אור ברסלב
ליקוטי הלכות - חושן משפט ב ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א › שכירות פועלים ד

ליקוטי הלכות - חושן משפט ב

ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · שכירות פועלים ד

שכירות פועלים ב

אות א

לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ביומו תתן שכרו וכו':

ע"פ מ"ש רבינו ז"ל (בסי' נ"ט ובסי' ס"ח) שהממון הוא שורש הנפשו"ת ויליף לה מההוא קרא דכתיב גבי מצות פריעת שכר שכיר ביומו כ"ש ואליו הוא נושא את נפשו. ומבואר שם שעיקר העניות וחסרון העשירות של ישראל נמשך מפגם הכעס כי כעסם מפסיד העשירות כי בהשרש שלמעלה הכעס והממון נמשכין משורש אחד ומשם שורש הנפש היינו מבחי' גבורות שלמעלה כי בהשורש הכל קודש אך כשנשתלשל למטה הואתלוי בבחירת האדם שאם נזדמן לו דבר הגורם לו כעס כשאינו מתגבר לשבר כעסו אזי מפסיד העשירות שרוצין להשפיע לו באותה שעה שהבע"ד רוצה להפוך השפע של הממון והעשירות לכעס מחמת שבשרשם שניהם אחד. ועי"ז טורף נפשו באפו מחמת שהממון שורש הנפש וכו' ע"ש כל זה היטב:

אות ב

וזה שהזהירה התורה לפרוע שכר שכיר ביומו בעתו ובזמנו דהיינו בעת שכלתה פעולתו ועבודתו לא יעבור יותר מאותה העונה שהיא שיעור יום או לילה דהיינו שכיר יום שנלשם פעולתו בכניסת הלילה צריך שילשם לו בלילה ולא ילין פעולתו עד הבקר וכן שכיר לילה שנשלם פעולתו ועבודתו בבקר צריך לפרוע לו ביומו דייקא ולא תבא עליו השמש כמבואר בש"ע ע"ש. כי צריכן לשלם לו שכר פעולתו במועדו ובמזמנו מחמת שהממון הוא שורש הנפש כנ"ל ע"כ צריכין להשלים נפשו ביומו או בלילו שמשלים פעולתו, ע"י הממון שנותן לו בעד פעולתו שהוא שלימות נפשו. כי הנפשו"ת מתחדשים בכל יום בבחי' חדשים לבקרים וכו' כידוע בכתבים היינו שבלילה עולים הנפשו"ת בבחי' עיבור כדי להתחדש שם שזהו בחי' שינה של לילה ובבקר יוצאים הנפשו"ת מהעיבור בבחי' התחדשו"ת וזהו עיקר שלימות הנפש והחיות של האדם.ועיקר התחדשו"ת הנפש הוא להמתיק ולבטל ממנה בחי' הדינים שהם בחי' כעס וחרון אף שמשם עיקר בלבול הדעת עיקר חולשת ויגיעת הנפש שהוא הדעת כ"ש החכה תחיה כ"ש במ"א. כיעיקר עבודת האדם בזההעולם הוא להמתיק דינים שנמשכין מתחילת הצמצום כי הדינים הם בחי' כעס וחרון אף בחי' הסתרת פני ה' שהם רוצים להסתיר פני התגלות אלקותו ית'. ובאמת שורש הדינים הם כולו קדש כי הם צורץ גדול כי בל"ז לא היה נברא מקום לבריאת העולם כמובא בהתורה בא אל פרעה (בסי' ס"ד) ע"ש. אך צריכין לראות שלא יתגברו הדינים יותר מדאי ח"ו שלא יסתירו ידיעת אלקותו ית' לגמרי ח"ו וזה עיקר עבודת האדם בזההעולם. ועיקר ההמתקה צריכין בעת שמשתנים העתים והזמנים שהוא בבקר ובערב שזהו בחי' כל תקוני קריאת שמע ותפלה שאנו עוסקים בבקר ובערב, הכל כדי להמתיק הדינים והכעס בעת שמשתנים העתים כי כל השנויים שבעולם נמשכין מהצמצומים שהם בחי' דינים כי השי"ת בעצמו כביכול אין בו שום שנוי כ"ש אני ה' לא שניתי וכו' רק כל השנויים הם ע"י הצמצומים שעי"ז נתהוו כל השנויים כידוע למבינים. וכל השנויים שבעולם כלולים בשנוי העתים והזמנים שהם כלל ועיקר כל השנויים שבעולם שנעשים תחת השמש שכולם כלולים בכ"ח עתים בחי' לכל זמן ועת לכל חפץ וכו'. וע"כ בבקר ובערב שאז עיקר שנוי העתים שמהם כל השנויים שנמשכין מתחילת הצמצום, ע"כ אז צריכין לעסוק להמתיק הדינים ולהעלות כל הדינים והצמצומים לשרשן, לשורש תחילת הצמצום שהוא באמת חסד גדול ונפלא כי דייקא עי"ז נתגלה אלקותו ית' כי בלא זה הצמצום לא היה אפשר לידע ממנו ית' כלל:

אות ג

וזה בחי' מזמור שי חנוכת הבית שאומרים קודם ב"ש שהוא התחלת התפילה שמדברשם מהמתקת הכעס והחרון אף כש,ש כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי' ולבקר ר"ןה וכו' ה' ברצונך וכו' הסתרת פניך וכו'.כי בלילה דינין מתערין ומשם החשך של לילה וזה נמשך מהכעס והדינים שמתעוררין בכניסת הלילה שאז התחלת יום האחר כי כתיב ואל זועם בכל יום בכל יום דייקא כי השי"ת מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכל מעשה בראשית היה ע"י תחילת הצמצום שבל"ז לא היה אפשר להתהוות הבריאה כלל ע"כ מאחר שהשי"ת מחדש בכל יום מעשה בראשית בהכרח שיחדש גם תחילת הצמצום כדי שיהי' קיום להעולם כי בל"ו אין קיום לעולם, כי כל החיות והאורות המלובשים בכל הבריאה בכל העולמות כולם מתאווים ומשתוקקים בכל עת לחזור לשרשן והיה מתבטל העולם ח"ו, וע"כ הצמצום הוא קיום העולם שהשי"ת מחדש הצמצום בכל יום בשביל קיםו העולם. ומשם נשתלשל בחי' כעס וזעם ח"ו בכל יום בחי' ואל זועם בכל יום. וזה כל עבודת הצדיקים להמתיק ולבטל הזעם והכעס המתעורר בכל יום דייקא בעת שנוי העתים בבגר ובערב בעת שצריכין הנפשו"ת להתחדש. וע"כ עיקר קיום העולם ע"י הצדיקים וע"י כלל ישראל שע"י שעוסקים בתיקוני ק"ש ותפלה בעת שנוי העתים בבקר ובערב עי"ז ממתיקין הדינים בשרשן העליון שהוא שורש צמצום שהוא כולו חסד גדול כנ"ל ואז ממשיכין משם דייקא כל הממון והפרנסה והעשירות נמשך משם היינו מבחי' גבורות ודינים קדושים כשזוכין להמתיקם ע"י שמבטלין ומשברין הכעס שהוא בחי' תוקף הדין שלא נמתק ח"ו שהוא פגם השפע והעשירות כנ"ל וכשזוכין לשבר הכעס אזי ממתיקין הדין ואזי נמשך משם דייקא שפע העשירות כי בהשורש שניהם אחד כנ"ל:

אות ד

וע"כ הזהירה התורה מאד לפרוע שכר שכיר בעונתו שמשלים פעולתו ביום או בלילה כדי להמתיק ולבטל ממנו הכעס והחרון אף שנאחז בו שמשם העניות והדחקות כדי לבטלו ממנו בעונתו ע"י השכר פעולה שהוא הממון שנותן לו שהוא שורש/ נפשו. כי זה הפועל שבא לידי כך שצריך להשכיר א"ע כעבד זה נמשך מפגם הכעס והחרון אף שפגם בו שעי"ז נמשך עליו העניות והדחקות כ"כ עד שמוכרח להשכיר א"ע וכנ"ל. כי כל העבודות שכולם כלולים בל"ט מלאכות כולם נמשכין מבחי' בעצבון תאכלנה בחי' בזעת אפך תאכל לחם, בזעת אפך דייקא כי נמשכין מבחי' כעס וחרון אף וע"כ גם בלשון אשכנז נקראין היגיעות הגדולות בשם יגיע תהאף (כמו שאומרים על המתייגע הרבה ער אקירט מיט דער נאז) כי כל העבודות הקשו"ת נמשך מבחי' כעס וחרון אף בחי' בזעת אפך וכו' דהיינו על שלא שמר א"ע מכעס שעי"ז אבד פרנסתו וממונו ועשירותו שהיה נמשך לו שהפכו לכעס ע"י שלא היה מתגבר רגע קלה על כעסו עי"ז בא עתה ליגיעות ועבודות כבידות כאלה שהוכרח להשכיר א"ע לאחר. ע"כ הזהירה התורה לשלם לו ביומו כדי להשלים תיכף נפשו ע"י הממון שנותן לו בשכר פעולתו שהוא שלימות נפשו שהוא היפך הכעס כנ"ל. וע"כ עיקר האזהרה שלא יעבור עליו היום או הלילה בלי פרעון שכירותו כי צריכין ליזהר להמתיק ולבטל הכעס והחרון אף ביומו או בלילו דייקא מחמת שבכל יום מתעורר הכעס שהוא הדין מחדש מתלחילת הצמצום כנ"ל, וצריכין להתגבר להמתיק הדין והכעס ביומו או בלילו דייקא בעת שנוי העתים וכנ"ל, ע"כ הזהירה התורה מאד לשלם שכר שכיר ביומו או בלילו דייקא כדי להמתיק ולבטול ממנו הכעס והדין בעונתו ע"י הממון שנותן לו שהוא שלימות נפשו וכנ"ל:

אות ה

וזה שנתנה התורה טעם על פרעון שכר שכיר ביומו כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו שמשם למד רבינו ז"ל שהממון שורש הנפש כנ"ל, היינו מחמת שהממון הוא שורש הנפש שהוא היפך הכעס ע"כ צריכין לפרוע לו ביומו דייקא כי המתקת הדין והכעס צריכין להמתיק ביומו בעונתו דייקא כפ יהצמצום שבאותו היום ואסור לעבור מוים לחבירו שזהו בחי'ק"ש ותפילה בעונתם בזמנם דייקא בבקר ובערב שאז נתחדשין כל מעשי בראשית והכל ע"י המתקת הכעס והדין כפי אות והיום דייקא כי עיקר ההמתקה צריכין בעת שינוי העתים בבקר ובערב וכנ"ל. ע"כ אז צריכןי לפרוע שכר השכיר שהוא בחי' המתקת ובטול הכנס ע"י שכר פעולתו שנותן לו שנמשך משפע העשירות וכנ"ל:

אות ו

וזה שאיתא בכתבים ביומ ותתן שכרו ר"ת שבת כי מצוה זאת מסוגלת ביותר להמשיך עלי וקדושת שבת, כי בשבת הוא בטול כל העבדות כל הל"ט מלאכות כי בשבת הוא אהבה ורצון שנתבטלים כל הדינים וכל הכעס כ"ש וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין ואתעברו מינה. וע"כ באמת נמשך משבת כל ההשפעות וכל הברכות וכל העשירות כ"ש בזוה"ק דמיניה מתברכין כל שיתא יומין. וצריכין להמשיך קדושת שבת בכל יום ולהמשיך עליו קדושת שבת שהוא היפך הכעס והדין. וע"כ מסוגל לזה פריעת שכר שכיר ביומו כנ"ל כי פריעת שכר שכיר ביומו הוא בחי' בטול הכעס והמשכת השפע והעשירות שהם בחי' אחת וכנ,ל:

אות ז

וזה ששלח יעקב לעשו ויהי לי שור וחמור צאן וכו' ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן וכו' ולכאורה הדבר תמוה מאד למה שלח לו להודיעו עשירותו אדרבה עי"ז יתקנא בו יותר. אך ע"פ התורה הנ"ל מבואר הדבר היטב כי עשו הוא בחי' תוקף הכעס כי הוא אדמוני וכו' ע"ש שהוא רוצח שופך דם בחי' תוקף הכעס וכמבואר התורה שאלו את ריב,ק (בסי' נז). ומ ישזכוה לשבר הכעס ולהשמיך עשירות דקדושה אז יהעשירות שומר אותו להבא מכעס כמבואר שם בהתורה הנ"ל שהעשירות הוא בחי' חומה ששומר מכעס וחימה ע"ש. וזהששלח יעקב לעשו להודיעו מגודל עשירותו שזכה בבית לבן דהיינו שכבר שבר מדת הכעס וזכה עי"ז לעשירות מופלג ע"כ שוב אין מתיירא מעשו שהוא בחי' כעס ועיקר כחו ע"י פגם הכעסף כי כבר זכה לעשירות דקדושה שהיא בחי' חומה ששומר מכעס ועי"ז הוא בטוח שגם אויביו ישלים אתו ויתרצה אליו: וזהו ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך כי אני בטוח שבוודאי תשלים עמי ואמצא חן בעיניך מאחר שכבר שברתי מדת הכעס עד שזכיתי לעשירות גדול כזה ע"כ יתבטל כנגדו גם תוקף הדין והכעס של עשו כי בחי' שנאת עשו בחי' תוקף הכעס יתבטל ע"י החומה של עשירות שזכה יעקב וכנ"ל:

ובשביל זה השתדל יעקב בבית לבן להשיג עשירות וכל כוונתו היה כדי להמשיך כל נפשו"ת ישראל עי"ז ששרשם בעשירות דקדושה כנ"ל:

הלכה ה' בהלכות פקדון הלכה ה'

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - חושן משפט ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה