ליקוטי הלכות חושן משפט חלק א · מתנה ג
אות א
ענין מתנת שכיב מרע ומשרז"ל מתנת ש"מ כירושה שויא רבנן ודברי ש"מ ככתובין ומסורין דמי:
ע"פ התורה ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם וכו' (בלק"ת סי' ז') ע"ש וכבר דברנו מתורה זאת כ"פ. ומבואר שם שכל אדם צריך שישאר אחריו דעתו בעולם ע"י בן ותלמיד שיעסוק עמהם להודיעם דרך ה' וזה עיקר החליפות וההשארה שנשאר מן העאדם אחרי פטירתו מן העולם וכו' ע"ש. ומבואר שם שע"י הארת בן ותלמיד משם נמשכת הפרנסה וכו' ע"ש:
אות ב
וזה בחי' ירושה ששייך לבנים. כי עיקר השארתו של אדם לאחר מיתתו הם הבנים שנשאריןאחריו הממלתאין את מקומו. ועקיר הוא הדעת היינו כשזוכה נשארין ממנו בנים שקיבלו ממנו דעתו הקדושה. כי כ"א מישראל יש לו חלק בהדעת הקדוש כי עיקר הדעת הוא לדעת את ה'. כ"ש אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו'. וכ"א מישראל הוא חלק אלוה ממעל ונשמתו מושרשת בהדעת הקדוש הזה שהוא שורש כל הנשמות כולם כי חכמה הוא שורש הכל כ"ש כולם בחכמה עשית. וע"כ כ"א מישראל כפי אחיזתו בהדעת הקדוש וכפי מעשיו הטובים כן נתגלה על ידו ידיעת אלקותו ית'. וזה עיקר השארתו לאחר מיתתו דהיינו מה שהודיע לבניו וצוה אותם שישמרו דרך ה'. וזה הדעת הואעירקר השארתו כמבואר בהתורה הנ"ל. ומחמת שכל הפרנסה והעשירות נמשך מזה הדעת שהוא בחי' כלליות בן ותלמיד כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"שד, ע"כ כשאדם נסתלק מגיע הירושה לבניו כי משם שורש הממון מבחי' בנים היינו מהדעת שהשאיר בעולם ע"י בניו שמשם נמשך כל העשירות והפרנסה כנ"ל וע"כ מגיע להם הירושה כי משם נמשך הממון כנ"ל:
אות ג
וזה מתנת ש"מ שהיא ג"כ כירושה. כי הדעת שצריכין להשאיר אחריו הוא כלול מב' בחי' שהם בן ותלמיד כי צריכין להשאיר אחריו בנים ותלמידים כמבואר שם בהתורההנ"ל, כי כמו שצריכין ללמד לבניו להארי בהם הדעת הקדוש כן צריכין ללמד לבן חבירו ולהעמיד תלמידים רבים להאיר בהם הדעת הקדוש לדעת את ה' וכ"ש שם בהתורה הנ"ל שכל אדם יכול לקיים זאת להעמיד תלמידים ע"י שמדבר עם חבירו ביראת שמים ומעורר אחד את חבירו ליראה את ה' לסור מרע ולעשו"ת הטוב. שעי"ז נעשה כ"א בחי' תלמיד לגבי חבירו ע"ש. ומבחי' הדעת שמאירין בתלמדיים כ"א לפי בחינתו משם נמשך בחי' מתנת ש"מ שהיא כירושה כי יש כח לאדם להוריש ממונו לאחר ע"י מתנת ש"מ מאחר שהממון נמשך גם מהדעת שמאירין באחרים שאינם בניו שהם התלמידים. וע"כ יכול להוריש ממונו לאחרים ע"י מתנת ש"מ כמו שצריך להאיר דעתו לאחרים שהם התלמידים. כי כמו שהירושה שייך לבנים מחמת שהממון נמשך מהדעת שהשאיר על ידי הבנים כמו כן יכול להוריש ממונו לאחרים כי הממון נמשך גם מהדעת שמאירין באחרים שהם התלמדיים כנ"ל כי הממון נמשך משני הבחי' מבן ותלמיד כמבואר בהתורה הנ"ל:
אות ד
ועל כן דייקא כשהוא שכיב מרע מתנתו כירושה. כי הצדיק וכמו כן כל אדם כשר מאיר הדעת בבנים ותלמדיים כל ימי חייו כי רק בשביל זה בא האדם לעולם. והעיקר הוא שימשיך דעת כזה בבנים ותלמדיים שיתקיים הדעת לעולם אפילו אחר הסתלקותו כי זה עיקר השארתו כנ"ל וכמבואר היטב בהתורה הנ"ל. וע"כ הצדיקים האמתיים בשעת חליים אז הם מאירין הדעת ביותר בבנים ותלמידים כמו שמצינו בכמה צדייקם שגילו דעת גדול וקדוש מאד בעת חוליים סמוך למיתתם כגון ר"א הגדול ורשב"י ורבינו הקדוש וכו'. כי עיקר החולאת שנמשך לעולם מה שהאדם חולה קודם מיתתו הוא רק בשביל זה כדי שיסדר לביתו למען אשר יצוה את בניו ותלמידי אחריו שידעו את ה' וישמרו דרכיו. וע"כ עד יעקב לא הוה חולשה כשרז"ל כי יעקב הראשון שהאיר ביותר בבנים ותלמידים, כי התחלת התגלות הדעת הקדוש לדעת את ה' התחיל מאברהם אבהינו כי הוא גילה אלקותו בעולם כשרז"ל אבל אברהם ויצחק עדיין לא הי' מטתם שלימה רק יעקב הי' מטתו שלימה והשאיר י"ב שבטים כולם צדיקים שכולם קיבלו את דעתו הקדושה ועל ידם נתקיים הדעת הקדוש בעולם. וע"כ התחיל מיעקב שיהי' האדם חולה קודם מיתתו כי הוא טובה גדולה כדי שיסדר לביתו ויצוה את בניו כשרז"ל. ועיקר הצוואה הוא שצריכין לצוותם שישמרו דרך ה' כדי שישאר דעתו גם אחר הסתלקותו לעולם, וע"כ התחיל זאת מיעקב כי הוא הראשון שהניח בנים כולם צדיקים שעל ידם נשאר דעתו בעולם. וע"כ בעת שהי' יעקב חולה וצוה את בניו סמוך למיתתו אז צעקו כולם שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' כשרז"ל כי אז בשעה שהצדיק חולה סמוך למיתתו אז הוא עיקר הארת הדעת שמשאיר אחריו וכנ"ל וכמו כן כל אדם לפי בחינתו כי כל אדם יכול לקיים זאת. וכ"א צריך להאיר איזה דעת דקדושה בבנים ותלמידים שיהי' נשאר לעולם וכנ"ל. וע"כ עיקר המתנה שהיא כירושה היא מתנת ש"מ כי אז עיקר השארת הדעת שמשם נמשך הממון שמחמת זה מגיע הירושה לבניו וכן יש לו כח ליתן לאחרים במתנת ש"מ שהיא ג"כ כירושה וכנ"ל:
אות ה
וזה דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי כי מתנת ש"מ שיש לה קיום זה נמשך מבחי' הדעת שצריכין להאיר ביותר סמוך למיתתו כשהוא ש"מ כנ"ל. והדעת הוא התורה שהוא עיקר הדעת שעל ידה יודעין את הש"י וזה דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי', כתובין ומסורין זה בחי' התורה הקדושה שהיא כתובה ומסורה בידינו וכ"א כפי חלקו בתורה כן צריך להשאיר חלק דעתו ותורתו לבנים ותלמידים שיתקיים לעולם ומשם נמשך מתנת ש"מ שיש לה קיום כירושה וכנ"ל, וע"כ דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי. כנ"ל:
(הלכה ד' בהלכות מתנה ה"ד אות ט"ו והלכה ה' בהל' מתנה ה"ה אות כ"ג)