיך תורה בחי' השגחתו עלינו כנ"ל, כי כ"א מישראל ע"י כל העשיות והעובדות שהוא עושה בקדושה ובטהרה הוא מברר ומעלה נפשו"ת הן ע"י מצות ומע"ט ואפילו בעובדין דחול צריכין ג"כ לעשותם בקדושה כדי לברר הנפשו"ת שיש שם. נמצא שכ"א מישראל צריך להעלות נפשו"ת בבחי' ולוקח נפשו"ת חכם הנ"ל וכ"ז ע"י שבירת תאות ממון כנ"ל שעי"ז הוא יכול להעלות הנפשו"ת ועי"ז ויורד עוז מבטחה שממשיך תורה לפי בחינתו ועי"ז נמשך השגחת הש"י כנ"ל וזה עיקר השמירה כי עיקר השמירה ע"י השגחתו לבד כנ"ל. וזה בחי' ד' שומרים הכתובים בתורה כנגד בחי' טנת"א שהם כלל התורה בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין כנ"ל כי עיקר השמירה ע"י התורה הקדושה שהוא בחי' כח הראות בחי' השגחתו ית' שעי"ז לבד עיקר השמירה כנ,ל. וזה בחי' ארבעה שומרין הן ודיניהן שלשה כדאיתא בסוף שבועות כי עיקר הגוונין הם תלת גוונין דעינא אבל בת עין אינה בחי' גווון כלל כי היא כלולה בכולם כידוע וע"כ הם ארבעה שהם שלשה כי עיקר שינוי הגוונין הם תלת כנ"ל:
אות ג
נמצא שמי שרוצה להיות שומר באמת כראוי הן לשמור את שלו את של חבירו הוא צריך להעלות נפשו"ת ולהמשיך תורה כנ"ל ועי"ז ממשיך השגחה שלימה וזה עיקר השמירה כי גם עיקר המשירה מה שהשומר משגיח ומסתכל על הדבר הנשמר שלא יגיע לו היזק הוא ג,כ בוכנה זו באתערותא דלתתא איתער לעילא היינו כי עיקר הכוונה כמו שהוא משגיח ומסתכל על הדבר הזה ושומרו כראוי ע"פ דיינ התורה הקדושה כמו כן יומשך השגחתו ית' על זה הדבר כדי שיהיה נשמר מכל היזיק כי אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר כנ"ל וזה בחי' מה שמצינו שאבות העולם היו שומרים. וזה בחי' מה שתחילת התגלות הש,י למשה שהוא התחלת התגלות נתינת התורההיה בעת שהי' שומר ורועה את צאן יתרו כ"ש ומשה הי' רעה וכו' וירא מלאך ה' אליו ואז הודיע לו שיתן התורה לישראל כ"ש שם בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה וכו' כי ע"י שמשה רבינו ע"ה הי' רועה ושומר את צאן יתרו הי' מעלה הנפשו"ת כדי להמשיך השגחה שזה עיקר השמירה וע"כ אז דייקא בעת השמירה התחיל נתינת התורה כנ"ל כי ע"י השמירה זכה להמשיך תורה כנ"ל. וכן עיקב הי' שומר אצל לבן כדי לברר ולהעלות הנפשו"ת ולהמשיך תורה וע"כ עי"ז שיהיה שומר בבית לבן זכה להמשיך תורה שהם כל פרשיות התורה המדברים מזה מענין יעקב ולבן שזהו בחי' התורה שהמשיך יעקב שם כמובא וכל זה ע"י השמירה ששמר שם את הצאן כנ"ל:
אות ד
נמצא שעיקר השמירה ע"י שמברר ומעלה הנפשו"ת וממשיך תורה בחי' השגחה שלימה כנ"ל וזה בחי' החילוקי דינים שיש בין השומרים. והכלל שדכל מי שמקבל הנאה יותר מהדבר הנשמר חייב בשמירה יתירה וע"כ שומר חנם שאין לו שום הנאה פטור על הכל והשומר שכר והשוכר ששי להם קצת הנאה חייבין במקצת ופטורין במקצת והשואל שכל הנאה שלו חייב בכל הכל כפי רוב ההנאה שיש לו מהדבר הנשמר. כי כל ההנאות הם בחי' נפשו"ת כי נפש זה בחי' רצון כ"ש לעיל במאמר הנ"ל וכשיש לו תאוה ורצון לדבר שבקדושה זה בחי' נפש דקדושה וכן להיפך ח"ו וצריך לברר הנפשו"ת דהיינו כל הרצונות והתאוות והכסופין ולהעלותם כולם להש"י בבחי' אריתי מורי עם בשמי כמבואר במאמר הנ"ל וכשזוכה לבררם ולהעלותם הוא ממשיך תורה בחי' השגחה כנ"ל. נמצא שעיקר בירור ועליית הנפשו"ת הוא תלוי במי שמקבל הנאה מהדבר כי ההנאה הואבחי' נפש ואז כשיש לו הנאה מהדבר הוא צריך לברר ולהעלות את הנפש ועי"ז ממשיך בחי' תורה בחי' השגחה כנ"ל וע"כ כפי ההנאה שמקבל מהדבר כמו כן חל עליו החיוב להעלות הנפשו"ת והרצונות המלובשין בההנאות ולבררם ולהעלותם להש"י לבד ועי"ז ממשיך תורה בחי' השגחה וזה עיקר השמירה כנ"ל וע"כ כל מה שמקבל הנאה ביותר מהדבר חל עליו חיוב השמירה ביותר כי עליו חל החיוב של עליית הנפשו"ת וכו' ביותר שזהו עיקר השמירה כנ"ל:
אות ה
ועפ"ז נוכל לומר שזהו בחי' שמירה בבעלים שפטרה התורה כ"שבעליו אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם. כי באמת עיקר הבירור ועליית הנפשו"ת שיש בכל דבר הוא ע"י הבעלים של הדבר דייקא כי אלו החפצים הם שלו וכל ההנאות שיש בהם שהם בחי' נפשו"ת הם שלו ועליו לבררם ולהעלותם כי באמת כל החפציםשהם העשירות של האדם הם בחי' שרש הנפשו"ת כי כל הנשפות שרשם בעשירות כנ"ל כמבואר בדברי רבינו באר היטוב במ"א (סי' סח). אבל האדם בעצמו הוא למעלה מהעשירות שלו אע"פ שהוא שורש הנפשו"ת כי העשירות הוא תחת יד האדם והאדם הוא למעלה ממנו כי עיקר האדם מה שנקרא אדם זה בחי' הדעת שהוא נקרא אדם כידוע והדעת שהוא עיקר האדם הוא למעלה מהשורש הנפשו"ת שהוא העשירות וע"כ ע"י הדעת הוא יכול לברר הנפשו"ת ולהעלותם ולהשמיך תורה וכו' כנ"ל שזהו עיקר השמירה כנ"ל וזהו בחי' הבעלים של הדבר כי הדעת הוא בחי' הבעלים של העשירות שהוא שורש הנפשו"ת כידוע וע"כ עיקר עליית הנפשו"ת שעי"ז עיקר השמירה הוא ע"י הבעלים דייקא כי הם דייקא יכולים להעלות הנפשו"ת וכו' כי הם בעלים וכנ"ל. ועיקר החיוב של השומרים הוא מאחר שהבעלים נסתלקו משמירת הדבר ותיכף כשמסלקים עיניהם משמירתו ואינם רוצים להשגיח בעצמם על זה החפץ ולשומרו אזי יוצא הדבר מרשו"ת הבעלים ואזי נכנס ברשו"ת השומר לענין שמירה וע"כ חיוב השומרים מתחיל משעה שנסתלקו הבעלים משמירתו כמבואר בש"ע (ואפילו לדעה שניה שסובר שאין החיוב מתחיחל רק משעת משיכה כי הם סוברים כי אע"פ שנסתלקו הבעלים משמירתו ואינם רוצים עוד לעסוק בזה הדבר להעלותן כנ"ל להמשיך עלי והשגחתו ית' אעפ"כ עדיין לא נכנס ברשו"ת השומר עד שימשוך. אבל עכ"פ אין הדבר יוצא מרשו"ת הבעלים כ"א ע"י שמסתלק משמירתו) דהיינו שאינו רוצה עוד לעסוק לברר ולהעלות הנפשו"ת שיש בזה הדבר ולהמשיך השגחה עי"ז כנ"ל כי מוסרו לידי השומר ואזי חל על השומר חיוב הזה להעלות הנפשו"ת ולהמשיך השגחה שזהו עיקר השמירה של הד' שומרין הכתובים בתורה כנ"ל. וע"כ כשהבעלים עם השומר במלאכתו בשעת שאילה אזי אין הדבר יוצא כלל מרשו"ת הבעלים לענין שמירה כי זה כלל שכל דבר מושך עצמו לשרשו וכל המלאכות שאנו עושין הכל הוא בשביל ברורים היינו בבחי' הנ"ל כי ע"י המלאכות והמו"מ שעושין עי"ז מבררין ומעלין הנפשו"ת בבחי' מ"נ וממשיכין תורה וכו'. וזה בחי' טוב תורה עם דרך ארך וכו' (אבות פ"ב) וזה בחי' אם אין קמח אין תורה (אבות פ"ג) כי ע"י הקמח דהיינו הפרנסה בחי' דרך ארץ דהיינו מלאכה ומו"מ עי"ז דייקא ממשיכין תורה ע"י שמבררין ע"י המלאכה את הנפשו"ת ומעלין אותן וממשיכין תורה כנ"ל. וזה בחי' ששת ימים תעשה מלאכתך ויום השביעי שבת כי שבת הוא בחי' התורה כי בשבת ניתנה תורה (כשרז"ל) כי התורה היא תלת גוונין דעינא ובית עין כנ"ל וזה בחי' שבת בחי' שין בת וכו' כמובא במ"א שין תלת גוונין דעינא ובת עין וזהו ששת ימים תעשה מלאכתתך דהיינו לברר ולהעלות נפשו"ת ועי"ז ויום השביעי שבת כי עי"ז זוכין לבחי' שבת בחי' המשכת התורה כנ"ל וע"כ עיקר המשכת התורה דהיינו חידושין דאורייתא הוא בשבת כי שבת הוא בחי' התורה והכל כפי מה שזכה לברר הנפשו"ת בימי החול כשרז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. נמצא שכל המלאכות הם בחי' ברורין היינו בבחי' הנ"ל לברר ולהעלות הנפשו"ת ולהמשיך תורה כנ"ל. וע"כ כשהבעלים של החפץ הם עם השומר במלאכתו היינו שגם הבעלים רוצים לסייע את השומר במלאכתו דהיינו לברר ברורים וכו' כנ"ל שגם הבעלים עוסקים בשעת שאילה עם השומר במלאכתו לסייע לו לברר ברורים להעלות נפשו"ת ולהמשיך תורה שזה עיקר מלאכתו של אדם כנ"ל וע"כ מאחרשהבעליטם עוסקים במלאכתו של שומר בשעת שאילה לברר ברורים של השומר וכו' ע"כ תיכף אלו הנפשו"ת שיש בהדבר הנשמר אינם יוצאים כלל מרשו"ת הבעלים כי הם נמשכין לשרשם להבעלים שלהם ששהוא יבררם ויעלה אותם כי באמת עיקר הבירו שלהם על ידו דייקא כנ"ל רק שהוא רוצה להסתלק מהם ולמוסרם ליד השומר ומאחרשהוא מסייע את השומר במלאכתו לברר עמו ברורים דהיינו להעלות נפשו"ת וכו' ע"כ אלו הנפשו"ת שיש בדברים של הבעלים נמשכין לשרשם שהוא יבררם מאחרשעוסק בברורים של השומר וע"כ אינם יוצאים כלל מרשו"ת הבעלים. וע"כ השומר פטור בשמירתם כי עיקר השמירה ע"י בירור ועליית הנפשו"ת שעי"ז ממשיכין השגחה שזהו עיקר השמירה כנ"ל ומאחר שאלו הנפשו"ת נמשכין לשורשם לבעלים שלהם מאחד שעוסק ג"כ עם השומר במלאכתו לברר ולהעלות נפשו"ת כנ"ל נמצא שחזרה השמירה להבעלים כי עיקר השמירה ע"י עליית הנפשו"ת כנ"ל וע"כ פטור השומר מכל מניי היזק כי אין ההיזק על ידו כי הוא אינו יכול לבררם ולהעלותם שזהו עיק השמירה כיהם נמשכים לשרשם לבעלים שלהם מאחר שהם עמו במלאכת הבירור ועליית נפשו"ת וכו' כנ"ל כי עיקר השמירה עי"ז ע"י השגחתו ית' לבד שנמשך ע"י בירור ועליית הנפשו"ת כנ"ל:
ושארי הלכות נכללו בהל' הד' שומרים