אור ברסלב
ליקוטי הלכות - חושן משפט ב ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א › אבידה ומציאה א

ליקוטי הלכות - חושן משפט ב

ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · אבידה ומציאה א

מתנה ג

אות א

ע"פ מ"ש רבינו נ"י במאמר ויבן ה' לאהים את הצלע וכו' (סי' סז) שכל הנפשו"ת מלובשין בהכבוד כי הכבוד היא אם כל חי. ולפעמים הנפש נתרחקה מן הכבוד ואזי הנפש עייפה וזהו ע"י שאין מתפללין בכוונת הלב בבחיח' בשפתם כבדוני ולבם רחק. כי כוונת הלב הוא בחי' נפש בבחי' אליך ה' נפשי אשא ופרשש"י לבי אכווין. ואזי צריך להחיות הנפש ע"י בחי' מים קרים ומים קרים נעשין ע"י בחי' רעמיטם, והם באין ע"י שנותנין כבוד אל זקן ששכח תלמודו ע"ש היטב, כי התרחקות הנפש מן הכבוד גורם שכחה אל הזקן בבחי' ואבדה חכמת חכמיו וכו' ע"ש היטב:

אות ב

וזה בחי' מצות השבת אבידה כי האבידה היא בחי' התרחקות הנפש מן הכבוד. כי כל החפצים והעשירות הם בחי' נפשו"ת כי כל הנפשו"ת שרש םבעשירות ושרש םבכבדו כי כבוד שורש כל הנפשו"ת כנ"ל. וע"כ רבי מכבד עשירים והי' נותן כבוד לכ"א כפי העישרות שלו שהי' אומר תנו כבוד לבעל מאה מנה תנו כבוד לבעל מאתיים מנה, כי כל אחד כפי העשירות שלו כן שרשו יותר בהכבוד ועל כן הי' נותן כבוד לכ"א לפי עשרו, וזשרז"ל איזהו עשיר כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עשרו וזה בחי' עושר וכבוד. כי העשירות שרשו בכבדו כנ"ל ועיקר הכבוד הוא אצל האדם כמובא בדברי רבינו נ"י שעיקר הכבוד הוארק אצל גדר האדם שהוא מדבר ע"ש וזה בחי' בשפתם כבדוני. וזה בחי' (תהלים כט) ובהיכלו כולו אומר כבוד היכל דא פה כמובא. וע"כ כשהדבר נאבד מן האדם נמצא שהוא בחי' התרחקות הנפש שבהחפץ הנאבד מן הכבוד מאחר שרחוקה מן האדם ששם עיקר הכבוד. וזה בחי' אובד מבלי לבוש, שכל בחי' אבידה הוא מבלי לבוש היינו בחי' התרחקות מן הכבדו שהוא לובש כי הנפש מלובשת בהכבוד כנ"ל. וזה בחי' אובד שהדבר מוסב על הדבר הנאבד דהיינו שהולך לאיבוד כמ ושפרש"י על פסוק הייתי ככלי אובד שכל לשון אבידה וכו' כי הדבר הולך לאיבוד מאחר שרחוקה מן הכבוד ואזי היא בבחי' נפש עייפה והולכת לאיבוד. וזה בחי' כי תפגע חמור אחיך תועה כי בודאי האבידה היא בחי' תועה ונע ונד מאחר שרחוקה מאמה דהיינו מן הכבוד בבחי' ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי כשפרש"י שם. וע"כ מצוה גדולה להשיב אבידה ואזי מחזיר הנפש אל הכבוד כנ"ל:

אות ג

וע"כ דגל מחנה דן הי' מאסף לכל המחנות ופרש"י שהיו מחזירין כל האבידות של ישראל כי מחנה דן הוא בחי' מלכות שהיא בחי' תפלה כמובא בדברי רבינו נ"י במאמר וביום הביכורים (סי' נ"ו) ע"ש היטב שמחנה דן הוא בחי' דינא דמלכותא ע"ש. וע"כ הוא בחי' תפלה בבחי' דדני אלהים וגם שמע בקולי וכנ"ל. וזה בחי' מאסף לכל המחנות שהיו מאספים כל המחנות דקדשוה, היינו בחי' תפלה בכונה שעי"ז מ אספים ומקבצים כל המחנות לתוך הקדושה בבחי' החזרת הנפשו"ת לאמם ושרשם דהיינו אל הכבוד כי זה עיקר תפלה בכונה כנ"ל דהיינו לקשר ולאסוף כל המחשבות והרצונות והנפשו"ת לתוך דיבורי התפלה, לקבץ פיזור הנפש שזה בחי' המחשבות המתפזרים בשעת התפלה אל החוץ וצריך לקבץ הנפש מן הפיזור שלא יהי' לו שום מחשבת חוץ רק לקשר המחשבה אל הדיבור בקשר אמיץ וחזק ואזי מאסף לכל המחנות כנ"ל. וזה בחי' השבת אבידה כנ"ל, וע"כ בני דן שהיו מאספים לכל המחנות היו מחזירין כל האבידות כשפרש"י שבשביל זה היו נקראים מאסף וכו' כנ"ל. וע"כ עמלק שהוא כנגד מלכות דקדושה ורודף תמיד אחר תפלת ישראל וע"כ היו רודפים אחר בני דן כ"ש רבינו נ"י שם, ע"כ נאמר בו ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע, עיף ויגע דייקא בחי' עייפות הנפש ע"י שנתרחקה מן הכבוד ע" יפגם התפלה בלי כונת הלב כנ"ל. וזהו ולא ירא אלהים היינו פגם המלכות והכבוד כי עיקר הכבוד הוא יראה להתיירא מפני כבודו ית' בבחי' (דברים כח) ליראה את השם הנכבד. וע"כ עמלק הואבחי' שכחה כמובא כי הוא גורם בחי' זקן ששכח תלמודו ע"י עייפות הנפש ע"י פגם התפלה כנ"ל. וע,כ מצוה לזכור מעשה עמלק כדי לתקן בחי' השכחה הנ"ל. וזה שכתוב ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וארז"ל ברפיון ידים זה בחי' רפיון ועייפות הנפש כי גידול וחיזוק הנפש הוא ע"י בחי' הידים בבחי' ובידך לגדל ולחזק כ"ש שם במאמר ויבן הנ"ל ע"ש. ואזי כשיש רפיון ידים ח"ו הוא בחי' עייפות הנפש ואזי ויבא עמלק כנ"ל. וז"ש תחילה ויחנו ברפדים ואין מים לשתות, כי שם ברפיון ידים שהוא בחי' עייפות הנפש היו צריכים מים בחי' מים קרים הנ"ל והם פגמו יותר וירב העם עם משה ופגמו בכבוד הזקן, ע"כ צעק משה אל ה' מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני כי אני יודע מה אעשה להם כי הדבר תלוי בי ע"י שיתנו לי כבוד כנ"ל והם פוגמים יתר בזה, ובזה הם גורמים בחי' שכחה להזקן. וזהו עוד מעט וסקלוני זה בחי' שכחה שהיא בחי' מיתה כ"ש רבינו נ"י (סי' לז). וזהו מעט היא בחי' שכחה שהיא מוחין דקטנות כמובא וע"כ השיבו השי"ת עבור לפני העם ותראה שינהגו בך כבוד כעין שפירש"י שם ואז באמת נתקן. ולקח את המטה שהיא בחי' שבט מושל בחי' מלכות כשרז"ל קח מקל והך על קדקדן דבר אחד לדור וכו'. ועי"ז הכה בצור שהוא בחי' אבן על פי הבאר שהוא בחי' עננין דמכסיין על עינין שעי"ז א"א לשאוב מימי הדעת בחי' מי ם קרים הנ"ל. וע"י הכאת הצור במטה כנ"ל שזה בחי' רעמים עי"ז יצאו מים רבים בחי' מים קרים ותשת העדה ובעירם ונתקנו ונבראו כל הנפשו"ת מעייפותם. עיין היטב במאמר ויבן הנ"ל בחי' רעמים ומים קרים ע"ש. וע"כ נסמכה פ' עמלק כי ע"י אותו הפגם שלא ניתקן עדיין לגרמי כ"ש על נסותם וכו' ע"כ ויבא עמלק כנ"ל. וע"כ מלחמת עמלק הי' תלוי בתפלה בכונה כ"ש והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וארז"ל וכי ידיו של משה וכו' אלא בזמן שישראל מסתכלין ומכוונין את לבם לאביהם שבשמים היו מנצחין וכו'. כי עיקר עמלק הי' תלוי בכונת הלב בתפלה לתקן עייפות הנפש כנ"ל, וכ"ז הי' תלוי במשה כי ממנו נמשך בחי' מים קרים כנ"ל:

אות ד

נמצא שעי"ז השבת אבידה נתתקן בחי' מלכות דקדושה בחי' הכבוד. כי כמו שהנפש עייפה כשנופלת ואובדת ונתרחקה מן אמה דהינו הכבוד, כמו כן נפגם ונחלש כח המלכות והכבוד כשהנפשו"ת רחוקים ממנה כי אין מלך בלא עם. וע"כ מלכות ישראל התחילה בתחילה ע"י השבת אבידה שהלך שאול לבקש אבידת אביו וז"ש (שמואל א') ולאתונות האובדות כו' אל תשם את לבך להם כי נמצאו ולמי כל חמדת ישראל וכו'. כי זה בזה תלוי כנ"ל. וכל זההי' ע"י שפגמו בשאלתם ואמרו תנה לנו מלך לשפטינו ככל הגוים, נמצא שהריחוק עצמן מן הכבוד כי הכבוד הוא רק אצל ישראל בבחי' ובקהלם אל תחד כבודי כ"ש רבינו נ"י. אבל מלכות הרשעה שהיא בחי' עשו עמלק הוא בבחי' בזוי אתה מאד והם אמרו תנה לנו מלך ככל הגוים והרחיקו עצמן מן הכבוד ופגמו בכבוד הזקן דהיינו שמואל כ"ש בתחלת הפרשה ויהי כי זקן שמואל. כיהם היו צריכים ליזהר בכבודו שעי"ז נתתקן מלכות ישראל כנ"ל, וכנראה שם בפסוקים שפגמו בזה מאד שלא נזהרו בכבוד שמואל, ע"כ נתגלגל הדבר מאת ה' שהי' אבידה אצל מקום המלכות דהיינו בבית קיש אבי שאול. ואח"כ כשנמצא האבידה אז נתתקן המלכות בבחי' ולאתונות האובדות וכו' ולמי כל חמדת ישראל הלא לך ולכל בית אביך כנ"ל (שמואל א' סי' ט' י' י"ג). וע"כ הזהירו שבעת ימים תוחל עד בואי אלתיך כי בזה הי' תלוי מלכותו ליזהר מאד בכבוד שמואל כנ"ל כדי לתקן פגם הנ"ל. וע"כ כשלא נזהר בזה נתבטלה מלכותו כ"ש ועתה ממלכתך לא תקום וכו' כי בזה היה תלוי תיקון המלכות בכבוד שמואל כנ"ל. וע"כ נסמך תיכף פ' עמלק וצוהו להכרית עמלק, כי אזי צריך לחגור מתניו להלחם בעמלק מאחר שלא נהרו בבחי' תיקון החזרת הנפש אל הכבוד כנ"ל ואזי הוא מלחמת עמלק כנ"ל. וזשפרש"י שם ועתה שמע לקול דברי ה'. פעם א' נסכלת עתה שמע וכו'. זה שייך לזה כי מלחמת עמלק בא ע"י פגם הנ"ל שפגם בכבוד הזקן כנ"ל וע"כ צריך ליזהר עתה למחות זכר עמלק שלא יתגבר ח"ו וכשלא נזהר גם בזה נפסקה מלכותו לגמרי כנ"ל. וזשרז"ל ששאול נענש על שלא הקפיד על כובוד כ"ש ויבזהו ויהי כמחריש כי בוודא יהיה צריך להקפיד על כבודו כי תיקון המלכות ע"י הכבוד כנ"ל וע"כ אמר לו שמואל הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה והיית צריך ליזהר בכבודך שזה עיקר תיקון המלכות כנ"ל. ועל שלא הקפיד על כבודו עי"ז גרם מלחמת עמלק כנ"ל והי' צריך ליזהר עתה מאד להכניעו וע"י שפגם גם בזה נקרע מלכותו. נמצא שכל אלו הפגמים היו שייכים זה לזה וע"י שלא נזהר בהם נפסקה מלכותו וע"כ קרע לבושו להורות שכל עיקר הפגם הוא בחי' פגם הכבוד שהוא בחי' לבוש כנ"ל כ"ש (בבא קמא צא) ר"י קרא למאני מכבדותא. ועי"ז גרמו שאמר שמואל אך נגד ה' משיחו והשיבו הש"י אל תבט אל מראהו שזהו בחי' פגם בדעת שמואל הנביא בחי' זקן ששכח תלמודו לפי ערך גודל מעלתו:

אות ה

וזה כשהוכיחן שמואל על שפגמו בכבודו ושאלו מלך אמר הלא וכו' ויקרא אל ה' ויתן קולות ומטר, היינו שאמר להם שגם עתה יש לו כח להמשיך בחי' רעמים ומים קרים וזהו קולות ומטר וזהו שפאש" יולא הי' לכם לפגום בכבודי מאחר שיש לי כח זה להמשיך בחי' רעמים ומים קרים כנ"ל. וזה שנאמר וישאב ומים וישפכו לפני ה' ופרש"י והתרגום שם דהיינו ששפכו לבם כמים היינו תפילה בכוונה. וזה בחי' הכ' שפכי כמים לבך נוכח פני ה' שקאי על תפילה בכוונה היינו שהתפילה תהי' בכוונה כדי להחיות ולהברות הנפש עי"ז וזוה כמים בחי' מים קרים על נפש עיפה הנ"ל:

אות ו

וע"כ רועים ומלכים של ישראל היו מתחילה רועים ושומרים צאן כמ ויעקב ודוד ומשה רבינו ע"ה. כי ע"י שהיו שומרים הצאן שלא יהיו אובדים שזה בחי' שמירת הנפש שלא תתרחק מן הכבוד עי"ז זזכו למלכות כי זה בחי' תיקון המלכות כנ"ל. וע"כ הנביא מוכיח הרועים בלשון זה של פגם אבידה שאינם שומרים אותם כ,ש (יחזקאל) על הרועים כוו' צאן אובדות היו עמי וכו' הנאבדות לא בקשתם כי עיקר תיקון בחי' מלכות הוא בבחי' השבת אבידה דהיינו החזרת הנפש אל הכבוד. כי המלך צריך לשמור את עמו שהם הנפשו"ת שלא יתפזרו ויתרחקו אל החוץ ויאבדו ח"ו. וז"ש בדוד (תהלים עח) מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו כי ע"י שהי' שומר מאד את הצען בעין החמלה שלא יהיו אבודים ח"ו עי"ז זכה להיות מלך לרעו תאת עמו ישראל כי זה תיקון המלכות כנ"ל בבחי' החזרת הנפשו"ת אל הכבוד כנ"ל. וזהו וירעם כתם לבבו זה בחי' תפלה בכונה שפיו ולבו שוין וזה בחי' תם לבב שאין לבו חלוק מפיו ועי"ז בחי' תם לבבו בחי' תפלה בכונה בחי' קורבת הנפש אל הכבוד עי"ז הוא תיקון המלכות כנ"ל וזהו וירעם כתם לבבו כפי תם לבבו כן הי' רועה ומלך כנ"ל. וזה בחי' ובתבונות כפיו ינחם הם בחי' הידים שהם מגדלין ומחזיקין הנפשו"ת כנ"ל:

אות ז

וזה שכתוב ביעקב ויהי כאשר ראה את רחל וכו' ואת צאן לבן וכו' ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן וכו'. אבן על פי הבאר זה בחי' עננין דמכסיין על עיינין שמונח על באר מים חיים, ויעקב גלל את האבן והמשיך מים בחי' מים קרים וישק את הצאן שהם הנפשו"ת בבחי' מים קרים על נפש עייפה כנ"ל:

אות ח

וזהו שארז"ל אם הי' זקן ואינו לפי כבודו ע"ז נאמר והתעלמת כי האבידה היא בחי' הרחקת הנפש מן הכבדו כנ"ל ואז היא בבח'י נפש עייפה כנ"ל. ועיקר התיקון לזה תללוי בכבוד הזקן כנ"ל כי כשיש אבידה מגיע קצת פגם בדעת הזקן בחי' זקן ששכח תלמודו כנ"ל כי זה תלוי בזה כנ"ל. וע"כ צוותה התורה והתעלמת עדי שלא יפגום הזקן את כבודו ע"י האבידה כי אדרבא עתה צריך ליזהר מאד בכבוד הזקן שזהו בחי' תיקון האבידה כנ"ל:

אות ט

וז"ש בש"ע אבידת נכרי מותרת ואסור להחזירה וכ' ואם החיזרה משום קידוש השם מותר ובמקום שיש חילול השם חייב להחזירה וכו'. כי הנכרים אין להם חלק בכבוד כי הכבדו הוא רק בישראל אבל הם בבחי' בזוי אתה מאד כנ"ל וע"כ אבידתם מותרת בודאי, כיעיקר השבת אבידה הוא להחזיר הנפש אל הכבוד כנ"ל. ואדרבא אסור להחזירה כי הנפשו"ת שביד העכו"ם הם כצפרים האחוזות בפח וכיון שנמלטו מפח יוקשים מצוה גדולה שיזכה בהם ישראל ששם הכבוד כדי להחיותם להחזירם אל הכבוד. וע"כ במקום שיש קידוש השם שאזי יתקדש ויתכבד שם שמים ע"י השבת האבידה אל הנכרי ע"כ אזי מותר להחזירה כי עי"ז גורם כבוד שמים ע"כ אע"פ שמחזירה לעכו"ם עכ"ז הוא בבחי' החזרת הנפש אל הכבוד מאחר שנתקדש ונתגדל כבודו ית' עי"ז כנ"ל. וכן במקום שיש חילול השם חייב להחזירה כדי שלא לפגום כבוד שמים ח"ו ע"י האבידה כי עיקר תיקון האבידה הוא בבחי' תיקון הכבוד כנ"ל:

אות י

וזשארז"ל אמר לו אביו אל תחזיר אבידה אל ישמע לו כי השבת האבידה הוא בחי' תיקון הכבוד כנ"ל וע"כ ה"א שכיבוד אב ידחה מצוה זו כי כיבוד אב הוא ג"כ בחי' תיקון הכבוד כי שורש נפשו באביו ואמו ששם מלובשת נפשו ועיקר התלבשו"ת הנפש הוא בהכבוד כנ"ל וע"כ חיב לכבדם כי הם כבודו כי שם מלובש נפשו וע"כ השמיענו התורה שאעפ"כ אינו דוחה כבודם מצוות השבת אבידה שהוא ג"כ בחי' תיקון הכבוד כנ"ל וזשארז"ל אמר לו אביו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל אני ה' כולכם חייבים בכבודי. בכבודי דייקא כי זה בחי' תיקון הכבוד כנ"ל:

אות יא

וזה שתפסו רז"ל והעמידו דין כבוד האב אצל אבידה כ"ש במשנה (ב"מ) אבידת אביו ואבידת רבו וכו' כי ביותר צריך הבן או התלמיד לחזור אחר אבידת אבי וורבו מאחר שחייב בכבודם והשבת אבידה הוא ג"כ תיקון הכבוד כנ"ל. וע,כ הלך שאול לבקש אבידת אביו כי הבן צריך לחזור אחר אבידת אביו ואזי נשלם נכבוד ונתתקן מאד כנ"ל וכן התלמיד לרבו כנ"ל. וע"כ העמידו דין כבודם דייקא אצל אבידה כנ"ל:

אות יב

וע"כ מציאת בנו ובתו שייך לאביו וכל זמן שאוכלין על שולחנו נקראים קטנים ושייך מציאתם לאביהם כי כשהמוצא זוכה בעצמו בהמציאה אזי מחזיר הנפש לבחי' חלק כבוד של עצמו וזוכה בו וע"כ הקטנים כל זמן שאוכלין על שולחן אביהם מציאתם שלו כי השולחן הוא בחי' כבוד בחי' שלחן מלכים כ"ש שם וע"כ כלזמן שאוכלין משולחנו הם תלוים בכבודו וצריכים להחזיר מציאתם אליו כי שם כבודם מאחר שאוכלין משלו:

אות יג

גם כל הזכיות הם ע"י הדעת וע"כ קטן אין לו זכי' כי אין לו דעת וכן חרש ושוטה כי העשירות הוא שורש ננפש ושורשו בדעת כי דעת הואשורש כל ההשפעות בבחי' (משלי כ"ד) ובדעת חדרים ימלאו כי העשירות והנפשו"ת הם בבחי' גבורות כמ"ש רבינו נ"י ששרשם בדעת וכן משמע בדבריו כ"פ שהעשירות תלוי בדעת וזה בחי' (קהלת ז') בצל החכמה בצל הכסף וע"כ מי שאין לו דעת אין לו זכי' בשום עשירות דהיינו בשום חפץ. וזה בחי' יאוש שקונה במציאה כי היאוש הוא שמסיח דעתו מזה הדבר כ"ש יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש כי צריך לידע שאבד וייאש עצמו מדעתו נמצא שמוציא את דעתו מאותו החפץ שאבד וע"כ אין לו עוד בו שום זכיה כנ"ל:

וע"כ נקראים קטנים לענין מציאה כל זמן שאוכלים משולחן אביהם ומציאתם לאביהם כי עיקר הדעת ע"י האכילה כ"ש רבינו במאמר ויהי הם מריקים שקיהם (סי' יז) וע"כ כ"ז שאוכלים משלחנו נמצא שדעתם תלוי באביהם ע"כ מציאתם שלו והוא זוכה במציאות בניו כי עיקר הזכי' ע"י הדעת כנ"ל:

אות יד

וע"כ דבר המזיק אין צריך להחזירו לבעליו רק המוצאו הורגו וזוכה בעורו כ"ש בש"ע. כי כל ההיזיקות הם היפך הדעת כי כעס בחי' כסילים ינוח כ"ש רבנו נ"י בכמה מקומות שכעס ושנאה הם כסילות. ולעתיד שיתגלה הדעת לא ירעוולא ישחיתו כי מלאה הארץ דעה וכו'.וע"כ דבר המזיק אין בו זכיה מאחר שאין בו דעת וע"כ הוא הפקר להמוצאו והמוצאו הורגו וזוכה בעורו כי אחר שהורגו וביטל ההיזק אז ייש זכיה בהנשאר דהיינו בהעור מאחר שאין בו היזק אז ייש לו אחיזה בהדעת כשאר חפצים ויש בו זכיה וע"כ זוכה בו המוצאו שהרגו כי הוא הביא הדבר לבחי' דעת וזכי' כי מתחילה כשהי' מזיק לא הי' בו שום דעת וזכיה כנ"ל וע"כ הוא זוכה בו ע"י שהרגו והביאו לבחי' דעת וזכיה כנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - חושן משפט ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה