ליקוטי הלכות חשן משפט א · הלוואה ג
אות א
ע"פ המאמר חותם בתוך חותם (סי' כב) ע"ש ומבואר שם שא"א להתקרב אל הקדושה כ"א ע"י עזות דקדושה בחי' הוי עז כנמר. כי יש עזי פנים רבים שהם מונעין מהקדושה מאד והם המנהיגים של שקר שעיקר גדולתם והתנשאות שלהם הוא ע"י עזות כי עזות מלכותא בלא תגא וכו'. וא":א להנצל מהם כ"א ע"י עזות דקדושה שכל מי שרוצה להתקרב באמת להש"י בהכרח שיהיה לו עזות לעמוד נגד עזותם של העזי פנים שבדור ואז יוכל להתקרב אל הקדושה דהיינו לצדיקים וכשרים אמתיים בבחי' נהלת בעזך אל נוה קדשך שהם כלליות השבעה רועים דקדושה שהם הצדיקים האמתיים שהם ממשיכין האמונה לישראל וכו' ואז זוכין לתקן שני החותמות שהם חותם הידין שנתתקן וזו האמונה שזוכין ע"י העזות דקדושה וכו' כ"ש שם. וע"י האמונה נשמר ונתתקן חותם הרגלין שהוא בחי' תוכחה של מוכיחי הדור שהם עושין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים שהם בחי' רגלין וכו' כי א"א לקבל תוכחה כ"א ע"י האמונה שהיא בחי' ידים לקבל עי"ז התוכחה וכו' ע"ש ולזכות לעזות הוא ע"י שמחה שזוכין ע"י בחי' נעשה ונשמע שהם בחי' שני העדיים שהכתירו את ישראל בחורב וכו' ע"ש כ"ז בהיטב:
אות ב
ובזה אפשר למצוא רמז קצת למה שכתב רבינו ז"ל בספר הא"ב החדש באות חתוכחה סי' ג' וז"ל מי ששומע תוכחה ואינו נתקבל אצלו ידע שיצטרך ללוות אצל אחרים וסי' לדבר (משלי כ"ט) בדברים לא יוסר עבד וכתיב (משלי כ"ב) עבד לוה לאיש מלוה עכ"ל והדברים עתיקים סתומים וחתומים מאד עד עת קץ כי כל הדברים של הא"ב החדש גבהו ונעלמו מאד מאד מעין כל חי אך ע"המאמר הנ"ל אפשר למצוא איזה רמז קצת כי זה שאין מקבל תוכחה זהו מחמת פגם האמונ' שהוא בחי' חותם הידין שעל ידה מקבלין התוכחה וכשפוגמין באמונה שהוא חותם החיצון נפגם חותם הפנימי שהוא חותם הרגלין שהוא בחי' תוכחה נמצא זה שאינו מקבל תוכחה בודאי פגם באמונה ועיקר פגם האמונה הוא ע"י פגם העזות שפגם בעזות דקדושה כי א"א לזכות לאמונה כ"א ע"י עזות דקדושה כ"ש שם במאמר הנ"ל וזה שפגם באמונה בודאי פגם בעזות דקדושה שעיקר האמונה זוכין על ידו כנ"ל. וע"כ זה שאין נתקבל אצלו התוכחה שזהו ע"י פגם האמונה שהוא פגם העזות דקדושה נמצא שפגם בעזות וע"כ עונשו שמוכרח ללוות מאחרים ונעשה עבד לוה לאיש מלוה ונכנע אליו שזהו בחי' פגם העזות דקדושה בחי' אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו כי מיחמת שפגם בעזות דקדושה ולא היה עז כנמר להעיז נגד המלעיגים עליו בעבודת ה' ולבלי להתבייש מהם כלל רק שיהיה לו עזות גדול נגדם ויהיה מצחו חזק לעומת מצחם כעמוד ברזל וכחומת נחשת לבלי לשמוע כלל לשום בלבול וליצנות של המלעיגים והמתלוצצים מדרכי התמימים והישרים ואז אם היה לו עזות כזה שהוא עזות דקדושה היה זוכה להנצל ממנהיגים של שקר ולהתקרב למנהיגים אמתיים והיה זוכה לאמונה שלימה על ידם כנ"ל ועי"ז הי' זוכה לקבל תוכחה כי א"א לקבל תוכחה כ"א ע"י אמונה אבל מאחר שפגם בעזות שעי"ז נפגם האמונה אצלו כנ"ל ומחמת זה אינו זוכה לקבל תוכחה ע"כ עונשו שיהיה עבד לוה לאיש מלוה שהוא בחי' פגם העזות בחי' אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו כנ"ל:
אות ג
וזה שהזהירו רז"ל מאד לבלי להלוות בלא שטר ועדים כמובא בגמ' שאפי' בע"ש לא רצה להלוות בלא עדים ושטר וכו'. כי מאחר שזה הלוה שבא לידי כך שמוכחר ללוות מאחרים שזה נמשך מפגם אמונה פגם העזות כנ"ל ע"כ שכיח מאד שיבא ח"ו לידי איזה כפירה והכחשה מאחר שנפגם העזות דקדושה והאמונה אצלו כנ"ל. ע,כ יכול לבא ח"ו לידי הכחשה וכפירה שהוא היפך האמונה שצריכין לישא וליתן באמונה כי עיקר האמונה היא תלוי' בממון כשנשמרין מתאוות ממון לבלי ליגע ח"ו בממון חבירו אפילו כשוה פרוטה ומאחר שזה שבא לידי הלוואה זה נמשך מפגם האמונה שבא ע"י פגם העזות דקדושה כנ"ל ע"כ יש חשש שלא יפגום באמונה לגמרי ויכחש בעמיתו ח"ו שזהו היפך האמונה והעיקר הוא מחמת שנפגם העזות דקדושה אצלו כנ"ל שעי"ז דייקא יכול לבא לידי הכחשה ח"ו שהוא פגם האמונה כנ"ל:
אות ד
וזהו שאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו והאי בכולי בעי דלודי ליה וכו' והאי בכוליה בעי דלכפיר' וכו' ולכאורה תמוה מאד מהו נתינת טעם מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו וכו' אדרבא מחמת זה היה ראוי להאמינו בלא שבועה. ובאמת הרגישו בזה תוס' והמפרשים ופירשו שם שהיה ראוי להאמינו במיגו וכו' אך ע"פ הנ"ל מבואר היטב על נכון כי דייקא מחמת זה שאינו יכול להעיז בפני בעל חובו מחמת זה אנו חושדין אותו שכופר ממון חבירו ופוגם באמונה הקדושה כנ"ל כי עיקר פגם האמונה הוא ע"י פגם העזות דקדושה. כי באמת צריך האדם לשקול דרכיו מאד בזה בענין העזות דקדושה וכמבואר בסוף מאמר הנ"ל כי יש עזות דס"א שהיא מדה רעה מאד שצריכין לברוח ממנה מאד מאד כי עז פנים לגיהנם ולהיפך בקדושה א"א להתקרב בשום אופן אל הקדושה באמת כ"א ע"י עזות וכנ"ל. ע"כ צריך כל אדם לפלס דרכיו ולהסתכל על האמת במקום שצריכין להתגבר שיהיה לו עזות בשביל דבר שבקדושה שצריכין להתחזק בזה מאד בחי' הוי עז כנמר וכו' כנ"ל. ולהיפך להתרחק מעזות דס"א מאד כי יש בושה דקדושה ועזות דקדושה ולהיפך יש בושה סד"א ועזות סד"א ובחינות אלו של בושה ועזות דקדושה ולהבדיל סדט"א הם בכל הבחינות הן כנגד בני אדם והן כנגד הש"י כביכול וצריכין ליזהר בזה מאד להשתמש בכל מדה כראוי בקדושה ולא להפוך דברי אלקים חיים ח"ו. ונבאר קצת מעט מזה וממילא יבין המשכיל השאר דבר מתוך דבר כי כנגד הש"י בודאי צריך שיהיה להאדם בושה גדולה ונוראה כנגד רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין והבושה היא מעלה גדולה מאד שעי"ז ניצולין מחטאים מחמת שמתביישין ממנו ית' כ"ש ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וארז"ל זו הבושה וכמו שהפליגו רז"ל במעלת הבושה. אבל אעפ"כ בהכרח שיהיה להאדם עזות גדול כנגד הש,י כי לפי גודל הבושה מפניו ית' לא יוכל להרים ידו לעשו"ת שום דבר שבקדושה ולא יוכל לפתוח פיו כלל להתפלל לפניו על צרכיו מגודל הבושה וכמבואר בדברי רבינו ז"ל מזה במקומות אחרים שבשעת התפילה צריכין לסלק הבושה מעל פניו ולהתגבר בעזות גדול נגדו ית' להעיז פניו לבקש מלפניו ית' כל צרכיו כ"ש בך בטחו אבותינו וכו' בך בטחו ולא בושו כמבואר (בסי' למד). ובפרט מי שנכשל ח"ו באיזה פגם שפגם נגדו ית' מכ"ש אם חטא ח"ו חטא גמור מכ"ש כמו שיש כמה אנשים שמלוכלכים בעונות רבים מאד ובוודאי צריכין להתבייש מאד מפניו ית' על שחטאו כנגדו ית'. אבל צריכין ליזהר מאד שלא יפלו בדעתם ח"ו מחמת הבושה. דהיינו שמחמת הבושה שמתביישין להרים פניהם נגדו ית' יסתמו פיהם לגמרי ח"ו ולא יבקשו מחילה כלל ולא יתוודו חטאיהם ועונותיהם מחמת שמתביישין מפניו ית' כי מזה צריכין ליזהר מאד. כי באמת אע"פ שבודאי צריכין להתבייש מאד מפניו ית' על גודל עונותיו אבל אעפ"כ צריכין להתגבר ולהתחזק מאד בעזות גדול דקדושה להעיז פניו נגדו ית' להתוודות לפניו עונותיו ולבקש כפרה ומחילה מלפניו כי זהו רצונו ית' כ"ש (משלי) מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם. וזה שאנו אומרים בהוודוי שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל אנחנו חטאנו וכו' ולכאורה תמוה הדבר מאד למה לנו לבאר זאת שאין אנו עזי פנים וכו' לומר צדייקם אנחנו ולא חטאנו אבל וכו' הלא אנו מתודין בפירוש החטאים ולמה לנו לומר תחלה הלשון שלילה שאין אנו עזי פנים וכו'. אך אנו אומרים קודם הודוי התנצלות על גודל העזות מצח שיש לנו נגדו ית' לבא לפניו בחטאינו. ולהתודות לפניו ולומר חטאנו וכו' כי איך אנו יכולין להרים פנינו ולפתוח פינו לפניו לדבר זאת לפרש חטאינו לפניו שחטאנו נגד טוב ומטיב לכל שעשה לנו חסדים וטובות כאלה וכו' ולגדולתו אין חקר וכל דרי מעלה ודרי מטה כולם ירעדון לפניו וכולם עושים רצונו באימה וביראה ובאהבה ואיך יתכן שילוד אשה טפה סרוחה ימרה רצונו הקודש ח"ו והיה ראוי לנו ליפול על פנינו ארצה ולבלי לפתוח פינו לפניו כלל להתוודות לפניו חטאינו. ובאמת כך ראוי לכל בר דעת ויותר ויותר אבל אעפ"כ אין זה רצונו יתברך שנסתום פינו לגמרי ח"ו מחמת הבושה כי צריך לפרש את החטא. וע"כ צריך להתגבר לבא לעזות גדול מתוך הבושה הגדולה שיש לו מפניו יתברך וכמבואר במאמר הנ"ל שעזות דקדושה נמשך דייקא מבושה דקדושה דהיינו שאע"פ שיש לו בושה גדולה מפניו יתברך אעפ"כ יבטח ברחמיו המרובים בלי שיעור וערך ויסלק הבושה מעל פניו ויעיז פניו נגדו ית' ויתוודה לפניו כל חטאיו ויבקש מחילה כי כך הוא רצונו יתברך כנ"ל כי אם ישאר ח"ו בבושה דהיינו שיתבייש מפניו יתברך ולא יתוודה כלל ולא יבקש מחילה וכפרה כלל מחמת הבושה אזי אדרבא זהו עיקר העזות שמעיז פניו לפני הש"י ואינו מודה על האמת לפניו כמ"ש הנני נשפט אתך על אמרך לא חטאתי. וגם אם לא יתגבר לבקש מחילה ולהתפלל לפני הש"י שיצילו מחטאיו ח"ו יוכל להכשל להבא בחטאים שהם עיקר העזות דס"א שמעיז פניו בפני הש"י לעשו"ת איזה חטא ח"ו וכמו שמצינו כמה בני אדם שנכשלים בזה שהם מהפכים דברי אלקים חיים כי בתחילה הוא חוטא נגד הש"י ויש לו עזות כזה לעשו"ת עבירה ח"ו למרות עיני כבודו. ח"ו. נמצא שיש לו עזות גדול מאד ואח"כ אחר שעשה החטא והעון הוא נופל בדעתו מאד מאד ונדמה לו שזהו בכלל בושה שמתבייש מאד לפניו יתברך עד שאינו יכול אפילו להתפלל כלל. ולעשו"ת שום דבר שבקדושה מחמת גודל הנפילה שנפל בדעתו מאד מחמת העונות שנכשל בהם ומזה באים כל הנפילות של כמה וכמה אנשים שנופלים למה שנופלים ר"ל וכל זה הוא מחמת הבושה הגדולה שיש להם אחר החטא ומחמת זה נופלים בדעתם ומתביישים לעשו"ת שום דבר שבקדושה ועי"ז יורדין מטה מטה עד שבאים למה שבאים ר"ל. ובאמת הם מהפכים הדרך מהיפוך אל היפוך כי אדרבא צריכים להתנהג בהיפך ממש כי בתחלה בוודאי צריך שיהי לו בושה גדולה לפניו יתברך ויהי' מורא שמים עליו כמורא בשר ודם לבלי לעשו"ת שום חטא ועון נגדו יתברך אבל אם כבר התגבר עליו הבע"ד ונכשל במה שנכשל ח"ו צריך להתגבר שיהיה לו עזות גדול מאד נגדו יתברך ולהתאמץ בכל עוז לבלי ליפול בדעתו כלל רק לבטוח ברחמיו המרובים בלי שיעור ולהתחזק להתחיל בכל עת מחדש ולא יסתכל כלל על מה שעבר עד הנה רק ישתטח לפניו יתברך ויבקש מלפניו ויתברך על להבא שיצילהו הש"י ברחמיו המרובים בלי שיעור. כי באמת זה העזות הוא בושה כי נמשך מבחי' בשת פנים לגן עדן שמשם נמשך העזות דקדושה כנ"ל כי ע"י העזות הזה יזכה להנצל מחטאים להבא ולהיות כרצונו שזהו בחי' בושה שיתבייש מעתה לפניו לבלי לעבור על מצותיו יתברך בחי' ובעבור תהיה יראתו על פניכם זה הבושה לבלתי תחטאו וכנ"ל. ולהיפך הבושה דס"א שמתבייש לדבר לפניו ית' ולהרים עצמו לעבודתו ית' מחמת גודל עונותיו זהו עיקר העזות דס"א שנמשך מבושה דס"א כי הלא ע"י בושה זו אדרבא הוא מעיז פניו מאד נגדו ית' ואינו עובדו כלל וח"ו יבא למה שיבא חלילה אם יפול בדעתו ח"ו וכנ"ל. וזהו שאנו מתנצלים לפניו ית' על שיש לנו עזות כזה להוודות לפניו חטאינו ופשעינו כי באמת זה העזות הוא בושה כנ"ל ולהיפך מי שאינו מתוודה חטאיו זה עיקר העזות וכנ"ל. וזהו שאומרים שאין אנו עזים פנים וקשי עורף לומר לפניך וכו' צדיקים אנחנו ולא חטאנו, היינו שלפעמים מחמת הבושה שמתביישים מחבירו על שחטא נגדו עי"ז כופר נגדו לגמרי ואומר לא חטאתי ובאמת זהו עיקר העזות כנ"ל מכ"ש נגדו ית' שהוא יודע כל תעלומות וזהו שאומרים שאין אנו עזי פנים וכו'. כלומר כי באמת מה שאנו מתוודים אין זה עזות ח"ו כי אין אנו עזי פנים לומר צדייקם אנחנו ולא חטאנו כי באמת זה דייקא הוא עזות מי שואמר לא חטאתי אף שנדמה לו שהוא אומר לא חטאתי מחמת בושה אבל באמת זה דייקא עיקר העזות דס"א וכנ"ל. אב לנאחנו אין לנו זה העזות ח"ו רק שאנו מתגברין בעזות דקדושה להתודות ולומר לפניך חטאנו וזהו אבל אנחנו חטאנו וכו'. ואע"פ שהוא עזות גדול אבל זה העזות אתה חפץ וזה העזות נמשך מבושה דקדושה כנ"ל שזה העזות מוכרח מאד לעבודת הש"י וכנ"ל:
אות ה
וזהו מפני מה אמרה תור' מודה במקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו כי דייקא מחמת זה שפגם בעזות דקדושה עד שבא לידי הלוואה שהוא בחי' עבד לוה לאיש מלוה שמחמת זה אינו יכול להעיז פניו נגד בעל חובו מחמת זה דייקא אנו חוששין שכופר לגמרי בממון חבירו כי עיקר פגם האמונה הוא ע"י פגם העזות כנ"ל וגם ע"פ פשוטו מבינים זאת כי באמת אעפ"י שבודאי אין ראוי להעיז פניו בפני בעל חובו שעשה לו טובה כזה. אבל א"כ וכי מפני זה שאינו יכול להעיז פניו יכפור לו לגמרי כי בודאי זה שכופר ממון חבירו ע"פ רוב הוא מחמת שאין לו לשלם. וכשרז"ל שם אשתמוטי הוא דקמשתמיט סבר עד דהוי לי זוזי ופרענא ליה, רק מחמת בושה שאינו יכול להעיז פניו בפני בעל חובו לומר המתן לי עד שיהיה לי מעות ע"כ כופר בו לגמרי. נמצא שמחת בושה בא לידי עזות גמור לכפור בחבירו וזהו עיקר פגם העזות דקדושה וכנ"ל. כי צריכים להיפך ממש שמאחר שאין לך לשלם טוב לך אם תעיז פניך נגד בעל חובך ותסלק הבושה מפניך ותאמר לו אמת שלויתי ממך וגמלתני טובה גדולה אבל מה אעשה כי לי לשלם עכשיו המתן לי עד שיהיה לי ואשלם לך. נמצא שדייקא מחמת פגם העזות מחמת שאינו יכול להעזי פניו מחמת זה דייקא כופר בו וכנ"ל לענין העזות נגד הש"י כביכול כי פגם העזות הוא פגם האמונה כנ"ל. וע"כ מחמת זה דייקא צריך לישבע מחמת שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו שמחמת זה יכול לכפור לגמרי מחמת בושה שזהו פגם העזות דקדושה שעי"ז נפגם האמונה וכנ"ל:
אות ו
וע"כ אסור להלוות בלא עדים ושטר כי העדים מבררים האמת ושומרים את האמונה הקדושה שהיא בחי' אמת. כ"ש במ"א כי ב' העדים שאומרין אמת נמשכין מבחי' שני העדיים המבוארין במאמר הנ"ל שהם בחי' ב' עדי אמת כנ"ל:
אות ז
וע"כ העיקר הוא כשהעדים חותמין חתימת ידם בשטר שאז עיקר שמירת האמונה כי אז אינו יכול לכפור כלל. אבל מלוה בעדים בלא שטר הוא מלוה ע"פ ויכול לטעון פרעתי כי עיקר שמירת האמונה הוא בבחי' ידים בחי' חותם הידין בחי' ויהי' ידיו אמונה כנ"ל שזהו בחי' חתימת ידי העדים כי שני החותמות של שני העדים זהו בחי' חותם, וחותם בתוך חותם שעי"ז עיקר שמירת האמונה והתוכחה שהוא תיקון ההלואה שהוא פגם התוכחה פגם האמונה פגם העזות שעי"ז אנו חוששין שלא יכפור לגמרי בחבירו ח"ו. וע"י חתימת ב' העדיםך שהוא בחי' ב' החותמות הנ"ל נתתקן כל זה כנ"ל כי העדים כלולים מב' הבחי' הנ"ל מבחי' חותם הרגלין וחותם הידין כי אין עדות אלא בעמידה כו' ועמדו שני האנשים וכו' לפני ה' וכו' זה בחי' רגלי' בחי' חותם הרגלין וחתימת ידי העדים זה בחי' חותם הידין. וע"כ העיקר השמירה משקר שלא יכפור א' בחבירו הוא ע,י שטר שחותמין בו העדים בידם כי עיקר שמירת ב' החותמות הנ"ל הוא ע"י חותם הידין שהוא בחי' אמונה כנ"ל כמבואר שם ע"ש נמצא שחותם הידין הוא כלול משני החותמות מחותם הרגלין וחותם הידין כי עיקר הוא האמונה שהוא חותם הידין ששומר הכל וזהו בחי' חתימת ידם של שני העדים שה םבחי' חותם הידין שבהם כלול ב' החותמות הנ"ל חותם על חותם שזהו בחי' שני חתימות דווקא של שני עדים כנגד ב' החותמות הנ"ל שכלול בחותם הידין שהוא בחי' אמונה שעי"ז עיקר השמירה מהכחשה וכפירה שהוא היפך אמונה כנ"ל:
אות ח
וזהו בחי' שקלים שנתקשה משה בהם עד שהראה לו הקב"ה מטבע של אש ואמר לו זה יתנו. ולכאורה הדבר תמוה בשלמא קידוש החודש ומעשה מנורה שייך להתקשו"ת עליהם כי יש בהם חכמות גדולות ועמוקות אבל שקלים שצריכין כ"א וא' ליתן מחצית השקל בכל שנה מה קישוי הבנה שייך כאן אך באמת נתינת שקלים לכפר על בני ישראל הוא בחי' תיקון העזות דקדושה כי עיקר העזות הוא בממון בחי' עשיר יענה עזות בחי' הון עשיר קרית עוזו וישראל באו לידי חטא העגל שהוא עזות גדול מאד העיקר הי' ע"י רבוי הזהב שהי' להם כ"ש ודי זהב וכשרז"ל מרוב זהב שהשפעת להם וכו'. ושקלים שנותנין למעשה המשכן ולקרבנות צבור הם תוקון חטא זה כשרז"ל שעיקר השקלים ונדבת המשכן היה לכפר על עון העגל. נמצא ששקלים הם תקון העזות דקדושה ועל זה נתקשה משה מאד כי לכאורה היו צריכין להתרחק מהעזות עד קצה האחרון מאחר שע"י העזות באו לידי חטא זה ובאמת לא כן הדבר כי אע"פ שצריכין להתרחק מהעזות מאד מאד כי עז פנים לגיהנם אעפ"כ בהכרח צריכין עזות דקדושה וא"א להתקרב אל הקדושה כ"א ע"י עזות דקדושה וכנ"ל. וע"כ צריכין לשקול דרכיו מאד שיהיה לו עזות דקדושה דייקא ואעפ"כ לא יהיה נכשל ח"ו בעזות דסט"א וכמבואר שם בסוף המאמר הנ"ל שעל זה התפלל התנא יה"ר שתבנה עירך ב"ב הי הם תרתי דסתרי אהדדי לכאורהכי עז פנים לגיהנם וכו' ובאמת בקדושה צריכין דייקא עזות בחי' הוי עז כנמר וכו' וע"ז התפלל התנא יה"ר שתבנה עיקר וכו' שיזכה לעזות דקדושה שממנו נבנית ירושלים קריה נאמנה וכו' כ"ש שם ע"ש. וע"כ נתקשה משה רבינו על זה איך להשיג זאת ולהכניס דרך זה בישראל כי שקלים שנותנין מממונם לנדבת המשכן והממון הוא בחי' עזות שעי"ז באו לחטא הנ"ל כנ"ל וע"כ הי' ראוי עכשיו להרחיק הממון שהוא בחי' עזות לגמרי ולבלי להשתמש עוד עמו כלל והש"י צוה להיפך ודייקא בדבר שקלקלו בו יתתקנו וצוה עליהם שדייקא ע"י הממון שהוא בחי' עזות יתקנו חטאם כי ע"י הצדקה שיתנו מממונם לנדבת המשכן על ידי זה יתתקן כל ממונם ויוחזר אל הקדושה ועל ידי זה יתתקן העזות הנמשך משם ויזכו לעזות דקדושה. וכן מרומז שם במאמר הנ"ל שצדקה הוא בחי' עזות דקודשה כי איתא שם שכל הקולות הם בחי' עזות ואמר רבינו ז"ל אז בפירוש שגם קול קשקוש המטבעות של מעות צדקה הוא בחי' עזות דקדושה כמבואר בהשמטות שלא נדפסו עדיין וכן נראה ומובן בחוש כי העושר בעל ממון הרבה יש לו עזות הרבה וכשאינו זוכה לתקן מעשיו אזי יש לו עזות נגד אנשים כשרים ונגד עניים הגונים וכיוצא. וזהו עזות דס"א ועושר כזה הוא עושר שמור לבעליו לרעתו וממון כזה הוא בחי' ע"ז ממש כמבואר במ"א שהוא פגם אמונה שנפגם ע"י פגם העזות דהיינו ע"י עזות דס"א וכנ"ל. אב לכשמתגבר להרבות בצדקה מממונו אזי נתתקן כל ממונו וזוכה ע"י ממונו לעזות דקדושה בחי' הון עשיר קרית עוזו דהיינו לעמוד בעזותו נגד הרשעים ונגד המונעים מדרכי ה' האמתיים להציל החלודשי כח הנרדפים להצילם מיד רודפיהם וכו' כפי דרכי ה' באמת וזהו עזות דקדושה שעיקר תיקון האמונההקדושה הוא ע"י כנ"ל. נמצא ששקלים דהינו צדקה זהו בחי' עזות דקודשה וע"כ נקראים שקלים כי יש בזה משקל גדול שצריכין לשקול דרכיו מאד בזה לבלי להכשל ח"ו בעזות דס"א רק להתגבר להכריע המשקל אל הקדושה להעלות כל העזות אל הקדושה בחי' מחצית השקל תרומה לה' וכנ"ל וע"י דייקא זוכין לכפרה ולסליחה על כל עוונותיו בחי' לכפר על נפשותיכם הנאמר בשקלים. כי מי שנכשל בעונות ח"ו א"א לא להתקרב להש"י בשום אופן ולזכות לכפרה ולסליחה כ"א ע"י עזות דקודשה דייקא כי עליו מתגברים המונעים והמעכבים מאד מאד ובו מתגרים העזי פנים והלצנים ביותר למונעו מדרך החים באמת וגם בדעתו יכול ליפול מאד מאד מחמת גודל פשעיו וגם צריך שיעבור עליו אלפים עליות וירידות ומחמת כל זה ויותר מזה אם לא יהיה לו עזות דקדושה ויהיה ח"ו מנוול ורוע מזל שקורין שלימזלניק ויתבטל לנפי כל המונעים אותו מחמת שנדמה לו שהם טובים וצדייקם ממנו בודאי לא יוכל להתקרב להש"י בשום אופן כי אעפ"י שבודאי צריכין להחזיק כ"א מישראל טוב ממנו ובפרט מי שחטא באמת אבל אעפ"כ לפעמים מתגבר הבעל דבר על הרצוק הבא להתקרב להש,י ומתלבש א"ע דייקא באיזה איש שהוא טוב ממנו עד שזה האיש רוצה למונעו מדרך החיים וזה הדבר שכיח מאד מאד בפרט עכשיו בדורות הללו ע"כ צריך שיהי' לזה הרחוק הבא להתקרב עזות גדול דקדושה מאד מאד שזזה העזות נמשך מחמת בושה דייקא ויאמר בלבו וכי מפני שאתה טוב ממני תרצה למנוע אותי ח"ו מדרך החיים כי לא באלה רצונו ית' חלילה כי אדרבא אם היית טוב באמת כראוי להיות בודאי היית מתגבר בכל עוז לקרבני להש"י ולא לרחק ח"ו כמו שראינו במשה רבינו ע"ה ובכל הצדיקים הגדולים האמתיים שמסרו נפשם תמיד בשביל הרחוקים דייקא הבאים להתקרב להש"י ע"כ מי שרוצה לשוב להש,י בפרט בדורות אללו א"א לו להתקרב אל הקדושה בשום אופן ולזכות למחילה וכפרה כ"א ע"י עזות דקדושה שצריך להתגבר בעזות גדול מאד לעמוד נגד המונעים מדרכי ה'. וזה בחי' לכפר על נפשותיכם הנאמר בשקלים שהם בחי' צדקה שעי"ז זוכין לעזות דקדושה וכנ"ל שעי"ז דייקא זוכין להתקרב להש"י ולעמוד כנגד המונעים, הן שהם צדיקים ממנו או בינונים או רשעים יהי המי שיהיה מאחר שהם אינם מקרבים אותו להש,י רק לפי דבריהם ימנעו אותו מלהתקרב לצדיקים וכשרים אמתיים הרוצים לאחוז בידו לקרבו להש"י ע"כ צריך שיהיה לו עזות דקודשה נגדם. וכן צריך שיהי' לו עזות דקודשה נגד הש"י לבלי להתבייש לחתור חתירה להקרב אליו תמיד אע"פ שעשה מה שעשה אף ע"פ שכבר התחיל כמה פעמים ורצה להתקרב לעבודת הש"י ואח"כ נפל אע"פ שנפל למה שנפל אפילו אם היה כך כמה וכמה פעמים אין מספר אע"פ שהבטיח כמה פעמים להש"י שלא יעשה עוד מה שעשה ולא קיים דברו והיה גרוע מבתחילה כי כך דרך הבע"ד כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו אעפ"כ אל יסתכל על זהכלל ויסלק הבושה מעל פניו ויעיז פניו נגד הש"י בכל פעם וישתטח ויבקש מלפניו בכל עת תמיד שיקרביהו לעבודתו ית' וישיבהו בתשובה שלימה לפניו עד ישקיף וירא ה' משמים אולי יחוס אולי ירחם וכמו שאנו מתפללין בכל יום ויום שלש פעמים השיבנו אבינו לתורתך וכו' והחזירנו בתשובה שלימה לפניך. ואם יהיה לו עזות כזה ויותר מזה כי א"א לבאר הכל בפירוש. אז יזכה בודאי שימחול לו הש"י כל עונותיו בחי' לכפר על נפשותיכם שזוכין ע"י שקלים שהם בחי' צדקה בחי' עזות דקדושה שעי"ז דייקא יתקרב להש"י וישוב אל ה' וירחמהו אמן ואמן:
אות ט
וזהו שארז"ל על פסוק ועשרת אלפים ככר כסף אשקול וכו' שאמר הקב"ה רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך וכו'. כי עיקר התגברות המן עמלק הוא ע"י עזות שהוא מלכותא בלא תגא כי עמלק הי' עז פנים ביותר כשרז"ל משל לאמבטי רותחת וכו' בא בן בליעל וקפץ לתוכה. נמצא שהי' לו עזות גדול ביותר מכל העכו"ם שהעיז פניו להזדקק לישראל תחילה בעת גדולתם וכן המן הרשע ימ"ש עיקר התגברות רשעותו הי' ע"י עזות דס"א שהי' עז פנים ביותר כמ"ש ויאמר ממוכן ודרז"ל זה המן מכאן שהדיוט קופץ בראש שזהו בחי' עזות דס"א שהיא מלכותא בלא תגא שקפץ בראש קודם לכל השרים. וע"כ התפאר בעשרו ורצה להתגבר על ישראל ח"ו ע"י עושרו שהוא בחי' עזות כנ"ל. וע"כ אמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול וכו'. כי עיקר התגברותו הי' עי"ז ע"י ריבוי ממון ששם כל העזות וכנ"ל כי סבר שכל העזות אצלם מאחר שיש לו עשירות הרבה ששם כל העזות כנ"ל. וסבר שאין לישראל ח"ו שופם עזות כלל. וע"כ לא יוכלו ח"ו לעמוד כנגדו כי א"א לעמוד כנגד העזי פנים שבכל דור ודור כ"א ע"י עזות דקדושה והם סוברין שכל העזות אצלם ואין לבני ישראל הכשרים והתמימים שום עזות כלל מחמת שהם הולכים בתמימות ופשיטות. ע"כ סוברים העזי פנים שאין להכשרים אמתיים שום עזות וע"כ רוצים ח"ו להתגבר עליהם בעזותם הרעה לבלבלם מעבודתם ח"ו ע"כ אמר הש"י להמן שהוא בחי' עזי פנים שבדור רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך כי נתינת השקלים שהוא צדקה הוא בחי' עזות דקדושה כנ"ל היינו שכבר הקדימו ונתנו ישראל שקלים. שעי"ז זכו לקבל עזות דקדושה בבחי' אל ישראל שהוא נותן עוז ותעצומות לעם וכו' בחי' ה' עוז לעמו יתן. היינו כי אדרבא בני ישראל הכשרים יש להם עזות גדול ביותר דהיינו ע זות דקדושה כי א"א לקבל התורה וליכנס בהקדושה כ"א ע"י עזות. כשרז"ל מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין וכנ"ל. וע"כ ע"י עזותן דקדושה בוודאי יוכלו לעמוד כנגד המן הרשע וכן כנגד כל העזי פנים שבכל דור הלצנים והמלעיגים המונעים מדרכי ה' כי א"א לעמוד כנגדם כ"א ע"י עזות דקדושה כנ"ל. וע"כ עיקר סוף מפלתו של המן הי' כשאמרה אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה שזהו בחי' עזות גדול דקדושה שהעיזה פניה מאד כנגדו ואמרה בפניו ובעיניו לפני המלך איש צר ואויב המן הרע הזה וכנ"ל. כי עיקר מפלת היה ע"י עזות דקדושה שיש לישראל שזהו בחי' כבר הקדימו שקליהם לשקליך כנ"ל: