ליקוטי הלכות חשן משפט א · טוען ונטען ג
אות א
הנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מוצאיין מזה ונותנין לזה מדר' נתן שנאמר ונתן לאשר אשם לו:
זה מבואר ע"פ מ"ש במאמר המתחיל תקעו המדבר מאמונה בליקוטי תנינא (סי'
אות ה'
. ע"ש בסוף המאמר מענין תיקון המשפט ואיתא שם (בסוף) בד"ה ובאמת הוא דבר גדול מאד להשליך מאתו כל החכמות וכו'. כי עי"ז נעשה תיקון המשפט בבחי' תהום אל תהום קורא אבע מימיך שהוא המשפט בחי' ויגל כמים משפט היינו המשפט שנפל עד התהום בבחי' משפטיך תהום רבה כי מעלין המפט מן התהומות ע"י התמימות וכו':
אות ב
וזה בחי' מוציאין מדר' נתן שיש כח במשפט דקדושה של הב"ד צדק שהוא בחי' תיקון המשפט להעלות המשפט מעמקי תהומות בבחי' תהום אל תהום קורא וכו' שזהו בחי' שמוציאין מזה ונותנין לזה כי יש כח להב"ד שהוא משפט דקדושה להלעלות המפט מכל מקום ש נפל לשם מתהום לתהום כנ"ל. וזה בחי' מה שהב"ד נותנין שטר למלוה בתחלת הגביה שילך ויחפש בכל מקום שימצא נכסי הלוה שיוציאם לעצמו. כי כל זה הוא בחי' כח המשפט דקדושה של הב"ד צדק שיש להם כח לברר המשפט מעמקי תהומות מכל מקום ש נפל לשם המשפט וזה בחי' מוציאין מזה ונותנין לזה. כי זה בחי' תהום אל תהום קורא אבע מימיך דהיינו החזר והוציא המשפט שנפל אליך דהיינו הממון של המלוה הא' המגיע לו ע"פ דין ומשפט צדק שנפל להלוה ומהלוה להלוה שני שזה בחי' נפילת המפט מתהום לתהום. והב"ד מעלין ומוציאין המשפט מן התהומות. ומחזירין הממון המגיע ע"פ משפט צדק לבעליו הראשונים וכנ"ל כ"ש ונתן לאשר אשם לו. שצריכין להעמיד המשפט על מכונו ולהעלות המשפט מעמקי תהומות וכנ"ל. כי עיקר הלואות נמשכין מפגם נפילת המשפט שמשם עיקר העניות שעי"ז מוכרחים ללוות א' מחבירו. כי פגם המשפט זה בחי' מה שאין יודעין ההשגה של צדיק וטוב לו רשע ורע לו וכו'. וענין זה נמשך מסוד גלגולי הנשמות כמובא בזוה"ק שזהו בחי' זה שאמרו לר' אלעזר בן פדת אי בעית דאחרוב עלמא ואפשר דאיברת בשעתא דמזונא. ואיתא בתיקונים שזה סוד הגלגול שיתגלגל בגוף אחר שהוא בחי' עולם אחר וכו' נמצא שעיקר חסרון הפרנסה והעניות וההלוואות הוא רק מצד הגילגול שהוא בחי' גלגל שחוזר בעולם. וכמובא בדברי רבינו ז"ל (סי' י"ד) על מא' רבב"ח גלגל' הוא דהדר שהיא גילגולא דנשמתין שמשם נמשך צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו. שעי"ז מוכרח שיהי' עניות והלוואות בעולם. וכל הכפירות שבין אדם לחבירו שהוא פגם המשפט שרוצה לגזול ממון חבירו שלא במשפט. זה נמשך ג"כ מסוד גילגולי הנשמות כי מה שאחד חומד ממון חבירו ורוצה לגוזלו כל זה היא מחמת שיש לו איזה שייכות לזה הממון בסוד הגילגול שזה בחי' שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו. היינו מלוה ישנה בסוד הגלגול. כי עיקר כל התאוות בשרשן הם דברים קדושים וגבוהים מאד. רק למטה נתגשם ואסור לנו ליקח שום דבר קודם זמנו ועיקר כל החטאים והפגמים נמשכין ממה שממהרין ליקח הדבר קודם זמנו. ואינו מתגבר על תאוות להמתין עד יבא עתו בהיתר כשרז"ל (בסי' יומא) בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך וכו' וע"כ עיקר החטא הראשון שהוא חטא אדה"ר הי' רק מה שלא המתין בזווגו עד שבת וע"כ נקראים החטאים בשם בוסר שהוא פרי שלא נגמר עדיין. כ"ש אבות יאכלו בוסר (יחזקאל י"ח) כי עיקר החטא הוא מחמת שלוקח הדבר בלא עתו ובאמת עיקר העת להשיג טעם הטוב האמתי הוא רק לעתיד לבא. ואשרי מי שממתין ומתאפק על תאוותו כל ימי עוה"ז וסותם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי וממתין לטוב הנצחי כמ"ש (צפני' ג') לכן חכו לי ליום קומי לעד. כי בודאי יזכה לתענוג האמתי לתענוג הנצחי. אבל גם בעוה"ז יש דברים שעיקר האיסור הוא מה שאינו ממתין. ואם ימתין עד בא עתו יקבל בהיתר. וכשרז"ל אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציע' לו בהיתר וכו' והכלל כי עיקר כח הבע"ד שמסית את האדם לתאווה או לדבר עבירה ח"ו הוא רק מחמת שיש לזה האדם איזה שייכות לזה הענין כפי שורשי הנשמות רק שהוא צריך עכשיו להתאפק על תאוותו עד יבא עתו. או שאפשר שיבא עתו בעוה"ז שיקבל דבר זה בהיתר או לפעמים אינו יכול לקבל זה כ"א בעוה"ב. היינו כשיזכה לעמוד בנסיון ולשבר תאוותו מזה עכשיו עי"ז יזכה לעתיד בעוה"ב לקבל ולהתענג משורש התענוג הזה בשרשו ברוחניות. שהוא אור צח ומצוחצח תענוג רוחני תענוג אמתי. וזה שכתוב לא תעשוק את רעך. רעך דווקא וכן לא תחמוד בית רעך. רעך דייקא. כי כ"א יש לו חמדה לבית רעהו דייקא. היינו שהוא רעהו וחבירו בשרשו כפי גילגולי הנשמות ומחמת שבגילגול הראשון הי' זה הממון שלו וכיוצא בזה כמה בחי' מחמת זה יש לו תאוה וחמדה לזה הבית והממון שהוא עכשיו של חבירו אבל באמת התורה הזהירה אותנו על זה. כי אסור ליגע בשל חבירו. אעפ"י שהוא חבירו ורעהו בשרשו מצד הגלגול. אעפ"כ זה המשפט לאלקים. והש"י יודע תעלומות איך לסדר הממון והחפצים בכל דור ודור. ואסור לגזול ולעשוק את חבירו ואפילו לחמוד הוא איסור חמור. רק צריכין להאמין בהש"י כי ישרים דרכי ה'. ולקבל משפטובאהבה ולשמה בחלק אשר נתן לו ה ':
אות ג
נמצא שעיקר הגזילה והכפירה שרוצין לכפור ממון חבירו ח"ו הוא מצד קלקול המשפט שנמשך מחמת שאין מאמיניםבישרת דרכי ה' אשר דרכיו ומשפטיו נפלאים מאד וא"א להשיגם דהיינו מה שיש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו וכו' שזהו סוד גילגולי הנשמות שמשם נמשך העניות וההלואות וכל הנסיונות של כל החמדות והתאות וכנ"ל. וע"כ עיקר התיקון ע"י התמימות בלי שום חכמות שעי"ז זוכין לתיקון המשפט ונתתקן הכל. כי צריכין להתנהג רק בתמימות ע"פ התורה שנקראת משפט בחי' תיקון המשפט כנ"ל. נמצא כשהלוה גוזל את חבירו ואינו מסלק לו. זה בחי' פגם המשפט. והב"ד שעושין המשפט ומחפשין בנכסי הלוה למצוא מקום להגבות למלוה חובו. זה בחי' תיקון המשפט שמעלין המשפט מן התהומות מכל מקום שנפל לשם אפילו מן הלקוחות ומלקוחות דלקוחות. וזהו בחי' מוציאין מדר' נתן שמוציאין מזה ונותנין לזה. זה בחי' תהום אל תהום קורא שמוצאין המשפט מזה לזה מכל המקומות שנפל לשם ומעמידין המשפט על תלו אמן ואמן: