אור ברסלב
ליקוטי הלכות - חושן משפט ב ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א › פקדון וד' שומרים ה

ליקוטי הלכות - חושן משפט ב

ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · פקדון וד' שומרים ה

פקדון וד' שומרים ד

אות א

ענין הד' שומרים ע"פ התורה חדי ר' שמעון בסי' ס"א ע"ש. והיוצא משם לענינינו שצריכין לשבו על פגם אמונת חכמים ועי"ז נתרבין ספרים קדושיםהרבהשכולם צריכין להעולם וכו' ועי"ז נשלמת התורה ונכללת התורה בבחי' לוחות האבן בבחי' אבן שתי' ק"ק שהוא בחי' חכמה עילאה, כי השכל נקרא קודש וחכמה עילאה בחי' שכל הכולל דמתמן אורייתא נפקת הוא בחי' ק"ק וכו' ועי"ז נמתקין כל הצמצומים וכל הדינים שבעולם. כי עיקר המתקת כל דין הוא ע"י השכל השייך לו וכו' אבל ע"י שכל הכולל ממתיקין כל מיני דינין שבעולם, ואפי' כשממתיקין הדין ע"י השכליים פרטיים צריכין ג"כ לקבל מבחי' שכל הכולל וכו' וכו'. וזה בחי' י"ב אבני יעקב שנכללו באבן א' בבחי' אבן שתיה וכו'. וזה בחי' ר"ה שכל הנפשו"ת באים כ"א עם צמצומיו ושכלו, ונכלין בהצדיק האמת שהוא בחי' שכל הכולל וכו' ששם נמתקין כל מיני דינין שבעולם וכו'. ע"כ צריכין אלו הנפשו"ת ליזהר מאדמ אד שיהיה אהבה ושלום גדול ביניהם כדי שיוכלו להכלל יחד וכו' ועי"ז נמשך שמחה וכו' בחי' אור צדיקים ישמח וכו' וזהבחי' חדי ר' שמעון וכו' פתח ואמר ה' שמעתי שמעך יראתי תמן יאות הוה למדחל וכו'. כי זה המקרא נאמר על ר' עקיבא ותלמידיו שנסתלקו על שלא הי' אהבה ושלום ביניהם וכו'. אנן בחביבותא תליא וכו' כנ"ל, ע"ש כל זה היטב היטב:

אות ב

וזה בחי' שומרים כי השומר צריך לשמור הדבר מחסרונות והיזיקות וכל ההיזיקות באים מהדינים שבאים מהצמצומים כשאין זוכין להמתיק אותם ע"י השכלים הנשמכין ע"י כל התיקונים הנ"ל, היינו ע"י פגם אמונת חכמים כי אמונה הוא בחי' שמור כמובא שהוא בחי' מדת לילה בחי' ואמונתך בלילות שאז צריכין שמירה וע"כ מברכין אז שומר עמו ישראל לעד כי עיקר השמירה ע"י בחי' אמונהו ע"כ עיקר הכח של כל השומרים לשמור הדבר מהיזיקות וחסרונות הוא ע"י אמונה היינו אמונת חכמים שהוא יסוד האמונה כ"ש ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי ע"י אמונת חכמים נתרבין הספרים של התורה הקדושה ונשלמת התורה ונמתקין כל הצמצומים וכל הדינים וכו'. ואז כשנמתקין כל הדינים בוודאי נשמר הדבר מכל ההיזיקות והחסרונות הבאים מהדינים כנ"ל כי התורה שומרת הכל וכשרז"ל ת"ח אין צריכים לנטירותא כי התורה שומרת אותם ע"כ עיקר השמירה של כל העולם עם כל עשירותם וחפציהם הכל נמשך ע"י אמונת חכמים ע"י שמאמינים בשלימות בהתלמידי חכמים אמתיים שהם עוסקים תמיד לחדש בתורה ולהרבות ספרים קדושים בהתורה להשלים את התורה שתיהיה נכללת בבחי' חכמה עילאה שכל הכולל שעי"ז המתקת כל מיני דיינם שבעולם שעי"ז נשמר הכל מכל מניי היזיקות וחסרוונת וכנ"ל. אבל צריכין לזה שיהיה אהבה ושלום גדול בין ישראל כדי שיוכללו כל הנפשו"ת יחד בהצדיק האמת שהוא בחי' שכל הכולל כי כל אחד ואחד הוא בחי' שכל פרטי וכשמתחברין יחד באהבה ושלום ונכללין בהצדיק האמת שהוא חכם הכולל בחי' ק"ק עי" נמתקין כל הדינין ע"י שכל הכולל וכו' כנ"ל. וזה בחי' ואהבת לרעך כמוך אר"ע זה כלל גדול בתורה כי בוודאי אהבה ושלום בין ישראל הוא כלל גדול בתורה כי עי"ז נכללין כל הנפשו"ת יחד בבחי' שכל הכולל בחי' ק"ק שמשם יוצאת כל התורה שעי"ז נשלמת התורה כנ"ל. נמצא שכל שלימות וקיום התורה עי"ז ע"י שישראל אוהבין זה את זה ע"כ ואהבת לרעך וכו' הוא כלל גדול בתורה כנ"ל:

אות ג

וזה בחי' החילוקי דינים שבין הד' שומרים כי ש"ח פטור מהכל ולהיפך השואל חייב בכל אפי' באונסין וש"ש והשוכר חייבין בגניבה ואבידה ופטורים באונסין. כי עיקר השמירה ע"י המתקת הצמצומים ע"י כל הנ"ל שעיקרו תלוי באהבה ושלום בין ישראל שעי"ז נכללין יחד בשכל הכולל שמשם כל ההמתקות כנ"ל, וע"כ השומר חנם פטור בכל, כי השומר חנם אינו מחויב רק לשמור הדבר כראוי בלי פשיעה ואם אעפ"כ אירע איזה היזק וחסרון בהדבר המופקד אצלו אין אנו תולין ההיזק בו מאחר שהוא שומר חנם וחייב עצמו בשמירת ממונו של חבירו בחנם בלי שום שכר רק מצד אהבה וריעות של חבירו, וכך ראוי להיות שכ"א מישראל יאהב את חבירו באמת ויהי' ממונו של חבירו חביב עליו כשלו כשרז"ל יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך וכו'. נמצא שמצדו אין שום היזק מאחר שבזה השמירה קיים מצות ואהבת לרעך כמוך כי שמר ממון חבירו בלי שכר רק מאהבה לבד, וע"כ מצדו בוודאי הי' נכלל בהשכל הכולל ששם כל מיני המתקות וכו' שעי"ז מתבטלין כל ההיזיקות וע"כ מצדו אין פגע ואין היזק וע"כ הש"ח הוא פטור בכל. וכן להיפך השואל חייב בכל כי אנו תולין כל ההיזיקות בהשואל, ולא בהמשאיל שהשאיל כליו וחפצמו לחבירו בלי שום קבלת שכר רק מצד אהבת רעים שכ"א מישראל מחוייב להטיל ולגמור חסד עם חבירו. נמצא שזה המשאיל קיים אהבת חברים כראוי ע"כ מצדו אין היזק כנ"ל ע"כ אין אנו תולין שום הזיק בהמשאיל כ"א בהשואל שכל הנאה שלו שקביל כל הנאת החפץ מחבירו בחנם. והרי חבירו קיים בעסק זה מצוות אהבת חברים כראוי שמצדו בטלים כל ההיזיקות. אבל בהשואל לא ראינו שוויתר לחבירו מחמת אהבה וכלליות, ע"כ אנו תולין כל אחריות ההיזיקות בהשואל ולא בהמשאיל וכנ"ל:

אות ד

וע"כ הש"ש והשוכר חייבין בגניבה ואבידה ופטורים מאונסין כי השומר שכר והשוכר שניהם משותפין עם הבעה"ב בהנאתן כי השומר שכר שומר חפץ חבירו אבל לא בחנם כ"א בשכר, וכן השוכר שחיבור מסר לו חפצו להשתמש בו אבל הי' בשכר ע"כ הם משותפין באחריות היהיזיקות וע"כ הטילה התורה עליהם היזק גניבה ואבידה ועל בעל הבית בעצמו של החפץ הטילה עליו אחריות האונסין. וגם זהיבואא היטב בעזר ה' ע"פ התורה הנ"ל כי מבואר שם שיש ב' מיני המתקת הדינים כי יש שממתיקין כל דין פרטי ע"י השכל השייך לו וכו' וגם זה ע"י שמקבל השכל הפרטי מהשכל הכולל כ"ש שם. אבל יש דינים שממתיקין אותם ע"י בחי' שכל הכולל בעצמו ששם נמתקין כל מיני דינים שבעולם וכו' כנ"ל. וזה ידוע ומבואר כברשכל מיני היזיקות ח"ו נמשכין מהדינים וע"כ הש"ש והשוכר חייבין בגניבה ואבידה כי גניבה ואבידה נמשך מהדינים שיכולין להמתיק אותם ע" י השכל הפרטי השייך לכל דבר, כי גניבה ואבידה נמשך רק מהיסח הדעת דהיינו שאין ממשיכין השכל היטב לתוך הדבר הנשמר וע"כ היזק זה תולין בהש"ש והשוכר שקיבלו הנאה מהחפץ, וע"כ חל עליהם השמירה הבאה ע"י ההמתקה של השכליים פרטיים מאחר שקיבלו הנאה פרטיות מהחפץ. אבל היזיקות של אונסין שבאים ע"י חיות רעות ולסטים מזויין שהם בחי' דינים קשים וחזקים שא"א להמתיקן ולבטלם כ"א ע"י שכל הכולל ששם נמתקין ונתבטלין כל הדינים קשים וחזקים שבעולם כ"ששם בהתו' הנ"ל, זאת האחריות של המתקת אלו ההיזקות אין תולין כ"א בהבעל הבי תבעצמו של החפץ שכל עיקר החפץ בכללותו הוא שלו כי רק הוא יכול לקבל ולהמשיך הממתקה מהשכל הכולל שהוא החכם הצדיק האמת, שהכל צריכין לקבל כל ההמתקות וכל השמירות מממנו כי זה החכם האמת שהואבחי' שכל הכולל הוא בחי' הבעל הבית של כל העולם כולו כי כולם מקבלים חיות ממנו כידוע וכל מי שיש לו איזה עשירות וחפצים וכלים צריך לקבל השמירה ממנו כי ממנו כל ההמתקות של כל הדינים שמשם כל השמירות. ע"כ אחריות של אונסין שבא מדינים קשים אין תולין בהש"ש והשוכר שקיבלו הנאות פרטיות מחפץ כ"א בבעל החפץ שהוא עירק הבעה"ב של החפץ שרק הוא צריך לקבל ולהמשיך ההמתקה מהבע"ה של כל העולם שהוא בח'י שכל הכולל שהוא הצדיק האמת וכנ"ל:

אות ה

וע"כ יעקב אבינו שהיה צריך להמשיך את התורה לבניו כ"ש תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ע"כ היה שומר כי שמר את צאן לבן. כי על ידו עיקר השמירה שבא ע"י ההמתקה העליונה הנ" לע"י שנכללין כל הצמצומים בשכל הכולל בבחי' אבן שתיה שזהו בח'י י"ב אבני יעקב שנכללו באבן א' וכו' כ"ש שם. וכן דוד המע, ה שהיה צריך למצוא מקום הביהמ"ק ועיקר למצוא נקודת האבן שתיה בחי' ק"ק ע"כ הי' שומר והתגבר כנגד כל מיני אונסין שבעולם כ"ש ובא הארי והדוב וכו'. כי זכה להמתיק ולבטל כל הדינים קשים שהם בחי' אונסין ע"י בחי' שכל הכולל בחי' ק"ק, שעסק כל ימיו ביגיעות גדולות לכלול שם כ"ש זכור ה' לדוד את כל ענותו וכו' אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה' שהוא מקום אבן שתיה וכו' וכנ"ל:

אות ו

וזה בח'י ספירה ושבועות שהוא קבלת התורה. כי עיקר קבלת התורה בשבועות בכל שנה ושנה מחדש הוא בחי' הנ"ל לזכות להרבות ספרים קדושים בתורה להשלים את התורה שתיהיה בבחי' לוחות האבן עד שתהיה נכללת בבחי' אבן שתיה ק"ק בחי' שכל הכולל שם נמתקין ונתבטלין כל מיני דינים שבעולם וכו' כנ"ל, שזהעיקר קבלת התורה מחדש בכל יום כ"ש בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ובפרט בשבועות שאז עיקר זמן קבלת התורה מחדש בכל שנה ושנה. כי התורה כבר קבלנו, אבל כל אדם בכל דור ודור צריך לקבל על עצמו בחי' קבלת התורה בכל פעם מחדש. דהיינו שיתגבר לקיים את התורה שזההעיקר, היינו שיתגבר עד שיזכה להוציא משפטי הנהגות ישרות בכל מקום שילמוד שם וכו' כ"ש שם בתחילת התורה הנ"ל שזה זוכין ע"י אמונת חכמים וכו' ע"ש קשר כל התו' הנ"ל. וזה עוסקין בימי הספירה ושבועות, כי בספירה עוסקין להמשיך השכליים פרטיים להמתיק הצמצומים והדינים הנמשכים מהם כי ידוע שימי הספירה הם ימי דין שנמשכין מבחי' צמצום הנ"ל. ובכל יום ויום של ימי הספירה ממשיכין מוח ושכל כפי היום כמבואר בוכוונות היטב, וע"י כל מוח ושכל ממתיקין הצמצום והדיןשל אותו היום וזה המוח והשכל של כל יום ויום מימי הספירה הוא בחי' שכל פרטי הנ, לשממתיקין צמצום ודין פרטי וכו' כנ"ל עד שבשבועות זוכין להכלל בשכל העליון שכל הכולל הנ"ל שהוא בחי' חכמה עילאה דמתמן כל אורייתא נפקת כי שבועות הוא יום החמשים בחי' שער החמשים שהוא בחי' חכמה עילאה בחי' שכל העיון הכולל שעי"ז נמתקין כל הדינים שבעולם כי אז עיקר קבלת התורה, שזוכין אז שתהיה התורה נכללת בבחי' אבן שתיה בחי' לוחות האבן וכו' כנ"ל. וזה בח'י מים טהורים הנמשכין בשבועות בחי' מקוה של שבועות בחי' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכ' כמובא בכוונת המקוה של שבועות שהוא בחי' מקוה של שער החמשים, היינו כנ"ל כי שלימות התורה בבחי' הנ"ל הוא ע"י בחי' מים טהורים הנ"ל כמבואר שם היטב בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ נקראים ימי הספירה לשון ספר כי כפי המוח והשכל שממשיכין בכל יום מימי הספירה כן נתרבה בחי' ספר בתורה להשלים את התורה עד שנזכה בשבועות לקבל הארה משכל הכולל שזה עיקר בחי' שבועות כנ"ל:

אות ז

וכל זה זוכין על ידי תשובה על פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נידון במותרות עד שהעשנים סרוחין עולין אל המוח ומעקמין ומסבבין את מוחו וכו' שמשם כל הקלקולים שזה עיקר בחי' גילולי מצרים שאנו עוסקין לטהר עצמינו מהם בכל ימי הספירה. כי כל גלות מצרים היה ע"י חטא אדה"ר כידוע שפגם באמונה כמובא. ועיקר הפגם הי' בבחי' אמונת חכמים כי אע"פ שהוא נברא יחידי ולא הי' אז עדיין חכמים בעולם כ"א הואלבדו, אעפ"כ הי' צריך ביותר לאמונת חכמים דהיינו להאמין בעצמו וכמבואר בהתו' הנ"ל שכשאין מאמינים בעצמו הוא בחי' פגם אמונת חכמים וכן מבואר (בסי' פ"ו בל"ת) ע"פ מקוצר רוח ומעבודה קשה, כי אם הי' האדם מאמין בעצמו שנשמתו גבוה מאד מאד כי אפי' הנשמה של הפחות שבישראל גבוה מאד ובו תלויין כל העולמות עליונים ותחתונים, בוודאי לא היה עובר שום עבירה ולא הי' פוגם שןום פגם, בפרט אדה"ר שהיה יחידי שאצלו היה כל אמונת חכמים רק בבחי' זאת. כי אנחנו צריכים אמונת חכמים בכל הבחינות המבואריםשם, להאמין בצדיקים אמתיים ולהאמין בחברו ולדבר עמו ביראת שמים בבחי' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר וכו' כי בכ"א מישראל יש נקודה טובה שהוא בחי' צדיק. וביותר צריך להתחזק ולהתגבר להאמין בעצמו, להאמין שגם מעט עבודתו ועסקו בתורה יקר מאד אצל הש"י, בפרט מה שזכה להתקרב לצדיקים ? אמתיים ולהאמין בהם שזה יקר מאד מאד אצל הש"י. כי אפי' אם יאמין בהש"י ובצדיקים ובחביריו הכשים שכולם צדיקים, אבל אינו מאמין בעצמו דהיינו שאינו מאמין שאמונתו שמאמין בחכמים אמתיים וכו' יקר מאדמ אמד, גם זה פגם אמונת חכמים ובאופן א' פגם הזה גרוע מהכל, כאשר מצוי נגע המספחת הזאת בכמה בני אדם שהם כשרים קצת ומתחילים להתקרב לאנשי אמת לחכמים וכשרים אמתיים. אבל אומרים על חבריהם הם בווד'אי כשרים וצדיקים, אבל מה מועיל לי כי אני יודע חסרוני בנפשי שאני מלא חטאים ועוונות ופגמים ועי"ז נופל ח"ו ומתרחק לגמרי ח"ו ונופל מאמונת חכמים לגמרי עד שהרבה נעשו מתנגדים וחולקים עי"ז. נמצא שכל פגמו באמונת חכמים, ע"י שלא האמןי בעצמו. כי מי שרוצה לחוס על חייו צריך לבקש מהש"י עד שיתחזק באמונת חכמים כ"כ עד שיאמין גם בעצמו, דהיינו שיאמין בגודל כח צדקתם של הצדיקים אמתיים עד שבוודאי יתקנו גם אותו ויעלו אותו מעלה מעלה אם יאחז עצמו להיות דבוק בהם כל ימי חייו. כי אמונתו בעצמה שמאמין בהצדיקים ומתקרב אליהם יקר מאד מאד. כי אמונה הוא רק בדבר שאין מבינים בשכל כ"ש במ"א וע"כ צריך להאמימן בעצמו באמונהאע"פ שלפי שכלו וידיעתו בעצמו הוארחוק מאד מהש"י, אעפ"כ צריך להאמין באמונהשגם מעט הנקודות הטובות שבו יקרים מאד אצל הש"י וכאשר הבנתי כל זה משיחתו הק' ז"ל. ובפרט אדה"ר שהיה יחידי בעולם שכל אמונת חכמים שלו היה תלוי בזה כנ"ל ובפרט כי כל הפגם של אדה"ר היה ע"י חוה אשתו שמתחילה בא הנחש עליה בערמה, כי היא היתה צריכה להאמין באדם הראשון שדבריו אמת שהש"י צוה שלא לאכול מעץ הדעת, והנחש הכניס בה עד שכפרה בו ולא האמינה בדבריו ופגמה באמונהת חכמים עי"ז, וניסתה לדברי הנחש ואח"כ גרמה עד שהכניסה כפירות גם בלב אדה"ר בעצמו שנפל בדעתו ולא האמין בעצמו בעוצם כחו ומעלתו שהיתהגבוה ונשגבה מאד עש שאכל מעץ הדעת טו"ר, שמא נמשך זוהמת הנחש שמשם כל הפגמים של הדורות הקודמים דור המבול ודור הפלגה שמשם נמשך גלות מצרים כידוע. וכל פגמי הדורות הי' ע"י פגם אמונת חכמים כ"ש לא יפנה דרך כרמים וכו' וכמבואר במ"א:

אות ח

וע"כ הי' עיקר הפגם של אדה"ר ע"י אכילה ע"י שאכל מעץ הדעת טו"ר כי כל פגם אמונת חכמים נוגע בהאכילה שנידון במותרות וכו' שעולים עשנים סרוחים אל המוח ומסבבין ומעקמין את דעתו וכו' כ"ש שם. וע"כ הזהירו הש"י על זה שלא יאכל מעץ הדעת שהיא בחי' אכילה כזאת שעל ידה מתרבה המותרות ועולה אל המוח וכו'. והוא פגם בזה בעצמו שפגם בבחי' אמונת חכמים ואכל אכילה זאת של עץ הדעת טו"ר. ואז תיכף נמשך בלבול הדעת בעולם שנמשך ממותרות הנZ"ל מעשנים סרוחים הבאים ע"י המותרות כנ"ל שה עיקר בחי' גזירת המיתה שנגזרה אז בחי' ביום אכלך ממנו מות תמות. כי כל מיתת האדם נמשך ע"י האכילה ע"י המותרות שעי"ז א"א שיחיה האדם לעולם, ומשם הי' כל גלות מצרים כנ"ל. ובימי הספירה עוסקין לטהר עצמינו מזוהמתם וגילוליהם שנמשכין ממותרות הנ"ל.

אות ט

וע"כ ירד המן לישראל בימי הספירה בט"ו באייר. ועד אות והיום אכלו מהעוגהשהוא מצה שהוציאו ממצרים שטעמו בה טעם מן כשארז"ל. כי לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. כי המן הוא היפך פגם האכילה הנ"ל. כי המן הוא בחיח' מאכל שאין בו שום פסולת ומותרות הנ"ל. כי המן היה נבלע באברים כשרז"ל. וע"כ לא ניתנה התורהאלא לאוכלי המן כי עיקר קבלת התורההוא כשזוכין להנצל ממותרות האכילה הנ" לשזהו בחי' אכילת מן כנ"ל שאז המוח ברור וזך ויודעים להוציא משפטי הנהגות ישרות מכל מקום שלומד שם כנ"ל, וע"כ ירד המן באייר בימי הספירה שהם הכנה לקבלת התורה כי עיקר קבלת התורה ע"י בחי' אכילת מן שאין בו מותרות וכנ"ל:

אות י

וזה בחי' ה' בהשמים חסדך ואמונתך עד שחקים, בהשמים חסדך זה בחי' חסד עליון וגבוה מאד בחי' החסד העליון שממשיכין מהשכל הכולל שהוא בחי' שבועות שהו אשכל עליון וחסד גבוה מאד וזהו בהשמים חסדך כי זה השכל נקרא שמים לעוצם גבהותו בבחי' כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם. וזה החסד העליון שממתיק הכל זוכין ע"י אמונת חכמים כנ"ל וזהו אמונתך עד שחקים בחי' אמונת חכמים שמאמינים בצדיקים אמתיים שהם בחי' שחקים על שם ששם שוחקין מן לצדיקים כשרז"ל כי עיקר צדקת הצדיקים הוא שהם בבחי' אוכלי המן שכל מאכלם בבחי' מן הנבלע באברים כי אכילתם בחי' מאכל מבורר שאין עולה ממנו שום מותרות ופסולת ועשנים סרוחים אל המוח לבלבל ולעקם דעתם ח"ו שזה עיקר בחי' אכילת מן עכשיו בחי' משארז,ל לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן, והוא ידעו שעשכיו אין יורד המן לישראל, אך הכוונה שעיקר קבלת התורה זוכין הצדיקים אמתיים שאכילתם מבורר ואע"פ שעתה בהכרח יש בהאכילה פסולת ומותרות שמוכרח לצאת לחוץ אעפ"כ אוכלים בקדושה ובטהרה גדולה כ"כ ע"פ התורה עד שאין עולים שום עשנים סרוחים ממותרות האכילה אל המוח רק מבררים הטוב הזך בעצמו שנבלע באברים. ושאר הפסולת נדחה לחוץ לגמרי ואינו עולה אל המוח כלל. וע"כ אכילתם בחי' אכילת מן ממש, אדרבה עתה אכילת הצדיקים הגדולים נפלאה ביותר שאוכלים מאכלים גשמיים כאלו שיש בהם מותרות כזה ואעפ"כ אוכלים בקדושה כזאת עד שאין עולים שום עשנים סרוחים אל מוחם עד שאכילתם בחי' מן ממש שזהו בחי' אמונתך עד שחקים בחי' אמונת חכמים שהם בח'י שחקים ששם שוחקין מן לצדיקים וכו' כנ"ל ועי"ז ד' בהשמים חסדך שזוכין לחסד העליון בח'ישכל הכולל וכו' כנ"ל:

אות יא

וזה אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי וכו' שנא' על מתן תורה כמו שפירש"י שם כי כבר מבואר שהאדם צריך להוציא משפטי הנהגות ישרות מכל מקום שילמוד שם. וזהזוכין ע"י אמונת חכמים בשלימות. שאז אינו נידון במותרות ומאכלו זך שעי"ז דעתו צחה וזכה ויכול למצוא את עצמו בכל מקום שילמוד שם שיוציא משם משפטי הנהגות ישרות כנ"ל וזהו אז אמרתי הנה באתי היינו בחי' קבלת התורה כשפרש"י שם וזסהו במגילת ספר כתוב עלי שבכל מקום שלמדתי באיזה ספר הי' הכל כתוב עלי שמצאתי את עצמי בכל מקום שלמדתי הוצאתי משם משפטי הנהגות ישרות לעצמי וכו'. (וכן מבואר בדבריו ז"ל בעצמו על פ' זה (בסי' קכ"א) אך עתה ע"פ התורה הנ"ל יתבאר המשך הפסוקים שאחריו בקשר נפלא). ועי"ז הוספתי ספרים הרבה בתורה כ"ש שם שע"י אמונת חכמים נחשב שעושה ספרים הרבהכי מתחלה לא הי' זה הספר נחשב אצלו והי' אצלו כלא ולמותר, ועכשיו חוזר ונחשב אצלו כל ספר וכו'. ובפרט ע"י שזוכה עכשיו להוציא משפטי הנהגות ישרות מהספרים שלומד בהם שעכשיו נחשבים הספרים כשלו, כי מתחילה הי' רחוק מהם מאד ועכשיו נחשב כל ספר כשלו כי אל המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכ"ש במ"ר פ' בחוקותי שהלומד לעשו"ת נחשב כאלו עשאו לדברי תורה. וזהו במגילת ספר כתוב עלי שנחשב כל ספר שנכתב עלי ובשבילי ואז בוודאי לעשו"ת רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי, ופרש"י לענין קדושת האכילה של ישראל כמו שפירש שם כל מאכלי על פיך היינו כנ"ל כי ע"י אמונת חכמים זוכים שיהיה המאכל זך בבחי' מן שלא יעלו המותרות אל המוח לבלבל ח"ו, וזהו ותורתך בתוך מעי שהתורה מתקיימתבתוך מעי דייקא. כי מי שפוגם באמונת חכמים אזי התורה אינה מתקיימת אצלו מחמת אכילת מעיו, שמתרבה אצלו המותרות עד שעולים עשנים סרוחים ומעקמין את דעתו בסברות הפוכות מן האמת ואינו יכול להוציא משפטי אמת מהתורה נמצא שהתורה יוצאת ומתרחקת ממנו מאחר שאינו יכול להוציא ממנה משפטי אמת, שזהו בחי' משארז"ל תורתו של דואג מן השפה ולחוץ מחמת שהי' מתנגד וחולק על דוד שהיה אז הצדיק המאת ועי"ז כל תורתו של דואג הי' ע"י מותרות הנ"ל בבחי' ושם איש מעבדי שאול נעצר לפני וכו' כ"ש שם וע"כ היה כל תורתו מהשפה ולחוץ כי לא נתקיימה בתוך מעיו וכנ"ל. אבל הזוכה לאמונת חכמים שזהו בחי' במגילת ספר כתוב עלי שמתרבין הרבה ספרים בהתורה על ידו וכנ" לאז ילעשו"ת רצונך וכו' ותורתך בתוך מעי דייקא כי מתקיימת במעיו. דייקא כי זוכה שאכילתו בבחי' מן שאינם עולים המותרות אל המוח עד שזוכה לברר משפטי אמת שזהעיקר קיום התורה וכנ"ל. וזה שפירש"י שם כל מאכלי על פיך כי גם כל המצוות התלוים באכילה כגון תרומות ומעשרות וחלה וכל העשר מצוות התלויים בפת ואיסור נבילות וטריפות ומינים טמאים וכו' הכל כדי לקדש אכילת ישראל שיהי' מאכלם זך בלי מותרות כדי שיוכלו להוציא משפטי אמת מהתורה כנ"ל:

אות יב

וזה בחי' אכילת מצה שנצטוו תיכף ביציאתן ממצרים כי מצה בחי' מן כנ"ל בחי' מאכל זך הנ"ל. וע" אחר פסח אוכלים חמץ כי מצה היא אסוותא כ"ש בזוה"ק כי אכילת מצה מתקן מעיו של אדם שאפי' כשאוכל אח"כ חמץ ג"כ יכול לברר המאכל שלא יעלו המותרות אל המוח וכנ"ל, וע"כ אחר קריעת ים סוף שהוא בשביעי של פסח הותר החמץ כי בקי"ס זכו לאמונת חכמים בשלימות כ"ש ויאמינו בה' ובמשה עבדו כי אע"פ שגם מקודם האמינו כ"ש ויאמן העם וכו' אף על פי כן אחר כך חזרו ונפלו מהאמונה קצת כ"ש בזוה"ק. ובשעת קי"ס חזור והאמינו בשלימות בה' ובמשה עבדו שהוא בחי' אמונת חכמים ע"כ אח"כ יכולים לאכול חמץ כי ע"י אמונת חכמים ניצולין ממותרות כנ"ל, היינו שאפי' כשאוכלים חמץ יכולים לברר המאכל שלא יעלו העשנים סרוחים אל המוח וכו' וכנ"ל:

אות יג

וע"כ ירד המן בימי הספירה שאז מכינים עצמם לקבלת התורה כי עיקר קבלת התורה ע"י בחי' אכילת מן שהוא נבלע באברים ואין בו מותרות כנ"ל וע,כ מתפללין בימי הספירה על ברכת הפרנסה כמ"שארץ נתנה יבול יברכינו אלקים וכ'. כי עיקר ברכת האכילה הוא כשזוכין שיהיו המאכלים מבוררים שלא יעלו ח"ו העשנים סרוחים אל המוח שמשם בא בחי' רבינו עובדיה מברטנוראון מחמת שאי ןהמאכל משביע כראוי את הנפש. כי כשהמאכל מבורר ואין עולה שום פסולת אל המוח כ"א זכות וצחות רוחניות המאכל שעולה אל המוח אחר כמה ברורים (כמבואר בחכמת הניתוח) אז המוח מקבל חיות ע"י המאכל ואז נשפע מהמוח חיות ושפע לכל האברים שהוא בחי' שביעה. אבל להיפך ח"ו כשהמאכל אינו מבורר והעשנים סרוחים עולים אל המוח אז המוח מבולבל ואין לו חיות כראוי ואינו יכול להשפיע חיות ושביעה לכל האברים וזה בחיח' כל הברכות בענין האכילה והשביעה הנאמר בפ' בחוקותי וכיוצא כמ"ש אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם דהיינו שתהיו עמלים בתורה ולדעת מדרש חכמים כמ"ש בפרש"י שם היינו בחי' אמונת חכמים. וזהו בחי' ועשיתם אותם וכמובא במ"ר המובא לעיל שיהי' נחשב כאלו עשאו לדברי תורה כנ"ל ואז ואכלתם לשובע כי אז אינו נידון במותרות שזה עיקר השביעה והברכה במעיים וכנ"ל. וזהו ונתתי שלום בארץ כי ע"י שעושין תשובה שלימה על פגם אמונת חכמים עי"ז נתרבין ספרים הרבה בהתורה שעי"ז נכללת התורה בבחי' חכמה עילאה שלכ הכולל וכו' עי"ז נתרבה השלום בבחי' בחביבותא תליא כי נכללין כל הנפשו"ת בנפש החכם הכולל בבחי' ק"ק וכו' כנ"ל:

אות יד

וזה יהי ממון חבירך חביב עילך כשלך והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך וכל מעשיך יהי ולשם שמים, יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך זה בחי' אהבה וכלליות הנפשו"ת כנ"ל שיאהב כ"א את חבירו כנפשו לקיים בשלימות מצות ואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה כנ"ל. ועיקר האזהרה על אהבת החברים הוא ביותר בענין הממון כי שם עיקר הקנאה והשנאה כידוע לכל וע"כ מ"ע ואהבת לרעך כמוך נסמך אחרי האזהרות שהזהיר בכמה לאוין לבלי ליגע בממון חבירו רק אדרבא ליזהר לסייעו ולחיותו כ"ששם בפרשת קדושים לא תגנובו ולא תכחשו וכו' לא תעשוק ולא תגזול וכו' לא תקום ולא תטור וכו' היינו לגמול חסד עם חבירו ולעבור על מדותיו נגדו שאע"פ שחבירו לא השאיל לו יעבור על מדותיו וישאיל לו בלי הטחת דברים שלא יאמר לו איני כמותך וכו'. ואח"כ מסיים על כל זה ואהבת לרעך כמוך כי עיקר קיום האהבה בין ישראל הוא כשאין מקפידין ואין מקנאין זה על זה בממונם. וזהו בחי' קשר וחבור המשנה הנ"ל יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך, זה בחי' אהבה וכלליות הנפשו"ת כנ"ל שעי"ז הם נכללין בחכמה עילאה שהוא שכל הכולל שזהעיקר שלימות התורה כנ"ל. וזה והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך וקשה לכאורה הלא מבואר בפסוק שהתורה ירושה לנו כ"ש תורה צוה לנו משה מורשה וכו'. אך ע"פ הנ"ל מתורץ היטב כי עיקר שלימות התורה הוא כשהתורה נכללת בשרשה בבחי' שכל הכולל ק"ק בבחי' לוחות האבן כנ"ל וזה תלוי באהבה בין ישראל כנ"ל. וזהו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, קהלת יעקב דייקא דהיינו כשישראל נקהלין ונקבצין יחד באהבה ואחדות ביניהם שאז הם נכללין בשורש התורה כנ"ל, אז התורה ירושה לנו כיאז דייקא יכולין להמשיך על עצמחו קדושת התורה וכנ"ל וכמו שמבאר שם בפרשה ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד וכו' ופרש"י שם בהתאספם יחד באגודהאחת ושלום ביניהם וכו'. אבל כשאין שלום ח"ו ויש מחלוקת אזי כפי המחלוקת כן הוא בחי' שכחת והסתלקות התורה ח"ו. ועתה מחובר היטב יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך דהיינו אהבה וכלליות נפשו"ת ישראל יחד עי"ז דייקא והתקן עצמך ללמוד תורה כי עי"ז עיקר התיקון של הנפש ללמוד תורה כי עי"ז יכולין לכלול בשכל הכולל וכו' שזה עיקר התיקון להמשיך על עצמו קדושת התורה כי שם שורש התורה וכו' כנ"ל. וזהו שאינה ירשוה לך, לך דייקא היינו לך בעצמך כשאתה חולק עצמך ח"ו מהנפשו"ת הנכללים בשכל הכולל אזי אין התורה ירושה לך בוודא יכי התורה ירושה רק לקהלת יעקב בהתאספם יחד באהבה ושלום כנ"ל ולא לך לבדך כשאתה חולק עצמך ע"י קנאה ושנאה שבאה ע"י הממון כנ"ל. וזהו שסיים וכל מעשיך יהיו לשם שמים, שמים זה בחי' שכל הכולל הנ"ל שגבוה מאד בחי' כי גבהו שמים מארץ וכו'. היינו שכל מה שאתה עושה יהיה שתזכה להכלל בשכל הכולל הנ"ל שהו אבחי' קדשי קדשים בחי' שורש התורה ששם נמתק ונתתקן הכל כ"ש שם בהתו'. וזה שחביריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען, כי עיקר קיום התורה הוא ע"י אהבת החברים שעי"ז נכללין יחד וכו' כנ"ל וכמו שהזהיר האריז"ל מאד מאד על אהבת החברים. ואל בינתך אל תשען כי טובים השנים מן האחד שאם יפולו האחד יקים את חבירו וכו' שזה נאמר לענין קיום התורה כשפרש"י שם כי אינה ירושה לך בעצמך כ"א ע"י הכלליות והשלום כנ"ל:

אות טו

וע"כ עיקר הגלות הי' ע"י שנאת חנם שהי' בבית שני כשרז"ל. ועיקר הגאולה תהי' ע"י שיבא אליהו תחלה ויעשה שלום כשרז"ל אין אליהו בא לטמא ולטהר וכו' אלא לעשו"ת שלום וכו'. היינו שלא יבא לברר לנו ההלכות שאנו מסופקין בהם כשרז"ל שאין הלכה ברורה ומשנה בורכה במ"א, רק לעשו"ת שלום בעולם ואז ממילא יתברר ו כל ההלכות כי ע"י השלום והכלליות עי"ז התורה נכללת בשרשה בשכל הכולל בק"ק ששם בירור כל ההלכות בבחי' כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' וקמת ועלית וכו' כי עיקר בירור כל ההלכות הוא מבחי' ק"ק ששם עומדים לוחות האבן בחי' שכל הכולל וכו' כנ"ל: נמצא שבזה מיושב ממילא מה שקשה לכאורה על מאמר רז"ל הנ" לשאין אליהו בא לטמא ולטהר וכו' הלא מבואר בכמה מקומות בדברי רז"ל שעיקר בירור ההלכות המסופקות עתה בידינו יהי' לעתיד ע"י אליהו ומשיח. אך ע"פ הנ"ל מבואר היטב כי עיקר התיקון יהי' מה שאליהו יעשה שלום בעולם ואז ממילא יתבררו כל ההלכות וכנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - חושן משפט ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה