ליקוטי הלכות חשן משפט א · טוען ונטען ד
אות א
ע"פ מ"ש (בסי' קפ"ח) שצריכין לנסוע להצדיק לחזור אחר אבידתו כי כל האבידות הם אצל הצדיק וכו':
על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה עד האלקים יבא וכו'. אלקים בחי' ב"ד סמוכין שנסמכו זה מזה עד משרע"ה שהוא המסמיך הראשון בחי' ויסמוך משה ידיו וכו' היינו הצדיק בחי' משה שאצלו כל האבידות והוא יכול לדון בין אדם לחבירו למי שייך החפץ או המעות שהם טוענין עליו כי כל ההכחשו"ת שביניהן נמשך מבחי' האבידות שהם בחי' קדושו"ת הנפולות כידוע. ועיקר בירור האמת בין הבעלי דינים הוא ע"י השבועה שלמדו מפסוק זה ונקרב בעה"ב אל האלקים וכו' על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה וכו' כמבואר בגמ'. כי שבועה בשם ה' בחי' זכרון בחי' זה שמי וזה זרי שעי"ז מזכיריטן אותו האמת לאמתו למי שייך זה החפץ וכו'. וע"כ קודם שיוצא לאויר העולם משביעין אותו הוי צדיק וכו'. כי ע"י השבועה יזכור ולא יוכל להעביריהו השכחה שהיא בחי' אבידה שנמשך עליו כשיוצא לאויר העולם וע"כ המוצא מציאה לא ישבע מאחר שהוא בעצמו בבחי' הצדיק שמוצא האבידות של העולם וע"כ בוודאי אינו חשוד על השקר שנמשך מבחי' השכחה והאבידות הנ"ל כנ"ל:
וזהו שדקדקו שם רז"ל (בנדה דף למד ע"ב) וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה וכו' ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו וכו'. היינו כנ"ל מחמת שתיכף כשיצא לאויר העולם ישכח הכל ע"כ משביעין אותו קודם שיוצא כי השבועה בחי' זכרון שהיא תיקון השכחה והאבידה כנ"ל:
וזה שהתחיל התנא מס' ב"מ בדין שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתי ה וכו' זה ישבע וכו'. כי עיקר דיינ מו"מ שנויים במס' ב"מ (כי ב"ק מדברת מדיני נזיקין וב"ב מדיני קרקעות. ודיני מו"מ של מטלטלין הם במס' ב"מ) ע"כ התחיל שנים אוחזין בטלית שהם דיני מציאות. כי עיקר הדו"ד שבין בני אדם במו"מ הם בבחי' מציאות הנ"ל שצריך כ"א לחפש ולמצוא כנ"ל. וכל המחלוקת ש ביניהם הם בבחי'. זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה. שזה אומר שהוא זכה לברר ממון זה שהוא בחי' מציאה שמצא אבידתו שהם הניצוצין השייכין לשורש נפשו שנאבדו ממנו בצאתו לאויר העולם הזה. וזה אומר שהם מציאה שלו כי הוא ביררם ומצאם. וזה בחי' שנים אוחזין בטלית, טלית זה בחי' לבושין בחי' לבוש הנפש שבא עמו לעולם שעל ידו כל הבירורין שהוא בחי' בבגדו בה כמבואר בזוהר ובכתבים כ"פ סודות נוראות בענין זה ע"ש: