אור ברסלב
ליקוטי הלכות - חושן משפט ב ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א › אומנין א

ליקוטי הלכות - חושן משפט ב

ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · אומנין א

פקדון וד' שומרים ה

אות טז

וזה בחי' כל האומנין שומרי שכר הן כי צריכין להאמין שכל חכמת האומנות של כל האומנין שבעולם כול םנמשכין בשרשן מחכמת התורה כי התורה היתה כלי אומנותו של יוצר בראשי תכ"ש ואהיה אצלו אמחון א"ת אמון אלא אומן כמבואר בדברי רז"ל בכמה מקומו ובפרט במ"ר פ' בראשית. אבל הש"י ברא את העולךם בכוונה שיהי' העולם דייקא מחוסר תיקון ושהאדם דייקא יתקן הכל כ"ש אשר ברא אלקים לעשות. דהיינו שהש"י ברא את כל העולם ומלואו לעשו"ת שהאדם יעשה בכל דבר מלאכות ואומנות הרבה שעי"זדייקא יהי' כל תיקון הבריאה וכשרז"ל במדרש החטים צריכיםלטחון התורמסין צריכין תקון וכו'. וכמ ושרואין בחוש שאין שום דבר שברא הש"י שנוכל להשתמש בו לצרכינו בלי שיעשה בו האדם כמה עשיות ומלאכות ותקונים כגון החטים א"א לאכול כ"א ע"י טחינה ורקידה ואפי' ולכל זה צריכין כמה אומנות ומלאכות בכמה תחבולות שונות.וכן במלבושים שא"א ללבוש הפשתן והצמר כ"א ע"י כמה וכמה מלאכות ואומנות שונות. וכן במלבושים שא"א ללבוש הפשתן והצמר כ"א ע"י כמה וכמה מלאכות ואומנות שונות וכן בכל דבר שבעולם. ובכל פעם בכל דור ודור נתחדשים כמה וכמה חכמות ותחבולות בענין האומנות למהר להוציא כלי למעשהו (שהוא מה שעושין תחבולות הרבה שקורין משינין) וכל אלו האומנות והתחבולות וכליהם שיש בהם חכמה גדולה כולם נמשכין מחכמות התורה, וכל חיותם וקיומם הוא ע"י אמונת חכמים. כי החכמים האמתיים שבכל דור ודור מתיגעים וטורחים בכל פעם להשלים את התורה לחדש בה חידושים אמתיים ולהרבות ספרים אין קץ בהתורה שעי"ז עיקר שלימות התורה כמבואר בהתורה הנ"ל שזהו בחי' ואזן וחקר ותקן משלים הרבה שעשה אזנים לתורה וכו' כשרז"ל שקשר חבל בחבל ונימא בנימא וכו'. וכן הביא שם במדרש עוד כמה משלים לזה שא"א להבין מהתורה כ"א ע"י החכמים האמתיים הדורשים את התורה ומחגדשים בה חידושים אמיתיים ומרבים ספרים קדושים בתורה. והעיקר הם החכמים הצדיקים הקדושים שיודעים כל דרכי התורה בשרשה עד שמוציאים ומגלים עצות עמוקות ודרכים ישירים ומשפטי אמת וכו' באופן שיוכל כ"א מכל מקום שהוא להחיות את נפשו העיפה שנתרחקה כמו שנתרחקה להנטותו לתחי' לעוררו ולחזקו ולסעדו ולמצוא לו פתח תקוה תמיד שגם הוא ישוב ויתקרב להש"י שזההעיקר כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. נמצא שהצדיקים החכמים האמתיים עושים כמה אוניות ומלאכות נוראות בהתורה, ומשם נמשך הכח והחיות לכל בעלי אומנות ומלאכות בגשמיות שכל חכמות האומנות ותחבולות שלהם הכל נמשך מאומנות החכמים האמתיים שמחדשים בתורה כנ"ל וכ"ש בתיקונים לענין בעלי הפוסקים דקא פסקין מינה כמה הלכות וכו'. כי התורה שנתן לנו מן השמים אין לה שלימות כ"א ע"י החכמים האמתיים שמשלימין אותה ע"י ספריהם הקדושים כנ"ל, וע"כ כל הבריאה שברא הש"י ע"י התורה שנתן משמים הוא ג"כ מחוסר תיקון כנ"ל. והחכמים הקדושים ע"י החידושים האמתיים שלהם שעי"ז משלימין את התורה כנ"ל. משם נמשך כח לכל בעלי אומנות ומלאכות שיתקנו את כל פרטי הבריאה בכמה אומנות ותחבולות כנ"ל. כי זה ידוע שלכ החיות שבעולם בכלל וברפט הכל נמשך רק מהתורה כמ"ש ברשאית בראאלקים את השמים ואת הארץ, בראשית דא אורייתא כשרז"ל. וכלליות הבריאה כמו שנבראה חיותה מהתורה כמו שניתנה מהשמים. ותיקון הבריאה שמתקנים אותה ע"י כמה מלאכות ותחבולות שונות, נמשך מהחכמים האמתיים, שלהם ניתנה התורה לדורשה ולחדש בה וכו' שה עיקר תקון ושלימות התורה כי בלא החכמיטם האמתים אין יודעין מהתורה שום דבר. ומשם מחכמת האמת של החכמים שעושים עי"ז כמה אומניות ומלאכות נפלאות בהתורה הק', משם מקבלים כחם כל בעלי אומנות בגשמיות לתקן כל דבר בגשמיות וכנ"ל:

אות יז

וזה בחי' מלאכת המשכן כי כל המלאכות שבעולם כלולים בל"ט מלאכות ול"ט מלאכות ממשכן גמרינן, כי מלאכת המשכן הוא תיקון וקיום וחיות של כל המלאכות והאומנות שבעולם כי עיקר כל מלאכת המשכן הי' לתקן פגם האמונה שפגמו ישראל והעיקר הי' ע"י פגם אמונת חכמים שלא האמינו במשה ואמרו כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו ועי"ז כפרו גם בה' ועשו ע"ז. והתיקון הי' ע"י המשכן כי ע"י שכ"א הביא נדבת לבו זהב וכסף ונחשת וכו' שנמצא אתו עי"ז תיקן האמונה בכלל, כי מאחר שנותן את אשרו לו לנדבת המשכן בשביל הש" ינמצא שמאמין בו ית' שברא הכל והוא צוה לבנות משכן. וע"י כל האומנים ובעלי המלאכות שעסקו במלאכת המשכן עי"ז תיקנו בחי' אמונת חכמים כי חזרו להאמין שכל האומניות והמלאכות שבעולם כול םשרשם בהתורה כי נמשכים מחכמת החכמים האמתיים המחדשים בהתורה וכו' כנ"ל. כי בהמשכן עמד הארון עם לוחו האבן ועיקר בנין המשכן וקדושתו הי' הכל מהארון הק' עם לוחות האבן שהוא בחי' ק"ק בחי' שכל הכולל שזכו שם, ע"י ששם כל קבלת התורה בכתב ובע"פ שכל זה זוכין ע"י תשובה על פגם אמונת חכמים כמבואר היטב בהתורה הנ"ל ע"ש. וזה בחי' יודע הי' בצלאל לצרף האותיות שבהם נבראו שמים וארץ כי הכל א' כי בצלאל היה ראש לכל האומנים בחכמה נפלאה ונוראה כמבואר בפרשה וכל חכמתו באומנות הי' ע"י שהי' יודע האותיות שבהם נבראו וכו' ולצרפם כראוי שזהו בחי' מעלת החכמים הקדושים שיודעין שרשי אותיות התורה שבהם נברא הכל ויודעים לצרפם ולחדש עי"ז חידשים נוראים ומשם נמשך התיקון של כל הבעלי אומנות שכלולים במלאכת המשכן שראש האומנין הי' בצלאל שהי' יודע האותיות וכו':

אות יח

וכבר מבואר שעיקר השמירה של כל דבר הוא האמונה שהיא בחי' שמור כי ע"י האמונה, ועיקר הוא אמונת חכמים שבזה תלוי כל האמונה, עי"ז נשלם התורה ונמתקין כל הדינים שבעולם ועי"ז נתבטלין כל ההיזיקות של כל מזיקי עלמא ונשמר כל דבר מהיזק והפסד. וע"כ האומנין הם שומרי שכר שחייבים בגניבה ואבידה ופטורים מאונס כי כשאירע ח"ו איזה היזק והפסד זה נמשך מחמת פגם האמונה כנ"ל וע"כ ההפסד של גניבה ואבידה תולין בפגם האמונה של האומן והפסד של אונסין הבא ע"י חי' רעה ולסטים מזוין תולין בבעל החפץ. כי גניבה ואבידה נמשך מפגם הדעת כי הגניבה בא ע"י הסח הדעת שלא שמרו כראוי ולא שם דעתו היטב על החפץ לשמרו מגנבים, וכן האבידה היא בוודא יע"י היסח הדעת ע"כ תולין זה ההיזק בפגם האומן שפגם באמונת חכמים ולא האמןי שכל חכמת אומנותו נמשך רק מכח החכמים האמתיים המחדשים בתורה כנ"ל ועי"ז נפגם הדעת שמשם בא היזק של גניבה ואבידה שבא מפגם הדעת כנ"ל. אבל היזק אונסין שבא ע"י חי' רעה ולסטים מזוין שבאי ןבלי שום תחבולה רק בזרוע רמה להזיק, זה תולין בבעל החפץ כי החפץ בעצמו כמו שהוא מקודם שמתקן אותו האומן הואבבחי' בריאת הדבר שנברא כמ ושהוא מחוסר תקון, וחיותו מעצ ם התורה כמ ושניתנה משמים כנ"ל וגם עצם התורה יסודה אמונה כ"ש כל מצוותיך אמונה. ומשם מקבלים חיות כל החפצים שבעולם כמו שהם קודם שמתקנים אותם ע"י האומנים. והאמונה הזאת היא בחי' אמונה בהש"י בעצמו ובעצם התורה שהש"י ברא הכל כמו שהוא ע"י התורה, אבל כשמתקנים הדבר ע"י האומנים זה בחי' התיקון הנמשך ע"י אמונת חכמים שמחדשים בהתורה ומשלימין התורה וכו' כנ"ל. וע"כ ההיזק של אונסין שבא ע"י חי' רעה ולסטים מזויין שבאים מזרוע זה נמשך מפגם האמונה בהש"י ובעצם התורה בעצמה כמו שניתנה משמים שזהו בחי' כופר בעיקר ח"ו וע"כ באים עליו לסטים מזוין וחי' רעה ורוצים לעקרו כי פגם בעיקר האמונה כנ"ל. וע"כ היזק אונסין שבא ע"י ח'י רעה ולסטםי תולין בפגם בעל החפץ שחיותו מאמונה הפשוטה וכנ"ל. אבל היזק גניבה ואבידה שבא ע" יפגם הדעת תולין בפגם האומן שפגם באמונת חכמים שמשם כל חכמת האומנות כנ"ל:

אות יט

וזה בחי' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי' ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם. כיכל הנסיעות של ישראל הם בשביל קלקול האמונה כ"ש הוא ז"ל (בסי' מ') ע"פ אלה מסעי בני ישראל שמסעי ב"י הם בשביל אלה אלקיך ישראל שהוא חטא העגל שעיקר חטא העגל הי' פגם אמונת חכמים שאמרו כי זה משה האיש לא ידענו וכו' וכנ"ל עד שאמרו אלה אלקיך ישראל כאלו הם מודים באלקים רק שאומרים אלה אלקיך. וכל זה הוא בחי' פגם אמונת חכמים שאינם רוצים לילך בדרך החכמים והצדיקים האמתיים ואומרים שהם בעצמם יודעים דרך ה' דרך התורה עד שבאים לכפירות גמורות וקצתם פורקים עול לגמרי כנראה בחוש בדורות הללו ובשביל זה באים כל הנסיעות והטלטולים בכלליות ובפרטיות. וזהו בחי' הגליות שישראל גולים ומטולטלים וכו' ואין להם מנוח לכף רגלם והכל מחמת קלקול האמונה שעיקרה אמונת חכמים כנ"ל. אבל באמת כוונת הש"י לטובה כי כל הטלטולים והגליות והנסיועת לדרכים הכל בשביל שיזכור כ"א א"ע עי"ז לשוב בתשובה שלימה על פגם אמונת חכמים ואז הנסיעה היא כפרה ותיקון על פגם אמונת חכמים שכולל כל הפגמים וכו' כנ"ל. כי ע"י הנסיעות הוא מרים ומגביה כל המקומות שבא לשם להש"י בכח אמונת חכמים וכמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות ובכתבי האריז"ל שזה סוד כל הגליות בכל לוכל הנסיעות בפרט ש לכ"א וא', כמובן בכוונות והביאנו לשלום מארבע כנפות הארת כמובן בדברינו בס' ספמ"ע על ענין הנסיעות וכו' ע,ש וזה בחי' מ"ש בלק"ת (סי' ע,ו) ע"מ שישראל נקראים בני הגולה שהוא ר"ת ונשאר גם הוא לאלקינו וכו' ע"ש וכן מ"ש בלק,ת (סי' נ"ו) שמי שיש לו לב ישראל בכל מקום שבא יש לו מקום וכו' וכן בכמה מקומות והכל בכח הצדיקי אמת שמאמין בהם באמת. כי בוודאי איש פשוט אפי' אם הוא איש כשר אין לו כח לזה בפרט שיש מקומו תשבא לשם שהם רחוקים מאד מאד מהש"י בפרט שרובם או כולם עכו"ם וגם עם ה' המעורבים ביניהם לומדים ממעשיהם כ"ש ויתערבו בגוים וכו' יסלח ה' להם וישיבם אל האמת מהרה. ע"כ גם האיש הכשר הגולה ומטולטל ביניהם לא הי' לו כח להתחזק בפרט להגביה גם זה המקום להש"י ולתורתו לולא ה' עוזרו בכח הצדיקי אמת שמאמין בהם. וע"כ כשהוא בדרך בפרט בדרך רחוק בפרט כשמטולטל במקומות כאלו ר"ל, אזי צריך להתחזק מאד באמונת חכמים ועי"ז מתקן פגם אמונת חכמים ונתוספין ספרים ק' רבים בתורה שעי"ז נשלם התורה בבחי' לוחות האבן בבי' אבן שתי' ק"ק וכו' שעי"ז נמתקין כל הדיניך שבעולם ע"י בחי' חכמה עילאה שכל הכולל שהוא בחי' קדשי קדשים כוו' שהוא בחי' כלליות כל הנפשו"ת יחד בהצדיק האמת שהוא בחי' חכם הכולל וכו' בבחי' אנן בחביבותא תליא. ועי"ז בעצמו עולין כל המקומו תשגלה ונתפזר לשם, למקומם ושרשם שהוא נקודת אבן שתיה שממנה הושתת העולם ואזי נתבטלים כל הגבולים והמצרים שהם בחי' צמצומים ודינים שמשם עיקר כל הגליות והטלטוים בבחי' כל רודפיה השיגוה בין המצרים, כי נכלל הכל בשרשו בבחי' אבן שתי' ק"ק שממנה הושתת העולם שמשם נמשך כל גבול וגבול של כל אקלים ומדינה ועיר ועיר ושל כל מקום שבעולם וכשפרש"י על ונטעתי בהם עץ כל פרי ששלמה הי' יודע הגידין לכוש וכו' (קהלת). אבל כל אלו הגבולים והצמצומים של כל מדינה ושל כל מקום צריכין לחזור לשרשם לק"ק לאבן שתי' ולהכלל שם יחד בתכלית האחרדות עד שיהיו נכללין בשרשם בהבורא הכל יתב'. כי כשיש מחלוקת וחילוק ביניהם משם מתגברים המצרים שמהם כל הצדרים ר"ל שיונקים מהדינים והצמצומים כשאין נמתקין ונכללין יחד ח"ו. וע"כ עיקר התיקון ע"י אמונת חכמים שזוכין ע"י הנסיעות דייקא שע"י שבים בתושבה וכו' כנ"ל ואז נתרבין הספרים בתורה ונשלם התורה וכו' עד שנכללין שם בבחי' אבן שתי' ק"ק וכו' כנ"ל:

אות כ

וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ ה'. ויכתוב דייקא שמשה רבינו בגוד לעוצם כחו הכנסי בישרא לתושבה על אמונת חכמים כ"כ עד שכתב בתוך ספר התורה הקדושה את כל הנסיעות של ישראל.נמצא שעשה מהנסיעות של ישראל ספר תורה והשלים ספר התורה ביותר שזה עיקר התיקון של הניסעות וכו' כנ,ל. וכל זה ע"י תיקון המשכן שעשה ששם עמד הארון בבית ק,ק עם לוחות האבן. וזה הארון הק' נסע לפניהם עם הכהנים והלוים שסביביו וכל ישראל נסעו אחריו ודבקו מחשבתם בהארון והלוחות אתר דכל רעותיון תקועין תמן ונכללו בשעת נסיעתם בבחי' קדשי קדשים בחי' לוחות האבן שהואהארון שנסע לפניהם. וע"כ הי' הארון מקדים לפניהם כשרז"ל כי על ידו עיקר תיקון הנסיעות כנ"ל ועי"ז זכו שנעשו מכל הנסיעות שלהם ספר תורה כי נכללו כל המקומו שת נסיעתם בהתורה בבחי' ק"ק וכו' כנ"ל שזהו בחי' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וכו' ויכתוב דייקא כנ"ל:

אות כא

ועתה תבין ותראה נפלאות שזהו בחי' משאחז"ל שויהי בנסוע הארון נחשב לספר מיוחד בפ"ע והוא פלא מאד מדוע זאת הפ' הקטנה תהי' נחשבת יותר לספר א' מספרט התורה, יותר משאר כל פרשיות התורה שיש בהם מצוות רבות והלא גם עשרת הדברות אינם נחשבים לספר בפ"ע רק הם נכללים בס' שמות או דברים. אך ע"פ הנ"ל מובן הדבר היטב כי כל התורה כלולה באמונת חכמים שזכו לתקן ע"י נסיעתם דייקא ע"י שנסעו אחרי הארון שהלך לפניהם וכו' שעי"ז נתוספו ספרים הרבה וע"כ בכל המקומות שבאו לשם קיבלו שם תורה הרבה וע"כ נעשו מהנסיעות בעצצמם ספר תורה. וע"כ נחשב ויהי בנסוע הארון לספר מיוחד כי כל התורה תלוי' בזה דהיינו באמונת חכמים שזכו ע"י הנסיעות וכו' כנ"ל כי ע"י הנסיעות עשו תשובה על אמונת חכמים כנ"ל שעי"ז נתוספין ספרים בתורה כנ"ל וע"כ פ' ויהי בנסוע הארון הוא ספר בפ"ע כי ע, יהנסיעות שהוא תיקון אמונת חכמים נעשה ספר כנ"ל. וזהו ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וכו' כי אז בשעת הנסיעה צריכין בכח הארון הק' להכניע ולהפיץ את האויבים והשונאים היונקים מהצמצומים והדינים הבאים מהמצרים, שיתבטלו כולם ע"י שיכללו בלוחות האבןל שבארון וכו' וכ נ"ל וזהו ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, זה בחי' כלליות ישראל באהבה ואחדות בחי' אנן בחביבו א תליא היינו כשמתקבצין יחד רבבות ואלפים מישראל אז עיקר התיקון והמנוחה והמרגוע בחי' שובה ה' רבוות אלפי ישראל בחי' אנן בחביבותא תליא שנכללין כל הנפשו"ת בחכם הכולל בשכל הכולל וכנ"ל.

אות כב

כי יש כמה מיני צמצוים ושינויים בכמה בחי' ונכללים בבחי' אדם ומקום וזמן. כי יש שינויים רבים בין אדם לחבירו כשרז"ל לענין ברכת חכם הרזים וכו' וכנראה בחוש. וכן יש שינויים רבים בין מקום לקמום ובין המדינות והעיירות והאקלימים. וכן יש שינויים רבים בזמן בין יום לחבירו. וכולם צריכים להכלל יחד כאחד בבחי' אבן שתי' שזה עיקר התיקון. וזה בח'י העבודה של הכה"ג ביו"כ שנכללו כל המקומות באבן שתי' ביוה"כ שהוא כלליות כל הימים ע"י הכה"ג שהוא כלליות כל ישראל שנשלח ונבחר מהם (וע' במ"א מובא מעין זה מהקדמות אחרות):

אות כג

וזה ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ ה' ואלה מסיעהם למוצאיהם. כי מוצאיהם זה בחי' הגלות והטלטול בחי' יציאה בגולה שנמשך ע"י פגם אמונת חכמים שהוא בחי' פגם ע"ז שנא' בו צא תאמר לו כ"ש רבינו ז"ל. אבל כשזוכין לשוב כנ"ל ואז הטלטול הוא תיקון, זה בחי' נסיעה בחי' קום לך למסע לפני העם בחי' ויהי בנסוע הארון בחי' מסעי בני ישראל שפרש"י שגם מקום המנוחה נקרא נסיעה וכו' כי הנסיעה עם קדושת בהארון זה בחי' מנוחה כי עי"ז מתקנים הטלטול ונכלל בעיקר המנוחה והנחלה שהוא ק"ק. וזהו מוצאיהם למסעיהם ואח"כ כתב להיפך מסעיהם למוצאיהם כי כן הדבר שבתחילה הטלטול בבחי' מוצאיהם בבחי' יציאה בגולה אבל צריכין לראות לשוב וכו' עד שהיציאה בגולה תהי' נכללת בבחי' מסעיהם בחי' ויהי בנסוע הארון שתהי' נכללת בבחי' ק"ק וכנ"ל, ואז נמשך משם מבחי' ק"ק תיקון והמתקה מבחי' שכל הכולל שעי"ז נמתקין ונתתקנין כל הצמצומים והדינים שזה עיקר תיקון הטלטולים שהי' בבחי' מוצאיהם, בבחי' יציאה בגלות. וזהו ואלה מסעיהם למוצאיהם שמסעיהם בחי' מסעי בני ישראל בחי' ויהי בנסוע הארון הואתיקון והמתקה לבחי' מוצאיהם בגולה, כי ע"י שכתב משה את מוצאיהם למסעיהם נעשה מהם תורה ונכללו בשרשם בבחי' ק"ק. ועי"ז נמשך משם מבחי' מסעיהם מבחי' ויהי בנסוע הארון תיקן כל מוצאיהם כל יציאתם וטלטולם בגולה כי נתבטלו כל המצרים והדינים ונתרומם הכל להש,י בבחי'ונשאר גם הוא לאלקינו וכנ"ל:

אות כד

וזה גלמי ראו עיניך וכו' ושם חושב כל הג' בחי' שינויים הנ"ל באדם ומקום וזמן כ,ששם אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשר כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחיני וכו' כל זה בחינות כלליות שינוי המקומות שעל כולם הוא מודה להש"י שכולם כלולים בו ית' והוא ברחמיו מחזקו ואוחזו בימינו שלא יפול ולא יטה ממנו ית' ע"י ריבוי השינויים כי הוא יודע ומאמין שכל השינויים שהם בחי' צמצומים כולם כלולים בו ית' בחי' אם אסק שמםי שם אתה וכו' עד גם שם ידך תנחיני ותאחזיני ימינך, שימינו ית' בחי' חסדי ה' אוחזו שלא יתגברו בו הדיינם הבאים מהשינויים והצמצומים, כי כשמאמינים שכולם כלולים בו ית' נמתק הכל וכו' וכנ"ל. ואומר אך חשך ישופיני ולילה אור בעדני גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר וכו' זה בחי' שינוי הזמנים ועיקרם השינוי שבי ןיום ללילה ועל זה אומר שהכל אחד אצלו ית' כי לילה כיום יאיר אצלו ית'. ואח"כ מדבר משנוי שבאדם עצמו ושבין אדם לחבירו כמ"ש אודך על כי נוראות נפליתי וכו' גלמי ראו עיניך שהם כלל כל בני אדם שהיו כלולים באדה"ר כשדרז"ל על פסוק זה. היינ ושכל השינויים שבין גלמי בני אדם כולם ראו עיניך כי כולם יכתבו, על ספרך דייקא כי עיקר התיקון ע, יריבוי הספרים שנתרבין בהתורה הק' שעי"ז נכללין בבח'י לוחות בבחי' ק"ק. וזהו ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום הכפורים שכלול מכל הימים שאז נכנס הכה"ג לבית ק"ק שאז נכללו כל השנויים יחד בבחי' שכל הכולל שעי"ז נמתק הכל כל מיני דינים שבעולם שמשם הכפרה והסליחה לכל החטאים והעוונות שבעולם וכנ"ל:

אות כה

וזה בחי' כתב זאת זכרון בספר שנאמר לענןי מחיית עמלק כי עמלק הוא זוהמת הנחש בחי' כפירות שעיקרו מתגבר בדרך בבחי' אשר קרך בדרך וכו'. וע,כ כשזכה משה להתגבר נגדו ולהכניס תשובה בישראל עד שהכניעו אותלו כשרז"ל בתענית היו שרויים, ע"כ אח"כ נתהפך מהיפך אל היפך כי זכו עי"ז דייקא להוסיף ספר בתורה בחי' כתב זאת זכרון בספר וכו' שדייקא ע"י בחי' מלחמת עמלק שהי' בדרך נתוסף ספר בתורה וכנ"ל. וזהו ושים באזני יהושע וכו' שיזכור זאת וימסור זאת לדורות כי כן הוא בכל דור ודור שכל מה שבחי' עמלק מתגבר כנגד האמונה הק' והעיקר כנגד אמונת חכמים להסתיר ולהעלים האמת לאמתו, הש"י ברחמיו והצדיקים האמתיים לוחמים כנגדו ומכנסיים הרהורי תשובה בישראל עד שנמצאים בכל דור ודור אנשים כשרים באמת שמתקרבים לצדיקים אמתיים במסירת נפש ושבים בתשובה על פגם אמונת חכמים שעי"ז נתוספין בכל פעם ספרים רבים בתורה בבחי' וספר כתב איש ריבי כמבואר בהתו' הנ"ל שעי"ז נכללת התורה בבחי' אבן שתי' שעי"ז נמתק הכל בבח'י הן תוי שדי יענני וכו' כ"ששם ע"ש:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - חושן משפט ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה