ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · מתנה ומתנת שכיב מרע ד
אות א
כל מתנה צריכה שתהא גלויה ומפורסמת וכו'. צריכין לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא וכו':
כי איתא בהתורה אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא (בסי' כה) שבכל עולם ועולם ובכל מדריגה ומדריגה יש שם דמיונות וכו' שםה הקליפות הקודמין לפרי וסובבים את הקדושה וכו'. וכשאדם נעתק ממדריגה למדריגה ומסבבין אותו וצריך להכניע אותם ולשברם וכו'. כי אין שני בני אדם שוין וכו' וכו'. ופנימיות של התחתון נעשה חיצוניות לחיצוניות עליון וכו'. ואזי צריכין לטהר ולקדש המקום מחדש וכו'. וא"א להכניע הקליפות וכו' אלא ע"י גדולת הבורא כמובא בכונות של הודו. וההתגלות גדולת הבורא הוא ע"י צדקה שנותנין לעני הגון, כי עיקר הגדולה והפאר הוא התגלות הגוונין וכסף וזהב הן הן הגוונין וכו'. ואין מאירין אלא כשבאים לאיש הישראלי וכו'. ובשביל זה העכו"ם תאבים לממון ישראל. וכו' ובשביל זה נקראין רש"ים כמו הוי זהיר ברשו"ת וכו'. אבל דע תיכף ומיד שהעכו"ם מקבל ממון מישראל תיכף ומיד נתעלם הפאר והחן בתוך הממון וכו'. וזהו שאין מקרבין אלא בשעת הנייתן וכו' ע"ש כ"ז היטב. גם דע שכדי להכניע הקליפות שמבססין בכל מדריגה, על זה צריך שיעורר שמחה של מצוה על עצמו היינו שישמח ע"י שיזכור שזכה להתקרב להשי"ת וזכה להתקרב לצדיקים המקרבין אותו להשי"ת. וע"י השמחה הזאת הוא משבר הקליפות ונכנס למדריגה ב' ע"ש:
אות ב
וזה ידוע ומבואר בדברינו כ"פ שבכל המו"מ שעושין מבררין ניצוצות הקדושים וכמבואר בדבריו ז"ל בהתורה אשרי (בסי' לה) ובהתרוה כי תצא למלחמה (בסי' רפ), שע"י מו"מ כתקונו עולין ממדריגה למדריגה מעשי' ליצירה. כי מו"מ כתקונו הוא בבחי' הקרבת קרבן התמיד וקטרת ע"ש. ועיקר הבירור הנעשה ע"י המו"מ הוא נגמר כשיוצא הדבר מרשו"ת לרשו"ת שאז נגמר המו"מ ואז עולין ומתבררין הנצוצות כנ"ל. ומחמת שבכל דרגא ודרגא יש שם הקליפות הקודמין לפרי המסבבין את הקדושה, מחמת זה צריכין ליזהר מאד לעשו"ת המו"מ בקדושה גדולה שלא יתאחזו בו הקליפות המסבבין שם כנ"ל. וע"כ אין המקח נגמר בדברים כ"א בקנין ע"י משיכה והגבהה וכו'. כי צריכין דייקא שיכנוס הדבר לרשותו של הזוכה בו ע"י משיכה והגבהה וכיוצא. כי כל זמן שלא בא לרשותו לא נגמר הבירור וע"כ אע"פ שנתרצה למוכרו ונגמר המקח בדברים למוכרו, עדיין אפשר שיתעוררו ויתגברו מחדש הקליפות בעת שירצה להכניס הדבר ברשותו ויקלקלו המקח. כי עיקר התעוררותם בשעה שיוצא הדבר מרשו"ת לרשו"ת שאז עיקר העלי' והבירור וכנ"ל. ע"כ אין המקח נגמר בדברים לבד עד שיעשה קנין ממש להכניסו ברשותו על ידי משיכה והגבהה וכו' כי כ"ז שלא נכנס לרשותו יכולין להתעורר ולקלקל המו"מ כנ"ל:
אות ג
וזשארז"ל דבר תורה מעות קונה שנא' ונתן הכסף וקם לו ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי'. כי עיקר התגלות הגוונין הוא בממון ישראל נכנעין הקליפות שבכל מדריגה ומדריגה כנ"ל. וע, כ בוודאי מד"ת כסף קונה כי ע"י הכסף נתגלין הגוונין ונתגלה גדולת הבורא שעי"ז נכנעין הקליפות ונגמר המקח, כי אין יכולין לקלקלו עוד כי כבר נכנעו ע"י התגלות הגוונין שבכסף ישראל וכנ"ל, וע"כ באמת מדאורייתא כסף קונה כ"ש ונתן הכסף וקם לו, וקם לו דייקא שעי" הכסף יש תקומה ועלי' להמקח דהיינו להנצוצות שבהמו"מ ועי"ז נגמר המקח מדאורייתא וכנ"ל. אך מפני מה אמרו חכמים משיכה קונה וכו'. כי באמת אע"פ שבהממון הוא התגלות הגוונין אבל אין זה אלא אצל איש הישראלי וגם אצלו אין מאירין הגוונין כ"א כשזוכה לתקן ממונו ע"י צדקה לעני הגון כ"ש שם ע"ש. וע"כ ראו חכמים שע"פ רוב העוסקים במו"מ אין זוכין לתקן ממונם בשלימות ראוי ואזי אין מאירין אצלם הגוונין בשלימות וע"כ אע"פ שבשעה שקביל הכסף נתרצה למכור החפץ לחבירו, וזה נמשך בשרשו מהתנוצצות הגוונין שבהממון. אבל אעפ"כ עדיין לא נכנע והקליפות שבמדריגה ויכולין לקלק המו"מ מחמת שתיכף אח"כ נתעלמו הגוונין מחמת שעדיין לא תיקן ממונו בשלימות וכנ"ל וכמו שכתב רבינו ז"ל לענין הממון שבא ליד הבעכו"ם שאין הגוונין מאירין רק לפי שעה ואח"כ נתעלמין אורם וכו' כנ"ל. כמו כן להבדיל אפילו אצל איש ישראל אע"פ שבערך העכו"ם מאירין אצלו הגוונין. אבל אעפ"כ מאחר שלא תיקן ממונו כראוי אין מאירין גם אצלו בשלימות רק מתנוצצין לפי מתוך העלמן ומתעלמין מיד, וע"כ אין הקליפות נכנעין ע"י הכסף לבד כי אין הגוונין מאירין בהם בשלימות וע"כ אין נגמר המקח ע"י הכסף וכנ"ל. כי עיקר גמר המקח הוא כפי הכנעת הקליפות שאז נשלם הבירור וכנ"ל. וזהו שאמרו שם ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי'. כי מאחר שלא תיקן ממונו ולא נתגלו הגוונין על ידו, יכול להיות שיתגרו ויתאחזו הקליפות בהממון ביותר כי את זה לעומת זה עשה אלהים. ומי שזוכה לתקן ממונו ע"י הצדקה אז ינתגלין הגוונין שהם גדולת הבורא ע"י ממונו, וזוכה להכניע הקליפות שבכל מדריגה ע"י ממונו כנ"ל. אבל להיפך כשאין מתקן ממונו ע"י הצדקה אזי נתאחזין הקליפות בהממון דייקא. מחמת שיש שם קדושה גבוה נעלמת שהם הגוונין עילאין שנתעלמו שם, שכשאין מאירין כראוי הם נאחזין שם ביותר כי הם כרוכים תמיד אחר הקדושה הגבוה ביותר. ומזה בא גודל התגברות תאות ממון שנמשך מחמת שהממון בשרשו יש בו קדושו"ת גבוהות מאד שהם הגוונין עילאין שמלובשין בו. וכשאינו זוכה לגלות הארת הגוונין ע"י צדקה לעניהגון אזי הקליפות נאחזין בהממון ביותר ועי"ז נופל לתאוות ממון. ומזה באים כל ההכחשו"ת והשינויים והעוולות שבמו"מ אם אין מתגברים על תאוותו לממון ח"ו. וזה שאמרו שאין מעות קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי', בעלי' דייקא דהיינו בעת שהיו צריכין לעלות הנצוצות שבהסחורה מדרגא לדרגא אז שלטו הקליפות שהם מזיקי עלמא. והם בחי' אש כ"ש מ האש יצאו וכו' ועי"ז נשרפו החטים והסחורה:
אות ד
ובשביל זה צריכן להרחיק עצמו ביותר מלקבל מתנו תכשרז"ל וכ"ש ושונא מתנות יחי'. כי עליית הקדושה קשה שיהי' בחנם כ"א בכסף מלא כ"ש בזוה"ק לענין קניית המצות ומע"ט שצריכין לקנותם באגר שלים כי הסט"א נקראת חנם כידוע. וע"כ כשמקבל החפץ בחנם במתנה קשה מאד לברר והעלות הקדושה שיש שם ואזי יכולין להתאחז בו הקליפות המסבבין שבכל מדרגה ויכולין להפסיד חיותו ח"ו כי הקליפות הם סטרא דמותא וע"כ שונא מתנות יחי':
אות ה
וע"כ צריכין לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי עיקר העלי' הוא בבחי' חיצוניות, שפנימיות תחתון נעשה חיצוניות שבהמו"מ, שהמו"מ בכלל הוא בבחי' עבודות חיצוניות כמובן בהתורה הנ"ל (רק שגם בבחי' חיצוניות בעצמו בודאי יש פנימיות וחיצוניות כמובן בכוונות). וע"כ בהמתנה מחמת ששם קשה לברר כנ"ל ע"כ בקל יכולין להתאחז הקליפות שנאחזין בבחי' חיצוניות ויקלקלו המתנה ויכניסו בלב הנותן שישנה דבורו ורצונו ויקלקל המתנה. ע"כ אין המתנה גמרת עד שתהי' מפורסמת וגלויה לכל ויכתוב בהשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי בשוק ובחוץ שם עיקר אחיזתם של הקליפות שנקראים עש"ז חיצונים ע"כ צריכין לפרסם בשטר מתנה כתבוהו בושקא וכו' שצוה לכתוב בשוק ובחוץ כיהוא נותן המתנה בלב שלם כדי לבטל קטרוג הקליפות והחיצונים ע"י שמודיעים המתנה בשוק ובחוץ ששם מקום אחיזתם כנ"ל:
אות ו
וזשארז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. ולמדו משבת שאמר הקב"ה למשה מתנה יפה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם וכו'. כיצריך להודיע מקודם לחבירו שרוצה ליתן לו מתנה כדי שיכין א"ע לקבל המתנה דהיינו שיתגבר א"ע לקבל המתנה בקדושה ובטהרה לשמו יתב' כדי שיהי' לו כח עי"ז לברר הקדושה שבהחפץ של המתנה כי מחמת שבמתנה קשה לברר כנ"ל ע"כ צריך הכנה מקודם וע"כ צריך להודיעו:
אות ז
וזה בחי' שבת שהיא מתנה טובה שהיתה בבית גנזיו שהשי"ת מודיע לנו קודם שנתנה לנו כדי שנתגבר להכין את עצמינו לקבלל את המתנה טובה ויקרה הזאת. כי שבת צריך הכנה כשרז"ל כ,ש והי' ביום הששי והכינו וכו'. וע"כ גם עתה שכבר נתן לנו השי"ת ברחמיו את השבת אנו צריכין בכל ימות השבוע להכין א,ע לקבל מתנה טובה הזאת ושבת שמה וזהו בחי' זכור את יום השבת לקדשו זכריהו מא' בשבת שאם נזדמנה לך מנה יפה תהא מזמינו לשבת היינו בחי' הכנה בכל ששת ימי החול לקבל את המתנה טובה שהיא שבת. וזהו בחי' כלל כל העבודה שלהאדם בזה העולם שנקרא ערב שבת והעוה"ב נקרא שבת כשרז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וכו'. כי באמת א"א לעבוד את השי"ת כ"ש מי הקדימני ואשלם כלום עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית וכו' כשרז"ל וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל בהשיחה הנדפסת בסיפורי מעשיות ע"ש. וכל העבודה של תורה ומצות שצוה אותנו לעשו"ת בזההעולם הם רק הכנות שצריכין אנו להכין א"ע לקבל מתנת ידו הטובה שהוא ית' רוצה ליתן לנו ברחמיו לעתיד. כי באמת כל התורה ומצות קלים ונעימים לעשותם כ"ש דרכיה דרכי נועם וכו' ומן הדין אין ראוי לקבל עליהם שכר וכל השכר טוב שיתן הוא רק מתנת חנם כ"ש ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו. וכל המצות הם רק בחי' הכנות לקבל על ידם מתנת חנם ממנו יתב' שהוא השכר של אותה המצוה. כגון למשל ע"י שאנו לובשין ציצית עי"ז אנו מכינים עצמינו להתעטף באור הציצית ולזכות לחלוקא דרבנן וכו'. וכן ע"י מצות תפילין אנו מכינים עצמינו להתעטר בכתרי דמלכא שהם אורות התפילין בשרשם. כי בודאי ע"פ דין אין מגיע להאדם שכר נפלא ונורא כזה בשביל ציצית ותפילין שהם קלים ונעימים לעשותם וכל השכר שיקבל עבורם הוא רק מתנת חנם. רק שהשי"ת ברחמיו חמל עלינו וצוה עלינו לעשו"ת בזה העולם אלו המצות הקדושו"ת כדי שיהי' לנו כלים וכח לקבל מתנת חנם שלו וכן בשארי המצות. וכן כל המצות לא תעשה הזהיר אותנו שלא לעשו"ת כדי שלא נבא מלוכלכים ח"ו להילולא דמלכא. והוא כמו מלך שמזהיר ומודיע מקודם לאוהביו שרוצה ליתן להם מתנות יקרות וסגולות נוראות ונשגבות לכ"א ואחד בזמן פלוני. ומאהבתו וחמלתו הוא מודיעם תחילה כדי שיכינו עצמם לזה כדי שלא יבואו מלוכלכים ח"ו בטיט וצואה לסעודת המלך שיהי' שם המלך וסיעו. כי בודאי א,אל הם לקבל מתנותיו הקדושו"ת כשהם מלוכלכים ח"ו. גם צריכים להכין לעצמם מלבושים נאים ויקרים וכמה מיני ריחות טובות נרד וכרכום קנה וקנמון כוו' וכמה מיני קשוטים יפים ונאים שיהיו ראוים ליכנוס בהם בהיכל המלך גבין גדוליו ושריו ועבדיו הקדושים והטהורים ואז יוכלו לקבל מתנת ידו הטובה. ובחמלתו הגדולה הכין להם מקודם כל הדברים והחפצים שצריכים לעשו"ת ולתקן מהם מלבושים וכתרים כאלו שיהיו ראוים לכנוס בהם בהיכלא דמלכא. וכל מי ני בשמים וריחות טובות שיתבשמו בהם מקודם. וצוה להם והזהיר להם שבכל הזמן שנתן להם מקודם להכין עצמן לסעודה, שבכל הזמן הזה יעסקו לעשו"ת ולתקן אלו המלבושים היקירים וכל אלו הכתרים הקדושים. ושלח להם שלוחיו הנאמנים ללמדם ולהודיעם איך לעשותם ולתקנם בפרטי פרטיות כדי שיבואו לשם בלבושים וכתרים ות יקונים הנהוגים שם כדי שלא יתביישו בין כל הקרואים לשם. וביותר ויותר צוה להם והודיעם ע"י שלוחיו ממה להתרחק. והזהירם מאד מאד שלא יטמאו ולא ילכלכו עצמן ח"ו בכל הדברים המתועבים שם, ומרוב חמלתו הודיעם ג"כ ע"י נאמניו במה ירחצו ויטהרו עצמן מלכלוכים אלו אם יכשלו לפעמים ולא יהיו נזהרין מהם ח"ו. ותיקן להם כמה וכמה מעיינות קדושו"ת וכמה עצות ותיקונים לרחוץ ולנקות עצמו מכל זה. עד שאפילו מי שהוא מלוכלך מאד, ומוטבל בשחת ומוטבע ביון מצולה ומלובש בבגדים צואים ח"ו, גם הוא יכול לנקות עצמו ולרחוץ ולט הר עצמו באלו המעיינות הנובעים שמן אפרסמון וכל מיני ריחות נפלאים שיש להם כח להפוך כל מיני ריחות רעים לריחות טובים ויקרים. והודיעם שבכל הזמן שנתן להם יש בידם ליקח מכל החפצים והבשמים אשר הכין להם ולהתלבש ולהתקשט בהם כמ ושירצו, ולטבול ולטהר עצמם בכל המעיינות הקדושו"ת האלה שמטהרין ומנקין אותם מכל הלכלוכים כדי שיוכלו לבא נקיים וטהורים להיכל המלך מקוטרים מור ולבונה, מלובשים בלבושים קדושים ונקיים הנוהגים שם מוכתרים בכתרי דמלכא. ואז יוכלו לקבל כל האוצרות מתנת חנם אשר הכין להם המלך אשר עין לא ראתה וכו' אשרי הזוכה להם. והנמשל מובן ממילא. נמצא שכל המצוות ומע"ט הכל מאתו יתב' ממה שהכין לנו ברחמיו המרובים וכ"ש כי ממך הכל ומידך נתנו לך וכתיב מי הקדימני ואשלם ואין ראוי לקבל עליהם שכר. רק שברחמיו רצה לזכות אותנו ליתן לנו אוצרי מתנת חנם כאלה לפיכך הרבה לנו תורה ומצות שהם כולם תקונים והכנות לקבל על ידם רב טוב הצפון שה םאוצרי מתנת חנם שרוצה ליתן לנו בחסדו וברחמיו וכנ"ל. וע"כ ארז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא וכו'. היינו כי בודאי נקבל רב טוב אשר עין לא ראתה ע"י מעשינו הטובים רק שאנו צריכים לידע האמת שכפי שורת הדין אין מגיע לנו פרס מאחר שהכל מ אתו וכנ"ל רק שכל עבודתינו הוא שלא ע"מ לקבל פרס רק שע"י עבודתינו ומעשינו הטובים יהי' לנו הכנה לקבל חסדו הגדול שהם אוצרי מתנת חנם שיתן לנו לכל אחד ואחד כפי מה שהכין א"ע בזה העולם לסעודתא דמלכא וגדוליו ומיודעיו כ"ש ולשרידים אשר ה' קורא וכו' וכשפרש"י שם. וזהו העוה"ז דומה לפרוזדור והעוה"ב לטרקלין התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, היינו כנ"ל שכל העבודה שבזה העולם הוא רק בבחי' הכנות כדי ליכנוס בהיכל המלך בחי' התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין וכנ"ל:
אות ח
וזהו בחי' גודל המעלה שאין למעלה ממנה שהוא התקרבות לצדיקים וליראים וכשרים אמתיים. כי הצדיקים האמתיים הם מודיעים לנו בכל פעם אוצרי מתנותיו הטובים שהוא יתב' רוצה ליתן לנו ברחמיו. ומודיעים לנו בכל עת איך להכין א"ע לקבלם ונותנים לנו עצות איך לנקות ולטהר עצמינו ולבושינו מכל מה שנכשלנו עד הנה. כי כל צדיק הדור הוא בחי' משה אשר השי"ת מודיע על ידו לנו את כל המתנות טובות שרוצה ליתן לנו כ"ש יודיע דרכיו למשה וכו' וכתיב אשר צוה את אבותינו להודיעם ולבינהם. כי הצדיק האמת שבכל דור הואחופר בארות ומעיינות חדשו"ת מעיינות הישועה שאינם פוסקין באופן שיוכלו לטהר בהם כל הפגומים והמלוכלכים והמתועבים שבעולם ולהתרפאות בהם מכל מיני חלאים ומכאובות רעים בגוף ונפש ולהתרחצץ ולהתבשם על ידם בכל מיני ריחות טובותץ. כי השי"ת מודיע דרכי טובו וחסדיו הנפלאים לצדיק האמת כי הוא יתב' ממשיך חסדים חדשים בכל דור ודור ועושה חסד חנם בכל דור ודור. כי אפילו בכל יום ויום נמשכין חסדי חדשים כ"ש חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו חדשים לבקרים רבה אמונתך וכשפרש"י שם שהחסדים מתחדשים בכל בקר, מכ"ש בכל שבוע ובכל חדש ובכל שנה ושנה מכ"ש בכל דור ודור. כי סוף כל סוף חסדו יתגבר עלינו עד שיביא לנו משיח צדקינו ויגאלינו מכל הצרות והמצוקות שסבלנו בפרט בעתים הללו המקום ירחם. ובודאי כל שנה וכל יום שבא מאוחר הוא קרוב יותר לביאת משיח ונמשך עליו חסד הגדול שממשיך משיח צדיקנו כ"ש ועושה חסד למשיחו. אל כל אל והחסדים הגדולים שהוא ית' רוצה להמשיך עלינו בכל עת אין מי שידע מהם כ"א הצדיק האמת. וכל מי שמקורב אליו הוא מודיע לו רחמיו וטובו ה גדול עד אין חקר אשר עי"ז אפילו הגרוע שבגרועים יכול להכין א"ע לקבל אוצר מתנת חנם שלו. והעיקר הוא האמונה והרצון שידע האמת באמונה שלימה על מה אתי בהאי עלמא. ואז בודאי ירצה וישתוקק תמיד לשוב אליו יתב' ויחתור בכל כחו להתקרב לאנשים נאמנים שיודעים לחזקו ולייעצו עצות אמתיות ונכונות כפי מה שקבלו מרבותיהם הקדושים עד אשר יזכה לשוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח:
אות ט
וכל זה כלול ומרומז בסוף התורה הנ"ל מ"ש שם שכדי להכניע הקליפות שבכל מדריגה הוא ע"י שמחה של מצוה, ע"י שיזכור חסדו הגדול שזכה להתקרב להשי"ת ולצדיקים וכו' כנ"ל ע"ש. כי כל מי שרוצה לגשת אל הקודש להתקרב להשי"ת ולתורתו, מתגברין ומתפשטין נגדו בכל פעם מאד מאד, וכל מה שרוצה להתחזק ולהתגבר, מתפשטיןכנגדו יותר ויותר בבחי' פשטוהו ולא עייל לתרעא הנאמר בהתורה הנ"ל, שהס"א שהם הדמיונות והתאוות והבלבולים והמניעות וכו' וכו' מתפשטים נגדו בכל פעם מאד מאד ואינם מניחיןי אותו ליכנוס לשערי הקדושה. ומחמת זה רבי םנכשלו ונפלו כי בתחילה התחילו קצת להתקרב להש"י ועסקו בתורה קצת וכו'. אבל אח"כ ע"י עוצם ההתפשטות וההשתטחות הנ"ל של המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שהתפשטו כנגדם מאד בכל פעם, עי"ז טעו בעצמן כאלו אפס תקוה ח"ו ונתרחקו כמו שנתרחקו. ובאמת טעו הרבהבזה כמ ושאמר אז אדמו"ר ז"ל שבזה טועין החסידים הרבה מה שסוברין שהתגברות התאוות נגדם הוא מחמת שנפלו ממ דריגתם, לא כן הוא אדרבא מחמת שצרייכם לעלות מדרגא לדרגא עי"ז מתגברים ומתפשטים כנגדם הדמיונות והתאוות וכו' כ"כ (כמבואר שם בסוף). אך עיקר העצה לזה שיזכיר א"ע בכל עת גודל חסדו וטובו הגדול של השי"ת ואל ישכח כל גמוליו. ויזכור היטב את כל החסד הגדול שעשה השי"ת עמו ולא עשהו גוי וקירבו להשירים ותמימים היונקים מצדיקי אמת. וישמח מאד בכל הנקודות טובו שזיכהו השי"ת מעודו. ועי"ז יזכה להתגבר בכל פעם נגד גודל ההתפשטות של הקליפות שמתפשטים בכל דרגא ודרגא ויעבור לבטח עליהם. וכשנדקדק בדברי אדמו"ר ז"ל שבתורה הנ"ל נמצא שגם עצה הזאת הוא בחי' עצה הראשונה שכתב שם שלהתגבר נגד הקליפות שבכל דרגא הוא ע"י התגלות גדולת הבורא שהוא בחי' הכונות של הודו שאז עולין מעשי' ליצירה ואז מזכירין גדולת הבורא ע"ש. וזהו בעצמו בחי' העצה הב' הנ"ל דהיינו לשמוח בחסדו וטובו הגדול ית'. כיכל מה שזוכרין ומגלין חסדו וטובו יתב' נתגלה גדולתו ותפארתו ית' יותר ויותר. כי עיקר גדולתו של יוצר בראשית הוא בחי' החסד הגדול שהוא עושה עמנו בכל עת בכל דור ודור, כי מדת החסד נקרא גדולה כ"ש לך ה' הגדולה זה חסד כידוע. וכל מה שנתגלה חסדו יותר נתגלה גדולתו י'ת יותר. ע"כ כשאדם משמח א"ע בשמחת ישראל ומזכיר א"ע חסדיו ונפלאותיו שעשה עמו, ומאמין בחסדיו וטובו הגדול שעדיין יש לו תקוה תמיד כאשר הודיעונו צדיקים האמתיים עי"ז נתגלה גדולת הבורא ית'. כי זה עיקר גדולתו כנ"ל. ועי"ז מכניע ומשבר הקליפות שבמדריגה שמתפשטים כנגדו וזוכה לבטלם ולבא למדריגה השניה. וכן בכל פעם:
אות י
והכלל שצריכין לידע ולהאמין שחסדו וטובו יתב' הוא בלי שיעור כ"ש חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו וכתיב כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא מוש. וכל התקוה לעוה"ב שאנו מצפין לקבל ממנו ית' הכל הוא רק מתנת חנם רק שהוא ברחמיו רוצה שנכין עצמינו לקבל מתנתו הטובה. ע"כ בכל עת ושעה ורגע יש בידינו להתחיל מעתה להכין עצמינו לקבל טובו וחסדו. והעיקר ע"י הרצון כ"ש אדמו"ר ז"ל שעיקר הוא הרצון וכו' וזה יש בידינו תמיד. כי חסדו גדול כ"כ עד שגם ההכנות בעצמם הוא נותן לנו במתנת חנם כאשר אנו רואין בחוש שהוא עוזר לנו בכל יום להניח טלית ותפילין ולקרות ק"ש פעמים בכל יום מה שאין אנו ראוים לזה כלל כאשר יודע כ"א בנפשו וכן בשארי מצוות. ע"כ ראוי לנו בכל עת להדוות לו ולברכו על כל החסד אשר עושה עמנו ואשר עתיד לעשו"ת עמנו ולבטוח בחסדו ולצפות לישועתו ולשמח נפשינו מאד בכל זה, והי"ז נזכה להתגבר בכל פעם על גודל ההתפשטות שמתפשטין נגדינו בכל עת עד שנזכה להתקרב אליו ית' ע"י גודל חסדיו ורחמיו המרובים והגדולים שאינם תמים ואינם כלים לעולם ואמן ואמן:
(שייך לעיל)
אות י
וע"כ לא רצה אברהם אבינו ליקח המערת המכפלה במחתנה מעפרון כ"ש בכסף מלא יתננה לי. כי לגודל עוצם הקדושה שיתה שם וכשהיתה תחת יד עפרון היו הקליפות מסבבין אותה מאד וע"כ אצל עפרון היתה חשך אפילה כמובא ע"כ לא הי' באפשר להוציאה מעפרון במתנה בחנם כ"א בכסף מלא. כי א"א להוציא ולהעלות הקדושה בחנם בפרט קדושה גבוה כזאת וע"כ נתן לו ארבע מאות שקל כסף שהם מרמזין על תי"ו עלמין דכסופין כ"ש בזהו"ק. היינו כי ממון של אברהם הי' קדוש מאד ונתגלו בו כל הגוונין עילאין שהם גדולת הבורא יתב' שזה ובחי' תי"ו עלמין דכסופין שבהם מתענגים הצדיקים שהם בחי' כלל כל הגונין הקדושים שהכל תאבים ומתענגים לראותם ולהתכל בהם. וזהו בחי' ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ותרגומו דמתקבל בסחורתא בכל מדינתא, היינו שכל הסחורות והמו"מ שבכל המדינות הכל נעשה ע"י הכסף כ"ש והכסף יענ את הכל מחמת שבהכסף כלולים עכל הגוונין עילאין שכלולים בתי"ו עלמין דכסופין שהם בחי' ארבע מאות שקל כסף. ובכח זה קנה אברהם את מערת המכלפלה מעפרון ע"י שגילה גדולת הבורא ע"י הארבע מאות שקל כסף שלו שהיו כלולים בהם כל הגוונין וכו' כנ"ל, שעי"ז נכנעו הקליפות שרצו להתאחז שם ונפלו ונתבטלו, ועלתה השדה והמערה ונקנה לאברהם כ"ש ויקם שדה עפרון, תקומה היתה לו כשפרש"י שם, והכל ע"י התגלות הגוונין שבכסף של אברהם וכנ"ל. אבל בודאי עפרון לא זכה להנות מאלו הגוונין כי אח"כ כשבא הכסף לידו נתעלמו הגוונין שהם בחי' תי"ו עלמין דכסיפין וכמבואר לעיל. וכן דוד לא רצה לקבל גורן ארונה בחנם כי שם היה מקום הבניהמ"ק שהיה בלתי אפשר להוציא מהסט"א בחנם כ"א בכסף מלא להכניע הקליפות שסבבוה, ע"י התגלות הגונין שבכסף וזהב וכנ"ל. וע"כ נזכר שם אצל דוד כסף וזהב כ"ש בד"ה בכסף מלא וכו' ויתן דוד וכו' שקלי זהב. כי שם היו צרייכן להעלות קדושה גבוה ביותר שהוא מקום היבהמ"ק ובית ק"ק. ע"כ הוכרח לגלות כל הגוונין שבכסף וזהב כדי להכניע הקליפות שהיו מסבבים שם. כי כל מה שהקדושה גבוה יותר מסבבין שם הקליפות ביותר וכמו כן צריכין להמשיך התגלות הגוונין יותר כדי להכניעם ולבטלם עי"ז וכנ"ל:
אות יב
וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. היינו כשאיש הישראלי יוצא מדרגא לדרגא אז מתשטחים ומתפשטים כנגדו הקליפות שהם הדמיונות וכו' שהם בחי' חרון אף כי הם מתוקפא דדינא כידוע. וזהו ויצא יעקב שהוא איש הישראלי מבאר שבע היינו מהמדרגה הקדושה שהי' בה שנקראת באר שבע. כי כל דרגא ודרגא דקדושה כלולה מכל השבעה מדות שהם ז' ימי הבנין שכלולים בכל דרגא. וכשיעקב שהוא איש הישראלי יוצא משם כדי לבא למדריגה שניה הגובה יותר, אז וילך חרנה שמוכרח לילך דרך החרון אף שהם הקליפות שמהם כל הדמונות והתאוות והבלבולים שמתפשטים נגדו בכל פעם כנ"ל. אבל מחמת שאיש הישראלי בחי' יעקב חזק בדעתו ואינו מניח את מקומו ואינו נופל בדעתו מחמת זה רק מתחזק בכל מה דאפשר לעמוד על עמדו, עי"ז ויפגע במקום, עי"ז זכה להבין האמת שמה שמתפשטים התאוות וכו' כנגדו כ"כ אין זה נפילה ח"ו רק שהוא מחמת שצריך לבא למדריגה גבוה יותר ולהתקרב להשי"ת בהתקרבות יותר, מחמת זה מתפשטים כנגדו כ"כ כנ"ל. וזהו ויפגע במקום שזכה בתוקף החרון אף שהם הקליפות שהתפשטו כנגדו לפגוע שם במקומו של עולם. כי כל מה שעולין למדרגה גבוה יותר מתקרבין ביותר להש,י שהוא מקומו של עולם שכל המקומות וכל הדרגות שבעולם כלולים בו יתב' כי הוא יתב' מקומו של עולם ואין העולם מקומו. היינו שיעקב בחי' איש הישראלי ע"י גודל התחזקותו זכה להבין האמת שאין זה נפילה והתרחקות ח"ו רק פגע שם דייקא במקומו של עולם שהבין ששם דייקא צריך לבא למדריגה גבוה יותר להתקרב ביותר להשי"ת וע"כ מתפשטים כנגדו כ"כ. ואז וילן שם כי בא השמש. היינו שקיבל על עצמו וסבל צער החשך שהוא בחי' לילה ולן שם בצערו שהי' לו מרדיפת התאוות והדמיונות שהם בחי' חרון אף שהם בחי' הקליפות שתפשטו כנגדו מחמת שהי' צריך לעלות למדרגה שניה כנ"ל. וזהו כי בא השמש שהוא השכל והמוחין שנסתלקו ממנו כי בעת התגברותם והתפשטותם אין השכל בשלימו. כיכח המדמה שמשם כל התאוות וכו' הוא כנגד השכל כמבואר בתחילת התורה הנ"ל ע"ש. וזהו כי בא השמש שלא בעונתה כשדרז"ל היינו שבודאי ביאת השמש שהוא הסתלקות המוחין שהיו לו אז הי' שלא בעונתה שלא בזמנו כי לא הי' בדין שיסתלק שכלו ממנו ויתפשטו כנגדו כ"כ כי לא הי' מחמת נפילתו ח"ו רק מחמת שהי' צריך לעלות למדרגה ב' כנ"ל. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וארז"ל שהיו י"ב אבנים כנגד י"ב שבטי בני יעקב. י"ב אבנים הם בחי' י"ב אבני החשן שהיו על שמו תי"ב שבטי בני יעקב שהם כלליות הגוונין, כיכל הגוונין היו בי"ב אבני החשן שהם אדם ופטדה וכו' שכל אחד היה לו גוון מיוחד. נמצא שי"ב אבני החשן הם כלליות הגוונין. היינו שהמשיך התגלות הגוונין שהם גדולת הבורא שעי"ז הכניע הקליפות שבמדריגה וזכה לצאת מהמדה שבמדריגה הב' ולעלות אל השכל. וזהו וישכב במקום ההוא ויתא שהוא בחי' ויש כ"ב שהם כ"ב אתווןל דאורייתא היינו שזכה לשבר המדמה ולעלות אל השכל ולהוציא מתיקות שכלו מכח אל הפועל עד שזכה לשכל הנקנה שהוא בח'י נופת צופים ואמנה כ"ש שם בתחילת התורה הנ"ל ע"ש. וזהו בחי' כ"ב אתוון דאורייתא כי זהו שלימות השכל כשמוציאין אותו מכח אל הפועל עד שזוכין להכניס ההשגה בתוך צירופי אותיות שהם בחי' כ"ב אתוון דאורייתא דהינו שיוכל לדבר ולגלות זאת ההשגה ע"י הדיבור שכלול מכ"ב אותיות. כי כ"ז שאין יכול להכניס השכל בתוך אותיות הדיבור נחשב בחי' שכל בכח. ועיקר מוציא מכח אל הפועל הוא כשמכניסו בתוך כ"ב אותות הדיבור שזהו בחי' נפת תטופנה שפתותיך המובא שם בהתורה הנ"ל לענין זה ע"ש. וזהו וישכב במקום ההוא ויש כ"ב, שע"י שעמד איש הישראלי על עמדו ולא הניח עצמו ליפול ע"י תוקף ההתפשטות שהתפשטו כנגדו וזכה להמשיך התגלות הגוונין עד שהכניע ושיבר אותם עי"ז זכה לעלות אל השכל שבמדרגה הגבוה יותר. עד שהוציא השכל מכח אל הפועל שהוא בחי' אותיות הדיבור בחי' כ"ב אתוון דאורייתא כנ"ל. ואז ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, היינו שאז הראו לו שכל עבודת האדם בזה העולם הוא בבחי' זאת בבחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. היינו שהוא צריך בכל פעם לעלות מדרגא לדרגא כמ ושעולין בסולם ומחמת זה מתגברין ומשתטחין ומתפשטין כנגדו כ"כ בכל פעם כנ"ל. וזהו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, מלאכי אלהים הם הועבדי ה' שנמשלו למלאכים עולים ויורדים בו בזה הסולם, כי כל עלייתם וירידתם הוא בבחי' הסולם הזה שמי שהוא פקח ומאמין לדברי הצדיק שאין זה נפילה כלל ומתחזק ומתגבר כנ"ל הוא עולה עי"ז למדריגה הגבוה יותר. ולהיפך מי שאינו מתחזק הוא יורד ח"ו עי"ז. וזהו והנה ה' נצב עליו ויאמר וכו' שהבטיחו בכמה הבטחות. כי מחמת שיעקב שהוא עאישר הישראלי הכשר עמד בנסיון ולא הניח את מקומו עד שעלה למדריגה ב' כנ"ל ע"כ הבטיחו השי"ת שיהי' עמו וכו' ושמרתיך בכל אשר תלך וכו'. שהבטיחו שאע"פ שיעבור עליו עוד כהנה וכהנה אבל השי"ת ישמרהו בכל עת בכל אר ילך עד אשר יביאהו למדריגתו העליונה בשלימות בחי' כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, בשבילך. דהיינו מה שדיבר עם הצדיקי אמת את כל המדריגות הקדושו"ת שיזכנו ברחמיו המרובים וכנ"ל. וזהו וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. היינו כשהקיץ משנתו וצערו שהי' לו בעת שהתפשטו כנגדו כ"כ אז אמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כי נדמה לי כאלו אין שם השי"ת, כי הדמיונות רצו לבלבל אותי כאלו אין ש םהשי"ת ורצו להפיל אותי ח"ו. ומה גדלו חסדי ה' אשר עזרני עד כה לעמוד על עמדי עד שנודע לי כי באמ תיש ה' במקום הזה כי באמת לא הי' נפילה כל רק שהתפשטו כנגדי מחמת שהייתי צריך לעלות למדריגה גבוה יותר ולהתקרב להשי"ת בהתקרבות יותר כנ,ל. וע"כ נדר יעקב נדר להקריב קרבנות וליתן צדקה כ"ש והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וכו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. כי עיקר הכנעת הקליפות שבכל מדריגה הוא ע"י צדקה. שעי"ז נתגלין הגוונין וכו' כנ"ל. וזהו ג"כ בחי' קרבנות שבביהמ"ק שהם בחי' נדיבו תלב בחי' צדקה שעי"ז משברין המדמה כמבואר בתחלת התורההנ"ל על מארז"ל משחרב ביהמ"ק ששבירת המדמה הוא ע"י קרבנות ע"ש:
אות יג
וזהו וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וירא והנה מאר בשדה וכו' והאבן גדולה על פי הבאר וכו'. וישא יעקב רגליו היינו שיעקב נשא את רגליו שהוא בחי' מדריגה התחתונה ועלה למדריגה הגבוה בכל פעם. כיע"י שעמד בנסיון כ"כ ולא הניח ליפול עצמו בכל מה שעבר עליו עד שזכה להשיג השגה הנ"ל שהקליפות והדמיונות מתפשטין בכל דרגא ודרגא וכו' ושהכנעתם ע"י התגלות הגוונין וכו'. שזהו בחי' כל השגת החלום שראה אז מראה הסולם וכו' ושהשי"ת נצב עליו לשומרו בכל דרגא ודרגא וכו' כנ"ל, אז וישא יעקב רגליו שזכה לנשא ולהגביה תמיד בחי' רגליו היינו מדריגות התחתונות ועלה בכל פעם למדריגה עליונה כי מדריגה התחתונה נגד הגובה ממנה היא בחי' רגלין כידוע. ואז וילך ארצה בני קדם שהלך להודיע ענין זה לכל החפצים לשוב להש"י כדי שיתחזקו בכל פעם ולא יפלו לעולם וזהו ארצה בני קדם. בני קדם הם בחי' נפשו"ת הגבוהות בשרשן שנפלו למה שנפלו לבחי' ארציות וגשמיות. כי הם נקראין בני קדם מכמה טעמים כי הם בשרשן נקראין בני אל חי בחי' בנים אתם לה' אלקיכם וזהו בי' בני קדם כי השי"ת קדמון לכל כ"ש מעונה אלקי קדם וכשפרש,י שם. גם התורה נקראת קדם כי אורייתא קדמה לעולם כ"ש מראש מקדמי ארץ, היינו שאלו הנפשו"ת הם בחי' בני השי"ת בני תורה. גם נפשותם בעצמם נקראים קדם כי נפשו"ת ישראל קדמו לעולם כי ישראל עלו במחשבה תחלה כי באמת ישראל ואורייתא וקוב" כולא חד. גם קדם מרמז שאלו הנפשו"ת אינם מהדורות הללו כלל רק מבחי' שנים קדמוניות (כאשר הבנתי משיחתו הק'), היינו שאלו הנפשו"ת יקרות וגבוהות בשרשן מאד אך נפלו לארציות וגשמיות וצריכין להשיבם לשרשם. וגם בשביל זה נקראים בני קדם בחי' השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כי תשובה קדמה לעולם. היינו שיעקב שהוא הצדיק הגדול האמתי ע"י שכבר נשא והגביה כל המדריגות התחתונות הלך ארצה בני קדם להחזירם בתושבה כנ"ל. וירא והנה באר בשדה וכו' והאבן גדולה על פי הבאר, שראה אבן גדולה על הבאר מים חיים שהוא הדעת והשכל האמת הנקרא באר מים חיים כי נמשך מהמעין היוצא מבית ה' שמונח עלי ואבן גדולה שהוא בחי' הכח המדמה שנקרא לב האבן כ"ש בהתורה הנ"ל על בטל השמיר וכו' ע"ש. וזהו והנה שלשה עדרי צאן רובצים עלי'. שלשה עדרי צאן הם בחי' שלשה מדריגות שיש בישראל שהם גדולים וקטנים ובינונים, והם ג' מדריגות כנגד ג' בחינות שיש בשכל, שהם שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה. כי יש ששברו קצת לב האבן שהוא המדמה ועלו אל השכל אבל השכל עדיין בכח וזהו בחי' הקטנים במעלה שלא הגיעו רק להשכל בכח ואינם מוציאים אותו אל הפועל, וגם זהו מחמת לב האבן שלא שברו אותו לגמרי. ויש שכבר הוציאו השכל מכח אל הפועל אבל עדיין לא באו לשכל הנקנה וגם זהו מחמת האבן הנ"ל והם בחי' בינונים. ויש שהגיעו גם לשכל הנקנה אבל עדיין מונח האבן גדולה לפניהם על הבאר בכל דרגא ודרגא שצריכין לעלות אלי'. כי בכל דרגא ודרגא יש שם דמיונות אלו שהם בחי' האבן גדולה שעל פי הבאר שהואבחי' השכל היוצא מהמעין היוצא מבית ה' כנ"ל. וזהו כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדולה ע"פ הבאר, שכל עדרי צאן קדשים שהם נפשו"ת ישראל המתקרבים לגדולים ומנהיגים של הדור שהם נקראים רועים שכולם משקים אותם הרועים מהבאר ההוא הנמשך מהמעין הנ"ל היוצא מבית קדשי קדשים. היינו מהשכל של הצדיק הגדול שהוא בחי' יעקב שהוא כבר הגיע עד תכלית מדריגה העליונה, כי כבר פגם במקום וכו' שהוא מקום נקודת האבן שתי' שהוא מקום ק"ק שמשם שורש המעין יוצא, שורש לכל השכליות שמשיגין כל הרועים שהם המנהיגים להשקות את הצאן שהם הנפשו"ת שתחתם. יכ מזה המעין היוצא מבית ה' במית ק"ק מתפשטים ונמשכים ממנו כמה בארות ונחלים מעינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר ובכל מקום שחופרין יכולין למצוא בארות ומעיינות. כמו שבגשמיות בכל מקום שחופרין מוצאין מים כך יכולים לחפור ולמצוא בארות ומעיינות של מימי הדעת בכל מקום ובכל דרגא רק שצריכין לחפור ולבקש הרבה. וע"פ רוב כבר הבאר חפור ומוכן לשאוב ממנו אבל אבן גדולה על פי הבאר שהם כלל כל המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שנמשכין מלב האבן מכח המדמה וכו' כנ"ל. ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה. שמחמת כובד האבן גדולה צריכין להתאסף כולם יחד וגוללין האבן רק לפי שעה להשקות את הצאן ואח"כ משיבין האבן למקומה. זה בחי' שאין הנפשו"ת המתקרבין יכולין לקבל שכל ודעת כ"א בעת שהם אצל הרועים והמנהיגים ואח"כ כששבים לביתם אין להם שום שכל ועצה איך להתחזק בעבודת ה' כי כבר השיבו את האבן על פי הבאר למקומה. וזהו ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו, ששאל אותם אחי הלא אתם אהי בשורש נפשותיכם כי אתם נמשכים ממקום גבוה מאד, אך עתה מאין אתם להיכן נשלכתם ואמין באתם עתה. והשיבו מחרן אנחנו שאנו מחרן, בחי' חרון אף שהוא היצה"ר שיניקתו מחרון אף ודינים שהתגבר עלינו והתגרה בונ מאד. ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור. לבן בן נחור זה בחי' כלל כל הרמאות והערמימיות שהבע"ד מכניס בעולם. ומתלבש א"ע במנהיגים וגדולים ומכניס בלבם לחלוק על הצדיק הגדול האמתי שהוא בחי' יעקב שהוא בחי' נקודת האמת שבכל הצמדיקים בחי' תתן אמת ליעקב. ועיקר כל הרמאות והערמימיות של הבע"ד הוא ע"י כח המדמה ששאין זוכין לבררו כראוי. כי כל הטעותים שבעולם נמשכין מכח המדמה כנראה בחוש אפילו בדברים גשמיים שכח המדמה מטעה לפעמים את האדם וסובר על עץ שהוא אבן וכיוצא. אבל בדברים גשמיים יכולין לברר השקר והטעות מיד ע,י חוש הראות. אך בדברים הנוגעים אל השכל קשה מאד לברר הדברולעמוד על האמת כשכח המדמה מתפשט ומטעה את בני אדם להפוך את האמת, כי מריבוי הדמיונות יש לו כח להפוך כל דבר מהיפך אל היפך עד שקשה מאד לעמוד עליו כ"א כשמקרבין עצמן לצדיקי אמת שהם בחי' יעקב שהם בחי' נקודת האמת לאמתו. אבל בהע"ד מתגרה ע"ז ביותר ומניח א"עכ לאורך ולרוחב להרבות מחלוקת על צדיק כזה שהוא בחי' נקודת האמת שכבר שבר והכניע וביטל את כח המדמה לגמרי. כי הבע"ד מסבב בתחבולותיו ומכניס בלב בני אדם שיאמרו עליו ההיפך ממש כאלו הוא היפך האמת ממש ח"ו, ובודה עליו כזבים ומחפה עליו דברים אשר לא כן. ועיקר התגרות הבע"ד הוא בגדולים כשרז"ל, היינו שמתגרה בגדולים ומנהיגים של הדור שיטעו ישראל ממנו ח"ו. מחמת שיודע שאם יתקרבו אליו ולדרכיו ולעצותיו הק' יקרב כולם להשי"ת ע"כ מרבה מחלוקת עליטו. והכל ע"י כח המדמה שמשם כל הרמאות והטעותים והערמימיות שבעולם. וזה בחי' לבן בן נחור כי כח המדמה נקרא לבן הארמי ע"ש שמשם כל הרמאות והטעותים שבעולם כנ"ל. וע"כ נקרא לבן כי דרכו תמיד להתלבש עצמו במצות כ"ש אדמו"ר ז"ל (בסימן א) על מאמר רבב"ח ומתחזי כי צוציתא דנורא חוורא ברישי' וכו'. כי מכניס בלב שמצוה גדולה לחלוק עליו כי מהפך האמת מהיפך אל היפך כנ"ל. גם כי המוח הקדוש של הצדיק האמת הוא בי' לובן העליון בח'י באר מים חיים ונוזלים מן לבנון מן לבונא דמוחא בחי' מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא כי מוחו הק' הוא זך ונקי ככסף צרוף. וכל התורה שהוא מגלה הוא אמת ברור זך ונקי בלי שום סיג ופסולת כלל בחי' אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וכו' מזוקק שבעתים. ולןעומת זה הכח המדמה שמטעה את האדם נקרא לבן הארמי כי מרמה ומטעה כ"כ את בני אדם בכחמה יני טעיות ושקרים עד שהשקר ברור אצלם כאלו אין בו שום ספק לנטות אל האמת. וזה בחי' לובן דקליפה בחי' ארבע מראות נגעים שכולם מראיהם תכלית הלובן. היינו כי כשמבררין דבר לאמתו הוא בחי' שמלבנים הדבר ומבררים אותו כשמלה כ"ש שמלה לך וכו' ודרז"ל דברים הברורין כשמלה, וכשדרז"ל ובלבנים ליבון הלכתא. אבל הסט"א ? להפוך האמת ע"י הטעותים של כח המדמה עד שמלבין השקר כאלו הוא ברור ומלובן שכך הוא הדבר כאלו אין בו שום צד נטיה אל ההיפך שהוא האמת וע"כ נקרא לבן הארמי. וזה בחי' לבן בן נחור מחמת שעל ידו כל ההתגרות והמחלוקת שחולקין על הצדיק האמת שהוא בחי' יעקב בחי' נקודת האמת שבין כל הצדיקים בבחי' בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. כרמים הם בחי' מנהיגים כשפרש"י שם. בני אמי פרש"י אנשי מצרים היינו בחי' כח המדמה שהוא בחי' פרעה ומצרים (כ"ש בהתורה ויהי מקץ בסי' נד ע"ש). היינו שבני אמי שהם כחות המדמה שאינו מבורר הם נחרו ונתגרו בי, היינו בכנסת ישראל עד אשר משוני נוטרה את הכרמים, הם בחי' מנהיגים אחרים שאינם יכולים להועיל לי. כרמי שלי לא נטרתי כרמי שלי הוא בחי' המנהיג האמת הכיינו הצדיק האמת. וע"כ נקרא כרמי שלי כי הוא יודע להלוך נגד רוחו של כל או"א וליתן עצה והתחזקות וכו' לכל אחד מישראל כראוי לו וע"כ נקרא כרמי שלי כי הוא המנהיג שלי היינו של כ"א וא' מישראל באמ תכי רק הוא יודע להנהיג אותי ולהשויע לי באמת. אבל שאר המנהיגים החולקים עליו נקראים כרמים ומנהיגים אחרים ואינם שלי כי אע"פ שיש בהם כמה שהם צדיקים וכשרים אבל מאחר שעדיין לא שברו המדמה לגמרי ואינם יכולים להושיע לי ע"כ אינם מנהיגים שלי מאחר שאיני יכול לקבל תועלת מהם. וע"כ מבקשת הנס"י מהשי"ת הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים וכו' שלמה אהי' כעוטי' על עדרי חביריך. היינו שכנס"י מבקשת ומתחננת מהשי"ת שיגיד לה ויגלה לה האמת איכה תרעה איכה תרביץ היינו איכה ואיפה הוא הרועה את ישראל באמת בעת הגלות המר הזה שהוא בחי' בצהרים כשפרש"י שם שהוא עת החום שרע להצאן (וע' מזה במ"א). ובשביל זה נקרא הכח המדמה לבן בן נחור בחי' בני אמי נחרו בי, מחמת שכל ההתגרות לחלוק על הצדיק האמת הוא ע"י כח המדמה שמטעה את האדם עד שמהפך האמת לשקר והשקר לאמת כ"ש הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים אור לחשך וכו' שמים מתוק למר וכו'. וזהו ששאל אותם הידעתם את לבן בן נחור היינו שאמר להם מאחר שאצליכם עדיין מונח האבן גדולה על פי הבאר ע"כ אני שואל אתכם הידעתם את לבן וכו' שהוא בחי' הכח המדמה כנ"ל. היינו כי בודאי יש לכם ידיעה ואהבה והיכרות עמו כי ידיעה לשון אהבה. ויאמרו ידענו שהודו לו שעדיין לא שברו המדמה והם יודעיו ואוהביו עדיין. ויאמר השלום לו, ואמרו שלום ששאל אם שלום בלחי' הכח המדמה היינו אם יש שלום למנהיגים שלא שברו עדיין את המדמה אם שלום להם. והשיבו שלום כי להם בודאי יש שלום כי אין עליהם מחלוקת כי אין הבע"ד מתגרה להרבות עליהם מחלוקת מאחר שאין בהם כח לעזור לישראל להחזירם למוטב כי הוא מתגרה רק להרבו תמחלוקת על הצדיק האמת בחי' יעקב שהוא יכול להוכיח את ישראל ולהחזירם למוטב וכשרז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמי לי' וכו' משום דלא מוכח להו וכו'. נמצא שאלו שאין מועילים לישראל להם יש שלום. וזהו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן, רחל היא התורה (כמו שפי' אדמו"ר ז"ל במ"א) ומ ישאין המדמה שלו מבורר כראוי אזי גם חידושי התורה שלו הם משם מבחי' המדמה שאינו מבורר שמדמה מילתא למילתא והוא מנהיג את ישראל בהתורה שלו. אבל התורה שלו אינה יכולה לעזור להם כלל ולהואי שלא תקלקל להם אך העולם טועים וסוברים שיכולים להנהיג ולרעות צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן. שמארו שאלו המנהיגים שהם מסטרא דלבן שעדיין לא ביררו המדמה יש להם שלום גדול כנ"ל והם גדולים בעולם ומנהיגים ורועים את צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו והנה רחל בתו באה עם הצאן היינו שהתורה שנמשכת מכח המדמה שהיא רחל בתו של לבן, שהיא התורה של אלו המנהיגים כנ"ל, באה עם הצאן שהולכת עם צאן קדשים ורועה אותם. כי הם גדולים בעולם ושלום להם ותורתם מנהגת ורועה עדרי צאן קדשים. ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה וכו' ואיתא שה מרמז על אריכת הגלות שעוד היום והזמן של הגלות גדול כי הגלות יתארך, היינו שיעקב אמר להם שעי"ז תורה כזאת א"א לקרב את הגאולה וזהו הן עוד היום גדול שבהכרח שהגלות יתארך ח"ו. לא עת האסף המקנה שעדיין אין עת לאסוף ולקבץ המקנה צאן קדשים דהיינו נפשו"ת בני ישראל להשיבם לנויהם ע"י תורה כזאת שאין בה כח לתקן את ישראל להשיבם לאביהם שבשמים. השקו הצאן ולכו רעו, זה בחי' אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים ע' בפרש"י שם. היינו שכל זמן שאין יודעין האמת הברור למי להתקרב צריכין לע"ע להתקרב לאלו המנהיגים כי ברובם יש טוב הרבה וגם בהתורה שלהם יש טוב הרבה רק שיש בהם אחיזת המדמה. ע"כ כל זמן שאין יודעין מהצדיק האמת ששבר המדמה לגמרי צריכין להתקרב להם בבחי' אם לא תדעי וכו' צאי לך וכו' ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים וזהו השקו הצאן ולכו רעו. היינו שאמר להם הגאולה א"א לקרב ע"י תורה כזאת אך אעפ"כ השקו הצאון ולכו רעו, מאחר שאין יודעין עדיין מנקודת האמת וכנ"ל. ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן כו' שהשיבו לו ואמרו שגם זה לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וכו' היינ ושגם התורה והנהגה הזאת אין אנו יכולין כ"א ע"י שמתאספים יחד כל העדרים כי בעת האסיפה והקיבוץ שמתקבצין הרבה מישראל אצל כמה גדולים ומנהיגים אז הן אל כביר לא ימאס ויכולין להמשיך לפי שעה איזה מימי התורה להשקות הצאן קדשים. אך אח"כ והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, שחוזר היצה"ר למקומו. וכמבואר במדרש על הפסוק זה ונאספו שם כל העדרים זה הציבור וכו'. והשיבו את האבן שכיון שהם יוצאים להם יצר הרע חוזר ולמקומו. עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן שבתוך שדיבר עמם בתוך כך ראה והסתכל על הטוב הצפון בדבריהם דהיינו התורה שנפלה אצלם וזהו ורחל באה עם הצאן שראה את התורה שהיא בחי' רחל שבאה עם הצאן קדשים ומנהגת אותם. כי הצדיק בחי' יעקב יכול למצוא תורה בתוך כל הדיבורים שמדבר עם העולם. וזהו ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא. כי באמת התורה שמונחת בגלות בכח המדמה התורה בעצמה קדושה וטהורה מאד, והשי"ת חומל על עמו וכל זמן שאין זוכין למצוא נקודת האמת שהוא מנהיג האמתי אזי התורה בעצמה מנהגת את ישראל. וזהו ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רואעה היא, היא דייקא שהיא בעצמה שהיא רחל שהיא התורה היא דייקא רועה ומנהגת את הצאן אשר לאביה שהם הנפשו"ת המתקרבים למנהיגים הנ"ל שיש בהם אחיזת לבן בחי' כח המדמה שאין בהם כח להנהיג את ישראל. רק השי"ת חומל על עמו שהתורה בעצמה בחי' רחל בתו מנהגת את ישראל לפי שעה. עד אשר השי"ת מסבב סיבות לטובה שהצדיק האמ תבחי' יעקב נותן עינו ע"ז ועושה כמה תחבולות ומוסר נפשו עד שמוציא ומעלה את התורה בחי' רחל מתוך בית לבן מתוך הכח המדמה. והוא מתייחד ומתחבר עם התורה הזאת עד שמתקן כל העולם על ידה, כי הוא מברר את התורה הזאת ומעלה אותה לשרשה ומחדש עי"ז חידושים נפלאים שהם עצות אמתיות להנהיג את ישראל. כי רק הוא יכול לגול את האבן מעל פי הבאר בנקל בבחי' ויגל את האבן מעל פי הבאר כמי שמעברי פקק מעל הצלוחית כשרז"ל, וזה כלל כל הפרשה שמדברת אח"כ איך לקח והוציא יעקב את רחל ולאה מבית לבן והוליד מהם כל י"ב שבטי יה. היינו שיעקב בחי' הצדיק האמת בירר את כל התורה שנקראת אשת חיל בחי' רחל ולאה, בירר הכל מבית לבן מאחיזת המדמה ועי"ז הוליד שבטי יה כי עיקר קיום ישראל עי"ז ועי"ז הוציא כל הצאן מבית לבן שהם עדרי צאן קדשים כי הוציא כולם מגלות המדמה והשיבם אל האמת כי יעקב בחי' עצם האמת בחי' תתן אמת ליעקב כנ"ל:
אות יד
וזה בחי' עקודים נקודים וברודים, הם בח'י גוונין בחי' כלליות הגוונין שהם גדולת הבורא שעי"ז מכניעין כח המדמה כח הבהמיות שהם בחי' צאן לבן ומבררין הטוב שהם בחי' שהם בחי' צאן קדשים צאן יעקב בחי' ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל ל"ד). וע"י הגוונין שעי"ז מכניעין המדמה עי"ז זוכין אל השכל בשלימת שהוא שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה. וזהו ג"כ בחי' עקודים נקודים וברודים שהם כלל כל המוחין והשכליות שהם כל לכל העולמות והשתלשלותם מראש ועד סוף שכולם נתהוו ע"י חכמתו יתב' כ"ש כולם בכחמה עשית. כי איתא בע"ח שתחילת שורש האצילות וכל מה שתנהוה שם נקרא בשם עולם העקודים. ואח"כ נמשך אורות הז' מלכין קדמאין דמיתו כי הי' בהם מיתה ושבירה וכו' וזה בחי' עולם הנקודים. ואח"כ הי' עולם התיקון שעי"ז עיקר התהוות וקיום כל העולמות מתחילת האצילות עד סוף העשי' וזה בחי' ברודים. ומאלו השלשה בחי' שהם עקודים נקודים וברודים נמשך ונשתלשל בחי' הג' בחי' שיש בשכל שהם שכל בכח וכו'.כי שכל בכח זה בי' עקודים ששם אין שום השגה כיהוא קודם האצילות ומשם נמשך בחי' שכל בכח. ואח"כ מוציאין השכל מכח אל הפועל ואז נתהווין הז' מלכים הנ"ל שהם שרש הז' מדות שהם בחי' זי"ה אבל שם יש עדיין בחי' שבירה כי א"א לברר השכל לאמתו בתחילתו מיד וקודם שמולידין ומחדשין איזה דבר לאמתו צריכין להפכו ולשברו מתחלה בכמה בחינו. ואח"כ מבררין השברים ומחברין אותן ומתקנים אותם ע"י תוספת השכל חדש שממשיכין ואז בונין ומשלימין החידוש על מתכונתו כידוע ומובן כ"ז למי שוזכה לחדש חידושין. או אפי' אם אינו מחדש בעצמו רק שמעיין בספרים ומבין דרכי החידוש. כי ע"פ רוב צריכין מתחילה לומר כמה סברות ולבנות כמה בנינים שאינם מתקיימים שאין יכולין לברר על ידם ההלכה והחידוש לאמתתו וזה בחי' בונה עולמות ומחריבן בחי' שבירת המלכים בחי' עולם הנקודים שכל זה נעשה בעת שמוציאין השכל מכח אל הפועל שהוא בחי' בנין העולמות כי כולם בחכמה עשית כנ"ל. ואח"כ אע"פ שכל הסברות והשכליות שהוציא בתחילה לא נתקיימו ונשברו אעפ"כ צריכין לחזק עצמו אח"כ וללקט ולברר מהם כמה נקודות טובות כמה סברות ישרות שנמצאין ומפוזרין בהם. ולהוסיף עליהם של חדש ולחברם אליהם ולקבץ אותם יחד עד שנשלם הבנין והחידוש על אמתתו, וזהו בחי' עולם התיקון בחי' עולם הברודים. וזהו בחי' שכל הנקנה שהוא עיקר קיום הדבר על מכונו (וע' בע"ח ותבין). ויעקב עשה כמה תחבולות לזה בכמה דרכים עד שהמשיך בחי' התגלות הגוונין על עדרי צאן קדשים שלו כדי להכניע מהם המדמה ולהביאם אל השכליות הנ"ל. וזה ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהם וכו' מחשוף הלבן אשר על המקלות ואיתא שזה בחי' סוד התפילין שהם כלל התורה שהוקשה כולה תלפילין כלל המוחין. היינו שיעקב בחי' הצדיק שהוא נקודת האמת המשיך בחכמה נפלאה כל המוחין הקדושים בדרכים נפלאים ונוראים מאד מאד עד שהכניס החכמה והשכל האמת בתוך המוחין של כלל ישראל שיכנוס החכמה והשכל האמת בתוכם היטב שיבינו האמת לאמתו עד שלא יהי' כח לשום הטעאה של הכח המדמה בחי' לבן להעבירם מזה ח"ו. וזהו ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים וכו'. ברהטים הם רהיטי מוחין כ"ש בזוה"ק היינו שיעקב הציג ותחב את המקלות שהם בחי' חידושי התורה שחידש וגילה בשכל אמת ונפלא ונורא כזה הציג ותחב אותם ברהטים בתוך רהיטי מוחין של תלמידיו המתקרבים אליו וזהו ויצג. ויצג דיקא שהציג ותחב חידושים שלו האמתיים ברהטים בתוך רהיטי מוחין שלהם. שיהיו תחובים בהם בעומק גדול. עד שלא יהי' כח לשום טעות של המדמה להעבירם מהם ח"ו. כי כבר הם מבינים האמת היטב. וזהו ברהטים בשקתות המים, ברהיטי מוחין במקום ששותין מימי התורה והדעת, שם הציג את המקלות הנפלאים שלו שהם בחי' השכליות האמתייטם שלו שמכוונין את האדם בכל עת לדרך הישר כמו המקל שמכוון את העדרים אל הדרך הישר. וע"כ נקראת ההנהגה והממשלה בשם מטה ומקל כ"ש (יחזקאל יט) מטה עוז זבט למשול וכן בכמה פסוקי. וזהו אשר תבואן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות כדי כשיבאו שאר הצאן קדשים לשתות ממימי התורה והדעת לנכח הצאן קדשים ששתו כבר שזכו כבר להכיר האמת לאמתו ויחמנה בבואן לשתות שיחממו עצמם בחמימות והתלהבות דקדושה ברשפי אש שלהבת יה לעבוד הש"י ותהלפלל בחמימות והתלהבות ולא ילכו עמו בקרי ח"ו בבחי' קרירות שנמשדך מסטרא דעמלק שהוא סטרא דלבן שנאמר בו אשר קרך בדרך. כי כל מי שאינו יודע מנקודת האמת הנ"ל אפילו מי שוהא איש כשר ועובד השי"ת ומתפלל ועוסק בתורה אבל כל עבודתו הוא בקרירות בלי שום חיות והתלהבות וחמימות דקדושה ואין להשי"ת שעשועים מעבודה כזאת כי הוא בבחי' שינה (כמבואר במ"א בהתורה פתח ר"ש בסי' סמך). אבל יעקב בחי' נוקדת האמת המשיך תורה בחי' מקלות להנהיג העולם בשכליות נפלאים כאלו עד אשר הציג ותחב השכל האמתי בתוך רהיטי מוחין של המתקרבין אליו, עד שכל הצאן קדשים שיבואו לשתות ממימי התורה לנוכח הצאן הקדוש שלו יתחממו עצמן בחמימיטת דקדושה לעבוד השי"ת ולהתפלל בחמימות והתלהבות דקדושה כי עיקר חמימות דקדושה ע"י תנועת השכל האמת (כ"ש בהתורה עתיקא בסי' כ"א). וזהו והי' בכל יחם הצאן המקושרות ופרש"י הבכורות ושם יעקב את המקלות וכו'. ובהעטיף הצאן לא ישים וכו' ופרש"י לשון איחור וכו' זה בחי' מ"ש אדמו"ר שהנערים בקל להשיב אותם מהזקנים כ"ש בס' הא"ב וכ"ש ע"פ תעיתי כשה אובד (בסי' ר"ו). היינו שיעקב שם כל מגמתו לקרב בני הנעורים להוציאם מבחי' לבן מהכח המדמה כי עדיין הם רכים בשנים ולא נשתרש אצלם הסברות של טעות המדמה. אבל הזקנים שכבר נשתרשו בטעותם של המדמה קשה להשיבם עתה אל נקודת האמת עד ירחמו עליהם מן השמים. וכן כל הפרשה סובב והולך על קוטב זה על המלחמה שבין נוקדת האמת בחי' יעקב, לבין כח המדמה שהוא בחי' לבן הארמי בן נחור כנ"ל. וכל המלחמה והעבודה והיגיעה של יעקב הכל בשביל הבנים והצאן שהם בחי' בנים ותלמידים. כי עם יעקב בעצמו לא הי' ללבן שום עסק ומריבה כמובן בפרשה כי עיקב בעצמו כבר שבר המדמה בחי' לבן לגמרי ונקי ממנו לגמרי וידו מסולקת ממנו ואין לו שום עסק בו רק יעקב מסר נפשו ביגיעות קשו"ת וטירחות ותחבולות כאלה הכל בשביל הצאן והבנים. היינו להוציא בניו ותלמידיו במחי' בית לבן מבחי' המדמה. ומחמת שהמלחמה גדולה וחזקה מאד מאד כי הוא מתגבר ומתפשט ומשתטח מאד בכל דרגא ודרגא. וכל מה שמנצחין אותו מעט מתפשט ומשתטח יותר ויותר. וכשרז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ע"כ הוכרח יעקב לברוח ממנו בהחבא עם רחל ולאה שהם כלל התורה ועם כל הבנים והצאן. ולבן רדף אחריהם וביקש לעקור את הכל ח"ו כ"ש ארמי אובד אבי, כי עדיין לא הכניעו אותו כראוי לולי ה' שהי' לנו וכו' בחי' לולא אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים. היינו שהצדיק האמת בחי' יעקב אומר ללבן שבודאי לפי גודל רדיפתו והתגברותו על בניו וצאנו בודאי לא הי' באפשרי לעמוד נגדך לולי אלקי אבי וכו'. היינו שהשי"ת בעצמו מוכרח כביכול להכניס עצמו בזה לעזור לישראל המקרבים להצדיק האמת להצילם מכל הרדיפות של לבן הארמי כשרז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו וכו' שנא' ה' לא יעזבנו בידו וכ"ש לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי, דומה זה בחי' כח המדמה שא"א להנצל ממנו לגודל התפשטותו בכל דרגא לולא ה' עזרתה לי וזוה את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים וכו'. היינו שהצדיק האמת אומר שהי"ת ראה את עניו ואת יגיע כפיו כי הוא בעצמו יגע וטרח הרבה מאד בשביל הצאן הזה להוציאם מהמדמה להעלותם אל השזדכל לקרבם להשי"ת. וע"כ אע"פ שהם לא נצחו המלחמה כראוי עד שעדיין יש כח ללבן בחי' המדמה לרדוף אחריהם ולהשיגם באעפ"כ השי"ת חמל על היגיעות והטירחות והמסירת נפש של הצדיק האמת שמסר נפשו מאד בשביל כל אחד ואחד. ועי"ז השי"ת בעצמו לוחם עם לבן ומגרשו מצאן יעקב בחי' את עניי ואת יגיע כפי ראה לאקים ויוכח אמש. וזה שאמר יעקב ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי היינו שיעקב הצדיק האמת מריב עם לבן הארמי ואומר לו מה פשעי ומה חטאתי היינו אי זה חטא ופשע מצאת בי בעצמי אשר אתה רודף אותי הלא אין לך שום כח וקיטרוג עלי כי ת"ל אני זך ונקי וצח לגמרי מכח חטא ופשע, כי אין ל ישום הסתכלות בזההעולם כלל אפילו כהרף עין וכו' וכו'. כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך כי אין בי שום אחיזה ונגיעה ממך כי אני נקי מהמדמה לגמרי לגמרי. שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו, היינו שאמר שהוא מרוצה לעמוד לדין לפני כל מי שירצה הן לפני אחיו של יעקב הן לפני אחיו של לבן. היינו הן לפני אותם שהם מסטרא דקדושה הן לפני אותם שהם מסטרא אחרא מסטרא דלבן כי לפני כולם יצדק בדיןו כי כולם לא יוכלו למצוא בו שום שמץ ושום צד אחיזה משום ריח של איזה תאוה ומידה שבעולם הנמשכת מכח המדמה כי אני נקי וזף וצח לגמרי. אף גם היו לי יגיעות וטירחות גדולות בעבודת השי"ת בשביל כלל ישראל בחי' הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה. שיגעתי וטרחתי הרבה בהתבודדות ותורה ותפילה ביום ובלילה בתוך שדות ויערים בתוך חורב וחמימות גדול ובעת הקור והקרח בלילה, שגם אז הלך בדרך יחיד בהתבודדות ויגעתי וטרחצתי ביגיעות גדולות מאד בעבודת ה' ותדד שנתי מעיני. הכל בשביל השי"ת בשביל לקרב אליו נפשו"ת ישראל. ע"כ אע"פ שהנפשו"ת המתקרבין עדיין לא נצחו המלחמה אין לך כח לעשו"ת להם מאומה כי כחי וכח אבותי הצדיקים האמתיים יגין עליהם להצילם ממך כי השי"ת בעצמו יעמוד בעזרי עד שאגמור עמהם מה שהתחלתי לקרבם כולם להש"י. עד שיצמח מהם התגלות האמת לכל באי עולם כ"ש אמת מארץ תצמח וכו' מאותן שמונחים עד הארץ מהם דייקא יצמח האמת לכל באי עולם כי שפת אמת תכון לעד וקושטא קאי:
מתנת שכיב מרע א
אות טו
נחזור לענין ראשון וזה בחי' מתנת ש"מ שמתקיימת בלא קנין כשרז"ל דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו. כי עיקר כל השינויים והחזרות הם בכח המדמה כי עצם השכל הוא אמת דהיינו להשיג ולהבין כל דבר לאמתתו וכשאין מבין בחכמתו ושכלו אמתת הד בר אע"פ ש אומר בזה הענין כמה שכליות אין זה חכמה כלל מאחר שלא עמד על אמתתו של דבר. כגון הרופא הדאקטיר אם יאמר כמה סברות שכליות שצריכין סם זה לרפואת איזה חולאת, אם באמת סם זה אינו מועיל לו אדרבא יזיק לו אין חכמתו נחשבת לחכמה כלל מאחר שהמית נפש בחכמתו ועל חכמה כזאת נאמר חכמתך ודעתך היא שובבתך (וע' מזה במ"א מבואר יותר). וע"כ עיקר החמה שישכיל בתחילת כל דבר שירצה לעשו תעל אחרית הדבר ומה יצמח מזה ולא יעשה שום דבר ולא יוציא מפיו שום דיבור שיטצרך אח"כ לחזור עליו ולשנותו ח"ו, וכשרז"ל מעולם לא אמרתי דבר וחזרתיט לאחרוי. וזה בחי' איזהו חכם הרואהאת הנולד שצריך לראות בכל דבר שרוצה לדבר או לעשו"ת מה יהי' נולד מזה שלא יצטרך לחזור ולהתחרט עליו בעוה"ז או בעוה"ב. נמצא שעיקר החכמה והשכל הוא אמת ואין בו שום שינוי וחזרה. ועיקר כל השינויים הם בבחי' המדמה שאינו מבורר כי שם מצויים כל הטעותים והשינויים. כי בתחילה נדמה לו כח שצריך למכור זה הדבר ואח"כ מתהפך סברות המדמה ומתחרט ע"ז. ובשביל זה תקניו חז"ל כל הקנינים שאין המקח נגמר בדיבור לבד כ"א בקנין כי שערו בחכמתם שאין הדעת נמשך לתוך המו"מ כ"א ע"י קנין זה כי עיקר כל הקנינים הם ע"י הדעת (כ"ש במ"א) וכל זמן שלא הי' בו קנין אפשר לשנות ע"י כח המדמה ששם כל השינויים כי אי ןנמשך הדעת לתוך המו"מ כ"א ע"י הקנין שתקנו חז,ל כ"א כפי קנינו. וע"כ מתנת ש"מ שהיא לאחר מיתה מתקיימת בלא קנין כי אחר מיתה מתבטל המדמה כי הוא כח בטל ואין שליטתו כ"א בחייו בשביל הבחירה אבל אחר המיתה הכח המדמה מת ובטל לגמרי כי שם עיקר סטרא דמותא ואין נשאר ממנו כלום. כי אין נשא מהאדם אחר מותו כ"א שכל הנקנה שהוא שכל האמיתי כמבואר שם בתחילת התורה הנ"ל שעיקר ההשארה של האדם אחר מותו הוא שכל הנקנה. וע"כ אז מתקיימת המתנה בלא קנין כלל ע"י שכל הנקנה שנשאר מהאדם אחר מותו כי כח המדמה שממנו כל השינויים כבר נתבטל כנ"ל. כי כ"א מישראל אפילו איש פשוט יש לו איזה נקודה טובה שנשאר ממנו שהיא בחי' שכל הנקנה שעי"ז יזכה לחלקו לעוה"ב כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב:
וזהו דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי. כי כתב מכניע כח המדמה כי הכתב הוא לזכרון בחי' כתוב זאת זכרון בספר וכו'. והזכרון והשכחה הם בבחי' כח המדמה כ"ש במ"א. וכשכותבין הדבר לזכרון בזה מב4ררין המדמה שלא יומשך ממנו שכח וטעות ושינוי. נמצא שכתב הוא בחי' תיקון המדמה. וזה בחי' מסירה שמוסרין הדבר לרשו"ת הלוקח והמקבל שזהו ג"כ בחי' הכנעת המדמה כי כשנמסר ונכנס הדבר מרשו"ת הנותן לרשו"ת המקבל אז נגמר הבירור ועליית הדבר, שאז הכנעת המדמה שהוא בחי' הקליפות שסביב הניצוצות שבהמו"מ וכנ"ל. וע"כ דברי ש"מ ונתקיימין לאחר מותו בלא קנין כאלו היו כתובין ומסורים שהם בחי' הכנעת המדמה שעי"ז נגמר הקנין. כי אחר מותו נתבטל המדמה ולא נשאר כ"א בחי' שכל הנקנה שעי"ז נתבטלין השינויטים והחזרות שבאין ע"י המדמה ונתקיים הקנין ע"י בחי' שכל הנקנה שנשאר ממנו כנ"ל:
ר"פ להלכות מתנה להכה ה' משפט וצדקה וכו'. אוהב צדקה ומשפט במקום המשפט אין צדקה ובמקום צדקה וכו' ואתה במשפט תעשה צדקה וזה מנפלאותיו העצומים ית' שא"א להבין ולהשיג כלל:
כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי היכי דלא ליהוי מתנתא טמירתא, כי מתנה טמירה אינ מתקיימת ויכול לחזור בו כי עיקר בחי' מתנת חנם להוציא החסד הנפלא מהעלם אל הגילוי:
כי באמת הכל חסד וטוב כי הש"י כולו טוב כולו חסד וכל מדה"ד ג"כ חסד גדול כדי שיהי' כלי לקבל החסד וכו' כמובא מזה שזהו בחי' בגבורות ישע ימינו וכו' וכמובא ע"פ אברהם הוליד את יצחק. אך בהכרח שבתחילה יהי' החסד בהעלם גדול ואין רואין בהשקפה ראשונה כ"א בחי' הדין. וכ"ז נמשך מבחי' בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד, ראה שאין העולם מתקיים עמד ושתף מדה"ר במדה"ד אבל הרחמים בהעלם וזה בחי' חשך שקדם לאור וזה בחי' ישת חשך סתרו וזהו בחי' והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו' ורוח אלהים וכו' דא רוחו של משיח וכו' ומשם נשתלשל בכמה השתלשלות עד שנתהוה בחי' קליפה קודמת לפרי שמשם כל הבחירה. וזה בחי' ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים וכו'. וזה בחי' ההעדר קודם להוי' המובא בספרים ומשם התגברות השקר. וזה בחי' ואלה המלכים וכו' לפני מלך מלך וכו' ומשם התגברות הגלות של עכשיו קודם שיתגלה האמת והחסד בשלימות וכו':
כי הבחירה בשביל לקבל השכר במשפט שלא לאכול הנמא דכסופא אבל ע"י בחי' צדקה ומשפט שנכללין יחד שא"א להבין שמשם בחי' מתנת נחם ואעפ"כ לא יהי' נהמא דכסופא ועכ"פ לא יפסיד מאלו לא הי' בא לעולם כלל עי"ז יכול להתתקן והכל בכח הצדיק הגדול וכו': בן ועבד העבד מקבל פרס שטרח מה שמגיע לו ואעפ"כ אין שכרו וסעודתו עולה כנגד שעשועים וסעודת הבן שמקבל מאביו אע"פ שהוא מתנת חנם. אבל האדם בזה העולם אין זוכה לזה כ"א עא"י הצדיק שעשה כבר כל מעשה עבד במסירת נפש עצום וזכה לבחי' בן בתכלית השלימות וגם אח"כ עשה כל מיני עבדות כ"ש ע"פ וחמלתי וכו' בסי' ה' לק"ת והוא יכול לזכות כל ישראל שיהי' בכלל בנים אתם וכו'. ואז יזכו הכל לסעודה שלעתיד כבן היושב על שלחן אביו וכו'. אבל בודאי אעפ"כ לא יהיו הכל שוין וכו' אבל גם הקטן שבכולם ירוויח הרבה הרבה במה שהי' בזה העולם אע"פ שסבל מה שסבל ועברו עליו מצולות ים וכו' הכל יתהפך לטובה ע"י בחי' הנ"ל ע"י הצדיק הנ"ל: אם כבנים אם כעבדים: נעשה ונשמע מדרגא לדרגא עד עד וכו' עד תורת ה' ותפילות ה' ממש. אבל כשרוצה להעתיק מדרגא לדרגא צריך שיהי' ירידה קודם העלי' וכו' ואז יורד גם מה שהשיג מקודם וכו'. ואז צריך להתחזק בהרשמיו וכו' ועי"ז ישמח בבחי' כי חדות ה'ו כו' ויתחזק בעזות נמרץ אז דייקא הן כנגד עזות הגוף ובפרט כנגד העזי פנים כוו'. ומחמת שכל עליותיו וירידותיו בקטנות גדול מאד מאד בבחי' אחות לנו קטנה וכו' מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה. ע"כ העיקר ע"י התחזקותו לאחוז עצמו בצדיק האמת שזכה כבר לתורת ה' ותפילת ה' ממש שממנו כל השמחה והעזות דקדושה ובענין זה הוא עיקר מה שאין יודעין מהיכן ההתחלה כי הא בהא תילא. וכמו ששמעתי ענין זה לענין עזות דקדושה ביותר כי באמת כל הבחי' נעשה ונשמע אפי' בתכלית הקטנות נמשך הכל מהנעשה ונשמע הגבוה הנ"ל. כיט באמת הכל א' בח'י נעשה ונשמע אמרו כאחד כי כל התורה והתפילה הכל ממנו ית' וכו'. וכל ההתחזקות בשעת הירידה אפי' אם נמשכת במה שנמשכת הכל ע"י בחי' מתנת חנם בכח הצדיק הנ"ל. מתנת חנם הוא בחי' נשמע כדלקמן ועי"ז יכולין להוציא החסד מההעלם אל הגילוי ואז דייקא מתקיימת המתנה. ומשם נמשך מה שתיקנו חז"ל בעחצם רוח קדשם שגם בגשמיטת מתנה טמירתא אינה מתקיימת כנ"ל וצריך לכתוב כתבוהו בשוקא, כי עיקר שורש בחי' מתנה נמשך מבחי' הנ"ל להוציא החסד בחי' מתנת חנם מההעלם אל הגילוי:
ואתנחן מתנת חנם אתה החילות להראות את עבדך את גדלך, להראות דייקא להראות ולגלות מה שיהיה בתחילה נעלם מאוד כי חסדים שהמשיך משה רבינו לא נתגלו מימות עולם. ע"כ אעברה נא וכו' ששם עיקר ההתגלות הנ"ל. אבל הש"י אמר לו רב לך וכו' כי עדיין אין הזמן לזה וכו': הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו:
המלאכים קיטרגו מה אנוש כי תזכרנו וכו' כי רובם לא יוכלו לעמדו בנסיון. והשיב להם הש" ילחנם נקראתי חנון ורחום כי אע"פ שהעולם נברא בשביל משפט אעפ"כ גם מדת רחמנותי בחי' צדקה יתקיים ואז יתקיים העולם ע"י שני הבחי' אלו יחד שא,א להשיג. והכל בכח הצדיקים שיעמדו בנסיון ויזכו וכו' כי שאלת המלאכים הוא כמו ממ"נ אם תתנהג במשפט א"כ לא יתקיימו, ואם בחסד א"כ הוא הנמא דכסופא וא"כ למה כל הטורח הזה שלא הבריאה. אבל הש"י ברא הכל בשביל הצדיקים שיזכו במשפט והם ימשיכו גם בחי' צדקה ויכללו הכל ביחד ויקמיימו העולם בבחי' הנ"ל: (שייך לעיל): חשך קדם לאור וכו' וזה בחי' הירידה שקודם העלי' וכל היסורים והצרות ר"ל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות שקודמין לכל הישועות והחסדים וכו'. אבל בתחילה אין רואין רק את היסורים ומשם כל הבחירה, ומשם כל ימיו כעס ומכאובות למי שאינו זוכה להסתכל בכל יום על האמת לאמתו להחיות א"ע בכח הצדיק האמת בבחי' אלמלא מילחא וכו'. וכל זה הוא מבחי' תחילת הצמצום של חלל הפנוי שקדם לכל ההוויות של כל העולמות, וכן הוא בכל עולם ובכל דרגא של כל אדם:
שייך לעניין מתנה טמירתא וכו'. הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו'. נעשה ונשמע תורה ותפילה נגלה ונסתר בחי' משפט וצדקה והעיקר ושורש הכל הוא בחי' תורת ה' ותפלת ה'. בכל ר"ה נעשה מה שהי' בתחילת הבריאה כמבואר בכתבי האר"י. אבל בוודאי בכל שנה ושנה נעשה חדשו"ת לגמרי, מעין שהי' בתחילת הבריאה רק שעתה הוא בבחי' התחדשו"ת נפלא מה שלא נעשה מעולם. ועיקר ההתחדשו"ת הוא בבחי' המתקת הדינים בהמשכת חסדים ורחמים חדשים לגמרי מה שלא הי' מעולם. כי בתחילה עלה במחשבה וכו' כ"ש בסי' ע"ב ומרומז בזוה"ק ובדרז"ל. אבל בתחילת הבריאה הי' הכל מיני' ובי' כביכול שא"א להשיג כלל הי' בלי אתעדל"ת. ועתה בכל שנה צריכין להמשיך בחי' מדה"ר הנ"ל מחדש לתקן הפגמים והקלקולים והדינים של אותה השנה בחסדים ורחמים חדשים נפלאים, עד שעי"ז יוסיפו תיקון גם ברחמים שנמשכו כבר בשנים שעברו וכן צריכין בכל שנה עד שיבא הגואל צדק ויגמור התיקון בשלימות. וזה עיקר תיקון התשובה שהוא בחי' צדקה הנ"ל בחי' תשובה בחי' תפלה בחי' נשמע וכו' הנ"ל וע"כ נסמכו יחד תשובה תפילה צדקה. והכל בבחי' נשמע נגד התורה שהוא בחי' נעשה בחי' משפט שלפי המשפט אין מועיל תשובה ח"ו ואפי' אם יועיל הוא במשפט גדול וכו'. אבל צריכין בכל שנה רחמים חדשים לגמרי שהכל יוכל להתתקן במתנת חנם. וכל זה נעשה ע"י הצדיקים הזוכין לבחי' תורת ה' ותפילת ה' ממש והבן מאד, כי אפי' הצדיק הגדול הזוכה להכלל בתחילת האצילות עדיין וכו' עד שנכלל כולו בא"ס וכו'. ושם התורה תורת ה' ממש ותפלה תפילת ה' ממש ושם כולו א"ס ומאז נתחדש בהעולם בכל שנה בכחו מבחי' זאת ע"כ עי"ז יוגמר התיקון בשלימות בב"א: תקעו בחדש שופר וכו' כי חוק לישראל הוא בחי' נסתר בחי' תפלה בח' צדקה. משפט לאלהי יעקב בחי' משפט הנ"ל בחי' תורה וכו'. תקעו בחדש שופר בחדש דייקא בחי' התחדשו"ת הנ"ל וזה עיקר בחי' התחדשו"ת המוחין והמתקת הדינים שע"י השופר הנמשך בכל ר"ה מחדש לגמרי וכנ"ל בחי' עדות ביהוסף שמו וכו' שפת לא ידעתי אשמע בחי' השגת הנשמע הנ"ל ששומעין ומבינים מה שלא היו יודעים מתחילה כלל וכן צריכים בכל שנה והבן מאד. וזה בחי' הרחב פיך ואמלאהו וכו'. וזה בחי' שמעוררין בחי'שורש התשובה שהוא בר"ח והעיקר בר"ה שהוא בר"ח וכו' ומר"ה צריכין להמשיך בחי' ההתחדשו"ת בכל יום ויום כי בכל יום הקב"ה מחדש בטובו מ"ב, וע"כ בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו והקבה"ה עוזרו וזה נמשך מבחי' בתחילה עלה וכו' וע"כ צריכין בכל יום חסדים חדשים לגמרי והכל נמשך מר"ה מבחי' הנ"ל. מגדיל ישועת מלכו, שמגדיל הישועות עד אין קץ, ועושה חסד למשיחו וכו' עד עולם בחי' ולשלום אין קץ. לקדושים אשר בארץ המה ואדירי וכו'. שבריבוי עוצם הקלקולים ח"ו אין סמיכה כ"א על צדיקים שוכני עפר וע"כ משתטחים על קבריהם הק' כי אז דייקא ממשיכים חסדים נפלאים בכל פעם חדשים לגמרי בפרט בר"ה. כי במתים חפשי מן המצות ואז אין עובדא עוד להרויח שכר ע"י בחי' משפט כ"א מה שפעלו כבר בחייהם אשרי להם, אבל עתה כל שעשועם ביותר הוא שממשיכים בכל פעם חסדים חדשים עד שיגמרו בשלימות מה שהתחילו וזה יבא שלום ינוחו על משכבותם וכו' (ישעי' נ"ז) ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף וכו' על מי תתענגו וכו' הלא אני מחשה וכו'. כי בוודאי אין לכם שום סמיכה על מעשיכם כ"ש שם ואת מעשיך ולא יועילוך רק אני אגיד צדקתך וכמו שמאריך שם אח"כ והחוסה בי נחל ארץ וכו' ואמר סולו סולו פנו דרך וכו' לומר שבוודאי כפי מעשיכם. וכמו שמזכיר שם ענין מעשיהם והעיקר פגם הברית וגפם האמונה (וכמובא בפרש"י במשלי וכ"מ ושם במקומו שמוכיחם על הע"ז שלהם שהוא בחי' פגם אמונהוגם מוכיחם על נאוף ממש ר"ל). וע"כ בוודאי אין לכם שום סמיכה כ"א על חסדים חדשים נפלאים שממשיכין הצדיקי אמת, והעיקר השוכני עפר בחי' ינוחו על משכבותם וכו' ואתם קרבו הנה, על ידם תוכלו גם אתם להתקרב אם תרצו. אבל כשאתם הולכים ח"ו בדרכיכם על מי תתענגו וכו' וכמו שמוכחים שם. וסיים לטובה והחוסה בי וכו' ואמר סולו סולו עד שמסיים בשבת אם תשיב משבת רגליך וכו' ובזה מסיימין ההפטרה של יו"כ. כי עיקר המשכת החסד החדש הנ"ל בכל פעם לנצח הוא ע"י קד'ושת שבת שקביעא וקיימא שאגין על אדה"ר שהוא בחי' מתנה טובה הנ"ל שהי' לו ית' בבית גנזיו, כי הוא בחי' חסד הגנוז מאד בחי' אור הגנוז וכו' ושבת שמה לך והודיעם. כי עיקר להודיע ולגלות החסד הנ"ל להוציאו מההעלם אל הגלוי שזהו בחי' מנשמע לנעשה וכו'. והעיקר ע"י בחי' דביקות ורצון וביטול אל האמת שהוא בחי' אור הא"ס מכל מיני ירידות שבעולם, עד שבכח הצדיק שזכה לתורת ה' ותפילת ה' ממש יתהפך גם ירידותיו וירידות של כל החפצים באמת לעליות גדולות אע"פ שמתארך הגלות בכלל ובפרט מאד מאד כי לגדולתו אין חקר וכ"ש שם כה אמר רם ונשא וכו' ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים וכו'. וכ"ש כי ההרים ימושו וכו' בחי' כלל העולם וחסדי מאתך לא ימוש, בחי' החסד הנעלם הנ"ל שאין המלאכים משיגין שהוא בחי' שורש מדת הרחמים ששיתף וכו' שהצדיקים ממשיכין אותו בכל פעם בהתחדשו"ת נפלא, וזה החסד לא ימוש לעולם בחי' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים וכו'. והעיקר ע"י קדושת ר"ה שהוא חסד נפלא כ"ש במ"א:
המלאכים אומרים תחילה מלא כל הארץ כבודו זה בחי' משפט בחי' מלך המשפט מלך הכבוד כי עיקר כבוד המלך שעושה משפט בחי' הנשא שופט הארץ וכו'. אבל האופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאיםלעומת וכו' ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו שזהו בחי' אי' מקום כבודו כ"ש בקדושת כתר בשבת וי"ט. היינו שאין זה עיקר שבח וכבוד הש"י שכבודו, שהוא בחי' משפט מלא כל העולם כי עי"ז לבד לא הי' מתקיים העולם כנ"ל, רק באמת אין יודעים כלל אי' מקום כבודו כי דרכי משפטו א"א להשיג מאחר שהמשפט כלול בצדקה שזה א"א להשיג כלל וכנ"ל. ועכ אומרים זאת ברעש גדול כי מזדעזעים מאימתו ית' אז מאד מחמת שמבינים מרחוק שיש חסד נפלא מאד מאד שהוא עיקר גדולת הבורא ית' שא"א להם להשיג בשום אופן כ"א הצדיקים שהיו בזה העולם וכו' וע"כ אומרים אח"כ ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו וכו' כי משם דייקא ימשיך רחמים חדשים בכל פעם וכנ"ל. עשי"ת כנגד עשרה הרוגי מלכות שרק בכחם יכולין לשוב ולהמשיך כפרה וע"כ מזכירין אותם ביו"כ, כי מעת החורבן נמשך זה החסד רק ע"י ההרוגים על קדושת שמך וכו' שעיקרם וכללותם הם העשרה הרוגי מלכות שזה בחי' כח הצדיקים שוכני עפר הנ"ל. כי גדולי הצדיקים האמתיים אפי' כשמתו על מטתם מתו ג"כ על ק"ה כי כל ימי חייהם מסרו נפשם על קידוש השם בכמה וכמה בחי' מכ"ש בסופם בהסתלקותם ממש:
כי חסד גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה ואתה ה' אל רחום וחנון וכו' תנה עוזך לעבדך וכו' שמכל הבקשו"ת מבקש על עזות דקדושה וזה תנה עוזך דיקא הנמשך מתורתך ותפלתך והבן כי ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה. אל ישראל הוא נותן עוז וכו' תנו עוז לאלקים וכ"ש מזה במ"א לענין עזות דקדשוה וכו' שתלויים זה בזה וכו' נורא אלהים ממקדשך רבים בבניני' ובחורבני' שאז מחיין עצמן במקדש מעט כשרז"ל ומשם אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם וכו':
עוזי אליך אזמרה כי אלהים משגבי אלהי חסדי כי ע"י החסדים הנ"ל נמשך עזות דק': עוזו אליך אשמורה כי אלהים משגבי אלהי חסדי יקדמני וכו'. כי זה שמחליש דעת האדם זה בחי' שמהפך מדה"ר למה"ד כמו דרך הרשעים כשרז" לכי תורת חסד שמזהיר את העונש כדי לשוב ולא כדי להתרחק ח"ו, הוא מהפך להחליש ולרחק ח"ו. אבל הצדיקםי בהיפך שמהפכין מדה"ד למדה"ר כי ממשיכין חסדים חדשים תמיד עד שיתקיים יבוקש עון ישראל ואיננו כי הירידה תכלית העלי' מחמת שהי' בירידות כאלה והתחזק בעזות דקדושה כזה נגד השלכות וכו' כאלה בבכח הצדיק שזכה לנעשה ונשמע הנ"ל, עי"ז נתהפך הכל לעילי' כי ע"י תורת ה' ותפילת ה' מתהפך הכל תטובה וחסד. וע"כ מתחילין לקום לסליחות תיכף אחר שבת וכ"ש במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה כי עיקר המשכת הרחמים וחסדים חדשים לזכות לסליחה הוא ע"י שבת שהוא מתנה טובה וכו' כי צריך להודיע שיתן לו מתנה כדי שיכין עצמו המקבל לקבלה וכ"ש בשבת והכינו את אשר יביאו כי שבת שהוא מתנה טובה כנ"ל צריך הכנה והזמנה. ואורחות חסדיך גלית לו והודעתו וכו' ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר בחי' עזות דקדשוה שמשפיע לנו שעי"ז דייקא אף תכון תבל בת תמוט כי עיקר קיום העולם עי"ז כי רק עי"ז מקבלין ומקיימין התורה כנ"ל. נכון כסאך מאז בחי' ר"ה שאז נעשין כל אלו התיקונים וזהו מעולם אתה כי מתחילת בריאת העולם נכון הכסא לישב עליו בר"ה שאז נברא העולם דהיינו אדה"ר ועיקר העזות הוא קולות דקדושה כנ"ל. אבל יש כנגדזה קולות דס"א שהוא עזות דס"א שמרעימין ומבלבלין בקולם מאד מאד וזהו מקולות מים רבים אדירים משברי ים של הס"א, אדיר במרום ה' כי עזות דקדשוה עולה עליהם כי עדותיך בחי' ב' העדיים הנ"ל נאמרו מאד בחי' עדות ה' נאמנה וזהו לביתך נאוה קודש שהוא ביהמ"ק שמשם תצא תורה והוא בית תפילה, ה' לאורך ימים וכמ ושפרש"י שם אע"פ שארכו הימים אעפ"כ עדותיך נאמנו מאד כי ע"י תורת ה' ותפילת ה' נזכה לעזות דקדושהתמיד לנצח הכל וכו' כנ"ל. וזה בחי' המדרש פליאה המובא על פסוק תקעו וכ'ו שהקב"ה אומר לשטן בר"ה הבא עדים ומביא את החמה לבד והקב"ה אומר ע"פ שנים עדים יקום דבר, והולך להביא הלבנה והיא מתכסית ומבקש אותה ואינו יכול למוצאה ואז הקב"ה עומד מכס"ד ויושב על כסא רחמים. חמה בחי' תורה כשפרש"י ע"פ תחת השמש בקהלת. לבנה בחי' מלכו תבחי' תפילה והאי מקבלת מהתורה וגבוה מהתורה בבחי' אשת חיל עטרת בעלה כי עושין מהתורה תפילה היינו מתורת ה' ואח"כ נעשה מהתפילה תורה היינו תורתו שזוכין לזה רק ע"י תפילה ועיקר התפילה דביקות וביטול אל הא"ס ורצון וכיסופין אליו ית' עד א"ס. ועי"ז זוכין להתפלל כראוי עד שפועלין ועושין מזה תורתו נמצא שאז התפילה בבחי' נעשה ואז חוזרין ומבטלין עצמן ברצון וכו' כנ"ל נמצא שעיקר הנשמע בחי' דביקות וביטול ורצון וכו'. וע"כ עאין השטן יכול להביא רק עד א' שהוא החמה בחי' תורה דהיינו הפגמים של כ"א שפגם ע"י מעשיו כי כתר הנעשה אבדו ישראל. אבל אין סומכין על עד א' והולך להביא הלבנה והיא מתכסית כי כתר הנשמע נשאר לישראל מחמת שרצונם וכיסופם א"א לבטל לעולם כי הכל חפצים ליראה את שמך וכש"ש מה תעירו ומה תעוררו וכו' עד שתחפץ כי הרצון הוא עד א"ס. וע"כ אינו יכול למצוא את הלבנה כי מתכסית מאד כי פנימיות הרצון היטוב של כ"א מישראל נעלם מהכל מאד, וזהו בעצמו מ"ש במ"ר שכתר הנשמע נשאר כי הנעשה הוא בקטנות גדול מעוצם הירידה בגלות בחי' ותרד פלאים. אבל הרצון בוער עד א"ס וע"כ אומרים בכל המצות כאלו קימתי' בכל פרטי' וכו'. ובשביל זה בעצמו צריכין שני עדים שהם מבררין האמת והאמונה כי בכל מקום שיש שני ישראלים הם בבחי' נעשה ונשמע וכו' כי בכל אדם ובכל דרגא יש בחי' נעשה ונשמע ואע"פ שאבדו הנעשה בודאי נשאר הרשימו כי הלא גם עתה אנו עושין ומקיימין כל המצות רק שהוא בקטנות וכו' כנ"ל. וע"כ שנים נאמנים כי על ידם נבני תהאמונה כנ"ל. ואז בתוך שהלבנה מתכסית תוקעין בשופר כי ע"י הדביקות והרצון הנ"ל נתחזקין ונתעוררין קולות השופר קול עוז קול שופר חזק מאד לחזק הכל בעזות דקדושה ואז הקב"ה ועמד כמסא וכו'. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפילה בדביקות ורצון הנ"ל ואח"כ מתפללין ופועלין בקשתם עד שנעשה בחי' תורתו. וע"כ תיכף חוזרין ושוהין כדי לעשו"ת מהתפילה בח'י תורתו וכן לועלם וע"כ הי' תורתן משתמרת. וע"כ מסיימים התפילה תמיד יהי' לרצון אמרי פי היינו התפילה והגיון לבי בחי' הדביקות הנ"ל וע"כ אומרים אח"כ עושה שלום שזהו גמר התיקון. ויה"ר שיבנה ביהמ"ק ב"ב ותן חלקינו בתורתך. שזהו כלל כל הנ"ל:
התורה הנ"ל מדברת מראש ועד הרגלין. ב' הכתרים בחי' ראש ושמחת עולם על ראשם על ידם זוכין לקולות היוצאים מהפה שהוא בחי' מלכות וכו' שבראש. ועי"ז מתגבר עזות דקדושה להכניע עזות הגוף ונתתקן הגוף דקדושה. ועי"ז נתתקנין חותם הידין והרגלין בחי' ידים ורגלים ונעוץ סופו בתחילתו ותחילתו בסופו כמו הדמים והחיות שבקומת אדם שמתגלגלים ורצים ומסבבים מראש עד עקב כמה וכמה פעמים. וע"כ יכולין להתחיל מכל בחי' שירצה הן מדביקות ורצון הנ"ל הן מעזות דקדושה שהם קולות וכו' והכל בכח הראש שהוא זה שזכה בשלימות לב' עדיים הנ"ל שהם תורת ה' ותפילת ה'. ובשת פנים לגן עדן וניצול מנהמא דכסופא הנ"ל והכל בחסדו הנפלא שאין המלאכים משיגים כ"א הצדיקים המשיגים תורת ה' ותפילת ה' שהם בח' משפט וצדקה וכו' כי בשת פנים בחי' נשמע כ"ש שם. גם לבאר עי"ז מאמר הזוה"ק וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברי תקיפא חילא וכו' וע"ד כתיב גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו בחי' נעשה ונשמע הנ"ל. המלאכים אמרו אשר תנה כהודך על השמים כי הם גבורי כח עושי דברו לשמוע וכו' כי אמרו שגם הם יקיימו מצות התורה בשכל גדול עאד שיזכו אח"כ להשיג גם הנשמע וכו' וכו' מדרגא לדרגא. והשיב להם הש"י יצה"ר יש ביניכם, למצרים ירדתם. כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י ירידה תכלית העלי' וזהאין שייך ביניכם. והעיקר שבעוצם הירידה דירידה ח"ו בכלל ובפרט כל הקיום ע"י תורת ה' ותפלת ה' שהוא מאמר השלם ששם כלול הכל אב ובן כחדא שאי"ז נמשך בכל פעם והעיקר בר"ה, חסד חדש נפלא וכו'. כשזוכין לבחי' אב ובן כחדא אז דייקא הואבבחי' בן בשלימות ועיקר בחי' זאת זוכין ע"י זה שזכה להנ"ל. ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו כנ"ל ועיקר בקשתם אח"ז כדי שיזכו שם בעוה"ב לעלי' יותר גדולה בבחי' ירידה תכלית העלי' ושם אין שייך אצלם ירידה. אבל ע"י שמורידין עצמן בכל פעם ממקום שהם להעלות נפשו"ת מעמק הבכא וכעו' עי"ז זוכין לעליות גדולות וכו'. וזהו אשרי יושבי ביתך בחי' הביהמ"ק שכלול מתורה ותפלה כנ"ל, עוד יהללוך סלה בחי' תפלה שהוא עיקר שלימות השמחה כ"ש שם. וזהו אשרי אדם עוז לו בך בחי' עזות דקדשוה, וזהו מסילות בלבבבם שעי"ז עזות דקדושה בחי' שמחה יכולין ליישב עצמן בכל פעם להתחזק ולבלי ליפול יותר ח"ו ולקיים עכ"פ אל תרשע הרבה כשרז"ל וכו' וכו'. וזהו עוברי בעמק הבכא בחי' הירידה, מעין ישיתוהו בחי' מעין החכמה מעין מבית ה' יצא, גם ברכות וכו' כי משם כל הברכות ועי"ז ילכו מחיל אל חיל שעולין מדרגא לדרגא הן בעוה"ז והן בעוה"ב כנ"ל כי מקרא זה נדרש על הצדיקים שאין להם מנוחה גם בעוה"ב היינו כנ"ל כי כל כחינו רק מהם וכנ"ל: