ליקוטי הלכות חשן משפט א · טוען ונטען ה
אות א
ובו ענין חנוכה ענין מודה במקצת שחייב שבועה דאורייתא. ורב נחמן תיקן שבועת היסת גם לכופר הכל:
ע"פ התורה ויהי הם מריקים שקיהם וכו' בסי' י"ז ע"שכל התורה. והכלל שע"י הון יוסיף רעים רבים דהיינו ע"י צדקה עי"ז נעשה אויר הנח והזך. ועי"ז נשמע הדיבור הקדוש למרחוק עד ששומע הטוב הכבוש בין הס"א ונתעורר וחוזר להש"י ונעשים בעלי תשובה וגרים ועי"ז נשלם המזבח ועי"ז נשלם השכל ועי"ז זוכין ליראה ואהבה ע"י הצדיק שמגלה ההתפארות שיש בישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות וכו'. שמוצא התפארות פרטי אפי' בהפושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו וכו'. שעי"ז מוצא הרוצנות שהי' להשי"ת בכל הבריאה וכו' שעי"ז ממשיך יראה ואהבה וכו' ע"ש כל זה היטב:
אות ב
והנה זה הכופר בממון חבירו בוודאי הוא פוגם בבחי' הון יוסיף רעים הנ"ל. כי ע"י כפירות ממון חבירו הוא פוגם הרבה והוא בהיפך ממש מהתיקון הנזכר שם הנעשה ע"י הצדקה שהוא בחי' הון יוסיף רעים רבים. כי מבואר שם שע"י הצדקה הוא קונה לו רעים ואוהבים שעי"ז נמשך אויר הנח והזך ע"י ריבוי האהבה שרוחם נוחים זה עם זה וכו' ועי"ז נשמע הדיבור למרחוק וכו' ונתתקן הכל כנזכר שם. אבל זה שכופר ממון חבירו הוא בהיפך מזה ממש כי לא די שאינו מגדיל האויר הנח ע"י האבת רעים ע"י ריבוי צדקה. אף גם הוא מכחש בעמיתו שעי"ז עושה מריבה עמו. ובודאי אין רוחו נוחה עם חבירו שזהו ההיפך מאויר הנח והזך הנ"ל. כי הכחשת ממון חבירו הוא פגם הממון בחי' פגם הון יוסיף רעים הנ"ל היפך הצדקה שהוא תיקון הממון שעי"ז נעשה האויר הנח וכו'. והמכחש בעמיתו הוא בהיפך ממש מזה, כי האדם צריך לעשו"ת מו"מ באמונה ויהי' דיבורו בנחת עם הבריות כשרז"ל. כי צריך האדם שיהי' טוב לכל ואפי' עם בני עאדם שאינם צריכים לקבל צדקה צריך עכ"פ לישא וליתן עמהם בנחת ובאהבה ולגמול חסד ולוותר משלו כמו ששיבח התנא א"ע שהאריך ימים על שהי' ותרן בממונו וכו'. כי כל זה בכלל צדקה וחסד שעושה עם הבריות שעי"ז קונה אהבה רבה עם הרבה בני אדם ונתרבה האויר הנח והזך שעי"ז נתתקן כל המבואר שם. אבל זה לא די שאינו מוות משלו אף גם הוא מכחש בעמיתו ועושה מריבה עם חבירו ונמשך שנאה ביניהם שהוא בחי' רוח רעה וכו' כמ"ש שם שהוא היפך האויר הנח פגם ההון יוסיף רעים הנ"ל ובזה פוגם הרבה. כי כמו שע"י הצדקה נמשך בחי' הון יוסיף רעים הנ"ל שעי"ז יכולין להודיע לטוב הכבוש לעוררו לתשובה שעי"ז נתתקן כל הנזכר שם עד שזוכין ליראה ואהבה ע"י התגלות ההתפארות וכו'. כמו כן זה הכופר בממון חבירו פוגם בכל זה כי מרבה שנאה היפך הון יוסיף הנ"ל ואין יכולין להודיע ולעורר הטוב הכבוש וכו' ועי"ז נפגם הכל עד שנפגם ההתפארות הנ"ל ח"ו. וע"כ צוותה התורה שישבע כי השבועה בנקטית חפץ דהיינו ספר תורה היינו שנותנים בידו ס"ת ובזה מזכירין אותו ההתפארות פרטי מאחר ששם ישראל נקרא עליו. כי כל ההתפארות שיש בישראל בכלל ובפרט וכו' הכל כלול בספר התורה הקדושה שהיא תפארתנו וחיותינו. כי התורה היא ההתפארות של ישרא לשבשביל זה נברא העולם כי השי"ת מתפאר עם ישראל שקיבלו את התורה ובשביל זה ברא את העולם. וע"כ התורה מתחלת מזה כ"ש בראשית ברא אלקים וכו' וארז"ל בשביל ישראל ובשביל התורה שנקראים ראשית. היינו בשביל ההתפארות שיקבל מישראל ע"י שיקיימו את התורה בשביל זה ברא את השמים ואת הארץ וכל אשר עליהם. ושם בהתורה נרשם ההתפארות גם בפרטיות ובפרטי פרטיטת שהש"י מקבל מכ"א מישראל בכל יום ויום. כי כ"א מישראל יש לו אות בתורהץ. וכל זמן ששם ישראל נקרא עליו עדיין יש לו אחיזה באותו האות. וכשהצדיק מגלה ההתפארות הפרטי של איזה איש ישראל אזי מאיר זה האות כפי ההתפארות שמוצא בו. כי ההתפארות בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות של כל ישראל הכל נרשם וכלול באותיות התורה הקודשה שהם כל התפארותינו. וע"כ נותנין בידו ס"ת לישבע. ובזה מזכירין אותו ההתפארות של ישראל ומארין לו מה שרוצה לפגום ח"ו. כי ע"י הכחשת ממון חבירו רוצהלפגום ח"ו בההתפארות כנ"ל. ע"כ עי"ז ראוי בוודאי שיודה על האמת. כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו בוודאי יש בו התפארות פרטי כנ"ל. ובוודאי כשמזכירין אות וההתפארות בכלל ובפרט ע"י הס"ת. בוודאי יזיכר א"ע היכן הוא בעולם. ובוודאי יודה על האמת. שלא יעקור עצמו ח"ו מההתפארות של ישרא לשהוא כל חיותו וחיות כל העולמות בכלל ובפרט כי בשביל זה נברא הכל וכנ"ל:
אות ג
וע"כ מדאורייתא אינו חייב שבועה כ"א מודה במקצת אבל לא כופר בכל. כי מודה במקצת אם נחשוד אותו שמשקר וכופר ממון חבירו עדיין לא עקר עצמו מההתפארות לגמרי רק אשתמוטי הוא דקמשתמיט כדאמר רבה יפני מה אמר ה תורהוכו' וע"כ אמרה תורה ישבע כדי להזכירו ההתפארות כנ"ל שעי"ז מודהעל האמת וכנ"ל. אבל הכופר בכל אם נחשוד אותו שמשקר איך יודה ע"י השבועה ע"י שיזכירו אותו ההתפארות מאחר שכבר רחוק מכל ההתפארות מאחר שכופר בכל. כי מי שיש לו אחוזה בהתפארות של ישראל בוודאי לא יבא לידי העזה זאת לכפור לגמרי. כי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וכו'. ע"כ מדינא אינו חייב שבועה אבל רב נחמן תיקן שבועת היסת גם לכופר בכל. כי רב נחמן ראה שהגלות מתארך מאד והטוב נכבש מאד מאד בתוך הס"א ע"כ השתדל כ"כ לחפש ההתפארות ומצא שיכול להיות התפארות פרטי בישראל אפי' בהכופר בכל. כי מעוצם אריכת הגלות שהטוב נכבש מאד מאד יכול להיות שיורה היתר לעצמו עד שיכפור בכל אבל באמת לא יצא עדיין מההתפארות ח"ו. וע"כ הטיל גם עליו שובעה כדי להזכירו ההתפארות שלו ע"י הששבועה שעי"ז יודה כנ"ל כי גם בו יש עדיין התפארות פרטי אעפ,י שהוא כופר בכל כי לא בא להכפירה והההכחשה כ"א מחמת שהטוב נכבש בתוך הס"א ביותר שעי"ז הורה היתר לעצמו גם לכפור בכל. וכמו שאמרו שם בגמ' שתיקן שבועה גם לכופר בכל מחמת שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו שעי"ז מורה היתר לעצמו. היינו כנ"ל שבאמת גם הוא לא יצא מכלל ההתפארות וכנ"ל וזה בחי' ספק מלוה ישנה וכו' זה בחי' הטוב הכבוש ביותר מכמה וכמה שנים עד שנתיישן הרבה ביניהם ומחמת שהרע חופה עליו מאד עי"ז יכול לטעות ביותר עד שיכפור בכל אבל באמת יש בו ג"כ התפארות פרטי וכנ"ל. כי מובן בכתבים שמלוה ישנה הוא סוד בחי' ניצוצות הקדושים שהם בחי' טוב הכבוש המגולגים מכמה וכמה שנים שמריבוי הרע החופה עליהם באים ההכחשו"ת וכו'. וע"כ רב נחמן שהי' שנים הרבה אחר החורבן הוא דייקא תיקן שבועת היסת להורות שגם בהרחוקים ביותר כמו הכופר בכל גם בהם יכולים למצוא התפארות רק ע"י שנתיישנו בהגלות שמתארך מאד עי"ז נתרחקו כ"כ וכנ"ל וע"כ עדיין יש תקוה להזכירו ע"י השבועה ע"י שיזכירו אותו ההתפארות שיש בו עדיין וכנ"ל:
אות ד
ואפילו כשנשבע בלי נקטית חפץ הוא ג"כ בבחי' זאת שמזכירין אותו ההתפארות של ישראל ע"י השבועה כי השבועה היא בשם ה'. ושם ה' היא רק ע"י ההתפארות של ישראל שהם שמו ית. כי כל הבריאה היתה רק בשביל להגדיל שמו ע"י ישראל שיקיימו את התורה שהוא שמא דקוב"ה. כי קוב"ה וישראל ואורייתא כולא חד. כי שמו משותף בשמינו כי קודם הביראה לא הי' שייך לקרותו בשם כלל. כי הוא ית' למעלה מכל השמות רק מאהבת ישראל שצפה שיקבל שעשועים והתפארות מעמו ישראל ע"י שיקיימו את התורה עי"ז צמצם בכמה צמצומים עד שברא את העולם כדי להגדיל שם תפארתו ע"י ישראל בבחי' ותעש לך שם כיום הזה וכו'. נמצא ששמו ית' כלול מכל ההתפארות של ישראל. וע"כ ע"י השבועה שהיא בשמו ית' כשרז"ל עי"ז יודה ע"י שיזכיר עצמו ההתפארות שיש בו עדין שח"ו יהיה נפגם ביותר ע"י הכחשת ממן חבירו ע"י שפוגם בבחי' הון יוסיף הנ"ל וכנ"ל:
אות ה
וזה שמאיימין ביותר בשעת השבועה כשרז"ל כי עיקר השבועה לגלות ההתפארות שעי"ז נמשך יראה גדולה ופחד גדול כ"ש שם:
אות ו
וזה בחי' כל הנשבעין שבתורה נשבעין ואל משלמין ואל ונשבעין ונוטלין השכיר והנגזל וכו'. כי זה השכיר שהשכיר עצמו לחבירו ונפל לבחי' עבדות זה נמשך מפגם הון יוסיף רעים הנ"ל. שעל ידי זה נפגם ההתפארות וכו' כנ"ל. כי באמת צריך כ"א מישראל להאמין בעצמו שבוודאי מאחר ששם ישראל נקרא עליו. בוודאי יש בו עדיין התפארות פרטי שהשש"י מתפאר עמו. וכן צריך להאמין בפרטות בכל יום ויום. כי אין יום דומה לחבירו ובכל יום ויום עולה התפארות פרטיים מכל א' וא' מישראל כפי מעשיהם באותו היום. שעי"ז הקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית שהכל ע"י ההתפארות שמקבל מישראל מכ"א וא' בכל יום בפרט. כי כמו שתחילת הבריאה בכלל וברפט ובפרטי פרטיות לא היתה כ"א בשביל ההתפארות שיקבל מישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות. כמו כן עתה הש"י מקיים העולם בחסדו בכל יום ויום רק בשביל ההתפארות שמקבל מישראל בכלל ובפרט וכו'. אדרבא עיקר ההתפארות הוא עתה אחר הביראה כי בתחילת הבריאה לא היו עדיין ישראל בעולם רק. שברא העולם בשביל שצפה שיקבל התפארות בכלל ובפרט וכו' מכל אחד מישראל. מכ"ש וכ,ש עתה שכבר נמצאים ישראל קדושים בעלום שכל קיםו העולם וכל חידוש מ"ב שבכל יום הכל כפי ההתפארות שמקבל מהם בכלל ובפרט וכו'. ומזה באים כל השינויים הרבים והנפלאים שבכל יום כנראה גם בחוש ריבוי השינויים שבכל יום מכ"ש השינויים הנפלאים שנעשים בכל העולם בכל יום ויום בגשמיות ורוחניות עד אין חקר ואין מספר כמ ושאנו משבחים אותו ית' ע"ז בכל יום כ"ש ובטובו מחדש בכל יום תמיד וכו'. מה רבו מעשיך ד' וכו'. וכן אומרים בברכת ק"ש של רערבית בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים וכו'. עושה גדולות עד אין חקר נסים ונפלאות עד אין מספר. וכל השינויים הנפלאים הרבים והעצומים שבכל יום ויום בפרטיות. הכל כאשר לכל הוא ית' מחדש בטובו ע"י ההתפארות שמקבל בפרטיות בכל יום ויום מכ"א וא' מישראל בפרטי פרטיות כנ"ל. ומי שמאמין בזה באמת ובאמונה שלימה בוודאי לא ידאג על פרנסה. מכ,ש שלא יבא לזה שיצטרך להשכיר עצמו לעבד ולשכרי בשביל פרנסתו. כי בוודאי יבטח בה' שימשיך לו שפע דבר יום ביומו ע"י ההתפארות שמקבל מכל ישראל בכלל ובפרט וכו'. עד שבוודאי מקבל ממנו בעצמו ג,כ איזה התפארות בכל יום כפי חלקו שיש לו בעולם שעי"ז מתקיים ומתחדש זה החלק בעולם אשר משם נמשך השפע והחיות לכל העולם כי מאחר שיש לו חלק בחיות וקיום העולם באותו היום בוודאי יהי' נמשך לו חיות ושפע באותו היום. וכ, ש ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתינו סלה. וכשרז"ל בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו. היינו שתראה שיעלו ממך שעשועים והתפארות הרבה בכל יום מעין הברכות וההשפעות שנמשכין בכל יום כי הא בהא תליא כפי ההתפארות שעולה ממנו כן זוכה לקבל שפע הרבה וכמו כן הוא צריך לברך ולפאר יותר ליוצרו. ועי"ז יהי' נמשך לו עוד שפע טובה וברכה הרבה אבל מחמת פגם הון יוסיף הנ"ל שעי"ז קשה להוציא הטוב הכבוש במקום שכבוש בגלות זה כמ. ואזי קשה לגלות ההתפארות מחמת כסילות השכל שעי"ז נחשך אור הצדיק כנ"ל. עי"ז כל זה נפל בדעתו כ"כ עד שנפל לבחי' עבדות להשכיר עצמו למלאכה ועבדות שהוא בזיונות היפך התפארות. כי באמת לאמתו אין עבדות שייך לישראל כלל כי כל ישראל בני מלכים הם. כי ישראל עלה במחשבה תחילה והמה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו שבהם נמלך ונתייעץ בבריאת עולמו כ"ש בהתורה הנ"ל על אנא ברי' קלה שבים וכו' ע,ש היטב כדי שתוכל לעורר עצמך היכן אתה בעולם. כי זה נאמר על כ"א מישראל. ע"כ זה השכרי שהשכיר עצמו בחי' פגם ההתפארות כנ"ל. ע"כ הזהירה תורה מאד ליתן שכרו ביומו דייקא כ"ש ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו וכן לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. כי העני מסר נפשו בשביל שכירתו מחמת שנפגם בחי' הון יוסיף ואין גומלין חסד אחד עם חבירו להחזיק את העני שעי"ז נפגם ההתפארות עד שבא לזה להשכיר עצמו שעי"ז נעלם ההתפארות ביותר. אבל תקונו הוא ע"י השכירות בעצמו שקבל מהבעה"ב כי בהממון שיקבל יחי' את נפשו ונפש ביתו ויהי' נמשך אהבה ורצון בחי' אויר הנח והזך כפי ממון השכירות שיקבל. כי בתחילה היתה שנאה ומריבה מצויה בתוך ביתו מחסרון הפרנסה כשרז"ל רמי ואתי תיגרה בביתה מכי מישלם שערא מכדא. וכשנמשך איזה שפע נמשך אהבה ושלום כ"ש השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. גם זה הבעה"ב אם לא זכה לתקן ההון כראוי כנ"ל עכ"פ כשיקיים מצות ביומו תתן שכרו עי"ז ג"כ יהיה נ חשב לתקון ההון הנ"ל. ע"י שמשפיע להעני עכ"פ דמי שכירותו שעי"ז נמשך א הבה ושלום בחי' אויר הנח והזך שעי"ז נתגלה ההתפארות הנ"ל. וע"כ הזהירה תורה מאד ביומו תתן שכרו ביומו דייקא ולא תבא עליו השמש וכו'. כדי לתקן נפש העני השכיר ביומו דייקא. היינו שיזכה שישוב אליו הדעת עד שירגיש עוצם רחמנותיו יתב'/ גם עליו שמקבל התפארות בפרטיות גם ממנו. כי זה נתתקן דייקא ע,י בחי' הון יוסיף הנ"ל ע"י שפע הממון שמקבל בשכירותו. שעי"ז נעשה בחי' אויר הנח והזך שעי"ז נתגלה ההתפארות שזה עיקר חיות ותיקון נפש הישראל. וע,כ הוזהר ביומו דייקא תתן שכרו. כי צריכן להאיר ולגלות ההתפארות בפרטיות בכל יום דייקא כפי השינויים שבאותו הים דייקא שעי"ז עיקר תיקטון נפש העני השכיר ע"י שמקבל שכירותו ביומו דייקא עד שירגיש ההתפארות בואתו היום דייקא וכנ"ל:
אות ז
וע"כ תיקנו חז"ל דייקא שהשכיר נשבע ונוטל אעפ"י שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין כי המוציא מחבירו עליו הראי'. אבל השכיר נשבע ונוטל. ודוקא אם תבעו בזמנו כמבואר בגמ' ופוסקים. כי כשתבעו בזמנו כפי הדין של בל תלין ולא נתן לו מיד הרי כל חיותו ונפשו של בל השכיר אצל הבעה"ב בבחי' ואליו הוא נושא את נפשו וכמו שהאריך בזוהר בענין זה. והעיקר מה שלא נתן לו מיד ביומו בעתו ובזמנו. ועיכב הארת ההתפארות על זה השכיר כפי אותו היום דייקא. ועי"ז פגם מאד בבחי' ההון הנ"ל שהיא פגם ההתפארות ע"כ אין מאמינים לו עוד בשבועה שעי"ז יזכיר עצמו בההתפארות וכנ"ל מאחר שהטוב נכבש כ"כ ע"י שלא תיקן בחי' ההון הנ"ל ביומו לגלות ההתפארות ביומו דייקא. וע"כ יכול להיות שישכח כשרז"ל בעה"ב טרוד בפועליו וחשדינין לי' ששכח שנדמה לו שנתן לו שכירותו ובאמת לא נתן לו. וכל זה מחמת שטרוד בפועליו דייקא. מה שלא מצינו כן בשום מקום. כי בשאר חוב אם אמר פרעתי אפילו אם יביא עליו עדים שהי' טרוד באותו היום שאמר שפרע בכמה וכמה מיני עסקים אעפ"כ לא יפסל משבועה ויהיה לעולם פטור בשבועה. רק בפועל אמרו רז"ל בעה"ב טרוד בפועליו ומשום חיותו דשכיר נטלו השבועה מבעה"ב ונתנוה על השכיר היינו כנ"ל כי טרדא דפועלים היא טרדא עצומה מאחר שכל נפשו"ת וחיות והתאפרות של נפשו"ת הפועלים הם אצלו. כי נשכרו אצלו והיו אצלו בגלות ועבדות שכ"ז נמשך מחמת הטוב שנכבש מאד בגלות. ומאחר שהם בגלות אצלו בוודאי הוא מוכרח להיות טרוד לשלם להם במועדם וזמנם ביומם דייקא. וע"כ חשדינין ליה ששכח שהוא בחי' פגם הדעת שנמשך ע"י שלא החזיר הטוב הכבוש מיד מאחר שהשכיר תבעו בזמנו ולא נתן לו. ע"כ לא האמינוהו בשבועה והטילו השבועה על השכיר משום חיותו דשכיר. כי כל חיותו שנמשך מהתפארות הפרטי שבכל יום תלוי בזה וכנ"ל:
אות ח
וע"כ אברהם אבינו היה איש חסד ועשה חסד וצדקה הרבה. כי אברהם וכל האבות עסקו בזה להודיע להטוב הכבוש במקומות המגונים מעלתו לעוררו לתשובה. ועי"ז עשו בעלי תשובה וגרים רבים כ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן וכו'. וכן יחחק ויעקב גיירו רבים כשרז"ל ומובא בדבריו ז"ל. ומחמת שאברהם היה הראשון שהתחיל לעסוק בזה לעורר ולהוציא ולתקן הטוב הכבוש בין הס"א מחטא עץ הדעת. ע"כ עשה כל ימיו צדקה חוחסד הרבהכדי לעשו"ת אויר הנח והזך כדי שיוכל להודיע לטוב הכבוש מעלתו והיכן הוא עתה וכו' כנ"ל. ובכלליות העולם השלשה אבות הם בבחי' כלליות התיקונים המבוארים בהתורה הנ"ל. כי אברהם הוא בבחי' תיקון הון יוסיף רעים רבים שנעשה ע"י צדקה הרבה. כי אברהם עשה חסד וצדקה הרבה כנ"לף. ועי"ז מודיעין להטוב הכבוש מעלתו ונעשין גרים בחי' ואת הנפש אשר עשו שנאמר באברהם מפורש יותר מבשאר האבות מחמת שהוא הראשון והוא התחיל התיקון ע"י צדקה כנ"ל. ועי"ז נתתקן פגם המזבח ונשלם המזבח כ"ש שם. וזה בחי' יצחק שנעקד ע"ג המזבח ואח"כ הקריבו איל תחתיו שזה בחי' תיקון המזבח. כי מחמת שהאבות הם הי' התחלת התיקון לתקן פגם האמונה שהוא פגם הע"ז שעבדו הדורות הראשונים מאד. על כן היה ההכרח לתקן פגם המזבח ע"י יצחק אבינו בעצמו שנתרצו א ברהם ויצחק להקריב אותו ע"ג המזבח. כי מגודל הפגם לא היה אפשר לתקן כ"א ע"י יצחק בעצמו. וע"י תיקון המזבח נשלם השכל ונתגלה ההתפארות ע"י הצדיק האמת וזה בחי' יעקב שהוא עיקר ההתפארות. כי יעקב נקרא ישראל בחי' ישראל אשר בך אתפאר בחי' תפארת ישראל:
אות ט
וזה שטעה יצחק בעשו ואהב אותו ורצה לברכו. כ"ש ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ותרגומו ארי מצידיה הוה אכיל. כי מחמת שיצחק עיקר עסקו היה לתקן המזבח שהוא תיקון האכילה כ"ש שם. ע" מאחר שראה שעשו מביא לו לאכול. ואכילת יצחק בוודאי היה בקדושה גדולה בבחי' תיקון המזבח בחי' שולחן מכפר כמזבח ע"כ אהב אותו. כי סגבר שעוסק בתיקון המזבח. כי זה ידוע שבעשו היה ניצוצות קדושים גבוהים מאד שהם נשמות הגרים שיצאו אח"כ מזרעו כמ וזשארז"ל על פסוק זה כי ציד בפיו שמרמז על אלו הנשמות כמובא. ע"כ סבר יחחק שמה שמביא לו לאכול שמפורש ג"כ בזה הפסוק כי צדיק בפיו שכוונתו לשמים שמחמת היטוב הכבוש אצלו שעוסק להוציא ולהחזירו אל הקדושה. עי"ז בעצמו הוא עוסק להאכיל את אביו שהוא בחי' תיקון המזבח. כי הא בהא תליא כנ"ל. וע"כ א הב אותו. וע"כ רצה לברכו. וז,ש ותכהן עיניו מראות בחי' שנחשך אור הצדיק כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וזה שדרז"ל בעשנן של אלו שהי' מקטירות לע"ז דהיינו פגם המזבח שעי"ז נחשך אור הצדיק שעל ידו עיקר התגלות ההתפארות שהוא בחי' יעקב כנ"ל. ומריבוי הע"ז של בית עשו שהוא פגם המזבח נחשך האור כ"כ בחי' ותכהן עיניו עד שלא ראה יחחק עוצם ההתפארות שנתגלה ע"י יעקב דייקא עד שרצה לברך את עשו כי סבר שעוסק בתיקון המזבח ע"י שמאכילו וכו' כנ"ל. וזה שאמר לו הביאה לי ציד ואוכלה וכו'. כי דייקא ע"י שיאכיל אותו שהוא תיקן המזבח שנעשהע"י הון יוסיף וכו'. עי"ז רצה לברכו. כי עיקר הברכה שרצה לברכו היה בעשירות גדול. כי סבר שצריכים ליתן לו העשירות כדי שיוכל לעסקו יותר בתיקון המזבח שנתתקן ע"י עשירות דקדושה כשנותנין מממונו צדקה הרבה לעניים הגונים באמת וכנ"ל. אבל באמת עשו לא חפץ בברכה ותרחק ממנו. כי כל כוונת עשו מה שהאכיל את אביו לא הי' לטובה כ"א לרמות את אביו כדי שיאהב ויכבד אותו כדי שיתן לו עשירות שעי"ז יכבש הטוב בגלות עוד יותר ויותר. כי לא חפץ כלל להוציא הטוב הכבוש אצלו ולתקן המזבח רק כל כוונתו הי' בהיפך לכבוש הטוב שהוא בחי' קודשת ישראל בגלות. וכן נמצאי םאנשים שנותנים צדקה. אבל אין כוונתם לטובה כלל רק להרבו תכבודם ונותנים רק במקום שיתכבדו ויתייקרו ועל ידי זה דייקא מתגברים ומשתררים על עם דל על הכשרם באמת. וצדקה כזו בוודאי אינה מתקנת כלל רק מקלקלת הרבה. כי הם מרבים שנאה ומחלוקת ע"י הון ועשירות כזה. רק אצל ישראל הורב הוא לטובה. ויש בזה כמה בחי'. כי יש שטועים עצמן שסוברים שנותנים להגונים והוא להיפך. אבל עכ"פ כוונתם לטובה. וע"כ באמת ארז"ל (ב"ב י"ב) אחרי שהפליגו שם הרבה בגודל מעלת מצוות הצדקה. אמרו שם שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל מה יקר חסדך אלקים וכו'. כי צריכים זכות גדול לזכות ליתן לעניים הגונים אמתים באופן שיתקן עשירותו עי"ז שיהי' נמשך ע"י צדקתו בחי' אויר הנח והזך שיוכלו להודטע לטוב הכבוש מעלתו וכו' עד שיושלם המזבח שעי"ז יתגלה ההתפארות ויהיה נמשך יראה ואהבה וכו'. אבל עשו הרשע בוודאי כל כוונתו היה לרעה ולא לטוב כלל ע"כ השתדלה רבקה שיקבל יעקב את הברכות שיהי' נמשך כל שפע ההון והעשירות ליעקב הצדיק האמת דייקא. כי יעקב דייקא צריך לקבל כל העשירות כדי שיתקן כל התיקונים הנזכרים שם עד שיתגלה ההתפארות וכו' וכנ"ל:
אות י
וזה בעצמו בחי' מכירת הבכורה שמכר עשו ליעקב ע"י תאוות האכילה דייקא כ"ש הלעיטיני נא וכו'. ואז אמר לו יעקב מכרה כיום את בכורתך לי. כי העבודה בבכורות. והעבודה דהיינו קרבנות הוא תיקון המזבח. וע"כ תיכף שאמר עשו ליעקב הלעיטיני נא שהוא פגם תאוות אכילה שהוא פגם המזבח. ע"כ תיכף אמר לו יעקב כדת וכדין. א"כ מכרה לי את בכורתך. כי למה לך עבודת הקרבנות שהם תיקון המזבח מאחר שאתה פוגמו כ"כ ע"י ריבוי תאוות אכילה שהוא פגם המזבח וכנ"ל:
וזה שאמר יצחק גם ברוך יהי' שארז"ל שמאחר ששמע יצחק שאמר את בכורתי לקח וכו'. אמר יצחק א"כ כדין ברכתי את יעקב וכו' היינו כנ"ל. שמאחר שמכר הבכורה שהיא תיקון המזבח. א"כ נודע לי עתה שאינו עוסק כלל בתיקון המזבח וכל עיסקו שהאכיל אותי. כל כוונתו הי' לרעה ולא לטובה מאחר שביזה את הבכורה שהוא תיקון המזבח. ע"כ בוודאי מגיע הברכות של העשירות רק ליעקב. ע"כ גם ברוך יהיה כי רק יעקב שהם בחי' הצדיקים והכשרים באמת צריכים לקבל את העשירות כדי להודיע לטוב הכבוש את מעלתו עי"ז כדי שיתרבו גרים ובעלי תשובה אמתים בעולם כדי לתקן פגם המזבח עד שיושלם השכל ויאיר אור הצדיקי אמת שממשיכים יראה ואהבה ע"י עוצם התגלות ההתפארות שמגלים התפארות אפילו מהפושעי ישראל שעל ידי זה עיקר חיות וקיום העולם וכו' כנ"ל:
אות יא
וזה בחי' חנוכה. כי מלכות הרשעה גזרה אז הגזירות רעות על ישראל המובאים בתורה הנ"ל. שלא ימולו את בניהם ושיחללו את השבת וכו'. והחשיכו את ישרא לבצרותיהן שעי"ז כבשו ביותר את הטוב בגלות. וכשגברו הכהנים חשמונאי ובניו ונצחום. עי"ז הוציאו הטוב הכבוש מהם. ועי"ז נשלם המזבח. וזה בחי' חונכה בחי' חנוכת המזבח שנשלם ע"י הטוב הכבוש שהוציאו מן הגלות. וע"י שלימות המזבח. עי"ז נשלם אור השכל ורואין אור הצדיק שמגלה ההתפארות. וזה בחי' אור חנוכה שהוא בחי'אור הצדיק שממשיכין בחי' אור חנוכה שהוא בחי' אור הצדיק שממשיכין בחי' אור זרוע לצדיק שעי"ז נתגלה ההתפארות של ישראל שעי"ז תוקף הנס שדלק הנר בנס שמונה ימים. שעל ידי זה נתגלה שכל הבריאה וחיותה וקיומה ע"י ישראל עד שיכולין להמשיך אור הנר שידליק בנס כזה. כי ההתפארות הוא בחי' כבודו ית' בחי' על ישראל גאוותו שמתרומם כביכול כבוד מלכותו וגדלו ותפארתו ע"י ישראל ועי"ז מאיר אור גדול בכל העולמות. כי כבודו בחי' אור כ"ש והארץ האירה מכבודו. וזה בחי' נר חנוכה שמדליקין בכל שנה ושנה. וע"כ נוהגין ישראל הרבות בצדקה בחנוכה. כי עיקר התיקון ע"י הון יוסיף רעים רבים דהיינו ע"י ריבוי צדקה לעניים רבים לקנות לו רעים רבים. ועי"ז יוצא הטוב הכבוש ומשלים המזבח שזהו בחי' חנוכת המזבח כנ"ל. ועי"ז נשלם השכל ומאיר אור הצדיק ונתגלה ההתפארות והכבוד של הש"י שהוא בחי' אור גדול. וכל זה הוא בחי' אור נר חנוכה בחי' אור נרות המנורה שהם עדות שהשכינה שורה בישראל. כי ממנה הי' מתחיל וכו' היינו שהש"י מתפאר בישראל ועושה נסים בשבילם ומנהיג העולם כרצונם. כי בשבילם נברא הכל ובשבילם מתקיים הכל. היינו בשביל ההתפארות שמקבל מהם בכל דור ודור בכל שנה ושנה ובכל יום ויום וכנ"ל:
אות יב
וזה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ודרז"ל בשביל ישראל ובשביל התורה שנקראו ראשית. היינו בשביל ההתפארות שיקבל מישראל ע"י שיקבלו את התורה. וזהו שנסמך מיד והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום. זה בחי' מה שנחשך אור הצדיק שעי"ז אין מתגלה ההתפארות וכו' וכנ"ל. ועיקר החשכות ע"י ריבוי הגליות שכובשין הטוב ביניהם שזהו בחי' תהו ובהו וחשך וכו' שהם בחי' הד' גליות שכבשו הטוב ביותר שעל ידי זה מתגבר החשך מאד מאד עד שאין רואין אור הצדיק שמגלה ההתפארות.ובפרט הגלות האחרון הזה שנקרא תהום וגם כל החכשו"ת של גליות הראשונות כלולים בו. בבחי' תהו ובהו וחשך על פני תהום. שהחשך מחשיך עד התהום. עד שרוצה להסתיר ולהחשיך האור לגמרי ח"ו אבל ורוח אלקים מרחפת על פני המים. מים זה בחי' צדקה כ"ש שלח לחמך על פני המים. (כמובא בדברי קדשו ז"ל שם) מרחף רוח אלקים. דא רוחו של משיח שהם בחי' הצדיקי אמת כ"ש במ"א. ועי"ז ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור שזה בחי' אור נר חנוכה אור נר המנורה. כי עיקר התגלות הואר הוא ע"י צדקה כנ"ל:
אות יג
וזה בחי' מצות נר חנוכה איש וביתו, זה בחי' אור התפארות בכלל. והמהדרין נר לכל אחד ואחד זה בחי' אור התפארות בפרטיות שהש"י מקבל מכ"א ואחד מישראל בפרטיות. והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום. זה בחי' התפארות בפרטי פרטיות שהש"י מקבל מכל אבר של ישראל אפי' מהגרוע שבגרועים כ,ש שם בהתורה הנ"ל. שזהו העיקר שע"י זה הצדיק שיכול להאיר ולגלות ההתפארות בפרטי פרטיות כנ"ל. עי"ז יכול להוסיף אור בכל יום ויום. כי בכל יום ויום מוצא איזה התפארות באיזהאבר מישראל בפרטי פרטיות שעי"ז מתקיים העולם באותו היום. וכמו שכתבנו לעיל לענין לא תלין וכו' ע"ש. וזה עיקר תוקף הנס של חנוכה שדלק שמן מועט שלא הי' בו להדליק כ"א יום א' ודלק שמונה ימים. היינו כי שמן הוא בחי' אור התפארות כי שמן לשון גדולה והתפארות בחי' כשמן הטוב על הראש וכו' בחי' לריח שמניך טובים בחי' על כן משחך אלקים שמן ששון מחבריך וכו'. דהיינו גדולת והתפארות המלך. היינו כי היוונים טימאו כל השמנים, שרצו להחשיך אור הצדיק ולטמאות ולקלקל כל מיני התפארות שבישראל עד שגזרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל דהיינו שרצו להמשיך כפירות כאלו לא נברא העולם בשביל ישראל ואין הש"י מתפאר בהם ח"ו. וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום. מצאו פך שמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג, כהן בחי' אהבה וחסד בפרט כהן גדול שהוא בחי' אהבה וחסד גדול שעיקר תיקון ההון יוסיף על ידו על ידי שהוא עוסק לקבל כל הצדקות וכל הנדבות לב של ישראל וכל התרומות והמעשרות של ישראל שכולם מקבלם הכהן בפרט הכה"ג שממונה על כל הכהנים ומצווים ישראל לעשרו. כי הוא צריך לקבל הון גדול מישראל כי על ידו עיקר תיקון ההון שעי"ז נעשה האויר הנח והזך שעי"ז מוציאין הטוב הכבוש מן הגלות מהס"א שכל זה עבודת הכהן לכפר על בני ישראל שעי"ז מעלין ומוציאין הטוב מהס"א שנפל לשם בעוונות ישראל כידוע. והי' אז תוקף הנס שמצאו השמן שחתום בחותמו של הכה"ג שהוא בגודל כח צדקתו יכול להאיר אור התפארות אפי' בעומק החשך מאד אבל לא הי' בו להדליק כ"א ליום א' שלפי האומדנא לפי דעת האדם נדמה שאין כח בזה ההתפארות שיאיר וידליק כ"א יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. ובזה הראה לנו הש,י גודל עוצם אהבתו את ישראל ע"י גדולת הצדיקים שהם ממשיכים לנו נסים כאלה כי הם דורשים ומחפשים ומבקשים ומוצאים התפארות בפרטי פרטיות בכל אבר ואבר מישראל עד שעי"ז מוצאים התפארות בישראל בכל יום ויום כל ימי עולם שעי"ז הי' תוקף הנס הזה שדלק השמן המועט שמונה ימים מרמז על כל שבעת ימי בראשית שנכללין ביום השמיני שהוא בחי' עלמא דאתי, להורות שהם יכולין ללמד זכות על ישראל עד שיאיר וידליק שמן מועט בחי' התפארות מועט יוסיף אור ויאיר לעולם עד יום השמיני בחי' עלמא דאתי. כי מעט ההתפארות מאיר להם עד שמוצאים ע"י התפארות בפרטי פרטיות עוד יותר וכן בכל יום ויום עד שמגלין ההתפארות של ישראל שלא יופסק לעולם עד הקץ האחרון שעי"ז עיקר חיות העולם וקיומו בכל יום עד אשר יזכו כל ישראל ליראה ואהבה בשלימות. ואז יהי' ההתפארות בתכלית השלימות ויתקיים כיה ' יהי' לך לאור עולם ואלקיך לתפארתך:
אות יד
וזה בחי' מצות השבת העבוט. כסות יום מחזיר ביום וכסות לילה בלילה. וזה בחי' מה שאסור ליכנוס לבית הלוה ליטול משכנו. כ,ש כי תשה ברעך וכו'. לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו וכו'. כי עיקר העניות של ישראל שעי"ז באים לידי הלוואות נמשך מבחי' הנ"ל: כשאין מתקנין התיקון של הון יוסיף רעים רבים וכו' שעי"ז אין מוצאין ומעלין הטוב הכבוש בין העכו"ם. ואז יכשהטוב כבוש ביניהם אזי נמשכת השפע להם ח"ו כי כל עשירותם נמשך מהטוב הכבוש ביניהם כידוע שעי"ז נמשך השפע להטוב הכבוש ועי"ז יש להם כל העשירות וישראל ניזונין מתמצית. וכפי מה שזוכין ע"י תיקון ההון דהיינו ע"י צדקה וג,ח להעלות הטוב מהם כנ"ל. כמו כן מחזירין השפע והפרנסה והעשירות לישראל. והעיקר כי ע"י שמעלין הטוב כנ"ל ונעשין גרים ונשלם המזבח עי"ז מתגלה אור הצדיק ואזי נתגלה ההתפארות של ישראל מכל א' ואחד. וכשמתגלה ההתפארות של ישראל שהש"י מתפאר עם כ"א מישראל בכל יום ויום שבשביל זה נברא הכל ומחי' ומקיים הכל בכל יום ובכל עת ובכל שעה. אז יבוודאי נמשך כל השפעת של פרנסה ועשירות לישראל כי כל חיות העולם והשפעתו שייך בודאי לישראל כי מהם נמשך כל השפע והחיות ע"י ההתפארות שמתפאר בהם וכנ"ל. נמצא שעיקר עיכוב השפע שמשם בא העניות וההלוואות. בא ע"י פגם ההון הנ"ל של העשירים שאין עושין צדקה וחסד בממונם. וכל אחד מישראל כפי מהשעוסק בצדקה וחסד ומתקן בחי' ההון הנ"ל בבחי' הנ"ל, עי"ז חוזר וממשיך השפע לישראל והעיקר שעי"ז חוזר ונתגלה ההתפארות שעי"ז חוזר ונמשך השפע לישראל וכנ,ל. וע"כ הזהירה תורה להתנהג בחסד גדול עם הלוה כ"ש לא תהיה לו כנושה וכו' והחמירה מאד בהשבת העבוט ביום וכו' כנ"ל וכן שלא ליכנוס אל ביתו לעבוט עבוטו. כי עיקר התיקון לבטל העניות והלוואות הוא ע"י החסד שגומל עם הלוה שעי"ז קונה אהבה ושלום שעי"ז נעשה האויר הנח והזך שעי"ז נעשין כל התיקונים הנ"ל. שמוציא הטוב הכבוש ומשלים המזבח וכו' עד שמתגלה ההתפארות שעי"ז חוזרת השפע לישראל כנ"ל. שזה עיקר מצוות צדקה וגמילות חסדים כדי שע"י הצדקה והחסד יבטל העניות מהעני והלוה ע"י שיגלה ההתפארות עי"ז וכנ"ל. וע"כ אסור ליכנוס לבית הלוה לעבוט עבוטו כי החפצים של כל אדם הם בחי' התפארותו ושעשועיו כי הם חיותו שבהם משתעשע ומתפאר. ושורש חיותם נמשך מההתפארות שהש"י מתפאר עם כ"א ואחד מישראל אפי' עם הגרוע שבגרועים שמשם שורש החיות והשפע של כל החפצים של כל אדם שהם בחי' התפארותו כנ"ל. ובאמת היה ראוי שיהי' עיקר העשירות והחפצים היקרים אצל הצדיקים והכשרים שבישראל. אך מחמת חטאי הדורות התגברו היכלי התמורות שכבשו הטוב להס"א שעי"ז ע"פ הרוב הואלהיפך. אבל אעפ"כ כל החפצים שיש אפי' להעני שבישראל שרשם נמשך מבחי' ההתפארות כנ"ל. ועיקר ההתפארות הוא בבחית האדם בבחי' כתפארת אדם לשבת בית. כי כל בתי בני ישראל שרשם הוא מבחי' הבית המקדש (כמבון במאמר בראשית לעיני כל ישראל ע"ש). ששם עיקר ההתפארות של ישראל כ"ש בית קדשינו ותפארתינו וכו'. וכן יפה נוף משוש כל הארץ וכולו. כי כל התפילות והמעשים טובים של ישראל הכל עולה אל הביהמ"ק ושם הש"י מקבל כל ההתפארות מהם כי שם שער השמים. ועש,כ שם עומד המזבח שנשלם ע"י שמעלין הטוב הכבוש ונעשין גרים בבחי' עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק וכו' שעי"ז נתגלה ההתפארות כנ"ל. ומשם מביהמ"ק נמשך קיום של כל בתי בני ישראל ששם בחי' ההתפארות של כ"א מישראל. וע"כ כשישראל באים לידי הלוואות עד שמוכרחים למשכנם זה בחי' חורבן ביהמ"ק שנקרא משכון כי הביהמ"ק נקרא משכן על שם שנתמשכן בעוונות ישראל כשרז"ל ע"פ אלה פקודי המשכן משכן וכו' כי בזמן שהי' הביהמ"ק קיים היה כל השפע לישראל ולא הי' צריכים לשום הלואה כ"ש והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה וכו'. רק ע"י חורבן ביהמ"ק בעו"ה עי"ז נתעלם ההתפארות של ישראל ונמשך רוב השפע להם וכו' כנ"ל עד שמוכרחין לבא להלואות ולמשכון שהוא בחי' חורבן ביהמ"ק שנתמשכן בעוונותינו כנ"ל. וע,כ הזהירה התורה מאד על המלוה להקל על הלוה בפרט בעינן המשכון כדי שע"י החסד הזהשיגמול עמו, יהיד' חוזר ונמשך ההתפארות שעי"ז יחזור השפע לישראל. וע"כ אסור ליכנוס לביתו לעבוט עבוטו כדי שלא לפגום ביותר בבחי' ההתפארות שהוא בתוך הבית ביותר כנ"ל שנמשך מבחי' הבית המקדש כנ"ל:
אות טו
וזה בחי'מה שצריכים להחזיר כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. כ"ש כי הוא כסותה לבדו היא שמלתו לעורו וכו' כי הכסות והשמלה הוא עיקר בחי' ההתפארות של האדם כי ר' יוחנן קרא למאני מכבדותא כי החפצים של האדם בפרט הבגדים הם מכבדין ומפארין את האדם וכ"ש לענין בגדי כהונה ועשית בגדי קודש וכו' לכבוד ולתפארת וע"כ צריכין להחזיר כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. כי כל שינוי העתים שהם יום ולילה וכו' הכל ע"י ההתפארות שהש"י מקבל מכ"א מישראל בכל יום ויום שעי"ז מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכנ"ל. ע"כ תיכף כשמגיע היום צריך להחזיר לו כסות יום שנמשך ממהתפארות של אותו היום שעי"ז מ איר אור יום וכן כסות לילה בלילה, כי שינוי העתים של יום ולילה נמשך מההתפארות פרטי שהש"י מקבל בכל יום ערב ובקר מכל אחד מישראל בפרטי פרטיות וכנ"ל ומשם נמשך בחי' כסות יום ולילה. וע"כ מברכין בכל יום מלביש ערומים. וע"כ הזהירה התורה להחזיר המשכון כסות יום ביום וכו'. כדי לתקן ולהאיר בחי' ההתפארות שבכל יום שעי"ז יתבטל העניות וההלואות לגמרי. כי יוחזר השפע לישראל על ידי התגלות התפארות וכנ"ל. וזה שכתוב בזוהר כי הוא כסותה לבדה היא שלמתו לעורו דא ציצית ותפילין. כי ציצית ותפילין הם עיקר ההתפארות שהש"י מקבל מכ"א מישראל בכל יום כידוע וע"כ הם מרומזים בפסוק זה כי היא כסותה לבדו וכו' שמדבר ממצות השבת העבוט ביום ובלילה. כי הם בחי' אחת כי מצות השבת העבוט הוא בשביל תיקןו התגלות ההתפארות שהיא בחי' ציצית ותפילין שמרומזים בפסוק זה כי היא כסותו וכ' וכנ"ל: