אור ברסלב
ליקוטי הלכות - חושן משפט א ליקוטי הלכות חשן משפט א › הלוואה א

ליקוטי הלכות - חושן משפט א

ליקוטי הלכות חשן משפט א · הלוואה א

עדות ה

אות א

המלוה בשטר גובה מן המשועבדים. אבל מלוה בע"פ אין גובה מן המשועבדים

ע,פ מה שכתב רבינו ז"ל (סי' קע"ג) שע"י הכתב יכולין להכיר הנפש ופנימיות שורש הנפש בבחי' אנכי אנא נפשי כתבית יהבית שבהכתב נותן ומגלה הנפש וכו' ע"ש: ונלע"ד שזה בחי' שכל הקנינים והשיעבודים עיקר גמר קנינם ושיעבודם הוא דייקא ע"י הכתב דהיינו ע"י השטרות וזה בחי' גט כריתות שהוא ע"י כתב דייקא כי איתא בדברי רבינו במאמר גזילה (סי' סט) שעיקר העשירות הוא בבחי' האשה בבחי'נפש כי כל הנפשו"ת שרשם בעשירות. וזה בחי' כסף קדושין כי הכסף היא שלימות נפשה ושרשה. וע"כ נקנית ע"י הכסף ע"ש. נמצא שכל הקנינים שיש לאדם שהם העשירות שלו כולם הם שרשי נפשו. וכל המו"מ ומקח וממכר והלוואות שבין אדם לחבירו כולם הם בבחי' הנשפות שזה מוכר לו בחי' נפש כזו לוקח ממנו תמורתו בחי' נפשו"ת אחרים וכמובא זה בדברי רבינו במ"א ע"ש. וע"כ ע"י הדיבור לבד ראוי לקיים המו"מ כי הדיבור הוא מקום מוצא הנפש בבחי' (ש"ה ה') נפשי יצאה בדברו. וכמ"ש רבינו ז"ל (סי' ס"ה). וע"כ כשמדבר ואומר שמוכר או נותן לו אותו הדבר עי"ז יוצא בחי' הנפש המלובש באותו הדבר ע"י זה הדיבור מרשו"ת מוכר לרשו"ת חבירו בבחי' נפשי יצאה בדברו כנ"ל. וע"כ אסור לחזור מדיבור ונקרא מחוסר אמנה. ומכ"ש ע"י הכסף שהוא שורש הנפשו"ת כנ"ל. ע"כ הוא קונה מדאורייתא כי הכל תאיבים אל הממון שהוא שורש הנפש. וע"כ תיכף שמקבל מחבירו כסף בוודאי הוא גומר ומקני לו הנפשו"ת שיש באותן החפיצים הנמכרים כי כולם בטלים לגבי השורש שלהם דהיינו הכסף. אך עכ"ז גמר וחיזוק כל הקנינים הוא רק ע"י הכתב דהיינו השטר כי הכתב הוא בחי' פנימיות שורש הנפש כנ"ל. וע"כ כשונתן לו כתב ומגלה דעתו ורצונו בהכתב שהוא מוכר או נותן לו איזה חפץ אזי מוציא הדבר לגמרי מרשותו עם פנימיות שרשו כי מגלה פנימיות שורש נפשו ע"י הכתב שרוצה להוציא אותו הדבר מרשותו ולמסרו לאחר. נמצא שע"י הכתב נגמר ויוצא הדבר לגמרי מרשותו ואין לו שום אחיזה ושייכות אצלו כלל כי יוצא אפילו מפנימיות שורש נפשו ע"י הכתב שהוא מגלה שם פנימיות משורש נפשו שמרוצה להוציאו כנ"לץ. כי הוא תכלית גמר האחרון. כ יקודם הכתב אף שמכר לו באחד מדרכי הקנין. עכ"ז אינו יוצא מפנימיות שורש נפשו כ"א ע"י הכתב כנ"ל. וזה בחי' הגט כריתות כי אף שנקנית לו בכסף עכ"ז אחר כך אחר שנקנית לו נכללין זה בזה ונשרשת בנפשו וא"א להוציאה לגמרי מפנימיות שורש נפשו כ"א ע"י הכתב דהיינו הגט ששם מגלה פנימיות שורש נפשו שרצונו להוציאה ואזי הוא כריתות לגמרי כי שוב אין לה שום שייכות אצלו כנ"ל. וע"כ נקרא גט כריתות כי אין שום דבר הכורת רק הכתב ששם נתגלה פנימיות שורש הנפש כנ"ל:

אות ב

וע"י עיקר השטר הוא בקרקעות. כי עיקר העשירות הוא קרקעות ועיקר שרשי הנפשו"ת הוא בבחי קרקעות. כי עיקר העשירות הוא לנשים בבחי' כי כל העושר וכו' כמ"ש רבינו (סי' ס') ע"ש וכנ"ל ואשה קרקע עולם כמובא שם (בסי' ס') וע]כ הקרקעות נקראין אחריות. ופירשו שהוא מלשון ולא לאחריתי דהיינו בנים כי הקרקעות עומדין לבניו כי שם שורש נפשם כי שורש נפשו"ת בניו הוא שבעשירות. ועז,כ הגוזל את חבירו כאלו גוזל נפש בניו כמ"ש רבינו ז"ל שם במאמר גזילה הנ"ל ועיקר שרשם הוא בבחי' קרקעות שהוא בחי' אשה וכו' וזה בחי' תוצא הארץ נפש חי' כי שם כל הנפשות. וע"כ נקראין אחריות כי הם עומדין לבניו כי שם שורש נפשם. ועל כן הקרקעות עיקר הנחלה שמוריש לבניו כי הירושה הוא להשלים הנפשו"ת שעיקרם בקרקעות כנ"ל וכמובא שם במאמר הנ"ל וזה בח'י ירושה ע"ש וע"כ מחמת שעיקר שרשי הנפשו"ת הוא בעשירות של קרקעות ע"כ קשה להוציא הקרקע מרשותו כ"א ע"י הכתב ששם נתגלה הפנימיות וכו' כנ"ל שעי"ז אפילו אשה יוצאת מבעלה כנ"ל וכן בהלוואה שהלוה נשתעבד למלוה ע"י הממון שלוה ממנו וכל נכסיו משועבדין לו אך אין נגמר השיעבוד לגמרי בתוף שיוכל לטרוף אפילו מלקוחות כ"א ע"י הכתב דהיינו השטר כנ"ל ועקיר השיעבוד הוא בקרקעות כי על זה עיקר הסמיכה כי שןם עיקר שורשי הנפשו"ת כנ"ל:

אות ג

וזה מה שארז"ל שטר אית לי' קלא כי הכתב הוא בבחי' הקול כי הכתב הוא בידים שמשם תוצאות הקול בבחי' (בראשית כז) הקול קול יעקב בחי' (שם מט) מידי אביר יעקב כי יעקב הוא בחי' תורה שבכתב בחי' קול. וע"כ הכתב הוא בבחי' דכורא בחי' קול בחי' תורה שבכתב שהואבחי' ימין. והעשירות הוא בחי' שמאל בחי' תורה שבע"פ בחי' נוק' בחי' נפש. וע"כ הכתב הוא פנימיות שורש הנפש כי שמלא נכלל בימין ושורש השמאל הוא בימין כי שורש תורה שבע"פ הוא בתורה שבכתב וכן שורש הנפש שהוא בחי' נוק' בחי' עשירות הוא בבחי' הרוח שהוא בחי' קול בחי' ימין בחי' דכורא בחי' תורה שבכתב ושם פנימיות שרשי הנפשו"ת כי משם חיותם:

אות ד

וזה שארז"ל סתם קנין לכתיבה עומד. כי קנין סודר הוא קנין גמור שע"י נקנה הכל וא"א לחוזר כי הדיבור הוא בחי' מלכות והוא מדריגה האחרונה שהחיצונים סמוכים לשם ויונקים משם והם עולם השקר וע"כ רגילים לחזור ולשנות הדיבור מאחר שהוא סמוך להם כנ"ל וע"כ לא סמכה דעתא על הדיבור כי אף שהוא איסור גדול לשנות הדיבור עכ"ז הרבה נכשלים בזה מאחר שהוא סמוך להם כנ"ל. אבל כשקונין בסודר הוא גמר הקנין וא"א לשנות עוד כי הבגדים הם נמשכין מבחי' בינה שהיא בחי' עלמא דאתי שהוא כולו אמת ואין שם שום שינוי ושקר. והבגדים נמשכים משם רק בשביל זה דהיינו כדי לכסות על הקדושה שהוא בחי' אמת שלא יתאחזו בהם החיצונים שהם בחי' שקר בסוד החשמ"ל כמובא. וע,כ דרך להקנות ע"י הבגד דהיינו קנין סודר שהוא קיום וחיזוק שלא לחזור עוד כנ"ל כי הבגדים הם שמריה מן מן הס"א דהיינו השקר כנ"ל כי הם מבחי' בינה עוה"ב שאין שם שום שקר כנ"ל:

וזהו בחי' סתם קנין לכתיבה עומד כי הכתב שהוא בחי' קול נמשך מבחי' יד כותבת וכו' ומשם יוצא בחי' תורה שבכתב כמובא וע"כ הקנין סודר שע"י הבגדים שנמשך מבחי' בינה כנ"ל עומד לכתיבה כי משם יוצא בחי' הכתב כנ"ל וע"כ הקנין בעצמו יש לו ג"כ קול כמ"ש בש"ע כי משם תוצאות הקול בחי' קול שופר כנ"ל:

וע"כ נרמז הכתב שהוא פנימיות שורש הנפש במלת אנכי. כמ"ש רבינו ז"ל כנ"ל בבחי' אנא נפשי כתבית יהבית כנ"ל כנ"ל. כי אנכי ה' אלקיך וכו' זה בחי' עלמא דאתי כמובא ומשם יוצא הכתב שהוא פנימיות הנפש כנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - חושן משפט א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה