ליקוטי הלכות חשן משפט א · הלוואה ב
אות א
ענין הלוואה והחילוק שבין מלוה בשטר למלוה ע"פ שמלוה בשטר טורף ממשועבדים אבל מלוה ע"פ אינו טורף ממשועבדים:
ע"פ מ"ש רבינו הקדוש ז"ל במאמר תקעו ממשלה בלק"ת סי' א' ואיתא שם שע"י שלימות היראה שנשלם ע"י שמקבלין כראוי הג' רגלים עי"ז זוכין להשפעת הנבוראה וע"י הנבואה. נפדית התפילה מן הגלות וכו' ואזי כשזוכין לתפילה אזי אין צריכין לשום רפואות ע"י עשבים כי יכולין להתרפאות ע"י לחם ומים שאוכל כי כל העשבים מקבלים כחם מן הכוכבים והכוכבים מהגבוה מהם. והגבוה מהגבוה ממנו וכו' וכולם הם בחי' לווין זה מזה וזה מזה וכו' כמ"ש בזוהר כל כוכביא לווין דא מן דא סיהרא לווי מן שמשא וכו' עד השורש העליון שהוא דבר ה'. ומי שזדוכה לתפלה שהיא דבר ה' אזי כולם מקבלים ממנו כחם והוא בבחי' המלוה הגדול כי כולם הם לווין אצלו כי כולם מקבלים כחם ממנו. וע"כ כשאדם זוכה לתפלה אזי מחוייבים כל העשבים וכל שיח השדה שיחזירו כחם לתוך התפלה בבחי' ויצא יצחק לשוח בשדה דהיינו שתפילתו היתה עם שיח השדה שכל שיח השדה כולם עלו ונכללו בתפילתו כי החזירו כחם לשרשם הראשון שהיא התפילה שהוא דבר ה' ואזי יכולין להמשיך כח הרפואה לתוך לחם ומים וכו'. נמצא שכולם הם בחי' לווין זה מזה וזה מזה עד המלוה הגדול שהוא בחי' הבעל תפילה. וע"כ ע"י התפילה כולם מחזירים כחם לשרשם שהוא התפלה ואזי יכול להמשיך כח הרפואה אפילו בלחם ומים וכו' ע"ש ענין זה היטב:
אות ב
וזה בחי' הלוואה. כי כשאחד עושה חסד עם חבירו ומלוה לו עי"ז נעשה זה המלוה בבחי' המלוה הנ"ל שהוא הבעל תפילה שכלם מקבלים ממנו והקבלה שמקבלין מהבעל תפלה דהיינו מה שכל העולמות וכל צבא מעלה כולם יונקים ומקבלים כחם מהתפילה הכל נקרא בשם הלוואה כנ"ל כמ"ש כל כוכביא לווין דא מן דא וכ'. וע"כ כשאחד מלוה לחבירו מעות או כיוצא בזה ועושה עמו גמילות חסד עי"ז שהוא מלוה לחבירו דהיינו שכל אחד משפיע לחבירו עד העולם התחתון הזה שכל זה נקרא בשם הלואה כנ"ל כי גדולה ג"ח יותר מן הצדקה (כשארז"ל סוכה ד' מ"ט). וז ה ידוע שעיקר התעוררות השפע למעלה עד שתרד ממדירגה למדריגה עד למטה עיקרו נעשה ע"י הצדקה שכשם שבני עאדם מרחמין זה על זה ומשפיע א' לחבירו ונותן לו צדקה כמו כן מתעורר השפע למעלה ומשפיעים גם למעלה כל המדריגות העליונות וכל צבא מעלה מזה לזה ומזה לזה עד העולם התחתון וע"כ צריכין ליתן צדקה קודם התפילה כי ע"י התפילה ממשיכין כל ההשפעות כי התפילה היא שורש העליון של כל ההשפעות כי כולם מקבלים משם כנש"ל. וע"כ צריכין ליתן צדקה קודם התפילה כדי שע"י הצדקה יהי' לו כח להמשיך ההשפעות למטה וגמילות חסד דהיינו הלואת חן גדולה יותר מן הצדקה ועל ידה מעורר ביותר השפע שתרד מדרגא לדרגא עד למטה. כי המשכת השפע מה שכל צבא מעלה מקבלים זה מזה וזה מזה נקרא בשם הלואה כנ"ל כל כוכביא לוין דא מן דא וכו' וע"כ ע"י הלואה שמלוה לחבירו ג"ח מעורר גם למעלה שגם כל צבא מלעה יהי' מלוין זה לזה וזה לזה דהיינו שכ"א ישפיע לחבירו שזהו בחי' הלואה כנ"ל. נמצא שע"י הלואה שאחד מלוה לחבירו שהיא מצוה מן התורה כמ"ש אם כסף תלוה את עמי ודרז"ל שאם זה חובה עי"ז הוא בבחי' המלוה הגדול הנ"ל דהיינו הבעל תפילה כנ"ל:
אות ג
וע"כ כל נכסי הלוה משועבדים להמלוה ואפי' מה שמכר ונתן אחר ההלואה הכל משועבד להמלוה מדינא כי כל הלוקחים שלקחו מהלוה ובאים בכחו של לוה כולם צריכים להחזיר כחם להמלוה בעת הפרעון. כמו שהב"ת שהוא המלוה הגדול שצריכים כל העשבים להחזיר כחם לשרשם שהיא התפילה כנ"ל. ובשביל זה נקרא הכח שמקבלין כל צבא מעלה א' מחבירו וגם הכח שיונקים ומקבלים העשבים מהכוכבים שעליהם, הכל נקרא בשם הלואה כנ"ל בשם הזוהר. ולכאורה היא תמיה מה ענין שם הלואה לכאן ומתי הוא הפרעון כי הלואה עומדת לפרוע. אך באמת ע"פ דברי רבינו הנ"ל הוא מכוון היטב כי הוא בחי' הלואה ממש ובאמת עומדת לפרוע תמיד כי כל הכחות וההשפעות שמקבלין כולם זה מזה וזה מזה עד למטה הכל הוא רק בבחי' הלואה כנ"ל ועומדת לפרוע דהיינו שכולם צריכין להחזיר ולהעלות כחם בעת התפילה בבחי' ויצא יצחק לשיח בשדה הנ"ל שבשעת התפילה שהיא שורשם בחי' המלוה הגדול אזי צריכים כל הכחות שנמשכו מלמעלה מזה לזה וכו' עד למטה כולם צריכים להחזיר כחם אל התפילה כנ"ל וזהו בחי' פרעון כל ההלואות הנ"ל. וזה בחי' עליות העולמות בשעת התפילה כידוע כי כל הכחות כולם מלמטה עד למעלה כולם חוזרים לשרשם שהוא דבר ה' בחי' התפלה שהוא המלוה הגדול שזהו בחי' פרעון כל ההלואות כנ"ל ואח"כ הוא חוזר הבע"ת ומוריד השפע לכל העולמות עד למטה ואזי הם חוזרים ונעשים לווין אצלו כנ"ל. וע"כ כמו שהב"ת שהוא המלוה הגדול כנ"ל יכול לטרוף כל הכחות למקום שנמשכין הוא יכול לטרוף וליקח משם הכח ולהעלותו לשרשו כי כולם מוכרחים להחזיר כחם לשרשם שהיא התפילה כנ"ל ולכל מקום שנמשכו הכחות מזה לזה ומזה לזה עד למטה מ"מ שהוא צריכים להחזיר הכח למלעה לשורשם כנ"ל. כמו כן ממש כל הלקוחות שלקחו מהלוה כולם צריכים להחזיר להמלוה בשעת הפרעון כי כולם באים בכחו של לוה ובשעת הפרעון הכל צריכים להחזיר כחם למלוה כמו שצריכים כל הכחות של מטה להחזיר כחם לשרשם שהוא התפילה שהוא המלוה הגדול כנ"ל. אך שיש חילוק בין מלוה בשטר למלוה ע"פ. כי זה הכח שיוכל המלוה לטרוף הכח ממקום שנמשך לשם אפי' אם נמשך לרשו"ת אחר זה א"א כ"א כשיש כח להמלוה וכח המלוה הוא ע"י השטר בעדים:
אות ד
כי איתא שם במאמר הנ"ל שעיקר שלימות התפילה היא ע"י בחי' נבואה כי על ידיד נבואה נפדית ונגלאת התפלה מן הגלות ע"ש. והנבואה נמשכת ע"י היראה שנשלמת ע"י השלש רגלים ע"ש נמצא שאין להב"ת כח להעלות כל הכחות לשרשם כ"א ע"י הנבואה וכו' כנ"ל וזה בחי' מלוה בשטר ומלוה ע"פ כי בכל דבר יש תורה כי הכל מקבל כח מהתורה ומלוה ע"פ אחיזתו מבחי' תורה שבע"פ שהיא בחי' תפילה ומלוה בשטר אחיזתו מבחי' תורה שבכתב. כי בהשטר יש כמה דינין שלמדין מלשון השטר ומדקדקין בכבת השטר בחסר ויתיר נמצא שיש תורה ודינין בכתב השטר. וע"כ השטר הוא בבחי' תורה שבכתב וזהו בחי' נבואה כי נבואה הוא בחי' תורה שבכתב כי כל הנבואות הם בכלל תורה שבכתב כי עיקר השטר הוא ע"י העדים ותרין סהדי הם בחי' תרין סמכי קשוט כי הם מקיימים הדבר כמ"ש ע"פ שנים עדים יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר. מקיימי דבר זה בחי' תרין סמכי קשוט כי הדבר נסמך ונתקיים על ידם וזה בחי' נבייאים שהם בחי' תרין סמכי קשוט כידוע. וע"כ הנבואה נקראת בשם עדות כמ"ש ואעידה בם וכו' העדיתי בכם וכמ"ש לך רד העד בעם וכו' וז"ש בישעי' (סי' ח') ואעידה לי עדים נאמנים את אורי' ואת זכרי' הנביאים כי הנביאים הם בבחי' עדים בחי' תרין סמכי קשוט וע"כ ע"י השטר בעדים עי"ז מקבל המלוה כח לטרוף מהלוקחים כי זהו בחי' מה שהב"ת שהוא המלוה הגדול מקבל כח ע"י נבואה שהיא בחי' עדים ועי"ז יכול לטרוף מכל מקום שנמשך לשם שזהו בחי' טריפה מהלקוחות כנ"ל. וזהו בחי' מ"ש רבינו במ"א שהאמונה מבררת בירורים וא,א להאמונה לברר כ"א ע"י שמקבלת כח מהתורה ע"ש ע"פ כי תצא למלחמה וכו' (סי' ר"פ לק"א). כמ וכן הוא ענין הנאמר במאמר הנ"ל כי א"א להב"ת להעלות כל הכחות לשרשם שזהו בחי' בירורים ג"כ. כי כשמעלה כל הכחות לשרשם אזי יש ג"כ כמה כחות שנמשכו למקומות אחרים להס"א ובשעת התפילה הוא מעלה גם כל הכחות משם וזה א"א כ"א ע"י נבואה שהיא בחי' תורה שבכתב כנ"ל כי הנבואה נמשכת ע"י הג' רגלים שהם תלת אבהן וע"י בחי' אלו דהיינו תלת א בהן ונביאים שהם כלל תורה שבכתב כידוע עי"ז יכולין לפדות התפילה מן הגלות ואזי יכול הב"ת להעלות כל הכחות אפי' מרשו"ת אחר ואפי' מהס"א כנ"ל. כי בל"ז א"א מאחר שהתפילה בעצמה הוא כביכול בגלות וכמבואר במאמר כי תצא ע"ש היטב והבן. נמצא שא"א להבע"ת שהוא המלוה הגדול לברר ולהעלות הכחות לשרשם שהיא התפלה שהיא המלוה שלהם כנ"ל כ"א ע"י נבואה שנמשכת משלש רגלים שזהו בחי' תורה שבכתב כנ"ל וזהו בחי' מלוה בשטר כי א"א להמלוה לטרוף מהלוקחים שלקחו הכח מהלוה כ"א ע"י השטר בעדים שהם בחי' נביאים בחי' תורה שבכתב כנ"ל. וזה בחי' משרז"ל מלוה בשטר יש לו קול וע"כ טורף ממשועבדים אבל מלוה ע"פ אין לו קול כי קול זה בחי' תורה שבכתב כי תורה שבכתב הוא בחי' קול. ותורה שבע"פ היא בחי' דיבור כידוע וע"כ גם עיקר קיום השטר בעדים הוא רק ע"י הב"ד של ג' כי ב"ד של ג' הם כנגד תלת אבהן שהם בחי' הג' רגלים כי הג' רגלים הם כנגד הג' אבות כמובא וע"כ ע"י הב"ד נתקיים השטר בעדים כי העדים שהם בחי' נביאים כנ"ל הם נתקיימים ע"י הב"ד של ג' שהם בחי' הג' רגלים כנ"ל כי ע"י הב"ד צדק נשלם היראה כי הב"ד הם בבחי' יראה שהיא בחי' דין וע"כ הם ג' כנגד הג' רגלים שעל ידם נשלם היראה שהיא בחי' דין כנ"ל וע"כ על ידם נמשך ונתקיים הנבואה שזהו בחי' קיום העדים שהם בבחי' נביאים ע"י הב"ד של שלש כנ"ל ואזי יש כח להמלוה לטרוף מהלקוחות שבאים בכחו של לוזה כנ"ל:
אות ה
וע"כ בשעת יציאת מצרים נאמר דבר נא כו' וישאלו כלי כסף וכו' כי עיקר הגאולה היתה תלוי בזה ליקח כל רכוש מצרים להעלות אל הקדושה שזהו שלימות התפלה כשחוזרין כל ההשפעות אל הקדושה ויציאת מצרים הוא בחי' שנגאלת התפילה ועלתה מן הגלות כמובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות כי במצרים הי' הדיבור של תפילה בגלות וכו' כידוע וכשיצאו ממצרים שאז הי' צריכים להוציא התפילה מהגלות בבחי' פה סח. ואזי צריכים להחזיר כל ההשפעות אל הקדושה וזה בחי' ביזת מצרים כנ"ל ומחמת שעדיין לא הי' להם תורה ע"כ לא הי' יכולים ליקח ההשפעות מהם כ"א בתורת שאלה כי א"א ליקח ההשפעות והכחות מהם כ"א כשהתפילה מקבלת כח מהתורה כנ"ל. אבל במצרים שעדיין לא זכו לתורה הוכרחו ליקח מהם בשאלה כמ"ש וישאלו כו':
וזה בחי' החפזון של ישראל אז הכל מחמת שלא קיבלו התורה עדיין הי' קשה לצאת משם והוכרחו לצאת בחפזון כמובא בתיקונים אבל לעתיד שאז כשיצאו מהגלות יהי' זכות התורה וע"כ לא יצטרכו לצאת בחפזון כמ"ש בתיקונים ע"כ אז יעלו כל הכחות וכל ההשפעות אל שרשם שבקדושה מאליהם כי אז יעלה התפילה מהגלות ואזי כל הכחות חוזרים לשורשם כנ"ל שזהו בחי' התנוצצות משיח כמבואר במאמר הנ"ל והבן. בילא"ו: