ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · אומנין ב
אות א
האומנין שומרי שכר הן:
ענין הד' שומרים ע"פ המאמר מישרקא דסכינא וכו' (סי' ל) ע"ש כי השכל התחתון בחי' חכמה תתאה שהוא בחי' החכמה שבכל עולם ועולם המנהגת את העולם היא בחי' מלכות ולבא לזה השכל הוא ע"י שונא בצע וע"כ ביומוי שדמואל וכו' וצריך להמשיך חיות לזה השכל ועיקר החיות הוא מאור הפנים המאיר ברגלים וכו'. ולפעמים נופל בחי' חכמה תתאה בחי' השכל הנ"ל בחי' מלכות ונעשה מזה ד' מלכיות וכו' וצריך כ"א לראות לחתוך ולהבדיל את בחי' מלכות דקדושה מן הד' מלכיות וזה נעשה ע"י החסד בבחי' והוכן בחסד כסא בחי' קצרו לפי חסד וכו'. ובשביל זה רדף אברהם אחר הד' מלכים כי הם בח'י הד' מלכיות, כי הוא הי' איש חסד וע"י החסד חתך והבדיל מלכות דקדושה מהד' מלכיות וע"כ יצאו ממנו ד' בנים שהם כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו' שהם בחי' ד', בחי' מלכות דקדושה שהיא בח'י ד' וכו' ע"ש כל זה באר היטב:
אות ב
וזה בחי' ד' שומרים כי השמירה זה בח'י מלכות שהוא בחי' שמור כמובא כי היא מדת לילה שאז צריכין שמירה כידוע וע"כ הם ד' שומרים כנגד בחי' המלכות שהיא בחי' ד' כנ"ל ששם צריכין שמירה מן הד' מלכיות. ועיקר השמירה הוא כפי מה שזוכין להעלות את המלכות דקדושה מהד' מלכיות ע"י החסד ומחיין אותה ע,י אור הפנים כי עי"ז נשמרין מכל מיני היזיקות. כי כל החפצים של האדם וכל העשירות שלו הם בחי' מלכות כי מלכות היא בח'י עשירות כי מבחי' מלכות יוצאין כל הדברים שבעולם כי היא בחי' השכל המנהגת את כל העולם כנ"ל. וע"כ עיקר תיקון מלכות דקדושה ע"י שונא בצע כי כשנופלין אל תאוות ממון אזי פוגמין במלכות דקדושה שהיא בחי' עשירות כנ"ל אבל מי ששונא בצע וזוכה לבחי' חכמה הנ"ל בחי' מלכות דקדושה אזי הממון והעשירות שלו וכל החפצים שלו יקר מאד כי ממון דקדושה יקר מאד כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א כי היא בחי' מלכות דקדשוה כנ"ל. וע"כ ממון דקדושה צריך שמירה גדולה כי הוא בחי' מלכות ששם צריכין שמירה גדולה מבחי' הד' מלכיות שהם בחי' חיות רעות כ"ש בדניאל ובזכרי' שהמשיל את הד' מלכיות בד' חיות רעו תכי מהן באין כל ההיזיקות שבעולם. וע"כ ממון דקדשוה צריך שמירה גדולה מהם (וכמו שהזהיר רבינו ז"ל מאד מאד כ"פ לשמור מאד מאד ממון ישראל שהיא בחי' ממון דקדושה כי הוא צריך שמירה גדולה כנ"ל). ועיקר שמירה של הממון והעשירות שהוא בחי' מלכות הוא ע"י שמעלין את בחי' המלכות חכמה תתאה הנ"ל מן הד' מלכיות ומעלין אותה ומחיין אותה ע"י אור הפנים עי"ז נשמרין מכל מניי היזיקות מגניבה ואבידה ואונסין. כי הד' מלכיות הם בחי' חיות רעות הדורסים וטורפים כנ"ל וזה בחי' אונסין שהם ע"י חי' רעה ולסטים מזויין וזה בחי' הד' מלכיות כנ"ל, וע"כ כשחותכין ומבדילין את המלכות דקדושה מהם עי"ז נצולין מאונסין כנ"ל. וע"י שמחיין את החמכה תתאה ע"י אור הפנים כנ"ל עי"ז ניצולין מגניבה ואבידה כי גניבה ואבידה הם ע"י פגם הדעת כי עיקר הגניבה והאבידה הם באים בהיסח הדעת שאז דייקא בא הגנב וכן האבידה כידוע בחוש וע"כ הגניבה ואבידה הם בחי' פגם הדעת, וע"כ ע"י שמחיין החכמה תתאה בחי' מלכות ע"י אור הפנים שהוא בחי' הארת השכל עליון שמאיר ומשלים השכל התחתון נמצא שנשלם השכל וע"כ עי"ז ניצולין מגניבה ואבידה שהם תלויים בשלימות הדעת כנ"ל, נמצא שע"י שמעלין את המלכות דקדושה מהד' מלכיות ומחיין אותה ע"י אור הפנים עי"ז ניצולין מכל מיני היזיקות מגניבהואבידה ואונסין כנ"ל:
אות ג
וזה בחי' החילוקי דינים שיש בין השומרים כי שואל חייב בכל כי שואל כל הנאה שלו וע"כ חיב בכל כי עיקר העלאת המלכות דקדושה מהד' מלכיות היא ע, יהחסד בבחי' והוכן בחסד כסא וע"כ כל החפצים של אדם שהם בחי' מלכות שלו והאדם מקבל הנאה מכל חפץ וחפץ וזאת ההנאה זה בחי' אהבה בחי' חסד שמשם באים כל האהבות וההנאות וע"כ צריך כל אדם לראות להעלות כל האהבות וההנאות שישש לו מאיזה חפץ או מאיזה דבר שבעולם להעלות הכל להש"י להעלות האהבה לשרשה לבחי' חסד שבקדושה ואזי עי"ז ע"י שמעלה האהבה שבאותו הדבר לבחי' חסד שבקדושה עי"ז הוא מעלה את בחי' המלכות מהד' מלכיות ע"י החסד שבקדושה שעי"ז עיקר העלאת המלכות כנ"ל כי החפצים בעצמן הם בחי' מלכות כנ"ל וכשאין מעלה ח"ו האהבה שבאותו החפץ לשרשה אזי ח"ו עי"ז נותן כח לד' מלכיות של הסט"א. כי כמו שהעלאת המלכות דקדשוה ע"י החסד שבקדושהכמו כן להיפך ע,י האהבות הנפולות ח"ו מתגברח"ו מלכות הרשעה שהם הד' מלכיות כי כל התאוות שבעולם הם בחי' אהבות נפולות ועל ידיהם מתגבר ח"ו מלכות הרשעה ע"י פגם החסד וקדושה שמשם באין האהבות הנפולות וכנ"ל. אבך כשמשברין כל התאוות וכל ההנאות ומעלין הכל לשרשו לשורש האהבה שהוא בחי' חסד שבקדושה עי"ז מכניעין ומבטלין מלכות הרשעה בחי' הד' מלכיות וחותכין ומבדילין ומעליןמלכות דקדושה משם כי עיקר עלייתה ע"י החסד כנ"ל בבחי' והוכן בחסד כסא כנ"ל. וזה בחי' צדקה שצריכין ליתן מכל דבר צדקה כיע"י הצדקה שהיא בחי' חסד עי"ז מעלין את המלכות שהיא בחי' העשירות מהד' מלכיות כנ"ל ואז יכשמעלין כל האהבות וההנאות שיש לו מכל חפץ וכל דבר שבעולם מעלין הכל לשורש החסד שבקדושה כנ"ל ואזי מעלין את המלכות שהוא בחי' עשירות מהד' מלכיות ומעלין אותה אל אור הפנים כנ"ל, אזי נשמרין מכל מיני היזיקות מגניבה ואבידה ואונסין כנ"ל. וזה בחי' מלח ממון חסר כי מי שרוצה לשמור ממונו שיתקיים בידו ולא ישלוט בו שום היזק אזי חסר היינו שיתן צדקה כמו שפרש"י שם (כתובות ס"ו ע"ב) כי ע"י הצדקה שהיא בחי' חסד שעי"ז מעלה את המלכות שהיא בחי' עשירות מהד' מלכיות עי"ז ניצולין מכל מניי היזיקות כנ"ל. וע"כ השואל שכל הנאה שלו חייב אפילו באונסין כי מאחר שמקבל הנאה מזה הדבר הוא צריך לשמור את הדבר אפילו מאונסין כי הוא צריך להעלות ההנאה והאהבה של אותו הדבר לשרשו לבחי' חסד שבקדושה ועי"ז ניצולין מכל ההיזקות כנ"ל וע"כ הדבר עומד ברשותו של השואל אפילו לאונסין כי עליו מוטל השמירה אפילו מאונסין מאחר שההנאה שלו ע"כ הוא צריך לשמור הדבר ע"י שיעלה כל ההנאות לשרשו לבחי' חסד שבקדשוה ועי"ז נשמרין מכל ההיזיקות כנ"ל:
וע"כ אם אירע אפילו אונס השואל חייב כי האונס בא בגירא דילי' על שלא העלה את המלכות לשרשו ע"י האהבה והחסד שבקדושה כנ"ל:
אות ד
אבל שאר השומרים פטורים מאונסין כי מאחר שאינם מקבלים כל ההנאה ע"כ אין מוטל עליהם להעלות האהבה וההנאה של אות והדבר שלרשו שעי"ז נשמר אפילו מאונס מאחר שאין כל ההנאה שלהם רק של בעה"ב ע"כ הדבר ברשו"ת בעה"ב כי אינם יכולין לשמור מאונסין כי זה תלוי רק במי שכל ההנאה שלו וכנ"ל כי מי שההנאה שלו הוא דייקא יכול לשמור מאונסין ע"י שיעלה ההנאה לשורש החסד שבקדושה שעל ידי זה מעלין המלכות דקדושה מהד' מלכיות שעי"ז נשמרין מאונסין וכנ"ל. רק אעפ"כ השומר שכר חייב בגניבה ואבידה שהם באים ע"י פגם הדאת כי מאחר שמקבל שכר מחבירו והשכר שמקבל מחבירו עי"ז ממשיך חבירו בחי' חיות לבחי' חכמה תתאה שלו כי בחי' חכמה תתאה נשלם ע"י בחי' השפע והעשירות שנמשך להאדם כי בח'י חכמה תתאה שיש בכל אדם הוא בחי' עשירות בחי' מלכות כנ"ל. וע"י ממון ישראל ממון דקדושה נשלם ומאיר יותר בחי' החכמה תתאה כי השפע של ממון ישראל ממון דקדושה נמשך ממקום גבוה ומשלים ומחי' את בחי' החכמה תתאה שהיא בחי' עשירות כנ"ל וכמובן זה במ"א במאמר גזילה (סי' סט) ע"ש. וע"כ השומר שכר מאחר שחבירו נותן לו שכר וע"י זה השכר מקבל חיות בחי' החכמה תתאה שלו מחבירו וע"כ הוא חייב בגניבה ואבידה שהיא תלוי' בפגם הדעת כנ"ל. אבל השומר חנם שאין ההנאה שלו ואין מקבל שום שכר אין חייב בשום דבר כי אינו מחוייב רק לשמור כי הוא חייב עצמו לשמור, אבל כששומר כראוי ואעפ"כ אירע גניבה ואונס מאי הוי ליה למיעבד כי אין הדבר באחריותו. אבל הש"ש או השואל הדבר באחריותם אע"פ ששמרו כראוי אעפ"כ הדבר באחריותם לענין גניבה ואבידה או אונסין כ"א כפי דינו כי אחריות הדבר הוא תלוי במי שעליו מוטל להעלות את בחי' המלכות בחי' חכמה תתאה שיש באותו הדבר דהיינו השואל שכל הנאה שלו עלי ומוטל להעלות בחי' המלכות ע"י החסד שבקדושה שעי"ז ניצולין מכל היזיקות וע"כ הדבר באחריותו אפילו לאונסין, וכן הש"ש לענין גניבה ואבידה והבן הדבר היטב:
אות ה
וע"כ האומנין ש"ש הן כי תיקון האומנין שמתקנין איזה דבר הוא ע"י בחי' חכמה תתאה שהוא בחי' האומן של כל דבר שבעולם כי עיקר האומנות הוא ע"י השכל שהוא אומן המתקן כל דבר שבעולם. וע"כ התורה הקדושה שהוא בחי' חכמה שמשם נמשכין כל החכמות שבעולם הוא בחי' האומן של כל העולם כ"ש ואהי' אצלו אמון אומן, ומשם נשתלשל החכמה לכל בני אדם שיש להם ג"כ חכמה לעשו"ת אומנות לתקן כל הדברים, כי כל הדברים צריין תקון ואומנות כי כך ברא הש"י את העולם ע"י התורה שהוא האומן, שכל בני האדם יקבלו חכמה מחכמות התורה. ויהי' בידם ג"כ אומנות לעשו"ת כלים ותקן כל הדבירם שבעולם ע"י חכמתם שמקבלים מחכמות התורה וע"כ ברא הש"י כל הדברים שיהיו צריכים תיקון ע"י בני אדם, כמובא במדרש (ב"ר פ' י"א) שכל הדברים צריכין תיקון ע"י בנים אדם. נמצא שכל האומנות הוא ע"י בחי' חכמה היינו ע"י בחי' חכמה תתאה שהיא החכמה המנהגת את העולם. וע"כ האומנין ש"ש הן כי מאחר שחגר מתניו להיות אומן ולתקן אותו הדבר נמצא שחייב עצמו להמשיך חיות לאותו הדבר כי האומנות הוא בחי' חכמה המחי' את הדבר ומתקן אותו וע"כ הוא חייב כמו הש"ש דהיינו שחייב בגניבה ואבידה שהוא תלוי בשלימות הדעת דהיינו ע"י שמחיין את בחי' החכמה תתאה כנ"ל. כי האומן עיקר האומנות היא בחי' זו להמשיך חיות ע"י התורה להחיות את החכמה תתאה שעי"ז האומנות והתקון של כל דבר וע"כ אחריות גניבה ואבידה עלי וכנ"ל. אבל באונסין פטורין כי מאונסין אין יכולים לשמור כ"א ע"י בחי' החסד כנ"ל וזה תלוי במי שמקבל ההנאה שהוא צריך להעלות ההנאה והאהבה לשורש החסד שבקדושה. שעי"ז מעלין המלכות מהד' מלכיות שמשם באין כל האונסין ומעלין אותה וכו'. שעי"ז ניצולין מכל מיני היזיקות וזה עיקר השמירה וכנ"ל: בילא"ו:
אות ו
וזה בחי' ברכת כהנים בחי' כה תברכו כה דייקא בחי' מלכות כידוע. כי הכהנים הם בחי'חסד וע"כ הם יכולים להעלות ולברך ולהחיות את בחי' המלכות שהיא בחי' כלל ישראל בבחי' כה תברכו. וזה בחי' יברכך ה' בממון כי הממון דהיינו העשירו תהוא בחי' מלכות דקדושה. וע" שפע הממון דקדשוה נמשך הארה וחיות לבחי' המלכות כנ"ל. וזה וישמרך מן המזיקין היינו מבחי' הד' מלכיות שהן מזיקי עלמא שמהם באים כל ההיזקות כנ"ל כי הכהנים שהם בחי' חסד מעלין את המלכות מהם בבחי' קצרו לפי חסד כנ"ל אזי מעלין א תהמלכות לאור הפנים כנ"ל. וזה בחי' יאר ה' פניו אלים בחי' אור הפנים כנ"ל:
בשמואל כתיב (שמואל א' א') מה' שאלתיו וגם אנכי השאלתיהו לה' כל הימים אשר היה הוא שואל לה' הקב,ה נעשה שואל עליו כמו שפירש"י שם. וישסף שמואל דייקא:
הלכה ג בהל' ש"ש ה"ב טו