ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · אומנין ד
אות ב
כל האומנים שעושים ומתקנים כל הכלים הוא תמוה לכאורה כי הלא א"א להם לעשו"ת שום כלי כ"א ע"י שהשי"ת הקדים והכין להם הדברים שעושין מממנו כלים כגון חרש עצים א"א לו לעשו"ת כלי עץ כ"א כשיש לו עצים שבראם השי"ת וכן צורף בזהב צריך שיהי' לו זהב שברא השי"ת ואז דייקא האומן עושה מלאכתו ומוציא כלי למעשהו. וא"כ קשה לכאורה על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת שנצטרך לאומנין בעלי מלאכות הלא הוא ית' כל יכול ומאחר שבחכמתו בראהעץ או המתכת בוודאי הואיכול לברוא כלים שלימים ולא נצטרך להתקון והעשיה של האומנים בעלי המלאכות. אך ענין זה נוגע למ"ש במדרש בענין שאלת המינים ששאלו למה ברא הקב"ה את האדם עם ערלה ונצטרך אנחנו למולו ומדוע לא נברא האדם מהול. והשיבו להם כל המ שברא הקב"ה צריך תיקון החטים צרים לטחון התורמסין וכו'. אף האדם צריך תיקון דהיינו תיקון המילה:
והענין כי השי"ת ברא כל הבריאה רק בשביל האדם הבעל בחירה. וע"כ היה רצונו יתב' שהאדם ינהיג ויקיים כל העולם ומלואו וכ,ש והארץ נתן לבני אדם וע"כ רצה שיתנהג כל העולם ומלואו ע"י אתערותא דלתתא דייקא דהיינו ע"י מעשה בני אדם התחתונים דייקא שהם דייקא ינהיגו ויחיו ויקיימו את כל העולם. אך בתחילת הבריאה שלא היה עדיין שום אדם היה בהכרח שיברא את העולם בנפלאותיו לבדו בל ישום אתדל"ת אבל ברא כל הדברים חסרים. עד שהאדם יתקן אותם כדי שיושלמו כל הדברים ע"י אתעדל"ת ע"י מעשה בני אדם דייקא ואז ע"י שהאדם משלים ומתקן הדבר נחשב כאלו הוא בעצמו עשה את הדבר ובראו. כי כן הדבר שעיקר הבריאה צריכה להיות ע"י אתעדל"ת דהיינו ע"י מעשים טובים של הצדיקים וכשרז"ל עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך וכו'. ומשם נשתלשל שגם בגשמיות כל הדברים חסרים וצריכים תיקון ע"י מעשהבני אדם התחתונים דייקא, מחמת זה בעצמו כל הדברים חסרים מתחילת הבריאה מחמת שנבראו בלי אתדל"ת שאז אין שלימות להבריאה כי עיקר שלימות הבריאה היא ע"י אתדל"ת דייקא כנ"ל:
ומזה נמשך האומנות של כל האומנים בעלי המלאכות כי האומן דייקא צריך לעשו"ת הכלי מהעץ והמתכות כי עיקר תיקון שלימות הלכים שהוא שלימות הבריאה הוא ע"י בני אדם התחתונים דייקא. כי כמו שצריכין בני האדם לתקן ולהשלים העולם ברוחניות ע"י מעשיהם הטובים שבשביל זה נברא הכל כמ וכן צריכין גם בגשמיות שבני אדם דייקא ישלימו ויתקנו כל הדברים שבעולם וע"כ אין לשום דבר שלימות מתחילת הבריאה כי החטים צריכין לטחון וכו' וכן העצים והמתכות וכו' צריכין אומנים לעשו"ת מהם כלים. וכ"ז מחמת בחי' הנ"ל כי הכל צריך שיושלם ע, יהבן אדם דייקא וכנ"ל. ובאמת הכל אחד כי ע"י שעושה הכלי ומשלים הדבר בגשמיות עי"ז מגיע הדבר לשלימותו גם ברוחניות. כי זה ידוע שהכל נברא רק לכבודו כשרז,ל כל מה שברא הקב"ה וכו' היינו בשביל ישראל שיקיימו את התורה ויעבדו אותו ית' ע"י כל הדברים שבעולם וכל זמן שלא נתתקן הדבר בגשמיות בוודאי אין יכולין לעבוד השי"ת עם זה הדבר: כמ ולמשל עץ או מתכת כל זמן שהוא גולם ולא עשו ממנו כלי אינו נצרך להאדם ואינו יכול לעבוד בו השי"ת אבל כשלוקח האומן העץ והמתכת ועושה ממנו כלי כגון כף או קערה. ואז הוא נצרך להאדם, ואז האדם יכול לעבוד בו השי"ת. כי אוכל עם הכף והקערה לכבוד שבת או שמכבד בהם אורחים וגם מברך על המאכל שאוכל בהם תחילה וסוף. כי בוודאי ישראל עם קדוש עובדים את השי"ת בכל הדברים שבעולם אבל א"א להם לעשו"ת עבודתם בשום דבר כ"א אחר שנתתקן ונעשה כלי. ואז מתקנים ומשלימים את הדבר ברוחניות ע"י שעובדים בו את השי"ת שזה עיקר חיות ושלימות של כל הדברים שבעולם. נמצא ע"י שהאומן מתקן ועושה את הכלי בגשמיות עי"ז מגיע הדבר לשלימותו גם ברוחניות:
אות ג
וכל הבריאה נבראה חכמה כ"ש כולם בחכמה עשית כי יש בכל דבר שבעולם חכמה נפלאה אבל השי"ת ברא כל הדברים חסרים כנ"ל ומחמת זה צמצם חכמתו ומיעט וחיסר מהחכמה הצריך לזה הדברכדי שיהיה נברא הדבר חסד עד שישלימו האדם כנ"ל.אבל בוודאי אין כח ביד האדם להשלים חסרון החכמה חיסר השי"ת בכל דבר כי מי יוכל לעמוד על חכמתו יתב' ע"כ א"א להאדם שישלים כל הדברים של הבריאה כ"א ע"י אמונה שהיא כלל כל התורה כ"ש כל מצוותיך אמונה וכשרז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה, ושם עיקר הבחירה של האדם היינו כי מחמת שהשי"ת צמצםוחיסר מחכמתו כביכו לואל המשיך החכמה בשלימות בשום דבר ועי"ז נבראו כל הדברים חסרים וכנ"ל עד שיבא האדם וישלים אותם כנ"ל, מחמת זה יש להאדם בחירה בכל דבר כי בודאי אם היה השי"ת מגלה חכמתו בכל הדבים בשלימות ואז היו נבראים כל הדברים בתכלית שלימותן. והכל היו יודעין את כל החכמה שיש בכל דבר דהיינו כוונתו יתב' שהיה לו בבריאתו זה הדבר, בוודאי לא היה שום בחירה, כי עיקר כוונתו יתב' בבריאת כל הדברים שבעולם היה כדי שיכירו וידעו אותו ית' ע"י כל הדברים שבעולם וכ"ש בזוה"ק בגין דישתמודעין ליה. ואם היו הכל רואין זאת עין בעין והיו יודעין הטוב של כל דבר שבעולם בוודאי היו הכל בוחרין בטוב כי מי פתי יסור מטוב אמת יכזה לנטות אחרי ההבל. אבל מחמת שהש"י חיסר מהחכמה שהי' צריך לשלימות כל דבר ומחמת זה העלים מהעולם ולא נתגלה להם שלימות החכמה שבכל דבר עד שאין הכל יודעין בשלימות החכמה שבכל דבר עד שאין הכל יודעין בשלימות כוונת חכמתו שבכל דבר, ע"כ יש בחירה שמי שרוצה להטות דעתו אל האמת הוא זוכה לאמונה ועי"ז משלים כל הדברים ע"י אמונה שהוא כלל התורה כי עיקר האמונה הוא במה שאין יודעין היינו מחמת שא"א לידע חכמתו יתב' בשלימות בשום דבר ע"כ צריכין רק להתחזק באמונה ושם עיקר הבחירה כי כלל הבחירה הוא בענין קיום התורה שעיקרה אמונה כנ"ל וע"כ עיקר השלימות כל הדברים הם ע"י אמונה וכ"ש אדמו"ר ז"ל (בסי' לא) שלימות כל הדברים הם ע"י אמונה ובלתי אמונה כל הדברים חסרים וכ' ע"ש היינו כנ"ל. ומשם נמשך האומנות של כל האומנים שצריכין לתקן כל הדברים שבעולם כי עיקר התיקון ע"י אמונה כנ,ל. וע"כ כל מלאכות של כל האומנים כלולים במלאכתל המשכן כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל כ"פ כי עירק בנין המשכן היה להמשיך אמונה בעולם להמשיך שכינת אלקותו למטה בזה העולם כידוע ע"כ היו כלולים שם כל הל"ט מלאכות שהם כלליות כל המלאכות שבעולם, כי כל המלאכות שבעולם עיקר שלימותן נמשך מבחי' אמונה שהיא שלימות כל הדברים שבעולם ששם עיקר הבחירה וכו' כנ"ל וע"כ נקרא הבעל מלאכה בשם אומן לשון אמונה כי עיקר שלימות האומנות הוא ע"י אמונה. וזהו שנאמר בשבח התורה ואהיה אצלו אמון א"ת אמון אלא אומן התורה היתה כלי אומנתו של יוצר בראשית שבשביל זה ברא כל הדברים חסרים ומיעט וחיסר מהחכמה שבכל דבר כדי שהאדם ישלים ע"י אמונה שהוא רק במקום שיש חסרון בחכמה וכנ"ל ששם עיקר הבחירה כנ"ל. וזהו (קהלת) גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף היינו כנ"ל שהשי"ת חיסר החכמה וברא העולם חסר וכשפרש"י שם העלם חסר כתיב כדי שלא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוףץ כי א"א לעמוד על חכמתו ית' שבכל דבר בשלימות מראש ועד סוף והכל בשביל הבחירה כדי שימוך האדם א"ע אל האמונה אם ירצה בחיים נצחיים ויסתכל על האמת. ולהיפך אם ירצה ח"ו לנטות לצד אחר ימצא מקום לטעות ח"ו מאחר שלא נתגלה החכמה בשלימות וכנ"ל:
וזהו אשר ברא אלקים לעשו"ת שהשי"ת ברא כל הדברים באופן שהאדם יצטרך לעשו"ת ולתקן ולגמור אותם. כי החטין צריכין לטחון התורמסין צריכין בישול וכו' וכנ"ל:
אות ד
נמצא שעיקר האומנות של כל האומנים שרשם נמשך מאמונה כנ"ל וכן שמירת כל הדברים שבעולם נמשך ג"כ מאמונה כי שמור הוא מדת מלכות שהיא אמונה כידוע. כיאם היו נבראים כל הדברים שבלימותן לא היה שום יניקה ואחיזה להקליפות והסט"א ולא היו צריכין שום שמירה כלל, רק מחמת שכל הדברים שכל הדברים חסרים ומשם נשתלשל יניקה ואחיזה להסט"א כי כל יניקתם הוא רק במקום שיש חסרון ע"כ צריכן שמירה. וע"כ עיקר השמירה הוא רק ע"י אמונה שמשלים כל החסרונות ואז כל הדברים שלימים ונתבטל אחיזתם וכנ"ל כי השי"ת נתן להם יניקה בשביל הבחירה כי מחמת שכל הדברים חסירים ויש להם מקום לינק עי"ז יש בחירה להאדם ע"י שיש יצה"ר וחיילותיו שהם הסט"א שיניקתם מהחסרונות שמסיתין את האדם למה שמסיתין ר"ל. והאדם צריך להתגבר מנגדם ולבחור בטוב ולמשוך א"ע אל האמונה ולקים את כל דברי התורה שיסודה אמונה שעי"ז משלים כל הבריאה ומבטל יניקתם ואחיזתם כנ"ל ואז אין צריכין שמירהכלל מאחר שנתבטל אחיזת הסט"א שהם מזיקי עלמא שמהם נמשכין כל ההיזיקות שבעולם ר"ל. וע"כ באמת ת"ח א"צ נטירותא כי התורהשהעיא אמונה שומרת אותם. וכנ"ל:
אות ה
וזהו בחי' החילוק שבין שומר חנם לשמור שכר שש"ח פטור מהכל. וש"ש חיב בגניבה ואבידה וכו' כי איתא בהתורה צוית צדק עדותיך ואמונה מאד (בסי' כג) שעיקר האמונה תלויה בממון היינו בשבירת תאוות ממון וכו' ע"ש היטב. וכל המצוות שהאדם עושה בלא ממון נקראים צדק אבל כשפמזר ממון בשביל המצוה אז נקראת אמונה וכו' בבחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה עיין שם:
וע"כ כל הדברים שבעולם קודם שהאדם משלים אותם ע"י בחי' אמונההם בבחי' צדק ששם יש אחיזת הדינים שמשם השתלשלות אחיזת הסט"א והקליפות שצריכין לשמור מהם. אבל כשהאדם מטה דעתו אל האמת עי"ז זוכה לאמונה בבחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה ואז נשלמיטם כל הדברים שבעולם וכנ"ל כי זה עיקר עובדת האדם בזההעולם לחבר צדק באמת כדי שיתעביד אמונה כי זה עיקר בחי' יחוד קוב"ה ושכינתיה שהוא כלל עבודת האדם כידוע. נמצא שעיקר השמירה ע"י אמונה ועיקר האמונה תלוי' בממון וע"כ הש"ח פטור מאחריות השמירה ואינו חייב כ"א בפשיעה כי הש,ח אע"פ שקיבל עליו לשמור הדבר אינו מחוייב כ"א לשמור אבל אם אעפ"כ נגנב או נאבד הדבר אין האחריות עליו כי עיקר האחריות הדבר תלוי באמונה כי אם ה' לא ישמור עיר וכו' ועיקר האמונה תלויה בממון. וע"כ הש"ח שאין מקבל שום שכר על השמירה אין אחריות הדבר עליו. כי אין תלוין הגניבה והאבידה בפגם האמונה של השומר מאחר שאין לו שום הנאה ממנו ע"כ אין חל עליו להשלים הדבר ע"י שורש האמונה שעי"ז עיקר שמירת הדבר כי הש"ח אינו חייב כ"א לשמור אבל אחריות השמירה שתלויה באמונה אין תולין בו מאחר ששומר בחנם שאז כל שמירתו הוא רק בבחי' צדק שהוא בחי' קודם שלימות התקון כי אין חל עליו תקון הדבר שתלויה באמונהשתלויה בממון דהיינו מי שהממון שלו שחל עליו שישבר תאוותו בממון זה וימשיך אמונה בזההדבר שעי"ז יתקן הדבר בשלימות שעי"ז יהיה הדבר נמשר בשלימות וכנ"ל. וע"כ הש"ש חייב בגניבה ואבידה כי מאחר שמקבל שכר חל עליו אחריות השמירה דהיינו להמשיך השמירה מבחי' אמונה מאחר שקיבל שכר כסף או שוה כסף ששם עיקר התחזקות האמונה כנ"ל:
אות ו
וע"כ האומנים שומר ישכר הן כי האומן מאחר שקיבל עליו המלאכה והאומנות של זראת הכלי ע"כ בוודאי חל עליו השמירה כאלו קיבל שכר השמירבה כי גם תיקון האומנות הוא רק ע"י אמונה כי א"א להאומן לעשו"ת ולקתן הכלי בשלימות כ"א ע"י אמונה וכנ"ל וע"כ כשקיבל עליו אומנות ומלאכת זאת הכלי הרי קיבל עליו להמשיך קיום ושלימות הכלי מבחי' אמונה שמשם שורש האומנות כנ"ל, וע,כ בוודאי חייב בשמירה כמושומר שכר שגם הוא עיקר חיובו באחריות השמירה הוא רק מחמת שע"י השכר שקיבל חלך עליו המשכת השמירה משרשה מבחי' אמונה שתלויה בממון בבחי' ואמונה מאד שהוא בחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה כנ"ל:
אות ז
וזה בחי' האומנם אלם צדק תדברון כי כשהדבר חסר הוא בבחי' אלם כיאין יכולין עדיין להודות לו יתב' ולברכו על הדבר מאחר שעדיין הוא חסר וזהו האומנם אלם צדק כשהאומנות בבחי' אלם בחי' חסרון שאז הוא בבחי' צדק וכנ"ל אזי צריכין להשתדל להמשיך בחי' אמונהשתלויה בהדיבור כ"ש אודיע אמונתך בפי כ"ש אדמו"ר ז"ל וזהו צדק תדברון שצריכין להמשיך הדיבור להשלים בחי' צדק כדי שיתעביד אמונה שעי"ז עיקר שלימות האומנות כנ"ל. וזהו מישרים תשפטו בני אדם, בני אדם דייקא, היינו שהכתוב אומר שזההדבר תלוי בכם בני אדם דייקא לחבר צדק באמת כי יושר הוא בחי'אמת כ"ש וכתוב יושר דברי אמת היינו שאתם בני אדם אתם דייקא צריכין לשפוט ביושר ואמת כל הדברים שבעולם כי משפט הוא לשון בירור דברים כשפרש"י (בישעיה י') היינו שצריכין בני אדם לשפוט ולברר ביושר ואמת כל הדברים שבעולם להטות דעתם אל האמת ולהסתכל על האמת תמיד כדי לחבר צדק באמת כדי שיתעביד אמונה שבזה תלוי שלימות כל הבריאה שזה תלוי בבני אדם שבזה העולם דייקא שיש להם בחירה וכו' וכנ"ל:
אות ח
וזה בחי' ר,ה כי בר"ה נברא אדה"ר שהוא צריך להשלים כל הבריאה שנבראה בשבילו כנ"ל כ"ש אשר ברא אלקים לעשו"ת שכל הבריאה שברא השי"ת הכל ברא לעשו"ת שהאדם יצטרך לעשו"ת ולתקן ולהשלים כל הדברים כי החטים צריכין לטחון וכו' כנ"ל ועיקר השלימות והתיקון של כל המלאכות והאומנות הוא ע"י אמונה שהיא שלימות כל הדברים וזה צרייכן בר"ה שבו נברא אדה"ר בשביל זה כנ"ל ע,כ כל העבודה של ר"ה הוא להמשיך אמונה בעולם שעי"ז עקיר התגלות מלכותו יתב' שבה אנו עוסקין בר"ה כמו שאנו אומרים כ"פ ותמלוך אתה ה' לבדך כו'ו מלוך על כל העולם כולו וכו'. וחותמין בכל הברכות מלך על כל הארץ כוו' כי עיקר ר,ה הוא לגלות מלכותו ית' שהיא בחי'אמונה כידוע כי א"א לקבל מלכותו יתב' כ"א ע"י אמונה ועי"ז משלימין כל הבריאה שעיקר שלימותה ע"י האדם שנברא ביום זדה כנ"ל. וע"כ אומרים בר"ה זההיום תחילת מעשיך אע"פ שרוב הבריאה נברא בחמשה ימים הראשונים מכ"ה אלול עד ר"ה כשרז"ל אך מאחר שבר"ה נברא האדם שבשבילו נברא הכל והוא מתקן ומשלים הכל ע"כ נחשב כאל וכל הבריאה נברא ביום זה. וע"כ ארז"ל בתשרי נברא העולם מחמתשבו נברא האדם שהוא העיקר (וכמובא מזה) כי הוא משלים הכל וכנ"ל. ועיקר האמונהע"א לקבל כ"א ע"י צדיקי הדור שהם שומרי הברית באמתר כי אמונה תלויה בברית (כ"ש בסי' ל"א הנ"ל) ע"כ צריכין לנסוע לצדיקי אמת על ר"ה. כדי לזכות על ידם לאמונה שלימה שזה עיקר ר"ה כנ"ל כי צדיק הוא מאן דנטיר ברית:
אות ט
והנה מבואר בהתורההנ"ל שע"י תיקון הברית זוכין לעשו"ת נפשו"ת וכו' כי זוכין לאהבה וכסופין דקדשוה שהם יקרים מאד שעי"ז עושין נפשו"ת שהם בחי' נוקודות לאותיות התורהשעי"ז עיקר הצטרפותן וזווגן של אותיות התורה לעשו"ת איזה פעולה וע"ש כ"ז היטב, וע' במה שנדפס סמוך לזה בלשוני המתחיל זון והצטרפותן של האותיות וכו' ע"ש וזהו יש הבל אשר נעשה על הארץ וכו' וזהו בחי' גלגולי הנפשו"ת וכו'. וכלל הדבר שמאד יקר הכיסופין וההשתוקקות לדבר שבקדשוה כי על ידם נתהוה נפש ונגמר ע"י הדיבור ויוצא ומתגלגל, ולפעמים מתגלגל ובא הנפש דקדושה לתוך הרשע ונופלים לו הרהורי תשובה ותוכל להחזירו למוטב וכן להיפך וכו'. וזהו יש הבל וכו' הבל הוא הבל פה שמשם יוצאים הנפשו"ת ועי"ז יש צדיקים וכו' ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים ע"י שמתגלגל לתוכן הבל קדוש דהיינו נפש מכיסופין טוסים וכו':
אות י
וזה בחי' שופר של ר"ה כי ההבלים של השופר הם בחי' הבלים דקדושה בחי' נפשו"ת קדושו"ת שעי"ז חוזרים הרשעים בתשובה כנ"ל שזה צריכין בר"ה שהוא יום ראשון לעשי"ת. וכל זה מקבלין מצדיקי האמת שאנו נוסעים אליהם ומקשרים עצמינו להם כי הם בחי' בעלי נפש שמהם נמשכין כל הנפשו"ת וההבלים דקדשוה שעי"זיכולין להחזיר כל הרשעים בתשבוה וזהו בחי' שופר של איל שהוא אילו של יצחק שנעקד על גבי המזבח כדי שיזכור לנו זכות עקידתו. היינו כי עיקר זכות עקידת יצחק הוא בחי' רצון וכיסופין דקדושה שזה היה עיקר מעלת הנסיון של אברהם ויצחק כי עיקר הזכות הוא מה שנתרצו לישחט ולמות על ק"ה וע"י שנתרצו לזה ברצון שלם באמת נחשב כאלו נשחט ונקרב ע,ג המזבח אע"פ שבאמת לא שלח ידו אליו ולא עשהלו מאומה נמצא שעיקר זכות העקידה הוא רק רצון וכסופין דקדושה. ומחמת שיצחק זכה אז לכיסופין קדושים כאלה באמת ב מסירת נפש כזה משם נמשך קדושת נפשו תישראל שיצאו ממנו שיש בכ"א וא' מישראל נפש קדושה שמרוצה למסור נפשו על קידוש השם תמיד. נמצא שכ"א מישראל נפשו ורצונו חזק תמיד להש,י כי כ"א מישראל מוכן למות על ק"ה כי בפנימיות נפשו רצונו חזק מאד מאד להשי"ת וזה מחמת שכולנו בני יצחק אבינו שנעקד ע"ג המזבח ורצה למות בשבילו יתב'. ופנימיות ההבל והרצון הזה אנו ממשיכין לתוך השופר שהואבחי'שופר של אילו של יצחק שאז בשעת העקידהנתקדש האיל תחתיו ואז נתקדש קרנו לשופר שישראל זרעו של יצחק יזכו להמשיך פנימיות ההבלים והנפשו"ת דקדושה המושרשים בהם מיצחק, ימשיכו ויוציאו אותם לחוץ ע"י השופר הקדוש שהוא כלול מכל ההבלים והקולות כ"ש בזוה"ק אתר דכל קלין נפקין מיני' אקרי שופר וע"י מוציאין פנימיות הנפש שהם בחי' הבלים דקדושה מתוך השופר עי"ז חוזרים כולם בתשובה כי אללו ההבלים דקדושה הם בחי' נפשו"ת קדושו"ת שיש להם כח לילך ולהתגלגל ולהחזיר כל העולם בתשובה שזה צריכין בר"ה וכמבואר בהתורה הנ"ל גודל הכח של ההבלים דקדושה להחזיר רשעים בתשובה כנ"ל:
אות יא
וזה בחי' תקיעה שברים תרועה תקיעה. תקיעה היא בחי'תקיעת כף בחי' התקשרות אל הצדיקים אמתיים שמהם מקבלין הנפשו"ת וההבלים דקדושה כנ"ל. כי כל נפשו"ת ישראל צריכן לקבל כח ההבלים דקדושה מצדייק הדור כנ"ל וזה בחי' תקיעה לשון תקיעת כף שהוא לשון התקשרות. כ"ש כל העמים תקעו כף שפרש"י התחברו יחד. היינו שיתערבו ויתקשרו יחד להריע לאלקים וכו', שברים ה בחי' לב נשבר ונדכא, בחי' השתוקקות וכיסופין חזקים להשי"ת שעי"ז לבו נשבר תמיד מחמת גודל הכיסופין והגעגועים שמתגעגע ברצון חזק להשי"ת וזהו בחי' תרועה לשון אהבה והשתוקקות להשי"ת כ"ש לא הביט און ביעקב וכו' ותרעות מלך בו ופרש"י לשון חבה וריעות. היינו בחי' אהבה ורצון בחי' אהבה והשתוקקות להשי"ת בבחיח' כי חולת אהבה אני כמובא בהתורה הנ"ל. וזהו בחי' תקיעה אחרונה, לחזור ולקשר כל העולם להכיסופין והנפשו"ת וההבלים דקדושה כדי להחזיר כולם למוטב. בבחי' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובוא האובדים וכו' והנדחים וכו'. כי תקיעה הראשונה היא לקשר עצמינו לצדיקי אמת כדי לקבל מהם ההבלים והנפשו"ת דקדושה כנ"ל. ותקיעה אחרונה היא כדי לקשר אלינו גם כל העולם שכולם יקבלו אלו ההבלים והנפשו"ת דקדושה כיד שכולם ישובו להשי"ת עי"ז ויקבלו עול מלכותו עליהם בבחי' כל העמים תקעו כף וכו':
אות יב
וזה בחי' מלכיות וזכרונות ושופרות שאנו אומרים בלפלה בר"ה. כי מבואר בהתורה הנ"ל שצריכין להוצאי הכיסופין דקדשוה בפיו כדי שתצא הנפש מכח אל הפועל ועל זהנתתקן סדר התפילות ע"ש. וזה בחי' מלכיות וכו' שאנו מוציאין הכיסופין דקדושה בפינו. כי מלכיות הוא שאנו מקבלין עול מלכותו עלינו ואנו מתפללין שתתגלה מלכותו על כל העולם שזה עיקר הכיסופין דקדושה שצריכין לכסוף ולהשתוקק תמיד לקבל עול מלכותו עליו באהבה ולהוציא אלו הכסופין בפיו כנ"ל ואז יש כח לאלו ההבלים לילך ולעורר כל העולם לתשובה שזהו בחי' תקיעת שופכר כנ"ל. וזהו בחי' זכרונות שאז אנו מתפללין שיזכור לנו בריתו אשר כרת עם אבותינו ומזכירין כל הפסוקים שמדברים מזה כ,ש וישמע אלקים את נאקתם ויזכור להם בריתו וכו' ונאמר וזכרתי את בריתי יעקב וכו' וחותמין ועקידת יצחק לזרעו וכו' תזכור ברוך וכו' זוכר הברית. היינו כי עתה מתפללין שימשיך עלינו זכות שמירת הברית של אבותינו הצדיקים כדי שעי"ז לא יהיה כח לההבלים דסט"א הנעשין מכיסופין רעים שלא יהי' להם כח לבלבל העולם להחטיא ח"ו ע"י הבליהם הרעים בבח'י יש הבל וכו' כנ"ל כי זכות תיקון הבגרית של אבותינו יתגבר ויעלה לפניו יתב' עד שי"ז יתברר ויעלו כל ההבלים דקדושה של הכיסופין הקדושים של ישראל, וכל ההבלים דס"א של הכיסופין רעים יתבטלו לפניהם כאין וכאפס. וע"כ מתחילין פסוקי זכרונות בענין נח כ,ש וגם את נח באהבה זכרת וכו' כמ"ש ויזכור אלקים את נח וכו' וכל אשר אתו בתיבה ויעבר אלקים רוח על הארץ וישוכו המים. כי השי"ת צוה את נח שיכנוס בתיבה להיות נסגר שם מפני מי המבול אע"פ שהרבה רווח והצלה לפניו. אך הענין מבואר היטב ע"פ הנ"ל כי מחמת שהדור קלקלו את מעשיהם מאד והלכו אחר תאוותיהם וכיסופיהם הרעים עד שהיה העולם מלא מהבלים רעים הנעשים מכיסופין רעי םעד שלא היה אפשר להעולם להתקיים ע"כ הביא עליהם את מי המבול ואז הוכרח נח לכנוס לתיבה ולהסגר שם כדי שלא יקבל וישאוב הבלים רעים של העולם של כיסופין רעים שזהו עיקר בחי' רוח רעה שהיה שולט על העולם אז היינו רוח רעה ממש הנעשה מכיסופין רעים שמחמת זה הוכרח ליסגר בתיבה כדי להסתיר עצמו מהבלים רעים שהם רוח רעה הנעשה מכיסופין רעים שעי"ז היה עיקר חורבן העולם אז, וכמבואר בהתורה הנ"ל שע"י כיסופין רעים נעשין נפשו"ת שהם בחי' נקודות ומציירין האותיות לרע בבחי' לאזכה נעשית לו סם מות ר"ל ועי"ז החריבו העולם אז. ונח הוצרך להסתר מהם בתיבה כדי שלא ישלטו בו ההלבים רעים כנ"ל. וזהו ענין מ"ש בזהר שבעידן עקתא צרכין להתחבא היינו כנ"ל שעיקר כל הצרות ר"ל נמשכין מנפשו"ת רעות הנעשין מכסופין רעים שעי"ז נצטיירין אותיות התורה להיפך ח"ו כנ"ל וע"כ צריכין להתחבא בחדר כדי שלא ישאוב מההבלים רעים שהם בחי'רוח רעה ר"ל וכ"ש לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, כי צריכין לסגור עצמו בחדרו עד יעבור זעם וחרון אף שנעשה מהבלים רעים וכנ"ל. והשי"ת ברחמיו זכר אז את נח הצדיק שהיה בתיבה ויעבר אלקים רוח על הארץ ופרש"י רוח נייחא וכו'. היינו שברחמיו נתן כח שיתגברו ההבלים דקדושה של נחן וכל אשר אתו בתיבה שהם בחי' רוח טובה רוח נייחא ועי"ז וישוכו המים ונתבטלו מי המבול שעיקר שליטתם היה ע"י הרוח רעה של הכיסופין רעים וכנ"ל. ועל זה אנו מתפללין שגם עתה ירחם עלינו ויזכור את כל ההבלים דקדשוה של ישראל של הכיסופין טובים ויברר אותם מההבלים דסט"א של הכיסופין רעי םשלא יהי' להם כח לשלטו עליהם לבלב את העולם ח"ו. בפרט כי עתה יש לנו על מה לסמוך כי כברהיה לנו צדקים גדולים ונוראים ששמרו את הברית בתכלית ואנו מבקשים שיזכור לנו זכותם שזהו ענין כל פסוקי זכרונות שאומרים אח"כ שיזכור לנו ברית אבותינו וחותמין ועקידת יצחק וכו'. כי עקידת יצחק היאעיקר בחי' כיסופין טובים שמסר נפשו בחשק נמצרץ באמת לעשו"ת רצונו ית' שמשם נשרש הנקודה קדושה בלב כ"א מישראל לכסוף ולחשוק להשי"ת במסירת נפש וכנ"ל וע"כ אנו מבקשים שיזכור לנו כל זה כדי שיתגברו ההלבים דקדושה בכח הצדיקים שומרי הברית ויעלו לפניו לרצון ויהיה להם כח להחזיר כל העולם בתשובה. ולא יהיה כח לההבלים רעים שהם בחי' מי המבול לשלוט עליהם לבלב את העולם ח"ו. וזהו עיקר בחי' זכירה שאנו מתפללין שיזכור לנו זכות אבותינו ועקידת יצחק וכו' דהיינו שלא יבלבלו ההבלים רעים ח"ו. כי בוודאי אין שכחה לפניו ית' אך כשח"ו מתגברין ההבלים רעים כנגד ההבלים טובים זהו בחי' שכחה שהיא בחי' עניין דמכסיין על עיינין דהיינו שאין הטוב ניכר ח"ו מחמת שחופה עליו הרע ח"ו. אב לאנו באין בכח אבותינו ששמרו הברית בתכלית ואנו מזכיירן אותו ית' שגם בדור המבול שהיה הדור כול ורע ולא היה רק נח יחיד בעולם ולא היה אז זכות צדיקים קדושים כאל ואעפ"כ חמל השי"ת וזכר את נח והגביר ההבלים דקדשוה שלו על מי המבול. וכ"ש עתה שישראל בכלל רובם ככולם נכספין מאד מאד להשי"ת בכסופין גדולים במסירת נפש וכבר היה לנו צדיקים קדושים כאלו מימות אבותינו עד עתה שבזכותם בוודאי ראוי שיתבטלו כל ההבלים רעים שבעולם ויהיו כאין וכאפס, ויתגברו ויתחזקו ההבלים דקדושה של הכיסופין טובים עד שיחזירו כל העולם בתשובה שזהו כל ענין ר"ה שהוא ראשון לעשי"ת וכנ"ל. וזהו בחי' שופרות כי עאח"כ אנו מתפללין שילכו ההבלים דקדושבה ויעוררו גם כל העולם כולו בתשובה שזהו בחי' פסוקי שופרות כי זהו עיקר בחי' קבלת התורהע, יקול שופר שמשה רבינו בעוצם כחו המשיך כח ההבלים דקדשוה שהם בחי' נפשו"ת קדושו"ת שעי"ז נצטיירו אותיות התורה לטוב ועי"ז זכה ליתן את התורה אז. כי באמת התורה היתה במציאות גם קודם לזה כי התורה קדמה לעולם. אך אותיות התורה אין להם ציור ופעולה כ"א כפי הנקודות הנשעשין ע"י הכיסופין וכו' כמבואר היטב בהתורה הנ"ל ע"ש וע"כ לא ניתנה התורה עד שבא משה כי עאז נזדככו ישראל בכחו של משה עד שהתגברו הכיסופין דקדושה שלהם וציירו אותות התורה לטוב וע"כ ניתנה התורה בקול שופר שהוא בחי' הבלים דקדושה כנ,ל. וזהו בחי' וקול שופר חזק מאד וכו' חזק מאד דייקא דהיינו שקול השופר שהוא הבלים דקדושה היה הולך ומתחזק מאד כדי להכניע ולשבר כל ההבלים דסט"א שלא יהיה להם כח לצייר אותיות התורה ח"ו להיפך כנ"ל. וע"כ מתפללין אחר פסוקי שופרות שיקבץ כל הנדחים וכ"ש והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובוא האובדים והנדחים וכו' כי זה עיקר ברכת שופרות שיתגברו ההבלים דקדשוה של השופר וילכו ויתפשטו בעולם עד שיחזירו כלהעולם בתשובה ויקבצו כל הנדחים והאובדים להחזירם כולם אל הקדושה, והכל בכח ההבלים דקודשה וכנ"ל
אות יג
וזה בחי' מה שמבקשין בר"ה על חיים כ"ש זכרנו לחיים וכו' וכתבנו בספר החים וכו' וכן הרבה היינו שאנו מבקשין שנזכה לצייר אותיות התורה לטוב ע"י הנפשו"ת הנעשים מכיסופין טובים שזהו בחי' זכה נעשה לו סם חיים כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וזהו בחי' ג' ספרי םהנפתחין בר"ה. צדיקים גמורים נכתבין לאלתר לחיים. רשעים וכו'. בינונים תלוים עד יוה"כ כשרז"ל. היינו כי הצדיקי שיש כיסופין טובים וקדושים שמהם נעשים נפשו"ת ונקודות טובות ונצטיירים אותיות תהורה לטוב בבחי' זכה נעשהלו סם חיים. ע"כ בוודאי הם נכתבין לאלתר לחיים. כי הם נכתבין ממילא לחיים. מאחר שהם מציירין אותיות לטוב בבחי' סם חיים וכנ"ל. וכן להיפך רשעםי שעושין נפשו"ת ונקודות לא טובות מכיסופין רעים ע"כ הם נכתבין תיכף למיתה מאחר שמציירין אותיות התורה להיפך בבחי' לא זכה נעשהלו סם מות כ"ש שם ע"ש היטב. בינונים תלוים ועומדים עד יו"כ כי בינונים הוא שיש בהם טוב ורע שלפעמים מחובר בהם נפשו"ת קדושו"ת שהם כיסופין טובים ולפעמים להיפך. ע"כ הם תלוים ועומדים עד יו"כ אם יחזרו בתושבה. היינו שצריכין להתגבר בכל עשי"ת להגביר הכיסופין טובים על הכסופין רעים שזהו עיקר התשובה להגביר הטוב על הרע עד שיתגברו הנפשו"ת קדושו"ת ויציירו האותיות לטוב בבחי' סם חיים. ועי"ז יזכו ג"כ להיות נכתבין ונחתמים בספר החיים וכנ"ל. וע"כ גמר החתימה ביוה"כ כי אז הוא בחי' קבלת התורה. כי ביוה"כ ניתנו לוחות אחרונות שנאמר בהם טוב. כי אז נצטיירו אותיות התורה לטוב שזהו עיקר בחי' קבכלת התורה כנ"ל. וע"כ אז הוא מחילת עוונות כי עיקר פגם כל העוונות הוא שע"י העוונות הנעשים ע"י תאוות וכיסופין רעים, פגם באותיות התורהוצייר אותם להיפך, אבל ביהו"כ שאז הואגמר קבלת התורה, אז זוכים ע"י התשובה לחזור ולתקן הפגם של העוונות ולצייר אותיות התורה לטוב, וע"כ בינונים תלויים ועומדים עד יוה"כ שאז יש להם כח לחזור ולצייר אותיות התורה לטוב כנ"ל. כי עיקר התשובה הוא בחי' כיסופין טובים, כי עיקר התשובה היא החרטה שמתחרט על העבירה והלוואי שלא היה עושה אותה שזהו רק רצון וכיסופין טובים ועי"ז מוחל לו השי"ת כי עיקר הוא הכיסופין שעי"ז מציירין אותיות התורה לטוב ועי"ז נתתקן הכל וכנ"ל:
אות יד
וזה בחי' סוכה שעושין אחר ר"ה ויוה"כ. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שמי שהוא במדריגת אברהם דהיינו שעושהנפשו"ת טובות ע"י כיסופין טובים אזי כל אכילתו בבח'י לחם הפנים בחי' לחם חם וכו' ואזי כל הכוכבים ומזלות וכל העכו"ם טורחםי בשביל פרנסתו בבחי' לחמינו הם סר צלם וכו' כי מראה חמה עמוקה מן הצל וכו' ע"ש כל זה היטב, וזהבח'י מצוות סוכה שהיא צלא קדישא צלא דמהימנותא שעי"ז מכניעין בחי' הצל דסט"א בבחי' לחמנו הם סר צלם כנ"ל, וזה זוכין אחר ר"ה ויוה"כ שאז היה כל עסקינו להמשיך בעולם הבלים דקדשוהשהם בחי' נפשו"ת קדושו"ת העולים מהבלים של השופר וש לכל הקולות והצעקות שצועקין ישראל בר"ה והיו"כ ועשי"ת שעי"ז עיקר התעוררות התשובה באלו הימים וכנ"ל. וע"כ כל העבודהשל יוה"כ הוא ע"י הכה"ג שהוא בחי' צדיק הדור שהוא בחי' תכלית שמירת הברית בשלימות, כי הכה"ג מצווה על קדושת הברי תיותר מכל ישראל כי אסור אפילו באלמנה (וכמבואר במ"א), כי עיקר אלו הנפשו"ת שהם בחי' כיסופין טובים נמשכין ע"י הצדיק שומר הברית כ"ש שם שזהו בחי' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יגקשו מפיהו. אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' כי הרב נקרא כןה שהוא בבחי' קדושת הברית יותר מכל ישראל כ"ש כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, והכה"ג מקודש יותר מכולם והוא בבחי' הרב והצדיק שבדור שהוא בתכלית שמירת הברית וע"כ כל העבודה של יוה"כ אינה כשירה אלא בו. כי ביוה"כ אז הוא גמר החתימה לחיים. שאז צריכין לגמור התיקון הנעשה ע"י הכסופין טובים שהם נפשו"ת והבלים דקדושה שעי"ז מציירין אותיות התורה לטוב בבחי' סם חיים שזהו בחי'ספר החיים שנכתבין ונחתמין בו בר"ה ויוה"כ לחיים. שזה נעשה ע"י שמציירין אותיו התורה לחיים ע"י הבלים ונפשו"ת הנעשין מכיסופין טובים של ישראל שנתעוררין באלו הימים וכנ"ל. ע"כ אז ביוה"כ עיקר התיקון ע"י הכה"ג שהוא בבחי' קדושת הברית כי עיקר אלו הנפשו"ת יוצאין ע"י הצדיק שהוא בבחי' שמירת הברית כנ"ל. וזה שאומרים בתחלת יוה"כ אור זרוע לצדיק וכו' שהוא בחי' תיקון הברית כמובא. כי אז צריכין להמשיך בחי' תיקון הברית מהצדיק האמת שעי"ז עיקר התקון הנגמר ביוה"כ ע"י נפשו"ת טובות. וכנ"ל:
ואחר ר"ה ויוה"כ שאז זכינו לבחי' מדריגת אברהם שהיה בעל נפש וכו' דהיינו לעשו"ת נפשו"ת טובות ע"י כיסופין טובים ע"כ אז עושין סוכה הקדושהשהיא אצלא קידשא שעיקר מצוותה היא האכילה בתוכה ושאר הצטרכות האדם. כי אז זוכין שיהיה האכיהל והפרנסה בבחי' לחם הפנים כנ"ל שזה זוכין ע"י בחי' אברהם ע"י כיסופין טובים כנ"ל בבחי' לחם חם לחמינו הם סר צלם וכו' כנ"ל שהו בחי' סוכה שהיא צלא קדישא, שמכניע ומבטל צלם של העכו"ם בבחי' לחמנו הם סר צלם וכנ"ל. כי סוכה הואבבחי' אברהם איש החסד שזכה לכהונה כ"ש אתה כהן לעולם, שהואבחי' אהרן הכהן איש החסד שבזכותו היו הענני כבוד שהם בבח'י סוכה שהוא אהבה וחסד בחי' השתוקקות וכיסופין דקדושה שהיה לנו באל והימים הנוראים שעי"ז אנו זוכין לצל הקדוש הזה של הסוכה שהוא מכניע הצל שלהם, שאז האכילה בקדושה בבח'י לחם הפנים ואז כל העכו"ם טורחין בשביל פרנסותינו וכו'. ובשביל זה מקריטבין בסוכות ע' פרים כנגד הע' אומות כי עתה יש לנו שלום גדול עמהם בבחי' סוכת שלום כי כולם טורחין בשביל פרנסתינו. כי ההבלים והנפשו"ת דקדושה התגברו כ"כ והמשיכו כ"כ התעוררות התשובה בעולם עד שאפילו להעכו"ם הגיע מזה התעוררות עד שנודע להם במקום שהם שהעיקר הם ישראל ושעיקר תכליתם לטרוח עבורפרנסת ישראל וע"כ אנו מקריבין בשבילם קרבנות כי אנו צריכים אותם כדי שיטרחו בשביל פרנסתינו. וזהו בחי' ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם ואת םכהני ה' תקראו כהני ה' דייקא בחי' כהן איש החסד שהוא בחי' אברהם שהיה בעל נפש שנעשה מחסד ואהבה והשתוקקות שזהו בחי' סוכה שעי"ז העכו"ם טורחין בשביל פרנסתינו בחי' ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' וכנ"ל:
אות טו
ואז מכניסין הפרנסה מחוץ לפנים בבחי'אית לן בירא בדברא עיילא ליה למתא וכו' ע"ש בסוף התורה היוב, וזהו בחי' סוכה שעי"ז העכו"ם טורחין בשביל פרנסתינו כנ"ל ואז מכניסין הפרנסה מחוץ לפנים שכל זההוא בחי'סוכה. כי הסוכההיא בבחי' ממוצע בין חוץ לפנים דהיינו בין בית ושדה כי הבית מוקף מחיצות לגמרי ומקוה היטב, ובשדה ובחוץ אין שם שום מחיצות, והסוכה היא ממוצע ביניהם כי זה עיקר מצוות סוכה לצאת מדירת קבע ולישב בדירת ארעי שהם מחיצות הסוכה שאינם מקורים ייטב והאויר מבחוץ נמשך לתוכה, נמצא שהסוכה ממוצע בין ביחת וחוץ כי זה עיקר בחי' סוכה להכניס האכילה והפרנסה מחוץ לפנים לתוך הבית. וזה בחי' וחג האסיפ בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה, באספך מן השדה דייקא היינו כשצריכין לאסוף ולהכניס את הפרנסה והאכילה מן השדה לתוך הבית דהיינו מחוץ לפנים אז צריכין לעשו"ת סוכה שהיא ממוצע בין חוץ לפנים שע"י מוה זאת מכניסין גם ברוחניות כל השפע והאכילה והפרנסה מחוץ לפנים דהיניו מהעכו"ם והרשעים לישראל בבחי' עיילא לי למתא שנעשה ע"י החבלים דקדשוה בחי' אפשילו לי חבלי וכו' (כמבואר שם בהתורה הנ"ל) שהם בחי' בחבלי אדם אמכם בעבותות אהבה שהם בח'יסוכה שהוא בחי' עבותות אהבה וחסד בין ישראל לאביהם שבשמים כי אז עיקר ההתחברות והאהבה כי סוכה בחי' אהבה וחסד בח'י חיבוק יד ימין כידוע וכמובא בדבריו ז"ל במ"א:
אות טז
ועיקר מצוות סוכה היא הסכך דהיינו שלא לכסות המחיצות בתקרה שלימה כמ ובית רק לעשו"ת כיסוי וסכך העשוי לצל שיש בו חלל ואויר. היינ וכי בזהאנו מראין מה שפעלנו בר"ה ויוה"כ להגביר ההבלים דקדושה כ"כ עד שיעוררו כל העולם בתשובה בבחי' יש הבל וכו' עכשיו אנו צריכין לצאת דייקא מהבית שמכוסה היטב אל הסוכה שיש בה חללים הרבה בהסכך כדי לשאוב דרך שם מהאוירים וההבלים דקדושה של הכיסופין טובים שנמשכי וע"י התקיעות וע"י ריבוי התפלות והצעקות שבאלו הימים הנוראים. כי בכל השנה צריך שיהיה עיקר ישיבתו של האדם בביתו דייקא כדי להתחבא ולהסתיר עצמו מהבלים דהאי עלמא שמתפשטין באויר שרובם הם הבל מעשה תעתועים של רדיפות העוה"ז. אבל עכשיו באלו הימים הנוראים התגברו כ"כ ההבלים דקדושה של ישראל עד שאנו צריכין דייקא לצאת משם אל הסוכה העשויה לצל שאינהמכוסה היטב רק יש בה חללים הרבה בהסכך, כי אנו צריכן עתה דייקא לשאוב מההבלים והאוירים קדושים הנמשכין דרך הסכך כידרך שם נמשכין רק הבלים קדושים של התקיעות ותפילות ישראל שהם מתגברים באלו הימים כנ"ל. כי סוכה היא בחי' אימא דמסככא על בנין דהיינו שהשכינה מסככת ומגינה עלינו מהבלים דהאי עלמא שהם הבלים רעים וכיסופין רעים שלא ישלטו עלינו כלל רק שיהי' נמשכין עלינו דרך נקבי הסכך הבלים דקדושה של התקיעות ותפלות ישראל וכנ"ל:
אות יז
וזה בחי' ד' מניים שנוטלין בסוכות שבםה מתקנים בחי' ד' שנכנסו לפרדס המובא בהתורה הנ"ל ע"ש שאלו הד' בחי' נמצאין בכל דור שהם הרוצים לגשת אל הקודש ולהתקרב לצדיקי הדור שיש בהם ד' בחי' ע"ש והם נקראים נכנסין לפרדס שגדילין בו מיני אילנות ע"כ ע"י אלו הד' מניים שהם מניי אילנות הנאחזין בשמו הקדוש יתב' עי"ז מעלין ומתקנים עאלו הד' בחי'. כי אלו הד' שנכנסו לפרדס הם רבי עקיא שנכנס בשלום ויצא בשלום ובן עזאי ובן זומא הציץ ונפגע הציץ ומת ואחר קיצץ בנטיעות. וזהו בחי' הד' מינים שהם כנגד ד' כתות שבישראל כמובא כי אתרוג יש בו טעם וריח כנגד בעלי תורה ומצוות שיש להם כל השלימות שזהו בחי' ר"ע שזכה לשלימות ונכהס בשלום וכו'. ולולב והדסים שזה יש בו טעם ולא ריח וזה ריח ולא טעם זה בחי' ב"ע וב"ז שלא היו בתכלית השלימות אע"פ שהיו צדיקים גדולים ע"כ זה הציץ ונפגע וזה הציץ ומת. ואחר קיצץ בנטיעות זה בחי' בחי' פושעי ישראל בחי' ערבי נחל שאין בהם לא ריח ולא טעם. ואנו מחברין כל אל והד' מינים יחד עם האתרוג ועי"ז נכללין ונתחברין יחד כדי להשיטבם כולם אל הקדושה ע"י שמתגברין ההבלים דקדושה שהם נפשו"ת קדושו"ת שעי"זנמשכין נקודות טובות להאותיות ונצטיירין האותיות לטוב וכו' שכל זה הוא בחי' תקון הד' שנכנסו לפרדס שעיקר הפגם של אותן שלא יצאו בשלום הי' ע"י שלא ציירו האותיות היטב לטוב ע"י נפשו"ת קדושו"ת (ע"ש היטב בהתורה הנ"ל כי א"א לחזור בכל פעם דבריו הקדושים ז"ל) וע"כ עתה אחר ר"ה ויוה"כ שמתגברין ההבלים והנפשו"ת דקדושה שהם בחי' נקודות קדושו"ת לצייר אותיות התורה לטוב עי"ז נתתקנין כל הד' בחי' הנ"ל שהם בחי' ד' שנכנסו לפרדס שזהו בח' הד' מינים שאנו לוקחין עתה בסוכות וכנ"ל:
אות יח
וזה בחי' הנענועים שמנענעין בהד' מינים לכל ד' רוחו תהעולם ולמעלה ולמטה. כי עיקר הנענועים הם באויר היינו שע"י הנענועים הקדושים בכל הרוחות אלו ממשיכין עלינו ההבלים והאוירים הקדושים שהם נפשו"ת הקדושו"ת כדי לצייר אותיות התורה לטוב כדי לתקן כל הכתות שבישראל שהם בחי' ד' שנכנסו לפרדס שהם בחי' ד' מינים כנ"ל, כי מנענעין האויר בד' מינים ומגרשין כל האוירים וההבלים רעים וממשיכין רק הבלים ואוווירים קדושים שהם נפשו"ת ונוקודת קדושו"ת הנעשין בר"ה ויוה"כ מהתפילות והתקיעות וכנ"ל:
וע"כ נוהגין ע"פ האריז"ל לעשו"ת הנענועים בסוכה כי שם בסוכה שולט האויר הקדוש דרך נקבי הסכך ושם אנו ממשיכין עלינו האויר הקדוש הזה ע"י הנענועים וכנ"ל. וזה שמנענעים בהודו לה' תחלה וסוף כי עיקר התיקון ע"י בחי' החסד שהוא בחי' חסד המתגלה בפומא דאמה שהוא בחי' אהבה והשתוקקות וכיסופין טובים שזהו בחיר ריבוי החסדים הגדולים הנמשכין באלו הימים כמובא בכוונות האריז,ל היינו חסד ואהבה והשתוקקות וכיסופין טובים להשי"ת שעי"ז כל התיקונים הנעשים באלו הימים כי הם בחי' נפשו"ת ונקודות טובות שהם מצייירין אותיות התורה לטוב לעשו"ת פעולות טובות בעולם שעי"ז נתתקן ונשלם הכל וכנ"ל:
אות יט
וכל זה אנו צריכין באלו הימים קודםש שמיני עצרת שהוא שמחת תורה שאז מסיימין ומתחילין התורה. הינו כי מחמת שעתה הם הימים שאנו צריכין להשלים את התורה שקרינו בה בכל השנה ולחזור להתחיל ע"כ אנו עוסקין בכל התיקונים הנ"ל שעי"ז אנו מציירין אותיות התורה לטוב בבחי' סם החיים כדי שכל התורה שעסקנו בה בכל השנה תהיה מצטיירת ומצטרפת לטוב. וכן נזכה להתחיל את התורה לקרותה ע"י נוקודת טובות שתהי' התורה מעתה מטיירת ומצטרפת תייטד רק לטוב ולחיים ולשלום שעי"ז יתתקן כל העולם. כי כל העולם ומלואו מתנהג ומתקיים ע"י התורה וכפי הציור שאנו מציירין ומצרפין אותיות התורה ע"י הכסופין כן מתנהג העולם לטוב או להיפך ח"ו. ע"כ חמל עלינו השי"ת ברחמיו המרובים וזיכנו ע"י חכמיו הקדושים שסידרו לנו לסיים ולהתחיל התורה ביום גמר התיקון של ר"ה ויוה"כ שהוא ש"ע רש"ת כדי שע"י ההבלים קדושים של ר"ה ויוה"כ שהם נפשו"ת קדושו"ת שמהם נעשין נקודות קדושו"ת תהיה מצטיירת ומצטרפת כל התורה לטוב, הן כל מה שקרינו בכל השנה כולה שאנו מסיימין אותה עת, הן מה שאנו עתידין לקרות בכל השנה הבאה עלינו לטובה שאונ מתחילין עתה, הכל יהיה מצטייר ומצטרף לטוב ולחיים ע"י ההבלים דקדושה של אלו הימים הנוראים שבהם מתגברין ישראל בהבלים הרבהדקדושה וכו' וכנ"ל:
וע"כ נקרא שמיני עצרת לשון כניסה ואסיפה כי אז כונסין ומאספין כל אותיות התורה לציירם לטוב ע"י הנפשו"ת והנקודות טובות שנעשו בר"ה ויוה"כ כנ"ל. כי קודם שממשיכין נקודות טובות אזי אין להאותיות שום קשר וחבור רק ע"י הנקודות טובות ע"י זה הם מזדווגין ומתחברין ומתאספים לעשו"ת פולות טובות ע"כ נקרא עצרת לשון כניסה ואסיפה וכנ"ל:
אות כ
(שייך לעיל)
כי הד'' מינים הם בחי' ד' אותיות השם שהם בחי' טנת"א שעי"ז ממשיכין נקודות טובות להאותיות ע"י ההבלים קדושים כנ"ל. כי עיקר התיקון ממשיכין משורש האותיות והנקודות שהם ד' אותיות השם ששם שורש כל הטנת"א. וע"י הד' מניים הקדושים שנאחזין שם אנו ממשיכין עלינו התיקון משם באלו הימים בכח ההבלים דקדושה שמהם נעשין נקודות קדושו"ת לצייר אותיות התורה לטוב כנ"ל. כי כשהאותיות מזדווגין ומתחברין יחד ע"י כיסופין טובים שמהם נעשין נקודות טובות להאותיות כנ"ל, אז נכללין כל הד' בחי' שלימות תיקון כלהעולמות כידוע וכנ"ל:
אות כא
והנה כל דברינו אלה הם בנויים על התורה אית לן בירא בדברא בסי' ל"א. ומבואר שם בסוף שהתורה הזאת נאמרה על פסוק ויסב אלקים אין הסיבה אלא סעודה וכו' ע"ש. אך לא זכינו לקלב ממנו גמר ביאור הפסוק ע"פ התורה הזאת. והנלע"ד בזה הוא כי ויסב אלקים הוא בחי' סעודה כנ"ל היינו בחי' האכילה והפרנסה שצריכין להכניסה מחוץ לפנים כנ"ל. וזה נעשה ע"י דרך המדבר ים סופף וחמשים וכו'. המדבר זה בחי' אמונה שתלויה בדיבור שצריכין לדבר האמונה הקדושה בפה מלא כ"ש אדמו"ר ז,ל האמונה תולה בפה של אדם וכו' וזה בחי' ים סוף כי אמונה בחי' הדבור ב חי' מלכות היא בחי' ים שכל הנחלים הולכים לתוכה כידוע וזה בחי' סוף כי הוא בחי' אחרית וסוף ושלימות של כל המדות ושל כל הבריאה כולה כמובא שם בהתורה הנ"ל בחי' בא חבקוק והעמידן על אמונה וכו'. וחמשים וכו' ופירש"י מזויינים זה בחי' תיקוןהברית שעי"ז זוכין לאמונה בחי' שבת עי"ז זוכין להכניס הפרנסה לפנים לישראל. שזהו בחי' ויסב אלקים את העם כנ"ל:
גם המדבר ים סוף מרמז על הנפשו"ת טובות הנעשין מכיסופין טובים שעיקר יציאתן אל הפועל הוא ע"י הדיבור כ,ששם וזהו ג,כ בחי' ים סוף כי הם בחי' סוף ושלימות של כל הדברים כיהם מציירין אותיות התורה לטוב שעי"ז נגמרין ונשלמין כל הדברים לטוב. ובאמת הכל אחד כי תיקון האמונה ותקון אלו הנקודות טובות הנעשין מהנפשו"ת וכסופין טובים הכל אחד כי כל מה שיש להאדם אמונה ביותר בוודאי הוא כוסף ומשתוקק ביותר ויותר כיסופים טובים, כי יודע שאין שום תכלית בעולם כ"א לעשו"ת רצונו ית' רק שיש לו מניעות ועיכובים רבים על זה, ע"כ בוודאי הוא כוסף וחומד ומשתוקק בכל עת מתי יזכהלהגיע לזה להיות כרצונו יתב' באמת. ובשביל זה אמונה היא שלימות כל הדברים, וכל התורה וכל הברכות וההשפעות הכל אינו נשלם כ"א ע"י אמונה כמבואר שם בתחילת התורה הנ"ל. כי ע"י אמונהשנמשך ע"י כח הצדיק ע"י תיקון הברית עי"ז נעשין נפשו"ת רבות ע"י כיסופין טובים שהם בחי' נוקודת טובות שמציירין אותיות התורה לטוב שיעשו פעולות טובות בעולם כנ"ל שזהו עיקר תיקון ושלימות של התורה ושל כל הדברים שבעולם שמתנהגים ומתקיימין על ידה. נמצא שתיקון הכיסופין טובים ותיקון האמונה הכל אחד כי הם משלימין ומתקנים הכל ע"י שמציירין אותיות התורה לטוב וכנ"ל, ובזה מקושר ומחובר התורה הנ"ל היטב ע"ש:
וזהו שנסמך ויסעו מסוכות אחר פ' ויסב אלקים כי ויסעו מסוכות מרמז על מצוות סוכה הקדושה שזכו ישראל תיכף ביציאתן ממצרים שסיבבן והקיפן בענני כבוד שהם בחי' סוכה וכו' כ"ש שם תיכף בפרשה וה' הולם לפניהם יומם בעמוד ענן וכו' וכל זה סמך לפסוק ויסב אלקים שהוא בחי' אכילה ופרנסה להכניס הפרנסה מחוץ לפנים כי זה זוכין ע"י מצוות סוכה שעי"ז מכניסין הפרנסה מחוץ לפנים כנ"ל: