אור ברסלב
ליקוטי הלכות - חושן משפט א ליקוטי הלכות חשן משפט א › גביית מלוה א

ליקוטי הלכות - חושן משפט א

ליקוטי הלכות חשן משפט א · גביית מלוה א

טוען ונטען ה

אות א

אסור ליכנס לבית הלוה ליקח עבוטו שנאמר בחוץ תעמוד וכו'. ע"פ המאמר של גזילה (סי' סט) ע"ש היטב. והכלל שכל הנפשו"ת שרשם בעשירות. וע"כ עיקר העשירות ע"י בחי' האשה שהיא בחי' נפש ששרשה וחיותה ע"י עשירות. וע"כ הגוזל את חבירו כאלו נוטל את נפשו וע"ש. ואיתא שם שלפעמים הגזלן אינו נויטל את נפשו אע"פ שגזלו ממון. כי כשהנפש רואה שזה הגזלן עומד לגוזלו וליקח את חיות נפשו. אזי הנפש מצמצמת ומכווצת עצמה ואינה מנחת ליקח אותה ואף שלוקח ממונו אין בו שום חיות הנפש והוא רק עפרא בעלמא מאחר שהנפש התגברה ולא הניחה ליקח אותה ע"ש. והנה אנו רואים שהתורה חסה על נפש הלוה העני והדל. שלוה מחבירו ואין לו לשלם והוא מוכרח להוציא מידו יתר הפליטה מעט המטלטלין הנשאין לו. שבהם תלוי כל חיותו דהיינו שורש נפשו שהוא תלוי בעשיורת כנ"ל. ואם יוציא הכל מתחת ידו יהי' נחשב כמת ממש כי הוא ממש יציאת הנפש מאחר ששרשה בהממון כנ"ל. וזשארז"ל עני חשיב כמ ת כי הנפש שהוא חיות האדם תלויה בעשירות כנ"ל. ואעפ"כ זה הלוה מוכרח לשלם מכל אשר לו. כדי שלא יהיה לוה רשע וכו'. וכ חסה התורה עליו וצוותה כמה מצוות בזה. להתנהג עמו בחסד. כדי להשאיר לו איזה חיות להנפש. כי בוודאי ע"פ הדין היה ראוי שיוציא כל אשר לו עד החלוק כדי לסלק למי שלוה ממנו. והוא יחזור על הפתחים. אבל התורה חסה עליו. וצוותה לסדר לב"ח ולהשאיר לו כדי שיהיה לנפשו חיות. ולא יהי' כמת. כי שורש הנפש בהממון כנ"ל:

וזה בחי' שאסור למשכן כלים שעושין בהם אוכל נפש. כי מאחר שהם סמוכין להנפש ע"כ הנפש תלוי בהם ביותר. ע"כ אסור למשכן אותם כדי לשא ליקח שורש נפשו. כי כל אלו המצות כולם כדי להשאיר להלוה איזה שורש נפשו. כדי שלא יהיה כמת ח"ו כנ"ל. וע"כ כל מה שסמוך יותר להנפש. ובוודאי הנפש נשרשת שם ביותר צוותה התורה להניח לו. וזה בחי' שאסור ליכנס לביתו לעבוט עבוטו. כדי שלא לבא עליו פתאום. ולחטוף אצלו כל אשר לו ויוכל להמית אותו ח"ו בזה מאחר ששורש הנפש בהממון כנ"ל. רק שהוא בעצמו יוציא לו את העבוט. כדי שהלוה יוכל לבחור לו ולהשאיר לעצמו מה שהנפש תאב לו ונשרשת שם ביותר ומה שאין תאב לו כ"כ ואין הנפש נשרשת שם כ"כ יוציא לו למשכון. כי כל דבר שהאדם תאב לו והוא צריך לו ביות. הנפש מושרשת שם ביותר ואפילו אם אין להלוה כ"א זה המשכון לבד אעפ"כ בתוך כך יוכל הנפש להתגבר ולצמצם עצמה שלא יקחו אותה כנ"ל כדי שישאר לו חיות כנ"ל:

וזה בחי' בחוץ תעמוד. ולא יכנוס לביתו לפנימה ליקח משכונו שהוא שורש נפשו. רק שהוא בעצמו יוציא אליך העבוט החוצה. כדי שיוכל להשאיר לעצמו שורש נפשו בפנים בתוך ביתו. וזהו בחי' האיסור ליכנס לבית דייקא. כי בי תהוא מקום העשירות כי שם מונחים כל החפצים והעשירות של האדם. וזה בחי' ביתו זו אשתו שמשם העשירות כנ"ל. וזשארז"ל (חולין דף צ"ה). בית ואשה סימן להצלחה. כי בהם תלוי ההצלחה דהיינו העשירות כנ"ל. כי השפע יורדת לתוך החדרים של ביתו בבחי' (משלי כ"ד ובדעת חדרים ימלאו. וכמו שהבנתי מדברי רבינו נ"י במה שאמר ע"פ ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית (סי' רס"ו). וע"כ מי שבונה ביתו בלא דעת ופוגם בבנין ביתו. ע"כ מתמסכן. היפך העשירות שבא לתוך הבית כשהוא נבנה כתיקונו בדעת כ"ש שם. וע"כ מזוזה שהוא בחי' תיקן הבית בחי' מוחין של הבית. ע"כ המזוזה היא בחי' עשירות כ"ש רבינו במאמר צוית צדק עדותיך (סי' כ"ג). וכ"ש בה' מזוזה. נמצא ששורש העשירות הוא בבית. ושם שורש הנפשו"ת ששרשם בעשירות. וע"כ אסור ליכנס לביתו ליקח עבוטו. כדי שלא ליקח גם שורשי נפשו מבפנים שבתוך ביתו כנ"ל רק הוא בעצמו יוציא לו העבוט החוצה. כדי שיוכל להשאיר לו שרשי נפשו בפנים בתוך ביתו ששם שורש העשירות שהוא שורש הנפשו"ת כנ"ל. כי יש כח בהנפש לצמצם עצמו ולהשאיר לו חיות כנ"ל. וכ"ז ע"י שאין לוקח המשכון פתאום מיד הלוה. רק הלוה בעצמו נותנןלו וגם ע"י שאינו לוקח מביתו. רק הוא מוציאו אליו אל החוץ כנ"ל. עי"ז יכולה הנפש להשאיר לעצמה חיות. ולא תצא נפשו ממנו ח"ו כנ"ל:

וזה בחי' השבת העבוט. כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. וארז"ל אל יקשה בעיניך לחזור לו כ"פ כי בכל לילה עולה נפשך אלי ואיני מעכבה על כמה חובות שאתה חייב לי. כי השבת העבוט הוא השבת הנפש ממש כנ"ל מאחר שהוא שמלתו לעורו הוא כסותו לבדו. וסמוך לנפשו ביותר. וע"כ מצוה להשיב לו בכ"פ שצריך לו. כי הנפש נשרשת שם ביותר מאחר שצריך לו ביותר כנ"ל. וכ"ז הוא בתורת צדקה וכ"ש ולך תהיה צדקה. כי היא צדקה ממש. כי הוא מחיה אותו ממש. שמשאיר לו שורש לנפשו. וזה בחי' צדקה שהיא ג"כ להחיות נפש העני להשלים נפשו:

וע"כ אלמנה אין ממשכנין אותה כלל. אפילו היא עשירה. כי האשה עיקר חיותה היא עשירות כנ"ל. וכל שלימותה וחיותה מקבלת רק ע"י בעלה שהוא משתדל תמיד להשלים נפשה ע"י עשירות שהוא מרויח וכשמת בעלה אין לה מי שישלים נפשה. וע"כ התורה מזהרת כ"פ לרחם ביותר על האלמנה. כי היא נפש אומללה וענייה מאד. כי ניטל ממנה שלימות חיותה. וע"כ אסור למשכן אותה כלל. מאחר שחיותה מועט מאד וכל עצם חיותה הוא בהנכסים שנשאר לה מבעלה. וכשממשכנין אותה כאלו נוטלין נפשה ממש. כי אין לה שום חיות אחר וחיותה מועט מאד כנ"ל:

וזה שכשהוכיח הנביא אותם על גזילה. אמר להם נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה מעל עולליה תקחו הדרי וכו' (מיכה ב') כי הגזילה נוגעת ביותר לאשתו ובניו כי שם שורש נפשם. כ"ש במאמר הנ"ל ע"ש:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - חושן משפט א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה