ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · מתנה ה
אות א
(מהדורא בתרא: ר"ה תיו ריש לפ"ק) צריך לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כ יהיכי דלא ליהוי מתנתא טמירתא:
כי כל דבר יש לו שורש למעלה ושורש ענין מתנה מה שנמצא בעולם שאחד נותן מתנה לחבירו נמשך ממה שגם אצלו ית' נמצא אחצר מתנת חנם שלפעמים חונן ונותן במתנת חנם אע"פ שאינו מגיע לו ע"פ משפט. כי הש"י מנהיג עולמו בצדקה ובמשפט כ"ש אוהב צדקה ומשפט וכתיב משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. ובאמת הוא מדרכיו הנפלאים והנעלמים מאד שא"א להבין ולהשיג, וכמו שמתמיה ומתפלא הפיוט על זה ביוצר של יום א' דר"ה כ"ש שם ובמקום משפט אין צדקה ובאין משפט יש צדקה ואתה במשפט תעשה צדקה. כי באמת הוא פלא גדול שא"א להבין כי הש"י ברא את העולם בשביל האדם הבעל בחירה כדי שיזכה לקבל שכר הטוב הגנוז במשפט כדי שלא יאכל הנמא דכסופא כמובא וע"כ בהכרח שינהיג העולם במשפט כי אם לאו א"כ חזר הדבר לכמות שהי' שיאכל הנמא דכסופא וא"כ על מה טורח כל הבריאה. וזהו באמת ענין קשיות המלאכים שקיטרגו על בריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו וכו' כי עתיד למיחטי קמך ולארגזא קמך וכו'. והשיב להם הש"י וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכו' ולכאורה תמוה דקאי לה מאי קארי לה וכי לא ידעו המלאכים שהש"י רחום וחנון והלא הואמטיב ומרחם על כ לדרי מעלה בחסד כנם וכמו שארז"ל שהם אוכלין בחי' הנמא דכסופא שהוא רק ברחמים במתנת חנם, וא"כ מה קול הרעש הזה שהרעישו על בריאת האדם שעתיד לחטוא הלא הש"י רחום וחנון. אך כל קושייתם הי' ענין הנ"ל. שהקשו כמ וממה נפשך, כי הם הבינו תיכף שבריאת האדם הוא עדי שיקבל שכר במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא כמותם. וע"כ הקשו א"כ איך אפשר שיתקיים כי הלא עתיד למיחטי וכו'. ואם תאמר שתמחול לו ברחמיך, א"כ יאכל נהמא דכסופא בבושה גדולה יותר מבתחילה, כי קודם בריאתו לא חטא ועכשיו חטא ואתה מרחם עליו ונותן לו במתנת חנם א,כ בושתו יותר מרובה ולמה לך לבראותו. אבל הש"י לא השגיח עליהם והשיב להם וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכ'. היינו שהשיב להם שאין אתם מבינין ומשיגין דרכי. כי אע"פ שאני רוצה לברוא העאדם כדי שיקבל שכרו במשפט, אעפ"כ בודאי לא לחנם נקראתי רחום וחנון כי בודאי לא אעזוב דרכי רחמי וחסדי מן האדם אע"פ שנברא במשפט. כי עליו דייקא יתגלו ריבוי רחמנותי וחינותי, כי על העליונים שאינם חוטאים אין ניכר על ידם כ"כ ריבוי רחמיו. רק על האדם דייקא שעתיד לחטוא, על ידו דייקא יתגלו ריבוי רחמי עד אין קץ ותכלית. רק שבודאי א"א לכם להשיג זאת איך יתנהג במשפט ובצדקה כי זהו נפלאות תמים דעים שא"א להשיג וכנ"ל וזהו בחי' בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושתף מדת הרחמים במדה"ד. ולכאורה קשה הלא ידוע שהש"י טוב ומטיב ומלא רחמים וכל בריאת העולם הי' בשביל לגלות רחמנותו וטובו כמבואר בכל ספרי קבלה הקדושים, ואיך שייך שיעלה במשחבה לברוא העולם במדה"ד. אך באמת גם מה שעלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד הי' ג"כ מצד רחמיו וחסדיו כי מעוצם רחמיו רצה לברוא את העדם שיקבל שכרו במשפט ולא יאכל הנמא דכסופא, ע"כ בודאי ראוי מצד רחמיו דייקא שיברא העולם במדת הדין ומשפט כי אם לא כן יהי' נהמא דכסופא. כי באמ תגם כל דיניו ומשפטיו ית' נמשכים רק מחסדו וטובו, כי מדה"ד לא נתהוה כ"א כדי שיהי' צמצומים וכלים לקבל החסד בתוכם כידוע וע"כ באמת גם הדין הוא חסד גדול. וכמטובא על פסוק אברהם הוליד את יצחק וכו'. וזה בחי' בגבורות ישע ימינו והכל בשביל האדם כדי שיקבל שכרו הטוב במשפט וכנ"ל. אבל ראה שאין העולם מתקיים ע"כ שיתף מדה"ר במדה"ד וכו' וברא את העולם שיתנהג במשפט ובצדקה כנ"ל ובאמת א"א להשיג זאת וכנ"ל:
אות ב
ואלו הב' בחי' משפט וצדקה הם בחי' תורה ותפלה היינו בחי' תורת ה' ותפלת ה' שא"א להשיג כ"א מי שזוכה לעלות מדרגא לדרגא עד שנכלל בא"ס ששם הוא תורת ה' ותפלת ה' ממש. כי איתא בהתו' חוב"ח סי' כ"ב שצריכין להתחזק בעזות גדול דקדושה כנגד העזי פני םשכל התנשאותם רק ע"י עזות וכו'. וכן צריכין עזות דקדושה נגד עזות הגוף וכו'. ועזות הוא בחי' קולות דקדושה וכו' בחי' קול שופר וכו'. ולבא לעזות הוא ע"י שמחה בחי' כי חדות ה' היא מעוזכם. ולשמחה זוכין ע"י בחי' נעשה ונשמע שהם שני הכתרים שהכתירו את ישראל בשעת קבלת התורה שהם בחי' ושמחת עולם על ראשם וכו'. ונעשה ונשמע הם בחי' נגלה ונסתר בחי'תורה ותפלה בחי' תורת ה' ותורתו בחי' בראשית ברא מאמר וחצי מאמר וכו' וכו'. וצריך לעלות מדרגא לדרגא וכעו' עד שיהי' נכל בתחילת האצילות שהוא ראשית נקודת הבריאה, ושם הנסתר בחי' תפלה הוא תורת ה' ממש וכו' וכו'. ואח"כ כשנכלל בא"ס שם הנעשה בחי' התורה הוא תורת ה' ממש, והנשמע בחי' תפלה הוא תפלת ה' ממש כי גם אצלו ית' מצינו בחי'תורה ותפלה כשרז,ל מנין שהקב"ה מניח תפילין וכו' וכן ארז"ל מנין שהקב"ה מתפלל וכו'. ובודאי יש חילוק בין תורה ותפלה שלנו ובין תורה ה' ותפלת ה' וכו'. וקודם שעולין מדרגאלדרגא צריך שהי'י ירידה קודם העלי' כי הירידה היא תכלית העלי' וכו' ע"ש כל זה היטב היטב. נמצא שיש אצלו ית' תורהותפלה וזה בחי' משפט וצדקה הנ"ל. כי תורה בחי' משפט כי התורה נקראת משפט היינו בחי' ההנהגה ע"פ המשפט התורה. אבל כפי משפט התורה קשה להעולם להתקיים כי התורה מחייבת להחוטא עונשו ח"ו, ואפי' תשובהלא הי' מועיל ע,פ משפט התורה. אבל הש"י שיתף רחמים בדין ומנהיג העולם בצדקה וחסד שזהו בחי' תפלה בחי'תפלןה ה' שהוא מה שמתפלל יה"ר שיכבשו רחמי את כעסי מעלי כשרז"ל, היינו מה שהש"י ממשיך בכל פעם רחמים עליונים מאד אע"פ שחטאו ישראל כמו שחטאו כדי שיתקיימו עד שישובו כולם ברחמיו, כי ע"י שהואית' מתפלל וכובש כעסו וממתיק הדין והמשפט ברחמים ובצדקה, עי"ז בעצמו הוא מחליש ומבטל כח היצה"ר שכל כחו מדינים וגבורות ומגביר כח היצ"ט שכוחו מחסדים ורחמים כ"שרבינו ז"ל כ"פ ובפרט בסי' ע"ב ע"ש. ועי"ז יתקיים ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וכו':
אות ג
וכל זה הוא בחי' ראש השנה כי זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי בר"ה נברא אדה"ר ובו נידון העולם אבל המשפט צריך שיהי' בצדקה כנ"ל, וזה כל עבודת הצדיקים הגדולים כל ימיהם והעיקר בר"ה שהוא תחילת הבריאה. כי עיקר עבודת הצדיקים הוא להמתיק דינים ולהמשיך רחמים על ישראל ועי"ז בעצמו הם מחזירים את ישראל בתושבה וכנ"ל. וכל מה שהצדיק גדול ביותר וכל מה שבא למידריגה גבוה ביותר הוא זוכה להמשיך רחמים וחסדים עליונים יותר ויותר. וכמו שמבואר בזהו"ק החילוק שבין נח ואברהם ומשה וכו'. אבל עכשיו בתוקף אריכת מרירת הגלות שישראל ירדו מאד מחמת אריכת הגלות בבחי' ותרד פלאים אין עוזר להם כ"א ע"י הצדיקים שזוכין לתורת ה' ותפלת ה' ממש שמעוררין אותו ית' שיתפלל בעצמו בעד ישראל וימשיך רחמים וחסדים חדשים בכל פעם בחי' רחמים וחסדים שאינם כלים לעולם, בחי' חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, כי הם נכללןי באור האין סוף ששם הרחמים אין סוף. והעיקר עוסקים בזה בר"ה כי בכל ר"ה חוזר ונעשה מה שהי' בתחלת הבראיה כמבואר בכתבי האר"י ז"ל. אבל בוודאי בכל ראש השנה נעשה חדשו"ת לגמרי רק שהוא מעין שהי' בתחילת הבריאה אבל בוודאי הוא בבחי' התחדשו"ת נפלא. כי זה ידוע שאין הש" יעושה שני פעמים דבר א'. ועיקר ההתחדשו"ת הנפלא הנעשה בר"ה מעין תחילת הבריאה הוא בענין המתקת הדינים, שבכל ר"ה ממשיכין הצדיקים גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו המוזכרים בזוה"ק שהם בחי' הצדיקים שזכו לבחי' נעשה ונשמע בתכלית המעלה עד שזכו לבחי' תורת ה' ותפילת ה' שזה עיקר בחי' נעשה ונשמע בשלימות באמת אלו. הצדיקים ממשיכין בכל ר"ה חסדים ורחמים חדשים שלא הי' מעולם, להמתיק כל תוקף הדיינם המתעוררים בר"ה שנמשכים מבחי' בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד שזה הי' בר"ה. כי עכשיו עיקר המשכת החסדים להמתיק הדין ולקיים העולם הוא רק ע"י הצדיקים הנ"ל. כי בתחילת הבריאה המשיך הש"י בעצמו מדת הרחמים ושיתף במדה"ד וכו' כנ"ל כי אז לא הי' שום צדיק בעולם. אבל עכשיו הכל תלוי בהתעוררות תחתון ע"י גדולי הצדיקים גבורי כח הנ"ל שהם בחי' עושי דברו לשמוע בקול דברו בחי' נעשה ונשמע הנ"ל וכשרז"ל זה הפסוק לענין נעשה ושמע. וזהו גודל הפלא של ר"ה של הצדיקים הנ"ל, שממשיכין בכל ר"ה חסדים חדשים נפלאים מאד לבטל הקיטרוגים של הפגמים שלאותו השנה עד שממתיקין כל מיני דינים שבעולם. וממילא מבטלים כל הצרות והיסורים מישראל, וממשיכין שפע ורב טוב לבית ישראל. והעיקר שע"י ריבוי החסדים חדשים ונפלאים שממשיכין בר"ה, עי"ז מבטלין ומחלישין כח היהצ"ר ומכניסין הרהורי תשובה והתחזקות נפלא בישראל להתחיל בכל פעם לשוב אליו ית' מכל מקום שהוא. כי כל מה שממשיכין חסדים יותרוממתיקין דינים יותר כמו כן מחלישין כח היצה"ר והס"א שכלכחם מדינים כנ"ל:
אות ד
וזה שמבואר בתורה הנ"ל שע"י נעשה ונשמע זוכין לשמחה שעי"ז זוכין לעזות דקדושה להתגבר על עזות דס"א של העזי פנים ושל הגוף. כי הא בהא תליא כי ע"י נעשה ונשמע הנ"ל נמתקין כל הדינים שעי"ז מגבירין כח יצ"ט על יצה"ר שזהו בחי' התגברות עזות דקדושה על עזות דס"א וכנ"ל. כי עיקר ההתקרבות אל הקדושה הוא ע"י עזות דקדושה כשרז"ל מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין וכו' וכ"ש שם בהתורה הנ"ל. אבל צריכןי לדבר בזה הרבה כי צריכין התחזקות גדול בכל יום ובכל פעם שהוא בחי' עזות דקדושהכי הרבה הרבה עובר על כל או"א בכל יום ויום כשרז"ל בכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו'. כי היצה"ר שהוא באמת זקן וישן לגמרי כי נקרא זקן וכסיל רוצה בכל פעם להתחדש ומעורר את האדם לשטותיו והבליו כאלו הם חדשים עכשיו, ועצות התורה הנפלאים הוארוצה להתישן ח"ו כאלו הם ישנים ח"ו. ובאמת הוא להיפך וצריכין להתגבר בעזות גדול כנגדו מחדש ולהבין ולהאמין בהמאת כי נהפוך הוא כי התאוות והשטותים והבלבולים הם ישנים מכבר כיאין כל חדש תחת השמש. אבל למעלה מהשמש שהוא התורה שם יש חדשו"ת בכל יום ובכל פעם כי עצות התורה עמוקים מאד מאד והם מתחדשים בכל פעם וצריך להתחזק בהתחזקות ועזות דקדושה מחדש בכל פעם כשרז"ל היום הזה נהיית לעם בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וכו'. אבל כל זה זוכין ע" יהצדיקים שזכו לנעשה ונשמע הנ"ל. והא בהא תליא כל מה שמתקרב אליהם זוכה לעזות דקדושה ביותר וכל מה שזוכה לעזו תדקדושה ביותר הוא מתקרב אליהם ביותר וכו'. עד שיזכה לבא לשלימות האמונה שממשיכין השבעה רועים וכו'. ועדיין צריכין ביאור גדול לבאר את התורה הנ"ל וכבר מבואר מזה קצת במ"א אבל עדיין צריכין לדבר בזה הרבה בענין ירידה שקודם העלי' המבואר שם וכ' באופן שיוכל כ"א להבין עצות והתחזקות נפלא ע"י התורה הנ"ל:
אות ה
וזה בחי' כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתי' ע"י שקרבתני לצדיקי אמת ושמת חלקי מיושבי בית המדרש שלהם וכ'ו אבל אלהים זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי וכו' היינו שקמים כנגדי העזי פנים שבדור וכו' וכנ"ל. ואתה ה' אל רחום וחנון וכו' שזה בחי' י"ג מדות של רחמים שנמשכים מתפילת ה' כ"ש ויעבור ה' על פניו יקרא ה' ה' אל רחום וחנון וכו' וכמו שדרז"ל מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ ולמדו סדר התפילה כדרך שאני מתעטוף. היינו שהש"י כביכול גילה אז למשה ולמדו אי ךהוא ית' מתפלל בעצמו ואמר ה' ה' אל רחום וחנון וכו' וכך יתפלל כל אחד מישראל שימשיך רחמים וחסדים מתפילת ה' בעצמו וכנ"ל. וזה שמבקש שם פנה אלי וחנני תנה עוזך לעבדך, שמכל הבקשו"ת שצריך, מבקש תנה עוזך לעבדך שיזכה לקבל עזות דקדושה מהש"י וזהו תנה עוזך דייקא הנמשך מתורתך ותפילתך מבחי' אל רחםו וחנון שהוא בחי' תפילת ה' כנ"ל. היינו שיזכה לעזות דקדושה הנמשך מהש"י בעצמו היינו עזות הנמשך מתורת ה' ותפילת ה' באמת כי ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה, וכל עזסוז נוראותיו וגבורת מלחמתו הוא להכניס עזות דקדושה בישראל לבטל הדינים שמהם כל כח היצה"ר שהוא בחי' עזות דס"א ולהגביר הרחמים והחסדים שהם בחי' צדקה בח'יתפילת ה' שמשם עיקר העזות דקדושה שזהו בחי'נורא אלהים מ מקדשך אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם וכו'. וזה עוזי אליך אזמרה כי אלהים משגבי אלהי חסדי, כי עיקר העזות דקדושה נמשך מהחסדים כנ"ל ועי"ז מתגברין להתחזק לקוות ולצפות לישועה לשמור ולהמתין עד אשר יפול ויתבטל העזות הרע שלהם שמתגברין ומתפשטין בכל פעם בעזות גדול דס"א בכמה בחינות עד שכמעט קשה לעמוד כנגדם והרבהנפלו עי"ז ר"ל. אבך דוד המע"ה התחזק עצמו בעזות דקדושה ואמר עוזו אליך אשמורה כי אלהים משגבי אלהי חסדי יקדמני וכו' וכנ"ל. וזה ואני אשיר עוזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי וכו'. שלבקר שהוא לעתיד לבא אשיר וארנן לך על גודל החסד שעישת עמי להגבירני ולחזקני בעזות דקדושה כזה שאוכל לעמוד כנגד עזות דס"א כזה. כי עזות דקדושה שהשפעת עלי נמשך מחסדים עליונים נפלאים מאד מאד הנמשכים ע"י תפילת ה' וכנ"ל (שסוד חסדים אלו יתגלו רק לעתיד כי הם בחי' תפילת הנסתר העליון בחי' תפילת ה' שהוא בחי' נסתר העליון וכמובן בהתו' הנ"ל):
אות ו
וכל זה נמשך ונתתקן בר"ה וכנ"ל וזה בחי' ה' מלך גאות לבש וכו' שנא' על ר"ה כמובא שאז הש"י מגלה מלכותו ולובש בגדי גאוותו וזהו לבש ה' עוז התאזר בחי' עזות דקדושה הנ"ל שמשפיע בישראל כנ"ל. ועי"ז אף תכון תבל בל תמוט כי עיקר קיוןם העולם עי"ז כירק עי"ז מקבלין ומקיימין את התורה כשרז"ל מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין וכנ"ל ועיקר קיום העולם ע"י התורה כ"ש נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. וזה נכון כסאך מאז וכו' היינו בחי' ר"ה שאז הש"י יושב על כסאו לשפוט בצדקה שאז עיקר כל התיקונים הנ"ל הנמשכין ע"י תורת ה' ותפילת ה' שהם בחי' בראשית ברא וכו' כי אז נברא העולם וכו' שעי"ז נמשך עזות דקדושה בחי' קולות שזהו בחי' קול שופר של ר"ה וכל הקולות והשאגות שצועקין ישראל אז שכולם בחי' עזות כ"ש שם. אבל יש כנגדם עזות דס"א בחי' ריבוי הקולות דס"א. אבל עזות דקדושה הנמשך מהש"י בעצמו יתגבר עליהם וזהו נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם. היינו האויבים והחולקים המתפשטים כנגדינו כמו נהרות ממש ומתנשאים בקולם שהוא בחי' עזות דס"א המתפשט ומתגבר מאד. אבל מקולות מים רבי םאדירים משברי ים שהם קולות בחי' עזות דס"א (וכעין שפרש"י שם ע"ש) אדיר במרום ה' כי הש"י בוודאי אדיר ותקיף עליהם ויכניעם וישפילם ע"י עזות דקדושה הנ"ל כי עדותיך נאמנו מאד, עדותיך בחי' העדיים הנ"ל שהם בחי' ב' הכתרים של נעשה ונשמע בחי' תורת ה' ותפלת ה' וכ"ש שם על פסוק עדות ה' נאמנה ע"ש. אלו העדות נאמנו מאד לביתך נאוה קודש שהוא הביהמ"ק שמשם תצא תורה ושם עיקר מקום התפלה כ"ש כי ביתי בית תפלה שמשם נמשך העזות דקדושה בחי' נורא אלהים ממקדשך אל ישרא להואנותן עוז וכו'. וזהו ה' לאורך ימים וכמו שפרש"י שם אע"פ שארכו הימים אעפ"כ עדותיך נאמנו מאד כי ע"י תורת ה' ותפלת ה' שהם בחי' עדותיך כנ"ל עי"ז נזכה לעזות דקדושה תמיד לנצח הכל וכנ"ל:
אות ז
וזה בחי' המדרש פליאה המובא בכונות וז"ל תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו, תאנא איזהו חג שהלבנה מתכסית בו הוי אומר זה ר"ה ואמאי מתכסית הלבנה לפי שביום הזה הקב"ה יושב על כסא דין ודן את העולם והשטן בא ומקטרג על ישראל ומזכיר עונותיהם ואומר לו הקב"ה הבא עדים והוא הולך ומביא את החמה ואומר לו הקב"ה ע"פ שנים עדים יקום דבר והולךםם להביא הלבנה והיא מתכסית ומבקש אותה ואינו יכול למוצאה, ואז הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כיסא רחמים וכו' עכ"ל: חמה ולבנה הם בחי' תורה ותפילה בחי' נעשה ונשמע וכו' כי חמה בחי' תורה שנקראת שמש כשפרש"י ע"פ תחת השמש בקהלת. ולבנה בחי' מלכות דוד כידוע בחי' תפילה בחי' ואני תפילה. ועיקר התפילה בחי' נשמע הוא בחי' רצונות וכיסופין חזקים להש"י בדביקות וביטול גמור אל אור הא"ס עד שבא לדיבורים שהש"י מרחם עליו ופותח פיו לפרש שיחתו לפניו וכמובן בהתורההנ"ל וכן בכמה מקומות בדבריו ז"ל. וזה בחי' לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון שעיקר ההכנה ועריכת הלב שמכין ומעריך לבו בכיסופין חזקים ובא לפני הש"י לפרש שיחתו, וה' ברחמיו נותן מענה בפיו בחי' ומה' מענה לשון. וזה עיקר בחי' נשמע שהוא בחי' תפלה שהוא בחי' ביטול אל אור א"ס כ"ש שם. ועי"ז זוכה שישיג תורת ה' עד שנעשית תורתו שזהו בחי' שעושה מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה מתפלה תורה. וזהו בעצמו מ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א בסי' כ"ה לק"ת לעשו"ת מהתורה תפלה אע"פ שלפום רי הטא נראים כסותרים זא"ז, כי כאן כתב לעשו"ת מהתפלה תורה ושם כתב לעשו"ת מהתורה תפלה. אך באמת בשניהם. לדבר א' נתכוון כי מ"ש כמה פעמים לעשו"ת מהתורה תפלה כונתו לעשו"ת מהתורה שלא זכה עדיין לקיימה ולהשיגה, לעשו"ת ממנה תפלה להתפלל להש"י שיזכה לקיימה ולהשיגה, וזהו בעצמו מ"ש כאן לעשו"ת מתורת ה' בחי' תפלה בחי' נשמע, לעשו"ת מזה תורתו בחי' נעשה וכו' כי התורה שלא זכה עדיין לקיימה כראוי ולהשיגה היא אצלו בחי' תורת ה' בחי' נסתרות ממנו. ועל זה צריך לבטל עצמו ולהתפלל הרבה להשי"ת עד שיקיימה וישיגה לעשו"ת מתורת ה' תורתו. נמצא שעושה מהתורה תפלה, היינו מבחי' תורת ה' שהוא הנסתר ורחוק ממנו, עושה מזה תפלה שמתפלל להש"י שיזכה לבא לזה. ואח"כ כשזוכה לפעול בקשתו ומשיג בחי' הנסתר בחי' תפלה, תורתו. נמצא ששניהם אחד ונבאר הדבר קצמת, כי כונת אדמו"ר ז"ל שהזהיר מאד לעשו"ת מהתורה תפלה, הי' כונתו מהתורה שלא זכה עדיין להגיע אלי' הן מצד הקיום הן מצד ההשגה והעיקר הוא הקיום כמו למשל כשלומד בתורה שע"י מצות ציטצית זוכה להנצל מניאוף כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ועי"ז יהי' ניצול מעצות הפוכות שאינם אמת וכו'. ועי"ז יזכה לאמונה ולתפלה ולא"י וכו'. ויודע בעצמו ריחוקו מזה הוא צריך להתפלל הרבה להש"י ולעשו"ת מהתורה הזאת תפלה להתפלל להש"י שיזכה לקיים מצות ציצית קראוי באופן שיזכה לכל הנ"ל. נמצא שכל התורה הזאת היא אצלו בחי' תורת ה' מאחר שלא זכה עדיין לקיימה בשלימות הראוי באופן שיגיע לכל הנ"ל רק שהצדיק שגילה זאת התורה זכה לזה בשלימות כי אצלו היא תורתו (וגם נמוכה אצלו באלפים ורבבות מדריגות מבחי' תורתו מבחי' הנגלה שלו רק שהוכרח להוריד עצמיו בשבילנו לאומרה כך וכו' כמבואר מזה במ"א). אבל אצלינו הוא בחי' תורת ה' בחי' נסתר מאחר שלא זכינו לקיימה כראוי מכ"ש להשיגה ועל זה צריכין תפלה כנ"ל. ועושין מהתורה הינו מבחי' תורת ה' תפלה עד שזוכה לבא לזה לקיים ולהשיג זאת התורה ואז נעשה מתורת ה' שהיא בחי' תפלה תורתו. נמצא ששניהם אחד כי מ"ש כאן לעשו"ת מהתפלה תורה היינו בחי' תורתו שיהי' נעשה מהנסתר שהיא בחי'תורת ה' יהי' נעשה מזה ע"י ריבוי תפלות בחי' תורתו שזהו בעצמו מ"ש במ"א לעשו"ת מהתורה תפלה היינו מתורת ה' מה שגילו הצדיקים ואנחנו עדיין רחוקים ממנה. לעשו"ת מזה תפלה עד שנזכה לזה ויהי' נעשה תורתו והרי בשניהם לדבר א' נתכוין וכנ"ל (וע' במ"א מזה בה' ס"ת וכאן מבואר יותר בעזה"י):
אות ח
נמצא שחמה ולבנה הם בחי' תורה ותפלה ואע"פ שהלבנה קטנה מהחמה וכאן מבואר שתפלה בחי' נסתר גבוה יותר. אך ע"פ הנ"ל מבואר קצת כי התפלה מקבלת מהתורה כי מתפלל שיזכה לקיים את התורה ועי"ז זוכה לבא לזה לעשו"ת תורת ה' תורתו וכן מדרגא לדרגא עד א"ס. נמצא שהתפלה קטנה מהתורה היינו מהנסתר, וגבוה מהתורה היינו מהנגלה כי ע"י התפלה פועלין הכל ועושין מהנסתר נגלה ואזי היא בבחי' אשת חיל עטרת בעלה המובא בכתבים. כי ע"י התפלה יכולין לעשו"ת מתכלית תכלית דיוטא התחתונה עד תכלית מעלה העליונה עד א"ס עד שיזכה לתורת ה' ותפלת ה' כמובן למעיין בהתורה הנ"ל ובמ"א:
אות ט
ואלו הב' בחי' שהם בחי' חמה ולבנה בחי' תורה ותפלה בחי' נעשה ונשמע הם בחי' שני עדים כי הם בחי' ב' העדיים שהכתירו את ישראל בחורב כשאמרו נעשה ונשמע וכנ"ל. כי העדיים שהם הכתרים הנ"ל הם בחי' עדים כי הם מעידין על מעשי האדם בבחי' נשמתו של האדם מעידה בו כי כפי מה שמקיים וממשיך על עצמו בחי' נעשה ונשמע הנ"ל כמו כן מוכרת נשמתו למעלה בשני העדיים שהם הכתרים הנ"ל, ולהיפך להיפך ח"ו. וזהו בחי' מ"ש ועתה הורד את עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך שהש"י לא רצה לשופטם עד שיורידו עדיים שהם הכתרים ואז ידע מה לעשו"ת להם כפי אשר יעידו עליהם אלו העדיים בעצמם איך וכמה פגמו בהם. וזהו בעצמו בחי' שני העדים שנאמנים בכל דבר, כי בכל מקום שיש הכחשה זה בחי' פגם אמונה ע"כ מביאין שני עדים שהם בחי' ב' עדים הנ"ל שעל ידם נבנית האמונה בבחי' עדות ה' נאמנה הנ"ל, וע"כ שני עדים נאמנים לעולם כי שני עדים הם בבחי' נעשה ונשמע. כי כבר מבואר שבכל דרגא יש בחי' נעשה ונשמע ואין שני בני אדם דומין זה לזה, ע"כ אלו השני אנשים ישראליים הבאים להעיד בודאי יש בהם קטן וגדול כשרז"ל מכניסין את הגדול שבהם וכו' וגדול וקטן הם בחי' נעשה ונשמע כנ"ל וע"כ הם נאמנים כי ע"י בחי' נעשה ונשמע נשלם האמונה. וע"כ התורה נקראת עדות כ"ש ונתת אל הארון את העדות וכו' וכתיב לוחות העדות וכן הרבה. וגם התפלה נקראת עדות כ"ש עדות לישראל להודות לשם ה' וכ"ש בהתורה תהומות יכסימו וכו' סי' ט' ע"ש היינו כנ"ל:
אות י
ועפ"ז יתבאר בעזרתו ית' דברי המדרש הנ" לכי הש"י אומר להשטן להביא עדים והוא רוצה להביא החמה ולבנה שהם בח'י תורה ותפלה בחי' נעשה ונשמע שהם בחי' ב' העדיים הנ"ל שהם עיקר העדים, ורוצה להביאם להראות שישראל פגמו בהם והוא מביא את החמה בחי' תורה והיא מוכרחת להעיד על הפגמים שפגמו במעשיהם נגד התורה ואומר לו הש"י ע"פ שנים עדים וכו'. והולך להביא הלבנה בחי' נסתר בחי' תפלה והיא מתכסית מאד עד שאינו יכול למוצאה, כי הנשמע שהוא בחי' תפלה בחי' רצון וביטול אל הא"ס של איש הישראלי זה אינו יכול להשטין ולמצוא ולהשיג כלל, כי רוב בני ישראל רצוחנם וכיסופם חזק ואמיץ מאד מאד להש"י בפרט באלו הימים אלול ועשי"ת, בפרט בר"ה ויוה"כ שאז כל ישראל לבם נשבר בקרבם ומתקבצים בב"ה ובב"מ ומרבין בתפלות ורצונם וכיסופם חזק עד א"ס להש"י, עד שע"י רצונם החזק עולים עד א"ס בכח הצדיקי אמת אמת שהשיגו תורת ה' ותפלת ה' וע"כ אינו יכול למצוא כלל את הלבנה בחי' תפלה כי היא מתכסית מאד. כי הוא בחי' נסתר בחי' נשמע שעולה עד א"ס. וזהו בעצמו בח'י מ"ש רז"ל במדרש ומובא בדברינו שכתר הנעשה אבדו ישראל וכתר הנשמע נשאר להם כ"ש על פסוק ועתה ישראל שמע אל וכו' היינו כנ"ל. כי כתר הנעשה אבדנו בעונותינו, כי אין אנו יכולין לקיים שום מצוה בשלימות. כי אע"פ שאנו מקיימין המצות גם בגלות אבל אין אנו יכולין לקיים שום מצוה בשלימות הראוי, כי כמה מצות א"א לקיים כלל בגלות כמו קרבנות וכו' ואפ' המצות שמקיימין אינם בשלימות הראוי וצריכין יגיעה גדולה לקיים איזה מצוה כראוי. אבל כתר הנשמע שהוא בחי' תפלה שעיקרה בחי' רצון וביטול וכו' הנ"ל זה א"א ליקח מישראל בשום אופן כי איך שהוא אעפ"כ רצונו וכוספינו חזק ותקיף מאד מאד לשוב להש"י בכל עת וכ"ש מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ (וע' במ"א מזה בה' ערב הלכה ג') וכ"ש כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש לשלהבת יה' מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה וכו'. שכל זה נאמר על רשפי שלהבת תבערת הלב להש"י בעמקות פנימיות רצונו, שאפי' הקטון שבקטנים במדריגה התחתונה מאד בוער לבו להש"י עד א"ס. וע"כ כתר הנשמע לא אבדו ישראל, וע"כ ע"י בחי' הנשמע בחי' רצון בחי' תפלה וכו' אנו משלימין כל המצות כמו שאנו אומרים קודם כל מצוה יה,ר מלפניך כאלו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיהוכונותיה וכו'. היינו כנ"ל כי עיקר קיומנו ע"י הרצון שהוא בחי' נשמע וכו' שעולה עד א"ס. כי גם במדריגה התחתונה מאד יכולין לכסוף עד א"ס אחר שכבר גילו לנו הצדיקי אמת השגות כאלה שיש תפלת ה' שהוא בחי' סתרי נסתרות בחי' חסד וצדקה הנעלם ונסתר מאד. ע"כ אין השטן יכול למצוא את הלבנה כלל ואז הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ע"י תקיעת שופר. כי כל המדרש הנ"ל נדרש ע"פ תקעו וכו' כי עיקר קול שופר שהוא בחי' עזות דקדשוה נמשך מהשמחה שעיקרה נמשכת ע"י בחי' נשמע בחי' תפלה בחי' רצון וביטול וכו' הנ"ל כ,ש שם ועי"ז נמשכין חסדים נפלאים חדשים בכל ר"ה, חסדים שלא נתגלו מעולם שעי"ז נמתקין כל הדינים. כי נתגלה הצדקה שנעלם בהמשפט שזה עיקר בחי' התקון ע"י כתר הנשמע וכו' וכנ"ל וע"כ עי"ז הקב"ה עומד מכסא דין וכו':
אות יא
הכלל שכל אדם בכל זמן צריך שיהי' לו כמה וכמה עליות וירידות כל ימי חייו כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"כ ע"י ירידה שקודם העלי' כי הירידה היא תכלית העלי' כמובא. ומחמת אלו הירידות הרבה נכשלו ונפלו מאד כי צריך אז התחזקות גדול שהוא בחי' עזות דקדושה בכל הבחינות וכנ"ל. וזה בחי' אריכת הגלות של כלל ישראל כי כלל הגלות הוא בחי' ירידה שקודם העלי' בבחי' מה שאמר הש"י ליעקב כשהי' צריך לירד למצרים בגלות אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ובפרט הגלות האחרון הזה שעליו נאמר ותרד פלאים וכו' וכנ"ל. וכל זה עובר על כל אחד ואחד בפרטיות. כי יש מי שאינו מתעורר קצת אך מריבוי הירידות שעוברין עליו לטובתו כדי שיעלה מדרגא לדרגא, הרבה נפלו ע"י הירידות וכמובא מזה. ע"כ צריך שתדע שצריכין התחזקות הרבה ועקשנות גדול בלי שיעור שכל זה הוא בחי' עזות דק' שמקבלין ע"י שמחה שנמשך מבחי' נעשה ונשמע וכו'. ועיקר הכח שיוכל להתחזק מי שהוא אפי' בתכלית הירידה, הוא ע"י שמקבלין כח מבחי' גבורי כח עושי דברולשמוע בקול דברו שהם הצדיקים הגבוהים שזוכין לבחי' נעשה ונשמע העליון הנ"ל שהוא בחי' תורת ה' ותפילת ה' ששם החסד והצדקה עד א"ס בחי' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' שזה החסד ממשיכין ביותר בר"ה שהוא חסד גדול כ"ש במ"א וכנ"ל כי באמת א"א להבין החסד והצדקה הנמשך משם כי הוא בחי' תפילת ה' שהש"י בעצמו כביכול צריך להתפלל על זה להמשיך ולגלות החסד הנפלא הנעלם הזה שא"א להשיגו כי תפילת ה' הוא בחי' סתרי נסתרות שבנסתרות עד אין קץ, כי הוא בחי' נסתר העליון הנ"ל שאין מי שישג איך הוא ית' עושה המשפט בצדקה וכנ"ל. ובזה יכול להתחזק כ"א בכל עת כי עיקר נפילתו הואמחמת שיודע שכפי שמפט התורה חטא ופגם מאד וגם כי חיזק עצמו כמה וכמה פעמים וסמך על חסדו ית' שהוא בחי' נסתר בחי' תפילה, אבל אח"כ פגם גם בזה מאד מאד עד אשר ח"ו אפס תקוה. אבל כשמאמין שיש תפילת ה' שגילו חז"ל וכנ"ל ששם החסד והצדקה עד אין קץ והוא בחי' נסתר גבוה מאד שא"א להשיגו כ"א גדולי הצדיקים המובחרים שזכו לזה, עי"ז גם הוא יכול להתחזק בכחם כי הם ממשיכין עזות דקדושה גם עליו וכנ"ל. רק העיקר שיאמין בכחם הגדול ויהי' עז כנמר להמשיך על עצמו העזות דקדושה הנמשך מהם כי שם בענין העזות הוא העיקר מה שאין יודעין מהיכן ההתחלה (כ"ש במ"א סי' קמ"ז). כי כל מה שמתקרב אליהם יותר נמשך עליו העזות דקדושה יותר, וכל מה שממשיך על עצמו העזות דקדושה יותר הוא מתקרב אליהם יותר. כי כל דברי התורה הזאת וכן כל התורות נעוץ סופם בתחילתם ותחילתם בסופם ויתבאר במ"א. וכל זה זוכין בר"ה ביותר. וע"כ הולכין ונוסעין לבא על קברי צדיקים בער"ה כי נעלם ממנו ולא נדע מ יהוא זה שיכול להמשיך החסד העליון הנפלא הזה בעוצם ירידתינו כ"ש וראה את עמך מרודים מאד, כ"א הצדיקים שוכני עפר שגילו כל זאת וזכו לזה בלחי' תורת ה' ותפילת ה' וכנ"ל וכ"ש טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה וכו':
אות יב
וזה בח'י מאמר הזוה"ק תאנא מ"ד אל תראוני שאני שחרחורת אבל בשעתא דאיהי גו רחימא סגיא לגבי רחימא דילה אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזי אות מינה בר זעירא דנקודה חדא ומאי איהו אות י' כדין איתכסיאת מכל חילין ומשריין דילה ואיהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת דלית באות דא חיוורא כשאר אתוון ולית אתר לאעלא לכו תחות גדפאי וכו' דאנא נקודא חדא זעירא. מה עבדי אינון גברין תקיפין חילא וכו' וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברין תקיפי חילא נפיק דודה רחימא דילה מגו היכלי' בכמה מתנן ובכמה נבזבזין ובריחין ובבוסמין ואתי לגבה ואשכח לה בלא דיוקנא ושפירו כלל קריב לגבה ומנשק לה עד דאתערית זעיר זעיר מגו ריחין ובוסמין ובחדוה דרחימא דעמה אתבניאת ואיתעבידת בתיקונאה בשפירו דילה וע,ד כתיב גבורי כח עושי דברו דבתוקפא וגבורתא דילהון גרמין דא עושי דברו ודאי מתקנין לה ומהמדריןלה דיוקנא קדמאה עכ"ל:
ואם כי דברי הזוה"ק הזה עולים ברום גבהי מרומים וכמובן מעט בכוונות וגם הכוונות א"א להבין וכו'. אבל זה צריכין לידע ולהאמין שעיקר דבריו הקדושים נאמרים לכל אדם בפרט, כי כ"א מישראל הוא חלק אלוה ממעל והוא אחד מהנפשו"ת ישראל הכלולים בכנסת ישראל אשר עליו נאמר כל המאמר הקדוש הזה. כי כמו שנאמר כל זה על כלל כנס"י כמובן למשכיל, כמו כן נאמר על כל אחד מישראל בפרט:
אות יג
היינו כי בעת שנפש מישראל יורדת ונקטנת שזהו בחי' ירידה הנ"ל שקודם העלי' ואזי היא נקטנת בעיני עצמה מאד מאד אבל כל זה מגו רחימא סגי לגבי רחימא דילה שהוא הש,י. כי מחמת שבשורשה היא בוערת להש"י ברשפי שלהבת האהבה עי"ז הוא חפיצה רק לעשו"ת רצון קונה בשלימות אבל השאור שבעיסה מתגבר מאד כנגדה עד שנקטנת ואזעירת גרמה בזעירו סגי עד שלא נשאר ממנה שום אות רק בחי' נקודה שחורה בחי' נקודה דאות י'. כי מכל המעשים טובים נעשים אותיות שהם עיקר הפאר והיופי של נפש הישראלי שנקראת דבר כמובן במאמר הנ"ל שנאמר על פסוק עושי דברו, שקורא כנס"י שכלולה מכל הנפשו"ת בשם דבר. כי עיקר בנינה ותוקפה ותפארתהשל נפש הישראלי הוא ע"י הדיבור בבחי' ויהי אדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא. אבל בעת ירידתה נקטנת מאד עד שלא נשאר ממנה שום אות כ"א בחי' נקודה חדא דאת י' שהוא בחי' נקודת האמונה שהוא בחי' קוצעא דאת ד' שהיא בחי' יו"ד שזה החילוק שבין דלית לריש שזהו בחי' לא תשתחוה לאל אחר וכמובא. ואיהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת וכו' ואיתכסיאתמכל חילין ומשרייןי דילה. כי כל נפש מישראל יש לה כמה חיילות, ומשריין קדישין התלויים בה כידוע וגם כמה נפשו"ת תלויים בה כי חייב כל עאדם לומר בשבילי נברא העולם וא"כ צריך כ"א לדבר עם כמה בני אדם ביראת שמים וכ"ש במ"א אבל מעוצם קטנותה היא מתכסית מכל חילין ומשריין דילה ואומרת אל תראוני שאני שחרחורת וכו' ולית אתר לאעלא לכון תחות גדפאי וכו' דאנא נקודה חדא זעירא כי אני בקטנות עצום מאד ודי מה שאני חי בירידה וקטנות כזה. מה עבדי אינון גברי תקיפי חילא וכו' וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברי תקיפא חילא נפיק דודה מגו היכלי' בכמה מתנן ובריחין ובבוסמין וכו' עד וע"ד כתיב גבורי כח עושי דברו דבתוקפא וגבורתא דילהון גרמין דא וכו'. היינו שעיקר תיקון נפש הישראלי הנ"ל הוא ע"י גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שהם המדיקים גבורי כח שזכו לבח'י נעשה ונשמע הנ"ל, שעל יד'יהם מחזקין ומאמצין נפש הישראלי אפי' בתכלית הירידה והקטנות כי גורמין שהש"י מרחם עליו ומאיר בדעתו התנוצצות אלקותו שזהו בחי' דנפקי דודה מגו היכלי' וכו' בכמה מתנן וכו' ובריחין ובוסמין שמאיר בה ומזכיר אותה כמה וכמה טובות וחסדים שעשה עמה ומחי' אותה בכמה וכמה חידושי תורה המחיין ומשיבין את הנפש שהם בחי' ריחין ובוסמין טבין וכו' עד דאתערית זעיר זעיר מגו ריחין ובוסמין וכו' וע"ד כתיב גבורי כח עושי דברו. כי העיקר הוא מה שעושין ובונין את הדיבור ממש שהוא עיקר בחי' הנפש כנ"ל היינו מה שחוזרת הנפש ומתחלת לדבר דיבורים קדושים, הן לפני הש"י שחוזרת ומתחזקת ומתאמצת לפרש שיחתה לפני הש"י, הן מה שחוזרת לדבר עם חברים ביראת שמים עד וכו' והכל בכח גבורי כח עושי דברו הנ"ל שהם בחי' הצדיקים שזכו לנעשה ונשמע הנ"ל שעי"ז כל תקוותינו לנצח וכנ"ל והבן היטב היטב להתחזק עי"ז בכל מה שיעבור עליך כל ימי חייך:
אות יד
וזה בחי' מה שארז"ל שהמלאכים אמרו אשר תנה הודך על השמים שיתן להם את התורה והשיב להם הש, ילמצרים ירדתם יצה"ר יש ביניכם וכו'. כי גם המלאכים נקראים גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שמקדימין נעשה לנשמע כמ ושארז"ל מי גילה רז זה לבני וכו' ע"כ שאלו שיתן להם את התורה כי עיקר כלל התורה הוא בחי' נעשה ונשמע נגלה ונסתר כנ"ל, היינו שע"י התורה זוכין לעלות מדרגא לדרגא וכו' ע"כ שאלו המלאכים מאחר שגם הם עושי דברו לשמוע וכו' שמקדימין נעשה לנשמע ע"כ ראוי שתנתן להם התורה כדי שהם יזכו לעלות לנעשה ונשמע גבוה מעל גבוה וכו' כנ"ל. והשיב להם הש"י שא"א להם לבא לזה כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י שיהי' ירידה קודם העלי' כי הירידה תכלית העלי' ואתם מחמת שאין לכם יצה,ר אין שייך אצלכם ירידה ואם אוריד אתכם לזה העולם לא תוכלו לעלות כמו שנכשלו המלאכים שירדו ע"כ א"א לכם לקבל התורה ולזכות לעלות מדרגא לדרגא לבא לנעשה ונשמע הגבוה ביותר. וזהו שאמר להם למצרים ירדתם. ירדתם דייקא מרמז על הירידות שצריכין קודם העלי' שכולם כלולים בבחי' אנכי ארד עמך מצרימה וכ' שכולל כל הגליות שהם כלליות הירידות שקודם העליות, ומאחר שאין שייך אצלכם ירידות מצים כיאין בכם יצה"ר אינכם יכולים לקבל את התורה לזכות לנעשה ונשמע הגבוה ביותר שזה עיקר קבלת התורה כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י ירידה שקודם העלי' וכנ"ל:
אות טו
גם כי ההתחזקות בשעת הירידה הוא ע"י שמאמינים בעוצם נפלאו תחסדיו עד א"ס שהוא בחי' תפילת ה' וכנ"ל ומאחר שאתם מקטרגים על בריאת האדם וכן על נתינת התורה לישראל כי שניהם בחי' אחת כידוע. והכל מחמת שא ינכם מאמינים בנפלאות נסתרות הש"י שיש אצלו חסדים נעלמים מאד שעי"ז יכול להעלות מכל הירידות שבעולם להפכם לעליות גדולות ע"כ בוודאי אינכם ראוים לקבל התורה ולעלות מדרגא לדרגא כי עיקר העלי' ע"י התחזקות האמונה בעוצם נפלאות חסדיו וכו' כנ"ל:
כי רק בשביל זה נברא האדם וירד לעולם הגשמי הזה המלא קליפות והסתות וכו' כדי שיוכל להוציא החסדים הנעלמים מאד מאד מההעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולת הבורא ית'. כי עיקר גדולתו הוא החסד שנקרא גדולה וכל מה שמוציאין חסדו מההעלם אל הגילוי נתגלה גדולות ית' יותר וזה עיקר בחי' ירידה תכלית העלי' כי ע"י הירידה ואעפ"כ מחזק עצמו ע"י האמונה בעוצם חסדיו ית' עד אין קץ ותכלית עי"ז מגלה חסדיו ומוציא החסד הנעלם בחי' נסתר הנ"ל מהעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולתו ית' שבשביל זה ברא העולם כדי לגלות רחמיו וחסדיו וכו'. וזה עיקר עלייתו שהוא מה שהשיג בחי' נשמע בחי' תפלה בחי' נסתר הגבוה יותר שכל בחי' אלו הם בחי' חסדים הגבוהים ביותר שהיו נסתרים מאד וכנ"ל, וזוכה להשיגם ע"י שהתחזק בעוצם הירידה להשתוקק להש"י ולהתפלל ולהתחנן אליו ית' ע"י גודל העזות דק' שהכניסו בו הצדיקים גבורי כח הנ"ל להאמין בחסדיו העצומים שאינם כלים לעולם וכנ"ל. ובשביל זה במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי הבע"ת מגלין ומפרסמין ביותר חסדו וטובו ע"י שהתחזקו לבטוח בחסדו בעוצם ירידות כאלה שעברו עליהם שזה עיקר גדולתו ית' וכנ"ל:
אות טז
ונחזור לענין מתנה. וזה בחי' מה שהצריכו רז"ל שהנותן יתן מתנה גלויה דייקא. וצריכין לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא חתמוהו בברא כי היכי דלא ליהוי מתנתא טמירתא. כי כבר כתבנו ששורש ענין מתנה נמשך מבח'יצדקה בחי' חסד עליון שעושה הש"י עם בני אדם וכו' וכנ"ל שזהו בחי' נסתר בחי' תפלת ה' בחי' נשמע וכו' זה עבודת הצדיקים הגדולים להמשיך החסד הנפלא הזה ע"י בחי' תפלת ה'. ואנחנו צריכין להתחזק להאמין בכחם ולהמשיך עלינו החסד הזה שעי"ז נזכה תמיד לשוב אליו ית' מכל הירידות שבעולם וכנ"ל. ועיקר העבודה בזההוא להמשיך החסד מההעלם אל הגילוי כי הש"י טוב ומטיב תמיד קודם הבריאה ואחר הבריאה וטובו אינו נפסק לעולם, אך כל הבריאה היתה לגלות טובו ורחמנותו היינו לגלות דייקא להוציא טובו וחסדו מההעלם אל הגילוי שזה עיקר התגלות גדולתו וכנ"ל. וזה בחי' כל השירות ותשבחות שאומרים לפניו ית' שבכולם מזכירין גדולתו וחסדו ית' בבחי' הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו וכתיב חסדי ה' עולם אשירה וכו'. כי עיקר תהלתו ושבחו כשעושה חסד עם בריותיו ומגלה החסד הנעלם וכמ ושאומרים בכל התפלות והשירות והתשבחות מריבוי חסדיו. וכ"ש בסליחות של ער"ה ומה יתרון אם תפקוד עלינו כדרכינו לא באלה שבחיך וכו' אבל הדבר שהואלך לשם ולתהלה להתנהגעם בניך במדת רחמים וכו'. וע"כ אין קיום להשטר מתנה כ"א כשנכתב באתגליא כיעיקר בחי' מתנה נמשך מאוצר מתנת חנם שלמעלה מבחי'חסד חנם העליון הנ"ל שהעיקר להמשיך החסד מהעלם אל הגילוי, וכל זמן שהוא בהעלם אינו נקרא בשם חסד וכ"ש בזהו"ק חסד דאתפשט לבר. וע"כ צריכין ליכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וכו' כי עיקר קיום המתנה הוארק ע"י התגלות החסד דייקא וכנ"ל:
אות יז
וזה בח'י י"ג מדות של רחמים שזכה משה להמשיך שהש"י למדו סדר תפלה ונתעטף כש"ץ ואמר לו כדרך שאני עומד ומתפלל כך יהיו עושין בני בעת צרה. וזהו כל ענין הנ"ל שהש"עי למדו סדר תפלתו בעצמו בחי' תפלת ה' ולמדו שכך יהיו עושין בניו שיזכירו כל מדותיו של רחמים ועי"ז יהיו נענין תמיד כי הבטיחו שאינן חוזרות ריקם כי על ידי שמזכירין מדות רחמיו המרובים עי"ז מוציאין החסד מהעלם אל הגילוי והכל בכח תפלת ה' שזהו בחי' שהש"י נתעטף כש"ץ והתפלל בעצמו ולמדו שעי"ז יזכו גם כל בני ישראל בכל עת צרתם בכל הירידות שבעולם בגוף ונפש להמשיך החסד מההעלם אל הגילוי ע"י שיזכירו בפה דייקא מדות רחמיו. כי עיקר ההתגלות ע"י הדיבור כידוע בחי' עושי דברו הנ"ל. וזהו גודל מעלת ריבוי התפלות ובפרט ההתבודדות והשיחות הרבים בינו לבין קונו. והעיקר להרגיל עצמו להזכיר בכל פעם ריבוי רחמיו שכבר עשה עמנו ועמו בפרטיות ועי"ז יזכה לעורר רחמיו ולהתחזק בעזות דקדושה בכל הירידות שבעולם ולא יניח עצמו ליפול בשום אופן עד אשר ישוב אל ה' וירחמהו. וע"כ נוהגין שקודם הסליחות אומרים פסוקים המדברםי מגדולתו עד אין חקר שהם הפסוקים מן לך ה' הצדקה וכו' שומע תפלה וכו' כי אין אנו יכולים להתחיללדבר ולבקש מלפניו סלח נא לעוצם ריבוי פגמינו וכו' כ"א ע"י שמזכירין עוצם גדולתו עד אין חקר כי עיקר גדולתו ית' הוא ריבוי רחמיו וחסדיו וכנ"ל:
אות יח
וזה בחי' משארז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו ולמדו משבת שאמר הש"י מתנה טובה יש לי בבי תגנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם, וז"ל רש"י צריך להודיעו מתן פלוני אתן לך וזהו דרך כבוד דשמא יתבייש לקבלה ומתוך כך מתרצין בדברים ואינו בוש בדבר וכו'. כי הש"י הטביע באדם שיהי' בוש לקבל מתנה חנם מחבירו וכמו שאנו מבקשין ואל תצריכני לידי מתנת בשר ודם וכו'. וזה מחמת שהאדם עיקרו נברא שיקבל שכרו במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא וכנ"ל. אבל מחמת שראה שלא יתקיים העולם ע"י משפט לבד ושיתף מדה"ר בחי' צדקה הנ"ל בחי' מתנת חנם ומשם נמשך בעולם שיש מתנת חנם שאחד נותן לחבירו. אבל טבע האדם שהוא בוש לקבל מתנת חנם כיהוא בחי' נהמא דכסופא וכשרז"ל מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי'. ע"כ ארז"ל שהנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו מתחילה כדי שלא יתבייש כ"כ לקבלה. כי באמת מאחר שזה הנותן נתרצה ליתן מתנה לחבירו. בודאי הוא אוהבו וזה מחמת שראה איזה התגלות האהבה אליו מחבירו וכשרז,ל אי לאו דעביד לי' נייח נפשי' לא הוי יהיב לי'. רק שמחמת זה הנחת רוח שעשה לו לא הי' מגיע לו מתנה כזאת רק שנתעורר אצלו אהבה לחבירו עד שנתרצה ליתן לו מתנה כזאת, ע"כ צריך להודיעו אוז ירגיש חבירו ויזכיר עצמו עוצם האהבה שביניהם שהוא אוהב מאד את חבירו וחבירו אוהבו ביותר עד שנותן לו מתנה זאת באהבה. ואז יתרצו זה לזה כ"ש רש"י שם שמתוך כך מתרצין זהל זה בדברים ואינו בוש בדבר. כי בודאי כשהאהבה חזקה מאד באחדות גמור בין שני אנשים באמת שוב אין א' בוש מחבירו לקבל ממנו אפי' מתנה מרובה בחנם מאחר שמרגיש שחבירו נותן לו בלב שלם ובעין יפה מאד עד שיש לחבירו נחת גדול מזה שחבירו מקבל ממנו עד שנחשב אצלו כאלו הוא מקבל ממנו מתנה. וכעין שארז"ל שאם המקבל אדם חשוב נחשב קבלתו כאלו נתן לחבירו מתנה. אך עיקר הבושה מאחר שאינו רואה ומרגיש עוצם אהבת חבירו אליו ע"כ צריך להודיעו שמתוך כך מתרצין זה לזה, כי המקבל בודאי אוהב אותו מכבר וכנ"ל אך עתה נתוסף אצלו אהבה ביותר ואזי נתוסף האהבה ביותר גם אצל הנותן עד שנגדלת האהבה ביניהם כאלו הם אחדות ממש ואזי שוב אין א' מתבייש לקבל מחבירו וכנ"ל. וכמ ושראינו שהבן אינו מתבייש לקבל אפי' מתנה מרובה מאביו וזה מחמת שהבן יודע עוצם אהבת אביו אליו ושכל תשוקת אביו להטיב עמו בכל טוב שבעולם ע"כ אינו מתבייש לקבל מאביו. וכל זה למדו רז"ל מהש"י שאמר מתנה טובה יש לי בבי תגנזי ושבת שמה וכו' לך והודיעם. כי עיקר שורש כל המתנות שבעולם נמשך בשרשו ממתנת חנם של הש"י כנ"ל והש" ימודיע תחילה מתנת חנם שלו שזה ובחי' שמוציא החסד מהעלם אל הגילוי שזהו עיקר קיום החסד כנ"ל. כי הש"י חפץ מאד בטובת ישראל ורוצה ליתן להם מתנת חנם ואעפ"כ לא יתביישו לקבלו ולא יהי' נהמא דכסופא. ע"כ מעוצם אהבתו את עמו ישראל ע"כ הוא מודיע לנו ע"י צדיקיו האמתיים שהוא רוצה ליתן לנו מתנת חנם כדי שיתוסף אצלנו אהבה אליו ית' ואזי יחזור ויתוסף האהבה אצלו ית' אלינו כי כמים הפנים לפנים. וכן חוזר חלילה עד שמגודל האהבה נהי' נכללים בו ית' בבחי' בין כך ובין כך אנו קרוים לך בנים, ואזי שוב לא נבוש לקבל מתנת חנם שלו ועי"ז נזכה להתקרב אליו תמיד מכל הירידות שבעולם. כי ע"י בחי' מתנת חנם שלו שכבר הודיעונו הצדיקים ריבוי רחמיו וחסדיו עד א"ס יכולים להתקרב תמיד אליו ית' וכנ"ל. וזה בחי' ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך וכו' וכתיב ואכלתם אכול ושבוע והלתתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עצמם להפליא ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלהיכם וכו' ולא יבושו עמי לעולם וכן בפסוקים רבים. וזהו גודל מעלת התקרבות לצדיקי אמת שהם מודיעים לכל אחד בכל פעם איך שהוא עוצם ריבוי רחמיו וחסדיו. וע"י ההודעה הזאת מוציאין החסדים מהעלם אל הגלוי ועי"ז נתוסף אצלינו האהבה וההשתוקקות אליו ית' מכל מקום שהוא וכן חוזר חלילה כנ"ל וכל מה שנתוסף האהבה בין כ"א מישראל לאביו שבשמים כמו כן יוצא ומאיר ביותר החסד מהעלם אל הגילוי. ועי"ז יכולין לקבל מתנת חנם שלו באהבה ולהתקרב אליו עי"ז וכנ"ל:
אות יט
וכל זה נלמד משבת דייקא כשרז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו'. כיכל זה בחי' שבת קודש כי כל זה נמשך משני הכתרים הנ"ל שזוכין הצדיקי אמת שהם בחי' נעשה ונשמע תורת ה' ותפילת ה' וכו' וכנ"ל, וכל זה הוא בחי' שבת כי בשבת ניתנה תורה ובכל שבת חוזר ומקבל הצדיק שהוא בחי' משה את הכתרים הנ"ל כמטובן בכונות ישמח משה במתנת חלקו בענין האלף אורות וכו' ע"ש. כי כל עיקר בחי' מתנת חנם נמשך מהכתרים הנ"ל שהם בחי' שבת. וע"כ נקרא שבת מתנה שיש לו בבית גנזיו ית' והודיעם מתחילה כדי שיכינו עצמו לקבלה וכנ"ל. וע"כ ארז"ל שבת צריך הכנה כ"ש והכינו וכו'. כי בודאי צריך כ"א להכין עצמו בכל ששת ימי המעשה לקבל מתנה טובה הזאת וכן צריך להכין עצמו כל ימי חייו שנקראים ערב שבת כדי שיזכה לאכול בשבת שהוא עוה"ב כשרז"ל מי שטרח בעש"ש יאכל בשבת. כי עיקר הוא ההכנה היינו בחי' הנ"ל שידע שאם לא יוכל לזכות לקבל במשפט יש אצלו אוצר מתנת חנם וכנ"ל שיכולין לזכות עי"ז בכח הצדיק אמת שעלו לשם וכנ"ל וכבר הודיעו לנו מזה. אך העיקר שעכ"פ אנו צריכין להכין הצמינו לזה לידע ולהאמין בכל זה ולצפות לחסדו תמידו וכו'. עד שיזכה לדבר דיבורים לפניו ית' לבקש מלפניו שיקרבו במתנת חנם אע"פ שהוא אינו כדי כלל וכלל ועי"ז בעצמו יוסיף לגלות החסד עליון הנ"ל ולהוציאו ביותר מההעלם אל הגילוי עד שיזכה לקבלו ולקרב אליו ית' בבחי' מתנת חנם ואעפ"כ לא יתבייש לעולם ע"י עוצם האהבה. כי יזכה להיות בבחי' בן שאינו מתבייש לקבל מאביו וכנ"ל. כי בחי' נעשה ונשמע הנ"ל הוא בחי' אב ובן כ"ש בהתור' הנ"ל ע"ש. ועיקר הוא הנשמע בחי' תפילה ששם היא בחי' אב ובן כחדא ע"ש. ועיקר בחי' מתנת חנם חסד חנם הנ"ל נמשך מבחי' תפילה נשמע. ע"כ עי"ז בוודאי אינו מתבייש לקבל מתנת חנם מאחר שנכלל הבן בהאב שאז בוודאי מתבטל הבושה מגודל האהבה והאחדות וכנ"ל:
אות כ
וע" נוהגין ישראל שמתחילין לומר סליחות במוצאי שבת וכמו שאומרין אז במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה. כי עיקר הכח לבא לפניו ית' בחטאינו המרובים ולבקש סלח נא, הוא רק בכח שבת קודש שאז חוזרים להצדיק האמת בחי' משה הכתרים הנ"ל בחי' נעשה ונשמע שעי"ז עיקר המשכת החסד עליון מחדש בכל שנה שהוא בחי' מתנה טובה וכו' וכנ"ל שעי"ז עיקר הסליחה כ"שסלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכו':
אות כא
וזהו בח'י מה שהולכין על קברי צדיקים בער"ה. כי הצדיק כל תשוקתו תמיד לעלות מדרגאלדרגא וזה עבודתו כל ימי חייו. ואפי' כשעולה למקום שעולה אינו מסתפק עצמו בזה כלל רק חותר ומתגעגע וכו' לעלות יותרומיות וכמבו' מזה במ"א (בסי' חיי מוהר"ן). אבל א"א לעלות מדרגאלדרגא כ"א ע"י ירידה שקודם העלי' כנ"ל. וכל הימים שהצדיק חי בזה העולם אע"פ שהוא צדיק גדול במדרגה עצומה מאד אעפ"כ יש לו איזה בחי' ירידה לפי בחינתו קודם כל עלי' כי א"א לעלות כ"א ע"י בחי' ירידה כנ"ל. אבל כשנסתלק מזה העולם ושם בעוה"ב אין שייך ירידה, והצדיק משתוקק אעפ"כ שנסתלק למקום שנסתלק וזוכה לרבג טוב אשר עין לא ראתה וכו' אעפ"כ הואחפץ לעלות יותר ויותר כי לגדולתו אין חקר. א בל א"א לעלות כ"א ע"י ירידה כנ"ל ושם אין שייך ירידה כנ"ל. ע"כ כשבא אחד על קברו וצועק על ריבוי עוונותיו שהם בח'י ירידות אזי גורם תענוג גדול להצדיק כי אזי הצדיק מוריד עצמו למקום ירידתו של זה שבא על קברו להושע שם. כי כבר הבטיחנו שאין שום ירידה בעולם שלא יוכל להושיעו ולהעלותו משם סוף כל סוף ואזי נחשב להצדיק כאלו ירד בעצמו. ועי"ז הצדיק עולה עוד לעילא ולעילא וכו' לפי בחינתו בבחי' ירידה תכלית העלי' כי זוכה לחתור ולמצוא עוד חסדים נפלאים ונעלמים מאד מאד ולגלות אותם מההעלם אל הגילוי באופן שיוכל להושיע ולהעלות את זה גם מאותה הירידה העצומה שירד עכשיו, שא"א להושיעו ולהעלותו כ"א ע"י חסדים חדשים לגמרי מאחר שהוסיף לפגום ולחטוא עוד כ"כ. אבל הצדיק בעוצם כחו ממשיך עתה חסדים חדשים נפלאים שזה עיקר העלי' הבאה ע"י הירידה כנ"ל שע"י אלו החסדים מעלהו ומושיעו גם מזאת הירידה וזה עיקר תענוג ושעשוע הצדיק יותר מכל תענוגי עוה"ב שיש לו כשהוא עושה טובה נצחיית לאיש הישראלי שירד למקום שירד. כי זה עיקר עבודתו בחייו ולאחר הסתלקותו שהוא עומד ומשמש במרום, שעיקר העבודה והשימוש לעזור לישראל בכלל ובפרט בעת צרתם, שעיקר הצרה הגדולה מכל הצרות הוא צרות הנפש כ"ש בהתו' כי מרחמם ינהגם, כי ע"י שמושיע לישראל בירידות כאלה עי"ז נתגלין חסדים חדשים נפלאים שהם עיקר גדולת הבורא ית' שצריכין לגלות בכל פעם יותר ויותר כי לגדולתו אין חקר וכנ"ל שזה עיקר תענוג ושעשוע הצדיק כשמשיג יותר גדולת הבורא ית' שהוא גדולת רחמיו וחסדיו ית' וכנ"ל שנתגלין עתה דייקא ע"י שמקרב ומעלה ומגביה אותו מירידה העצומה הזאת. נמצא שדייקא ע"י האיש הזה שבא מירידה כזאת על קברו על ידו דייקא זוכה הצדיק אחר הסתלקותו לבחי' ירידה תכלית העלי' וכנ"ל והבן היטב:
אות כב
וזהו אלה תולדות נח נח וכו' זה בחי הצדיק האמת שעיקרו ע"י שזוכה לבחי' נעשה ונשמע הנ"ל בחי' גבורי כח עושי דברו לשמוע וכו'. וזה בחי' נח נח נייחא לילאין נייחא לתתאין נח לעילא נח לתתא כ"ש בזוה"ק. היינ ובח'י נעשה ונשמע הנ"ל שהוא בחי' נגלה ונסתר בחי' בראשית ברא וכו' שהואעילא ותתא כי הנסתר כנגד הנגלה הוא בחי' עדן עילאה לגבי עדן תתאה שהוא בחי' נגלה וכו'. וזהו אלה תולדות נח נח, שכל התולדות שבעולם כולם נמשכין מהצדיק הזה שזכה לנעשה ונשמע בשלימות שהוא בחי' נח נח, הן ההולדות ממש כיכל הולדות ההשפעות והברכות כולם נמשכין ממנו כי הוא בח'י עדן עילאה ועדן תתאה ששם הנהר היוצא מעדן להשקות וכו' שמשם כל ההשפעות טובות וכל הברכות שבעולם. וזהו איש צדיק תמים הי' בדורותיו כי הוא צדיק תמים בכל הדורות שנמשכין ממנו כי מאיר בכולם צדקות וקדושתו, כיאת האלהים התהלך נח האלהים בה' הידיעה היינ וכי אלהים בחי' מדת הדין וכפי מה שהוא מדה"ד בכל דור בכל עת שזהו בחי' האלהים הדין הידוע כפי הדור והעת, התהלך נח להמתיקו ולבטלו ע"י שזכה לנעשה ונשמע העליון בחי' תורת ה' ותפילת ה'. שעי"ז יטודע לבטל כל מיני דינים שבעולם כפי הדור וכפי העת. כי נח בחי' המתק הדינים בחי' נייחא בחי' ונח מצא חן בעיני ה'. וזה שמזכירין בר"ה בתחילת ברכת זכרונות וגם את נח באהבה זכרת כי עיקר עבודת ר"ה להמתיק הדין שבאותו ר"ה ע"י החסד עליון שממשיכין ע"י תפילת ה' כנ"ל שזהו בחי' תולדות נח נח וכנ"ל:
מתנת שכיב מרע
אות כג
וזה בחי' משארז"ל דברי שכיב מרע ככתובין ומסורין דמי ומתקיימת מתנתו ע"י דיבוריו לבד. כי התורה הקדושה מלובשת בכל הדברים שבעולם כירק היא מחי' ומקיימת הכל וכלליות התורה היא בחי' נעשה ונשמע שהואבחי'תורהותפילה וכו' כנ"ל. וכל עסקי המו"מ נעשים עי"ז כי כמו שהתור הק' הנעשה הוא מה שכבר השיג והנשמע שהוא הנסתר הוא מה שאינו ביד שכלו וצריך להשיגו, כמ וכן הוא בכל החפצים והעסקים והמו"מ של האדם שכולם מקבלים מהתורה מבחי' אלו כי החפצים שהם כבר ביד האדם זה בחי' נעשה כי כבר הם עשויים וגמורים בידו. אבל החפצים שאינם עדיין בידו וחפץ להשיגם הם בחי' נשמע נסתר שהוא בחי' תפילה רצון ודביקות כי א"א להשיג הנשמע שהוא הנסתר כ"א ע"י רצון חזק ותפילה וכנ"ל. וכמו כן הוא בענין החפצים שאינם עדיין בידו שהם עדיין נסתרים ורחוקים ממנו ואינו יכול להשיגם כ"א ע"י הרצון. וע"כ באמת לאמתו א"א להשיג שום דבר כ"א ע"י תפילה. ומשם נשתלשל כל עסקי המו"מ שבין אדם לחבירו שזה חפץ בחפץ פלוני שעדיין אינה בידו שזהי בחי' נסתר. כנ"ל. וזה חפץ בחפץ או בממון שביד חבירו ועי"ז נגמרים הקנינים. ועיקר הקנין הוא שכל אחד ישיג בחי' הנסתר בחי' הנשמע, שמה שעדיין לא הי' בידו שהוא בחי' נסתר עתה יגיע לידו שאז יהי' בבחי' נעשה כי מה שכבר ביד האדם הוא בחי' נעעשה וכנ"ל. נמצא שגמר קנין המו"מ הוא שיהי' נכלל בחי' הנשמע ונעשה יחד שיהי' מהנשמע והנסתר בחי' נעשהוכו' וכנ"ל. וע"כ תיקנו רז"ל שאין המקח והמתנה נגמר בדברים כ"א בקנין. כי בוודאי באמת ראוי לאדם לעמוד בדיבורו וכשרז,ל שם כל המטלטלין נקנין במשיכה וכל המקיים דיבורו רוח חכמים נוחה הימנו אך אפע"כ לא רצו רז, ללהחמיר על האדם שיתקיים הקנין בדיבור לבד כי לאו כל אדם זוכה להשלימות הדיבור. כי כמו שבעיקר השגת הנשמע והנסתר שיזכה שיתגלה לו בבחי' נגלה א"א כ"א ע"י הדיבור שהוא עיקר התפילה שצריכה להיות בדיבור דייקא שזהו בחי' גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שהצדיקים גבורי כח עושים ומתקנים להאי דבר (כ"ש בזוה"ק) ועי"ז לשמוע בקול דברו שזוכים ע"י הדיבור לבחי' נשמע בחי' לשמוע וכו' כי עיקר השגת הנשמע והנסתר הוא ע"י התפילה שהיא בדיבור. ואם הי' כל אדם זוכה לדבירו התפילה בשלימות בודאי הי' כל אדם זוכה בלכ פעם להשגת הנשמע כי הש" ישומע תפילת כל פה, וחפץ להטיב ולגלות לכל אדם מישראל נסתרות שבתורה. רק מחמת שלאו כלאדם זוכה לשלימות הדיבור ועיקר מחמת שאינו משתדל להרבות בדיבורי התפילה ולקדש דיבורו כראוי ע"כ לאו כל אדם זוכה להשיג הנשמע והנסתר. ומזה נמשך מה שתיקנו רז"ל שאין המקח נגמר בדברים לבד כי החפץ של המקח קודם שנקנה לזה הוא בבחי' נסתר בחי' נשמע כנ"ל שא"א שיגיע לרשו"ת הקונה שיהי' תחת יד רשותו שזהו בחי' נעשה כ"א ע"י הדיבור שזהו בח'י הדיבורים שמדברים בשעת המו"מ שעי"ז נעשה המו"מ ומשיג כ"א החפץ או המעות שהי' תחילה נסתר ממנו וכנ"ל. אבל עדיין אין המקח נגמר בשלימות ע"י הדיבור לבד ויכול כ"א לחזור וזה מחמת שרוב בני אדם בפרט המון עם העוסקים במו"מ רובם אי ןדיבורם בשלימות מחמת שלא זכו ברוחניות בענין עסק התורה להשיג הנשמע והנסתר שבתורה ע"י דיבורם. ע"כ גם בענין המו"מ תקנו חז"ל שאין מתקיים מקחם ע"י דיבורם לבד כי אין דיבורם בשלימות שיהי' נגמר ע"י דיבורם המו"מ שהואבחי' שמשיג כ"א הנסתר ממנו שיהי' בבחי' נעשה בכלל מעשה ידיו שהם ברשותו וכנ"ל. וע"כ באמת ארז"ל שאין רוח חכמים נוחה מזה שאינו עומד בדיבורו כי בודאי ראוי לאדם שיראה להשלים דיבורו כי בזה תלוי קיום התורה לזכות להשיג בחי' נשמע ונעשה הגבוה יותר בכל פעם שזה מוטל על כל אדם מישראל. וזהו אין רוח חכמים נוחה הימנו, רוח חכמים דייקא כי עיקר מעלת החכמים שהם מתיגעים עד שמשיגים בכל פעם חידושים שהיו נסתרים מהם שזהו השגת הנשמע שיהי' בבחי' נעשה כנ"ל, ע"כ אין דעתם נוחה מזה שאינו עומד בדיבורו שהוא בהיפך מזה וכנ"ל. אבל אעפ"כ לא רצו לתקן שיתקיים המקח ע"י הדיבור לבד מחמת שידעו שבאמת רוב העוסקים במו"מ אין לדיבורם שלימות ואינם אומרים הדיבור בדעת שלם ומיושב מחמת שאינם משתדלים להשיג הנסתר שזהו עיקר שלימות הדעת. ע"כ ראו שא"א שיתקיים המקח ע"י הדיבור לבד בלי קנין מחמת שדיבורם אינו דיבור שלם להשיג על ידו החפץ שאינו ברשותו שהוא בחי' נשמע וכנ"ל. וע"כ תיקנו שאין המקח נגמר כ"א ע"י עשי' ממש דהיינו משיכה או קנין סודר וכיוצא שע"י עשי' דייקא ימשיכו את החפץ מבחי' נסתר נשמע לבחי' נעשהכי עיקר שלימות כלליות הנשמע בהנעשה הוא כשבא לידי עשי' דהיינו ע"י השגת הנשמע והנסתר יתגבר ביותר לעשו"ת טוב יותר ויותר מבתחילה ולהכניס בחביריו ותלמידיו עצות והתעוררות והתחזקות שיעשו טוב. (וע' לקמן באות כ"ד יתבאר ענין זה ביותר):
וע"כ בשכיב מרע תיקנו שיהיו דבריו מתקיימין ככתובים וכמסורים כשמת מאותו החולי. כיכל עבודת האדם כל ימי חייו וכל מה שבא לזה העולם הוארק בשביל זה בשביל השגת הנעשה והנשמע שהוא בחי' קבלת התורה וקיומה שרק בשביל זה בא האדם להעולם שיהי' יגע בתורה עד שישיג הנסתר ממנו לעשו"ת מתורת ה' תורתו. כמו שהתחיל דהמע"ה ספר תהלים בזה אשרי האיש וכו' כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה וכו' וכשדרז"ל בתחילה קודם שמתייגע בה היא תורת ה' ואח"כ נעשית תורתו שזהו בחי' שעושה מהנשמע נעשהמהנסתר נגלה כמבואר שם בהתו' הנ"ל. וכל אדם צריך להתייגע כל ימיו לעלות מדרגא לדרגא להשיג בכל פעם בחי' נעשה ונשמע הגבוה יותר לעשו"ת בכל פעם מהנשמע הגבוה יותר בחי' נעשה וכו' וכ"ש בהתו' הנ"ל. ומי שזוכה לזה בשלימות אשרי לו אבל עכ"פ כ"א מישראל כפי מה שהוא בהכרח שיהי' לו איזה חלק כל שהוא בזה, כי זה כל האדם לקיים את התורה שכלולה בנעשה ונשמנע. וכ"א כפי שמקיים מצות התורה וכפי מה שמתגעגע וחושק בכיסופין ורצונות טובים להכיר את הש"י ולהשיג ולהבין מה שנסתר ממנו, כמו כן הוא זוכה לאחר פטירתו להשיג ולהבין מה שלא הישג בחיו שזה עיקר בחי' חלקו לעוה"ב, כי עיקר שעשוע עוה"ב הוא השגת התורה שהוא בחי'השגות אלקות. רק מי שזכה ע" יגיעתו להשיג גם בעוה"ז סתרי תורה וזכה כל ימיו להשיג בכל פעם נסתרות הגבוהים יותר וכנ"ל הוא זוכה בסוף להשיג אחר מותו בעוה"ב השגות עצומות גבוהות ונוראות מאד מאד אשר עין לא ראתה אשרי לו. אבל עכ"פ אפי' הקטן שבקטנים מאחר שהוא בכלל ישראל שיש להם לכ"א חלק לעוה"ב בהכרח שישיג לאחר מותו מה שהי' נסתר ממנו בעוה"ז כפי יגיעתו בעבודתו ית' בזההעולם שהוא בחי' השגת הנשמע. כי כלל העוה"ז הוא בבחי' נעשה כי הוא עולם המעשה וכ"ש היום לעשותם. והעוה"ב בכלל הוא בבחי' נשמע נסתר בבחי' ולמחר בעוה"ב לקבל שכרם ועיקר הקיבול שכר הוא השגת הנסתר בחי' נשמע וכנ"ל. נמצא שהאדם אחר מותו בהכרח שיהי' נכלל אצלו בחי' נשמע בנעשה לפי בחינתו וכנ"ל, וע"כ בודאי דברי ושל שכיב מרע מתקיימין ככתובים ומסורים כי עכשיו בהכרח שיהי' קיום לדבריו כי הוא הולך לבית עולמו שכל תכליתו ותקותו לזכות לאיזה חלק לעוה"ב שהוא השגת הנשמע שיהי' נכלל בנעשה וכנ"ל שזה זוכין ע"י שלימות הדיבור בבחי' עושי דברו לשמוע וכו' כנ"ל וע"כ בהכרח שיהי' קיום לדבריו גם בכל מה שצוה קודם מותו כי הכל אחד כנ"ל כי מה שאין המקח והמתנה מתקיים ע"י הדיבור הוא מחמת שאין להדיבור שלימות להמשיך על ידו מנשמע לנעשה מנסתר לנגלה וכנ"ל אבל עכשיו בסופו בהכרח לקיים דיבורו שיהי' לדיבורו שלימות כיעתה בהכרח שישיג בחי' הנשמע והנסתר אצלו כי זה כל תקותו וחלקו לעוה"ב. וע"כ תיקנושיתקיים דיבורו בכל מה שצוה ליתן, כי ע"י קיםו הדיבור נמשך כלליות הנשמע בנעשה בענין קיום התורה כנ"ל שעתה בהכרח שיבא לזה לפי בחינתו כי זה חלקו מכל עמלו שישג הנשמע שיהי' נכלל בהנעשה דהיינו בכל מה שעשה איזה מצוה ועבודה בזה העולם וע"כ תיקנו שיתקיים דיבורו וכנ"ל: וזה שדקדקו ואמרו דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דייקא בח'י נעשה ונשמע כי הנעשה הוא בחי' תורה שבכתב בחי' נגלה והנשמע הוא בחי' תורה שבע"פ שהוא בח'י נסתר כי מה שנתסר ונעלם בתורה שבכתב מגלים החכמים בע"פ. ועזה בחי' כתובים ומסורין, כתובים בחי' תורה שבכתב בחי' נעש, ומסורין בחי' תורה שבע"פ שנמסר למשה בע"פ שהוא בחי' נשמע כנ"ל. וע"כ הש"מ שבהכרח שיבא לזה באיזה בחי' לאחר מותו כנ"ל ע"כ דבריו ככתובין ומסורים דמי וכנ"ל:
אות כד
וע"כ נקרא התגלות הנסתר בשם נעשה כ"ששם שצריכין לעשו"ת מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה. כי עיקר שלימות השגת הנסתר הוארק כשבא לבחי' נעשה לבחי' עשי' דהיינ וכשהצדיק זוכה להשיג הנסתר בשלימות גמר עד שיגלה עי"ז עשיות טובות שיביא בני אדם עי"ז לדיי מעשים טובים כי אל המדרש עיקר אלא המעשה, וע"כ אפי' כשהצדיק משיג איזה השגה גבוה ונסתרת מאד אינה נחשבת אצלו כל זמן שאינו מבין על ידה איך להביא את בני אדם לידי מעשים טובים אי"ז להחזירם בתושבה ולחזקם וכו' כאשר הבננו כ"ז ממנו ז"ל. וזהו בחי' מעלת משה רבינו עש"ה שזכה לקבל את כל מצות התורה והורה לנו איך לקיים את כל המצות וע"כ הוא עולהעל כל הצדיקים, שהי' לפניו. כי אע"פ שגם האבות והצדיקםי שלפניו השיגו השגות ונסתרות הרבה אבל עדיין לא קבלו את התורה ולא זכו עדיין להכניס קיום כל מעשה המצות בעולם רק קצת מצוות הכניסו בזרעם כשרז"ל. אבל משה זכה לקבל את כל התורה והמצות ומסרה לישראל כי זכה להשיג הנסתר בבחי' הנ"ל להביאו לידי מעשה כנ"ל. ואחריו באים כל הצדיקים ועוסקים בזה להכניס קיום התורה והמצות בעולם. וע"כ שלימות הצדיק ומעלתו הוא כשזוכה ע"י השגתו נסתרות להמשיך עי"ז עצות ודרכים ונתיבות ותחבולות וכו' איך להביא ישראל ידי מעשה שזה עיקר שלימות הנסתר כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וע"כ נקרא התגלות הנסתר בשם נעשה שממשייכן מנשמע לנעשה וכנ"ל:
אות כה
ועיקר התקוה הוא ע"י הצדיקים שזכו לבחי' תורת ה' ותפלת ה' ממש כי הש" יבעצמו כביכול עוסק בתורה ותפלה בכל יום כשרז"ל, ועוסק כביכול לעשו"ת מתפלה תורה מנשמע נעשה היינו שמתפלל בעצמו להמשיך רחמים וחסדים חדשים בכל פעם ולהכניסם בתוך התורה שיהי' נעשים מהם עצות ודרכים וכו' להכניס קיום התורה בעולם שזה שלימות השגת הנסתר לעשו"ת מהנשמע נעשה וכנ"ל והבן היטב כי עמוק הוא:
אות כו
והעיקר שתבין מזה עד היכן רחמי הש"י מגיעים עד אין קץ ותכלית ותבין היטב פי' הפסוק חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, היינו שתבין פשטיות הדיבורים לילך בהם להתחזק על ידם יהי' איך שיהי' כי החסדים הנמשכים ע"י תפלת ה' בעצמו בודאי אינם כלים לעולם:
אות כז
וזה בחי' כי דיעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשו"ת צדקה ומשפט וכו'. כי זה עיקר דרך ה' לעשו"ת צדקה ומשפט שהוא בחי' נעשה ונשמע תורה ותפלה שהם בחי' צדקה ומשפט כמבואר לעיל היטב. וזהו למען אשר יצוה א תבניו ואת ביתו אחריו וכו' היינו בחי' צוואת שכיב מרע שמצוה את בניו ואת ביתו שעיקר תיקון הצוואה הואבחי' לעשו"ת צדקה ומשפט לכלול הנשמע בהנעשה שזה עיקר התיקון של הנפטר כי זה כל חלקו לעוה"ב וכנ"ל:
אות כח
וע"כ נסמך מקרא זה לענין פ' סדום שאמר הש"י המכסה אני מאברהם את אשר אני חפץ לעשו"ת בסדום וכו' ואברהם היו יהי' וכו' כי ידעיו וכו'. היינו כי הש"י חפץ ומתאוה לתפלתן של צדיקים והי' חפץ מאד שאברהם יתפלל לפניו על סדום וכמובן במדרש שהביא שם משל שהש"י הי' מתענג מתפלת אברהם. כי אע"פ שאברהם לא פעל בקשתו להציל את סדום מגזירתם אעפ"כ תפלתו אינה נאבדת, וגם באמת פעל הרבה מאד כי זכות תפלתו להציל את סדום פעלה שעי"ז ניצול לוט וזרעו שמהם ישתלשל ויצא התנוצצות דוד משיח וכשרז"ל. כי אע"פ שכבר נשתלח המלאך להציל אבל אעפ"כ עדיין היו צריכין אתערותא דלתתא להרבות בתפלה ותחנונים לגמור הישועה להציל את לוט מתוך ההפיכה להוציא ממנו דוד ומשיח. וע"כ נסמך לזה פ' ידעתיו הנ"ל שמדבר מענין צדקה ומשפט הנ"ל, כי כל כח התפלה לבטל הגזירה הוארק עי"ז שמבקשין מהש"י אע"פ שרוצה להביא איזה דין וגזירה ח"ו שמגיע כן בודאי ע"פ משפטו באמת, אעפ"כ יש אצלו בחי' צדקה בתוך המשפט שהצדיקים בתפלתם יכולים לעורר עד שיהי' נמשך צדקה וחסד כזה לתוך המשפט שיושב לדון ולשפוט עד שיבטל את הגזירה לגמרי כי הוא ית' במשפט עושה צדקה שהוא פלאי פלאותיו הנסתרים מאד שא"א להבין כנ"ל. וע"כ הזכיר הש, יענין זה דייקא של צדקה ומשפט קודם שגילה לאברהם גזירת סדום כדי שיתפלל עליהם כי עיקר כח התפלה הוא רק עי"ז וכנ"ל:
אות כט
וזה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשו"ת צדקה ומשפט, כיהוא דרך ה' בודאי לעשו"ת צדקה ומשפט דהיינו שבתוך המשפט יעשה צדקה שזה א"א להבין כלל כנ"ל כי הואבחי' דרכי ה' שאש,א להבין שעל זה ביקש משה רבע"ה הודיעני נא את דרכיך שביקש לידע דרכי ה' דרכי משפטיו וצדקתו איך הוא מנהיג עולמו בצדקה ומשפט כדי שיע איך להתפלל על ישראל, וכמו שפרש"י שם ואת תשלום השכר שלי בעם הזה הודיעני, שרצה להשיג איך יוכל לבטל כל מיני גזירות שאינן טובות מישראל. עד שפעל אח"כ שהשיב לו הש"י אני אעביר כל טובי על פניך וכו' וגילה לו כל הי"ג מדות של רחמים שהם בחי' תפילת ה' וכנ"ל (באות י"ז). נמצא שבחי' זאת של צדקה ומשפט הנ"ל הועא בחי' דרכי ה'. וזהו בחי' ושמרו דרך ה' לעשו"ת צדקה ומשפט כי שמירת צדקה ומשפט הוא בודאי דרך ה' כנ"ל. אבל כל אדם מישראל שהוא מזרע אברהם צריך לילך בזה, כי צריכין להתדבק במדותיו ית' כשרז"ל וע"כ אהב הש"י את אברהם למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך ה' לעשו"ת צדקה ומשפט. כי כל בניו וזרעו לדורות עולם צריכין ליזהר לשמור דרך ה' הזה לילך בדרך זה של בחי' צדקה ומשפט, להאמין תמיד שיש דרכי ה' הנעלמים מאד שהם בחי' צדקה ומשפט הנ"ל שעי"ז עיקר קיום התורה תמיד בכל א' מישראל כפי מה שהוא בכל תוקף התגברות הגלות בכלל וברפט. כי עי"ז עיקר התקרבות להש"י לכ"א בכל מקום שהוא באותו העת והשעה. כי ע"י בחי' משפט לבד קשה להתקרב כי כפי גדולת הש"י בחוט השערה שפוגמין בהתורה הי' ראוי ע"פ המשפט שיבא על האדם מה שיבא ח"ו כ"ש בלק"ת (סי' מ"ט). וצריכין לבטוח ברחמי צדקתו שיעשה עמנו צדקה וחסד ומתנת חנם. אך א"כ אין צרייכן לעשו"ת כלום מאחר שמקבלין רק ע"י צדקה ומתנת חנם. ע"כ צריכין לבטל דעתו נגד עת הצדיקי אמת ולהאמין בדרכי ה' שאוהב צדקה ומשפט שבמשפט בעצמו עושה צדקה כנ"ל שא"א להבין זאת כנ"ל. וכל אחד צריך לשמור דרך ה' לילך בזה להחזיק עצמו בהש"י ותורתו תמיד ע"י הצדקה שלאיפול בדעתו משום דבר שבעולם כי הלא יש בחי' דרך ה' שא"א להבין שהוא בחי' צדקה וחסד חנם הנ"ל, אך אעפ"כ כל אשר תמצא ידי לעשו"ת עדיין מעט דמעט טוב, ולהתרחק מהרע, אני מחויב לחטוף כל ימי חיי כל מה שאוכל כדי לקיים משפטי התורה הק' כל מה שאוכל. ואם כי איני מקיים חלק אלף ורבבה וגם פגמי מרובים מאד הלא יש בחי' צדקה הנ"ל. אך אעפ"כ צריכין להתחזק לקיים בכל יום ועת כל מה דאפשר שזהו בחי' משפט דהיינו מצות ומשפטי התורה. נמצאשכל אדם צריך לילך בדרך זה לשמור דרך ה' שהואבחי' צדקה ומשפיט שהואבחי' דרכי ה' שא"א להשיג שעי"ז כ"א יכול לישאר קיים בעבודת ה' כל ימי חייו וכנ"ל. אבל כל דרך זה התחיל מאברהם, ועיקרו נמשך ע"י יעקב שהיתה מטתו שלימה כמובא במדרש פ' בחוקותי, רבן אמרי לא נברא אברהם אלא בזכות יעקב הה"ד למען אשר יצוה את בניו וכ'. לעשו"ת צדקה ומשפט ואין צדקה ומשפיט אלא יעקב שנא' משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. וכן הצדיקים הגדולים האמתיים שבכל דור ממשיכים זה הדרך עלינו כדי לבטל מאתנו כל מיני גזירות שאינן טובות עי"ז ולחזקנו בקיום התורה בעומק ירידתינו בגלות המר הזה. כי עיקר ההתחזקות והקיום הוא עי"ז וכנ"ל. ועיקר בחי' זאת הי'י נגמר ע" ימשיח צדקינו שיבא ב"ב שנאמר עליו משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך. וכן בדוד שהוא בחי' משיח נאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. כי עיקר ישוע תישראל ע"י דוד משיח הוא ע"י בחי' זאת שהוא בחי' משפט וצדקה. שעי"ז מבטלין כל הגזירות שאינן טובות וממתיקין כל מיני דינים שבעולם ומכניסין עצות ודרכים והתחזקות בכל אחד מישראל שיתעורר בכל פעם מחדש להתקרב אליו ית' שזה עיקר הישועה וכנ"ל:
אות ל
וזה צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבהו כו'. שאע"פ שמשפטיך תהום רבה שירדנו בגלות הזה עד עמקי התהום בבחי' וחשך על פני תהום שנא' על הגלות האחרון הזה שאנו בו עתה, אעפ"כ צדקתך הכררי אל כי הצדקה הנעלמת בהמשפט הוא גבוה מאד כהררי אל וע"כ גם עתה אע"פ שמשפטיך תהום רבה אעפ"כ צדקתך הכררי אל, נעלמים במשפטיך תהום רבה. רק שאין אנו מבינים דרכיך ואנו כבהמות בלי דעת כי א"א להבין דרכיך אלה רק אנו מחויבים לבטוח בצדקתך וחטוף טוב כל מה דאפשר כנ"ל. וזהו ובהמה תושיע ה' כשדרז"ל בני אדם שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה. כי באמת זהו עיקר החכמה האמתיית לעשו"ת עצמו כבהמה ולילך בדרך הזה שהוא בחי' צדקה ומשפט כנ"ל, וזהו אדם ובהמה שהאדם העושה עצמו כבהמה כנ"ל תושיע ה' בוודאי כי מה יקר חסדך אלקים, כי חסדך יקר ונעלם מאד וא"א להשיג ולהבין עד היכן רחמיך וחסדיך מגיעים. וזהו בני אדם בצל כנפיך יחסיון, שחוסים ומסתתרים בכל צרתם בגוף ונפש, בצל כנפיך שאעפ"כ לא תעזבם ע"י רחמי צדקתך וכנ"ל. ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם עדניך לשון רבים בחי' עדן תתאה ועדן עילאה דסתים וגניז שהוא בחי' נעשה ונשמע תורה ותפילה שהם בחינת צדקה ומשפט הנ"ל בחי' תורת ה' ותפילות ה'. ומשם תשקם ברחמיך להפוך כל הירידות לעליות ולהפוך הכל לטובה בגשמיות ורוחניוות וכנ"ל:
אות לא
וע"כ אומרים זה הפסוק צדקתך הנ"ל בשבת במנחה שאז הוא רעוא דרעווין ונתבטלין כל רוגזין ומארי דדינין וכו' כ"ש בזוה"ק. והכל בכח וזכות הצדיקי אמת שנסתלקו שהם בחי' משה ויוסף ודוד. כי עיקר בחי' זאת נמשך רק ע"י גדולי הצדיקים שנסתלקו וכנ"ל (באות י"א). וזהו שאומריםאח"כ וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך. כי צדקתו מגיע עד מרום כי כבר עשה הש"י גדולות ונוראות, ישועות גדולות ונפלאות ע"י צדקתו כיאלים מי כמוך להבין דרכיך אלה וכנ"ל. וזהו צדקתך צדק לעולם שצדקתו הוא צדק לעולם כי עושה תמיד רק צדקה וחסד חנם, ואעפ"כ ותורתך אמת, כי התורה שהיא בחי' משפט הוא אמת אע:פ שהוא ית' עושה תמיד צדקה וחסד לפנים ממפטי התורה כי דרכיו א"א ה' בחי' נעשה ונשמע, שמלביש בכל פעם הנשמע שלו בהנעשה, הצדקה בהמשפט, התפילה בהתורה וכנ"ל, שעי"ז עושה המשפט בצדקה וחסד נפלא באופן שישאר כ"א קיים בעבודתו ית' וכנ"ל. וכל זה בזכות וכח הצדיקים הגדולים שנסתלקו בחי' יוסף משה דוד שנסתלקו בשבת במנחה ברעוא דרעווין וע"כ אנו אומרים אז כל זה וכנ"ל:
אות לב
וזה בחי' משארז"ל שלשה דברים באים בהיסח הדעת משיח מציאה עקרב, ורמזו בזה שאין להאדם לחשוב מיום לחבירו ואפילו משעה לחברתה כי אפילו בכל רגע נעשים שינויים נפלאים ומשונים מאד מאד לטוב, ולהיפך ח"ו כ"ש ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. וממי שמשים לב לזה יכול לראות נפלאות הבורא ית' בכל עת ורגע, ויבין כי אין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל עת ורגע, ויבין היטב אמתת הפסוק רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום וכתיב אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום וכתיב לכל זמן ועת לכל חפץ, מה יתרון העושה באשר הוא עמל כי לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזיםבמצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח וכו'. וכתיב והסכל ירבה דברים לא ידע האדם מה שיהי' ואשר יהי' מאחריו מי יגיד לו (קהלת יוד). וכל זה מרומז בדברי רז"ל הנ"ל, ללמד דעת את האדם שהולך ותועה במחשבותיו הרבים שחושב בכל עת תחבולות רבות ודאגות שונות בענין פרנסתו ועסקיו של זה העולם וכולם להבל ולריק, כי פתאום באים עליו ח"ו פגעים וצרות שלא עלו על דעתו שהם בבחי' עקרב הבא ונושך פתאום בהיסח הדעת. ולפעמים להיפך שדואג על פרנסתו והצטרכותו הרבים עד שדאגתו מכלה חייו ופתאום בא לו ישועה שמזמין לו הש"י איזה ריוח גדול או קטן או איזה חפץ ופרנסת היום וכו'. והכל בהיסח הדעת כי על פי רוב ריוח והפרנסה של האדם באים בהיסח הדעת. אם ישים לבולזה. ע"כ מי שרוצה לחוס על חייו ושלא ייגע לריק ולא ילד לבהלה, צריך להשתדל להתגבר מאד על ריבוי מחשבותיו ותחבולותיו רק לתלות עיניו למרום בכל עת כ"ש אך לאלקים דומי נפשי כי ממנו תקותי וכו' וכתוב גול על ה' דרכך ויכונו מחשבותיך וכו'. וכתיב השלך על ה' יהבך וכו': כי באמת א"א להבין דרכיו ית' כלל איך הוא מתנהג עם כל אדם בפרטיות והשינויים שעוברים על אדם א' בעצמו בכל יום ובכל עת אשר א"א לשער. כי זה ידוע וכל ישראל מאמינים בזה. שהש"י כולו טוב ומנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים וכל כונתו ית' בכל מה שעובר על ישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות בכל יום ובכל עת ובכל שעה, הכל לטובה כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. אך כל ההרפתקאות והתלאות העוברים על האדם הכל מחמת ענין הנ"ל, מחמת שהש"י אוהב צדקה ומשפט וכל הצדקות והחסדים הרבים שעושה הוא מלביש בבחי' משפט בדרכיו הנפלאים שא"א להבין כלל כי במשפט עושה צדקה וכנ"ל. וע"כ אין שום עצה ותחבולה להנצל מפגעי העולם כ"א ע"י תפלה ותחנונים שירבה להתפלל בכל יום וכשרז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכו' מכ"ש כשבא עליו איזהצרה ח"ו או דוחק. והתפלה מועלת תמיד כי ישועתו תבא כהרף עין בהיסח הדעת דייקא, כמו שרוב הצדרות בחי' נשיכת עקרב בא בהיסח הדעת. וכמו שנשמע מפי כמה אנשים שצועקים על עצמם ומודים על אוולתם ואומרים אוי ואבוי הלא אתמול לא עלה על דעתו שיחלה בנו החביב עליו או שיעדר ח"ו והי' דואג פרנסה ועכשיו הוא רואה כסילותו וכן בשארי צרות ופגעיםך ח"ו כגון עלילות ושריפות ח"ו וכו'. ועל כולם אין עצה ותחבולה להנצל מהם כ"א לתלות עיניו למרום ולהקדים תפילה לצרה וכמו שתיקנו לנו רז"ל כמה תפילות כמו שאומרים בכל יום בבקר תיכף אחר ברכת השחר יה"ר מלפניך שתציליני וכו' מעזי פנים וכו' מפגע רע מעלילה וכו'. וצריך לכווין היטב בתפילות האלו שתיקנו לנו חז"ל וגם להוסיף בעצמו תחינות ובקשו"ת כפי העת והשעה. כי זה עיקר שלימות התפילה שיחדש בעצמו דבר בתפילתו כפי העת כשרז"ל איזהו תפילות קבע כל שאינו יכול לחדש בה דבר (וע' במ"א מזה). כי כל הטובות והישועות באים רק בהשגחתו ית' פתאום בהיסח הדעת בבחי' מציאה הבאה בהיסח הדעת והכל נמשך מבחי' משפט וצדקה הנ"ל שבהם מנהיג הש"י את עולמו בחסד כי מדה טובה מרובה לעולם, והכל נמשך מבחי' תורהותפלה שהם בחי' נעשה ונשמע כנ"ל. ועיקר המתקת הדינים וביטול הצרות, בפרט בעתים הללו הכל נמשך רק מבחי' תפילת ה' ממש שזוכין הצדיקי אמת לעורר בתפילתם. וכן כל אדם הכרוך אחריהם ומרגיל עצמו להרבות בתפילות ותחינות ובקשו"ת בכל יום ובכל מה שעובר עליו אע"פ שהוא בקטנות אעפ"כ מאחר שמקשר עצמו לצדיקי אמת שזכו לתפילת ה' כנ"ל, עי"ז מעוררין החסדים הנפלאים הנמשכין משם כנ"ל שעי"ז כל תקוותינו באחרית הימים האלה. וע"כ אלו החסדים והישועות באים פתאום בהיסח הדעת כי הם למעלה מהדעת ע"כ באים רק בבחי' מציאה בהיסח הדעת. אבל מחמת שבהכרח שהצדקה והחסד יהי' מלובש בבחי' משפט כנ"ל ע"כ לפעמים בא בחי' נשיכת עקרב ח"ו שהם בחי' הפגעים והתלאות הבאים בהיסח הדעת. כי בוודאי א,א להבין כל זה כנ"ל כי הם בחי' דרכי ה' כנ"ל, אבל בוודאי מדה טובה מרובה תמיד כי הוא ית' אוהב הצדקה יותר מהמשפט וכמבואר במ"א רק שא"א לבטל בחי' המשפט לגמרי כי הוא קיום העולם וכנ"ל. ותיקון כל זה הוא רק ע"י צדיקי אמת שהם בחי' משה משיח (כ"ש במ"א). והם ממשיכים אורו של משיח בעולם שעי"ז כל התקווה. כי רק משיח יתקן כל זה בשלימות להצילינו בכל עת מבחי' נשיכת עקרב ולזכותינו לכל הטובות וההצלחות בגשמיות ורוחניות בחי' מציאה. כי משיח יזכה לבחי' השגת המשפט וצדקה וכנ"ל כי יזכה לעורר תמיד בחי' תפילת ה' כ"ש במזמור לשלמה משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך וכו' שנא' עיקרו על משיח. ומדבר שם הרבה ממשפט וצדקה כ"ש שם, ידין עמך בצדק וכו' ובסוף נאמר ויתפלל בעדו תמיד שהש"י יתפלל בעדו היינו תפילת ה' ממש הנ"ל שעיקרו יזכה משיח שעי"ז תהי' הגאולה שלימה על ידו ועתה ממשיכין עלינו הצדיקי אמת חסדים נפלאים משם בשביל לקיימינו על ידם באחרית הימים הלאה וכנ"ל. וע"כ כללו רז"ל ג' דברים אל וביחד משיח ומציאה ועקרב (מה שהוא תמוה מאד לכאורה) ואמרו שהם באים בהיסח הדעת כי בוודא יבאים בהיסח הדדעת מחמת שהם בחי' דרכי ה' הנעלמים מאד והם גבוהים מהדעת מאד כי הם בחי' משפט וצדקה הנ"ל ע"כ גם למטה באים בהיסח הדעת דייקא וכנ"ל:
אות לג
ועיקר התיקון ע"י בחי' משיח שיבא בהיסח הדעת וע"ש (בהגמ' סנהדרין צ"ז) שהביא שם עיקר מימרא זאת רק לענין משיח כמו שאמר ר"ז שם במטותא מינייכו לא תרחקוני' דתנינא וכו' וע"ש מ"ש שם אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה שנא' ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ואין עוזר לישראל וכו' כי הא דר"ז וכו' כנ"ל. וכן אח"כ האריכו בזה שאין לצפות לשום קץ שבעולם שרוצים לרמז באיזה פסוק וכו' כ"ש שם תניא רבי נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד התהום כי עוד חזון למועד ויפיח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר לא כרבותינו שהיו דורשים וכו' ולא כר"ש וכו' ואר"י תיפח עצמן של מחשבי קצין וכו'. והנה אלו המימרות קשה להבין ונראין לכאורה כסותרין זא"ז כי איך שייך לייאש עצמו מן הגאולה ח"ו הלא צריכין לחכות בכל יום שיבא וכמו שאמר ושם אם יתמהמה חכה לו. אך אם כי דבריהם ז"ל עמוקים מני ים בפרט בענין זה שאמרו בעצמם שנוקב ויורד עד התהום, אך עכ"ז בהכרח צריכין להבין מדבריהם איזה רמזים איך להתנהג בזה באופן שנזכה להתחזק בתקותינו לקרב ולא לרחק ח"ו. והעיקר הוא פשיטות ותמימות להאמןי שבוודאי בא יבא לא יאחר אך אסור לחכות לשום קץ לומר שמהראוי שיבא בשנה זאת כמו שטעו הרבה על שנה זאת שנת ת"ר לפ"ק שאמרו בבשנה זאת יהי' הקץ וקלקלו הרבה בזה כי גרמו כמה כפירות וחילול השם כידוע. וכן בשנים הקודמים אמרו כמה קצים כגון בשנת תקנ"ז ובשנת תק"ס ובשנת תקפ"א וכו' וכן הרבה. ושמעתי שגם על שנת ת"ק אמרו שהוא הקץ וכולם חטאו בזההרבהכמ ושקיללו אותם רז"ל ואמרו תיפח עצמן של מחשבי קצין שהי' אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא וכו' אלא אנו צריכין לקוות ולחכות אליו תמיד ואעפ"כ יהי' בבחי' היסח הדעת כי הוא קץ הפלאות שא"א להבין שום רמז ורמיזא בעולם מתי יבא כי לבי' לפומי' לא גלי כשרז"ל. אך אעפ"כ בא יבא בודאי במועדו ובזמנו פתאום בהיסח הדעת בעת שלא יחשבו על אותה השנה ועל אותו היום כלל. כי קץ הגאולה נמשך מבחי' דרכי ה' שהם בחי' משפט וצדקה שא"א להבין כלל כי הגאולה תהי' רק בצדקה וחסד חנם לבד כ"ש למעני למעני אעשה וכו' אך אעפ"כ יהי' בבחי' משפט. וזה בחי' מימרא הנ"ל אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה וכו' היינו שיבינו שלפי מעשיהם אין תקוה ח"ו ואעפ"כ יחזקו עצמן בכח הצדיקי אמת לחטוף תורהותפלה ומע"ט כל מה שיוכלו לחטוף ולקוות לחסדי ה' שיעשה צדקה במשפט כנ"ל. וזהו בחי' הפלוגתא שהביאו אח"כ ר"א אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין וא,ל וכו' א"ל ר' יהושע וכו'. ואלו ואתלו דברי אלקים חיים כי בודאי עיקר הגאולה תבא רק ע"י תשובה ומע"ט כ"ש ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וכו'. אך אעפ"כ יהי' הכל רק בחסד ובצדקה כי התשובה של שבי פשע לא יהי' בה כח להביא הגאולה רק הש, יבחסדו וצדקתו יקרב הגאולה למענו כנ"ל. אך מחמת שא"א להמשיך הצדקה וחסד כ"א ע"י בחי' משפט ע"כ ההכרח להמתין עד שיעשו קצת תשובה שעי"ז יוכל בנפלאותיו להלביש הצדקה במשפט. וגם מעט התשובה הכל ממנו ע"י בחי' תורת ה' ותפילת ה' שעי"ז יכניס בלבם לצעוק ולהתפלל תמיד להש"י עד שיכמרו רחמיו כי יראה כי אזלת יד וכו' ויקבל מעט דמעט תשובתינו ותפלתינו ברצון באופן שילביש בנפלאות נפלאותיו הצדקה במשפט ועי"ז תבא הגואלה. ויקוים ציון במשפט תפדה ע"י ושביה בצדקה כי שביה לא יהי' כדאי בתשובתם להביא הגאולה אך ע"י תשובתם המעוטה יעוררו צדקתו ית' שילבישה במשפט עד שיקויים ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ב"ב אמן: