ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א
מתנה ומתנת שכיב מרע א
אות א
מתנה באונס אינה מתנה כלל אפילו לא מסר מודעה, ואפילו גילוי דעת לבד שאינה נותנה ברצון מבטל המתנה. אבל מכירה באונס הוי מכירה אם לא מסר מודעה:
ע"פ מ"ש לעיל כ"פ דברי רבינו נ"י שכל הנפשו"ת שרשם בעשירות. ובשביל זה הגוזל את חבירו כאלו נוטל את נפשו ונפש בניו ובנותיו כי הם תלויים בעשירות ע"ש במאמר גזילה (סי' סט). והנה לפי זה הי' ראוי שיאסר באיסור גדול גם ליתן לחבירו מתנה מרצונו מאחר שהנפש תלוי' בהממון ואיך יהי' האדם רשאי ליתן לחבירו ממונו הלא הוא נוטל את נפשו של עצמו. אך באמת הנה עיקר מעלת העשירות הוא שמגדל השם והנפש כי השם הוא הנפש ואזי הכל תאיבים להדבק בנפשו. ועיקר הוא שעששירות הוא חומה לשמור מכעס, שעל ידו טורף נפשו באפו ח"ו כי הכעס היפך העשירות, עיין כל זה היטב בסוף המאמר מפי מה עיניהם של תרמודיים טרוטות (סי' נט). וע"כ אדרבא זה עיקר מלעת העשירות שירחיב ידו ויתן מתנות לעניים, ואפילו לעשירים ברצון טוב כדי לקנות אהבה וריעות עם נפשו"ת רבים בבחי' ואוהבי עשיר רבים בבחי' וכל הרע לאיש מתן. ואזי יגדל שמו ונפשו מאד ע"י האהבה והכללות שנכלל עם רבים שאוהבים אותו ודברים בו ע"י מתנת ידו הטובה. וכמובא שם שעיקר גדול השם והנפש הוא שרבים יהי' תאיבים אליו כדי שיוכל לגייר גרים ע"ש, וזה ע"י תנת ידו כנ"ל וכ"ש (משלי י"ח) מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו ופרש"י שיש לו שם שהוא עשיר ונדיב. נמצא שע"י המתנות יגדל השם שהוא הנפש. וכל זה עיקר דוקא ע"י האהבה והרצון שנותן ברצון טוב, שאזי אף שמחסר ממונו שהוא חסרון הנפש, על כל זה אדרבא על ידי האהבה והרצון יגדל שמו ונפשו כי הכל תאיבים לו ואוהבים אותו כנ"ל וכ"ש רבינם גם במ"א שעיקר מעלת נתינת הצדקה שעי"ז קונהלו רעים ואוהבים, ע"ש היטב במאמר ויהי הם מריקים שקיהם (סי' יז) שאהבה הוא מגדל הנפש ע"ש. וזה עיקר מעלת העשירו תששומר מכעס שהוא רוגז ושנאה אבל העשירות הוא בחי' אהבה ורצון היפך הכעס. נמצא כשנותן מתנות אדרבא זה עיקר מעלת העשירות שהוא אהבה ורצון כנ"ל. וזה שארז"ל נותן בעין יפה נותן כי בודאי הנותן מתנה הוא בעין יפה וברצון טוב מאד כי בלא זה לא הי' יכול ליתן כלל כי הי' מחסר את נפשו וכאלו הורג א"ע ח"ו. ועיקר תיקון המתנה הוא האהבה והרצון כנ"ל. וע"כ בודאי נותן בעין יפה כנ"ל. וזה בחי' מ"ש בצדקה ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך, בגלל הדבר הזה דייקא דהיינו ע"י שלא ירע לבבך ותתן בעין יפה באהבה וברצון עי"ז יברכך, כי ע"י אהבה והרצון יגדל שמו ונפשו כנ"ל, ועיקר גדול הנפש והשם הוא ע"י עשירו כנ"ל. נמצא שממילא יהי' מבורך בעשירו ע"י נתינתו באהבה ולא ירע לבבו כנ"ל. וע"כ כשמכריחין אותו ליתן מתנה אף שלא מסר מודעה על כל זה אינה מתנה כלל והיא גזילה גמורה מאחר שלא נתן באהבה וברצון טוב נמצא שחסר את נפשו במתנה זו כמו בגזילה ממש כי אין הנפש והשם נגדל ונשלם אלא ע"י האהבה והכללות כנ"ל:
אות ב
אבל במכירה הוא בהיפך כי בודאי ע"י שמוכר חפציו אין נגדל שמו ונפשו כלל, כיחאין נגדל השם והנפש כ"א ע"י המתנה כנ"ל וכנראה בחוש. נמצא שעיקר תיקון ושלימות החסרון שמחסר את נפשו ע"י שמוכר חפציו הוא ע"י הממון שמקבל בעד החפץ שעי"ז חוזר ומשלים את נפשו. וע"כ ארז"ל מוכר בעין רעה מוכר. כי אין המכירה בשביל אהבת חבירו להגדיל שמו כנ"ל רק מחמת אונס ממון כנ"ל וע"כ ארז"ל מוכר עצב. נמצא שגם כל המכירות הם רק באונס כנ"ל וע"כ אפילו אם אנסוהו למכירה המכירה קיימת מאחר שגם כל המכירות אינם באהבה וברצון רק שנתקן חסרון הנפש על ידי שמקבל ממון בעד המכירה. ע"כ גם באונס ממש המכירה קיימת מאחר שקיבל ממון שהוא משלים חסרון הנפש. אבל מתנה שאינו מקבל דמיחם להשלים חסרון נפשו ואין הנפש נשלמת כ"א ע"י האהבה והרצון כנ"ל ע"כ כשהיא באונס היא גזילה ממש כנ"ל. וזה שארז"ל לענין מוכר מ"ט מוכר קבל דמי נותן לא קבל וכו' כי מאחר שהנותן לא קבל דמים אין הנפש נשלמת מחסרונה כ"א ע"י הרצון והאהבה כנ"ל וע"כ מבטל המתנה כנ"ל.
אות ג
וזה בחי' מתנת בריא הוא כשמשייר וכשאינו משייר היא מתנת שכ"מ. כי בודאי כשדעתו ליתן במתנת בריא מחיים בודאי צריך לשייר לעצמו עכ"פ כל שהוא בהכרח כדי לשייר עכ"פ שורש לנפשו, כי אף שע"י המתנה בעצמה נגדל נפשו כנ"ל עכ"ז צריך שישאר שורש כל שהוא לנפשו שיהי' לה במה לתלות, דהיינו שישאיר לעצמו איזה שיור מנכסיו שהם שורשי נפשו כנ"ל. וע"כ כשנותן כל נכסיו לגמרי בלי שום שיור הוא בודאי מתנת שכיב מרע, דהיינו לאחר מותו דייקא כי בודאי לא ימית את עצמו מחיים ליתן כל נכסיו לגמרי ולא ישאיר לעצמו שום שורש לנפשו והרי הוא חשוב כמת וע"כ בודאי כונתו לאחר מותו. ועתה נכונים מאד דברי רז"ל שהוצרכו שיור ואיתא הטעם שבודאי אין אדם מעני עצמו לבלי להשאיר לעצמו כלום. ולפי פשוטו תמוה כי לפי זה הי' ראוי לתת שיעור גדול להשיור וכי יכול לפרנס עצמו במה שישייר לעצמו זוז כל שהוא אך האמת כי עיקר השיור הוא כדי שיהי' נשאר שורש לנפשו כנ"ל:
אות ד
וזה בחי' דברי שכיב מרע אין צריכין קנין כי כל הקנינים הם כדי להוציא הדבר מרשותו לרשו"ת חבירו, כי מאחר שהנפש נשרשת בהממון קשה להוציא הדבר מאחד לחבירו וע"כ צריך קנין גמור לזה דהיינו קנין סודר וכיוצא כדי שעי"ז יצא הדבר משורש נפשו לחבירו וזה בחי' כל הקנינים. וע"כ חוזק הקנין ע"י הכתב כי הכתב הוא פנימיות שורש הנפש וכשכותב לחבירו הקנין אזי מגלה פנימיות שורש נפשו שמרוצה בהקנין ואזי יוצא הדבר לגמרי מפנימיות שורש נפשו. וע"כ מועיל הקנין ביותר ע"י הכתב וכמבואר כל זה לעיל בה' הלואה. וע"כ השכמ"מ שמתנתו רק לאחר מותו ואזי יוצא הנפש ונבדלת מן העשירות כי לא במותו יקח הכל וכו' (תהלים מ"ט) ומה חפצו בביתו אחריו דהיינו שלא נשאא לו שום חפץ ורצון שהוא בחי' נפש בביתו אחריו דהיינו בביתו ורשותו שהם נכסים ועשירות שלו, וע"כ בדיבור בעלמא נקנה המתנה לחבירו במתנת שכ"מ כי בקל הדבר נכנס לרשו"ת חבירו לאחר מיתת השכ"מ מאחר שאין שורש נפשו שם כנ,ל וזשארז"ל דברי שכ:מ ככתובין וכמסורין דמי, כי הם ככתובין ומסורין ממש כי ע"י כתיבה ומסירה יוצא הדבא לגמרי מפנימיות שורש נפשו כנ"ל. וע"כ מתנת השכ"מ שממילא יוצאין הנכסים מפנימיות שורש נפשו אחר מותו כנ"ל, ע"כ דבריו הם ככתובין ומסורין ממש ובדיבור בעלמא יוצא לרשו"ת חבירו מאחר שאין שורש נפשו שם כלל כנ"ל. ב"י"ל"א"ו לעיל במאמר ויהי הם מריקים שקיהם מדבר ג"כ לענין גרים שמועיל נתינת הצדקה שעי"ז קונה אוהבים ורעים ועי"ז נעשים גרים ע"ש וזהו בחי' מתנה ג"כ כנ"ל, וזה זה מעלת העשירו תכדי להגדיל הנפש והשם לעשו"ת גרים כ"ש שם עיין שם:
מתנה ומתנת שכיב מרע ב
אות א
בשטר מתנה צריכין לכתוב כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא ואם לאו השטר בטל כמבואר בש"ע:
על פי המבואר בדברי רבינו ז"ל ע"פ ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר במאמר המתחיל בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת (בלק"ת סי' ע"ח) ע"ש. והכלל כי כל החיות הוא מהתורה אך בעת שבטלים מן התורה או האנשים הפשוטים שאינם עוסקים בתורה מהיכן הם מקבלים חיות הלא עיקר החיות הוא רק מהתורה. אך הם מקבלים חיות מבחי' ההנהגה של קודם מתן תורה שאז הי' העולם מתנהג בחסדו שזה בחי' אוצר מתנת חנם כיאז לא ניתנה התורה רק התורה היתה בהעלם בתוך דרך ארץ דהיינו בכל הדברים שבעולם שכולם נבראו בעשרה מאמרות, ובתוך העשרה מאמרות כלולים עשרת הדברות נמצא שבכל דבר שבעולם יש תורה נעלמת. ואז קודם מתן תורה הי' מתקיים העולם בחסד חנם ע"י התורה הנעלמת בכל דבר. וזה בחי' הדרך לארץ ישראל כי זה בחי' בראשית כח מעשיו הגדי לעמו כדי שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארץ וכו' לפיכך כח מעשיו הגיד לעמו לתת וכו' וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע"ש ענין זה באריכות:
אות ב
וזה בחי' שטרי מכירה ומתנה כי עיקר המכירה והמתנה הוא שצריך למסור ולהקנות לחבירו הכח שיש לו באותה הקרקע כי קרקע אינו נמסר מיד ליד ועיקר המכירה והמתנה הוא שמוסר ומקנה לו הכח שיש לו באותה הקרקע. וע"כ נקנה השדה בשטר כי עיקר הכח שיש בכל דבר הוא בחי' כ"ח אתוון של מעשה בראשית שבהם נברא זה הדבר שהוא עיקר הכח והחיות של כל דבר ודבר שבעולם. וזה בחי' השטר כי אותיות השטר הם בחי' כ"ח אתוון הנ"ל כי עיקר כ"י אתוון שהם החיות של כל הדברים הם בחי' אותיות התורה שבהם נברא העולם שהם בחי' כ"ח אתוון של מעשה בראשית שהם עיקר הכח והחיות של כל הדברים. וזה בחי' אותיות השטר שהם בחי' כ"ח אתוון הנ"ל כי השטר נקרא ספר כ"ש ואקח את ספר המקנה והמצוה וכו' וכ"ש וכתוב בספר וחתום כי השטר הוא בחי' ספר בחי' תורה כי צריך שיוכתב ע"פ דיני התורה נמצא שהשטר הוא בחי' תורה, וע"כ אותיות השטר הם בחי' כ"ח אתוון הנ"ל שהם הכח והחיות של כל דבר. וע"כ ע"י אותיות השטר הוא מוסר לחבירו הכח שיש לו בהשדה כי השטר הוא בחי' הכח והחיות וכו' כנ"ל. כי עיקר הזכות שיש להאדם בהנכסים שלו הוא רק בהחיות שיש בהדבר שהוא בחי' הכח שיש בהדבר שמקבל מכ"ח אתוון הנ"ל, וכשמקנה הדבר לחבירו העיקר הוא שמקנה לו הכח והחיות שיש בהדבר. וע"כ כל העשירות שיש להאדם נקרא על שמו כאלו עשה בעצמו אותן הנכסים כ"ש עשה את כל הכבוד הזה וכ"ש כי הוא הנותן לך כל כח לעשו"ת חיל, כי ע"י שזוכה בהכ"ח אתוון שיש בהדבר שהם החיות של הדבר שזה עיקר הזכות שיש לו בהדבר ע"כ נחשב כאלו הוא עשה את הדבר כי עיקר הבריאה הי' ע"י כח אתוון אלו כנ"ל וע"כ נקרא הש"י קונה שמים וארץ כי הקנין הוא בחי' בריאת שמים וארץ כי עיקר הקנין ע"י כח אתוון שבהם נברא שמים וארץ וכנ"ל. נמצא שע"י אותיות השטר שהם בחי' כ"ח אתוון הנ"ל שהם בחי' אותיות התורה כנ"ל עי"ז מקנה הכח שבנכסיו לחבירו כנ"ל. וזה בחי' מה שהשטר עומד לראיה שאין השדה גזולה בידו, זה בחי' מה שמובא במאמר הנ"ל מארז"ל כי שלא יאמרו לסטים אתם לפיכך כח מעשיו הגיד לעמו לתת וכו' וזה בחי' השטר הנ"ל שהוא בחי' כ"ח אתוון בחי' כח מעשיו הנ"ל שעי"ז אין יכולים לעורר עליו ולומר לסטים אתם כי השטר שהוא בחי' כ"ח אתוון כח מעשיו כנ"ל הוא מעיד שזכה בהשדה ע"י כח מעשיו כנ"ל כי מה שקרקע או חפץ אחר הולך מאחד לחבירו במכירה או במתנה הכל הוא ע"י כח מעשי בראשית כי לפי כח מעשי בראשית כן הש"י מסבב סבובים שיתגלגל הדבר מאחד לחבירו והכל כפי כח מעשי בראשית. והשטר שהוא בחי' כ"ח אתוון הנ"ל כח מעשי בראשית הוא מעיד שהכ"ח הנ"ל הוא עכשיו בידו כי הוא זכה בהכ"ח הנ"ל בחי' כח מעשיו שיש בזה הדבר ע"י אותיות השטר כנ"ל:
אות ג
נמצא שעיקר כח השטר הוא ע"י שאותיות השטר מקבלין כח מאותיות התורה שהם החיות של כל דבר ועי"ז נקנה הדבר מאחד לחבירו. אך בחי' מתנה הוא לכאורה רחוק מהתורה ואין לו שורש בתורה לכאורה כי עיקר נתינת התורה הי' כדי שיזכה האדם לקבל שכר עוה"ב בשכר עבודתו ולא יקבל מתנת חנם, כי רק בשביל זה ירדה הנשמה בזה העולם כדי שלא תהי' ניזונית מנהמא דכסופא רק בשכר התורה שמקיים, נמצא שעיקר התורה הוא רק לקבל שכר עבודתו ולא לקבל מתנת חנם. וזה ידוע שכל דבר מוכרח שיהי' לו שורש בתורה שהיא החיות של כל דבר, וא"כ בחי' מתנה מה שאחד נותן חבירו מתנת חנם מהיכן שרשו של בחי' מתנה מאחר שעיקר התורה הוא רק שלא לקבל מתנת חנם כנ"ל. אך עיקר בחי' מתנה שרשו מבחי' הנ"ל המבואר במאמר הנ"ל דהיינו מבחי' ההנהגה של קודם מתן תורה שאז היה העולם מתנהג בחסדו בבחי' אוצר מתנת חנם כנ"ל. וגם עכשיו אפילו לאחר קבלת התורה עיקר קיום העולם ע"י בחי' זו של מתנת חנם. כי יש כמה אנשים פשוטים בעולם ויש כמה רשעים בעולם שלא הי' להם שום קיום על ידי התורה מאחר שאינם עוסקים בתורה וכו' רק עיקר קיומם ע"י בחי' מתנת חנם וכמבואר הענין היטב שם במאמר הנ"ל. ומשם משתלשל בחי' מתנה גם בין אדם לחבירו כי בהכרח שיהי' בעולם בחי' זו של מתנת חנם כי בלא זה לא היה קיום להעולם כנ"ל. ובאמת גם קוד םמתן תורה שהי' מתנהג העולם בחסדו במתנת חנם גם אז היתה התורה במציאות רק שהיתה נעלמת כי עשרת הדברות היו כלולים בעשרה מאמרות שהם כח מעשי בראשית כמבואר היטב במאמר הנ"ל. נמצא שבחי' מתנה ששרשו מבחי' ההנהגה של קודם מ"ת הוא בחי' אוצר מתנת חנם כנ"ל, שם התורה נעלמת בהעלם כנ"ל. וזה שתקנו חז"ל שצריך לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי היכי דלא ליהוי כמילתא דטמירתא כי בחי' מתנה צריכין בהכרח לפרסם כדי להוציא מההעלם אל הגילוי. כי שם בבחי' מתנה התורה נעלמת בהעלם והסתר כנ"ל וע"י צריכן דייקא לפרסם ולגלות ולכתוב השטר מתנה בשוקים וברחובות כדי לפרסם שגם שם בבחי' מתנה יש ג"כ תורה נעלמת ועי"ז עיקר קיום המתנה, כי אין להמתנה קים כ"א ע"י אותיות התורה שהם החיות של כל דבר שעל ידם עיקר הזכות שזוכה אחד מחבירו כנ"ל, וע"כ אין להמתנה קיום כ"א כשמפרסמין ומגלין השטר מתנה שעי"ז מוציאין בחי' התורה הנעלמת שם מהעלם אל הגלוי ואז דייקא מתקיימת המתנה. כי כל זמן שהתורה בהעלם אין להעולם קיום בבחי' ראה שאין העולם מתקיים כי עיקר קיום העולם ע"י התגלות התורה, כי אע"פ שהי' מתנהג העולם בחסדו קודם מתן תורה, עכ"ז כל העולם הי' תלוי ועומד עד יום קבלת התורה כשרז"ל (שבת פ"ח). וע"כ אין להמתנה קיום כ"א ע"י הפרסום והגלוי וכו' וכנ"ל. וע"כ צריכין לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוה בברא כדי לפרסם ולגלות שגם שם בבחי' מתנה יש תורה כי אותיות השטר הם בחי' אותיות התורה ואזי דייקא מתקיימת המתנה. כי עיקר הקיום ע"י התורה דהיינו ע"י התגלות התורה, כי גם קודם מ"ת היתה התורה במציאות רק שהיהת בהעלם ואז הי' העולם מתמוטט ותלוי ועומד עד יום קבלת התורה שאז נתגלה התורה ויצאה מהעלם אל הגלוי וכו' כנ"ל ב"י"ל"א"ו:
מתנה ומתנת שכיב מרע ג
אות א
כל מתנתא דלא כתיב בה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא לאו מתנתא היא:
כי מבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה מתחלת בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת בלק"ת (סי' ע"ח). והכלל בקיצור שיש אוצר מתנת חנם שמי שאין לו שום זכות הוא מקבלת משם וכו' אך אין יכולין לקבל משם כ"א הצדיקים האמתיים. היינו כי אפילו הצדיק בהכרח שיתבטל עצמו לפעמים מן התורה כי ביטול של תורה זהו קיומה. ואז בשעה שהצדיק האמת בטל מן התורה ואז הוא עאיש פשוט ממש שקורין פראסטיק, אז בשעה שהצדיק האמת בטל מן תורה שהוא בחי' עולם חסד יבנה בחי' אוצר מתנת חנם שהיא בחי' תורה הנעלמת שזהו בחי' הדרך לא"י. כי עיקר א"י ע"י כח מעשיו וכו'. וגם עכשיו באין ישראל לפעמים למקומות הרחוקים מן הקדושה מאד והיו יכולין לומר להם לסטים אתם. אבל ע"י שיודעין שהש"י ברא הכל בעשרה מאמרות בחסדו לבד וכו'. עי"ז יכולין ישראל לכבוש כל המקומות ולקדשם בקדושת א"י כי הכל שלו ית' וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכו' ע"ש כל זה היטב היטב. וע"ש בסוף מה שמבואר שם שעיקר הואתמימות ופשיטות ואמונה ואין שום יאוש בעולם, ואפי' בשאול תחתחיות יכולין למצוא את הש"י וכו'. וע"ש כל זה היטב:
אות ב
וזה בחי' מתנה כי עיקר המתנה זה שנמצא בעולם ענין מתנה שאחד נותן לחבירו איזה מתנה, זה נמשך מאוצר מתנת חנם שיש למעלה כי אין לך דבר למטה שאין לו שורש למעלה. ושורש כל המתנות שבעולם נמשך מהאוצר מתנת חנם שיש למעלה:
וע"כ צריכין לכתוב בהשטר מתנה כתבוה בשוקא וחתמוה בברא וא"ל אינה מתנה. כי עיקר האוצר מתנת חנם הוא בשביל לקדש ולטהר כל מקומות החיצונים בקדושתו ית' להוציאם מחוץ לפנים, לקדשם בקדושת א"י כנ"ל. כי באמת עיקר האוצר מתנת חנם הוא בשביל לגמול חסד חנם עם הרשעים שאינם מקיימים את התורה שאין להם מהיכן לקבל חיות, רק הש"י מקיימם בחסדו לבד בבחי' קיום העולם קודם מתן תורה. רק שהרשעים אינם יכולין לקבל משם כי בחי' האוצר מתנת חנם הואבחי' גבוה מאד מאד בחי' סתרי תורה, בחי' תורה הנעלמת וכו' כנ"ל. ע"כ אין מי שיקבל משם כ"א הצדיקים האמתיים, דהיינו שבעשה שהם בטלים מדברי תורה והם אנשים פשוטים ממש אזי הם מקבלים משם וכו' כנ"ל. ובמה שהצדיקים מקבלים משם בזה הם חמיין כל האנים הפשוטים שבעולם וכו' כמבואר שם. וזה שסיים שם רבינו ז"ל בסופו שאין שום יאוש בעולם ואפילו בשאול תחתיות יכולין להתקרב להש,י וכו'. כי כל זה נמשך ע"י הצדיק האמת כי מאחר שהצדיק מקבל מהאוצר מתנת חנם שהוא בחי' חסד חנם שהי' מקיים העולם קודם מ"ת, ע"כ יכול להמשיך חיות אפילו להמונחים בשאול תחיתות אע"פ שעברו על התורה ח"ו. כי הצדיק ממשיך להם חיות דקדושה מהאוצר מתנת חנם שהוא בחי' חסד חנם שהי' מקיים העולם קודם מ"ת בעת שלא הי' עדיין שום תורה בעולם, ובזה הצדיק מחי' הכל אפילו הרחוקים מאד מן הקדושה וכנ"ל. נמצא שעיקר האוצר מתנת חנם הוא בשביל להחיות רוח שפלים ולקרב הרחוקים מן הקדושה מאד שא"א להם להתקרב אל הש, יבשום אופן כ"א ע"י מתנת חנם לבד. כי הצדיקים אין צריכין מתנת חנם כי כבר זכו למה שזכו ע"י מעשיהם הטובים. רק העיקר מה שהצדיקים מקבלים מן האוצר מתנת חנם הוא בשביל לקרב את הרחוקים שאין להם שו זכות וצרכין רק מתנת חנם. אך אין נותנין להם מתנת חנם כנ"ל רק ע"י הצדיק האמת, אשר בשביל זה מוכרח הצדיק האמת להיות איש פשוט לגמרי לפעמים ולהתבטל מדברי תורה כדי שיקבל אז מן האוצר מתנת חנם כנ"ל. ובזה הוא בחי' כל הרחוקים, כל האנשים פשוטים שבעולם ואפילו המונחים בשאול תחתיות כי כולם מקבלים חיות מן האוצר מתנת חנם ע"י הצדיק האמת:
אות ג
וזה בחי' כל מתנתא דלא כתיב בה כתבוה בשוקא וכו' אינה מתנה. כי עיקר המתנה נמשכת מבחי' האוצר מתנת חנם הנ"ל שעיקרו הורא בשביל לקדש כל מקומות שמבחוץ. לקדשם בקדושת א"י כמבואר שם בהתורה הנ"ל כנ"ל. כי הצדיק מקדש כל מקומות החיצונים וכל הרחוקים מן הקדושה, כולם הואמקרב להש"י ומקדשם בקדושת ישראל ע"י האוצר מתנת חנם שהוא מקבל משם בשעה שבטל מן התורהוכנ"ל. וע"כ צריכין לכתוב בהמתנה כתבוה בשוקא וחתמוה בברא. כי עיקר בחי' המתנה נתגלה בשווקים וברחובות שהם מקומות הרחוקים מן הקדושה מקומות החיצונים, וע"י האוצר מתנת חנם אנו מגלין שגם שם הש"י נמצא, ואנ וכובשים כולם ומקדשים אותם בקדושת ישראל, כי ברצונו נתנה להם וברצונו נתנה לנו וכו' כנ"ל. וע"כ אין להמתנה קיום כ"כ כשכתוב בתוכה כתובה בשוקא וכו'. כי אין להמתנה קיום כ"א כשמקבלת משרשה למעלה שהוא אוצר מתנת חנם כנ"ל. ועיקר האוצר מתנת חנם הוא שיתפשט חסד ווטובו ית' גם במקומות החיצונים שהיו רחוקים מן הקדושה מאד, לגלות גם שם שיש אדון יחיד שליט ומושל ית' שברא הכל בעשרה מאמרות בחסדו וטובו לבד שעי"ז מקדשין הכל בקדושת ישראל כנ"ל:
אות ד
וזה בחי' פורים וד' פרשיות. כי א"א להתקרב להש"י כ"א ע"י צדיקים אמתיים כי הם ממשיכין קדושה וחיות לכל העולם ומגלין אלקותו ית' להרחוקים מן הקדושה מאד ע"י האוצר מתנת חנם שמקבלים משם בשעה שבטלים מן התורה. וע"כ סיים שם רבינו ז"ל שהבע"ד הניח עצמו עכשיו ע"ז מאד שעשה ערבוביא בעולם שנעשה מחלוקת וקטגוריא בין הת"ח והצדיקים וכו' עד שאין אחד יודע היכן האמת וכו' ע"ש. וזה בחי' מלחמת עמלק שבכל דור ודור כ"ש מלחמה לה' בעמלק מדר דר, ונשבע הש" ישאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק. כי עמלק הוא מזרע עשו שהוא הס"מ שהוא המקורג הגדול על ישראל. ועיקר קנאתו וקיטרוגו הוא על הרחוקים הרוצין להתקרב להש, ישהיו עד עכשיו כבושים אצלו, וכשהצדיק רוצה להוציאם מבין שיניו הוא מתקנא בו מאד ויוצא עם כל חיילותיו להלחם עם הצדיק ואנשים שקירבם להש, יכ"ש ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים שהם החלושי כח שבישרא לשהי' הענן פולטם, ורק עליהם בא עמלק להלחם, כי עם הצדיקים האמתיים גבורי כח אינון דכבשין את יצריהון דדמיין למלאכין, עמהם אין לו כח להלחם כי כבר לחמו עמו הרבה מנעוריהם וכבשו אותו. רק הוא רוצה להלחם עם החלושי כח שבישרא לשהם בחי' הנחשלים וכו'. ואע"פ שבאמת הם חייבים גדולים כי לא כבשו את תאותם ובודאי הבחירה אצל כ,או א' ואם היו רוצים היו מתגברים עליהם, ועליהם נאמר ואת למדת אותךם עליך אלופים לראש (ירמי' י"ג). אך אעפ"כ הש" ימאל רחמים תמיד וחפץ חסד הוא.ו הוא שולח לנו בכל דור צדיק אמתי שהוא רחמן גדול מאד מאד בלי שיעור שהוא מרחם מאד על אלו הרחוקים מן הקדושה מאד ומשתדל בכל כחו לקרבם להש"י ולוחם בשבילם בכל עת מלחמת עמלק. ומחמת שעמלק רואה שאין לו כח על אלו שהם מתקרבי םלהצדיק המאת כי הצדיק מחי' אותם בכל הנפילות שבעולם ואינו מרחיקם בשום אופן ומקרבם תמיד להש"י בכל מקום שהם. וע"כ הוא מתחכם בערמימותו ועושה מחלוקת גדול בכל דור על הצדיק האמת, והולך ומפתה ומסית את העולם שיחלוקו על הצדיק האמת ומטעה אותם בכמה רמאות ובכמה הוכחות שאינו צדיק כלל עד שכופרין וחולקין עליו. וזה בחי' קנאת המן על מרדכי, כי איתא בהתורה בראשית לעיני כל ישראל (בלק"ת סי' סז) שיש צדיק הדור שהוא בחי' ראש בית שהוא הבעל הבית של העולם. שהוא בחי' יוסף שהי' יפה תואר ויפה מראה כי הוא החן והיופי וההידור והפאר של כלהעולם כולו, אשר כל מי שזוכה להכלל בזה החן והפאר האמת של זה הצדיק, הוא מתעורר בתשובה ומסתכל על עצמו איך הוא אוחז בכל המדות הנמשכין מן הד' יסודות. כי זה הצדיק האמת הוא בחי' יסוד הפשוט בחי' צדיק יסוד עולךם שהוא מחי' כל הד' יסודות בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וכו' ע"ש כל זה היטב. וכשזה הצדיק האמת נתפרסם בעולם היינו שיש לו שם טוב ומשבחין ומפארין אותו בעולם עי"ז נתעוררין בתשובה כל מי שנכלל בזה השם והפאר כי שמו ית' משוף בשמינו וכו' ע"ש. וזה בחי' שבת שמאיר להביהמ"ק שהוא בחי' עינים, כי זה הצדיק הוא בחי' שבת והוא מאיר להביהמ"ק שזהו בחי' ראש בית, שהראש שהם המוחין שהם בחי' ד' מוחין הכלולים בד' אותיות השם בה"' שהואמשותף בשם הצדיק, שמאלו הד' מוחין נמשכין כל הבחינות הנ"ל כמבואר שם. וזה הראש מאיר להביהמ"ק ולכל דירות ישראל ומצילן משריפות. כי יש מאורי אור ויש מאורי אש וכשמאורי אור מתגברין נכנעין מאורי אש, ומאורי אור הם בחי' שם ה' שהוא בחי' שם ופאר הצדיק האמת שהוא בחי' ד' מוחין בחי' כלליות הגוונין בחי' עינים בחי' ד' יסודות דקדושה. וכנגדם הם בחי' מאורי אש וכו' שהם להיפך מכל זה וכו'. וע"כ כשמאיר זה הראש בית אזי כולנו בני בית ואזי יש בעל הבית על העולם המסתכל בתיקון העולם להחזיר כל העולם בתשובה שעי"זנזכה שיבנה ביהמ"ק וכו' ע"ש. אבל כשנסתלק ונתעלם זה הראש בית ונתפרסמין בעולם מפורסמים שאין בהם שם ה' כלל שהם בחי' ראש כל חוצות בחי' מאורי אש שמזה באין ח"ו שריפות בעולם וכו' ע"ש. והתיקון לזה לקום בחצות שעי"ז זוכין לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר, פאר הוא בחי' מאורי אור כלליות הגוונין וכל הבחינות הנ"ל, היינו שזוכין לפאר, להגביר מאורי אור על המאורי אש שהם בחי' אפר, וזה פאר תחת אפר וכו' ע"ש כ" היטב היטב כי הם דברים עמוקים וגבוהים ורמים מאד מאד אשרי אזנים שכך שומעות וכו':
אות ה
וזה בחי' מרדכי ואסתר שהם בחי' ראש כשרז"ל מרדכי מן התורה מנין שנאמר מר דרור ותרגומו מרי דכיא וזה בחי' ראש כ"ש שם ואתה קח לק בשמים ראש מר דרור שהוא מרדכי כנ"ל. ואסתר היאבחי' בית כ"ש לקחה מרדכי לו לבת ודרז"ל א"ת לבת אלא לבית כי אסתר היא בחי' הביהמ"ק שהוא בחי' מלכות כידוע כ"ש מקדש ה' כוונו ידיך ה' ימלוך וכו' נמצא שהביהמ"ק הואבחי' מלכות בחי' שם אד"ני כמובא, וזהו בחי' אסתר שהיא ג"כ בחי' מלכות ותלבש אסתר מלכות. והמן הרשע הוא כנגד כי הוא בחי' ראש כל חוצות בחי' ראשית גוים עמלק, ועיקר ראשיתו והתגברותו על אותן שהם מבחוץ לקדושה כי עמלק התגבר רק על אותן שהי' הענן פולטן. וע"כ נקרא ראש כל חוצות כי הם מבחוץ לענני כבוד שהם בחי' סוכה כידוע, וסוכה היא בחי' הביהמ"ק שנקרא סוכת שלם שמשם עיקר בנין הבתים ודירות ישראל בבחי' ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית. וכמובן בדברי רבינו ז"ל (סי' רסו), וכן התורה בראשית הנ"ל נאמרה לענין סוכות ג"כ כמובן למי' שהי' אז בעת שנאמרה תורה זאת. נמצא שכל אותן ישראל שהיו בתוך הענני כבוד הם בתוך בית וגבול הקדושה ונכללין בהראש בית. אבל אלו שהי' הענן פולטן שהם מחוץ למחנה מחוץ לבית הקדושה על אלו מתגבר המן עמלק ורוצה להיות ראש כל חוצות לכובשם ח"ו תחת ממשלתו לבלי להניחם לשוב אל ה' לשוב לתוך מחנה הקדושה. ומשה רבינו ע"ה שהוא בחי' הצדיק האמת שבכל דור הוא לוחם תמיד מלחמת עמלק בשביל להציל אלו האבני קודש הנשפכים ומתגלגלים בראש כל חוצות כ"ש תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוות, להוציאם מרשו"ת עמלק, להכניסם אל בית הקדושה. וע"כ זאת המלחמה היא מלחמה קשה וגדולה מכל המלחמות שבעולם, כי עמלק שהוא הבע"ד מערבב את העולם עד שא"א בשום אופן לידע האמתן היכן הוא. כי השקר מתדמה לאמת בכל הבחינות וזהו בחי' חבלו של משיח שהוא הקטגוריא בין הת"ח. והתיקון לזה הוא רק תמימות ופשיטות, שמי שרוצה לחוס על נפשו לבל תאבד תקותו ח"ו כפי מה שכ"א יודע בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו, הוא צריך להתנהג בתמימות ובאמת, ולזעוקר מאד להש"י שיורהו האמת לאמתו שידע במי להתדבק באופן שיזכה לשוב אליו ית' באמת. וז"ש שם רבינו ז"ל שהתיקון לזה הוא לקום בחצות ולהתאבל מאד על חורבן ביהמ"ק שגרם ע"י מעשיו וכו' כ"ש שם. כי כל המעכב בנין ביהמ"ק כאלו החריבו. ומי שיתנהג בדרך הזה בדרך הישן אשר דרכו בו אבותינו מעולם, דהיינו לקום בחצות ולפשפש במעשיו ולהתאבל על חורבן נפשו ונשמתו שגרם חורבן ביהמ"ק, ויצעק מאד להשי"ת כראוי לו לצעוק על נפשו כפי מה שיודע בעצמו אופן מעמד נשמתו להיכן הורידה במעשיו, אזי בוודאי יזכה לידע האמת לאמתו כי החפץ באמת מוסרין לו מלאך של אמת. וזה בחי' מה שעשה מרדכי כשראה גודל ממשלת המן שהוא בחי' הראש כל חוצות כנ"ל, שאז נאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה כי מרדכי הצדיק בחי' הראש בית שבכל דור ודור יודע את כל אשר נעשה בעולם, איך השטן מערבב את העולם כולו עד שא"א בשום אופן לידע היכן האמת. ואז ויקרע מרדכי את בגדיו ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. וכן כל ישראל הכשרים מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים. ואפר דייקא להכניע מאורי אש שהם המפורסמים של שקר בחי' ראש כל חוצות כנ"ל. ועי"ז זכו לבחי' הנ"ל בחי' לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר כנ"ל, שזהו בח'י מה שזכו אח"כ שנפל המן לפני מרדכי, ומרדכי שהוא הראש בית האמת יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וכו' שהם בחי' פאר כלליות הגוונין. וזהו ליהודים היתה אורה, בחי' מאורי אור הנ"ל:
אות ו
כי זה הנס של פורים הי' סמוך לבנין בית שני, שהתקנא בהם המן על שראה שרוצים לחזור לבנות בנין הביהמ"ק וכמובא בכוונות האר"י ז"ל היינו כנ"ל כי מרדכי הוא הראש בית שעוסק בבנין ביהמ"ק כי הוא מאיר להביהמ"ק כנ"ל וע"כ נתקנא בו המן שהוא בחי' הראש כל חוצות בחי' מאורי אש, שהוא רוצה תמיד לחרוב את הביהמ"ק. יכ עיקר חורבן ביהמ"ק היה ע"י בחי' מאורי אש שהוא בחי' ראש כל חוצות וכו' כנ"ל:
אות ז
וע"כ הפיל פור באדר וסבר שאז יוכל להתגבר על ישראל מחמת שבאדר מת משה רבינו ע"ה. כי עיקר התגברות בחי' מאורי אש שהם בחי' המפורסמים של שקר בחי' ראש כל חוצות, הוא בעת הסתלקות משה, דהיינו בעת שנסתלקין הצדיקים האמתיים ונתעלם הפאר של ישראל שהם בחי' מאורי אור בחי' שם ה' וכו' כנ"ל, שאז מתגברין ח"ו בחי' מאורי אש הנ"ל שהם בחי' המן וכו' כנ"ל וע"כ רצה להתגבר דייקא בירח שמת בו משה. אבל באמת אין דור יתום ועד שלא שקעה שמשו של צדיק זה זרחה שמשו של הצדיק שאחריו כשרז"ל, ובכל דור ודור נמצא צדיק אמתי שהוא בחי' משה שהוא בחי' ראש בית שעוסק בבנין המשכן שהוא בחי' מאורי אור, שמכניע המפורסמים של שקר שהם בחי' מאורי אש. כי בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה (כשרז"ל) היינו בחי' וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה וכו'. היינו שביום שמת הצדיק האמת בחי' משה בו ביום נולד צדיק אחר במקומו. כי אז כשהתגבר המן הי' מרדכי הצדיק שהי' בחי' משה כי הוא בחי' הראש בית וכו' כנ"ל:
אות ח
וע"כ נשבע הש"י שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה את זכר עמלק. כי המן עמלק הוא בחי' הראש כל חוצות שהוא כנגד הראש בית שהוא בחי' שם ה' בחי' ראו כי קרא ה' בשם בצלאל וכו' כמבואר היטב בהתורה הנ"ל. וזה בחי' שמו וכסא ושאינם שלימים עד שימחה שם עמלק. שם וכסא זה בחי' ראש בית, ראש זה בחי' ד' מוחין שהם בחי' ד' אותיות השם כ"ש שם ע"ש. בית זה בחי' ביהמ"ק שהוא בחי' כסא כ"ש מכון לשבתך פעלת ה' וכ"ש כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. וע"כ השם והכסא שהם בחי' ראש בית כי שמו משותף בשם הצדיק האמת כנ"ל, ע"כ אינם שלימים עד שימחה זכר עמלק שהוא בחי' שמות החיצונים בחי' הראש כל חוצות בחי' המפורסמים של שקר, שכל זמן ששמם נתפשט בעולם נתעלם שם ה' שהוא בחי' שם של הצדיקי אמת אשר שמו ית' משותף בשמם כנ"ל.
אות ט
וזה בחי' ד' פרשיות שקורין סמוך לפורים לפניו ולאחריו. כיאלו הד' פרשיות הם בח"י ד' אותיות השם שהם בחי' ד' פרשיות של תפילין שעי"ז מכניעין שם וזכר עמלק ימ"ש:
כי פרשת שקלים זה בחי' בנין ביהמ"ק כי השקלים הם בשביל בנין המשכן שהוא בחי' ביהמ"ק, או בשביל קרבנות צבור שהי' בביהמ"ק. וע"כ ע"י נדבת המשכן שהם השקלים שעי"ז עוסקין בבנין ביהמ"ק עי"ז מתגבר הראש בית ונכנע הראש כל חוצות וכנ"ל. וזה בחי' כיתשא את ראש בני ישראל, ראש בני ישראל דייקא בחי' הצדיק האמת שהוא ראש בני ישראל בחי' ראש בית הנ"ל. וכשרוצין לנשא ולהרים את ה ראש האמת על הראש של שקר צריכין ליתן שקלים לנדבת המשכן שהוא בחי' בהימ"ק כשרז"ל מקדש אקרי משכן וכו'. כי ע"י בנין ביהמ"ק מתגבר הראש בית כי הצדיק האמת וביהמ"ק הם בחי' אחת ומאירין ומחזיקין זה את זה:
אות י
וע"י השקלים שהם בחי' בנין ביהמ"ק בחי' התגברות מאורי אור ראש בית, עי"ז נכנע המן עמלק שהוא ההיפך כנ"ל, וע"כ עי"ז נכנע המן עמלק שהוא ההיפך כנ"ל וע"כ קורין אח"כ פרשת זכור. וז"ש והיה בהניח ה' אלקיך לך וכו' תמחה את זכר עמלק, ובבנין ביהמ"ק נאמר ג"כ לשון כזה כ"ש שם והניח לכם מכל אויביכם מסביב וכו' כי הא בהא תיא כשיש ביהמ"ק נמחה זכר עמלק שהוא בחי' הראש כל חוצות שהוא החריב את הביהמ"ק כנ"ל. וע"כ עיקר מפלת המן היה ע"י השקלים כשרז"ל רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך:
אות יא
וכשנכנע זכר עמלק שהוא בחי' הראש כל חוצות בחי' המפורסמים של שקר אזי נתגלה שם ה' שהוא בחי' שם הצדיקים האמתיים שהוא בחי' מרדכי בחי' ראש בית. וע"כ אח"כ הואפורים כי בפורים נתגלה אור גדול מאד מאד שאינו נתגלה בשום זמן, והאור הזההוא בחי' מרדכי אשר בשום זמן אין האור הגדול הזה בחי' מרדכי נתגלה כ"כ כמ ובפורים כמבואר בכונות שזה סודר ומרדכי יצא מלנפי המלך ע"ש בכונות. היינ ושאז בפורים אנו זוכין שנתגלה אור הצדיק האמת שבכל דור ודור בהתגלות גדול מאד בבחי' ומרדכי יצא וכו' שזהו בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, יוצא דייקא דנפיק ולא פסיק בחי' ומרדכי יצא וכו'. כי אנו זוכין ע"י קדושת פורים שיתגלה לנו אור הצדיק האמת שנזכה לידע האמת לאמתו ולהכניע הראש כל חוצות. ואז זוכין להתקרב הכל להש"י אפילו הרחוקים מאד מאד מן הקדושה בבחי' ורבים מעמי הארץ מתיהדים וכו' כי כשנתגלה האמת ויודעין מצדיקים אמתיים אזי הכל יכולין להתקרב להשש"י כי הצדיקי אמת מקרבין כולם להש"י. ועיקר כחם לקרב הרחוקים הוא ע"י בחי' האוצר מתנת חנם הנ"ל בחי' וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינם כדאי לחון ורחמתי וכו' שזהו בחי' החסד חנם שהי' מקיים העולם קודם מ"ת, אשר בשביל זה מוכרח הצדיק האמת לבטל עצמו מן התורה ולעסוק במילי דשטותא ולהיות איש פשוט ממש כדי שיחיה עצמו אז מהחסד חנם הנ"ל שהי' מקיים העולם קודם מ"ת שהוא בחי' אוצר מתנת חנם שעי"ז הוא מחיה כל הפשוטים ואפילו המונחים בשאול תחתיות כיהוא מחי' ומגביה כולם ע"י החסד חנם הזה שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה וכנ"ל. וזה החסד הוא בחי' מרדכי שהוא בגימ' ורב חסד כי הוא חסד גדול מאד שהוא בחי' תורה הנעלמת שתמיד התורה הזאת בהעלם, ועכשיו בפורים נתגלה האור הגדול הזה. וע"כ נוהגין ישראל בפורים לעסוק במילי דשטותא בכמה מיני ענינים. ולכאורה הדבר תמוה כי הלא בפורים נתגלה אור קדושה גבוה מאד ומדוע עוסקין אז בדברים פשוטים במילי דשטותא ומבטלין מדברי תורה. אך באמת מנהג ישראל תורה והם עושים הכל יפה בעתו כי אז נתגלה אור גדול כזה בחי' מרדכי שהוא בחי' החסד חנם שהי' מקיים העולם קודם מ"ת שע"י החסד הזה מחיין עצמן בעת שבטלין מדברי תורה כי הוא בחי' תורה הנעלמת כי בכל דבר שבעולם נעלם תורה כי הכל נברא בעשרה מאמרות שבהם נעלמין העשרת הדברות כמבואר שם בהתורה הנ"ל. וע"כ אז בפורים הכל יכולין להתקרב להש"י אפילו הרחוקים מאד כי אז נתגלה החסג חנם הנ"ל שהצדיק מקבל ממנו בעת שבטל מן התורה אשר מחמת זה רוב ישראל בטלין אז מן התורה כי אז נתגלה אור החסד הזה מאד והכל מקבלין אז מאור החסד חנם הזה. וע"י החסד הזה הכל יכולין להתקרב כי אע"פ שאין לו שום זכות אעפ"כ ע"י האוצר מתנת חנם שהצדיק מקבל ממנו בעת פשיטיותו שהוא מתגלה בפורים כנ"ל עי"ז הכל יכולין להתקרב להש"י. וע"כ בפורים הוא קבלת התורה כ"ש קימו וקבלו כי בטולה של תורה זהו קיומה כי הצדיק יכול לגלות בחי' התורה הנעלמת שהורא מתדבק בה בעת שבטל מהתורה ועי"ז חוזר וממשיך קיום התורה לכל הרחוקים. כי יש רחוקים שנתרחקו מכל התורה מאד ע"י מעשיהם הרעים וא"א לקרבם להש"י בשום אופן כ"א ע"י הצדיק האמת שיודע לקבל מהאוצר מתנת חנם הנ"ל שהי' מקיים העולם קודם מ"ת ועי"ז מחי' אותם בעת נפילתם שלא יתייאשו בשום אופן בעולם כי עדין חסדו ית' עליהם כי חסיד ה' לא תמנו לעולם. וע"י שמקיימים בחסד חנם הזה עי"ז הוא מקרבם להש"י וחוזר וממשיך עלהים תורה ומשיבם את התורה והעבודה, כי הוא מגלה התורה הנעלמת שהוא בחי' חסד חנם הנ"ל שמשם המשכת התורה כי עיקר המשכת התורה הוא מהתורה הנעלמת שמגלין אותה מהעלם אל הגילוי:
וע"כ בפורים כל הפושט ידו ליטול נותנין לו, זה בחי' אוצר מתנת חנם שנתגלה אז לכל וע"כ כל הפושט ידו ליטול נותנין לו מתנת חנם:
אות יב
וזה בחי' פ' פרה שקורין אחר פורים כי פרה כל מעשיה בחוץ שזה בחי' מה שהצדיק מתבטל לפעמים מן התורה ויוצא מבית קדושתו ומדבר עם העולם עסקי חול ובזה דייקא הוא מקרבם להש"י כנ"ל. כי כל הקרבנות מעשיהן בפנים בתוך הביהמ"ק ששם התגלות הקדושה, אבל פרה מעשי' בחוץ זהו בחי' ביטולה של תורה הנ"ל. כי התורה הוא בחי' בית בחי' בית דבראשית בחי' ראש בית, וכשבטלין מן התורה זהו בחי' שיוצאין לחוץ, אבל הצדיק האמת אפילו בשעה שבטל מן התורה מחיה עצמו עם התורה הנעלמת וכו' כנ"ל. וזהו בחי' פרה שכל מעשי' בחוץ בחי' ביטולה של תורה כנ"ל שהיא בחי' תורה הנעלמת. כי פרה אדומה נעלם מעין כל כ"ש אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני בחי' התורה הנעלמת. וע"כ הפרה מטהרת מטומאת מת שהוא ראש לכל הטומאות, כי הוא אבי אבות הטומאה שזהו בחי' עמלק שהוא זוהמת הנחש שהביא מיתה לעולם, שהוא בחי' תאות ניאוף שהוא סטרא דמותא כ"ש ואחריתה דרכי מות וכ"ש מוצא אני מר ממות את האשה וכו'. אשר מי שנופל לטומאה זאת א"א לו להטהר כ"א ע"י הצדיק האמת שיודע להמשיך עליו חסד חנם מהאוצר מתנת חנם שהצדיק מקבל משם בעת שבטל מן התורה כנ"ל. וזהו בחי' התורה הנעלמת בכל הדברים שבעולם כנ"ל. וזהו בחי' סוד פרה אדומה שכל מעשי' בחוץ שהי' בחי' תורה הנעלמת שהיא מטהרת מטומאת מת הנ"ל. וע"כ פרה מטהרת טמאים ומטמאה טהורים. כי הצדיק כשמבטל עצמו מן התורה שעי"ז מחי' כל הפשוטים וכל הרחוקים כנ"ל, ומטהר אותם מטומאתם הגדולה כנ"ל. אבל אצל הצדיק הוא בחי' ביטול מן התורה ונקרא אצלו ירידה וטומאה קצת לפי ערך גודל קדושתו בעת שדבוק בהתורה וכמובן בדברי רבינו ז"ל במ"א (בלק"ת סי' ל"ח) בהמאמר המתחיל לפעמים הצדיק נוסע וכו' שמה שהצדיק מוריד עצמו לפעמים לעסוק עם העולם הוא בחי' ירידה אצלו לפי שעה. אך אח"כ חוזר ועלה למקומו, אבל להעולם הוא עושה טובה לעולם וכו'. וזהו בחי' פרה שהוא בחי' ביטולה של תורה של הצדיק האמת שהוא מטמא טהורים ומטהר טאמים. כי אצל הצדיק נחשב זה הביטול לבחי' טומאה קצת לפי שעה ואחר"כ מטהר עצמו מיד. כי הטומאה שהפרה מטמאה את העוסקי םבה הוא רק לפי שעה עד הערב אבל הוא מטהר את הטמאים בטומאה גדולה מאד שהוא טומאת מת שהוא טומאה חמורה, והוא מטהר אותם לעולם ע"י בחי' פרה שמעשי' בחוץ שהוא בחי' ביטולה של תורה זהו קיומה וכו' כנ"ל:
אות יג
וזהו בחי'פ' החודש שהוא קידוש החודש שהוא בחי' מילויהירח בחי' והי' אור הלבנה כאור הכחמה שהוא בחי' הכנעת מאורי אש והתגברות מאורי אור שהם בחי' אור החמה כ"ש שם בהתורה הנ"ל. כי במזרח החמה זורחת ובמערב שוקעת ובלילה בעת שקיעת אור החמה אז התגברות מאורי אש וע"כ כתיב במשכן ואש תהי' לילה בו להכניע מאורי האש וכשמתגברים ח"ו המאורי אש זה בחי' מיעוט הלבנה ופגימתה כי הלבנה שליטתה בלילה בעת הסתלקות המאורי אור וע"כ רוצים להתאחז בה ח"ו המאורי אש ששליטתם בלילה. וצריכין להתגבר להכניע המאורי אש שלא יוכלו להתאחז בהלבנה שהיא בחי' מלכות בחי' הביהמ"ק בחי' אסתר שנקראת ע"ש ההסתרה שהיא בחי' פגימת הלבנה בזמן הגלות. כי כל עבודתינו הוא למלאות פגימות הלבנה דהיינו להכניע המאורי אש ולבטלם מן העולם ואז יהי' אור הלבנה כאור החמה שזהו בחי' בנין הביהמ"ק שאז תתמלא פגימת הלבנה כי אז יבא משיח בן דוד שמלכותו נמשל ללבנה. כי הכל אחד כנ"ל כי המאורי אש החריבו את הביהמ"ק שהוא בחי' מלכות דוד בחי' לבנה כי הם בחי' פגימת הלבנה. וכשמבטלין המאורי אש ע"י שמשברין כל התאוות רעו תוכל המדות רעות הנמשכין מד' יסודות גשמיים עי"ז מבטלין פגימת הלבנה ואז יהי' אור הלבנה כאור החמה שהוא בחי'מאורי אור. ואז ישוב מלכות בית דוד למקומו ויבנה בהימ"ק כבתחלה כי הכל נתתקן ע"י התגברות מאורי אור על מאורי אש כנ"ל:
וזה שנסמך פ' חצות לפרשת החדש כי ע"י קימת חצות נכנעין מאורי אש ומתגברין מארי אור שעי"ז נתתקן הכל כנ"ל.
אות יד
וזה בח'י שלשה דברים שנתקשה בהם משה שהם מעשה מנורה ושקלים וקידוש החודש כמובא בזוהר וסימנם, מ'ש'ה, מנורה, שקלים, החדש ע"ש. כי כל שלשה מצות אלו הם בחי' הכנעת מאורי אש והתגברות מאורי אור שזה עיקר כלליות הקדושה. כי מעשה מנורה הוא להדליק נר תמיד בבית המקדש. ועיקר הדלקת הנרות בביהמ"ק הוא בשביל להמתיק ולהכניע ולבטל בחי' מאורי אש ולהעלות ולהגברי מאורי אור המאירין בביהמ"ק כיראין הדין נמתק אלא בשרשו. כי באמת הכל אחד ולמעלה בשרשו גם האמורי אש מקבלין חיות מן המאורי אור שהם בחי' ד' אותיות השם ב"ה. וע"כ אנו מברכין במוצ"ש בורא מאורי אש כי הש"י ברא הכל ברצונו ית'. וז"ש בזוה"ק ד' גוונין יש באשא שהם בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין ע"ש. כי באמת בהשורש הכל אחד אך למטה נפרדים המאורי אש מן המאורי אור. כי שם בבחי' מאורי אש נאחזים החיצונים שמשם כל התאוות הבאים מד' יסודות גשמיים. וע"כ שם בבחי' מאורי אש שם הוא סוד ההבדלה שמבדילין על האור במוצ"ש. כי כשנסתלק השבת שהוא בחי' מאורי אור שמכניע מאורי אש שאז מתחילין להתעורר בחי' מאורי אש שבהם אחיזת החיצונים כנ"ל כי הם בחי' עץ הדעת טו"ר. ע"כ אנו מבדילין עליהם אז ומברכין על האור בורא מאורי האש. ובזה אנו מבדילין ומעלין הטוב מן הרע ע"י שאנו מגלין שהש"י ברא הכל כי שם בבחי' מאורי אש שם הוא סוד ההבדלה כידוע. וזה בחי' נרות המנורה שבביהמ"ק, כי כל הדלקת הנרות דקדושה הם להמתיק בחי' מאורי אש בשרשן, להכניע הרע שנאחז בהן עד שיהיו נכללין המאורי אש בשרשן בבחי' מאורי אור. וזהו בעצמו בחי' קידוש החודש שהוא להכלל מדת לילה ביום למלאות פגימת הלבנה שהיה אור הלבנה כאור החמה כנ"ל. כי הלבנה שליטתה בלילה בעת אחיזת מאורי האש ע"כ היא פגומה לפעמים וצריכין לבררה ולהעלותה מאחיזת הרע שבמאורי האש עד שיהיו נכללין מאורי אש במאורי אור שזהו בחי' אור הלבנה כאור החמה כנ"ל. וזהו בחי' שקלים שהם בשביל נדבת המשכן שהוא בחי' הביהמ"ק שהוא בחי' מאורי אור וכנ"ל. נמצאשכל אלו העשלשה מצוות הם בשביל להגביר בחי' המאורי אור על המאורי אש וע"כ נתקשה בהן משה הרבה כי שם סודר ההבדלה וקשה לעמוד עליהן מאד. כי מאורי אור הם בחי' המנהיגים והמפורסמים של שקר בודאייש בהם איזה בחי'של אמת שהוא בחי' מאורי אור כי כל שקר שאין בו אמת בתחילתו אינו מתקיים כלל כשרז"ל. אבל כל בחי' אמת שיש בהן הכל נמשך מבחי' מאורי אור שהם צדיקי אמת. והיו צרייכן שיהיו נכנעין אלו המפורסים של שקר תחת הצדיקי אמת ולהתבטל אליהם ואז היו נכללין מאורי אש במאורי אור והיה נתתקן הכל. אבל הם רוצים להשתרר ולמלוך ונוטלין גדולה לעצמן ורוצים להעלים ולהסתיר בחי' מאורי אור שהם בחי' הצדיקי אמת. וא"א לברר האמת כי השקר חופה על האמת וכ"א אומר שאצלו האמת, וע"כ גם משה נתקשה באלו השלשה מצות הנ"ל שהם בחי' הכנעת מאורי אש. כי חורבן ביהמ"ק ואריכת הגלות וכל הצרות של ישראל הכל תלוי בזה ע"י שבכל דור ודור מתנשאין בחי' מאורי אש שהם בחי' מפורסמים של שקר שהם הרע לעומת הטוב והם חולקים על צהידי אמת ורוצים להעלימן. וזה עיקר חבלו של משיח שהוא קטגוריא בין הת"ח. ובפרט בדורו הללו שהאמת נעדרת שנעשה עדרים עדרים של אמת כשרז"ל ונתערבב העולם מאד. עד שאפילו בין הצדיקי אמת יש מחלוקת גדול וכ"א חולק על חבירו ואינו מאמין שגם חבירו רוצה דרך אמת ואפשר יותר ממנו רק הוא סובר כאלו ח"ו השאר נוטין מן האמת ואין האמת אלא אצלו וכיוצא בזה בלבולים רבים בלי שעיור. וכל מה שאומרים אנשי אמת. מהפך השקר לעצמו ואומר שאצלו האמת וא"א לבאר זה כי כל מה שנאמר בענין זה ימאר החולק ג"כ. רק כל חד כפום מה דמשער בלבי' יוכל להבין בכל עת ובכל דור היכן האמת לאמתו שרוי::
אות טו
וזהו חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי בפורים מכניעין הראש כל חוצות שהוא בחי' המן עמלק בחי' מאורי אשואז נתגלה אור העליון מאד ונמתקין כל הדינים בשרשן ונכללין מאורי אש במאורי אור. וע"כ צריכן להתבסם בפורים עד שיכניעו המאורי אש למטה לגמרי שהם בחי' ארור המן, עד שיעלה לשורש העליון שש םאין שייך לומר ארור המן כל כי שם למעלה בשרשו העליון נכללין המאורי אש במאורי אור. אך לזה א"א להגיע כ"א ע"י שתיה של פורים שאז השתי' מצוה ואז היין בבחי' זכה נעשה ראש, ואש דייקא בחי' חאש בית, שע"י השתי' של פורים מתגבר בחי' הראש דקדושה עד שנתבטל ונופל לגמרי בחי' הראש כל חוצות, שנופל כל הרע, ומעט האמת שהי' כבוש שם בגלות עולה ונכלל בשרשו. ואז אין יודעין בין ארור המן לברוך מרדכי כי בשרש אין שייך שם ארור כלל כי שם צוה ה' את הברכה והכל ברוך ומבורך שם, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם אמן סלה:
מתנה ומתנת שכיב מרע ד
אות א
כל מתנה צריכה שתהא גלויה ומפורסמת וכו'. צריכין לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא וכו':
כי איתא בהתורה אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא (בסי' כה) שבכל עולם ועולם ובכל מדריגה ומדריגה יש שם דמיונות וכו' שםה הקליפות הקודמין לפרי וסובבים את הקדושה וכו'. וכשאדם נעתק ממדריגה למדריגה ומסבבין אותו וצריך להכניע אותם ולשברם וכו'. כי אין שני בני אדם שוין וכו' וכו'. ופנימיות של התחתון נעשה חיצוניות לחיצוניות עליון וכו'. ואזי צריכין לטהר ולקדש המקום מחדש וכו'. וא"א להכניע הקליפות וכו' אלא ע"י גדולת הבורא כמובא בכונות של הודו. וההתגלות גדולת הבורא הוא ע"י צדקה שנותנין לעני הגון, כי עיקר הגדולה והפאר הוא התגלות הגוונין וכסף וזהב הן הן הגוונין וכו'. ואין מאירין אלא כשבאים לאיש הישראלי וכו'. ובשביל זה העכו"ם תאבים לממון ישראל. וכו' ובשביל זה נקראין רש"ים כמו הוי זהיר ברשו"ת וכו'. אבל דע תיכף ומיד שהעכו"ם מקבל ממון מישראל תיכף ומיד נתעלם הפאר והחן בתוך הממון וכו'. וזהו שאין מקרבין אלא בשעת הנייתן וכו' ע"ש כ"ז היטב. גם דע שכדי להכניע הקליפות שמבססין בכל מדריגה, על זה צריך שיעורר שמחה של מצוה על עצמו היינו שישמח ע"י שיזכור שזכה להתקרב להשי"ת וזכה להתקרב לצדיקים המקרבין אותו להשי"ת. וע"י השמחה הזאת הוא משבר הקליפות ונכנס למדריגה ב' ע"ש:
אות ב
וזה ידוע ומבואר בדברינו כ"פ שבכל המו"מ שעושין מבררין ניצוצות הקדושים וכמבואר בדבריו ז"ל בהתורה אשרי (בסי' לה) ובהתרוה כי תצא למלחמה (בסי' רפ), שע"י מו"מ כתקונו עולין ממדריגה למדריגה מעשי' ליצירה. כי מו"מ כתקונו הוא בבחי' הקרבת קרבן התמיד וקטרת ע"ש. ועיקר הבירור הנעשה ע"י המו"מ הוא נגמר כשיוצא הדבר מרשו"ת לרשו"ת שאז נגמר המו"מ ואז עולין ומתבררין הנצוצות כנ"ל. ומחמת שבכל דרגא ודרגא יש שם הקליפות הקודמין לפרי המסבבין את הקדושה, מחמת זה צריכין ליזהר מאד לעשו"ת המו"מ בקדושה גדולה שלא יתאחזו בו הקליפות המסבבין שם כנ"ל. וע"כ אין המקח נגמר בדברים כ"א בקנין ע"י משיכה והגבהה וכו'. כי צריכין דייקא שיכנוס הדבר לרשותו של הזוכה בו ע"י משיכה והגבהה וכיוצא. כי כל זמן שלא בא לרשותו לא נגמר הבירור וע"כ אע"פ שנתרצה למוכרו ונגמר המקח בדברים למוכרו, עדיין אפשר שיתעוררו ויתגברו מחדש הקליפות בעת שירצה להכניס הדבר ברשותו ויקלקלו המקח. כי עיקר התעוררותם בשעה שיוצא הדבר מרשו"ת לרשו"ת שאז עיקר העלי' והבירור וכנ"ל. ע"כ אין המקח נגמר בדברים לבד עד שיעשה קנין ממש להכניסו ברשותו על ידי משיכה והגבהה וכו' כי כ"ז שלא נכנס לרשותו יכולין להתעורר ולקלקל המו"מ כנ"ל:
אות ג
וזשארז"ל דבר תורה מעות קונה שנא' ונתן הכסף וקם לו ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי'. כי עיקר התגלות הגוונין הוא בממון ישראל נכנעין הקליפות שבכל מדריגה ומדריגה כנ"ל. וע, כ בוודאי מד"ת כסף קונה כי ע"י הכסף נתגלין הגוונין ונתגלה גדולת הבורא שעי"ז נכנעין הקליפות ונגמר המקח, כי אין יכולין לקלקלו עוד כי כבר נכנעו ע"י התגלות הגוונין שבכסף ישראל וכנ"ל, וע"כ באמת מדאורייתא כסף קונה כ"ש ונתן הכסף וקם לו, וקם לו דייקא שעי" הכסף יש תקומה ועלי' להמקח דהיינו להנצוצות שבהמו"מ ועי"ז נגמר המקח מדאורייתא וכנ"ל. אך מפני מה אמרו חכמים משיכה קונה וכו'. כי באמת אע"פ שבהממון הוא התגלות הגוונין אבל אין זה אלא אצל איש הישראלי וגם אצלו אין מאירין הגוונין כ"א כשזוכה לתקן ממונו ע"י צדקה לעני הגון כ"ש שם ע"ש. וע"כ ראו חכמים שע"פ רוב העוסקים במו"מ אין זוכין לתקן ממונם בשלימות ראוי ואזי אין מאירין אצלם הגוונין בשלימות וע"כ אע"פ שבשעה שקביל הכסף נתרצה למכור החפץ לחבירו, וזה נמשך בשרשו מהתנוצצות הגוונין שבהממון. אבל אעפ"כ עדיין לא נכנע והקליפות שבמדריגה ויכולין לקלק המו"מ מחמת שתיכף אח"כ נתעלמו הגוונין מחמת שעדיין לא תיקן ממונו בשלימות וכנ"ל וכמו שכתב רבינו ז"ל לענין הממון שבא ליד הבעכו"ם שאין הגוונין מאירין רק לפי שעה ואח"כ נתעלמין אורם וכו' כנ"ל. כמו כן להבדיל אפילו אצל איש ישראל אע"פ שבערך העכו"ם מאירין אצלו הגוונין. אבל אעפ"כ מאחר שלא תיקן ממונו כראוי אין מאירין גם אצלו בשלימות רק מתנוצצין לפי מתוך העלמן ומתעלמין מיד, וע"כ אין הקליפות נכנעין ע"י הכסף לבד כי אין הגוונין מאירין בהם בשלימות וע"כ אין נגמר המקח ע"י הכסף וכנ"ל. כי עיקר גמר המקח הוא כפי הכנעת הקליפות שאז נשלם הבירור וכנ"ל. וזהו שאמרו שם ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי'. כי מאחר שלא תיקן ממונו ולא נתגלו הגוונין על ידו, יכול להיות שיתגרו ויתאחזו הקליפות בהממון ביותר כי את זה לעומת זה עשה אלהים. ומי שזוכה לתקן ממונו ע"י הצדקה אז ינתגלין הגוונין שהם גדולת הבורא ע"י ממונו, וזוכה להכניע הקליפות שבכל מדריגה ע"י ממונו כנ"ל. אבל להיפך כשאין מתקן ממונו ע"י הצדקה אזי נתאחזין הקליפות בהממון דייקא. מחמת שיש שם קדושה גבוה נעלמת שהם הגוונין עילאין שנתעלמו שם, שכשאין מאירין כראוי הם נאחזין שם ביותר כי הם כרוכים תמיד אחר הקדושה הגבוה ביותר. ומזה בא גודל התגברות תאות ממון שנמשך מחמת שהממון בשרשו יש בו קדושו"ת גבוהות מאד שהם הגוונין עילאין שמלובשין בו. וכשאינו זוכה לגלות הארת הגוונין ע"י צדקה לעניהגון אזי הקליפות נאחזין בהממון ביותר ועי"ז נופל לתאוות ממון. ומזה באים כל ההכחשו"ת והשינויים והעוולות שבמו"מ אם אין מתגברים על תאוותו לממון ח"ו. וזה שאמרו שאין מעות קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי', בעלי' דייקא דהיינו בעת שהיו צריכין לעלות הנצוצות שבהסחורה מדרגא לדרגא אז שלטו הקליפות שהם מזיקי עלמא. והם בחי' אש כ"ש מ האש יצאו וכו' ועי"ז נשרפו החטים והסחורה:
אות ד
ובשביל זה צריכן להרחיק עצמו ביותר מלקבל מתנו תכשרז"ל וכ"ש ושונא מתנות יחי'. כי עליית הקדושה קשה שיהי' בחנם כ"א בכסף מלא כ"ש בזוה"ק לענין קניית המצות ומע"ט שצריכין לקנותם באגר שלים כי הסט"א נקראת חנם כידוע. וע"כ כשמקבל החפץ בחנם במתנה קשה מאד לברר והעלות הקדושה שיש שם ואזי יכולין להתאחז בו הקליפות המסבבין שבכל מדרגה ויכולין להפסיד חיותו ח"ו כי הקליפות הם סטרא דמותא וע"כ שונא מתנות יחי':
אות ה
וע"כ צריכין לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי עיקר העלי' הוא בבחי' חיצוניות, שפנימיות תחתון נעשה חיצוניות שבהמו"מ, שהמו"מ בכלל הוא בבחי' עבודות חיצוניות כמובן בהתורה הנ"ל (רק שגם בבחי' חיצוניות בעצמו בודאי יש פנימיות וחיצוניות כמובן בכוונות). וע"כ בהמתנה מחמת ששם קשה לברר כנ"ל ע"כ בקל יכולין להתאחז הקליפות שנאחזין בבחי' חיצוניות ויקלקלו המתנה ויכניסו בלב הנותן שישנה דבורו ורצונו ויקלקל המתנה. ע"כ אין המתנה גמרת עד שתהי' מפורסמת וגלויה לכל ויכתוב בהשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי בשוק ובחוץ שם עיקר אחיזתם של הקליפות שנקראים עש"ז חיצונים ע"כ צריכין לפרסם בשטר מתנה כתבוהו בושקא וכו' שצוה לכתוב בשוק ובחוץ כיהוא נותן המתנה בלב שלם כדי לבטל קטרוג הקליפות והחיצונים ע"י שמודיעים המתנה בשוק ובחוץ ששם מקום אחיזתם כנ"ל:
אות ו
וזשארז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. ולמדו משבת שאמר הקב"ה למשה מתנה יפה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם וכו'. כיצריך להודיע מקודם לחבירו שרוצה ליתן לו מתנה כדי שיכין א"ע לקבל המתנה דהיינו שיתגבר א"ע לקבל המתנה בקדושה ובטהרה לשמו יתב' כדי שיהי' לו כח עי"ז לברר הקדושה שבהחפץ של המתנה כי מחמת שבמתנה קשה לברר כנ"ל ע"כ צריך הכנה מקודם וע"כ צריך להודיעו:
אות ז
וזה בחי' שבת שהיא מתנה טובה שהיתה בבית גנזיו שהשי"ת מודיע לנו קודם שנתנה לנו כדי שנתגבר להכין את עצמינו לקבלל את המתנה טובה ויקרה הזאת. כי שבת צריך הכנה כשרז"ל כ,ש והי' ביום הששי והכינו וכו'. וע"כ גם עתה שכבר נתן לנו השי"ת ברחמיו את השבת אנו צריכין בכל ימות השבוע להכין א,ע לקבל מתנה טובה הזאת ושבת שמה וזהו בחי' זכור את יום השבת לקדשו זכריהו מא' בשבת שאם נזדמנה לך מנה יפה תהא מזמינו לשבת היינו בחי' הכנה בכל ששת ימי החול לקבל את המתנה טובה שהיא שבת. וזהו בחי' כלל כל העבודה שלהאדם בזה העולם שנקרא ערב שבת והעוה"ב נקרא שבת כשרז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וכו'. כי באמת א"א לעבוד את השי"ת כ"ש מי הקדימני ואשלם כלום עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית וכו' כשרז"ל וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל בהשיחה הנדפסת בסיפורי מעשיות ע"ש. וכל העבודה של תורה ומצות שצוה אותנו לעשו"ת בזההעולם הם רק הכנות שצריכין אנו להכין א"ע לקבל מתנת ידו הטובה שהוא ית' רוצה ליתן לנו ברחמיו לעתיד. כי באמת כל התורה ומצות קלים ונעימים לעשותם כ"ש דרכיה דרכי נועם וכו' ומן הדין אין ראוי לקבל עליהם שכר וכל השכר טוב שיתן הוא רק מתנת חנם כ"ש ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו. וכל המצות הם רק בחי' הכנות לקבל על ידם מתנת חנם ממנו יתב' שהוא השכר של אותה המצוה. כגון למשל ע"י שאנו לובשין ציצית עי"ז אנו מכינים עצמינו להתעטף באור הציצית ולזכות לחלוקא דרבנן וכו'. וכן ע"י מצות תפילין אנו מכינים עצמינו להתעטר בכתרי דמלכא שהם אורות התפילין בשרשם. כי בודאי ע"פ דין אין מגיע להאדם שכר נפלא ונורא כזה בשביל ציצית ותפילין שהם קלים ונעימים לעשותם וכל השכר שיקבל עבורם הוא רק מתנת חנם. רק שהשי"ת ברחמיו חמל עלינו וצוה עלינו לעשו"ת בזה העולם אלו המצות הקדושו"ת כדי שיהי' לנו כלים וכח לקבל מתנת חנם שלו וכן בשארי המצות. וכן כל המצות לא תעשה הזהיר אותנו שלא לעשו"ת כדי שלא נבא מלוכלכים ח"ו להילולא דמלכא. והוא כמו מלך שמזהיר ומודיע מקודם לאוהביו שרוצה ליתן להם מתנות יקרות וסגולות נוראות ונשגבות לכ"א ואחד בזמן פלוני. ומאהבתו וחמלתו הוא מודיעם תחילה כדי שיכינו עצמם לזה כדי שלא יבואו מלוכלכים ח"ו בטיט וצואה לסעודת המלך שיהי' שם המלך וסיעו. כי בודאי א,אל הם לקבל מתנותיו הקדושו"ת כשהם מלוכלכים ח"ו. גם צריכים להכין לעצמם מלבושים נאים ויקרים וכמה מיני ריחות טובות נרד וכרכום קנה וקנמון כוו' וכמה מיני קשוטים יפים ונאים שיהיו ראוים ליכנוס בהם בהיכל המלך גבין גדוליו ושריו ועבדיו הקדושים והטהורים ואז יוכלו לקבל מתנת ידו הטובה. ובחמלתו הגדולה הכין להם מקודם כל הדברים והחפצים שצריכים לעשו"ת ולתקן מהם מלבושים וכתרים כאלו שיהיו ראוים לכנוס בהם בהיכלא דמלכא. וכל מי ני בשמים וריחות טובות שיתבשמו בהם מקודם. וצוה להם והזהיר להם שבכל הזמן שנתן להם מקודם להכין עצמן לסעודה, שבכל הזמן הזה יעסקו לעשו"ת ולתקן אלו המלבושים היקירים וכל אלו הכתרים הקדושים. ושלח להם שלוחיו הנאמנים ללמדם ולהודיעם איך לעשותם ולתקנם בפרטי פרטיות כדי שיבואו לשם בלבושים וכתרים ות יקונים הנהוגים שם כדי שלא יתביישו בין כל הקרואים לשם. וביותר ויותר צוה להם והודיעם ע"י שלוחיו ממה להתרחק. והזהירם מאד מאד שלא יטמאו ולא ילכלכו עצמן ח"ו בכל הדברים המתועבים שם, ומרוב חמלתו הודיעם ג"כ ע"י נאמניו במה ירחצו ויטהרו עצמן מלכלוכים אלו אם יכשלו לפעמים ולא יהיו נזהרין מהם ח"ו. ותיקן להם כמה וכמה מעיינות קדושו"ת וכמה עצות ותיקונים לרחוץ ולנקות עצמו מכל זה. עד שאפילו מי שהוא מלוכלך מאד, ומוטבל בשחת ומוטבע ביון מצולה ומלובש בבגדים צואים ח"ו, גם הוא יכול לנקות עצמו ולרחוץ ולט הר עצמו באלו המעיינות הנובעים שמן אפרסמון וכל מיני ריחות נפלאים שיש להם כח להפוך כל מיני ריחות רעים לריחות טובים ויקרים. והודיעם שבכל הזמן שנתן להם יש בידם ליקח מכל החפצים והבשמים אשר הכין להם ולהתלבש ולהתקשט בהם כמ ושירצו, ולטבול ולטהר עצמם בכל המעיינות הקדושו"ת האלה שמטהרין ומנקין אותם מכל הלכלוכים כדי שיוכלו לבא נקיים וטהורים להיכל המלך מקוטרים מור ולבונה, מלובשים בלבושים קדושים ונקיים הנוהגים שם מוכתרים בכתרי דמלכא. ואז יוכלו לקבל כל האוצרות מתנת חנם אשר הכין להם המלך אשר עין לא ראתה וכו' אשרי הזוכה להם. והנמשל מובן ממילא. נמצא שכל המצוות ומע"ט הכל מאתו יתב' ממה שהכין לנו ברחמיו המרובים וכ"ש כי ממך הכל ומידך נתנו לך וכתיב מי הקדימני ואשלם ואין ראוי לקבל עליהם שכר. רק שברחמיו רצה לזכות אותנו ליתן לנו אוצרי מתנת חנם כאלה לפיכך הרבה לנו תורה ומצות שהם כולם תקונים והכנות לקבל על ידם רב טוב הצפון שה םאוצרי מתנת חנם שרוצה ליתן לנו בחסדו וברחמיו וכנ"ל. וע"כ ארז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא וכו'. היינו כי בודאי נקבל רב טוב אשר עין לא ראתה ע"י מעשינו הטובים רק שאנו צריכים לידע האמת שכפי שורת הדין אין מגיע לנו פרס מאחר שהכל מ אתו וכנ"ל רק שכל עבודתינו הוא שלא ע"מ לקבל פרס רק שע"י עבודתינו ומעשינו הטובים יהי' לנו הכנה לקבל חסדו הגדול שהם אוצרי מתנת חנם שיתן לנו לכל אחד ואחד כפי מה שהכין א"ע בזה העולם לסעודתא דמלכא וגדוליו ומיודעיו כ"ש ולשרידים אשר ה' קורא וכו' וכשפרש"י שם. וזהו העוה"ז דומה לפרוזדור והעוה"ב לטרקלין התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, היינו כנ"ל שכל העבודה שבזה העולם הוא רק בבחי' הכנות כדי ליכנוס בהיכל המלך בחי' התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין וכנ"ל:
אות ח
וזהו בחי' גודל המעלה שאין למעלה ממנה שהוא התקרבות לצדיקים וליראים וכשרים אמתיים. כי הצדיקים האמתיים הם מודיעים לנו בכל פעם אוצרי מתנותיו הטובים שהוא יתב' רוצה ליתן לנו ברחמיו. ומודיעים לנו בכל עת איך להכין א"ע לקבלם ונותנים לנו עצות איך לנקות ולטהר עצמינו ולבושינו מכל מה שנכשלנו עד הנה. כי כל צדיק הדור הוא בחי' משה אשר השי"ת מודיע על ידו לנו את כל המתנות טובות שרוצה ליתן לנו כ"ש יודיע דרכיו למשה וכו' וכתיב אשר צוה את אבותינו להודיעם ולבינהם. כי הצדיק האמת שבכל דור הואחופר בארות ומעיינות חדשו"ת מעיינות הישועה שאינם פוסקין באופן שיוכלו לטהר בהם כל הפגומים והמלוכלכים והמתועבים שבעולם ולהתרפאות בהם מכל מיני חלאים ומכאובות רעים בגוף ונפש ולהתרחצץ ולהתבשם על ידם בכל מיני ריחות טובותץ. כי השי"ת מודיע דרכי טובו וחסדיו הנפלאים לצדיק האמת כי הוא יתב' ממשיך חסדים חדשים בכל דור ודור ועושה חסד חנם בכל דור ודור. כי אפילו בכל יום ויום נמשכין חסדי חדשים כ"ש חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו חדשים לבקרים רבה אמונתך וכשפרש"י שם שהחסדים מתחדשים בכל בקר, מכ"ש בכל שבוע ובכל חדש ובכל שנה ושנה מכ"ש בכל דור ודור. כי סוף כל סוף חסדו יתגבר עלינו עד שיביא לנו משיח צדקינו ויגאלינו מכל הצרות והמצוקות שסבלנו בפרט בעתים הללו המקום ירחם. ובודאי כל שנה וכל יום שבא מאוחר הוא קרוב יותר לביאת משיח ונמשך עליו חסד הגדול שממשיך משיח צדיקנו כ"ש ועושה חסד למשיחו. אל כל אל והחסדים הגדולים שהוא ית' רוצה להמשיך עלינו בכל עת אין מי שידע מהם כ"א הצדיק האמת. וכל מי שמקורב אליו הוא מודיע לו רחמיו וטובו ה גדול עד אין חקר אשר עי"ז אפילו הגרוע שבגרועים יכול להכין א"ע לקבל אוצר מתנת חנם שלו. והעיקר הוא האמונה והרצון שידע האמת באמונה שלימה על מה אתי בהאי עלמא. ואז בודאי ירצה וישתוקק תמיד לשוב אליו יתב' ויחתור בכל כחו להתקרב לאנשים נאמנים שיודעים לחזקו ולייעצו עצות אמתיות ונכונות כפי מה שקבלו מרבותיהם הקדושים עד אשר יזכה לשוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח:
אות ט
וכל זה כלול ומרומז בסוף התורה הנ"ל מ"ש שם שכדי להכניע הקליפות שבכל מדריגה הוא ע"י שמחה של מצוה, ע"י שיזכור חסדו הגדול שזכה להתקרב להשי"ת ולצדיקים וכו' כנ"ל ע"ש. כי כל מי שרוצה לגשת אל הקודש להתקרב להשי"ת ולתורתו, מתגברין ומתפשטין נגדו בכל פעם מאד מאד, וכל מה שרוצה להתחזק ולהתגבר, מתפשטיןכנגדו יותר ויותר בבחי' פשטוהו ולא עייל לתרעא הנאמר בהתורה הנ"ל, שהס"א שהם הדמיונות והתאוות והבלבולים והמניעות וכו' וכו' מתפשטים נגדו בכל פעם מאד מאד ואינם מניחיןי אותו ליכנוס לשערי הקדושה. ומחמת זה רבי םנכשלו ונפלו כי בתחילה התחילו קצת להתקרב להש"י ועסקו בתורה קצת וכו'. אבל אח"כ ע"י עוצם ההתפשטות וההשתטחות הנ"ל של המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שהתפשטו כנגדם מאד בכל פעם, עי"ז טעו בעצמן כאלו אפס תקוה ח"ו ונתרחקו כמו שנתרחקו. ובאמת טעו הרבהבזה כמ ושאמר אז אדמו"ר ז"ל שבזה טועין החסידים הרבה מה שסוברין שהתגברות התאוות נגדם הוא מחמת שנפלו ממ דריגתם, לא כן הוא אדרבא מחמת שצרייכם לעלות מדרגא לדרגא עי"ז מתגברים ומתפשטים כנגדם הדמיונות והתאוות וכו' כ"כ (כמבואר שם בסוף). אך עיקר העצה לזה שיזכיר א"ע בכל עת גודל חסדו וטובו הגדול של השי"ת ואל ישכח כל גמוליו. ויזכור היטב את כל החסד הגדול שעשה השי"ת עמו ולא עשהו גוי וקירבו להשירים ותמימים היונקים מצדיקי אמת. וישמח מאד בכל הנקודות טובו שזיכהו השי"ת מעודו. ועי"ז יזכה להתגבר בכל פעם נגד גודל ההתפשטות של הקליפות שמתפשטים בכל דרגא ודרגא ויעבור לבטח עליהם. וכשנדקדק בדברי אדמו"ר ז"ל שבתורה הנ"ל נמצא שגם עצה הזאת הוא בחי' עצה הראשונה שכתב שם שלהתגבר נגד הקליפות שבכל דרגא הוא ע"י התגלות גדולת הבורא שהוא בחי' הכונות של הודו שאז עולין מעשי' ליצירה ואז מזכירין גדולת הבורא ע"ש. וזהו בעצמו בחי' העצה הב' הנ"ל דהיינו לשמוח בחסדו וטובו הגדול ית'. כיכל מה שזוכרין ומגלין חסדו וטובו יתב' נתגלה גדולתו ותפארתו ית' יותר ויותר. כי עיקר גדולתו של יוצר בראשית הוא בחי' החסד הגדול שהוא עושה עמנו בכל עת בכל דור ודור, כי מדת החסד נקרא גדולה כ"ש לך ה' הגדולה זה חסד כידוע. וכל מה שנתגלה חסדו יותר נתגלה גדולתו י'ת יותר. ע"כ כשאדם משמח א"ע בשמחת ישראל ומזכיר א"ע חסדיו ונפלאותיו שעשה עמו, ומאמין בחסדיו וטובו הגדול שעדיין יש לו תקוה תמיד כאשר הודיעונו צדיקים האמתיים עי"ז נתגלה גדולת הבורא ית'. כי זה עיקר גדולתו כנ"ל. ועי"ז מכניע ומשבר הקליפות שבמדריגה שמתפשטים כנגדו וזוכה לבטלם ולבא למדריגה השניה. וכן בכל פעם:
אות י
והכלל שצריכין לידע ולהאמין שחסדו וטובו יתב' הוא בלי שיעור כ"ש חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו וכתיב כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא מוש. וכל התקוה לעוה"ב שאנו מצפין לקבל ממנו ית' הכל הוא רק מתנת חנם רק שהוא ברחמיו רוצה שנכין עצמינו לקבל מתנתו הטובה. ע"כ בכל עת ושעה ורגע יש בידינו להתחיל מעתה להכין עצמינו לקבל טובו וחסדו. והעיקר ע"י הרצון כ"ש אדמו"ר ז"ל שעיקר הוא הרצון וכו' וזה יש בידינו תמיד. כי חסדו גדול כ"כ עד שגם ההכנות בעצמם הוא נותן לנו במתנת חנם כאשר אנו רואין בחוש שהוא עוזר לנו בכל יום להניח טלית ותפילין ולקרות ק"ש פעמים בכל יום מה שאין אנו ראוים לזה כלל כאשר יודע כ"א בנפשו וכן בשארי מצוות. ע"כ ראוי לנו בכל עת להדוות לו ולברכו על כל החסד אשר עושה עמנו ואשר עתיד לעשו"ת עמנו ולבטוח בחסדו ולצפות לישועתו ולשמח נפשינו מאד בכל זה, והי"ז נזכה להתגבר בכל פעם על גודל ההתפשטות שמתפשטין נגדינו בכל עת עד שנזכה להתקרב אליו ית' ע"י גודל חסדיו ורחמיו המרובים והגדולים שאינם תמים ואינם כלים לעולם ואמן ואמן:
(שייך לעיל)
אות י
וע"כ לא רצה אברהם אבינו ליקח המערת המכפלה במחתנה מעפרון כ"ש בכסף מלא יתננה לי. כי לגודל עוצם הקדושה שיתה שם וכשהיתה תחת יד עפרון היו הקליפות מסבבין אותה מאד וע"כ אצל עפרון היתה חשך אפילה כמובא ע"כ לא הי' באפשר להוציאה מעפרון במתנה בחנם כ"א בכסף מלא. כי א"א להוציא ולהעלות הקדושה בחנם בפרט קדושה גבוה כזאת וע"כ נתן לו ארבע מאות שקל כסף שהם מרמזין על תי"ו עלמין דכסופין כ"ש בזהו"ק. היינו כי ממון של אברהם הי' קדוש מאד ונתגלו בו כל הגוונין עילאין שהם גדולת הבורא יתב' שזה ובחי' תי"ו עלמין דכסופין שבהם מתענגים הצדיקים שהם בחי' כלל כל הגונין הקדושים שהכל תאבים ומתענגים לראותם ולהתכל בהם. וזהו בחי' ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ותרגומו דמתקבל בסחורתא בכל מדינתא, היינו שכל הסחורות והמו"מ שבכל המדינות הכל נעשה ע"י הכסף כ"ש והכסף יענ את הכל מחמת שבהכסף כלולים עכל הגוונין עילאין שכלולים בתי"ו עלמין דכסופין שהם בחי' ארבע מאות שקל כסף. ובכח זה קנה אברהם את מערת המכלפלה מעפרון ע"י שגילה גדולת הבורא ע"י הארבע מאות שקל כסף שלו שהיו כלולים בהם כל הגוונין וכו' כנ"ל, שעי"ז נכנעו הקליפות שרצו להתאחז שם ונפלו ונתבטלו, ועלתה השדה והמערה ונקנה לאברהם כ"ש ויקם שדה עפרון, תקומה היתה לו כשפרש"י שם, והכל ע"י התגלות הגוונין שבכסף של אברהם וכנ"ל. אבל בודאי עפרון לא זכה להנות מאלו הגוונין כי אח"כ כשבא הכסף לידו נתעלמו הגוונין שהם בחי' תי"ו עלמין דכסיפין וכמבואר לעיל. וכן דוד לא רצה לקבל גורן ארונה בחנם כי שם היה מקום הבניהמ"ק שהיה בלתי אפשר להוציא מהסט"א בחנם כ"א בכסף מלא להכניע הקליפות שסבבוה, ע"י התגלות הגונין שבכסף וזהב וכנ"ל. וע"כ נזכר שם אצל דוד כסף וזהב כ"ש בד"ה בכסף מלא וכו' ויתן דוד וכו' שקלי זהב. כי שם היו צרייכן להעלות קדושה גבוה ביותר שהוא מקום היבהמ"ק ובית ק"ק. ע"כ הוכרח לגלות כל הגוונין שבכסף וזהב כדי להכניע הקליפות שהיו מסבבים שם. כי כל מה שהקדושה גבוה יותר מסבבין שם הקליפות ביותר וכמו כן צריכין להמשיך התגלות הגוונין יותר כדי להכניעם ולבטלם עי"ז וכנ"ל:
אות יב
וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. היינו כשאיש הישראלי יוצא מדרגא לדרגא אז מתשטחים ומתפשטים כנגדו הקליפות שהם הדמיונות וכו' שהם בחי' חרון אף כי הם מתוקפא דדינא כידוע. וזהו ויצא יעקב שהוא איש הישראלי מבאר שבע היינו מהמדרגה הקדושה שהי' בה שנקראת באר שבע. כי כל דרגא ודרגא דקדושה כלולה מכל השבעה מדות שהם ז' ימי הבנין שכלולים בכל דרגא. וכשיעקב שהוא איש הישראלי יוצא משם כדי לבא למדריגה שניה הגובה יותר, אז וילך חרנה שמוכרח לילך דרך החרון אף שהם הקליפות שמהם כל הדמונות והתאוות והבלבולים שמתפשטים נגדו בכל פעם כנ"ל. אבל מחמת שאיש הישראלי בחי' יעקב חזק בדעתו ואינו מניח את מקומו ואינו נופל בדעתו מחמת זה רק מתחזק בכל מה דאפשר לעמוד על עמדו, עי"ז ויפגע במקום, עי"ז זכה להבין האמת שמה שמתפשטים התאוות וכו' כנגדו כ"כ אין זה נפילה ח"ו רק שהוא מחמת שצריך לבא למדריגה גבוה יותר ולהתקרב להשי"ת בהתקרבות יותר, מחמת זה מתפשטים כנגדו כ"כ כנ"ל. וזהו ויפגע במקום שזכה בתוקף החרון אף שהם הקליפות שהתפשטו כנגדו לפגוע שם במקומו של עולם. כי כל מה שעולין למדרגה גבוה יותר מתקרבין ביותר להש,י שהוא מקומו של עולם שכל המקומות וכל הדרגות שבעולם כלולים בו יתב' כי הוא יתב' מקומו של עולם ואין העולם מקומו. היינו שיעקב בחי' איש הישראלי ע"י גודל התחזקותו זכה להבין האמת שאין זה נפילה והתרחקות ח"ו רק פגע שם דייקא במקומו של עולם שהבין ששם דייקא צריך לבא למדריגה גבוה יותר להתקרב ביותר להשי"ת וע"כ מתפשטים כנגדו כ"כ. ואז וילן שם כי בא השמש. היינו שקיבל על עצמו וסבל צער החשך שהוא בחי' לילה ולן שם בצערו שהי' לו מרדיפת התאוות והדמיונות שהם בחי' חרון אף שהם בחי' הקליפות שתפשטו כנגדו מחמת שהי' צריך לעלות למדרגה שניה כנ"ל. וזהו כי בא השמש שהוא השכל והמוחין שנסתלקו ממנו כי בעת התגברותם והתפשטותם אין השכל בשלימו. כיכח המדמה שמשם כל התאוות וכו' הוא כנגד השכל כמבואר בתחילת התורה הנ"ל ע"ש. וזהו כי בא השמש שלא בעונתה כשדרז"ל היינו שבודאי ביאת השמש שהוא הסתלקות המוחין שהיו לו אז הי' שלא בעונתה שלא בזמנו כי לא הי' בדין שיסתלק שכלו ממנו ויתפשטו כנגדו כ"כ כי לא הי' מחמת נפילתו ח"ו רק מחמת שהי' צריך לעלות למדרגה ב' כנ"ל. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וארז"ל שהיו י"ב אבנים כנגד י"ב שבטי בני יעקב. י"ב אבנים הם בחי' י"ב אבני החשן שהיו על שמו תי"ב שבטי בני יעקב שהם כלליות הגוונין, כיכל הגוונין היו בי"ב אבני החשן שהם אדם ופטדה וכו' שכל אחד היה לו גוון מיוחד. נמצא שי"ב אבני החשן הם כלליות הגוונין. היינו שהמשיך התגלות הגוונין שהם גדולת הבורא שעי"ז הכניע הקליפות שבמדריגה וזכה לצאת מהמדה שבמדריגה הב' ולעלות אל השכל. וזהו וישכב במקום ההוא ויתא שהוא בחי' ויש כ"ב שהם כ"ב אתווןל דאורייתא היינו שזכה לשבר המדמה ולעלות אל השכל ולהוציא מתיקות שכלו מכח אל הפועל עד שזכה לשכל הנקנה שהוא בח'י נופת צופים ואמנה כ"ש שם בתחילת התורה הנ"ל ע"ש. וזהו בחי' כ"ב אתוון דאורייתא כי זהו שלימות השכל כשמוציאין אותו מכח אל הפועל עד שזוכין להכניס ההשגה בתוך צירופי אותיות שהם בחי' כ"ב אתוון דאורייתא דהינו שיוכל לדבר ולגלות זאת ההשגה ע"י הדיבור שכלול מכ"ב אותיות. כי כ"ז שאין יכול להכניס השכל בתוך אותיות הדיבור נחשב בחי' שכל בכח. ועיקר מוציא מכח אל הפועל הוא כשמכניסו בתוך כ"ב אותות הדיבור שזהו בחי' נפת תטופנה שפתותיך המובא שם בהתורה הנ"ל לענין זה ע"ש. וזהו וישכב במקום ההוא ויש כ"ב, שע"י שעמד איש הישראלי על עמדו ולא הניח עצמו ליפול ע"י תוקף ההתפשטות שהתפשטו כנגדו וזכה להמשיך התגלות הגוונין עד שהכניע ושיבר אותם עי"ז זכה לעלות אל השכל שבמדרגה הגבוה יותר. עד שהוציא השכל מכח אל הפועל שהוא בחי' אותיות הדיבור בחי' כ"ב אתוון דאורייתא כנ"ל. ואז ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, היינו שאז הראו לו שכל עבודת האדם בזה העולם הוא בבחי' זאת בבחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. היינו שהוא צריך בכל פעם לעלות מדרגא לדרגא כמ ושעולין בסולם ומחמת זה מתגברין ומשתטחין ומתפשטין כנגדו כ"כ בכל פעם כנ"ל. וזהו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, מלאכי אלהים הם הועבדי ה' שנמשלו למלאכים עולים ויורדים בו בזה הסולם, כי כל עלייתם וירידתם הוא בבחי' הסולם הזה שמי שהוא פקח ומאמין לדברי הצדיק שאין זה נפילה כלל ומתחזק ומתגבר כנ"ל הוא עולה עי"ז למדריגה הגבוה יותר. ולהיפך מי שאינו מתחזק הוא יורד ח"ו עי"ז. וזהו והנה ה' נצב עליו ויאמר וכו' שהבטיחו בכמה הבטחות. כי מחמת שיעקב שהוא עאישר הישראלי הכשר עמד בנסיון ולא הניח את מקומו עד שעלה למדריגה ב' כנ"ל ע"כ הבטיחו השי"ת שיהי' עמו וכו' ושמרתיך בכל אשר תלך וכו'. שהבטיחו שאע"פ שיעבור עליו עוד כהנה וכהנה אבל השי"ת ישמרהו בכל עת בכל אר ילך עד אשר יביאהו למדריגתו העליונה בשלימות בחי' כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, בשבילך. דהיינו מה שדיבר עם הצדיקי אמת את כל המדריגות הקדושו"ת שיזכנו ברחמיו המרובים וכנ"ל. וזהו וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. היינו כשהקיץ משנתו וצערו שהי' לו בעת שהתפשטו כנגדו כ"כ אז אמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כי נדמה לי כאלו אין שם השי"ת, כי הדמיונות רצו לבלבל אותי כאלו אין ש םהשי"ת ורצו להפיל אותי ח"ו. ומה גדלו חסדי ה' אשר עזרני עד כה לעמוד על עמדי עד שנודע לי כי באמ תיש ה' במקום הזה כי באמת לא הי' נפילה כל רק שהתפשטו כנגדי מחמת שהייתי צריך לעלות למדריגה גבוה יותר ולהתקרב להשי"ת בהתקרבות יותר כנ,ל. וע"כ נדר יעקב נדר להקריב קרבנות וליתן צדקה כ"ש והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וכו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. כי עיקר הכנעת הקליפות שבכל מדריגה הוא ע"י צדקה. שעי"ז נתגלין הגוונין וכו' כנ"ל. וזהו ג"כ בחי' קרבנות שבביהמ"ק שהם בחי' נדיבו תלב בחי' צדקה שעי"ז משברין המדמה כמבואר בתחלת התורההנ"ל על מארז"ל משחרב ביהמ"ק ששבירת המדמה הוא ע"י קרבנות ע"ש:
אות יג
וזהו וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וירא והנה מאר בשדה וכו' והאבן גדולה על פי הבאר וכו'. וישא יעקב רגליו היינו שיעקב נשא את רגליו שהוא בחי' מדריגה התחתונה ועלה למדריגה הגבוה בכל פעם. כיע"י שעמד בנסיון כ"כ ולא הניח ליפול עצמו בכל מה שעבר עליו עד שזכה להשיג השגה הנ"ל שהקליפות והדמיונות מתפשטין בכל דרגא ודרגא וכו' ושהכנעתם ע"י התגלות הגוונין וכו'. שזהו בחי' כל השגת החלום שראה אז מראה הסולם וכו' ושהשי"ת נצב עליו לשומרו בכל דרגא ודרגא וכו' כנ"ל, אז וישא יעקב רגליו שזכה לנשא ולהגביה תמיד בחי' רגליו היינו מדריגות התחתונות ועלה בכל פעם למדריגה עליונה כי מדריגה התחתונה נגד הגובה ממנה היא בחי' רגלין כידוע. ואז וילך ארצה בני קדם שהלך להודיע ענין זה לכל החפצים לשוב להש"י כדי שיתחזקו בכל פעם ולא יפלו לעולם וזהו ארצה בני קדם. בני קדם הם בחי' נפשו"ת הגבוהות בשרשן שנפלו למה שנפלו לבחי' ארציות וגשמיות. כי הם נקראין בני קדם מכמה טעמים כי הם בשרשן נקראין בני אל חי בחי' בנים אתם לה' אלקיכם וזהו בי' בני קדם כי השי"ת קדמון לכל כ"ש מעונה אלקי קדם וכשפרש,י שם. גם התורה נקראת קדם כי אורייתא קדמה לעולם כ"ש מראש מקדמי ארץ, היינו שאלו הנפשו"ת הם בחי' בני השי"ת בני תורה. גם נפשותם בעצמם נקראים קדם כי נפשו"ת ישראל קדמו לעולם כי ישראל עלו במחשבה תחלה כי באמת ישראל ואורייתא וקוב" כולא חד. גם קדם מרמז שאלו הנפשו"ת אינם מהדורות הללו כלל רק מבחי' שנים קדמוניות (כאשר הבנתי משיחתו הק'), היינו שאלו הנפשו"ת יקרות וגבוהות בשרשן מאד אך נפלו לארציות וגשמיות וצריכין להשיבם לשרשם. וגם בשביל זה נקראים בני קדם בחי' השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כי תשובה קדמה לעולם. היינו שיעקב שהוא הצדיק הגדול האמתי ע"י שכבר נשא והגביה כל המדריגות התחתונות הלך ארצה בני קדם להחזירם בתושבה כנ"ל. וירא והנה באר בשדה וכו' והאבן גדולה על פי הבאר, שראה אבן גדולה על הבאר מים חיים שהוא הדעת והשכל האמת הנקרא באר מים חיים כי נמשך מהמעין היוצא מבית ה' שמונח עלי ואבן גדולה שהוא בחי' הכח המדמה שנקרא לב האבן כ"ש בהתורה הנ"ל על בטל השמיר וכו' ע"ש. וזהו והנה שלשה עדרי צאן רובצים עלי'. שלשה עדרי צאן הם בחי' שלשה מדריגות שיש בישראל שהם גדולים וקטנים ובינונים, והם ג' מדריגות כנגד ג' בחינות שיש בשכל, שהם שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה. כי יש ששברו קצת לב האבן שהוא המדמה ועלו אל השכל אבל השכל עדיין בכח וזהו בחי' הקטנים במעלה שלא הגיעו רק להשכל בכח ואינם מוציאים אותו אל הפועל, וגם זהו מחמת לב האבן שלא שברו אותו לגמרי. ויש שכבר הוציאו השכל מכח אל הפועל אבל עדיין לא באו לשכל הנקנה וגם זהו מחמת האבן הנ"ל והם בחי' בינונים. ויש שהגיעו גם לשכל הנקנה אבל עדיין מונח האבן גדולה לפניהם על הבאר בכל דרגא ודרגא שצריכין לעלות אלי'. כי בכל דרגא ודרגא יש שם דמיונות אלו שהם בחי' האבן גדולה שעל פי הבאר שהואבחי' השכל היוצא מהמעין היוצא מבית ה' כנ"ל. וזהו כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדולה ע"פ הבאר, שכל עדרי צאן קדשים שהם נפשו"ת ישראל המתקרבים לגדולים ומנהיגים של הדור שהם נקראים רועים שכולם משקים אותם הרועים מהבאר ההוא הנמשך מהמעין הנ"ל היוצא מבית קדשי קדשים. היינו מהשכל של הצדיק הגדול שהוא בחי' יעקב שהוא כבר הגיע עד תכלית מדריגה העליונה, כי כבר פגם במקום וכו' שהוא מקום נקודת האבן שתי' שהוא מקום ק"ק שמשם שורש המעין יוצא, שורש לכל השכליות שמשיגין כל הרועים שהם המנהיגים להשקות את הצאן שהם הנפשו"ת שתחתם. יכ מזה המעין היוצא מבית ה' במית ק"ק מתפשטים ונמשכים ממנו כמה בארות ונחלים מעינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר ובכל מקום שחופרין יכולין למצוא בארות ומעיינות. כמו שבגשמיות בכל מקום שחופרין מוצאין מים כך יכולים לחפור ולמצוא בארות ומעיינות של מימי הדעת בכל מקום ובכל דרגא רק שצריכין לחפור ולבקש הרבה. וע"פ רוב כבר הבאר חפור ומוכן לשאוב ממנו אבל אבן גדולה על פי הבאר שהם כלל כל המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שנמשכין מלב האבן מכח המדמה וכו' כנ"ל. ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה. שמחמת כובד האבן גדולה צריכין להתאסף כולם יחד וגוללין האבן רק לפי שעה להשקות את הצאן ואח"כ משיבין האבן למקומה. זה בחי' שאין הנפשו"ת המתקרבין יכולין לקבל שכל ודעת כ"א בעת שהם אצל הרועים והמנהיגים ואח"כ כששבים לביתם אין להם שום שכל ועצה איך להתחזק בעבודת ה' כי כבר השיבו את האבן על פי הבאר למקומה. וזהו ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו, ששאל אותם אחי הלא אתם אהי בשורש נפשותיכם כי אתם נמשכים ממקום גבוה מאד, אך עתה מאין אתם להיכן נשלכתם ואמין באתם עתה. והשיבו מחרן אנחנו שאנו מחרן, בחי' חרון אף שהוא היצה"ר שיניקתו מחרון אף ודינים שהתגבר עלינו והתגרה בונ מאד. ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור. לבן בן נחור זה בחי' כלל כל הרמאות והערמימיות שהבע"ד מכניס בעולם. ומתלבש א"ע במנהיגים וגדולים ומכניס בלבם לחלוק על הצדיק הגדול האמתי שהוא בחי' יעקב שהוא בחי' נקודת האמת שבכל הצמדיקים בחי' תתן אמת ליעקב. ועיקר כל הרמאות והערמימיות של הבע"ד הוא ע"י כח המדמה ששאין זוכין לבררו כראוי. כי כל הטעותים שבעולם נמשכין מכח המדמה כנראה בחוש אפילו בדברים גשמיים שכח המדמה מטעה לפעמים את האדם וסובר על עץ שהוא אבן וכיוצא. אבל בדברים גשמיים יכולין לברר השקר והטעות מיד ע,י חוש הראות. אך בדברים הנוגעים אל השכל קשה מאד לברר הדברולעמוד על האמת כשכח המדמה מתפשט ומטעה את בני אדם להפוך את האמת, כי מריבוי הדמיונות יש לו כח להפוך כל דבר מהיפך אל היפך עד שקשה מאד לעמוד עליו כ"א כשמקרבין עצמן לצדיקי אמת שהם בחי' יעקב שהם בחי' נקודת האמת לאמתו. אבל בהע"ד מתגרה ע"ז ביותר ומניח א"עכ לאורך ולרוחב להרבות מחלוקת על צדיק כזה שהוא בחי' נקודת האמת שכבר שבר והכניע וביטל את כח המדמה לגמרי. כי הבע"ד מסבב בתחבולותיו ומכניס בלב בני אדם שיאמרו עליו ההיפך ממש כאלו הוא היפך האמת ממש ח"ו, ובודה עליו כזבים ומחפה עליו דברים אשר לא כן. ועיקר התגרות הבע"ד הוא בגדולים כשרז"ל, היינו שמתגרה בגדולים ומנהיגים של הדור שיטעו ישראל ממנו ח"ו. מחמת שיודע שאם יתקרבו אליו ולדרכיו ולעצותיו הק' יקרב כולם להשי"ת ע"כ מרבה מחלוקת עליטו. והכל ע"י כח המדמה שמשם כל הרמאות והטעותים והערמימיות שבעולם. וזה בחי' לבן בן נחור כי כח המדמה נקרא לבן הארמי ע"ש שמשם כל הרמאות והטעותים שבעולם כנ"ל. וע"כ נקרא לבן כי דרכו תמיד להתלבש עצמו במצות כ"ש אדמו"ר ז"ל (בסימן א) על מאמר רבב"ח ומתחזי כי צוציתא דנורא חוורא ברישי' וכו'. כי מכניס בלב שמצוה גדולה לחלוק עליו כי מהפך האמת מהיפך אל היפך כנ"ל. גם כי המוח הקדוש של הצדיק האמת הוא בי' לובן העליון בח'י באר מים חיים ונוזלים מן לבנון מן לבונא דמוחא בחי' מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא כי מוחו הק' הוא זך ונקי ככסף צרוף. וכל התורה שהוא מגלה הוא אמת ברור זך ונקי בלי שום סיג ופסולת כלל בחי' אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וכו' מזוקק שבעתים. ולןעומת זה הכח המדמה שמטעה את האדם נקרא לבן הארמי כי מרמה ומטעה כ"כ את בני אדם בכחמה יני טעיות ושקרים עד שהשקר ברור אצלם כאלו אין בו שום ספק לנטות אל האמת. וזה בחי' לובן דקליפה בחי' ארבע מראות נגעים שכולם מראיהם תכלית הלובן. היינו כי כשמבררין דבר לאמתו הוא בחי' שמלבנים הדבר ומבררים אותו כשמלה כ"ש שמלה לך וכו' ודרז"ל דברים הברורין כשמלה, וכשדרז"ל ובלבנים ליבון הלכתא. אבל הסט"א ? להפוך האמת ע"י הטעותים של כח המדמה עד שמלבין השקר כאלו הוא ברור ומלובן שכך הוא הדבר כאלו אין בו שום צד נטיה אל ההיפך שהוא האמת וע"כ נקרא לבן הארמי. וזה בחי' לבן בן נחור מחמת שעל ידו כל ההתגרות והמחלוקת שחולקין על הצדיק האמת שהוא בחי' יעקב בחי' נקודת האמת שבין כל הצדיקים בבחי' בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. כרמים הם בחי' מנהיגים כשפרש"י שם. בני אמי פרש"י אנשי מצרים היינו בחי' כח המדמה שהוא בחי' פרעה ומצרים (כ"ש בהתורה ויהי מקץ בסי' נד ע"ש). היינו שבני אמי שהם כחות המדמה שאינו מבורר הם נחרו ונתגרו בי, היינו בכנסת ישראל עד אשר משוני נוטרה את הכרמים, הם בחי' מנהיגים אחרים שאינם יכולים להועיל לי. כרמי שלי לא נטרתי כרמי שלי הוא בחי' המנהיג האמת הכיינו הצדיק האמת. וע"כ נקרא כרמי שלי כי הוא יודע להלוך נגד רוחו של כל או"א וליתן עצה והתחזקות וכו' לכל אחד מישראל כראוי לו וע"כ נקרא כרמי שלי כי הוא המנהיג שלי היינו של כ"א וא' מישראל באמ תכי רק הוא יודע להנהיג אותי ולהשויע לי באמת. אבל שאר המנהיגים החולקים עליו נקראים כרמים ומנהיגים אחרים ואינם שלי כי אע"פ שיש בהם כמה שהם צדיקים וכשרים אבל מאחר שעדיין לא שברו המדמה לגמרי ואינם יכולים להושיע לי ע"כ אינם מנהיגים שלי מאחר שאיני יכול לקבל תועלת מהם. וע"כ מבקשת הנס"י מהשי"ת הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים וכו' שלמה אהי' כעוטי' על עדרי חביריך. היינו שכנס"י מבקשת ומתחננת מהשי"ת שיגיד לה ויגלה לה האמת איכה תרעה איכה תרביץ היינו איכה ואיפה הוא הרועה את ישראל באמת בעת הגלות המר הזה שהוא בחי' בצהרים כשפרש"י שם שהוא עת החום שרע להצאן (וע' מזה במ"א). ובשביל זה נקרא הכח המדמה לבן בן נחור בחי' בני אמי נחרו בי, מחמת שכל ההתגרות לחלוק על הצדיק האמת הוא ע"י כח המדמה שמטעה את האדם עד שמהפך האמת לשקר והשקר לאמת כ"ש הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים אור לחשך וכו' שמים מתוק למר וכו'. וזהו ששאל אותם הידעתם את לבן בן נחור היינו שאמר להם מאחר שאצליכם עדיין מונח האבן גדולה על פי הבאר ע"כ אני שואל אתכם הידעתם את לבן וכו' שהוא בחי' הכח המדמה כנ"ל. היינו כי בודאי יש לכם ידיעה ואהבה והיכרות עמו כי ידיעה לשון אהבה. ויאמרו ידענו שהודו לו שעדיין לא שברו המדמה והם יודעיו ואוהביו עדיין. ויאמר השלום לו, ואמרו שלום ששאל אם שלום בלחי' הכח המדמה היינו אם יש שלום למנהיגים שלא שברו עדיין את המדמה אם שלום להם. והשיבו שלום כי להם בודאי יש שלום כי אין עליהם מחלוקת כי אין הבע"ד מתגרה להרבות עליהם מחלוקת מאחר שאין בהם כח לעזור לישראל להחזירם למוטב כי הוא מתגרה רק להרבו תמחלוקת על הצדיק האמת בחי' יעקב שהוא יכול להוכיח את ישראל ולהחזירם למוטב וכשרז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמי לי' וכו' משום דלא מוכח להו וכו'. נמצא שאלו שאין מועילים לישראל להם יש שלום. וזהו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן, רחל היא התורה (כמו שפי' אדמו"ר ז"ל במ"א) ומ ישאין המדמה שלו מבורר כראוי אזי גם חידושי התורה שלו הם משם מבחי' המדמה שאינו מבורר שמדמה מילתא למילתא והוא מנהיג את ישראל בהתורה שלו. אבל התורה שלו אינה יכולה לעזור להם כלל ולהואי שלא תקלקל להם אך העולם טועים וסוברים שיכולים להנהיג ולרעות צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן. שמארו שאלו המנהיגים שהם מסטרא דלבן שעדיין לא ביררו המדמה יש להם שלום גדול כנ"ל והם גדולים בעולם ומנהיגים ורועים את צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו והנה רחל בתו באה עם הצאן היינו שהתורה שנמשכת מכח המדמה שהיא רחל בתו של לבן, שהיא התורה של אלו המנהיגים כנ"ל, באה עם הצאן שהולכת עם צאן קדשים ורועה אותם. כי הם גדולים בעולם ושלום להם ותורתם מנהגת ורועה עדרי צאן קדשים. ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה וכו' ואיתא שה מרמז על אריכת הגלות שעוד היום והזמן של הגלות גדול כי הגלות יתארך, היינו שיעקב אמר להם שעי"ז תורה כזאת א"א לקרב את הגאולה וזהו הן עוד היום גדול שבהכרח שהגלות יתארך ח"ו. לא עת האסף המקנה שעדיין אין עת לאסוף ולקבץ המקנה צאן קדשים דהיינו נפשו"ת בני ישראל להשיבם לנויהם ע"י תורה כזאת שאין בה כח לתקן את ישראל להשיבם לאביהם שבשמים. השקו הצאן ולכו רעו, זה בחי' אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים ע' בפרש"י שם. היינו שכל זמן שאין יודעין האמת הברור למי להתקרב צריכין לע"ע להתקרב לאלו המנהיגים כי ברובם יש טוב הרבה וגם בהתורה שלהם יש טוב הרבה רק שיש בהם אחיזת המדמה. ע"כ כל זמן שאין יודעין מהצדיק האמת ששבר המדמה לגמרי צריכין להתקרב להם בבחי' אם לא תדעי וכו' צאי לך וכו' ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים וזהו השקו הצאן ולכו רעו. היינו שאמר להם הגאולה א"א לקרב ע"י תורה כזאת אך אעפ"כ השקו הצאון ולכו רעו, מאחר שאין יודעין עדיין מנקודת האמת וכנ"ל. ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן כו' שהשיבו לו ואמרו שגם זה לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וכו' היינ ושגם התורה והנהגה הזאת אין אנו יכולין כ"א ע"י שמתאספים יחד כל העדרים כי בעת האסיפה והקיבוץ שמתקבצין הרבה מישראל אצל כמה גדולים ומנהיגים אז הן אל כביר לא ימאס ויכולין להמשיך לפי שעה איזה מימי התורה להשקות הצאן קדשים. אך אח"כ והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, שחוזר היצה"ר למקומו. וכמבואר במדרש על הפסוק זה ונאספו שם כל העדרים זה הציבור וכו'. והשיבו את האבן שכיון שהם יוצאים להם יצר הרע חוזר ולמקומו. עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן שבתוך שדיבר עמם בתוך כך ראה והסתכל על הטוב הצפון בדבריהם דהיינו התורה שנפלה אצלם וזהו ורחל באה עם הצאן שראה את התורה שהיא בחי' רחל שבאה עם הצאן קדשים ומנהגת אותם. כי הצדיק בחי' יעקב יכול למצוא תורה בתוך כל הדיבורים שמדבר עם העולם. וזהו ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא. כי באמת התורה שמונחת בגלות בכח המדמה התורה בעצמה קדושה וטהורה מאד, והשי"ת חומל על עמו וכל זמן שאין זוכין למצוא נקודת האמת שהוא מנהיג האמתי אזי התורה בעצמה מנהגת את ישראל. וזהו ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רואעה היא, היא דייקא שהיא בעצמה שהיא רחל שהיא התורה היא דייקא רועה ומנהגת את הצאן אשר לאביה שהם הנפשו"ת המתקרבים למנהיגים הנ"ל שיש בהם אחיזת לבן בחי' כח המדמה שאין בהם כח להנהיג את ישראל. רק השי"ת חומל על עמו שהתורה בעצמה בחי' רחל בתו מנהגת את ישראל לפי שעה. עד אשר השי"ת מסבב סיבות לטובה שהצדיק האמ תבחי' יעקב נותן עינו ע"ז ועושה כמה תחבולות ומוסר נפשו עד שמוציא ומעלה את התורה בחי' רחל מתוך בית לבן מתוך הכח המדמה. והוא מתייחד ומתחבר עם התורה הזאת עד שמתקן כל העולם על ידה, כי הוא מברר את התורה הזאת ומעלה אותה לשרשה ומחדש עי"ז חידושים נפלאים שהם עצות אמתיות להנהיג את ישראל. כי רק הוא יכול לגול את האבן מעל פי הבאר בנקל בבחי' ויגל את האבן מעל פי הבאר כמי שמעברי פקק מעל הצלוחית כשרז"ל, וזה כלל כל הפרשה שמדברת אח"כ איך לקח והוציא יעקב את רחל ולאה מבית לבן והוליד מהם כל י"ב שבטי יה. היינו שיעקב בחי' הצדיק האמת בירר את כל התורה שנקראת אשת חיל בחי' רחל ולאה, בירר הכל מבית לבן מאחיזת המדמה ועי"ז הוליד שבטי יה כי עיקר קיום ישראל עי"ז ועי"ז הוציא כל הצאן מבית לבן שהם עדרי צאן קדשים כי הוציא כולם מגלות המדמה והשיבם אל האמת כי יעקב בחי' עצם האמת בחי' תתן אמת ליעקב כנ"ל: