אור ברסלב
ליקוטי הלכות - חושן משפט א ליקוטי הלכות חשן משפט א

ליקוטי הלכות - חושן משפט א

ליקוטי הלכות חשן משפט א

דיינים א

אות א

דיני ממונות בשלשה. ע"פ המאמר המתחיל מישרא דסכינא במאי חתכי לה וכו' ע"ש בס' ל"א סי' ל':

כי הדיינים הם בבחי' מלכות כי הם מושלין ותובעין וכופין לדין ופוסקין הדין והמשפט כדרך המלך בבחי' דינא דמלכותא דינא. וכן כתב רבינו נ"י שע"י המשפט עולה המלכות וע"כ צריכין הדיינים להיות שונאי בצע כי תיקון המלכות הוא ע"י שונא בצע כמ"ש רבינו נ"י במאמר הנ"ל. וזה בחי' ושחד לא תקח. כי השחד יעור עיני חכמים. היינו ע"י פגם השחד שהיא אהבת ממון עי"ז נפגם המלכות שהוא בחי' בת עין והיא בחי' חכמה תתאה עיין שם. וזהו יעור עיני חכמים דייקא. וע"כ הדיינים הם שלשה כי עליית המלכות אל אור הפנים שמשם חיותה הוא בשלש רגלים כ"ש שם. וזה בחי' בת עין והיא בחי' חכמה תתאה עיין שם. וזהו יעור עיני חכמים דייקא. וע"כ הדיינים הם שלשה. כי עלית המלכות אל אור הפנים שמשם חיותךה הוא בשלש רגלים כ"ש שם. וזה בחי' ג' דיינים כנגד ג' רגלים שעל ידם עולה המלכות כנ"ל. כי הת"ח הם בחי' יו"ט. כי קדושת יו"ט תלוי בהם כמ"ש רבינו נ"י סי' קל"ה כי הג' דיינים הפוסקין הפסק דין הם בבחי' הלכה כרבים כדאיתא בתיקונים דלית רבים פחות מתלת דאינון מסטרא דאבהן דעלייהו אתמר הלכה כרבים. והג' רגלים הם בבחי' שלשה אבות כמובא. נמצא שהדיינין הם בבחי' אבהן בחי' ג' רגלים. וע"כ מוזהרין ביותר על נשיאת פנים בדין כדי שלא לפגום באור הפנים כי הם צריכין להעלות המלכות אל אור הפנים שמשם חיותה כמ"ש שם כנ"ל. וזה בחי' הוו מתונים בדין. ופי' דהיינו שאם יבא לפניו דין אחד ב' פעמים או ג' פעמים אל יאמר וכו' אלא צריך בכל פעם לחקור הדין היטב. כי עליית המלכות אל השכל שהוא בחי' אור הפנים. כי היא בחי' חכמה תתאה שנתצמצם בה השכל העליון כ"ש שם כי אלו שיש ביניהם הריב הוא בחי' נפילת המלכות שנפל אצלם. כי מחוק המלכות שיתנהגו בני אדם ביושר ולא יעשה שום אחד עולה נגד חבירו רק שיהיה ביניהם שלום ושלוה כ"ש הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו וכמובא לעיל שהמלכות תיקונה בבחי' שלום. ואלו הבעלי דינים שלא התנהגו ביושר בחוק המלכות עד שנעשה ריב ודין ביניהם. נמצא שהמלכות נפל אצלם. וע"כ מצוותם שיגשו אל המשפט לפני הדיינים והם מעלין פגם המלכות מביניהם ועושין שלום ופוסקין הדין וכנ"ל. וע"כ צריכין בכל פעם לחקור הדין בשכלם. כדי להעלות המלכות שעיקר עלייתה אל השכל כנ"ל שמשם חיותה כנ"ל. וזה צדק צדק תרדוף למען תחי' דייקא כי ע"י הב"ד יפה שהם מעלין המלכות אל אור הפנים שמשם מקבלת חיותה כנ"ל. עי"ז נמשך חיות גם למטה כי כולם מקבלים חיות על ידה. וזה שארז"ל מבי דינא שקל גלימא זמרא ואזיל באורחא. כי איתא שם במאמר הנ"ל בסופו שתיקון הקול הוא ע"י בחי' תיקון המלכות ע"ש. וע"כ אחר שקבל את הדין שאזי נתקן אצלו בחי' המלכות שבתחילה נפגמת אצתו כנ"ל. וע"כ זמרא ואזל וכו' כי נתקן בחי' הקול שהוא בחי' המלכות כנ"ל:

דיינים ב

אות א

דיני ממונות בשלשה:

ענין דיינים ע"פ מ"ש רבינו זצ"ל במאמר המתחיל תהומו' יכסיומו בסי' ט' ל"א ע"פ צהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה וכו'. והכלל היוצא משם שכאשר האדם עומד להתפלל. ואזי החשך והקליפות מסבבין אותו ומבלבלין אותו. אזי עיקר העצה והתקנה לזה לראות שידבר דיבור אמת. והאמת הוא אור הש"י בעצמו כביכול. ועי"ז מאיר לו הש"י בעצמו שהוא עצם האמת כביכול ואזי רואה הפתחים. איך לצאת מהחשך המסבב אותו וכו' ע"ש ענין זה היטב. כי הוא כלל גדול מאד בעבודת הבורא ית' בכל מקום שהוא כמבואר שם בדברי רבינו עוד במ"א סי' קי"ב מענין זה היטב. ותפלה הוא בחי' אמונה וכו' ע"ש:

אות ב

והנה אלו השני בעלי דינים הבאים לדין ומכחישין זה את זה וא' מהם טוען שקר בודאי. והוא בחי' פגם אמונה. כי הי' צריך לעשו"ת מו"מ באמונה כ"ש (שבת ל"א) נשאת ונתת באמונה וזה מכחיש בעמיתו וטוען שקר ואין לו נאמנות נמצא בשעה שבאים לדין הוא בחי' פגם אמונה. וצריך לתקן ולברר האמונה. ולברר האמת עם מי. אך א"א לבשר ודם לידע עם מי האמת. כי השקר מחפה על האמת כי קשה להכיר בין הטוען אמת להטוען שקר. ומה יעשה הדיין להוציא הדין לאמתו. העצה והתקנה לזה הוא ענין הנ"ל הנאמר אצל תפלה שהיא ג"כ בחי' אמונה. דהיינו שצריך הדיין לראות שידבר דיבור אמת. דהיינו שהמשפט שהוא רוצה לפסוק על הבעלי דינים יהי' באמת בלי שום הטי' לשום צד כ"ש לא תטה משפט. וכמו שהזהירה התורה וחז"ל ע"ז כמה פעמים. כי זה העיקר. וע"י שהדיין נזהר בזה מאד וכל דבריו הם רק באמת כפי מה שנראה לעיני שכלו האמת ע"פ דין תורתינו הק' או ע"פ שכלו אם רואה שהוא דין מרומה כמבואר בש"ע. ואזי כשכל דבריו הם רק באמת ואינו נוטה לשום צד. אזי נתקיים אלקים נצב בעדת אל בקרב וכו'. כי אזי הש"י עומד שם בעדת הדיינים הכשרים אשר דבריהם באמת. כי אמת הוא אור הש"י בעצמו כביכול. ועיקר השתוקקות של הש"י אינו אלא אל האמת. ואזי הדיבור אמת שהוא אור הש"י כביכול מאיר להדיין. ואזי זוכה לראות האמת עם מי מהבעלי דינים. וזוכה שיתברר לו הדין לאמתו כי הדיבור אמת של הדיין מאיר ומגלה האמת מתוך החושך והשקר של שכ נגדו שטוען שקר. וזה בחי' הדן דין אמת לאמתו שאחז"ל שדקדקו המפרשים תיבת לאמתו. אך ע"פ הנ"ל מדוקדק היטב. לאמתו דייקא. כי בודאי יכול להיות שהדיין ידין דין אמת ע"פ התורה לפי טענתם, ואעפ"כ יחייב את הזכאי ע"פ האמת. אבל באמת כשהדיין נזהר מאד. שיהיה כל דבריו באמת בלי שום הטיה כנ"ל. אזי מאיר לו האמת שהוא אור הש"י בעצמו כביכול. וזוכה לראות האמת לאמתו. כי נתגלה הואר מתוך החשך ע"י הדיבור האמת שהוא בחי' אור הש"י בעצמו כביכול כנ"ל והבן היטב. וזהו בחי' הדן דין אמת לאמתו, לאמתו דייקא כנ"ל:

אות ג

וזהו שארז"ל כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר ויהיה ערב ויהי בקר יום אחד. והתם כתיב וכל העם נצב עליך וכו'. כי איתא שם בדברי רבינו הנ"ל. שע"י דיבור האמת הנ"ל. שעי"ז זוכה להתפלל:

עי"ז מקיים כל הג' עולמות שהם עולם השפל וכו'. וע"כ הדיין שדן דין אמת לאמתו כנ"ל שהוא ג"כ תיקון האמונה שהוא בחי' תפלה כנ"ל. הוא מקיים ג"כ כל הג' עולמות כנ"ל. וע"כ נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כנ"ל. וזה בחי' שלשה דיינים כי הם שלשה דיינים כנגד בחי' שלשה קוי האמת. כי אמת כלול מתלת בחי' ראש תוך סוף כידוע בחי' יעקב שכלול מג' אבות שהוא בחי' אמת והוא בחי' משפט כמובא במ"א בסי' ב'. וזהו בחי' שלשה דיינים. כי עיקר תיקון המשפט תלוי באמת שעי"ז נתגלה האמת לאמתו. דהיינו שזוכין ע"י שדבריהם באמת שיתגלה מי טוען אמת ומי טוען שקר כי האמת מאיר וכו' כנ"ל. גם השלשה דיינים שהם כנגד ג' קוי האמת מרמזים שהם מקיימים השלשה עולמות המבוארים במאמר הנ"ל שעיקר קיומם ע"י תיקון האמונה בחי' תפלה שנעשה ע"י האמת שזהו ג"כ בחי' דין אמת לאמתו שהוא ג"כ בחי' תיקון האמונה כנ"ל:

אות ד

וז"ש ושחד לא תקח. כי השחד יעור וכו'. יעור דייקא. כי עיקר תיקון המשפט הוא שהאמת מאיר לו ורואה איך לגלות האמת מתוך החשך אבל כשלוקח שוחד נמצא שאין לו אמת. ואפי' אם אינו רוצה להטות המשפטץ אעפ"כ מאחר שקבל שחד. עכ"פ אין לו אמת. ומאחר שאין לו אמת אזי נשאר עור. כמבואר שם בדברי רבינו הנ"ל. כי א"א לראות כ"א ע"י האמת שהיא בחי' אור כנ"ל:

אות ה

וע"כ ארז"ל אין דנין בלילה רק ביום. כי יום ולילה הם בחי' אמת ואמונה כידוע. ועיקר אחיזת השקר והס"א הוא בבחי' לילה שהוא בחי' אמונה. וע"כ בלילה האמונה בקטנות ונגדלת בואר היום בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך כמובא במ"א (סי' ל"ה). כי עיקר תיקון האמונה הוא ע"י אמת כ"ש רבינו במאמר הנ"ל צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה ע"ש וע"כ עיקר המשפט ביום שהוא בחי' אמת שע"י מעלין ומתקנין האמונה כנ"ל. ואזי נעשה יחוד אמת ואמונה שהם בחי' ערב ובקר בבחי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וזה נעשה ע"י דין אמת שנאמר בו ג"כ וכל העם נצב עליך מערב עד בקר כנ"ל. כי עיקר המשפט והדין הוא לתקן האמונה הנפילה שנפגמה אצל אלו הבעלי דינים. כי א' מהם בודאי אינו נושא ונותן באמונה. וע"י הדין אמת מעלין ומתקנין האמונה כנ" לבבחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה. ונעשה יחוד אמת ואמונה ערב ובקר כנ"ל. וע"כ עיקר המשפט ביום כ"ש ודינו לבקר משפט כי אז מאיר האמת שעי"ז נתתקן ונגדל האמונה בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך. וזה בחי' ושפטו את העם משפט צדק. זה בחי' צדק כד אתחברת באמת וכו'. כי משפט זה בחי' אמת כמ"ש משפטי ה' אמת כמובא בדברי רבינו ז"ל. וזהו משפט צדק. בחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה. כי זה עיקר ישיבת הדיינים לתקן האמונה ע"י האמת שיתחבר צדק ושמפט, אמת ואמונה כנ"ל:

אות ו

וזה בחי' מה שנקרא הדיין הכשר אלקים. כ"ש כ"פ בתורה עד האלקים יבא דבר שניהם וכיוצא בזה בכמה מקומות. כי הדיין שדן דין אמת וכל דבריו באמת מתלבש בו אור הש"י בעצמו כביכול כנ"ל וכמבואר היטב במאמר הנ"ל. וע"כ הדיין בעצמו נקרא אלקים כי נתלבש בו אור הש"י כביכול ע"י האמת שהוא אורו ית' בעצמו כביכול כנ"ל:

אות ז

וע"כ עיקר הדיינים מן התורה הוא רק סמוכים בא"י. כי א"י היא בחי' אמונה כמבואר במאמר הנ"ל ועיקר הדיינים הוא בשביל תיקון האמונה כנ"ל:

אות ח

וזה בחי' אין ב"ד נזקקין לפחות משוה פרוטה. פרוטה מרמז על אמונה בחי' תפלה כמבואר במאמר הנ"ל על מארז"ל ופריטא שפוותיה. וע"כ פרוטה הוא שיעור ממון בכל מקום כי עיקר האמונה תלוי' בממון כ"ש ואמונה מאד. מאד זה ממון כ"ש רבינו ז"ל במ"א סי' כ"ג. וע"כ כשיש בממון שוה פרוטה אזי יש לו אחיזה בבחי' אמונה תפלה שהיא ג"כ בחי' פריטא שפוותיה כנ"ל. ואזי הוא ממון חשוב לכל דבר. ומי שגוזל את חבירו ממון כזה או מכחיש בו ממון כזה דהיינו שיעור פרוטה. אזי פוגם באמונה. ואזי צריכין הב"ד להזקק לדין זה כדי לתקן ולהעלות האמונה כנ"ל ביל"א: (זה הדרוש כפול לקמן בסגנון אחר קצת ושם יתבאר באריכות):

דיינים ג

אות א

ע"פ המאמר תהומות יכסיומו בליקוטי הראשון (סי' ט') ע"ש מ"ש על פסוק צהר תעשה לתיבה וכו'. והכלל כשהאדם עומד להתפלל אזי באים מחשבות זרות וקליפות ומסבבין אותו ונשאר בחשך ואין יכול להתפלל וכו' ובאמת יש פתחים הרבה בתוך החשך לצאת משם וכו' אבל האדם הוא עור ואין יודע למצוא הפתח.ו ע"י אמת זוכה למצוא הפתח. כי עיקר אור המאיר הוא הקב"ה. כ"ש ה' אורי וישעי וע"י השקר הוא מסלק את הקב"ה וכו' אבל ע"י אמת הקב"ה שוכן עמו וכו' וכשהקב"ה עמו הוא מאיר לו איך ליצא מהחשך המונע אותו בתפלתו כ"ש ה' אורי. וז"פ צהר תעשה לתיבה וכו'. והכל לפי גודל האמת וכו' ואז ופתח התיבה בצדה תשים. היינו התיבה היוצאת באמת היא תשים לך פתח בחשך שאתה ניצוד בו וכו' וע"י שיוצא מתוך החשך ומתפלל היטב עי"ז הוא מתקן תחתיים שניים ושלישים. היינו עולם השפל ועולם הכוכבים ועולם השכל וכו' ע"ש:

אות ב

וזה בחי' שלשה דיינים. כי עיקר תיקון המשפט צדק הוא אמת. כי א"א לברר המשפט כ"א ע"י אמת. כי כששני הבעלי דינים באים לדון ומכחישים זה את זה על עסק ממונם. זה בחי' התגברות החשך מאד. כי השקר הוא חשך ובפרט שעיקר הכחשתם הוא בשביל הממון נמצא שנפלו לתאוות ממון עד שרוצה א' לעשוק ולגזול את חבירו שזהו עיקר תאוות ממון. ותאוות ממון הוא בחי' חשך בחי' במחשכים השיבני וכו' (איכה ג) כמבואר היטב במאמר צוית צדק וכו' ע"ש (סי' כ"ג) שתאוות ממון הוא חשך גדול מאד בחי' אנפין חשוכין ע"ז כלולה מכל השבעין אומות נמצא שכל מיני חשך שהוא הס"א והע"ז כל הע' אנפין חשוכין כולם כלולים בתאוות ממון שהוא בחי' שקר כ"ש שם. וע"כ הדיין היושב לדון כאלו גיהנם פתוחה תחתיו כשרז"ל כי מתגבר אז תוקף החשך שהוא בחי' חשכה של גיהנם ששם עיקר החשך וצלמות מאחר שאחד רוצה לגזול חבירו ממון שזהו בחי' חטא דור המבול שנגזר דינם על הגזל כשרז"ל. וע"כ באמת קשה מאד מאד לברר משפט צדק. וע"כ א"א לדיין לברר המשפט כ"א ע"י אמת. כי העיקר הוא האמת. דהיינו שיסתכל הדיין רק על האמת. ולא יהי' בלבו שום צד פניה והטי' ח"ו לשום צד מהצדדים ויהיו שניהם שוין בעיניו ויסתכל בעין האמת לאמתו. ואז ע"י גודל האמת של הדיין ואמת הוא אור הש"י בעצמו. ואז יתקיים (תהלים פ]ב) אלקים נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפוט. ואז יאיר עיניו השי"ת שהוא עצם האמת שהוא אור המאיר. ועי"ז יזכה הדיין לברר המשפט צדק מתוך גודל החשך ולהנצל מן הגיהנם שהוא החשך הגדול אשר סבבוהו ע"י השקר של חשכת תאוות ממון כנ"ל. כי א"א להנצל מכל זה כ"א ע"י אמת שהוא אור הש"י בעצמו בחי' אלקים נצב בעדת אל כנ"ל. כי בלא אמת א"א לברר שום משפט. כי יש הרבה חילוקים עצמו מספר. והם כהררים התלויים בשערה. וגם יש דין מרומה וא"א לדיין שלא יכשל בדבר המשפט כ"א ע"י אמת שהוא אור הש"י שהוא מאיר עיניו. וזוכה לשפוט צדק. וזהו בחי' גודל האיסור של שחד. כי השחד יעור וכו' (שמות כו) יעורר דייקא היינו בחי' החשך הגדול הנ"ל שמתגבר ביותר ע"י תאוות ממון דהיינו שוחד שאז א"א בשום אופן לשפוט צדק. וע"כ אסור ליקח שוחד אפילו לשפוט צדק לזכות את הזכאי וכו' כשרז"ל כי א"א בשום אופן לשפוט צדק כשלוקח שוחד ואזי אין בו אמת. כי מתגבר החשך מאד וכו' כנ"ל. כי א"א לצאת מן החושך הגדול הזה כ"א ע"י האמת שיהי' להדיין אמת גדול ויסתכל רק על האמת בלי שום שקר ובלי שום ערמימיות כלל. וזה בחי' אנשי אמת שונא בצע שמוזהרים הדיינים על זה ביותר. כי אמת ושונא בצע הם בחי' אחת. כי תאוות ממון הוא בחי' חשך בחי' שקר כמבואר במאמר צוית צדק הנ"ל. נמצא שעיקר תיקון המשפט של הדיינים הוא אמת. וע"כ צריכין להיות לשלשה דיינים כי ע"י אמת שעי"ז זוכין לתפלה עי"ז זוכין לקיים כל השלשה עולמות שהם עולם השפל ועולם הכוכבים ועולם המלאכים שהם בחי' תחתיים שניים ושלישים תעשיה כנ"ל. וזה בחי' שלשה דיינים שהם בחי' שלשה קוי אמת בחי' שלשה תפלות ביום שהם מקיימין כל השלשה עולמות כנ"ל. כי עיקר קיום כל העולמות הוא אמת שהוא בחי' הג' דיינים שעיקר אזהרתם הוא אמת כנ"ל. וזהו שארז"ל (שבת ד"י ע"א) כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. היינו כנ"ל. כי ע"י דין אמת לאמתו שמסתכל רק על האמת לאמתו עי"ז מקיים כל מעשה בראשית שהם כלליות הג' עולמות הנ"ל. והרי הוא שותף להקב"ה במעשה בראשית כנ"ל:

אות ג

נמצא שמשפט אמת הוא בחי' תיקון התפלה. שעיקר תיקונה ע"י אמת כנ"ל. וזהו שארז"ל למה נסמכה פרשת משפטים לפרשת מזבח לומר לך שתשים דיינים אצל המזבח. כי המזבח ששם מקריבין קרבנות זה בחי' תפלה שמכפרת כמו קר בנות כמ"ש (ישעיה נו) ושמחתם בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו' וע"כ צריכין הדיינים לישב אצל המזבח. כי עיקר תיקון התפלה שהוא בחי' קרבנות הוא ע"י אמת שהוא בחי' דייני אמת כנ"ל:

אות ד

וע"כ עיקר הדיינים הם מומחין וסמוכין בארץ ישראל דייקא. כי עיקר תיקון התפלה הוא בא"י כמ"ש שם במאמר הנ"ל. כי שם בא"י עיקר האמת שהוא תיקון התפלה בחי' צהר תעשה לתיבה הנ"ל שמאיר ומציל מן מימי המבול שהם החשך המסבב ח"ו. כי א"י היא ארץ לא גושמה ביום זעם (יחזקאל כב) כי בא"י לא הי' המבול כשרז"ל. כי שם עיקר האמת שהוא בחי' יעקב. כמ"ש רבינו ז"ל במאמר ואכלתם אכול ושבוע (סי' מ"ז) ע"ש.

אות ה

וזה בחי' מה שאין הדיינים נזקקין כ"א לשוה פרוטה. כי איתא שם במאמר הנ"ל על דברי רז"ל אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס. שפרוטה הוא בחי' מלאך דפריטא שפוותיו בחי' אמונה תפלה וכו' ע"ש. וע"כ עיקר שיעור גזילה הוא שוה פרוטה כי צריכין לעשו"ת מו"מ באמונה. באמונה דייקא. דהיינו שיזהר מאד שלא יגזול את חבירו כי עיקר האמונה תלויה בממון דהיינו כשמשברין תאוות ממון זה עיקר האמונה בשלימות כמ"ש רבינו ז"ל שם במאמר צוית צדק עדותיך ואמונה מאד. ואמונה הוא בחי' תפלה בחי' פרוטה הנ"ל. וע"כ שיעור גזילה שהוא תאוות ממון פגם האמונה הוא שוה פרוטה. וע"כ עיקר ישיבת הדיינים הוא בשביל שוה פרוטה. כי ישיבת הדיינים הוא בשביל לברר המשפט אמת שהוא בחי' תיקון התפלה שהיא בחי' אמונה כנ"ל כדי להוציא הפרוטה שהוא בחי' אמונה תפלה מיד עושקו שרוצה לפגום באמונה ע"י תאות ממון כנ"ל. וע"כ צריכין ליתן צדקה קודם התפלה כשרז"ל כי הצדקה הוא בחי' שבירת תאוות ממון כמ"ש רז"ל במאמר המתחיל להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' י"ג). וכשמשברין תאוות ממון אזי נשלם האמונה כנ"ל שזהו עיקר תיקון התפלה שהוא בחי' אמונה כנ"ל. וע"כ שיעור צדקה הוא ג"כ פרוטה בחי' פרוטה הנ"ל שהוא בחי' אמונה תפלה כנ"ל:

אות ו

וזה בחי' שני עדים ששי להם נאמנות והם מבררין האמת מי משני הבעלי דינים טוען אמת. כמ"ש (דברים יט) על פי שנים עדים יקום דבר. וזה בחי' סוד העיבור שנמסר לב"ד לעבר שנים ולקבוע חדשים והם מעברין את אדר. ומוסיפין חדש על הי"ב חדשים. ונעשית השנה לפעמים בת י"ג חודש כדי להשוות שנות החמה עם חדשי הלבנה כדי שיהיו השלש רגלים בזמנן. כמ"ש שמור את חודש האביב וכו' כשרז"ל כי מבואר במאמר תהומות יכסיומו הנ"ל שהאטמת הוא עיקר תיקון התפלה שעי"ז רואין הפתחים לצאת מתוך החשך הגדול והקליפות המסבבין את האדם בשעת התפלה. שא"א להתפלל מחמת זה. ואין תקנה לזה כ"א ע"י האמת. שצריך האדם להתחזק ולהתאמץ בכל עוז להוציא הדיבור מפיו באמת באיזה בחי' שהוא אפילו אם אינו יכול להתפלל כלל עכ"פ יאמר הדיבור מפיו באמת בפשיטות גמור רק שיהיה באמת ואזי הדיבור האמת יאיר לו לצאת מתוך החשך ויוכל להתפלל היטב וכו' כמ"ש שם. ואיתא שם שהאמת יש בו ב' בחי' כי יש שדיבורם הוא אמת גמור לאמתו. ואז אמירתם הוא בחי' אבן טוב שמאיר בעצמו וכו' ויש שאמירתם הוא אמת. אבל אינו אמת ברור כל כך. ואזי דיבורם הוא בחי' חלון דהיינו שאחר יכול להאיר בו. כי החילוק שבין אבן טוב לחלון הוא כי החלון אין לו אור בעצמו אלא דרך שם נכנס האור. אבל כשאין אור אין מאיר. אבל אבן טוב אפילו כשאין אור מבחוץ הוא מאיר בעצמו. כן יש בני אדם שדיבורם האמת הוא בחי' חלון ואין כח להאיר להם בעצמם. רק יכולים לקבל האור. ויש שדיבורם האמת נעשה אבן טוב ומאיר בעצמו וכו' ע"ש במאמר הנ"ל. ובסי' קי"ב ששם כפול ג"כ ענין זה ע"פ צהר תעשה לתיבה בתוספת ביאור קצת. והכל לפי גודל האמת וכו'. כי עיקר השתוקקות של הש"י אינו אלא אל האמת וכו'. וצריך כל אדם לקשר את תפלתו לצדיק הדור והצדיק יודע לכוין השערים ולהעלות כל תפלה ותפלה לשער השייך. כבי כל צדיק וצדיק הוא בחי' משה משיח וכו' ומשיח הוא כלול כל התפלות וכו' כי יש י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות. וכל שבט ושבט יש לו נוסחא מיוחדת ויש לו שער מיוחד ליכנס דרך שם תפלתו. וכל שבט מעורר בתפלתו כח מזלו שבי"ב מזלות. והמזל מאיר למטה. ומגדל המצח. וכו'. וזה בחי' קשין מזונותיו כקריעת י"ס וקשה זווגו וכ"ו. כי הים סוף נקרא לי"ב קרעים כנגד י"ב שבטים וכו'. וז"פ שמרו עדותיו וחק נתן למו. עדות זה תפלה. כמ"ש (תהלים קיב) שבטי יה עדות וכו' להודות לשם ה' וכו' כי בתפלה אנו מעידין על אחדותו. וכפי התפלה כן זוכה לפרנסה ולמצוא זווגו וכו' ע"ש כל זה היטב:

אות ז

וזה בחי' סוד העיבור. שמעברין את השנה כדי להשוות הלבנה עם החמה. שזהו בחי' מילוי פגימת הלבנה כדי שיהי' אור הלבנה כאור החמה. כי עיקר אור המאיר של החמה ולבנה שהם ניתנו להאיר על הארץ. כמ"ש (בראשית א) והיו למאורות ולאותות ולמועדים וכו' עיקר האור שלהם הוא אמת. שהוא עיקר אור המאיר כנ"ל וע"כ הם שני מאורות. חמה ולבנה. זה בחי' שני בחי' האמת הנ"ל שהם בחי' אבן טוב וחלון. כי אבן טוב מאיר בעצמו וחלון אין מאיר בעצמו רק מקבל האור מאחר. שזהו בחי' חמה ולבנה. שהם בחי' אספקלריא דנהרא מגרמא שהיא החמה. שהיא מאירה בעצמה בחי' אבן טוב הנ"ל. ולבנה היא בחי' אספקלריא דלא נהרא מגרמא כלום כ"א מה שמקבלת מהשמש. שזהו בחי' חלון שאינו מאיר בעצמו כ"א מה שמקבל מאחר כנ"ל. וזה בחי' סוד מיעוט הירח שמשם עיקר אחיזת הס"א והקליפות והיצה"ר. ומשם משתלשלין ובאין כל החטאים וכל הפגמים שבאין ע"י היצה"ר שנאחז משם. ועיקר עבודתינו כל ימי עולם לתקן זאת לקתן פגימת הלבנה שלא יהי' בה שום מיעוט. ויהי' אור הלבנה כאור החמה כידוע. כי חמה ולבנה שוים נבראו. כמ"ש (בראשית א) את שני המאורות הגדולים. אך מחמת קיטרוג הלבנה שאמרה א"א לשני מלכים להשתמש בכתר א' ע"כ נתמעטה. כי באמת עיקר הבריאה הי' רק בשביל האמת. כמ"ש (שם) בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וארז"ל (שם) ברא אלקים את ס"ת אמת. שבו נחתמו שמים וארץ. כי הקב"ה עצם האמת וחותמו של הקב"ה אמת. ועיקר השתוקקות של הש"י הוא רק אמת. וכל הבריאה כולה מראש ועד סוף היתה רק בשביל זה כדי לגלות האמת. כמ"ש בזוה"ק שהבריאה היתה בגין דישתמודעין ליה. שזהו בחי' אמת. דהיינו שבשביל זה ברא הש"י את כל הבריאה כדי שיכירו וידעו אמיתת אלקותו וממשלתו וגדלו וכו'. והנה עיקר התכלית הוא שיגיעו לתכלית האמת לאמתו. דהיינו שנכיר ונדע אמתתו כמ ו שהוא באמת. כי הש"י עצם האמת כביכול. כמ"ש (ירמיה י) וה' אלקים אמת. כן נזכה אנחנו גם בזה העולם השפל לידע אמתת אלקותו כמו שהוא באמת. וזה בחי' שני המאורות הגדולים שבתחלה רצה שיהי' שניהם גדולים. דהיינו שהאור האמת המלובש בזה העולם שהוא בחי' מלכות בחי' לבנה. יהי' שוה לעצם אור האמת. שהוא הש"י בעצמו כביכול שנזכה גם בעולמות לדעת אמתתו כמו שהוא באמת כנ"ל. אבל מחמת קיטרוג הירח א"א לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. כי בעולמות א"א לסבול ולקבל עצם אור האמת. כי יתבטלו במציאות. ע"כ אמר לה הש"י לכי ומעטי את עצמך. ומיעוט הירח זה בחי' חושך שנחשך אורה ונתמעט. דהיינו שכביכול הש"י צמצם אור האמת והסתיר והצפין והלביש אור האמת ומיעטו באופן שנוכל לקבלו. ומחמת שמיעט וצמצם אור האמת. שזהו בחי' מיעוט אור הירח. משם אחיזת כל הס"א שהיא בחי' חושך בחי' שקר שאחיזתה ממיעויט האור הירח. היינו ממיעוט וצמצום האמת שמשם עיקר אחיזת השקר שהיא הס"א. כי בודאי אם לא היה רק עצם אור האמת בעצמו בודאי לא היה להס"א שהוא השקר שום אחיזה. כי מאחר שהי' הכל יודעין עצם האמת. איך היה אפשר לחפות האמת ולהפוך האמת לשקר. כי בודאי מי שיודע האמת לאמתו א"א להטעותו בשום שקר שבעולם. אך מאחר שנתמעט ונתצמצם האמת אע"פ שעדיין הוא אמת גמור עכ"ז מאחר שנתמעט ונתחפה ונתכסה האמת בכמה צמצומים ולבושים. עי"ז משתלשל אחיזתם. כי מאחר שאין יודעין עצם האמת. רק שרואין האמת מרחוק דרך כמה חלונות ולבושין אע"פ שיודעין האמת לאמתו עכ"ז כבר יש להם אחיזה ויכולין להטעות ולחפות האמת בשקר. ולהפוך דברי אלקים חיים. להפוך השקר לאמת ח"ו וע"כ עיקר עבודתינו ויגיעתינו הוא למלאות פגימת הלבנה היינו לברר האמת מן השקר:

אות ח

וע"כ עיקר העצה והתקנה בכלליות העבודה שאנו צריכין בזה העולם. העיקר הוא רק אמת שאנו צריכין לבלי להטעות עצמינו חלילה. רק להסתכל בכל דבר על האמת לאמתו להשתדל בתפלה אפילו אם אינו יכול להתפלל כלל. עכ"פ יראה שיוציא הדיבור מפיו באמת לפי מדירגתו. ואע"פ שעדיין אין האמת ברור וזך. עכ"ז מאחר שהוא חפץ באמת ומושך עצמו רק אל האמת. ומכריח עצמו לדבר דיבור אמת. ע"כ זה הדיבור האמת אע"פ שאינו עצם האמת בחי' אבן טוב. אעפ"כ האמת הוא בחי' חלון. ויוכל אחר להאיר בו דהיינו הצדיקי האמת שכלולים מכל התפלות ישראל. ואליהם אנו מקשרים כל תפלותינו. כי הצדיקים האמתיים הם נגדינו בבחי' עצם האמת. והם מאירים בכל תפלות ישראל ומעלים אותם כפי האמת שבכל תפלה ותפה של כל אחד ואחד שהוא בחי' חלון שמקבל האור מהצדיק וכפי בהירת וצחות החלון דהיינו הדיבור האמת כן הצדיק שהוא עצם האמת מאיר בו. וז"ש שם במאמר הנ"ל שצריכין לקשר כל התפלות לצדיק הדור וכו' ע"ש והבין היטב. כי צדיק הדור עם כלל ישראל הם בבחי' חמה ולבנה שזהו בחי' יעקב ובניו. שהם כלליו' תיקון התפלה כ"ש שם. כי יעקב כלול מכל הי"ב שבטים שהם כלליות ישראל כלליות הי"ב שערים הי," נסחאות שבתפלה והוא מברר ומעלה כל תפלתה לשרשה לשער השייך לו. כי יעקב הוא בחי' עצם האמת בחי' תתן אמת ליעקב וכו' (מיכה ז) והוא בחי' שמש כמ"ש רבינו ז"ל במ"א (סי' א') כמ"ש ויזרח לו השמש. וכלליות ישראל שהם בחי' י"ב שבטים י"ב שערים י"ב נוסחאות התפלה זה בחי' לבנה בחי' חלון הנ"ל כי הלבנה כלולה מי"ב חדשים. כי כל הי"ב חדשים נמנין ללבנה כמובא. שהם כנגד י"ב שבטים י"ב נוסחאות התפלה י"ב שערים שבירושלים שלמטה ושלמעלה שדרך שם עולה התפלה. וזה בחי' חלון היינו אור האמת של כלל ישראל שהוא בחי' חלון שאינו מאיר בעצמו שזהו בחי' לבנה שמקבלת הואר מהשמש כנ"ל. וזה בחי' י"ב חלונות של בית הכנסת שהוא בחי' וכוין פתיחין ליה בעיליתה (דניאל ו') בחי' תפלה שעולה דרך שנים עשר שערים. שהם י"ב חלונות שברקיע שדרך שם עולה התפילה בחי' משגיח מן החלונות וכו' דאתמר בהון חלו נא פני אל כמ"ש בתיקונים. כי תפלה הוא בחי' מלכות. בחי' לבנה כידוע. בחי' חלון בחי' תפלה לעני. כי עני לית ליה מגרמיה כלום. כ"א מה שמקבל מאחר שזהו בחי' לבנה כנ"ל:

אות ט

וזה בחי' תורה ותפלה ששניהן צריכין זה לזה. ואין אחד בלא חבירו. שזהו בחי' ק"ש ותפלה. כי ק"ש הוא בחי' תורה. כי התורה זה בחי' אמת בחי' תורת אמת. כי התורה הקדושה היא עצם האמת. כי כל מצות התורה הם עצם האמת. למשל מצות ציצית שצונו הש"י להטיל ציצית בטלית. זהו עצם האמת לאמתו. אבל תפלה שהיא בחי' אתערות' דלתתא שזהו בחי' כלליות העבודה שאנו עושין ומקיימין שהכל כלול בתפלה. דהיינו מה שאנו מתפללין ומבקשין מהש"י בזה יש כמה שינויים וגוונין. כי בודאי לאו כל אחד זוכה לתכלית התפלה בשלימות. דהיינו שתהיה התפלה נכללת באחדותו ית' בבחי' היא תהלתך והוא אלקיך (דברים י) שזהו בחי' עצם האמת אבל ההמון עם בודאי אין זוכין לזה. וכ"א זוכה לתפלה כפי בחי' נקודת האמת שמתגבר ומתחזק להמשיך עצמו אל האמת. וזה האמת הוא בחי' חלון שמקבל האור כנ"ל. שיש בזה כמה גוונין בלי שיעור כפי גודל האמת שיש בו כנ"ל. נמצא שתורה ותפלה הם בחי' אבן טוב וחלון הנ"ל. שזהו בחי' חמה ולבנה שהם בחי' תורה ותפלה כידוע. שהם בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ כמובא וזהו שכתב שם רבינו ז"ל על מאמר רבב"ח ששאלו כמה מרחקינא ממיא היינו מתפלה בשלימות. השיב לו תמני פרסי. וכתב שם שזהו בחי' תורה ותפלה שהם ה' חומשי תורה וג' תפלות ביום וכו'. ולכאורה תמוה. כי מקודם לא הזכיר שם רבינו כלל מענין תורה ששייך לתפלה. אך ע"פ הנ"ל מבואר היטב. כי תיקון התפלה הוא ע"י אמת. ואמת הוא בחי' תורה בחי' תורת אמת כנ"ל וזה בחי' ק"ש ותפלה בחי' סמיכות גאולה לתפלה. כי ק"ש הוא בחי' תורה בחי' עצם האמת. בחי' ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו') שהוא עצם האמת. ואח"כ אנו מתפללין שהוא אתערותא דלתתא. דהיינו שאנו מעוררין עצמינו ומכינים עצמינו להתפלל לפניו ית' ולבקש על צרכינו. וזהו כפי האמת שיש אצל כ"א וא'. וזה האמת הוא בחי' חלון כנ"ל. שצריך לקבל האור מעצם האמת. שהוא בחי' תורה בחי' ק"ש כנ"ל. כי זה הוא כלל גדול. שכל בחי' כלולה מכל הבחי'. ויש כמה בחי' בכל בחי' ובחי'. וע"כ אע"פ שבמאמר הנ"ל מבואר שבהתפלה בעצמה יש בחי' אבן טוב וחלון. עכ"ז כלליות התפלה של ההמון עם הוא בחי' חלון כנגד צדיק הדור שהוא בחי' אבן טוב כנ"ל. וכן כלליות התפלה הוא בחי' חלון בחי' לבנה כנגד התורה שהיא בחי' חמה. בחי' אבן טוב וכנ"ל:

אות י

וזה בחי' סמיכות גאולה לתפלה. כי עיקר הגאולה הוא ע"י אמת שהוא משיח צדקינו שיבא ב"ב שנקרא אמת. כ"ש שלח אורך ואמתך המה ינחוני יבואוני וכו' שפירשש"י על משיח כמובא. כי עיקר ביאת משיח הוא לגלות האמת בעולם. כי אז יתקיים אמת מארץ תצמח וכו'. וכ"ש (משלי יב) שפת א מת תכון לעד כוננת לא כתיב. כי עכשיו האמת בגלות גדול והאמת נעשה עדרים עדרים וכ"א וא' אומר שאצלו האמת. וא"א לברר האמת כ"א לכל חד לפום מה דמשער בלבי' יכול להבין קצת האמת. ועיקר האמת יתגלה ע"י משיח בחי' שפת אמת תכון וכו' וזה עיקר הגאולה כ"ש (שיר השירים ד) תבאו תשורי מראש אמנה ואמונה תלוי' באמת. כי צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה (זוהר בלק ק"כ) נמצא שעיקר הגאולה היא ע"י אמת. וע"כ עיקר ברכת הגאולה דהיינו ברכת גאל ישראל מתחלת אמת ויציב ונכון וכו' ומדברת רק מאמת. כי נזכר שם ח' פעמים אמת כי עיקר הגאולה הוא אמת כנ"ל. שעי"ז גואלין את התפלה מן הגלות וזוכין להתפלל. כי א"א לצאת מגלות החשך המתגבר בשעת התפלה כ"א ע"י אמת כנ"ל. וזה בחי' בין ה' אלקיכם לאמת ויציב לא יפסיק שנאמר וה' אלקים אמת. כי האמת כלול משני בחי' הנ"ל שהם בחי' אבן טוב וחלון כי חמה ולבנה בחי' תורה ותפלה וכו' וכנ"ל. וב' בחי' אלו הם בחי' שם מלא בחי' ה' אלקים. שהם בחי' אור החמה והלבנה. בבחי' כי שמש ומגן ה' אלקים. כי שם הוי' כביכול זה בחי' עצם האמת המאיר בחי' הוי' כביכול זהבחי' עצם האמת המאיר בחי' ה' אורי כמ"ש שם ואלקי' זה בחי' מיעוט וצמצום האור בחי' מלכות בחי' לבנה כידוע והעיקר הוא למלאות פגימת הלבנה. דהיינו לחבר ולייחד חמה ולבנה יחד. דהיינו לחבר שני השמות ה' אלקים יחד. שזהו עיקר היחוד בחי' ה' אחד ושמו אחד שם זה בחי' אלקים מלכות כמובא. היינו כי העיקר הוא לחבר שני בחי' האמת יחד דהיינו להעלות ולברר האמת המלובש בזה העולם. שזהו בחי' אור נקודת האמת שיש אצל כ"א ואחד מישראל שהוא בחי' חלון בחי' לבנה בחי' מלכות. לחברו ולקשרו ולייחדו בעצם אור האמת. כי באמת לאמתו הכל אחד. וזהו בחי' וה' אלקים אמת. כי זהו עיקר האמת כשמחברין ומתייחדין אלו הב' שמות ה' אלקים יחד. דהיינו ב' בחי' האמת הנ"ל. שאז עיקר שלימות האמת. ונשלם כונת הבריאה כי עיקר הבריאה היתה רק בשביל זה. כי הש"י עצם האמת כביכול ואין לו צורך לנבראים ח"ו ועיקר הבריאה היתה בשביל טובתינו כדי שיתגלה האמת גם בזה העולם. וזה עיקר השלימות והתכלית כשהאמת המלובש בזה העולם מתברר ועולה ונכלל בעצם האמת. ונעשה הכל אחד. כי באמת כולו חד. כי אמת הוא אחד כמבואר במ"א (בדברי רבינו בסי' נ"א) רק שבזה העולם נתלבש ונתחפה ונתצמצם האמת בכמה לבושין. ועיקר שעשועיו כשמכירין האמת גם בזה העולם השפל שבשביל זה ברא כל הבריאה. היינו כשהאמת שבזה העולם מתברר עד שיודעין גם בזה העולם האמת לאמתו. שזה עיקר שלימות אור האמת. בבחי' כיתרון האור מן החשך (קהלת ב') כי במקום שאין שום שקר אין שייך לומר תיבת אמת. כי עיקר האמת הוא במקום שיש אמת ושקר. שאז שייך לומר שכך הוא האמת. ולא כמו הטוען שקר. רק האמת הוא כמו שזה אומר וע"כ עיקר שלימות האמת הוא כשמבררין האמת מזה העולם בשביל זה נברא הכל כידוע. ואז כשנתברר האמת מזה העולם ע"י עבודתינו ותפלותינו. אזי מתחברים ב' הבחי' אמת הנ"ל שהם בחי' ה' אלקים. שזהו עיקר שלימות האמת בחי' ה' אלקים. שזהו עיקר שלימות האמת בחי' וה' אלקים אמת כנ"ל. וע"כ בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. דהיינו בין ה' אלקיכם לאמת כנ"ל כי ה' אלקיכם זהו בעצמו עיקר שלימות האמת כנ"ל. כי ק"ש הוא בחי' אמת כנ"ל. שזהו עיקר הגאולה כנ"ל. שעי"ז זוכין לתפלה בחי' סמיכת גאולה לתפלה כנ"ל:

אות יא

וזהו בחי' ח"פ אמת שאומרים באמת ויציב זה בחי' תמניא פרסי הנ"ל במאמר הנ"ל. שהם תורה ותפלה כנ"ל דהיינו ה' חומשי תורה וג' תפלות שהם בחי' אבן טוב וחלון כנ"ל שנכללין יחד. שזהו עיקר שלימות האמת שהוא שלימות התפלה כנ"ל. וז הו בחי' התחברות אמת ואמונה כי אמונה הוא בחי' חלון הנ"ל בחי' לבנה אספקלריא דלא נהרא מגרמה. כי אמונה הוא רק במה שאין מבינים ויודעים האמת לאמתו כי כשיודעין האמת אין שייל אמונה. ועיקר האמונה הוא רק בבחי' חלון בבחי' האמת הב' הנ"ל. היינו שאע"פ שאינו זוכה לדעת האמת בעצם עכ"ז מחמת שהוא חפץ באמת, האמת לאמתו. ומחמת שמשתוקק ומושך עצמו רק להאמת. עי"ז זוכה לראות האמת מרחוק שראוי להאמין בדבר האמת. כי ע"י האמת שיש בו עי"ז מקבל אור מעצם האמת ונמשך לו אמונה. כי מסתכל על האמת. ועי"ז זוכה לאמונה. דהיינו להאמין בהאמת אע"פ שאינו זוכה להשיג ולראות עצם האמת והבן. וזה בחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה. כי צדק מלכותא קדישא בחי' מיעוט הירח כידוע. כי היא נקראת צדק כשיש להם אחיזה בה בעת המיעוט הירח כידוע. כי היא נקראת צדק כשיש להם אחיזה בה בעת המיעוט כידוע. שאז הם רוצים להתגבר על מעט האמת והצדק ולהפכו לשקר ח"ו. שזהו עיקר עסקיהם של הס"א לינק רמן האמת המועט ולהפכו לשקר. בבחי' כל שקר שאין בו אמת בתחילתו אינו מתקיים בסופו. אבל צריך כ"א לראות לחבר צדק באמת. דהיינו שיסתכל רק על האמת וימשיך עצמו רק להאמת לאמתו. וידבר הדיבור באמת. ואז כד אתחבר צדק באמת אתעביד אמונה. וזוכה לאמונה שלימה להאמין בעצם האמת שאינו זוכה להשיגו עדיין. ואז ע"י האמונה השלימה הוא מקושר ונכלל בעצם האמת בבחי' התחברות אמת ואמונה. כי כולו חד וכנ"ל. וע"כ אומרים אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה ערבית. כי בשחרית הוא אור יום. בחי' חמה שהוא בחי' עצם האמת בחי' אבן טוב כנ"ל. אבל בלילה הוא בחי' מאור הקטן בחי' לבנה בחי' חלון שהיא בחי' אמונה שמקבלת מהאמת. בחי' אמת ואמונה. בחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה כנ"ל:

אות יב

וזה בחי' סוד העיבור שאנו מצווין לעבר את השנה. כדי להשוות י"ב חדשי הלבנה עם שנות החמה כדי למלאות פגימת הלבנה. שיהי' אור הלבנה כאור החמה וע"כ הכל תלוי בב"ד דווקא. כי הב"ד הוא בחי' אמת כנ"ל. כי צריכין לשפ8ט אמת וכו' כנ"ל. וע"כ הב"ד שהם בחי' צדיקי הדור בחי' אמת הם יודעין לעבר שניםולקבוע חדשים. כדי להשוות החמה עם הלבנה. שהם שני בחי' אמת הנ"ל. שיהי' אור הלבנה כאור החמה דהיינו שיהי' נכלל האמת שבזה העולם שהוא בחי' חלון בחי' לבנה בעצם האמת שהוא בחי' חמה כנ"ל:

אות יג

וזה בחי' שני עדים. שהם מבררין האמת. כי השני עדים הם בבחי' שני בחי' אמת הנ"ל. בחי' חמה ולבנה שהם בחי' יום ולילה תורה ותפלה. שזהו בחי' שמים וארץ כידוע. שזהו בחי' שני עדים בחי' העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ד) וזהו בחי' חמה ולבנה. בחי' (תהלים פט) וכסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה וזהו בחי' כלליות התורה שכלולה מב' בחי' אמת הנ"ל שזהו בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ כנ"ל וכלליות התורה נקרא עדות. כמ"ש (שמות כ) ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך. כי העדות מבררין האמת. והעיקר בירור האמת הוא כשמתחברין יחד ב' בחי' אמת הנ"ל כ יהשקר אין לו אחיזה כ"א ע"י האמת הב' הנ"ל שהוא בחי' חלון כנ"ל. כ יבאמת ישראל לא נחשדו ע להשקר. כמ"ש (צפני' ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וכו'. וע"כ באמת אין אנו חושדין את הבעל דין שכופר ממון חבירו שרוצה בשקר גמור. כי חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו רק שאנו אומרים אשתמוטי הוא דקא משתמיט סבר עד דהוי ליה זוזי ופרענא לי' או ספק מלוה ישינה יש לו עליו כשרז"ל לענין מודה במקצת וכופר בכל. נמצא שאין אנו חושדין אותו בשקר גמור רק שמורה היתר לעצמו ומחפה השקר באמת שכל זה נמשך מבחי' מיעוט האמת שהוא בחיט' חלון שמחמת צמצום האמת נתכסה אצלו האמת כ"כ עד שרוצה לחפות השקר באמת ומורה לעצמו היתר. וכופר ממון חבירו. וע"כ א"א לברר האמת לאמתו כ"א כשמאירין מעצם האמת שהוא בחי' אבן טוב לבחי' האמת שהוא בחי' חלון ומחברין ומיחדין שניהם יחד. שהוא בחי' חיבור חמה ולבנה ואז נתחזק ונתברר בחי' האמת המלובש בזה העולם שהוא בחי' חלון. וכשזה האמת נתברר ונכלל בשרשו בעצם האמת אזי יתפרדו כל פועלי און כי נופל ונתבטל השקר לגמרי. כי עיקר אחיזת השקר הי' רק מחלישת האמת שזה האמת בחי' חלון נחלש ונתצמצם כ"כ עד שנשתלשל ממנו אחיזה אל השקר. אבל כשנתברר זה האמת ומתחבר עם עצם האמת אזי נתבטל השקר לגמרי וכנ"ל. וזה בחי' שני עדים. כי שני עדים שמעידין יחד על דבר א' זה בחי' התחברות חמה ולבנה שהם בחי' המאור הגדול ומאור הקטן שהם שני בחי' אמת הנ"ל כי זהו כלל שאין שני נשמות שוות בעולם רק א' גדול מחבירו וע"כ אלו השני עדים שמעידין יחד בוודאי א' גדול מחבירו. וכמ"ש במשנה כיצד בודקין את העדים מכניסין את הגדול תחלה וכו'. כי בודאי א' גדול וא' קטן. וגדול וקטן זה בחי' חמה ולבנה בחי' המואר הגדול ומאור הקטן כי זה עיקר החילוק והמעלה שבין הנשמות. כי הנשמה נקראת אור. וכמ"ש (משלי כ) נר ה' נשמת אדם. ועקיר אור הנשמה הוא אמת. שהוא עיקר אור המאיר וכל נשמה שיש לה אמת ביותר היא גדולה ביותר ומאירה ביותר. ואור הגדול נגד חבירו הקטן ממנו. הוא בבחי' אבן טוב לגבי חלון. כי הקטן צריך לקבל מהגדול כי כל הנשמות מקבלים זה מזה מדרגא לדרגא. נמצא כשב' אנשים מעידין יחד על דבר אחד. זה בחי' חיבור ב' בחי' אמת הנ"ל. שהם בחי' חמה ולבנה כנ"ל. ועי"ז עיקר בירור האמת כנ"ל. כי עיקר בירור האמת הוא כשמתחבר האמת שבזה העולם בחי' חלון ונכלל בעצם האמת. שזהו בחי' שם מלא בחי' וה' אלקים אמת. וע"כ ב' עדים יש להם נאמנות לעולם ותרי כמאה. כי עיקר בירור האמת ע"י חיבור ב' בחינות אמת הנ"ל. כנ"ל:

אות יד

וע"כ העדים צריך שתהי' עדותן מכוונת. כי אמת הוא אחד. וצריך שיתחברו שניהם יחד שיהיה' נכלל ב' בחי' אמת יחד. כי כולא חד. אך אעפ"כ העיקר שיכוונו יחד בעיקר העדות. אבל אם הכחישו זא"ז בבדיקות עדותן קיימת. כמובא בדרז"ל בגמ'. היינו כנ"ל כי האמת שבזה העולם הוא בחי' חלון. שא"א שיהיה האמת ברור לגמרי אצל כ"א וא'. וא עפ"כ הוא אמת כל זמן ששומרין את האמת שלא יתהפך לשקר ח"ו רק מסתכלין על האמת לאמתו. אזי אע"פ שאין זוכין עדיין לאמת הברור לעצם האמת אעפ"כ יכול אחר להאיר בו ויכולין לצאת עי"ז מחשך לאור וז הו בחי' הנ"ל שאע"פ שא' מהעדים טעה קצת בבדיקות. ולא זכה לכוין האמת בעצם בתכלית. אעפ"כ מאחר שבעיקר העדות הוא מכוון עם חבירו. ע"כ מאמינים לו שדבריו אמת ומקבלין עדותו. כי נכללין ב' בחי' האמת יחד ומאירין זה בזה ודוחין השקר של הבעלי דינין כי כשמתחברין ב' בחי' האמת יחד נדחה השקר שזה בחי' ב' עדים כנ"ל:

אות טו

וזה בחי' שבועה שמטילין על הבע"ד כדי לברר האמת כשאין עדים להעיד כי זה שכופר בחבירו בודאי לא נחשד על שקר גמור כנ"ל רק שמחפה השקר באמת ואשתמוטי הוא דקא מישתמיט וכו' כנ"ל. וכל זה הוא מחמת שנחלש ונתמעט האמת שהוא בחי' חלון מחמת שאינו מקבל מעצם האמת שזהו עיקר בחי' פגימת הלבנה כשאינה מתיחדת ומתחברת עם החמה שהוא בחי' עצם האמת וכנ"ל. וע"כ רמא רחמנא שבועה עליה כי היכי דלודי. כי השבועה הוא בחי' שם ה' שהוא בחי' עצם האמת. כי שבועה הוא בחי' צדיק כמובא. ועש,כ השבועה הוא בנק"ח. דהיינו ס"ת שהוא בחי' עצם האמת כנ"ל. ע"כ ע"י השבועה שהוא שם ה' שהוא בחי' עצם האמת. שזהו בחי' תתן אמת ליעקב וכו' אשר נשבעת לאבותינו וכו' (מיכה ז) ע"כ ע"י השבועה נתגלה ונתברר האמת ונדחה השקר ע"י שמאיר עצם האמת שהוא בחי' שבועה לתוך בחי' האמת שהוא בחי' חלון. ואזי נתחזק האמת שבזה העולם ונכלל בעצם האמת. ואז נדחה השקר וכנ"ל.

אות טז

וזה בחי' עדות ביעקב עדות ביהוסף. שהם בחי' תרין סהדי קשוט. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי והם בחי' שני העדות שיש לכל אחד מישראל בכל יום שמעידין על אחדותו ית'. שהם בחי' תפילין וברית. ובשבת שבת וברית כמובא. כי יעקב הוא בחי' תפילין שנקראין פאר בחי' שופרי' דיעקב וכן יעקב הוא בחי' שבת. כי יעקב שמר את השבת כשרז"ל על פסוק ויחן את פני העיר שקבע תחומין וכו'. וע"כ ארז"ל המשמר את השבת נותנין לו נחלת יעקב שהוא נחלה בלי מצרים נמצא שיעקב הוא בחי' שבת ותפילין. ויוסף הוא בחי' ברית כידוע. בחי' צדיק יסוד עולם. וזה בחי' סוד העיבור. כי יוסף הוא בחי' סוד העיבור. כי יש שנים עשר שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה'. שהם בחי' י"ב נוסחאות התפלה וכו' שזהו בחי' י"ב חלונות שבהם עולה התפלה דרך י"ב שערים וכו' וכנ"ל. וכנגד ה הם י"ב חדשי הלבנה שהיא בחי' תפלה בחי' חלון בחי' המאור הקטן בחי' צמצום האמת וכו' כנ"ל. וחודש העיבור שמוסיפין ואז השנה בת י"ג חודש. זה בחי' יוסף שנחלק לשני שבטים ונתוסף שבט א' על ידו. כנגד חודש העיבור. כי עיקר העיבור הוא כדי להשוות שנת הלבנה עם שנת חמה. שזהו בחי' חיבור חמה ולבנה שיהיה אור הלבנה כאור החמה. ויהי' שניהם אחד וכנ"ל. וזה נעשה ע"י יוסף שהוא סוד העיבור שמחבר שניהם חמה ולבנה שהם שני בחי' אמת הנ"ל דהיינו שמחבר י"ב שבטי יה שהם שנים עשר נוסחאות התפלה וכו' י"ב חדשים. הוא מחברם ליעקב שהוא עצם האמת בחי' חמה כנ"ל. וע"כ נתן יעקב ליוסף דייקא שכם אחד על אחיו. שהוא הבכורה שיחלק שבטו לשנים. שזהו סוד העיבור כנ"ל. וכמובא זה הפסוק במאמר הנ"ל לענין תפלה ע"ש. כי עיקר התפלה וכל תיקונה הוא ע"י אמת. והאמת הוא בחי' יעקב. וא,א לקבל האמת של יעקב שהוא בחי' עצם האמת כ"א ע"י יוסף שהוא בחי' צדיק יסוד עולם. שהוא מקבל האמת מיעקב ומאירו בכלל ישראל בסוד סמיכת גאולה לתפלה כי גאולה ביסוד כמובא שהוא יוסף שהוא צדיק יסוד עולם. שהוא בחי' צדיק הדור שצריכין לקשר אליו כל התפלות. והוא מעלה ומברר כל תפלות ישראל ע"י אור האמת שמאיר בהם. ומחבר י"ב שבטים ביעקב. כי כולם כלוליםן ביוסף ג"כ בבחי' והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית לז) כי בו ביוסף כלול הכל שמש וירח וי"ב שבטים. וע"כ מחברן יחד. וכוללם יחד. שזהו סוד העיבור שעי"ז נתחברין ונכללין חמה ולבנה יחד כנ"ל:

אות יז

וע"כ אשה פסולה להעיד. כי עיקר העדות הוא לברר ולהקים האמת שנפל ונשלך לארץ. בבחי' ותשלך אמת ארצה וכנ"ל. וע"כ העיקר לברר ולהעלות האמת שהוא בחי' חלון בחי' לבנה שזה בחי' אשה שהיא בחי' מלכות בחי' לבנה כידוע. וע"כ אין האשה יכולה להעדי. כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. ומאחר שזה האמת נפגם. שזהו בחי' מיעוט הירח. שעיקר הפגם מגיע לבחי' אשה יראת ה' שהיא בחי' מלכות. ע"כ בודאי אין האשה יכולה להגביה ולברר האמת. כי יכולה להכשל ג"כ בשקר. מאחר שזה האמת נפגם עכשיו ע"י השקר של הבעלי דין כנ"ל. וע"כ צריכין שני אנשים גדולם בני י"ג שנה להעיד. והם בחי' יעקב ויוסף. שהם בחי' שני עדים בחי' עדות ביעקב עדות ביהוסף כנ"ל. שהם מחברים ומייחדים חמה ולבנה שני בחי' האמת הנ"ל. שהם בחי' המאור הגדול והמאור הקטן. שזהו בחי' עד הגדול וחבירו הקטן ממנו כ"ש במשנה מכניסין את הגדול תחלה כנ"ל. ואז נכללין יחד חמה ולבנה ב' בחי' האמת הנ"ל. ונעשה אחד. כאי באמת כולו חד. ואז נדחה השקר ועולה האמת וכנ"ל:

אות יח

וע"כ קידוש החודש ועיבור שנים הי' ע"י ב"ד ועדים. כי הם מקימין האמת ומחברין חמה ולבנה כנ"ל. שזהו בחי' קידוש החדש ועיבור שנים כנ"ל:

אות יט

וזה בחי' פורים גדול ופורים קטן שעושין בשנת העיבור כי אין מעברין אלא אדר. כי אדר הוא בחי' אמת. כמ"ש רבינו ז"ל ש "א "ד "ר הוא ר"ת "ראש "דברך "אמת. וע"כ עיקר הנס של פורים הי' באדר. שבו מעברין את השנה. כי סוד העיבור הוא בחי' מחיית זכר עמלק. כי עיבור שנה שהוא חיבור חמה ולבנה, שני בחי' האמת הנ"ל. ונעשה הכל אחד. כי אמת הוא אחד כנ"ל. וזה בחי' וה' אלקים אמת כנ"ל וזהו בחי' מחיית המן עמלק כי נשבע הקב"ה שאין השם שלם ואין הכסא שלם. עד שימחה זכר עמלק. כי עמלק הוא זוהמת הנחש בחי' שקר. כי עמלק כפר בעיקר. והיא פגם התפלה. והוא עיקר החשך והבלבולםי המתגברים בשעת התפלה. ועיקר התגברותו על החלושי כח שבישראל. בבחי' ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע וכו' (דברים כה) היינו על אותן שתפלתן חלושה שהאמת שלהם הוא בבחי' חלון ששם רוצה להתגבר ח"ו להפוך האמת לשקר. ומסבב בשקרים שהם המחשבות זרות והבלבולים. ואינו מניח להתפלל וע"כ עיקר מפלת המן עמלק הוא ע"י תפלה. היינו כשמתגברין ומעוררין האמת על עצמו באיזה בחי' שהוא כנ"ל. שאז זוכין לראות הפתחים לצאת מן החשך מקליפת עמלק. וזוכין לצאת מאפילה לאורה. בחי' (אסתר ח) ליהודים היתה אורה הנאמר במפלת המן עמלק. אך א"א לזכות שיאיר לו מעט האמת שלו כ"א ע"י שזוכה להתקרב לצדיקי אמת שהם בחי' עצם האמת המאיר בכל נקודה ונקודה של אמת שיש בכל אחד ואחד מישראל אפילו בהפחות שבפחותים והגרוע שבגרועים. וזה שכתוב במלחמת עמלק (שמות יז) ויאמר משה אל יהושע צא הלחם בעמלק. כי עיקר מפלת עמלק הוא ע"י יהושע דייקא שהוא מסוגל לכך כ"ש בזוה"ק כי יהושע הוא בחי' לבנה בחי' פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה (ב"ב ע"ה). כי עיקר אחיזת עמלק הוא ממיעוט הירח שהוא פגם האמת שהוא בחי' חלון בחי' לבנה כנ"ל. וע"כ מפלתו ע"י יהושע שהוא בחי' לבנה. היינו בחי' תיקון פגימת הלבנה שעי"ז נופל עמלק כשנתברר אמיתת האמת שיש אצל כ"א וא' מישראל שזהו בחי' מילוי פגימת הלבנה כנ"ל. אבל א"א ליהושע ללחום מלחמת עמלק להאיר הארת האמת כ"א ע"י משה ר בו שהוא בחי' חמה כנ"ל בחי' עצם האמת. וזש"ה במלחמת עמלק (שם) ויהי ידיו אמונה עד בא השמש ותרגומו פרישן בצלו. כי משה בחי' עצם האמת בחי' חמה המאיר בהתפלה בחי' אמונה עד בא השמש. עד שהביא והמשיך אור השמש. אור עצם האמת לתוך התפלה שזהו בחי' מילוי פגימת הלבנה שזה התיקון מקבל יהושע ממשה שעי"ז הוא לוחם מלחמת עמלך ומאיר האמת בכל אחד וא' מישראל. שעי"ז זוכה כ"א לראות הפתחים שבתוך החשך אפילה הגדולה שמסבב בשעת התפלה ויוצאין מאפילה לאורה. ומתפללין היטב שזהו בחי' מפלת עמלק שהוא החשך בחי' שקר וכו' כנ"ל. וע"כ משה ויהושע העמידו החמה במלחמת עמלק ובמלחמת ל"א מלכים להורות שהם ממלאים פגימת הלבנה וממשיכים אור החמה לאור הלבנה עד שיכולים להמשיך אור החמה אפילו בלילה. כי הכל אחד חמה ולבנה ונכללים יחד וכנ"ל. נמצא שעיקר מפלת המן הוא ע"י מילוי פגימת הלבנה שהוא בחי' והיה אור הלבנה כאור החמה שזהו בחי' מילוי ה שם בחי' שם שלם שזהו בחי' סוד העיבור כנ"ל. וע"כ עיקר הנס של פורים הי' באדר שבו מעברין את השנה כנ"ל וזה בחי' דברי שלום ואמת שזכו מרדכי ואסתר להמשיך אור האמת שהוא עיקר האור בחי' ליהודים היתה אורה כנ"ל שזהו עיקר מפלת המן עמלק כנ"ל:

אות כ

וע"כ עיקר הנס הי' ע"י אסתר שהיא בחי' אשה יראת ה' בחי' לבנה בחי' מלכות כנ"ל. כ יהמן רצה אז דוקא להתגבר על ישראל ח"ו בעת שנלקחה אסתר לבית המלך שזהו עיקר פגם האמת ח"ו. בחי' מיעוט הלבנה. כי סבר שנמשכה בחי' אסתר בחי' לבנה וכו' בחי' האמת הב' הנ"ל לתוך הס"א ח"ו. מאחר שנלקחה למשכב הערל. ואז עיקר יניקת הס"א שיניקתם משם מבחי' ירידת האמת הב' הנ"ל בין הקליפות ח"ו וע"כ רצה אז להתגבר על ישראל. כי עיקר התגברותו משם מפגם זה האמת שהוא בבחי' לבנה וכו' כנ"ל. ועיקר כחו הי' ע"י פגם הברית שהי' אז. כי נכשלו אז בנשים נכריות שהם מסטרא דשקרא. כי שמירת הברית הוא בחי' אמת בחי' כלה זרע אמת. שהוא בחי' תיקון התפלה. שהוא בחי' זווג דקדשוה בחי' התחברות אמת ואמונה חמה ולבנה כנ"ל וכמבואר במאמר הנ"ל. שזהו בחי' קשה זווגן כקריעת ים סוף וכו'. אבל זווג שאינו בקדושה זה בחי' פגם האמת מכ"ש וכ"ש פגם נשג"ז ח"ו שזהו עיקר בחי' השקר. כמ"ש בזוה"ק מאן דמשקר בברית קדישא משקר דייקא. כי העכו"ם הם מבחי' השקר. כמ"ש (תהלים קמד) אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר ומחמת זה שפגמו בנשים נכריות עי"ז גרמו שהגיע הפגם לבחי' אשה יראת ה' שהוא בחי' לבנה בחי' מלכות ועי"ז נלקחה אסתר לבית המלך וסבר המן שעי"ז יתגבר על ישראל ח"ו. כי נעשה פירוד ח"ו בין אמת ואמונה בין חמה ולבנה ע"י פגם הברית שמשם עיקר אחיזת המן עמלק ח"ו כנ"ל. וע"כ באמת היתה אז צרה גדולה מאד מאד. אבל הש"י היטב עמנו ועשה עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות בכל דור ודור ושלח אז מרדכי ואסתר שהם בחי' חמה ולבנה אמת ואמונה. ולא די שלא נפגמה אסתר ח"ו ע"י שנלקחה לבית המלך אדרבא עיט"ז הוציאה האור מן החשך. כי אחשורוש לא נגע בה כלל כמ"ש בזוה"ק ועיקר הצלתה שניצלה ממנו הי' ע"י האמת. כשארז"ל כשנכנסה אסתר לבית אחשורוש שהי' מלא גילולים היתה צועקת אלי אלי למה עזבתני. שזהו עיקר התיקון לצאת מן החשך כנ"ל. היינו כשמתגבר גודל החשך על איש הכשר הרוצה להתקרב להש"י ובפרט בשעת התפלה. והחשך מסבב אותו מכל צד ומצדי צדדים. שזהו בחי' כניסת אסתר שהיא בחי' מלכות בחי' נקודה הקדושה המוסתרת בכל א' וא' מישראל שנכנסת ח"ו לתוך בית אחשורוש הרשע לתוך בית מלא גילולים וטנופים שהוא בחי' עוצם התגברות החשך שאינו יודע שום דרך ועצה ותחבולה להנצל מהם. ואז עיקר העצה היא רק אמת שידבר הדיבור באמת. ויצעק להש"י באמתף. שזהו בחי' מה שצעקה אסתר כשנכנסה לבית מלא גילולים שהיתה צועקת אלי אלי למה עזבתני. ועי"ז האיר לה אור האמת שנמשך עליה מבחי' מרדכי שהוא הצדיק הדור בחי' עצם האמת. ועי"ז ניצולה ממשכב הערל כי לא נגע בה בגין דאח נטיר לה דאיהו קוצא דאות ד' דאחד כמ"ש בתיקונים היינו עצם האמת שהוא יחוד הש"י שהוא עצם האמת בחי' ה' אורי שזהו בחי' ק"ש בחי' ה' אחד כנ"ל. שזה שמר את אסתר. וזה שומר את כ"א וא' מישראל כשצועק להש"י באמת אפי' אם נפל למקום שנפל ח"ו. אפילו אם החשך מסבב אותו מכל הצדדים אעפ"כ כשמאמין בהש"י באמת בפשיטות שמאמין בה' אחד וצועק אליו באמת אלי אלי למה עזבתני. ומתחנן אליו באמת. אזי האמת מאיר לו ורואה הפתחים ויוצא מאפילה לאורה כנ"ל. ואז לא די שאין הס"א והחשך יכולים למנעו ולבלבל תפלתו ח"ו. אף גם זוכה לעשו"ת פתח גם לאחרים להוציא גם אחרים מהחשך ולהחזירם בתשובה. כמ"ש שם בסימן קי"ב ע"פ ופתח התיבה בצדה תשים ע"ש. שזהו בחי' ורבים מעמי הארץ מתיהדים שזכתה אסתר ע"י האמת שלה שעי"ז ניצולה מאחשורוש. וביררה האמת מן השקר. ולא נתרחקה מן מרדכי ח"ו. ואדרבא נתמלא פגימת הלבנה על ידם ע"י מרדכי ואסתר ע"י שביררה האמת מן השקר. עד שנתגיירו רבים וכנ"ל. שזהו בחי' התחברות ב' בחי' אמת הנ"ל. בחי' אמת ואמונה מרדכי ואסתר. שזהו בחי' שם שלם כנ"ל. וע"כ הי' הנס באדר שבו מעברין השנה כנ"ל. שזהו בחי' פורים גדול ופורים קטן בחי' את המאור הגדול ואת המאור הקטן שהם חמה ולבנה מרדכי ואסתר שנכללו יחד ונתמלא פגימת הלבנה ונתגלה האמת בחי' דברי שלום ואמת כנ"ל וע"כ קיבלו אז את התורה מחדש כמ"ש (אסתר ט) קימו וקבלו כי התורה היא בחי' אמת כנ"ל שזהו עיקר מפלת המן ע"י האמת כנ"ל. וזהו שארז"ל שהמגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה. כי המגילה היא בחי' אמתה של תורה בחי' תורת אמת שזה עיקר מפלת המן עמלק הנ"ל שהוא החשך המסבב בשעת התפלה שנופל ונתבטל ע"י האמת שהוא עיקר האור לראות הפתחים כנ"ל בחי' ליהודים היתה אורה כנ"ל:

אות כא

וע"כ צריכין בפורים להרבות בצדקה בחי' מתנות לא ביונים כי ע"י צדקה שנותן הנותן להעני המקבל עי"ז ממלאין פגימת הלבנה כידוע כי המקבל הוא בחי' חלון בחי' אספקלריא דלא נהרא מגרמא דלית ליה מגרמה כלום. והמשפיע הצדקה הוא בחי' שמש בחי' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וע"כ ע"י צדקה זוכין לאמצת כמ"ש רבינו ז"ל בס' הא"ב (אמת סי' טו) וכמ"ש (משלי יא) וזורע צדקה שכר אמת כי זה עיקר אור האמת כשמתחברין חמה ולבנה יחד וכנ"ל שזהו עיקר בחי' פורים וכנ"ל וע"כ צריכין להרבות צבדקה בפורים כנ"ל:

אות כב

וזה בחי' שבת שהוא בחי' עדות על אחדותו יתברך כשרז"ל וע"כ דיבור לא תענה הוא כנגד זכור את יום השבת כי שבת הוא בחי' עדות כמובא בדרז"ל. וע"כ מסדרין לחם הפנים בשבת שהם שנים עשר חלות שהם בחי' י"ב שבטים וכו' כנ"ל וכולם נכללים בשני המערכות שהם בחי' לחם משנה בחי' משנה תורה תורה שבכתב ותורה שבע"פ שזהו בחי' שני העדים שמבררין האמת כנ"ל. כי שבת הוא עצם האמת בחי' שמש כשרז"ל (תענית ח' ע"ב) שמש בשבת צדקה כי שבת קביעא וקיימא ויו"ט ישראל הוא דמקדשי להו היינו כי שבת הוא עצם האמת בחי' אור הש"י שהוא האמת שקבוע וקים ואינו משתנה לעולם בחי' ודברך אמת וקים לעד אבל ימים טובים הם בבחי' חלון בבחי' לבנה בחי' עשה ירח למועדים שזהו תלוי בישראל שהם מקדשין חדשים ומעברין השנים וע"כ אומרים מקדש ישראל והזמנים כשרז"ל היינו כי קדושת יו"ט זה בחי' שיוצאין מגלות כי כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים שכוללת כל הגליות כשארז"ל היינו כשיוצאין מאפילה לאורה ע"י אור האמת ויכולין להתפלל כנ"ל. וע"כ הם שלש רגלים כנגד שלש תפלות ביום שתיקונם ע"י האמת וע"כ עיקר תיקון המועדות הם ע"י הב"ד שהם בחי' אמת שמעברין שנים וקובעין חדשים וזה האמת שהוא בחי' לבנה בחי' חלון הוא כפי קדושת ישראל שבהם תלויים קדושת המועדים בחי' אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם וכו' כמשרז"ל (ר"ה כד). וזהו בחי' שמש ידע מבואו אבל ירח לא ידע מבואו כי פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה כי שמש שהיא עצם האמת בחי' שבת דקביעא וקיימא זה האמת אינו משתנה לעולם ואין להשקר שום אחיזה בו שזהו בחי' האמת של הצדיק האמת שהוא אמת הקים לעד ואין בו שום שינוי והוא בחי' שמש ידע מבואו. אבל ירח לא ידע מבואו היינו זה האמת שהוא בחי' חלון בחי' ירח וזה האמת הוא בחי' אסתר שמסתתר ונעלם אצל כל אחד ואחד לפי בחינתו ומדריגתו וא"א לדעת מבואו ודרכו של זה האמת כי פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצה, זה בחי' א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים כי מי שרוצה באמת והולך בדרך אמת א"א לידע דרכו. כי פעמים בא בארוכה פעמים בקצרה פעמים מאריך בתפלתו פעמים מקצ בחי' א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים שזהו בחיק אמת שהעיקר שיכוין לבו לשמים באמת והוא צריך רק לקבל אור האמת בכל פעם מצדיקי אמת שהם עצם האמת וכפי האמת שמקבל מהם כפי העת והזמן כפי מה שצריכין להאיר בו לפי בחינתו כן צריך לילך ולהתנהג. אבל שבת קביעא וקיימא שהוא עצם האמת כנ"ל כי משבת מקבלין כל השלש רגלים שנקראין ג"כ שבת כ"ש לצלה למקראי קודש וכו' כי באמת הכל אחד שבת ויו"ט חמה ולבנה וכו' כנ"ל:

אות כג

וזה בחי' התוספת שבת שמוסיפין מחול על הקודש בכניסתו ויציאתו שעי"ז ממשיכין הקדושה של שבת לימי החול כי גם בימי החול אנו צריכין לקדש עצמינו ע"י תורה ומצות שהם בחי' אמת אבל האמת של ימי החול הוא בחי' חלון וכו' כנ"ל שצריך לקבל אור עצם האמת משבת. וע"כ צריכין להוסיף מחול על הקדש כדי להמשיך אור האמת משבת לחול כנ"ל כי בשבת מחברים יחד זכור ושמור שהם בחי' אמת ואמונה חמה ולבנה כידוע וע"כ עיקר זווגן של ת"ח משבת לשבת כי עיקר קדושת הזווג הוא בחי' אמת כנ"ל. בחי' חיבור אמת ואמונה וכו' כנ"ל:

אות כד

וזה בחי' הדלקת נרות של שבת. שזהו הקדושה הראשונה של שבת. כי המצוה הראשונה בתחלת כניסת השבת הוא הדלקת הנרות שמדליקין אותו בתוספת שבת בעת שמוסיפין מחול על הקודש. כי נר של שבת זה בחי' אור האמת שהוא עיקר האור המאיר וע"כ ניתנה מצוה זאת לאשה. כי היא כבתה נרו של עולם לפיכך תדלקי נר לשבת כי עיקר פגם האמת הנ"ל שהוא עיקר האור הוא ע"י האשה שנתעה בשקר של הנחש ונטתה מן האמת כי כל הסתתו הי' על ידי שקר שאמר אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ ה גן וכו' וכן אמר לה לא מות תמותון וכו'. ואמר מן העץ אכל וברא את העולם וכו' וכשרז"ל נמצא שעיקר פגם שלה היה שנטתה מן האמת לשקר. וע"כ כבתה נרו של עולם, נרו דייקא כי עיקר האור הוא אמת. וע"כ עיקר הסתתו הוא ע"י האשה שהוא בחי' אמת הב' הנ"ל. ששם נאמחזין ח"ו מחמת מיעוט האמת כנ"ל. וע"כ צריכה להדליק נר של שבת שעי"ז ממשכת אור עצם האמת שהוא בחי' קדושת שבת ומדלקת הנר בעוד יום בעת שמוסיפין מחול על הקודש. כדי להמשיך אור האמת שהוא בחי' נר של שבת להשיכו משבת לחול שהוא בחי' חיבור חמה ולבנה ב' בחי' אמת הנ"ל שיהיה נעשה אחד שזה עיקר התיקון כנ"ל שזהו בחי' רזא דשבת איהו שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' והא אוקימא דאיהו אחד ושמו אחד וכו'. כי זהו עיקר בחי' שבת שאז מאיר האמת ונכללת הלבנה בהחמה שזהו בחי' שלימות האמת בחי' תיקון התפלה בחי' ה' אחד ושמו אחד כנ"ל. וזה בחי' השלשה מצות שניתנו לאשה שהם חלה נדה הדלקת הנר. שכל זה לתקן חטא אדה"ר כשרז"ל והחטא הי' פגם האמת פגם הלבנה כנ"ל ושלשה מצות אלו הם בחי' אור האמת שזהו בחי' הדלקת הנר של שבת כנ"ל, וזהו בחי' חלה שהוא להניח ברכה אל ביתך ע"י החלה שנותנין לכהן שהוא איש האמת כמ"ש באהרן הכהן תורת אמת היתה בפיהו וכו' שעי"ז זוכין לברכה בחי' פרנסה ומזונות שנמשך ע"י האמת שהוא תיקון התפלה וכמבואר במאמר הנ"ל. וזהו בחי' שמירה מנדה שהוא זוהמת הנחש פגם הברית וע"י שנשמרת מדם נדות שזהו בחי' תיקון הברית עי"ז זוכין לאור האמת כי עיקר אור האמת הוא ע"י תיקון הברית כנ"ל. וע"כ הצדיק זוכה לעצם האמת. שעי"ז נתתקן הכל וכנ"ל. אמן ואמן:

אות כה

וזה בחי' הבדלה על הנר במוצאי שבת. כי עיקר ההבדלה הוא להמשיך מקודשת שבת לששת ימי החול כידוע שזהו בחי' הנ"ל להשמיך אור מעצם האמת מבחי' אבן טובה לבחי' חלון מחמה לל בנה וכו' כנ"ל וע"כ מבדילין על הנר כי האמת היא בחי' אור כנ"ל וזה בחי' אבוקה להבדלה וכו' כי האבוקה היא שני נרות קלועים יחד. זהו בחי' כלליות שני בחי' האמת שנכללין ונתחברין יחד על ידי שמוסיפין מחול על הקודש בכניסתו ויציאתו כנ"ל. וזהו בחי' שני נרות שצריכין להדליק בשבת שהם כנגד זכור ושמור כמובא. כי זכור ושמור הם ב' בחי' האמת הנ"ל בחי' חמה ולבנה כידוע וע"כ בנר של שבת אין נוהגין שיהי' שני הנרות קלועים יחד. אבל בהבדלה הם קלועים יחד כי בכניסת שבת אז יתפרדו כל פועלי און ואז אין מתיראין מהחיצונים ואז אין צריכין שיהיו מחוברים יחד ב' הבחי' הנ"ל כי אע"פ שכ"א עומד בפ"ע אעפ"כ הם כלולים יחד. אבל במוצאי שבת בהבדלה שמתעוררין ו' ימי החול אז צריכין להתחבר יחד בקליעה אחת כדי לשמור האמת הב' הנ"ל מן החיצונים. כי בשעת שצריכין שמירה מהם אזי צריכין שמירה יתירה לקשר האמונה אל האמת בקשר אמיץ וחזק. כדי שלא יתאחזו ח"ו אבל בשבת אין מתיראין מהם. כי אז האמונה חזק וכלולה באמת אפילו כשאין קשורין ומחוברין יחד. וזה הענין ידוע ומובן בכתבי האר"י ז"ל:

אות כו

וע"י עיבור שמוסיפין על י"ב חדשי השנה נעשית השנה בת י"ג חודש כי נתמלא פגימת הלבנה שהוא בחי' האמת הב' הנ"ל. שהוא בחי' חלון בחי' י"ב נוסחאות התפלה י"ב שבטים וכו' כנ"ל. ונכלל זה האמת בעצם האמת וכו' כנ"ל כי האמת בעצם הוא בבחי' י"ג בחי' שלש עשרה מדות של רחמיםשהם תליסר תיקוני דוקנא ש הם בחי' אמת כי אמת בעתיקא תליא כ"ש בזוה"ק ועתיקא הוא בחי' זקן הקדוש שיש בו תליסר תיקונים בחי' י"ג מדות של רחמים שהם בחי' ורב חסד ואמת. וע"כ זמן הגדלות הזכר שיהי' נעשה בר מצוה הוא בן י"ג שנים. כי עיקר הדיקנא קדישא שהוא י"ג תיקונים הוא אצל הזכר. כי אשה אין לה זקן כי הזכר הוא בחי' עצם האמת בחי' חמה. ואשה היא בחי' לבנה מלכות בחי' האמת הב' הנ"ל שכלול מי"ב שבטים י"ב שערים וכו' כנ"ל וע"כ זמן הגדלות האשה האי בת י"ב שנים ויואחד. שזהו בחי' לבנה שיש לה י"ב חדשים כלולה מי"ב שבטים וכו' כנ"ל. וע"י מילוי ימת הלבנה שהוא סוד העיבור נעשית השנה בת י"ג חדשים. שזהו בחי' עצם האמת שכלול מי"ג כנ"ל כי נעשה הכל אחד ונכללין יחד כנ"ל. כי אמת הוא אחד שהוא בגימ' י"ג כמובא. וע"י סוד העיבור נכללת הלבנה בהחמה ונעשה הכל אחד בחי' ה' אחד ושמו אחד:

אות כז

וזה שמובא שפסוק אני ה' אלקיכם שבסוף ק"ש הוא כנגד דיבור לא תענה. כי ה' אלקיכם זה בחי' אמת הנ"ל בחי' ה' אלקיכם אמת כ"ש וה' אלקים אמת כנ"ל. שזה בחי' ב' עדים כנ"ל. וכשפוגמין העדים ח"ו ומעידין שקר ועוברין על לא תענה. הם פוגמים בב' שמות ה' אלקים כנ"ל. כי צריכין שני העדים להעיד אמת. ועי"ז מייחדין ב' שמות ה' אלקים בחי' ה' אלקיכם אמת כנ"ל נמצא שנכון ומכוון היטב דיבור לא תענה בספוק ה' אלקיכם אמת כנ"ל:

אות כח

וזה שברכות ק"ש הם מדברים מהמאורות שברא הש"י כמו שאנו אומרים בשחרית יוצר אור קודם ק"ש ובערבית מעריב ערבים. ולכאורה מה שייכו תיש לאלו הברכות לק"ש אך ע"פ הנ"ל מבואר היטב ונכון מאד. כי עיקר ק"ש הוא בחי' האמת שהוא עיקר הייחוד כי ע"י האמת א נו מאמינים באחדותו ית' כי ע"י חכמות וחקירות א"א לידע מהש"י כלל. כ"א ע"י אמת ואמונה. היינו מי שהוא מסתכל על האמת לאמתו זוכה לאמונה שלימה בבחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה וכנ"ל. ועיקר ק"ש הוא ליחד ולחבר ב' בחי' אמת ש יהי' כולו חד דהיינו שידעו באמת בזה העולם מאחדותו ית' כמו שהוא באמת שזהו בחי' יחוד חמה ולבנה למלאות פגימת הלבנה ע"י הארת עצם האמת שיתגלה בעולם וכנ"ל וזהו בחי' ברכת ק"ש שמדברים משבח יצירת המאורות שהם חמה ולבנה המאירים ביום ובלילה. שהם המאור הגדול לממשלת היום והמאור הקטן לממשלת הלילה שזהו בחי' ב' בחי' אמת הנ"ל אבן טוב וחלון וכנ"ל. ואנו כוללין מדת לילה ביום ומדת יום בלילה כשרז"ל להורות שכולו חד. כי כוללין ומייחדין ומחברין חמה ולבנה יחד שהם בחי' יום ולילה שזהו בחי' ב' בחי' האמת הנ"ל. שזהו עיקר היחוד כשנכלל האמת יחד ונתגלה עצם האמת וכנ"ל. וע"כ ברכת המאורות היא ברכת ק"ש וכנ"ל. וזהו ג"כ ברכת אהבת עולם שהוא ברכת ושבח התורה קודם ק"ש. כי התורה כלולה מתורה שבכתב ותורה שבע"פ שהם בחי' מדת יום ומדת לילה כנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל במ"א (סי' ג) כי כשהי' משה רבינו במרום למד ביום תורה שבכתב ובלילה תורה שבע"פ כשרז"ל. מדרש שוחר טוב תהלים י"ט) וזה עיקר בחי' ק"ש לגלות האמת שהוא בחי' יחוד וחיבור יום ולילה חמה ולבנה וכו' שיהי' הכל אחד וידעו כל באי עולם האמת כי ה' אחד ושמו אחד וכנ"ל:

אות כט

וזה בחי' חושן המשפט שהי' קבועים בו שנים עשר אבנים על שמות שבטים בני ישראל. כי חשן המשפט הוא בחי' תיקון המשפט. כשרז"ל (זבחים פ"ח) שחשן המשפט הי' מכפר על עוות הדין. ותיקון המשפט הוא ע"י בחי' י"ב שבטי בני ישראל. שהם בחי' י"ב אבנים שהי' קבועים בחשן כי י"ב שבטים הם בחי' תפלה שעיקר תיקונה ע"י אמת שזהו עיקר תיקון המפשט וכנ"ל. וע"כ כל הי"ב שבטים היו כלולים בשתי אבני השוהם זהו בחי' שני עדים שמבררין האמת שהוא בחי' יחוד חמה ולבנה שעיקר תיקון המשפט ע"יז וכנ"ל. וע"כ נקרא חלק הש"ע המדבר ממשפט שבין אדם לחבירו בשם חשן המשפט כי עיקר תיקון ובירור משפט אמת הוא ע"י בחי' חשן המשפט שהיו קבועים בו י"ב שבטי יה שהם בחי' אמת וכנ"ל:

דיינים ד

אות א

ע"פ התורה על פסוק כי תצא למלחמה (בסי' ר"פ) המתחלת דע מי שצריך לדון לפהי דיינים בדין תורה וכו' ע"ש היטב מבואר שם שהדיינים עושין תורה מכל העסקים והמו"מ שבעולם כי באמת כל המו"מ צריך שיהי' רק חיצוניות המחשבה בתוך המו"מ. אבל פנימיות מחשבתו צריך לקשר אל התורה גם צריך אמונה בהמו"מ. ויהיה הדיבור דיבור אמת כ"ש נשאת ונתת באמונה כי משא ומתן הוא שמרימין את הדבר וכו'. דהיינו שע"י המו"מ מנשאין ומעלין ניצוצות קדושו"ת שנפלו וכו'. ועיקר בירור הניצוצות מן הקליפות הוא ע"י אמונה וכו'. ומבואר שם שע"י שמקשר מחשבתו אל התורה עי"ז מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות מן הקליפות ולעלות מהם וכו' ואזי נעשית מלחמה כי צריך ללחום עמהם להוציא הניצוצות מהם וז"פ כי תצא למלחמה וכו' ע"ש כל זה היטב:

אות ב

נמצא שהדינים היושבין על המשפט לפסוק דין תורה הם צריכין להעלות ולתקן מה שקלקלו אלו הבעלי דינים. דהיינו שהם לא קשרו את עסק המו"מ אל התורה כאלו אין בעסק המו"מ שום תורה. ועתה נענשו שצריכין לבא לפני הדיינים לפסוק להם דין תורה וצריכין לפרש כל העסק בפרטיות כל מה שעבר ביניהם בכל עסק המו"מ ועל זה פוסקין להם דין תורה. ובזה מראין להם שאינו כדעתם שלא רצו לקשר המו"מ אל התורה כאלו אין שום תורה ח"ו בהמו"מ.לא כן הוא כי הנכם רואים בעיניכם שכל המו"מ הוא תורה כי הלא עתה הדיינים פוסקין לכם דין תורה על כל עסק המו"מ שעבר ביניהם ועושין מכל עסק מו"מ שלהם תורה. כי באמת כל המו"מ הוא כולו תורה וכו' ע"ש כל זה מבקומו הנ"ל מבואר כ"ז היטב. נמצא שהדיינים צריכין לעשו"ת מכל העסק והמו"מ של הבעלי דינים תורה לתקן מה שקלקו הבעלי דינים כנ"ל. וע"כ הדיינים נקראים אלקים כ"ש עד האלקים יבא דבר שניהם. ומזה למדו רז"ל כמה דיינים צריכין כמבואר בגמ'. כי זה עיקר מעשה הדיינים שצריכין לגלות האלקות השוכן בכל דבר ובכל עסק שבעולם שהוא התורה שמלובש בכל דבר שבעולם שמשם עיקר בריאת הדבר וקיומו וחיותו כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא כמ"ש ואהי' אצלו אמון א"ת אמון אלא אומן וכו' (זוה"ק) והתורה היא כולא אלקות כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד כי ע"י התורה שקיבלו ישראל נתגלה אלקותו השוכן בכל דבר ומחיה אותו. וצריך כל אדם לידע ולהאמין תמיד באמונה שלימה שבכל דבר שבעולם אפילו בכל עסקי חול בכולם מלובש חיות אלקות שהוא אותיות התורה המחיה ומקיים את הדבר. וזה עיקר עסק המו"מ כדי להעלות ולברר הניצוצות הקדושים שנפלו לשם שהם אותיות התורה הנעלמים שם כי ידוע שהקליפה קודמת לפירי בכל דברים הגשמיים אפילו של היתר, החיות שבו כל זמן שאין מעלין ומקשרין אותו אל התורה אזי החיות הוא בבחי' שבירה שהוא בחי' אותיות וניוצוצות הנפילין משבירת כלים שאדה"ר היה צריך לתקנם וע"י חטאו נתקלקלו יותר, והכל צריך תיקון וקדם התיקון אזי החיות הוא בבחי' אותיות וניצוצות הנפילין והשבירין כי הם רחוקים עדיין משרשם ונמשך עליהם השפע והקיום מהש"י בהעלם גדול. והכל תלוי במעשי האדם בעוה"ז שע"י שהאדם עוסק במו"מ באמונה ומקשר מחשבתו אל התורה בשעת המו"מ עי"ז מעלה ומברר הניצוצות שבהמו"מ ומנשא ומרים אותם למקומם ושורשם ועושה מהם תורה וכנ"ל. אבל זה שעקר המומ מן התורה ולא קישר מחשבתו אל התורה בשעת המו"מ אזי ענשו שצריך לבא לפני הדיינים ולספר לפניהם כל עסק המו"מ. והם עושין מזה תורה ובזה מראין לו מה שפגם וכו' כמבואר שם בתורה הנ"ל. ועל כן הדיינים נקראים אלקים כי הם מגלין האלקות שהוא התורה הנעלם בכל דבר ועושין מזה תורה כי הם פוסקים דין תורה על עסק חול של מו"מ גשמי שעבר בין שני אנשים נמצא שהם עושים תורה מדברים גשמיים של חול והתורה היא אלקותו ואחדותו יתב' וע"כ הם נקראים אלקים כנ"ל:

אות ג

וזה שדקדקה התורה על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה עד האלקים יבא דבר שניהם וכו'. היינו שהתורה מגלה לנו ומודיעת לנו בכלל ופרט וחזר וכלל. שבכל הדברים שבעולם יש בו חיות אלקותו המחיה ומקיים את הדבר וזה עיקר הדין תורה כדי לחזור ולהביא כל הדברים שביניהם עד האלקים שהם בהדיינים שפוסקין על כל העסקים שביניהם דין תורה. ועושין מכל עסקיהם תורה כנ"ל. ובזה אנו רואים שבכל הדברים שבעולם יש אלקות שהוא התורה כנ"ל. וזהו שהזכירה התורה רוב דברים שבעולם בפרטיות שהם על שור על חמור על שה על שלמה וכו' והשאר כללה בכלל בתחלה ובסוף כ"ש על כל דבר פשע וכו' אשר יאמר כי הוא זה וכו' (כמו שלמדו רז"ל כלל ופרט וכלל ממקרא זה) ועל כולם סיימה עד האלקים יבא דבר שניהם לידע ולהודיע ולהוודע שבכל הדברים שבעולם בכולם מלובש ונעלם אלקותו ית' וצריך הכל להעלות עד האלקים שהם הדיינים שנקראים עש"ז אלקים מחמת שהם פוסקין דין תורה ומגלין האלקות והתורה שבכל דבר וכנ"ל:

אות ד

ובשביל זה צריכין שיהי' שלשה דיינים כי תיקון כל המשא ומתן הוא ע"י שלשה בחי' כי צריכין לקשר פנימיות המחשבה אל התורה רק חיצוניות המחשבה יהי' בהמו"מ וזה תיקון א' שהוא תיקון המחשבה לקשרה אל התורה כנ"ל. גם צריכין לעשו"ת המו"מ באמונה שלא ישנה דיבורו לעולם ויהיו ההן הן והלאו לאו וזה תיקון ב'. וגוף העסק של המשא ומתן בעצמו דהיינו מה שקונה או מוכר וכו' שעי"ז עיקר בירור הנצוצות מהקליפות וזהו בחי' תיקון ג'. ואלו הג' תיקונין צריכין בכל הדברים שבעולם והם בחי' תיקון המחשבה והדיבור והמעשה כי צריכין לברר הנצוצות מכל הדברים שבעולם וזה נעשה ע"י גוף המעשה והעסק שעושין כ"א ע"י האמונה כי עיקר הבירור על ידה כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש. ועיקר האמונה תלויה בהדיבור בבחי' אודיע אמונתך בפי ובפרט לענין המו"מ שעיקר הפסק של הדין תורה הוא כפי הדברים שיצאו מפיו בשעת המו"מ ועל כן האמונה הוא בחי' תיקון הדיבור אבל גם להאמונה אין כח לברר הנצוצות כ"א ע"י התורה דהיינו ע"י שמקשר מחשבתו אל התורה בשעת עשיית המו"מ עי"ז נשמרת האמונה שלא תופגם ח"ו ויש לה כח לברר הנצוצות אבל בלא התורה ח"ו תתקלקל אמונתו בעצמו ולא די שלא יברר הנצוצות אף גם ישנה ויחליף דיבורו ויפגום אמונתו כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. ע"כ צריכין לקשר מחשבתו אל התורה בשעת עשיית המו"מ וזה בחי' תיקון המחשבה כנ"ל ואז נשלם תיקון המו"מ בשלימות כי נתתקן המחשבה והדיבור והמעשה ע"י התורה שהיא תיקון המחשבה וע"י האמונה שהיא תיקון הדיבור וע"י בירור הנצוצות שהם תיקון המעשה כי עיקר בירור הנצוצות הוא בעשי' כידוע. ובשביל זה צריכין ג' דיינים כדי לתקן ג' תיקונים אלו שפגמו בהם הבעלי דינים ע"י שלא קשרו המו"מ אל התורה ועכשיו צריכין לתקן זה ע"י הדין תורה שפוסקין הדיינים וחוזרין ועושין מהמו"מ תורה ואז חוזרין ונתתקנין כל הג' בחי' הנ"ל ע"כ צרייכן שיהי' הדיינים לפחות שלשה דווקא כנגד ג' תקונים הנ"ל:

אות ה

וזה בחי' שלש קדושו"ת כי ענין זה הוא בכל הדברים שבעולם כי כל מה שהאדם עושה הן אכילה ושתיה או איזה מלאכה דהיינו לקשר מחשבתו אל התורה המלובש בזה הדבר ולהתחזק באמונה יתירה להאמין שהכל מאתו ית' ועי"ז מברר ניצוצות ע"י העשיה והעסק שהוא עוסק וכנ"ל. וכשעושה כל העסקים שבעולם בקדושה זאת עי"ז מתקדש בשלש קדושו"ת שהם קדושת המחשבה והדיבור והמעשה וכנ"ל. ואזי נתעלה קדושתו ית' למעלה בבחי' שלש קדושות. כי באתערותא דלתתא איתער לעילא ואזי נתגלה כי מלא כל הארץ כבודו כי מגלין שבכל דבר שבעולם מלובש כבוד אלקותו ית' וזהו קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו שע"י שלש קדושו"ת דהיינו ע"י שהאדם מקדש עצמו בשלש קדושו"ת הנ"ל שהם בחי' קדושת המחשבה והדיבור והעשיה שעי"ז נתעלה קדושת המחשבה והדיבור והעשיה שעי"ז נתעלה קדושתו ית' למעלה בבחי' שלש קדושו"ת עי"ז נתגלה כי מלא כל הארץ כבודו כי עי"ז מגלין שבכל דבר שבעולם מלובש כבוד אלקותו ית' כנ"ל שזהו בחי' מלא כל הארץ כבודו. ובשביל זה התורה משולשת בכל בחינותיה כשרז"ל (שבת פ) בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאה ביום תליתאה על יד תליתאה וכו' כנגד ג' בחי' הנ"ל שהם בחי' שלש קדושות. כי עיקר הקדושה ע"י התורה שמשם מקבלת האמונה כח לברר הנצוצות מכלן דבר כנ"ל וע"כ כל הג' קדושו"ת כלולין בתורה וע"כ התורההיא משולשת בכל בחינותיה כנגד אלו הג' קדושו"ת וכנ"ל:

אות ו

וזה שנסמכה פ' מתן תורה לפ' ואתה תחזה שמדבר ממינוי הדיינים וכן לאחריה נסמכה לפ' משפטים וכמבואר במדרש (שמות רבה פ' ל') כי הדיינים הדנים דין תורה באמת הם עושין תורה מכל הדברים שבעולם שזה עיקר מתן תורה, עיקר קיום העולם ע"י שמגלין שהתורה מקיימת הכל וכנ"ל. ובשביל זה היה כל העולם תלוי עד ששה בסיון שבו קיבלו ישראל את התורה כמשרז"ל (שבת פ.) כי אז נתגלה שהש"י ברא את העולם ומקיים את העולם ע"י התורה שזה עיקר קיום העולם וכל זה נעשה ע"י הדיינים שעושין תורה מכל הדברים כנ"ל וע"כ נסמכה פ' הדיינים למתן תורה:

אות ז

וזה שארז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. כי זה עיקר קיום העולם כנ"ל. כי כל מעשה בראשית הי' בבחי' הנ"ל כי השי"ת ברא את העולם ע"י התורה כמ"ש ואהי' אצלו אמון וכו' כנ"ל גם ע"י אמונה כמ"ש וכל מעשיהו באמונה ובאמת התורה והאמונה כולא חד כי שניהם תלוים זה בזה כי א"א לקיים את התורה כ"א ע"י אמונה כמ"ש כל מצותך אמונה וכן אין קיום להאמונה כ"א ע"י התורה וכנ"ל. וע"י מעשה בראשית בעצמן שעשה הש"י בכל יום ע י"ז נתבררו הנצוצות משברי כלים מעלמין דחריבין כידוע נמצא שהי' במעשה בראשית כל ג' בחי' הנ"ל שהם תורה ואמונה ובירור ניצוצות שהם בחי' מחשבה דיבור ומעשה כנ"ל (וכן מבורא בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות שכל העשיות והעסקים וכל המו"מ ומלאכות הם בבחי' מלאכת מעשי בראשית כמ"ש במאמר ואת העורבים צויתי וכו' בלק"ת סי' ד' ע"ש). וזהו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. בראשית היינו בהתורה שנקראת ראשית דרכו, ברא אלקים את השמים וכו' כשרז"ל והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו' זדה נמשך מבחי' שבירת כלים שהם בחי' תהו ובהו וחשך וכו' ורוח אלקים מרחפת על פני המים, רוח אלקים זה בחי' אמונה שהיא בחי' מלכות כידוע שנקרא אלקים כמ"ש ואלקים מלכי מקדם. וזהו ורוח אלקים היינו בחי' אמונה מרחפת על פני המים דא אורייתא כשרז"ל היינו שהאמונה מקושרת בהתורה ומקבלת ממנה כח לברר הנצוצין שהם בחי' רפ"ח ניצוצין שזהו בחי' מרחפת כמבואר בכתבי האריז"ל. ועי"ז ויאמר אלקים יהי אור שהוא בחי' עולם התיקון בחי' תקיון כל מעשי בראשית על מכונן ויהי אור שהי' כן שנתתקן הכל היינו כנ"ל שע"י האמונה שמקבלת כח מהתורה שזהו בחי' ורוח אלקים מרחפת על פני המים כנ"ל עי"ז מתקנין כל הדברים שעושין כי עי"ז בירור כל הנצוצות שזה עיקר עצם העשי' של כל מעשה בראשית שהם בחי' כל העסקים והמלאכות והעשיות וכל המשא ומתן שבעולם וכנ"ל:

אות ח

וזה שארז"ל כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא. כי מאחר שהדיין צריך בעצמו לבא לפני דיינים לדון בדין תורה בודאי אינו יכול להיות דיין כי הלא הוא בעצמו עקר עסקיו ומו"מ שלו מהתורה שמחמת זה הוא צריך לבא לפני הדיינים וכו' כנ"ל ואיך יוכל לתקן אחרים לעשו"ת מעסקיהם תורה מאחר שהוא בעצמו פגם בזה עד שצריך בעצמו לבא לפני דיינים לעשו"ת מעסקיו תורה וכנ"ל ועל כן בודאי לאו דיינא הוא: וזה ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם וכו'. אנשי חיל זה בחי' בעלי כח למלחמה בחי' ותאזרני חיל למלחמה. כי הדיינים צריכין לחזור ולברר הניצוצות מהמו"מ ולעשו"ת מהמו"מ תורה שזהו בחי' מלחמה בחי' כי תצא למלחמה כנ"ל. וע"כ צריכין להיות אנשי חיל היינו בעלי כח למלחמה לברר הניצוצות מעמקי הקליפות וכנ"ל. יראי אלקים זה בחי' אמונה מלכות שנקראת יראה בחי' מוראה של מלכות כ"ש בספרי אדמו"ר ז"ל כ"פ וזה בחי' ויראו העם את ה' ויאמינו בה' וכו' כי יראה בחי' אמונה: אנשי אמת זה בחי' בעלי תורה שנקראת אמת כ"ש תורת אמת. היינו שהדיינים צריכין כל הג' בחי' הנ"ל לקשר מחשבתם אל התורה תמיד. ולהתחזק באמונה יתירה. ועי"ז יהי' להם כח למלחמה לברר הניצוצות שעי"ז חוזרים ומתקנים העסק שפגמו בו הבעלי דינים שרחקו אותו מהתורה כי עתה הם פוסקים ע"ז דין אמת דין תורה וחוזרים ועושים מהמו"מ תורה כנ"ל. וזהו שונאי בצע ופרש"י ששונאים ממונם בדין כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא. היינו כנ"ל שהדיין צריך לעשו"ת מעסקים ומו"מ של כל העולם תורה. מכ"ש שצריך ליזהר במו"מ שלו שלא יצטרך לבא לפני דיינים. דהיינו שלא יעקור המו"מ שלו מהתורה ח"ו שבשביל זה צריכין לבא לפני דיינים כנ"ל. וע"כ צריך להיות שונא בצע שלא יצטרך לבא לפני דין תורה כשפרש"י וכנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - חושן משפט א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה